לפנינו פסק דין של השופטת הנבלה הפמיניסטית רותם קולדר עיאש בעניינו של המיליארדר אברהם נניקשווילי, שאשתו אולגה נניקשווילי סרבנית גט מעל 20 שנים.  מדהים כמה שהשופטת רותם קולדר עייאש באה לקראתה.  מעניקה לה, מצ'פרת אותה, מטה את הדין לטובתה, והכל כאילו זה ממש טבעי ונורמלי גם לסרב גט, וגם לסחוט את הבעל.

 

ודוק, הכלבה הזו אולגה הלשינה עליו לרשות המיסים, מה שגרם לסקנדל גדול, כי הוא טען שהוא בכלל לא תושב ישראל,. והפרקליטות הדליפה עליו שהוא העלים מס בהיקפים של מאות מיליוני שקלים, ובסוף זה נסגר בכופר של 15%.  שילם 160,000,000 ש"ח. אנו לא מבינים למה הוא לא תבע את אשתו להוריד לה את הסכום הזה מאיזון משאבים שלה.

לא רק שהסרבנית גט הזו גרמה לירידת שווי בגלל ההלשנות שלה למס הכנסה, ולנזקים אדירים בהוצאות ומוניטין, היא גם קיבלה מזונות אישה של 80,000 ש"ח לחודש בעודה סרבנית גט.  השופטת רותם קודלר עיאש לא מצאה לנכון להחזיר לאברהם את הכסף שלו, "כי המונות נאכלו"….  הבנתם את הקומבינה?  הכלבה סרבנית גט, מקבלת מזונות אישה ולא צריכה להחזיר כי המזונות נאכלו בכוס של אולגה…..

היה פה מקום להגיש נגד אולגה תביעה לנזיקין על סרבנות גט.  על כל שנה לפחות 200,000 ש"ח, זה בר מגיע לחוב של 4,000,000 ש"ח.

השמאי הפמיניסטי שרותם קודלר עיאש מינתה יגאל טולדנו עלה 778,239 ₪!!!!!!  איזה בידור לשלם כמעט 800,0000 ש"ח למומחה פמיסטי כדי שהוא ידפוק אותך……

 

בשנת 2021 הכלבה אולגה נניקשווילי היתה מיוצגת ע"י רן רייכמן "רננה ההומואית הנשית הסחטנית"……

 

 

 

ההלשנות של אולגה ועוה"ד שלה:  טליה קופלמן פרדו ורן רייכמן למס הכנסה

 

הקשר הפוליטי שנחשף: במסגרת חשיפת התיק על ידי השופט אלון, התגלה כי ח"כ והשר לשעבר בנימין (פואד) בן-אליעזר (שהיה בעבר שר התשתיות והאנרגיה) הגיש תצהיר לטובת נניקשווילי התומך בטענתו כי הוא אינו תושב ישראל. חשיפה זו הובילה בהמשך לחקירה פלילית ענפה ולכתבי אישום בפרשת השוחד המפורסמת ביניהם. [1, 2].  בסופו של דבר נפסק (בתחילת 2015) כי מרכז חייו של נניקשווילי היה בישראל, טענת ניתוק התושבות שלו נדחתה, והוא חויב במס.

 

בתמונה:  עו"ד מאיר מזרחי שטליה קופלמן פרדו מינתה אותו לכתוב חוות דעת……  מאיר מזרחי לקח 250,000 ש"ח מנניקשווילי….  אבל השופטת לא אמורה לדעת דיני מיסים בעצמה?  בשביל מה היא צריכה חוות דעת מהם חוקי המיסים????

 

 

והמומחה הזה עודד האושנר לקח הביתה 240,000 ש"ח על חוות דעת שווי מקרקעין….

 

 

 

ראו כתבה של תומר גנון בכלכליסט פורסם 18/5/2015

 

דחה ערעורו של נניקשווילי: חי בארץ ולכן חייב במס

בין המסמכים שהוגשו לבית המשפט בהליך היה גם תצהירו של הח"כ לשעבר בנימין בן אליעזר שבו העיד שמרכז חייו של נניקשוולי אינו בישראל. לפי החשד, התצהיר ניתן לכאורה תמורת שוחד שקיבל מאיש העסקים. נניקשווילי: נערער לעליון.

בית המשפט דחה את ערעורו של איש העסקים אברהם נניקשווילי על שומת מס שהוציאה לו רשות המסים על השנים 2005-2007. נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע יוסף אלון קבע בראשית החודש שבשנים האלה היה נניקשווילי

תושב ישראל. נניקשווילי הוא מבעלי השליטה בחברת הנדל"ן המניב מנופים (23%) וחברת חיפושי הנפט שמן (9%).

בהליך הערעור הוגש מטעמו של נניקשווילי תצהיר עדות ראשית החתום על ידי ח"כ לשעבר בנימין (פואד) בן אליעזר. בתצהיר תמך בן אליעזר בטענת נניקשווילי כי "מרכז חייו" בשנים 2005-2007, שעליהן הוא נדרש לשלם מס, לא היו בישראל. כלומר שעל רווחים שצבר בשנים האלה, המוערכים באופן זהיר במיליוני שקלים, נניקשווילי לא היה חייב במס בארץ.

התצהיר של בן אליעזר מככב גם בחקירת השוחד

 

התצהיר שבחתימת בן אליעזר שהוגש לבית המשפט ותמך בטענתו של נניקשווילי בעניין התושבות, נמצא בלב חקירה שניהלה המשטרה נגד השניים. במסגרת אותה חקירה המליצה המשטרה לפרקליטות לפני כחודש להעמיד את נניקשווילי ובן אליעזר לדין על עבירות שוחד, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס. לפי החשד, החל משנת 2006, בעת כהונתו של בן אליעזר כשר התשתיות ובהמשך כשר התמ"ת, אנשי עסקים המקורבים אליו העבירו לידיו סכומי כסף גדולים בתמורה לקידום האינטרסים העסקיים שלהם.

 

נניקשווילי, כך התגלה במהלך החקירה, העביר לבן אליעזר 400 אלף דולר. לטענת השניים הסכום הוגדר כהלוואה לרכישת דירת יוקרה ביפו. במהלך חקירתו של בן אליעזר במשטרה הוטח בו כי 400 אלף הדולר היו בין היתר בתמורה לתצהיר שעליו חתם עבור נניקשווילי ושהיה עשוי לחסוך לאיש העסקים מיליוני שקלים בתשלומי מס. זאת, כאמור אם היה נקבע שנניקשווילי אכן לא היה תושב ישראל בשנים 2005-2007.

 

"בתצהיר עדותו הראשית מצהיר נניקשווילי כי החל מ־1991 הפסיק את פעילותו הכלכלית בישראל", כתב השופט אלון בפסק הדין. "פניתי לעסקים בתחום רכישות ומכירות נפט ושינוע נפט בגיאורגיה וברוסיה", ציטט אלון מתצהירו של נניקשווילי. "מרכז חיי הכלכליים האישיים והחברתיים היה בגיאורגיה וברוסיה מאז שנת 1994. בשנת 2002, עקב מצב פוליטי בעייתי, עזבתי את גיאורגיה (…) בחרתי להמשיך לחיות ברוסיה ולהפעיל ממוסקבה את עסקי הנפט, רכישתו, מכירתו והובלתו.

 

"לא חשבתי מעולם לחזור לחיות בישראל", המשיך לצטט השופט מתצהירו של נניקשווילי. "לישראל אין קשר לעסקי נפט, לרכישתו, מכירתו והובלתו שבהם עסקתי, כך שהחיים כאן לא התאימו לי. מ־1999 התחלתי להעביר את מרכז עסקי לרוסיה ומשנת 2002 ועד היום את מתגורר במוסקבה. שם ביתי הקבוע, שם מרכז עסקיי, שם נמצאים חברי ואין בכוונתי לעבור למקום אחר".

 

השופט החזיר את העניין לידי פקיד השומה

 

כאמור השופט אלון דחה את טענתו של נניקשווילי. נימוקי הדחייה לא הותרו לפרסום. "סיכומם של דברים כי בשלוש שנות המס 2005-2007, 'מרכז חייו' של נניקשווילי, כמובן ההיגד לבחינת התושבות – היה אמנם בישראל, ועל כן המשיב היה בשלוש השנים האמורות 'תושב ישראל'", כתב אלון. "אני דוחה את ערעורו בסוגיית התושבות. אני מורה על החזרת הדיון בהשגותיו של המערער על שנים אלה לפקיד השומה, וזאת על מנת שישוב ויקבע את סכום שומת המס של המערער לשלוש שנים אלה".

 

מעו"ד זיו שרון המייצג את נניקשווילי נמסר: "אנחנו מכבדים את החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אך מבחינה משפטית לדעתנו היא אינה נכונה. בכוונתנו לערער לבית המשפט העליון".

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3652664,00.html

גברים יקרים:  היזהרו מהנבלה העוקצת יגאל טולדנו, שמאי רכוש פמיניסטי……..

 

 

 

להלן כתבה על הפסיקה של רותם קודלר עיאש פורסם 27/5/2026: 

 

 

בתום הליך שנמשך כעשור קבע לאחרונה בית המשפט למשפחה באשדוד שאיש עסקים יעביר לאשתו 44.4 מיליון שקל ושתי דירות במסגרת איזון המשאבים ביניהם, וזאת אף שהיא מסרבת לקיים את פסיקת בית הדין הרבני המורה לה להסכים לגט. לצד הניצחון הכלכלי המרשים מבחינתה, השופטת רותם קודלר עיאש מתחה עליה ביקורת חריפה וחייבה אותה ב-250 אלף שקל הוצאות.

 

 

בני הזוג התחתנו בשנות ה-70 ובתחילת שנות ה-2000 נקלעו נישואיהם למשבר, אולם הם המשיכו להתקיים באופן רשמי. במקביל הרחיב הבעל את פעילותו העסקית בישראל ובחו"ל, לרבות בתחומי הנדל"ן והאנרגיה, ובמקביל ניהל קשרים עם נשים אחרות, שמאחת מהן נולד לו בן.

 

 

 

להלן פסק הדין של הכלבה רותם קודלר עיאש:

 

בית משפט לענייני משפחה באשדוד בדלתיים סגורות
תמ"ש 37567-07-15 פלונית נ' פלוני תמ"ש 37534-07-15 פלונית נ' פלוני תמ"ש 58760-10-17 פלונית נ' פלוני

 

בפני	כב' השופטת, סגנית הנשיא  רותם קודלר עיאש
תובעת		אולגה נניקשווילי  באמצעות עוה"ד אבי אורן
נתבע		אברהם נניקשווילי באמצעות עוה"ד יורם ירקוני ועוה"ד יורם בר
פסק דין

 

פסק דין זה יביא לסיומן של שלוש תביעות שהתנהלו בין הצדדים, בעניינים כספיים ורכושיים, איזון משאבים, פירוק שיתוף ומזונות.

כלל התביעות הוגשו ע"י האישה כנגד הבעל. ההליכים התנהלו במשך כמעט 10 שנים בעיקר מפאת מורכבות מפת הנכסים ואופן ניהול העסקים, אך לא רק. לא מצאתי לתמצת את האמור בכתבי הטענות שהוגשו לפני כ- 10 שנים ואתייחס במסגרת פסק הדין לטענות הצדדים, בהתאם לכל פרק בו אדון.

 

תמצית העובדות שאינן במחלוקת והרלוונטיות להכרעה

1. הצדדים נישאו בשנת 1977, היו ועודם נשואים במשך 48 שנים (התובעת מסרבת לתת גט למרות שביה"ד הרבני חייב אותה לעשות כן) ובמהלך נישואיהם נולדו להם ארבעה ילדים משותפים, כולם בגירים.
2. הצדדים נישאו בגיל צעיר מאוד, בנישואי שידוך כמקובל בעדה אליה הם משתייכים. אין מחלוקת ביניהם כי במשך למעלה מ-20 שנה התקיימו הנישואין באופן מלא. על פי גרסאות שני הצדדים, החל משנת 2000 היה משבר בנישואי הצדדים ועל אף הגרסאות השונות המועלות על ידי כל אחד מהם, נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי משלב זה הנישואין נשמרו למראית עין, תוך שמירת מסורת משפחתית ועדתית.
3. בסמוך למשבר הזוגי שהחל כאמור בשנת 2000, החלו להתנהל בין הצדדים הליכים משפטיים, כאשר התובעת טענה כבר בשנת 2000 במסגרת תביעת גירושין שהגישה, כי הצדדים נפרדו וכי הנתבע חי בחו"ל, מנהל מערכת יחסים מחוץ לנישואין וכיוצא באלה, טענות שעלו גם במסגרת כתבי הטענות שבפניי.
4. במהלך כל השנים המשיך הנתבע לנהל את עסקיו, במתכונת נרחבת, תוך פיתוח עסקיו במספר תחומים, לרבות בתחום הנדל"ן ובתחום מקורות האנרגיה, הן בישראל והן מחוץ לישראל.
5. בית המשפט יידרש לקביעת מועד הקרע בעניינם של הצדדים וזאת בשים לב לכך שגם ההליכים בבית הדין הרבני בענין גירושי הצדדים, התנהלו לאורך שנים רבות, במהלך פרקי זמן ארוכים, בהם אין מחלוקת כי הקשר בין הצדדים התמצה בניהול הליכים משפטיים, כאשר הצדדים אינם חיים ביחד. לנתבע בת זוג בחו"ל עימה הוא מנהל "מערכת יחסים משפחתית" (כך כהגדרתו בהליכים אלו ובהליכים אחרים) ואף יש לו בן ממערכת יחסים אחרת שהתנהלה אף היא בשנים בהן בילה פרקי זמן משמעותיים בחו"ל. הבן שנולד לנתבע בחו"ל, אף הוא בגיר.
6. כפי שצוין לעיל, הצדדים טרם התגרשו, נוכח סירוב התובעת ליתן גיטה לנתבע על אף חיובה בגט.
7. בסמוך לפתיחת ההליכים שבכותרת, פנו הצדדים לגישור לפני כב' השופט בדימוס יעקב כהן. במסגרת משא ומתן שניהלו הן באמצעות ביהמ"ש והן באמצעות המגשר, גובשו ביניהם הסכמות דיוניות ששימשו אותם ואת ביהמ"ש לאורך השנים האחרונות לצורך ניהול ההליך. בין היתר גיבשו הצדדים הסכמות בענין מינוי מומחים וקביעת זהותם. זה המקום לציין כי המתווה לניהול ההליך, לרבות זהות המומחה המרכזי שהגיש את חוות הדעת ולאחר מכן את חוות הדעת המשלימות בעניינם של הצדדים ובענין שווי נכסי בני הזוג, נקבע כאשר שני הצדדים מיוצגים.
8. יובהר כי בפועל העובדות בענייננו כלל אינן מורכבות בכל הנוגע ליחסי הצדדים ו/או קביעת מועד הקרע. המורכבות בעניינם של הצדדים מתייחסת לשלוש סוגיות מרכזיות:

• רשימת המהווים את נכסי הצדדים.
• האם יש להביא בחשבון שווי מס של נכסי הצדדים, כבר בשלב איזון המשאבים.
• הנכסים שצריכים להוות חלק ממסת הנכסים לצורך איזון המשאבים.
• הערכת שווי הנכסים

דיון והכרעה

9. כתבי הטענות בשלושת התובענות שבכותרת, הוגשו לבית המשפט לפני כמעט 10 שנים. שלל הטענות יבואו לידי ביטוי תוך כדי דיון והכרעה ועל כן לא מצאתי, מטעמי יעילות, לחזור על האמור בכתבי הטענות אך ורק לצורך סיכום הדברים. טענות הצדדים באו לידי ביטוי במהלך שמיעת הראיות ובמסגרת הסיכומים ויקבלו ביטוי לגופו של בירור.
10. למען הסדר הטוב יובהר כי שלושת התובענות שהוגשו ע"י האישה היו בעניינים כמפורט להלן:

תלה"מ 37567-07-15 תביעה רכושית לשמירת זכויות.

תלה"מ 57534-07-15 תביעה למזונות אישה.

תלה"מ 58760-10-17 תביעה לפסק דין הצהרתי בענין עסקת המכירה של חברת X.

11. במקביל לפתיחת ההליכים, במסגרת ישוב הסכסוך ומשא ומתן בין באי כח הצדדים, גובשה הסכמה כי הצדדים יפעלו לעריכת תחשיבים לצורך איזון המשאבים ביניהם, כך שבפועל מכוח ההסכמה הדיונית, שתי התביעות הרכושיות התבררו כתביעות לאיזון משאבים ופירוק שיתוף בנכסי הצדדים.

 

12. המשטר הרכושי והוראות החוק שיהוו בסיס להכרעה בתיק זה הן הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") והפסיקה המתייחסת אליו. על ביהמ"ש לקבוע את היקף ושווי נכסי הצדדים לגביהם יש לבצע איזון משאבים ולתת הוראות אופרטיביות לצורך כך.
13. חוק יחסי ממון קובע כי יש לחלק באופן שוויוני את כלל נכסי בני הזוג במועד פקיעת הנישואין. ישנם מקרים וכך גם המצב בענייננו, כי הנישואין טרם פקעו אך ניתן להגדיר מועד קרע, אשר מהווה את נקודת הזמן שביחס אליה תחושב הערכת השווי של הרכוש שנצבר ע"י בני הזוג ואשר יש לחלקו ביניהם.
14. כפי שנקבע בפסיקה (ראו עמ"ש 19796-09-17 י.צ. נ' ש.ס.צ [פורסם בנבו 13.9.2018]), הליך איזון המשאבים ייעשה באופן הבא:

• קביעת מועד הקרע.
• קביעת כלל נכסי בני הזוג אותם יש לאזן.
• איזון הנכסים הנ"ל ע"י הערכת שווים וחלוקת הפער שבין ערך נכסי בן הזוג האחד לערכם של נכסי בן הזוג השני.

 

מועד הקרע

15. הצדדים נישאו זל"ז בחודש יולי 1977. מחד אין מחלוקת כי הסבב הראשון של ההליכים בין הצדדים התנהל כבר בשנת 2000, מאידך לא יכולה להיות מחלוקת כי סבב זה הסתיים בחזרת הצדדים לסטטוס קוו שנהגו שניהם בעניינם, תוך שסגרו את ההליכים המשפטיים, ושבו לחיות, לכל הפחות למראית עין, כבני זוג לכל דבר וענין.
16. רק בשנת 2014, נקטה התובעת בהליכים משפטיים נוספים, שהביאו סופו של יום לקרע המשמעותי בין הצדדים, אשר הסתיים בניהול ההליכים שבכותרת ובניהול תביעת גירושין, שמתנהלת עד עצם היום הזה בבית הדין הרבני האזורי באשדוד.
17. התובעת התייחסה בסיכומיה לענין מועד הקרע וטענה כי חיי הנישואין של בני הזוג היו רצופים קשיים ומשברי אמון בשל התנהלותו של הנתבע. התובעת מתייחסת בסיכומיה למושג מועד הקרע אך איננה טוענת כי מועד הקרע צריך להיות מוקדם או מאוחר למועד שהוסכם בין הצדדים במסגרת הליך הגישור לצורך עריכת חוות הדעת.
18. שתיקתה של התובעת בענין מועד הקרע בסיכומיה, מלמדת כי לכל המאוחר, יכול מועד הקרע מבחינתה, להיות המועד שהוסכם במסגרת הליכי הגישור, קרי 18.7.2015.
19. הנתבע טוען כי מועד הקרע הנכון בעניינם של הצדדים הינו שנת 2000, השנה בה פתחה התובעת בהליכים משפטיים כנגדו, אותם הליכים שלטענתו הביאו לקרע שממשיך עד עצם היום הזה.
20. יוער כי הנתבע טוען בנוסף כי יש להחשיב את מועד הקרע, לכל המאוחר בשנת 2015, אז החלה התובעת לא רק להתנהל כמי שאיננה חלק מהעסקים המשותפים אלא גם פעלה באופן אקטיבי לפגוע בנתבע ובעסקיו. הנתבע טוען כי בשנת 2015 פנתה התובעת לשותפיו וכן לנושיו, החלה להפחיד אותם באופן שגרם להם לדרוש את כספם (כספים שהפקידו כערבויות לצורך ניהול העסקים המשותפים). יתר על כן, הנתבע טוען כי בשנת 2015 החלה התובעת להפעיל מערך של איומים על ילדיהם הבגירים של הצדדים ואף מנעה מהם להעיד לטובתו בהליכים מול רשויות המס. עוד טוען הנתבע כי באותה שנה סירבה התובעת לשעבד את בית הצדדים כהפקדת ערבות על מנת לשחררו ממעצר.
21. הנתבע טוען כי למעשה ההתנהלות העוינת של התובעת כלפיו, ממשיכה מאז ועד היום כאשר עד עצם היום הזה, מסרבת התובעת להתגרש ממנו וזאת על אף ההשמצות, העלילות והנאצות שהיא מרעיפה על הנתבע בעל פה ובכתב, הן בפני בימ"ש זה והן בפני בית הדין הרבני.
22. הנתבע טוען כי במסגרת ההסכם שגובש בהליך הגישור ואושר בהחלטת ביהמ"ש מיום 3.7.2016 נקבע כי מועד הקרע לשם עריכת איזון המשאבים, יחול ביום 18.7.2015, תוך שהצדדים הסכימו כי ניתן יהיה לשמור על טענותיהם כי מועד הקרע יהיה מוקדם או מאוחר ממועד זה.
23. כאמור הנתבע טוען כי מועד הקרע הנכון בעניינם של הצדדים הינו שנת 2000. הנתבע איננו מכחיש כי לאחר שנת 2000 בילה את עיקר זמנו ב**** עם אישה אחת שממנה אף נולד לו בן בשנת 2001, ואח"כ עם אישה אחרת. כן הוא טוען כי עובדת הקרע בינו ובין התובעת, היתה ידועה לכל כבר בשנת 2000.
24. הנתבע טוען כי גם אם ביהמ"ש לא יקבל טענתו זו, הרי שנוכח האמור בענין הקרע האמיתי בין הצדדים, לא ניתן לקבל מועד קרע מאוחר לשנת 2015, שכן אין מחלוקת כי החל ממועד זה כל שהיה בין הצדדים הוא הליכים משפטיים.
25. הכלל הוא כי המועד הקובע לביצוע איזון משאבים הינו מועד פקיעת הנישואין, משמע מועד מתן הגט (סעיף 5 לחוק יחסי ממון).
26. תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון, מקנה לבית המשפט סמכות רחבה בכל הנוגע להקדמת המועד לאיזון משאבים ולפיו בהתקיים אחת משתי החלופות המופיעות בס' 5א לחוק יחסי ממון (הגשת תביעה לחלוקת רכוש או הפרדת מגורים של בני הזוג והחלטה שיפוטית בעניין) זכאי כל אחד מהצדדים להגיש בקשה להקדמת מועד הזכות לאיזון משאבים טרם מועד פקיעת הנישואין.
27. במקרים רבים בפסיקה הוכרו אפשרויות להקדמת מועד הקרע, כמו למשל עזיבת בית המגורים המשותף או מועד הגשת תביעה ע"י אחד הצדדים. כך למשל נקבע בע"א 809/90  לידאי נ' לידאי, פ"ד מו(1) 602 1992:

"          ברבים מן המקרים, הפירוד הממשי, שבו עוזב אחד הצדדים את הבית, הוא המעיד על  קצה של כוונת השיתוף ברכוש. בדרך כלל מועד זה הוא המועד הקובע לצורך חלוקת הרכוש המשותף.  אך בעניינו נקבע, בצדק, מועד הגשת התביעה כמועד הקובע."

28. כמו כן על פי הפסיקה יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו ובהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט. על בית המשפט לשקול מהי נקודת הזמן בה למעשה הגיעו הנישואין אל סופם, גם אם לא פקעו באופן רשמי ומתי הפסיקו הצדדים לראות עצמם כשותפים. (ר' עמ"ש 23541-01-17 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 9.8.2017); רמ"ש 78895-09-24 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 16.12.2024); רמ"ש 10598-04-24 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 21.5.2024);
29. עוד נקבע כי על בית המשפט לבחון לא רק את האקט הספציפי אשר ממנו והלאה נטען שפסק השיתוף, אלא גם את אופייה של מערכת היחסים, ומהותו של הקשר בין הצדדים. לעניין זה ראו דברי כב' השופט צ' ויצמן, בתמ"ש 38559-05-11 ת.ס נ' ד.ס (פורסם בנבו, 1.12.2023), בעמוד 11:

           " ודוק, אותו 'מועד' אחריו אנו תרים צריך שיצביע באופן בירור על 'קרע שאינו ניתן לאיחוי', על 'שבירת כלים' מוחלטת, רגע ממנו אין חזרה ותקומה למערכת הזוגית של הצדדים, רגע אשר ממנו והלאה יהא ברור כי בני הזוג נוהגים ביניהם כמנהג זרים- שלי שלי ושלך שלך".

 

30. לאחר עיון בעמדות הצדדים, מצאתי לקבוע כי התקופה הרלוונטית לאיזון המשאבים תהא החל ממועד הנישואין, חודש יולי 1977 ועד ליום 18.7.2015, שיהווה מועד הקרע.
31. יובהר כי מועד הקרע בענייננו נקבע על ידי בהתאם להלכה הפסוקה הנוגעת לאפשרות להקדים את מועד הקרע לאחר בחינת נסיבות חיי הצדדים ובשים לב לכך שלא יכולה להיות מחלוקת, כי בוודאי לאחר שהחלו ההליכים שבכותרת, מידת העדר האמון בין הצדדים היתה דרמטית וגבוהה, תוך שהתובעת אף אינה מסתירה כי היא מנסה להתערב בעסקי הנתבע, והיא מעלה כנגדו טענות חריפות וקשות הן ברמה האישית והן ברמה העסקית.
32. טענות הנתבע ביחס למועד קרע מוקדם יותר אינן מקובלות ולא נתמכו בטיעונים רלוונטיים ואילו התובעת לא הציגה כל טענה לקביעת מועד מאוחר מכך.

 

איזון המשאבים

33. בענייננו, מרבית זכויות והתחייבויות הצדדים במהלך תקופת השיתוף, נוהלו ונרשמו ע"ש הנתבע. שעה שהתעוררו מחלוקות בענין זה מצאתי להבהיר כי איזון המשאבים הינו פעולה שמתייחסת לחישוב ואיזון של כלל המשאבים, בין אם מדובר בזכויות ובין אם מדובר בחובות.
34. הלכה פסוקה היא כי איזון המשאבים בין בני זוג נעשה מטעמים של צדק כלכלי וצדק חלוקתי בין בני הזוג ודורש מבית המשפט להבטיח שאף אחד מהצדדים לא יקופח מכל בחינה. יש לוודא כי אף צד איננו מקופח אך ורק בשל כך שהאחר רשום כבעל הזכויות, כך גם יש להבטיח כי אף אחד מבני הזוג לא יקופח בכל הנוגע לשאלות מיסוי ואיזון חובות משותפים במהלך תקופת השיתוף.

 

35. רלוונטיים לעניין זה דברי כב' השופטת וילנר בבע"מ 1983/23 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 10.8.2023):

"          בשונה מהלכת השיתוף, חוק יחסי ממון קובע הסדר, שלפיו במשך הנישואין חלה הפרדה קניינית בין נכסי בני הזוג אשר רשומים על שם כל אחד מהם (סעיף 4 לחוק). לצד זאת, נקבע בחוק מנגנון של "איזון משאבים", אשר לפיו עם התרת הנישואין או פקיעתם "זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג" (סעיף 5 לחוק; ההדגשה הוספה – י"ו), וזאת למעט נכסים מסוגים המנויים בסעיף זה. מנגנון איזון המשאבים שבחוק הוא בגדר "חיוב אובליגטורי שאינו משנה את הזכויות הקניניות של בני הזוג בנכסיהם – לאזן ביניהם, חלק כחלק, את שוויים של נכסי שניהם על ידי תשלום ההפרש, אם ישנו  (דברי ההסבר להצעת החוק, עמ' 332; ההדגשה הוספה– י"ו).                              "          

 

האפשרות לאיזון המשאבים בדרך של חלוקה בעין

36. כבר בשלב זה, מצאתי לקבוע כי הן נוכח הוראות חוק יחסי ממון, הן נוכח מורכבות ומאפייני העסקים שמנהל הנתבע, לא ניתן לשקול או לקבל את טענת התובעת, כי יש לבצע את איזון המשאבים על דרך של חלוקה בעין. על פי הגרסאות שמסרו שני הצדדים היה זה הנתבע שהקים וניהל את עסקי הצדדים מראשיתם ועד עצם היום הזה. לא נטען כי התובעת היתה פעילה בניהול העסקים או מעורבת בהם באופן שיאפשר העברת ניהול העסקים לידיה. זאת מבלי לגרוע כמובן מזכותה לקבל את החלק בשווי הנכסים שהצטברו ונוצרו בתקופת החיים המשותפים.
37. התובעת ביקשה לשכנע את ביהמ"ש כי לא זו בלבד שיש לערוך איזון משאבים, אלא שיש להעביר על שמה חלק מהמניות. ואולם, התובעת הוכיחה בהתנהלותה כי לא ניתן לשקול הצעה זו, שכן התנהלותה הכלכלית והמשפטית אינה מתיישבת עם האופן בו מנוהלים עסקים מסוג זה בכלל ועסקי הנתבע בפרט וממילא עפ"י הוראות החוק זכאותה היא לקבלת שווי הנכסים וזכותה אינה נפגעת במובן זה.
38. מצאתי לפרט כי כפי שהתברר במהלך ניהול ההליכים, ניהול העסקים מסוג זה שמנהל הנתבע, דורש אמון מוחלט בין השותפים העסקיים. כך למשל, התובעת לא חסכה ביקורת בערוצים שונים על הנתבע ושותפיו, מבלי להבין כי בדרך הזו השותפים לא יסכימו בהכרח להמשיך ולקחת חלק באותם עסקים, אשר מתנהלים בחלקם מזה שנים רבות מתוך מערכות יחסים של אמון והכרות בין השותפים. עצם העובדה שהנתבע הצליח לשמור את שותפיו העסקיים בתמונה, על אף המשבר הזוגי וההליכים המתנהלים, הוכיחה כי עסקינן בענין פרסונלי לחלוטין, כאשר במקרים רבים, בתיקים אחרים ניתן היה לראות כי עסקים קורסים כאשר מתרחש משבר זוגי בחייו של אחד מהשותפים.
39. מובהר כי אין ולא יהיה באמור בענין התנהלות וטענות התובעת, משום פגיעה בזכותה לקבל את המגיע לה במסגרת איזון המשאבים. ואולם, לא ניתן לשקול חלוקה בעין שכן הדבר אף לא יהיה לטובתה של התובעת, כאשר האינטרס המובהק של שני הצדדים הוא שהעסקים לא יאבדו חלילה משוויים.

 

הערכת שווי נכסי הצדדים וחוו"ד מעריך השווי

40. במסגרת הסכם הגישור שנערך ונחתם בין הצדדים הסכימו הצדדים כי ימונה מומחה ע"י בית המשפט לצורך הערכת שווי נכסי הצדדים. זהות המומחה נקבעה ע"י הצדדים ונקבע כי המומחה יהיה רואה החשבון ועוה"ד מר יגאל טולדנו (להלן: "המומחה").

כמו"כ מונה שמאי מקרקעין להערכת שווי חברות נדל"ן שנמצאות בשליטת הנתבע.

כך מן ההסכם שנחתם ואושר ע"י ביהמ"ש בהחלטה מיום 3.7.2016 :

"            3.        לשם הערכת נכסי המקרקעין  הרשומים ע"ש ו/או בבעלות הצדדים ו/או

ע"ש מי מטעמם ו/או ע"ש חברות פרטיות בשליטת מי מהם או מטעמם, מתמנה בזאת שמאי המקרקעין עודד האושנר מרח'…. (להלן "השמאי")…..

4. לשם הערכת חברות בהן יש זכויות למי מהצדדים והערכת שווי כל הזכויות הפיננסיות מכל מין וסוג שהוא של מי מהצדדים ועריכת איזון משאבים, מתמנה בזאת רואה חשבון שחר זיו ו/או יגאל טולדנו ממשרד רו"ח זיו האפט טל'. (להלן: "רואי החשבון") ויחד עם השמאי : "המומחים)    "
5. מצאתי להזכיר כי בדיון מיום 25.2016 בהיות שני הצדדים מיוצגים, התנהל מו"מ ביחס לשאלת מינוי המומחים, כאשר לא עלתה כל טענה בענין זהות המומחים. המחלוקת שהתבררה ונדונה לאורך שעות רבות היתה בענין אופן ניסוח הפסיקתא.

ר' לענין זה האמור בהחלטתי מאותו יום בתום הדיון, במסגרתה התייחסתי להגדרת סלע המחלוקת, כאשר המחלוקת נגעה לשאלה על מי תוטל האחריות לאסוף החומרים, האם על הצדדים שיפנו לצדדי ג' או על המומחה.

לבסוף הוגש נוסח פסיקתא מוסכם לחתימת ביהמ"ש ובו הוסכם ע"י הצדדים, כי הפסיקתא תופנה לכל צדדי ג' והללו ימסרו את החומרים ישירות למומחים. (ר' החלטתי מיום 3.7.2016 והפסיקתא שנחתמה מכח הסכמת הצדדים).

42. ביום 6.5.2020 הוגשה חוות דעת המומחה (להלן: "חווה"ד הראשונה"), שבה הוערכו נכסי והתחייבויות הצדדים, שנצברו במהלך תקופת השיתוף לשם איזון המשאבים בין בני הזוג.
43. בעקבות חקירת המומחה הראשונה, הוריתי על הגשת חוו"ד מעודכנת לרבות תוך התייחסות למספר טעויות סופר ו/או חישוביות שנפלו וכן ביחס לנתונים נוספים שנדרשו מהנתבע בהמשך לחקירת המומחה ע"י ב"כ התובעת וב"כ הנתבע, לרבות בענין היקף האחזקות בחברת X.
44. חווה"ד המעודכנת הוגשה ביום 25.2.2025 (להלן "חווה"ד המומחה") והחליפה את חווה"ד הראשונה.
45. המומחה ציין ברקע לחווה"ד הראשונה כי עבודת איסוף החומרים נמשכה זמן ממושך ופירט אילו פעולות בוצעו לצורך איסוף החומרים. כמו"כ צוין כי לצד עבודת המומחה ובמסגרת ההליך המשפטי, בוצעה עבודת שמאות ע"י מר עודד האושנר במסגרתה הוערכו שווי זכויות 5 חברות נדל"ן המוחזקות ע"י הנתבע והובהר כי השווי שהתקבל בחוו"ד השמאות נכלל בתחשיבי השווי שנערכו לחברות.
46. מצאתי לציין, כי מתחילת ההליכים ועד שלב הגשת סיכומי הצדדים, המשיכה התובעת לנסות ולכפור באמינותו המקצועית והאישית של המומחה. יובהר בענין זה כי טענותיה של התובעת כנגד המומחה, שבו ועלו פעם אחר פעם, הן בפני בימ"ש זה והן בפני ערכאת הערעור. טענות התובעת נדחו ומובהר כי הן בית המשפט זה והן ערכאת הערעור, מצאו כי אין ולא היה ניגוד עניינים ביחס למומחה.

(ר' החלטות בית משפט זה מיום 14.4.24, 26.5.24, 27.11.24, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.11.20 של כב' השו' גאולה לוין והחלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.10.24 של כב' השו' פאני גילת כהן).

47. מצאתי לקבוע בהחלטות קודמות ובמסגרת פס"ד זה, כי המומחה פעל בצורה נקיה ומקצועית ומובהר כבר כעת כי ניסיונות התובעת, פעם אחר פעם לפקפק ביושרו המקצועי של המומחה, נדחו וטענותיה נמצאו חסרות כל בסיס. לא זו אף זו, טענותיה כי המומחה מוטה ומשוחד ע"י הנתבע, נמצאו אף הן כטענות סרק ואף ניתן לומר כי במובן מסוים התברר ההיפך. לא זו בלבד שהמומחה לא היה מוטה לטובת הנתבע, אם בכלל היה מוטה, הרי שהיה מוטה בחשדנות מופרזת כלפי הנתבע, וזאת דווקא בגלל המוניטין שניסתה התובעת לקשור לראשו ולאופיו של הנתבע.
48. חקירתו של המומחה הבהירה מעבר לכל ספק כי הוא פעל באופן מקצועי, יסודי ולטובת המשימה שהוטלה עליו, לברר לעומק את טענות התובעת.
49. כאמור, המומחה פעל ללא לאות לברר את כל טענותיה של התובעת. היה נדמה כי נוכח עוצמת טענותיה של התובעת, המומחה ערך את חוות דעתו, תוך שהוא מראש כופר בטענות הנתבע ובודק אחד לאחד את כל הספקות שהעלתה התובעת. התרשמתי כי המומחה עשה כל שמומחה יכול לעשות על מנת לבדוק טענות של הברחת נכסים ובמקומות שבהם התרשם כי היקף הנכסים שונה או שוויים אחר מכפי שטען הנתבע, הדברים באו לידי ביטוי בחוות הדעת.
50. יובהר כי לא זו בלבד שהמומחה עשה כל שלאל ידו להתגבר על מורכבות הבירור והקביעות שבתחום מומחיותו, אלא שעל פי המלצתו, אף הורה ביהמ"ש על הגשת חוות דעת נוספת, על מנת לבחון את סוגיות המיסוי, והמומחה לא התיימר להעריך את סוגיות המס שאינן בתחום מומחיותו.
51. באופן בלתי רציונלי לחלוטין, על אף שהתרשמות ביהמ"ש ולעתים גם התרשמות באי כח הנתבע, היו כי המומחה מתייחס בצורה רצינית ביותר לטענות התובעת, בכל זאת זו המשיכה לנסות לעכב ולהפריע לעבודת המומחה מר טולדנו, וגם לעבודת המומחה הנוסף, ממשרד עו"ד מזרחי שעסק בתחום המס.

 

תהליך הערכת היקף ושווי נכסי הצדדים

52. מצאתי להבהיר כי במועד שהחלו ההליכים בשנת 2014, אכן ריחף סימן שאלה גדול ביחס לשאלת היקף הונם של הצדדים וכן ביחס להיקף שומת המס שהועברה כדרישה של רשות המסים. יוזכר כי בשנת 2012, עוד קודם לפתיחת ההליכים שבכותרת, נשלחה לנתבע דרישת תשלום מס על גובה של מיליארד שקלים והנתבע ניהל הליכים בנוגע לשאלת התושבות שלו (הנתבע טען כי היה תושב חוץ ולא חייב בתשלום מס בישראל) וכן ביחס לגובה השומה. ההליכים התנהלו בביהמ"ש המחוזי בב"ש, בפני כב' הנשיא השופט יוסף אלון ואמנם נקבע שם כי הנתבע לא היה תושב חוץ ואולם התברר כי היקף השומה לא היה מבוסס (לשון המעטה) והנתבע בחלוף שנים רבות של ניהול הליכים, גיבש עם רשויות המס, הסדר שומה שרחוק שנות אור בהיקפי התשלום מדרישת התשלום הראשונה שנשלחה אליו.
53. מצבנו מאז סיום ההליכים בענייננו של הנתבע, בבית המשפט המחוזי בב"ש בתיק ע******* (לא פורסם) ועם אישור הסכם השומה, בכל הנוגע להערכת היקף הנכסים ושווים, שונה בצורה מהותית.
54. מצאתי לפרט כי התברר בעקבות החקירות שם, כי דרישת המס הראשונית לא התבססה על ראיות ועובדות, אלא על פרסומים בתקשורת והערכות תשואה היפותטיות. על אף האמור, לדידה של התובעת, היה מקום להמשיך ולהידרש לאותן הערכות לא מבוססות, הגם שרשות המסים מזמן "ירדה מן העץ" עליו טיפסה ועל אף שהתובעת מצדה לא הביאה כל ראיה בענין אותה הערכה מוגזמת של היקף הונם של הצדדים.
55. יתר על כן, התובעת אישרה בעדותה בביהמ"ש כי כבר לפני מס' שנים באי כוחה אמרו לה שאין עדות לרכוש שהיא טוענת שיש לבעלה ולא לטענות שלה בענין העיסקה של חברת X, וכי בעקבות כך ששיקפו לה את המצב הראייתי פיטרה אותם. (ר' חקירת התובעת בדיון מיום 23.3.2022 עמ' 56, שורות 29-31 ועמ' 57, שורות 15-22) (סרוק בתיק 37567-07-15).
56. מובהר כי רשימת נכסי הצדדים גובשה בהתאם לתצהיריהם הרכושיים של הצדדים ושוויה הוערך במסגרת חווה"ד המומחה.
57. בסוגיית התצהירים מצאתי לציין כי, התובעת ניסתה בין יתר טענותיה, לטעון כי בית המשפט לא הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית. אין כל שחר לטענה זו. ראשית מובהר כי כתבי הטענות בבתי משפט לענייני משפחה נתמכים בתצהיר, ומהווים כשלעצמם את תצהירי עדותם הראשית של הצדדים. יתר על כן, ביהמ"ש בהחלטה מיום 17.1.2021 הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית והתצהירים, לרבות של התובעת, הוגשו לתיק. תצהירי התובעת בהיותה מיוצגת ע"י עו"ד רן רייכמן הוגשו לתיק ביום 19.4.2021. תצהיר הנתבע הוגשו לתיק ביום 7.12.2021.
58. בנוסף, לא מוכרת התוויה משפטית לפיה בעלי דין יגישו מספר תצהירי עדות ראשית כאשר לדידו של בא כח התובעת (סעיף 98 לסיכומים) היה על ביהמ"ש לקבוע מועד להגשת תצהירי עדות ראשית, גם לאחר קבלת חוות הדעת.
59. בענין תפקיד המומחה ושעה שעלו טענות מצידה של התובעת גם בענין הגדרת תפקידו, מצאתי להבהיר כי תפקיד המומחה היה להעריך את שווי הנכסים שעצם קיומם הוכח. תפקידו לא היה להוכיח שיש נכסים כאלה או אחרים.
60. מובהר כי ככל חוות דעת שנערכת בכל תיק, ללא קשר להיקף הנכסים, המומחה ניזון תחילה ממסמכים שמוסרים לו הצדדים ולאחר מכן מהשלמת מסמכים או באמצעות צדדי ג', או על פי דרישתו מהצדדים עצמם. תהליך איסוף החומרים בענייננו ארך קרוב ל-4 שנים עד להגשת חווה"ד הראשונה ועוד כשלוש שנים לאחר חקירתו הנגדית של המומחה לאיסוף חומרים ועריכת חווה"ד המומחה. סך הכל במצטבר כמעט 7 שנים פעל המומחה לצורך איסוף מסמכים בהתאם לדרישותיו המקצועיות.
61. עד לתום ההליכים, לא הצליחה התובעת להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה ולהוכיח שווי אחר מכפי שהוערך ע"י המומחה.
62. לאורך שנים רבות, טענה התובעת כי יש בידיה ראיות למכביר בענין הברחת והסתרת נכסים ואולם פעם אחר פעם כל שצרפה היה העתק ממוחזר של כתבות שהופיעו מעת לעת בתקשורת בענין עסקיו של הנתבע וטענות בעלמא, מהן לא ניתן היה ללמוד דבר וחצי דבר.
63. יוזכר בענין זה כי גם השומה "הפנטסטית" של הנתבע שהוצגה לבית המשפט המחוזי ע"י רשות המסים, התבססה, כך התברר, על כתבות בעיתונים ולא בכדי, סופו של יום, גובשה הסכמה על תשלומי מס שאינם מגיעים אפילו לכדי 15% ממה שנדרש לכתחילה מהנתבע.

הגם שהנתונים ותוכנו של הסכם השומה היו בפני הצדדים מזה מספר שנים, התובעת המשיכה להתעקש על אותן הערכות "פנטסטיות" (לשון כב' הנשיא יוסף אלון בדיון מיום 23.1.2014 בבע"מ **** שהתנהל בעניינו של הנתבע מול רשות המיסים).

64. התרשמות ביהמ"ש היא כי המומחה עשה כל שניתן על מנת לחקור במופלא ובנסתר ולנסות להוציא מן המעט שצרפה התובעת, פרטים בענין עסקיו של הנתבע. בניגוד לטענות התובעת לא ניתן לומר כי המומחה מטעם ביהמ"ש התעלם מטענותיה. ההיפך הוא הנכון.
65. מצאתי לציין כי בשנים הראשונות שבהן הקדיש המומחה את זמנו לעריכת חוות הדעת, היתה התובעת מיוצגת ע"י עורכת הדין השופטת בדימוס, טליה קופלמן פרדו, שאין צורך להכביר במילים בדבר תחומי מומחיותה כעורכת דין ושופטת בדימוס לענייני משפחה. עוד לצידה לאורך אותן שנים, ייצג את התובעת עו"ד דין קלרו ממשרד עו"ד שקל, אשר מתמחים בתחום המס.
66. במשך שנות ניהול ההליך הראשונות, על פי מה שנמסר ע"י באי כח התובעת דאז, פעלו לצדם רו"ח ממשרד רו"ח יניב שקל וכן לאחר מכן, לאחר שהחליפה ייצוג, פעלו מטעמה אל מול המומחים גם רו"ח ממשרד רו"ח רוזנבלום ז"ל.
67. למרבה הצער ההתרשמות היתה, כי על אף העדר זיקה לכך במציאות, התובעת מתקשה לקבל את ממצאי המומחים. גם כאשר הממצאים אישרו חלק מטענותיה, התובעת נותרה שבויה במחשבה שכל בעל מקצוע שמקבל החלטה או מסקנה בעניינה, עושה זאת אישית נגדה וזאת לאחר שלטענתה קיבל שוחד מהנתבע.
68. החששות המוגברים של התובעת לא פעלו לטובתה, לא מעשית ולא עובדתית שכן פעם אחר פעם היא טרפדה את עבודת אנשי המקצוע בהתנהלותה הנסערת והלא רציונלית. זאת, על אף מאמצי כלל המעורבים בדבר, הן באי כוחה שהוחלפו בזה אחר זה, הן המומחים והן ביהמ"ש, כאשר בכולם היא ניסתה להטיל דופי.
69. יוער כי בשלב כלשהו אף החלה התובעת לעתור לכך שבירור התיק כולו יועבר ליחידת להב 433 במשטרת ישראל, כאשר לא הצליחה להסביר מכח איזו סמכות תכריע משטרת ישראל בתביעות כספיות שלה כנגד בעלה (ר' לעניין זה פרוטוקול הדיון מיום 14.4.2024 שו' 15-22 הסרוק בתיק 37567-07-15).
70. גם במסגרת סיכומיה מצאה התובעת לנכון להקדיש פרק שלם לפירוט הטענות שלה כנגד באי כוחה. יודגש, מעבר לטענות התובעת כנגד הנתבע וכנגד המומחים שמונו ע"י בתי המשפט, מצאה לנכון כחלק מסיכומיה לטעון כנגד כלל באי כוחה, כאשר פרטה כי חלקם פוטרו על ידה וחלקם התפטרו כי לא רצו "להפליל את עצמם".

 

אופן חלוקת זכויות שנצברו ע"י הצדדים

71. לא יכולה להיות מחלוקת כי כפי שטוענת התובעת, היא אכן זכאית למחצית מכלל הרכוש שהצטבר ע"י הצדדים או מי מהם בתקופת החיים המשותפים, החל מחודש יולי 1977 ועד חודש יולי 2015 וזאת במשך 38 שנות חיי שיתוף כלכלי.
72. אין במחלוקת כי היה זה הנתבע שהקים וניהל בפועל את עסקי הצדדים, כאשר כלל החברות שנוהלו על ידו וקיימות נכון לעת הזו, הוקמו החל משנות ה- 90 והלאה.
73. העבודה המשמעותית שהיה צריך לעשות בתיק זה נגעה להגשת חוות הדעת ע"י המומחה ואולם בניגוד לאמור בסיכומי התובעת, חוות הדעת הוגשה לאחר מספר שנים לא בגלל סחבת מצדו של המומחה, אלא בגלל מורכבות הנכסים, בארץ ובחו"ל, שדרשה בירור יסודי וייחודי וכן בשל הקשיים שהיא עצמה הערימה בהעדר שיתוף פעולה מצידה, בלא הצגת מסמכים ואסמכתאות והגשת בקשות רבות הן לבימ"ש זה והן לערכאת הערעור בענין זהות המומחים, שהמשיכה להגיש ולדרוש בירורם שוב ושוב לאורך שנים.
74. התובעת על אף שזהות המומחה נקבעה בהסכמתה, ומחוץ לכותלי ביהמ"ש, בעת שהייתה מיוצגת (ר' בעניין זה החלטת בית המשפט מיום 3.7.2016 בתיק 37567-07-15 לאישור פסיקתא שהוגשה על ידי הצדדים) סירבה לשתף עימו פעולה. כך גם עשתה כאשר בית המשפט מינה מומחה בתחום המס והיא סירבה להיפגש איתו בנימוקים שונים מצדה. באחת הפעמים למשל הגישה הודעה לביהמ"ש, ממנה עולה כי דעתה של התובעת לא היתה נוחה מכך שמזכירה מטעמו של המומחה ניסתה לתאם את המועד לפגישה עימה, כאשר לדידה של התובעת, היה זה מתחומי אחריותו של המומחה בעצמו להתקשר ולתאם עימה מועד. בית המשפט היה צריך להתערב גם בענין זה, ואולם בכך לא די, שכן לאחר מכן נאלץ ביהמ"ש לחייב את התובעת להשתתף בפגישות עם נציג מומחה מטעמה, שכן התובעת סירבה להגיע לחלק מהפגישות עם המומחים ולאחר מכן טענה כי העבודה מתבצעת תוך הסתרת נתונים ממנה (ר' בענין זה החלטת בית המשפט מיום 26.5.2024 בתיק 37567-07-15).
75. התובעת בסיכומיה מבקשת לקבוע, בהעדר כל ביסוס כי שווי נכסי הצדדים לצורך איזון המשאבים עומד על סך 3.35 מיליארד שקלים (ר' סעיף 33 לסיכומי התובעת מיום 26.10.2025). סכום זה איננו נתמך בכל ראיה מעבר לטענות בעל פה של התובעת, תוך שכל שהיא מצרפת כתבות מן התקשורת ביחס להיקף העושר של הנתבע ותוך שהיא נסמכת על שומת מס שהתברר ע"י בית המשפט המחוזי בבאר שבע שאין לה "ידיים ורגליים".

