בעיתונות פורסם שבחורה תמימה וענוגה התלוננה שמגיל 19 גם אבא שלה וגם אמא שלה, דליה בן עמי ממגדל העמק שכבו איתה, ושהיא אפילו נכנסה להיריון מאבא שלה.  היא מיוצגת ע"י עו"ד מתן לקר שגם טוען שבגלל שהמשטרה לא הגישה כתב אישום במשך 6 שנים, נגרם לה נזק, וב 11/2/2022 היא הגישה תביעה נגד משטרת חיפה בסך 2,000,000 ש"ח בגלל עוגמת הנפש שנגרמה לה בשל העיכוב בהגשת כתב אישום נגד שני הוריה.  שני בר מור נגד משטרת חיפה, ת"א 15074-09-22.

התיק הפלילי שהוגש נגד שני הוריה 24567-08-22.  תיק מעצר ימים מ"י 15074-09-22.  

לטענתה של שני בר מור הוריה שכבו איתה מינית, כולל החדרות זיקפה לכוס, ופליטת זרע בתוך הכוס מגיל 17 ועד גיל 30.  היא היתה בת 17 בשנת 2002.  כלומר ב 2015 נפסק המנאז' א טרוואה בינה ובין הוריה שנמשך 13 שנים.  את התביעה נגד משטרת חיפה הגישה רק ב 2022, כלומר 7 שנים אחרי המשגל האחרון עם הוריה.

לטענתה במאי 2018 כשהתלוננה במשטרת חיפה אמרו לה שלא יצא מהתביעה שלה כלום, והפרקליטות גנזה את התלונה שלה גניזה מהירה.

לטענתה היא הגישה התנגדויות בלי סוף, ופתחו את התלונה, וביקשו 4 פעמים השלמות חקירה, וב 16/3/2022 הודיעה הפרקליטות לאבא שלה שהוא מוזמן לשימוע, אבל הוא ויתר על השימוע.

לטענתה המשטרה והפרקליטות היו אמורים לתת לה שירות מקצועי, ובמקום לתת לה שירות מקצועי קיבלה שירותים רשלניים ולא מקצועיים.

העו"ד מתן לקר טוען שבגלל המשטרה והפרקליטות היא סובלת סטרס, החיים שלה לא חיים, והיא חשה אפס מאופס, וסובלת נפשית, לרבות אובדן תחושות עונג, סיפוק וחדווה.

אבל לפי כתב האישום נגד ההורים "נהגה הנאשמת (האמא שלה) לבצע במתלוננת מעשים מיניים שכללו נגיעות בחזה ובאיבר המין ואף קיום מין אוראלי, בעוד הנאשם צופה בשתיים, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני".  כלומר, המתלוננת נהנתה מ 13 שנים של ליקוקים בכוס שלה מהפה של אמא שלה…. דליה בן עמי ממגדל העמק. 

הנה:

 

והנה עוד פירוט של הנזק שהמשטרה והפרקליטות גרמו לה:

 

בכתב התביעה היא לא מספרת שהיא לסבית אלימה, שיש לה בת זוג ושהיא מקבלת סיפוק, עונג וחדווה מבת הזוג שלה.  הנה ככה היא נראית.  כמו גבר.  לא SHE אלא HE.

 

 

 

 

אחרי שראינו איך היא נראית נשאלת השאלה למה שאבא שלה ישכב עם אחת כזו, שנראית כמו גבר, בלי ציצים ובלי שום סממן נשי?  ולמה שהאמא שלה תשכב איתה ותגיע לאורגזמה אלא אם כן האמא היא לסבית בעצמה?

כנראה שגם במשטרה כשראו אחת כזו, איך שהיא נראית שמספרת על משגלים מגיל 17 עד 30…..  משהו לא הסתדר להם ולא האמינו לה…..

בכל מקרה, זו תביעה לצורך כתבות יח"ץ ולחץ על המשטרה להשפיע עליהם להגיש כתב אישום…  הרי ברור שאם נגרם לה נזק נפשי זה בגלל הגילוי עריות, ולא בגלל המשטרה והפרקליטות.  אם היא מייחסת למשטרה והפרקליטות 100% מהאובדן הנאה מהחיים, זה אומר שהאבא והאמא אחראים על 0% מהנזק הנפשי.

הגשת תביעה כזו רק גורמת לכך שבתביעה נגד האבא והאמא, הם יוכלו לשאול אותה איך יכול להיות שגם הם וגם המשטרה גרמו לה את אותו נזק נפשי.

כמובן שהמשטרה התרשלה ולא בדקה את הפייסבוק שלה, שם רואים שיש לה בת זוג, כי כן מנהלת זוגיות, וכן נהנית מחדוות החיים….

 

ואיפה הראיות לנזק?  מתן לקרר שלח אותה לספר סיפורים בקופת חולים

 

הגברת תובעת 4,000,000 ש"ח בלי לפרט על מה.  הראיות היחידות שצירפה הן 2 ביקורים אצל רופא משפחה עמיחי ישראל הר אבן שבו הוא הקלידמה שסיפרה לו…  ב 13/12/2021 וב 25/4/2022.

הרופא כותב את הסיפור מפיה, שהיא הרתה לאבא שלה והתינוק מת, אבל גם כותב שהיא מודה שבעברה השתמשה מסיבית באדולן, נייס גיא, אקטזי ואלכוהול, ורק "לפני 4 שנים" (כלומר ב 2017) התחילה גמילה במלכישוע כולל הוסטל לנגמלים. לטענתה מרגע שאמרו לה שיש כוונה להגיש כתב אישום זה גרם לה מועקה, היזכרות בתכנים טראומטיים, קושי בשינה, קוצר נשימה ולחת בחזה.  ללא כוונה אובדנית. הרופא רשם לה כמה כדורי הרגעה במינונים נמוכים מאוד (סירוקוול).

בביקור השני, הרופא מעתיק את כל הטסט עוד פעם ומחדש לה מרשם לכדורים.

שימו לב שאין שום הפניה לפסיכיאטר………  ועל זה היא רוצה 4,000,000 ש"ח?  ככה מבססים קשר סיבתי?

זה ממש לא נראה כמו רשומה רפואית או רשומה טיפולית, כי הרופא פשוט יוזר על דברי הגברת כמו תוכי, ובכלל לא אבחן אותה ב PTSD.  אין שום דיאגנוזה.

 

את כתב האישום נגד ההורים הגישה הפרקליטה עינב איטסקו.

