לקראת ישיבה בכנסת אצל הח"כית השומנית קטי שטרית בנושא ניכור הורי בין דורי, והכונה לניכור של סבא וסבתא, הכינו עוה"ד גיל איכבום ואן איכבום נייר עמדה טיפשי ומטופש על התופעה. פיגור כזה מזמן לא ראינו.
ניכור הורי זו כן בעיה מגדרית כי הnנכרות הן תמיד נשים
הפסיכים גיל איכבום ואן איכבום כותבים שזו לא בעיה מגדרית….אבל זו כן בעיה מגדרית. מי שמבתע ניכור הורי ב 99% מהמקריןם זה נשים, ומי שסובל אלו הגברים, ובין דורית סובלים מזה ההורים של האבא. להגיד שכגם גברים מנכרים נשים מילדהם זנ שטות ושקר. לגברים אין אינטרס לנכר נשים, ראשית כי הנשים הן אלה שמקבלות משמורת, ושנית, כי אין מה לסחוט מהנישם בתמורה להפסקת הניכור ההורי.
למה לייפות את המציאות? למה להתחנחן לפמיניסטיות ולהגיד שגם גברים עושים ניכור הורי לאימהות? זה שקר וכזב, וכמובן לא מגובה בשום סטטיסטיקה.
בגלל שנים מקבלות משמורת, הן יכולות להשתמש בקשר עם הילדים לסחוט מהבעל דירות, רכוש ומזונות. לכן זה משתלם להן לעשות ניכור הורי כי אז יש להן קלף מיקוח. אצל הגברים אין שום קלפי מיקוח כי הם תמיד בעמדת נחיתות.
נשים לא פועלות לבד כשהן מנכרות את הילדים מהאבות. העובדות הסוציליאות תומכות בהן וכותבות תסקירים סלחניים (שהאישה במשבה, שהאישה מנסה אבל הילד לא רטצה), וגם עורכי הדן של הנשים מיעצים להם לרוץ למשטרה ולהציא תלונות, כדי לגרום להפסקת המפגשים עם האבא.
טיפולים לניכור הורי לא יעילים. מה שיעיל זה רק ביטול מזונות והעברת משמורת
בארה"ב ואירופה מה שהוכח יעיל נגד הניכור הורי, זה לא טיפולים, אלא הפסקת מזונות או העברת משמורת לאבא. כמעט תמיד כששופט מודיע לאישה שהמזונות מבוטלים עד שיתחדש הקשר לשביעות רצונו של האב, מייד הניכור ההורי נפסק.
אותו דבר כששופט נותן לאישה 30 יום להעברת המשמורת לאבא,, אלא אם כן היא מייד מתחילה להביא את הילדים לאבא, הניכור ההורי נפסק בבת אחת.
באירופה, ברוב המדינות, בכל לא ניתן לפסוק מזונות לאישה בלי שהיא עצמה מציעה תכנית הסדר קשר עם האבא. בלי תכנית קשר עם האבא, שהאישה מציעה, היא בכלל לא זכאית למזוות, ושולחים את האישה לחפש את החברים שלה.
ראו מה הם כותבים "תופעת הניכור ההורי חוצה עדות ומעמדות, וחוצה מגדרים ומגזרים". שקר. זה ממש לא נכון. זו תופעה נשית, כי נשים הן אגואיסטיות, אנוכיות, סחטניו ומחמדיניות, ורק לנשים יש את הכוח לסחוט תמורת הפסקת הניכור ההורי.
העובדות הסוצאליות הן פמינאציות ורק מחריפות את הניכור ההורי
ראו פגם מהותי בהבת המצב של מחברי נייר העמדה "רק סדרת פעולות מהירה ונחרצת בשילוב כל המערכות – משפט, רווחה, חינוך, משטרה ופרקליטות – יכולים להביא פתרון לתופעה ומזור לילדים המנוכרים ולמשפחותיהם". ממש לא. לא נדרשת שום "רק סדרת פעולות מהירה ונחרצת בשילוב כל המערכות". ובטח שלא נדרשת התערבות של הרווחה. ממש להיפך, העעובדות הסוציאליות רק מחריפות את הניכור ההורי כי הםן פמיניסטיות ותומכות באישה ומאמינות שצריך לעזור לאישה לסחוט רת הגבר.
