מה עונשה של עובדת מדינה פושעת? כרגיל במדינת ישראל דין מקל לנשים ודין מקל לגברים. בג”ץ 6177/12.
העובדת הפושעת מיכל בן חמו מהסיוע המשפטי בבאר שבע לא קיבלה כתב אישום פלילי…. במקום זה שלחו אותה לדין משמעתי ושם עשו איתה הסדר מקל שהיא לא תפוטר והעונש שלה: העברה לתפקיד אחר “לא ניהולי” במשרד המשפטים!!!
זזה קרה לפני 10 שנים ב 2012. מיכל בן חמו עבדה בסיוע המשפטי של משרד המשפטים בבאר שבע, זרוע של המדינה ששורצת פמינאציות.
מיכל בן חמו השליטה טרור ניהולי על הבנות שהיא מנהלת, כפתה על 4 בנות לחתום לה על ערבויות אישיות בבנק בין 30,000 ש”ח ל 150,000 ש”ח. באחד המקרים החתימה בן חמו גם בן זוגה של עובדת הכפופה לה.
לטענתה באמצעות עו”ד יוסי גגולה היא זכתה בפרס עובדת מצטיינת שלוש שנים קודם לכן, ולא ידעה שהבקשות שלה מהעבודות שלה הן בקשות מתעללות, כי היא חשה בסיוע המשפטי כמשפחת נשים שכולן עוזרות זו לזו.
גם העונש שקיבלה לא נראה לה והיא ערערה ואפילו עשתה בג”ץ.
מיכל בן חמו בוסית מהגהנום – הפכה את הכפופות לה לשפחות שלה ולא פוטרה!!!!
הדרישות של בן חמו בוצעו בחלקן ביום העבודה וחלקן על חשבון זמנן החופשי של העובדות ולאחר סיום יום העבודה. בן חמו נהגה גם לצאת לסידורים פרטיים בזמן העבודה מבלי שחתמה על כרטיס עבודה. באחד המקרים ביקשה מעובדת להחתים עבורה את כרטיס הנוכחות אך היא סירבה.
כתבה בהארץ של רויטל חובל 23/9/2012.
מיכל בן חמו רכזת הסיוע המשפטי בב”ש כפתה על עובדות לחתום על ערבויות אישיות להלוואותיה – ולא תפוטר
מנהלת במשרד המשפטים אף שלחה את הכפופות לה לנקות את ביתה. נציבות שירות המדינה החליטה לא לפטרה בגלל נסיבותיה האישיות
רכזת ביחידת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים תמשיך לעבוד בשירות המדינה, על אף שחייבה עובדות הכפופות לה לחתום על ערבויות להלוואות שלקחה מהבנק. בית הדין למשמעת של עובדי המדינה אימץ לאחרונה הסדר טיעון שלפיו היא לא תפוטר אלא תינזף. יחד עם זאת, בית הדין קבע שהעובדת לא תוכל לשמש בתפקידי ניהול בעשור הקרוב, זאת בניגוד להסדר הטיעון.
מיכל בן חמו (בת 38 ב 2012 היום בת 49 ב 2023) עבדה במשרד המשפטים 13 שנים (עד 2012) ובתפקידה האחרון שימשה רכזת בלשכה לסיוע משפטי של משרד המשפטים בבאר שבע, שם היתה ממונה על עובדות המנהלה בלשכה.
בכתב האישום המתוקן הודתה שניצלה לרעה ארבע מזכירות בלשכה שהיו כפופות לה ויצרה אווירה של פחד במשרד. בן חמו גרמה לעובדות לחתום על ערבויות להלוואות בנקאיות שלקחה ב-2001-2007 וביוני 2010. ההלוואות היו בסכומים שונים – חלקן של 30-40 אלף שקל ואחת מהן בסך 150 אלף שקל.
באחד המקרים החתימה בן חמו גם את בן זוגה של העובדת הכפופה לה.
עוד הורשעה בן חמו בכך ששלחה את העובדות לסידורים פרטיים ושליחויות לצרכיה האישיים. לדוגמה, לפי גזר הדין, הורתה לאחת העובדות לאסוף את ילדיה מבית הספר ומהגן, לשמור על ילדיה עד שעות הערב ואז להגיע עמם לתחנה המרכזית בבאר שבע, לאסוף אותה ולהסיע אותה ואת ילדיה לביתם. בנוסף, ביקשה מעובדת לקחת יום חופשה ולהסיעה לבדיקות בבית החולים הדסה בירושלים, להמתין עד תום הבדיקות ואז להסיעה חזרה לבאר שבע. מעובדת אחרת ביקשה לנקות ולסדר את ביתה בזמן שהיא בבית החולים, לקראת שובה הביתה, ולבסוף התברר כי אף ארבע עובדות באו לביתה וניקו אותו.
