בפרקליטות חוששים מאוד מהעד הבא בתור לחקירה נגדית, אהוד הלוי הממונה על חתימות על תעודות חיסיון…..  זה הכלב שחתם על תעודות שהסתירו מביבי כל מיני פעולות נכלוליות וקרימינליות כגון הפעלת רוגלות על סביבת ביבי, על פילבר ואפילו על הפילגש עו"ד קרן סידקובסקי.  חקירתו של אהוד הלוי תוציא לאור אוצר בלום של מידע על שיטות השטאזי של הפרקליטות.  אלא מאי?  השופטים הפחדנים של ביבי לא ירשו לשמוע את עדותו בדלתיים פתוחות…  בגלל "סודות מקצועיים של הפרקליטות והמשטרה"…..

בא כוח ביבי עמית חדד צריך להתכונן טוב למאבק על פתיחת הדלתיים של העדות הזו.  צריך להכין מראש חוות דעת בכירות ביותר ששמיעת עדותו של אהוד הלוי לא תפגע בעבודת המשטרה, ולא תפגע בעבודת הפרקליטות, שכן ממילא הרוגלות יצאו לחופש עד הודעה חדשה.

מה בכלל הסטטוס של אהוד הלוי?  על פי מידע גלוי נכון ל 22/4/2026 איתמר בן גביר סירב לאשר את חידוש המכרז התפור של אהוד הלוי, וכעת החתימה על התעודות חזרה לשרי הממשלה.

 

הפרקליטות מפיצה שקרים באמצעות ג'וש בריינר מהארץ שבלי תעודות חיסיון עבריינים משוחררים

 

בפרקליטות טוענים שבגלל סירוב לחתום על תעודות חיסיון "אי אפשר להגיש כתבי אישום ועבריינים משתחררים".  מדובר בבלוף יחסי ציבור שקרי.  באף מדינה דמוקרטית בעולם אין כזו כמות אינפלציונית של תעודות חיסיון כמו בישראל, ובכל זאת עבריינים עומדים למשפט, משפט מתנהל, הפרקליטות שם מתמודדת עם טענות הגנה, ואנשים מורשעים.

ב 12/8/2025 פרסמנו שעו"ד אלעד שרון סנגור המייצג נאשם יגאל בן עמי שנגדו הוצאה תעודת חיסיון, שעליה חתם הממונה על החסיונות אהוד הלוי הגיש בגץ לפסול את אהוד הלוי.   עו"ד אלעד שרון טען שלאהוד הלוי אין ניסיון בטחוני מתאים, כי הוא בסך הכל עבד בשב"ס בבית כלא, ולכן אינו מקצועי בענייני ביטחון, ויש לפסול את תעודת החיסיון שלו. 75447-03-25.

השופט סולברג טען שלא היה מיצוי הליכים ושצריך לפנות לאיתמר בן גביר ולשכנע אותו שאהוד הלוי אינו כשיר לשמש חותם תעודות.  באופן אירוני נראה שדווקא זה מה שגרם לכך שאיתמר בן גביר אולץ להקדיש את זמנו לבחון את העבודה של אהוד הלוי, ולעצור את המכרז שלו…….

שימו לב שהממונה על החסיונות אהוד הלוי, חתם על תעודת חיסיון בתיק מד"י נ' ביבי המונעת מביבי זכות לדעת באיזה אמצעים ועל סמך איזה צווים הפיקו החוקרים מידע באמצעות תכנות ריגול כגון פגסוס ודומותיה.  ביבי הרי הוא הסמכות הביטחונית מספר 1 במדינה ובסמכותו להסיר חיסיון ממסמכים בטחוניים, אז איך בכלל מתקבל על הדעת שיוציאו תעודות חיסיון מפני ביבי????

אהוד הלוי חתם על תעודת חיסיון על הרוגלות ששתלו על מקורבי ביבי, הפילגש של חפץ קרן סידקובסקי ועל פילבר.

מתי עמית חדד מביא את אהוד הלוי לחקירה במשפט ביבי???

 

סולברג:  לא היה מיצוי הליכים

 

כמובן שהתיק הגיע לשופט הנבלה נעם סולברג שזרק את העתירה לכל הרוחות, בטענה שאלעד שרון לא מיצה הליכים ולא פנה לשר הביטחון, איתמר בן גביר ושטח בפניו את אי הכשירות המקצועית של אהוד הלוי.

כעת אלעד שרון צריך לפנות לאיתמר בן גביר ולקבוע איתו פגישה.  לדעתנו אלעד שרון צריך לשדל את איתמר בן גביר לבטל לחלוטין את האצלת התפקיד של חתימה על תעודות חיסיון לאהוד הלוי, לחסוך למדינה מיליוני שקלים שאהוד הלוי מקבל, ולסרב לחתום על תעודות חיסיון, כאשר מדובר ברדיפה פוליטית של ביביסטים.

עדנה קרנבל כבר פנתה ישרות לאיתמר בן גביר בנושא זה אבל הוא לא הסכים, בטענה שאין לו זמן להתעסק עם תעודות חיסיון.  וכך הוא מפקיר את אזרחי ישראל לציפורני הטרף של הפרקליטות.

במסגרת החרם על היועמ"שית ויצחק עמית, אין דבר יותר חשוב מאשר לשלול מהפרקליטות את היכולת להסתיר מידע מהציבור.

את המדינה ייצגו מיטל בוכניק שינדל ומתיה רוזין.

מי שמעונין לפנות לאהוד הלוי להגיש לו עיון חוזר בתעודה, הנה הטלפונים:  050-5789295 וגם 050-6278220

 

 

 

להלן פסק הדין 75447-03-25:

 

את המדינה ייצג הפרקליט הסופר קוקסינלי מתניה רוזין, מי שהתחבק עם עו"ד שמייצגים מחבלי נוחבה בעליון.

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 75447-03-25

לפני:	כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב
העותר:	יגאל בן עמי
נגד
המשיבים:	1. מדינת ישראל 2. השר לביטחון לאומי 3. הממונה על החסיונות
	עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:	עו"ד אלעד שרון
בשם המשיבים:	עו"ד מיטל בוכמן-שינדל; עו"ד מתניה רוזין

פסק-דין

המשנה לנשיא נעם סולברג:

1. הרקע לעתירה שלפנינו, בהליך פלילי המתנהל נגד העותר החל מחודש דצמבר 2023, אשר במסגרתו הוצאה תעודה בדבר ראיות חסויות, מטעמי אינטרס ציבורי חשוב (ת"פ 7659-12-23). ביום 3.4.2024, הגיש העותר לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראה בעניין חומרי חקירה, שבה ביקש להורות למדינה להבהיר על איזה מן התנאים הקבועים בסעיף 45(ד)(1)(ד) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות), עונה ניסיונו המקצועי של המשיב 3, הממונה על החסיונות במשרד לביטחון לאומי; ולחלופין, להורות על בטלות תעודת החיסיון, נוכח אי-עמידה בתנאים האמורים. הבקשה נדחתה, משלא הוגשה בהתאם למסגרת הנורמטיבית המתאימה.