 

מהימנות המומחה וחווה"ד

76. התובעת עותרת לכך שביהמ"ש לא יקבל את מסקנות חווה"ד המומחה טולדנו, אך בענייננו לא מצאתי כי התמלאו התנאים לפקפק במקצועיות המומחה.
77. הלכה פסוקה היא כי מומחה מטעם בית המשפט הוא ידו הארוכה של בית המשפט ובית המשפט לא בנקל יפקפק במקצועיותו או תום ליבו ולא יסטה מהאמור בחוות דעת אלא במקרים חריגים. יפים ורלוונטיים לעניין זה דברי בית המשפט בדנ"א 4960/18 זליגמן נ' הפניקס (פורסם בנבו, 4.7.2021):

"          הכרה במגבלותיו של בית המשפט, שאינו בעל מומחיות מקצועית בכל תחומי הידע האנושי, כמו גם בתועלת הממשית (וההכרחית) הנובעת מקבלת עמדותיהם של מומחים בהליך השיפוטי, אינה זרה למשפט והובילה לשורה של כללים שיפוטיים שלפיהם בהיעדר טעמים טובים או הצדקות ממשיות להימנע מכך – בית המשפט ככלל יאמץ את חוות הדעת של המומחים בתחומם המסייעים לבית המשפט במלאכתו. כך ביחס לחוות דעתם של מומחים רפואיים מטעם בית המשפט…

…כך ביחס לחוות דעת מומחה בשאלות הנוגעות לטובת הילד…

 …כך ביחס לעמדה של שירות המבחן בעניינם של קטינים…

…וכך בתחומי מקצועיות ומומחיות רבים אחרים, כמו ליקויי בנייה, חוות דעת חשבונאיות, ועוד רבים.

בכלל המקרים הנזכרים הובהר והודגש בפסיקה חזור והדגש כי ההחלטה השיפוטית היא לעד של בית המשפט, וכי עמדת המומחים בתחומם אינה מחייבת את בית המשפט בהכרעתו. ואולם, עוד הובהר כי כדי לסטות מעמדת המומחה המקצועי ולאמץ עמדה אחרת תחתיה נדרש בית המשפט לטעמים מיוחדים ולהצדקות של ממש. כידוע, פניה למומחים מקצועיים היא פרקטיקה יומיומית בבתי המשפט, ובלעדיה המלאכה השיפוטית המהותית לא הייתה מתאפשרת. (הסימונים אינם במקור, ר.ק.ע).                                                      "

78. המומחה הגיש חוות דעת ביחס לנכסים שהוקמו ונוהלו ע"י הנתבע. לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בחוות דעת מורכבת. אם נאמר שבהרבה מקרים יש מורכבות בעריכת חוות דעת והערכת שווי נכסים, הרי שבענייננו הדברים מורכבים כפליים, לא רק בגלל הדרך הייחודית שבה מנהל הנתבע את הנכסים, אלא בגלל המורכבות שבמסגרתה חלק מהנכסים מנוהלים בארץ וחלק מנוהלים בחו"ל. העסקים חובקי עולם גם במובן של תחום העיסוק. בנוסף לכך, כמעט בכל אחת מהחברות, יש לנתבע היקף בעלות אחר.
79. מלאכת המחקר של המומחה היתה לא רק להתחקות אחר חלקו הרשום של הנתבע בכל עסק ועסק, אלא גם לנסות להבין האם יש לבעלות הנתבע ערך מוסף בכל אחד ואחד מהנכסים, שלא הובאה לידי ביטוי באופן הרישום. הערכה מסוג זה היא מורכבת. במיוחד, כאשר אנו מתייחסים לנתבע כבעל כישורים בין אישיים יוצאי דופן, שאין מחלוקת גם לגישתו של הנתבע, שהם כשלעצמם, מהווים חלק מהיסודות של היחסים עם שותפיו לעסקים.

 

הערכת שווי נכסי הצדדים

80. מצאתי לקבל את מסקנות וקביעות המומחה טולדנו בחוות דעתו מיום 25.2.2025 בכל הקשור לרשימת נכסי הצדדים והערכת השווי שלהם, הזכויות וההתחייבויות.
81. חוות הדעת נושאת 128 עמודים, והמומחה מצא, בצדק בענייננו, לציין בעמוד הפתיחה כי חוות דעת כלכלית אינה מדע מדויק, והיא אמורה לשקף בצורה סבירה והוגנת מצב נכון בזמן מסוים, על בסיס נתונים ידועים, הנחות יסוד שנקבעו ותחזיות שנאמדו.
82. חוות הדעת מתייחסת לחברות המצויות בשליטתו או בבעלותו של הנתבע וכן לנכסי מקרקעין ורכבים שנרכשו בתקופת חיי השיתוף. בחוות הדעת התייחסות ל 14 חברות הפועלות בתחומי מדינת ישראל, חברות זרות הפועלות מחוץ למדינת ישראל, וכן לרכוש פרטי בבעלות הצדדים, לרבות זכויות כספיות וסוציאליות שנצברו אצל מחזיקים שונים ובבנקים.
83. בחוות הדעת מתייחס המומחה גם למגבלות עמן נאלץ להתמודד, לרבות היעדר נתונים ביחס לחברות הזרות. מובהר כי מקובלת עליי לחלוטין עמדת המומחה כי בנקודת הזמן הנוכחית ובהעדר ראיות אחרות מצדה של התובעת, עליה מוטל נטל ההוכחה, היה הכרח להתקדם להערכות שווי בכלים המצויים בידי המומחה, כפי שנעשה במסגרת חוות הדעת.

מצאתי לציין בענין זה כי כבר בשנת 2019 היתה זו בא כח התובעת שדרשה כי תבוצע התקדמות משמעותית בהגשת הערכות השווי בכלים שנמצאו כבר אז בידי הצדדים ובידי המומחה. (ר' דברי עו"ד טליה קופלמן פרדו בפרוטוקול הדיון מיום 2.10.2019, עמ' 22 שו' 13-16 וכן דברי עו"ד דין קלרו בעמ' 23 שו' 29-31 לפרוטוקול הדיון הסרוק בתיק 37567-07-15.)

84. למען הנוחות יובא תחילה ריכוז סך הנכסים נכון למועד הקרע, כאמור בעמ' 15 לחוות הדעת:

סוג הזכות	על שם התובעת	על שם הנתבע	סה"כ לשני הצדדים
שווי אחזקה בחברות בארץ		106,013,000 ₪
שווי אחזקה בחברות בחו"ל		207,772,000 ₪
יתרות זכות בחברות		8,274,000 ₪
רכבים	384,000 ₪	1,008,000 ₪
נדל"ן	2,151,000 ₪	9,962,000 ₪
חשבונות בנק פרטיים	639,000 ₪	1,700,000 ₪
חשבונות בנק משותפים	5,000 ₪	5,000 ₪
חובות לבנקים זרים		52,016,000 ₪ –
זכויות פנסיוניות		639,000 ₪
חייבים לצדדים		30,941,000 ₪
חובות לזכאים		43,257,000 ₪ –
סה"כ	3,179,000 ₪	271,042,000 ₪
סה"כ לשני הצדדים			274,220,000 ₪

 

85. שעה שהיתה הערכת שווי של נכסי הצדדים על סך 335,644,000 ₪ בחוות הדעת הראשונה, ולאחר שהמומחה נחקר והומצאו לו מסמכים נוספים, בוצעו הפחתות, מצא לנכון המומחה בחוות הדעת המעודכנת לפרט ולהסביר באלו מהרכיבים בוצעו תיקונים. המומחה הבהיר כי בחוות דעתו בוצעו שינויים ביחס לארבעה רכיבים בעקבות המצאת מסמכים נוספים: ביחס לשני רכיבים השווי עלה וביחס לשני רכיבים השווי הופחת.

הרכיב המרכזי בגינו הופחת שווי של כ- 63,000,000 ₪ היה בגין עדכון שיעור האחזקה של הנתבע בחברת X שכן הוצגו לו מסמכים ביחס לשיעור האחזקה. בעוד בחוות הדעת הראשונה התחשיב היה על בסיס שיעור אחזקה של 80%, התחשיב המתוקן היה על בסיס שיעור אחזקה של 26.6%. מובהר כי ההבדל ביחס להערכת השווי בחברת X לא היה בענין שווי החברה אלא עדכון אחוז האחזקות של הנתבע בעקבות מסמכים שהוצגו.

86. נוכח ההבדלים המהותיים בין ניהול חברות חו"ל לחברות ישראל ועסקים בישראל, פרט המומחה בעמ' 18-20 לחוות הדעת את המתודולוגיה שבה נקט. המומחה הדגיש כי עשה שימוש בשלוש שיטות הרלוונטיות להערכת שווי כלכלי של עסק, כאשר ביחס לכל חברה בחר בשיטה המתאימה ביותר בהתאם לסוג, מהות והיקף המסמכים שהיו בפניו בעת הערכת השווי.
87. המומחה ציין כי שלושת השיטות בהן עשה שימוש הינן:

• שיטת השווי הנכסי.
• שיטת ההשוואה לעסקאות דומות/מכפיל.
• שיטת היוון תזרים המזומנים החופשי העתידי (DCF).

 

88. המומחה הבהיר כי מרבית החברות הוערכו בשיטת השווי הנכסי ושוויה של אחת החברות ואחת הפעילויות בוצעו בשיטת .DCF עוד צוין כי ביחס לשתי חברות ציבוריות שמניותיהן נסחרות בבורסה בתל אביב, הערכת השווי בוצעה על פי שווי השוק נכון למועד הקובע. ביחס לחברת X צוין כי הערכת השווי בוצעה על פי שיטת ההשוואה לעסקאות קודמות שכן בסמוך למועד הקובע, בוצעה עסקה במניות החברה.

 

89. פירוט הערכות השווי

• חברת a1 – פרויקטים ונדל"ן בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית– חברה זו התאגדה בדצמבר 2004, עוסקת בהשכרת נדל"ן מניב ב******, ב****, ****, *****. לחברה זו זכות לרישום חכירה מהוונת לתקופה של 49 שנים + 49 שנים נוספות. הנכס המניב כולל בין היתר יחידות מסחר, חדרי שירות ואחזקה, שטחי אחסנה ומקלט.
• היקף החזקות הנתבע – 41.67% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי– שיטת השווי הנכסי, תוך התייחסות גם להערכות השמאות לנכס שבוצעו ע"י השמאי עודד האושנר.
• שווי זכות הנתבע – 3,834,000 ₪.

 

• חברת a2 פרויקטים בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית– החברה התאגדה באוגוסט 2003 ומחזיקה בקרקע מסחר ומלונאות בעיר *****. הקרקע נרכשה לצורך בניית בית מלון.
• היקף החזקות הנתבע –00% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי– שיטת השווי הנכסי. עיקר הנכסים מוחשיים.
• שווי זכות הנתבע – 6,596,000 ₪.

 

 

• חברת a3 בנין והשקעות בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – החברה התאגדה בדצמבר 2004, ועוסקת בפרוייקטי בניה ומכירת נדל"ן. לחברה זכויות במקרקעין ב******.
• היקף החזקות הנתבע – 34.54% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שיטת השווי הנכסי. עיקר הנכסים מוחשיים.
• שווי זכות הנתבע – 9,150,000 ₪.

 

• חברת a4 השקעות בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – החברה התאגדה ביוני 2009 ומחזיקה בזכויות במקרקעין במסחר ומשרדים ב ******************.
• היקף החזקות הנתבע – 50% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שיטת השווי הנכסי. עיקר הנכסים מוחשיים.
• שווי זכות הנתבע – 19,710,000 ₪.

 

• חברת a5 השקעות בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – החברה הוקמה בשנת 2003 ובבעלותה מגרשים ב******. מקדמת תב"ע למסחר, מלונאות ומגורים.
• היקף החזקות הנתבע – 33% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שיטת השווי הנכסי. עיקר הנכסים מוחשיים.
• שווי זכות הנתבע – 4,204,000 ₪

 

• חברת X – ********** בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – החברה התאגדה ביוני 2010 ועוסקת ביזום והשקעות בתחום האנרגיה והתשתיות. בדצמבר 2010 ביצעה החברה השקעה בחברת "******* בע"מ" (חברה בת) אשר הוקמה בינואר 2005 ופועלת לתכנון, הקמה ותפעול של פרויקט תחנת כח לייצור **** ב*******. בשנת 2015, נמכרו זכויות הנתבע בחברה לחברות בבעלות מר פלמוני, תמורת תשלום סך של 10,342,000 דולר וכן פירעון הלוואות שהיו לנתבע ממר פלמוני (ראה עמ' 8 לחוות הדעת לרבות התייחסות לעדכון היקף האחזקה).
• היקף החזקות הנתבע – במועד הקובע, החזיק הנתבע ב 26.67% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שיטת ההשוואה לעסקאות דומות. פורט בחוות הדעת (עמ' 60-61) כי הערכת השווי לא בוצעה על סמך האמור בהסכם המכירה הראשון, אלא על יסוד הסכם המכירה השני, תוך ביצוע התאמה למועד הקובע, למערכת ההסכמים והלך הרוח בחברה במועדים שסמוכים למועד הקובע. המומחה מתייחס לכך שלא מצא לקבל את הערכת השווי האפסית שמגלמת העסקה הראשונית והתבסס על הערכת השווי שנובעת מניתוח ההסכם השני בשנת 2016, זאת אף לאחר בחינת ספקות שהעלה משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים בענין העסקה.
• שווי זכות הנתבע – 31,600,000 ₪.

 

בענין עסקת חברה זו, נחקר המומחה ארוכות בדיון ביום 22.3.2022 ומצאתי לקבל את הניתוח המקצועי של המומחה. כלל הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש, הן במסגרת חוות דעת המומחה והן בעדותו של הנאמן עו"ד ברזילי, מחזקות את הרושם כי מכירת חברת X נעשתה ע"י הנתבע בנקודת הזמן הרלוונטית, לא מכיוון שהעסקה היתה כדאית אלא מכיוון שבשל מעורבותו בהליכים פליליים, היתה זו דרישה של מדינת ישראל שהנתבע לא יהיה חלק מהתמונה העסקית הנוגעת לאפשרות הקמת תחנת הכח. זה המקום לציין כי ההליך הפלילי הסתיים בהרשעתו של הנתבע, אשר גם ריצה עונש מאסר ועל כן גם לא ניתן לומר כי הדרישה של מדינת ישראל בענין זה היתה תאורטית אלא נמצאה כמוצדקת הלכה למעשה.

 

עוד בענין עיסקת X – המומחה הבהיר כי השתכנע שפלמוני הפך להיות המחזיק בפועל של X. המומחה הבהיר כי איננו רואה כל קושי בהערכת שווי החברה נכון למועד הקרע, שכן בין אם החברה הועברה למראית עין לפלמוני, בעסקה ששוויה אפס ובין אם לאו, הרי שממילא המומחה ביצע הערכת שווי להיקף האחזקות שהיו לנתבע קודם להעברת הזכויות למר פלמוני, בהתאם לשווי החברה נכון למועד הקרע. מצאתי לקבל את עמדת המומחה כי שווי החברה נעשה בצורה מדויקת מאוד, שכן פרק זמן קצר לאחר מכן, בוצעה עסקת מכירת חברת X לחברת *****, בערכי שוק אמיתיים ועל כן הנתון עצמו, של שווי זכויות הנתבע בX נכון למועד הקרע, נגזר על פי עמדת המומחה לא מניתוח העסקה עם פלמוני, על פי שווי אפס אלא על פי העסקה הבאה עם חברת *****. עוד יצויין כי המומחה עמד בחקירתו על כך שעל אף שהטיל ספק באמיתות העסקה, הרי שסופו של יום לאחר בחינת העסקה, מכל הבחינות הרלוונטיות, התרשם כי העסקה אכן בוצעה בפועל ומר פלמוני הפך להיות הבעלים של הזכויות שהיו במקור בהחזקתו של הנתבע.

עוד מצאתי להעיר בענין זה כי על אף שהמומחה התייחס בחשדנות כלפי העסקה שביצעו הנתבע ומר פלמוני בחברת X, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת שעל פי בדיקת המומחה, פלמוני שילם לנתבע וגם לחברת ***** את חובות החברה, והקיזוז בינו ובין הנתבע על חובות אחרים נוספים, משקף העברות תמורה. מעבר לצורך מצאתי לחזור ולהדגיש כי נטל ההוכחה שמוטל על התובעת, לא הורם על ידה גם בנקודה זו, ועל אף "ניחוח" של מורכבות עסקית ויחסי אמון בין הנתבע לפלמוני, היא לא הצליחה להוכיח כל טענה אחרת שלה בענין זה.

 

• חברת a6 בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – התאגדה בישראל בחודש נובמבר 1992 בשם אחר ובחודש דצמבר 1992, הפכה לחברה ציבורית ונסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב. החברה פועלת בתחום המסחר ונכסי נדל"ן. יזום, הקמה, רכישה, השכרה ניהול ואחזקה של קניונים ומרכזים מסחריים ומחזיקה במישרין ובעקיפין בנכסי מקרקעין בהיקף שאינו מהותי.
• היקף החזקות הנתבע – 23.13% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שווי שוק נכון למועד הקובע.
• שווי זכות הנתבע – 38,454,000 ₪.

 

• חברת a7
• תאור הזכויות בתמצית – החברה התאגדה בדצמבר 2010 בשם אחר ובאוגוסט 2011 עודכן שמה והיא נרשמה למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. החברה פועלת בתחום חיפושי הנפט והגז בשטח הנמצא ברצועת מי הים התיכון מול חופי מדינת ישראל. תוקף רישיון החברה לביצוע חיפושי נפט וגז, הסתיים ביום 14.2.2016.
• היקף החזקות הנתבע – 03% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שווי שוק נכון למועד הקובע.
• שווי זכות הנתבע – 1,688,000 ₪.

 

• חברת a8 בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – התאגדה באפריל 2004. חברה שהינה החברה המאמצת של מועדון **** "*****".
• היקף החזקות הנתבע – 50% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי– שיטת השווי הנכסי. המומחה ציין כי שוויה של החברה אינו טמון בתוצאותיה הכספיות אלא בשווי נכסיה נכון למועד הקובע.
• שווי זכות הנתבע – לחברה הפסדים עסקיים מתמשכים. 9,182,000 ₪ (-).

 

מובהר כי מצאתי לדחות את טענת בא כח התובעת, במסגרתה נטען כי יש להביא בחשבון שווי ** או זכויות ****. מצאתי לקבל את מסקנת המומחה בענין זה ובענין שווי החברה, שכן הסכם האימוץ של החברה נחתם רק בחודש יולי 2015 לאחר מועד הקרע ופעולות שבוצעו לאחר מועד הקרע, לרבות חתימת הסכם האימוץ אינן יכולות לזכות את התובעת בזכויות כספיות.

 

• חברת a9 בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – התאגדה בדצמבר 2004. לא נמצאה פעילות עסקית. החברה קיבלה בעבר הלוואה מבנק לאומי אשר בגינה הומצאו ערבויות בנקאיות לחברה אחרת (חב' ****). בראשית שנת 2015 מומשה הערבות הבנקאית ו**** נאלצה להזרים כספים לשם המימוש.
• היקף החזקות הנתבע– 50% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי– בהעדר פעילות עסקית השווי מתבטא בערך הנכסים וההתחייבויות.
• שווי זכות הנתבע – 44,776,000 ₪.

 

• חברת a10 בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – החלה בפעילות בשנת 2004. בעבר היתה חברת הניהול של קניון "*****" ב****. מאז שהקניון נמכר, החברה איננה פעילה.
• היקף החזקות הנתבע – 100% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שיטת השווי נכסי.
• שווי זכות הנתבע – לחברה הפסדים עסקיים משמעותיים. 10,035,000 ₪ (-).

 

• חברת a11 בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – הוקמה בשנת 1997. חברה בבעלות משותפת עם אחיו של הנתבע ובבעלותה מחסן שהושכר בעבר לצד ג'.
• היקף החזקות הנתבע – 50% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שיטת השווי נכסי.
• שווי זכות הנתבע – 468,000 ₪.

 

• חברת a12 בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – החברה נוסדה בשנת 2003 ועוסקת בהפצת מקומון ב****. הכנסות החברה נובעות בעיקר מפרסום בעיתון ובאתר האינטרנט שמפעילה החברה.
• היקף החזקות הנתבע – 50% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי– DCF.
• שווי זכות הנתבע– לחברה הפסד עסקי. 1,781,000 ₪ (-).

 

• חברת a13 בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – הוקמה בשנת 2004. החברה הינה חברת הניהול המרכזית של חברות הקבוצה ומטפלת בקיום פרויקטים של החברות בהן יש נכסי נדל"ן.
• היקף החזקות הנתבע – 50% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי– שיטת השווי נכסי.
• שווי זכות הנתבע – 6,514,000 ₪.

 

• ריכוז שווי חברות הרשומות בישראל בהתאם לאמור בחווה"ד

חברה	היקף אחזקות	שווי אחזקות
חברת a1 בע"מ	41.67%	3,840,000
חברת a2 בע"מ	33.00%	6,596,000
חברת a3 בע"מ	34.54%	9,150,000
חברת a4 בע"מ	50%	19,710,000
חברת a5 בע"מ	33.33%	4,204,000
חברת X  בע"מ	26.67%	31,617,000
חברת a6 בע"מ	23.13%	38,454,000
חברת a7	17.03%	1,688,000
חברת a8 בע"מ	50%	9,182,000 ₪ (-)
חברת a9 בע"מ	50%	4,776,000
חברת a10 בע"מ	100%	10,035,000 ₪ (-).
חברת a11 בע"מ	50%	468,000 ₪
חברת a12 בע"מ	50%	1,781,000  (-) ₪ .
חברת a13 בע"מ	50%	6,514,000 ₪

 

• חברות זרות
• תאור הזכויות בתמצית – צוין בחוות הדעת כי על פי הנתונים שהוצגו בפני המומחה, בענין פעילותן של החברות הזרות, עד תחילת שנת 2009, היתה לנתבע פעילות בתחום סחר והובלת נפט וגז ב**** וב**** במסגרתה סיפק שרותי לוגיסטיקה ומכירת נפט לחברת סחר בין לאומית המובילה בתחום הנפט והגז. נטען כי בשנת 2009 עקב חילופי הנהלות בחברות ממשלתיות ב****, נדחק הנתבע מחוץ לפעילות עסקית זו, ומאז ועד למועד הקובע, פעילות החברות הזרות הצטמצמה משמעותית. נטען כי נכסי החברות ירדו ומרבית החברות לא כללו מאז פעילות עסקית. עוד נטען כי הכספים שנותרו מהפעילות בתחום הנפט והגז, הועברו לשלוש חברות "B1", "B2" ו"B3".
• צוין בחוות הדעת כי לא הוצגו דו"חות כספיים ביחס לחברות הזרות למעט "B1" והמידע שהוצג היה דל וכלל בעיקר דפי בנק, הערכות שווי של נכסים ומידע נוסף שנמסר בכתב ובעל פה ע"י נציגי הנתבע. המומחה מציין כי הוצגו אסמכתאות התומכות בכך שהחברות סיימו את פעילותן העסקית (כמפורט בעמ' 100 לחוות הדעת). עוד צוין בחוות דעת כי תרשים מבנה האחזקות שהוצג ע"י הנתבע, נתמך גם בדיווחים שהגיש הנתבע לרשויות המס.
• הובהר כי הוצגה טיוטת דוחות כספיים של חברת B1" שהיתה חברת המסלקה של הנתבע, לשנת 2015 וכן מאזני בוחן ודפי חשבונות בנק רלוונטיים לתקופה זו. צוין כי על פי הדוחות הכספיים, החברה התאגדה ביולי 2001 ורשומה באיי הבתולה. צוין כי החברה אינה מחויבת במקום התאגדותה בעריכת דוחות כספיים ואכן לא ערכה דו"חות כאמור.
• המומחה ציין כי דוחות שהוצגו מלמדים כי בשנים 2014-2015 לא היתה פעילות עסקית ממשית בחברות חו"ל ובשנת 2014 נרשם הפסד הון של 2.1 מיליון דולר בגין מכירת יאכטה. פורטו בחוות הדעת תנועות של העברות כספים ומתן הלוואות והשקעות מחברות חו"ל וחברות בישראל.

 

היקף אחזקות הנתבע בחברות חו"ל

חברה	היקף אחזקות	שווי אחזקות
B1	100%	26,872,000 ₪
B2	50%	52,184,000 ₪
B3	100%	14,995,000 ₪ (-)
B4	100%	44,782,000 ₪
B5	100%	92,065,000 ₪
B6	75%	17,000 ₪ (-(
B7	12.5%   מחזיק בעקיפין	5,717,000 ₪
ח-ן נאמנות #1		18,000 ₪
ח-ן נאמנות #2		1,146,000 ₪
סה"כ שווי אחזקות הנתבע בחו"ל		207,772,000 ₪

 

• עוד בענין החברות הזרות– המומחה מבהיר כי יש הבדל משמעותי באופן שבו העריך את שווי חברות הנתבע שמתנהלות בארץ ובין שווי חברות הנתבע שהתנהלו בחו"ל. אני מוצאת לקבל את גישת המומחה, לפיה בהעדר מידע שמי מהצדדים מסוגל או מעונין להציג לו, היה הכרח בחלוף השנים לחתור לגיבוש הערכות מסוימות. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שחלק ממסקנת המומחה ביחס לחברות חו"ל היא כי רב הנסתר על הגלוי ויש להניח, נוכח מורכבות האפשרות להעריך פעילות חברות שמתנהלות בחו"ל ובמיוחד באופן שבו מתנהל הנתבע (כך למשל על רקע העדר חובה להגשת דו"חות כספיים באיי הבתולה) יהיה מקום להשלמות מכח הצדק, ובהתאם לנסיבות הענין ותוך התייחסות לנתונים שכן הובאו בפני המומחה ובפני ביהמ"ש.
• המומחה הבהיר כי להבדיל מהמאמצים שביצע לצורך הערכת שווי החברות בארץ, לרבות פניה שלו לצדדי ג', הרי שבחו"ל לא פנה לצדדי ג' ומרבית החומר שעל בסיסו הוערכו אחוזי האחזקות ושווי החברה, היה על סמך הצהרות הנתבע.
• אני מוצאת לציין לחיוב את מאמצי המומחה לנסות ולהרכיב פאזל מכל החומרים שהוצגו בפניו, לרבות ניתוח של דפי חשבונות בנק והניסיון להתחקות אחר דרך החשיבה העסקית של הנתבע, בדומה למה שמתרחש בישראל.
• עוד לא ניתן להתעלם מכך שלמעשה בענייננו נטל ההוכחה מוטל על התובעת, והיא לא הרימה את הנטל. מסקנות המומחה בענין הערכת שווי נכסי חו"ל, מתיישבות סופו של יום גם עם הערכת רשויות המס של מדינת ישראל, שאף הן ביצעו חקירות בכלים המצויים בידיהן. אותן חקירות הניבו תוצאות שבאו לידי ביטוי בהסכם השומה שנחתם. בענין זה, לא ניתן להתעלם מהפער המשמעותי בין דרישת השומה הראשונית של רשויות המס ובין השומה שהוסכמה בפועל.
• עוד יצוין ויודגש בענין זה, כי לא זו בלבד שיש פער משמעותי בין דרישת השומה המקורית להסכם שגובש, אלא שבפועל ההסכם שגובש, הביא בחשבון עוד 3 שנות מס נוספות, מעבר לאלו שנזכרו בשומה המקורית.

 

 

• נכסי מקרקעין בבעלות פרטית של הצדדים

לצדדים שתי דירות מגורים בישראל ודירת מגורים בחו"ל. להלן  הערכת השווי של הנכסים בהתאם לחוות הדעת ונכון למועד הקרע:

נכס	כתובת	שווי   * נכון למועד הקרע
lawdata – דטהחוקדירת מגורים בישראל	רחוב *****	2,959,000 ₪
דירת מגורים בישראל	רחוב *****	1,342,000 ₪
דירת מגורים בחו"ל	רחוב ****	7,812,000 ₪
סה"כ שווי נכסי המקרקעין נכון למועד הקרע		12,113,000 ₪

 

יוער בענין נכסי המקרקעין בישראל, כי במהלך הדיונים הובהר כי שווי הנכסים היום עולה לאין שיעור על שווי הנכסים נכון למועד הקרע. יש לזכור כי עסקינן בדירות רשומות גם נכון לעת הזו בבעלות משותפת לשני הצדדים ועליית הערך בשוויין, אינה במחלוקת ושייכת בחלקים שווים לשני הצדדים.

 

• רכבים

חוות הדעת מתייחסת לשישה רכבים. שלושה מהם בישראל ושלושה מהם בחו"ל. צוין כי שלושת כלי הרכב המצויים בחו"ל, רשומים על שם תושבת חו"ל, אך לא הוכחש כי שייכים לנתבע.

פירוט שווי הרכבים המהווים חלק מרשימת הנכסים ברי האיזון:

רכב	שנת יצור	רישום בעלות	שווי *נכון למועד הקובע
BMW 650	2007	הנתבע	285,000 ₪
BMW 750	2010	הנתבע	389,000 ₪
לקסוס 460	2010	תושבת חו"ל	104,000 ₪
BMW 750	2011	תושבת חו"ל	191,000 ₪
האמר H2	2003	תושבת חו"ל	38,000 ₪
ג'יפ מרצדס	2013	התובעת	384,000 ₪
סה"כ שווי רכבי הצדדים נכון למועד הקובע			1,392,000 ₪

 

 

• זכויות כספיות

על פי האמור בחוות הדעת, נערכה בדיקה של חשבונות הבנק שהיו רשומים על שם הצדדים או מי מהם נכון למועד הקרע והתקבלו הנתונים כמפורט להלן:

 

בנק	מס' חשבון	רישום בעלות	יתרה
איגוד	*****	הנתבע	0
UBP	*****	הנתבע	1,370,000 ₪
דיסקונט	*****	הנתבע	1,000 ₪
דיסקונט	*****	הנתבע	326,000 ₪
אקסלנס נשואה	*****	הנתבע	4,000 ₪
דיסקונט	*****	התובעת	7,000 ₪
דיסקונט	*****	התובעת	500,000 ₪
דיסקונט	*****	התובעת	81,000 ₪
דיסקונט	*****	התובעת	12,000 ₪
דיסקונט	*****	התובעת	40,000 ₪
פועלים	*****	משותף	42,000 ₪
פועלים	*****	משותף	31,000 ₪ (-)
יורו בנק *****		הנתבע	21,664,000 ₪  (-)
BANK OF CYPRUS		הנתבע	18,970,000 ₪ (-)
בנק בחו"ל		הנתבע	11,382,000 ₪ (-)
קופ"ג גדיש	פסגות גדיש	התובעת	639,000 ₪
סה"כ			49,025,000 (-)

 

• חובות של צדדי ג' לצדדים

בחוות הדעת מתייחס המומחה לריכוז חובות שפורטו בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, ולהלן פירוט ריכוז החובות לאחר בדיקת המסמכים והערכת המומחה ביחס לחובות אלו:

בעל החוב	גובה החוב הנטען ע"י הנתבע	הערכת המומחה בענין גובה החוב
א'	32,000,000 ₪	1,423,000 ₪ (-) הובהר בחוות הדעת כי על אף טענת הנתבע, אין מדובר בחובות במישור הפרטי, אלא בהלוואות שניתנו לא' ע"י חברת B1 וכבר הובאו בחשבון בהערכת שווי חברת B1.
ב'	28,455,000 ₪	28,455,000 ₪
ג'	212,000 ₪	212,000 ₪
ד'	1,485,000 ₪	1,485,000 ₪
ה'	1,687,000 ₪	1,687,000 ₪
חייבים אחרים	525,000 ₪	525,000 ₪
סה"כ	64,364,000 ₪	30,941,000 ₪

 

• חובות אישיים של הצדדים לצדדי ג'

בעמ' 123-124 לחוות הדעת, מתייחס המומחה לטענות הנתבע בענין חובות שלו למספר גורמים בסך כולל של 11,450,000 $ דולר.

המומחה מפרט בחוות דעתו לאחר בדיקת הסכמי ההלוואות שהוצגו בפניו, את סיכום החובות שהוכרו לזכאים על פי המסמכים שהוצגו כמפורט להלן :

 

נותן ההלוואה	סכום נכון למועד הקובע
ח'	7,588,000 ₪
ט'	18,970,000 ₪
י'	12,331,000 ₪
יא'	4,369,000 ₪
סה"כ חובות לזכאים על פי מסמכים	43,258,000 ₪  (-)

 

• התחייבויות וערבויות אישיות של הנתבע

המומחה מצין בעמ' 125 לחוות הדעת כי לא הביא בחשבון התחייבויות תאורטיות של הנתבע, אשר לטענתו ערב למספר גורמים בערבויות אישיות על סך 152,000,000 ₪. המומחה מבהיר כי הנחת העבודה היא שכלל החובות יפרעו כסדרם ועל כן כלל לא הובאו בחשבון בתחשיב הרכוש שבבעלות הצדדים.

 

• הלוואות בעלים

המומחה מתייחס בחוות דעתו לטענת הנתבע בענין זכאותו להלוואות בעלים ביחס לחלק מהחברות בבעלותו וכאמור בעמ' 125 לחוות הדעת, מצא המומחה לקבוע כי על פי הבדיקה, הרשימה שהציג הנתבע על סך 7.1 מיליון דולר, איננה מדויקת ולאחר בדיקה, התברר כי יתרת ההלוואות בחברות השונות נכון למועד הקובע, עומדת על סך 8,274,000 ₪.

 

• חברות הפסדיות – נכסי מס

מצאתי לקבל את עמדת המומחה כי בניגוד לעמדת הנתבע יש לייחס ערך מסוים לחברות ההפסדיות. מקובל עלי רציונל המומחה כי אם לא היה ערך כלשהו לחברות ההפסדיות, היו סוגרים או מוכרים אותן ואולם הנתבע לא עשה זאת.

המומחה מצא להעריך כי חברות הפסדיות יכולות להימכר ב 10% מהערך שלהן ואני מוצאת לקבל את העמדה כי חלק מהכנסות הנתבע, מתקבלות באמצעות משחקי מיסוי מתוחכמים ועל כן יש ערך כספי לנכסי המס הללו. מעבר לאמור, בענייננו לא הובא כל הסבר מדוע לא נסגרו או נמכרו חברות שלכאורה מפסידות, גם בחלוף 10 שנים ממועד הקרע, כאשר ברקע הליכים משפטיים בין בני הזוג.

שעה שלא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבע מנהל בחכמה ובהצלחה את עסקיו, יהיה הכרח להביא בחשבון שלבחירה עסקית זו יש שווי כלכלי כלשהו. שעה שלא ניתן להעריך באופן כמותי מדויק את השווי, אביא את הענין בחשבון במסגרת שיקולי צדק חלוקתי בפרק הסיום.

• המומחה מתייחס לכך שעל בית המשפט להכריע ביחס לסכומים מהותיים בהם חוייב הנתבע ע"י רשויות המס. ענין זה יקבל התייחסות בנפרד ובפירוט במסגרת פסק הדין.

90. בסיכום חוות הדעת בענין ההתחייבויות של הצדדים, מצא המומחה כי לצדדים התחייבויות בסך כולל של 39,565,000 ₪ נכון למועד הקרע.
91. בפרק הסיכום והמסקנות בעמ' 128 לחוות הדעת, עורך המומחה חישוב של סך הזכויות ומסכם כי סך כל הזכויות שנצברו ע"י הצדדים נכון למועד הקרע בהפחתת חובות והתחייבויות, עומד על סך 274,220,000 ₪.

המומחה בחווה"ד לא הבחין בין נכסי המקרקעין הפרטיים לנכסים האחרים ולכן ייערך במסגרת פס"ד זה חישוב בהתאם לרכיבי פסה"ד ולאחר שיופעלו שיקולי איזון נוספים.

92. המומחה מציין כי לא התייחס בחוות דעתו לשתי סוגיות מיסוי. סוגיה אחת הנוגעת לשיעור המס שיש לבחון האם להפחיתו משווי החברות נוכח ביצוע איזון משאבים. כמו כן מבהיר המומחה כי על ביהמ"ש להכריע האם יש להפחית משווי הנכסים את דרישת המס שגובשה ע"י רשות המסים.
93. לשתי נקודות אלה, יתייחס בית המשפט בהכרעות שיפוטיות בהמשך פסק הדין ולאחר שתובא גם תמצית חוות דעת המומחה בתחום המס, עו"ד מאיר מזרחי.

 

חקירת המומחה רואה החשבון יגאל טולדנו

94. המומחה פתח בחקירתו וציין כי הערכת שווי היא לא מדע מדויק. המומחה אישר כי חברות שלא ניתן היה להעריך את שוויין היו מאופיינות בהעדר מסירת מידע (ר' לעניין זה תמלול הדיון מיום 22.3.2022, עמ' 25 שו' 22-31 וכן עמ' 26 שו' 1-19, הסרוק בתיק תלה"מ 58760-10-17. כמו כן, ר' התייחסות המומחה לכך גם בחקירתו המשלימה ע"י התובעת, תמלול הדיון מיום 19.3.2025, עמ' 30 שו' 30-36, הסרוק בתיק תלה"מ 58760-10-17)
95. המומחה הבהיר כי קושי נוסף איתו התמודד נוגע לחברות שאינן פעילות או שפעילותן אינה בארץ ועל כן, אין לגביהן חובת עריכת דו"חות כספיים ולטענתו גם ביחס לכך יש קושי בהערכת שווי (ר' פרוטוקול הדיון מיום 22.3.2022, עמ' 27 שו' 1-13, הסרוק בתיק תלה"מ 58760-10-17).
96. כמו כן ר' לכך התייחסות גם בחקירתו המשלימה ע"י התובעת, תמלול הדיון מיום 19.3.2025, עמ' 30 שו' 24-39 וכן עמ' 31 שו' 1-12, הסרוק בתיק תלה"מ 58760-10-17.
97. המומחה העיד כי מסקנות רשויות המס בענין ההיקף העסקי של הנתבע תואמות את מסקנותיו. יובהר כי בהליך שנוהל נגד הנתבע ע"י רשויות המס, לא נמצא בסיס לדרישת המס הראשונית במסגרתה שומת המס הועמדה ע"ס מיליארד שקלים. מסקנות המומחה בחוות הדעת תואמות את היקף ההכנסות המתאים לשומת מס שלבסוף סוכמה כי תשולם ע"י הנתבע בהליך שהתנהל נגדו.
98. התרשמות בית המשפט היא כי המומחה היה בקיא בכל פרטי החברות שחוות הדעת התייחסה אליהן וניכר כי הבין לעומק את העולם העסקי של הנתבע.

היה "ניחוח" מסוים שעבר לבית המשפט בחקירתו של המומחה כי הוא מבין שיתכן שישנם אי אלו דברים בעסקי חו"ל שלא היו גלויים בפניו, אבל המומחה הבין גם את גבולות היכולת שלו לחקור כאמור ב"מופלא".

99. בפועל, למעט אמירות בעלמא של התובעת, אשר לא הצליחה לסתור את טענות הנתבע, לא הוצגו כל ראיות לסתור. נראה כי התמונה של מצבת הנכסים בחו"ל אמנם מורכבת יותר מכפי שהנתבע ניסה להציג, אך זוהי מצבת הנכסים שהוכחה.
100. התובעת לא הצליחה להוכיח דבר קיומם של נכסים נוספים ואחרים מאלו שלגביהם נערכה חווה"ד ולא הצליחה לסתור קיומם של החובות הנטענים.
101. המומחה מבהיר בחקירתו, ועל כן ביהמ"ש הטיל את הנטל המובהק והמשמעותי של הצגת המסמכים על הנתבע, כי חזקה על כל בעל חברה או עסק שבידיו נמצא החומר הרלוונטי לצורך הערכת השווי.
102. התרשמתי כי המומחה, בניגוד לעמדת התובעת לגביו, לא זו בלבד שלא קיבל את מסמכי ומסקנות הנתבע, כתורה מסיני, אלא שממש יצא מנקודת הנחה שכל מה שהוצג לו מצריך בדיקה יסודית.
103. התרשמות בית המשפט היא כי המומחה לא נטה לטובתו של צד כזה או אחר, אלא נדמה כי הטיל על עצמו כפל או שילוש זהירות, בדרך שבה בדק את הנתונים שמסר לו הנתבע.
104. לא מן הנמנע שהתייחסותו הזהירה היתה לא רק על רקע טענותיה הקיצוניות של התובעת, אלא גם על רקע מה שידוע בדבר כישוריו הממולחים בעסקים של הנתבע.
105. סבורה אני כי המומחה עמד במשימה שהוטלה עליו ע"י ביהמ"ש. כאשר ביחס לחברות שלגביהן הוצגו לו די נתונים, הצליח להעריך שווי וביחס לחברות שהצליחו להסתיר ממנו נתונים, נתן הערכה בהתאם לשיקול דעתו הן המקצועי והן לאחר שהביא בחשבון מספר פרמטרים, כולל אלו שמניסיונו המקצועי הניח כי יכול והוסתרו ממנו חלק מהנתונים לגביהם. כך שאין לומר כי חווה"ד נערכה בחסר. ההיפך הוא הנכון. המומחה השלים מידיעותיו המקצועיות את שייתכן שהוסתר ממנו וזאת על מנת שחווה"ד תהא שלמה ומלאה ככל הניתן.
106. התרשמתי שהמומחה בקיא מאוד בחוות הדעת, עשה כל מאמץ אפשרי לקבל ולהציג מקסימום נתונים רלוונטיים.
107. בחקירת המומחה מיום 22.3.2022 ע"י ב"כ התובעת עלו סוגיות הנוגעות לבחירת שיטת ההערכה שנקט בה המומחה. המומחה הבהיר בחקירתו כי ביחס לכל חברה, בהתאם להיקף הנתונים ולסוג פעילות החברה, בחר בשיטת החישוב וההערכה המדוייקת ביותר עבור אותה חברה. המומחה הבהיר כי לחלק מהחברות בחר בשיטת השווי הנכסי ובחלק בחר בשיטת DCF, עפ"י הענין וכמפורט לעיל בפרק תיאור תמצית הממצאים לגבי הערכות השווי.
108. המומחה שכנע את ביהמ"ש בחקירתו כי פעל בהתאם לתחום מומחיותו ועשה את המקסימום האפשרי והמצופה ממנו בשים לב לחומרים שהובאו בפניו.

אמנם ב"כ התובעת דאז (עוה"ד בועז בן צור ורוברט ליכט פטרן) ניסו לטעון כי היו בוחרים בשיטת הערכה אחרת ואולם יוזכר כי לא בכדי ביהמ"ש ממנה מומחה לערוך את החישובים המקצועיים שאינם בתחום מומחיות ביהמ"ש או עורכי הדין.

109. בכל הנוגע לאותה "רשת קורים עניפה ומורכבת" שהנתבע מנהל באמצעותה את החברות בבעלותו, הרי שעל פי מה שהעיד המומחה, מצד אחד ריבוי השותפים מאפשר לנתבע לשחק בסכומי כסף גדולים ולהרחיב השקעותיו, מצד שני הבהיר המומחה כי ריבוי השותפים מקשה על הנתבע לעשות כל שיחפוץ.
110. מצאתי לאמץ את התרשמות המומחה כי על אף שחלק מדרכי הנתבע נסתרות בניהול העסקים, הרי ששעה שהוא פועל תחת עינם הפקוחה של שותפיו הרבים, הוא אינו יכול להסתיר את פעולותיו העסקיות וסופו של יום, הן היו חשופות לרשויות המס וגם למומחה שמינה בית משפט זה.
111. המומחה העיד בחקירתו כי רב הנסתר על הגלוי ביחסי הנתבע ומר פלמוני, אך בפועל מעבר להעלאת סימני שאלה ביחסים העסקיים ביניהם, לא הוכח כי מר פלמוני מחזיק עבור הנתבע עסקים באופן שיש לשייך אותם למסת הנכסים המשותפת.
112. המומחה הפגין בקיאות בלתי רגילה, כמעט פנומנלית ביחס למכלול הנתונים והמידע שהובאו בפניו והיוו חלק מחוות הדעת. חוות הדעת כוללת מאות עמודים וחומר הגלם כולל אלפי עמודים והמומחה התמודד באופן יסודי ומקצועי ביותר עם כל שאלותיהם של ב"כ התובעת (ובהמשך לאחר הגשת חוות הדעת העדכנית, שאלותיה של התובעת) במסגרת החקירה הנגדית. גם כאשר היו הערות ביניים במהלך החקירה מצדו של הנתבע, הדבר לא הפסיק את המומחה מהאופן בו השיב תשובותיו תוך הפניה למסמכים רלוונטיים.
113. המומחה והצוות שליווה אותו בדיון, היו מאוד מסודרים, השיבו לכל שאלה שנשאלה, תוך שכאשר התעוררה בעייתיות מקצועית, היה המומחה נאמן למסמכים וביקש להשלים את חוות דעתו. חוות הדעת שיקפה לחלוטין את ניתוח הנתונים שהונחו בפני המומחה.
114. המומחה היה מקצועי ויסודי וכאשר התברר כי ניתן לדייק את חוות הדעת, ביקש כי הנתבע ישלים מסמכים נוספים והגיש כאמור את חוות הדעת השניה.
115. גם בענין מחלוקת שהתעוררה לגבי הערכת השווי של קבוצת *****, השיב המומחה בכנות שעל אף שערך מספר חוות דעת בתחום זה הוא איננו מומחה בתחום הקונקרטי. יתכן שיש מקום, כך עולה גם מהחקירה, להוסיף ערך מסוים של שווי ה**** או זכויות ****, אך לא נמצא כי מדובר בסכומים משמעותיים שצריכים להביא את ביהמ"ש לסטייה מהסכום שהוערך במסגרת חוות הדעת, שכן כפי שפורט, הסכם האימוץ מכוחו התקבלו סכומים יותר משמעותיים, נחתם לאחר מועד הקרע.
116. החוסר המשמעותי בחוות הדעת מתייחס לחוסר במידע ביחס לנכסי חו"ל. כפי שצוין פעמים רבות, סופו של יום נטל ההוכחה מוטל על התובעת.
117. התובעת במשך שנים לא הצליחה להביא את המסמכים שיוכיחו את טענותיה, וכל שהיה בידי המומחה, ביחס לנכסי חו"ל הם המסמכים שהגיש הנתבע.
118. המומחה עשה מצדו את כל המאמצים לקבל את המידע מהצדדים ועל פי עדותו, בכל הנוגע לנכסי ישראל, פנה מיוזמתו גם לצדדי ג' על מנת לאמת ולבחון את המידע שהוצג לו.
119. אמת היא כי התברר בחקירתו שמרבית החומר שעל בסיסו העריך את אחוזי האחזקות של הנתבע בחברות חו"ל היה על יסוד הצהרות הנתבע. יחד עם זאת, התובעת מצדה אף היא לא הציגה מעבר לאמירות בעל פה, כל מסמך לסתור את האמור.
120. לא ניתן להתעלם מכך שרשויות המס במדינת ישראל ערכו בדיקה של הכנסות הנתבע, הן בארץ, הן בחו"ל, כאשר יש להניח נוכח החקירה הפלילית שנעשתה, כי בדיקת רשויות המס לא נעשתה על יסוד הצהרות הנתבע, כפי שנעשה במסגרת ההליכים שבכותרת. שעה שהסכם שומת המס המתייחס להכנסות הנתבע, הן מעסקיו בארץ, הן מעסקיו בחו"ל ומתייחס לעסקים שנוהלו והכנסות שהתקבלו משנת 2004 עד שנת 2018 הועמד לבסוף ע"ס 160,000,000 ₪ ולא מיליארד שקלים כפי שנטען תחילה, לא מצאתי כל יסוד לטענה כי הנתבע הסתיר נכסים נוספים שרשויות המס לא הצליחו להתחקות אחריהם.
121. עמדת המוצא של בית משפט זה היא כי שילוב המידע שהתקבל אצל רשויות המס שביצעו חקירה בכל הכלים העומדים לרשותם, בצירוף המידע והערכות שווי שנעשו ע"י המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש זה מהווה בנסיבות הענין, את הנקודה המקסימלית ביותר שניתן להגיע אליה בהערכת שווי הנכסים שהוקמו ונצברו בתקופה הרלוונטית.
122. התובעת ניסתה לטעון ביחס לחוות דעת המומחה כי חסרה בחוות הדעת התייחסות ל- 16 חברות נוספות. מצאתי לקבל בענין זה את טענת הנתבע כי אותן 16 חברות שלכאורה המומחה לא התייחס אליהן, הן למעשה חברות בת שהשווי שלהן בא בגדרו של שווי חברת האם. גם המומחה הבהיר בחקירתו כי לא היה מקום להתייחס בנפרד לחברות בת, שעה ששווין הובא כחלק משווי חברת האם.
123. התובעת לא הוכיחה שיש לנתבע אחזקות בחברות אחרות ולמומחה לא הוצגו מסמכים שיש לנתבע אחזקות בחברות אחרות, ועל כן, לא היה זה במסגרת המנדט שלו להעריך שווי חברות שלנתבע אין אחזקות בהן.
124. המומחה העריך את שווי כלל החברות שלנתבע יש אחזקה מסוימת בהן, הן חברות האם והן חברות הבת ולא הוטלה חובה על המומחה להעריך שווי של חברה שלא הוצגה איזושהי אינדיקציה שלנתבע יש זיקה אליה.
125. בין לבין דיוני ההוכחות, פיטרה התובעת את עו"ד בועז בן צור ועו"ד רוברט ליכטפטרן. לחקירת ההמשך של המומחה הגיעה ערוכה כנדרש, אך לא מיוצגת. מצאתי לציין כי חלקה השני של חקירת המומחה על חוות הדעת ע"י התובעת, אומנם היה מתובל בהרבה מילות גנאי, עלילות וסיפורים של התובעת. אך ניכר היה כי היא נערכה כנדרש לחקירה, היתה בקיאה בהשוואה בין חוות הראשונה לחוות הדעת המשלימה וידעה בדיוק מה לשאול.
126. חקירת המומחה מאוד מאוזנת, ניכר כי הוא ערך בדיקות מטעמו לרבות בכלים לא מקובלים תוך הנחת עבודה שעליו לבדוק באופן מקסימלי את טענות הנתבע.
127. התובעת מחד מקטינה עצמה, טוענת כי נגרם לה עוול וכי עורכי הדין המייצגים אותה כולם שוחדו ע"י הנתבע ולא נותנים לה להוכיח טענותיה ומאידך מעידה על עצמה שהיא יודעת הכל, שהיא בקיאה היטב בחומר המצוי בתיק. מובהר כי לא נמנע מהתובעת להעלות את כל טענותיה והפרוטוקולים (בחלקם מוקלטים) משקפים כי פעם אחר פעם מיחזרה טענותיה, כאשר לעיתים נהגה לטעון בפתח הדיון באמצעות הקראת דפים כתובים שהביאה עימה והקריאה גם בדיון קודם או שחזרה על אותן טענות באופן דומה ומעולם לא נמנע ממנה ע"י ביהמ"ש לטעון טענותיה על אף האמור.
128. בכל הנוגע לדירות הצדדים, יובהר כי מעולם לא התעוררה מחלוקת בענין היקף הבעלות. שני הצדדים הכירו בכך שיש לחלוק את הזכויות הקנייניות בדירות הצדדים בחלקים שווים ביניהם.
129. יצוין כי ביחס לדירת המגורים ברח' ******, הוכרה התייחסות מיוחדת אפילו במסגרת הסדר השומה שגובש בין הנתבע לרשות המיסים של מד"י וכאמור שם :

"             15.    מובהר ומוסכם כי כתנאי להסכם זה יוטלו שעבודים על כל נכסי הנישום

לרבות מניות החברות שבבעלות הנישום וכן כל נכסי המקרקעין שבבעלותו (למעט דירת מגורים ברח' ה******, בה מתגוררת גרושתו של הנישום). ככל שימומשו נכסי הנישום התמורה בגינן בניכוי תשלומי המס כל שיהיו והאמור בסעיף 11 סיפא, תועבר לפקיד השומה על חשבון חוב המס. בכל הנוגע לשעבודים על מניות החברות בלבד, אין בשעבודים כאמור כדי לגבור על שעבודים שיירשמו לטובת בנקים או גורמים מממנים אחרים לצורך נטילת הלוואות/אשראי לצורך פיתוח נכסי החברות בקבוצה, לרבות לפעילות שוטפת."