הדרישות של בן חמו בוצעו בחלקן ביום העבודה וחלקן על חשבון זמנן החופשי של העובדות ולאחר סיום יום העבודה. בן חמו נהגה גם לצאת לסידורים פרטיים בזמן העבודה מבלי שחתמה על כרטיס עבודה. באחד המקרים ביקשה מעובדת להחתים עבורה את כרטיס הנוכחות אך היא סירבה.
על אף חומרת העבירות, הסדר הטיעון שאליו הגיעה נציבות שירות המדינה עם בן חמו לא כלל פיטורים, אלא העברה לתפקיד אחר במשרד המשפטים, הפקעת משכורת אחת ונזיפה חמורה.
הנציבות הסבירה כי התנהגותה של בן חמו לא היתה מעידה חד- פעמית, אלא ניצול שיטתי. עם זאת, בעקבות פגישתה עם ראש אגף המשמעת בנציבות הוחלט להתחשב בה. בפגישה סיפרה בן חמו על נסיבותיה האישיות הקשות, הכוללות מצוקה כלכלית, גידול ילדיה בגפה וניתוחים קשים שעברה.
בן חמו טענה בנימוקיה להסדר הטיעון כי לא ידעה שמעשיה אסורים לאור היחסים הקרובים עם העובדות.
בנוסף אמרה כי העובדות באו לנקות בביתה מחמת “טעות של רגע”. עוד ציינה כי זכתה בתואר העובדת המצטיינת בשנת 2009.
נציגת משרד המשפטים, עו”ד יעל קוטיק, אמרה כי היא מצטרפת להסדר הטיעון ברגשות מעורבים ורמזה כי זהו הסדר מקל, שכן רק באחרונה נאלצו שתי עובדות בכירות במשרד המשפטים לסיים עבודתן בגין עבירות חמורות פחות.
קוטיק ציינה כי משמעות הסדר הטיעון היא שמשרד המשפטים יוותר על התקן בלשכת הסיוע המשפטי, העמוסה למכביר, כדי שבן חמו תוכל להמשיך לעבוד בתפקיד אחר במשרד המשפטים.
באוגוסט 2012 דחה בית הדין את הסדר הטיעון והוסיף לו שני מרכיבים חשובים – הורדה בשתי דרגות, שתשפיע על גובה שכרה של בן חמו, לשלוש שנים, וכן פסילתה לכל תפקיד ניהולי לעשר שנים. בית הדין הורה כי העברתה מתפקידה תיעשה לאלתר.
“דעתנו היא שבהסדר הטיעון ניתן משקל יתר ובלתי סביר לאינטרס האישי של הנאשמת, שעה שהאינטרס הציבורי לא נשקל דיו”, נכתב בגזר הדין. “הנאשמת דשה בעקביה נורמות מוסריות ואתיות שחלו עליה ופגעה באופן אנוש בטוהר המידות בשירות הציבורי וביחס השירות לעובדיו. נציין, בצער, כי אף מטיעוניה בפנינו עולה שהנאשמת לא הפנימה במידה הראויה את הפסול במעשיה”.
דעת מיעוט בהרכב סברה כי יש לפטר אותה משירות המדינה, אולם דעת הרוב סברה כי אמנם יש הצדקה עקרונית לפטר אותה מתפקידה אך אין להתעלם מהסדר הטיעון.
עו”ד יוסי גגולה, המייצג את בן חמו, מסר בתגובה להחלטת בית הדין כי בן חמו ערערה על גזר הדין לבית המשפט המחוזי.
https://www.haaretz.co.il/news/law/2012-09-23/ty-article/0000017f-e8d7-da9b-a1ff-ecff32b80000
להלן הערעור של הבהמה לבג”ץ 6177/12
הבהמה מיכל בן חמו פנתה לבגץ בטענה שמשרד המשפטים החליט ליישם את ההחלטה ולהעביר אותה מתפקידה לתפקיד שאינו ניהולי, מבלי לעכב ביצוע עד לערעור שלה והבגץ העיף אותה לכל הרוחות בטענה שיש לה סעד חלופי. היא יכלה לפנות לפי פקודת ביזיון בית המשפט. כך לטענתו של יורם דניציגר שנפנף אותה.