2. בהמשך לכך, פנה העותר אל הפרקליטות בטענות שונות הנוגעות להעמדתו לדין, ובכלל זאת, בטענות לגבי ניסיונו המקצועי של הממונה. לאחר חליפת מכתבים שלא הניבה פרי, ושבה הובהר לו כי הפרקליטות איננה הגורם המוסמך לצורך מענה לטענות אלה, פנה העותר ביום 2.7.2024 לממונה על העמדת מידע לציבור במשרד לביטחון לאומי, בבקשה לקבל פרטים על אודות ניסיונו המקצועי של המשיב 3. ביום 12.8.2024 נשלח אל העותר מענה מטעם המשרד לביטחון לאומי, שבו פורט ניסיונו הרלבנטי של המשיב 3, והודגש כי הוא בעל "נסיון מקצועי בתחום המודיעין". המענה לא סיפק את העותר, שפנה בבקשה נוספת לקבלת הבהרות בעניין ניסיונו המקצועי של המשיב 3. במענה לבקשה מטעם המשרד לביטחון לאומי, נכתב כי לא ניתן לפרט מעבר לאמור במענה. זאת, בהתאם לאמור בסעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, שלפיו רשות ציבורית לא תמסור מידע שאין לגלותו לפי כל דין. בהמשך לכך, הגיש העותר עתירה לגילוי ראיות חסויות לבית המשפט המחוזי, שבגדרה ביקש להורות על בטלות התעודה. בקשה זו – נדחתה אף היא, בהחלטה מיום 8.1.2025.

3. מכאן העתירה שלפנינו, שבה מבקש העותר כי נוציא מלפנינו צו על-תנאי, "הקובע כי מינויו של המשיב מס' 3, הממונה על החסיונות, תג"ד (בדימוס), אהוד לוי, עו"ד (להלן: 'הממונה') מבוטל בשל העובדה כי הממונה, אינו מקיים את דרישות החוק והתנאים המפורטים בסעיף 45(ד)(1)(ד) ל[פקודת הראיות], ומינויו בוצע בניגוד לדין והוא בטל". עוד ביקש העותר, כי נורה למשיבים לבוא וליתן טעם "מדוע כתוצאה מקבלת הסעד המבוקש בסעיף (א), לא יוציא בית המשפט הנכבד מלפניו צו הקובע כי 'התעודה בדבר ראיות חסויות' מיום 1.5.2023 […] החתומה ע"י הממונה מבוטלת, עת הונפקה ע"י הממונה אשר מינויו בוצע בניגוד לדין, ולהורות כי כל הראיות המצוינות והמפורטות בתעודת החיסיון, חסיונן מבוטל". העותר חוזר, בעיקרו של דבר, על הטענות הנוגעות לאי-עמידתו של המשיב 3 בתנאים האמורים, על כל המשתמע מכך.

4. התבקשה תשובה תמציתית לעניין טענות-סף. בתגובה מטעם המשיבים נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת אי-מיצוי הליכים. בתוך כך נטען, כי פניות העותר למשרד לביטחון לאומי עסקו בעיקרן בבקשת מידע לגבי ניסיונו המקצועי של המשיב 3, אולם "העותר לא פנה למשרד לביטחון לאומי ולשר העומד בראשו, אשר הוא הגורם המוסמך לפי סעיף 45 (ד) לפקודת הראיות לאצול את הסמכות לממונה על החסיונות, ולא שטח את טענותיו ביחס לכשירות מינויו של הממונה. בהגשת העתירה בהעדר פנייה מוקדמת בעניין זה כנדרש, מבקש העותר לתקוף את מינויו של הממונה מבלי שניתנה לרשות המוסמכת הזדמנות להגיב, לשקול או לבחון את טענותיו". עוד נטען בהקשר זה, כי אמנם בפנייתו המוקדמת לפרקליטות, העלה העותר טענות כלליות גם לגבי תוקף תעודת החיסיון, אולם "הפרקליטות איננה הגוף המוסמך לעניין מינויו של הממונה על החסיונות, ולפיכך, אף הערה זו איננה יכולה לעלות כדי מיצוי הליכים".

5. עוד נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף, גם בשל השיהוי שדבק בהגשתה. כך, למרות ש"כתב האישום נגד העותר הוגש כבר בחודש דצמבר 2023, ובמועד זה הועברו אליו חומרי החקירה בעניינו ובהם גם תעודת החיסיון", העותר נמנע מלפנות לבית המשפט "במשך כשנה ושלושה חודשים ממועד הגשת כתב האישום, במשך כחצי שנה מהמועד שבו תם השיח בין העותר לבין המשרד לביטחון לאומי בעניין בקשותיו לקבלת מידע אודות ניסיונו של הממונה על החסיונות ובמשך כמעט שלושה חודשים לאחר החלטתו של בית המשפט המחוזי בעתירה. כל זאת, בעוד ההליך הפלילי בעניינו מתנהל ועומד כעת לקראת סיום פרשת התביעה". אם כן, התנהלותו של העותר, כמו גם השלכות השיהוי על ההליך הפלילי, מלמדות, כך נטען, כי מתקיימים בענייננו הן יסוד השיהוי הסובייקטיבי, הן יסוד השיהוי האובייקטיבי. זאת, בעוד שאין כל חשש לפגיעה משמעותית בשלטון החוק, כתוצאה מכך שטענות העותר לא יתבררו לגופן.

6. נוכח האמור בתגובה מטעם המשיבים, העותר התבקש להודיע אם הוא עומד על עתירתו. בהודעתו, העלה העותר טענות מטענות שונות כלפי התנהלותה של הפרקליטות, אולם הודיע כי באשר לעמידה על עתירתו, הוא מותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

7. משאלה הם פני הדברים, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבורני כי אכן, דין העתירה להידחות על הסף. זאת, הן מחמת אי-מיצוי הליכים כנדרש מול הגורם המוסמך – המשרד לביטחון לאומי – כמפורט בטענות המשיבים; הן מחמת שיהוי, בדגש על השלכות השיהוי על ההליך הפלילי המתנהל בעניינו של העותר. נוכח האמור, ומשהעותר אינו מתנגד בשלב זה לדחיית העתירה – היא נדחית בזאת. בהתחשב בטיב העתירה, ובהשתלשלות העניינים שקדמה לה, מחד גיסא; ובכך שהעותר אינו עומד על עתירתו, מאידך גיסא – העותר יִשא בהוצאות על הצד הנמוך, בסך של 2,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז אב תשפ"ה (10 אוגוסט 2025).

נעם סולברג משנה לנשיא

גילה כנפי-שטייניץ שופטת

חאלד כבוב שופט

 

PDF

 

פסד נעם סולברג יגאל בן עמי נ הממונה על חסיונות 75447-03-25

 

בתמונה הפילגש של חפץ, עו"ד קרן סידקובסקי…..  אהוד הלוי חתם על תעודת חיסיון לרוגלות שהלבישו עליה……

 

להלן כתבה של אלי ציפורי על אהוד הלוי ומיקור החוץ של החסיונות 4/3/2022

 

מיקור החוץ של תעודות החסיונות

כשאבי וייס ואנוכי התחלנו לברר איך עובדת הוצאת תעודות חיסיון במדינת ישראל, שמסתירה חומרי חקירה וצווים בטענות מגוונות, נשמטה לנו הלסת.
מסתבר שהחל משנת 2017 הנושא עבר מיקור חוץ והוא בידי עורך דין פרטי ששמו אהוד הלוי, לשעבר היועץ המשפטי של שירות בתי הסוהר. הלוי זכה במינוי בפטור ממכרז שעליו חתם רוני חזקיהו החשכ"ל לשעבר.

התפקיד שלו הוא מאוד פשוט: חותמת גומי. בשביל החתימה שלו על תעודות החיסיון שהפרקליטות והמשטרה מארגנים שלו הוא מקבל תמורה – וזו לא תמורה של מה בכך.
בדקתי את הנושא באמצעות דוח ההתקשרויות של משרד לביטחון פנים, ומסתבר שהלוי קיבל עד החציון הראשון של 2020 כמיליון שקלים. לא רע בשביל חתימה בלבד, אבל חתימה מאוד יקרה.

