לפנינו תיק משנת 2010 שבו אישה מנכרת, משוגעת ומעלילת שווא שיוצגה ע"י עורכות הדין שירלי שי (היום שופטת) ורות דיין וולפנר, (שהיו שותפות), הפסידה את המשמורת, והמשמורת הועברה לאב. באותם ימים 2010 להוציא משמורת מאמא היה כמעט בלתי אפשרי בגלל חזקת הגיל הרך, כך שזהו הפסד במימדים קולוסליים.
מה שירלי שי ורות דיין וולפנר לא עשו? הדריכו את האישה לנכר את האבא, שלחו אותה למשטרה להגיש תלונות, ביקשו מהמטפלת של הקטינים לפברק תלונת שווא על הטרדה מינית נגד האבא… ונכשלו. המשמורת עברה לאבא.
שירלי שי לא בחלה בהמצאת תלונות מהיקב ומהגורן, ש"הקטינים החלו לגלות סימני מצוקה קשים בכל עת שבה הם שבים מביקורים אצל הנתבע"… "כיום סובלים הקטינים מאווירת הטרור, הפחד והאלימות שהיו מנת חלקה…וזו גורמת להם לנזקים בלתי הפיכים" הבן צ.החל לגלות סימני תוקפנות ואלימות פיזית ומילולית לצד הסתגרות ובהייה בקירות משך שעות ארוכות… הנתבע נהג להשיב את הקטינים לביתה בתום ביקורם אצלו כשהם מוזנחים ומלוכלכים ומבלי שאכלו כנדרש…. הנתבע סובל מבעיות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות שונות, טוען לקשרים עם "ישויות" שונות ואינו פוסק מלהטרידה בטלפונים ובמסרונים רבים לאין ספור.
שירלי שי גם הדריכה את האישה להעתיק מקום מגורים מהקיבוץ ליישוב המרוחק 100 ק"מ מהאבא….
בתמונה: הסחטנית הידועה רות דיין וולפנר עם בעלה השני. זה שהיא נשואה איתו לא מונע ממנה לשכב עם הלקוחות שלה, למשל עם אפי נוה שמעביר אליה לקוחות תמורת 20% עמלה.
כל הטענות האלה פרי מוחה הקודח של הנבלה שירלי שי נדחו וקרסו. ד"ר דניאל גוטליב, המומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת מסוגלותם ההורית של הצדדים, והגב' הדרה בר ששימשה מתאמת הורית לצדדים, שניהם תמכו באבא ולא באמא.
עכשיו אתם מבינים למה השופטת שירלי שי כשהיא שופטת משפחה בפ"ת כיום מתנהגת כמו בהמת מגדר קלינית וזיבלונית? מדוע שירלי שי סוחטת מגברים מזונות שהם לא צריכים שלשם, מדוע הוא מטרפדת פירוק שיתוף ומאפשרת לנשים לגור בחינם בנכסים של האבא… מדוע היא מנחה נשים להגיש תלונות שווא במשטרה???? מדובר בכלבה שלא ברא השטן….
עכשיו אתם מבינים למה לרות דיין וולפנר יש פרוטקציה בבית המשפט למשפחה בפ"ת??? השותפה שלה למשרד שירלי שי יושבת שם ועושה לה פרוטקציות מבפנים. סוס טרויאני של הסחטנית הידועה וולפנר…..
בתמונה השופט צבי ויצמן שהחטיף ללקוחה של שירלי שי 15,000 ש"ח הוצאות….. נזכיר ששירלי שי משמשת פילגש של השופט נחשון פישר…..
שירלי שי היללה ושיבחה אמונת חיים פרימיטיביסטית (Anarcho-primitivists)
הלקוחה של שירלי שי אובחנה כמי שדוגלת באמונת חיים פרימיטיביסטית (Anarcho-primitivists), גישה קיצונית יותר הדוגלת בחזרה לצורות חיים פרה-תעשייתיות (לקטים-ציידים) והתנגדות מוחלטת לטכנולוגיה מודרנית.
על איזה נשים שירלי שי ורות דיין וולפנר מגוננות? מדובר בחולת נפש צרכנית סמים שמתנגדת לעולם התעשייתי ומאמינה בחיים טבעוניים ואורגנים, ואפילו לאנטיביוטיקה היא מתנגדת כי "זה לא צומח בטבע באופן טבעי"… השופט במחוזי צבי ויצמן ציין שהתובעת התנגדה לטיפול אנטיביוטי לקטין כ. ע"פ המלצת ד"ר רחימא עד שהמתאמת נאלצה לשנות את הסדרי הראיה ולקבוע כי הקטין ילון אצל אביו משך כל עשרת הימים בו עליו לקבל טיפול אנטיביוטי. המתאמת מציינת כי התובעת לא הציגה לה, למרות בקשתה, המלצות של מומחים אחרים השוללות טיפול אנטיביוטי לקטין.
"דווקא התובעת היא זו המזניחה את ילדיה ואינה דואגת לצרכיהם, וכי היא מונעת מהם תזונה הולמת וטיפול רפואי נחוץ בשל אידיאולוגיות מוזרות של "השתלבות עם הטבע"…. התובעת נוטלת סמים… ולמעשה הפכה "לאובססבית, מנותקת מהמציאות והחלה להתנהג כאילו מעשה שטן אחז בה"…. דווקא התובעת היא זו המבקשת "התחברות לטבע וליישויות שונות" ובמסגרת אמונותיה המוזרות היא אף מגבילה את הקטינים באכילת מזון אורגני בלבד ומתחקרת אותם חקירות שתי וערב באשר למזון שאכלו אצל אביהם הנתבע. לטענתו התובעת מלינה את הקטינים במיטתה יחד עם בן זוגה החדש, תחת להלינם במיטות נפרדות, כך גם אין היא מציבה לקטינים גבולות נדרשים ומנגד מציבה להם, בדרכי טרור – כהגדרתו, גבולות תמוהים… זאת ועוד, לטענת הנתבע התובעת מטפלת בקטין צ. בשיטות טיפול שנויות במחלוקת המכאיבות לו תוך שהיא מאלצת אותו לצעוק ולבכות מכאב".
שירלי שי: אבות נועדו לשמש כספומטים
כיום שירלי שי שופטת בפ"ת. מה היא היתה פוסקת במקרה הזה? שהאישה נהדרת ומדהימה, שההתנגדות לאנטיביוטיקה מוצדקת כי לא הוכח שהאנטיביוטיקה יעילה, שהתלונות במשטרה מוצדקות שהרי ברור שכל גבר אלים ומטרידן מינית, שחזקת הגיל הרך שרירה וקיימת, ושאבות נועדו לשמש כספומטים.
להלן פסק הדין:
בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא
לפני כב' הש' צבי ויצמן תמ"ש 17961/06, תמ"ש 17962/06
התובעת – מ. ה.
(הנתבעת בתמ"ש 17962/06) ע"י ב"כ עוה"ד רות דיין וולפנר ועוה"ד שירלי שי
נ ג ד
הנתבע – א. ה.
(התובע בתמ"ש 17962/06) ע"י עוה"ד רונן דליהו
פסק דין
הצדדים חלוקים בעניין משמורתם של ילדיהם הקטינים – צ., יליד 13.12.97, אשר אובחן כאוטיסט, וכ. יליד 15.12.00.
- הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 25.6.92 והתגרשו זמ"ז בג"פ ביום 7.1.07 אחר שחתמו על הסכם גירושין אשר אושר ע"י ביהמ"ש וקיבל תוקף של פסק דין ביום 20.8.06 (להלן- הסכם הגירושין).
- בהסכם הגירושין הסכימו הצדדים, בין השאר, כי הקטינים יהיו במשמורתה של התובעת וכי לנתבע ינתנו הסדרי ראיה רחבים הכוללים לינת הקטינים עימו פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני.
והנה לא חלף ולו חודש ממועד גירושיהם וכבר הגישה התובעת תביעה לשינוי הסדרי הראיה בין הנתבע לקטינים ולצמצומם באופן משמעותי כך שהם יתקימו "אך ורק במרכז הקשר תחת פיקוח קפדני" (תמ"ש 17961/06, וראה סע' 34 א' לכתב התביעה). מיד בסמוך לאחריה הגיש אף הנתבע את תביעתו שלו בה עתר להעברת משמורת הקטינים לחזקתו (תמ"ש 17962/06).
