רוצים לבטל אבהות ולא לשלם מזונות????  יש לנו פסק דין מהמם של השופטת הנבלה סיגלית אופק.  אמנם פסק הדין עוסק בזוג לסבי, והוא מבטל אימהות לסבית ללא מזונות, אבל אין סיבה שלא להשתמש בזה לביטול אבהות, ולהפסקת מזונות טוטלית. פעולה כזו מאוד מומלצת ברגע שאישה מגישה תלונת שווא במשטרה.  זה סימן שהכל הולך להחמיר, ופשוט לא שווה להיכנס ל 5 עד 10 שנות מאבקים על המשמורת.  הכי פשוט וקל זה לבקש ביטול אבהות ושלום על ישראל.

לפנינו פסק דין של השופטת הנבלה הפמיניסטית סיגלית אופק שבו היא מבטלת אימהות, ומבטלת גם את חובת תשלום המזונות.  כמובן שמדובר בתביעה בין 2 לסביות, והתיק מכונה "אמצ", ולכן מי שמתעניין בתיקי גירושין מדלג על התיק הזה, כי חושבים שהוא עוסק בזוג הורים שאימץ קטין, שהקטין השתגע והם רוצים להיפטר מממנו ולבטל את האימוץ.  אלא שזה בכלל לא המקרה.

מדובר פה באימוץ ילדים בין שתי לסביות, כשכל לסבית מאמצת את הילדים של בת הזוג שלה.  כל אחת נכנסת להיריון מזרע, והן "מאמצות" את הילד של הלסבית השניה באופן צולב.  אבל האימוץ הזה הוא שווה ערך לאימהות (הורות) מלידה, ביולוגית ואין הבדל.  האימוץ הוא האקט שהופך את הלסבית הלא ביולוגית לאמא לכל דבר, ממש כמו אימא ביולוגית, כולל חובת מזונות.

השופטת סיגלית אופק קבעה שכאשר זוג לסביות מעוניינות בגירושין, הן פשוט יכולות לבטל את צו האימוץ, הצו שהפך את הלסבית הלא ביולוגית לאמא, וכך לבטל גם הסטטוס של אמא, לבטל את חובת המזוונות ואת הסדרי הראיה, הכול כאילו הלסבית הלא ביולוגית מעולם לא הייתה אמא….. הו איזה סידור נפלא..   ממש כמו ניתוח להפיכת זונה לבתולה ע"י תפירת קרום בתולין חדש…… גיחי גיחי….

 

אם ביטול אימוץ הוא טוב ללסביות אפשר ליישם את זה גם על סטרייטים

 

ואנו שואלים, למה האופציה הזו לא קיימת לזוגות סטרייטים?  למה אבא לא יכול לבקש ביטול האבהות שלו, בדיוק כמו שהלסבית פה ביקשה ביטול צו האימוץ (שהוא שווה ערך לאימהות), וכך להיפטר מהמזונות לצמיתות, להיפטר מהסדרי הראיה, להיפטר מתלונות שווא, ולהיפטר ממבול של תביעות במשך 5 עד 10 שנים על הילדים?

הרי ברגע שאישה מגישה תלונת שווא במשטרה, הגבר צריך להבין שהיא תקבל את כל הסיוע מהמערכת והמסלול הוא לניכור הורי מתמשך, כאשר כל פעם מחזיקים את הגבר בתקוות שווא שעוד מעט אולי המשיח יגיע.  עוד מעט יהיה תסקיר.  עוד מעט תמונה אפוטרוPOT, עוד מעט יהיה מסוגלות הורית..   עוד מעט יהיה מטפלת להרכה דיאדית, עוד מעט תמונה מומחית לניכור הורי, שתחריף את הניכור ההורי …  וחוזר חלילה….  אז למה להיכנס למקסם השווא הזה? למה לא לותר בתחילת הדרך על הילדים, ולבטל לחלוטין את האבהות????

גם אם הילד מחייך אליך היום, מחר הוא יעבור הסתה ויקרא לך אבא כלב.  לכן מומלץ להתכחש לילדים, לדרוש ביטול אבהות ולא לדבר עם אף עובדת סוציאלית….

גברים ואבות צריכים להבין שאם אישה רוצה מלחמה על הילדים, לסחוט מזונות, ולהשתמש בניכור הורי כדי לסחוט רכוש, עדיף לחתוך, לוותר על הילדים מראש ולדרוש ביטול אבהות.  הנה השופטת סיגלית אופק נתנה אופק……

 

אמצ 25973-10-17 – פלונית נגד פלונית והיועמ״ש לממשלה, משרד הרווחה

 

עובדות המקרה: התובעת והנתבעת חיו יחד כידועות בציבור כתשע שנים עד שהחליטו על הבאת ילד לעולם תוך שימוש בתרומת זרע אנונימית. התובעת התעברה פעמיים מהתרומה, בעוד טרם הלידות חתמו בנות הזוג על הסכם חיים משותפים והסכם להורות משותפת אשר קיבל תוקף פסק-דין. בנות הזוג אף הגישו בקשות למתן צו אימוץ לנתבעת לגבי שני הקטינים. לאחר קבלת צווי האימוץ, הנתבעת התעברה אף היא מתרומת הזרע של אותו התורם ונפתח הליך לאימוץ ע״י התובעת, אשר לא הגיע לסיומו מאחר ועקב התערערות ביחסי בנות הזוג הנתבעת עתרה למחיקת ההליך, עתירה אשר התקבלה. בתגובה התובעת הגישה תביעת מזונות, תביעה רכושית, בקשה לעיכוב יציאה מהארץ של הקטין, תביעת אפוטרופסות ומשמורת ביחס לקטין. בנות הזוג פנו להליך גישור והגיעו להסכם הקובע כי יפעלו לביטול צווי האימוץ שניתנו לקטינים ולוויתור על כל הזכויות והחובות ההוריות. הסכם הפשרה אושר וקיבל תוקף פסק דין מלבד ההסכמה לוויתור הזכויות לגביה נקבע כי מצריכה קבלת עמדת ב״כ יועמ״ש רווחה, אשר התנגד לשלילת הזכויות ההוריות בהסכמה ללא הליך משפטי מתאים. בעקבות זאת הגישה התובעת תביעה לביטול האפוטרופסות של הנתבעת, תביעה אשר נדחתה מאחר ונקבע כי משעה שלא בוטלו צווי האימוץ אין להיעתר לבקשה. על רקע זה הגישה התובעת תביעה לביטול האימוץ. בתסקיר מרכז השירות למען הילד ועו״ס לחוק האימוץ ניתנה המלצה שלא לבטל את האימוץ מאחר והדבר נוגד את טובת הקטינים, בחוות הדעת של פסיכיאטרית ומומחית לילדים ונוער ניתנה המלצה לבטל את האימוץ.

בנות הזוג טענו כי התנאים לביטול האימוץ שבסעיף 19 לחוק מתקיימים מאחר ולתובעת לא הייתה אפשרות לדעת כי הנתבעת תבחר לנטוש את הקטינים או כי לא תכבד את הסכם ההורות, וכי לא התפתחו יחסי הורות בין הנתבעת לקטינים. עוד טענה התובעת כי טובת הקטינים מחייבת ניתוק הקשר המשפטי בנסיבות בהן הנתבעת לא מלאה כל תפקיד הורי לקטינים. לטעננת הנתבעת הקטינים מצויים בנתק מוחלט ממנה ומבנה ואינם מכירים מציאות אחרת כאשר כפיית המציאות באופן מלאכותי צפויה לפגוע בהם. לטענת ב״כ יועמ״ש רווחה צווי האימוץ שיקפו את יחסי ההורות, לא ניתן לראות בפרידה נסיבות שלא היו קיימות מאחר שהסכם ההורות מסדיר אפשרות של פירוק המערכת הזוגית ללא השפעה על ההורות. חוק האימוץ יוצר יחס הורות כמו-ביולוגית ומבקש להשוות ביניהן.

 

פרידה ופירוק תא משפחתי ממתרחש גם במשפחות עם קשר ביולוגי ועדיין אין אפשרות לנתק משפטית את הקשר ההורי. בנוסף, ב״כ יועמש רווחה טען כי ביסוד חוות הדעת עומדים שיקולים של אינטרסי האימהות ורצונן הסותר את טובת הקטינים, וכי חוות הדעתשל פסיכיאטרית חסרה התייחסות לשיקולים הנוגעים לצרכי הקטינים ואף בלתי מבוססת ומנוגדת לחוק, ל4 ול3.

הכרעת הדין: בבחינת התנאי הראשון שבסעיף 19 לחוק האימוץ, נקבע כי פרידת זוג בתוספת היעדר הנתבעת כדמות הורית לילדים עקב גילם הצעיר או חלוקת התפקידית בין בנות הזוג, בתוספת השתחררות מאחריות הורית יכול שיענו על התנאים של נסיבות ״שלא היו ידועות״ בחוק, ועל כן התנאי מתקיים. עוד נקבע כי הגורמים המקצועיים לא פגשו את הקטינים אלא הסתמכו על חוות דעת קודמת, וכי יש להעדיף את עמדת הפסיכיאטרית הגורסת כי אין במחיקת צו האימוץ הכחשה או מחיקה של עברם של הקטינים אשר בנסיבות אלה מבחינה מהותית מהווים ילדים של התובעת בלבד, וכי אין לשתף את הקטינים בנסיבות הבאתם לעולם בכדי למנוע מסיפור העזיבה להפוך לציר מרכזי בחייהם. נקבע כי קשר ההורה-ילד נהרס ללא חוויה טראומטית לקטינים כאשר בחשיפתו של הסיפור המשפחתי אין תועלת לחידוש הקשר, ורק תעורר חוויה של נטישה ותגרום נזק מוחשי באופן שעלול אף להיות בלתי-הפיך. עוד נקבע כי דברי המומחית, לפיהם ניתן לחשוב אף על ביטול הורות ביולוגית במקרה של הורה שנטש את ילדו מלמד בבירור ששיקול טובת הילד הוא השיקול המרכזי בחוות הדעת. נקבע כי אי-ביטול האימוץ ישמר קשר שאינו קיים, וכי המשך קיומו של הקשר הפורמלי עלול למנוע את האפשרות ליצור קשר הורות עם הורה חדש. על כן, נקבע כי התקיים אף התנאי השלישי לסעיף 19.

 

 

בבחינת התנאי השני, נקבע כי ייתכנו מקרים נדירים בהם ערכי האחריות והמחויבות לטובת הילד שדיני הורים וילדים מבקשים להנחיל צריכים לסגת מפני טובת קטין ספציפי, במקרה זה בו לא נצרבה בתודעתם של הקטינים דמות הורה תפקודי או פסיכולוגי, מאחר והקשר עמם ניתן בגיל צעיר (5.5 ו-2 ועשרה חודשים). לפיכך, הבקשה לביטול האימוץ התקבלה.

