תופעת הניכור ההורי צצה לא רק בתביעות משמורת על הילדים שאז נשים רעות וכלביות מנכרות את האבא לצרכי סחיטה.  התופעה צצה גם בעיזבונות.  כאשר האבות המנוכרים לילדהם נפטרים, ויש צוואה לטובת האישה החדשה, פתאום צצים אותם ילדים מגעילים ודוחים, שכל החיים שלהם שנאו את האבא (בגלל הסתה), והם טוענים שהעיזבון שייך להם, בגלל שהאבא היה דמנטי.  ת״ע 13־10־49954 עיזבון מוריס ראומי, מלגזן במקצועו. 

 

מקרה כזה הגיש עו"ד עידן יוחאי אדרי מנשר בשם 3 ילדים מגעילים ודוחים, שטוענים שהאבא שלהם לא היה כשיר לתת צוואה לטובת אשתו השניה,(שהמנוח חי איתה 25 שנים) ושהעיזבון שייך להם, ולא למריקה.  פשוט גועל נפש.  הילדים לא ראו את האבא שלהם 15 שנים לפני מותו, ובכלל לא ידעו להסביר למה הם טוענים שהאבא שלהם היה דמנטי… הרי בכלל לא ראו אותו 15 שנים.  ויצוין שהמנוח היה ביחסים עם אשתו השניה מריקה 25 שנים!!!!!  מתוך 25 שנים היה נשוי למריקה 15 שנים!

 

הילדים המגעילים הם שמעון ראומי ת.ז. 027440957, ענת רואימי ת.ז. 33247420 וניסים רואימי ת.ז. 34358929.  

יוחאי אדרי הצטייד בחוות דעת של אלינה גופמן שהיא בכלל כוסמטיקאית שעושה מיצוקים ובוטוקסים, שכתבה שבגלל שנפל על הראש של המנוח מטען כבד, המנוח מוריס הפך דמנטי. לכן לטענתה הצוואה פסולה והילדים הם היורשים.

 

 

ליאורה גוברין באת כוח מריקה האישה השניה שאלה ובצדק, באיזה חוצפה הילדים טוענים שהאבא שלהם דמנטי, אם לא ראו אותו 15 שנים??????

ליאורה גוברין הביאה פסיכיאטר איזידור ברטהולץ שטען שהמנוח סבל מדמנציה קלה, אבל היה כשיר לצוות.

 

 

להלן הסיכומים שגישה האישה מריקה ראומי

 

בפני כב׳ השופטת ענבל קצב קרן

בעניין: עזבון המנוח מוריס לאומי ת.ז. 068448588 ז״ל (להלן "המנוח")

ובעניין:

1.   שמעון לאומי, ת.ז. 27440957

2.   ניסים ראומי, ת.ז. 34358929

3.   ענת ראומי, ת.ז. 33247420

ע״י ב"כ עו״ד עידן יוחאי אדרי מרח׳ התעשייה 35, נשר

טל: 04-8202037, פקס: 04-8202038

המבקשים המתנגדים

נגד

1. מריקה לאומי, ת.ז. 048766034

ע״י עוה״ד אייל ווקסלר רח׳ ויצמן 63/4 נהריה טל. 04-9512955 פקס 04-9512982

2. מדינת ישראל (עבול צה״ל)

ע״י האפוטרופוס הכללי מחלקת עזבונות לטובת המדינה מרח׳ יפו 216, ת.ד. 36278, ירושלים 94383 טל׳: 02-6595622, פקס: 02-6462772

המשיבים

סיכומים מטעם משיבה מס' 2

 

בהתאם להחלטות בית המשפט הנכבד מיום 21.12.16 ומיום 2.1.17, מוגשים בזאת סיכומי המשיבה כדלקמן.

בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת לדחות את ההתנגדות שהוגשה על ידי המבקשים/מתנגדים (להלן־המתנגדים) ולקיים את צוואתו של המנוח מיום 4.7.2007. כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המתנגדים בהוצאות המשפט ובשכ״ט עו״ד המשיבה מס׳ 2 .

רקע כללי אודות תנומת שאינו שמי במחלוקת

המנוח מוריס ראומי ז״ל נולד במרוקו בשנת 1958, עלה לארץ בשנת 1963. בהיותו בן 19 התחתן ומנישואים אלו נולדו לו שלושה ילדים: שמעון ראומי, ניסים ראומי וענת ראומי (המתנגדים).

המנוח התגרש מאשתו הראשונה ונישא לגב׳ מריקה ראומי (המשיבה מס' 1). השניים חיו יחדיו כ-25 שנה אשר 11 מתוכם כזוג נשוי. המנוח עבד כמלגזן למחייתו ובתאריך 30.4.1999 נפצע בתאונת עבודה. לאחר המנוח לא הוכרז מעולם כחסוי, לא מונה לו אפוטרופוס, הוא חי בביתו עם רעייתו וניהל חיים רגילים.

המנוח עשה צוואה בפני עדים בתאריך 4.7.07 לפיה הוריש את כל עזבונו לרעייתו, המשיבה מס׳ 1, וקבע את המחלקה האונקולוגית ילדים בבית החולים בנהריה (המשיבה מס׳ 2) כיורשת אחר יורשת להנצחת שמו. מר מוריס ראומי ז״ל נפטר בתאריך 24.7,13 (להלן- המנוח).

המתנגדים הגישו בקשה לצו ירושה בענין עזבונו של המנוח ביום 28.8.13 ואילו גב׳ מריקה ראומי הגישה התנגדות לבקשה למתן צו ירושה ביום 1.10.13. המשיבה מס׳ 2 הגישה בקשה לקיום הצוואה מיום 4.7.07 ביום 10.11.14, מיד לאחר שנמסרה לה.

נימוקי המתנגדים לקיום הצוואה היו;

1 . טענה לגבי כשירות המנות לעשות צוואה – טענה שבמועד עשיית הצוואה המנוח לא הבין את טיבה של הצוואה (ס׳ 26 לחוק הירושה).

2. הצוואה נעשתה כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת (סי 30 לחוק הירושה).- לא הוגשו על ידי המתנגדים כל ראיות לתמוך בטענה זו.

לאור האמור לעיל נקבע על ידי בית המשפט הנכבד כי הצדדים יגישו סיכומיהם . בבית המשפט הנכבד נחקרו העדים וכן נשמעה עדות המומחה מטעם בית המשפט ד״ר איזידור ברטהולץ, פסיכיאטר.