- במהלך השנים שחלפו מאז שהגישו הצדדים את תביעותיהם הנדונות, הוגשו על ידם אין ספור בקשות ועתירות שונות שעניינם מתן/אי-מתן טיפולים רפואיים כאלה ואחרים לקטינים, הוצאת צווי הגנה והגשת בקשות ע"פ הפקודה לבזיון ביהמ"ש. בבקשותיהם הרבו הצדדים להטיח האשמות חמורות זה בזה, כאשר כל אחד מבקש להציג את האחר כהורה לא ראוי לקטינים.
להלן נסתפק ונביא בקיצור מילין רק מקצת שבמקצת מתוך שלל הטענות שטענו בני הזוג האחד כנגד השני בגדר הגרגיר מן ההר.
- התובעת טענה כנגד הנתבע בכתב תביעתה כי "הקטינים החלו לגלות סימני מצוקה קשים בכל עת שבה הם שבים מביקורים אצל הנתבע" (סע' 6 לכתב תביעתה) וכי "כיום סובלים הקטינים מאווירת הטרור, הפחד והאלימות שהיו מנת חלקה…וזו גורמת להם לנזקים בלתי הפיכים" (סע' 7 לכתב התביעה). התובעת הדגישה והטעימה כי הבן צ., הסובל כאמור מאוטיזם, החל לגלות סימני תוקפנות ואלימות פיזית ומילולית לצד הסתגרות ובהייה בקירות משך שעות ארוכות (סע' 12 לכתב תביעתה). לטענת התובעת, הנתבע נהג להשיב את הקטינים לביתה בתום ביקורם אצלו כשהם מוזנחים ומלוכלכים ומבלי שאכלו כנדרש (סע' 14-17 לכתב תביעתה), התובעת מוסיפה ורומזת בכתב תביעתה כי הנתבע סובל מבעיות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות שונות, טוען לקשרים עם "ישויות" שונות ואינו פוסק מלהטרידה בטלפונים ובמסרונים רבים לאין ספור (סע' 30-32 לכתב תביעתה).
- הנתבע טען מנגד כי דווקא התובעת היא זו המזניחה את ילדיה ואינה דואגת לצרכיהם, וכי היא מונעת מהם תזונה הולמת וטיפול רפואי נחוץ בשל אידיאולוגיות מוזרות של "השתלבות עם הטבע" (סע' י"ג לרישת כתב תביעתו). לטענתו התובעת נוטלת סמים (סע' 6 לכתב תביעתו) ולמעשה הפכה "לאובססבית, מנותקת מהמציאות והחלה להתנהג כאילו מעשה שטן אחז בה" (סע' 9 לכתב תביעתו). הנתבע טוען כי דווקא התובעת היא זו המבקשת "התחברות לטבע וליישויות שונות" (סע' 17 לכתב תביעתו) ובמסגרת אמונותיה המוזרות היא אף מגבילה את הקטינים באכילת מזון אורגני בלבד ומתחקרת אותם חקירות שתי וערב באשר למזון שאכלו אצל אביהם הנתבע. לטענתו התובעת מלינה את הקטינים במיטתה יחד עם בן זוגה החדש, תחת להלינם במיטות נפרדות, כך גם אין היא מציבה לקטינים גבולות נדרשים ומנגד מציבה להם, בדרכי טרור – כהגדרתו, גבולות תמוהים (סע' 22 לכתב תביעתו). זאת ועוד, לטענת הנתבע התובעת מטפלת בקטין צ. בשיטות טיפול שנויות במחלוקת המכאיבות לו תוך שהיא מאלצת אותו לצעוק ולבכות מכאב (סע' 23-25 לכתב תביעתו).
לטענת הנתבע התובעת החלה באופן שיטתי לנכר בינו לבין הקטינים בכך שלא איפשרה לו לשוחח עימם בטלפון ולשהות עימם במועדים המוסכמים להסדרי הראיה (סע' 11-12 לכתב תביעתו).
הנתבע מוסיף וטוען כנגד התובעת כי היא ניסתה לטפול עליו אישומים פליליים כאלה ואחרים ושידלה גורמים שונים, דוגמת המרפאה בעיסוק אשר טיפלה בבן צ., להגיש כנגדו תלונות על הטרדות מיניות!
מתוך כלל האמור עתר כל אחד מהצדדים לקביעת משמורתם של הקטינים בידיו תוך צמצום הסדרי הראיה להורה האחר.
- נוכח הטענות הרבות שהועלו ע"י הצדדים זה כנגד זה, מיניתי את ד"ר דניאל גוטליב, כמומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת מסוגלותם ההורית של הצדדים (להלן – המומחה גוטליב או ד"ר גוטליב) וכן מיניתי, בהמשך להמלצותיו של ד"ר גוטליב, את הגב' הדרה בר על מנת שתשמש כמתאמת הורית לצדדים (להלן – המתאמת או גב' בר).
- כבר בחוות דעתו הראשונה מיום 28.8.07 (להלן- חוות הדעת הראשונה) שלל ד"ר גוטליב את טענות התובעת בכל הקשור לצורך בצמצום הסדרי הראיה לנתבע ואף המליץ על הרחבתם מעבר לקבוע בהסכם הגירושין. בין השאר מציין ד"ר גוטליב כי הוא מתרשם שהתובעת "עושה דברים שלא על דעתו (של הנתבע- צ.ו) וגם אין היא מיידעת אותו בדברים הקשורים לילדים" (עמ' 4 לחוות הדעת הראשונה), כן עולה מחוות דעתו כי התובעת מערבת את הקטינים בויכוחים בינה לבין הנתבע למרות שכלפי חוץ היא טוענת כי אין לערב הקטינים בויכוחים אלו (ראה עמ' 6 לחוות הדעת), יחד עם זאת ד"ר גוטליב מדגיש את דאגתה ומסירותה בכל הקשור לטיפול בקטינים ובמיוחד בצ., אשר לגביו הטיפול הינו מורכב מעצם טיבו.
ד"ר גוטליב מסכם את התרשמותו מהתובעת-
"ממכלול הנתונים, כולל מבחנים פסיכולוגיים, עולה כי המדובר באישה הנמצאת במצב חרדתי לנוכח הצורך שלה להמשיך ולשתף פעולה עם הגרוש שלה… אין ספק לגבי המסירות שלה לילדים, לגבי הטיפול הטוב שהיא נותנת להם ולגבי ההבנה שלה את הצרכים שלהם ברוב התחומים. עם זאת יש בהחלט מקום לתהות לגבי אופן הפעולה שלה, קבלת החלטות ללא התייעצות עם האב, קבלת החלטות באופן חד צדדי ועצם הרצון לדלל את הקשר שבין האב לבין הילדים…" (עמ' 7 לחוות הדעת)
באשר לנתבע מסכם המומחה את חוות דעתו הראשונית כי –
"הוא מעורה בנעשה עם הילדים שלו …לא היה בבדיקתי בכדי להצביע על כי הוא מהווה סכנה כלשהי לילדים או כי שיטות הטיפול שלו בילדים – גם אם הם שונות מאלו של הגב' ה.- מזיקות להם…" (עמ' 9 לחוות הדעת)
וכן –
"הגב' ה. טוענת בצורה פסקנית ונחרצת כי מר ה. מסכן את הילדים… אולם, כאמור, לא היה בבדיקתי וכן גם לא היה בחומר הרקע דברים אשר תמכו בעמדותיה, למעשה, נוצרה תמונה הפוכה בה דווקא גב' ה. היא זאת הפוגעת בילדים באופן ההתנהגות שלה. היא פועלת בצורה מכוונת למדר את מר ה. מהנעשה בחיי הילדים ומקבלת החלטות לגביהם על דעת עצמה וללא להתייעץ איתו ולהתחשב בדעתו"
סוף דבר, המומחה הרחיב במעט את הסדרי הראיה לנתבע והמליץ, כאמור, על מינוי מתאמת הורית לצדדים.