 

https://law.tau.ac.il/lgbtlaw/search/item-1002

מייל מהפרקליטות של רות גורדין

 

 

Date : 11/1/2020 7:36:13 PM
From : "Uri Keydar"<[email protected]></[email protected]>
To : "maamad_yishi_merkaz_ezrachi"<[email protected]></[email protected]>
Subject : FW: אמ"צ 25973-10-17 ביטול צווי אימוץ לאחר פרידת בנות זוג
Attachment : 386109_ביטול צו אימוץ.pdf;386109_פרשנות ביטול אימוץ.pdf;פסד בימש משפחה אמצ 25973-10-17.pdf;386109_image001.png;386109_image002.png;

בהמשך לתכתובות ווטסאפ, ראו נא דיווח של רות.

 

שימו לב לבקשתה של רות לא להשתמש בעותק פסק הדין המצ"ב.

 

בברכה,

אורי קידר, עו"ד | מנהל המחלקה לעניינים מינהליים, פרקליטות מחוז מרכז (אזרחי)

טלפון: 073-3924956; פקס: 02-6467853

נייד: 050-6217031

דוא"ל: [email protected]

__________________________

פרקליטות המדינה 

From: Ruth Gordin <[email protected]>
Sent: Sunday, November 1, 2020 10:32 AM
To: Orit Cotev‏ <[email protected]>; Israel Blum‏ <[email protected]>; Zion Iluz‏ <[email protected]>; Roy Cohen‏ <[email protected]>; Ayelet Omer Lifshits‏ <[email protected]>; Aviad Amrosy‏ <[email protected]>; Batel Moria‏ <[email protected]>; Idit Unger – Amit‏ <[email protected]>; Tamar Barel‏ <[email protected]>; Dana Gordon‏ <[email protected]>; Uri Keydar‏ <[email protected]>; anat giladi binder‏ <[email protected]>; Nahi Benor‏ <[email protected]>; Orly Manzur‏ <[email protected]>; Gila Maor‏ <[email protected]>; Nehama Bruk‏ <[email protected]>; Yael Rud salitan‏ <[email protected]>; Shani Katz‏ <[email protected]>; Moria Cohen Bakshi‏ <[email protected]>; Mesada Mazlavi‏ <[email protected]>; LioraAFW‏ <[email protected]>; FWAnat Barel‏ <[email protected]>; ShiriAFW‏ <[email protected]>; [email protected]
Cc: Tamar Canaan eilon‏ <[email protected]>
Subject: אמ"צ 25973-10-17 ביטול צווי אימוץ לאחר פרידת בנות זוג

 

שלום לכולם ושבוע טוב,

ראו נא פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב באמ"צ 25973-10-17 מיום 27.10.2020.

בפסק הדין בוטלו צווי אימוץ לפיהם אימצה הנתבעת 1, בת זוגה לשעבר של התובעת, את שני ילדיה הביולגיים של התובעת.

ב"כ היועץ המשפטי לממשלה התנגדה לבקשה, אך בית המשפט לענייני משפחה דחה את עמדת ב"כ היועץ וביטל כאמור את צווי האימוץ, תוך שהוא קובע כי השתכנע שמדובר במקרה קיצון שמצדיק את ביטול האימוץ.

תשומת לבכם כי פסק הדין הותר לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.

בהתאם לכך, השחרתי את השמות, את התאריכים ואת מספרי ההליכים הקשורים, וזאת לצורך תפוצה פנימית זאת.

ככל שתרצו להשתמש בפסק הדין לצורך ציטוט בכתבי טענות או לצורך חיצוני אחר, אבקש שלא להשתמש בעותק זה, אלא בעותק שיפורסם במאגרים המשפטיים.

כן מצ"ב שתי ידיעות תקשורתיות המתייחסות לפסק הדין. תודתי לאורי קידר שהעביר לי אותן.

תודות לאורית פניני, ב"כ היועץ במשרד הרווחה- מחוז תל אביב והמרכז, שטיפלה בהליך.

בברכה,

רות

 

רות גורדין, עו"ד | המחלקה האזרחית, פרקליטות המדינה

טלפון: 073-3929625   פקס: 02-6362050

דוא"ל: [email protected]

 

להלן פסק הדין:

 

 

בתי המשפט

בית משפט לענייני משפחה – מחוז ת"א                                                          אמצ 17-10-25973

 

בפני כב' השופטת סגלית אופק                                                                           27 אוקטובר 2020

 

 בעניין:          חוק אימוץ ילדים התשמ"א-1981

הקטינים: א' קטינה ילידת 7.5.10

                                         י' קטין יליד 30.1.13

 

פלונית

ע"י ב"כ עו"ד כנרת בר לב

המבקשת

 

                                                     נ  ג  ד

אלמונית

ע"י ב"כ עו"ד שמואל מורן

 

היועמ"ש לממשלה – משרד הרווחה

ע"י ב"כ עו"ד אורית פניני

המשיבים

 

פסק  דין

עניינו של הליך זה בסוגיית ניתוקו של קשר הורות בין אם וילדיה שנוצר מכח צווי אימוץ לפיהם אומצו שני קטינים כילדים של הנתבעת 1, בת זוגה לשעבר של התובעת, האם הביולוגית של הקטינים.

 

רקע עובדתי

להלן השתלשלות כרונולוגית של העובדות כפי שהתבררו מחומר הראיות ומהחומר בתיקי המשפחה:

 

1. התובעת והנתבעת 1 (להלן – "הנתבעת"), יהודיות, רווקות, חיו יחד וניהלו משק בית משותף כידועות בציבור מאז שנת 2001.

 

2. בנות הזוג החליטו יחד על הבאת ילדים לעולם תוך שימוש בתרומת זרע אנונימית (תורם אחד).

 

3. התובעת התעברה פעמיים מתרומת הזרע האנונימית שנבחרה ע"י בנות הזוג, ונולדו שני קטינים: א' ילידת 7.5.2010 וי' 30.1.2013 (להלן – "הקטינים").

 

4. ביום 18.4.2010, טרם לידת הקטינה, חתמו בנות הזוג על שני הסכמים: האחד, הסכם חיים משותפים המסדיר את התחייבויותיהן לחיים משותפים, לרבות רכוש וממון ויחסים הדדיים אחרים; והשני, הסכם להורות משותפת (להלן – "הסכם ההורות").

 

5. הסכם ההורות אושר וקיבל תוקף של פסק דין בים 19.10.2010 (תה"ס (ראשל"צ) 10-08-13513).

 

6. בנות הזוג הגישו בקשות למתן צו אימוץ לנתבעת עפ"י סעיף 3(2) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א – 1981 (להלן – "חוק האימוץ") לאחר לידת כל אחד מהקטינים. ביום 28.5.2012 אומצה הקטינה (אמצ' (ראשל"צ) 71/10), וביום 26.5.2014 אומץ הקטין (אמצ' (ת"א)
   15-03-47816).

 

7. הנתבעת התעברה אף היא מתרומת זרע של אותו תורם אנונימי, ונולד קטין – מ' יליד 14.4.2015 (להלן – "מ'").

 

8. הליך לאימוץ של מ' ע"י התובעת נפתח ע"י בנות הזוג ביום 10.6.2015.

 

9. יחסי בנות הזוג התערערו. הקשר הזוגי נפסק בחודש נובמבר 2015, והנתבעת יחד עם הקטין מ' עזבו את דירת המגורים המשותפים. אין חולק, כי מאז ועד היום קיים נתק מוחלט בקשר בין הנתבעת ובני משפחתה המורחבת ובין הקטינים (עמ' 25, ש' 11, 14; ר' גם פרוטוקול מיום 8.9.2016 תמ"ש 16-02-30463 עמ' 1 ש' 18, 25).

 

10. בסמוך לאחר הפרידה עתרה הנתבעת למחיקת ההליך לאימוץ הקטין מ'. הבקשה נעתרה ביום 16.2.2016, ונקבע ע"י כב' השופטת סנונית פורר כדלקמן: "חוק האימוץ איננו מאפשר מצב מבחינה משפטית של חיוב לאמץ ואיננו מאפשר לבית המשפט ליתן צו כשאחד הצדדים מתנגד להליך. גם אם התחושה לכך איננה נוחה, בית המשפט מחויב לפעול בגדר סמכויותיו על פי חוק ואין מקום במיוחד כאשר עוסקים בנושא אימוץ ילדים לקרוא לחוק דבר שאין בו" (אמצ' (ת"א) 15-06-20859).

 

11. התובעת הגישה נגד הנתבעת את התובענות כדלקמן: תביעת מזונות (תמ"ש 16-02-29507); תביעה רכושית (תמ"ש 16-02-30463); בקשה לעיכוב יציאה מהארץ של הקטין מ' (תמ"ש 16-02-35128); תביעת אפוטרופסות ומשמורת ביחס לקטין מ' (תמ"ש 16-02-49468).

 

12. בנות הזוג פנו להליך גישור והגיעו להסכם פשרה ביום 10.8.2016 (להלן – "הסכם הפשרה"). הסכם הפשרה מסיים את כלל הסכסוכים התלויים ועומדים, לרבות בעניין הקטינים, מזונותיהם והסדרי הרכוש. הסכם הפשרה אף קובע את התחייבותן של בנות הזוג: "לפנות בכל הליך הנדרש לשם ביטול צווי האימוץ שניתנו לקטינים…ואלמונית תחתום על כל מסמך הנדרש לשם קבלת ביטול האימוץ לרבות חתימה על הסכמה לביטול הצווים ועל התובענה בעניין" (שם, ס' 1-2); והסכמה של הנתבעת לוותר "על כל זכות ו/או חובה, ככל שקיימת לה, בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962. למען הסר ספק מובהר כי במידה ונדרשת הסכמה ו/או חתימה על טופס באשר לקטינים הרי שדי בחתימתה ו/או הסכמתה של פלונית בלבד" (שם, ס' 3).

 

13. הסכם הפשרה אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 7.9.2016, מלבד ההסכמה לויתור על זכויות אפוטרופסות לגביה נקבע כי מצריכה קבלת עמדת ב"כ יועמ"ש רווחה. עם זאת, כבר במעמד אישור ההסכם קבע ביהמ"ש: "בכל מקרה פלונית רשאית לחתום לבדה בכל הנוגע להחלטות חינוכיות ורפואיות של הקטינים… לרבות רישום למוסדות חינוך ומוסדות רפואיים" (שם, עמ' 2, ש' 5).

 

14. ב"כ יועמ"ש רווחה התנגד להסכמת בנות הזוג לשלילת זכויות הוריות בהסכמה, ושלא במסגרת בהליך משפטי מתאים. משכך, הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה "לביטול אפוטרופסות קטינים" (כך בכותרת), בה עתרה לשלול את האפוטרופסות של הנתבעת וליתן לה אפוטרופסות בלעדית (סעיף 45 לכתב התביעה א"פ 17-01-57062 מיום
    1.2017).

 

15. לאחר ששירותי הרווחה הודיעו שהם עמוסים, מינה ביהמ"ש במקום עו"ס לסדרי דין את מרכז "דעה" על מנת ליתן תסקיר המתייחס להענקת אפוטרופסות יחידה לתובעת על הקטינים, בחינת הקשר בין הקטינים לנתבעת ומתן המלצות בנדון (ר' החלטה מיום 30.4.2017).