 

 

להלן כתבת יח"ץ לעו"ד מתן לקר בידיעות אחרונות פורסם ע"י ליאור אל-חי, אטילה שומפלבי  8/9/2022

 

 

 

 

להלן כתב תביעה שני בר מור נ' משטרת חיפה 15074-09-22

 

בתמונה השופטת הפמינאצית הידועה בטינה טאובר, כוס פעור לרווחה.

 

ראו מייל של איילה פיילס שרון, פרקליטת אזרחי חיפה

From: Ayala Feiles-Sharon <[email protected]>
Sent: Monday, September 12, 2022 1:29 PM
To: Hila Katz‏ <[email protected]>; Orit Cotev‏ <[email protected]>
Cc: Eitan Tsur‏ <[email protected]>; Maor Sabag‏ <[email protected]>; Maayan Hacohen‏ <[email protected]>
Subject: בר מור נ' מ"י 15074-09-22 – מחוזי חיפה

היי,

משתפת אתכן בהחלטה (מצ"ב) שקבלנו הבוקר בעקבות הגשת התביעה שבנדון (מצ"ב אף היא) במסגרתה זומנו לדיון תזכורת ב-20/9 בפני כב' ס"נ השופטת טאובר בביהמ"ש המחוזי.  להבנתי, ולמרות הנטען בכתב התביעה לפיו עד מועד הגשת כתב התביעה לא הוגש כתב האישום, הרי בפועל זה הוגש לביהמ"ש סמוך להגשת התביעה דנן.

אציין, כי אנו מניחים שביהמ"ש מצא לנכון לזמן את הצדדים לאור הקושי המובנה בניהול ההליך הפלילי (כתה"א כנגד הורי התובעת בהליך האזרחי) והאזרחי (במסגרתו התובעת שהינה קרבן העבירות מושא כתב האישום מבקשת להיפרע מהמשטרה והפרקליטות בגין טענותיה לרשלנות ועיכובים קשים באופן ניהול החקירה ועד להגשת כתה"א שגרמו לה לנזקים נפשיים) במקביל.

כמובן שנגיע לדיון ונשמע את עמדתו של ביהמ"ש, אך סבורה שיש מקום לקיים היוועצות מוקדמת כדי לבחון קווי פעולה אפשריים טנטטיביים קודם למועד הדיון.

אילה בברכה,

אילה פיילס-שרון, עו"ד | פרקליטת מחוז חיפה (אזרחי)

טלפון: 073-3921445  פקס: 04-8634011

דוא"ל: [email protected]

 

להלן סיכום ישיבה בפרקליטות

 

‏20/11/2022

לכבוד,

משתתפי הדיון

הנדון: ישיבה בעניין 15074-09-22 פלונית נ' משטרת מרחב חוף ואח', מיום 18.9:

 

משתתפים:

אורית קוטב, המשנה לפרקליט המדינה (עניינים אזרחיים)

מומי למברגר, המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)

הילה כץ, פרקליטת מחוז חיפה (פלילי)

אילה פיילס, פרקליטת מחוז חיפה (אזרחי)

נעמי זמרת, המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה

טל פילברג, המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה

רועי טבק, המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה

איתן צור, פרקליטות מחוז חיפה

מאור סבג, לשכת המשנה לפרקליטת המדינה (עניינים אזרחיים)

קרן בן מרדכי, מתמחה, לשכת המשנה לפרקליטת המדינה (עניינים אזרחיים)

 

רקע:

מדובר בתביעת נזיקין רגישה של תובעת שלפי הנטען הוריה אנסו אותה במשך שנים, היא אף הרתה לאביה והתינוקת שנולדה נפטרה ממומים לאחר כ-8 חודשים. הנתבעות בתיק הן משטרת ישראל ופרקליטות מחוז חיפה פלילי. הטענות העיקריות בתביעה נוגעות לכך שלפי הנטען לא נעשה דבר עם תלונתה במשך שנים. התלונה הראשונה הוגשה למשטרה בשנת 2016 וכתב האישום נגד ההורים הוגש בחודש אוגוסט 2022. כמו כן, התובעת טוענת כי גורמים במשטרה ניסו להניא אותה מלהגיש תלונה ואף אמרו לה שעדיף שתמשוך את תלונתה. בית המשפט האזרחי קבע דיון ליום 20.9.2022 ולקראת הדיון כונסה הישיבה הפנימית שנועדה לדון באפשרויות שעומדות לפנינו.

 

דיון:

 

נציג פרקליטות מחוז חיפה:

מהמשטרה נמסר שהייתה בעיה בטיפול בתיק, לא עשו בו דבר במשך שנתיים. ב-2018 התיק הועבר לפרקליטות בחיפה כשבו אך ורק עדות המתלוננת עצמה (לא נחקרו חשודים), ובהמשך נערכו מספר השלמות חקירה עד שבאוג' השנה הוגש כ"א חמור. הטענות הן נגד המשטרה והפרקליטות הפלילית בנוגע לסחבת ואי מתן מענה למצוקה שלה (התביעה ע"ס 4 מש"ח). מספר ימים לאחר שהתקבלה התביעה קיבלנו הודעה מהשופטת שהיא קובעת מועד לדיון במעמד הצדדים. חשבנו מה הסיבה שהשופטת תזמן דיון תוך שבוע בכזה תיק, ושיערנו שקיימות שתי אפשרויות:

1. יש קושי מובנה בתיק בשל העובדה שהמתלוננת בהליך הפלילי, קורבן העבירה, צריכה להיעזר בתובעת הפלילית להעיד והתביעה אמורה לשכנע בגרסתה; ומצד שני הפרקליטות הפלילית נתבעת על ידה. הפרקליטות צריכה להיות איתה בקשר צמוד ולהכין אותה לעדות ומצד שני להתמודד עם טענות חמורות נגד הארגון. זהו מצב של ניגוד מובנה, ויש חשש לפגיעה בהליך הפלילי. כל עמדה או גרסה שהיא תיתן יכולה להיות חלק מחומרי החקירה בהליך הפלילי, הכל זולג בין ההליכים וזה לא טוב.
2. רצון של השופטת לייצר הסדרים דיוניים.

אם כוונת ביהמ"ש להציע עיכוב הליכים, מוטב שהוא יעשה זאת, ואנחנו נביע את עמדתנו בעניין רק באופן תגובתי (שלא יטענו שנשלחנו על ידי הפרקליטות הפלילית). אם ביהמ"ש לא יעלה זאת מיוזמתו, אולי בכל זאת נעלה את הטענות הללו באופן יזום. אף אם המתלוננת תגיד שהיא לוקחת על עצמה את כל הסיכונים, זה לא אומר שאנחנו לא צריכים להגיש בקשה, כי בהליך הפלילי המדינה היא התובעת ולא קרבן העבירה וקיימת חשיבות לשמירה על האינטרס הציבורי בניהול ההליך הפלילי.