- תסקיר רשויות הרווחה מיום 17.9.07 מאושש אף הוא את מסקנותיו של המומחה ומאמץ את המלצותיו.
- ביום 23.11.08 הוסיף ד"ר גוטליב ונתן חוות דעת עדכנית ומשלימה (להלן- חוות הדעת השניה) בה הוסיף והדגיש כי אף שהצדדים שניהם דואגים לילדיהם ולטובתם וכל אחד מהם עושה ככל יכולתו, על פי הבנתו, להטיב עם הקטינים, הרי שהתובעת אינה משתפת פעולה עם הגורמים הטיפוליים השונים המטפלים במשפחה דבר שבסופו של יום גורם נזק לקטינים, ובלשונו –
"נוצר אם כן רושם ברור של אישה אשר מתקשה להגיע לשיתוף פעולה עם אחרים ואשר מאוד מתקשה לקבל את דעותיהם של אחרים כל עוד הם מנוגדים לאלו שלה, גם אם מחויבת לכך על ידי ביהמ"ש. היא אומנם מדברת עם הרבה מאוד נעימות ונינוחות אולם בסופו של דבר קשה להתחמק מהרושם כי אין היא רוצה או אין היא מסוגלת לתת תשובות ברורות ומחייבות לשאלות. אכן נוצר רושם כי לא ניתן לדון איתה בצורה ברורה וישירה על נושאים רבים וכי תמיד יש נסיונות להתחמק מדברים שלא נוחים לה…" (עמ' 7 לחוות הדעת)
- דומה כי התרשמותו של ד"ר גוטליב, כמתואר בחוות דעתו, תואמת אף את תחושתה של המתאמת בר, אשר בעדותה לפני ביהמ"ש ביום 13.3.08 הבהירה כי למול שיתוף פעולה לו היא זוכה מצד הנתבע, התובעת מתעלמת מהוראותיה ועושה כרצונה –
"בעוד שא. מקבל את הסמכות שלי ונענה לכל מה שאני אומרת באופן מיידי, מגיע לפגישות כאשר אני מזמינה אותו ומקבל ממני "על הראש" כשצריך, זה לא עובד עם גב' ה., מאיזה שהיא נקודה (היא) הודיעה שלא תוכל להגיע לפגישות ואנו מנהלות כמיטב יכולתי שיחות בטל' ובהתכתבות במייל. הדבר הוא בגדול לא תקין מבחינת סדרי העבודה שלי…" (עמ' 9 שורה 16-17 לפר').
וכן –
"מהרגע שבו אני אמרתי לגב' ה. דבר שהיא לא קיבלה אותו, זה ברור לי, היא חדלה לשתף פעולה… בגדול (היא) לא מקבלת סמכות שלי ואני לא יכולה לעבוד בצורה כזו. היא לא באה יותר לשיחות, יש מיילים שאני שולחת והיא לא עונה לי , או שהיא עונה על מה שנוח לה" (עמ' 17 שורה 14-17 לפר')
כאן המקום לציין כי המתאמת בר הציעה לתובעת, אם רצונה בכך, להציע איש מקצוע מטעמה בו היא שמה מבטחה ואשר עליו היא סומכת שיעבוד במקביל למתאמת, אלא שהתובעת לא שיתפה פעולה אף בעניין זה ולא הציעה כל איש מקצוע מטעמה.
נוסיף ונציין כי הגב' בר עדכנה את ביהמ"ש פעמים רבות בסירובה של התובעת לשתף פעולה עם הגורמים הרפואיים המטפלים בקטינים תוך שהיא מבהירה כי התנהגות זו עלולה לפגוע בקטינים. כך, כדוגמה, במכתבה מיום 22.6.08 מסיבה המתאמת את שימת ליבו של ביהמ"ש לכך שהתובעת ביטלה פגישות שנקבעו לבן כ. במעבדת שינה בשל קשיי שינה מהם סבל ואף דיווחה כי מצבו של הקטין הוטב למרות שבדיקות שנערכו במעבדת השינה לאחרי כן אוששו דווקא את טענות הנתבע וקבעו כי הקטין סובל מהפרעת נשימה חסימתית בדרגה קלה- בינונית. כמו כן סירבה התובעת למתן טיפול אנטיביוטי לקטין כ. ע"פ המלצת ד"ר רחימא עד שהמתאמת נאלצה לשנות את הסדרי הראיה ולקבוע כי הקטין ילון אצל אביו משך כל עשרת הימים בו עליו לקבל טיפול אנטיביוטי. המתאמת מציינת כי התובעת לא הציגה לה, למרות בקשתה, המלצות של מומחים אחרים השוללות טיפול אנטיביוטי לקטין. עוד צוין בדיווחיה של המתאמת כי בכל הקשור בטיפול בבן צ. הרי שלמרות הוראתה לצדדים לקבוע פגישות עם גורמים מקצועיים המטפלים בו, ביטלה התובעת שתי פגישות שקבע הנתבע עם נוירולוג ועם ד"ר מ. רפופרט שהינה פסיכיאטרית ילדים המטפלת בבן צ., וזאת זמן קצר קודם למועד קיומן.
- בחוות דעתו מדגיש ד"ר גוטליב כי חוסר שיתוף הפעולה של התובעת עם הגורמים המקצועיים השונים אשר מונו ע"י ביהמ"ש מקורו בתפיסת עולמה היחודית והבלתי שיגרתית, בלשון המעטה, ובלשונו –
"נוצר רושם מאוד ברור כי הגב' ה. מונחית על ידי תפיסות העולם שלה אשר לא תמיד עולות עם אלו של אחרים ועל כן גם מתקשה לעיתים לפעול ע"פ הנחיות או על פי ציפיות של הגורמים השונים. אין כל ספק כי ביומיום היא מעניקה טיפול מסור לשני הילדים במיוחד לצ., אולם היא נעדרת כמעט לגמרי יכולת להגיע לשיתוף פעולה הן עם מר ה. והן עם המתאם ההורי אשר התמנתה ע"י ביהמ"ש" (הדגשה שלי – צ.ו)
- לצורך הכנת חוות דעתו הוסיף ד"ר גוטליב ושוחח אף עם הגורמים החינוכיים המטפלים בקטינים. כך, כדוגמה, משיחתו עם מורתו של הבן כ. למד המומחה כי –
"היא התרשמה כי כ. מאוד אוהב להיות עם האב וכי יש לו הרבה מקום שם. לדעתה א. (בת זוגו של האב- צ.ו) מטפלת בהם בהרבה אהבה וחום ומדברת עליהם בהרבה רגישות. היא התרשמה כי יותר קשה לכ. אצל האם. האם פחות מאפשרת ויותר קשה עם הילדים והילדים האחרים מעדיפים יותר לבוא לכ. כאשר הוא אצל האב…" (הדגשה שלי –צ.ו)
ד"ר גוטליב מדגיש כי למרות תלונותיה הרבות של התובעת על כך שהנתבע מזניח את הקטינים הרי שמורתו של כ. מדגישה שהקטינים מגיעים למוסד הלימודים מסודרים ועם בגדים נקיים וכי – "היא מרגישה שהאם מקנאת ו"מחפשת" את האב"
- גם מתוך שיחה שניהל המומחה עם מנהלת המוסד החינוכי בו לומד הבן צ., עולות בעיות הנוגעות להתנהגותה של התובעת. כך, כדוגמה, ציינה המנהלת כי בניגוד לנתבע הטורח להמציא אישורים מסודרים כאשר הוא מבקש להוציא את צ. ממוסד הלימודים לצורך טיפול כזה או אחר, הרי שהאם – "מתחמקת ופעמים אומרת דברים לא מדויקים, כגון זה שהמתאמת הייתה בחו"ל כאשר זה פשוט לא נכון" !