 

16. חוות דעת של גב' ללי גרשנזון, פסיכולוגית קלינית במרכז "דעה", מיום 23.5.2017, שהתמקדה בשאלת הענקת אפוטרופסות יחידה לתובעת על הקטינים, המליצה ליתן אפוטרופסות בלעדית לתובעת ואף המליצה לא לקבוע לעת עתה זמני שהות בהם תוכל הנתבעת לבוא במגע עם הקטינים, אף לא במפגשים בתדירות נמוכה (להלן- "חוו"ד גרשנזון").

 

17. ביום 1.7.2017, בהסכמת הצדדים, נעתרה כב' השופטת רוסמן גליס לתביעה בתיק א"פ
    17-01-57062 וקבע, כי התובעת היא אפוטרופה יחידה ובלעדית על הקטינים.

 

18. ביום 4.7.2017 נדחתה בקשת התובעת להשלמת פסק הדין בתיק א"פ 17-01-57062, ונקבע: "משעה שלא בוטלו צווי האימוץ, אין מקום להיעתר… ולהורות כי על הנתבעת לא חלים זכויות או חחובות כלפי הקטינים".

 

19. על רקע זה הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה לביטול אימוץ ביום 17.10.2017 (אמצ' (ת"א) 17-10-25973). כתב הגנה הוגש ביום 2.1.2018; ותגובה של ב"כ יועמ"ש רווחה הוגשה ביום 21.3.2018.

 

20. בתסקיר שכתבו גב' חנה בן ארי, מרכזת השירות למען הילד, וגב' תמי הר פאר, עו"ס לחוק אימוץ (להלן- "עו"ס לחוק אימוץ") ביום 26.2.2018 (להלן- "התסקיר"), ניתנה המלצה לא לבטל את צווי האימוץ של הקטינים באשר הדבר נוגד את טובתם (שם, עמ' 6).

 

21. בנות הזוג לא קיבלו את המלצת התסקיר, ועתרו למנות את גב' גרשנזון כמומחית מטעם ביהמ"ש למתן חוות דעת משלימה בשאלת ביטול האימוץ (בקשות מהימים 21.3.2018, 10.5.2018). לאחר שמיעת טענות הצדדים, הסכימו הצדדים למינוי ד"ר דפנה אדר, פסיכיאטרית מומחית לילדים ונוער, כמומחית מטעם ביהמ"ש (להלן- "ד"ר אדר" או "המומחית"), אשר תיתן המלצות בעניין טובת הילדים בביטול האימוץ (פרוטוקול מיום 12.9.2018 עמ' 4, ש' 105-102).

 

22. בחוות דעת של ד"ר אדר מיום 22.3.2019 ניתנה המלצה לבטל את האימוץ (להלן- "חוו"ד אדר").

 

23. ישיבות הוכחות התקיימו בימים 7.5.2019 ו – 18.7.2019, במהלכן נשמעו עדויות המומחית (עמ' 1 – 22) ועו"ס לחוק אימוץ (עמ' 23 – 42).

 

24. הצדדים הגישו סיכומים בכתב (סיכומי בנות הזוג הוגשו במאוחד), וכעת ניתן פסק הדין.

 

עיקר טענות הצדדים

25. סעיף 19 לחוק האימוץ המסדיר את סוגיית ביטול האימוץ קובע: "רשאי בית משפט לבטל צו אימוץ על סמך נסיבות שלא היו ידועות או לא היו קיימות בשעת מתן הצו, אם נוכח שמן הראוי לעשות כן ושטובת המאומץ מחייבת זאת; הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מסמכות בית המשפט לבטל צוויו לפי כל דין אחר".

 

26. לטענת בנות הזוג –

 

לעניין התנאי הראשון –

א.      לטענת התובעת, לא הייתה לה אפשרות לדעת שהנתבעת תבחר לנטוש את הקטינים ונתק עמם כל קשר ומגע, קל וחומר לנוכח הסכם ההורות הכולל התחייבויות לדאוג לכל צרכי הקטינים בגינו הסכימה שהנתבעת תשמש להם אם לכל דבר ועניין, כפי שהתחייבה, וכפי העובדה שבנות הזוג חלקו יחד חיים משותפים משך שנים ואף הגישו בקשה לאימוץ מ'.

 

• לטענת הנתבעת, היא לא העלתה על דעתה שהתובעת לא תכבד את הסכם ההורות, ולא תאפשר קיום מערכת יחסים הורה- ילד. בפועל לא התפתחו יחסי הורות בין הנתבעת לקטינים, ונסיבות החיים התגלגלו למקום שונה מהמתוכנן והצפוי בעת ההחלטה על האימוץ, והקטינים אינם בקשר עם הנתבעת במשך שנים ואף אין להם זיכרון ממנה כאם.

 

לעניין יתר התנאים

• הלכה למעשה התנאי השני והשלישי הם תנאי אחד, שהרי תכליתם בדיקת טובת הקטין בעיני ביהמ"ש.

 

• לטענת התובעת, כנלמד משתי חוות דעת של גב' גרשנזון וד"ר אדר, טובת הקטינים מחייבת ניתוק הקשר המשפטי בנסיבות בהן הנתבעת לא מילאה כל תפקיד הורי ביחס לקטינים, אינה הורה תפקודי או פסיכולוגי, ואף אינה חפצה למלא תפקיד שכזה בעתיד, ואין כל קשר – רגשי, נפשי, כלכלי – בין הקטינים והנתבעת. כל עוד הקטינים רשומים פורמאלית כילידיה של הנתבעת, הרי אין סופיות לתהליך הניתוק שנכפה על הקטינים ברצונה של הנתבעת, וקיים חשש לפגיעה מהותית נוספת בקטינים.

 

• לטענת הנתבעת, הקטינים מצויים בנתק מוחלט מהנתבעת ומבנה, ואינם מכירים מציאות אחרת. כפיית מציאות אחרת באופן מלאכותי צפויה רק לפגוע בהם, וביטול אימוץ הקטינים מתיישב עם טובתם הנפשית והרגשית, ואף הולם את טובת מ', כנלמד מחוות הדעת של ד"ר אדר וגב' גרשנזון.

 

• הנימוק המרכזי של ב"כ יועמ"ש הוא, כי טובת הקטינים מחייבת לגלות להם את האמת אודות עברם והקשר שהתקיים בינם ובין הנתבעת בשנות חייהם הראשונות, והדרך היחידה להבטיח זאת היא באמצעות שימור האימוץ. אין בסיס ונימוק מטעמים שונים: אין קשר בין ביטול צו אימוץ משפטי לבין טיעון כללי שטובת הילדים להכיר בסיפור חייהם האמיתי, שהרי אין "סוד"; המדיניות המוצגת בתסקיר היא כללית ואינה מתייחסת לטובת הילדים הספציפיים; בהתאמה ובהלימה למחיקת הליך האימוץ של מ' שאותן נסיבות שעומדות ברקע לבקשה לביטול אימוצו, מבלי שהמדינה התנגדה, יש לבטל אף את אימוצם של הקטינים.

 

• גם לעתיד לבוא קיימות השלכות של אי ביטול האימוץ דהיום, שהרי הנצחת סטטוס, באופן מנוגד לרצונם של הצדדים, תיצור בעייתיות במימוש זכויות וחובות בין קטינים לנתבע ואף לא תוביל לאיחוד התא המשפחתי או חידוש קשר בין הקטינים לנתבעת.

 

27. לטענת ב"כ יועמ"ש רווחה-

 

לעניין התנאי הראשון –

• צווי האימוץ שיקפו את יחסי ההורות שנוצרו בין הנתבעת לבין הקטינים, כפי שטענו הצדדים בעצמם בבקשות למתן צווי האימוץ, ובמצג שהציגו לעו"ס לחוק אימוץ, וכפי שביקשו להבטיח שיוסיפו להתקיים במקרה של פירוק המערכת הזוגית.

 

• לא ניתן לראות בפרידה כנסיבות שלא היו קיימות מאחר שהסכם ההורות מסדיר אפשרות עתידית של פירוק המערכת הזוגית, מבלי שתהא לכך השפעה על ההורות המשותפת.

 

לעניין התנאי השני –

• חוק האימוץ יוצר יחס הורות, ממש כמו בהורות ביולוגית, ומבקש להשוות, ככל הניתן, בין הורות ביולוגית לבין הורות הנוצרת במסגרת אימוץ. לפיכך, לא די ברצון של הורה ביולוגי או הורה מאמץ לבטל את האימוץ, והדברים נכונים ביתר שאת מקום שבנות הזוג הביעו רצון מפורש שפירוק הקשר לא ישפיע על נושא ההורות.

 

• פרידה ופירוק תא משפחתי מתרחש גם במשפחות עם קשר ביולוגי, ועדיין אין אפשרות לנתק, משפטית, את הקשר ההורי, להבדיל מניתוק הקשר והמגע הפיזיים בין הורה לקטין.

 

• בסיכומים לא התייחסו בנות הזוג לתנאי השני אלא ניסו לכרוך אותו יחד עם התנאי השלישי. יש לדחות ניסיון זה ולקבוע כי לא עלה בידן להוכיח את קיומו של התנאי השני.

 

לעניין התנאי השלישי –

• ביסוד התסקיר עומדים שיקולים כדלקמן: שיקול של אינטרס האימהות ורצונן שסותר את טובת הקטינים; שיקול של הסתרת סיפור חיים/ מחיקת היסטוריה; שיקול של יצירת נרטיב כוזב שעלול להזיק לנפשם ולהתפתחותם של הקטינים; שיקול של פגיעה בזהות ובהשתייכות של הקטינים; שיקול של פגיעה בזכויות כלכליות.

 

• חוו"ד אדר שטחית, בלתי מבוססת, מגמתית, קיצונית, בלתי סבירה ונשענת על השקפת עולם אישית של המומחית שמנוגדת לחוק, לפסיקה ואף לספרות המקצועית. חוות הדעת אף לוקה בפגמים היורדים לשורשו של עניין, כדלקמן: מתן משקל מכריע לרצון האימהות, לצרכיהן ולאינטרסים שלהן; תפיסת עולם שגויה ומוטעית לפיה מאחר שאין לנתבעת קשר ביולוגי או פיזיולוגי לקטינים הרי שאיננה אימם או שכאשר תמה הזוגיות הרי שתמה גם ההורות של זאת שאין לה זיקה גנטית לקטינים; השקפה כי מעמד הורות מכח אימוץ נחות ממעמד הורות ביולוגית ולכן ניתן לביטול; חוסר הגיון שהתפתחות תקינה תלויה ברישום/ מחיקה בתעודת הזהות; שאלות דימוי עצמי וזהות אישית מאפיינות כל קטין בגין ההתבגרות. בנוסף, חוות הדעת חסרה התייחסות למכלול השיקולים הנוגעים לצרכי הקטינים ולטובתם, ובעדותה הגדילה וניסתה להתחמק מהתמודדות עם שיקולים אלה ונתנה תשובות אבסורדיות. לפיכך, אין ליתן לחוות הדעת משקל ראייתי, וצריך להעדיף את המלצות התסקיר שמתיישבות עם הממצאים וההמלצות שהובאו בחוו"ד גרשנזון, על פני המלצתה של ד"ר אדר.