חובות והתחייבויות הצדדים

130. בכל הנוגע לשיתוף בחובות, וודאי שגם בענין זה, הדין וההלכה ידועים ואולם התובעת כפי שיפורט להלן, לא מצאה לקבל במסגרת השיח וכתבי הטענות את הברור מאליו כי שיתוף בתקופה הרלוונטית נוגע לזכויות אך גם לחובות. הלכה פסוקה היא כי שיתוף בזכויות כרוך בשיתוף בחובות. ר' לענין זה פסה"ד מפי כב' השופט גולדברג בע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין פד"י מו(5) 661 1991:

"          כל אימת שנהנה אחד מבני הזוג ממעשה ידיו של בן זוגו, מדוע יהא שותף לרווחים בלבד, ואילו בהפסדים ובהוצאות יישא בן הזוג האחר לבדו? אם מתחלק בן הזוג האחד עם בן הזוג השני במה שזה הרוויח מעסקיו, כיוון שתרם "למאמץ המשותף" במישור המשפחתי, מדוע לא יתחלק עמו גם בהתחייבויות בהן התחייב השני למען אותו "מאמץ משותף"? "

131. משכך יש לציין את הברור מאליו – התובעת זכאית לשווי כלל הנכסים שנצברו בתקופת החיים המשותפים, זכויות וחובות. נדחית הטענה כי אין לקזז מחלקה של התובעת בשווי הנכסים את שווי התחייבויות.

 

קיזוזים בגין תשלומים למומחים

132. במהלך ניהול ההליכים ובהתאם להחלטות ביהמ"ש, הנתבע נשא בתשלומים משמעותיים למומחים השונים שביצעו עבודות ששכר הטירחה בצידן צריך להיות משולם ע"י שני הצדדים וכמפורט להלן:

למומחה מר יגאל טולדנו שולם סך של 778,239 ₪

לשמאי מר עודד האושנר שולם סך של 234,000 ₪

למשרד עו"ד מאיר מזרחי שולם סך של 242,106 ₪

בסה"כ שולם ע"י הנתבע סך של  1,254,345 ₪ כשכ"ט המומחים במסגרת ניהול ההליכים.

 

הטענה בענין דמי השימוש בדירות ב****

133. הנתבע טען בסיכומיו כי יש לחייב את התובעת הן בתשלום דמי שימוש בגין מגוריה בפנטהאוז המשותף ברחוב ***** והן בהשבת מחצית מדמי השכירות שגבתה בגין השכרת הדירה ברח' ******.
134. צודק הנתבע בטענתו כי שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש. ר' לעניין זה סעיף 33 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"). אלא שבענייננו הנסיבות מורכבות יותר וכן יש לזכור כי במקביל עושה הנתבע או מי מטעמו שימוש בלעדי בבית בחו"ל שנטען להיות אחוזה מפוארת שבו התגוררה בת הזוג של הנתבע.
135. יש להבחין בין השימוש בדירת המגורים ברח' ****, לשימוש בדירה ברחוב **** ולשימוש בדירה בחו"ל.
136. מעבר לאמור יש לבחון את הדברים גם לאור הוראת סעיף 31(א)(1) לחוק המקרקעין, לפיה כל שותף רשאי להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר. על מנת ליישב בין הוראות הסעיפים הנ"ל, הותנתה הזכות לדמי שימוש בכך, שהשותף המשתמש עושה כן באופן בלתי סביר, קרי באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין (ר' לעניין זה ע"א 1492/90 זרקא נ' פארס (פורסם בנבו, 20.1.1993) (להלן: "הלכת זרקא").
137. כפי שצויין על ידי לעיל, הגם שסעיפים 33 ו- 31(א)(1) לחוק המקרקעין הם המסגרת הנורמטיבית הכללית לפסיקת דמי שימוש ראויים, הלכה פסוקה היא כי אין להסתפק בהם. יש להתאים את הבחינה וההתייחסות תוך מתן מענה לשאלות בדבר מארג היחסים הזוגיים והמשפחתיים בכלל ובמיוחד ביחס לשאלה באילו נסיבות אחד מבני הזוג עזב את הנכס. לנכס משותף המשמש למגורי המשפחה (להלן: "הדירה" או "דירת מגורים") יש מעמד ייחודי, שונה במהות מנכס משותף אחר. מדובר בנכס המשפחתי המובהק והמשמעותי ביותר. חשיבותה של דירת מגורים חורגת הרבה מעבר להיותה נכס וגם מעבר להיותה קורת גג פיסית. דירת המשפחה היא לרוב ייצוגה של המשפחה עצמה ועד עצם היום הזה התובעת מארחת שם את ילדי הצדדים והנכדים.

התייחסות לדירת מגורים במובן הצר של הזכות הקניינית בלבד, איננה תואמת את המציאות, המצב המשפטי הראוי והפסיקה עקבית בענין זה.

138. יישומם של סעיפים 33 ו- 31(א)(1) לחוק המקרקעין, כחלק מהחוזה המשפחתי, מציב את מרכז הכובד של סבירות השימוש בנכס משותף לא על מניעת השימוש מבן הזוג העוזב, אלא על אומד דעת הצדדים באשר לראוי בסיטואציה של פירוד. אומד דעתם של הצדדים בענין זה נבחן ברקע נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. בעניינו יש לזכור כי הוסכם כחלק מהסכם הגישור שקבע את המתווה הדיוני, כי התובעת תמשיך להתגורר בדירה ברחוב ה**** ב**** והנתבע מעולם לא דרש ממנה לעזוב. הוא הבהיר כי מרצונו החופשי גר במשך שנים רבות בחו"ל, לעיתים עם בת זוג אחרת, ובשנים האחרונות שכר דירה למגוריו בעיר ******.
139. בכל הנוגע לדירה ברח' ******, לא מצאתי כי יש לחייב את התובעת בגין תשלום דמי שימוש ראויים שכן מגוריה בדירת המגורים, לא היו מעולם במחלוקת במהלך כל תקופת ניהול ההליכים. יתרה מכך, במסגרת ההסכמות בין הצדדים, התחייב הנתבע להמשיך ולהעביר תשלומים חודשיים לחשבון הבנק המשותף לצורך מימון הוצאות אחזקת ותפעול הבית, כאשר היה ברור כי התובעת תמשיך ותתגורר בו.
140. מצאתי לציין כי סוגיית מגורי התובעת בדירת המגורים המשותפת, נבחנה גם במסגרת ההחלטה למזונות זמניים מיום 18.10.2020.

שם נקבע על ידי כי מדור התובעת יוסדר באמצעות מגוריה בדירה ועל כן לא מצאתי לחייב אותה בתשלום בגין מגוריה בדירה באופן בלעדי.

141. עוד מצאתי לציין בענין זה כי דבר לא מנע מהנתבע, ככל שהיה חפץ בכך, להתגורר יחד עם התובעת בדירת המגורים המשותפת. עסקינן בדירת פנטהאוז רחבת ידיים, לדברי הנתבע כולל בריכה, שגודלה 370 מ' ובטוחני כי לו היה הנתבע חפץ בכך, יכול היה למצוא מרחב מתאים למגורים משותפים בדירה יחד עם התובעת, גם במהלך ניהול ההליכים, בדיוק כשם שהתנהל יחד איתה תחת קורת גג אחת במשך למעלה מ 10 שנים קודם לניהול ההליכים, כאשר לטענתו בשנים אלו כלל לא התקיים ביניהם קשר זוגי. יודגש כי בכל מקרה הנתבע לא הורחק מדירת המגורים המשותפת ולא נאסר עליו לשהות בה.
142. ביחס לגביית דמי השכירות בגין הדירה ברח' ******* הדברים שונים.
143. יש להבחין בין העתירה לתשלום דמי שימוש בגין דירת המגורים המשותפת, בה הנתבעת עושה שימוש פיסי, לבין עתירה לתשלום "דמי שימוש" בגין הדירה ברחוב *** שהושכרה.
144. עסקינן בדירה בבעלות משותפת, ביחס אליה גבתה התובעת דמי שכירות באופן בלעדי. בענין זה יש להחיל את הוראות סעיף 35 לחוק המקרקעין, הקובע שכל שותף זכאי לחלק מפירות המקרקעין המשותפים לפי חלקו במקרקעין.
145. התובעת גבתה את מלוא דמי השכירות ששולמו ע"י השוכרים בדירה ברח' ****, הגם שהיא בעלים רק של מחצית הזכויות וזאת גם ממועד הקרע ועד עצם היום הזה.
146. הסכומים שגבתה התובעת כדמי שכירות אינם ידועים והם הופקדו על ידה מאז מועד הקרע ומזה למעלה מעשר שנים לחשבונות בבעלותה.
147. ניתן להעריך על יסוד מה שמסרו הצדדים כי הדירה מושכרת וכי נגבים בגינה דמי שכירות של כ – 6,000 ₪ לחודש לפחות. ניתן להעריך כי נגבו דמי שכירות במשך 10 שנים בסך של כ – 720,000 ₪ אשר כמחציתם שייכים לנתבע.

בענין זה יש להביא בחשבון סכום שאמור להיזקף לזכות הנתבע בסך 360,000 ₪.

יוער כי התובעת עצמה אינה כופרת בחובתה להשיב מחצית מדמי השכירות שנגבו על ידה בגין הדירה ברח' **** ולענין זה ר' בעדותה בביהמ"ש (פרוטוקול הדיון מיום 23.3.2022 עמ' 71 שורות 22-31 ועמ' 72 שורות  1-3, הסרוק בתיק 37567-07-15).

148. יצוין כי הנתבע עותר להפחתת דמי שימוש שעשתה התובעת בדירות בישראל מהחלק היחסי המגיע לתובעת במסגרת איזון המשאבים, אך לא הציג כל מידע ביחס לשימוש שנעשה בדירה המצויה בשליטתו בחו"ל. לא הובאו כל נתונים בענין השימוש הנוכחי בדירה, האם הושכרה ואם כן בתמורה לאיזה סכום.

 

הוצאות ששולמו לצורך הקטנת גובה החוב לרשות המיסים

149. הנתבע טוען ולא יכולה להיות מחלוקת כי לאחר שקיבל את דרישת השומה בשנת 2012 ע"ס מילארד ₪, פעל בכל כוחותיו לצמצם את דרישות המס ואף ניהל הליך משמעותי לצורך בירור שאלת תושבות לצרכי תשלום המס. יוזכר כי הנתבע טען כי ביצע את עסקיו משנת 2000 כתושב חו"ל ומשכך לא נדרש לשלם מס לרשויות המס במד"י.
150. מנקודת מבט משפחתית – באופן תמוה למדי, התובעת לא תרמה למאמצי הנתבע בענין זה ולא זו בלבד שלא סייעה בידיו להוכחת טענותיו בענין זה, אלא שלא נסתר כי פעלה כנגדו באותה תקופה. מטבע הדברים פעלה כנגדו בשל שיקולים הנוגעים למצב האישי-רגשי בין הצדדים ואולם זאת תוך התעלמות מהשלכות כספיות רחבות היקף על התא המשפחתי בשים לב להיקף החוב שנדרש כי ישאו בו.
151. הנתבע פעל במשך שנים להפחתת גובה החוב והציג אסמכתאות לפיהן עלות שכ"ט עורכי דינו ביחס להליכים אלו עמדה ע"ס 8,100,00 ₪, ולאחר הפחתת סכומים ששולמו לעוה"ד קודם למועד הקרע, עותר לקיזוז שכ"ט ששולם לעוה"ד בסך 7,500,000 ₪ .
152. הנתבע מבקש להפחית את מחצית שכה"ט ששילם על מנת להפחית את החוב המשותף של הצדדים, מהחלק היחסי המגיע לתובעת במסגרת איזון המשאבים.
153. יש הגיון רב בטענה זו, אך לא מצאתי לקבל טענה זו במלואה שכן הנתבע ניהל את מרבית ההליך בניסיון להוכיח כי היה תושב חוץ. טענה זו לא התקבלה ע"י ביהמ"ש המחוזי והתובעת עצמה טענה כי הדבר אינו נכון. ייתכן שהנתבע יכול היה לשלם שכ"ט נמוך יותר בגין הליכים אלו, לו היה מתרכז בהפחתת השומה (כפי שאף היה בסופו של יום) ולא מרכז את עיקר מאמציו בנסיון להוכיח את שאלת התושבות.
154. עיון בתיקי ביהמ"ש שעסקו בשאלת התושבות (ע"מ (ב"ש) *************) מגלים כי גם לדידו של כב' הנשיא השופט יוסף אלון, שדן בתיק, השאלה המהותית היתה שאלת התושבות ולכך הוקדשו מרבים הדיונים וחקירות העדים הרבים שהתייצבו בפני ביהמ"ש בענין זה.
155. מצאתי על דרך האומדנא להעריך כי כ – 30% משכר הטירחה ששולם בגין ההליכים להפחתת החוב היה בגין "המטרה המשותפת" ומשכך מצאתי לזקוף לזכות הנתבע בענין זה החזר של 15% משכר הטירחה ששולם.
156. מצאתי להעיר עוד כי יכול וחלק מהסכומים הוכרו כהוצאות במסגרת ניהול החשבונות וחישובי המיסוי של הנתבע בשנים הרלוונטיות, חלקן אחרי מועד הקרע.
157. מכל האמור בענין זה תזקף לזכות הנתבע הזכות לקיזוז סכום של 1,125,000 ₪ בלבד .

 

טענות התובעת לחלוקה לא שוויונית של הרכוש

158. התובעת בפתח סיכומיה מפנה לפסיקה שלטענתה מצדיקה חלוקה לא שוויונית של נכסי הצדדים.
159. התובעת טוענת כי בהתקיים תנאים של התנהלות חסרת תום לב של הנתבע בהסתרת נכסיו, הדבר מצדיק חריגה מחלוקה שוויונית של הרכוש.
160. לא יכולה להיות מחלוקת כי בין הצדדים שבפניי פערי השתכרות משמעותיים ביותר. בעוד הנתבע איש עסקים ממולח ולו קשרים עסקיים ענפים ומבוססים עם שותפים רבים, התובעת בת זוג ביתית בכל מובניה הקלאסיים של ההגדרה. התובעת גידלה את ילדי הצדדים ונתנה תמיכה לפעילות הנתבע מחוץ לבית בתקופה הראשונית של חיי הצדדים. ככל שהנתבע התפתח בעסקיו, התרחקו הצדדים ולא קיימו מערכת יחסים זוגית עד למשבר הסופי והמוחלט בשנת 2015.
161. הגם שהתובעת לא טענה טיעוניה בענין זה בצורה סדורה, לא בכתבי הטענות ולא בסיכומים, היא שזרה בטיעוניה את הציפייה כי ביהמ"ש יביא בחשבון את פערי ההשתכרות ואף עתרה להמשיך תשלומים חודשיים לטובתה מהנתבע. בנסיבותיו החריגות של התיק ועל רקע הפערים המשמעותיים ביכולות ההשתכרות של שני הצדדים מצאתי להידרש לסוגייה על אף המחדל בטיעוני התובעת בענין זה, מטעמי צדק ומכח סמכותי הטבועה.
162. הוראות חוק יחסי ממון מאפשרות לבית המשפט להתחשב בפערים בכושר השתכרותם של הצדדים לצורך ביצוע האיזון וחלוקת הרכוש ביניהם. בפסיקה נקבע שהלכה למעשה אפשרות זו הינה אחד מהכלים העיקריים 'בארגז הכלים' המונח לפני בית המשפט לצורך ביצוע חלוקה צודקת וראויה של כלל נכסי בני זוג. (ראו לעניין זה עמ"ש 23025-08-21 א.א נ' ד. א (פורסם בנבו, 28.04.2022).

יפים לעניין זה גם דבריו של כב' השו' עמית (כתוארו דאז) בבג"ץ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים ואח' (פורסם בנבו 26.10.2011) :

 

            " מטרת סעיף 8(2) היא לאפשר לבית המשפט להקטין פערים כלכליים בין בני זוג תוך התחשבות במכלול הנסיבות האישיות של בני הזוג, לרבות גיל, מצב בריאותי, ו"נכסי עתיד" או "נכסי קריירה" (קרי, נכסים הקשורים להון האנושי של בני הזוג, כגון תארים אקדמיים, רישיון, ניסיון מקצועי, כושר השתכרות, מוניטין וכיו"ב). דהיינו, החלוקה הלא שוויונית של הנכסים מכוח סעיף 8(2) לחוק נועדה אפוא למנוע תוצאה בלתי שוויונית ובלתי צודקת ולאפשר שוויון הזדמנויות מהותי לבן הזוג "החלש". זאת, כחלק מארגז הכלים שעומד לרשות בית המשפט לשם צמצום הפער בכושר ההשתכרות בין בני הזוג (שחר ליפשיץ "יחסי משפחה וממון: אתגרים  ומשימות בעקבות תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון" חוקים א 227, 304-296 (2009))." 

163. בענייננו שני בני זוג שנפרדו, שניהם בשלהי העשור השישי לחייהם. בעוד התובעת תלויה לפרנסתה באופן מוחלט בנתבע, הנתבע אדם מוכשר, ממולח, מתוחכם שמצליח ויש להניח כי ימשיך להצליח בעסקיו הן בישראל והן מחוצה לה.
164. לא ניתן להתעלם מההבדלים ומהפערים בין הצדדים ואולם אין לומר כי עסקינן באישה שמסיימת את פרק הנישואין כאשר אין לה די למחייתה או כי היא סובלת מחוסר כלשהו. התובעת זכאית לקבל נכסי מקרקעין ושווי של עשרות מליוני שקלים וככל שתבחר לעשות כן תוכל למנף את הנכסים שהיא מקבלת את החזקה בהם, לטובת יצירת המשך הכנסה ראויה. יוזכר כי התובעת עצמה טענה כי היא יכולה וצריכה לקבל מחצית משווי מניות נכסי הצדדים ולנהל אותם.
165. על אף האמור, בענין זה שהיקף נכסי הצדדים גדול, ויש די לשני הצדדים, בכל זאת בפרק הסיכום אביא בחשבון שערוך מסויים של צדק חלוקתי ביחס למסת הנכסים שלא ניתן היה להתחקות אחריה במדוייק וכן באופן צופה פני עתיד ביחס למה שיש להניח שעוד יגיע לידי הנתבע בשנים הבאות וכל עוד הוא ממשיך לעבוד ולהפעיל עסקיו.
166. התובעת טוענת כי נישאה לנתבע כשהיא בת 18 שנים בלבד, תוך שלטענתה ביטלה את כל הקריירה שלה ואת כל הפיתוח האישי לטובת המשפחה, שכן הגיעה מבית שמרני ועל כן הקריבה עצמה לטובת בעלה והמשפחה.
167. אמנם התובעת לא הצליחה להראות מדוע העדר פיתוח קריירה מצידה היה בגינו של הנתבע, שכן נוכח אורח החיים שטענה כי ניהלו, לא ברור מה מנע ממנה לצאת ללמוד ולהתפתח. כך או אחרת בגילה הנוכחי של התובעת, לאחר עשור של ניהול הליכים משפטיים ונוכח התרשמות ביהמ"ש מההתנהלות, לא ניתן להתעלם מההכרח להביא בחשבון את הפער בפוטנציאל וביכולות דה פקטו בין הצדדים.
168. יחד עם זאת מובהר כי לא ניתן לראות בתובעת כמי שנפגעה מהעובדה שהנתבע פיתח את עסקיו במהלך החיים המשותפים, שכן גם על פי גירסתה, הדבר איפשר לה לחיות באורח חיים עשיר עד ראוותני במשך הרבה מאד שנים, תוך שהיא נהנית ממנעמי העולם. יתר על כן גם כיום במסגרת איזון המשאבים התובעת תיוותר עם נכסים וכספים שמקורם בעשייתו של הנתבע תוך כדי חיי השיתוף.
169. ברוח הפסיקה העדכנית, את יכולת ההשתכרות העתידית, יש לבחון כנכס שמשפיע על אופן ביצוע האיזון. אמצעי שמאפשר לביהמ"ש בחינת עילות לסטייה מהחלוקה השוויונית של נכסי הצדדים ביניהם. ר' לענין זה עמ"ש 56634-06-20 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו 15.2.2021).
170. באיזון אחר של חלק מנכסי הצדדים יכול ביהמ"ש להביא לתוצאה צודקת, המתכללת ומשכללת את מלוא הנסיבות שהוכחו בפניו.
171. בהתאם להוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, לביהמ"ש יש סמכות לקבוע לא רק מהם הנכסים ברי האיזון, אלא גם באיזו דרך יבוצע האיזון, כאשר במקרים המתאימים, ניתן לקבוע איזון בלתי שוויוני בנכסים או חלק מהם או להוציא ממסת נכסי האיזון נכסים מסויימים ששווים לא יאוזן בהתאם לסעיף 5 לחוק יחסי ממון.
172. תכלית החוק והפסיקה היא ליצור איזון כלכלי ולא בהכרח באופן דווקני של חלוקה או חישוב מחצית על מחצית, בכל מקרה וביחס לכל סכום וזכות. חובה על ביהמ"ש להכריע באופו שימנע תוצאה בלתי שוויונית ושאינה צודקת ולאפשר שוויון הזדמנויות מהותי לבן הזוג "החלש" (ר' לעניין זה בג"ץ 2533/11 אשר אוזכר לעיל, ס' 152 . יש להבהיר כי סעיף 8 לחוק יחסי ממון מעניק לבית המשפט אפשרות לבחון כל מקרה לגופו, תוך התחשבות בשיקולי צדק והוגנות רחבים, בהתאם לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה ואין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים ונסיבות בהם על בית המשפט להפעיל את סמכותו במסגרת הסעיף (בג"ץ 6037/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א יפו (פורסם בנבו, 18.2.2019).
173. מובהר כי מצד אחד ברור כי יש פערים ביכולות ההשתכרות של שני הצדדים ואולם מצד שני, לא ניתן בענייננו להתעלם מכך שבידי התובעת תישאר מסת נכסים משמעותית, גם מבחינת נכסי המקרקעין וגם מבחינת כספים שעתידים להיות משולמים לה, כל זאת כאשר מאידך הנטל לשלם חובות בהיקף של עשרות מיליונים, יישאר באחריותו של הנתבע וגם זה יובא בחשבון.
174. אומנם יש להביא בחשבון את המשאבים המחולקים בעת הפרידה, כמו גם את היתרון שיש למי מהצדדים באפשרויות הכלכליות והעסקיות שיש לפניו ובידיו, אך לא ניתן יהיה להתעלם מהחיובים, ההתחייבויות והסיכון שיש בצדן של הזכויות המחולקות.
175. בעניינו למעשה, תוצאת פסק הדין תביא לכך שלטובת התובעת, יועברו ויזקפו אך ורק זכויות ואילו הנתבע יוותר עם כלל החובות, חלק מהזכויות וכמובן הפוטנציאל שבהמשך העשיה העסקית שלו.
176. לא יכולה להיות מחלוקת כי בענייננו מדובר בבת זוג שהיא "חלשה" במובן זה שהיא אינה מייצרת וכנראה אינה מסוגלת לייצר את אותו היקף זכויות כמו הנתבע אך מובהר כי אין כל חשש כי היא עלולה להקלע לחוסר כלכלי. הצדק החלוקתי בענייננו מביא בחשבון את הפערים בין הצדדים אך איננו דורש התייחסות למצב שבו חלילה מי מבני הזוג יהיה חלש כלכלית, שכן הצדדים צברו בתקופה הרלוונטית ממועד הנישואין ועד למועד הקרע מסת נכסים אדירה. על כן יוותר מעל ומעבר בידי כל אחד מהם.
177. כפי שאפרט בהמשך פסה"ד, ייקבע באיזה אופן יאוזנו חלק מנכסי הצדדים, תוך הבטחת צמצום הפער הכלכלי בין הצדדים וזאת מבלי לגרוע מחובת ביהמ"ש להידרש לניתוח חלקה של התובעת בחובות הצדדים ולא רק בזכויותיהם.
178. כבר כעת מובהר כי מצאתי מאותם טעמים שפורטו, של צדק חלוקתי, שלא לאזן בחלקים שווים את דירות הצדדים ולהורות על העברת מלוא הזכויות בשתי הדירות בעיר ***** לידי ולבעלות התובעת. יתר הזכויות יאוזנו בחלקים שווים בין הצדדים. לא למיותר להבהיר כי שווי הדירות בשוק החופשי בהתאם לאמור בחוות הדעת, הינו נכון למועד הקרע לפני למעלה מ 10 שנים ובית המשפט הביא בחשבון כי ערך הדירות עלה בצורה משמעותית ועל כן מדובר בסכום בלתי מבוטל שמאוזן שלא בדרך שוויונית, ומכל הטעמים שפורטו לעיל.
179. בטרם יפורטו הוראות האיזון, יידרש כעת ביהמ"ש להכרעה בשאלת החיובים המשמעותיים שעל הפרק.

 

 

סוגיות המס

180. המומחה רו"ח טולדנו מבהיר הן בפרק הפתיחה והן בפרק הסיכום של חווה"ד כי יש סוגיות מס משמעותיות על הפרק, שהוא עצמו לא נדרש להן וכי על ביהמ"ש להכריע בהן.
181. המומחה הבחין בין שתי סוגיות. הסוגיה הראשונה היא החוב לרשויות המס והסוגיה השניה היא שאלת אפשרות ניכוי המס הרעיוני על הפעולה שבמסגרתה יאוזנו הזכויות בחברות השונות אשר בבעלות הנתבע.
182. על מנת שהנתבע יעביר לתובעת את חלקה בעסקיו יש להידרש לשאלה כיצד יבחר לעשות כן וזאת בהתאם למפורט בחווה"ד באחת משלוש אפשרויות:

• למכור את מניותיו ולשלם מיסים שיחולו, ככל שיחולו, על המכירה.
• לממש נכסי נדל"ן ונכסים אחרים ולשאת במיסים שיחולו.
• למשוך דיבדנד ולשלם מיסים בגינו.

לא יכולה להיות מחלוקת כי בכל אחת מהחלופות שייבחרו, יחולו על הנתבע שיעורי מס כאלה ואחרים ועל כן יש להידרש לענין.

183. אדרש לשתי סוגיות מס אלו בשלב זה של פסק הדין ולקראת יישום אופרטיבי של מסקנות ניהול ההליכים.

 

חוות דעת המומחה בתחום המסים

184. ביום 23.1.2024, מונה עורך הדין מאיר מזרחי כמומחה מטעם ביהמ"ש, לצורך הגשת חוות דעת בנוגע לסוגיות המס (להלן: "מומחה המס") שפורטו בחוות דעת המומחה, רואה חשבון יגאל טולדנו. מומחה המס התבקש להתייחס לבחינת חבות המס המוערכת שיש להפחית משוויה של כל חברה, בהתאם למפורט בחוות דעת המומחה, ככל שימצא שיש להפחית חבות מס. מובהר כי במועד בו מונה מומחה המס, כבר גובש הסכם השומה עם רשויות המס ועל כן לא היה צורך בבחינה תאורטית או אקדמית של סוגיה זו, שכן גובה החוב כבר גובש והחל להיות משולם ע"י הנתבע.
185. בדומה לאמור בחוות דעת המומחה בענין שווי החברה, גם בסוגית המס, פעל מומחה המס באחת משתי חלופות חישוב מתודולוגיות. מומחה המס הסביר בחוות דעתו כי חישובי המס בגין המניות שבבעלות בני הזוג נערכו בשתי חלופות:

• החלופה הראשונה – החלופה החד שלבית.
• החלופה השניה – החלופה הדו שלבית.

מומחה המס הבהיר כי החלופה הדו שלבית איננה רלוונטית ביחס לכל החברות ובמקרים המתאימים, פורטו הסיבות.

מומחה המס הבהיר כי הערכת המס כוללת התייחסות לשומת המס שהתקבלה ע"י פקיד השומה לפני מועד הקרע, וכן להסכם שנחתם לאחריו.

186. בכל הנוגע לדרישת התשלום של רשות המסים, מתייחס מומחה המס לסכום המס שנקבע לתשלום בסך 160,000,000 ₪ ביחס לשנות המס 2018-2005. צוין כי הוסכם על פריסת התשלום למשך 5 שנים לרבות תנאי ריבית והפרשי הצמדה.
187. מומחה המס מציין בחוות דעתו כי בעקבות הסכם השומה שגובש עם רשות המסים, יתרות הזכות שעמדו לזכות חברות ישראליות קשורות, עומדות ישירות לזכותו של הנתבע ובהתאם בהערכת המס המסכמת, לא חושב מס בגין דיבידנד מהחברות הזרות.
188. מומחה המס מציין כי על אף שהסכם השומה נחתם במועד מאוחר למועד הקרע, הרי שיש להביא בחשבון את חבות המס לפי ההסכם במסגרת שכלול הערכת המס, שכן ההסכם מתייחס לחלק מהשנים שקדמו למועד הקרע. מומחה המס מציין כי נוכח הוראת הסכם השומה (במסגרתה התחייב הנתבע לפרק חברות זרות המוחזקות על ידו מבלי שהדבר יגרור חבות מס נוספת בישראל) לא חושבה חבות מס בגין פירוק חברות זרות שהחזיקו במזומנים ובשווי מזומנים.
189. מומחה המס ציין בחוות דעתו כי על בית המשפט להידרש לשאלה האם יש להביא בחשבון את מלוא סכום הסכם השומה או רק את חלקו.
190. בדומה להערכות שווי החברה, גם סוגיית המיסוי איננה ענין שבתחום מומחיותו של בית המשפט ועל כן, מינה בית המשפט מומחה בתחום. לא אחזור על פסיקה שפורטה בענין מינוי מומחים בפרק הנוגע למינוי המומחה רואה חשבון יגאל טולדנו, אך ברור כי פסיקה זו יפה גם בעניינו של מומחה המס.
191. עו"ד לזר ממשרדו של עו"ד מאיר מזרחי, נחקר על חוות דעתו ולא מצאתי לאחר ששמעתי את חקירתו כי נפל פגם בעבודת מומחה המס, באופן שיגרום לבית המשפט שלא לאמץ את מסקנותיו כמפורט בחוות דעתו.
192. מובהר כי בחקירת המומחה התברר כי נפלה טעות סופר מסוימת וכן טעות תחשיבית וחוות דעת מעודכנת ומתוקנת הוגשה לתיק ביהמ"ש ביום 23.4.2025.
193. כאמור וכזכור יש להפריד בין הערכות שווי המס שיש להפחית ובין ההכרעה השיפוטית האם יש להפחית את שווי המס, בין ביחס לשווי המס בהסכם השומה ובין ביחס לשווי המס בגין העברת הזכויות בין הצדדים.

 

החוב לרשות המסים

194. כנגד הנתבע הוגשה ע"י רשות המסים, תביעה לתשלום שומת מס של השנים 2005 – 2014 בסך מיליארד שקלים. במסגרת הליכים אלו, הנתבע טען כי הוא היה תושב חוץ, אך לאחר שמיעת הראיות ובירור העובדות (בין היתר גם בשל טענות התובעת) נקבע כי בשנים הרלוונטיות לעריכת שומת המס, היה הנתבע תושב ישראל.
195. ההליכים אמנם נפתחו בדרישת שומה ע"ס מיליארד שקלים ואולם לבסוף גובש הסדר בין הנתבע לרשות המסים, במסגרתו חויב הנתבע לשלם למדינת ישראל שומת מס בסך 160,000,000 ביחס לשנות המס 2005 – 2018.
196. יובהר כי הנתונים הנוגעים לשומת המס שנדרשה ע"י רשות המסים, רלוונטיים לא רק לגופם של דברים, אלא גם משום שככל הנראה היוו חלק משמעותי מהרקע והמוטיבציה של התובעת לנהל את ההליכים כפי שניהלה. הדבר משתקף לאורך כל שנות ניהול ההליכים וגם בסיכומים, שם ממשיכה התובעת לעמוד על כך שרשות המיסים העריכה את שווי הנכסים ב 3.5 מיליארד שקלים, תוך התעלמות מכל מה שהתברר בהליכים משפטיים לאחר מכן.
197. מבלי להמעיט או לצמצם בהיקף סכום השומה שהוסכם לבסוף, הענין מובהר חזור והבהר שכן זהו הנימוק המרכזי עליו סומכת התובעת את טענותיה במשך עשר שנים תמימות, מבלי שיש בידה או בידי רשות המיסים בדל ראייה בענין זה.

ואפרט – התובעת ביקשה לשכנע את ביהמ"ש כי שווי עסקיו ונכסיו של הנתבע עומד ע"ס 3.5 מיליארד ₪, זאת בהתבסס על הערכות שומת המס ע"ס מיליארד הנ"ל. אלא שבענין זה והדברים היו ידועים לתובעת, התברר כי הערכת שווי הנכסים ע"י רשות המיסים לא היתה מבוססת ולא בכדי גובש לבסוף הסדר במסגרתו התחייב הנתבע לשלם 160,000,000 ₪ במקום הדרישה ע"ס מיליארד ש"ח. עוד יודגש כי לא זו בלבד שרשות המסים לא הצליחה להוכיח שומת מס על סך מיליארד שקלים, אלא שהסכם השומה שגובש סופו של יום מתייחס לא רק לשנות המס 2005-2014 אלא גם ביחס ל-4 שנות מס נוספות, עד לשנת המס 2018.

198. עיון בפרוטוקולים שהתנהלו בביהמ"ש המחוזי בפני כב' הנשיא (כתוארו אז) השופט יוסף אלון, מעלה כי במסגרת חקירת פקידי השומה, התברר כי היה מרחק רב, עצום, בין הערכות השווי שנכתבו בדרישת השומה ובין הראיות שהיו בידי רשות המיסים. (ר' לענין זה פרוטוקול הדיון מיום 23.1.2014 בתיק *****************(לא פורסם, נמצא במע' נט המשפט).
199. למעשה כב' הנשיא אלון מתייחס בחקירת פקידי השומה לכך שהתברר כי ככל הנראה כאשר הוצאו השומות, הן הוצאו על סכומים פנטסטיים (כך לשון כב' הנשיא אלון) שאין להם לא ידיים ולא רגליים, אשר התבססו על סמך כל מיני פרסומי אינטרנט.
200. יתר על כן כב' הנשיא אלון שואל במסגרת חקירת פקידי השומה, מדוע לא בדקו הדברים לעומק, גם כאשר החלו לקבל נתונים על השנים 2006 -2007 ועדיין התבססו על פרסומים בעיתונות ועל ניתוחי תשואות, תוך התעלמות מנתונים שהוצגו להם ביחס לשנים אחרות, כגון שנת 2008 ואולם תשובת פקידי השומה רק מחזקת את הרושם שבא לבסוף לידי ביטוי בהסכם השומה, כי הערכות השומה לא התבססו על נתונים או ראיות אלא אך ורק על פרסומים ורכילויות בתקשורת הכתובה ובאינטרנט.
201. התובעת ניהלה הליך במשך שנים רבות, תוך שמסרבת להשתחרר מהתמונה אשר התבססה בדמיונה בעקבות דרישת השומה הפנטזיונרית של רשות המיסים ואולם על אף שהסתמכה על דרישת רשות המיסים, לא הסכימה להידרש לדרישת החוב שבאה בצידה.
202. אותה תובעת אשר טוענת כי זכותה לקבל מחצית מכל שווי הנכסים שניהל הנתבע במהלך התקופה שמשנת 1977 ועד היום, סבורה כי היא זכאית לקבל מחצית הזכויות, אך איננה צריכה להיות שותפה בחובות, לרבות לא החובות לרשות המיסים שאינם במחלוקת והיו פרי הסדר שגובש לאחר ניהול הליכים בכלל הערכאות, ולאחר שהנתבע התאמץ מאד על מנת לשכנע כי שווי עסקיו והכנסותיו אינו מגיע לכדי 3.5 מיליארד ₪.
203. גם אם ניתן לומר, במקרים מסוימים, כי כאשר בני זוג מתנהלים באופן שבו אחד מהם מסתיר מהאחר נטילת חובות ואז האחר רשאי לטעון שאין לשתף אותו בחובות, הרי שאז ניתן לבחון טענות אלה בכל הנוגע להלוואות פרטיות שנלקחו או הלוואות שנלקחו מהבנקים, תוך הסתרה מבן הזוג האחר. בענייננו, לא ניתן לקבל את הטענה שחיוב הנתבע בשומת מס לטובת מדינת ישראל, בגין עסקים שהוקמו ונוהלו בתקופת השיתוף, צריכה להיות מוטלת אך ורק לפתחו של הנתבע.
204. כל סכום שהנתבע הצליח להשיג, יכול להיות מחושב לטובת שני הצדדים, אך ורק לאחר שיופחתו ממנו החיובים המוסדרים. בוודאי הדברים אמורים לגבי חיובי מס המשולמים בפועל לרשות המיסים. השיקים שנערכו לטובת רשות המסים הוצגו אף הם כחלק מחומר הראיות.
205. יובהר כי עמדות שני הצדדים בענין החוב לרשות המסים שגויות ולא מצאתי לקבלן.
206. התובעת טוענת בסיכומיה כי אין לחייב אותה כלל וכלל בחוב לרשות המסים. יוער כי דווקא במסגרת חקירת מומחה המס נאמר מפיה של התובעת כי החוב משותף לה ולנתבע. (ר' עמ' 32 שורות 18-20 לפרוטוקול הדיון מיום 20.3.2025 הסרוק בתיק תלה"מ 58760-10-17).
207. הנתבע טוען מצדו כי יש לחייב את התובעת בחלקה בחיוב המס שהופיע בדרישת פקיד השומה, נכון למועד הקרע, על סך מיליארד שקלים.
208. בדיוק כשם שיהיה זה בלתי סביר לקבל את עמדת התובעת לפיה היא זכאית לקבל חלק ברווחי הנתבע אך איננה צריכה להיות מחוייבת בחובות עסקי הנתבע, כך לא ניתן לקבל את הטענה המופרכת של הנתבע לפיה יש להתייחס בצורה דווקנית לחוב התאורטי שריחף כחרב מעל צווארו נכון למועד הקרע על סך מיליארד שקלים, על אף שבפועל חוייב בכ- 16% מחוב זה.
209. לא אתעלם מכך שהחוב הופחת בעקבות מאמצים גדולים שעשה הנתבע, לרבות הכרה בהוצאות שהוציא לצורך ניהול ההליכים. כשם שהנתבע ציפה בסיכומיו מבית המשפט כי יובאו בחשבון ההוצאות ששולמו על ידו לצורך צמצום הסכום, כך עליו להבין ולצפות כי בית המשפט לא יחייב ולא יגרע מרשימת הזכויות של התובעת סכומים תאורטיים, שהנתבע לא חויב בהם בסופו של יום.
210. יובהר כי גם מומחה המס ציין כי עמדתו היא שיש להפחית לא את השומה התאורטית של מיליארד שקלים, אלא את השומה שהוסכמה בסופו של דבר בהסדר בין הנתבע לרשויות המס בסך 160 מיליון שקלים ולכל היותר, את השומה שהוסכמה בפועל בצירוף עלויות ההלוואה שנטל על עצמו הנתבע כדי להחזיר את החוב, וזאת בסך כ 176,500,000 ₪.
211. משכך אני קובעת כי כל סכום שיש לזקוף במסגרת רשימת הזכויות הנוגעות לשווי נכסי בני הזוג, ביחס לתקופה הרלוונטית ועד למועד הקרע, יחושב לאחר קיזוז החוב המשותף של בני הזוג לרשות המסים. בין החלק שכבר שולם ובין החלק שישולם בעתיד, שכן כלל הסכומים ששולמו ע"ח חוב זה ע"י הנתבע שולמו לאחר מועד הקרע.
212. ומכאן לקביעת היקף החוב המשותף לרשות המיסים –

• מצאתי לדחות את טענתו ה"יצירתית" של הנתבע בדבר כך שמשמעות המסמך שהוכתר בכותרת "נספח ה' להסכם מיום 14.9.2021" (צורף כנספח לתגובה מיום 4.11.2022 לבקשה מס' 99 בתיק 37567-07-15), הינה כי שומת המס מתייחסת רק לשנים 2004 עד 2014 ועל כן יש לזקוף לחובת התובעת את מחצית ממלוא החוב לרשות המיסים שכן כולו מתייחס לשנות השיתוף.

בניגוד לנטען בסיכומי הנתבע בענין זה, בנספח ה' הנ"ל צוין מפורשות:

"          אין בנספח זה לשנות את מהות ההסכם על כל סעיפיו. נספח זה מהווה את אופן השידור של סעיף 2 להסכם"

 

בהסכם השומה נקבע מפורשות בסעיף "והואיל" הראשון הפותח את הסכם השומה:

"          והואיל: ופקיד השומה הוציא לנישום שומות לשנים 2005 ועד 2014, והצדדים מעוניינים להגיע להסכם כולל עד שנת המס 2018 (כולל) (להלן: "שנות המס שבמחלוקת")               "

לא מצאתי לפרש בכל דרך אחרת את הסכם השומה, אלא כפי שמשתמע ממנו וכפי שאף מתייחס מומחה המס בחוות דעתו – הסכם השומה מתייחס לשנות המס משנת 2005 ועד 2018 (כולל), כך לשון ההסכם ואין בנספח ה' הנ"ל לשנות את מהות ההסכם על כל סעיפיו.

• בחינת הסכם השומה מעלה כי הסכם השומה שהעמיד את השומה לתשלום על סך 160 מיליון שקלים, מתייחס ל-14 שנות מס משנת 2005-2018. שעה שאין חלוקה לכל אחת משנות המס, ועל מנת להעריך מה חלקה של התובעת בחוב ביחס לשנים שמהוות את התקופה הרלוונטית, מצאתי לחלק את סכום השומה ל- 14 שנים.
• מתוך 14 השנים בגינן גובש הסכם השומה, 5 שנים מהוות חוב משותף וכך אתייחס בהמשך לגובה חוב המס המשותף.
• מצאתי לקבל בעקבות חקירת עו"ד לזר את עמדתו של ב"כ הנתבע, כי יש להתייחס לסכום הריאלי ששולם בפועל ולא רק לסכום שהוסכם בהסדר, במיוחד הדברים אמורים לא רק ברמה התאורטית אלא ברמה המעשית כאשר עסקינן בהסדר חוב בפועל של כ 194,700,000 ₪.
• שעה שהסכם השומה איננו מתייחס לגובה השומה בגין כ"א מהשנים, הסכום שמיוחס לשנת מס כזו, או לשנת מס אחרת, מצאתי לערוך ממוצע ולקבוע כי ביחס לכל אחת משנות המס הרלוונטיות להסכם ייקבע כי ישולם 1/14 מגובה השומה שהוסכם.
• גובה השומה נקבע על סך 160,000,000 ₪ ועפ"י הראיות שהוצגו, השיקים ותדפיסי שערוכים של מס הכנסה, כולל ריבית והצמדה ישלם הנתבע בפועל סך של 194,700,000 ₪ בגין שומת המתייחסת ל 14 שנות מס, הרי שבגין כל אחת משנות המס, חוייב הנתבע בתשלום 13,907,143 ₪.
• בסה"כ החישוב נעשה ביחס ל 14 שנות מס, כאשר מועד הקרע נקבע בחודש יולי שנת 2015, ומכאן מצאתי להפחית ערך של 3 וחצי שנות מס ובסה"כ יופחת סכום של 48,675,000 שישולמו ע"י הנתבע בגין 3.5 שנות מס לאחר מועד הקרע.
• משכך גובה החוב המשותף לרשות המיסים בגין שנות המס שעד למועד הקרע עומד על סך 146,025,000 ₪ ויש לזקוף לחובת התובעת מחצית מסכום זה ע"ס 73,012,500 ₪.

 

סוגיית ניכוי מס רעיוני בהעברת מניות בין בני זוג אגב הליכי גירושין

213. השאלה האם יש לנכות מס רעיוני בהעברת מניות בין בני זוג אגב הליכי גירושין היא שאלה עקרונית שטרם הוכרעה בפסיקה. כך גם התייחס לכך כב' השופט מזוז בבע"מ 2943/16 בענין פלוני נ' פלונית בהחלטה מיום 8.12.2016. באותו ענין לא מצא ביהמ"ש העליון לתת רשות ערעור והענין לא נדון לגופם של דברים. אך בפועל בסדרת פסקי דין, נקט בית המשפט בגישה עקבית למדי במסגרתה לא נהגו בתי המשפט לנכות מס רעיוני בהעברת מניות בין בני זוג, אגב הליכי גירושין.
214. בענין שהובא לפתחו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בבג"ץ

61017-11-24 פלוני נ' בית הדין הרבני אזורי אשר עדיין מתנהל, הובא הענין כעניין עקרוני לפתחו של בג"ץ ויש לקוות כי בג"ץ יקבע הלכה מחייבת בענין זה.

כך או אחרת נכון לעת הזו, בהעדר הלכה מחייבת יש לבחון את הוראות הדין ואת עמדת רשות המסים שכן זו רלוונטית ביותר לענייננו ובכלל לעניינם של בני זוג בכל הנוגע לביצוע איזון משאבים ובזיקה לבחינת היבטי המס.

215. השאלה הראשונה שיש לשאול היא האם העברתו של נכס אגב גירושין, מקימה אירוע מס שבעטיו המעביר או המקבל יהיו מחוייבים במס.
216. ככל שמדובר באירוע מס, אזי בכל הנוגע ליחסים בין בני זוג, לא ניתן להתעלם מכך שהזכות שהוגדרה כזכות משותפת, טומנת בחובה את החובה לשאת במשותף בכלל החיובים הנוגעים לאותה זכות, לרבות חיובי המס. השאלה הנוספת המתעוררת היא ככל שעסקינן בתשלום מס עתידי, שבו עשוי לשאת בן הזוג שמלוא הזכויות מועברות או נותרות בחזקתו, ואם כן, כיצד יובאו בחשבון תשלומי המס העתידיים.