 

פרקליטת מחוז חיפה (אזרחי):

יש לדייק את טענות הנפגעת, היא לא מייחסת למדינה את הנזק שהיא חוותה מהמעשים האיומים של הוריה, אלא היא טוענת שהתארכות ההליכים גרמה לה להמשיך להתייסר במשך התקופה. טענה כזו מעלה שאלות של קש"ס שיעלו בדיון, אך היא יוצרת קשר ספציפי שיש להידרש אליו. זה מעורר אולי צורך שלנו לשלוח הודעת צד ג'.

שאלת עיכוב ההליכים מתעוררת מיד, אך יש כאן קונפליקט גדול מחשיפה לחומרים, מדובר בכיוונים מנוגדים ברמה הלכאורית – בהליך הפלילי המטרה שלנו לשכנע את ביהמ"ש באמינות גרסתה, לעומת רצון הפוך שלנו בהליך אזרחי, זה בעייתי כשזה מתרחש בעת ובעונה אחת. מעבר לכך יש כאן גם קושי פרסונלי שאותה תובעת שלכאורה צריכה לעבוד יד ביד עם קרבן העבירה היא גם מי שצריכה למסור לנו אינפורמציה, זה יוצר גם אצלה קונפליקט ברמה האישית. אמנם הפרקליטה לא נתבעת אישית, אלא רק המדינה אך עדיין מתעורר קושי גם מולה.

קיבלנו את התביעה רק לפני שבוע, טרם יצא לנו לשוחח עם הצד שכנגד, אנחנו נמצאים בשלבים ראשוניים טרם הכנת כתב ההגנה (עורך הדין שהגיש את התביעה לא מוכר לנו מהמחוז).

העילות של עיכוב ההליכים ידועות, והן מתקיימות בענייננו. אך המקרה הזה כולל סוגיות נוספות והיבטים פרסונליים שמסבכים אותנו עוד יותר. אני לא מכירה הליך שבו הסוגיות האלה נידונו במסגרתו בעבר. כשנושא עיכוב ההליכים עלה לדיון תמיד שאלו עד מתי וכו'. כאן בעצם אנחנו רוצים לבודד ולקיים את ההליך הפלילי עד תום (ואף אולי עד פס"ד חלוט), זו בקשה חריגה ולא פשוטה. אם זה יהיה בהסכמה זה יהיה נפלא.

אני חושבת שהמצב המיטבי הוא הגעה להסכמה למחיקת התביעה כרגע, בלי לגרוע מטענות עתידיות, וכן לצד התחייבות שלנו להימנע מהעלאת טענת התיישנות בהמשך, אך קיים ספק אם עו"ד כזה שהגיש כ"א כפי שהוגש יהיה מוכן לכך.

 

פרקליטת מחוז חיפה (פלילי):

הפרקליטה שמנהלת את התיק כיום היא אותה הפרקליטה שליוותה את התיק מתחילתו, דבר שמוסיף מורכבות לסיטואציה, אך אני לא חושבת שנכון להחליף אותה.  פן נוסף של ניגוד העניינים הוא שאלת הנזק. אנחנו יודעים מהתיק הפלילי שיש טענות לנזקים משמעותיים וקשיים נפשיים. אנחנו חשופים לפגיעות קודמות שלה (טרם הפגיעה שביצעו בה הוריה לכאורה), ונהיה חשופים לחומרים שיהיו רלוונטיים לשאלה איזה נזק נגרם ממה. בוודאי נצטרך לעשות שימוש בחומרים מההליך הפלילי בהליך האזרחי. בנוסף, הפניות שלה אלינו לאורך השנים, כולל הפנייה לנבת"מ יכנסו להליך. גם אם נניח שאת העניין הזה ניתן לבודד כי הוא לא קשור ישירות לתיק, עדיין יש לכך השפעה לקשר בין קרבן העבירה למאשימה (אף אם התיק היה עובר לפרקליט אחר, לא יאפשר שיח פתוח כמו שמקיימים עם כל מתלוננת, שכן ההליך האזרחי תמיד יהיה נוכח במידה מסוימת).

בנוסף, תעלה שאלת השיהוי – הייתה פנייה לנבת"מ והבהרנו את עמדתנו בנוגע לסוגיה זו. הפרקליטה כבר עדכנה אותי שאחד הסנגורים של הנאשמים מבקש התייחסות לשאלת השיהוי  לפני שהוא מבקש בקשה לביטול כתב האישום. השיהוי נובע ממורכבות התיק וכן מהעומס שקיים בפרקליטות. כלומר גם הנפגעת נמצאת בשני האפיקים וגם הפרקליטה נמצאת במורכבות בשני האפיקים.

שאלת הפשרה היא שאלה רחבה מהתיק הספציפי הזה כי יש לנו עוד תיקים עם עיכובים, לא חריגים כמו בתיק הזה, אבל עדיין צריך לחשוב על משמעויות הדבר בנוגע לתיקים אחרים.

יתר על כן, לנפגעת יש שני עו"ד שמייצגים אותה. לוקר הגיש את התביעה האזרחית, וגוטמן שאנחנו מכירים אותה ואף הגנה על הפרקליטות ואמרה שהעיכובים האלה יכולים לקרות. את לוקר אנחנו לא מכירים ולא ברור איך הוא יגיב. וכל דבר צריך להיעשות בזהירות רבה, שלא יטענו סנגורי הנאשמים שאנחנו מנסים להשפיע על ההליך הפלילי.

 

נציגת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה:

אם בזמן העיכוב נמשכו המעשים מדובר בסיפור בעייתי ביותר, כי זהו נזק שנגרם כי לא הוגש כתב אישום, אך אי הגשת כתב אישום במועד לכשעצמה היא לא סיבה לפיצוי. התובעים יצטרכו להביא חוו"ד שמבודדת את הרכיב הזה בגין הפגיעה שנובעת מהשיהוי. לא בטוח שיוכח נזק כזה ולכן אין לפנות לפשרה. ההשלכות פה הן מרחיקות לכת, יצוצו שאלות משנה (מהי תקופה סבירה וכו). ניתן לבקש עיכוב הליכים עד תום ההליך הפלילי, זה דבר שכבר קרה, וניתן לקבוע בקרות. אני סבורה שלא נכון להעלות את טענת צד ג' בהליך הנוכחי, אם הטענות לנזק הן רק על השתהות, ההורים לא רלוונטיים.