 

דיון והכרעה

28. lawdata – דטהחוקסעיף 19 לחוק האימוץ קובע שלושה תנאים מצטברים שנדרש יתמלאו בטרם ביטול הצו, כדלקמן: נסיבות שלא היו ידועות או לא היו קיימות בשעת מתן הצו; נוכח בית המשפט שראוי לבטל את צו האימוץ; טובת המאמץ מחייבת זאת.

 

29. אף בהתקיים תנאים אלה, אין בית המשפט חייב לבטל את צו האימוץ והעניין נתון לשיקול דעתו [ע"א 1104/90 פלונים נ' היועמ"ש, פ"ד מה(3) 302 (1991); בש"א (י-ם) 17/98 פלוני נ' פלוני (12.12.1999)].

 

30. עיון בפסיקה מלמד, כי בקשות שהוגשו מכח סעיף זה נדירות. מדובר בד"כ בבקשות שהגישו הורים ביולוגיים שביקשו לבטל אימוץ ילדיהם, או בקשות של הורים מאמצים שביקשו לבטל את האימוץ שנעשה על ידם [למשל, בגלל היעדר קשר נפשי של בין המאמץ והקטינה-אמצ' (מחוזי, חי') 42/67 א.ב. נ' ג.ד. (25.9.1969), או בגלל גירושין מאמו הטבעית של הקטין- המ' (מחוזי, נצ') 725/83 אלמוני נ' מדינת ישראל, פ"ד תשמ"ד (3) 265 (13.7.1984), או בגלל פרידה של אימהות וקיומו של קשר דל, ללא מחויבות ו/או אחיות- אמצ' (ת"א) 12-10-9158 פלונית נ' אלמונית ואח' (11.8.2014)], או בקשות של ילדים מאומצים בגירים שביקשו לבטל את אימוצם [למשל בגלל שהורה מאמץ לא שימש אב פסיכולוגי ו/או תפקודי עבור המאומץ- אמצ' 10-06-8458 פלוני נ' היועמ"ש
    (16.1.2011); או בגלל ניתוק יחסים בין המאומצים למאמצים מזה כעשור, לאחר שהמאמצים לא הצליחו להתמודד עם קשיי האימוץ, והעבירו אותם לחסות שירותי הרווחה וסירבו לקשר עם המאומצים- אמצ' 5/16 פלוני נ' פלמונית (2.5.2018)].

 

מן הדין אל הנדון

31. להלן אבחן האם בענייננו מתקיימים התנאים המצטברים של סעיף 19 לחוק האימוץ.

 

האם מתקיימות נסיבות שלא היו ידועות או לא היו קיימות בשעת מתן הצו?

32. בפסיקה נקבע, כי הנסיבות "שלא היו ידועות" או "לא היו קיימות" בעת מתן הצו צריכות להיות נסיבות חריגות ויוצאות דופן באופן מיוחד וכאלה אשר בהתקיימן תחייב טובת המאומץ את ביטול הצו.

 

33. הסיפור המשפחתי התחיל כסיפור רגיל, כמו כל משפחה, הווה אומר, עם כוונת אמת ביחס להורות משותפת ולמערכת יחסים שוויונית, כפי שהצהירו בנות הזוג בהסכם ההורות שנחתם ביום 18.4.2010. באותה עת נשאה התובעת הריון, ובנות הזוג שלקחו בחשבון את האפשרות של פרידה ופירוק התא המשפחתי, התחייבו בהסכם לכך ש: "יוקנו לשתי בנות הזוג זכויות וחובות שוות בנוגע לילדים, שנתונות להורים ביחס לילדיהם עפ"י כל חוק, זאת, בין אם תהיינה יחדיו ובין אם תפרדנה במהלך ההריון או אחריו" (ס' 40 נספח א' לבקשה).

 

34. לאחר לידת הקטינה, פעלו בנות הזוג לקבל תוקף של פסק דין להסכם ההורות ביום 19.10.2010.

 

35. לאחר שנולד כל אחד מהילדים, היו בנות הזוג שותפות להגשת 3 בקשות לצווי אימוץ – בקשות בעניין הקטינים ביום 8.8.2010 (אמצ' 71/10), וביום 26.5.2013 (אמצ'
    13-05-47816), ובקשה בעניין הקטין מ' ביום 10.6.2015 (אמצ' 15-06-20859) – מרצון ובנפש חפצה. בכל הבקשות שבו וציינו בנות הזוג, כי הן מבקשות לקבל צווי אימוץ שימנעו אפשרות של "איום של ניתוק הקשר … מכל סיבה שהיא, לרבות סיום הקשר הזוגי שבין המבקשות" (ס' 16 נספחים א' – ב' לתשובת ב"כ יועמ"ש רווחה).

 

36. שירותי הרווחה הספיקו להידרש לבקשות בעניינם של הקטינים.

 

בשתי הזדמנויות אלה התרשמו עורכות התסקיר מבנות זוג "בעלות מסירות ומחויבות אחת כלפי השנייה ומזוגיות המבוססת על דאגה הדדית, כבוד וקרבה. התרשמתי כי שתיהן מעורבות ומשתפות פעולה בכל הנוגע לחינוך בתם"; קיומו של קשר הדוק וקרוב של הנתבעת עם הקטינה אשר מתייחסת אליה כאמא לכל דבר (עמ' 2 נספח ג' לתגובת ב"כ יועמ"ש רווחה); מעורבות של הנתבעת בחייו של הקטין וקיומו של קשר של הנתבעת עם הקטין: "התרשמנו מילד צעיר.. החי במשפחה הרגישה מאוד לצרכיו ויחסו אל הנשים שוויוני.. שתי הנשים מחויבות מאוד לקטין ומתוך תכנון לטווח ארוך אלמונית מבקשת לאמץ את הקטין כלפיו היא חשה רגשות אימהיים עמוקים" (עמ' 2 נספח ד' לתגובת ב"כ יועמ"ש רווחה).

 

על כך ראו גם בחקירתה של עו"ס לחוק אימוץ: "וגם האימהות עצמן לא שוללות את זה שאלמונית הייתה דמות אימהית לחלוטין. היא קילחה, האכילה, א' סיפרה בגן שיש לה 2 אימהות, חגגו את יום הולדת מ' אחיה בגן. בשיחה שלי עם פלונית היא סיפרה שא' הייתה קשורה מאוד לאלמנוית, אפילו יותר מאשר אליה. ההתרשמות שלנו לאורך כל השנים שהמשפחה מוכרת בשירות למען הילד – יש 2 עובדות שונות שפגשו את המשפחה – הייתה שאלמונית הייתה דמות משמעותית ודומיננטית בחיי שני הילדים" (עמ' 24, ש' 22-28).

 

37. בנות הזוג ידעו או יכלו לדעת שההורות עלולה להקצין את היחסים הזוגיים, ולראיה הסדירו בהסכם ההורות הסדרים מפורטים לעת פרידה בענייני הקטינים (ס' 12, 15, 24,
    29, 33 נספח א' לבקשה). בנות הזוג בוודאי לא יכלו לדעת כי דמותה של הנתבעת לא תיצרב או לא תיצרב מספיק כדמות הורית בתודעה של הקטינים (ר' להלן). בענייננו, עו"ס לחוק אימוץ הסכימה בחקירתה, כי חוות דעת גרשנזון "הראתה בדיוק מה מצב הילדים" (עמ' 26, ש' 7); והנה בחלוף כשנה וחצי מהפרידה נמצא, כי אין לקטין זיכרון מהנתבעת (חוות דעת גרשנזון, עמ' 7; פרוטוקול מיום 12.9.2018 עמ' 4, ש' 87) ובזיכרון של הקטינה מופנמת הנתבעת "כחברה של אמא שלה… לא ברור עד כמה אז, כשבנות הזוג חלקו בית ובנו משפחה, ראתה א' גם באלמונית אמא" (שם, עמ' 6-7); אין לקטינים גם זיכרון מהאח מ' (שם, עמ' 6-7; עמ' 17, ש' 12-15). ודוק, נוכח מצב זה ניתנה המלצה לא לקבוע הסדרי שהות בכלל, אף לא מפגשים בתדירות נמוכה יותר (עמ' 9 לחוו"ד גרשנזון). לא בכדי הסכימו בנות הזוג לפטור את הנתבעת מאחריות הורית: תחילה, ניתנו לתובעת סמכויות רק בענייני חינוך ורפואה של הקטינים (ס' 3 להסכם הפשרה, ס' 5 לפסק דין מיום 7.9.2016 תמ"ש 16-02-30463), ובהמשך, ניתנה לתובעת אפוטרופסות בלעדית, ללא הגבלת זמן (פסק דין מיום 1.7.2017 א"פ 17-01-57062), ואף לפטור אותה מאחריות כלכלית (מזונות) כלפי הקטינים (ס' 4 להסכם הפשרה).

 

38. ברי, כי פרידה של בני זוג כשלעצמה לא תענה על הדרישה של נסיבות "שלא היו ידועות". כך גם מצב של פרידה בתוספת ניכור הורי, אפילו הניכור בלתי הפיך. לעומת זאת, מצב של פרידה בתוספת היעדר מקום של הנתבעת כדמות הורית שנצרבה בתודעה של הקטינים, אולי בגלל גילם הצעיר ואולי בגלל חלוקת התפקידים בתא המשפחתי (בנות הזוג לא נחקרו ואין אפשרות לקבוע מסמרות בעניין), בתוספת השתחררות מאחריות הורית, יכול שיענה על התנאי של נסיבות "שלא היו ידועות".

 

39. לאור האמור לעיל שוכנעתי כי מתקיים התנאי הראשון בסעיף 19 לחוק האימוץ.

 

האם טובת הילד מחייבת לבטל את צו האימוץ?

40. נקבע בפסיקה, כי שני התנאים האחרונים בסעיף 19 "צמודים הם אחד לשני, ואם טובת הילד מחייבת ביטול האימוץ, אזי מן הראוי לבטלו ולהיפך. אם טובת הילד אינה מחייבת ביטול צו האימוץ, אזי אין זה מן הראוי לבטלו. לשון אחר, המבחן הדומיננטי על פיו נבחנת שאלת ביטולו או אי ביטולו של צו האימוץ הינו מבחן "טובת הילד" [המ' (נצרת) 725/83 אלמונית נ' מדינת ישראל, פ"ד תשמ"ד (3) 265 (13.7.1984)].

 

41. כידוע, לטובת הילד ניתן במהלך השנים מעמד בכורה: "…בסכסוך הנסב על מעמדו של קטין, טובתו של הקטין היא עמוד האש היא עמוד הענן שיוליכנו הדרך" [בג"צ 5227/97 מיכל דויד נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה(1) 453, 460 (1998)]. עוד נקבע, כי "טובת הילד" אינו מושג ערטילאי אשר טוב ומתאים בכל סיטואציה, "טובת הילד" [ע.מ (ב"ש) 119/08 פלוני נ' פלונית (13.8.2008)] [ור' גם ע"א 2266/93 פלוני נ' פלוני, פ"ד מ(1) 221 268 (1994), סעיף 5 לפסק הדין של כב' השופטת שטרסברג כהן].