הסיפור הוא כזה: ביולי 2016 התקבלה בכנסת הצעת חוק חיסיון חומר מודיעיני. בהתאם לחוק שהתקבל, השר לביטחון פנים רשאי להאציל את סמכותו לחתום על תעודת חיסיון לאדם שהוא קצין משטרה בכיר בדימוס, פרקליט מחוז או פרקליט מדינה בדימוס, שופט מחוזי בדימוס, יועץ משפטי של משרד ממשלתי בדימוס ויועץ משפטי של גוף ביטחוני בדימוס.

כלומר, איש שהוא בשר מבשרה של המערכת המשפטית – אז למה שיעשה לה בעיות? למה שיעלה תהיות על צווי חיסיון?
כאמור, זה כסף טוב לפנסיונר של המערכת תמורת שרבוט חתימה. אהוד הלוי החל לעבוד בפיילוט וזכה למינוי של קבע עד עצם היום הזה. התוצאה היא אבסורדית: הקליקה המשפטית סידרה לאחד מחבריה ג'וב נפלא, כסף נפלא ובתמורה הוא חותם על מה שהיא רוצה. איפה היו המחוקקים אז? שאלה טובה, הם נתנו לזה יד.

הסיכול הממוקד שעשתה החונטה לגלעד ארדן

 

כדי להבין איך הקליקה המשפטית עובדת אני מפנה לידיעה שהדליפה הפרקליטות לגיא פלג בתחילת 2020.  מסתבר שגלעד ארדן, לפי הידיעה, ביקש להתערב בתעודות החיסיון של תיקי נתניהו. הקליקה מיהרה לסכל זאת, הדליפה לפלג שארדן מנסה "לעכב הליכים", שהורה לממונה על החסינויות במשרדו לא לחתום על תעודת החיסיון בתיקי נתניהו, ואף דרש ש"תיקים מורכבים" כמו זה יועברו להבא לבחינתו האישית.

כאמור, החונטה הבינה שתפירת התיקים בסכנה לאור העבירות המוסתרות בתעודות החיסיון ומיד הוצאה חוות דעת של דינה זילבר שקבעה שארדן הוא "עד מפתח" בתיק 4000 ולכן לא יכול להתערב (אגב, הוא ממש לא עד מפתח בתיק 4000).

ארדן מסר אז בתגובה:

"לפי החוק, השר הוא בעל הסמכות לאשר חיסיון על ראיות. לאור פניות רבות בנושא ביקש השר מהיועץ המשפטי לקיים דיון עקרוני שבו יוצגו לו השיקולים הכלליים להטלת חיסיון. בניגוד לפרסום, השר לא פנה לממונה על החסיונות במשרד אלא ליועץ המשפטי של המשרד – דבר שנמנע לאור הנחיית היועץ המשפטי לממשלה".

במילים אחרות, החונטה סיכלה את הניסיון לברר איך מוטלים חסיונות בישראל. היא הבינה שיש לה בעיה קשה במיוחד בתיקי נתניהו ומיד הוציאה חוות דעת נגד ארדן.
ייתכן שיש ניגוד עניינים מסוים במעורבותו של ארדן בתעודות החיסיון של נתניהו, אבל האם אין שרים אחרים שיכולים לעשות את העבודה במקומו?

המטרה היתה ברורה: צריך להמשיך לקבור את האמת באמצעות תעשיית תעודות החיסיון.

התמורה הכספית להוצאות תעודות חיסיון

איך זה עובד טכנית? זה מחולק ל-4 תעודות חסיונות:

• תעודת חיסיון פשוטה, המהווה כ-84% מכלל תעודות החיסיון מכילה עד 3 פריטים בתעודה
• תעודת חיסיון בינונית, המהווה 12% מכלל התעודות, מכילה בין 4 ל-10 פריטים בתעודה
• תעודת חיסיון מורכבת, המהווה כ-3% מכלל תעודות, מכילה בין 11 ל-30 פריטים בתעודה
• תעודת חיסיון מורכבת מאוד, המהווה 1% מהתעודות, מכילה מעל 30 פריטים בתעודה.

המחירים בהתאם: 20 שקלים כולל מע"מ לתעודת חיסיון פשוטה; 50 שקלים לבינונית, 100 שקלים למורכבת ו-1,600 למורכבת מאוד.

שימו לב: על פי נתוני המשרד לביטחון פנים בשנים האחרונות טופלו ע"י הממונה 8,000 תעודות חיסיון מדי שנה(!).
אם נתרגם את המידע של הרכב תעודות החיסיון לתשלום כספי שנתי, אלו התוצאות: הלוי מקבל מדי שנה בממוצע 134 אלף שקלים לתעודות פשוטות, כ-48 אלף שקלים לתעודה בינונית, כ-24 אלף שקלים וכ-128 אלף שקלים לתעודות מורכבת מאוד.
בסך הכל, כולל מע"מ, זה קרוב ל-400 אלף שקלים לשנה, כך שהלוי כבר הרוויח ברוטו קרוב ל-2 מיליון שקלים. כאמור, לא רע בשביל חותמת גומי.

והתהיה הגדולה: האם הממונה על החסיונות דחה אי פעם בקשה להטלת חיסיון? אין מידע על כך וספק אם זה קרה אי פעם.
כשיש 8,000 תעודות חיסיון בשנה, לממונה על החסיונות אין שום סיכוי לבדוק אם הטלת החסיונות הללו נחוצה והוא הופך בפועל לחותם סידרתי על תעודות.

הניסוח של תעודת החיסיון

הניסוח של תעודות חיסיון, מפרסומן בתיקי נתניהו, הוא סטנדרטי. מפרטים את הפריטים החסויים בכמה מילים לקוניות כמו

"תוכנו של מסמך אגף חקירות ומודיעין מתאריך כך וכך"

ואז נוסף הנוסח הקבוע:

"גילוי מידע זה או מסירתו יש בהם כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב, באשר הם עלולים: לסכן שלומם של בני אדם; לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה; לחשוף שיטות עבודה ודרכי פעולה של המשטרה ולפגוע ביעילות פעולותיה".

זה הכל. יש תאריך, יש חתימה של אהוד הלוי וכל החומר החסוי נקבר במרתפי השטאזי של מדינת ישראל.

כמובן שחסיונות כאלה נחוצים, למשל, במקרה של מקור מודיעיני שהסגיר עבריינים בארגון פשע שחשיפתו באמת עלולה לסכן את חייו, אבל איזה קשר יש לו לתיקי נתניהו, תיקים של סיקור אוהד או היענות חריגה וגם רגולציה בתחום התקשורת?
מה הסודות הגדולים פה? איך זה יכול לסכן את שלומם של בני האדם? איך זה יכול לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה?

ונניח שהמשטרה והפרקליטות מעוניינת לא לחשוף שיטות עבודה טכנולוגיות באיתור העבירות לכאורה, למה לא להשחיר את האמצעים הטכנולוגיים (שממילא פורסמו בחודשיים האחרונים) ולמסור את החומרים לצוותי ההגנה?

מה מנסים להסתיר בפרקליטות?

אין לי ספק שבפרקליטות מבקשים להסתיר דברים שלא יהיו נוחים להם, לפחות במקרה של נתניהו, אחרת ההתעקשות של הפרקליטות במקרה של הרוגלות וחומרי פילבר לא היתה כה גורפת – עד כדי כך שהם מבקשים להסתיר את הצווים עצמם.