 

המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים):

אני חושב שלא נכון לקבל החלטה בנוגע למקרה שהצעתנו לא תתקבל בדיון בביהמ"ש, קודם נבין מה יש להם לומר בעניין. טוב שכרגע המגעים מתנהלים בחסות השופטת, אך שווה לשמוע את הטיעונים שלהם. הסיטואציה רגישה ובעיני זה לא דומה לאירועים שמוכרים לנו, שכן בתיקים קודמים לא היה מדובר בנפגעי עבירה, אלא בעדי מדינה ונאשמים שתבעו אותנו. אם לאחר שנציג את כל פוטנציאל הנזק להליך הפלילי (כולל הניסיון לערער את אמינותה ולטעון שהנזק נגרם מגורם אחר), הנפגעת עדיין תרצה לנהל את התיק במקביל, אני חושב שבקשה שלנו לעכב את ההליכים בכל מצב היא בעייתית.

אנחנו לא יכולים לטעון טענה אחת באזרחי ואחרת בפלילי. אם נגיד באזרחי למשל שהפגיעה לא חמורה, לא נוכל לטעון זאת בפלילי.

בנוסף, צריך להגדיר בצורה מדויקת מה מטריד אותנו. הנימוק לפיו יהיה לא נעים לשבת בחדר עם הפרקליטה שנתבעת (לא אישית) בהליך אזרחי – הוא לא משכנע. זה מצב לא נעים אך הוא לא מצדיק בקשה לעיכוב הליכים, בעוד טענות על ערעור מהימנות, ושאלת גובה הנזק משמעותיות יותר. לכל הכותרות של ניגוד העניינים יש ליצוק תוכן קונקרטי, כיצד יתבטא בפועל ניגוד העניינים אם ינוהלו הליכים אלה במקביל.

 

בעקבות הדיון סוכם כדלקמן ע"י המשנה לפרקליט המדינה (עניינים אזרחיים):

• נושא הפשרה ירד מהפרק לפי שעה, שכן מדובר באירוע מורכב בעל נסיבות ייחודיות והשלכות רוחב.
• בשלב הזה נכון לעכב את ההליכים. התוצר האידיאלי של הדיון אצל השופטת הוא הסכמה של כל הצדדים על עיכוב, כשהיתרונות שלו ברורים לכל. חשוב לחדד שניהול ההליכים בו זמנית עלול לפגוע בתובעת, וכן שגם לנו חשוב שהאמינות שלה תשמר.
• ניתן לקבוע בקרות בנוגע לעיכוב ההליכים במועדים קבועים מראש.
• טוב לנהל את המגעים מול השופטת וכן לפעול באופן תגובתי כל עוד ניתן.
• אם לא תהיה הסכמה בעניין עלינו לומר לביהמ"ש שאנחנו שומרים על זכותנו להגיש בקשה לעיכוב. במצב כזה, על פמ"ח פלילי ואזרחי לקיים ישיבה שבמסגרתה ידייקו את המורכבות בסיטואציה, לקראת בקשה פורמלית לעיכוב הליכים.
• יתכן שמחיקת התביעה תעשה דווקא יותר רעש בהליך הפלילי, ולכן נכון לפנות כרגע לאפיק עיכוב ההליכים.

עדכון:

בהמשך לישיבה נבקש להוסיף כי ביום 20.9.22 התקיים דיון בתיק בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט העלה את הקושי שהוא רואה בניהול ההליך האזרחי במקביל לניהול ההליך הפלילי וביקש מב"כ התובעת להשיב האם הוא רואה קושי כזה. ב"כ התובעת טען כי אינו רואה כל בעיה בניהול ההליך במקביל להליך הפלילי.

מטעם הפרקליטות הוצגו הטיעונים שעלו בישיבה בדבר הקושי בניהול הליך אזרחי בשלב זה והחשש מפגיעה בהליך הפלילי או זיהומו. עוד צוין שככל שב"כ התובעת לא יסכים להסדר, אנו נשקול בקשה לעיכוב ההליך מטעמנו. בית המשפט הציע לב"כ התובעת להסכים לעיכוב ההליך האזרחי, בשלב זה, למשך שנה, וכמובן שככל שההליך הפלילי יסתיים לפני כן – תוכל התובעת לעתור להמשך ההליך.

ביום 29.9.22 פרסם ביהמ"ש החלטה המאשרת את הסכמת התובעת לעיכוב ההליך האזרחי, בשלב זה בחצי שנה. בית המשפט קבע כי הצדדים יגישו הודעת עדכון ביחס להליך הפלילי עד ליום 1.4.2023 ובהתאם יישקל הצורך בהמשך עיכוב התביעה. על מנת להיערך מראש להכנת כתב הגנה ומתוך הבנה שהדבר תלוי בהתפתחויות אפשרויות בהליך הפלילי, פמ"ח (אזרחי) מבקשים לקבל כבר כעת התייחסות מאת המשטרה והפרקליטות לנטען בתביעה ובכלל זה פירוט לוחות זמנים של הליכי החקירה והשלמות החקירה שבוצעו על ידי המשטרה והפרקליטות, וכן עדכון לגבי ההתפתחויות בהליך הפלילי.

 

כתבה: קרן בן מרדכי, מתמחה

PDF

סיכום ישיבה בפרקליטות בענין שני בר מור ששכבה 13 שנה עם הוריה 2-09-15074

 

להלן כתב האישום שהוגש נגד שני ההורים

 

 

בבית המשפט המחוזי בחיפה

 

בפני הרכב כב׳ השופטים א׳ אליקים, ר׳ איזנברג, א׳ סלאמה                 פמ״ח 4494/18

מדינת ישראל ע״י פרקליטות מחוז חיפה- פלילי פלי"ם 15 א׳ קריית הממשלה, חיפה נ ג ד	המאשימה:
1. נתנאל בן עמי (בן שלום) יליד 12/8/61, ת.ז. 057295131 רח׳ בציר 9 עפולה / מושב מגן שאול ת״ד 14 נייד: 053-8833809 2. דליה בן עמי (בת יעקב) ילידת 10/8/60 , ת.ז. 056618135 רח׳ הרב בוסקילה 7/3 מגדל העמק נייד: 050-5732009	הנאשמים:

כתב אישום מתוקן

הנאשמים מואשמים בזאת כדלקמן:

חלק כללי

1. החלק הכללי הינו חלק בלתי נפרד מכתב האישום.

2.  במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היו הנאשמים בני זוג. לנאשמים חמישה ילדים, ביניהם א', ילידת 15/5/86 )להלן: ״המתלוננת״) ובי ילידת 25/6/89 )להלן כולם יחד: "המשפחה")

3. במהלך השנים התגוררה המשפחה בדירות שונות במספר ערים, בהן עפולה, מגדל העמק וחיפה )כל אחת מהדירות תיקרא להלן : "הבית").