 

42. לצורך בדיקת טובת הקטינים מסתייע בית המשפט בכלים מקצועיים – חוות דעת, תסקיר וכיו"ב.

 

43. תפקידו ומעמדו של מומחה, כמסייע לבית המשפט בהכרעתו, בדרך של הצגת הנתונים הרלוונטיים למחלוקת המשפטית בתחום שבו נדרשת מומחיותו, הודגשו לא אחת בפסיקת בתי המשפט בעניינים כלליים, וביתר תוקף בעניינו של קטין. וכפי שנקבע בעמ"ש (מרכז) 15-03-14752 פ.נ. נ' ל.נ (31.3.2015), פסקאות 43-44: "חוות דעת המומחה משמשת כאלומת אור לפני בית המשפט, המאירה שטחים אשר מעצם טיבם וטבעם אינם מצויים בתחומי התמחותו וידיעתו הרגילים".

 

44. מתוך שכך, מקובל כי ככלל יאמץ ביהמ"ש את המלצתו של המומחה מטעמו, בהיעדר נימוק כבד משקל ובולט [ע"א 1240/96 חב' שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 569 (1998)], והדברים נכונים ביתר שאת כשמדובר בחוות דעת מומחה בעניינים שברפואת הנפש: "נשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים בה. סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה…" [ע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'יל, פ"ד לז(2) 785, 795 01983); דנ"א 6211/13 היועמ"ש משרד הרווחה והשירותים החברתיים נ' פלונית (23.12.2013), פסקה 33 לפסק הדין של כב' השופטת נאור; פסקה 5 לפסק הדין של כב' השופט הנדל; בע"מ 1591/15 פלוני נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים (14.5.2015)].

 

45. הפסיקה גם עמדה על כך שיש בתסקיר כדי להנחות את בית המשפט ולהביא בפניו מידע המבוסס על מומחיות, אשר בהשתלב עם כלל הראיות, יעזור לבית המשפט להכריע בסוגיה. עוד נקבע, שאין בהכרח עדיפות לחוות דעת מומחה על פני תסקיר: "פעמים רבות הנתונים מהשטח המובאים על-ידי העובדים הסוציאליים עדיפים על פני חוות דעת של פסיכולוג או פסיכיאטר" (עמ' 43). עמדה זו מקובלת עליי" (ועוד ראו בדומה בע"מ 3554/91 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (1991) ותמ"ש כפר-סבא) 10-08-08-31092 – ה. פ. נ' ט.פ. (2012))" [בע"מ4259 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.7.2006)].

 

46. עם זאת, הדגישה הפסיקה, כי ביהמ"ש אינו "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי, ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או מקצתה, בהתאם לשיקול דעתו [בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (1.5.2006); ע"פ 2457/98 שמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4( 289 (2002); ע"א 493/85 פדידה נ' פדידה, פ"ד לט(3) 578 (1985)].

 

47. כנזכר, לבחינת טובת הקטינים בביטול האימוץ נתקבלו תסקיר וחוות דעת של ד"ר אדר. עוד הובאה בפניי חוות דעת גרשנזון שנתקבלה בהליך אחר שעסק בטובתם של הקטינים בהיבט שונה (א"פ 17-01-57062).

48. ד"ר אדר עוסקת בסוגיות אימוץ 30 שנה (עמ' 12, ש' 18), אך זוהי הפעם הראשונה שנתבקשה לעסוק בסוגיה של ביטול אימוץ בכלל ובמשפחה חד מינית בפרט (עמ' 2, ש' 5-6). עו"ס לחוק אימוץ אף היא עוסקת בתחום שנים רבות (עמ' 26, ש' 27-28), אך גם היא לא עסקה בסוגיה כזו קודם לכן: "לא טיפלתי בשום תיק מלבד התיק זה בעניין של ביטול אימוץ" (עמ' 41, ש' 15). שתיהן מסכימות שהמקרה חריג (עמ' 18, ש' 2; עמ' 35, ש' 6).

 

49. ד"ר אדר ועו"ס לחוק אימוץ נפגשו עם בנות הזוג, שמעו את רצונן, ונתנו לו משקל מסוים במכלול השיקולים שהביאו להמלצת כל אחד מהם (עמ' 2, ש' 28; עמ' 16, ש' 10, 30; עמ' 30, ש' 1). לעומת זאת, הגורמים המקצועיים לא פגשו בעצמם את הקטינים אלא הסתמכו על תיאורי הקטינים ותפיסת הקטינים, כפי שהובאו בחוות דעת גרשנזון (עמ' 9, ש' 20-22; עמ' 23, ש' 8,11; עמ' 24, ש' 7; עמ' 25, ש' 22-24; עמ' 26, ש' 7-9; עמ' 36, ש' 31).

 

50. לאחר שנתקבלה חוות דעת אדר, עו"ס לחוק אימוץ עדיין לא מצאה לנכון להיפגש עם הקטינים (עמ' 26, ש' 29), לא נתבקשה עו"ס לחוק אימוץ להגיש תסקיר משלים, אך גם לא מצאה מיוזמתה צורך בכך (25, ש' 28-30).

 

51. המסקנות וההמלצות של הגורמים המקצועיים שהגישו חוות דעת בעניין טובת הילד בהליך זה שונות זו מזו בתכלית.

 

52. בחוות הדעת כותבת ד"ר אדר כי בנסיבות של מערכת משפחתית שהתפרקה, כאשר הוחמצה ההזדמנות "לנצל 'חלון הזדמנות' מסוים, בשלב התפתחותי קודם של הילדים, כשעוד הייתה משמעות פסיכולוגית ל'קביעות אובייקט' בחייהם, בדמותה של אלמונית, אולם כיום, זמן כה רב לאחר פירוד מוחלט ביניהם, נראה כי הוחמצה הזדמנות זו באופן בלתי הפיך" (שם, עמ' 4), וקיים נתק מוחלט, אזי "לתוך החווית חיים מעיקה וכבויה זאת, לא ניתן להפיח רוח חיים באמצעים משפטיים ע"י קיומו של אימוץ טעון, מאולץ ומכאיב, שעשוי לעורר זיכרונות חודרניים בכל הנוכחים ואף לפתוח פצעים שלא ברורה מידת הגדלתם" (עמ' 5 לחוות הדעת).

 

לפיכך, המליצה המומחית לקבל את הבקשה לביטול האימוץ: "עפ"י התרשמותי הקלינית, כיום, לאחר זמן כה רב (בעיקר מבחינת חיי הילדים), נראה כי ביטול האימוץ הוא לטובת הילדים שיוכלו להתפנות לגדילה, לצמיחה ולהתפתחות אישית בגיבוי מלא של אמם הביולוגית וכל בני משפחתם המורחבת, מבלי שיופיע שמה של אלמונית בתעודות הזהות שלהם בנעוריהם, מבלי להביכם או לעורר בהם תהיות מציקות ומיותרות בעניין דימויים העצמי וזהותם האישית" (שם, שם).

 

53. לעומת זאת, לדעתה של עו"ס לחוק אימוץ, על אף התנערותה של הנתבעת ממחויבותה כלפי הקטינים, מהורות לא ניתן 'להתגרש', ואת המשך הנרטיב המתכחש לנסיבות הולדתם של הקטינים לתוך משפחה אין לאפשר (עמ' 6 לתסקיר). לפיכך, המליצה עו"ס לחוק אימוץ לדחות את הבקשה לביטול האימוץ (שם, עמ' 7).

 

54. לאחר שעיינתי בעמדותיהם של הגורמים המקצועיים הנ"ל, ושמעתי את חקירות המומחית ועו"ס לחוק אימוץ, אני מעדיפה את עמדתה של המומחית, ואנמק.

 

נרטיב מתכחש, סוד או אמת

55. עו"ס לחוק אימוץ רואה בהיעדר ידיעה של הקטינים את נסיבות הולדתם וסיפור חייהם כסוד או התכחשות שמונעת מהקטינים להגיב לפרידה בין האימהות ולבטא את רגשותיהם בקשר לכך, וטיבו של שקר שיתגלה ועל כן יש סכנה לפגיעה בקטינים ובאמון הבסיסי שלהם (עמ' 6 תסקיר). לכן, לדעתה "טובת הקטינים הינה להכיר בסיפור חייהם האמיתי, גם אם הוא מורכב וקשה להבנה ועדיפה שעה אחת קודם" (שם, עמ' 7).

 

56. בחקירתה שללה עו"ס לחוק אימוץ קיומה של עמדה מערכתית עקרונית שלא ניתן להשתחרר מצו אימוץ (עמ' 36, ש' 8) ואף שללה כי התסקיר ניתן מתוך ראיה מערכתית ולא ראיה ספציפית של הקטינים (עמ' 26, ש' 1-3). בחקירתה נגדית אישרה עו"ס לחוק אימוץ כי מלבד ההתנגדות לשמירת "סוד", אין הנמקה נוספת מדוע לא יבוטל האימוץ (עמ' 41, ש' 12).

 

57. בחקירה נגדית הסבירה עו"ס לחוק אימוץ "שבמקרה של ילדים מאומצים, ובטח גם במקרה זה, יש חשיבות לנרטיב של הילדים…" (עמ' 24, ש' 30 – עמ' 25, ש' 2), והנרטיב הזה "צריך להיות מדובר כל הזמן ובכל הקשר מיטום מסירתו לאימוץ" כדי שלא יהיו סודות (עמ' 30, ש' 30; עמ' 31, ש' 2). לפיכך, לדעתה הקטינים "גדלים עם אמא מגיל מסוים ואני חושבת שלא נכון להעלים אותה מחייהם כאילו לא הייתה…" (עמ' 40, ש' 26-27). עו"ס לחוק אימוץ מסכימה כי הנתבעת אמנם נעלמה מחיי הקטינים ברמה הפיזית, אך לטענתה הנתבעת צרובה בתודעתם: "לא נעלמה מהזיכרונות ומהחוויות" (עמ' 40, ש' 29-30), וכשלא מספרים להם את סיפור החיים ואף מבקשים למחוק אותו: "אנו גורמים להם לקיים במקביל למערכת ההכרתית המודעת שלהם, כמו שהם אמרו לגב' גרשנזון שאלמונית הייתה חברה וכו'. אנו גורמים להם לקיים מערכת הכרתית נוספת שבמסגרתה באופן לא מודע והרסני הם עסוקים במצוקות שכרוכות גם בהסתרה וגם בפרטים של הפרשה שהוסתרה. התכנים לא נעלמים לחלוטין. הם ממשיכים להתקיים וזה כתוב מפורש במחקרים" (עמ' 26, ש' 8-12). לכן, לתודעה של הקטינים "צריך לתת לזה מילים" (עמ' 38, ש' 14-15).