- בכל הקשור לנתבע מדגיש המומחה את רצינותו ודאגתו לצרכי הקטינים ולטובתם תוך שיתוף פעולה עם כל הגורמים המטפלים, ובלשונו –
"אדם אחראי ורציני אשר מעמיד את הצרכים של הילדים בראש מעיינו. התרשמתי כי הוא מסוגל לפעול בצורה עניינית ואחראית בלכ הקשור לילדים והוא יודע להפעיל שיקול דעת מתאים. הוא מוכן לשתף פעולה עם גורמים טיפוליים הוא מוכן לקבל עיצה מגורמים מקצועיים . אין כל ספק כי הוא מחוייב בטיפול בשני הילדים על כל הנדרש מכך וכי הוא מוכן ומסוגל בכל המשימות…"
דברים דומים אומר ד"ר גוטליב באשר לבת זוגו של הנתבע –
"מדובר באשה עם תובנות אשר אינה מחפשת מאבקים ושמבינה שהמאבקים הקיימים היום פוגעים בראש ובראשונה בילדים "
- מכלל האמור לעיל מצא המומחה גוטליב, בסיכום חוות דעתו, כי ראוי להעביר את המשמורת בקטינים בידי האב שכן הותרת המשמורת בידי התובעת מביאה לשיתוק ולחוסר שיתוף פעולה בכל הקשור לטיפול בקטינים דבר הגורם להם בסופו של יום נזק רב, ובלשונו –
"חוסר יכולתם של ההורים להגיע להסכמות יוצר מצב שבו אין תיאום בטיפול בילדים ומצב שבו הגב' ה. פועלת לעיתים על דעתה בלבד ולעיתים מסרבת לקבל עצתם של המומחים "
המומחה גוטליב סבר כי ראוי לתת בידי הנתבע את הסמכות הבלעדית בכל הקשור להחלטות הנוגעות לטיפול הרפואי, הפסיכולוגי והחינוכי בקטינים וכן הציע לקבוע הסדרי ראיה באופן שהקטינים ישהו פעמיים בשבוע אצל האם, ושלושה ימים אצל האב, כאשר בסופי השבוע ישהו לסירוגין אצל כל אחד מההורים.
- נוכח האמור בחוות הדעת, המלצות המתאמת ההורית, המומחה ד"ר גוטליב והתרשמותי שלי, אשר תאמה לחלוטין את אבחנותיהם של המומחים בכל הקשור למסוגלתם וטיבם של הצדדים, הוריתי בהחלטתי מיום 16.12.08 על העברת המשמורת בקטינים לידי אביהם, הנתבע.
בהחלטתי מיום 19.1.09 הוספתי והבהרתי כי הנתבע יהא האחראי על מתן טיפול רפואי לקטינים כאשר עליו להודיע מראש למתאמת ההורית על כוונתו לפנות לטיפול כזה או אחר. המתאמת תעדכן את התובעת בטיפול המבוקש וזו תמסור לה את עמדתה בעניין הטיפול הנדון, בסופו של יום המתאמת ההורית היא זו אשר תכריע בצורך ו/או באופן הטיפול וזאת מכח הסמכויות שהוקנו לה ע"י ביהמ"ש ע"פ סע' 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
כמו כן נקבעו הסדרי ראיה לתובעת במתווה אשר הוצע ע"י ד"ר גוטליב.
עוד הוספתי והוריתי לד"ר גוטליב ליתן תסקיר עדכני בעניינם של הצדדים לאחר החלת הסדרי המשמורת החדשים .
- ביום 25.6.09 ניתן ע"י ד"ר גוטליב תסקיר עדכני שעיקרו הוא שעל אף שחלה רגיעה מסוימת במאבקים שבין ההורים עדיין הם מרבים להתלונן הדדית האחד כנגד משנהו. ד"ר גוטליב מדגיש כי אין כל מקום לשנות מהסדרי המשמורת והראיה שנקבעו ויש להותיר המשמורת בידי הנתבע ולעודד את ההורים להמשיך בפתרון הבעיות מול המתאמת ההורית ולא בבית המשפט. המלצתו האחרונה של המומחה ניתנה, בין השאר, בשל התרשמותו, משיחתו עם הקטין כ. כי הקטין חש במצוקה של ממש עקב המריבות הבלתי פוסקות בין הוריו.
- אישוש לאמור בחוות דעתו של ד"ר גוטליב ניתן אף בתסקיר רשויות הרווחה מיום 17.5.09 בו כותבת פקה"ס, בין השאר, כי –
"לאור הבדיקות שערכתי אני מתרשמת כי הילדים מטופלים כראוי עם השינוי במשמורת והעברתה לידי האב. האב דואג לכל מחסורם של הילדים, משקיע בחינוכם, בריאותם ואיכות חייהם. הוא קשוב לצרכיהם, ומשקיע את כל המשאבים כדי להשיג להם את המיטב כפי שהוא רואה אותו"
גם פקה"ס מסיימת את תסקירה בהבהירה כי –
"המאבק המתמשך בין ההורים מקשה על הילדים. חשוב שההורים ישכילו להגיע לתקשורת הורית ולהרגעת המצב לטובת ילדיהם" .
- למותר לציין כי עמלתי ללא לאות על מנת לשכנע את הצדדים לסיים את המאבקים הבלתי פוסקים בניהם ולהסכים להותרת הסדרי הראיה הקיימים על כנם תוך מתן סמכויות פיקוח למתאמת ההורית ולרשויות הרווחה. ואולם אף שהנתבע נעתר להצעתי, זו נדחתה בשתי ידיים ע"י התובעת.
- בין לבין, במהלכו של חודש ספטמבר 2009 העתיקו התובעת ובן זוגה את מקום מגוריהם מקיבוץ **** לישוב **** מרחק העולה על 100 ק"מ !
בשל המעבר הנזכר ונוכח הטלטול הרב שנגרם לקטינים בנסיעות הארוכות מ**** למוסדות הלימוד בהם הם לומדים, הוריתי כי לינת הקטינים עם התובעת בימי חמישי תהא אך ורק אחת לשבועיים בשבוע בו אין הם לנים עם התובעת בסופי השבוע (ראה החלטתי המנומקת מיום 13.9.09) .
- וכאן אנו באים לעיקרו של דבר – אחר ששמעתי את כלל עדויות הצדדים וחקירותיהם ואחר שהוספתי ושוחחתי עם הקטין כ. בלשכתי מצאתי כי אין מקום לשינוי החלטותיי באשר להעברת המשמורת בקטינים לידי האב, הותרת הסמכויות לעניין קביעת הצורך ואופן הטיפול הרפואי בקטינים במקרה של מחלוקת בידי המתאמת ההורית והותרת הסדרי הראיה שנקבעו בהחלטותי מיום 13.9.09 ומיום 28.6.09 על כנן, וזאת מכלל הטעמים שיובאו להלן .
- טובת הקטין עקרון מנחה ומוביל לקביעת משמורתו
"מה שאני באמת צריך זה חיבוק,
מילה טובה, קצת תשומת לב
ו…לדעת לא רק ששניכם אוהבים אותי
אלא גם שכל אחד מכם מרשה לי
לאהוב את השני…"
(ד. גוטליב, קולם של ילדים, הוצאת מילוא, 2009, עמ' 73)
טובתו של הקטין הינה עמוד האש לאורו נלך בעת קביעת משמורתו (בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, תק-על 2006 (2), 1055 , 1061 (2006); בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם, ניתן ביום 2.5.05) ורבים אחרים).
אומנם המושג "טובת הקטין" הינו מושג כללי ורחב, ובתי המשפט נדרשים מעת לעת לצקת בו תוכן ולקבוע קריטריונים לצורך יישומו במקרה הקונקרטי העומד לדיון (ראו: ע"א 2266/93 פלונים נ' אלמוני פ"ד מט(1) 221; בג"צ 268/80 ינסן-זהר נ' זהר פ"ד לה (1) 1, 26; בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני, תק-על 2005(2), 2893 , 2897 (2005); פ' שיפמן דיני המשפחה בישראל (כרך שני, התשמ"ט) 230) ואולם על אף "נזילותו" ו"גמישותו" של המושג הוא מהווה, כאמור, שיקול מוביל ומכריע במשפט המשפחה ובסוגיות הנוגעות לעניינם של קטינים.