 

העברה אגב גירושין כאירוע מס

217. בין בני זוג עשויות להיות מועברות זכויות ביחס למספר סוגים של נכסים. בכל הנוגע למיסוי מקרקעין הרי שסעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג- 1963 קובע כי העברת זכויות במקרקעין אגב גירושין, לא תחשב מכירה המקימה אירוע מס. כך גם ביחס לחיוב בהיטל השבחה.
218. יתר על כן, בחוק חלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג, אף נקבע הסדר מיסוי פרטני בנוגע לחלוקת חסכונות פנסיוניים אגב גירושין.
219. על אף האמור, בכל הנוגע להעברת זכויות בנכסים מסוגים אחרים, לא נקבע הסדר מיוחד.
220. גם בחוק יחסי ממון אין התייחסות קונקרטית לשאלת אפשרות המיסוי העתידי בעת הערכת שווי הנכסים, לצורך איזון המשאבים. למען הסר ספק פקודת מס הכנסה אינה כוללת הסדר ספציפי המתייחס להעברת נכסים שאינם זכויות פנסיוניות או זכויות במקרקעין, בין בני זוג אגב הגירושין.
221. על בית המשפט, עד להסדרת חקיקה או פסיקה מחייבת בענין זה, להשלים את החסר, באמצעות כלים נוספים. במיוחד הדברים אמורים בענייננו, שעה שלא ניתן להתעלם מהיקף הנכסים ומהעובדה ששאלת המיסוי יכולה להשפיע באופן קרדינלי על היקף הנכסים שיועברו לתובעת, בין אם אקבע בפסק דין זה כי יש לשלם לתובעת את חלקה בנכסים בערכי ברוטו, ובין אם אקבע כי יש לשלם לה את חלקה בנכסים בערכי נטו. עסקינן בהפרש בענייננו שבא לידי ביטוי בעשרות מיליוני שקלים.
222. החבות במס נקבעת על פי ההסדרים החוקיים בענין זה ובהתאם להחלטות רשות המסים שניתנו בענין מיסוי העברת נכסים אגב גירושין, כאמור נכסים שאינם נכסי מקרקעין או חסכונות פנסיוניים.

 

החלטת מיסוי 7681/14

223. במסגרת בע"מ 2943/16 (אשר אוזכר לעיל, סעיף 213 לפסק הדין) הוצגה לבית המשפט החלטת מיסוי 7681-14 (להלן: "החלטת רשות המסים").
224. החלטת רשות המסים מתייחסת לשאלת ההתחשבות בחיוב עתידי במס בעת הערכת שווי של נכסים ברי איזון. מהחלטה זו ניתן ללמוד כי העברת נכסים בין בני זוג אגב גירושין, שלא נקבע בחיקוק מפורש לגביה כי אינה מהווה אירוע מס, תהווה העברה מחויבת במס. לא ניתן להתעלם מכך שהחלטת רשות המסים מביאה לתוצאה רלוונטית מאוד לענייננו, שכן בן הזוג שהנכס יוצא מרשותו (בענייננו התובעת), יידרש לשלם בגין העברת הזכויות מס רווח הון. המס על פי החלטת רשות המסים משולם בגין רווח ההון שנובע מאירוע העברת הזכויות, תוך חישוב התמורה שיש לזקוף כי שולמה בגין הנכס במסגרת איזון המשאבים. מצב דברים זה, יביא למצב שבו, ככל שהסכומים לא יובאו בחשבון במסגרת איזון המשאבים, תצטרך התובעת, על הזכויות שיועברו לרשותה במסגרת פעולת איזון המשאבים, לשלם לרשות המסים את החיובים הרלוונטיים במס.
225. החלטת רשות המסים אינה מסתכמת בכך והיא אינה מתעלמת מהעברה הייחודית בין בני זוג, במעמד איזון המשאבים, ואותה החלטת רשות המיסים קובעת, כי מקום שבו יביאו בני הזוג בחשבון את ההתחשבנות ביחס למיסוי, ניתן יהיה למנוע מצב של חיוב עתידי במס.
226. ושוב יודגש משמעות החלטת רשות המסים היא, כי מקום בו תובא בחשבון בהתחשבנות הפנימית בין בני הזוג הערכת שווי המס, אזי העברת הנכסים לא תקים אירוע מס. מקום בו הצדדים לא התחשבו בחבות המס העתידית יהווה הדבר אירוע מס ויהיה על הצד המקבל לשלם את החיובים הרלוונטיים בגין קבלת הזכויות ועל הצד המעביר, לשלם את החיובים הרלוונטיים בגין העברת הזכויות.
227. מובהר כי החלטת רשות המסים עסקה (להבדיל מענייננו) בענין שבו מניות חברה פרטית הוחזקו ע"י שני בני הזוג בחלקים שווים ובמסגרת הסכם הגירושין, כחלק מאיזון המשאבים הוסכם כי 50% ממניות החברה שהוחזקו ע"י בן זוג אחד תועברנה לבן הזוג האחר ורשות המסים נתנה הסכמתה לדחיית תשלום המס בנסיבות כאלו.
228. בפסק הדין שניתן ע"י כב' השופטת איריס אילוטוביץ סגל בתלה"מ 63643-01-18 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו, 27.12.2023), נקבע כי:

"                     העברת מניות אגב גירושין, עשויה להיחשב כאירוע מס כבר בעת איזון המשאבים, או להוות אירוע מס נדחה בראי דיני המס. משכך יש להביא בחשבון את חבות "המס הרעיוני" שיחול בגין שלב המיסוי השני כאמור לעיל.                                  "

229. אני שותפה לעמדה עקרונית זו. אלא שכב' השופטת אילוטוביץ סגל, סברה כי דרך המלך הראויה במקרים שבהם הכסף נשמר בחברה היא לקבוע מגבלות של זמן על התקופה שבמהלכה ניצב בן הזוג שאינו מחזיק במניות בסיכון שצריך לשפות את בן הזוג האחר המחזיק במניות ומצאה באותו ענין כי 5 שנים יהוו תקופה סבירה. באותו פסק דין במועד מתן פסק הדין כבר חלפו 5 שנים ממועד הקרע ועל כן בית המשפט באותו ענין קבע כי יש להביא בחשבון רק את המס ששולם בפועל במהלך תקופה זו.
230. בעניינו חלפו יותר מ-10 שנים ממועד הקרע, היתה תנועה ביחס לחלק מהחברות ואולם העיכוב באיזון המשאבים והאפשרות לקבל תמונה ברורה, התרחש בין היתר בגין התנהלות התובעת ולא מצאתי כי משיכת הזמן ע"י התובעת צריכה להביא לשיקולים שיפעלו לטובתה.
231. הלכה פסוקה היא כי בכל הנוגע להעברת זכויות בחברות ובמניות, אין מדובר בנכס משותף אלא בנכס בר איזון, שלבן הזוג הלא רשום אין ולא היתה זכות חפצית בו אלא רק הזכות לאיזון משאבים.

ור' פסיקת ביהמ"ש העליון בבע"מ 5620/24 פלונית נ' פלוני )פורסם בנבו 30.6.2022(:

"        מנגנון איזון המשאבים שבחוק קובע אפוא חיוב אובליגטורי, שאינו משנה את זכויות הקניין בנכסים הרשומים על-שם מי מבני הזוג, אלא מאזן ביניהם את השווי של כלל נכסיהם באופן שוויוני ".

232. עוד לא ניתן להתעלם מכך שבעמדת היועמ"ש שהוגשה בבג"ץ 61017-11-24 (שאוזכר לעיל, ס' 206 לפסק הדין) צוין כי:

"          נקודת המוצא היא כי העברת נכסים אגב גירושין, תהווה ככלל אירוע מס"

(סע' 31א. לעמדת היועמשי"ת).

233. צוין שם, כי בהעדר דחיית אירוע המס, בהתאם לתנאיה של החלטת המיסוי, העברת נכסים אגב גירושין תחוב במס במועד העברתם. דחיית אירוע המס על פי עמדת היועמ"ש תהא התחשבות בחבות המס העתידית בעת איזון המשאבים וכי הגבלת תוקף ההתחייבות למשך מספר שנים, בדומה למה שנעשה בתלה"מ 63643-01-18 אינה מגשימה את עקרון הפרידה החלקה הנובע מהוראות חוק יחסי ממון, אלא רק מגבילה את הפגיעה בו ואינה מצדדת באימוץ גישה זו.
234. עולה מעיון בעמדת היועמ"שית כי היא תומכת בגישה של חישוב הנטו וסבורה כי קיפוח מי מבני הזוג אינו הולם את תכלית חוק יחסי ממון שאמורה להביא לאיזון משאבים שוויוני.
235. עולה מעיון בעמדת היועמ"שית כי היא מפנה לכך שניתן לאמץ גישה של חישוב בערכי ברוטו ואולם זאת בכפוף להותרת החיוב במס על בן הזוג שהעביר את הזכויות ללא מגבלת זמן. ככל שבן הזוג יסכים לקחת על עצמו את התחייבות השיפוי שתעמוד בתוקפה לרבות תוך העמדת בטוחה מתאימה, מציינת היועמ"שית כי במקרה כזה רשות המסים תסכים לדחיית מועד החיוב במס, אך אין מקום לכבול את שני בני הזוג ללא התחייבותם המפורשת בענין זה.
236. בענייננו, נוכח הפער המשמעותי ביכולת ההתנהלות העסקית של שני הצדדים, לא מצאתי כי ניתן להידרש לאפשרות כזו, של הותרת אפשרות החיוב במס על הצד המקבל את שווי הזכויות בכסף, ללא מגבלת זמן.
237. להבדיל ממקרים בהם עסקי בני הזוג נוהלו במשותף ע"י הצדדים, ואף היו רשומים שניהם כבעלי המניות מסיבות מעשיות, בענייננו אין מחלוקת וכך טוענים שני הצדדים, מלוא עסקיו חובקי העולם של הנתבע, נוהלו על ידו באופן בלעדי. לתובעת לא היתה דריסת רגל עסקית. היא לא שותפה ביזמות, בתכנון ובביצוע. אין ולא היה באמור כדי לגרוע מזכותה לאיזון משאבים בנכסים שנוהלו ע"י הנתבע בתקופת החיים המשותפים, אך לא ניתן להתעלם מכך שבמקרה בו תימכר אחת החברות או יותר מאחת מהן, יהיה זה בלתי סביר לצפות כי התובעת תהיה מסוגלת לגייס את המיליונים הרבים שידרשו לתשלום המס.
238. מאידך יהיה זה בלתי צודק באופן חריג בענייננו שלא להביא בחישוב בעת איזון המשאבים את החיובים במס, כאשר ברור שהנתבע שכלל הזכויות בחברות השונות רשומות על שמו, יידרש לשלם בעצמו וללא יכולת להיפרע מהתובעת את חלקה בחיובים בעת תנועות המכירה של החברות.
239. מצאתי עוד להוסיף בעניין זה, כי הגם שהענין לא הוכרע בפסיקה הרי שרק לאחרונה, בחודש ינואר 2026, פורסם מאמרם של המלומדים פרופ' שחר ליפשיץ, רו"ח אהוד שושן ועו"ד שמואל מורן העוסק בעניין זה ואף הם תומכים בגישה העקרונית כי חלוקת נכסים צריכה להתבצע בערכי נטו, תוך קביעת איזונים במקרים המתאימים לכך. יתר על כן במאמרם הם מציעים לדחות את "גישת החלוקה הדחויה" וטוענים כי הותרת איזון מס עתידי כענין תלוי עד לבירור, ממשיכה את התלות בין הצדדים וכי גישה זו, עלולה להוביל בעתיד לקשיי גבייה.

(ראו פרופ' שחר ליפשיץ, רו"ח אהוד שושן ועו"ד שמואל מורן "ברוטו או נטו בגירושין ובהעברות בין-דוריות" עסק משפחתי גיליון 4 48 (2026)).

240. בענייננו כפי שפורט לעיל, קשיי הגביה הינם בהחלט שיקול משמעותי ואני סבורה שתכלית הוראת החוק והפסיקה בענין איזון המשאבים והשלמת תהליכי הפרידה אינה יכולה להתממש, כאשר מאמצים את גישת החלוקה הדחויה ובמיוחד לו הייתי מאמצת אותה בנסיבות שבענייננו.

 

חישוב ניכוי המס הרעיוני

241. לאחר שנקבע על ידי כאמור כי יש לערוך חישוב של ניכוי המס הרעיוני, אדרש לשיטת גובה ההפחתה בהתאם לאמור בחוות דעת מומחה המס.
242. מומחה המס מציין כי ישנן שתי חלופות לחישוב המס בגין המניות שבבעלות הצדדים.

החלופה הראשונה – חלופה חד שלבית: חלופה המתייחסת לאפשרות של מימוש מלא של מניות החברה, כאשר נטען כי רוכשים פוטנציאליים לרוב מעדיפים לרכוש את נכס הבסיס ולא את מניות החברה, אזי בחלופה של חישוב חד שלבי, נהוג להפחית את שווי נכסי הנטו של המניות בשיעור 20-30%.

החלופה השניה – חלופה דו שלבית: בחלופה זו הוצגה האפשרות של חבות המס בגין מימוש נכסים בידי כל חברה ולאחר מכן בחינת תוצאת המס, הנגזרת מחלוקת ההון העצמי שנותר בידי החברה לאחר תשלום המס כדיבידנד לבעל המניות.

243. מומחה המס ציין כי בכל אחד מהחישובים, נבחרה השיטה הרלוונטית, כאשר ביחס לחלק מנכסי הצדדים, ננקטה חלופה משולבת נוכח מאפייני הנכסים.
244. מומחה המס הבהיר כי הערכת המס שביצע ביחס לעניינם של הצדדים, הביאה בחשבון גם את השלכות הסכם השומה. מומחה המס הסביר כי בעקבות הסכם השומה, יתרות הזכות שעמדו לזכות חברות קשורות ישראליות, עומדות ישירות לזכות הנתבע, ובהתאם בהערכת המס המסכמת, לא חישב מומחה המס, מס בגין דיבידנד מהחברות הזרות.
245. מומחה המס הביא בחשבון גם את התחייבות הנתבע על פי הסכם השומה לפרק חברות זרות המוחזקות בידו, ללא חבות במס נוסף בישראל. מכך המומחה מבהיר כי לא חישב חבות מס לגבי פירוק חברות זרות שהחזיקו במזומנים ושווי מזומנים.
246. מומחה המס מבהיר כי שווי של חברות עם גירעון בהון הופחת משווי הנכסים ולא ניתן לחשב לגבי חברות אלה חבות מס בשיטה הדו שלבית, שכן במצב כזה, חברה לא רשאית לחלק דיבידנדים. מומחה המס מתייחס להפחתות בגין כל אחת ואחת מהחברות כמפורט בחוות הדעת וכפי שיובא בתמצית להלן:

מומחה המס מנתח בחוות דעתו, עמודים 7-9 את חשיפות המס שהתממשו בענין חלק מהחברות ולאחר ביצוע הערכות על ידו, עורך הפרדה בין שווי החברות שיש להן גרעון בהון ובין שווי החברות שאין להן גרעון בהון.

247. מומחה המס עורך בעמ' 10 לחוות דעתו, תחשיב במסגרתו הוא מפחית את מלוא הסכם השומה, אלא שכפי שקבעתי בפסק דין זה, לא יופחת מלוא הסכם השומה, שכן ההסכם מתייחס גם לשנות מס שהתרחשו לאחר מועד הקרע. משכך, אערוך בפסק דין זה חישוב בהתאם להפחתות המס המוצעות ע"י מומחה המס ביחס לכל אחת מהחברות שיש לגביהן אפשרות כי תבוצע לגביהן מיסוי מס רעיוני.
248. מומחה המס מציע הפחתה בטווח 20-30% ולאחר בחינת עניינם של הצדדים, שעה שחלק מהתנהלות הנתבע בעסקיו בחו"ל נסתרת מעיני ביהמ"ש, מצאתי לקבוע כי תבוצע הפחתה של מס רעיוני בגובה 20% כמפורט בחוות דעת מומחה המס, קרי הפחתת מס אך על הרף הנמוך שלה.
249. בענייננו לא מצאתי לפטור את התובעת מחישוב חלקה בחיובי המס העתידיים ושעה שחוות דעת מומחה המס, מתייחסת לחיובים אלו, מצאתי להביא אותם בחשבון וזאת על מנת לקיים את עקרון הפרידה החלקה בין הצדדים, במיוחד על רקע מורכבות הנכסים והתמונה העסקית. ואולם, מצאתי להסתפק בהפחתה של 20% המוצעת בחוו"ד מומחה המס ולא מעבר לכך.
250. הפחתות המס כאמור בפרק זה יובאו בחשבון בפרק הסיכום.

 

התביעה בתלה"מ 58760-10-17

251. שנתיים לאחר הגשת התביעה הרכושית בתלה"מ 37567-07-15, לאחר החלפת הייצוג, הגישה התובעת תביעה רכושית נוספת במסגרתה עתרה לסעד הצהרתי להורות על ביטול עיסקת המכר של חברת X למר פלמוני.
252. הסעד האמור התברר במקביל ובמאוחד עם יתר הטענות הרכושיות בענין הברחת נכסים ומובהר כי נוכח הממצאים שהתקבלו הרי שדין תביעה זו להידחות.
253. מעבר לעובדה שסוגיית חלקה של התובעת בזכויות בחברת X התברר במסגרת התביעה הרכושית העיקרית, הרי שממילא הובהר מעבר לכל ספק כי עיסקת המכר, בניגוד לנטען בכתב התביעה, היתה אמיתית. עוד יוזכר כי בפועל כל שרלוונטי לענייננו הוא סוגיית שווי החברה במועד הקרע שכן המכירה לצד ג' ממילא נעשתה לאחר מועד הקרע.
254. יודגש, אמנם, בחווה"ד המומחה טולדנו, הוא מפקפק בשאלה האם זו אכן עסקה אמיתית, אך המומחה טולדנו הבהיר כי לאחר בדיקה התברר כי ככל שנעשתה עיסקת המכר, הרי שנעשתה במחיר הריאלי שלה וזהו הנתון המרכזי הרלוונטי לצורך איזון המשאבים.
255. אין מחלוקת כי חברת X היתה בבעלות הנתבע במועד הקרע. בענין זה, המומחה טולדנו ביצע את המוטל עליו וקבע את שוויה לצורך איזון המשאבים, נכון למועד הקרע. לא היה זה מתפקידו של המומחה לבחון האם אכן לאחר מועד הקרע, החברה נמכרה או לא נמכרה לפלמוני. הנתבע טוען כי החברה נמכרה לפלמוני ותפקידו של המומחה היה לבחון את השאלה האם נמכרה במחיר הריאלי ככל שאכן נמכרה. בענין זה, מצאתי לקבל את מסקנת המומחה כי נכון למועד מכירתה, נמכרה חברת X במחיר ריאלי. זהו הנתון הרלוונטי לענייננו: מהו השווי הריאלי של חברת X במועד הרלוונטי. אין זה רלוונטי האם החברה נמכרה לפלמוני או שהעסקה בוצעה רק למראית עין, כחלק מהאופן שבו הנתבע מנהל את עסקיו עם שותפיו העסקיים וממילא מובהר כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי העסקה לא היתה אמיתית.
256. יתר על כן, מצאתי לקבל את עדות המומחה לפיה מסקנתו המקצועית היא, כי בין אם עסקת המכירה אמיתית ובין אם לאו, הרי שבפועל פלמוני הוא המחזיק בפועל של חברת X (ר' לעניין זה תמלול פרוטוקול הדיון מיום 19.3.2025 עמ' 16 שו' 19-39, עמ' 17 שו' 1-4 ועמ' 19 שו' 10-17, הסרוק בתיק תלה"מ 58760-10-17).
257. עוד בענין זה עולה כי לא זו בלבד שמר פלמוני הפך להיות מחזיק בפועל, אלא שעולה מהמסמכים כי הוא עצמו הפך להיות החברה, שילם לנתבע ולחברת ***** את חובות X ואף התקזז עם הנתבע על חובות אחרים של הנתבע כלפיו.
258. יובהר כי מסקנה זו של המומחה, שלא מצאתי כל טיעון או ראיה שיסתרו אותה, נתמכת גם בעדותו של הנתבע וגם בעדותו של עו"ד ברזילי שמונה ע"י ביהמ"ש המחוזי בב"ש כנאמן בענין כספים שהתקבלו מהעיסקה. ולענין זה ר' האמור מפי הנאמן בדיון מיום 5.11.2018 בפני ביהמ"ש :

"          לא היתה עסקה של העברת מניות ללא תמורה בין  פלוני לבין פלמוני ולא שום עסקה אחרת.

היתה עסקה ב- 2015 עוד שנה לפני העסקה בין פלמוני לבין פלוני שבה פלוני מכר את כל מניותיו בח' X  למר פלמוני."

(ר' פרוטו' הדיון מיום 5.11.2018 עמ' 5, שו' 19-21)

וכן:

"          צריך לומר שעיקר המימון מחב' X היתה עוד לפני ההסכם ע"י מר פלמוני באמצעות הלוואות בעלים, שהוא עוד לא היה בעלים, הוא נתן הלוואות בהיקפים גדולים.

כאשר אדון פלוני היה צריך למכור באותו זמן… את ההלוואות שלו הם שלו, הוא קנה ממר פלוני הלוואות נוספות, אותו קיזוז שמדברים זה אותו קיזוז. הוא קנה הלוואות מכח ההסכם הוא היה צריך לשלם עבור אותן ההלוואות. זה חלק קטן מההלוואות שהיו על X, הוא נכנס לנעלי מר פלוני באותם 80% מניות.         "

(ר' פרוטו' מיום 5.11.2018, עמ' 6, שו' 2-7).

וכן:

"          העסקה הראשונה שבה למר פלוני אסור היה להחזיק במניות אפילו לא ליום אחד, עד כדי כך שהיה איום שימונה נאמן על המניות מטעם רשות ה****. כאשר ביצענו את העסקה, שאני מצד אחד מטעמו של מר פלמוני  קונה את פלוני, לקחנו את כל הכח, את כל השליטה במניות בחב' כנאמן של פלמוני. מול רשות ה—-, העסקה יצאה לפועל כלפי כולי עלמא. אם נשתמש במטאפורה של רכב, אני נהגתי ברכב, מילאתי את הדלק, תיקנתי, השקעתי, מול רשות ה—- ומול רשות ה****.

לשאלת בימ"ש, אני מבהיר שהמקורות הכספים שלי להשקעות היו כספים של פלמוני. מידי חודש בחודש שמנו כסף בסכומים נכבדים, נדמה לי מליון ₪ בחודש.       "

(ר' פרוטו' מיום 5.11.2018, עמ' 8, שו' 24-31 ועמ' 9 שו' 1-2).

 

259. הנאמן אישר כי העיסקה היתה אמיתית, והבהיר כי היה מדובר בעיסקה ברמת סיכון גבוהה וכך מדבריו בדיון בפני ביהמ"ש:

"          לשאלת בימ"ש, מדוע פלמוני השקיע כספים, אני אומר היתה עסקה נהדרת, היה שווה לו להשקיע, בתקופה לפני הוא (מר פלוני) השקיע, השקיע השקיע,  והחב', X לא המריאה, 

יותר מזה באותה תקופה שפלוני בשוק רצה לחפש מישהו שיקנה, אף אחד לא היה קונה את החברה במצב שהיתה, פלמוני לקח אותה כדי להציל את הכסף שלו מתוך אמונה שחשבנו שנבריא את X.

לימים, לימים, גם כאשר רשות ה——- לא אישרה את העסקה, אבל אישרה את ההסכם עם —–, עם כל התנאים, והתנאים האלה התמלאו על ידי באופן אישי במהלך התקופה כנאמן של פלמוני, בסופו של יום הרוויח מהעסקה. קיבל מעבר להלוואות שלו סכום פרמיה כי התנאים התמלאו.

פלוני קיבל חזרה את כל הכסף 10.3 מליון דולר, סדר גודל, למרות שאני אומר כאן ספק אם היה מגיע לו לאור מצבה של החב'. פלמוני גם לקח להציל את ההלוואה שלו, וגם שילם לפלוני את ההלוואות שלו.

העסקה היתה אמורה להיות מצויינת, באותו יום היא היתה עסקה עם סיכון מאוד גבוה.                  " (ההדגשות אינן במקור, השו' ר.ק.ע)

(ר' פרוטו' מיום 5.11.2018, עמ' 9, שו' 15-25)

260. עוד מצאתי לדחות את טענת התובעת כי יש להתייחס לחברת X כחברה ציבורית בסוגיית איזון המשאבים. בענין זה, המומחה הבהיר כי במועד הקרע X כלל לא היתה חברה ציבורית. ייתכן כי מעברה של X למעמד של חברה ציבורית העלה את שוויה, אלא שענין זה לא רלוונטי, שכן X הפכה להיות חברה ציבורית רק לאחר מועד הקרע.
261. עוד יצוין כי בניגוד לנכסי חו"ל, המומחה הבהיר כי המסמכים והמידע שקיבל בענין העסקים במדינת ישראל לרבות חברת X היו מבוססים ורבים.
262. משכך טענות התובעת לענין X נדחות. שווי חברת X קיבל התייחסות בחלקו של פסה"ד הנוגע לתביעה הרכושית הכללית.

תביעת מזונות האישה תלה"מ 37534-07-15

264. מקור החיוב במזונות אישה בדין הישראלי, קבוע בסעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 (להלן: "חוק המזונות"), וזוהי לשון החוק:

"אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלו".

265. בענייננו, הדין החל על הצדדים הוא הדין העברי, שעל פיו חיוב בעל במזונות אשתו מתחיל ביום נישואיהם ותם עם סיומם (ראו ע"א 87/49 לוין נ' לוין פ"ד ה' 921, 935 (1951); ע"א 560/82 פלונית נ' פלוני פ"ד לח (3) 744 (1984); בר"ע (י-ם) 1081/05 פלוני נ' אלמונית (פורסם בנבו, 8.8.2006).
266. חובת הבעל במזונות אשתו נמדדת תחת אמות המידה "עולה עמו ואינה יורדת עמו", לפיה החובה לזון את האישה אינה מתפרשת על פני צרכיה ההכרחיים בלבד או עושרו של הבעל, אלא בהתאם לרמת חיים בה חיה ואליה הורגלה (ראו ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס פ"ד לח(1) 721 (1984) וכן ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור פ"ד מ(1) 147 (1986)).
267. בני הזוג בענייננו אינם מנהלים חיים משותפים כבני זוג לפחות מאז שנת 2000 ואולם עפ"י בחירתו, המשיך הנתבע במשך לא מעט שנים, כלפי כולי עלמא, להמשיך ולהציג מצג של חיים משותפים בהתאם למסורת המשפחתית והעדתית אליה משתייכים הצדדים, כך על פי הצהרותיו בערכאות השונות.
268. לא ניתן על אף האמור, להתעלם מכך שמאז פתיחת ההליכים שבכותרת ומזה למעלה מעשר שנים, אין כל ניסיון של מי מהצדדים להציג, אפילו לא למראית עין, אפשרות של חיים בזוגיות או באופן משותף אחר. ילדי הצדדים כבר ערים לכך שהוריהם חיים בנפרד כמעט שני עשורים וכי לאביהם היו בנות זוג אחרות לאורך השנים, מאחת מהן אף נולד לו ילד נוסף, בגיר אף הוא, נכון למועד מתן פס"ד זה.
269. עוד אין במחלוקת כי בין הצדדים מתנהלים הליכים בענין תביעת הגירושין וכי בתי הדין הרבניים בשתי הערכאות חייבו את התובעת לתת לנתבע גיטה אך היא מסרבת.
270. שעה שאין מחלוקת כי גם במועד הגשת התביעה כבר היה קרע ארוך שנים בין הצדדים, כמו גם נוכח הטענות הקשות שהעלתה התובעת כלפי הנתבע, ספק אם התובעת אכן רואה עצמה כבת זוג של הנתבע, או שמא כל תכלית סירוב הגט הינו נסיון למקסם ההשגים הרכושיים שלה בניהול ההליך.
271. ההלכה הרווחת היא כי במקרים הללו, על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב. כבר נפסק לא אחת כי לחיוב המזונות היבט חוזי, הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") ולדרישות נוספות, כגון תקנת הציבור הקבועה בסעיף 61 לחוק החוזים (ר' לדוגמא ע"א 32/81 צונן נ' שטל, פ"ד לז(2) 761 (1983); ע"א 468/84 קוטלר נ' קוטלר (פורסם בנבו, 31.12.1984); תמ"ש 17150/03 מ. נ. נ' מ. נ. (פורסם בנבו, 24.7.2006); תמ"ש 16650/97 ש' פ. נ' ר' מ' פ (פורסם בנבו, 8.7.1998).
272. שאלה זו צריכה להיבחן באופן שונה אצל בני זוג הנשואים פרק זמן קצר ואצל בני זוג הנשואים פרק זמן ארוך. בעוד שאצל זוגות הנשואים פרק זמן קצר, לרוב לא יחויב הבעל במזונות אשתו, אלא במקרים חריגים, אצל בני זוג הנשואים פרק זמן משמעותי, לא בנקל יסטה בית המשפט מכלל חיוב הבעל במזונות אשתו עפ"י הדין האישי, משמע כל עוד בני הזוג נשואים. יחד עם זאת, גם במקרים אלה, הדין מכיר בעילות שונות לפטור את הבעל מחובת המזונות, ולצורך כך בית המשפט יבחן מס' פרמטרים, כגון: מיהו האשם בפירוד ומה נסיבותיו, מהו משך הפירוד, האם יש סיכוי ממשי לשלום בית בין הצדדים, האם הוטל חיוב בגירושין ע"י ביה"ד הרבני או שניתנה המלצה כלשהי בעניין, מי האחראי על הסירוב בהסדרת הגט והאם יש ממש בסירוב זה. (לענין זה ראו בע"מ 3151/14 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 5.11.2015) ; תמ"ש 3441/08 פלונית נ' אלמונים (פורסם בנבו 3.2.2011); תמ"ש 44349-01-11 ט.י. נ' י.י.י (פורסם בנבו, 22.1.2012); תמ"ש 24331-08-11 מ.ל נ' מ.ל (פורסם בנבו, 12.12.2012).
273. זאת ועוד: כאשר ברור כי נסתם הגולל על נישואי הצדדים, אין כל סיכוי כי ישובו לחיות יחד כבעל ואישה, יש לבחון האם יש מקום להמשיך את חיוב הבעל בכלכלת אשתו אך ורק משום סירובה להתנתק מקשר הנישואין וכאשר ברור כי קשר הנישואין מלאכותי ואיננו מסתיים אך ורק בשל סירוב האישה.
274. כאמור בפסיקה נרחבת בענין זה, אל לו לביהמ"ש להתעלם מטיבו של קשר הנישואין. ככל שקשר הנישואין, בדומה לענייננו הפך להיות קשר תאורטי, "על הנייר", יש לבחון האם פסיקת מזונות אישה אינה מנציחה מצב מקפח לאחד הצדדים, תוך עיוות כוונת הדין והכללים שנקבעו. כשם שהדעת אינה נוטה לקבל מצב שבו אישה הופכת שבויה בידי בעלה בקשר נישואין כך אין לקבל מצב דומה כאשר הבעל הופך להיות שבוי וזאת תוך שהדבר גורר עימו גם משמעויות כספיות.
275. בענין זה מצאתי להביא את דבריו של כב' הש' צבי ויצמן בתמ"ש 51689-12-11 י.ל. נ' א.ל. (פורסם בנבו, 9.5.2013):

"          הדעת אינה נותנת שהנתבעת תעשה הכל על מנת לפגוע בתובע ובכל זאת תהנה ללא גבול וסייג מתשלום מזונות המשולם על ידו. כאמור, פירודם של הצדדים נגרם אומנם מראשיתו בשל בגידת התובע ואולם כעת משחלפו השנים והאיבה שבין הצדדים אך עולה וגוברת, והנתבעת אינה מנחת ידה מכל טענה או אשמה שניתן לטפול על התובע, הרי שבחינת הסוגיה שלפנינו דרך פריזמת תום הלב מחייבת כי חיובי המזונות יקצבו בזמן ולא ימשכו לאין קץ. ככלות הכל, כלשונו של כב' הש' אלון, חיוב המזונות הינו בעיקרו חיוב חוזי הנובע מקשר הנישואין שבין הצדדים, כאשר קשר זה נפרם לתקופה כה ארוכה ודומה כי עצם תשלום המזונות אף מפיח ומלבה את אש הלהט והמריבה בין הצדדים, וכל התפייסות אינה נראית באופק, ראוי כי מועד החיוב יקצב בזמן, זאת במיוחד כאשר יש בידי האישה לעשות למזונותיה ולו באופן חלקי. והרי לנו איזון ראוי בין עיקרו של דין לליבו של דין.     "

276. הפסיקה אף הכירה בחשיבותם של "מזונות משקמים" אשר אינם מזונות מן הדין האישי, אלא מזונות אזרחיים הנפסקים על בסיס עקרונות של הסתמכות, הגינות ותום לב. מזונות אלה ייפסקו במקרים בהם אחד מבני הזוג נותר ללא יכולת השתכרות או עם יכולת מוגבלת בלבד. דוגמא לכך ניתן למצוא במקרים בהם האישה לא השתלבה או השתלבה חלקית בשוק העובדה מתוך הסתמכות על הקשר הזוגי והכנסות הבעל. אך יש להדגיש כי מטרת "המזונות המשקמים" הנה לאפשר תקופה קצובה בזמן לצורך "השתקמות", השתלבות בשוק העבודה תוך גישור על הפערים שהצטברו בין בני הזוג (ר' לעניין זה בע"מ 3151/14 שאוזכר לעיל).

 

מן הכלל אל הפרט:

277. ראשית יש לציין כי בכתב התביעה שהוגש ביום 19.7.2015, העמידה התובעת את הוצאותיה הכוללות על סך של 71,950 ₪, מתוכם הוצאות שוטפות על סך 56,500 ₪ והוצאות אחזקת מדור על סך 15,450 ₪.
278. בקדם משפט שהתקיים ביום 1.2.2016 הוסכם על ידי הצדדים בין היתר, כי המשיב יפקיד למזונותיה הזמניים של המשיבה עבור חודשים פברואר ומרץ 2016 סכום בגובה 80,000 ₪ בכל חודש (להלן: "דמי המזונות הזמניים"). המדובר בסכום גבוה מהסכום שפורט בכתב התביעה.
279. עוד הוסכם כי דמי המזונות הזמניים יופקדו לחשבון הבנק המשותף המשמש את המשיבה להוצאותיה והוצאות בית המשפחה (כאמור, הצדדים מתגוררים בנפרד ואין להם ילדים קטינים).
280. כמו"כ, על פי הסכמת הצדדים הם הופנו, בהפניה חוזרת, לגישור אצל כבוד השופט בדימוס יעקב כהן.
281. ביום4.2016 הוגשה הודעה מוסכמת מטעם הצדדים ובסעיף 4 להודעה צוין כדלקמן:

"מוסכם בזאת כי עד לדיון וכל זמן שהגישור נמשך, ימשיך הבעל להעביר את הסך הכספי מדי חודש בחודשו כמפורט בהחלטה מיום 1.2.2016 וזאת מבלי שהסכמה זו תשמש את מי מהצדדים בטיעוניו".

282. בהמשך לכך, ביום 23.6.2016 הוגשה בתיק הקשור (תמ"ש 37567-07-15) בקשה לאישור הסכמות הצדדים המופיעות בהסכם זמני עליו חתמו במסגרת הליך הגישור (להלן: "ההסכם הזמני"). בהחלטת בית המשפט מיום 3.7.2016 אושר ההסכם הזמני.
283. בסעיף 10 להסכם הזמני הסדירו הצדדים את המשך תוקפה של החלטת בית המשפט מיום 1.2.2016 (המאוזכרת בסעיף 277 לעיל), בציינם כך:

"עד למועד בהחלטה אחרת ימשיך המשיב לעמוד בהחלטת כבוד בית המשפט מיום 1.2.2016".

284. ביום 7.6.2020 הגיש הנתבע בקשה לביטול או הפחתת הסכום החודשי של המזונות עליו הוסכם בהסכם הזמני. בבקשתו ציין הנתבע כי ממועד אישור ההסכם הזמני חלפו 4 שנים וכי עקב שינוי נסיבות מהותי והתנהלות המבקשת אשר מעכבת את בירור ההליך, יש לבטל את המקדמה החודשית או להפחיתה לסך של 20,000 ₪.
285. ביום 6.9.2020 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה בין הצדדים אכן אושר הסדר יוצא דופן, בו הנתבע הסכים להעביר לתובעת סכום גבוה מהסכום שפורט בכתב התביעה למזונות. עוד צוין כי ההסדר נועד כדי לאפשר מצע ואווירה של הידברות בין הצדדים אך בחלוף 4 שנים מאישור ההסכם, כאשר אין התקדמות במו"מ ואין כוונה לסיים את ההליך בפשרה מצד התובעת, אכן יש מקום לבחינת הסכום הריאלי בו יש לחייב את הנתבע בגין מזונות התובעת. התובעת נדרשה להגיש בקשה למזונות זמניים מעודכנת, מגובה באסמכתאות.
286. לאחר שהוגשה בקשה מתוקנת מצד התובעת ותגובת הנתבע, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו מטעם התובעת, לרבות האסמכתאות שצורפו לתגובתה מיום 2.10.2020 (כאשר בית המשפט בתוך עמו הוא יושב, ויש הוצאות קבועות שאינן פונקציה של סגנון או רמת חיים), ניתנה ביום 18.10.2020 החלטת בית המשפט בדבר מזונות זמניים (להלן: ההחלטה בדבר מזונות זמניים").
287. במסגרת ההחלטה מצאתי להעמיד את צרכי התובעת בגין צרכים הכרחיים ואישיים, הוצאות אחזקת בית ותחזוקה שוטפת והוצאות נוספות אחרות, על סכום כולל של 51,632 ₪ לחודש על פי הפירוט כדלקמן:

 

הוצאות אחזקת בית

רכיב	סכום
ביטוח בריאות	56 ₪
תרופות (ממוצע)	500 ₪
**** (ממוצע)	428 ₪
ארנונה (ממוצע)	1,565 ₪
חשמל (ממוצע)	3,000 ₪
גז (ממוצע)	250 ₪
בזק טלפון	579 ₪
אחזקת בריכה	500 ₪
כבלים ובזק בינלאומי	500 ₪
עוזרת בית	5,000 ₪
גנן	1,000 ₪
*** קבוצת המגדלים	300 ₪
איתורן	152 ₪
סה"כ	13,830 ₪

 

            הוצאות אישיות

רכיב	סכום
מזון וכלכלה כולל חומרי ניקוי	5,000 ₪
ביגוד והנעלה	5,000 ₪
קוסמטיקה (פדיקור, מניקור וטיפוח)	1,000 ₪
מספרה	1,500 ₪
בילויים ונופש	2,000 ₪
אחזקת רכב	3,000 ₪
סה"כ	17,500 ₪

 

הוצאות אחרות

רכיב	סכום
קופ"ג	2,215 ₪
ביטוח לאומי	175 ₪
כללי ביטוח חיים ובריאות	1,212 ₪
פניקס אלמנטרי	6,000 ₪
הוראות קבע (סכום כולל)	10,700 ₪
סה"כ	20,302 ₪

 

288. בעקבות כך הוריתי על הפחתת התשלום החודשי שהוסכם בסך 80 אלף ₪ בחודש, לסכום של 51,632 ₪. בהחלטה למזונות הזמניים פורטו גם הרכיבים המשולמים לידי המבקשת:

• המבקשת עושה שימוש בלעדי בדירת המגורים ללא תשלום משכנתא או דמי שימוש.
• נפסק כי המבקשת תקבל סך של 13,830 ₪ לחודש לצורך תשלומי אחזקת הבית.
• נפסק כי המבקשת תקבל סכום של 17,500 ₪ לצורך הוצאות אישיות והחזקת רכב.
• נפסק כי המבקשת תקבל מעבר לרכיבים אלו גם רכיבים נוספים, סך כולל של 20,302 ₪, לחודש, שנועדו בין היתר לצורך כיסוי הוראות קבע שלטענתה נועדו לצורך סיוע לילדי הצדדים וחסכון פנסיוני. יוער ויוזכר כי אין מחלוקת שכל ילדי הצדדים מצויים בקשרים מצוינים עם שני הוריהם, חלקם אף מעורבים בעסקי המשפחה וכולם בגירים.
• בסה"כ מקבלת המבקשת חודש בחודשו סכום של 51,632 ₪ כתשלום חודשי המשמש אותה לבדה, בנוסף למגורים בדירת המגורים המשותפת ושימוש בשניים מרכבי המשפחה.

289. כאמור, קודם להחלטתי מיום 18.10.2020, קיבלה האישה תשלום חודשי בגובה 80,000 ₪ לחודש.
290. החשבון המתמטי הפשוט הוא כי במהלך ניהול ההליכים, החל מ 1.2.2016 ועד ליום 1.11.2020, קיבלה המבקשת 80 אלף ₪ לחודש ובסה"כ בגין 57 חודשים ביחס לתקופה זו קיבלה סכום מצטבר של 4,560,000 ₪.

החל מיום 10.11.2020 ועד ליום 1.2.2026, קיבלה המבקשת 51,632 ₪ בחודש ובסה"כ בגין 64 חודשים ביחס לתקופה הנוספת קיבלה סכום נוסף של 3,304,448 ₪.

291. בסה"כ ממועד ההחלטה הראשונה של בימ"ש זה, בענין תשלום חודשי לטובת המבקשת, זו קיבלה תשלומים מהמשיב בסך כולל של 7,864,448 ₪.

בהתאם לאמור בהחלטה מיום 18.10.2020 במסגרתה הופחת התשלום החודשי, בוצע חישוב ולפיו בגין רכיב חסכון והוצאות שונות, קיבלה המבקשת לפחות 20,000 ₪ לחודש, המלמדים אותנו כי מאז שנת 2016 ועד היום קיבלה לטובת רכיב חסכון והוצאות שונות סכום של 1,700,000 ₪.

292. אמנם התובעת מסרבת להתגרש מהנתבע על אף סיום מערכת היחסים ועל אף החלטות ביה"ד הרבני בעניינם ואולם ביחס לתקופה שממועד הקרע ועד מועד מתן פס"ד מצאתי כי יש להותיר בידה את המזונות ששולמו לה בהתאם לתחשיב שבוצע בהחלטתי למזונות זמניים מיום 18.10.2020. להבדיל מסכומים אלה, לא ניתן שלא להידרש לשאלת דינם של הרכיבים ששולמו לתובעת לאחר מועד הקרע לטובת רכיבי חסכון והוצאות שונות בסך כולל של 1,700,000 ₪.
293. בהחלטתי למזונות זמניים קבעתי בסעיף 28 :

"              28.    ביהמ"ש מוצא להבהיר כי אמנם במקרה דנן ועל מנת לשמור רצף בצבירת זכויותיה של המשיבה, מצאתי להדרש לחיוב המשיב גם בתשלום סכומים חודשים המשמשים לצבירת זכויות פנסיוניות ותשלום הוראות קבע ע"ש המבקשת, יחד עם זאת מובהר כי אין בעצם העובדה כי במסגרת פסיקת המזונות הזמניים נכללו גם הפקדות לקופ"ג, תשלום למל"ל והוראות קבע כאלה ואחרות כדי להוות פגיעה בזכות המבקש לטעון בהמשך ההליך לקיזוז מחצית מכספים אלו במסגרת איזון המשאבים ככל שיוכח כי מדובר בהפקדות לצבירת כספים או זכויות לטובת המשיבה.

יוזכר כי סכומים שנצברו ע"י וע"ש הצדדים במהלך תקופת החיים המשותפים, כולם יובאו בחשבון במסגרת איזון המשאבים.        "

294. בכל הנוגע לאפשרות תשלום המזונות ממועד מתן פס"ד והלאה מצאתי לקבוע כי התנהלות התובעת בענין הגירושין, עולה כדי חוסר תום לב. זכאותה של התובעת להשתתפות הנתבע בכלכלתה אינה עומדת לה עוד ופסיקת מזונות עבורה תהווה עיוות דין ותקפח באופן משמעותי את הנתבע אשר הפך למעשה שבוי בקשר הנישואין, תוך הטלת חיובים כספיים משמעותיים.
295. לאחר בחינת כלל הנסיבות בעניינם של הצדדים, נוכח כל האמור לעיל ונוכח הקביעות הנוספות בפסק הדין ביחס לזכויות שישולמו לה מנכסים אחרים של הצדדים, מצאתי לקבוע כי במועד מתן פס"ד זה תסתיים חובת הנתבע לשלם את הסכומים שנקבעו בהחלטה מיום 18.10.2020. כמו כן לא מצאתי כי יש לפסוק לתובעת מזונות אישה מעבר לכל מה ששולם לה עד מועד מתן פסק הדין.
296. בהתאם לחישוב של הסכומים ששולמו לצרכי האישה הן מכח הסכמת הצדדים והן מכח החלטת ביהמ"ש בענין המזונות הזמניים, לא מצאתי להורות על השבת סכומים מצטברים בסך 31,330 ₪ לחודש שנועדו לתשלום הוצאות אחזקת הבית, הוצאות אישיות וכיסוי הוצאות רכב המהווים את מזונותיה של התובעת, זאת בנוסף לשימוש הבלעדי שעשתה בדירת המגורים המשותפת שאין בגינה הוצאות מדור.

להבדיל מהוצאות אלו ששימשו את האישה לצרכיה האישיים עפ"י החלטות ביהמ"ש, מצאתי לקבוע כי יתר הסכום ששולם יקוזז ע"ח סכומים המגיעים לתובעת במסגרת איזון המשאבים.

297. בהתאם לאמור מתוך 80,000 ₪ לחודש ששולמו מיום 1.2.2016 ועד 1.10.2020 (כולל) (תקופה של 57 חודשים) יקוזז סכום של 48,670 ובסה"כ 2,774,190 ₪.

 

298. מתוך 51,632 ₪, לחודש ששולמו מיום 10.11.2020 ועד יום 10.4.2026 (כולל) (תקופה של 66 חודשים) יקוזז סכום של 20,302 ₪ ובסה"כ 1,339,932 ₪.

 

299. ביחס לשתי התקופות יש לזקוף לחובת התובעת סך מצטבר של 4,114,122 ₪ ששולמו לתובעת ע"ח איזון המשאבים בתקופת החיים המשותפים.

 

 

סיכום והוראות אופרטיביות לאיזון המשאבים

300. להלן סיכום הנתונים שהובאו מחוו"ד הן בתחום הערכת שווי הנכסים והן בתחום המס:

 

רשימת נכסי הצדדים ולצידם הפחתות מס או חיובים

בהתאם לאמור בחוו"ד מומחה המס או בפס"ד זה בהתאם לענין

 

סוג נכס	גובה שווי הזכות או החיוב	סה"כ מגיע/יופחת מהתובעת
שווי חברות בארץ ובחו"ל	309,278,027 ₪ * עמ' 13 לחווה"ד המעודכנת לאחר הפחתת מס 20% 299,387,048 ₪ * עמ' 13 לחווה"ד המעודכנת	149,693,524 ₪
סה"כ זכויות כספיות נכון למועד הקרע * עפ"י חוו"ד רו"ח טולדנו	49,025,000 (-)	24,512,500 ₪ (-)
חובות עסקיים לצדדי ג'	30,941,000	15,470,500 ₪
חובות פרטיים לצדדי ג'	43,257,000 (-)	21,628,500 ₪ (-)
שווי רכבים ישראל וחו"ל	1,392,000 ₪	696,000 ₪
חוב משותף לרשות המיסים	146,025,000 ₪ (-)	73,012,500 ₪ (-)
סה"כ לשני בני הזוג	93,413,048 ₪	46,706,524 ₪
שכ"ט המומחה רו"ח יגאל טולדנו (ר' סע' 132,  לפסה"ד)	שולם 778,239 ₪	389,120 ₪ (-)
שכ"ט השמאי האושנר (ר' סע' 132,  לפסה"ד)	שולם 234,000 ₪	117,000 ₪ (-)
שכ"ט מומחה המס עו"ד מאיר מזרחי (ר' סע' 132,  לפסה"ד)	שולם 242,106 ₪	121,053 ₪ (-)
תשלומים ששולמו ע"י הנתבע ע"ח איזון המשאבים (ר' סע' 298,  לפסה"ד)	4,114,122 ₪	4,114,122 ₪ (-)
30% משכ"ט עוה"ד לצורך הפחתת גובה השומה מול רשות המיסים (ר' סע' 155,  לפסה"ד)	2,250,000 ₪	1,125,000 ₪ (-)
דמי שכירות שנגבו בגין הדירה ברח' ****** (ר' סע' 147,  לפסה"ד)	720,000 ₪ נגבו ע"י התובעת גם בגין חלקו של הנתבע	360,000 ₪ (-)
סה"כ מגיע לתובעת בקיזוז סכומים שכבר שולמו ע"י הנתבע בהתאם למפורט בטבלה לעיל		40,480,229 ₪

 

לאחר ביצוע הקיזוזים במסגרת איזון המשאבים על הנתבע לשלם לתובעת סך של 40,480,229 ₪ לא כולל איזון נכסי הנדל"ן.

 

301. לאחר כל האמור לעיל ומשהיו לעיני כלל השיקולים אשר פורטו מעלה בהרחבה מצאתי כי יש לאזן את חלוקת נכסי הצדדים באופן הבא ולרבות תוך הפעלת שיקולים של צדק חלוקתי כפי שנימקתי לעיל, כאשר הבאתי בחשבון את סימני השאלה בענין שווי חברות חו"ל וכן שיקולים שנוגעים לפערי ההשתכרות בעתיד מחד והיקף הנכסים שנותרים בידי התובעת מאידך:

• כלל החברות תשארנה ע"ש ובידי הנתבע.
• הרכבים בחו"ל יישארו ע"ש הנתבע.
• הנתבע ישלם לתובעת בגין איזון שווי הדירה בחו"ל שערכה המוערך נכון למועד הקרע 7,812,000 כך שהתובעת תהיה זכאית בנוסף לסך של 3,906,000.
• זכויות הנתבע בדירה ברחוב ******** שערכה המוערך נכון למועד הקרע כ 2,959,000 ₪ (* יש להניח כי שוויה של הדירה עלה בצורה משמעותית בעשר השנים האחרונות) יועברו לבעלותה של התובעת (העברה אגב גירושין). יש בכך גם להבטיח את מדור התובעת ושמירת תחושת הבטחון שלה בענין זה. ככל שתהיה מניעה להעביר זכויות הנתבע בדירה ע"ש התובעת מכח הוראות הסדר השומה העברת הזכויות תעוכב עד לסיום תחולתה של הוראה זו בהסדר.
• זכויות הנתבע בדירה ברחוב ************* שערכה המוערך נכון למועד הקרע כ 1,342,000 ₪ (* יש להניח כי שוויה של הדירה עלה בצורה משמעותית בעשר השנים האחרונות) יועברו לבעלותה של התובעת (העברה אגב גירושין).
• הנתבע יעביר לתובעת במסגרת איזון המשאבים בגין יתר נכסי הצדדים כמפורט בחוו"ד ולאחר הפחתת שיעורי המס וחלקה של התובעת בחוב לרשות המיסים, כמו גם קיזוזים נוספים שונים כפי שנקבע בפס"ד זה סך של 44,386,229 ₪.
• ע"ח סכום זה תשולם תחילה לתובעת יתרת הכספים המצויה בחשבון הנאמנות בידי הנאמן עו"ד ברזילי והנתבע ישלם את יתרת הסכום.