4. בשנת 2000 או בסמוך לכך, עברה המתלוננת להתגורר וללמוד בפנימייה ובשנת 2003 חזרה להתגורר בבית הוריה במגדל העמק.

5. במהלך שנות ילדותה, נערותה ובגרותה של המתלוננת, הנאשם השליט בבית אווירת טרור מתמשכת, שכללה חובה לציית לו, ונהג באלימות פיזית ומילולית כלפי בני משפחתו, לרבות המתלוננת. התנהגותו הכוחנית והמאיימת של הנאשם וכללי הציות המוחלט שהשליט בבית, גרמו למתלוננת להפנים תפיסה שלא קיימת כלל אפשרות לסרב לדרישות אביה-הנאשם או להתנגד למעשיו, והנאשמת היתה מודעת לכך. בנוסף, נהגו הנאשמים להשתמש בסמים מסוכנים בבית, בין היתר בפני בני משפחתם ובכללם המתלוננת, אשר החלה אף היא לצרוך סמים מסוכנים בשנת 2003.

6. החל מחודש מאי 2003 לערך, עד חודש מרץ 2016 (להלן: "התקופה הרלוונטית"), במועדים שאינם ידועים למאשימה במדויק, בהזדמנויות רבות ובמקומות שונים, בעל הנאשם את המתלוננת בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, החדיר את איבר מינו לפיה והורה לה למצוץ את איבר מינו וביצע בה מעשים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, הכל שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצב שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית.

בנוסף, בחלק מהמקרים, הנאשמים בצוותא חדא ביצעו עבירות מין במתלוננת, שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצב שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית וזאת, בין היתר, כפי שיפורט להלן.

בחלק מהמקרים בוצעו המעשים המיניים כשהנאשמים והמתלוננת מצויים תחת השפעת סמים.

• א. העובדות:

1. בשנת 2003, בחודש מאי או בסמוך לכך, במועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, תכננה המתלוננת לערוך מסיבה ליום הולדתה ה-17 אולם איש מחבריה לא הגיע למסיבה.

הנאשם, שראה שהמתלוננת עצובה, הזמין אותה לבוא איתו לטיול רגלי, בהבטיחו כי יקנה לה מתנה. בהגיעם סמוך לבית הקברות במגדל העמק, התיישבו השניים על ספסל. הנאשם החל לשוחח עם המתלוננת ואמר לה שלא תהיה עצובה. במהלך השיחה הנאשם חיבק את המתלוננת, ואז הכניס את ידו מתחת לחולצתה וחזייתה ומישש את חזה. לאחר מכן הנאשם הכניס את ידו לתוך מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת ונגע באיבר מינה, כל זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.

בהמשך לכך הנאשם לקח את המתלוננת אל היער שליד בית הקברות ושם בעל אותה בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצב שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית.

2. מספר ימים לאחר מכן, הסיע הנאשם את המתלוננת ברכבו באמתלת שווא שהם הולכים לקניות. הנאשם נסע לאחד השדות באזור מגדל העמק. כשהגיעו לשדה, אמר הנאשם למתלוננת לעבור אחורה והשניים עברו למושב האחורי ברכב. שם בעל הנאשם את המתלוננת בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצב שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית.

3. במהלך התקופה שבין חודש ינואר 2004 לחודש דצמבר 2006 לא התגורר הנאשם בביתו.

4. במועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, בחודש דצמבר 2006 או בסמוך לכך, חזר הנאשם להתגורר עם המשפחה בבית במגדל העמק, וכעבור שלושה חודשים לערך, עברה המשפחה להתגורר בבית אחר בחיפה.

5. מעת שהמשפחה עברה להתגורר בחיפה בשנת 2007 ועד לחודש מרץ שנת 2016, בהזדמנויות רבות, במועדים שאינם ידועים למאשימה במדויק, בעל הנאשם את המתלוננת בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, החדיר את איבר מינו לפיה והורה לה למצוץ את איבר מינו וכן ביצע במתלוננת מעשים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, הכל שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצב שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית, בין היתר כפי שיפורט להלן.

6. החל משנת 2007, במועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, ועד למועד שאינו ידוע למאשימה במדויק במהלך שנת 2015, בהזדמנויות רבות, במועדים שאינם ידועים למאשימה במדויק, הנאשמים, בצוותא חדא, ביצעו במתלוננת מעשים מיניים, שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצב שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית (להלן: "המקרים המשותפים"). במסגרת המקרים המשותפים, נהג הנאשם ללטף את המתלוננת בחזה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, לבעול את המתלוננת ולהחדיר את איבר מינו לפיה תוך שהוא מורה לה למצוץ את איבר מינו, כל זאת בנוכחות הנאשמת. עוד נהג הנאשם לבעול את הנאשמת בפני המתלוננת וכן נהגה הנאשמת לבצע במתלוננת מעשים מיניים שכללו נגיעות בחזה ובאיבר המין ואף קיום מין אוראלי, בעוד הנאשם צופה בשתיים, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני.

7.  כתוצאה מבעילת המתלוננת על ידי הנאשם, המתלוננת הרתה לו. אף בעת שהמתלוננת היתה בהריון, המשיכו הנאשמים לבצע עבירות מין במתלוננת, כמפורט בסעיפים 5 ו- 6 לעיל. בתאריך 9/7/08 ילדה המתלוננת תינוקת, בתו של הנאשם, אשר סבלה ממומים קשים, שבעטיים היתה מאושפזת בבית החולים העמק, מיום לידתה ועד שנפטרה ביום 2/4/09, בהיותה בת תשעה חודשים בלבד. בכל התקופה הזו, המתלוננת המשיכה להתגורר עם הנאשמים בבית חיפה, ביקרה תכופות את התינוקת ושהתה לצדה בבית החולים ככל יכולתה. עם מות התינוקת חוותה המתלוננת משבר נפשי עמוק.

8. לאחר לידת התינוקת, בתקופה בה היתה התינוקת מאושפזת והמתלוננת דאגה לה וטיפלה בה, המשיכו הנאשמים לבצע עבירות מין במתלוננת, כמפורט בסעיפים 5 ו- 6 לעיל. כתוצאה מכך, הרתה המתלוננת לנאשם, פעם נוספת, בחודש ינואר 2009 או בסמוך לכך. לאחר שנודע לה דבר הריונה, המתלוננת ביצעה הפסקת הריון בבית החולים רמב״ם בחודש מרץ 2009.