כך, כדוגמה, הובהר ע"י הש' זילברג כי מבחן טובת הילדים הוא שיקול המשמש כגורם החלטי שאינו ניתן לפשרה. והשופט חיים כהן הבהיר בנימה אישית כי לדידו טובת הילד היא "תמיד השיקול המכריע, הוא ואפסו עוד" (ע"א 209/54 שטיינר נ. היועמ"ש, פד"י ט' 241,251;בג"ץ 40/63 לורנץ נ. יו"ר ההוצל"פ חיפה, פד"י י"ז 1709,1717; דנ"א 7015/94 היועמ"ש נ. פלונית, פד"י נ (1) 119) .
אף אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד קובעת בסע' 3 כי –
"in all actions concerning children, whether undertaken by public or private social welfare institution, courts or law, administrative authorities or legislative bodies. The best intersts of the child shall be a primary consideration"
- בית המשפט הבהיר לא אחת כי טובתו של ילד אינה מושג תיאורטי, וכי לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת מימצאים שבעובדה, אלא ש-
"מימצאים אלה בית-משפט לא יוכל לקובעם – על דרך הכלל – אלא אם יובאו לפניו ראיות; וראיות לענייננו פירושן הינו – בעיקרם של דברים – חוות-דעת של מומחים" (בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה (1) 453, 462 – 463. כן ראו: בג"ץ 4238/03 לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נח (1) 481, 488; בג"צ 7098/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (לא פורסם, ניתן ביום 30.8.05); בע"מ 9358/04 הנ"ל).
עוד הובהר כי –
"חוות הדעת הן ההופכות את "טובת הילד" ממושג ערטילאי ואמורפי, לבעל ממשות ותוכן קונקרטי" . (בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, תק-על 2006(2), 1055 , 1062 (2006))
כך נקבע בפסיקה כי על דרך הכלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שמונו על ידו-
"…אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה" (בע"מ 9358/04 הנ"ל; רע"א 4575/00 הנ"ל, בעמ' 332).
יחד עם זאת, אין לשכוח כי כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. ובלשונה של כב' הש' ארבל –
" האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו" (בע"מ 27/06 הנ"ל)
בנדון, הדברים אשר נאמרו הן ע"י המומחה ד"ר גוטליב והן ע"י המתאמת ההורית הגב' הדרה בר, באשר למסוגלותו ההורית העודפת של הנתבע על זו של התובעת והיותו המשמורן הראוי לקטינים, לא נסתרו במהלך שמיעת הראיות לפני אלא קיבלו משנה תוקף וחיזוק, והם עולים בקנה אחד עם התרשמותי שלי מהצדדים, מטובת הקטינים ואף מרצונו הברור של הבן כ.. הכל כפי שיופרט בהמשך הדברים.
- התובעת מודה כי הפריזה בתלונותיה כלפי הנתבע בכתבי בי דין מטעמה
התובעת הודתה בפה מלא כי תלונותיה הקשות כנגד הנתבע בכתב תביעתה היו מוגזמות ומופרזות ולמעשה הודתה בחצי פה כי לא היה בהן ממש. התובעת מצידה הטילה את האשם באשר לניסוח הטענות המופרזות בכתב תביעתה הפוגעני בגישתו "הלוחמנית" של עורך הדין מטעמה, ובלשונה –
"בראיה לאחור הבנתי שכל ההתחלה של התיק, ועקב כך הוחלף עו"ד אדלר, הייתה מאוד לוחמנית וזה לא משהו שמדבר אלי, אני נקלעתי בגלל חוסר ידע, נקלעתי למצב שניסתי לתקן אותו לאחר מכן" (עמ' 1 שורה 14-17 לפר' הדיון מיום 31.1.10).
נסיונה של התובעת לייחס ולטפול על בא כוחה את האשם באשר לניסוח ההגזמות וההפרזות שלא לומר – בְּדָיוֹת, אשר פורטו בכתב תביעתה, יש בו ללמד על דרכה שלה וחוסר היושר בו נהגה בכל הקשור להליכי המשמורת.
למותר לציין כי נסיונה של התובעת לטפול את הטחת אשמות השווא בנתבע בעורך דינה אין בו כל ממש. די שנביא מדבריו של ד"ר גוטליב בחוות דעתו הראשונה בה הוא מציין כי התובעת סבורה כי יש להגביל את הסדרי הראיה של הנתבע עם הקטינים כי "הוא מסכן אותם ובגלל שכאשר הם חוזרים מהביקורים איתו הם נמצאים במצב לא טוב. כך, לדוגמה, היא אומרת כי למחרת הביקור, צ. אינו יכול לתפקד בבית הספר מרוב עייפות" (עמ' 3 לחות הדעת הראשונה) ואם כן לא עסקינן בטענות שרקח עורך דינה אלא בטענותיה שלה עצמה. למותר לציין כי מפתיע לשמוע טענות מצד התובעת על עייפותו של צ. בעת הגיעו לבית הספר בה בשעה שהתובעת בחרה להעתיק את מקום מגוריה למרחק עצום ממקום הלימודים של הקטינים דבר שבהכרח משפיע על עירנותם בבית הספר עת היא מביאה אותם לאחר קימה מוקדמת ונסיעה ארוכה …
- בכתב תביעתה ציירה התובעת את הנתבע כאב רשלן ומזניח מכה ואלים אשר עצם שהייתו עם הקטינים גורמת להם נזק רב. טענתה זו של התובעת לא זו בלבד שנשללה ע"י המומחה ד"ר גוטליב והמתאמת ההורית הגב' בר, כפי שפורט לעיל בהרחבה, הרי שהתובעת עצמה בספר אשר כתבה והמתאר את חוויותיה כאם לילד אוטיסט, מרבה לשבח את הנתבע על העזרה הרבה שהעניק לה בהתמודדות עם גידולו של צ.. כך כותבת התובעת בסיפרה "*****", עמ' 146–
"אני מודה על מזלי ועל האינסטינקטים שלי, על תמיכת הורי, על מסירותו של א. ועל החברים הקרובים שאספתי בדרך…" (הדגשה שלי –צ.ו)
וכן משבחת התובעת את הנתבע על שקדנותו בטיפול בצ. –
"צ. קיבל מסאז'ים שש פעמים ביום מידיו המקצועיות של אבא א." (שם, עמ' 149)
lawdata – דטהחוקכך גם –
"את משימת חיזוק הגוף לקח על עצמו א. אשר בהתלהבות ראויה לציון לימד את צ. לשחות בבריכה, לטפס על מתקני שעשועים ועל סולמות וללכת בשווי משקל על קורת ההתעמלות שעמדה מיותמת מחוץ לאולם הספורט וחיכתה רק לנו" (שם, עמ' 150)
אם לא די בכך גם הוריה של התובעת מדגישים את מסירותו של הנתבע לצ. בכותבם –
"אנחנו לא ישנו, אבל לפחות מ. וא. יכלו לנוח קימעא לקראת היום הבא. ליתר דיוק – הייתה זו מנוחה קלה לא., שהמשיך לטפל בצ. גם בלילה, כשכולנו נפלנו מהרגליים" ! (הדגשה שלי – צ.ו; שם, עמ' 151)
ואנו שואלים – האם זהו אותו אב אשר לטענת התובעת השליט עליה ועל ילדיו טרור ? האם זהו אותו אב המזניח את ילדיו ? מנין נטלה התובעת את התעוזה להשמיץ את הנתבע, אשר עליו העידה בספרה שפעל במסירות יוצאת מגדר מהרגיל בטיפולו בבנו ובמתן סיוע ותמיכה לה עצמה, ולטפול עליו האשמות שווא של התנהגות קלוקלת כלפי ילדיו ?
דומה כי די בהתנהגותה זו של התובעת, שכל תכליתה להשמיץ את הנתבע ולנכר בינו לבין ילדיו, על מנת שיהא בא להצדיק העברת המשמורת בקטינים לידי הנתבע. התנהגותה זו של התובעת מלמדת כי היא לא בחלה בנסיונות להרחיק הקטינים מאביהם ולצמצם את הקשר עימו אף תוך העלאת תואנות שווא חסרות בסיס .
