יש איזה עו"ד פסיכי בוקי כצמן שכתב מאמר בידיעות פייקס שצריך להפסיק לשדר שידורים מבית המשפט העליון, כי זה נותן במה לאנשי הימין, ונוגס בשליטה ההגמונית של החונטה על הידע הציבורי. לטענתו כאשר משדרים את יצחק עמית ודפנה ברק ארז בזמן אמת כיצד נם מנהלים דיון בעליון, זה נותן כלים לאנשי הימין לתקוף את בית המשפט העליון, ומבחינתו זה חילול הקודש. לכן הוא מציע להפסיק לשדר, ושהציבור יקבל מידע מהשורות בלבד, מאנשים כמו גיא פלג, ודליפי גליקמן….
מעניין אם הבוקי הזה קיבל תעודה ממכללת פיונג יאנג להנדסת תודעה?? השאלה הגדולה היא מי משלם לו כדי להכין את הצבור לקראת סגירת שידורי ELYON TV?
בוקי כצמן שופר החונטה נגד שידורים מהבגץ
כצמן טוען כי גם ללא שידורים חיים ניתן לשמור על עקרון פומביות הדיון באמצעות פרסום פרוטוקולים ופסקי דין. אלא שטענה זו מחליפה פומביות ממשית בפומביות פורמלית. פומביות הדיון מעולם לא נועדה להבטיח רק אפשרות תיאורטית לדעת בדיעבד מה קרה באולם. תכליתה לאפשר לציבור לפקח על הפעלת הכוח השיפוטי בזמן אמת. בעולם שבו מרבית אזרחי ישראל אינם יכולים להגיע לירושלים כדי לשבת בדיון בבית המשפט העליון (או בבית משפט אחר), האפשרות לצפות בדיון היא הדרך האפקטיבית ביותר להגשים את העיקרון הזה.
הטענה כי די בפרוטוקולים כתובים מזמינה את הטענה שניתן היה לבטל את שידורי הכנסת ולהסתפק בפרסום פרוטוקולים של דיוני המליאה. מבחינה פורמלית אולי אין בכך פגיעה מוחלטת בפומביות. מבחינה דמוקרטית מדובר בצמצום משמעותי של יכולת הציבור לראות כיצד מתקבלות ההחלטות המשפיעות על חייו והיא למעשה פגיעה קשה בעקרון הנגישות וההשתתפות.
אשר הציבור אינו יכול לצפות בעצמו במתרחש באולם, הוא נאלץ להסתמך על קטעים ערוכים, ציוצים, פוסטים, פרשנויות וספינים. ככל שההליך פחות נגיש לציבור, כך גוברת השפעתם של מתווכים בעלי אינטרסים. תהליכים מדאיגים שעוברים על התקשורת והחברה הישראלית בשנים האחרונות, והופכים את כולנו לדגי רקק המשכשכים באגמי פייק, בינה מלאכותית ומשחקי תודעה נרחבים, גם הם מגבירים את החשש מסגירת המצלמות. דווקא השידור הישיר מצמצם את כוחם של אותם מתווכים. הוא מאפשר לכל אזרח לצפות בעצמו בשאלות השופטים, בטיעוני הצדדים ובאופן ניהול הדיון. במובן זה, המצלמה אינה יוצרת עיוות; היא מתקנת עיוות.
להלן כתבה בידיעות פייקס פורסם 6/6/2026
אולי יש לשקול את סגירת דיוני העליון לקהל ואת השידורים הישירים
הנוכחות של קהל רב באולמות, במיוחד כאשר מדובר בתיקים בעלי אופי פוליטי או ציבורי, מושכת גורמים המבקשים להפוך את בית המשפט לזירת מחאה. חברי כנסת, פעילים פוליטיים ואנשי ציבור מגיעים לעיתים לאולם כדי לשדר מסר פוליטי, לבזות את המוסד השיפוטי ולזכות בנקודות אצל קהל שנמצא מחוץ לאול
ההתקפה המבישה, החמורה והמסוכנת על ביתו של כב' השופט סולברג היא עוד צעד חמור בהידרדרות המוחלטת שאנו חווים בכל הנוגע להתקפה על מערכת המשפט. כל מילה מיותרת בעניין. אותה התקפה הינה המשך ישיר לתופעות שאנו עדים להן בתקופה האחרונה – בין היתר, אלימות חמורה באולמות בתי המשפט, פרובוקציות כנגד השופטים ודיון משפטי, שלאור הכנסת המצלמות, נהפך לדיון פוליטי ופחות משפטי. הגיע העת לעשות הכל בכדי לנסות לצמצם את התופעות הללו אחרת גם פגיעה פיזית בשופט היא רק עניין של זמן.