כשרות המנוח לערוך את הצוואות:

1. המשיבה תטען כי, כידוע ,נטל ההוכחה והשכנוע בדבר אי תקפות הצוואה, כביכול ,רובץ על כתפי המתנגדים לה והם כשלו ולא עמדו ברף הנדרש. " נטל הראיה המוטל על הטוען כי אדם שחלף מן העולם ושלא ניתן לבודקו היה חולה נפש, כאמור, כבד ביותר" (ע״א 724/87 כלפה(גולד) נ׳ גולד, פ״ד מח׳ 1, 22 פסקה 9), מכו, שכל אדם כשר לעשות צוואה, אלא אס כשרות זו נשללה ממנו כדיו״ (ע״א 851/79 שלומית בנדל נ׳ דורון בגדל, פ״ד לה(3) 101, פסקה 8 לפסק דינו של השופט ברק).

2.  החזקה בדיני הירושה בישראל הינה שעורך הצוואה היה כשיר לעשותה; "כידוע, הכלל הוא, כי כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו, וכל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בספק דין של בית משפט" (ס׳ 1 ו-2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ״ב- 1962).

3.  המשיבה מס׳ 2 תטען כי במועד הצוואה או בסמוך לו אין כל מסמך המעיד על היעדר כשרותו הרפואית של המנוח לערוך צוואה.

4.  הלכת בתי המשפט קובעת כי: " דין והלכה הם, ששאלת כשרותו של מצווה תוכרע על-פי יום עשייתה של הצוואה״ כך לשונו של סעיף 26 לחוק הירושה, המדבר על צוואה שנעשתה "בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה"

( ע״א 1212/91 קרן ליב״י נ׳ בינשטוק, פ״ד מ״ח (3) 735,723)

5. המסמך הרלבנטי הסמוך ביותר לפני עשיית הצוואה הוא מסמך בדיקת מעקב במרכז לבריאות הנפש מיום 8.2.07 בו נקבע כי המנוח " עונה לשאלות לעניין, אפקט תואם".

6. המסמך הרלבנטי הסמוך ביותר לאחר עשיית הצוואה הוא מסמך לפיו ב7ס.7ס,22- נראה כי ״ אפקט תואם לנסיבות שיחה״, ״עונה לעניין על שאלות״ (מסמך 15 בחרות דעתו של ד" ר ברטהולץ).

7. עינינו הרואות כי מהמסמכים הרפואיים הסמוכים ביותר לעשיית הצוואה עולה כי המנוח היה כשיר לחלוטין לעשות צוואה.

8. על מנת לשלול את כשרותו של אדם לעשות צוואה אין די בספקולציות, כפי שנעשו ע״י המתנגדים. יש צורך בראיה ממשית המצביעה על העדר כשרות במועד הרלוונטי נטל ההוכחה מוטל על כתפיו של הטוען לחוסר כשרות. לא הוצגה בפני בית המשפט ראיה חותכת אשר מוכיחה באופן חד וברור כי המנוח אינו היה כשיר בעת כתיבת הצוואה.

9.  למעלה מן הצורך ולמען הזהירות, נדון בנושא ונתייחס להלן למסמכים הרפואיים, לחוות דעת המומחה ולעדותם של עדים שהעידו בפני בית המשפט הנכבד.

חוות דעתו של ד״ר איזידור ברטהולד, פסיכיאטר (מומחה מטעם בית המשפט):

10. אין מחלוקת כי ד״ר ברטהולץ איזידור הינו מומחה כשיר וראוי לחוות את דעתו ולקבוע האם לאור החומר הרפואי אשר הוצג לפניו המנוח היה כשיר לערוך את הצוואה.

11. אין מחלוקת כי ד״ר ברטהולץ איזידור אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט חינו מומחה ראוי ועתיר נסיון לחוות את דעתו ולקבוע לאור החומר הרפואי אשר נמסר לו כי המנוח חיה כשיר לערוך את הצוואה שלו.

12. המומחה מטעם בית המשפט, דייר ברטהולץ (להלן- המומחה) קבע חד משמעית בחוות דעתו (בע״מ 6 בסיכום): "לפי החומר הרפואי שעומד לרשותי מר ראומי ז״ל היה כשיר מבחינה קוגניטיבית לערוך צוואה בתאריך 4.7.07״

13. אין מחלוקת כי המנוח לא סבל מהפרעות נפשיות לפני התאונה (וראה חוות דעתו של המומחה בע״מ 4 בחלק הדיוני) ולאור עדותה של גב׳ מריקה ראומי (ע״מ 21 שורה 18) ש׳: האם לפני התאונה, המנוח טופל פסיכיאטרית"׳ ת׳: יי לא. הוא היה מטופל אצל ד״ר דיאמונד 3 פעמים אחרי התאונה. לפני התאונה לא״, ש׳; "האם לפני התאונה המנוח לקח כדורים פסיכיאטרים?" ת^, ־ "לא. גם אחרי לא."

14. ביום 30.4.1999 המנוח נפגע באורח קשה בתאונת עבודה, כאשר ארגז של קופסאות שימורים נפל על ראשו וחזהו. בזמן אשפוזו בבית החולים רמב״ם ביום 9.5.1999 אובחן כסובל מ- "המטומה סובדורליתי׳ בגומה האחורית ו״קונטוזיות מוחית". במכתב השחרור מבית החולים מיום 9.5.1999 נכתב כי "נראה כי שטפי הדם היו בהליך ספיגה, אין לחץ תוך גלגלתי מוגבר ואילו חדרי המוח במקום ובגדול הנורמה. מצבו הנירולוגי־ בהכרח מלאה, דיבור תקין, אין חוסר מוטורי ואין סימנים פתולוגיים." (מצוין כמסמך מס׳ 1 לחוות הדעת של המומחה.)

15. בחוות הדעת הרפואית בתחום הפסיכיאטריה (ד״ר פולק חווה) ביום 12.12.2000 ( מסמך 10 לחוות הדעת) אובחן המנוח כסובל "מהפרעת אישיות אורגנית על רקע חבלת ראש עם דמנציה" באבחון שבוצע לא הוגדרה רמת הדמנציה האם הינה קלה/ בינונית/ קשה.

16. בשנת 2000 עבר המנוח אבחון קוגנטיבי ע״י מרכז רפואי רמב״ם המחלקה הנוירוכירוגיה. במסמך מיום 13.3.00 החתום ע״י ד״ר דוריטה קליאוט אשר ממצאיה מאופיינים לפגיעה המוחית ממנה סבל ״ אנצפלומלציה פרונטלית ימנית״ (מסמך 13 לחוות הדעת).

17. המומחה מציין בחוות דעתו( ע״מ 5) מציין שמשנת 2000 המנוח עבר מספר הליכים כירורגיים הדורשים חתימה על מסמכים רפואיים והסכמה מודעת. לחתימתו הייתה השלכה כבדת משקל על חייו. ובכל זאת לא נעשו אמצעים על מנת למנות לו אפוטרופוס לגוף, מחשש לחוסר כשירות כפי שטוענים המתנגדים.