- כאשר באים אנו לבחון טובתו של קטין בענין הנוגע למשמורתו עלינו לתת הדעת, בין השאר, מי יהיה ההורה המשמורן אשר יקפיד על שמירת הקשר תקין של הקטין עם ההורה שאינו משמורן. כך , כדוגמה, מבהיר כב' הש' גייפמן בתמ"ש (משפחה ת"א) 54297/02 פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2007(3), 3 , 6 (2007)-
"סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע את זכות ההורים להחליט על זהות ההורה המשמורת ועל "זכויות הביקור/המגע" (אותן נהוג לכנות "הסדרי ראייה") עם ההורה הלא משמורן. ההנחה העומדת בבסיס הזכות הינה כי שמירה על קשר רצוף ומשמעותי של הילד עם ההורה הלא משמורן עולה בקנה אחד עם טובתו. שיקול זה מחייב את ההורה המשמורן בהבטחת הקשר בין הילד להורה הלא משמורן." (הדגשה שלי – צ.ו; ראה גם – ע"א 493/85 פדידה נ' פדידה, פ"ד לט (3) 579; מא (חי') 1626/93 ליכטנטריט נ' ליכטנטריט תק-מח 99(1) 2751, אשר אושר בביהמ"ש העליון ברע"א 2184/99 פלונית נ' אלמוני תק-על 99(2) 1043).
שוכנעתי מעבר לכל ספק כי בעניין דנן דווקא הנתבע, בהיותו קשוב להוראות והמלצות הגורמים המטפלים, כמו גם היותו קשוב לצרכי הקטינים ומאוויהם, הוא הורה אשר ידאג לשמירת קשר תקין של הקטינים עם ההורה האחר, זאת בניגוד לתובעת אשר התנהגותה הנזכרת מעלה ספק של ממש האומנם היא רואה חשיבות בחיזוק ויצוב הקשר שבין הנתבע לילדיו.
- אם לא די בכך – התובעת מודה כי הגישה תביעת לשון הרע כנגד הנתבע אך ורק כדי להרתיע אותו, וכאשר נוכחה כי לא עלה בידה להשיג את המטרתה חזרה בה מתביעותיה ובלשונה –
"אני למעשה הגעתי לעו"ד תדהר צור אחרי שא. תבע אותי תביעת צד ג', ושישבתי וספרתי לו הוא אמר כן תגישי את זה, וזה יגביל את א. וירגיע אותו וראיתי שזה לא עובד. " (עמ' 15 לפר')
הרי לנו, שוב מאשימה התובעת מי מבאי כוחה בכל הקשור לעצם הגשת וניסוח תביעות שווא כנגד הנתבע. אף א.ה זו יש בה להעיד לכאורה על מהותן של התביעות שהוגשו על ידה ולהעלות פקפוק רב באשר לנכונות תוכנן.
- התובעת נתפסה באמירות לא מדויקות נוספות. כך בתשובה לטענת הנתבע לפיה נתנה מלוטנין לקטין בניגוד להנחיות המתאמת האוסרות עליה ליתן תוספים או תרופות מכל סוג שהוא לקטין, טענה התובעת כי מעולם לא רכשה מלטונין לא לעצמה ולא לקטין. אלא שבניגוד לא.תה זו ציין ד"ר גוטליב בחוות דעתו העדכנית מיום 25.6.09 כי הקטין כ. מסר לו "כי הוא מקבל "תרופות" ו"תוספות" מהאם, כולל מלטונין אולם אין הוא יודע לאיזו מטרה " (ראה סע' 3 לחוות הדעת העדכנית).
כאשר נחקרה התובעת בעניין זה השיבה תשובות תמוהות לפיהן המלטונין אומנם נרכש באמצעות כרטיס האשראי שלה אך הוא נרכש עבור שכנתה, הגב' ל.. התובעת לא חזרה בה מטענה תמוהה זו גם לאחר שהוצג לפניה אישור החתום ע"י הגב' ל. בו צויין מפורשות כי היא הזמינה מלטונין עבור הגב' מ. ה. (ראה מוצג ת/2) אלא שניסתה לשנות טעמה ולטעון טענה חדשה, לא פחות תמוהה מקודמתה, לפיה המלטונין הנדון – "זה לא מלטונין רפואי..זה תוסף…" (!) (עמ' 18 שורה 5 לפר')
תשובותיה של התובעת אינן מתיישבות עם הגיונם של דברים ונראה כי אין בהן ממש.
ודוק, לא עסקינן בא.ות שאינן מדויקות גרידא, עסקינן באֵם שאין אנו יכולים לסמוך על ישרותה בכל הקשור לטיפול בקטינים, אשר על דעת עצמה ובניגוד להוראות הגורמים שמונו ע"י ביהמ"ש ואף בניגוד להחלטת ביהמ"ש עצמו החליטה ליתן לילדיה תוספים כאלה ואחרים.
כאשר אנו באים להכריע בסוגיית משמורתו של קטין יש ליתן משנה חשיבות לשאלה איזה מההורים משתף פעולה עם הגורמים המטפלים וכיבודם את המלצותיהם והחלטותיהם. לעניין זה מצאנו כדוגמה את דבריו של כב' הש' סלמן ניצן בעניין פלונית לפיו בעת קביעת המשמורת נדרש ביהמ"ש בין השאר –
"לבחון את תפקוד ההורים, את הירתמותם להליכים טיפוליים, היענותם למימוש המלצות גורמי הטיפול למען טובת הקטינים, והמסוגלות להפריד בין טובתם הם ובין טובת הקטינים; עוד יש לבחון הצבת הגבולות, והענקת הצרכים, הפיזיים והחומריים כנדרש" (תמ"ש (משפחה קר') 9881/07 פלונית נ' פלוני, תק-מש 2009(4), 192,204(2009)) .
דומה כי בנדון ברי כי התובעת, שלא כמו הנתבע, לא שיתפה פעולה עם הגורמים המטפלים לא נענתה להמלצותיהם ולמעשה פעלה לא אחת בניגוד להם באופן הפוגע הן בקטינים והן בהורותו של ההורה האחר, אף מטעם זה ראוי להעביר המשמורת כמו גם ליתן האחריות בכל הקשור לטיפול הרפואי והאחר בקטינים לנתבע.
- החלטות התובעת אינן מתישבות עם טובת הקטינים
כאמור במהלך קיומם של הליכי המשמורת החליטו התובעת ובן זוגה לעבור ולבנות את ביתם ב******, במרחק העולה על 100 ק"מ ממקום מגוריהם ולימודיהם של הקטינים באזור בת חפר.
אין ספק שהמעבר הנזכר גורם לטלטול ניכר של הקטינים לצורך הסעתם מבית התובעת למוסדות הלימוד וחזור. מטיבם של דברים הדבר גורם לעייפות ניכרת של הקטינים בעת הגיעם למוסדות הלימוד כפי שאכן מדווח על ידי הגורמים החינוכיים.
המתאמת, גב' בר, הבהירה כי לדעתה בעצם המעבר ל****** שמה התובעת את טובתה ורצונותיה קודם לטובת הקטינים. ובלשונה –
"ש. האם את חושבת שבעצם המעבר ל******, ההחלטה של מ. לעבור ל******, מ. שמה לנגד עיניה את טובתם של הילדים בראש ובראשונה ?
ת. בראש ובראשונה לא, לא, אני התרשמתי בשיחה שקיימתי עם מ. ובן זוגה שלמרות שהמעבר ל****** תוכנן זמן רב מראש…לא היא ולא בן זוגה תכננו עד הסוף וחשבו עד הסוף על כל הפרטים הטכניים שקשורים בשינויים שצריך לעשות עם הילדים . זה לא דבר שהיה ברור להם איך זה הולך להיות מבחינה טכנית, הם לא בדקו את זה, הם לא התארגנו עם זה מראש…על האופן שבו היא תראה את הילדים ואני ראיתי שהדבר לא נעשה , אפילו הדבר הטכני הזה" (עמ' 2 שורה 20 ואילך לפר' הדיון מיום 7.12.09)
וכן –
"מי משלם את המחיר… אנחנו פה בשביל המחיר שהילדים משלמים…המחיר שהילדים משלמים זה הנסיעות והמחיר שהילדים משלמים זה שהם מפסידים זמן עם אמא שלהם " (עמ' 25 לפר')
- הקטין עצמו מעוניין בהותרת הסדרי הראיה הקיימים על כנם
רצונו של הקטין הינו חלק מהותי וחשוב, מאותו מכלול המרכיב את טובתו. כך מצאנו, כדוגמה, את דבריה של כב' הנשיאה הש' דורית בייניש –
"כבר נאמר בפסיקתנו כי המושג "טובת הילד" הוא רחב ועמום והוא בוודאי מושג מורכב. העיקרון מחייב התחשבות ובחינה רגישה של טובתו של הילד במובן האובייקטיבי, הוא מחייב, בין היתר, שקילה של רצונותיו ושאיפותיו של הילד בהיבט הסובייקטיבי, שקילת זכויות הילד ובחינת היחס בין אלה לבין כל אחד מהוריו, למשפחתו ולסביבתו. על בית המשפט ליתן ביטוי לעקרון זה של טובת הילד ולמלאו בתוכן בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה…" (הדגשה שלי –צ.ו; דנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית , פורסם במאגר נבו)
זכות הילד להשתתף בקבלת החלטות הנוגעות בו מעוגנת בסעיף 12 לאמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד (להלן: האמנה בדבר זכויות הילד) הקובע:
"1. מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו, את הזכות להביע דעתו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד.