 

58. המומחית מסכימה שמערכת משפחתית מתחילה מזמן תכנון המשפחה (עמ' 10, ש' 13-20), ושהקטינים נולדו באהבה לתא משפחתי של שתי נשים, וכך גם גודלו (עמ' 10 ש' 23; עמ'
    12, ש' 25). המומחית גם ערה לכך שנקודת הראות הסובייקטיבית של בנות הזוג על מקומה של הנתבעת בתא המשפחתי סותרת לחלוטין (עמ' 15, ש' 13-14) (ר' גם: עמ' 3, ש' 5-6; עמ' 9, ש' 31 – עמ' 10, ש' 10; עמ' 11, ש' 26-30; עמ' 18, ש' 25-26). עם זאת, מבחינת מצבם של הקטינים, הרי ש: "לילדים הייתה נראות ומודעות הם היו ועדיין מאוד אהובים… יש מצב שדמות משמעותית בחייהם נעלמה בשלב מסוים והם שאלו עליה" (עמ' 15, ש' 4-1), אבל גם "יש מצב שלא שימשה אם בחיי הילדים ולא חסרה בחייהם" (עמ' 18, ש'
    26), וההיסטוריה המשפחתית במקרה זה היא אחרת ויש בה "אמא ילדה אתכם, שזו האמא הביולוגית פלונית והיא נעזרה באשה אחרת" (עמ' 18, ש' 21-23).

 

59. לדעת המומחית, בנסיבות אלה מבחינה מהותית הקטינים אינם ילדים של בנות הזוג אלא של התובעת בלבד (עמ' 17, ש' 4), ואין בכך שכתוב של ההיסטוריה: "אם את מתכוונת לזה שאמא (צ"ל א' – ס.א) אומרת ללי במאי 2017 שפעם הייתה פה אשה שעזרה לאמא או גידלה אותנו והיום איננה את קוראת לזה שכתוב, בעיני זו לא אמא אמת" (עמ' 11, ש' 7-8, 19); או מחיקה של העבר: "אין כאן מחיקה שלא ואין כאן ביזוי שלה או אף אמירה שלא מכבדת אותה. אלמונית הייתה אשה שעזרה לאמא לגדל את הילדים. אלמונית יודעת שהייתה יותר מזה (חסר "אם" – ס.א.) כי הרגישה הרבה פחות מזה וזו אחת מהסיבות לנתק שנוצר. אין כאן סוד, לא הכפשה, לא הסתה, יש אמירה שנכון, היינו שתיים כשאתם נולדתם אבל אין פה סוד" (עמ' 14, ש' 19-23), ובהמשך: "דמותה של אלמונית לא נמחקת. קיים כרסום במעמדה, אבל אף אחד לא מחק אותה. גם להוריד מגנטים מהמקרר זו לא מחיקה" (עמ' 19, ש' 4-5); או סוד שמשמעו "שמשהו שיכול וצריך גלוי, איננו" (עמ' 14, ש' 2), אך במשפחה הזו אין סודות אלא "יש אמירה שנכון, היינו שתיים כשאתם נולדתם אבל אין פה סוד" (עמ' 14, ש' 19-23), ובהמשך: "דמותה של אלמונית לא נמחקת. קיים כרסום במעמדה, אבל אף אחד לא מחק אות. גם להוריד מגנטים מהמקרר זו לא מחיקה" (עמ' 19, ש' 4-5); או סוד שמשמעו "שמשהו שיכול וצריך גלוי, איננו" (עמ' 14, ש' 2), אך במשפחה הזו אין סודות אלא "יש אמירה שנכון, היינו שתיים כשאתם נולדתם אבל אין פה סוד" (עמ' 14, ש' 22-23) (ר' גם עמ' 11, ש' 14; עמ' 14, ש' 4-5; עמ' 18, ש' 18- ).

 

60. עמדתה של עו"ס לחוק אימוץ אודות התכחשות לסיפור המשפחתי ואף מחיקתו נסמכת על חוות דעת גרשנזון (עמ' 4 לתסקיר), שם נכתב: "זוכרת את גב' אך הפנימה את מה ששמעה ומיקדה את גב'       כחברה של אמא שלה. לא ברור אם מצליחה     להבין את ההבדל בין חברה לבת זוג. לא ראיתי לנכון להיכנס לנושא זה… מאז הפרידה      שמעה כי יש לה אמא אחת ומחברת בין אימהות ללידה. היא קיבלה מסר כי ההיבט הביולוגי משמעותי וככל הנראה לא שמעה על האימוץ והיום לא רואה בגב'     הורה" (עמ' 7 לחוו"ד גרשנזון), ואף נכתב: לא ברור עד כמה אז, כשבנות הזוג חלקו בית ובנו משפחה, ראתה בגב' אמא" (שם, שם), אך באותה נשימה גם נכתב שהקטינים "גדלו בשנתיים האחרונות בהשפעת ההכחשה של קיומה של אם נוספת שאמצה אותם כחוק. הכחשה שהפכה בהדרגה למחיקת ההיסטוריה של המשפחה" (עמ' 9 לחוו"ד).

 

61. עמדה זו אינה יכולה להתקבל, ואבאר.

 

מתברר, כי כבר בתחילת הדרך, הביאו בנות הזוג בפני עורכת התסקיר כי: "בכוונתן להסביר ל… על דרך הבאתה לעולם, כאשר תהיה בשלה להבין את הנושא מבחינת גילה והתפתחותה" (נספח ג' לתגובת ב"כ יועמ"ש). ואכן, הסיפור לא סופר לקטינים לפני הפרידה (עמ' 33, ש' 13).

 

עוד מתברר, כי הקטינה הייתה בגיל שבו יכולת ההמשגה מפותחת ונוצרים זיכרונות שממוקמים במודע (עמ' 5 לתסקיר; עמ' 18, ש' 27-28; עמ' 20, ש' 4, 10). למרות זאת, בסיפור המשפחתי כפי שהתפתח, אין בתפיסה של הקטינים מקום מהותי לדמות הורית של הנתבעת, והורות שלה לא התקיימה על כל רבדיה (הורות פסיכולוגית, קשרים עם משפחה מורחבת, שם משפחה) אלא רק תכנית הורות משותפת וגידול פיזי משותף [לסקירת המאפיינים ליצירת קשר הורי (רשימה לא סגורה) ר' תמ"ש (ת"א) 12-10-28398 סאק נ' ג.ק. (19.5.2016), פסקה 76]. ולראיה, מקומה של הנתבעת בתפיסה של הקטינה: "אני מציעה שתצייר את משפחתה. היא לא מסכימה לצייר משפחה אך לשאלותיי משיבה כי משפחתה מונה "אמא, אח, סבא, וסבתא". אני שואת אותה אם זה כל המשפחה
ו     משיבה בחיוב. מייד מוסיפה כי אין לה אבא, כיוון שאמא שלה אף פעם לא התחתנה. אני אומרת לה שחשבתי שיש לה או היו לה שתי אמהות. משיבה: "לא, אף פעם לא היו לי שתי אימהות". היא מרחיבה ומסבירה לי: "יש את אמא ופעם הייתה לה חברה שקראו לה… אבל הן נפרדו ו       עברה לגור בבית אחר". אני שואלת: "היה לא הייתה גם אמא שלך?" אמא עונה: "לא אמא שלי היא אמא כי אמא כי נולדתי ממנה, אלמונית הייתה רק חברה של אמא שלי, לא הייתה אמא שלי" (עמ' 6 חו"ד גרשנזון). ולראיה נוספת, התובעת בעצמה הודתה כי לא ראתה בנתבעת כאימם של הקטינים אלא דמות מטפלת בלבד (ס' 46 לכתב התביעה). אין פלא, אפוא, שהקטינים לא רואים בנתבעת יותר מכך: "לי' אין מושג ירוק על מה אנו מדברים. לא', חוגת היום 9, 3.5 שנים לא הייתה בקשר עם האשה הזו. אם בעבר היא הותירה בה אהבה ורוך ושמחה, אז היא תיצור אתה קשר… קיים סיכוי שמה שנותר בא' מההורות של אלמונית זה דווקא עצבות" (עמ' 9, ש' 27-30). ועוד ראיה, אין לקטינה זיכרון מהסבים, הוריה של הנתבעת: "וא' מספרת ארוכות על הוריה של פלונית. לשאלתי אם יש לה סבים נוספים, משיבה בבטחון שאין לה" (עמ' 7 לחוו"ד גרשנזון), והדבר מתיישב עם אופן התייחסותה של התובעת להוריה של הנתבעת ועם טענת הנתבעת לפיה התובעת "ביטלה את תפקיד "הסבא והסבתא" של הורי הנתבעת בעיני הקטינים…" תוך הדגשה חוזרת ונשנית, שרק הורי התובעת הם הסבא והסבתא שלהם" (ס' 27 לכתב ההגנה; עמ' 5 לחוו"ד גרשנזון). וראיה נוספת היא העובדה שהקטינים מעולם לא נשאו את שם המשפחה של הנתבעת.

 

62. יתירה מכך, גב' גרשנזון לא הגישה חוות דעת משלימה בעניין ביטול האימוץ, כפי שביקשו בנות הזוג וב"כ יועמ"ש התנגד (בקשה מיום 21.3.2018; עמ' 28, ש' 20; ר' גם פרוטוקול מיום 12.9.2018 עמ' 2, ש' 37-47), והיא גם לא הוזמנה להיחקר (עמ' 8, ש' 10-11). בנוסף עו"ס לא פגשה את הקטינים בעצמה, ולא מצאה לנכון להיפגש עמם אחרי שנתקבלה חוות דעת של ד"ר אדר (עמ' 26, ש' 29) וגם לא אחרי שנשמעו דברי התובעת על הזיכרון המסוים שיש לקטינה מהנתבעת: "הילדה חיה חיים מאושרים והיא יודעת מי זו, עכשיו אנחנו בונים בית והבקשה שלה הייתה שתהיה לנו בריכה כמו אצל אמא של אלמונית, לא נאסר עליה להזכיר אותה" (פרוטוקול מיום 12.9.2018 עמ' 4, ש' 92-94), ואף לא התבקשה חקירה של בנות הזוג.

 

63. לאור האמור לעיל התערער הבסיס עליו נשענת ההמלצה בתסקיר, ואני מעדיפה את עמדתה של המומחית שאין הכחשה/ מחיקת עבר/ סוד.

 

נתק קשר הורה – ילד לא טראומטי

64. בחקירתה עמדה עו"ס לחוק אימוץ על כך ש: "בשלב הראשון נתחיל בהליך טיפולי של הילדים ולגלות את הסוד. זה משהו שלא קורה בפגישה אחת אלא יכול לקחת זמן. בהתאם לכך נבחן שוב לפי מצבם של הילדים" (עמ' 37, ש' 20-21).