18. בבדיקת מעקב לבריאות הנפש בתאריך 8.2.07 נראה כי " לשאלות עונה לעניין, אפקט תואם״. בתאריך 22.07.07 נראה כי " אפקט תואם לנסיבות שיחה", "עונה לעניין על שאלות״ (מסמכים 17 לחוות הדעת).

19. אבחנת המנוח ע״י המומחה בחוות הדעת שלו הייתה כי הוא סובל "מדמנציה אשר אינה גורפת כעניין משפטי כלל, בעניין הכשרות לצוות כפרט. כידוע גם מי שיש לו אפוטרופוס (שאינו פסול דין) יכול לצוות".

20. למומחה נשלחו שאלות הבהרה , הוא השיב עליהן ואף אף נחקר על חוות דעתו ע״י ב״כ המתנגדים ולמרות כל האמור לא שינה את עמדתו היות ולאור המסמכים הרפואיים שעמדו לרשותו המנוח היה כשיר לערוך את הצוואה כאותה עת.

הפרכת טענות המתנגדים:

21. בענייו העמדה הרפואית: המתנגדים טוענים בתוקף כי המנוח לא היה כשיר מבחינה רפואית לערוך את הצוואה ומתנגדים לחוות דעתו של המומחה הקובעת כי הוא אכן היה כשיר. המתנגדים מסתמכים על בדיקות רפואיות שנערכו שנים רבות לפני עריכת הצוואה ושנים אחריה (ס׳ ?1 (ג), 19 (ה/ 19 (ו) לסיכומי המתנגדים) ומתעלמים לחלוטין מהעובדה שנערכו בדיקות במרפאה לבריאות הנפש בתקופה סמוכה לעריכת הצוואה ב 4.7.07 אשר בהם נראה כי המנוח ״עונה לשאלות לעניין״( מתוך חוות דעתו של המומחה ע״מ 5).

22. המתנגדים טוענים עוד כי המנוח היה דמנטי בעת עריכת הצוואה. אין מחלוקת על היותו דמנטי, אך השאלה באיזו סוג ודרגה של דמנציה מדובר, כך טען המומחה בעדותו (ע״מ 45 שורה 14). לאור חוות דעתו של המומחה ישנן דרגות שונות של דמנציה וזר לא נקבעה למנוח בשום שלב. על אף שלדעתו של המומחה המנוח סבל מדמנציה קלה, דמנציה כשלעצמה אינה סיבה מספקת כדי לשלול כשירות לערוך צוואה. ישנן דרגות רבות לדמנציה ואנשים רבים הסובלים ממנה מצליחים לנהל אורח חיי□ תקין. " גם אדם הסובל מהפרעות נפשיות, אי יציבות וכיוצא באלה, אין בכך כדי לשלול את כושרו לבצע פעולות משפטיות וביניהן צוואה, כל עוד, כאמור, עומד הוא בתנאי בסעיף 26 סיפא, קרי יודע להבחין בטיבה של הצוואה״ ( ע״א 724/87 כלפה (גולד) נ׳ גולד, פ״ד מח׳ 1,22 פסקה 10).

23. המתנגדים טוענים כי מצבו של המנוח , לאחר תאונת העבודה שהתרחשה בשנת 1999 הדרדר, עם השנים וכי הידרדרות זו בלתי הפיכה. המומחה מטעם בית המשפט בעדותו לא מסכי□ עם אמירה זו וקובע כי רק במקרה של דמנציה וסקררלית המצב לא הפיך. במקרה של המנוח "יש כמה מסמכים המעידים על כך שמבחינה קוגניטיבית המנוח היה בסדר גמור, ואף חתם על הסכמה מודעת לניתוחים, ז״א שהוא מבין מה מצבו, מבין מה התוצאות, זה דורש חרבה יותר קוגניציה מלחתום על צוואה. צוואה אין דרישות מיוחדות , אבל לחתום על ניתוח כשתהשלכה היא מידית זה הרבה יותר מורכב " (ע׳ 43 שורות 16-20 , לחקירת המומחה בבית המשפט).

24. המתנגדים מעלי□ טענות וספקולציות מופרכות כגון חוסר כשירות היות והמנוח ערך את הצוואה אצל ב״כ המבקשת ובנוכחותה (סעיף 26 לסיכומי המבקשת). בני הזוג הנשוי ערכו ביניהם צוואה הדדית (בשני מסמכים נפרדים), כשמה כן היא, ולכן מן ההגיון שאשתו תהיה נוכחת בעת כתיבת הצוואה, אחרת לא תהיה וו צוואה הדדית. לפי סעיף 8(א) לחוק "בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזרג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזרג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות). "היסוד הצורני הנדרש בין שני מסמכים שנערכו ובין מסמך אחד, אין בו כדי להקנות נופך צורני מיוחד לסוג זה של צוואות, למעט הדרישה של אותה עת" (דיני הירושה ועיזבון, שאול שוחט, מהדורה שביעית מורחבת ומעודכנת התשע״ד-2014) בני הזוג הורישו באותו במעמד את רכושם אחד לשנייה, ונתנו הוראות זהות לאשר יקרה כאשר בן הזוג השני יילך לעולמו. כך, שאף לטענה זו אין שחר.

25. המתנגדים עוד טוענים כי הצוואה נערכה ביום שבו הגיע המנוח יחד עם זונתו למשרדם של עורכי הדין, ואילו נערכה בו במקום תוך מספר דקות (סעיף 27 לסיכומי המתנגדים)-טענה זו תמוהה ולא הוצגו בפני בית המשפט הנכבד ראיות בנושא זה. לכן מבקשת השיבה מבית המשפט הנכבד, להתעלם מטענה זו.

26. המתנגדים בסיכומיהם טוענים כי קיימת סתירה בין אמירות המנוח בצוואה המעידות על "דעתו הצלולה", "מיושב בדעתו" למסמכים הרפואיים שלטענתם אינם עומדים בקנה אחד.( סעיף 28 לסיכומי המתנגדים) כאשר עסקינן בכושרו של אדם לעריכת צוואה הרי שעל המתנגד מוטל הנטל להוכיח העדר כושר מוחלט לעשות צוואה ולא רק להעלות ספקות. העלאת ספקות אינה מספקת בכדי לקבוע כי המנוח אינו היה כשיר לערוך את הצוואה.