- למטרה זו תינתן לילד הזדמנות להישמע בכל הליך שיפוטי או מנהלי הנוגע לו במישרין או בעקיפין, באמצעות נציג או גוף מתאים, בצורה המתאימה לסדרי הדין שבדין הלאומי."
האמנה בדבר זכויות הילד נותנת ביטוי למהפכה בדבר זכויות הילד שהחלה לפני כשלושים שנה. הצטרפות מדינת ישראל לאמנה זו מהווה הכרה כי ילדים הינם בעלי זכויות באופן עצמאי, ואין הם מושא לזכויות של אחרים בלבד. נפקות הכרה זו היא כי החוק הוא הקובע מה הן זכויותיהם של הקטינים ומטיל על אחרים חובה לממש זכויות אלה.
הזכות שנקבעת לקטין בסע' 12 לאמנה הינה כפולה – ראשית עצם זכותו להישמע, ושנית הזכות כי יינתן לדעתו "המשקל הראוי" .
פסיקת ביהמ"ש אימצה לדין הישראלי את החשיבות והצורך בשמיעת הקטין בסוגיות הנוגעות למשמורתו והסדרי הראיה שלו עם הוריו (תמ"ש (משפחה ת"א) 54297/02 פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2007(3), 3 , 7 (2007); בע"מ 672/06 פלונית נ' פלוני פס"ד מיום 15.10.06 (טרם פורסם); בע"מ 10480/05 פלונית נ' פלוני פס"ד מיום 5.12.05 (טרם פורסם) ע"מ 90/97 מורן נ' מורן, דינים מחוזי לב (2) 597).
- למותר לציין כי בחינת רצונו של הקטין צריך שתעשה במשנה זהירות נוכח העובדה כי רצון זה עלול להיות מוכתם בהשפעתו של מי מההורים (ראה, כדוגמה, ע"א 503/60 וולף נ' וולף, פ"ד טו 760 וכן ראה פסק דיני בעניין תמ"ש 14850/04 (כ"ס) ע.ש נ' ל.ק, פורסם בתקדין).
כך גם הובהר בפסיקה כי בשאלת המשקל שיש ליתן לרצונו של קטין, אין לקבוע כללים נוקשים והדבר תלוי בגורמים ובנסיבותיו של כל מקרה כגון גילו של הקטין, כושר אבחנה ושיפוט, השפעה חיצונית, נסיבות אובייקטיביות וכו' (ראה, כדוגמה, ע"א 740/87, ע"א 113/89פלונית נ' אלמוני, פ"ד מג(1) 660 )
- מתוך שכך מצאתי בנדון לנכון להוסיף ולשוחח עם כ., בן התשע, בלשכתי על מנת להוסיף ולהתרשם באופן ישיר מרצונותיו שלו. אשר לבן צ. בהיותו אוטיסט הסתפקתי בחוות הדעת שהונחו לפני ולא מצאתי מקום בנסיבות האמורות להוסיף ולהיפגש עימו בלשכתי (יצויין כי ד"ר גוטליב אשר נתן את חוות הדעת הנזכרות עשה את הדוקטורט שלו בנושא ילדים עם אוטיזם – ראה תשובה 53 לשאלות ההבהרה שנשאל המומחה).
מצאתי כי כ. הינו בוגר מכפי גילו ויודע להביע תחושותיו ועמדותיו באופן בהיר וסדור. כ. הבהיר כי הסדרי הראיה במתכונתם הנוכחית נוחים לו ואין הוא מבקש לשנותם במאומה. הוא ציין כי הוא מסתדר היטב עם בת זוגו של אביו ועם בן זוגה של אימו וכי רכש חברים הן במקום מגורי אביו והן במקום מגורי אימו, יחד עם זאת ציין כי במקום מגורי אימו חבריו מעטים ביותר. כ. ציין כי הוא אוהב את מקצועות הספורט הנלמדים בבית הספר ואף השתלב בחוגים שונים דוגמת ג'ודו וכיוצ"ב. עוד ציין כ. כי מערכת היחסים בינו לבין אחיו טובה וכי הם מרבים לשחק יחדיו. כ. ציין כי אינו רואה טירחה מרובה בכך שלעיתים בעת שאימו אוספת אותו לצורך הסדרי הראיה הם ממתינים זמן קצר עד שגם צ. יסיים את לימודיו והם יוכלו לאסוף גם אותו וכן טען כי הנסיעות הארוכות עם אימו מביתה לבית הספר אינם מטרידות אותו יתר על המידה, על אף שלעיתים הוא מגיע עייף לבית הספר בשל כך.
כאשר שבתי ושאלתי את כ. האם הוא מעוניין לשנות דבר מה בסדר יומו או באופן קיומם של הסדרי הראיה, הבהיר כ. כי הדבר היחיד אותו הוא רוצה לשנות "זה שאבא ואמא יסתדרו קצת יותר", כ. ציין כי לא פעם כל אחד מהוריו אומר לו דברים שונים דבר הגורם לו לחוסר נוחות רבה. קל להיווכח – כ. כָּמֵה לכך שהוריו יפסיקו להתווכח על כל דבר ועניין. אלא שלדאבון הלב דומה כי הוריו של כ. מתעלמים מרצונו זה – האחד והיחיד של בנם…
מצאתי יפים לעניין זה את דבריו של כב' הש' גייפמן בתמ"ש (משפחה ת"א) 54297/02 פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2007(3), 3 , 8 (2007)
"כאשר קיים בין ההורים קונפליקט ברמה גבוהה – יכולתם להידבר נפגעת. חמור מכך, הנפגע העיקרי מקיומו של מצב זה – הינו ילדם של הצדדים, העומד בתווך בין שני מבוגרים משוללי יכולת תקשורת סבירה. אחד התוצרים הקשים של מצב דברים זה הינו שימוש בילד להעברת מסרים בין ההורים. מצב זה פוגע בילד והופך אותו לכלי שרת בידי הוריו, אשר במהלך מאבקם הם מתקשים להפריד בין צרכיו של הקטין לבין צרכיהם"
בנדון מתארת המתאמת גב' הדרה בר את המצב הבלתי אפשרי אליו נקלע הקטין כ. –
"הוא צריך להסתדר גם עם אבא גם עם אמא. כל עורך דין מסתדר עם צד אחד, אבל כ. המסכן צריך לחיות בשני בתים. כן, זו סיטואציה מאוד קשה, זו סיטואציה קשה באופן כללי לחיות בין בתים גרושים ובוודאי ובוודאי בין בתים עויינים ועל אחת כמה וכמה בין משפחת ה. שהחיים בין שניהם הם חיים לא קלים " (עמ' 9 לפר' הדיון מיום 7.12.09)
מכל מקום, ובצד האמור באשר לנזק הנגרם לקטינים בגין התנהגותם וויכוחיהם הבלתי פוסקים של שני הצדדים גם יחד, הרי שאף עמדתו הברורה והחד משמעית של כ. לפיה הוא מעוניין בהותרת הסדרי הראיה הקיימים על כנם, מחזקת את מסקנתי כי יש להותיר את המשמורת והסדרי הראיה הזמניים על כנם ולקובעם כהסדרים קבועים ויציבים.