כאמור, התופעה הראשונה הינה אותה אלימות גוברת והולכת באולמות בית המשפט, פרובוקציות, קריאות מבזות לעבר שופטים ועוד. הנוכחות של קהל רב באולמות, במיוחד כאשר מדובר בתיקים בעלי אופי פוליטי או ציבורי, מושכת גורמים המבקשים להפוך את בית המשפט לזירת מחאה. חברי כנסת, פעילים פוליטיים ואנשי ציבור מגיעים לעיתים לאולם כדי לשדר מסר פוליטי, לבזות את המוסד השיפוטי ולזכות בנקודות אצל קהל שנמצא מחוץ לאולם.
התופעה השנייה – "זיהום" ההליך המשפטי כתוצאה מהשידורים הישירים מאולם בית המשפט באותם תיקים ציבוריים טעונים. כאשר מצלמות טלוויזיה משדרות כל מילה וכל מחווה בזמן אמת, הדיון המשפטי הופך, לא אחת, מזירה מקצועית לזירה ציבורית ותקשורתית. המשתתפים מודעים לכך שכל משפט שהם אומרים עשוי להפוך לכותרת במהדורות החדשות או ברשתות החברתיות.
במצב כזה, אנו עדים לטיעונים שפונים לא רק אל השופטים אלא גם אל "הקהל שבחוץ". במקום להתמקד בטיעון המשפטי המדויק והענייני – אנו עדים לדיונים ארוכים, לסטייה מהטיעון המשפטי לצורך "סגירת חשבונות" פוליטיים, לשימוש בסיסמאות, כמו גם לאמירות שמטרתן אחת : השגת אפקט ציבורי ולאו דווקא לשכנע מבחינה משפטית. הזירה המשפטית הופכת לאולפן טלוויזיה, על כל המשתמע מכך.
בחינה מחודשת
לאור התופעות הללו הרי אין מנוס מבחינה מחודשת של המדיניות המאפשרת שידור חי של דיונים בטלוויזיה ונוכחות קהל רחבה באולמות הדיונים באותם תיקים ציבוריים וטעונים. נראה כי הנזק מפתיחת הדיונים לציבור והכנסת המצלמות עולה על התועלת. נראה כי הפומביות המוגברת אינה תורמת לאיכות ההליך המשפטי, אלא פוגעת בו. כמובן שגם השופטים עצמם אינם חסינים לחלוטין מפני השפעות אלה. אף שהם אנשי מקצוע מנוסים ובעלי הכשרה יוצאת דופן, הם עדיין בני אדם. כאשר הדיון מתקיים תחת אור הזרקורים ובאווירה טעונה, קיים סיכון שהדינמיקה באולם תשפיע על אופן ניהול הדיון. לעיתים תגובות חריפות, הערות אגב או חילופי דברים מיותרים מקבלים מקום מרכזי, בעוד שהסוגיות המשפטיות המהותיות נדחקות לשוליים. התוצאה היא פגיעה באיכות השיח המשפטי ובמראית העין של ניטרליות וריחוק מקצועי.
הליך משפטי איכותי צריך להיות מהודק, ממוקד ותמציתי. מטרתו איננה לספק דרמה טלוויזיונית או חומר גלם למהדורות החדשות. כאשר הדיון הופך להצגה מתמשכת, נפגעים, בין היתר, היעילות, הריכוז והיכולת לרדת לעומקם של הדברים. ההליך המשפטי מזוהם.
חשוב להדגיש כי הגבלת שידורים חיים או צמצום נוכחות הקהל אינה פוגעת בהכרח באופן אנוש בעקרון פומביות הדיון. ניתן להמשיך לפרסם פרוטוקולים מלאים, החלטות ופסקי דין לציבור, ואף לאפשר סיקור עיתונאי מקצועי. הציבור יוכל לדעת מה התרחש בבית המשפט, אך ההליך עצמו יתנהל בסביבה רגועה ומקצועית יותר. כאשר המצלמות, הקהל והפוליטיקה מתחילים להשפיע על ההתנהלות באולם, יש מקום להציב גבולות ברורים. בית המשפט אינו אולפן טלוויזיה ואינו זירת התגוששות פוליטית. הוא חייב להישאר בראש ובראשונה מקום שבו מתקיימת מלאכת השיפוט – בשקט, במקצועיות ובכבוד הראויים לה. כרגע, לצער רבים, זה לא המצב.
עו"ד ברוך (בוקי) כצמן עוסק בליטיגציה אזרחית ומסחרית במשרד עוה״ד AYR – עמר, רייטר ז׳אן שוכטוביץ ושות׳. מכהן במספר תפקידים ציבוריים, משמש כבורר ומגשר, ובעבר כיהן כסגן ראש לשכת עורכי הדין