" משקלן המצטבר של כל ראיות אלו מוליך, לדעתי, למסקנה, כי המתנגדים לקיים הצוואה לא עלה בידם להסיר את נטל השכנוע המוטל עליהם לשלול את כשרותו של המצווה. לעניין זה נזכור, שכדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל על הטוען להיעדר כשרות לצוות, אין די בהעלאת ספקות גרידא"

(ע״א 1212/91 קרו ליב״י נ׳ בינשטוק, פ״ד מ״ח (3) 723,737)

27. בסעיפים 44-46 לסיכומי המתנגדים, הם טוענים כי בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט נפלו פגמים במלאכתו להגיע לחקר האמת. לטענתם "היות ובית המשפט נטול מומחיות מקצועיות יש לבחון את רמתו המקצועית של המומחה בהתאם לראיות החיצוניות" כלומר סתירת עמדתו המקצועיות ע״י הצד שמנגד. לכן חם טוענים כי על בית המשפט הנכבד לתת לחוות דעת זו משקל ראייתי נמוך. טענות אילו הינן ניסיון כושל להטיל דופי בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט היות והמלצותיו אינן עולות בקנה אחד עם טענותיהם של המתנגדים. המשיבה תציין כי חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט קמה מכוח הוראות סד״א ס׳ 130 (א): "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן – מומחה מטעם בית המשפט). עמדתו של מומחה זה הינה ניטרלית וחסרת כל אינטרס לצידוד אחד הצדדים, מטרת חוות דעת וו נועדה "לקצר תהליכים ולייעל את הדיון", ולהווה "כלי עזר עבור בית המשפט בבואו להחליט בנושא שאינו בידיעתו השיפוטית״ (שוחט ושאוה, בעט׳ 291).

המשיבה עוד תדגיש כי למתנגדים ניתנה האפשרות לחקור את המומחה בהתאם ואולם חקירתם לא העלתה כל ספק באמיתות חוות הדעת ונכונותה.

לכן תטען המשיבה כי אין כל מקום להטיל ספק באמינות חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט.

28. בסעיפים 47-49 לסיכומי המתנגדים מציגי□ מקרים בהם בית המשפט העדיף לשמוע את עדותו של מומחה מטעמם על פני מומחה מטעם בית המשפט. תחילה תציין המשיבה כי לפי סעיף 8 (ג) לחוק בתי משפט לענייני משפחה במקרים בהם:

"מונה מומחה או יועץ מטעם בית המשפט, לא יהיה בעל דין רשאי להביא עדות נוספת של מומחה מטעמו, אלא ברשות בית המשפט."

במקרה דנן בית המשפט הנכבד לא ראה כל צורך בעדות נוספת מטעם המתנגדים היות ועדותו של המומחה מטעמה הייתה מקצועית וראויה, קל וחומר במקרה שלנו שניתנה למבקשת האופציה לשאול אותו שאלות מקדמיות ולחקור אותו. על כן לטענה זו אין כל חשיבות בשלב זה של הסיכומים ובכלל.

29. בסעיף 54 לסיכומי המתנגדים נאמר כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הינה "עמוסה בתמיהות, וכי לא ניתן משקל לעובדה כי המנוח סבל מפגיעת ראש, היה דמנטי וחסר כשירות לחתום על המסמך". לא ברור כלל הבסיס לטענות אלה כאשר בחוות דעתו של המומחה כתוב באופן חד ובדוד כי המנוח סבל מפגיעה מוחית – "אנצפלומציה פרונטלית ימנית״ (חוות דעת המומחה עמוד 5). לעניין הדמנציה הסביר המומחה בחוות דעתו כי האומנם המנוח אובחן בדמנציה, אך לא נמסר אודות דמתת ובנוסף לעניין הכשרות לצוות אין לה כל משקל משפטי, היות וגם מי שיש לו אפוטרופוס (שאינו פסול דין) יכול לצוות (חוות דעת המומחה ע״מ 5) ואכן סעיף 26 לחוק, הכשרות לצוות: "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה.", המומחה קבע כי המנוח היה כשיר לחתום על הצוואה באותו מועד, מה גם שהבדיקות שביצע לפני ואחרי מועד חתימת הצוואה יצאו תקינות (כפי שנאמר בסעיפי□ הקודמים).

30. המתנגדים בסיכומם מפנים לס׳ 54 (א) לחוק הירושה תשכ״ה-1965 רכן לפסק דין בעניני מיסוי ,ע״א 165/82 קיבוץ חצור נ^, פקיד שומה רחובות, הקובע כי במקביל לבחינת לשון הטקס יש לבחון את הנסיבות החיצוניות. לא ברור מאי נפקא מינא: מבחינת לשון הטקסט אין כל בעיה, היות והנוסח הצוואה ברור ואין כל ספק כי רצונו של המנוח היה להוריש את כל רכושו לאשתו וכשהיא תלך לעולמה, למחלקה אונקולוגית- ילדים בבית החולים נהריה תוך דרישת הנצחה שלו ושל אשתו, המשיבה מס׳ 1, תבדל״א.

ולראיה בעדותו בבית המשפט ביו□ 22.9.15 (ע״מ 17 שורה 20) של עו״ד דוד רוזן אשר ערך לבני הזוג את צוואת□ ציין כי: "זו צוואה רגילה בהחלט. אותה שבלונה. לא עשיתי היערכות מוקדמת למש׳ ראומי״ , לכן אין כל בעיה עם לשון הצוואה שכן רצונו של המנוח ברור לחלוטין.

31. המשיבה תבקש לדחות על הסף כל טענה שבח אד□ אשר מחליט לתרום את עזבונו למען מטרה ציבורית, יש בה כדי להעיד על מצב נפשי לא תקין.

32. המשיבה תציין חזקה כי צוואה שנערכה ע״י נוטריון, הרי שהנוטריון פעל כדין והסביר למנוח את משמעות הצוואה והוראותיה, הנטל המוטל על כתפיו של אדם להוכיח כי המצווה לא היה כשיר לערוך את הצוואה לאחר מותו גדול מנשוא. "שלילת הכושר לצוות מאד□ שמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות כן, אינה עניין של מה בכך, כך שהנטל לסתור את חזקת הכשרות הבסיסית הזו, לאחר מותו של אדם, הינו כבד ביותר״.( תע (ב״ש) 10־02־24485 מ.ז נ׳ פ.ז).

33. בס׳ 62 לסיכומי המתנגדים, מציינים הם כי נקודת הזמן הרלוונטית לבחינת הכשירות של המצווה הינה מועד החתימה על הצוואה, וחומר הראיות צריך להתייחס למועד זה. עוד הם טוענים כי מצבו של המנוח הלך והתדרדר עם השנים ולכן מסיקי□ הם כי לא היה כשיר לחתום באותו מועד, למרות שאין שום עדות על כך שמצבו הרפואי הלך והתדרדר. לא רק שזוהי טענה בעלמא אלא שהיא צורמת במיוחד, כשהמתנגדים עצמם, בניו של המנוח לא היו איתו בכלל בקשר כ- 15 שנה לפני מותו. הדבר עולה בבירור מעדותו של המתנגד מס׳ 1 , שמעון ראומי, בבית המשפט ביו□ 20.9.15 (ע״מ 31 שורה 10) :

״שאלה- י׳ס* 11 לתצהירך. אתה טוען שאביך לא חזר לעצמו. נכון!