 

65. מנגד, סבורה המומחית, כי אין לשתף את הקטינים "על מנת שלא לטלטלם בתחושות של כמיהה/ אשמה/ חרטה/ טיפוח פנטזיית 'איחוד משפחה' שאין לה אחיזה במציאות" (שם, עמ' 5). בחקירתה הסבירה המומחית, כי חלוף הזמן עבור קטין אינו כחלוף הזמן עבור מבוגר (עמ' 9, ש' 23-28), ועל אף שהעזיבה הנתבעת גרמה למשבר, הסערה כבר שככה (עמ' 20, ש' 29-30), ומבחינת הקטינים לא היה מדובר בטרגדיה: "..ההמלצה עד גיל 3 היא לא לעזוב ילד למעלה משבועיים ולהשאיר אותו שלא בידי המטפל המשני שלו. אמא יכולה לנסוע ולהשאיר אותו עם האב ולא יקרה כלום. זה מה שקרה. אמא עזבה את הבית ונשארו אצל אמא. לא מומלץ ולא כיף אבל גם לא משבר בלתי הפיך ומתגברים על זה. .. לא הייתה פה טרגדיה.. היה משבר ואולי מעבר מסוים, אבל אין כאן טרגדיה. סיפור עצוב של שתי נשים, והסיפור הזה לא צריך לעבור לילדים. תהיה טרגדיה אם נהפוך את הסיפור לרב דורי והילדים לא יוכלו לעבור לדרך חדשה, שממילא החלו בה והם שם" (עמ' 20, ש' 4-17). לדבריה, אין טעם לספר את הסיפור המשפחתי "זה פותח פצעים שאולי הילדים לא ידעו שנפצעו. כרגע הם לא יודעים שנפצעו. אז למה צריך לפתוח את זה?" (עמ' 4, ש' 24-25), אפילו לא בתהליך טיפולי (עמ' 19, ש' 29-30), והבאת הסיפור לידיעת הקטינים רק תהפוך את סיפור העזיבה לציר המרכזי בחייהם ותזיק להם: "למה ילדה בת 9 צריכה להתעסק למה נעזבתי. ילדה בת 9 היא אגוצנטרית ולא נכנסת לנעליים של מי שעזבה אלא לנעליים שלה, אולי לא הייתי ילדה מספיק טובה, אולי היו נשארים איתי אם הייתי מתנהגת טוב יותר. .. אם היינו שבועיים אחרי הפרידה, את צודקת וגם חצי שנה אחרי הפרידה. היום אנחנו 3.5 שנים ואם היה פצע זה לפתוח אותו לחלוטין ולגרום לה לגדלה שלו או להצטלקות שלו בשם זכויות הילד. דעתי היא שזכות הילד לשקט" (עמ' 19, ש' 17-25), וצריך פשוט להניח לקטינים: "אתם דואגים לשלומם ההתפתחותי של הילדים. תעזבו את הילדים. לפעמים הדאגה הכי גדולה לשלומם זה לתת להם לגדול כפי שהטבע מאפשר להם" (עמ' 15, ש' 15-17).

 

66. תימוכין לעמדתה של המומחה נמצא בחוו"ד גרשנזון, שהייתה סבורה שאין זו טובת הקטינים לקבוע לעת עתה זמני שהות בין הנתבעת לקטינים, ואף לא מפגשים בתדירות נמוכה כי "הדבר עלול לבלבל את הקטינים עוד יותר כל עוד המפגשים לא יתקיימו בנפש חפצה על ידי שתי הנשים ותוך הבנה כי טובת הילדים מחייבת אותן לכבד את החלטות והסכמי העבר" (עמ' 9).

 

67. יוער, גב' גרשנזון השאירה פתח לחידוש קשר אם "היה ומי מהצדדים ישנה את עמדתה הנוכחית, או שבעתיד מי מהילדים יעלה את רצונו לפגוש את אלמונית או את מ' אני ממליצה כי הצדדים יעזרו באיש מקצוע בתחום הטיפול על מנת לבדוק את מצב הילדים באותה העת ואותו איש מקצוע ילווה את חידוש הקשר, עם יתקיים". המומחית נדרשה לכך והסבירה: "פסיכולוגים הם אנשי טיפול שעובדים תהליכית. היא התבקשה לחוות דעתה והגישה אותה במאי 2017. שזה שנה וחצי אחרי הפרידה. קיים סיכוי גדול מאוד, גם מבלי שדיברנו, שהיא לא רצתה לסתום את הגולל על מבנה כלשהו של קשר משפחתי לאחר שעברה רק שנה וחצי…" (עמ' 9, ש' 69-10). ההסבר הגיוני ומקובל עליי. מכל מקום, אם בחלוף שנה וחצי ממועד הפרידה לא סברה גב' גרשנזון שיש מקום לחדש את הקשר, בוודאי אין מקום לעשות לכך כעת בחלוף חמש שנים מהפרידה, ואיש גם אינו מעוניין בכך.

 

68. אינני סבורה שניתן ללמוד מהפתח לקשר עתידי דבר לעניין טובת הקטנים שלא לבטל את האימוץ, ובמיוחד כאשר חוות הדעת לא ניתנה בהליך שבפניי וגב' גרשנזון אף לא הוזמנה להיחקר על ממצאיה (דברי ב"כ יועמ"ש בעמ' 8, ש' 10-11).

 

69. לכל אדם יש שייכות משפחתית והיסטוריה משפחתית, וגם לקטינים יש זכות לזהות ושייכות המשקפים סיפור חיים ששורשיו בהסכמות בין בנות הזוג להקים משפחה. במציאות החיים של הקטינים קשר הורי מבוסס כנראה מעולם לא היה, ואין וגם לא יכול להיות זיכרון ממשי מהנתבעת שנצרב בתודעה של הקטינים. קשר הורה-ילד כבר נהרס, ללא חוויה טראומטית לקטינים, וחשיפתו של הסיפור המשפחתי – באופן מיידי ואפילו בדרך מבוקרת או במועד שימלאו לכל קטין 16 שנים ובדרך לא מבוקרת (יתוודעו לעניין במועד הנפקת ת"ז) – אין בה תועלת לחידוש קשר, ורק תעורר חוויה של נטישה ותגרום נזק מוחשי באופן שעלול אף להיות בלתי הפיך.

 

70. יוער, במאמר מוסגר, לעניין ההתחייבות של התובעת לספר לקטינים את סיפור חייהם – לא מצאתי לנכון לקבוע חובה לספר לקטינים את נסיבות הולדתם, אלא בבוא העת הרלוונטית, יש לבחון באמצעות מומחה האם בכלל יש מקום לספר זאת.

 

גרימת נזק התפתחותי

71. בחקירתה המומחית עמדה על הנזק ההתפתחותי העתידי שעלול להיגרם לקטינים אם לא יבוטל האימוץ. לדבריה, "טובת הילדים זה שאם מישהו (הטעות במקור- ס.א) מרגישה שהיא לא יכולה לגדלם יותר, לא תגדל אותם….. לא מגדלת זה גם לא נוכחת. למה ילד צריך להוציא ת.ז. בגיל 16 ששם יופיע השם של אלמונית? למה? … זה יעורר שאלות ותהיות. איפה אני טעיתי שבעצם עזבו אותי, למה ננטשתי על ידי האשה הזו" (עמ' 12, ש' 10-16).

 

72. המומחית מבקשת לחסוך מהקטינים התמודדות עם שאלות זהות מורכבות וקשות, אשר יצוצו בוודאות: "כשילד בן 16 יוצא למשרד הפנים ומוציא תעודה ושם מופיע שם של מישהי שאינה בחייו אלא הייתה, הייתה בת זוג של אמא או משהו של אמא, אבל עשור לא שם, נשאלות שאלות קשות מאוד. אני הייתי רוצה כפסיכיאטרית ילדים לחסוך את זה מהילדים כי אלו הנסיבות שנוצרו. לא אשנה את ההיסטוריה אבל את העתיד ברגע זה. של הפגיעה שהיא לא תמיד הפיכה בדימוי העצמי של הילדים אני רוצה לחסוך" (עמ' 19, ש' 9-13) (ר' גם עמ' 4, ש' 21-23; עמ' 13, ש' 2).

 

73. תימוכין לכך שעלולות להתעורר שאלות נמצאו בחוו"ד גרשנזון, וכך נכתב: "בעתיד הקונפליקט עלול להתעורר, ייתכן שבפתח גיל ההתבגרות, כאשר נושא הזהות יעסיק את הילדים ביתר שאת. ייתכן ואז יהיו מסוגלים לשאול שאלות על זהותם באופן עצמאי ויחפשו תשובות" (עמ' 9).

 

74. לטענת ב"כ יועמ"ש, בגיל ההתבגרות ממילא מתעוררת מבוכה ותהייה בעניין דימוי עצמי וזהות אישית. אינני מקבלת את הטענה משני נימוקים: האחד, יתעוררו התחבטויות כאלה כשאין הורה (הנתבעת) שמעוניין ליתן מענה לכך. בעניין זה ראו עמדות מפורשות, עקביות, של בנות הזוג לא לקיים קשר הורי, והנתבעת אף אינה מעוניינת אפילו לחשוף את מקום מגוריה (עמ' 9 לחוו"ד גרשנזון; עמ' 10, 12, 14 לחו"ד אדר). השני, מחיקרת הרישום תמנע חוויה של נטישה העלולה להתעורר או לשוב ולהתעורר (עמ' 26, ש' 23, 31), במקום שכלל לא ברור שנותר משהו אצל הקטינים כלפי הנתבעת.

 

משקל רצון/ צרכים/ אינטרסים של בנות הזוג

75. קיימת תמימות דעים אצל בנות הזוג לביטול האימוץ, והיא מונעת לא רק מאינטרסים רגשיים, שהרי אינטרסים אחרים כבר הוסדרו בהסכם הפשרה, ומרצון משותף לקבל גושפנקא חוקית לכך (עמ' 4, ש' 6-16), אלא מהאינטרס של טובת הילד, כפי שרואה אותו כל אחת מהן: "האמירות הן שונות והאינטונציה אחרת אבל המסרים אותם מסרים" (עמ' 16, ש' 31).

 

76. המומחית הייתה ערה לאינטרסים של בנות הזוג, ובמסגרת שיקוליה לקחה בחשבון את הרצון המשותף ונתנה לו משקל מסוים במכלול השיקולים (עמ' 16, ש' 10), בדיוק כפי שעשתה עו"ס לחוק אימוץ (עמ' 30, ש' 2-3).

 

77. עם זאת, עמדה המומית על כך שמשקל מכריע ניתן לשיקול טובת הילד: "מה שהנחה אותו לגבי המלצות כמו תמיד זה טובת הילד.. וההמלצות שלי נועדו לסייע לילדים ולגדילתם. עם כל ההערכה שלי לשתי הנשים ויש לי הערכה גדולה, קודם כל קודמת טובת הילדים" (עמ' 2, ש' 21-23), ולא התרשמותה ממצבה של הנתבעת (עמ' 16, ש' 30); ואף הדגישה, כי אלמלא הסכמת בנות הזוג הייתה המלצתה זהה: "ש: עד כמה עמדתך היום מושפעת מכך ששתי האימהות מבקשות לבטל את האימוץ? ת: זה נותן תימוכין לדעה שלי. אבל גם אם שתיהן לא היו אחידות, מנקודת ראות התפתחות הילדים נכון לבטל את האימוץ" (עמ' 16, ש' 9-11).