- העברת הקטינים למשמורת האב שיפרה את ההתנהלות המשפחתית והטיבה עם הקטינים
כל הגורמים המקצועיים אשר טיפלו במשפחה הגיעו לכלל מסקנה כי העברת משמורתם הזמנית של הקטינים מהתובעת לנתבע שיפרה את האווירה המשפחתית והטיבה עם הקטינים .
כך הבהירה המתאמת בעדותה –
"בסך הכל אני יכולה לאפיין את התקופה הארוכה הזאת כמחולקת לשניים כאשר נקודת האמצע היא הרגע שבו…בעקבות חווה"ד של ד"ר גוטליב הועברה המשמורת באפן זמני לידי האב, עד לנקודה זו לא הצלחתי להשיג את שיתוף הפעולה של מ. ואחרי הנקודה הזאת שיתוף הפעולה של מ. השתפר מאוד" (עמ' 11 לפר')
וכן –
"עד לרגע המעבר ל****** היה שיפור גדול. הייתה רגיעה של המערכת, צ. סוף- סוף הושם במערכת חינוכית שמתאימה לו… אני מניחה שאם ההסדרים כמו שהם היום ישארו, אז המערכת תתיצב מחדש ויהיה שקט" (שם,שם)
ולבסוף –
"אני חושבת שאם המצב ישאר כפי שהוא והסדרי הראיה ישארו כפי שהם, מחדש ישתרר שקט במערכת…אני חושבת שהיה טוב שהמצב הזמני יהיה קבוע. אני גם חושבת שאין ברירה, איך אפשר אחרת? אי אפשר להעלות על הדעת להוציא את הילדים מהמסגרות החינוכיות שלהם ולהעביר אותם למסגרת חינוכית אחרת, והאם גרה במרחק רב מהמסגרות החינוכיות של הילדים , איזה סידור אחר הוא אפשרי? "(הדגשה שלי- צ.ו; עמ' 19 לפר')
- מכלל המקובץ לעיל אותו נמנה אחד לאחד בקיצור מילין, באתי לכלל מסקנה כי יש להותיר את משמורת הקטינים בידי אביהם, הנתבע –
- המלצות המומחה ד"ר דניאל גוטליב בשלושת חוות הדעת שנתנו על ידו לאחר התרשמותו מהצדדים ומטובת הקטינים, ומהתרשמותו מגורמים חינוכיים ואחרים אשר טיפלו בקטינים.
- המלצותיה דיווחיה והתרשמויותיה של המתאמת הגב' הדרה בר.
- המלצות רשויות הרווחה בתסקירם מיום 17.5.09.
- התרשמותי שלי מהתנהלותה של התובעת המעוררת ספק בכל הקשור לרצונה וליכולתה לקבל את הנתבע כהורה שווה לקטינים ולהתנהל עימו באופן תקין וסביר, התנהגותה החריגה בכל הקשור למתן או אי מתן טיפולים רפואיים לקטינים בשונה מהמלצות הגורמים המקצועיים, מעבר המגורים הפתאומי שלה עם בן זוגה למקום המרוחק מאוד ממוסדות הלימוד של הקטינים תוך התעלמותה באופן מוחלט מהשלכתן של הנסיעות הארוכות להן ידרשו הקטינים לצורך הגעה למוסדות החינוך בהם הם לומדים – התנהגות המעלה ספק באשר למקום אותו היא נותנת לטובת הקטינים למול טובתה שלה, כמו גם למקום אותו היא נותנת לנתבע כהורה לקטינים.
המפורט לעיל אינו מאפשר אף את קביעתה כמשמורנית משותפת עם נתבע שכן נסיון העבר מלמד שהתובעת אינה מעוניינת בכל שיתוף פעולה עם הנתבע בכל הקשור להתנהלות עם הקטינים.
- מנגד, התרשמתי משיתוף הפעולה של הנתבע עם הגורמים הטיפוליים, היותו מעורב בנעשה עם הקטינים הקפדתו על בחינת טובתם, העובדה שהשכיל ליצור לקטינים מסגרת משפחתית חמה ואוהבת תוך שהוא רותם לכך את בת זוגו החדשה למשימה זו, וזו משתפת עימו פעולה בכך שהיא מהווה אוזן קשבת לקטינים ומתחבבת עליהם, כמו גם העובדה שאינו חוסך במשאבים למלא את כל צרכיהם של הקטינים בנוגע לחינוכם בריאותם ואיכות חייהם בכלל, כל אלו מסמנים אותו כמשמורן הראוי לקטינים.
ודוק – אינני מתעלם מהעובדה שגם לנתבע חלק נכבד בליבוי החיכוכים עם התובעת. התרשמתי כי הנתבע התעמת פעמים רבות עם התובעת שלא לצורך ובגין עניינים שוליים, שלח חוקר אשר התחקה אחריה, הגיש אין ספור תלונות במשטרה כנגד התובעת אשר דומה כי רובן היו מיותרות ומטרידות, ויותר מכך הנתבע עירב לא פעם בחוסר שיקול דעת את הקטין כ. בעימותים שבינו לבין התובעת. על אף שכך מכלל האמור לעיל אני סבור כי המצב הנוכחי, בו הקטינים הינם במשמורתו של הנתבע, מביא מעט רגיעה למערכת המשפחתית הסבוכה בה הם מצויים, דבר שלא התקיים ולא התאפשר עת היו הקטינים במשמורתה של התובעת.
מצופה מן הנתבע, איפוא, כי מעת שנמסרת המשמורת הקבועה בקטינים בידיו יעשה כל מאמץ לשיכוך המתח בין הצדדים על מנת להקל על הקטינים, הסובלים העיקריים ממתח זה, ככל הניתן.
- רצונו הברור של הקטין, כ., להותיר את המצב הקיים בכל הקשור לסוגיית המשמורת והסדרי הראיה במתכונתם הנוכחית.
פשוט וברור כי קביעתם של משמורת והסדרי ראיה קבועים בנדון חיונית והכרחית ולו על מנת להפחית במעט מהלחצים והעומסים הריגשיים הקשים בהם נתונים הקטינים, ובמיוחד כ., בשל המאבק חסר הפשרות בין הוריהם, לעניין זה ראוי לאמץ את המתכונת שהומלצה ע"י המומחים ומועדפת על הקטין, כ., כמפורט לעיל.
- מכלל האמור הריני מורה כדלקמן –
- המשמורת הקבועה בקטינים נמסרת לנתבע.
- הסדרי הראיה של התובעת עם הקטינים יהיו במתכונתם הנוכחית וכמפורט בהחלטתי מיום 13.9.09.
- הריני מורה על הארכת מינויה של הגב' הדרה בר כמתאמת הורית לצדדים למשך שנה נוספת. מדי חצי שנה תעביר המתאמת תסקיר לעיונו של ביהמ"ש בכל הקשור להתנהלות הצדדים ובצורך להמשך התיאום ההורי.
- ההכרעה בכל הקשור למחלוקות בסוגיות הקשורות לטיפול רפואי בקטינים תעשה בדרך המפורטת בהחלטותיי מיום 19.1.09 ומיום 28.6.09 .
- התובעת תישא בהוצאות משפט בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל .
- תואיל המזכירות לסגור תמ"ש 17961/06 ותמ"ש 17962/06.
- ניתן לפרסום ללא חשיפת פרטי הצדדים .
ניתן ביום 7.3.10 (כ"ד אדר תש"ע) בלשכתי. ________________
צבי ויצמן, שופט
בתמונה: עו"ד אלינה פינקלשטיין להב, שגם היא היתה שותפה של שירלי שי בייצוג לקוחות פמיניסטיות רעות….
1 מחשבה על “הפסד צורב לש' שירלי שי כשהיתה עו"ד בשיתוף עם רות דיין וולפנר: ייצגו אישה פרימיטיביסטית טבעונית שמתנגדת לאנטיביוטיקה והמשמורת עברה לאבא”
מעניין שהלקוחות שלה טבעוניות בשעה שהיא (רות דיין) קניבלית שאוכלת אנשים לארוחת צהריים