תשובה- נכון

שאלה- מהיכן אתה יודע את זה?

תשובה- אני לא הייתי בקשר. אני רואה. מרים הייתה מלווה אותו והייתי רואה אותו בעיר. אני רוצה להסביר לך איך הוא היה הולך בעיר. הו היה הולך עם המקל, מסתכל למעלה עוצר וחוזר חזרה".

34. בס׳ 63 לסיכומי הטוענים המתנגדים כי אין כל ראיה לפיה בנו של המנוח היה במערכת יחסים עכורה ע□ המנוח ולכן פירוש הצוואה כלשונה משמעה סיכול רצון המנוח. המשיבה תטען שוב כי חקירתו הנגדית בבית המשפט מוכיחה בדיוק ההפך : ע״מ 29 שורה 10. ש׳: נכון שלא היית בקשר עם אביך ?, ת׳: נכון

שורה 23 ש׳: הקשר ביניכם הופסק כשלך נולד הבן השני ואז אמרת לאביך שהאחים או מי מהמשפחה לא מסכימים שהוא יהיה סנדק. ת׳: אני אמרתי. אני הייתי אצל מרים בבית, הבאתי לו את ההזמנה.". אמרתי שאבא שלה יהיה הסנדק, דוד אסולין ולא אבא שלי, כי הוא לא היה איתי בקשר ולא מגיע לו להיות הסנדק, כי נדרתי נדר".

ע״מ 30 שורה 18, ש׳: למה רצית להגיש בקשה לצו ירושה? הרי הוא היה נשוי למרים. הם חיו ביחד. למה לא שאלת אותה אם יש צוואה? ת׳: ענת, ניסים ושמעון לא ראו אף פעם ממוריס כלום בילדותו. אמרו לפחות אם אבא מוריס נפטר, לפחות להוציא כסף לנכדים. לפחות הנכדים יגידו זה מסבא מוריס".

הדברים מדברים בעד עצמם – שנים רבות לפני פטירתו לא היו המתנגדים בקשר עם המנוח ואך טבעי הוא שירצה להנחיל את עזבונו לרעייתו, המשיבה מס׳ 1, שחיתח עימו שנים רבות ולא נטשה אותו לאחר פציעתו. אולם כשמדובר בכספים התעוררו פתאום המתנגדים והוא טוענים שמגיע להם!

שורה 27 ש׳: " אתה מציין שלא היית איתו בקשר המון שנים, שלא נתת לו להיות הסנדק לילד שלן, למה הוא צרין להשאיר לן משהו? ת׳: כי הוא אבא שלי. רשום כת.ז. הביא אותי לעולם*׳.

35. בסעיף 64 לסיכומי המתנגדים טוענים הם להשפעה בלתי הוגנת של הגב׳ ראומי על המנוח. השפעה בלתי הוגנת לאור חוק הירושה סעיף 30 (א) "הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית־ בטלה" לפי פס״ז* מרום דנא 1516/95 רינה מרום נ׳ היועץ המשפטי לממשלה, נב (2) 813 על מנת להוכיח השפעה בלתי הוגנת יש להוכיח ארבעה רכיבים עובדתיים: " כיצד ועל יסוד מה עשוי בית-המשפט לקבוע, שהמצווה היה תלוי בנחנה, וכי תלותו הייתה בעוצמה מספיקה להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת? בפסיקה נעשה שימוש בביטוייה המוכרים של התלות כבאבני-בוחן, שבית-המשפט עשוי להסתייע בהן בבואו להכריע בשאלה זו. ארבעת המבחנים העיקריים הם: 1) מבחן העצמאות; 2) מבחן הסיוע; 3) מבחן הקשר עם בני-אדם אחרים 4) מבחן נסיבות עריבת הצוואה". יש להוכיח תלות מקיפה ויסודית של המצווה בנהנה עד כי ניתן להוכיח שרצונו החופשי והבלתי תלוי נפגע. המתנגדים לא הציגו אף ראיה על מנת לעמוד במבחנים, לכן המשיבה מבקשת מבית המשפט להתעלם טאמרת אגב זו.

36. המשיבה עוד טוענת כי לא רק שהמתנגדים לא הציגו ראיות התומכות בטענותיהם להשפעה בלתי הוגנת, מדובר במערכת יחסים בין בני זוג, שהיא "מערכת יחסים מיוחדת כשלעצמה ולכן על הטוען להשפעה בלתי הוגנת להרים את הנטל בלהוכיח את קיומה ואין די בהתקיימות מערכת יחסים רגילה בין בני זוג של עליות ומורדות״. תהס (חי׳) ־10738 08־12 ל.י נ׳ א.י ע״מ17.

בנוסף כב׳ הנשיא שמגר מצטט מע״א 133/84 רבטמו נ׳ זיסמו שם נאמר על ידו:

"יש הגיון פנימי רב בתזה, השוללת את קיומה של הנחה לכאורה בדבר השפעה בלתי הוגנת ביחסים בין בעל לאשתו. יתירה מזאת, ביחסיהם של בני זוג בינם לבין עצמם רגילה ומקובלת עריכתה של צוואה לפי עיקרון ההיוותרות בחיים. הדבר נעשה בהסכמה הדדית ומבטא את מציאות החיים. מי שטוען, כי צוואה נגועה בפסלות לפי סע׳ 30 הנ״ל לחוק, עליו הראיה. לא די בכך שהוא מצביע על כך שהבעל היה היוזם של הצוואה ההדדית, בי אף בבן אין רבותא: טבעי הוא, כי בני הזוג נדברים ביניהם על עיקריהן של הצוואות ההדדיות ומוסרים הנחיות בהתאם לעורך הדין".

37. אין מחלוקת כי בין בני הזוג התקיימה מערכת יחסים הדדית ושוויונית וההחלטה לבצע צוואה וקביעת תוכנה הייתה של שניהם, זאת ניתן לראות לאור העדות שנתנה בבית המשפט עו״ד ירדנה אברקי שערכה את הצוואה (ע״מ 14 שורה 18 פרוטוקול מיום 20.9.15)- שי: לא שאלת מדוע בעצם הוא מונע מילדיו לקבל חלק בצוואה! ת׳: שמהם אמרו שלא מגיע לילדים. גם הוא אמר וגם היא.

עדותו של עו״ד דוד רוזן ע״מ 17 שורה 1 ש־ "שאלת אותו לגבי הוראת היורש אחר יורש!" ת׳:" הם שניהם אמרו שלילדים שלהם הם לא רוצים להשאיר כלום. רוצים להשאיר הכול למחלקה האונקולוגית.""