 

78. דברי המומחית, לפיהם ניתן לחשוב על ביטול הורות כשזה לטובת הילדים, לרבות הורות ביולוגית במקרה של הורה ביולוגי שנטש את ילדו, מלמד בבירור ששיקול טובת הילד הוא, ולא אחר, השיקול המרכזי שקיבל את המשקל המכריע (עמ' 3, ש' 8-18).

 

"ש: זה מעורר אצלי אסוציאציות למשפחה הטרוסקסואלית במסגרתה יש בן זוג מתעלל, מכה. נניח גבר והאשה נאלצת לעזוב. יש מגזרים שבהם האשה נאלצת להתנתק גם מהילדים בעת עזיבתה. זה לא מקרה דומה או אותו דבר?

ת: לא.

ש: תוכלי להסביר.

ת: קשה לי להסביר. עם כל הדמיון לתא המשפחתי, לא מדובר בהשוואה לגבר אלים ומכה. כן באשה שהתעמרה בבת זוגתה משך תקופה לפי ראות עיניה של בת הזוג.

ש: אם מדובר באשה שמתעמרת בבן זוגה הגבר. ולכן הוא עוזב ונוצר ניכור הורי שם. האם זו הצדקה להיעתר לבקשה שלו לביטול ההורות שלו?

ת: אם זה לטובת הילדים- אז כן. אם המחיר שילדים צריכים לשלם כדי לשמר זוגיות ברמה זו או אחרת בקרב ההורים שלהם עלול לפגוע בשלומם ולערער ביטחונם, זה מה שצריך לעשות".

 

79. הרצון המשותף של בנות הזוג ליישב סתירה בין המצב המשפטי (רישום פורמאלי) לבין מציאות חיים שככל הנראה לא התקיימה בצורה נורמטיבית, וגם לא תוכל להתקיים. מבחינת בנות הזוג קבלת גושפנקא חוקית, ולא היעלמות, היא הדרך הנכונה מתוך כבוד לצו האימוץ: "ת: …פה יש שתי נשים שחשוב להן לעשות את הדברים כמו שצריך ואז יש גורמים וסמכויות רבים שמעורבים פה. ש: את מתכוונת שבגלל שיש להן אפשרות לעתור לביטול האימוץ, לכן באפשרותן לקבל זאת לעומת מקרים אחרים בהם לא עתרו? ת: לא מדברת על עניין הערכאות בהיבט זה. אני מדברת שהייתה פנייה לערכאות משפטיות לבטל אימוץ, ואלמונית הייתה יכולה להיעלם. ש: אפשרת הייתה יכולה להיעלם ואז פלונית הייתה מתפקדת כאם יחידנית כמו במקרים אחרים. אז למה יש צורך בעאקט של ביטול הורות? ת: יש כאן 2 נשים אינטליגנטיות שמאוד מעריכות חוק ומשפט ובאותה מידה שהיה להן אקט של אימוץ שגם יכלו שלא לנקוט בו, יש כאן אקט של ביטול אימוץ" (עמ' 4, ש' 6-16), וזאת בניגוד לדבריה של עו"ס לחוק אימוץ: "זה זילות של הצו. הן בקשר טוב – אז רוצות, הן מסוכסכות- אז לא רוצות" (עמ' 36, ש' 2).

 

אינטרסים כלכליים

80. אין חולק שביטול האימוץ יפגע בזכויות כלכליות של הקטינים, לרבות זכויות הנובעות מביטוח לאומי (קצבת תלויים), זכויות הנובעות מדיני המשפחה (מזונות) והירושה (ולא מן הנמנע שהנתבעת עשתה צוואה המדירה את הקטינים), זכויות תביעה הנובעות מחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981.

 

81. עם זאת, במכלול שיקולים משקלם של שיקולים אלה אינו משמעותי, ואינטרסים אחרים מטים את הכף. בכלל אינטרסים אלה נמנים אינטרסים כדלקמן: מניעת נזק פסיכולוגי התפתחותי; אי ביטול האימוץ ישמר קשר שלא קיים ואף לא יתקיים; המשך קיומו של הקשר ההורי הפורמאלי עלול למנוע, בבוא היום, את האפשרות ליצור קשר הורות בין הקטינים ובין בן/בת זוג אחר/ת שתהיה לתובעת ויוכל להימצא מתאים להיות הורה לקטינים.

 

אין הלימה בין מחיקת הליך אימוץ הקטין מיכאל לבין הותרת רישום פורמאלי על כנו

82. אמנם עניינו של כל קטין נבחן בנפרד, הנסיבות העומדות מאחורי הבקשה שם אינן חופפות לנסיבות פה. עם זאת, מדובר באחים למחצה, שאין ביניהם שום קשר אחאי, וכנראה גם לא הספיק להיווצר כזה (עמ' 17, ש' 16-20). אם לא יימחק הרישום הפורמאלי לא יתנתק הקשר, וזה כשלעצמו מזיק, מותיר את הקטינים אחים בעל כורחם.

 

83. לאור כל האמור לעיל שוכנעתי כי טובתם הקונקרטית של הקטינים הספציפיים בביטול האימוץ.

 

84. לפיכך, אני קובעת כי התקיים התנאי השלישי בסעיף 19 לחוק האימוץ.

 

האם מן הראוי לבטל את צו האימוץ?

85. בענייננו, נוצרה הורות מכח צווי אימוץ [על הדרכים ליצירת הורות ר' בע"מ 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים (1.4.2015), פסקה 8].

 

86. נמצא בפסיקה ובספרות עיגון לתפיסה לפיה הורות אינה הדירה, ועומדת בפני עצמה, גם אם הקשר הזוגי התפרק. לכן, אין די ברצון של הורה מאמץ, או אפילו של שני ההורים, לנתק את הקשר המשפטי ולבטל את האימוץ, אפילו התנתק הקשר והמגע הפיזי בין הורה השני לקטין [ר' למשל, אמצ' 12-10-9158 פלונית נ' אלמונית (11.8.2014), פסקה 31; פרופ' שחר ליפשיץ, שלילת אבהות בהסכמה, משפטים נא (תשפ"א) עמ' 39-42]. בנוסף, הכירה הפסיקה בהורות – ביולוגית או מכח צו אימוץ או מכח 'זיקה לזיקה' – כהורות שווה, ככל הניתן; והרעיון שהסטטוס יהיה "פריך" יותר בקשרי הורות שנוצרו בדרך של 'זיקה לזיקה', לרבות אימוץ על בסיס ההלכה בע"א 10280/01 פלונית נ' היועמ"ש, פ"ד נט(55) 64 (2005) בגלל שיסודו בצו שיפוטי חותר תחת תפיסת השוויון. כמו כן, יש חשיבות לשיקול הציבורי לא לערער את מוסד האימוץ שהוא מוסד חשוב.

 

87. ככלל, אין לאפשר ביטול אימוץ במשפחות חד או דו מיניות בגלל סיטואציה של פרידה כשלעצמה, ואילו לא בגלל סיטואציה של פרידה אליה נלווה ניכור הורי, אך דמותו של אדם כהורה צרובה בתודעה של ילד.

 

88. עם זאת, ייתכנו מקרים נדירים בהם ימצא כי ערכי האחריות והמחויבות לטובת הילד שדיני הורים וילדים מבקשים להנחיל, צריכים לסגת מפני טובת קטין ספציפי.

 

89. מקרה יוצא דופן כזה הוא המקרה דנא. כפי שראינו, ניתנו צווי אימוץ על בסיס כוונת אמת של בנות הזוג שייווצרו יחסי הורות והנתבעת תהיה אם במלוא מובן המילה, ועל בסיס ההתרשמות, כי ראוי להטיל על הנתבעת מארג של חובות וזכויות כלפי הקטינים עקב הקשר שלה אליהם. מתברר, שהכוונה לקיים מציאות של משפחה נורמטיבית, שיש בה שתי אימהות, לא התפתחה כמצופה. עוד מתברר, כי בנות הזוג לא השכילו להפריד בין הזוגיות שהסתיימה לבין ההורות המשותפת, וממילא לא הצליחו לכבד את הסכם ההורות, אך זאת בהמשך לכך שהורות משותפת על כל רבדיה כנראה מעולם לא הייתה. בנוסף, דמותה של הנתבעת כהורה פסיכולוגי והורה תפקודי לא נצרבה בתודעה של הקטינים. כמו כן, אין כאן הרס קשר הורה- ילד אשר ייצור חוויה טראומטית שיכולה להביא להרס רגשי של כל הצדדים, ושמצריך לנקוט כל מאמץ סביר למנוע תוצאה כזו, ואף אין אינדיקציה שהריסת הקשר הקיים בין ההורה לילד אינה לטובת הילד. אדרבא, ה"קשר" ניתק בהיותם של הקטינים בגיל צעיר מאוד (גילאי 5.5 ו- 2 ועשרה חודשים), ומתקיים נתק מוחלט כבר במשך 5 שנים; וברור שאין סיכוי שיתחדש קשר, שהרי הנתבעת אינה מעוניינת לשמש הורה בפועל, אינה  יכולה לשמש דמות כזו לנוכח קטיעה של האפוטרופסות ובנות הזוג שתיהן בעמדה איתנה שיש לבטל את האימוץ, לא לקיים קשר הורי וגם לא לאפשר קשר אחאי עם מ', ככל שבכלל התקיים (עמ' 5,לחוו"ד גרשנזון; עמ' 12, 14 לחו"ד אדר; עמ' 17, 14-15, 19-20).

 

90. לאור האמור לעיל, כאשר אין אפשרות ואין תועלת בחידוש קשר הורי, ואף אין זו טובתם של הקטינים, אין גם טעם להשאיר רישום פורמאלי ריק מתוכן, אשר לא יישמר מציאות (בנות הזוג פרקו את הקשר הזוגי ונמשך למעשה המצב שקדם לכך בו קשר הורה-ילד לא קיים ו/או לא משמעותי מבחינת תפיסת הקטינים) ואף לא ייצור חוויות הורות אלא רק ייצר מציאות עם כל הקשיים הנלווים לכך.

 

91. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התקיים בענייננו התנאי השני בסעיף 19 לחוק האימוץ.

 

92. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי מדובר במקרה קיצון, ובנסיבות המיוחדות של העניין יש לבטל את האימוץ ולא להותיר רישום הורות פורמאלי של אימוץ אשר כשל.

 

סוף דבר

93. לפיכך, אני קובעת כדלקמן:

 

• הבקשה מתקבלת.

 

• ביטול האימוץ יעודכן בכל הפנקסים הרשמיים, וניתן להגיש פסיקתה לחתימתי. עם זאת, משום אופיו של פסק הדין אני מעכבת את הביצוע למשך 30 יום מעת ההמצאה.

 

• פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.

 

• המזכירות תשלח את פסק הדין.

 

ניתן והודע היום, ט' חשון תשפ"א, 27 אוקטובר 2020, בהיעדר הצדדים.

 

 

______________________

                                                     סגלית אופק, שופטת

 

 

PDF

סיגלית אופק ביטול אימוץ עי לסבית 25973-10-17