נדרשת רק פעולה אחת. קיום הוכחות מיידיות, בלי תסקירים ובלי המתנות. לקבוע ישיבת הוכחות תוף שבועים מהגשת כתב ההגנה של האישה, ובה כל צד יביא את עדיו. בלי עובדות סוציאליות ובלי אפוטרופות ובלי פסיכולוגים. כל צד יעיד ויביא את עדיו ובית המשפט יחליט, ובלי לאיים על הצדדים "נא לקצר"… "זה לא רלבבנטי"… "אני לא מתירה את השאלה"…..
אם מערבים עו"ס, אז יש לה רשימת המתנה ותשמעו ממנה רק בעוד חצי שנה. בכלל צריך לפטר את כל העו"סיות לסדרי דין. להעיף את כולן והכוס הרקוב שלהן לעזה.
ראו עוד שטויות במיץ עדבניות.
גיל איכבום ואן איכבום טוענים שיש "היעדר מסלול חירום ייעודי למקרי ניכור/נתק בין-דורי עם לוחות זמנים קצרים וברורים". גם זה לא נכון. נשיאת העליון הקודמת חתמה על נוהל ניכור הורי שלפיו תוך 14 יום חייב להתקיים דיון חירום. בתל אביב יימשו את הוהל ומינו את ארזשני שופט ייעודי לניכור הורי. אלא מאיש? בגלל שהוציא פסקי דין נגד נשים, שדולות הווגינות הזמינו עליו כבות שיימינג, וגרמו לו להפסיק לתת עבודה.
במחוז מרכז, עו"ד רומי קנבל ניסתה לטרפד את הנוהל, פנתה לרבקה מקייבס וחיחד גיבשו נוהל למחוז מרכז שאבא מנוכר צקיך להפקיד20,000 ש"ח על מנת להיכנס למסלול הנוהל לניכור הורי.
בתמונה השופטת רבקה מקייס שרצתה שכל גבר מנוכר יפקיד 20,000 ש"ח
הנה נוהל מסלול מהיר לניכור הורי של אסתר חיות. אז אסתי הזמרת מלהקת הנח"ל כתבה נוהל…. מה קרה מאז? כלום…
נוהל ניכור הורי של הנשיאה אסתר חיות 2.20
אז יש נוהל, והבעיה היא ששופט שמאייש את המסלול הזה מקבל מבול של קללות מארגוני הנשים, וחשיפות שיימינג בטלוויזיה. לכן אף אחד לא רוצה את התפקיד..
הנה צפו בכתבת טינוף שהזמינו שדולות הווגינות מברוך קרא בערוץ 13 נגד השופט ארז שני. 2022. מאז ארזשני הפסיק לתת לפסק דין בנושא וכמעט לא שומעים ממנו.
כל המומחיות לחידוש קשר הן שקרניות ורק רוצות כסף בלי תוצאות
גיל איכבום ואן איכבום טוענים שיש "מחסור בתקנים קליניים ייעודיים (מטפלים משפחתיים/פסיכולוגים, מומחים לחידוש קשר) והכשרה ספציפית לעבודה עם ניכור. מדובר בשטויות. כל שנה יש אלפי סטודנטיות לעבודה סוציאלית שמחפשות עבודה. כולן פסיכיות ופרזיטיות שלא התקבלו לשום תואר אקדמי ששווה משהו והן מחפשות עבודה.
אין שום מחסור בתקנים קליניים יעודים וגם אם תמנו 1,000 עו"סיות לניכור הורי, ברגע שההכשרה שלהן עוברת דרך ויצ"ו ונעמת, הן תמיד יצדדו באישה וייעצו לה לנתק את האבא באמצעות תלונות שווא על אלימות.