9. גם לאחר ביצוע הפסקת ההריון, ואף לאחר מות התינוקת כמתואר לעיל, וכשהמתלוננת מצויה במשבר נפשי עמוק, המשיכו הנאשמים לבצע עבירות מין במתלוננת, כמפורט בסעיפים 5 ו- 6 לעיל.

10. בשנת 2010 או בסמוך לכך, עזבו בני המשפחה את הבית בחיפה ועברו להתגורר בבית בשכונת גבעת המורה בעפולה. גם בבית זה, המשיכו הנאשמים לבצע עבירות מין במתלוננת, כמפורט בסעיפים 5 ו- 6 לעיל.

11. בסוף שנת 2011 או תחילת שנת 2012, עברו בני המשפחה להתגורר בבית במגדל העמק. גם בבית זה, המשיכו הנאשמים לבצע עבירות מין במתלוננת, כמפורט בסעיפים 5 ו- 6 לעיל.

12. במועד שאינו ידוע למאשימה, בשנת 2012, עברה המתלוננת להתגורר, בנפרד מהוריה, בדירה בנצרת עילית ושם התגוררה עד חודש נובמבר 2016.

13. במהלך שנת 2015 עבר הנאשם להתגורר עם ב׳, ועם בנה הקטין בדירה בעפולה )להלן: ביתה של ב׳).

14. במהלך השנים 2016-2015, בשלוש או ארבע הזדמנויות, במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, בעת שהנאשם התגורר בביתה של ב׳, והמתלוננת הגיעה לבקר את ב׳ בביתה, בעל הנאשם את המתלוננת בהחדרת איבר מינו לאיבר מינה שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצב שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית.

15. בחודש מרץ 2016 או בסמוך לכך, במועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, הגיעה המתלוננת לביתה של ב׳ על מנת לבקרה. עם תום הביקור, בשעות הערב, הלכה ב׳ לעבודה במשמרת לילה והמתלוננת נסעה לתחנה המרכזית בעפולה במטרה לחזור לביתה. משהגיעה לתחנה המרכזית וגילתה שלא ניתן להיכנס אליה עקב אירוע בטחוני, חזרה המתלוננת, בלית ברירה, לביתה של ב׳ על מנת ללון שם. במהלך שעות הלילה, ניצל הנאשם את שהותה של המתלוננת בביתה של ב׳, ונגע בגופה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצב שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית. בהמשך הורה הנאשם למתלוננת ללכת עימו לחדר השינה שלו ושם בעל אותה בהחדרת איבר מינו לאיבר מינה, שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצבה שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית.

16. במעשיהם המתוארים לעיל:

הנאשם:

• א. בעל את המתלוננת, בשתי הזדמנויות, שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצבה, שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית, בהיותה קטינה ובהיותו בן משפחתה של המתלוננת.

• ב.  עשה במתלוננת מעשים מגונים לשם גירוי, סיפוק או ביזויי מיניים, שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצבה, שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית, בהיותה קטינה ובהיותו בן משפחתה של המתלוננת.

• ג.  בעל את המתלוננת, שטרם מלאו לה 21 שנים, והיא בת משפחתו, בהזדמנויות רבות, שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצבה, שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית.

• ד. בעל הנאשם את המתלוננת בהזדמנויות רבות, שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצבה, שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית.

• ה. בשתי הזדמנויות בעל הנאשם את המתלוננת שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצבה, שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית, תוך גרימת הריון.

• ו.  עשה הנאשם במתלוננת מעשה סדום בהזדמנויות רבות, שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצבה, שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית.

• ז.  בעל את המתלוננת בהזדמנויות רבות, בצוותא חדא עם הנאשמת, לאחר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד מהם או שניהם, שלא בהסכמתה החופשית של המתלוננת ותוך ניצול מצבה, שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית.

• ח. עשה הנאשם במתלוננת מעשה סדום בהזדמנויות רבות, בצוותא חדא עם הנאשמת, לאחר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד מהם או שניהם, שלא בהסכמתה החופשית ותוך ניצול מצבה, שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית.

• ט. ביצע במתלוננת מעשים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים בהזדמנויות רבות, בצוותא חדא עם הנאשמת, לאחר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד מהם או שניהם, שלא בהסכמתה החופשית של המתלוננת ותוך ניצול מצבה, שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית.

הנאשמת:

• א. בעלה את המתלוננת, בצוותא חדא עם הנאשם, לאחר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד מהם או שניהם, שלא בהסכמתה החופשית של המתלוננת ותוך ניצול מצבה, שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית.

• ב. עשתה הנאשמת במתלוננת מעשה סדום בהזדמנויות רבות, בצוותא חדא עם הנאשם, לאחר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד מהם או שניהם, שלא בהסכמתה החופשית של המתלוננת ותוך ניצול מצבה, שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית.

• ג.  ביצעה במתלוננת, בצוותא חדא עם הנאשם, מעשים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, לאחר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד מהם או שניהם, שלא בהסכמתה החופשית של המתלוננת ותוך ניצול מצבה, שמנע ממנה לתת הסכמה חופשית.

• ב. הוראות החיקוק שלפיהן מואשמים הנאשמים:

הנאשם:

1.  עבירות מין במשפחה (אינוס) – עבירה לפי סעיפים 351(א)+ 345(א)(1) + 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל״ז- 1977 (שתי עבירות).

2.  עבירות מין במשפחה (מעשים מגונים) – עבירה לפי סעיפים 351(ג)(1) + 348(א) + 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל״ז- 1977 (ריבוי עבירות)

3.  עבירות מין במשפחה (אינוס) – עבירה לפי סעיפים 351(ב)+ 345(א)(1) + 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל״ז- 1977 (ריבוי עבירות).

4.  אינוס – עבירה לפי סעיפים 345(א)(1) + 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל״ז- 1977 (ריבוי עבירות)

5. אינוס – עבירה לפי סעיפים 345(ב)(3) + 345(א)(1) + 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל״ז- 1977 (שתי עבירות)

6.  מעשה סדום – עבירה לפי סעיפים 347(ב) + 345(א)(1) + 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל״ז- 1977 (ריבוי עבירות)

7.  אינוס – עבירה לפי סעיפים 345(א)(1) + 345(א)(4) + 345(ב)(5) + 29 לחוק העונשין, התשל״ז- 1977 (ריבוי עבירות)

8.  מעשה סדום – עבירה לפי סעיפים 347(ב) + 345(א)(1) + 345(א)(4) + 345(ב)(5) + 29 לחוק העונשין, התשל״ז- 1977 (ריבוי עבירות)

9.  מעשים מגונים – עבירה לפי סעיפים 348(ב) + 345(ב)(5) + 345(א)(1) + 345(א)(4) + 29 לחוק העונשין, התשל״ז- 1977 (ריבוי עבירות).