הנאמן יודיע לביהמ"ש בתוך 7 ימים מה יתרת הסכום שנותרה בידיו מתוך מיליון השקלים שהופקדו בידיו במהלך ניהול ההליכים.

במקביל ובתוך 7 ימים יעביר הנאמן לידי התובעת את יתרת הכספים שהופקדו בידיו וזאת ע"ח הסכומים שמגיעים לה במסגרת תשלומי האיזון כאמור בפסק דין זה.

• יתר סכום האיזון ישולם ע"י הנתבע לתובעת לא יאוחר מיום 10.5.2027 ואולם שעה שהנתבע צפוי לשאת בשנים הקרובות בתשלומי החוב לרשות המסים, בערכים של עשרות מיליוני שקלים בכל שנה, מצאתי לתת לנתבע אפשרות לחלק לתשלומים את הסכום שהוא אמור להעביר לתובעת כחלק מאיזון המשאבים.
• הנתבע יודיע לתובעת בתוך 90 ימים, האם בוחר לשלם את מלוא החיוב עד ליום 10.5.2027 או האם הסכום ישולם לתובעת בתוך 5 שנים, בתשלומים שווים אחת לשנה, החל מחודש מאי 2027 כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד סיום מלוא התשלום בפועל.
• מצאתי להבהיר כי בנוסף לסכומים שיועברו לתובעת כמפורט בס' ז לעיל, הרי שבמסגרת שיקולי צדק חלוקתי (כמפורט בסע' 158-179 לפסה"ד) יועברו לבעלותה שני נכסי מקרקעין, האחד מהם נכס מניב ובאחר היא מתגוררת ובסה"כ קיבלה זכויות עודפות של שני נכסי מקרקעין כערכם היום.
• סה"כ תקבל התובעת סכום של 44,386,229 ₪ ובנוסף תקבל את מלוא הזכויות בשני נכסי המקרקעין ב********* כערכם היום והדירות יירשמו בבעלותה.

 

302. הוצאות המשפט

• המחלוקת המרכזית מצדה של התובעת, שהיוותה הבסיס והרקע לאופן ניהול ההליכים מצדה, היתה טענתה כי הנתבע מסתיר נכסים. התחושה של התובעת שהיא איננה מצליחה להתחקות אחר רשימת הנכסים, גרמה לה לחשוד ולפקפק בכל טענה של הנתבע, בין היתר גם בשאלת הערכת השווי.
• בפועל, התברר במהלך ניהול ההליך, כי רשימת הנכסים איננה במחלוקת והיתה ידועה ותואמת את רשימת הנכסים שרשויות המס במדינת ישראל כבר הציגו בעת ניהול ההליכים בענין שומת המס, בגין רווחי הנתבע, ביחס לתקופה לגביה נדרש לשלם את שומת המס.
• לא יכולה להיות מחלוקת כי התובעת היתה זכאית וכך גם נעשה, כי לא תגובש רק רשימת הנכסים אלא גם תגובש לגביהם הערכת שווי. אלא שחלק ניכר מההליכים, הוקדשו לבירור טענות בעלמא שלא רק שלא הוכחו, אלא שלמעשה לא היו מבוססות על ראיה או בדל ראיה, אלא כך נדמה, רק על פנטזיות של התובעת.
• בפועל ניהול ההליכים באופן שאליו נגררו הצדדים אחרי התובעת, נבע אך ורק מהאופן הרגשי והלא ענייני שבו התייחסה לסיום מערכת היחסים הזוגית בין הצדדים.
• מובהר כי על אף שהתובענות מתקבלות במובן של מתן הוראות אופרטיביות לאיזון המשאבים, הרי שלא היתה כל הצדקה לגרור את ניהול ההליכים באופן שבו עשתה זאת התובעת ועל כן אני מחייבת אותה לשאת בהוצאות ההליכים לטובת הנתבע, בסך של 250,000 ₪ אשר יקוזזו מהסכומים המגיעים לה במסגרת איזון המשאבים.
• בכך מסתיים בירור התובענות.
• המזכירות תשלח פס"ד לצדדים ותסגור את שלושת התובענות שבכותרת.

 

ניתן ביום,  כ' אייר תשפ"ו, 07 מאי 2026, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

רותם קודלר עיאש

 

בפני	כב' השופטת, סגנית הנשיא  רותם קודלר עיאש
תובעת		פלונית   באמצעות עוה"ד אבי אורן
נתבע		פלוני באמצעות עוה"ד יורם ירקוני ועוה"ד יורם בר
פסק דין

 

פסק דין זה יביא לסיומן של שלוש תביעות שהתנהלו בין הצדדים, בעניינים כספיים ורכושיים, איזון משאבים, פירוק שיתוף ומזונות.

כלל התביעות הוגשו ע"י האישה כנגד הבעל. ההליכים התנהלו במשך כמעט 10 שנים בעיקר מפאת מורכבות מפת הנכסים ואופן ניהול העסקים, אך לא רק. לא מצאתי לתמצת את האמור בכתבי הטענות שהוגשו לפני כ- 10 שנים ואתייחס במסגרת פסק הדין לטענות הצדדים, בהתאם לכל פרק בו אדון.

 

תמצית העובדות שאינן במחלוקת והרלוונטיות להכרעה

1. הצדדים נישאו בשנת 1977, היו ועודם נשואים במשך 48 שנים (התובעת מסרבת לתת גט למרות שביה"ד הרבני חייב אותה לעשות כן) ובמהלך נישואיהם נולדו להם ארבעה ילדים משותפים, כולם בגירים.
2. הצדדים נישאו בגיל צעיר מאוד, בנישואי שידוך כמקובל בעדה אליה הם משתייכים. אין מחלוקת ביניהם כי במשך למעלה מ-20 שנה התקיימו הנישואין באופן מלא. על פי גרסאות שני הצדדים, החל משנת 2000 היה משבר בנישואי הצדדים ועל אף הגרסאות השונות המועלות על ידי כל אחד מהם, נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי משלב זה הנישואין נשמרו למראית עין, תוך שמירת מסורת משפחתית ועדתית.
3. בסמוך למשבר הזוגי שהחל כאמור בשנת 2000, החלו להתנהל בין הצדדים הליכים משפטיים, כאשר התובעת טענה כבר בשנת 2000 במסגרת תביעת גירושין שהגישה, כי הצדדים נפרדו וכי הנתבע חי בחו"ל, מנהל מערכת יחסים מחוץ לנישואין וכיוצא באלה, טענות שעלו גם במסגרת כתבי הטענות שבפניי.
4. במהלך כל השנים המשיך הנתבע לנהל את עסקיו, במתכונת נרחבת, תוך פיתוח עסקיו במספר תחומים, לרבות בתחום הנדל"ן ובתחום מקורות האנרגיה, הן בישראל והן מחוץ לישראל.
5. בית המשפט יידרש לקביעת מועד הקרע בעניינם של הצדדים וזאת בשים לב לכך שגם ההליכים בבית הדין הרבני בענין גירושי הצדדים, התנהלו לאורך שנים רבות, במהלך פרקי זמן ארוכים, בהם אין מחלוקת כי הקשר בין הצדדים התמצה בניהול הליכים משפטיים, כאשר הצדדים אינם חיים ביחד. לנתבע בת זוג בחו"ל עימה הוא מנהל "מערכת יחסים משפחתית" (כך כהגדרתו בהליכים אלו ובהליכים אחרים) ואף יש לו בן ממערכת יחסים אחרת שהתנהלה אף היא בשנים בהן בילה פרקי זמן משמעותיים בחו"ל. הבן שנולד לנתבע בחו"ל, אף הוא בגיר.
6. כפי שצוין לעיל, הצדדים טרם התגרשו, נוכח סירוב התובעת ליתן גיטה לנתבע על אף חיובה בגט.
7. בסמוך לפתיחת ההליכים שבכותרת, פנו הצדדים לגישור לפני כב' השופט בדימוס יעקב כהן. במסגרת משא ומתן שניהלו הן באמצעות ביהמ"ש והן באמצעות המגשר, גובשו ביניהם הסכמות דיוניות ששימשו אותם ואת ביהמ"ש לאורך השנים האחרונות לצורך ניהול ההליך. בין היתר גיבשו הצדדים הסכמות בענין מינוי מומחים וקביעת זהותם. זה המקום לציין כי המתווה לניהול ההליך, לרבות זהות המומחה המרכזי שהגיש את חוות הדעת ולאחר מכן את חוות הדעת המשלימות בעניינם של הצדדים ובענין שווי נכסי בני הזוג, נקבע כאשר שני הצדדים מיוצגים.
8. יובהר כי בפועל העובדות בענייננו כלל אינן מורכבות בכל הנוגע ליחסי הצדדים ו/או קביעת מועד הקרע. המורכבות בעניינם של הצדדים מתייחסת לשלוש סוגיות מרכזיות:

• רשימת המהווים את נכסי הצדדים.
• האם יש להביא בחשבון שווי מס של נכסי הצדדים, כבר בשלב איזון המשאבים.
• הנכסים שצריכים להוות חלק ממסת הנכסים לצורך איזון המשאבים.
• הערכת שווי הנכסים

דיון והכרעה

9. כתבי הטענות בשלושת התובענות שבכותרת, הוגשו לבית המשפט לפני כמעט 10 שנים. שלל הטענות יבואו לידי ביטוי תוך כדי דיון והכרעה ועל כן לא מצאתי, מטעמי יעילות, לחזור על האמור בכתבי הטענות אך ורק לצורך סיכום הדברים. טענות הצדדים באו לידי ביטוי במהלך שמיעת הראיות ובמסגרת הסיכומים ויקבלו ביטוי לגופו של בירור.
10. למען הסדר הטוב יובהר כי שלושת התובענות שהוגשו ע"י האישה היו בעניינים כמפורט להלן:

תלה"מ 37567-07-15 תביעה רכושית לשמירת זכויות.

תלה"מ 57534-07-15 תביעה למזונות אישה.

תלה"מ 58760-10-17 תביעה לפסק דין הצהרתי בענין עסקת המכירה של חברת X.

11. במקביל לפתיחת ההליכים, במסגרת ישוב הסכסוך ומשא ומתן בין באי כח הצדדים, גובשה הסכמה כי הצדדים יפעלו לעריכת תחשיבים לצורך איזון המשאבים ביניהם, כך שבפועל מכוח ההסכמה הדיונית, שתי התביעות הרכושיות התבררו כתביעות לאיזון משאבים ופירוק שיתוף בנכסי הצדדים.

 

12. המשטר הרכושי והוראות החוק שיהוו בסיס להכרעה בתיק זה הן הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") והפסיקה המתייחסת אליו. על ביהמ"ש לקבוע את היקף ושווי נכסי הצדדים לגביהם יש לבצע איזון משאבים ולתת הוראות אופרטיביות לצורך כך.
13. חוק יחסי ממון קובע כי יש לחלק באופן שוויוני את כלל נכסי בני הזוג במועד פקיעת הנישואין. ישנם מקרים וכך גם המצב בענייננו, כי הנישואין טרם פקעו אך ניתן להגדיר מועד קרע, אשר מהווה את נקודת הזמן שביחס אליה תחושב הערכת השווי של הרכוש שנצבר ע"י בני הזוג ואשר יש לחלקו ביניהם.
14. כפי שנקבע בפסיקה (ראו עמ"ש 19796-09-17 י.צ. נ' ש.ס.צ [פורסם בנבו 13.9.2018]), הליך איזון המשאבים ייעשה באופן הבא:

• קביעת מועד הקרע.
• קביעת כלל נכסי בני הזוג אותם יש לאזן.
• איזון הנכסים הנ"ל ע"י הערכת שווים וחלוקת הפער שבין ערך נכסי בן הזוג האחד לערכם של נכסי בן הזוג השני.

 

מועד הקרע

15. הצדדים נישאו זל"ז בחודש יולי 1977. מחד אין מחלוקת כי הסבב הראשון של ההליכים בין הצדדים התנהל כבר בשנת 2000, מאידך לא יכולה להיות מחלוקת כי סבב זה הסתיים בחזרת הצדדים לסטטוס קוו שנהגו שניהם בעניינם, תוך שסגרו את ההליכים המשפטיים, ושבו לחיות, לכל הפחות למראית עין, כבני זוג לכל דבר וענין.
16. רק בשנת 2014, נקטה התובעת בהליכים משפטיים נוספים, שהביאו סופו של יום לקרע המשמעותי בין הצדדים, אשר הסתיים בניהול ההליכים שבכותרת ובניהול תביעת גירושין, שמתנהלת עד עצם היום הזה בבית הדין הרבני האזורי באשדוד.
17. התובעת התייחסה בסיכומיה לענין מועד הקרע וטענה כי חיי הנישואין של בני הזוג היו רצופים קשיים ומשברי אמון בשל התנהלותו של הנתבע. התובעת מתייחסת בסיכומיה למושג מועד הקרע אך איננה טוענת כי מועד הקרע צריך להיות מוקדם או מאוחר למועד שהוסכם בין הצדדים במסגרת הליך הגישור לצורך עריכת חוות הדעת.
18. שתיקתה של התובעת בענין מועד הקרע בסיכומיה, מלמדת כי לכל המאוחר, יכול מועד הקרע מבחינתה, להיות המועד שהוסכם במסגרת הליכי הגישור, קרי 18.7.2015.
19. הנתבע טוען כי מועד הקרע הנכון בעניינם של הצדדים הינו שנת 2000, השנה בה פתחה התובעת בהליכים משפטיים כנגדו, אותם הליכים שלטענתו הביאו לקרע שממשיך עד עצם היום הזה.
20. יוער כי הנתבע טוען בנוסף כי יש להחשיב את מועד הקרע, לכל המאוחר בשנת 2015, אז החלה התובעת לא רק להתנהל כמי שאיננה חלק מהעסקים המשותפים אלא גם פעלה באופן אקטיבי לפגוע בנתבע ובעסקיו. הנתבע טוען כי בשנת 2015 פנתה התובעת לשותפיו וכן לנושיו, החלה להפחיד אותם באופן שגרם להם לדרוש את כספם (כספים שהפקידו כערבויות לצורך ניהול העסקים המשותפים). יתר על כן, הנתבע טוען כי בשנת 2015 החלה התובעת להפעיל מערך של איומים על ילדיהם הבגירים של הצדדים ואף מנעה מהם להעיד לטובתו בהליכים מול רשויות המס. עוד טוען הנתבע כי באותה שנה סירבה התובעת לשעבד את בית הצדדים כהפקדת ערבות על מנת לשחררו ממעצר.
21. הנתבע טוען כי למעשה ההתנהלות העוינת של התובעת כלפיו, ממשיכה מאז ועד היום כאשר עד עצם היום הזה, מסרבת התובעת להתגרש ממנו וזאת על אף ההשמצות, העלילות והנאצות שהיא מרעיפה על הנתבע בעל פה ובכתב, הן בפני בימ"ש זה והן בפני בית הדין הרבני.
22. הנתבע טוען כי במסגרת ההסכם שגובש בהליך הגישור ואושר בהחלטת ביהמ"ש מיום 3.7.2016 נקבע כי מועד הקרע לשם עריכת איזון המשאבים, יחול ביום 18.7.2015, תוך שהצדדים הסכימו כי ניתן יהיה לשמור על טענותיהם כי מועד הקרע יהיה מוקדם או מאוחר ממועד זה.
23. כאמור הנתבע טוען כי מועד הקרע הנכון בעניינם של הצדדים הינו שנת 2000. הנתבע איננו מכחיש כי לאחר שנת 2000 בילה את עיקר זמנו ב**** עם אישה אחת שממנה אף נולד לו בן בשנת 2001, ואח"כ עם אישה אחרת. כן הוא טוען כי עובדת הקרע בינו ובין התובעת, היתה ידועה לכל כבר בשנת 2000.
24. הנתבע טוען כי גם אם ביהמ"ש לא יקבל טענתו זו, הרי שנוכח האמור בענין הקרע האמיתי בין הצדדים, לא ניתן לקבל מועד קרע מאוחר לשנת 2015, שכן אין מחלוקת כי החל ממועד זה כל שהיה בין הצדדים הוא הליכים משפטיים.
25. הכלל הוא כי המועד הקובע לביצוע איזון משאבים הינו מועד פקיעת הנישואין, משמע מועד מתן הגט (סעיף 5 לחוק יחסי ממון).
26. תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון, מקנה לבית המשפט סמכות רחבה בכל הנוגע להקדמת המועד לאיזון משאבים ולפיו בהתקיים אחת משתי החלופות המופיעות בס' 5א לחוק יחסי ממון (הגשת תביעה לחלוקת רכוש או הפרדת מגורים של בני הזוג והחלטה שיפוטית בעניין) זכאי כל אחד מהצדדים להגיש בקשה להקדמת מועד הזכות לאיזון משאבים טרם מועד פקיעת הנישואין.
27. במקרים רבים בפסיקה הוכרו אפשרויות להקדמת מועד הקרע, כמו למשל עזיבת בית המגורים המשותף או מועד הגשת תביעה ע"י אחד הצדדים. כך למשל נקבע בע"א 809/90  לידאי נ' לידאי, פ"ד מו(1) 602 1992:

"          ברבים מן המקרים, הפירוד הממשי, שבו עוזב אחד הצדדים את הבית, הוא המעיד על  קצה של כוונת השיתוף ברכוש. בדרך כלל מועד זה הוא המועד הקובע לצורך חלוקת הרכוש המשותף.  אך בעניינו נקבע, בצדק, מועד הגשת התביעה כמועד הקובע."

28. כמו כן על פי הפסיקה יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו ובהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט. על בית המשפט לשקול מהי נקודת הזמן בה למעשה הגיעו הנישואין אל סופם, גם אם לא פקעו באופן רשמי ומתי הפסיקו הצדדים לראות עצמם כשותפים. (ר' עמ"ש 23541-01-17 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 9.8.2017); רמ"ש 78895-09-24 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 16.12.2024); רמ"ש 10598-04-24 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 21.5.2024);
29. עוד נקבע כי על בית המשפט לבחון לא רק את האקט הספציפי אשר ממנו והלאה נטען שפסק השיתוף, אלא גם את אופייה של מערכת היחסים, ומהותו של הקשר בין הצדדים. לעניין זה ראו דברי כב' השופט צ' ויצמן, בתמ"ש 38559-05-11 ת.ס נ' ד.ס (פורסם בנבו, 1.12.2023), בעמוד 11:

           " ודוק, אותו 'מועד' אחריו אנו תרים צריך שיצביע באופן בירור על 'קרע שאינו ניתן לאיחוי', על 'שבירת כלים' מוחלטת, רגע ממנו אין חזרה ותקומה למערכת הזוגית של הצדדים, רגע אשר ממנו והלאה יהא ברור כי בני הזוג נוהגים ביניהם כמנהג זרים- שלי שלי ושלך שלך".

 

30. לאחר עיון בעמדות הצדדים, מצאתי לקבוע כי התקופה הרלוונטית לאיזון המשאבים תהא החל ממועד הנישואין, חודש יולי 1977 ועד ליום 18.7.2015, שיהווה מועד הקרע.
31. יובהר כי מועד הקרע בענייננו נקבע על ידי בהתאם להלכה הפסוקה הנוגעת לאפשרות להקדים את מועד הקרע לאחר בחינת נסיבות חיי הצדדים ובשים לב לכך שלא יכולה להיות מחלוקת, כי בוודאי לאחר שהחלו ההליכים שבכותרת, מידת העדר האמון בין הצדדים היתה דרמטית וגבוהה, תוך שהתובעת אף אינה מסתירה כי היא מנסה להתערב בעסקי הנתבע, והיא מעלה כנגדו טענות חריפות וקשות הן ברמה האישית והן ברמה העסקית.
32. טענות הנתבע ביחס למועד קרע מוקדם יותר אינן מקובלות ולא נתמכו בטיעונים רלוונטיים ואילו התובעת לא הציגה כל טענה לקביעת מועד מאוחר מכך.

 

איזון המשאבים

33. בענייננו, מרבית זכויות והתחייבויות הצדדים במהלך תקופת השיתוף, נוהלו ונרשמו ע"ש הנתבע. שעה שהתעוררו מחלוקות בענין זה מצאתי להבהיר כי איזון המשאבים הינו פעולה שמתייחסת לחישוב ואיזון של כלל המשאבים, בין אם מדובר בזכויות ובין אם מדובר בחובות.
34. הלכה פסוקה היא כי איזון המשאבים בין בני זוג נעשה מטעמים של צדק כלכלי וצדק חלוקתי בין בני הזוג ודורש מבית המשפט להבטיח שאף אחד מהצדדים לא יקופח מכל בחינה. יש לוודא כי אף צד איננו מקופח אך ורק בשל כך שהאחר רשום כבעל הזכויות, כך גם יש להבטיח כי אף אחד מבני הזוג לא יקופח בכל הנוגע לשאלות מיסוי ואיזון חובות משותפים במהלך תקופת השיתוף.

 

35. רלוונטיים לעניין זה דברי כב' השופטת וילנר בבע"מ 1983/23 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 10.8.2023):

"          בשונה מהלכת השיתוף, חוק יחסי ממון קובע הסדר, שלפיו במשך הנישואין חלה הפרדה קניינית בין נכסי בני הזוג אשר רשומים על שם כל אחד מהם (סעיף 4 לחוק). לצד זאת, נקבע בחוק מנגנון של "איזון משאבים", אשר לפיו עם התרת הנישואין או פקיעתם "זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג" (סעיף 5 לחוק; ההדגשה הוספה – י"ו), וזאת למעט נכסים מסוגים המנויים בסעיף זה. מנגנון איזון המשאבים שבחוק הוא בגדר "חיוב אובליגטורי שאינו משנה את הזכויות הקניניות של בני הזוג בנכסיהם – לאזן ביניהם, חלק כחלק, את שוויים של נכסי שניהם על ידי תשלום ההפרש, אם ישנו  (דברי ההסבר להצעת החוק, עמ' 332; ההדגשה הוספה– י"ו).                              "          

 

האפשרות לאיזון המשאבים בדרך של חלוקה בעין

36. כבר בשלב זה, מצאתי לקבוע כי הן נוכח הוראות חוק יחסי ממון, הן נוכח מורכבות ומאפייני העסקים שמנהל הנתבע, לא ניתן לשקול או לקבל את טענת התובעת, כי יש לבצע את איזון המשאבים על דרך של חלוקה בעין. על פי הגרסאות שמסרו שני הצדדים היה זה הנתבע שהקים וניהל את עסקי הצדדים מראשיתם ועד עצם היום הזה. לא נטען כי התובעת היתה פעילה בניהול העסקים או מעורבת בהם באופן שיאפשר העברת ניהול העסקים לידיה. זאת מבלי לגרוע כמובן מזכותה לקבל את החלק בשווי הנכסים שהצטברו ונוצרו בתקופת החיים המשותפים.
37. התובעת ביקשה לשכנע את ביהמ"ש כי לא זו בלבד שיש לערוך איזון משאבים, אלא שיש להעביר על שמה חלק מהמניות. ואולם, התובעת הוכיחה בהתנהלותה כי לא ניתן לשקול הצעה זו, שכן התנהלותה הכלכלית והמשפטית אינה מתיישבת עם האופן בו מנוהלים עסקים מסוג זה בכלל ועסקי הנתבע בפרט וממילא עפ"י הוראות החוק זכאותה היא לקבלת שווי הנכסים וזכותה אינה נפגעת במובן זה.
38. מצאתי לפרט כי כפי שהתברר במהלך ניהול ההליכים, ניהול העסקים מסוג זה שמנהל הנתבע, דורש אמון מוחלט בין השותפים העסקיים. כך למשל, התובעת לא חסכה ביקורת בערוצים שונים על הנתבע ושותפיו, מבלי להבין כי בדרך הזו השותפים לא יסכימו בהכרח להמשיך ולקחת חלק באותם עסקים, אשר מתנהלים בחלקם מזה שנים רבות מתוך מערכות יחסים של אמון והכרות בין השותפים. עצם העובדה שהנתבע הצליח לשמור את שותפיו העסקיים בתמונה, על אף המשבר הזוגי וההליכים המתנהלים, הוכיחה כי עסקינן בענין פרסונלי לחלוטין, כאשר במקרים רבים, בתיקים אחרים ניתן היה לראות כי עסקים קורסים כאשר מתרחש משבר זוגי בחייו של אחד מהשותפים.
39. מובהר כי אין ולא יהיה באמור בענין התנהלות וטענות התובעת, משום פגיעה בזכותה לקבל את המגיע לה במסגרת איזון המשאבים. ואולם, לא ניתן לשקול חלוקה בעין שכן הדבר אף לא יהיה לטובתה של התובעת, כאשר האינטרס המובהק של שני הצדדים הוא שהעסקים לא יאבדו חלילה משוויים.

 

הערכת שווי נכסי הצדדים וחוו"ד מעריך השווי

40. במסגרת הסכם הגישור שנערך ונחתם בין הצדדים הסכימו הצדדים כי ימונה מומחה ע"י בית המשפט לצורך הערכת שווי נכסי הצדדים. זהות המומחה נקבעה ע"י הצדדים ונקבע כי המומחה יהיה רואה החשבון ועוה"ד מר יגאל טולדנו (להלן: "המומחה").

כמו"כ מונה שמאי מקרקעין להערכת שווי חברות נדל"ן שנמצאות בשליטת הנתבע.

כך מן ההסכם שנחתם ואושר ע"י ביהמ"ש בהחלטה מיום 3.7.2016 :

"            3.        לשם הערכת נכסי המקרקעין  הרשומים ע"ש ו/או בבעלות הצדדים ו/או

ע"ש מי מטעמם ו/או ע"ש חברות פרטיות בשליטת מי מהם או מטעמם, מתמנה בזאת שמאי המקרקעין עודד האושנר מרח'…. (להלן "השמאי")…..

4. לשם הערכת חברות בהן יש זכויות למי מהצדדים והערכת שווי כל הזכויות הפיננסיות מכל מין וסוג שהוא של מי מהצדדים ועריכת איזון משאבים, מתמנה בזאת רואה חשבון שחר זיו ו/או יגאל טולדנו ממשרד רו"ח זיו האפט טל'. (להלן: "רואי החשבון") ויחד עם השמאי : "המומחים)    "
5. מצאתי להזכיר כי בדיון מיום 25.2016 בהיות שני הצדדים מיוצגים, התנהל מו"מ ביחס לשאלת מינוי המומחים, כאשר לא עלתה כל טענה בענין זהות המומחים. המחלוקת שהתבררה ונדונה לאורך שעות רבות היתה בענין אופן ניסוח הפסיקתא.

ר' לענין זה האמור בהחלטתי מאותו יום בתום הדיון, במסגרתה התייחסתי להגדרת סלע המחלוקת, כאשר המחלוקת נגעה לשאלה על מי תוטל האחריות לאסוף החומרים, האם על הצדדים שיפנו לצדדי ג' או על המומחה.

לבסוף הוגש נוסח פסיקתא מוסכם לחתימת ביהמ"ש ובו הוסכם ע"י הצדדים, כי הפסיקתא תופנה לכל צדדי ג' והללו ימסרו את החומרים ישירות למומחים. (ר' החלטתי מיום 3.7.2016 והפסיקתא שנחתמה מכח הסכמת הצדדים).

42. ביום 6.5.2020 הוגשה חוות דעת המומחה (להלן: "חווה"ד הראשונה"), שבה הוערכו נכסי והתחייבויות הצדדים, שנצברו במהלך תקופת השיתוף לשם איזון המשאבים בין בני הזוג.
43. בעקבות חקירת המומחה הראשונה, הוריתי על הגשת חוו"ד מעודכנת לרבות תוך התייחסות למספר טעויות סופר ו/או חישוביות שנפלו וכן ביחס לנתונים נוספים שנדרשו מהנתבע בהמשך לחקירת המומחה ע"י ב"כ התובעת וב"כ הנתבע, לרבות בענין היקף האחזקות בחברת X.
44. חווה"ד המעודכנת הוגשה ביום 25.2.2025 (להלן "חווה"ד המומחה") והחליפה את חווה"ד הראשונה.
45. המומחה ציין ברקע לחווה"ד הראשונה כי עבודת איסוף החומרים נמשכה זמן ממושך ופירט אילו פעולות בוצעו לצורך איסוף החומרים. כמו"כ צוין כי לצד עבודת המומחה ובמסגרת ההליך המשפטי, בוצעה עבודת שמאות ע"י מר עודד האושנר במסגרתה הוערכו שווי זכויות 5 חברות נדל"ן המוחזקות ע"י הנתבע והובהר כי השווי שהתקבל בחוו"ד השמאות נכלל בתחשיבי השווי שנערכו לחברות.
46. מצאתי לציין, כי מתחילת ההליכים ועד שלב הגשת סיכומי הצדדים, המשיכה התובעת לנסות ולכפור באמינותו המקצועית והאישית של המומחה. יובהר בענין זה כי טענותיה של התובעת כנגד המומחה, שבו ועלו פעם אחר פעם, הן בפני בימ"ש זה והן בפני ערכאת הערעור. טענות התובעת נדחו ומובהר כי הן בית המשפט זה והן ערכאת הערעור, מצאו כי אין ולא היה ניגוד עניינים ביחס למומחה.

(ר' החלטות בית משפט זה מיום 14.4.24, 26.5.24, 27.11.24, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.11.20 של כב' השו' גאולה לוין והחלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.10.24 של כב' השו' פאני גילת כהן).

47. מצאתי לקבוע בהחלטות קודמות ובמסגרת פס"ד זה, כי המומחה פעל בצורה נקיה ומקצועית ומובהר כבר כעת כי ניסיונות התובעת, פעם אחר פעם לפקפק ביושרו המקצועי של המומחה, נדחו וטענותיה נמצאו חסרות כל בסיס. לא זו אף זו, טענותיה כי המומחה מוטה ומשוחד ע"י הנתבע, נמצאו אף הן כטענות סרק ואף ניתן לומר כי במובן מסוים התברר ההיפך. לא זו בלבד שהמומחה לא היה מוטה לטובת הנתבע, אם בכלל היה מוטה, הרי שהיה מוטה בחשדנות מופרזת כלפי הנתבע, וזאת דווקא בגלל המוניטין שניסתה התובעת לקשור לראשו ולאופיו של הנתבע.
48. חקירתו של המומחה הבהירה מעבר לכל ספק כי הוא פעל באופן מקצועי, יסודי ולטובת המשימה שהוטלה עליו, לברר לעומק את טענות התובעת.
49. כאמור, המומחה פעל ללא לאות לברר את כל טענותיה של התובעת. היה נדמה כי נוכח עוצמת טענותיה של התובעת, המומחה ערך את חוות דעתו, תוך שהוא מראש כופר בטענות הנתבע ובודק אחד לאחד את כל הספקות שהעלתה התובעת. התרשמתי כי המומחה עשה כל שמומחה יכול לעשות על מנת לבדוק טענות של הברחת נכסים ובמקומות שבהם התרשם כי היקף הנכסים שונה או שוויים אחר מכפי שטען הנתבע, הדברים באו לידי ביטוי בחוות הדעת.
50. יובהר כי לא זו בלבד שהמומחה עשה כל שלאל ידו להתגבר על מורכבות הבירור והקביעות שבתחום מומחיותו, אלא שעל פי המלצתו, אף הורה ביהמ"ש על הגשת חוות דעת נוספת, על מנת לבחון את סוגיות המיסוי, והמומחה לא התיימר להעריך את סוגיות המס שאינן בתחום מומחיותו.
51. באופן בלתי רציונלי לחלוטין, על אף שהתרשמות ביהמ"ש ולעתים גם התרשמות באי כח הנתבע, היו כי המומחה מתייחס בצורה רצינית ביותר לטענות התובעת, בכל זאת זו המשיכה לנסות לעכב ולהפריע לעבודת המומחה מר טולדנו, וגם לעבודת המומחה הנוסף, ממשרד עו"ד מזרחי שעסק בתחום המס.

 

תהליך הערכת היקף ושווי נכסי הצדדים

52. מצאתי להבהיר כי במועד שהחלו ההליכים בשנת 2014, אכן ריחף סימן שאלה גדול ביחס לשאלת היקף הונם של הצדדים וכן ביחס להיקף שומת המס שהועברה כדרישה של רשות המסים. יוזכר כי בשנת 2012, עוד קודם לפתיחת ההליכים שבכותרת, נשלחה לנתבע דרישת תשלום מס על גובה של מיליארד שקלים והנתבע ניהל הליכים בנוגע לשאלת התושבות שלו (הנתבע טען כי היה תושב חוץ ולא חייב בתשלום מס בישראל) וכן ביחס לגובה השומה. ההליכים התנהלו בביהמ"ש המחוזי בב"ש, בפני כב' הנשיא השופט יוסף אלון ואמנם נקבע שם כי הנתבע לא היה תושב חוץ ואולם התברר כי היקף השומה לא היה מבוסס (לשון המעטה) והנתבע בחלוף שנים רבות של ניהול הליכים, גיבש עם רשויות המס, הסדר שומה שרחוק שנות אור בהיקפי התשלום מדרישת התשלום הראשונה שנשלחה אליו.
53. מצבנו מאז סיום ההליכים בענייננו של הנתבע, בבית המשפט המחוזי בב"ש בתיק ע******* (לא פורסם) ועם אישור הסכם השומה, בכל הנוגע להערכת היקף הנכסים ושווים, שונה בצורה מהותית.
54. מצאתי לפרט כי התברר בעקבות החקירות שם, כי דרישת המס הראשונית לא התבססה על ראיות ועובדות, אלא על פרסומים בתקשורת והערכות תשואה היפותטיות. על אף האמור, לדידה של התובעת, היה מקום להמשיך ולהידרש לאותן הערכות לא מבוססות, הגם שרשות המסים מזמן "ירדה מן העץ" עליו טיפסה ועל אף שהתובעת מצדה לא הביאה כל ראיה בענין אותה הערכה מוגזמת של היקף הונם של הצדדים.
55. יתר על כן, התובעת אישרה בעדותה בביהמ"ש כי כבר לפני מס' שנים באי כוחה אמרו לה שאין עדות לרכוש שהיא טוענת שיש לבעלה ולא לטענות שלה בענין העיסקה של חברת X, וכי בעקבות כך ששיקפו לה את המצב הראייתי פיטרה אותם. (ר' חקירת התובעת בדיון מיום 23.3.2022 עמ' 56, שורות 29-31 ועמ' 57, שורות 15-22) (סרוק בתיק 37567-07-15).
56. מובהר כי רשימת נכסי הצדדים גובשה בהתאם לתצהיריהם הרכושיים של הצדדים ושוויה הוערך במסגרת חווה"ד המומחה.
57. בסוגיית התצהירים מצאתי לציין כי, התובעת ניסתה בין יתר טענותיה, לטעון כי בית המשפט לא הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית. אין כל שחר לטענה זו. ראשית מובהר כי כתבי הטענות בבתי משפט לענייני משפחה נתמכים בתצהיר, ומהווים כשלעצמם את תצהירי עדותם הראשית של הצדדים. יתר על כן, ביהמ"ש בהחלטה מיום 17.1.2021 הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית והתצהירים, לרבות של התובעת, הוגשו לתיק. תצהירי התובעת בהיותה מיוצגת ע"י עו"ד רן רייכמן הוגשו לתיק ביום 19.4.2021. תצהיר הנתבע הוגשו לתיק ביום 7.12.2021.
58. בנוסף, לא מוכרת התוויה משפטית לפיה בעלי דין יגישו מספר תצהירי עדות ראשית כאשר לדידו של בא כח התובעת (סעיף 98 לסיכומים) היה על ביהמ"ש לקבוע מועד להגשת תצהירי עדות ראשית, גם לאחר קבלת חוות הדעת.
59. בענין תפקיד המומחה ושעה שעלו טענות מצידה של התובעת גם בענין הגדרת תפקידו, מצאתי להבהיר כי תפקיד המומחה היה להעריך את שווי הנכסים שעצם קיומם הוכח. תפקידו לא היה להוכיח שיש נכסים כאלה או אחרים.
60. מובהר כי ככל חוות דעת שנערכת בכל תיק, ללא קשר להיקף הנכסים, המומחה ניזון תחילה ממסמכים שמוסרים לו הצדדים ולאחר מכן מהשלמת מסמכים או באמצעות צדדי ג', או על פי דרישתו מהצדדים עצמם. תהליך איסוף החומרים בענייננו ארך קרוב ל-4 שנים עד להגשת חווה"ד הראשונה ועוד כשלוש שנים לאחר חקירתו הנגדית של המומחה לאיסוף חומרים ועריכת חווה"ד המומחה. סך הכל במצטבר כמעט 7 שנים פעל המומחה לצורך איסוף מסמכים בהתאם לדרישותיו המקצועיות.
61. עד לתום ההליכים, לא הצליחה התובעת להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה ולהוכיח שווי אחר מכפי שהוערך ע"י המומחה.
62. לאורך שנים רבות, טענה התובעת כי יש בידיה ראיות למכביר בענין הברחת והסתרת נכסים ואולם פעם אחר פעם כל שצרפה היה העתק ממוחזר של כתבות שהופיעו מעת לעת בתקשורת בענין עסקיו של הנתבע וטענות בעלמא, מהן לא ניתן היה ללמוד דבר וחצי דבר.
63. יוזכר בענין זה כי גם השומה "הפנטסטית" של הנתבע שהוצגה לבית המשפט המחוזי ע"י רשות המסים, התבססה, כך התברר, על כתבות בעיתונים ולא בכדי, סופו של יום, גובשה הסכמה על תשלומי מס שאינם מגיעים אפילו לכדי 15% ממה שנדרש לכתחילה מהנתבע.

הגם שהנתונים ותוכנו של הסכם השומה היו בפני הצדדים מזה מספר שנים, התובעת המשיכה להתעקש על אותן הערכות "פנטסטיות" (לשון כב' הנשיא יוסף אלון בדיון מיום 23.1.2014 בבע"מ **** שהתנהל בעניינו של הנתבע מול רשות המיסים).

64. התרשמות ביהמ"ש היא כי המומחה עשה כל שניתן על מנת לחקור במופלא ובנסתר ולנסות להוציא מן המעט שצרפה התובעת, פרטים בענין עסקיו של הנתבע. בניגוד לטענות התובעת לא ניתן לומר כי המומחה מטעם ביהמ"ש התעלם מטענותיה. ההיפך הוא הנכון.
65. מצאתי לציין כי בשנים הראשונות שבהן הקדיש המומחה את זמנו לעריכת חוות הדעת, היתה התובעת מיוצגת ע"י עורכת הדין השופטת בדימוס, טליה קופלמן פרדו, שאין צורך להכביר במילים בדבר תחומי מומחיותה כעורכת דין ושופטת בדימוס לענייני משפחה. עוד לצידה לאורך אותן שנים, ייצג את התובעת עו"ד דין קלרו ממשרד עו"ד שקל, אשר מתמחים בתחום המס.
66. במשך שנות ניהול ההליך הראשונות, על פי מה שנמסר ע"י באי כח התובעת דאז, פעלו לצדם רו"ח ממשרד רו"ח יניב שקל וכן לאחר מכן, לאחר שהחליפה ייצוג, פעלו מטעמה אל מול המומחים גם רו"ח ממשרד רו"ח רוזנבלום ז"ל.
67. למרבה הצער ההתרשמות היתה, כי על אף העדר זיקה לכך במציאות, התובעת מתקשה לקבל את ממצאי המומחים. גם כאשר הממצאים אישרו חלק מטענותיה, התובעת נותרה שבויה במחשבה שכל בעל מקצוע שמקבל החלטה או מסקנה בעניינה, עושה זאת אישית נגדה וזאת לאחר שלטענתה קיבל שוחד מהנתבע.
68. החששות המוגברים של התובעת לא פעלו לטובתה, לא מעשית ולא עובדתית שכן פעם אחר פעם היא טרפדה את עבודת אנשי המקצוע בהתנהלותה הנסערת והלא רציונלית. זאת, על אף מאמצי כלל המעורבים בדבר, הן באי כוחה שהוחלפו בזה אחר זה, הן המומחים והן ביהמ"ש, כאשר בכולם היא ניסתה להטיל דופי.
69. יוער כי בשלב כלשהו אף החלה התובעת לעתור לכך שבירור התיק כולו יועבר ליחידת להב 433 במשטרת ישראל, כאשר לא הצליחה להסביר מכח איזו סמכות תכריע משטרת ישראל בתביעות כספיות שלה כנגד בעלה (ר' לעניין זה פרוטוקול הדיון מיום 14.4.2024 שו' 15-22 הסרוק בתיק 37567-07-15).
70. גם במסגרת סיכומיה מצאה התובעת לנכון להקדיש פרק שלם לפירוט הטענות שלה כנגד באי כוחה. יודגש, מעבר לטענות התובעת כנגד הנתבע וכנגד המומחים שמונו ע"י בתי המשפט, מצאה לנכון כחלק מסיכומיה לטעון כנגד כלל באי כוחה, כאשר פרטה כי חלקם פוטרו על ידה וחלקם התפטרו כי לא רצו "להפליל את עצמם".

 

אופן חלוקת זכויות שנצברו ע"י הצדדים

71. לא יכולה להיות מחלוקת כי כפי שטוענת התובעת, היא אכן זכאית למחצית מכלל הרכוש שהצטבר ע"י הצדדים או מי מהם בתקופת החיים המשותפים, החל מחודש יולי 1977 ועד חודש יולי 2015 וזאת במשך 38 שנות חיי שיתוף כלכלי.
72. אין במחלוקת כי היה זה הנתבע שהקים וניהל בפועל את עסקי הצדדים, כאשר כלל החברות שנוהלו על ידו וקיימות נכון לעת הזו, הוקמו החל משנות ה- 90 והלאה.
73. העבודה המשמעותית שהיה צריך לעשות בתיק זה נגעה להגשת חוות הדעת ע"י המומחה ואולם בניגוד לאמור בסיכומי התובעת, חוות הדעת הוגשה לאחר מספר שנים לא בגלל סחבת מצדו של המומחה, אלא בגלל מורכבות הנכסים, בארץ ובחו"ל, שדרשה בירור יסודי וייחודי וכן בשל הקשיים שהיא עצמה הערימה בהעדר שיתוף פעולה מצידה, בלא הצגת מסמכים ואסמכתאות והגשת בקשות רבות הן לבימ"ש זה והן לערכאת הערעור בענין זהות המומחים, שהמשיכה להגיש ולדרוש בירורם שוב ושוב לאורך שנים.
74. התובעת על אף שזהות המומחה נקבעה בהסכמתה, ומחוץ לכותלי ביהמ"ש, בעת שהייתה מיוצגת (ר' בעניין זה החלטת בית המשפט מיום 3.7.2016 בתיק 37567-07-15 לאישור פסיקתא שהוגשה על ידי הצדדים) סירבה לשתף עימו פעולה. כך גם עשתה כאשר בית המשפט מינה מומחה בתחום המס והיא סירבה להיפגש איתו בנימוקים שונים מצדה. באחת הפעמים למשל הגישה הודעה לביהמ"ש, ממנה עולה כי דעתה של התובעת לא היתה נוחה מכך שמזכירה מטעמו של המומחה ניסתה לתאם את המועד לפגישה עימה, כאשר לדידה של התובעת, היה זה מתחומי אחריותו של המומחה בעצמו להתקשר ולתאם עימה מועד. בית המשפט היה צריך להתערב גם בענין זה, ואולם בכך לא די, שכן לאחר מכן נאלץ ביהמ"ש לחייב את התובעת להשתתף בפגישות עם נציג מומחה מטעמה, שכן התובעת סירבה להגיע לחלק מהפגישות עם המומחים ולאחר מכן טענה כי העבודה מתבצעת תוך הסתרת נתונים ממנה (ר' בענין זה החלטת בית המשפט מיום 26.5.2024 בתיק 37567-07-15).
75. התובעת בסיכומיה מבקשת לקבוע, בהעדר כל ביסוס כי שווי נכסי הצדדים לצורך איזון המשאבים עומד על סך 3.35 מיליארד שקלים (ר' סעיף 33 לסיכומי התובעת מיום 26.10.2025). סכום זה איננו נתמך בכל ראיה מעבר לטענות בעל פה של התובעת, תוך שכל שהיא מצרפת כתבות מן התקשורת ביחס להיקף העושר של הנתבע ותוך שהיא נסמכת על שומת מס שהתברר ע"י בית המשפט המחוזי בבאר שבע שאין לה "ידיים ורגליים".

 

מהימנות המומחה וחווה"ד

76. התובעת עותרת לכך שביהמ"ש לא יקבל את מסקנות חווה"ד המומחה טולדנו, אך בענייננו לא מצאתי כי התמלאו התנאים לפקפק במקצועיות המומחה.
77. הלכה פסוקה היא כי מומחה מטעם בית המשפט הוא ידו הארוכה של בית המשפט ובית המשפט לא בנקל יפקפק במקצועיותו או תום ליבו ולא יסטה מהאמור בחוות דעת אלא במקרים חריגים. יפים ורלוונטיים לעניין זה דברי בית המשפט בדנ"א 4960/18 זליגמן נ' הפניקס (פורסם בנבו, 4.7.2021):

"          הכרה במגבלותיו של בית המשפט, שאינו בעל מומחיות מקצועית בכל תחומי הידע האנושי, כמו גם בתועלת הממשית (וההכרחית) הנובעת מקבלת עמדותיהם של מומחים בהליך השיפוטי, אינה זרה למשפט והובילה לשורה של כללים שיפוטיים שלפיהם בהיעדר טעמים טובים או הצדקות ממשיות להימנע מכך – בית המשפט ככלל יאמץ את חוות הדעת של המומחים בתחומם המסייעים לבית המשפט במלאכתו. כך ביחס לחוות דעתם של מומחים רפואיים מטעם בית המשפט…

…כך ביחס לחוות דעת מומחה בשאלות הנוגעות לטובת הילד…

 …כך ביחס לעמדה של שירות המבחן בעניינם של קטינים…

…וכך בתחומי מקצועיות ומומחיות רבים אחרים, כמו ליקויי בנייה, חוות דעת חשבונאיות, ועוד רבים.

בכלל המקרים הנזכרים הובהר והודגש בפסיקה חזור והדגש כי ההחלטה השיפוטית היא לעד של בית המשפט, וכי עמדת המומחים בתחומם אינה מחייבת את בית המשפט בהכרעתו. ואולם, עוד הובהר כי כדי לסטות מעמדת המומחה המקצועי ולאמץ עמדה אחרת תחתיה נדרש בית המשפט לטעמים מיוחדים ולהצדקות של ממש. כידוע, פניה למומחים מקצועיים היא פרקטיקה יומיומית בבתי המשפט, ובלעדיה המלאכה השיפוטית המהותית לא הייתה מתאפשרת. (הסימונים אינם במקור, ר.ק.ע).                                                      "

78. המומחה הגיש חוות דעת ביחס לנכסים שהוקמו ונוהלו ע"י הנתבע. לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בחוות דעת מורכבת. אם נאמר שבהרבה מקרים יש מורכבות בעריכת חוות דעת והערכת שווי נכסים, הרי שבענייננו הדברים מורכבים כפליים, לא רק בגלל הדרך הייחודית שבה מנהל הנתבע את הנכסים, אלא בגלל המורכבות שבמסגרתה חלק מהנכסים מנוהלים בארץ וחלק מנוהלים בחו"ל. העסקים חובקי עולם גם במובן של תחום העיסוק. בנוסף לכך, כמעט בכל אחת מהחברות, יש לנתבע היקף בעלות אחר.
79. מלאכת המחקר של המומחה היתה לא רק להתחקות אחר חלקו הרשום של הנתבע בכל עסק ועסק, אלא גם לנסות להבין האם יש לבעלות הנתבע ערך מוסף בכל אחד ואחד מהנכסים, שלא הובאה לידי ביטוי באופן הרישום. הערכה מסוג זה היא מורכבת. במיוחד, כאשר אנו מתייחסים לנתבע כבעל כישורים בין אישיים יוצאי דופן, שאין מחלוקת גם לגישתו של הנתבע, שהם כשלעצמם, מהווים חלק מהיסודות של היחסים עם שותפיו לעסקים.

 

הערכת שווי נכסי הצדדים

80. מצאתי לקבל את מסקנות וקביעות המומחה טולדנו בחוות דעתו מיום 25.2.2025 בכל הקשור לרשימת נכסי הצדדים והערכת השווי שלהם, הזכויות וההתחייבויות.
81. חוות הדעת נושאת 128 עמודים, והמומחה מצא, בצדק בענייננו, לציין בעמוד הפתיחה כי חוות דעת כלכלית אינה מדע מדויק, והיא אמורה לשקף בצורה סבירה והוגנת מצב נכון בזמן מסוים, על בסיס נתונים ידועים, הנחות יסוד שנקבעו ותחזיות שנאמדו.
82. חוות הדעת מתייחסת לחברות המצויות בשליטתו או בבעלותו של הנתבע וכן לנכסי מקרקעין ורכבים שנרכשו בתקופת חיי השיתוף. בחוות הדעת התייחסות ל 14 חברות הפועלות בתחומי מדינת ישראל, חברות זרות הפועלות מחוץ למדינת ישראל, וכן לרכוש פרטי בבעלות הצדדים, לרבות זכויות כספיות וסוציאליות שנצברו אצל מחזיקים שונים ובבנקים.
83. בחוות הדעת מתייחס המומחה גם למגבלות עמן נאלץ להתמודד, לרבות היעדר נתונים ביחס לחברות הזרות. מובהר כי מקובלת עליי לחלוטין עמדת המומחה כי בנקודת הזמן הנוכחית ובהעדר ראיות אחרות מצדה של התובעת, עליה מוטל נטל ההוכחה, היה הכרח להתקדם להערכות שווי בכלים המצויים בידי המומחה, כפי שנעשה במסגרת חוות הדעת.