מה שממחיש את זה עוד יותר, היתה הריצה של הפרקליטות ביום חמישי שעבר, לפני תחילת הדיונים השבוע, כדי להוציא תעודת חיסיון חדשה על כל הפרשה. הריצה היתה בעקבות דרישת צוותי ההגנה לקבל לידיהם את כל החומרים שקשורים ברוגלות ובחומרים שהופקו בפריצה לא חוקית לסלולרי של פילבר. על ראש הגנב בוער הכובע.

מה הם מנסים להסתיר?
כנראה את שיתוף הפעולה עם השב"כ. כזכור, אבי וייס חשף שיש שיתוף פעולה כזה וכל הסימנים מעידים על כך.
NSO הרי הודתה שהיא מכרה למשטרה גרסה מאוד מנוונת שלה, העובדה שיהודית תירוש השתמשה במילה "הצפנה" לטלפון של פילבר (שהרי היה צריך מערכת מתקדמת בשביל זה ולמשטרה לא היתה כזו באותו זמן), וגם הדיווח של רביב דרוקר על ביקור של עיתונאי במטה השב"כ בירושלים שבו נצפו שוטרים מיחידת הסיגינט.
גם הוצאת הצו בזמנו לנתן אשל תחת "צו הוראות ביטחון (יהודה ושומרון)" מכוונת לשב"כ. אם אכן זה כך, זו שערוריית ענק וזה מסביר את המאמץ האדיר של הפרקליטות להסתיר את שיטת העבודה הלא חוקית הזו.

דבר שני שהם מנסים להסתיר, הוא – כנראה – השימוש בעיתונאים כמקורות מודיעיניים. זה נחשף כבר עם בן כספית בתיק 1000 הישן, אבל נמשך כנראה גם בתיקים האחרים.
למשל, המידע הכוזב שבגינו נפתחה חקירה נגד נתן אשל והטלפון שלו הואזן, מתאים מאוד לחלק מהמידע שהסתובב בתקשורת באותם ימים.

נראה שהפרקליטות והמשטרה מנסים להסתיר בכל מחיר את שיתוף הפעולה שלהם עם עיתונאים שהפכו למקורות מודיעיניים בניגוד לחוק.

מה קרה השבוע בבית המשפט?

זה ללא ספק היה עניין חריג. שני ימי דיונים חלקיים ועוד יום דיון אחד מלא נערכו במעמד צד אחד, כלומר דיונים חסויים לציבור שבו נציגי המשטר והפרקליטות מנסים לשכנע את השופטים לשמור את הכל בגדר תעודות החיסיון.

מה שקורה בפועל זה שהשופטים מנהלים כנראה סוג של מיני חקירה, שבה הם מנסים לברר מה החומר ולמה צריך חיסיון עליו.
כמובן שהיכולות החקירתיות שלהם מוגבלת וכמובן שהצד השני לא יהסס למרוח, לבלף ולטייח כדי להשיג את מטרתו. השופטים כנראה מעיינים בכל החומרים שנדרש להם חיסיון, זה הרי מה שביקשו מהפרקליטות להביא, אבל יהודית תירוש לא עשתה כן וצפצפה על החלטתם ביום שני.
נראה שהתארכות הדיונים וקבלת ההחלטה של השופטים נובעת מהיקף החומרים ומהצורך לבדוק אם הם רלוונטיים להגנתם של נתניהו ואלוביץ'.

עם זאת, חייבים להדגיש: הסרת צווי חיסיון היא נדירה מאוד ובדרך כלל השופטים "זורמים" עם הפרקליטות. אבל משפט נתניהו הוא ללא ספק מקרה חריג שבו נדרשת הקפדה על קוצו של יוד.
לא לחינם ביקש עו"ד עמית חדד מהשופטים להיות העיניים שלהם בדיונים החסויים, לתפקד כמו הסנגורים.

המטרה של הפרקליטות ברורה: היא יודעת שפטור בלא כלום אי אפשר, אז היא מנסה להגיע להסכמות עם השופטים שתשוחרר מה שנקרא "פרפרזה" על מה שהוסתר.
כלומר, זה עוד מאותו דבר, עוד מאותה הסתרה. תמצית אניגמטית שלא תחשוף דבר.

מה הלאה? מתי עדות פילבר?

הכל נגזר מהחלטת השופטים ומתגובת צוותי ההגנה. באפשרות הדי קלושה שהם יסירו את תעודות החיסיון, הן כנרת בראשי והן עו"ד תמי גוטליב סבורות שהפרקליטות עשויה לבטל את כתב האישום.

האפשרות היותר סבירה היא משהו באמצע, אותה פרפרזה שצוותי ההגנה ימשיכו להיאבק בה. איך? אחת האפשרויות שנשקלות היא להגיש בקשה לדון בביטול המשפט עכשיו ולא בסופו, מטעמי הגנה מן הצדק ולאור מחדלי הענק של הפרקליטות.

בכל מקרה, עדות פילבר עשויה להתעכב אבל נהיה חכמים יותר אחרי החלטת השופטים.

https://elizipori.co.il/articles/silence-220304/

 

ראו מייל שהפיץ הפרקליט איתי פרוסט על פסיקה של דניאלה שריזלי

 

תראו איזה נבלה דיפ סטייט השופטת בדימוס הזו. דניאלה שריזלי.  היא מודעת לכך שתעודת חיסיון אמורה להיות חתומה במועד כתב האישום, ושתמיד הפרקליטות לא עומדת ביעד והיא מבקשת אורכה. אלא מאי?  לא כתוב בשום מקום בספר החוקים שלפרקליטות יש זכות להגיש בקשה לאורכה להגשת כתב אישום.

 

מה עושים???  ממציאים פרקטיקה ומייפים את המציאות……"התפתחה הפרקטיקה, לפיה, מבקשת התביעה מבית המשפט, בסמוך להגשת כתב האישום, אורכה להוצאת תעודת חיסיון, כפי שמנחה אותה הפסיקה [בש"פ 8896/06 בוסקילה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.11.2006); בש"פ 6883/11 הנ"ל]…… בקשה למתן אורכה להוצאת תעודת חיסיון מאפשרת לבית המשפט לפקח באופן הדוק על סבירותו של פרק הזמן הדרוש להוצאת התעודה ביחס לסיבות העיכוב, תוך איזון ראוי בין אלה מחד גיסא, לבין זכותו של הנאשם למשפט מהיר מאידך גיסא".

הבנתם מה הכוס של שריזלי מפליץ פה?  שממלאים את החוסר בחקקה ובסמכות ב"פרקטיקה" וממציאים בלוף שהשופט יפקח באופן הדוק על סבירות משך הזמן ושזה לא יפגע בנאשם….  שקר מדופלם.  אין שטום שופט שמפקח פיקוח הדוק, וגם לא הדוק.  כולם חותמות גומי וממש לא מעניין אותם אם נפגעת זכותו של הנאשם למשפט הוגן.

באופן אקסיומטי כל יום שהנאשם בכלא או במעצר בית ועדיין אין תעודת חיסיון, זה פוגע בו, וביכולת לשחרר אותו ממעצר, וביכולת להתכונן לתיק. שום פיקוח הדוק לא מאיין את הפגיעה בנאשם.