הנאשמת:

1.  אינוס – עבירה לפי סעיפים 345(א)(1) + 345(א)(4) + 345(ב)(5) + 29 לחוק העונשין, התשל״ז- 1977 (ריבוי עבירות)

2.  מעשה סדום – עבירה לפי סעיפים 347(ב) + 345(א)(1) + 345(א)(4) + 345(ב)(5) + 29 לחוק העונשין, התשל״ז- 1977 (ריבוי עבירות)

3.  מעשים מגונים – עבירה לפי סעיפים 348(ב) + 345(ב)(5) + 345(א)(1) + 345(א)(4) + 29 לחוק העונשין, התשל״ז- 1977 (ריבוי עבירות).

ג. עדי התביעה

1.  רס״ב אריאלה בוגנים, מ.א 1047414, תחנת חיפה, משטרת ישראל.

2. אי- תוזמן באמצעות המאשימה.

3.  סמדר רובינשטיין, ת״ז 024587404, אלון הגליל מיקוד 1792000.

4.  אורטל כהן, ת״ז 066436338, רח׳ הרצוג 12 כניסה ד, עפולה.

5.  שחר אבוקסיס, ת״ז 302486543, רח׳ יהושע חנקין 23, עפולה.

6.  פקד ד״ר עידו קרון, מעבדת דנ״א וביולוגיה, מז״פ, משטרת ישראל.

7.  רפ״ק סיגל ברליין, מעבדת דנ״א וביולוגיה, מז״פ, משטרת ישראל.

8.  ד״ר לב ווסקויבוניק, מעבדה ביולוגית, מז״פ, משטרת ישראל.

9. ד״ר מוראד כיאט, מנהל מעבדה ביולוגית בי״ח העמק.

10. רס״ר סימה אברהמי, מ.א 1219898, משרד מוצגים מז״פ, משטרת ישראל.

11. רס״ב אריה גולדנברג, מ.א, תחנת עפולה, משטרת ישראל.

12. רינת בלבצ׳ן, מח׳ רשומות רפואיות, המרכז לבריאות הנפש באר שבע.

13. שורי שולב, עמותת נווה מלכישוע.

14. מרגלית שני מועלם, כפר הנוער רמת הדסה.

15. שמואל, מנהל עמותת נתיב אור.

16. עו״ס נטלי פורליט, המחלקה לשירותים חברתיים עיריית חיפה.

17. עו״ס יעל שפירא, המחלקה לשירותים חברתיים, עיריית חיפה.

18. עו״ס מיכל כהן, המחלקה לשירותים חברתיים, עיריית חיפה.

19. עו״ס שרית גלסברג, המחלקה לשירותים חברתיים, עיריית חיפה.

20. אירית מולר-צ׳יקישב, המחלקה לשירותים חברתיים, עיריית מגדל העמק.

21. ד״ר מיכאל דויטש מ.ר 10640, בית חולים רמב״ם.

22. קארין חזן, מדור תיעוד רפואי מרפאות חוץ, בית חולים רמב״ם.

23. ד״ר רוני אברהמי, מ.ר 18932, בית חולים רמב״ם.

24. ד״ר סיון כליל דרורי, מחלקה פסיכיאטרית, בית חולים העמק.

25. רס״מ מיכל שריקי, מ.א 1010008, תחנת מגדל העמק, משטרת ישראל.

26. נציג חברת קדישא חיפה

27. סלי ברקוביץ, אגף הרווחה והשירותים החברתיים, עיריית נצרת עילית )נוף הגליל)

28. ד״ר לאוניד בראודה, מ.ר 27507, קופ״ח כללית, רח׳ האלה 2, מגדל העמק.

29. ד״ר איתן פולאק, מ.א 33196, קופ״ח כללית, רח׳ האלה 2, מגדל העמק.

30. שירן בן שושן צברי, קלאב האוס, נצרת עילית.

31. מעיין שמיר-דינרמן, עמותת בית חם.

32. ד״ר ילנה גורליק, ר.מ 22536, המרפאה לבריאות הנפש נצרת עילית.

33. יוסי קנוטופסקי, רכז שיקום, משרד הבריאות מחוז צפון.

34. ד״ר לילי גולדרינג, מ.ר 15529, קופ״ח כללית מחוז צפון.

35. נטע ניר, טיפול יום פסיכיאטריה, בית חולים העמק עפולה.

36. ד״ר אנה ויינשטיין, מ.ר 9584, קופ״ח כללית מחוז צפון.

37. ד״ר נחמה ריבקין, מ.ר 75842, בית חולים העמק, עפולה.

38. ד״ר עמיחי הר אבן, מ.ר 36824, בית חולים העמק, עפולה.

39. ד״ר אורית צור, מ.ר 17859,מח׳ מתבגרים עומר, עפולה.

40. עו״ס שרה יניב, מרפאת בריאות הנפש מגדל העמק.

41. עו״ס אושרת חסון, עיריית מגדל העמק.

42. חגית, עו״ס פנימיית נתיב אור

43. ניצן, עו״ד פנימיית נתיב אור

44. פרופ׳ יונתן בנימין, מרפאת אבן סינא, קופ״ח כללית, חיפה.

45. עו״ס גלית איסלר, מרפאת אבן סינא, קופ״ח כללית, חיפה.

46. ד״ר עמרי עמרם גפני, מ.ר30257, מרפאת ברזיל טלביה, קופ״ח כללית.

47. ד״ר שלמה אליהו, מ.ר 20892, קופ״ח כללית.

48. ד״ר גימבורג גנדי, מ.ר 26096, קופ״ח כללית.

49. ד״ר מיכל לביא, מ.ר 34074, קופ״ח כללית.

50. ד״ר הדסה לולב, מ.ר 31315, קופ״ח כללית.

51. ד״ר יוסף מרזל, מ.ר 16218, מח׳ טיפול נמרץ ילדים, בית חולים העמק.

52. ד״ר סילביה פולדי, מ.ר 35936, בית חולים העמק.

53. ד״ר קלרי פלמר-פיש, מ.ר21192, בית חולים העמק.

54. ד״ר מרינה פניקוב, מחי פגים, בית חולים העמק.

55. ד״ר אילנה צ׳רבינסקי, מ.ר 24614, בית חולים העמק, עפולה.

56. חוה נביאן, מ.ר 111692, מחלקת נשים ויולדות, בית חולים העמק, עפולה.