מצאתי לציין בענין זה כי כבר בשנת 2019 היתה זו בא כח התובעת שדרשה כי תבוצע התקדמות משמעותית בהגשת הערכות השווי בכלים שנמצאו כבר אז בידי הצדדים ובידי המומחה. (ר' דברי עו"ד טליה קופלמן פרדו בפרוטוקול הדיון מיום 2.10.2019, עמ' 22 שו' 13-16 וכן דברי עו"ד דין קלרו בעמ' 23 שו' 29-31 לפרוטוקול הדיון הסרוק בתיק 37567-07-15.)

84. למען הנוחות יובא תחילה ריכוז סך הנכסים נכון למועד הקרע, כאמור בעמ' 15 לחוות הדעת:

סוג הזכות	על שם התובעת	על שם הנתבע	סה"כ לשני הצדדים
שווי אחזקה בחברות בארץ		106,013,000 ₪
שווי אחזקה בחברות בחו"ל		207,772,000 ₪
יתרות זכות בחברות		8,274,000 ₪
רכבים	384,000 ₪	1,008,000 ₪
נדל"ן	2,151,000 ₪	9,962,000 ₪
חשבונות בנק פרטיים	639,000 ₪	1,700,000 ₪
חשבונות בנק משותפים	5,000 ₪	5,000 ₪
חובות לבנקים זרים		52,016,000 ₪ –
זכויות פנסיוניות		639,000 ₪
חייבים לצדדים		30,941,000 ₪
חובות לזכאים		43,257,000 ₪ –
סה"כ	3,179,000 ₪	271,042,000 ₪
סה"כ לשני הצדדים			274,220,000 ₪

 

85. שעה שהיתה הערכת שווי של נכסי הצדדים על סך 335,644,000 ₪ בחוות הדעת הראשונה, ולאחר שהמומחה נחקר והומצאו לו מסמכים נוספים, בוצעו הפחתות, מצא לנכון המומחה בחוות הדעת המעודכנת לפרט ולהסביר באלו מהרכיבים בוצעו תיקונים. המומחה הבהיר כי בחוות דעתו בוצעו שינויים ביחס לארבעה רכיבים בעקבות המצאת מסמכים נוספים: ביחס לשני רכיבים השווי עלה וביחס לשני רכיבים השווי הופחת.

הרכיב המרכזי בגינו הופחת שווי של כ- 63,000,000 ₪ היה בגין עדכון שיעור האחזקה של הנתבע בחברת X שכן הוצגו לו מסמכים ביחס לשיעור האחזקה. בעוד בחוות הדעת הראשונה התחשיב היה על בסיס שיעור אחזקה של 80%, התחשיב המתוקן היה על בסיס שיעור אחזקה של 26.6%. מובהר כי ההבדל ביחס להערכת השווי בחברת X לא היה בענין שווי החברה אלא עדכון אחוז האחזקות של הנתבע בעקבות מסמכים שהוצגו.

86. נוכח ההבדלים המהותיים בין ניהול חברות חו"ל לחברות ישראל ועסקים בישראל, פרט המומחה בעמ' 18-20 לחוות הדעת את המתודולוגיה שבה נקט. המומחה הדגיש כי עשה שימוש בשלוש שיטות הרלוונטיות להערכת שווי כלכלי של עסק, כאשר ביחס לכל חברה בחר בשיטה המתאימה ביותר בהתאם לסוג, מהות והיקף המסמכים שהיו בפניו בעת הערכת השווי.
87. המומחה ציין כי שלושת השיטות בהן עשה שימוש הינן:

• שיטת השווי הנכסי.
• שיטת ההשוואה לעסקאות דומות/מכפיל.
• שיטת היוון תזרים המזומנים החופשי העתידי (DCF).

 

88. המומחה הבהיר כי מרבית החברות הוערכו בשיטת השווי הנכסי ושוויה של אחת החברות ואחת הפעילויות בוצעו בשיטת .DCF עוד צוין כי ביחס לשתי חברות ציבוריות שמניותיהן נסחרות בבורסה בתל אביב, הערכת השווי בוצעה על פי שווי השוק נכון למועד הקובע. ביחס לחברת X צוין כי הערכת השווי בוצעה על פי שיטת ההשוואה לעסקאות קודמות שכן בסמוך למועד הקובע, בוצעה עסקה במניות החברה.

 

89. פירוט הערכות השווי

• חברת a1 – פרויקטים ונדל"ן בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית– חברה זו התאגדה בדצמבר 2004, עוסקת בהשכרת נדל"ן מניב ב******, ב****, ****, *****. לחברה זו זכות לרישום חכירה מהוונת לתקופה של 49 שנים + 49 שנים נוספות. הנכס המניב כולל בין היתר יחידות מסחר, חדרי שירות ואחזקה, שטחי אחסנה ומקלט.
• היקף החזקות הנתבע – 41.67% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי– שיטת השווי הנכסי, תוך התייחסות גם להערכות השמאות לנכס שבוצעו ע"י השמאי עודד האושנר.
• שווי זכות הנתבע – 3,834,000 ₪.

 

• חברת a2 פרויקטים בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית– החברה התאגדה באוגוסט 2003 ומחזיקה בקרקע מסחר ומלונאות בעיר *****. הקרקע נרכשה לצורך בניית בית מלון.
• היקף החזקות הנתבע –00% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי– שיטת השווי הנכסי. עיקר הנכסים מוחשיים.
• שווי זכות הנתבע – 6,596,000 ₪.

 

 

• חברת a3 בנין והשקעות בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – החברה התאגדה בדצמבר 2004, ועוסקת בפרוייקטי בניה ומכירת נדל"ן. לחברה זכויות במקרקעין ב******.
• היקף החזקות הנתבע – 34.54% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שיטת השווי הנכסי. עיקר הנכסים מוחשיים.
• שווי זכות הנתבע – 9,150,000 ₪.

 

• חברת a4 השקעות בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – החברה התאגדה ביוני 2009 ומחזיקה בזכויות במקרקעין במסחר ומשרדים ב ******************.
• היקף החזקות הנתבע – 50% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שיטת השווי הנכסי. עיקר הנכסים מוחשיים.
• שווי זכות הנתבע – 19,710,000 ₪.

 

• חברת a5 השקעות בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – החברה הוקמה בשנת 2003 ובבעלותה מגרשים ב******. מקדמת תב"ע למסחר, מלונאות ומגורים.
• היקף החזקות הנתבע – 33% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שיטת השווי הנכסי. עיקר הנכסים מוחשיים.
• שווי זכות הנתבע – 4,204,000 ₪

 

• חברת X – ********** בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – החברה התאגדה ביוני 2010 ועוסקת ביזום והשקעות בתחום האנרגיה והתשתיות. בדצמבר 2010 ביצעה החברה השקעה בחברת "******* בע"מ" (חברה בת) אשר הוקמה בינואר 2005 ופועלת לתכנון, הקמה ותפעול של פרויקט תחנת כח לייצור **** ב*******. בשנת 2015, נמכרו זכויות הנתבע בחברה לחברות בבעלות מר פלמוני, תמורת תשלום סך של 10,342,000 דולר וכן פירעון הלוואות שהיו לנתבע ממר פלמוני (ראה עמ' 8 לחוות הדעת לרבות התייחסות לעדכון היקף האחזקה).
• היקף החזקות הנתבע – במועד הקובע, החזיק הנתבע ב 26.67% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שיטת ההשוואה לעסקאות דומות. פורט בחוות הדעת (עמ' 60-61) כי הערכת השווי לא בוצעה על סמך האמור בהסכם המכירה הראשון, אלא על יסוד הסכם המכירה השני, תוך ביצוע התאמה למועד הקובע, למערכת ההסכמים והלך הרוח בחברה במועדים שסמוכים למועד הקובע. המומחה מתייחס לכך שלא מצא לקבל את הערכת השווי האפסית שמגלמת העסקה הראשונית והתבסס על הערכת השווי שנובעת מניתוח ההסכם השני בשנת 2016, זאת אף לאחר בחינת ספקות שהעלה משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים בענין העסקה.
• שווי זכות הנתבע – 31,600,000 ₪.

 

בענין עסקת חברה זו, נחקר המומחה ארוכות בדיון ביום 22.3.2022 ומצאתי לקבל את הניתוח המקצועי של המומחה. כלל הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש, הן במסגרת חוות דעת המומחה והן בעדותו של הנאמן עו"ד ברזילי, מחזקות את הרושם כי מכירת חברת X נעשתה ע"י הנתבע בנקודת הזמן הרלוונטית, לא מכיוון שהעסקה היתה כדאית אלא מכיוון שבשל מעורבותו בהליכים פליליים, היתה זו דרישה של מדינת ישראל שהנתבע לא יהיה חלק מהתמונה העסקית הנוגעת לאפשרות הקמת תחנת הכח. זה המקום לציין כי ההליך הפלילי הסתיים בהרשעתו של הנתבע, אשר גם ריצה עונש מאסר ועל כן גם לא ניתן לומר כי הדרישה של מדינת ישראל בענין זה היתה תאורטית אלא נמצאה כמוצדקת הלכה למעשה.

 

עוד בענין עיסקת X – המומחה הבהיר כי השתכנע שפלמוני הפך להיות המחזיק בפועל של X. המומחה הבהיר כי איננו רואה כל קושי בהערכת שווי החברה נכון למועד הקרע, שכן בין אם החברה הועברה למראית עין לפלמוני, בעסקה ששוויה אפס ובין אם לאו, הרי שממילא המומחה ביצע הערכת שווי להיקף האחזקות שהיו לנתבע קודם להעברת הזכויות למר פלמוני, בהתאם לשווי החברה נכון למועד הקרע. מצאתי לקבל את עמדת המומחה כי שווי החברה נעשה בצורה מדויקת מאוד, שכן פרק זמן קצר לאחר מכן, בוצעה עסקת מכירת חברת X לחברת *****, בערכי שוק אמיתיים ועל כן הנתון עצמו, של שווי זכויות הנתבע בX נכון למועד הקרע, נגזר על פי עמדת המומחה לא מניתוח העסקה עם פלמוני, על פי שווי אפס אלא על פי העסקה הבאה עם חברת *****. עוד יצויין כי המומחה עמד בחקירתו על כך שעל אף שהטיל ספק באמיתות העסקה, הרי שסופו של יום לאחר בחינת העסקה, מכל הבחינות הרלוונטיות, התרשם כי העסקה אכן בוצעה בפועל ומר פלמוני הפך להיות הבעלים של הזכויות שהיו במקור בהחזקתו של הנתבע.

עוד מצאתי להעיר בענין זה כי על אף שהמומחה התייחס בחשדנות כלפי העסקה שביצעו הנתבע ומר פלמוני בחברת X, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת שעל פי בדיקת המומחה, פלמוני שילם לנתבע וגם לחברת ***** את חובות החברה, והקיזוז בינו ובין הנתבע על חובות אחרים נוספים, משקף העברות תמורה. מעבר לצורך מצאתי לחזור ולהדגיש כי נטל ההוכחה שמוטל על התובעת, לא הורם על ידה גם בנקודה זו, ועל אף "ניחוח" של מורכבות עסקית ויחסי אמון בין הנתבע לפלמוני, היא לא הצליחה להוכיח כל טענה אחרת שלה בענין זה.

 

• חברת a6 בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – התאגדה בישראל בחודש נובמבר 1992 בשם אחר ובחודש דצמבר 1992, הפכה לחברה ציבורית ונסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב. החברה פועלת בתחום המסחר ונכסי נדל"ן. יזום, הקמה, רכישה, השכרה ניהול ואחזקה של קניונים ומרכזים מסחריים ומחזיקה במישרין ובעקיפין בנכסי מקרקעין בהיקף שאינו מהותי.
• היקף החזקות הנתבע – 23.13% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שווי שוק נכון למועד הקובע.
• שווי זכות הנתבע – 38,454,000 ₪.

 

• חברת a7
• תאור הזכויות בתמצית – החברה התאגדה בדצמבר 2010 בשם אחר ובאוגוסט 2011 עודכן שמה והיא נרשמה למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. החברה פועלת בתחום חיפושי הנפט והגז בשטח הנמצא ברצועת מי הים התיכון מול חופי מדינת ישראל. תוקף רישיון החברה לביצוע חיפושי נפט וגז, הסתיים ביום 14.2.2016.
• היקף החזקות הנתבע – 03% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שווי שוק נכון למועד הקובע.
• שווי זכות הנתבע – 1,688,000 ₪.

 

• חברת a8 בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – התאגדה באפריל 2004. חברה שהינה החברה המאמצת של מועדון **** "*****".
• היקף החזקות הנתבע – 50% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי– שיטת השווי הנכסי. המומחה ציין כי שוויה של החברה אינו טמון בתוצאותיה הכספיות אלא בשווי נכסיה נכון למועד הקובע.
• שווי זכות הנתבע – לחברה הפסדים עסקיים מתמשכים. 9,182,000 ₪ (-).

 

מובהר כי מצאתי לדחות את טענת בא כח התובעת, במסגרתה נטען כי יש להביא בחשבון שווי ** או זכויות ****. מצאתי לקבל את מסקנת המומחה בענין זה ובענין שווי החברה, שכן הסכם האימוץ של החברה נחתם רק בחודש יולי 2015 לאחר מועד הקרע ופעולות שבוצעו לאחר מועד הקרע, לרבות חתימת הסכם האימוץ אינן יכולות לזכות את התובעת בזכויות כספיות.

 

• חברת a9 בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – התאגדה בדצמבר 2004. לא נמצאה פעילות עסקית. החברה קיבלה בעבר הלוואה מבנק לאומי אשר בגינה הומצאו ערבויות בנקאיות לחברה אחרת (חב' ****). בראשית שנת 2015 מומשה הערבות הבנקאית ו**** נאלצה להזרים כספים לשם המימוש.
• היקף החזקות הנתבע– 50% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי– בהעדר פעילות עסקית השווי מתבטא בערך הנכסים וההתחייבויות.
• שווי זכות הנתבע – 44,776,000 ₪.

 

• חברת a10 בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – החלה בפעילות בשנת 2004. בעבר היתה חברת הניהול של קניון "*****" ב****. מאז שהקניון נמכר, החברה איננה פעילה.
• היקף החזקות הנתבע – 100% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שיטת השווי נכסי.
• שווי זכות הנתבע – לחברה הפסדים עסקיים משמעותיים. 10,035,000 ₪ (-).

 

• חברת a11 בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – הוקמה בשנת 1997. חברה בבעלות משותפת עם אחיו של הנתבע ובבעלותה מחסן שהושכר בעבר לצד ג'.
• היקף החזקות הנתבע – 50% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי – שיטת השווי נכסי.
• שווי זכות הנתבע – 468,000 ₪.

 

• חברת a12 בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – החברה נוסדה בשנת 2003 ועוסקת בהפצת מקומון ב****. הכנסות החברה נובעות בעיקר מפרסום בעיתון ובאתר האינטרנט שמפעילה החברה.
• היקף החזקות הנתבע – 50% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי– DCF.
• שווי זכות הנתבע– לחברה הפסד עסקי. 1,781,000 ₪ (-).

 

• חברת a13 בע"מ
• תאור הזכויות בתמצית – הוקמה בשנת 2004. החברה הינה חברת הניהול המרכזית של חברות הקבוצה ומטפלת בקיום פרויקטים של החברות בהן יש נכסי נדל"ן.
• היקף החזקות הנתבע – 50% ממניות החברה.
• אופן ביצוע הערכת השווי– שיטת השווי נכסי.
• שווי זכות הנתבע – 6,514,000 ₪.

 

• ריכוז שווי חברות הרשומות בישראל בהתאם לאמור בחווה"ד

חברה	היקף אחזקות	שווי אחזקות
חברת a1 בע"מ	41.67%	3,840,000
חברת a2 בע"מ	33.00%	6,596,000
חברת a3 בע"מ	34.54%	9,150,000
חברת a4 בע"מ	50%	19,710,000
חברת a5 בע"מ	33.33%	4,204,000
חברת X  בע"מ	26.67%	31,617,000
חברת a6 בע"מ	23.13%	38,454,000
חברת a7	17.03%	1,688,000
חברת a8 בע"מ	50%	9,182,000 ₪ (-)
חברת a9 בע"מ	50%	4,776,000
חברת a10 בע"מ	100%	10,035,000 ₪ (-).
חברת a11 בע"מ	50%	468,000 ₪
חברת a12 בע"מ	50%	1,781,000  (-) ₪ .
חברת a13 בע"מ	50%	6,514,000 ₪

 

• חברות זרות
• תאור הזכויות בתמצית – צוין בחוות הדעת כי על פי הנתונים שהוצגו בפני המומחה, בענין פעילותן של החברות הזרות, עד תחילת שנת 2009, היתה לנתבע פעילות בתחום סחר והובלת נפט וגז ב**** וב**** במסגרתה סיפק שרותי לוגיסטיקה ומכירת נפט לחברת סחר בין לאומית המובילה בתחום הנפט והגז. נטען כי בשנת 2009 עקב חילופי הנהלות בחברות ממשלתיות ב****, נדחק הנתבע מחוץ לפעילות עסקית זו, ומאז ועד למועד הקובע, פעילות החברות הזרות הצטמצמה משמעותית. נטען כי נכסי החברות ירדו ומרבית החברות לא כללו מאז פעילות עסקית. עוד נטען כי הכספים שנותרו מהפעילות בתחום הנפט והגז, הועברו לשלוש חברות "B1", "B2" ו"B3".
• צוין בחוות הדעת כי לא הוצגו דו"חות כספיים ביחס לחברות הזרות למעט "B1" והמידע שהוצג היה דל וכלל בעיקר דפי בנק, הערכות שווי של נכסים ומידע נוסף שנמסר בכתב ובעל פה ע"י נציגי הנתבע. המומחה מציין כי הוצגו אסמכתאות התומכות בכך שהחברות סיימו את פעילותן העסקית (כמפורט בעמ' 100 לחוות הדעת). עוד צוין בחוות דעת כי תרשים מבנה האחזקות שהוצג ע"י הנתבע, נתמך גם בדיווחים שהגיש הנתבע לרשויות המס.
• הובהר כי הוצגה טיוטת דוחות כספיים של חברת B1" שהיתה חברת המסלקה של הנתבע, לשנת 2015 וכן מאזני בוחן ודפי חשבונות בנק רלוונטיים לתקופה זו. צוין כי על פי הדוחות הכספיים, החברה התאגדה ביולי 2001 ורשומה באיי הבתולה. צוין כי החברה אינה מחויבת במקום התאגדותה בעריכת דוחות כספיים ואכן לא ערכה דו"חות כאמור.
• המומחה ציין כי דוחות שהוצגו מלמדים כי בשנים 2014-2015 לא היתה פעילות עסקית ממשית בחברות חו"ל ובשנת 2014 נרשם הפסד הון של 2.1 מיליון דולר בגין מכירת יאכטה. פורטו בחוות הדעת תנועות של העברות כספים ומתן הלוואות והשקעות מחברות חו"ל וחברות בישראל.

 

היקף אחזקות הנתבע בחברות חו"ל

חברה	היקף אחזקות	שווי אחזקות
B1	100%	26,872,000 ₪
B2	50%	52,184,000 ₪
B3	100%	14,995,000 ₪ (-)
B4	100%	44,782,000 ₪
B5	100%	92,065,000 ₪
B6	75%	17,000 ₪ (-(
B7	12.5%   מחזיק בעקיפין	5,717,000 ₪
ח-ן נאמנות #1		18,000 ₪
ח-ן נאמנות #2		1,146,000 ₪
סה"כ שווי אחזקות הנתבע בחו"ל		207,772,000 ₪

 

• עוד בענין החברות הזרות– המומחה מבהיר כי יש הבדל משמעותי באופן שבו העריך את שווי חברות הנתבע שמתנהלות בארץ ובין שווי חברות הנתבע שהתנהלו בחו"ל. אני מוצאת לקבל את גישת המומחה, לפיה בהעדר מידע שמי מהצדדים מסוגל או מעונין להציג לו, היה הכרח בחלוף השנים לחתור לגיבוש הערכות מסוימות. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שחלק ממסקנת המומחה ביחס לחברות חו"ל היא כי רב הנסתר על הגלוי ויש להניח, נוכח מורכבות האפשרות להעריך פעילות חברות שמתנהלות בחו"ל ובמיוחד באופן שבו מתנהל הנתבע (כך למשל על רקע העדר חובה להגשת דו"חות כספיים באיי הבתולה) יהיה מקום להשלמות מכח הצדק, ובהתאם לנסיבות הענין ותוך התייחסות לנתונים שכן הובאו בפני המומחה ובפני ביהמ"ש.
• המומחה הבהיר כי להבדיל מהמאמצים שביצע לצורך הערכת שווי החברות בארץ, לרבות פניה שלו לצדדי ג', הרי שבחו"ל לא פנה לצדדי ג' ומרבית החומר שעל בסיסו הוערכו אחוזי האחזקות ושווי החברה, היה על סמך הצהרות הנתבע.
• אני מוצאת לציין לחיוב את מאמצי המומחה לנסות ולהרכיב פאזל מכל החומרים שהוצגו בפניו, לרבות ניתוח של דפי חשבונות בנק והניסיון להתחקות אחר דרך החשיבה העסקית של הנתבע, בדומה למה שמתרחש בישראל.
• עוד לא ניתן להתעלם מכך שלמעשה בענייננו נטל ההוכחה מוטל על התובעת, והיא לא הרימה את הנטל. מסקנות המומחה בענין הערכת שווי נכסי חו"ל, מתיישבות סופו של יום גם עם הערכת רשויות המס של מדינת ישראל, שאף הן ביצעו חקירות בכלים המצויים בידיהן. אותן חקירות הניבו תוצאות שבאו לידי ביטוי בהסכם השומה שנחתם. בענין זה, לא ניתן להתעלם מהפער המשמעותי בין דרישת השומה הראשונית של רשויות המס ובין השומה שהוסכמה בפועל.
• עוד יצוין ויודגש בענין זה, כי לא זו בלבד שיש פער משמעותי בין דרישת השומה המקורית להסכם שגובש, אלא שבפועל ההסכם שגובש, הביא בחשבון עוד 3 שנות מס נוספות, מעבר לאלו שנזכרו בשומה המקורית.

 

 

• נכסי מקרקעין בבעלות פרטית של הצדדים

לצדדים שתי דירות מגורים בישראל ודירת מגורים בחו"ל. להלן  הערכת השווי של הנכסים בהתאם לחוות הדעת ונכון למועד הקרע:

נכס	כתובת	שווי   * נכון למועד הקרע
lawdata – דטהחוקדירת מגורים בישראל	רחוב *****	2,959,000 ₪
דירת מגורים בישראל	רחוב *****	1,342,000 ₪
דירת מגורים בחו"ל	רחוב ****	7,812,000 ₪
סה"כ שווי נכסי המקרקעין נכון למועד הקרע		12,113,000 ₪

 

יוער בענין נכסי המקרקעין בישראל, כי במהלך הדיונים הובהר כי שווי הנכסים היום עולה לאין שיעור על שווי הנכסים נכון למועד הקרע. יש לזכור כי עסקינן בדירות רשומות גם נכון לעת הזו בבעלות משותפת לשני הצדדים ועליית הערך בשוויין, אינה במחלוקת ושייכת בחלקים שווים לשני הצדדים.

 

• רכבים

חוות הדעת מתייחסת לשישה רכבים. שלושה מהם בישראל ושלושה מהם בחו"ל. צוין כי שלושת כלי הרכב המצויים בחו"ל, רשומים על שם תושבת חו"ל, אך לא הוכחש כי שייכים לנתבע.

פירוט שווי הרכבים המהווים חלק מרשימת הנכסים ברי האיזון:

רכב	שנת יצור	רישום בעלות	שווי *נכון למועד הקובע
BMW 650	2007	הנתבע	285,000 ₪
BMW 750	2010	הנתבע	389,000 ₪
לקסוס 460	2010	תושבת חו"ל	104,000 ₪
BMW 750	2011	תושבת חו"ל	191,000 ₪
האמר H2	2003	תושבת חו"ל	38,000 ₪
ג'יפ מרצדס	2013	התובעת	384,000 ₪
סה"כ שווי רכבי הצדדים נכון למועד הקובע			1,392,000 ₪

 

 

• זכויות כספיות

על פי האמור בחוות הדעת, נערכה בדיקה של חשבונות הבנק שהיו רשומים על שם הצדדים או מי מהם נכון למועד הקרע והתקבלו הנתונים כמפורט להלן:

 

בנק	מס' חשבון	רישום בעלות	יתרה
איגוד	*****	הנתבע	0
UBP	*****	הנתבע	1,370,000 ₪
דיסקונט	*****	הנתבע	1,000 ₪
דיסקונט	*****	הנתבע	326,000 ₪
אקסלנס נשואה	*****	הנתבע	4,000 ₪
דיסקונט	*****	התובעת	7,000 ₪
דיסקונט	*****	התובעת	500,000 ₪
דיסקונט	*****	התובעת	81,000 ₪
דיסקונט	*****	התובעת	12,000 ₪
דיסקונט	*****	התובעת	40,000 ₪
פועלים	*****	משותף	42,000 ₪
פועלים	*****	משותף	31,000 ₪ (-)
יורו בנק *****		הנתבע	21,664,000 ₪  (-)
BANK OF CYPRUS		הנתבע	18,970,000 ₪ (-)
בנק בחו"ל		הנתבע	11,382,000 ₪ (-)
קופ"ג גדיש	פסגות גדיש	התובעת	639,000 ₪
סה"כ			49,025,000 (-)

 

• חובות של צדדי ג' לצדדים

בחוות הדעת מתייחס המומחה לריכוז חובות שפורטו בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, ולהלן פירוט ריכוז החובות לאחר בדיקת המסמכים והערכת המומחה ביחס לחובות אלו:

בעל החוב	גובה החוב הנטען ע"י הנתבע	הערכת המומחה בענין גובה החוב
א'	32,000,000 ₪	1,423,000 ₪ (-) הובהר בחוות הדעת כי על אף טענת הנתבע, אין מדובר בחובות במישור הפרטי, אלא בהלוואות שניתנו לא' ע"י חברת B1 וכבר הובאו בחשבון בהערכת שווי חברת B1.
ב'	28,455,000 ₪	28,455,000 ₪
ג'	212,000 ₪	212,000 ₪
ד'	1,485,000 ₪	1,485,000 ₪
ה'	1,687,000 ₪	1,687,000 ₪
חייבים אחרים	525,000 ₪	525,000 ₪
סה"כ	64,364,000 ₪	30,941,000 ₪

 

• חובות אישיים של הצדדים לצדדי ג'

בעמ' 123-124 לחוות הדעת, מתייחס המומחה לטענות הנתבע בענין חובות שלו למספר גורמים בסך כולל של 11,450,000 $ דולר.

המומחה מפרט בחוות דעתו לאחר בדיקת הסכמי ההלוואות שהוצגו בפניו, את סיכום החובות שהוכרו לזכאים על פי המסמכים שהוצגו כמפורט להלן :

 

נותן ההלוואה	סכום נכון למועד הקובע
ח'	7,588,000 ₪
ט'	18,970,000 ₪
י'	12,331,000 ₪
יא'	4,369,000 ₪
סה"כ חובות לזכאים על פי מסמכים	43,258,000 ₪  (-)

 

• התחייבויות וערבויות אישיות של הנתבע

המומחה מצין בעמ' 125 לחוות הדעת כי לא הביא בחשבון התחייבויות תאורטיות של הנתבע, אשר לטענתו ערב למספר גורמים בערבויות אישיות על סך 152,000,000 ₪. המומחה מבהיר כי הנחת העבודה היא שכלל החובות יפרעו כסדרם ועל כן כלל לא הובאו בחשבון בתחשיב הרכוש שבבעלות הצדדים.

 

• הלוואות בעלים

המומחה מתייחס בחוות דעתו לטענת הנתבע בענין זכאותו להלוואות בעלים ביחס לחלק מהחברות בבעלותו וכאמור בעמ' 125 לחוות הדעת, מצא המומחה לקבוע כי על פי הבדיקה, הרשימה שהציג הנתבע על סך 7.1 מיליון דולר, איננה מדויקת ולאחר בדיקה, התברר כי יתרת ההלוואות בחברות השונות נכון למועד הקובע, עומדת על סך 8,274,000 ₪.

 

• חברות הפסדיות – נכסי מס

מצאתי לקבל את עמדת המומחה כי בניגוד לעמדת הנתבע יש לייחס ערך מסוים לחברות ההפסדיות. מקובל עלי רציונל המומחה כי אם לא היה ערך כלשהו לחברות ההפסדיות, היו סוגרים או מוכרים אותן ואולם הנתבע לא עשה זאת.

המומחה מצא להעריך כי חברות הפסדיות יכולות להימכר ב 10% מהערך שלהן ואני מוצאת לקבל את העמדה כי חלק מהכנסות הנתבע, מתקבלות באמצעות משחקי מיסוי מתוחכמים ועל כן יש ערך כספי לנכסי המס הללו. מעבר לאמור, בענייננו לא הובא כל הסבר מדוע לא נסגרו או נמכרו חברות שלכאורה מפסידות, גם בחלוף 10 שנים ממועד הקרע, כאשר ברקע הליכים משפטיים בין בני הזוג.

שעה שלא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבע מנהל בחכמה ובהצלחה את עסקיו, יהיה הכרח להביא בחשבון שלבחירה עסקית זו יש שווי כלכלי כלשהו. שעה שלא ניתן להעריך באופן כמותי מדויק את השווי, אביא את הענין בחשבון במסגרת שיקולי צדק חלוקתי בפרק הסיום.

• המומחה מתייחס לכך שעל בית המשפט להכריע ביחס לסכומים מהותיים בהם חוייב הנתבע ע"י רשויות המס. ענין זה יקבל התייחסות בנפרד ובפירוט במסגרת פסק הדין.

90. בסיכום חוות הדעת בענין ההתחייבויות של הצדדים, מצא המומחה כי לצדדים התחייבויות בסך כולל של 39,565,000 ₪ נכון למועד הקרע.
91. בפרק הסיכום והמסקנות בעמ' 128 לחוות הדעת, עורך המומחה חישוב של סך הזכויות ומסכם כי סך כל הזכויות שנצברו ע"י הצדדים נכון למועד הקרע בהפחתת חובות והתחייבויות, עומד על סך 274,220,000 ₪.

המומחה בחווה"ד לא הבחין בין נכסי המקרקעין הפרטיים לנכסים האחרים ולכן ייערך במסגרת פס"ד זה חישוב בהתאם לרכיבי פסה"ד ולאחר שיופעלו שיקולי איזון נוספים.

92. המומחה מציין כי לא התייחס בחוות דעתו לשתי סוגיות מיסוי. סוגיה אחת הנוגעת לשיעור המס שיש לבחון האם להפחיתו משווי החברות נוכח ביצוע איזון משאבים. כמו כן מבהיר המומחה כי על ביהמ"ש להכריע האם יש להפחית משווי הנכסים את דרישת המס שגובשה ע"י רשות המסים.
93. לשתי נקודות אלה, יתייחס בית המשפט בהכרעות שיפוטיות בהמשך פסק הדין ולאחר שתובא גם תמצית חוות דעת המומחה בתחום המס, עו"ד מאיר מזרחי.

 

חקירת המומחה רואה החשבון יגאל טולדנו

94. המומחה פתח בחקירתו וציין כי הערכת שווי היא לא מדע מדויק. המומחה אישר כי חברות שלא ניתן היה להעריך את שוויין היו מאופיינות בהעדר מסירת מידע (ר' לעניין זה תמלול הדיון מיום 22.3.2022, עמ' 25 שו' 22-31 וכן עמ' 26 שו' 1-19, הסרוק בתיק תלה"מ 58760-10-17. כמו כן, ר' התייחסות המומחה לכך גם בחקירתו המשלימה ע"י התובעת, תמלול הדיון מיום 19.3.2025, עמ' 30 שו' 30-36, הסרוק בתיק תלה"מ 58760-10-17)
95. המומחה הבהיר כי קושי נוסף איתו התמודד נוגע לחברות שאינן פעילות או שפעילותן אינה בארץ ועל כן, אין לגביהן חובת עריכת דו"חות כספיים ולטענתו גם ביחס לכך יש קושי בהערכת שווי (ר' פרוטוקול הדיון מיום 22.3.2022, עמ' 27 שו' 1-13, הסרוק בתיק תלה"מ 58760-10-17).
96. כמו כן ר' לכך התייחסות גם בחקירתו המשלימה ע"י התובעת, תמלול הדיון מיום 19.3.2025, עמ' 30 שו' 24-39 וכן עמ' 31 שו' 1-12, הסרוק בתיק תלה"מ 58760-10-17.
97. המומחה העיד כי מסקנות רשויות המס בענין ההיקף העסקי של הנתבע תואמות את מסקנותיו. יובהר כי בהליך שנוהל נגד הנתבע ע"י רשויות המס, לא נמצא בסיס לדרישת המס הראשונית במסגרתה שומת המס הועמדה ע"ס מיליארד שקלים. מסקנות המומחה בחוות הדעת תואמות את היקף ההכנסות המתאים לשומת מס שלבסוף סוכמה כי תשולם ע"י הנתבע בהליך שהתנהל נגדו.
98. התרשמות בית המשפט היא כי המומחה היה בקיא בכל פרטי החברות שחוות הדעת התייחסה אליהן וניכר כי הבין לעומק את העולם העסקי של הנתבע.

היה "ניחוח" מסוים שעבר לבית המשפט בחקירתו של המומחה כי הוא מבין שיתכן שישנם אי אלו דברים בעסקי חו"ל שלא היו גלויים בפניו, אבל המומחה הבין גם את גבולות היכולת שלו לחקור כאמור ב"מופלא".

99. בפועל, למעט אמירות בעלמא של התובעת, אשר לא הצליחה לסתור את טענות הנתבע, לא הוצגו כל ראיות לסתור. נראה כי התמונה של מצבת הנכסים בחו"ל אמנם מורכבת יותר מכפי שהנתבע ניסה להציג, אך זוהי מצבת הנכסים שהוכחה.
100. התובעת לא הצליחה להוכיח דבר קיומם של נכסים נוספים ואחרים מאלו שלגביהם נערכה חווה"ד ולא הצליחה לסתור קיומם של החובות הנטענים.
101. המומחה מבהיר בחקירתו, ועל כן ביהמ"ש הטיל את הנטל המובהק והמשמעותי של הצגת המסמכים על הנתבע, כי חזקה על כל בעל חברה או עסק שבידיו נמצא החומר הרלוונטי לצורך הערכת השווי.
102. התרשמתי כי המומחה, בניגוד לעמדת התובעת לגביו, לא זו בלבד שלא קיבל את מסמכי ומסקנות הנתבע, כתורה מסיני, אלא שממש יצא מנקודת הנחה שכל מה שהוצג לו מצריך בדיקה יסודית.
103. התרשמות בית המשפט היא כי המומחה לא נטה לטובתו של צד כזה או אחר, אלא נדמה כי הטיל על עצמו כפל או שילוש זהירות, בדרך שבה בדק את הנתונים שמסר לו הנתבע.
104. לא מן הנמנע שהתייחסותו הזהירה היתה לא רק על רקע טענותיה הקיצוניות של התובעת, אלא גם על רקע מה שידוע בדבר כישוריו הממולחים בעסקים של הנתבע.
105. סבורה אני כי המומחה עמד במשימה שהוטלה עליו ע"י ביהמ"ש. כאשר ביחס לחברות שלגביהן הוצגו לו די נתונים, הצליח להעריך שווי וביחס לחברות שהצליחו להסתיר ממנו נתונים, נתן הערכה בהתאם לשיקול דעתו הן המקצועי והן לאחר שהביא בחשבון מספר פרמטרים, כולל אלו שמניסיונו המקצועי הניח כי יכול והוסתרו ממנו חלק מהנתונים לגביהם. כך שאין לומר כי חווה"ד נערכה בחסר. ההיפך הוא הנכון. המומחה השלים מידיעותיו המקצועיות את שייתכן שהוסתר ממנו וזאת על מנת שחווה"ד תהא שלמה ומלאה ככל הניתן.
106. התרשמתי שהמומחה בקיא מאוד בחוות הדעת, עשה כל מאמץ אפשרי לקבל ולהציג מקסימום נתונים רלוונטיים.
107. בחקירת המומחה מיום 22.3.2022 ע"י ב"כ התובעת עלו סוגיות הנוגעות לבחירת שיטת ההערכה שנקט בה המומחה. המומחה הבהיר בחקירתו כי ביחס לכל חברה, בהתאם להיקף הנתונים ולסוג פעילות החברה, בחר בשיטת החישוב וההערכה המדוייקת ביותר עבור אותה חברה. המומחה הבהיר כי לחלק מהחברות בחר בשיטת השווי הנכסי ובחלק בחר בשיטת DCF, עפ"י הענין וכמפורט לעיל בפרק תיאור תמצית הממצאים לגבי הערכות השווי.
108. המומחה שכנע את ביהמ"ש בחקירתו כי פעל בהתאם לתחום מומחיותו ועשה את המקסימום האפשרי והמצופה ממנו בשים לב לחומרים שהובאו בפניו.

אמנם ב"כ התובעת דאז (עוה"ד בועז בן צור ורוברט ליכט פטרן) ניסו לטעון כי היו בוחרים בשיטת הערכה אחרת ואולם יוזכר כי לא בכדי ביהמ"ש ממנה מומחה לערוך את החישובים המקצועיים שאינם בתחום מומחיות ביהמ"ש או עורכי הדין.

109. בכל הנוגע לאותה "רשת קורים עניפה ומורכבת" שהנתבע מנהל באמצעותה את החברות בבעלותו, הרי שעל פי מה שהעיד המומחה, מצד אחד ריבוי השותפים מאפשר לנתבע לשחק בסכומי כסף גדולים ולהרחיב השקעותיו, מצד שני הבהיר המומחה כי ריבוי השותפים מקשה על הנתבע לעשות כל שיחפוץ.
110. מצאתי לאמץ את התרשמות המומחה כי על אף שחלק מדרכי הנתבע נסתרות בניהול העסקים, הרי ששעה שהוא פועל תחת עינם הפקוחה של שותפיו הרבים, הוא אינו יכול להסתיר את פעולותיו העסקיות וסופו של יום, הן היו חשופות לרשויות המס וגם למומחה שמינה בית משפט זה.
111. המומחה העיד בחקירתו כי רב הנסתר על הגלוי ביחסי הנתבע ומר פלמוני, אך בפועל מעבר להעלאת סימני שאלה ביחסים העסקיים ביניהם, לא הוכח כי מר פלמוני מחזיק עבור הנתבע עסקים באופן שיש לשייך אותם למסת הנכסים המשותפת.
112. המומחה הפגין בקיאות בלתי רגילה, כמעט פנומנלית ביחס למכלול הנתונים והמידע שהובאו בפניו והיוו חלק מחוות הדעת. חוות הדעת כוללת מאות עמודים וחומר הגלם כולל אלפי עמודים והמומחה התמודד באופן יסודי ומקצועי ביותר עם כל שאלותיהם של ב"כ התובעת (ובהמשך לאחר הגשת חוות הדעת העדכנית, שאלותיה של התובעת) במסגרת החקירה הנגדית. גם כאשר היו הערות ביניים במהלך החקירה מצדו של הנתבע, הדבר לא הפסיק את המומחה מהאופן בו השיב תשובותיו תוך הפניה למסמכים רלוונטיים.
113. המומחה והצוות שליווה אותו בדיון, היו מאוד מסודרים, השיבו לכל שאלה שנשאלה, תוך שכאשר התעוררה בעייתיות מקצועית, היה המומחה נאמן למסמכים וביקש להשלים את חוות דעתו. חוות הדעת שיקפה לחלוטין את ניתוח הנתונים שהונחו בפני המומחה.
114. המומחה היה מקצועי ויסודי וכאשר התברר כי ניתן לדייק את חוות הדעת, ביקש כי הנתבע ישלים מסמכים נוספים והגיש כאמור את חוות הדעת השניה.
115. גם בענין מחלוקת שהתעוררה לגבי הערכת השווי של קבוצת *****, השיב המומחה בכנות שעל אף שערך מספר חוות דעת בתחום זה הוא איננו מומחה בתחום הקונקרטי. יתכן שיש מקום, כך עולה גם מהחקירה, להוסיף ערך מסוים של שווי ה**** או זכויות ****, אך לא נמצא כי מדובר בסכומים משמעותיים שצריכים להביא את ביהמ"ש לסטייה מהסכום שהוערך במסגרת חוות הדעת, שכן כפי שפורט, הסכם האימוץ מכוחו התקבלו סכומים יותר משמעותיים, נחתם לאחר מועד הקרע.
116. החוסר המשמעותי בחוות הדעת מתייחס לחוסר במידע ביחס לנכסי חו"ל. כפי שצוין פעמים רבות, סופו של יום נטל ההוכחה מוטל על התובעת.
117. התובעת במשך שנים לא הצליחה להביא את המסמכים שיוכיחו את טענותיה, וכל שהיה בידי המומחה, ביחס לנכסי חו"ל הם המסמכים שהגיש הנתבע.
118. המומחה עשה מצדו את כל המאמצים לקבל את המידע מהצדדים ועל פי עדותו, בכל הנוגע לנכסי ישראל, פנה מיוזמתו גם לצדדי ג' על מנת לאמת ולבחון את המידע שהוצג לו.
119. אמת היא כי התברר בחקירתו שמרבית החומר שעל בסיסו העריך את אחוזי האחזקות של הנתבע בחברות חו"ל היה על יסוד הצהרות הנתבע. יחד עם זאת, התובעת מצדה אף היא לא הציגה מעבר לאמירות בעל פה, כל מסמך לסתור את האמור.
120. לא ניתן להתעלם מכך שרשויות המס במדינת ישראל ערכו בדיקה של הכנסות הנתבע, הן בארץ, הן בחו"ל, כאשר יש להניח נוכח החקירה הפלילית שנעשתה, כי בדיקת רשויות המס לא נעשתה על יסוד הצהרות הנתבע, כפי שנעשה במסגרת ההליכים שבכותרת. שעה שהסכם שומת המס המתייחס להכנסות הנתבע, הן מעסקיו בארץ, הן מעסקיו בחו"ל ומתייחס לעסקים שנוהלו והכנסות שהתקבלו משנת 2004 עד שנת 2018 הועמד לבסוף ע"ס 160,000,000 ₪ ולא מיליארד שקלים כפי שנטען תחילה, לא מצאתי כל יסוד לטענה כי הנתבע הסתיר נכסים נוספים שרשויות המס לא הצליחו להתחקות אחריהם.
121. עמדת המוצא של בית משפט זה היא כי שילוב המידע שהתקבל אצל רשויות המס שביצעו חקירה בכל הכלים העומדים לרשותם, בצירוף המידע והערכות שווי שנעשו ע"י המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש זה מהווה בנסיבות הענין, את הנקודה המקסימלית ביותר שניתן להגיע אליה בהערכת שווי הנכסים שהוקמו ונצברו בתקופה הרלוונטית.
122. התובעת ניסתה לטעון ביחס לחוות דעת המומחה כי חסרה בחוות הדעת התייחסות ל- 16 חברות נוספות. מצאתי לקבל בענין זה את טענת הנתבע כי אותן 16 חברות שלכאורה המומחה לא התייחס אליהן, הן למעשה חברות בת שהשווי שלהן בא בגדרו של שווי חברת האם. גם המומחה הבהיר בחקירתו כי לא היה מקום להתייחס בנפרד לחברות בת, שעה ששווין הובא כחלק משווי חברת האם.
123. התובעת לא הוכיחה שיש לנתבע אחזקות בחברות אחרות ולמומחה לא הוצגו מסמכים שיש לנתבע אחזקות בחברות אחרות, ועל כן, לא היה זה במסגרת המנדט שלו להעריך שווי חברות שלנתבע אין אחזקות בהן.
124. המומחה העריך את שווי כלל החברות שלנתבע יש אחזקה מסוימת בהן, הן חברות האם והן חברות הבת ולא הוטלה חובה על המומחה להעריך שווי של חברה שלא הוצגה איזושהי אינדיקציה שלנתבע יש זיקה אליה.
125. בין לבין דיוני ההוכחות, פיטרה התובעת את עו"ד בועז בן צור ועו"ד רוברט ליכטפטרן. לחקירת ההמשך של המומחה הגיעה ערוכה כנדרש, אך לא מיוצגת. מצאתי לציין כי חלקה השני של חקירת המומחה על חוות הדעת ע"י התובעת, אומנם היה מתובל בהרבה מילות גנאי, עלילות וסיפורים של התובעת. אך ניכר היה כי היא נערכה כנדרש לחקירה, היתה בקיאה בהשוואה בין חוות הראשונה לחוות הדעת המשלימה וידעה בדיוק מה לשאול.
126. חקירת המומחה מאוד מאוזנת, ניכר כי הוא ערך בדיקות מטעמו לרבות בכלים לא מקובלים תוך הנחת עבודה שעליו לבדוק באופן מקסימלי את טענות הנתבע.
127. התובעת מחד מקטינה עצמה, טוענת כי נגרם לה עוול וכי עורכי הדין המייצגים אותה כולם שוחדו ע"י הנתבע ולא נותנים לה להוכיח טענותיה ומאידך מעידה על עצמה שהיא יודעת הכל, שהיא בקיאה היטב בחומר המצוי בתיק. מובהר כי לא נמנע מהתובעת להעלות את כל טענותיה והפרוטוקולים (בחלקם מוקלטים) משקפים כי פעם אחר פעם מיחזרה טענותיה, כאשר לעיתים נהגה לטעון בפתח הדיון באמצעות הקראת דפים כתובים שהביאה עימה והקריאה גם בדיון קודם או שחזרה על אותן טענות באופן דומה ומעולם לא נמנע ממנה ע"י ביהמ"ש לטעון טענותיה על אף האמור.
128. בכל הנוגע לדירות הצדדים, יובהר כי מעולם לא התעוררה מחלוקת בענין היקף הבעלות. שני הצדדים הכירו בכך שיש לחלוק את הזכויות הקנייניות בדירות הצדדים בחלקים שווים ביניהם.
129. יצוין כי ביחס לדירת המגורים ברח' ******, הוכרה התייחסות מיוחדת אפילו במסגרת הסדר השומה שגובש בין הנתבע לרשות המיסים של מד"י וכאמור שם :

"             15.    מובהר ומוסכם כי כתנאי להסכם זה יוטלו שעבודים על כל נכסי הנישום

לרבות מניות החברות שבבעלות הנישום וכן כל נכסי המקרקעין שבבעלותו (למעט דירת מגורים ברח' ה******, בה מתגוררת גרושתו של הנישום). ככל שימומשו נכסי הנישום התמורה בגינן בניכוי תשלומי המס כל שיהיו והאמור בסעיף 11 סיפא, תועבר לפקיד השומה על חשבון חוב המס. בכל הנוגע לשעבודים על מניות החברות בלבד, אין בשעבודים כאמור כדי לגבור על שעבודים שיירשמו לטובת בנקים או גורמים מממנים אחרים לצורך נטילת הלוואות/אשראי לצורך פיתוח נכסי החברות בקבוצה, לרבות לפעילות שוטפת."

חובות והתחייבויות הצדדים

130. בכל הנוגע לשיתוף בחובות, וודאי שגם בענין זה, הדין וההלכה ידועים ואולם התובעת כפי שיפורט להלן, לא מצאה לקבל במסגרת השיח וכתבי הטענות את הברור מאליו כי שיתוף בתקופה הרלוונטית נוגע לזכויות אך גם לחובות. הלכה פסוקה היא כי שיתוף בזכויות כרוך בשיתוף בחובות. ר' לענין זה פסה"ד מפי כב' השופט גולדברג בע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין פד"י מו(5) 661 1991:

"          כל אימת שנהנה אחד מבני הזוג ממעשה ידיו של בן זוגו, מדוע יהא שותף לרווחים בלבד, ואילו בהפסדים ובהוצאות יישא בן הזוג האחר לבדו? אם מתחלק בן הזוג האחד עם בן הזוג השני במה שזה הרוויח מעסקיו, כיוון שתרם "למאמץ המשותף" במישור המשפחתי, מדוע לא יתחלק עמו גם בהתחייבויות בהן התחייב השני למען אותו "מאמץ משותף"? "

131. משכך יש לציין את הברור מאליו – התובעת זכאית לשווי כלל הנכסים שנצברו בתקופת החיים המשותפים, זכויות וחובות. נדחית הטענה כי אין לקזז מחלקה של התובעת בשווי הנכסים את שווי התחייבויות.

 

קיזוזים בגין תשלומים למומחים

132. במהלך ניהול ההליכים ובהתאם להחלטות ביהמ"ש, הנתבע נשא בתשלומים משמעותיים למומחים השונים שביצעו עבודות ששכר הטירחה בצידן צריך להיות משולם ע"י שני הצדדים וכמפורט להלן:

למומחה מר יגאל טולדנו שולם סך של 778,239 ₪

לשמאי מר עודד האושנר שולם סך של 234,000 ₪

למשרד עו"ד מאיר מזרחי שולם סך של 242,106 ₪

בסה"כ שולם ע"י הנתבע סך של  1,254,345 ₪ כשכ"ט המומחים במסגרת ניהול ההליכים.