את המדינה ייצגה יאנה סימקין, פרקליטה שמסדרת לעובדי המדינה הסדרים מקלים.
| בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק |
| בג”ץ 6177/12 |
| לפני: | כבוד השופט ס’ ג’ובראן |
| כבוד השופט י’ דנציגר | |
| כבוד השופטת ד’ ברק-ארז |
| העותרת: | מיכל בן חמו |
| נ ג ד |
| המשיבים: | 1. נציבות שירות המדינה | |
| 2. היועץ המשפטי למשרד המשפטים
עתירה למתן צו על תנאי ולצו ביניים |
||
|
|
||
| בשם העותרת: | עו”ד י’ ברזילי | |
| בשם המשיבים: | עו”ד יאנה סימקין | |
| פסק-דין |
השופט י’ דנציגר:
לפנינו עתירה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים לפיהם יעוכב ביצוע העונשים שהושתו על העותרת בגזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בירושלים ביום 2.8.2012.
תמצית הרקע העובדתי והליכים קודמים
- העותרת שימשה בתפקיד רכזת בלשכה לסיוע משפטי של משרד המשפטים בבאר-שבע. במסגרת תפקידה שימשה העותרת כממונה על עובדות המנהלה בלשכה שהיו כפופות למרותה. במסגרת הסדר טיעון הודתה העותרת בעובדות כתב התובענה המתוקן מיום 28.5.2012. בתמצית יאמר כי במסגרת האישום הראשון בכתב התובענה המתוקן נטען כי העותרת גרמה לעובדות הלשכה שעבדו תחת פיקוחה לחתום על ערבויות במסגרת הלוואות שנטלה מהבנק. כן נטען כי העותרת נהגה לשלוח את העובדות הכפופות לה לביצוע מטלות לצרכיה הפרטיים במהלך יום העבודה ובמהלך זמנן החופשי של העובדות. עוד נטען כי העותרת התעמרה בעובדות הכפופות לה והתנכלה להן. במסגרת האישום השני נטען כי במהלך שנות עבודתה נהגה העותרת לצאת במהלך יום העבודה לסידוריה הפרטיים לפרקי זמן של עד 45 דקות וזאת מבלי להחתים כרטיס נוכחות. לאור הודאתה הורשעה העותרת במיוחס לה. בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה לא הסתפק בעונש עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון שכלל העברה מתפקיד, הפקעת משכורת קובעת אחת ל-12 תשלומים שווים ונזיפה חמורה. בית הדין קבע כי בנוסף לעונשים עליהם הוסכם תורד העותרת בשתי דרגות למשך שלוש שנים וכן תפסל למילוי כל תפקיד ניהולי למשך 10 שנים. בית הדין הורה כי העברת העותרת מתפקידה תעשה לאלתר.
- העותרת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 43(ב) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ”ג-1963 (להלן: חוק שירות המדינה) בו טענה כי שגה בית הדין המשמעתי עת סטה מהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. בד בבד עם הערעור הגישה העותרת גם בקשה לפי סעיף 43(ב) לחוק שירות המדינה בגדריה עתרה להורות על עיכוב ביצוע שני הרכיבים הנוספים שגזר עליה בית הדין ואשר עליהם לא הוסכם בהסדר הטיעון. לאחר קבלת תגובת המשיבים לפיה “הבקשה הוגשה שלא לצורך שכן המבוקש חל בלאו הכי, לפי הוראות סעיף 40 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ”ג-1963, לפיו, ביצוע גזר דין יעשה רק בחלוף 30 ימי הערעור ובמקרה בו הגיש נאשם ערעור, לא יבוצע פסק דינו של בית הדין למשמעת, אלא לאחר מתן גזר הדין בערעור”. בהחלטתו מיום 15.8.2012 הורה בית המשפט המחוזי (השופט ד’ מינץ, עמש”מ 260-08-12) על עיכוב ביצוע גזר הדין של בית הדין למשמעת לאור סעיף 40 לחוק שירות המדינה. חרף האמור, נטען בעתירה כי המשיבים הודיעו לעותרת שהיא עתידה לעבור לאלתר לתפקיד אחר שאינו כולל סמכויות ניהוליות. משכך הוגשה בקשת הבהרה לבית המשפט המחוזי בה התבקש בית המשפט ליתן הוראה למשיבים שלא לבצע את גזר הדין עד להכרעה בערעור התלוי ועומד לפני בית המשפט המחוזי. בהחלטה מיום 16.8.2012 קבע השופט מינץ, כי “בית משפט זה נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע… החלטת בית המשפט אינה טעונה הבהרה מצד אחד ומצד שני לא תנתנה ‘הוראות’ מעבר לכך”.