גם הטענה שצריך "והכשרה ספציפית לעבודה עם ניכור" היא שקרית ומטופשת. במדינות רבות אין בכלל ניכור הורי כי יש מנגנונים אוטומטיים שמפסקים את המזונות או מעבירים משמורת לאבא, ברגע שהאישה מתחילה לשחק עם המפגשים. רק הפסקת מזונות או העברת משמורת לאבא הוכחו כיעלים. שום טיפול לא הוכח כיעיל.
להיפך… יש איזה עובדת סוציאלית אחת ששונאת גברים באופן קליני, ענבל בראן קיבנסון, שמספרת לשופטים בלופים שהיא מומחית קאקערית לחידוש קשר. אחוזי ההצלחה שלה הם 2%, וגם זה רק בגלל שעורכי הדין ש הגבר התמידו בהגשת בקשות לסנקציה, והיא מעולם לא חידשה שום קשר…..
גיל איכבום ואן איכבום טוענים שיש "שונות גבוהה בין מחוזות בקביעת מפגשים מודרכים, זמינות מרכזי קשר והיקף שעות טיפול". שוב פעם, טיפול לא מוביל לשום דבר. איזה סבתא בת 70 תילך עשכיו בגילה המופלג לעשות טיפול כדי לראות את נכדיה? ומי ישלם על הטיפולים האלה 600 ש"ח לשעה? הסבתא בת ה 70???? בכלל הרעיון הפסיכי לשלוח סבתא בת 70 למרכז קשר זה כמו לשלוח אותה לגטו ורשה. 99% מהסבתות שמציעים להם לראות נכדים במרכז קשר מוותרות על התענוג. גם במרכזהקשר עשעו"סיות פמיניסטית גועליות עשושות את החוויזה זוועה ברמה של קרמטוריום באושייץ.
הנה פה בתמונה: הכלבה אריאלה גרבוז שניהלה את מרכז הקשר של תל אביב, שזה כמו מנגלה שניהל רמפות באושייץ, וכל מי שלא מצא חן בעייניהי היא העיפה אותו מהמרכז…. היום מציגה עצתמה כמומחית לניכור הורי…. הרי זה כמו לחתת להחימלר לשמש ספרן בספריה למורשת היהדות…
..
בתמונה הזונה ניבה מילנר…עו"ס בכירה מיפו….. כמה אבות התאבדו בגללה? כמה ניכור הורי שהיא יצרה במו ידיה…..
גיל איכבום ואן איכבום היעדר כלים משפטיים לאכיפה מיידית ותקיפה, או "סלחנות" מוגברת מצד המערכת המשפטית להורה מנכר המסית את הילדים והמחבל בקשר שלהם עם ההורה השני ומשפחתו.
גיל איכבום ואן איכבום טוענים שיש "היעדר נתונים לאומיים עקביים למדידת היקף התופעה, זמני טיפול ותוצאות שיקום". ומי ימדוד? הפמיניסטיות מויצו או נעמת? הרי משרד הרווחה או נהלת בתי המשפט יוציאו מכרז תפור לויצו או נעמת, יזרימו להן עשרות מיליונים למדווד את התופעה ואז יקבלו דוחות שקריםם שהתופעה בכלל לא קיימת, כי כל הנשים הישראליןת הםן עדנות, חמודות, יפות נפש ורק משתוקקות שהאבא יבוא לראות את הילדים…. אבל הילד לא רוצה…..
שוב פעם… סבא וסבתא לא צריכים זמני טיפול ושיקום. הם צריכים לו"ז קבוע להסדרי ראיה, עם סנקציות כלכליות שמתקזזות לאישה מהמזנות בסוןף כל חודש, על פכגישות שהאישה ביטלה.
כל מי שכותב לכנסת חוות דעת מטופשות שצריך יותר עובדות סוציאליות ויותר טיפולים, הוא פסיכי ונוכל מאחז עיניים.