 

הטענה בענין דמי השימוש בדירות ב****

133. הנתבע טען בסיכומיו כי יש לחייב את התובעת הן בתשלום דמי שימוש בגין מגוריה בפנטהאוז המשותף ברחוב ***** והן בהשבת מחצית מדמי השכירות שגבתה בגין השכרת הדירה ברח' ******.
134. צודק הנתבע בטענתו כי שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש. ר' לעניין זה סעיף 33 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"). אלא שבענייננו הנסיבות מורכבות יותר וכן יש לזכור כי במקביל עושה הנתבע או מי מטעמו שימוש בלעדי בבית בחו"ל שנטען להיות אחוזה מפוארת שבו התגוררה בת הזוג של הנתבע.
135. יש להבחין בין השימוש בדירת המגורים ברח' ****, לשימוש בדירה ברחוב **** ולשימוש בדירה בחו"ל.
136. מעבר לאמור יש לבחון את הדברים גם לאור הוראת סעיף 31(א)(1) לחוק המקרקעין, לפיה כל שותף רשאי להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר. על מנת ליישב בין הוראות הסעיפים הנ"ל, הותנתה הזכות לדמי שימוש בכך, שהשותף המשתמש עושה כן באופן בלתי סביר, קרי באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין (ר' לעניין זה ע"א 1492/90 זרקא נ' פארס (פורסם בנבו, 20.1.1993) (להלן: "הלכת זרקא").
137. כפי שצויין על ידי לעיל, הגם שסעיפים 33 ו- 31(א)(1) לחוק המקרקעין הם המסגרת הנורמטיבית הכללית לפסיקת דמי שימוש ראויים, הלכה פסוקה היא כי אין להסתפק בהם. יש להתאים את הבחינה וההתייחסות תוך מתן מענה לשאלות בדבר מארג היחסים הזוגיים והמשפחתיים בכלל ובמיוחד ביחס לשאלה באילו נסיבות אחד מבני הזוג עזב את הנכס. לנכס משותף המשמש למגורי המשפחה (להלן: "הדירה" או "דירת מגורים") יש מעמד ייחודי, שונה במהות מנכס משותף אחר. מדובר בנכס המשפחתי המובהק והמשמעותי ביותר. חשיבותה של דירת מגורים חורגת הרבה מעבר להיותה נכס וגם מעבר להיותה קורת גג פיסית. דירת המשפחה היא לרוב ייצוגה של המשפחה עצמה ועד עצם היום הזה התובעת מארחת שם את ילדי הצדדים והנכדים.

התייחסות לדירת מגורים במובן הצר של הזכות הקניינית בלבד, איננה תואמת את המציאות, המצב המשפטי הראוי והפסיקה עקבית בענין זה.

138. יישומם של סעיפים 33 ו- 31(א)(1) לחוק המקרקעין, כחלק מהחוזה המשפחתי, מציב את מרכז הכובד של סבירות השימוש בנכס משותף לא על מניעת השימוש מבן הזוג העוזב, אלא על אומד דעת הצדדים באשר לראוי בסיטואציה של פירוד. אומד דעתם של הצדדים בענין זה נבחן ברקע נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. בעניינו יש לזכור כי הוסכם כחלק מהסכם הגישור שקבע את המתווה הדיוני, כי התובעת תמשיך להתגורר בדירה ברחוב ה**** ב**** והנתבע מעולם לא דרש ממנה לעזוב. הוא הבהיר כי מרצונו החופשי גר במשך שנים רבות בחו"ל, לעיתים עם בת זוג אחרת, ובשנים האחרונות שכר דירה למגוריו בעיר ******.
139. בכל הנוגע לדירה ברח' ******, לא מצאתי כי יש לחייב את התובעת בגין תשלום דמי שימוש ראויים שכן מגוריה בדירת המגורים, לא היו מעולם במחלוקת במהלך כל תקופת ניהול ההליכים. יתרה מכך, במסגרת ההסכמות בין הצדדים, התחייב הנתבע להמשיך ולהעביר תשלומים חודשיים לחשבון הבנק המשותף לצורך מימון הוצאות אחזקת ותפעול הבית, כאשר היה ברור כי התובעת תמשיך ותתגורר בו.
140. מצאתי לציין כי סוגיית מגורי התובעת בדירת המגורים המשותפת, נבחנה גם במסגרת ההחלטה למזונות זמניים מיום 18.10.2020.

שם נקבע על ידי כי מדור התובעת יוסדר באמצעות מגוריה בדירה ועל כן לא מצאתי לחייב אותה בתשלום בגין מגוריה בדירה באופן בלעדי.

141. עוד מצאתי לציין בענין זה כי דבר לא מנע מהנתבע, ככל שהיה חפץ בכך, להתגורר יחד עם התובעת בדירת המגורים המשותפת. עסקינן בדירת פנטהאוז רחבת ידיים, לדברי הנתבע כולל בריכה, שגודלה 370 מ' ובטוחני כי לו היה הנתבע חפץ בכך, יכול היה למצוא מרחב מתאים למגורים משותפים בדירה יחד עם התובעת, גם במהלך ניהול ההליכים, בדיוק כשם שהתנהל יחד איתה תחת קורת גג אחת במשך למעלה מ 10 שנים קודם לניהול ההליכים, כאשר לטענתו בשנים אלו כלל לא התקיים ביניהם קשר זוגי. יודגש כי בכל מקרה הנתבע לא הורחק מדירת המגורים המשותפת ולא נאסר עליו לשהות בה.
142. ביחס לגביית דמי השכירות בגין הדירה ברח' ******* הדברים שונים.
143. יש להבחין בין העתירה לתשלום דמי שימוש בגין דירת המגורים המשותפת, בה הנתבעת עושה שימוש פיסי, לבין עתירה לתשלום "דמי שימוש" בגין הדירה ברחוב *** שהושכרה.
144. עסקינן בדירה בבעלות משותפת, ביחס אליה גבתה התובעת דמי שכירות באופן בלעדי. בענין זה יש להחיל את הוראות סעיף 35 לחוק המקרקעין, הקובע שכל שותף זכאי לחלק מפירות המקרקעין המשותפים לפי חלקו במקרקעין.
145. התובעת גבתה את מלוא דמי השכירות ששולמו ע"י השוכרים בדירה ברח' ****, הגם שהיא בעלים רק של מחצית הזכויות וזאת גם ממועד הקרע ועד עצם היום הזה.
146. הסכומים שגבתה התובעת כדמי שכירות אינם ידועים והם הופקדו על ידה מאז מועד הקרע ומזה למעלה מעשר שנים לחשבונות בבעלותה.
147. ניתן להעריך על יסוד מה שמסרו הצדדים כי הדירה מושכרת וכי נגבים בגינה דמי שכירות של כ – 6,000 ₪ לחודש לפחות. ניתן להעריך כי נגבו דמי שכירות במשך 10 שנים בסך של כ – 720,000 ₪ אשר כמחציתם שייכים לנתבע.

בענין זה יש להביא בחשבון סכום שאמור להיזקף לזכות הנתבע בסך 360,000 ₪.

יוער כי התובעת עצמה אינה כופרת בחובתה להשיב מחצית מדמי השכירות שנגבו על ידה בגין הדירה ברח' **** ולענין זה ר' בעדותה בביהמ"ש (פרוטוקול הדיון מיום 23.3.2022 עמ' 71 שורות 22-31 ועמ' 72 שורות  1-3, הסרוק בתיק 37567-07-15).

148. יצוין כי הנתבע עותר להפחתת דמי שימוש שעשתה התובעת בדירות בישראל מהחלק היחסי המגיע לתובעת במסגרת איזון המשאבים, אך לא הציג כל מידע ביחס לשימוש שנעשה בדירה המצויה בשליטתו בחו"ל. לא הובאו כל נתונים בענין השימוש הנוכחי בדירה, האם הושכרה ואם כן בתמורה לאיזה סכום.

 

הוצאות ששולמו לצורך הקטנת גובה החוב לרשות המיסים

149. הנתבע טוען ולא יכולה להיות מחלוקת כי לאחר שקיבל את דרישת השומה בשנת 2012 ע"ס מילארד ₪, פעל בכל כוחותיו לצמצם את דרישות המס ואף ניהל הליך משמעותי לצורך בירור שאלת תושבות לצרכי תשלום המס. יוזכר כי הנתבע טען כי ביצע את עסקיו משנת 2000 כתושב חו"ל ומשכך לא נדרש לשלם מס לרשויות המס במד"י.
150. מנקודת מבט משפחתית – באופן תמוה למדי, התובעת לא תרמה למאמצי הנתבע בענין זה ולא זו בלבד שלא סייעה בידיו להוכחת טענותיו בענין זה, אלא שלא נסתר כי פעלה כנגדו באותה תקופה. מטבע הדברים פעלה כנגדו בשל שיקולים הנוגעים למצב האישי-רגשי בין הצדדים ואולם זאת תוך התעלמות מהשלכות כספיות רחבות היקף על התא המשפחתי בשים לב להיקף החוב שנדרש כי ישאו בו.
151. הנתבע פעל במשך שנים להפחתת גובה החוב והציג אסמכתאות לפיהן עלות שכ"ט עורכי דינו ביחס להליכים אלו עמדה ע"ס 8,100,00 ₪, ולאחר הפחתת סכומים ששולמו לעוה"ד קודם למועד הקרע, עותר לקיזוז שכ"ט ששולם לעוה"ד בסך 7,500,000 ₪ .
152. הנתבע מבקש להפחית את מחצית שכה"ט ששילם על מנת להפחית את החוב המשותף של הצדדים, מהחלק היחסי המגיע לתובעת במסגרת איזון המשאבים.
153. יש הגיון רב בטענה זו, אך לא מצאתי לקבל טענה זו במלואה שכן הנתבע ניהל את מרבית ההליך בניסיון להוכיח כי היה תושב חוץ. טענה זו לא התקבלה ע"י ביהמ"ש המחוזי והתובעת עצמה טענה כי הדבר אינו נכון. ייתכן שהנתבע יכול היה לשלם שכ"ט נמוך יותר בגין הליכים אלו, לו היה מתרכז בהפחתת השומה (כפי שאף היה בסופו של יום) ולא מרכז את עיקר מאמציו בנסיון להוכיח את שאלת התושבות.
154. עיון בתיקי ביהמ"ש שעסקו בשאלת התושבות (ע"מ (ב"ש) *************) מגלים כי גם לדידו של כב' הנשיא השופט יוסף אלון, שדן בתיק, השאלה המהותית היתה שאלת התושבות ולכך הוקדשו מרבים הדיונים וחקירות העדים הרבים שהתייצבו בפני ביהמ"ש בענין זה.
155. מצאתי על דרך האומדנא להעריך כי כ – 30% משכר הטירחה ששולם בגין ההליכים להפחתת החוב היה בגין "המטרה המשותפת" ומשכך מצאתי לזקוף לזכות הנתבע בענין זה החזר של 15% משכר הטירחה ששולם.
156. מצאתי להעיר עוד כי יכול וחלק מהסכומים הוכרו כהוצאות במסגרת ניהול החשבונות וחישובי המיסוי של הנתבע בשנים הרלוונטיות, חלקן אחרי מועד הקרע.
157. מכל האמור בענין זה תזקף לזכות הנתבע הזכות לקיזוז סכום של 1,125,000 ₪ בלבד .

 

טענות התובעת לחלוקה לא שוויונית של הרכוש

158. התובעת בפתח סיכומיה מפנה לפסיקה שלטענתה מצדיקה חלוקה לא שוויונית של נכסי הצדדים.
159. התובעת טוענת כי בהתקיים תנאים של התנהלות חסרת תום לב של הנתבע בהסתרת נכסיו, הדבר מצדיק חריגה מחלוקה שוויונית של הרכוש.
160. לא יכולה להיות מחלוקת כי בין הצדדים שבפניי פערי השתכרות משמעותיים ביותר. בעוד הנתבע איש עסקים ממולח ולו קשרים עסקיים ענפים ומבוססים עם שותפים רבים, התובעת בת זוג ביתית בכל מובניה הקלאסיים של ההגדרה. התובעת גידלה את ילדי הצדדים ונתנה תמיכה לפעילות הנתבע מחוץ לבית בתקופה הראשונית של חיי הצדדים. ככל שהנתבע התפתח בעסקיו, התרחקו הצדדים ולא קיימו מערכת יחסים זוגית עד למשבר הסופי והמוחלט בשנת 2015.
161. הגם שהתובעת לא טענה טיעוניה בענין זה בצורה סדורה, לא בכתבי הטענות ולא בסיכומים, היא שזרה בטיעוניה את הציפייה כי ביהמ"ש יביא בחשבון את פערי ההשתכרות ואף עתרה להמשיך תשלומים חודשיים לטובתה מהנתבע. בנסיבותיו החריגות של התיק ועל רקע הפערים המשמעותיים ביכולות ההשתכרות של שני הצדדים מצאתי להידרש לסוגייה על אף המחדל בטיעוני התובעת בענין זה, מטעמי צדק ומכח סמכותי הטבועה.
162. הוראות חוק יחסי ממון מאפשרות לבית המשפט להתחשב בפערים בכושר השתכרותם של הצדדים לצורך ביצוע האיזון וחלוקת הרכוש ביניהם. בפסיקה נקבע שהלכה למעשה אפשרות זו הינה אחד מהכלים העיקריים 'בארגז הכלים' המונח לפני בית המשפט לצורך ביצוע חלוקה צודקת וראויה של כלל נכסי בני זוג. (ראו לעניין זה עמ"ש 23025-08-21 א.א נ' ד. א (פורסם בנבו, 28.04.2022).

יפים לעניין זה גם דבריו של כב' השו' עמית (כתוארו דאז) בבג"ץ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים ואח' (פורסם בנבו 26.10.2011) :

 

            " מטרת סעיף 8(2) היא לאפשר לבית המשפט להקטין פערים כלכליים בין בני זוג תוך התחשבות במכלול הנסיבות האישיות של בני הזוג, לרבות גיל, מצב בריאותי, ו"נכסי עתיד" או "נכסי קריירה" (קרי, נכסים הקשורים להון האנושי של בני הזוג, כגון תארים אקדמיים, רישיון, ניסיון מקצועי, כושר השתכרות, מוניטין וכיו"ב). דהיינו, החלוקה הלא שוויונית של הנכסים מכוח סעיף 8(2) לחוק נועדה אפוא למנוע תוצאה בלתי שוויונית ובלתי צודקת ולאפשר שוויון הזדמנויות מהותי לבן הזוג "החלש". זאת, כחלק מארגז הכלים שעומד לרשות בית המשפט לשם צמצום הפער בכושר ההשתכרות בין בני הזוג (שחר ליפשיץ "יחסי משפחה וממון: אתגרים  ומשימות בעקבות תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון" חוקים א 227, 304-296 (2009))." 

163. בענייננו שני בני זוג שנפרדו, שניהם בשלהי העשור השישי לחייהם. בעוד התובעת תלויה לפרנסתה באופן מוחלט בנתבע, הנתבע אדם מוכשר, ממולח, מתוחכם שמצליח ויש להניח כי ימשיך להצליח בעסקיו הן בישראל והן מחוצה לה.
164. לא ניתן להתעלם מההבדלים ומהפערים בין הצדדים ואולם אין לומר כי עסקינן באישה שמסיימת את פרק הנישואין כאשר אין לה די למחייתה או כי היא סובלת מחוסר כלשהו. התובעת זכאית לקבל נכסי מקרקעין ושווי של עשרות מליוני שקלים וככל שתבחר לעשות כן תוכל למנף את הנכסים שהיא מקבלת את החזקה בהם, לטובת יצירת המשך הכנסה ראויה. יוזכר כי התובעת עצמה טענה כי היא יכולה וצריכה לקבל מחצית משווי מניות נכסי הצדדים ולנהל אותם.
165. על אף האמור, בענין זה שהיקף נכסי הצדדים גדול, ויש די לשני הצדדים, בכל זאת בפרק הסיכום אביא בחשבון שערוך מסויים של צדק חלוקתי ביחס למסת הנכסים שלא ניתן היה להתחקות אחריה במדוייק וכן באופן צופה פני עתיד ביחס למה שיש להניח שעוד יגיע לידי הנתבע בשנים הבאות וכל עוד הוא ממשיך לעבוד ולהפעיל עסקיו.
166. התובעת טוענת כי נישאה לנתבע כשהיא בת 18 שנים בלבד, תוך שלטענתה ביטלה את כל הקריירה שלה ואת כל הפיתוח האישי לטובת המשפחה, שכן הגיעה מבית שמרני ועל כן הקריבה עצמה לטובת בעלה והמשפחה.
167. אמנם התובעת לא הצליחה להראות מדוע העדר פיתוח קריירה מצידה היה בגינו של הנתבע, שכן נוכח אורח החיים שטענה כי ניהלו, לא ברור מה מנע ממנה לצאת ללמוד ולהתפתח. כך או אחרת בגילה הנוכחי של התובעת, לאחר עשור של ניהול הליכים משפטיים ונוכח התרשמות ביהמ"ש מההתנהלות, לא ניתן להתעלם מההכרח להביא בחשבון את הפער בפוטנציאל וביכולות דה פקטו בין הצדדים.
168. יחד עם זאת מובהר כי לא ניתן לראות בתובעת כמי שנפגעה מהעובדה שהנתבע פיתח את עסקיו במהלך החיים המשותפים, שכן גם על פי גירסתה, הדבר איפשר לה לחיות באורח חיים עשיר עד ראוותני במשך הרבה מאד שנים, תוך שהיא נהנית ממנעמי העולם. יתר על כן גם כיום במסגרת איזון המשאבים התובעת תיוותר עם נכסים וכספים שמקורם בעשייתו של הנתבע תוך כדי חיי השיתוף.
169. ברוח הפסיקה העדכנית, את יכולת ההשתכרות העתידית, יש לבחון כנכס שמשפיע על אופן ביצוע האיזון. אמצעי שמאפשר לביהמ"ש בחינת עילות לסטייה מהחלוקה השוויונית של נכסי הצדדים ביניהם. ר' לענין זה עמ"ש 56634-06-20 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו 15.2.2021).
170. באיזון אחר של חלק מנכסי הצדדים יכול ביהמ"ש להביא לתוצאה צודקת, המתכללת ומשכללת את מלוא הנסיבות שהוכחו בפניו.
171. בהתאם להוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, לביהמ"ש יש סמכות לקבוע לא רק מהם הנכסים ברי האיזון, אלא גם באיזו דרך יבוצע האיזון, כאשר במקרים המתאימים, ניתן לקבוע איזון בלתי שוויוני בנכסים או חלק מהם או להוציא ממסת נכסי האיזון נכסים מסויימים ששווים לא יאוזן בהתאם לסעיף 5 לחוק יחסי ממון.
172. תכלית החוק והפסיקה היא ליצור איזון כלכלי ולא בהכרח באופן דווקני של חלוקה או חישוב מחצית על מחצית, בכל מקרה וביחס לכל סכום וזכות. חובה על ביהמ"ש להכריע באופו שימנע תוצאה בלתי שוויונית ושאינה צודקת ולאפשר שוויון הזדמנויות מהותי לבן הזוג "החלש" (ר' לעניין זה בג"ץ 2533/11 אשר אוזכר לעיל, ס' 152 . יש להבהיר כי סעיף 8 לחוק יחסי ממון מעניק לבית המשפט אפשרות לבחון כל מקרה לגופו, תוך התחשבות בשיקולי צדק והוגנות רחבים, בהתאם לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה ואין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים ונסיבות בהם על בית המשפט להפעיל את סמכותו במסגרת הסעיף (בג"ץ 6037/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א יפו (פורסם בנבו, 18.2.2019).
173. מובהר כי מצד אחד ברור כי יש פערים ביכולות ההשתכרות של שני הצדדים ואולם מצד שני, לא ניתן בענייננו להתעלם מכך שבידי התובעת תישאר מסת נכסים משמעותית, גם מבחינת נכסי המקרקעין וגם מבחינת כספים שעתידים להיות משולמים לה, כל זאת כאשר מאידך הנטל לשלם חובות בהיקף של עשרות מיליונים, יישאר באחריותו של הנתבע וגם זה יובא בחשבון.
174. אומנם יש להביא בחשבון את המשאבים המחולקים בעת הפרידה, כמו גם את היתרון שיש למי מהצדדים באפשרויות הכלכליות והעסקיות שיש לפניו ובידיו, אך לא ניתן יהיה להתעלם מהחיובים, ההתחייבויות והסיכון שיש בצדן של הזכויות המחולקות.
175. בעניינו למעשה, תוצאת פסק הדין תביא לכך שלטובת התובעת, יועברו ויזקפו אך ורק זכויות ואילו הנתבע יוותר עם כלל החובות, חלק מהזכויות וכמובן הפוטנציאל שבהמשך העשיה העסקית שלו.
176. לא יכולה להיות מחלוקת כי בענייננו מדובר בבת זוג שהיא "חלשה" במובן זה שהיא אינה מייצרת וכנראה אינה מסוגלת לייצר את אותו היקף זכויות כמו הנתבע אך מובהר כי אין כל חשש כי היא עלולה להקלע לחוסר כלכלי. הצדק החלוקתי בענייננו מביא בחשבון את הפערים בין הצדדים אך איננו דורש התייחסות למצב שבו חלילה מי מבני הזוג יהיה חלש כלכלית, שכן הצדדים צברו בתקופה הרלוונטית ממועד הנישואין ועד למועד הקרע מסת נכסים אדירה. על כן יוותר מעל ומעבר בידי כל אחד מהם.
177. כפי שאפרט בהמשך פסה"ד, ייקבע באיזה אופן יאוזנו חלק מנכסי הצדדים, תוך הבטחת צמצום הפער הכלכלי בין הצדדים וזאת מבלי לגרוע מחובת ביהמ"ש להידרש לניתוח חלקה של התובעת בחובות הצדדים ולא רק בזכויותיהם.
178. כבר כעת מובהר כי מצאתי מאותם טעמים שפורטו, של צדק חלוקתי, שלא לאזן בחלקים שווים את דירות הצדדים ולהורות על העברת מלוא הזכויות בשתי הדירות בעיר ***** לידי ולבעלות התובעת. יתר הזכויות יאוזנו בחלקים שווים בין הצדדים. לא למיותר להבהיר כי שווי הדירות בשוק החופשי בהתאם לאמור בחוות הדעת, הינו נכון למועד הקרע לפני למעלה מ 10 שנים ובית המשפט הביא בחשבון כי ערך הדירות עלה בצורה משמעותית ועל כן מדובר בסכום בלתי מבוטל שמאוזן שלא בדרך שוויונית, ומכל הטעמים שפורטו לעיל.
179. בטרם יפורטו הוראות האיזון, יידרש כעת ביהמ"ש להכרעה בשאלת החיובים המשמעותיים שעל הפרק.

 

 

סוגיות המס

180. המומחה רו"ח טולדנו מבהיר הן בפרק הפתיחה והן בפרק הסיכום של חווה"ד כי יש סוגיות מס משמעותיות על הפרק, שהוא עצמו לא נדרש להן וכי על ביהמ"ש להכריע בהן.
181. המומחה הבחין בין שתי סוגיות. הסוגיה הראשונה היא החוב לרשויות המס והסוגיה השניה היא שאלת אפשרות ניכוי המס הרעיוני על הפעולה שבמסגרתה יאוזנו הזכויות בחברות השונות אשר בבעלות הנתבע.
182. על מנת שהנתבע יעביר לתובעת את חלקה בעסקיו יש להידרש לשאלה כיצד יבחר לעשות כן וזאת בהתאם למפורט בחווה"ד באחת משלוש אפשרויות:

• למכור את מניותיו ולשלם מיסים שיחולו, ככל שיחולו, על המכירה.
• לממש נכסי נדל"ן ונכסים אחרים ולשאת במיסים שיחולו.
• למשוך דיבדנד ולשלם מיסים בגינו.

לא יכולה להיות מחלוקת כי בכל אחת מהחלופות שייבחרו, יחולו על הנתבע שיעורי מס כאלה ואחרים ועל כן יש להידרש לענין.

183. אדרש לשתי סוגיות מס אלו בשלב זה של פסק הדין ולקראת יישום אופרטיבי של מסקנות ניהול ההליכים.

 

חוות דעת המומחה בתחום המסים

184. ביום 23.1.2024, מונה עורך הדין מאיר מזרחי כמומחה מטעם ביהמ"ש, לצורך הגשת חוות דעת בנוגע לסוגיות המס (להלן: "מומחה המס") שפורטו בחוות דעת המומחה, רואה חשבון יגאל טולדנו. מומחה המס התבקש להתייחס לבחינת חבות המס המוערכת שיש להפחית משוויה של כל חברה, בהתאם למפורט בחוות דעת המומחה, ככל שימצא שיש להפחית חבות מס. מובהר כי במועד בו מונה מומחה המס, כבר גובש הסכם השומה עם רשויות המס ועל כן לא היה צורך בבחינה תאורטית או אקדמית של סוגיה זו, שכן גובה החוב כבר גובש והחל להיות משולם ע"י הנתבע.
185. בדומה לאמור בחוות דעת המומחה בענין שווי החברה, גם בסוגית המס, פעל מומחה המס באחת משתי חלופות חישוב מתודולוגיות. מומחה המס הסביר בחוות דעתו כי חישובי המס בגין המניות שבבעלות בני הזוג נערכו בשתי חלופות:

• החלופה הראשונה – החלופה החד שלבית.
• החלופה השניה – החלופה הדו שלבית.

מומחה המס הבהיר כי החלופה הדו שלבית איננה רלוונטית ביחס לכל החברות ובמקרים המתאימים, פורטו הסיבות.

מומחה המס הבהיר כי הערכת המס כוללת התייחסות לשומת המס שהתקבלה ע"י פקיד השומה לפני מועד הקרע, וכן להסכם שנחתם לאחריו.

186. בכל הנוגע לדרישת התשלום של רשות המסים, מתייחס מומחה המס לסכום המס שנקבע לתשלום בסך 160,000,000 ₪ ביחס לשנות המס 2018-2005. צוין כי הוסכם על פריסת התשלום למשך 5 שנים לרבות תנאי ריבית והפרשי הצמדה.
187. מומחה המס מציין בחוות דעתו כי בעקבות הסכם השומה שגובש עם רשות המסים, יתרות הזכות שעמדו לזכות חברות ישראליות קשורות, עומדות ישירות לזכותו של הנתבע ובהתאם בהערכת המס המסכמת, לא חושב מס בגין דיבידנד מהחברות הזרות.
188. מומחה המס מציין כי על אף שהסכם השומה נחתם במועד מאוחר למועד הקרע, הרי שיש להביא בחשבון את חבות המס לפי ההסכם במסגרת שכלול הערכת המס, שכן ההסכם מתייחס לחלק מהשנים שקדמו למועד הקרע. מומחה המס מציין כי נוכח הוראת הסכם השומה (במסגרתה התחייב הנתבע לפרק חברות זרות המוחזקות על ידו מבלי שהדבר יגרור חבות מס נוספת בישראל) לא חושבה חבות מס בגין פירוק חברות זרות שהחזיקו במזומנים ובשווי מזומנים.
189. מומחה המס ציין בחוות דעתו כי על בית המשפט להידרש לשאלה האם יש להביא בחשבון את מלוא סכום הסכם השומה או רק את חלקו.
190. בדומה להערכות שווי החברה, גם סוגיית המיסוי איננה ענין שבתחום מומחיותו של בית המשפט ועל כן, מינה בית המשפט מומחה בתחום. לא אחזור על פסיקה שפורטה בענין מינוי מומחים בפרק הנוגע למינוי המומחה רואה חשבון יגאל טולדנו, אך ברור כי פסיקה זו יפה גם בעניינו של מומחה המס.
191. עו"ד לזר ממשרדו של עו"ד מאיר מזרחי, נחקר על חוות דעתו ולא מצאתי לאחר ששמעתי את חקירתו כי נפל פגם בעבודת מומחה המס, באופן שיגרום לבית המשפט שלא לאמץ את מסקנותיו כמפורט בחוות דעתו.
192. מובהר כי בחקירת המומחה התברר כי נפלה טעות סופר מסוימת וכן טעות תחשיבית וחוות דעת מעודכנת ומתוקנת הוגשה לתיק ביהמ"ש ביום 23.4.2025.
193. כאמור וכזכור יש להפריד בין הערכות שווי המס שיש להפחית ובין ההכרעה השיפוטית האם יש להפחית את שווי המס, בין ביחס לשווי המס בהסכם השומה ובין ביחס לשווי המס בגין העברת הזכויות בין הצדדים.

 

החוב לרשות המסים

194. כנגד הנתבע הוגשה ע"י רשות המסים, תביעה לתשלום שומת מס של השנים 2005 – 2014 בסך מיליארד שקלים. במסגרת הליכים אלו, הנתבע טען כי הוא היה תושב חוץ, אך לאחר שמיעת הראיות ובירור העובדות (בין היתר גם בשל טענות התובעת) נקבע כי בשנים הרלוונטיות לעריכת שומת המס, היה הנתבע תושב ישראל.
195. ההליכים אמנם נפתחו בדרישת שומה ע"ס מיליארד שקלים ואולם לבסוף גובש הסדר בין הנתבע לרשות המסים, במסגרתו חויב הנתבע לשלם למדינת ישראל שומת מס בסך 160,000,000 ביחס לשנות המס 2005 – 2018.
196. יובהר כי הנתונים הנוגעים לשומת המס שנדרשה ע"י רשות המסים, רלוונטיים לא רק לגופם של דברים, אלא גם משום שככל הנראה היוו חלק משמעותי מהרקע והמוטיבציה של התובעת לנהל את ההליכים כפי שניהלה. הדבר משתקף לאורך כל שנות ניהול ההליכים וגם בסיכומים, שם ממשיכה התובעת לעמוד על כך שרשות המיסים העריכה את שווי הנכסים ב 3.5 מיליארד שקלים, תוך התעלמות מכל מה שהתברר בהליכים משפטיים לאחר מכן.
197. מבלי להמעיט או לצמצם בהיקף סכום השומה שהוסכם לבסוף, הענין מובהר חזור והבהר שכן זהו הנימוק המרכזי עליו סומכת התובעת את טענותיה במשך עשר שנים תמימות, מבלי שיש בידה או בידי רשות המיסים בדל ראייה בענין זה.

ואפרט – התובעת ביקשה לשכנע את ביהמ"ש כי שווי עסקיו ונכסיו של הנתבע עומד ע"ס 3.5 מיליארד ₪, זאת בהתבסס על הערכות שומת המס ע"ס מיליארד הנ"ל. אלא שבענין זה והדברים היו ידועים לתובעת, התברר כי הערכת שווי הנכסים ע"י רשות המיסים לא היתה מבוססת ולא בכדי גובש לבסוף הסדר במסגרתו התחייב הנתבע לשלם 160,000,000 ₪ במקום הדרישה ע"ס מיליארד ש"ח. עוד יודגש כי לא זו בלבד שרשות המסים לא הצליחה להוכיח שומת מס על סך מיליארד שקלים, אלא שהסכם השומה שגובש סופו של יום מתייחס לא רק לשנות המס 2005-2014 אלא גם ביחס ל-4 שנות מס נוספות, עד לשנת המס 2018.

198. עיון בפרוטוקולים שהתנהלו בביהמ"ש המחוזי בפני כב' הנשיא (כתוארו אז) השופט יוסף אלון, מעלה כי במסגרת חקירת פקידי השומה, התברר כי היה מרחק רב, עצום, בין הערכות השווי שנכתבו בדרישת השומה ובין הראיות שהיו בידי רשות המיסים. (ר' לענין זה פרוטוקול הדיון מיום 23.1.2014 בתיק *****************(לא פורסם, נמצא במע' נט המשפט).
199. למעשה כב' הנשיא אלון מתייחס בחקירת פקידי השומה לכך שהתברר כי ככל הנראה כאשר הוצאו השומות, הן הוצאו על סכומים פנטסטיים (כך לשון כב' הנשיא אלון) שאין להם לא ידיים ולא רגליים, אשר התבססו על סמך כל מיני פרסומי אינטרנט.
200. יתר על כן כב' הנשיא אלון שואל במסגרת חקירת פקידי השומה, מדוע לא בדקו הדברים לעומק, גם כאשר החלו לקבל נתונים על השנים 2006 -2007 ועדיין התבססו על פרסומים בעיתונות ועל ניתוחי תשואות, תוך התעלמות מנתונים שהוצגו להם ביחס לשנים אחרות, כגון שנת 2008 ואולם תשובת פקידי השומה רק מחזקת את הרושם שבא לבסוף לידי ביטוי בהסכם השומה, כי הערכות השומה לא התבססו על נתונים או ראיות אלא אך ורק על פרסומים ורכילויות בתקשורת הכתובה ובאינטרנט.
201. התובעת ניהלה הליך במשך שנים רבות, תוך שמסרבת להשתחרר מהתמונה אשר התבססה בדמיונה בעקבות דרישת השומה הפנטזיונרית של רשות המיסים ואולם על אף שהסתמכה על דרישת רשות המיסים, לא הסכימה להידרש לדרישת החוב שבאה בצידה.
202. אותה תובעת אשר טוענת כי זכותה לקבל מחצית מכל שווי הנכסים שניהל הנתבע במהלך התקופה שמשנת 1977 ועד היום, סבורה כי היא זכאית לקבל מחצית הזכויות, אך איננה צריכה להיות שותפה בחובות, לרבות לא החובות לרשות המיסים שאינם במחלוקת והיו פרי הסדר שגובש לאחר ניהול הליכים בכלל הערכאות, ולאחר שהנתבע התאמץ מאד על מנת לשכנע כי שווי עסקיו והכנסותיו אינו מגיע לכדי 3.5 מיליארד ₪.
203. גם אם ניתן לומר, במקרים מסוימים, כי כאשר בני זוג מתנהלים באופן שבו אחד מהם מסתיר מהאחר נטילת חובות ואז האחר רשאי לטעון שאין לשתף אותו בחובות, הרי שאז ניתן לבחון טענות אלה בכל הנוגע להלוואות פרטיות שנלקחו או הלוואות שנלקחו מהבנקים, תוך הסתרה מבן הזוג האחר. בענייננו, לא ניתן לקבל את הטענה שחיוב הנתבע בשומת מס לטובת מדינת ישראל, בגין עסקים שהוקמו ונוהלו בתקופת השיתוף, צריכה להיות מוטלת אך ורק לפתחו של הנתבע.
204. כל סכום שהנתבע הצליח להשיג, יכול להיות מחושב לטובת שני הצדדים, אך ורק לאחר שיופחתו ממנו החיובים המוסדרים. בוודאי הדברים אמורים לגבי חיובי מס המשולמים בפועל לרשות המיסים. השיקים שנערכו לטובת רשות המסים הוצגו אף הם כחלק מחומר הראיות.
205. יובהר כי עמדות שני הצדדים בענין החוב לרשות המסים שגויות ולא מצאתי לקבלן.
206. התובעת טוענת בסיכומיה כי אין לחייב אותה כלל וכלל בחוב לרשות המסים. יוער כי דווקא במסגרת חקירת מומחה המס נאמר מפיה של התובעת כי החוב משותף לה ולנתבע. (ר' עמ' 32 שורות 18-20 לפרוטוקול הדיון מיום 20.3.2025 הסרוק בתיק תלה"מ 58760-10-17).
207. הנתבע טוען מצדו כי יש לחייב את התובעת בחלקה בחיוב המס שהופיע בדרישת פקיד השומה, נכון למועד הקרע, על סך מיליארד שקלים.
208. בדיוק כשם שיהיה זה בלתי סביר לקבל את עמדת התובעת לפיה היא זכאית לקבל חלק ברווחי הנתבע אך איננה צריכה להיות מחוייבת בחובות עסקי הנתבע, כך לא ניתן לקבל את הטענה המופרכת של הנתבע לפיה יש להתייחס בצורה דווקנית לחוב התאורטי שריחף כחרב מעל צווארו נכון למועד הקרע על סך מיליארד שקלים, על אף שבפועל חוייב בכ- 16% מחוב זה.
209. לא אתעלם מכך שהחוב הופחת בעקבות מאמצים גדולים שעשה הנתבע, לרבות הכרה בהוצאות שהוציא לצורך ניהול ההליכים. כשם שהנתבע ציפה בסיכומיו מבית המשפט כי יובאו בחשבון ההוצאות ששולמו על ידו לצורך צמצום הסכום, כך עליו להבין ולצפות כי בית המשפט לא יחייב ולא יגרע מרשימת הזכויות של התובעת סכומים תאורטיים, שהנתבע לא חויב בהם בסופו של יום.
210. יובהר כי גם מומחה המס ציין כי עמדתו היא שיש להפחית לא את השומה התאורטית של מיליארד שקלים, אלא את השומה שהוסכמה בסופו של דבר בהסדר בין הנתבע לרשויות המס בסך 160 מיליון שקלים ולכל היותר, את השומה שהוסכמה בפועל בצירוף עלויות ההלוואה שנטל על עצמו הנתבע כדי להחזיר את החוב, וזאת בסך כ 176,500,000 ₪.
211. משכך אני קובעת כי כל סכום שיש לזקוף במסגרת רשימת הזכויות הנוגעות לשווי נכסי בני הזוג, ביחס לתקופה הרלוונטית ועד למועד הקרע, יחושב לאחר קיזוז החוב המשותף של בני הזוג לרשות המסים. בין החלק שכבר שולם ובין החלק שישולם בעתיד, שכן כלל הסכומים ששולמו ע"ח חוב זה ע"י הנתבע שולמו לאחר מועד הקרע.
212. ומכאן לקביעת היקף החוב המשותף לרשות המיסים –

• מצאתי לדחות את טענתו ה"יצירתית" של הנתבע בדבר כך שמשמעות המסמך שהוכתר בכותרת "נספח ה' להסכם מיום 14.9.2021" (צורף כנספח לתגובה מיום 4.11.2022 לבקשה מס' 99 בתיק 37567-07-15), הינה כי שומת המס מתייחסת רק לשנים 2004 עד 2014 ועל כן יש לזקוף לחובת התובעת את מחצית ממלוא החוב לרשות המיסים שכן כולו מתייחס לשנות השיתוף.

בניגוד לנטען בסיכומי הנתבע בענין זה, בנספח ה' הנ"ל צוין מפורשות:

"          אין בנספח זה לשנות את מהות ההסכם על כל סעיפיו. נספח זה מהווה את אופן השידור של סעיף 2 להסכם"

 

בהסכם השומה נקבע מפורשות בסעיף "והואיל" הראשון הפותח את הסכם השומה:

"          והואיל: ופקיד השומה הוציא לנישום שומות לשנים 2005 ועד 2014, והצדדים מעוניינים להגיע להסכם כולל עד שנת המס 2018 (כולל) (להלן: "שנות המס שבמחלוקת")               "

לא מצאתי לפרש בכל דרך אחרת את הסכם השומה, אלא כפי שמשתמע ממנו וכפי שאף מתייחס מומחה המס בחוות דעתו – הסכם השומה מתייחס לשנות המס משנת 2005 ועד 2018 (כולל), כך לשון ההסכם ואין בנספח ה' הנ"ל לשנות את מהות ההסכם על כל סעיפיו.

• בחינת הסכם השומה מעלה כי הסכם השומה שהעמיד את השומה לתשלום על סך 160 מיליון שקלים, מתייחס ל-14 שנות מס משנת 2005-2018. שעה שאין חלוקה לכל אחת משנות המס, ועל מנת להעריך מה חלקה של התובעת בחוב ביחס לשנים שמהוות את התקופה הרלוונטית, מצאתי לחלק את סכום השומה ל- 14 שנים.
• מתוך 14 השנים בגינן גובש הסכם השומה, 5 שנים מהוות חוב משותף וכך אתייחס בהמשך לגובה חוב המס המשותף.
• מצאתי לקבל בעקבות חקירת עו"ד לזר את עמדתו של ב"כ הנתבע, כי יש להתייחס לסכום הריאלי ששולם בפועל ולא רק לסכום שהוסכם בהסדר, במיוחד הדברים אמורים לא רק ברמה התאורטית אלא ברמה המעשית כאשר עסקינן בהסדר חוב בפועל של כ 194,700,000 ₪.
• שעה שהסכם השומה איננו מתייחס לגובה השומה בגין כ"א מהשנים, הסכום שמיוחס לשנת מס כזו, או לשנת מס אחרת, מצאתי לערוך ממוצע ולקבוע כי ביחס לכל אחת משנות המס הרלוונטיות להסכם ייקבע כי ישולם 1/14 מגובה השומה שהוסכם.
• גובה השומה נקבע על סך 160,000,000 ₪ ועפ"י הראיות שהוצגו, השיקים ותדפיסי שערוכים של מס הכנסה, כולל ריבית והצמדה ישלם הנתבע בפועל סך של 194,700,000 ₪ בגין שומת המתייחסת ל 14 שנות מס, הרי שבגין כל אחת משנות המס, חוייב הנתבע בתשלום 13,907,143 ₪.
• בסה"כ החישוב נעשה ביחס ל 14 שנות מס, כאשר מועד הקרע נקבע בחודש יולי שנת 2015, ומכאן מצאתי להפחית ערך של 3 וחצי שנות מס ובסה"כ יופחת סכום של 48,675,000 שישולמו ע"י הנתבע בגין 3.5 שנות מס לאחר מועד הקרע.
• משכך גובה החוב המשותף לרשות המיסים בגין שנות המס שעד למועד הקרע עומד על סך 146,025,000 ₪ ויש לזקוף לחובת התובעת מחצית מסכום זה ע"ס 73,012,500 ₪.

 

סוגיית ניכוי מס רעיוני בהעברת מניות בין בני זוג אגב הליכי גירושין

213. השאלה האם יש לנכות מס רעיוני בהעברת מניות בין בני זוג אגב הליכי גירושין היא שאלה עקרונית שטרם הוכרעה בפסיקה. כך גם התייחס לכך כב' השופט מזוז בבע"מ 2943/16 בענין פלוני נ' פלונית בהחלטה מיום 8.12.2016. באותו ענין לא מצא ביהמ"ש העליון לתת רשות ערעור והענין לא נדון לגופם של דברים. אך בפועל בסדרת פסקי דין, נקט בית המשפט בגישה עקבית למדי במסגרתה לא נהגו בתי המשפט לנכות מס רעיוני בהעברת מניות בין בני זוג, אגב הליכי גירושין.
214. בענין שהובא לפתחו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בבג"ץ

61017-11-24 פלוני נ' בית הדין הרבני אזורי אשר עדיין מתנהל, הובא הענין כעניין עקרוני לפתחו של בג"ץ ויש לקוות כי בג"ץ יקבע הלכה מחייבת בענין זה.

כך או אחרת נכון לעת הזו, בהעדר הלכה מחייבת יש לבחון את הוראות הדין ואת עמדת רשות המסים שכן זו רלוונטית ביותר לענייננו ובכלל לעניינם של בני זוג בכל הנוגע לביצוע איזון משאבים ובזיקה לבחינת היבטי המס.

215. השאלה הראשונה שיש לשאול היא האם העברתו של נכס אגב גירושין, מקימה אירוע מס שבעטיו המעביר או המקבל יהיו מחוייבים במס.
216. ככל שמדובר באירוע מס, אזי בכל הנוגע ליחסים בין בני זוג, לא ניתן להתעלם מכך שהזכות שהוגדרה כזכות משותפת, טומנת בחובה את החובה לשאת במשותף בכלל החיובים הנוגעים לאותה זכות, לרבות חיובי המס. השאלה הנוספת המתעוררת היא ככל שעסקינן בתשלום מס עתידי, שבו עשוי לשאת בן הזוג שמלוא הזכויות מועברות או נותרות בחזקתו, ואם כן, כיצד יובאו בחשבון תשלומי המס העתידיים.

 

העברה אגב גירושין כאירוע מס

217. בין בני זוג עשויות להיות מועברות זכויות ביחס למספר סוגים של נכסים. בכל הנוגע למיסוי מקרקעין הרי שסעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג- 1963 קובע כי העברת זכויות במקרקעין אגב גירושין, לא תחשב מכירה המקימה אירוע מס. כך גם ביחס לחיוב בהיטל השבחה.
218. יתר על כן, בחוק חלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג, אף נקבע הסדר מיסוי פרטני בנוגע לחלוקת חסכונות פנסיוניים אגב גירושין.
219. על אף האמור, בכל הנוגע להעברת זכויות בנכסים מסוגים אחרים, לא נקבע הסדר מיוחד.
220. גם בחוק יחסי ממון אין התייחסות קונקרטית לשאלת אפשרות המיסוי העתידי בעת הערכת שווי הנכסים, לצורך איזון המשאבים. למען הסר ספק פקודת מס הכנסה אינה כוללת הסדר ספציפי המתייחס להעברת נכסים שאינם זכויות פנסיוניות או זכויות במקרקעין, בין בני זוג אגב הגירושין.
221. על בית המשפט, עד להסדרת חקיקה או פסיקה מחייבת בענין זה, להשלים את החסר, באמצעות כלים נוספים. במיוחד הדברים אמורים בענייננו, שעה שלא ניתן להתעלם מהיקף הנכסים ומהעובדה ששאלת המיסוי יכולה להשפיע באופן קרדינלי על היקף הנכסים שיועברו לתובעת, בין אם אקבע בפסק דין זה כי יש לשלם לתובעת את חלקה בנכסים בערכי ברוטו, ובין אם אקבע כי יש לשלם לה את חלקה בנכסים בערכי נטו. עסקינן בהפרש בענייננו שבא לידי ביטוי בעשרות מיליוני שקלים.
222. החבות במס נקבעת על פי ההסדרים החוקיים בענין זה ובהתאם להחלטות רשות המסים שניתנו בענין מיסוי העברת נכסים אגב גירושין, כאמור נכסים שאינם נכסי מקרקעין או חסכונות פנסיוניים.

 

החלטת מיסוי 7681/14

223. במסגרת בע"מ 2943/16 (אשר אוזכר לעיל, סעיף 213 לפסק הדין) הוצגה לבית המשפט החלטת מיסוי 7681-14 (להלן: "החלטת רשות המסים").
224. החלטת רשות המסים מתייחסת לשאלת ההתחשבות בחיוב עתידי במס בעת הערכת שווי של נכסים ברי איזון. מהחלטה זו ניתן ללמוד כי העברת נכסים בין בני זוג אגב גירושין, שלא נקבע בחיקוק מפורש לגביה כי אינה מהווה אירוע מס, תהווה העברה מחויבת במס. לא ניתן להתעלם מכך שהחלטת רשות המסים מביאה לתוצאה רלוונטית מאוד לענייננו, שכן בן הזוג שהנכס יוצא מרשותו (בענייננו התובעת), יידרש לשלם בגין העברת הזכויות מס רווח הון. המס על פי החלטת רשות המסים משולם בגין רווח ההון שנובע מאירוע העברת הזכויות, תוך חישוב התמורה שיש לזקוף כי שולמה בגין הנכס במסגרת איזון המשאבים. מצב דברים זה, יביא למצב שבו, ככל שהסכומים לא יובאו בחשבון במסגרת איזון המשאבים, תצטרך התובעת, על הזכויות שיועברו לרשותה במסגרת פעולת איזון המשאבים, לשלם לרשות המסים את החיובים הרלוונטיים במס.
225. החלטת רשות המסים אינה מסתכמת בכך והיא אינה מתעלמת מהעברה הייחודית בין בני זוג, במעמד איזון המשאבים, ואותה החלטת רשות המיסים קובעת, כי מקום שבו יביאו בני הזוג בחשבון את ההתחשבנות ביחס למיסוי, ניתן יהיה למנוע מצב של חיוב עתידי במס.
226. ושוב יודגש משמעות החלטת רשות המסים היא, כי מקום בו תובא בחשבון בהתחשבנות הפנימית בין בני הזוג הערכת שווי המס, אזי העברת הנכסים לא תקים אירוע מס. מקום בו הצדדים לא התחשבו בחבות המס העתידית יהווה הדבר אירוע מס ויהיה על הצד המקבל לשלם את החיובים הרלוונטיים בגין קבלת הזכויות ועל הצד המעביר, לשלם את החיובים הרלוונטיים בגין העברת הזכויות.
227. מובהר כי החלטת רשות המסים עסקה (להבדיל מענייננו) בענין שבו מניות חברה פרטית הוחזקו ע"י שני בני הזוג בחלקים שווים ובמסגרת הסכם הגירושין, כחלק מאיזון המשאבים הוסכם כי 50% ממניות החברה שהוחזקו ע"י בן זוג אחד תועברנה לבן הזוג האחר ורשות המסים נתנה הסכמתה לדחיית תשלום המס בנסיבות כאלו.
228. בפסק הדין שניתן ע"י כב' השופטת איריס אילוטוביץ סגל בתלה"מ 63643-01-18 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו, 27.12.2023), נקבע כי:

"                     העברת מניות אגב גירושין, עשויה להיחשב כאירוע מס כבר בעת איזון המשאבים, או להוות אירוע מס נדחה בראי דיני המס. משכך יש להביא בחשבון את חבות "המס הרעיוני" שיחול בגין שלב המיסוי השני כאמור לעיל.                                  "

229. אני שותפה לעמדה עקרונית זו. אלא שכב' השופטת אילוטוביץ סגל, סברה כי דרך המלך הראויה במקרים שבהם הכסף נשמר בחברה היא לקבוע מגבלות של זמן על התקופה שבמהלכה ניצב בן הזוג שאינו מחזיק במניות בסיכון שצריך לשפות את בן הזוג האחר המחזיק במניות ומצאה באותו ענין כי 5 שנים יהוו תקופה סבירה. באותו פסק דין במועד מתן פסק הדין כבר חלפו 5 שנים ממועד הקרע ועל כן בית המשפט באותו ענין קבע כי יש להביא בחשבון רק את המס ששולם בפועל במהלך תקופה זו.
230. בעניינו חלפו יותר מ-10 שנים ממועד הקרע, היתה תנועה ביחס לחלק מהחברות ואולם העיכוב באיזון המשאבים והאפשרות לקבל תמונה ברורה, התרחש בין היתר בגין התנהלות התובעת ולא מצאתי כי משיכת הזמן ע"י התובעת צריכה להביא לשיקולים שיפעלו לטובתה.
231. הלכה פסוקה היא כי בכל הנוגע להעברת זכויות בחברות ובמניות, אין מדובר בנכס משותף אלא בנכס בר איזון, שלבן הזוג הלא רשום אין ולא היתה זכות חפצית בו אלא רק הזכות לאיזון משאבים.