ההליכים לפני בית משפט זה
- לאור האמור הוגשה עתירה לבית משפט זה למתן צו על-תנאי ולמתן צו-ביניים כמפורט ברישא. העותרת טוענת כי המשיבים אינם מכבדים את הוראת חוק שירות המדינה והוראת בית המשפט המחוזי לפיהן יש לעכב את ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור. ביום 20.8.2012 הוריתי על הגשת תגובת המשיבים לעתירה ולבקשה למתן צו-ביניים.
דיון והכרעה
- לאחר ששבתי ועיינתי בסעיפי חוק שירות המדינה ובמסמכים שלפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש למחוק את העתירה ואת הבקשה למתן צו-ביניים על הסף, זאת משום שיש לעותרת סעד חלופי [ראו למשל: בג”ץ 991/91 דוד פסטרנק בע”מ נ’ שר הבינוי והשיכון, פ”ד מה(5) 50, 59 (1991); כן ראו: אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי עילות הסף 223 (2008)]. במה דברים אמורים? עיקר טענתה של העותרת היא כי המשיבים אינם מקיימים את החלטותיו של בית המשפט המחוזי שהורה על עיכוב ביצוע גזר הדין על בסיס הוראות חוק שירות המדינה. לפיכך, טענותיה של העותרת צריכות להישמע במסגרת ההליך המותווה בפקודת בזיון בית משפט. לחלופין, אם סברה העותרת כי היה על בית המשפט המחוזי להבהיר החלטתו מיום 15.8.2012 וליתן הוראות לצדדים, היה עליה לנקוט בהליך ערעורי מתאים אשר אינו כולל פניה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.
- דוקטרינת הסעד החלופי חשובה אף ביתר שאת בסוגיית עיכוב ביצוע עונש שהושת על עובד שירות המדינה עד להכרעה בערעור שהגיש על גזר הדין.
בעבר הייתה מסורה לשופט בית המשפט העליון סמכות עיכוב ביצוע עונש שכלל פיטורין או העברה מתפקיד שנקבע על ידי בית הדין למשמעת כי יבוצעו לאלתר, זאת לפי נוסחו של סעיף 43(ג) לחוק שירות המדינה עובר לתיקון מס’ 12 ס”ח התשס”ח 667, 669 (ראו למשל: החלטתה של השופטת א’ פרוקצ’יה בעש”מ 8273/05 שרעבי נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, 27.9.2005), פסקה 5).
סעיף 43(ג) כנוסחו לפני תיקון מס’ 12 קבע כי:
“רשאי שופט בית המשפט העליון, על פי בקשת העובד, לעכב את הביצוע עד להחלטה בערעור, ואם כבר פוטר העובד או הועבר כאמור לפי ההחלטה – להורות על החזרה למשרתו; החליט השופט לעכב הביצוע, רשאי הוא לצוות על השעיית העובד מתפקידו”.
ואולם, משתוקן חוק שירות המדינה והטיפול בעיכוב הביצוע הועבר להכרעתו של בית המשפט המחוזי, אין כל מקום כי בית משפט זה יידרש לעתירה ולבקשה למתן צו-ביניים בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.
- יחד עם זאת, בנסיבות העניין הנני מותיר את הצו הארעי עליו הוריתי ביום 20.8.2012 על כנו עד ליום 20.9.2012, זאת על מנת שהמבקשת תוכל לכלכל צעדיה ולנקוט בהליכים הנכונים אם תבחר בכך. יודגש כי אין באמור משום הבעת עמדה לגופו של עניין באשר לטענות שהועלו על ידי מי מהצדדים.
- לפיכך, העתירה והבקשה לצו ביניים נמחקות על הסף, בכפוף לאמור בסעיף 6 לעיל.
- בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.
ניתן היום, י”ב באלול תשע”ב (30.8.2012).
| ש ו פ ט | ש ו פ ט | ש ו פ ט ת
|