להלן נייר העמדה של גיל איכבום ואן איכבום על ניכור בין דורי
משרד עורכי דין איכבום
0
עו״ד גיל איכבום עו״ד ומגשרת אן איכבום EICHBAUM
LAW FIRM
לכבוד תאריך: 18.05.2026
הועדה המיוחדת לזכויות הילד ב׳ סיוון, היתשפ״ו
משכן הכנסת ירושלים
מכובדיי,
נייר עמדה בנושא: "הבטחת קשר בין-דורי בסכסוכי משפחה" לקראת ישיבת הועדה הקבועה ליום 20.05.2026
לקראת ישיבת הועדה הצפויה להתקיים ביום 20.5.26, ד׳ סיוון היתשפ״ו, הננו מתכבדים להביא להלן בקצרה את התייחסותנו לנושא שעל סדר היום: "הבטחת קשר בין-דורי בסכסוכי משפחה".
רקע כללי:
בתחום דיני המשפחה משרדנו עוסק רבות בעשור האחרון, בייצוג הורים מנוכרים או מוסתים – אבות ואימהות, וכן בנסיון לסייע ל״מעגל השני״ – הורי ההורים )סבתות וסבים מנותקי קשר מנכדיהם) בהליכים משפטיים שונים, במטרה לסייע ולהביא לחידוש הקשר בין ההורים המנוכרים לילדיהם, ובין הורי ההורים לנכדיהם, ולמזעור נזקי הנתק שנכפה על ההורים המנוכרים, על ילדיהם ועל הורי ההורים.
במסגרת עיסוקנו אנו פוגשים בעיקר הורים מנוכרים רבים )אך גם לא מעט סבים וסבתות), בשלבים כאלו או אחרים של ההליך המשפטי שנוהל או מנוהל בעניינם, ובדרגות שונות של ניכור / הסתה וניתוק קשר, אך מעבר לטיפולנו במישרין גם בסבים ובסבתות הפונים אלינו ומייחלים לחידוש הקשר עם נכדיהם, הרי שגם במקרים בהם אנו מטפלים פורמלית ״רק״ בהורה המנוכר, מטבע הדברים אנו פוגשים לא אחת את הוריו – הסבא והסבתא של הילדים שהוסתו והושפעו ע״י ההורה המנכר, ונחשפים לסבלם הגדול מנשוא של הורי ההורים, הרואים לא רק את הכאב העצום של ילדיהם – האבות והאימהות מנותקי הקשר )כשלפעמים קצרה ידם מלהושיע), אלא כואבים בעצמם את כאב הנתק מנכדיהם, מייחלים ומתפללים לשוב ולחבוק אותם, לארח אותם או לטייל איתם, כפי שעשו בעבר, כשבמקרים רבים אותם סבים וסבתות "חונקים את הכאב" בגרונם ובנפשם, ונמנעים מלחשוף את כאבם לילדיהם, כדי לא להעמיס עליהם מעמסה נוספת, מעבר לסבל שילדיהם (ההורים המנוכרים) חווים.
אנו סבורים כי יש לראות בתופעת הניכור ההורי על כל גווניה מעשה פלילי ואקט של אלימות והתעללות לכל דבר ועניין, הפוגעים הן בהורה המטרה )ההורה המנוכר), הן בילדים המוסתים והמנוכרים שהנזק לבריאותם הנפשית ולטווח הרחוק עלולים להפוך לבלתי הפיכים והן במעגל השני – הורי הורים, אחים ואחיות מנותקי קשר, ושאר קרובי המשפחה, שבאחת – נותקו כליל מהקשר עם אותם ילדים. אנו סבורים כי, בניגוד למצב כיום, רק סדרת פעולות מהירה ונחרצת בשילוב כל המערכות – משפט, רווחה, חינוך, משטרה ופרקליטות – יכולים להביא פתרון לתופעה ומזור לילדים המנוכרים ולמשפחותיהם.
היקף התופעה:
להערכתנו, ולפי נתונים שונים המתפרסמים בעניין, קיימים בישראל אלפי הורים מנוכרים, ואלפי ילדים מנוכרים ומנותקי קשר מאחד ההורים, אם לא למעלה מכך. הנתון "הרשמי" שפרסמה יו״ר הועדה, חברת הכנסת קטי שטרית בסוף אוק׳ 2025 מדבר על למעלה מ-2,500 משפחות בישראל שבהן קיים חשש לניכור הורי, אך להערכתנו הצנועה הנתונים גבוהים בהרבה, למרבה הצער.