38. המשיבה מתנגדת בתוקף לטענתם של המתנגדים בסעיף 68 לסיכומיהם כי הוכח שהמנוח לא היה עצמאי מבחינה שכלית והכרתית. קביעה זו נסתרה הן בחוות הדעת הרפואית של המומחה מטעם בית המשפט שקבע כי המנוח היה כשיר מבחינה קוגניטיבית לערוך את הצוואה והן בעדויות עורכי הדין שערכו את הצוואה בשנת 2007. 

עו״ד ירדנה אברקי העידה בע״מ 11 שורה 30- ש׳(20.9.15): "המנוח היה כשיר ולא הייתה בעיה, הוא עמד על רצונו מבחינתכם! ת׳: אני התרשמתי שהמצב שלו תקין, הוא היה שותף לעניין בדיוק כמו הגב? צעיר. אני חושבת שלא מלאו לא אפילו 60 אז לא ניכר שמשהו איתו לא היה תקין. עו״ד דוד רוזן ע״מ 16 שורה 8- ש׳: בהיכרותך את המנוח, האם שמת לב לכך שאינו כשירי ת׳: את המנוח הייתי פוגש בעיר מידי פעם, מדברים, היכרות שטחית. ש׳: כאדם מן הישוב, בלי בעיה כלשהי׳ ת׳: אני לא רופא. אם הייתי מבחין שמשהו לא בסדר, לא הייתי עושה צוואה. ש׳: האם אתה נוהג לשאול שאלות ולוודא כי מי שיושב בפנייך הוא מבין!, ת׳; הרשיון שלי קצת יותר חשוב מזה שאחתים מישהו שלא נראה לי".

39. לעניין החלק בסיכומיהם של המתנגדים להיבט הקוגניטיבי של עריכת הצוואה. (סעיפים 29-43) תטען המשיבה כי אין להפנות בסיכומים למחקרים רפואיים ו/או למסמכים אחרים שלא הוצגו למומחה , לא אושרו על ידו ו/או לא הוגשו כראיות. לא בית המשפט ולא הצדדים אמורים להתעמק במחקרים רפואיים כלשהם וזו אינה מומחיותם. ולכן מינה בית המשפט הנכבד מומחה מטעמו, על מנת לתת את דעתו מבחינת הפן הרפואי. מכיון שהמומחה נתן חוות דעת מעמיקה ומשכנעת ואישש בעדותו בבית המשפט את חוות דעתו שלא נסתרה, מתבקש בית המשפט הנכבד לסמוך את ידיו על חוות דעת זו ולקבוע כי המנוח היה כשיר לעשות צוואה וכי צוואת המנוח מיום 4.7.2007 תקפה לכל ענין.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את התעדות המתנגדים לצוואה, לקבוע כי הצוואה מיום 4.7.2007 תקפה ולקיים אותה.

בנוסף, מתבקש בית המשפט לחייב את המתנגדים בהוצאות המשפט ושכ״ט עו״ד המשיבה מס׳ 2.

ליאורה גוברין, עו״ד ב״כ המשיבה מס׳ 2

 

PDF

סיכומים של מריקה ראומי 49954-10-13

להלן חוות דעת של פסיכיאטרית אלינה גופמן לטובת הילדים ששונאים את המנוח

 

הפסיכיאטרית היא אלינה גופמן. רישיון  31644.  אלינה טוענת שבגלל שהמנוח עבר תאונה, ונפל עליו מטען כבד על הראש הוא הפך דמנטי, ולא כשיר לצוות.   

שימו לב שאלינה גופמן היא בכלל כוסמטיקאית שעוסקת במיצוקים ובוטוקסים.  איך בכלל כתבה חוות דעת פסיכיאטרית כשהיא מומחית לבוטוקס????

 

 

 

רח' הגפן 9 כרמיאל, וחי עצמאות 13 קרית אתא

 

15.08.2015

חוות דעת רפואית

אני נותנת חוות דעתי זו במקום עדותי בבית משפט, אני מצהירה בזאת כי, ידוע לי היטב, לעניין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר הניתנת תחת שבועה ו/או הצהרה בבית המשפט, דין חוות דעתי זו כשהיא חתומה על ידי כדין עדות תחת אזהרה שנתתי בבית המשפט.

תקציר קורות חיים:

•  1988 – סיום בהצטיינות לימודי רפואה באקדמיה לרפואה בסמרקנד, אוזבקיסטאן.

•  1998 – עברתי מבחן ממשלתי לרופאים שלמדו בחו״ל וקיבלתי רישיון לעסוק ברפואה מספר 31644.

•  2005 – סיום התמחות בפסיכיאטריה בבית חולים רבקה זיו צפת ובבית חולים טירת הכרמל וקבלת תואר מומחה בפסיכיאטריה ורישיון מומחה מספר 21786.

•  2005-2012 – רופאה בכירה במרפאה לבריאות הנפש של בית חולים מזרע.

•  2007 ואילך – רופאה עצמאית של קופת חולים מכבי.

•  2009 ואילך ־ רופאה המאבחנת בוועדות לאבחון המפגרים של משרד הרווחה.

•  2011 – קורס של בהר״י לכתיבת חוות דעת רפואית.

התבקשתי לחוות דעתי בשאלת מצבו הנפשי והקוגניטיבי של המנוח ראומי מוריס ז״ל (להלן: ״המנוח״) בעת רשימת צוואה 4.7.2007

חוות דעת נכתבה על סמך:

1.  סיכום אשפוז מחי נוירו כירורגית-ב״ח רמב״ם-3.04.1999

2. חוו׳ד פסיכיאטרית-ד״ר פולק. מתאריך 03.2000

3.  שתי בדיקות נוירו-קוגניטיביות מב״ח רמב״ם מסס13.32,ו25.3.2001

4. רישום צוואה מ4.7.2007

5. CT מוח מ22.2.2004

6. תיק רפואי של טיפול פסיכיאטרי במרפאה לבריאות הנפש בנהרייה בתקופה של -1999 2009

7. שיחה עם בנו המנוח ראומי שמעון ת.ז 027440957

תיאור מקרה – מר׳ ראומי מוריס ז״ל יליד מרוקו, השני בין 4 ילדים. כל השנים עד לתאונה עבד ב 1999 כמלגזן. היה נשואי, עם 3 ילדים. הוא התגרש לאחר 10 שנות נישואים. בגיל 42 בערך הכיר את גב מרים, כעבור 5 שנים נפרד ממנה ושוב חזרו לחיות ביחד לאחר פגיעת ראש.

יש לציין שקשר עם בנו שמעון הופסק לאחר התאונה בהתערבותה של מרים (לדבריו שמעון).