 

 

From: Itay Frost mailto:   [email protected]

To : [email protected]
Sent: Thursday, March 12, 2015 10:07 AM
Subject: על הפרקטיקה של בקשת ארכה והוצאת תעודת חיסיון וטעמיה

השופטת שריזלי

כנקודת מוצא יובהר, כי החוק איננו קובע מהו המועד להוצאתה של תעודת החיסיון. אלא שחזקה הוראת המחוקק המקנה בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], (להלן: חסד"פ) לנאשם המואשם בפשע או בעוון זכות לעיין ולהעתיק את חומר החקירה ורשימת חומר החקירה שבידי היחידה החוקרת. מן הצד האחר, זכות העיון איננה תופסת ביחס לחומר "שאי גילויו מותר או שגילויו אסור לפי כל דין" (סעיף 78 לחסד"פ). הגישור בין השניים מחייב שתצטייד התביעה בתעודת חיסיון מיד עם הגשתו של כתב האישום, כדי שלא תיפגענה זכויות הנאשם. הדברים אינם

י.          המציאות מורה כי בשל צרכי החקירה, ובמיוחד במקרים של פרשות חקירה מורכבות, מתקשה התביעה לא אחת להצטייד בתעודה חיסיון קודם שגובש כתב האישום. הקשיים אינם רק טכניים או מעשיים; מדובר בקשיים הנובעים מסוג החומר שנאסף ומהצורך להפעיל שיקול דעת רחב היקף ולקבוע איזה חומר טעון חיסיון ואיזה לא קודם שיוחלט מהם האישומים המיוחסים לחשוד זה או אחר. על אחת כמה וכמה, כאשר הפרשה הנחקרת היא מורכבת ורחבת מימדים, וכוללת עשרות חשודים ועשרות עדי תביעה ומוצגים. אמת נכון, מצב דברים זה מתנגש תדיר עם החובה לאפשר לנאשם לעיין מיד עם הגשת כתב האישום במלוא החומר המבסס את האישומים נגדו.

יא.       יתרה מכך, הדעת נותנת כי קודם שמתגבש חומר החקירה לאישומים המורכבים מעובדות והוראות חיקוק יתקשה התובע לבחון את חיוניותו של חומר זה או אחר להגנה ויתקשה לערוך את האיזונים החיוניים, ולברור בין הגנת הנאשם לבין האינטרסים הציבוריים החיוניים המוגנים שאמורים לחסות בצל תעודת החיסיון, והם ראויים להגנה. מלאכה כזאת איננה יכולה להיעשות כלאחר יד. הכנת התעודה צריך שתיעשה ביישוב הדעת ובזהירות המתחייבת, שאם לא כן עלולות להיווצר טעויות שתיפגענה בזכויות הנאשם ובאינטרס הציבור. כורח מציאות זה כופה על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לעיין בתעודת החיסיון מוקדם ככל האפשר כנגזרת של זכותו למשפט מהיר, לבין המציאות שעמה נדרשות רשויות אכיפת החוק להתמודד ואינטרס ההגנה על הציבור ומיצוי הדין עם נאשמים [בש"פ 6883/11 בטיטו ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.10.2011)].

יב.        בשל הקשיים שציינתי, עליהם עמד בית המשפט העליון פעמים אין ספור, התפתחה הפרקטיקה, לפיה, מבקשת התביעה מבית המשפט, בסמוך להגשת כתב האישום, אורכה להוצאת תעודת חיסיון, כפי שמנחה אותה הפסיקה [בש"פ 8896/06 בוסקילה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.11.2006); בש"פ 6883/11 הנ"ל], כשבכוונתה לעמוד בפרק הזמן שהוקצה. בקשה למתן אורכה להוצאת תעודת חיסיון מאפשרת לבית המשפט לפקח באופן הדוק על סבירותו של פרק הזמן הדרוש להוצאת התעודה ביחס לסיבות העיכוב, תוך איזון ראוי בין אלה מחד גיסא, לבין זכותו של הנאשם למשפט מהיר מאידך גיסא.

http://www.nevo.co.il/psika_word/mechozi/ME-15-02-505-379.doc

איתי פרוסט, עו"ד | ממונה על עניינים פליליים (ראש צוות כלכלי) בפרקליטות מחוז תל-אביב פלילי

 | 03-6970222 :Tel| פנימי Fax: 03-6919108| 192 

[email protected]

 

ראו מייל של איתי פרוסט על מקרה נדיר

 

Date : 1/13/2014 11:13:50 AM
From : "Itay Frost"<[email protected]></[email protected]>
Subject : קבלת טענת הגנה מן הצדק בשיהוי, המצאת תעודת חיסיון והעמדת חומרי חקירה – ת"פ 47668-01-11
Attachment : שלום – הגנה מן הצדק בגין שיהוי המצאת תעודת חיסיון.doc;

השופטת חנה מרים לומפ

1. ככל נקוט הוא, כי על המדינה להוציא תעודת חיסיון עם הגשת כתב האישום, ולמצער עליה להגיש בקשה להארכת מועד להוצאת התעודה. ואולם, נקבע כי גם הגשת כתב האישום אינה מבטיחה הוצאה מידית של תעודת החיסיון, זאת "נוכח היקפו של חומר הראיות במקרה נתון, כמו גם העומס המוטל על גורמי האכיפה. על המדינה אמנם לקיים את חובתה בתוך פרק זמן סביר, אך גם פרק זמן זה עשוי להימשך לעיתים זמן לא מבוטל" (בש"פ 6453/10 עמר נ' מ"י , פס' 7 לפסק הדין (פורסם בנבו 7.9.10)).
2. אין חולק, כי חלפו כמעט 3 שנים מיום הגשת כתב האישום, כאשר אין באמתחת המאשימה תעודת חיסיון ערוכה וחתומה כדין. במרוצת הזמן, טענה המאשימה מיני טענות באשר לתעודת החיסיון, כאשר האחרונה שבהן גורסת כי ברשותה תעודת חיסיון הלוקה בפגם טכני. זאת טענה ביום 14.10.13, ואולם מאז ועד ליום זה טרם הומצאה תעודת החיסיון המתוקנת לתיק.
3. אולם בכך לא סגי; חרף החלטת בית המשפט מיום 14.10.13, לפיה על המאשימה להמציא תעודת חיסיון בתוך 30 ימים, אושרה למאשימה, לבקשתה, ארכה נוספת עד ליום 5.12.13. על בקשה נוספת שהגישה המאשימה לדחייה נוספת בהמצאת תעודת החיסיון עד ליום 26.12.13 לא נתן בית המשפט החלטה. זו אף זו, בית המשפט הורה למאשימה להגיב לבקשת הסנגוריה לביטול כתב האישום, שבאה בעקבות בקשתה לארכה, עד ליום 12.12.13, ואולם תגובתה לא ניתנה. למותר לציין, כי גם תעודת החיסיון טרם הומצאה, הגם שחלף המועד שנתבקש על ידי המאשימה עצמה, ואשר, כאמור, לא אישר בית המשפט את בקשת הארכה.
4. הנה כי כן, המאשימה בחרה לעשות דין לעצמה, תוך התעלמותה מהחלטות בית המשפט ותוך דריסה ברגל גסה את הוראותיו. לא נהיר על שום מה מתעכבת המצאתה של תעודה,  כאשר המאשימה טוענת שכל שיש לתקן בה הוא פגם טכני – הא ותו לא. לא נהיר גם, על מדוע ההינה המאשימה ולא המציאה את תעודת החיסיון ביום 26.12.13, ואף לא טרחה להגיש בקשת ארכה נוספת.
5. בפועל – תעודה אשר הייתה אמורה להיות מוגשת בד בבד עם הגשת כתב האישום – טרם הוגשה לתיק, כאשר אין באמתחת המאשימה הסבר המניח את הדעת למחדל זה. לכל הדעות, פרק זמן של 3 שנים, אינו פרק זמן סביר, בפרט כאשר המאשימה מודעת היטב למחדלה.
6. אשר לטענת השיהוי; כתב האישום נסב על אירועים שאירעו בין השנים 2004-2007, כאשר כתב האישום הוגש אך בשנת 2011. ההלכה היא, כי טענת השיהוי לכשעצמה, אין בה כדי לבסס טענת הגנה מן הצדק. רק במקרים חריגים שיהוי בהגשת כתב אישום יצדיק את ביטולו, מקום בו השיהוי נבע מסיבות שאינן מוצדקות (ע"פ 7014/06 מ"י נ' לימור (פורסם בנבו 4.9.07)). בעניין הנדון, הגם שכתב האישום הוגש כארבע שנים לאחר המועד האחרון המיוחס לנאשמים בכתב האישום, המאשימה, רק כעבור למעלה משנתיים מיום הגשת כתב האישום, מצאה לייחס לנאשמים סעיפי עבירה נוספים מכוח חוק המע"מ, הנובעים לשיטתה מאותה התשתית העובדתית שהייתה פרוסה לפניה משך שש שנים לערך. גם בכך יש טעם לפגם, הגם שכאמור, לו עמד מחדל זו לבדו, לא היה בו כדי להביא לביטול כתב האישום.
7. על האמור יש להוסיף את העובדה, שאף היא אינה שנויה במחלוקת, כי חומר החקירה לא הועמד בשלמותו לעיון ההגנה לאחר הגשת כתב האישום. נדרשה החלטה של בית המשפט על מנת שתתכבד המאשימה ותעביר השלמה לרשימת חומר החקירה, כמו גם קלסר חקירות שבעטיה של טעות הועבר לידי הסנגוריה בטרם הדיון שנתקיים ביום 2.5.13. די היה לה, למאשימה, בטענה כי אין בקיומה של רשימת חומר חקירה לא ממצה כדי להביא לביטולו של כתב האישום, שכן מדובר במחדל הניתן לריפוי.