57. שושי סבג, מ.ר 3488, מח׳ נשים ויולדות, בית חולים העמק, עפולה.

58. ד״ר שירי שתיל, מח׳ נשים ויולדות, בית חולים העמק, עפולה.

59. ד״ר גלעד גבריאל, מ.ר 12010, מחלקת נשים ויולדות, בית חולים העמק, עפולה.

60. ד״ר נילי גבאי סער, מ.ר 74551, בית חולים העמק, עפולה.

61. ד״ר מ. קומר, מ.ר 9647, בית חולים העמק, עפולה.

62. נופר תורג׳מן, המחלקה לרישום ומידע רפואי, בית חולים העמק, עפולה.

63. שרון קאופמן, בית ספר תיכון ע״ש רוגוזין, מגדל העמק.

64. עו״ס דורון פלק, מ.ר 10161, מרכז רפואי העמק, עפולה.

65. עו״ס ליליאן לבבי, מ.ר 2092, מרכז רפואי העמק, עפולה.

66. עו״ס ג׳ני זילס, מ.ר 12396, מרכז רפואי העתק, עפולה.

67. עו״ס אירנה לידסקי, מ.ר 13147, מרכז רפואי העתק, עפולה.

68. ד״ר דיאנה ג׳בארין, מ.ר 73076, מרכז רפואי העמק, עפולה.

69. ד״ר והיב סכראן, מ.ר 018034, מרכב רפואי העמק, עפולה.

70. ד״ר טניה חנצ׳יס, מ.ר 26802, קופ״ח כללית.

71. ד״ר ענבל שהם, מ.ר 31073, קופ״ח כללית.

72. ד״ר ינטה קופלמן, מ.ר 016472, קופ״ח כללית.

73. קארין מור, היחידה לתיעוד רפואי, קופת חולים כללית, רח׳ ז׳בוטינסקי 7, בני ברק.

פל״א 323528/16 )תחנת חיפה)

עינב איטסקו גולד, עו״ד

סגנית בכירה א׳ בפרקליטות מחוז חיפה – פלילי

הודעות לנאשמים

על פי סעיף 15א(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי )נוסח משולב), התשמ״ב – 1982 מודיעה המאשימה כי קיימת אפשרות שתבקש מבית המשפט להטיל על הנאשמים עונשי מאסר בפועל אם יורשעו.

הנאשמים יכולים לבקש שימונו להם סנגורים ציבוריים , אם מתקיימים בהם אחד התנאים לזכאות נאשם לייצוג, המנויים בסעיף 18)א) לחוק הסנגוריה הציבורית, התשנ״ו – 1995.

בתמונה: אחת העדות בתיק יעל שפירא, עו"ס מרוחה חיפה הידועה לשמצה בפמינאציות שלה.

PDF

כתב אישום נגד הוריה של שני בר מור ששכבו איתה 13 שנים 24567-08-22

 

להלן החלטה בעליון בתיק הפלילי שהוגש נגד ההורים

 

בש"פ 1275/23 – פלוני,פלונית נגד מדינת ישראל

בבית המשפט העליון

בש"פ 1275/23

לפני:

כבוד הנשיאה א' חיות

המבקשים:	1. פלוני
	2. פלונית

נגד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה להעברת מקום דיון מיום 14.2.2023

בשם המבקשים:

עו"ד עמיקם שוחט; עו"ד לירון מלכה; עו"ד דן גלעד

החלטה

1. לפניי בקשה לפי סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 להעברת הדיון בתפ"ח (מחוזי חי') 24567-08-22 (להלן: ההליך הפלילי), אשר נפתח בבית המשפט המחוזי בחיפה, לבית משפט במחוז שיפוט אחר. כעולה מהבקשה, ההליך נפתח בעקבות כתב אישום שהוגש נגד המבקשים ומייחס להם שורה של עבירות מין כלפי בתם (להלן: המתלוננת).
2. בבקשה נטען כי לאחר הגשת כתב האישום נגד המבקשים, הגישה המתלוננת תביעה אזרחית נגד משטרת ישראל ופרקליטות מחוז חיפה בטענה כי אלו התרשלו בטיפול בתלונתה נגד המבקשים (ת"א 15074-09-22; להלן: התביעה האזרחית). לטענת המבקשים, תביעתה של המתלוננת, המתנהלת גם היא בבית המשפט המחוזי בחיפה, כוללת מידע רב על האופן שבו התנהלו גורמי התביעה בהליך הפלילי ומקימה חשש שמא לגורמי התביעה יהיה "אינטרס לקדם את ניהול הליך הפלילי לשביעות רצונה של המתלוננת". בנסיבות אלו, סבורים המבקשים כי אין מקום שפרקליטות מחוז חיפה תמשיך לנהל את ההליך הפלילי ולפיכך יש להורות על העברת מקום הדיון בהליך הפלילי למחוז צפון.
3. למען שלמות התמונה יצוין, כי מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי ביום 29.9.2022 נעתר בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' טאובר) לבקשת המתלוננת להורות על עיכוב בירור התביעה האזרחית למשך שישה חודשים, וזאת על מנת שלא לפגוע בהליך הפלילי המתנהל בימים אלו.
4. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בטענות המבקשים, לא מצאתי מקום להורות על העברת הדיון בהליך הפלילי לבית משפט במחוז שיפוט אחר. כידוע, עילה להעברת מקום דיון על רקע עילת פסלות המופנית כלפי כלל השופטים המכהנים במחוז מסוים תקום במקרים חריגים בלבד (ראומנירבים: בש"פ 2294/22 אליהו נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (26.4.2022); בש"פ8488/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (15.1.2023)). אינני סבורה כי המקרה שלפניי נמנה עם אותם מקרים חריגים. עצם הגשת התביעה האזרחית על ידי המתלוננת נגד פרקליטות מחוז חיפה – אין בה כדי להקים באופן אינהרנטי עילה להעברת ההליך הפלילי מאותו בית משפט למחוז שיפוט אחר. טענות המבקשים נוגעות לחלוקת העבודה הפנימית של גורמי התביעה, אולם כפי שנפסק, בקשה להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט אינה האכסניה המתאימה לבירור טענות אלו (ראו והשוו:בש"פ 8665/22 בייסרון נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (25.1.2023); בש"פ 7250/22 אבו גודה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (20.11.2022)).
5. נוכח האמור, אני מורה כי ההליך בתפ"ח (מחוזי חי') 24567-08-22 יוסיף להתברר בבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, ‏ט"ו באדר התשפ"ג (‏8.3.2023).

 

ה נ ש י א ה