לפני התאונה המנוח היה בן אדם עצמאי לחלוטין, ניהל את משק בית ואת כספיו לבדו. כ״כ היה בקשר טוב עם ילדיו.

ע״פ סיכום מחלה של מק׳ נוירו כירורגית ברבמ״ם – המנוח הגיע בתאריך 30.4.19999 לב״ח עקב חבלת ראש כתוצאה מנפילה מגובהה וכתוצאה מנפילת של ארגז קופסאות שימורים על ראשו. בבדיקת 07ראש- המטומה סובדוראלית בגומה אחורית משמואל, מס׳ קונטוזיות באזור פרונטו-טמפורלי מימין, דימומים תת-עכבישים מפושט, מס׳ שברים בגולגולת באיזור אוקציפיטלי משמאל.

כתוצאה מפגיעת ראש קשה זאת החלו שינויי□ במצבו הקוגניטיבי והנפשי של המנוח:

בחוו״ד פסיכיאטרית של ד״ר פולק מססס3.2ס מציינת-" לא מתפקד ולא עושה כלום, מגלה הפרעות קשות בזיכרון לכל הטווחים, מס׳ פעמים עונה "אני לא יודע". נראה בבדיקה מתוסכל…"

מתלונן שמאז התאונה אינו יודע לקרוא ולכתוב, אינו מבין דברים שנאמרים לידו, לפעמים צחוק לא לעניין, שואל שאלות ילדותיות, נוטה לאסוף דברי□ מהשולחן שלא שייכים לו, לעתים נראה חסר גבולות.

בשתי בדיקות נוירו־קוגניטיביות ברמב״ם מתאריכי□ 13.03.2000 25.03.22011 סוכם : המנוח התלונן בבדיקות שאינו מתפקד, זקוק לעזרה ברחצה, אינו דואג לעצמו להכנת אוכל, זקוק שיתאימו לו בגדים שילבש. מספר שכאשר הולך לסרט אינו מבין ואינו נהנה כפי שהיה קודם. עוד סיפר שכאשר הולך למכולת לקנות דברים, קונה לא מה שביקשו ממנו. מתלונן על קושי בזיכרון והתמצאות-למשל מס׳ פעמים לא מצא את הדרך לביתו.

"הממצאים של שתי בדיקות הללו הצביעו על קיום־ליקוי בתפקודים אקסקוטיביים המתבטא בהפרעה בקשב וריכוז, הפרעה קשה בביצוע של מטלות הדורשות מעקב ובקרה מנטאלית, ליקוי בתכנון מוקדם של ביצוע. בולטות חשיבה קונקרטית והאטה פסיכו מוטורית, נתגלו ליקוי בתפקודי למידה של חומר מילולי ובארגון של אינפורמציה חזותית.

ובנוסף לכך, קשיים ניכרים ברוב התפקודים שהתבקש לבצע הכוללים תפקודי קשב וריכוז, התמצאות, גמישות מחשבתית, עיבוד מידע חזותי, למידה וזכרון.

יש לציין שתובנה לגבי מצבו, הינה ירודה ומר׳ ראומי מצפה לעבור הכשרה לימודית כלשהי שתאפשר עבודה אולם לפי ממצאי הבדיקה לא יוכל לתפקד כהלכה בעבודה כלשהי גם לא בעבודה מוגנת."

בעקבות שינויים בהתנהגות, קשיים נפשיים וירידה בתפקוד על רקע הפרעות קוגניטיביות, פנה המנוח למרפאה לבריאות הנפש בנהרייה והיה מטופל שם לאורך שנים בין 27.07.99-04.05.09.

בעיון תיק רפואי של מרפאה לבריאות הנפש בנהרייה, כאשר בתקופה מוזכרת טופל המנוח ע״י מס׳ רופאים שונים: אובחן כסובל מהפרעת אישיות על רקע אורגני בעקבות פגיעת ראש, עם ירידה קוגניטיבית דמנציה.

בבדיקות חוזרות מתוארת התנהגות של סף גירוי וסף תסכול נמוך, שינויים קיצוניים במצבי רוח, חשיבה קונקרטית, תלונותיו על בעיות בזיכרון. הוא טופל ע״י תרופות אשר מייצבות את מצב הרוח, ומרגעיות את התנהגות.

במכתב מסכם של פסיכיאטר מטפל ד״ר בר-אב מ02.02.2004כתוב-" לדעתי אין שיפור במצבו מאז התאונה …"

דיון- ע״פ קריטריונים לירידה קוגניטיבית-דמנציה על רקע חבלת ראש לפי סיווג אמריקאי 5-DSM, אשר נמצא בשימוש שנים רבות ע" פסיכיאטרים בארץ ובעולם־ Diagnostic (Criteria for Major Neurocognitive Disorder(dementia

א. הוכחה של ירידה קוגניטיבית משמעותית מרמה תפקודית הקודמת לפי אחד או יותר מאפיונים קוגניטיביים הבאים(בעיות קשב מורכבות, תפקודים אקסיקוטיביים, תפקודי שפה, למידה וזיכרון, תפיסה מטורית, נורמות חברתיות)

בבדיקות של מעבדה נוירו-קוגניטיבית מרבמ״ם ישנם הוכחות ברורות לליקוי

בתפקודים אקסיקוטיביים, קושי בלמידה של חומר מילולי ואירגון של חומר חזותי.

כ״כ קיימים ממצאים קליניים ומידע אובייקטיבי על ירידה ניכרת מרמה הקודמת משמעותית בתפקודו של המנוח לפני התאונה. טענה זאת מאושרת ע" ממצאים אובאקטיביים של שתי בדיקות מב״ח רמב״ם.

ב. ירידה קוגניטיבית פוגעת ביכולת לתפקד באופן עצמאי ביום־יום, כגון־לשלם חשבונות, לקחת תרופות וכו׳

ג. ירידה קוגניטיבית אינה מתרחשת במסגרת של דליריאום

לפי מסמכים רפואיים אף פעם לא אובחן דליריאום.

ד. ירידה קוגניטיבית אינה מתרחשת כחלק מהפרעה נפשית -כגון דיכאון מג'ורי או סכיזופרניה.

המנוח לא היה בטיפול ומעקב פסיכיאטרי לפני פגיעת הראש. לפי סיכומי טיפול ממרפאה פסיכיאטרית בנהרייה לא אובחן כחולה נפש, אלא כהפרעת אישיות על רקע אורגני, עם ירידה קוגניטיבית-דמנציה.