ואולם, בראי התנהלותה הכוללת של המאשימה בתיק זה, ובכלל זה התעלמותה מהחלטות שיפוטיות, מחדל זה מצטרף לשרשרת המחדלים בתיק זה – ויחדיו מקימים הם תשתית מספקת לביטולו של כתב האישום.

8. הנה כי כן, יש לקבוע כי בהתנהלותה של המאשימה נפלו פגמים, המעיבים על אפשרות קיומו של ההליך בצורה הוגנת וצודקת. בל נשכח כי מן העבר השני ישנם שני נאשמים, אשר מיוחסים להם מעשים שבוצעו, לכאורה, למצער לפני 6 שנים, וכל שיהוי מצד המאשימה מוסיף על עינוי הדין שנגרם לשניים לנוכח כך שהמאשימה מתנהלת בעצלתיים. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי במקרה הנדון ניתן לנקוט באמצעים מתונים יותר מאשר ביטולו של כתב האישום.

סיכומם של דברים

לאור האמור לעיל, אני מוצאת לנכון לקבל את טענת ב"כ הנאשמים ולהורות על ביטולו של כתב האישום.

איתי פרוסט, עו"ד | ממונה על עניינים פליליים (ראש צוות) בפרקליטות מחוז תל-אביב פלילי

 | 03-6970222 :Tel| פנימי Fax: 03-6919108| 192 

[email protected]

 

 

הממונה על החסיונות ותיק ביבי

 

 

3/3/2022 פורסם שהממונה על החסיונות אהוד הלוי, חתם על תעודת חיסיון בתיק מד"י נ' ביבי המונעת מביבי זכות לדעת באיזה אמצעים ועל סמך איזה צווים הפיקו החוקרים מידע באמצעות תכנות ריגול כגון פגסוס ודומותיה.

על ביבי הממונה על ביטחון מדינה מונעים חומרי חקירה מהסיבה של סכנה לביטחון המדינה? 

 

הנימוק המבדח לחיסיון הוא "עניין ציבורי חשוב".  זו התעודה החמישית בענין ביבי שהוא חותם עליה…

אפשר את זה ביותר מצחיק?  מי שהיה ראש הממשלה ומכיר את כל סודות בטחון המדינה, מהכור בדימונה ועד לעסקאות האפלות לממכר נשקים לדיקטטורים, לא יקבל חומרי חקירה בנימוק של ענין ציבורי חשוב, אבל 2 הקוקסינליות יהודית תירוש וליאת בן ארי עליהן כן אפשר לסמוך שהן לא תגלנה את הסודות הציבוריים החשובים?  זה לא קצת הזיה נרקוטית?

בכלל מי אמר שיש ענין ציבורי חשוב שלציבור אסור לדעת במה מדובר?  ומי אמר שהאיש הזה, אהוד הלוי, הוא זה שמוסמך להחליט מה זה ענין ציבורי חשוב… עבור 20 ש"ח תעודה?

 

הפרטה של תעודות חיסיון 20 ש"ח לחותמת גומי

 

זה מתאפשר בגלל הפרטה של "תעודות החיסיון" כך שבמקום ששר בממשלה יחתום עליהן, המדינה תשלם לאיזה פנסיונר מהשב"ס 20 ש"ח לתעודה קטנה, 100 ש"ח לתעודה מורכבת ו 1,600 ש"ח לתעודת חיסיון מורכת מאוד….ומדובר באיזה פלוצר שהיה יועץ משפטי של השב"ס…..

למרבה הצער זה קרה תחת המשמרת של ביבי בעצמו כשהיה ראש ממשלה.  עכשיו ההפרטה הזו שאירעה בהיותו ראש הממשלה…. חוזרת אליו בבומרנג.

 

בתעודות החיסיון הללו לא חוסים סודות של בטחון מדינה וגם לא סוד ציבורי חשוב.  מה שקבור שם זה כל הטריקים והשטיקים והסודות הנבזיים של תעלולי החקירה, מעשים פליליים, מעשים בניגוד לחוק שביצעו הצפעות מהפרקליטות והמשטרה והם פשוט מחתימים איזה פנסיונר מהשב"ס על תעודה שמונעת מהנאשם את הזכות לדעת איך הופקו הראיות בעניינו.  איך בדיוק קרה שאחד שכתב חוות דעת על זכויות אסירים בשב"ס (או יותר נכון גריעת זכויות מאסירים בשב"ס) כשיר להיחשף לכל סודות בטחון המדינה ולחתום על תעודה ואילו ראש הממשלה לא כשיר לשמור על הסודות הללו?

איך זה בכלל כלכלי לחתום על תעודה בעבור 20 ש"ח?  כמה זמן אהוד הלוי מעניק לבדיקת החומר תמורת 20 ש"ח?  מסתבר שזה כלכלי מאוד.  החותמת שלו שווה 1,000,000 ש"ח זרימה שנתית – וכל זה קרה במשמרת של ביבי.  הוא נתן לזה לקרות…..

 

 

איך ממונה על חסיונות חותם בתיק אחרי שהוגש כתב אישום?  

 

 

על פי חוק סדר דין פלילי המאשימה חייבת למסור את כל חומרי החקירה ביום בו מוגש כתב האישום.  זה אומר שגם תעודות החיסיון צריכות להיות מוגשות ביום בו מוגש כתב האישום.  ראו סע' 74 (א1) לחסד"פ "תובע יקבל לעיונו מרשות חוקרת או מרשות מודיעין את כל החומר שנאסף או שנרשם כאמור בסעיף קטן (א), לרבות חומר מודיעין, ויוודא שחומר החקירה ורשימת כל החומר עומדים, בעת הגשת כתב האישום או בסמוך לכך, לרשות הנאשם וסניגורו או אדם אחר כאמור באותו סעיף קטן; היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה יקבע הנחיות לביצוע סעיף זה, לרבות לעניין פיקוח על הליך סיווג החומר".