ור' פסיקת ביהמ"ש העליון בבע"מ 5620/24 פלונית נ' פלוני )פורסם בנבו 30.6.2022(:

"        מנגנון איזון המשאבים שבחוק קובע אפוא חיוב אובליגטורי, שאינו משנה את זכויות הקניין בנכסים הרשומים על-שם מי מבני הזוג, אלא מאזן ביניהם את השווי של כלל נכסיהם באופן שוויוני ".

232. עוד לא ניתן להתעלם מכך שבעמדת היועמ"ש שהוגשה בבג"ץ 61017-11-24 (שאוזכר לעיל, ס' 206 לפסק הדין) צוין כי:

"          נקודת המוצא היא כי העברת נכסים אגב גירושין, תהווה ככלל אירוע מס"

(סע' 31א. לעמדת היועמשי"ת).

233. צוין שם, כי בהעדר דחיית אירוע המס, בהתאם לתנאיה של החלטת המיסוי, העברת נכסים אגב גירושין תחוב במס במועד העברתם. דחיית אירוע המס על פי עמדת היועמ"ש תהא התחשבות בחבות המס העתידית בעת איזון המשאבים וכי הגבלת תוקף ההתחייבות למשך מספר שנים, בדומה למה שנעשה בתלה"מ 63643-01-18 אינה מגשימה את עקרון הפרידה החלקה הנובע מהוראות חוק יחסי ממון, אלא רק מגבילה את הפגיעה בו ואינה מצדדת באימוץ גישה זו.
234. עולה מעיון בעמדת היועמ"שית כי היא תומכת בגישה של חישוב הנטו וסבורה כי קיפוח מי מבני הזוג אינו הולם את תכלית חוק יחסי ממון שאמורה להביא לאיזון משאבים שוויוני.
235. עולה מעיון בעמדת היועמ"שית כי היא מפנה לכך שניתן לאמץ גישה של חישוב בערכי ברוטו ואולם זאת בכפוף להותרת החיוב במס על בן הזוג שהעביר את הזכויות ללא מגבלת זמן. ככל שבן הזוג יסכים לקחת על עצמו את התחייבות השיפוי שתעמוד בתוקפה לרבות תוך העמדת בטוחה מתאימה, מציינת היועמ"שית כי במקרה כזה רשות המסים תסכים לדחיית מועד החיוב במס, אך אין מקום לכבול את שני בני הזוג ללא התחייבותם המפורשת בענין זה.
236. בענייננו, נוכח הפער המשמעותי ביכולת ההתנהלות העסקית של שני הצדדים, לא מצאתי כי ניתן להידרש לאפשרות כזו, של הותרת אפשרות החיוב במס על הצד המקבל את שווי הזכויות בכסף, ללא מגבלת זמן.
237. להבדיל ממקרים בהם עסקי בני הזוג נוהלו במשותף ע"י הצדדים, ואף היו רשומים שניהם כבעלי המניות מסיבות מעשיות, בענייננו אין מחלוקת וכך טוענים שני הצדדים, מלוא עסקיו חובקי העולם של הנתבע, נוהלו על ידו באופן בלעדי. לתובעת לא היתה דריסת רגל עסקית. היא לא שותפה ביזמות, בתכנון ובביצוע. אין ולא היה באמור כדי לגרוע מזכותה לאיזון משאבים בנכסים שנוהלו ע"י הנתבע בתקופת החיים המשותפים, אך לא ניתן להתעלם מכך שבמקרה בו תימכר אחת החברות או יותר מאחת מהן, יהיה זה בלתי סביר לצפות כי התובעת תהיה מסוגלת לגייס את המיליונים הרבים שידרשו לתשלום המס.
238. מאידך יהיה זה בלתי צודק באופן חריג בענייננו שלא להביא בחישוב בעת איזון המשאבים את החיובים במס, כאשר ברור שהנתבע שכלל הזכויות בחברות השונות רשומות על שמו, יידרש לשלם בעצמו וללא יכולת להיפרע מהתובעת את חלקה בחיובים בעת תנועות המכירה של החברות.
239. מצאתי עוד להוסיף בעניין זה, כי הגם שהענין לא הוכרע בפסיקה הרי שרק לאחרונה, בחודש ינואר 2026, פורסם מאמרם של המלומדים פרופ' שחר ליפשיץ, רו"ח אהוד שושן ועו"ד שמואל מורן העוסק בעניין זה ואף הם תומכים בגישה העקרונית כי חלוקת נכסים צריכה להתבצע בערכי נטו, תוך קביעת איזונים במקרים המתאימים לכך. יתר על כן במאמרם הם מציעים לדחות את "גישת החלוקה הדחויה" וטוענים כי הותרת איזון מס עתידי כענין תלוי עד לבירור, ממשיכה את התלות בין הצדדים וכי גישה זו, עלולה להוביל בעתיד לקשיי גבייה.

(ראו פרופ' שחר ליפשיץ, רו"ח אהוד שושן ועו"ד שמואל מורן "ברוטו או נטו בגירושין ובהעברות בין-דוריות" עסק משפחתי גיליון 4 48 (2026)).

240. בענייננו כפי שפורט לעיל, קשיי הגביה הינם בהחלט שיקול משמעותי ואני סבורה שתכלית הוראת החוק והפסיקה בענין איזון המשאבים והשלמת תהליכי הפרידה אינה יכולה להתממש, כאשר מאמצים את גישת החלוקה הדחויה ובמיוחד לו הייתי מאמצת אותה בנסיבות שבענייננו.

 

חישוב ניכוי המס הרעיוני

241. לאחר שנקבע על ידי כאמור כי יש לערוך חישוב של ניכוי המס הרעיוני, אדרש לשיטת גובה ההפחתה בהתאם לאמור בחוות דעת מומחה המס.
242. מומחה המס מציין כי ישנן שתי חלופות לחישוב המס בגין המניות שבבעלות הצדדים.

החלופה הראשונה – חלופה חד שלבית: חלופה המתייחסת לאפשרות של מימוש מלא של מניות החברה, כאשר נטען כי רוכשים פוטנציאליים לרוב מעדיפים לרכוש את נכס הבסיס ולא את מניות החברה, אזי בחלופה של חישוב חד שלבי, נהוג להפחית את שווי נכסי הנטו של המניות בשיעור 20-30%.

החלופה השניה – חלופה דו שלבית: בחלופה זו הוצגה האפשרות של חבות המס בגין מימוש נכסים בידי כל חברה ולאחר מכן בחינת תוצאת המס, הנגזרת מחלוקת ההון העצמי שנותר בידי החברה לאחר תשלום המס כדיבידנד לבעל המניות.

243. מומחה המס ציין כי בכל אחד מהחישובים, נבחרה השיטה הרלוונטית, כאשר ביחס לחלק מנכסי הצדדים, ננקטה חלופה משולבת נוכח מאפייני הנכסים.
244. מומחה המס הבהיר כי הערכת המס שביצע ביחס לעניינם של הצדדים, הביאה בחשבון גם את השלכות הסכם השומה. מומחה המס הסביר כי בעקבות הסכם השומה, יתרות הזכות שעמדו לזכות חברות קשורות ישראליות, עומדות ישירות לזכות הנתבע, ובהתאם בהערכת המס המסכמת, לא חישב מומחה המס, מס בגין דיבידנד מהחברות הזרות.
245. מומחה המס הביא בחשבון גם את התחייבות הנתבע על פי הסכם השומה לפרק חברות זרות המוחזקות בידו, ללא חבות במס נוסף בישראל. מכך המומחה מבהיר כי לא חישב חבות מס לגבי פירוק חברות זרות שהחזיקו במזומנים ושווי מזומנים.
246. מומחה המס מבהיר כי שווי של חברות עם גירעון בהון הופחת משווי הנכסים ולא ניתן לחשב לגבי חברות אלה חבות מס בשיטה הדו שלבית, שכן במצב כזה, חברה לא רשאית לחלק דיבידנדים. מומחה המס מתייחס להפחתות בגין כל אחת ואחת מהחברות כמפורט בחוות הדעת וכפי שיובא בתמצית להלן:

מומחה המס מנתח בחוות דעתו, עמודים 7-9 את חשיפות המס שהתממשו בענין חלק מהחברות ולאחר ביצוע הערכות על ידו, עורך הפרדה בין שווי החברות שיש להן גרעון בהון ובין שווי החברות שאין להן גרעון בהון.

247. מומחה המס עורך בעמ' 10 לחוות דעתו, תחשיב במסגרתו הוא מפחית את מלוא הסכם השומה, אלא שכפי שקבעתי בפסק דין זה, לא יופחת מלוא הסכם השומה, שכן ההסכם מתייחס גם לשנות מס שהתרחשו לאחר מועד הקרע. משכך, אערוך בפסק דין זה חישוב בהתאם להפחתות המס המוצעות ע"י מומחה המס ביחס לכל אחת מהחברות שיש לגביהן אפשרות כי תבוצע לגביהן מיסוי מס רעיוני.
248. מומחה המס מציע הפחתה בטווח 20-30% ולאחר בחינת עניינם של הצדדים, שעה שחלק מהתנהלות הנתבע בעסקיו בחו"ל נסתרת מעיני ביהמ"ש, מצאתי לקבוע כי תבוצע הפחתה של מס רעיוני בגובה 20% כמפורט בחוות דעת מומחה המס, קרי הפחתת מס אך על הרף הנמוך שלה.
249. בענייננו לא מצאתי לפטור את התובעת מחישוב חלקה בחיובי המס העתידיים ושעה שחוות דעת מומחה המס, מתייחסת לחיובים אלו, מצאתי להביא אותם בחשבון וזאת על מנת לקיים את עקרון הפרידה החלקה בין הצדדים, במיוחד על רקע מורכבות הנכסים והתמונה העסקית. ואולם, מצאתי להסתפק בהפחתה של 20% המוצעת בחוו"ד מומחה המס ולא מעבר לכך.
250. הפחתות המס כאמור בפרק זה יובאו בחשבון בפרק הסיכום.

 

התביעה בתלה"מ 58760-10-17

251. שנתיים לאחר הגשת התביעה הרכושית בתלה"מ 37567-07-15, לאחר החלפת הייצוג, הגישה התובעת תביעה רכושית נוספת במסגרתה עתרה לסעד הצהרתי להורות על ביטול עיסקת המכר של חברת X למר פלמוני.
252. הסעד האמור התברר במקביל ובמאוחד עם יתר הטענות הרכושיות בענין הברחת נכסים ומובהר כי נוכח הממצאים שהתקבלו הרי שדין תביעה זו להידחות.
253. מעבר לעובדה שסוגיית חלקה של התובעת בזכויות בחברת X התברר במסגרת התביעה הרכושית העיקרית, הרי שממילא הובהר מעבר לכל ספק כי עיסקת המכר, בניגוד לנטען בכתב התביעה, היתה אמיתית. עוד יוזכר כי בפועל כל שרלוונטי לענייננו הוא סוגיית שווי החברה במועד הקרע שכן המכירה לצד ג' ממילא נעשתה לאחר מועד הקרע.
254. יודגש, אמנם, בחווה"ד המומחה טולדנו, הוא מפקפק בשאלה האם זו אכן עסקה אמיתית, אך המומחה טולדנו הבהיר כי לאחר בדיקה התברר כי ככל שנעשתה עיסקת המכר, הרי שנעשתה במחיר הריאלי שלה וזהו הנתון המרכזי הרלוונטי לצורך איזון המשאבים.
255. אין מחלוקת כי חברת X היתה בבעלות הנתבע במועד הקרע. בענין זה, המומחה טולדנו ביצע את המוטל עליו וקבע את שוויה לצורך איזון המשאבים, נכון למועד הקרע. לא היה זה מתפקידו של המומחה לבחון האם אכן לאחר מועד הקרע, החברה נמכרה או לא נמכרה לפלמוני. הנתבע טוען כי החברה נמכרה לפלמוני ותפקידו של המומחה היה לבחון את השאלה האם נמכרה במחיר הריאלי ככל שאכן נמכרה. בענין זה, מצאתי לקבל את מסקנת המומחה כי נכון למועד מכירתה, נמכרה חברת X במחיר ריאלי. זהו הנתון הרלוונטי לענייננו: מהו השווי הריאלי של חברת X במועד הרלוונטי. אין זה רלוונטי האם החברה נמכרה לפלמוני או שהעסקה בוצעה רק למראית עין, כחלק מהאופן שבו הנתבע מנהל את עסקיו עם שותפיו העסקיים וממילא מובהר כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי העסקה לא היתה אמיתית.
256. יתר על כן, מצאתי לקבל את עדות המומחה לפיה מסקנתו המקצועית היא, כי בין אם עסקת המכירה אמיתית ובין אם לאו, הרי שבפועל פלמוני הוא המחזיק בפועל של חברת X (ר' לעניין זה תמלול פרוטוקול הדיון מיום 19.3.2025 עמ' 16 שו' 19-39, עמ' 17 שו' 1-4 ועמ' 19 שו' 10-17, הסרוק בתיק תלה"מ 58760-10-17).
257. עוד בענין זה עולה כי לא זו בלבד שמר פלמוני הפך להיות מחזיק בפועל, אלא שעולה מהמסמכים כי הוא עצמו הפך להיות החברה, שילם לנתבע ולחברת ***** את חובות X ואף התקזז עם הנתבע על חובות אחרים של הנתבע כלפיו.
258. יובהר כי מסקנה זו של המומחה, שלא מצאתי כל טיעון או ראיה שיסתרו אותה, נתמכת גם בעדותו של הנתבע וגם בעדותו של עו"ד ברזילי שמונה ע"י ביהמ"ש המחוזי בב"ש כנאמן בענין כספים שהתקבלו מהעיסקה. ולענין זה ר' האמור מפי הנאמן בדיון מיום 5.11.2018 בפני ביהמ"ש :

"          לא היתה עסקה של העברת מניות ללא תמורה בין  פלוני לבין פלמוני ולא שום עסקה אחרת.

היתה עסקה ב- 2015 עוד שנה לפני העסקה בין פלמוני לבין פלוני שבה פלוני מכר את כל מניותיו בח' X  למר פלמוני."

(ר' פרוטו' הדיון מיום 5.11.2018 עמ' 5, שו' 19-21)

וכן:

"          צריך לומר שעיקר המימון מחב' X היתה עוד לפני ההסכם ע"י מר פלמוני באמצעות הלוואות בעלים, שהוא עוד לא היה בעלים, הוא נתן הלוואות בהיקפים גדולים.

כאשר אדון פלוני היה צריך למכור באותו זמן… את ההלוואות שלו הם שלו, הוא קנה ממר פלוני הלוואות נוספות, אותו קיזוז שמדברים זה אותו קיזוז. הוא קנה הלוואות מכח ההסכם הוא היה צריך לשלם עבור אותן ההלוואות. זה חלק קטן מההלוואות שהיו על X, הוא נכנס לנעלי מר פלוני באותם 80% מניות.         "

(ר' פרוטו' מיום 5.11.2018, עמ' 6, שו' 2-7).

וכן:

"          העסקה הראשונה שבה למר פלוני אסור היה להחזיק במניות אפילו לא ליום אחד, עד כדי כך שהיה איום שימונה נאמן על המניות מטעם רשות ה****. כאשר ביצענו את העסקה, שאני מצד אחד מטעמו של מר פלמוני  קונה את פלוני, לקחנו את כל הכח, את כל השליטה במניות בחב' כנאמן של פלמוני. מול רשות ה—-, העסקה יצאה לפועל כלפי כולי עלמא. אם נשתמש במטאפורה של רכב, אני נהגתי ברכב, מילאתי את הדלק, תיקנתי, השקעתי, מול רשות ה—- ומול רשות ה****.

לשאלת בימ"ש, אני מבהיר שהמקורות הכספים שלי להשקעות היו כספים של פלמוני. מידי חודש בחודש שמנו כסף בסכומים נכבדים, נדמה לי מליון ₪ בחודש.       "

(ר' פרוטו' מיום 5.11.2018, עמ' 8, שו' 24-31 ועמ' 9 שו' 1-2).

 

259. הנאמן אישר כי העיסקה היתה אמיתית, והבהיר כי היה מדובר בעיסקה ברמת סיכון גבוהה וכך מדבריו בדיון בפני ביהמ"ש:

"          לשאלת בימ"ש, מדוע פלמוני השקיע כספים, אני אומר היתה עסקה נהדרת, היה שווה לו להשקיע, בתקופה לפני הוא (מר פלוני) השקיע, השקיע השקיע,  והחב', X לא המריאה, 

יותר מזה באותה תקופה שפלוני בשוק רצה לחפש מישהו שיקנה, אף אחד לא היה קונה את החברה במצב שהיתה, פלמוני לקח אותה כדי להציל את הכסף שלו מתוך אמונה שחשבנו שנבריא את X.

לימים, לימים, גם כאשר רשות ה——- לא אישרה את העסקה, אבל אישרה את ההסכם עם —–, עם כל התנאים, והתנאים האלה התמלאו על ידי באופן אישי במהלך התקופה כנאמן של פלמוני, בסופו של יום הרוויח מהעסקה. קיבל מעבר להלוואות שלו סכום פרמיה כי התנאים התמלאו.

פלוני קיבל חזרה את כל הכסף 10.3 מליון דולר, סדר גודל, למרות שאני אומר כאן ספק אם היה מגיע לו לאור מצבה של החב'. פלמוני גם לקח להציל את ההלוואה שלו, וגם שילם לפלוני את ההלוואות שלו.

העסקה היתה אמורה להיות מצויינת, באותו יום היא היתה עסקה עם סיכון מאוד גבוה.                  " (ההדגשות אינן במקור, השו' ר.ק.ע)

(ר' פרוטו' מיום 5.11.2018, עמ' 9, שו' 15-25)

260. עוד מצאתי לדחות את טענת התובעת כי יש להתייחס לחברת X כחברה ציבורית בסוגיית איזון המשאבים. בענין זה, המומחה הבהיר כי במועד הקרע X כלל לא היתה חברה ציבורית. ייתכן כי מעברה של X למעמד של חברה ציבורית העלה את שוויה, אלא שענין זה לא רלוונטי, שכן X הפכה להיות חברה ציבורית רק לאחר מועד הקרע.
261. עוד יצוין כי בניגוד לנכסי חו"ל, המומחה הבהיר כי המסמכים והמידע שקיבל בענין העסקים במדינת ישראל לרבות חברת X היו מבוססים ורבים.
262. משכך טענות התובעת לענין X נדחות. שווי חברת X קיבל התייחסות בחלקו של פסה"ד הנוגע לתביעה הרכושית הכללית.

תביעת מזונות האישה תלה"מ 37534-07-15

264. מקור החיוב במזונות אישה בדין הישראלי, קבוע בסעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 (להלן: "חוק המזונות"), וזוהי לשון החוק:

"אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלו".

265. בענייננו, הדין החל על הצדדים הוא הדין העברי, שעל פיו חיוב בעל במזונות אשתו מתחיל ביום נישואיהם ותם עם סיומם (ראו ע"א 87/49 לוין נ' לוין פ"ד ה' 921, 935 (1951); ע"א 560/82 פלונית נ' פלוני פ"ד לח (3) 744 (1984); בר"ע (י-ם) 1081/05 פלוני נ' אלמונית (פורסם בנבו, 8.8.2006).
266. חובת הבעל במזונות אשתו נמדדת תחת אמות המידה "עולה עמו ואינה יורדת עמו", לפיה החובה לזון את האישה אינה מתפרשת על פני צרכיה ההכרחיים בלבד או עושרו של הבעל, אלא בהתאם לרמת חיים בה חיה ואליה הורגלה (ראו ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס פ"ד לח(1) 721 (1984) וכן ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור פ"ד מ(1) 147 (1986)).
267. בני הזוג בענייננו אינם מנהלים חיים משותפים כבני זוג לפחות מאז שנת 2000 ואולם עפ"י בחירתו, המשיך הנתבע במשך לא מעט שנים, כלפי כולי עלמא, להמשיך ולהציג מצג של חיים משותפים בהתאם למסורת המשפחתית והעדתית אליה משתייכים הצדדים, כך על פי הצהרותיו בערכאות השונות.
268. לא ניתן על אף האמור, להתעלם מכך שמאז פתיחת ההליכים שבכותרת ומזה למעלה מעשר שנים, אין כל ניסיון של מי מהצדדים להציג, אפילו לא למראית עין, אפשרות של חיים בזוגיות או באופן משותף אחר. ילדי הצדדים כבר ערים לכך שהוריהם חיים בנפרד כמעט שני עשורים וכי לאביהם היו בנות זוג אחרות לאורך השנים, מאחת מהן אף נולד לו ילד נוסף, בגיר אף הוא, נכון למועד מתן פס"ד זה.
269. עוד אין במחלוקת כי בין הצדדים מתנהלים הליכים בענין תביעת הגירושין וכי בתי הדין הרבניים בשתי הערכאות חייבו את התובעת לתת לנתבע גיטה אך היא מסרבת.
270. שעה שאין מחלוקת כי גם במועד הגשת התביעה כבר היה קרע ארוך שנים בין הצדדים, כמו גם נוכח הטענות הקשות שהעלתה התובעת כלפי הנתבע, ספק אם התובעת אכן רואה עצמה כבת זוג של הנתבע, או שמא כל תכלית סירוב הגט הינו נסיון למקסם ההשגים הרכושיים שלה בניהול ההליך.
271. ההלכה הרווחת היא כי במקרים הללו, על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב. כבר נפסק לא אחת כי לחיוב המזונות היבט חוזי, הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") ולדרישות נוספות, כגון תקנת הציבור הקבועה בסעיף 61 לחוק החוזים (ר' לדוגמא ע"א 32/81 צונן נ' שטל, פ"ד לז(2) 761 (1983); ע"א 468/84 קוטלר נ' קוטלר (פורסם בנבו, 31.12.1984); תמ"ש 17150/03 מ. נ. נ' מ. נ. (פורסם בנבו, 24.7.2006); תמ"ש 16650/97 ש' פ. נ' ר' מ' פ (פורסם בנבו, 8.7.1998).
272. שאלה זו צריכה להיבחן באופן שונה אצל בני זוג הנשואים פרק זמן קצר ואצל בני זוג הנשואים פרק זמן ארוך. בעוד שאצל זוגות הנשואים פרק זמן קצר, לרוב לא יחויב הבעל במזונות אשתו, אלא במקרים חריגים, אצל בני זוג הנשואים פרק זמן משמעותי, לא בנקל יסטה בית המשפט מכלל חיוב הבעל במזונות אשתו עפ"י הדין האישי, משמע כל עוד בני הזוג נשואים. יחד עם זאת, גם במקרים אלה, הדין מכיר בעילות שונות לפטור את הבעל מחובת המזונות, ולצורך כך בית המשפט יבחן מס' פרמטרים, כגון: מיהו האשם בפירוד ומה נסיבותיו, מהו משך הפירוד, האם יש סיכוי ממשי לשלום בית בין הצדדים, האם הוטל חיוב בגירושין ע"י ביה"ד הרבני או שניתנה המלצה כלשהי בעניין, מי האחראי על הסירוב בהסדרת הגט והאם יש ממש בסירוב זה. (לענין זה ראו בע"מ 3151/14 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 5.11.2015) ; תמ"ש 3441/08 פלונית נ' אלמונים (פורסם בנבו 3.2.2011); תמ"ש 44349-01-11 ט.י. נ' י.י.י (פורסם בנבו, 22.1.2012); תמ"ש 24331-08-11 מ.ל נ' מ.ל (פורסם בנבו, 12.12.2012).
273. זאת ועוד: כאשר ברור כי נסתם הגולל על נישואי הצדדים, אין כל סיכוי כי ישובו לחיות יחד כבעל ואישה, יש לבחון האם יש מקום להמשיך את חיוב הבעל בכלכלת אשתו אך ורק משום סירובה להתנתק מקשר הנישואין וכאשר ברור כי קשר הנישואין מלאכותי ואיננו מסתיים אך ורק בשל סירוב האישה.
274. כאמור בפסיקה נרחבת בענין זה, אל לו לביהמ"ש להתעלם מטיבו של קשר הנישואין. ככל שקשר הנישואין, בדומה לענייננו הפך להיות קשר תאורטי, "על הנייר", יש לבחון האם פסיקת מזונות אישה אינה מנציחה מצב מקפח לאחד הצדדים, תוך עיוות כוונת הדין והכללים שנקבעו. כשם שהדעת אינה נוטה לקבל מצב שבו אישה הופכת שבויה בידי בעלה בקשר נישואין כך אין לקבל מצב דומה כאשר הבעל הופך להיות שבוי וזאת תוך שהדבר גורר עימו גם משמעויות כספיות.
275. בענין זה מצאתי להביא את דבריו של כב' הש' צבי ויצמן בתמ"ש 51689-12-11 י.ל. נ' א.ל. (פורסם בנבו, 9.5.2013):

"          הדעת אינה נותנת שהנתבעת תעשה הכל על מנת לפגוע בתובע ובכל זאת תהנה ללא גבול וסייג מתשלום מזונות המשולם על ידו. כאמור, פירודם של הצדדים נגרם אומנם מראשיתו בשל בגידת התובע ואולם כעת משחלפו השנים והאיבה שבין הצדדים אך עולה וגוברת, והנתבעת אינה מנחת ידה מכל טענה או אשמה שניתן לטפול על התובע, הרי שבחינת הסוגיה שלפנינו דרך פריזמת תום הלב מחייבת כי חיובי המזונות יקצבו בזמן ולא ימשכו לאין קץ. ככלות הכל, כלשונו של כב' הש' אלון, חיוב המזונות הינו בעיקרו חיוב חוזי הנובע מקשר הנישואין שבין הצדדים, כאשר קשר זה נפרם לתקופה כה ארוכה ודומה כי עצם תשלום המזונות אף מפיח ומלבה את אש הלהט והמריבה בין הצדדים, וכל התפייסות אינה נראית באופק, ראוי כי מועד החיוב יקצב בזמן, זאת במיוחד כאשר יש בידי האישה לעשות למזונותיה ולו באופן חלקי. והרי לנו איזון ראוי בין עיקרו של דין לליבו של דין.     "

276. הפסיקה אף הכירה בחשיבותם של "מזונות משקמים" אשר אינם מזונות מן הדין האישי, אלא מזונות אזרחיים הנפסקים על בסיס עקרונות של הסתמכות, הגינות ותום לב. מזונות אלה ייפסקו במקרים בהם אחד מבני הזוג נותר ללא יכולת השתכרות או עם יכולת מוגבלת בלבד. דוגמא לכך ניתן למצוא במקרים בהם האישה לא השתלבה או השתלבה חלקית בשוק העובדה מתוך הסתמכות על הקשר הזוגי והכנסות הבעל. אך יש להדגיש כי מטרת "המזונות המשקמים" הנה לאפשר תקופה קצובה בזמן לצורך "השתקמות", השתלבות בשוק העבודה תוך גישור על הפערים שהצטברו בין בני הזוג (ר' לעניין זה בע"מ 3151/14 שאוזכר לעיל).

 

מן הכלל אל הפרט:

277. ראשית יש לציין כי בכתב התביעה שהוגש ביום 19.7.2015, העמידה התובעת את הוצאותיה הכוללות על סך של 71,950 ₪, מתוכם הוצאות שוטפות על סך 56,500 ₪ והוצאות אחזקת מדור על סך 15,450 ₪.
278. בקדם משפט שהתקיים ביום 1.2.2016 הוסכם על ידי הצדדים בין היתר, כי המשיב יפקיד למזונותיה הזמניים של המשיבה עבור חודשים פברואר ומרץ 2016 סכום בגובה 80,000 ₪ בכל חודש (להלן: "דמי המזונות הזמניים"). המדובר בסכום גבוה מהסכום שפורט בכתב התביעה.
279. עוד הוסכם כי דמי המזונות הזמניים יופקדו לחשבון הבנק המשותף המשמש את המשיבה להוצאותיה והוצאות בית המשפחה (כאמור, הצדדים מתגוררים בנפרד ואין להם ילדים קטינים).
280. כמו"כ, על פי הסכמת הצדדים הם הופנו, בהפניה חוזרת, לגישור אצל כבוד השופט בדימוס יעקב כהן.
281. ביום4.2016 הוגשה הודעה מוסכמת מטעם הצדדים ובסעיף 4 להודעה צוין כדלקמן:

"מוסכם בזאת כי עד לדיון וכל זמן שהגישור נמשך, ימשיך הבעל להעביר את הסך הכספי מדי חודש בחודשו כמפורט בהחלטה מיום 1.2.2016 וזאת מבלי שהסכמה זו תשמש את מי מהצדדים בטיעוניו".

282. בהמשך לכך, ביום 23.6.2016 הוגשה בתיק הקשור (תמ"ש 37567-07-15) בקשה לאישור הסכמות הצדדים המופיעות בהסכם זמני עליו חתמו במסגרת הליך הגישור (להלן: "ההסכם הזמני"). בהחלטת בית המשפט מיום 3.7.2016 אושר ההסכם הזמני.
283. בסעיף 10 להסכם הזמני הסדירו הצדדים את המשך תוקפה של החלטת בית המשפט מיום 1.2.2016 (המאוזכרת בסעיף 277 לעיל), בציינם כך:

"עד למועד בהחלטה אחרת ימשיך המשיב לעמוד בהחלטת כבוד בית המשפט מיום 1.2.2016".

284. ביום 7.6.2020 הגיש הנתבע בקשה לביטול או הפחתת הסכום החודשי של המזונות עליו הוסכם בהסכם הזמני. בבקשתו ציין הנתבע כי ממועד אישור ההסכם הזמני חלפו 4 שנים וכי עקב שינוי נסיבות מהותי והתנהלות המבקשת אשר מעכבת את בירור ההליך, יש לבטל את המקדמה החודשית או להפחיתה לסך של 20,000 ₪.
285. ביום 6.9.2020 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה בין הצדדים אכן אושר הסדר יוצא דופן, בו הנתבע הסכים להעביר לתובעת סכום גבוה מהסכום שפורט בכתב התביעה למזונות. עוד צוין כי ההסדר נועד כדי לאפשר מצע ואווירה של הידברות בין הצדדים אך בחלוף 4 שנים מאישור ההסכם, כאשר אין התקדמות במו"מ ואין כוונה לסיים את ההליך בפשרה מצד התובעת, אכן יש מקום לבחינת הסכום הריאלי בו יש לחייב את הנתבע בגין מזונות התובעת. התובעת נדרשה להגיש בקשה למזונות זמניים מעודכנת, מגובה באסמכתאות.
286. לאחר שהוגשה בקשה מתוקנת מצד התובעת ותגובת הנתבע, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו מטעם התובעת, לרבות האסמכתאות שצורפו לתגובתה מיום 2.10.2020 (כאשר בית המשפט בתוך עמו הוא יושב, ויש הוצאות קבועות שאינן פונקציה של סגנון או רמת חיים), ניתנה ביום 18.10.2020 החלטת בית המשפט בדבר מזונות זמניים (להלן: ההחלטה בדבר מזונות זמניים").
287. במסגרת ההחלטה מצאתי להעמיד את צרכי התובעת בגין צרכים הכרחיים ואישיים, הוצאות אחזקת בית ותחזוקה שוטפת והוצאות נוספות אחרות, על סכום כולל של 51,632 ₪ לחודש על פי הפירוט כדלקמן:

 

הוצאות אחזקת בית

רכיב	סכום
ביטוח בריאות	56 ₪
תרופות (ממוצע)	500 ₪
**** (ממוצע)	428 ₪
ארנונה (ממוצע)	1,565 ₪
חשמל (ממוצע)	3,000 ₪
גז (ממוצע)	250 ₪
בזק טלפון	579 ₪
אחזקת בריכה	500 ₪
כבלים ובזק בינלאומי	500 ₪
עוזרת בית	5,000 ₪
גנן	1,000 ₪
*** קבוצת המגדלים	300 ₪
איתורן	152 ₪
סה"כ	13,830 ₪

 

            הוצאות אישיות

רכיב	סכום
מזון וכלכלה כולל חומרי ניקוי	5,000 ₪
ביגוד והנעלה	5,000 ₪
קוסמטיקה (פדיקור, מניקור וטיפוח)	1,000 ₪
מספרה	1,500 ₪
בילויים ונופש	2,000 ₪
אחזקת רכב	3,000 ₪
סה"כ	17,500 ₪

 

הוצאות אחרות

רכיב	סכום
קופ"ג	2,215 ₪
ביטוח לאומי	175 ₪
כללי ביטוח חיים ובריאות	1,212 ₪
פניקס אלמנטרי	6,000 ₪
הוראות קבע (סכום כולל)	10,700 ₪
סה"כ	20,302 ₪

 

288. בעקבות כך הוריתי על הפחתת התשלום החודשי שהוסכם בסך 80 אלף ₪ בחודש, לסכום של 51,632 ₪. בהחלטה למזונות הזמניים פורטו גם הרכיבים המשולמים לידי המבקשת:

• המבקשת עושה שימוש בלעדי בדירת המגורים ללא תשלום משכנתא או דמי שימוש.
• נפסק כי המבקשת תקבל סך של 13,830 ₪ לחודש לצורך תשלומי אחזקת הבית.
• נפסק כי המבקשת תקבל סכום של 17,500 ₪ לצורך הוצאות אישיות והחזקת רכב.
• נפסק כי המבקשת תקבל מעבר לרכיבים אלו גם רכיבים נוספים, סך כולל של 20,302 ₪, לחודש, שנועדו בין היתר לצורך כיסוי הוראות קבע שלטענתה נועדו לצורך סיוע לילדי הצדדים וחסכון פנסיוני. יוער ויוזכר כי אין מחלוקת שכל ילדי הצדדים מצויים בקשרים מצוינים עם שני הוריהם, חלקם אף מעורבים בעסקי המשפחה וכולם בגירים.
• בסה"כ מקבלת המבקשת חודש בחודשו סכום של 51,632 ₪ כתשלום חודשי המשמש אותה לבדה, בנוסף למגורים בדירת המגורים המשותפת ושימוש בשניים מרכבי המשפחה.

289. כאמור, קודם להחלטתי מיום 18.10.2020, קיבלה האישה תשלום חודשי בגובה 80,000 ₪ לחודש.
290. החשבון המתמטי הפשוט הוא כי במהלך ניהול ההליכים, החל מ 1.2.2016 ועד ליום 1.11.2020, קיבלה המבקשת 80 אלף ₪ לחודש ובסה"כ בגין 57 חודשים ביחס לתקופה זו קיבלה סכום מצטבר של 4,560,000 ₪.

החל מיום 10.11.2020 ועד ליום 1.2.2026, קיבלה המבקשת 51,632 ₪ בחודש ובסה"כ בגין 64 חודשים ביחס לתקופה הנוספת קיבלה סכום נוסף של 3,304,448 ₪.

291. בסה"כ ממועד ההחלטה הראשונה של בימ"ש זה, בענין תשלום חודשי לטובת המבקשת, זו קיבלה תשלומים מהמשיב בסך כולל של 7,864,448 ₪.

בהתאם לאמור בהחלטה מיום 18.10.2020 במסגרתה הופחת התשלום החודשי, בוצע חישוב ולפיו בגין רכיב חסכון והוצאות שונות, קיבלה המבקשת לפחות 20,000 ₪ לחודש, המלמדים אותנו כי מאז שנת 2016 ועד היום קיבלה לטובת רכיב חסכון והוצאות שונות סכום של 1,700,000 ₪.

292. אמנם התובעת מסרבת להתגרש מהנתבע על אף סיום מערכת היחסים ועל אף החלטות ביה"ד הרבני בעניינם ואולם ביחס לתקופה שממועד הקרע ועד מועד מתן פס"ד מצאתי כי יש להותיר בידה את המזונות ששולמו לה בהתאם לתחשיב שבוצע בהחלטתי למזונות זמניים מיום 18.10.2020. להבדיל מסכומים אלה, לא ניתן שלא להידרש לשאלת דינם של הרכיבים ששולמו לתובעת לאחר מועד הקרע לטובת רכיבי חסכון והוצאות שונות בסך כולל של 1,700,000 ₪.
293. בהחלטתי למזונות זמניים קבעתי בסעיף 28 :

"              28.    ביהמ"ש מוצא להבהיר כי אמנם במקרה דנן ועל מנת לשמור רצף בצבירת זכויותיה של המשיבה, מצאתי להדרש לחיוב המשיב גם בתשלום סכומים חודשים המשמשים לצבירת זכויות פנסיוניות ותשלום הוראות קבע ע"ש המבקשת, יחד עם זאת מובהר כי אין בעצם העובדה כי במסגרת פסיקת המזונות הזמניים נכללו גם הפקדות לקופ"ג, תשלום למל"ל והוראות קבע כאלה ואחרות כדי להוות פגיעה בזכות המבקש לטעון בהמשך ההליך לקיזוז מחצית מכספים אלו במסגרת איזון המשאבים ככל שיוכח כי מדובר בהפקדות לצבירת כספים או זכויות לטובת המשיבה.

יוזכר כי סכומים שנצברו ע"י וע"ש הצדדים במהלך תקופת החיים המשותפים, כולם יובאו בחשבון במסגרת איזון המשאבים.        "

294. בכל הנוגע לאפשרות תשלום המזונות ממועד מתן פס"ד והלאה מצאתי לקבוע כי התנהלות התובעת בענין הגירושין, עולה כדי חוסר תום לב. זכאותה של התובעת להשתתפות הנתבע בכלכלתה אינה עומדת לה עוד ופסיקת מזונות עבורה תהווה עיוות דין ותקפח באופן משמעותי את הנתבע אשר הפך למעשה שבוי בקשר הנישואין, תוך הטלת חיובים כספיים משמעותיים.
295. לאחר בחינת כלל הנסיבות בעניינם של הצדדים, נוכח כל האמור לעיל ונוכח הקביעות הנוספות בפסק הדין ביחס לזכויות שישולמו לה מנכסים אחרים של הצדדים, מצאתי לקבוע כי במועד מתן פס"ד זה תסתיים חובת הנתבע לשלם את הסכומים שנקבעו בהחלטה מיום 18.10.2020. כמו כן לא מצאתי כי יש לפסוק לתובעת מזונות אישה מעבר לכל מה ששולם לה עד מועד מתן פסק הדין.
296. בהתאם לחישוב של הסכומים ששולמו לצרכי האישה הן מכח הסכמת הצדדים והן מכח החלטת ביהמ"ש בענין המזונות הזמניים, לא מצאתי להורות על השבת סכומים מצטברים בסך 31,330 ₪ לחודש שנועדו לתשלום הוצאות אחזקת הבית, הוצאות אישיות וכיסוי הוצאות רכב המהווים את מזונותיה של התובעת, זאת בנוסף לשימוש הבלעדי שעשתה בדירת המגורים המשותפת שאין בגינה הוצאות מדור.

להבדיל מהוצאות אלו ששימשו את האישה לצרכיה האישיים עפ"י החלטות ביהמ"ש, מצאתי לקבוע כי יתר הסכום ששולם יקוזז ע"ח סכומים המגיעים לתובעת במסגרת איזון המשאבים.

297. בהתאם לאמור מתוך 80,000 ₪ לחודש ששולמו מיום 1.2.2016 ועד 1.10.2020 (כולל) (תקופה של 57 חודשים) יקוזז סכום של 48,670 ובסה"כ 2,774,190 ₪.

 

298. מתוך 51,632 ₪, לחודש ששולמו מיום 10.11.2020 ועד יום 10.4.2026 (כולל) (תקופה של 66 חודשים) יקוזז סכום של 20,302 ₪ ובסה"כ 1,339,932 ₪.

 

299. ביחס לשתי התקופות יש לזקוף לחובת התובעת סך מצטבר של 4,114,122 ₪ ששולמו לתובעת ע"ח איזון המשאבים בתקופת החיים המשותפים.

 

 

סיכום והוראות אופרטיביות לאיזון המשאבים

300. להלן סיכום הנתונים שהובאו מחוו"ד הן בתחום הערכת שווי הנכסים והן בתחום המס:

 

רשימת נכסי הצדדים ולצידם הפחתות מס או חיובים

בהתאם לאמור בחוו"ד מומחה המס או בפס"ד זה בהתאם לענין

 

סוג נכס	גובה שווי הזכות או החיוב	סה"כ מגיע/יופחת מהתובעת
שווי חברות בארץ ובחו"ל	309,278,027 ₪ * עמ' 13 לחווה"ד המעודכנת לאחר הפחתת מס 20% 299,387,048 ₪ * עמ' 13 לחווה"ד המעודכנת	149,693,524 ₪
סה"כ זכויות כספיות נכון למועד הקרע * עפ"י חוו"ד רו"ח טולדנו	49,025,000 (-)	24,512,500 ₪ (-)
חובות עסקיים לצדדי ג'	30,941,000	15,470,500 ₪
חובות פרטיים לצדדי ג'	43,257,000 (-)	21,628,500 ₪ (-)
שווי רכבים ישראל וחו"ל	1,392,000 ₪	696,000 ₪
חוב משותף לרשות המיסים	146,025,000 ₪ (-)	73,012,500 ₪ (-)
סה"כ לשני בני הזוג	93,413,048 ₪	46,706,524 ₪
שכ"ט המומחה רו"ח יגאל טולדנו (ר' סע' 132,  לפסה"ד)	שולם 778,239 ₪	389,120 ₪ (-)
שכ"ט השמאי האושנר (ר' סע' 132,  לפסה"ד)	שולם 234,000 ₪	117,000 ₪ (-)
שכ"ט מומחה המס עו"ד מאיר מזרחי (ר' סע' 132,  לפסה"ד)	שולם 242,106 ₪	121,053 ₪ (-)
תשלומים ששולמו ע"י הנתבע ע"ח איזון המשאבים (ר' סע' 298,  לפסה"ד)	4,114,122 ₪	4,114,122 ₪ (-)
30% משכ"ט עוה"ד לצורך הפחתת גובה השומה מול רשות המיסים (ר' סע' 155,  לפסה"ד)	2,250,000 ₪	1,125,000 ₪ (-)
דמי שכירות שנגבו בגין הדירה ברח' ****** (ר' סע' 147,  לפסה"ד)	720,000 ₪ נגבו ע"י התובעת גם בגין חלקו של הנתבע	360,000 ₪ (-)
סה"כ מגיע לתובעת בקיזוז סכומים שכבר שולמו ע"י הנתבע בהתאם למפורט בטבלה לעיל		40,480,229 ₪

 

לאחר ביצוע הקיזוזים במסגרת איזון המשאבים על הנתבע לשלם לתובעת סך של 40,480,229 ₪ לא כולל איזון נכסי הנדל"ן.

 

301. לאחר כל האמור לעיל ומשהיו לעיני כלל השיקולים אשר פורטו מעלה בהרחבה מצאתי כי יש לאזן את חלוקת נכסי הצדדים באופן הבא ולרבות תוך הפעלת שיקולים של צדק חלוקתי כפי שנימקתי לעיל, כאשר הבאתי בחשבון את סימני השאלה בענין שווי חברות חו"ל וכן שיקולים שנוגעים לפערי ההשתכרות בעתיד מחד והיקף הנכסים שנותרים בידי התובעת מאידך:

• כלל החברות תשארנה ע"ש ובידי הנתבע.
• הרכבים בחו"ל יישארו ע"ש הנתבע.
• הנתבע ישלם לתובעת בגין איזון שווי הדירה בחו"ל שערכה המוערך נכון למועד הקרע 7,812,000 כך שהתובעת תהיה זכאית בנוסף לסך של 3,906,000.
• זכויות הנתבע בדירה ברחוב ******** שערכה המוערך נכון למועד הקרע כ 2,959,000 ₪ (* יש להניח כי שוויה של הדירה עלה בצורה משמעותית בעשר השנים האחרונות) יועברו לבעלותה של התובעת (העברה אגב גירושין). יש בכך גם להבטיח את מדור התובעת ושמירת תחושת הבטחון שלה בענין זה. ככל שתהיה מניעה להעביר זכויות הנתבע בדירה ע"ש התובעת מכח הוראות הסדר השומה העברת הזכויות תעוכב עד לסיום תחולתה של הוראה זו בהסדר.
• זכויות הנתבע בדירה ברחוב ************* שערכה המוערך נכון למועד הקרע כ 1,342,000 ₪ (* יש להניח כי שוויה של הדירה עלה בצורה משמעותית בעשר השנים האחרונות) יועברו לבעלותה של התובעת (העברה אגב גירושין).
• הנתבע יעביר לתובעת במסגרת איזון המשאבים בגין יתר נכסי הצדדים כמפורט בחוו"ד ולאחר הפחתת שיעורי המס וחלקה של התובעת בחוב לרשות המיסים, כמו גם קיזוזים נוספים שונים כפי שנקבע בפס"ד זה סך של 44,386,229 ₪.
• ע"ח סכום זה תשולם תחילה לתובעת יתרת הכספים המצויה בחשבון הנאמנות בידי הנאמן עו"ד ברזילי והנתבע ישלם את יתרת הסכום.

הנאמן יודיע לביהמ"ש בתוך 7 ימים מה יתרת הסכום שנותרה בידיו מתוך מיליון השקלים שהופקדו בידיו במהלך ניהול ההליכים.

במקביל ובתוך 7 ימים יעביר הנאמן לידי התובעת את יתרת הכספים שהופקדו בידיו וזאת ע"ח הסכומים שמגיעים לה במסגרת תשלומי האיזון כאמור בפסק דין זה.

• יתר סכום האיזון ישולם ע"י הנתבע לתובעת לא יאוחר מיום 10.5.2027 ואולם שעה שהנתבע צפוי לשאת בשנים הקרובות בתשלומי החוב לרשות המסים, בערכים של עשרות מיליוני שקלים בכל שנה, מצאתי לתת לנתבע אפשרות לחלק לתשלומים את הסכום שהוא אמור להעביר לתובעת כחלק מאיזון המשאבים.
• הנתבע יודיע לתובעת בתוך 90 ימים, האם בוחר לשלם את מלוא החיוב עד ליום 10.5.2027 או האם הסכום ישולם לתובעת בתוך 5 שנים, בתשלומים שווים אחת לשנה, החל מחודש מאי 2027 כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד סיום מלוא התשלום בפועל.
• מצאתי להבהיר כי בנוסף לסכומים שיועברו לתובעת כמפורט בס' ז לעיל, הרי שבמסגרת שיקולי צדק חלוקתי (כמפורט בסע' 158-179 לפסה"ד) יועברו לבעלותה שני נכסי מקרקעין, האחד מהם נכס מניב ובאחר היא מתגוררת ובסה"כ קיבלה זכויות עודפות של שני נכסי מקרקעין כערכם היום.
• סה"כ תקבל התובעת סכום של 44,386,229 ₪ ובנוסף תקבל את מלוא הזכויות בשני נכסי המקרקעין ב********* כערכם היום והדירות יירשמו בבעלותה.

 

302. הוצאות המשפט

• המחלוקת המרכזית מצדה של התובעת, שהיוותה הבסיס והרקע לאופן ניהול ההליכים מצדה, היתה טענתה כי הנתבע מסתיר נכסים. התחושה של התובעת שהיא איננה מצליחה להתחקות אחר רשימת הנכסים, גרמה לה לחשוד ולפקפק בכל טענה של הנתבע, בין היתר גם בשאלת הערכת השווי.
• בפועל, התברר במהלך ניהול ההליך, כי רשימת הנכסים איננה במחלוקת והיתה ידועה ותואמת את רשימת הנכסים שרשויות המס במדינת ישראל כבר הציגו בעת ניהול ההליכים בענין שומת המס, בגין רווחי הנתבע, ביחס לתקופה לגביה נדרש לשלם את שומת המס.
• לא יכולה להיות מחלוקת כי התובעת היתה זכאית וכך גם נעשה, כי לא תגובש רק רשימת הנכסים אלא גם תגובש לגביהם הערכת שווי. אלא שחלק ניכר מההליכים, הוקדשו לבירור טענות בעלמא שלא רק שלא הוכחו, אלא שלמעשה לא היו מבוססות על ראיה או בדל ראיה, אלא כך נדמה, רק על פנטזיות של התובעת.
• בפועל ניהול ההליכים באופן שאליו נגררו הצדדים אחרי התובעת, נבע אך ורק מהאופן הרגשי והלא ענייני שבו התייחסה לסיום מערכת היחסים הזוגית בין הצדדים.
• מובהר כי על אף שהתובענות מתקבלות במובן של מתן הוראות אופרטיביות לאיזון המשאבים, הרי שלא היתה כל הצדקה לגרור את ניהול ההליכים באופן שבו עשתה זאת התובעת ועל כן אני מחייבת אותה לשאת בהוצאות ההליכים לטובת הנתבע, בסך של 250,000 ₪ אשר יקוזזו מהסכומים המגיעים לה במסגרת איזון המשאבים.
• בכך מסתיים בירור התובענות.
• המזכירות תשלח פס"ד לצדדים ותסגור את שלושת התובענות שבכותרת.

 

ניתן ביום,  כ' אייר תשפ"ו, 07 מאי 2026, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

רותם קודלר עיאש

PDF

פסד רכוש ומזונות אישה סרבנית גט אברהם נניקשוילי 37567-07-15