יש לציין כי, חבלת הראש והירידה הקוגניטיבית השפיעו על יכולתו התפקודית בצורה ניכרת שנקבע ע" בדיקה ברמב״ם ש״לא יוכל לתפקד לא רק כהלכה בעבודה כלשהי, אלא גם לא במסגרת מוגנת"

אי לכך, מצבו של המנוח מעיד שעונה לקריטריונים של דמנציה בעקבות חבלת ראש עם הפרעות התנהגות:

Major neurocognitive disorder (dementia) moderate- severe with behavioral disturbance due to traumatic brain injury

בכבוד רב

 

ביבליוגרפיה;

• 1. Synopsis of psychiatry , eleventh edition ,2015

Kaplan & Sadock's (updated with DSM-5)

• 2. Textbook of Geriatric psychiatry , third edition, 2004

Dan G. Blazer, M.D. , PH.D.

David C.Steffens , M.D. , M.H.S.

Ewald W. Busse, M.D.

3. פסיכיאטריה – ספר של אוסף מאמרים מדעיים בנושא פסיכיאטרית בשנים האחרונות

עורך מדעי פרופסור חנן מוניץ , 2007.

 

PDF

 

חוות דעת פסיכיאטרית אי כשירות לרשום צוואה אלינה גופמן

 

להלן שאלות הבהרה שהגישו הילדים המגעילים למומחה של האישה

 

שאלוהים יסלח לעדנה על הביקורת….  אבל איכות הכתיבה פה היא ברמה של כיתה ב'….  תגידו היוחאי הזה קיבל תעודת בגרות???

 

מאת  עידן יוחאי אדרי

 

שאלות הבהרה למומחה- ד״ר איזידור ברטהולץ

1. כמומחה לא נפגשת עם המטופל, הסתמכת על מסמכים רפואיים. מה גרם לך לקבוע בנחרצות שהוא היה כשיר לעריכת צוואה?

2.  האם אתה יכול לטעון בוודאות ובנחרצות שפגיעה באונה פרונטלית ימנית לא עלולה לפגוע בירידה קוגנטיבית, בכושר השיפוט, כושר התכנון, תפקוד המטופל’

3.  אני מפנה אותך לחוו״ד של ד׳׳ר פולק ממרץ 2000, עמי 1, "מגלה הפרעות קשות בזיכרון לכל הטווחים, מסי פעמים עונה איי לא יודע. מתלונן שמאז התאונה אינו יודע קרוא וכתוב שואל שאלות ילדותיות.." ד״ר פולק מציינת שאלו הממצאים, זה מה שהיא מתרשמת ממנו, ולא התלונות שלו.  איך אתה מסביר שד״ר פולק, כבר בשנת 2000, מוצאת בחוו״ד שלה את הממצאים הללו, ונותנת לו נכות לפי תקנון ביטוח לאומי, סעיף 34נו) 70% לצמיתות?

4.  אתה כותב "עצמאי לכל הפעולות"  למרות שזה נתון שמצוין לפני הבדיקה שנערכה לו. מדוע?

5. אם אתה מסתמך על נתונים שנכתבו לפני הבדיקה, למה אתה לא מסתמך גם על התלונות של מר רואימי לפני הבדיקה?

6.  האם תוכל להסביר מהי עבודת מוגנת? לאיזה אוכלוסייה נותנים עבודה מוגנת׳ האם מר רואימי יכל לעסוק בעבודה מוגנת?

7.  בבדיקה ברמב׳ים ב 3.2000 13 נכתב "ליקוי בתפקודים אקזקוטיביים"- האם תוכל להסביר מה פירוש המושג!

8 לפי חומר תאורטי, ליקוי בתפקוד אקזקוטיבי "גורם לפגיעה ביכולת תכנון וצפיית העתיד. החולה חי את חיי הרגע ואינו מסוגל לתכנן כל מהלך חדש, לשמור אותו במוחו ולהביא אותו לידי ביצוע. הדבר מתבטא במרבית תתחומים- שפה, התנהגות וחשיבה לוגית" הדברים מקבלי□ משנה תוקף לאור דבריה של פרופי יהודית אהרון מרמב״ם- כיצד אתה מסביר את הדברים?

9. לפי חומר תאורטי, מצב של דמנציה מהמיר על השני□ או לכל הפחות נשאר אותו דבר האם אתה מאשר נתון זה?

10. תאשר לי שהדמנציה לא נקבעת ע״י "מיני מנטל".  ע״פ הנחיה של ההסתדרות הרפואית בישראל לגבי הערכה וטיפול בדמנציה "מיני מנטל" זוהי בדיקת עזר בלבד ולא קובעת, היא לא מדד לדמנציה, האבחנה שיש לבצע כדי לקבוע את רמת הדמנציה היא קלינית בלבד־ תוכל לאשר זאת? 

11. גם ביהמ״ש מפריד בין אפוטרופוס לגוף ולנפש ולא בכדי. שכן קיימת הפרדה גם משפטית ורפואית בין 2 ההחלטות הללו.

האם תוכל לאשר שאדם יכול להיות כשיר לקבל החלטות בכל מת שקשור לנושאים כלליים, אך לא במה שקשור לגופו־ או להפך י

(אנחנו יודעים שהגבלת כושר השיפוט לעניין גופו חמורה יותר מאשר לכספיו)

12 ע״פ התאוריה, הפגיעה שלו גורמת לחולה לחיות את חיי הרגע כן שיוכל להחליט החלטות רגעיות, אך לא החלטות שנוגעות לעתידו. האס תוכל לאשר שקביעת וו מתיישבת עם העבודה שנתן הסכמה מדעת לפעולה רפואית׳

12. בהסתמך על בדיקות מ- 2007 אתה כותב "אפקט תואם לנסיבות שיחה"־ האם תוכל לאשר שהכוונה באפקט הוא ביטוי למצב רגשי, כך שלא נותן קנה מידה למצבו הקוגניטיבי׳

14. במכתב המסכם ט – 2004 ד״ר בר־אב כותב " לדעתי אין שיפור במצבו מאז התאונה ויש לאשר המשך תמיכה ולשקול עורה במסגרת שיקומית"- תוכל לאשר שהמשמעות היא שאין שיפור במצבו מאז התאונה׳

15. אתה כותב ״לא עמדו לרשותי פרטים על מצבו המנטלי או התפקודי בתאריך 2007״, אז כיצד אתה קובע חד משמעית שהיה כשיר בעת כתיבת הצוואה׳

16. מנגד, אתה יודע שהייתה פגיעה ב- 99 ויש דמנציה, אז לכל הפחות לא צריך להיות שינוי במצבה או יתרה מכך החמרה ז

17. האם על סמך הפרוטוקול של אשתו אפשר לקבוע שהוא היה תלותי באשתו? 

PDF

שאלות הבהרה למומחה איזידור ברטהולץ

 

 

להלן התנגדות שהגישו הילדים לחלוקה של כספים שלא מוטלים בספק

 

PDF

התנגדות שמעון ראומי ניסים ראומי וענת רואימי לשחרור כספים מעיזבון