הסנקציה לכך שתעודת החיסיון לא הוגשה חתומה עם כתב האישום היא בסע' 77 לחסד"פ:  "סייג להבאת ראיות"…."לא יגיש תובע לבית המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך".  סע' 77 הוא מאוד פשוט:  אם החומר לא נמסר ביום הגשת כתב האישום, ואין תעודת חיסיון חתומה בתוקף, חל הסייג שבסע' 77 – והשופט אמור לחסום את הפרקליטות מהצגת כל חומר שחוסה בתעדות החיסיון, ומכיון שאין עד משטרתי שיכול להעיד על איך הופק החומר, הרי אין מי שיעיד על התוצרים של הפעולה החסויה, ולכן גם הם לא יכולים להיות מוצגים במשפט.

הבעיה עם הסעיף הזה היא שהוא לא ממש אומר שהסייג המונע הצגת ראיות חל גם על כל התוצרים שהופקו מהחומר החסוי.  לכן נוח לפרקליטות להוציא צו חיסיון על השיטה בה הושגו ראיות לא קבילות, ולהתעקש כן להציג את כל התוצרים הפסולים של החקירה הזו.

זו הסיבה שכל מיני מומחים מציעים לביבי להגיש בקשה לביטול כתב אישום כהגנה מן הצדק.  אבל בקשה כזו מצריכה הוכחה שהתנהגות המאשימה היתה שערורייתית.

 

איזה שופט בישראל יהיה מוכן להגיד שהתנהגות הפרקליטות היא שערורייתית???

 

מסתבר שהיה שופט כזה בירושלים חיים לב רן, אבל הוא העיז לעשות את זה רק בגיל 67 רגע לפני הפנסיה.

כל מי שיעשה גוגל על סע' 77 לחסד"פ יגלה שכמעט ואין אף שופט בישראל שאי פעם השתמש בסעיף זה לטובת הנאשמים ופסל ראיות.  יתרה מכך, גם כאשר הפרקליטות רצתה להגיש לבית משפט תעודת חיסיון חצי שנה, ואפילו שנה אחרי הגשת כתב האישום, למעט 2-3 שופטים, כל השופטים בישראל ללא יוצא מהכלל ומעלימים עין מה"איחור" בטענה שלנאשם לא נגרם נזק או ש"הנאשם לא יפיק תועלת מהחומר החסוי".

לכאורה הרבה יותר קל להשתמש בסע' 77 שהוא הרבה יותר פשוט.

אם החומר לא נמסר ביום הגשת כתב האישום, ואין תעודת חיסיון חתומה בתוקף, חל הסייג שבסע' 77 – ולכן אין שום סיבה ששופט לא יחסום את הפרקליטות.  בפועל השופטים הפליליים מתעבים את סע' 77 לחסד"פ ומסרבים לעשות בו שימוש.  בפועל סע' 77 לחסד"פ הוא אות מתה.  זה כתוב בחוק אבל כל השופטים מצפצפים על זה.

השופט הצבוע מכולם אהרון ברק אמר שהצדק דורש גילוי הראיות החסויות…. אז הוא אמר….

 

 

ראו בב"ש 838/84 לבני נ' מד"י (פד"י לח(3), 729, עמ' 738) שם אהרון ברק בכבודו ובעצמו אמר ש:

 

"עדיף זיכויו של נאשם, שאת אשמתו אין להוכיח בשל הצורך לגלות ראיה שיש אינטרס בטחוני שלא לגלותה, על פני הרשעתו של נאשם, שאת חפותו אין להוכיח בשל הצורך שלא לגלות ראיה חסויה… 'עשיית צדק' בהקשר זה משמעותה ניהול הליך פלילי הוגן, ושיש בו כדי לחשוף את האמת ולא לגרום לעיוות דין לאותו נאשם ספציפי העומד לדין. על כן, ואם חומר החקירה אשר לגביו חל החסיון, חיוני הוא להגנת הנאשם, כי אז, בוודאי, הצדק דורש את גלויו, ושיקול זה עדיף על פני כל שיקול בטחוני אפשרי".

בתיק אחר אמרה השופטת רובין לביא שכפתה על המדינה לגלות ראיות חסויות בתעודה ש:

 

"פגיעה שלא כדין בזכות להליך הוגן בפלילים עלולה לפגוע בזכותו החוקתית של הנאשם לחירות לפי סעיף 5 לחוק היסוד (כבוד האדם וחירותו). כן עלולה היא לפגום בהערכתו העצמית של הנאשם וליצור אצלו תחושה של ביזוי וחוסר אונים כאילו היה כלי משחק בידיהם של אחרים, עד כדי פגיעה בזכותו החוקתית לכבוד לפי סעיפים 2 ו-4 לחוק היסוד .. . . בעניין שלפנינו, …בנסיבות מתאימות, פגיעה מהותית בזכות להליך הוגן תעלה כדי פגיעה בזכות החוקתית לכבוד האדם". ת"פ 39859-12-14 מדינת ישראל נ' עמוס. 

מה עושים כשהמדינה מבקשת הארכת מועד להגשת תעודת חיסיון באיחור?

 

 

ראו מה אמר השופט חיים לי-רן מבית משפט השלום בירושלים במקרה כזה בתיק מ"ת 24908-04-10 מדינת ישראל נ' בן סימון (עציר)

"לעניין הארכת המועד להשגתה של תעודת חיסיון שהוגשה ביחד עם הבקשה למעצר עד לתום ההליכים ביום 24/4/10.  משום מידת תדירותן הגבוהה יחסית של בקשות אלה לאחרונה, ומשום הפגיעה הכרוכה בהעתרות להן וזכות היסוד של נאשם במשפט פלילי לעיין בחומר חקירה, סבור הייתי כי הגיעה השעה להזכיר לעצמנו מושכלות יסוד בתחום זה.  לצד המטרה החשובה אותה באה לשרת תעודת החיסיון והאינטרס הציבורי החיוני המתערסל בה, יש לתת את הדעת אף לכך שלזכות האיום משמעות וחשיבות מיוחדות בשעת הדיון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים, שאז, נדרש הסנגור לבדוק אם קיים נגד הנאשם חומר ראיות כה רב שהוא כידוע תנאי סף שעל המאשימה למלא את התנאי שבלעדיו איין כבסיס לבקשה.

וכיצד ימלא סנגור את חובתו וכיצד תורשם חוק היסוד בעיון חומר החקירה אם אין ידוע מהו חומר החקירה במלואו. הואיל וזכות העיון הוא זכות יסוד והואיל ועיון בדבר שאינו שלם פוגע בזכות זאת, קבע בית המשפט העליון, לפני כ- 20 שנה, פסק דין סיקסיק נגד מדינת ישראל (ע"פ 1152/92) כי על המאשימה להצטייד בתעודת החיסיון לפני הגשת כתב האישום, ולהעמידה לרשות הנאשם. זוהי ההלכה המחייבת, וכדברי עורך דין ד' בהרום במאמרו הבהיר והקולע "לוקחים את הזמן", עו"ד, גיליו מס' 6 ינואר 2010, עמ' 66, "הלכה זו לא נעקרה ממקומה".

אכן, מכח חוק המעצרים שומה על הכל לפעול במהירות רבה יותר כדי לעמוד בדרישות המועדים של החוק. כך בתי המשפט, כך המאשימה, כך הסנגוריה, וכך שאר הגורמים המעורבים בטיפול בעניינו של עצור (כגון: שירות המבחן וגורמים אחרים). אני ער בהחלט לקשיים שיהיו או יכול שיהיו בהשגת בתעודה במועד, ברם זו ההלכה המחייבת ועל הכל לפעול על פיה.

בחקקו את חוק המעצרים (זמן רב לאחר פסק דין סיקסיק הנ"ל), יש להניח כי המחוקק נתן את דעתו גם להלכה זו וסבור היה כי חרף לוח הזמנים הצפוף אין עניין שתעודת החיסיון תושג עד המועד שנקבע לכך בפסיקה – דהיינו: עד הגשת כתב האישום. שאחרת, וודאי היה קובע, במפורש כי תעודת חיסיון יכול ותהא מוגשת בכל שלב הדיון לפני קבלת תשובת הנאשם לכתב האישום או בכל מועד אחר. הדבר לא נעשה, וראוי וטוב שכך.

 

בבקשה מפנה המאשימה לבש"פ 687/96 גיל נ' מדינת ישראל כמאפשרת למאשימה מראש להגיש תעודת חיסיון באיחור. חוששני כי לא זו המסקנה המתבקשת מתעודה זו. השאלה שם היתה מה היא נפקותה של תעודת חיסיון שהושגה באיחור. הא ותו לא. שופטי הרוב בעניין זה, שחזרו והדגישו שעל התביעה להצטייד בתעודת חיסיון לפני הגשת כתב האישום הותירו בצריך עיון את השאלה אם בית משפט מוסמך להאריך את מועד הגשתה של התעודה. אין בהחלטה זו דבר המותיר שלא להגיש את תעודת החיסיון יחד עם כתב האישום ולפגוע בזכות העיון של הנאשם בחומר החקירה.

נדמה לי כי הגיע השעה ליישם באופן ממשי את פסיקתו של בית משפט העליון ואלמלא הורתי על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא יכול והייתי שוקל לעשות זאת בנסיבות המתאימות ובמקרה המתאים משום העדרה של תעודת החיסיון במועד".

ראו גם את החלטתו של אותו שופט חיים לי-רן בתיק ת"פ 1071-10 מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' מוחתסב ואח'. 

בתיק זה שופט קודם י. ברקלי ביטל כתב אישום בגלל פגמים בהוצאת תעודת החיסיון.   יום אחרי זה הפרקליטות הגישה את אותו כתב אישום עוד פעם.  השופט ברקלי ביטל את כתב האישום כי המדינה לא ביקשה הארכת מועד לתעודת חיסיון בת.פ. 3408/09 והוא כתב  ששוכנע כי "אם איננו רוצים להפוך את שאלת תעודת החיסיון והכללים שנקבעו בחוק ובפסיקה לאות ריקה, אין מנוס אלא מלקבל את טענת ההגנה, ולהורת על מחיקת כתב האישום…".

ואז הגיע התיק לשופט חיים לי רן שגם הוא ביטל את כתב האישום השני.

השופט חיים לי רן כתב "לאחרונה מוגשות לבית המשפט לעתים קרובות בקשות מטעם המאשימה למתן ארכה להשגתה של תעודת חסיון, שהיעתרות להן פוגעת, בזכות היסוד של נאשם במיוחד זה העצור (כנאשם מס' 1 לעת הדיון אז) לעיין בחומר החקירה.  לצד המטרה החשובה אותה באה לשרת תעודת החיסיון והאינטרס הציבורי החיוני המתערסל בה, יש לתת את הדעת אף לכך שלזכות העיון משמעות וחשיבות מיוחדת בשעת הדיון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים, שאז, נדרש הסנגור לבדוק אם קיים נגד הנאשם חומר ראיות, שהוא כידוע תנאי סף שעל המאשימה למלא, ושבלעדיו אין בסיס לבקשה. וכיצד ימלא סניגור את חובתו וכיצד תיושם זכות היסוד בענין עיון בחומר החקירה אם אין ידוע מהו חומר החקירה במלואו?

הואיל וזכות העיון היא זכות יסוד, והואיל ועיון בדבר שאינו שלם פוגע בזכות זאת, קבע בית המשפט העליון, לפני כ-20 שנה, בפסק דין סיקסיק נ. מ"י (ע"פ 1152/92) כי על המאשימה להצטייד בתעודת החסיון לפני הגשת כתב האישום, ולהעמידה לרשות הנאשם. זוהי ההלכה המחייבת, וכדברי עורך דין ד. ברהום במאמרו הבהיר והקולע "לוקחים את הזמן", עורך הדין גליון מס' 6 ינואר 2010, עמ' 66, "הלכה זו לא נעקרה ממקומה".  בהתייחסו לאיחור בהגשת תעודת חסיון כתב כב' השופט מ. חשין בבש"פ 7554/00 חירבאוי נ. מ"י: " אפשר ויש צורך בזיכויו של נאשם מאשמה או בשיחרורו של עצור ממעצר עד שהאחראים יידעו מה אחריות מוטלת עליהם; והסדר יבוא על הארץ".  (ראה גם החלטותיהן של השופטות המכובדות ע. ארבל (בבש"פ 7630/06 וגב' א. חיות (בבש"פ 6322/09).  ראוי להדגיש כי לעת הדיון בבש"פ 7554/00 נמצאה הטענה בדבר "סעד מן הצדק" עדיין בחיתוליה, וסעיף 149 (10) לחסד"פ טרם בא לעולם".

נו…  פלא שהשופט הזה לא הגיע לבית משפט מחוזי?  ב 2013 הוא פרש בגיל 70.

 

התעודה החמישית שהוציא אהוד הלוי לביבי

 

ראו את התעודה עליה חתם אהוד הלוי.  להערכתנו הוא קיבל על התעודה הזו 100 שקלים כי היא נראית מורכבת אבל לא מאוד מורכבת.  כפי שניתן לראות זו התעודה החמישית במספר שהוא חתם עליה בתיק ביבי.

 

 

 

למה אהוד הלוי זכה ב"פטור ממכרז"?  כי "פטור ממכרז" אומר שהג'וב היה תפור מראש

 

ראו את הפרסום הפומבי על הפטור ממכרז לאהוד הלוי 12/2/2017.   סיפרו בלוף שהוא יקבל רק 80,000 ש"ח בשנה ולכן לא צריך מכרז לסכום כה "פעוט". בישיבת הפטור ממכרז השתתפו יובל רז, אילנה בר תקוה, וירון גולן.

בפועל הוא גוזל מהמדינה כ 1,000,000 ש"ח בשנה על חותמות הגומי שלו.

 

 

ראו גם כמה כסף אהוד הלוי קיבל על חותמות הגומי בשנה אחת 1,070,930 ש"ח.

 

 

ראו איך מתמחר משרד האוצר את מחיר חתימות הגומי של אהוד הלוי – מהמכרז.

 

 

 

להלן המכרז בו זכה אהוד הלוי:

 

מכרז 1.17 ממונה על חסיונות

ראו גם תעודת חיסיון שהוציא אהוד הלוי בתיק לורי שם טוב, עיתונאית המואשמת בפרסומים המעליבים שופטים ועובדי ציבור.  העלבת עובדי ציבור היא עבירה שהמקסימום עליה הוא 6 חודשים בכלא.  זה לא הפריע לו לחתום כי פרסום שיטות הריגול בתיק של העלבות עובד ציבור…..עלולות לפגוע באינטרס חשוב של המדינה…..

שימו לב:  מי שהגיש תלונה על העלבה הוא יצחק עמית בעצמו!!!!!