לכך יש להוסיף גם את האחים והאחיות של אותם ילדים, וכן ״המעגל השני״ – סבים וסבתות, ושאר קרובי המשפחה של הורה המטרה, שבמרבית המקרים גם הם "נמחקים" מחיי הילדים המנוכרים. חשוב לזכור כי בסכסוכי משפחה רבים, במיוחד במצבי ניכור הורי, נקטע לא רק הקשר בין הילד להורה אלא גם הקשר עם כל צד זה במשפחה, כשהקשר הבין-דורי חיוני להתפתחות רגשית, זהותית וחברתית.
למרבה הצער, אנו עדים בכל שנה למקרי אובדנות רבים של הורים מנוכרים שאיבדו כל שביב תקווה לשוב לקשר עם ילדיהם, לפעמים אחרי שנים רבות של נתק.
ראוי להדגיש כי ישנם גורמים רבים, שמשיקולים כאלו או אחרים מנסים להציג את התופעה כתופעה "שולית" או "מגדרית", אך המציאות שונה לחלוטין, ומהיכרותנו האישית עשרות רבות של הורים מנוכרים, אנו יכולים לומר בוודאות שאין המדובר בתופעה מגדרית כלל, ובוודאי לא שולית. תופעת הניכור ההורי חוצה עדות ומעמדות, וחוצה מגדרים ומגזרים.
הפגיעה הבין-דורית מעמיקה לאורך זמן: היא מחלישה רשתות תמיכה, מגבירה סיכון למצוקה נפשית והתנהגותית, פוגעת בתחושת שייכות ובנגישות למשאבי משפחה, ולעיתים יוצרת "מורשת של נתק" המועברת לדור הבא.
למרבה הצער, המערכת הציבורית – רווחה, בריאות הנפש, חינוך, גורמי אכיפה ובית המשפט—מגיבה באיחור, בהיעדר כלים אחידים, פרקי זמן שיפוטיים ארוכים והיעדר מענה טיפולי דחוף ורציף.
מוצע לאמץ מסלול "טיפול חירום" להבטחת הקשר הבין-דורי, עם סטנדרטים קליניים אחידים לזיהוי ולטיפול בניכור, חיזוק סמכויות אכיפה מותאמות-ילד, ומודל שיקום מדורג המשלב הורה-ילד-סבים.
הגדרת הבעיה: ניכור הורי והנתק הבין-דורי
ניכור הורי: דפוס בו קשר ילד-הורה נקטע/מתעוות שלא מטעמי סיכון ממשי, לעיתים תוך השחרת דמות ההורה, הסתה, שטיפת מח, דמוניזציה ויצירת הימנעות עקבית.
נתק בין-דורי: בהעדר טיפול מהיר, במרבית המקרים מתרחב הנתק גם ליתר קרובי המשפחה, כולל סבים, אחים וכר, המוצגים לילד כ״שליחי" ההורה המנוכר, והקשר עימם נחסם בפועל או באופן רגשי.
משפטית-חברתית: המשפט מכיר בחשיבות קשר הורי ההורים עם נכדיהם (ראה למשל: סעיפים 28א המתייחס לפטירת הורה של ילד ולזכות הסבים לקשר, וסעיף 28ב הנוגע להבטחת קשר בין קטין להורי הוריו, בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ״ב-1962) אך במצב כיום, סעיפים אלו הינם למעשה "אנמיים" לחלוטין )כשאין כל ספק שההתערבות הנדרשת הינה מהירה ונוקשה, והעדרה של התערבות כזו מאפשר להורה המנכר להעמיק את הנתק, בחסות הזמן היקר ההולך לאיבוד עד שהמקרה מטופל) ובפועל, אין מסלול ייעודי מהיר ומקצועי לטיפול דחוף בנתק נכדים מהסבים והסבתות מנותקי הקשר, ובוודאי אין, במצב כיום, מסלול משולב, יעיל ובר-אכיפה, שיביא פתרון להורה המנוכר+הסבים.
חשיבות העיתוי: הנתק מתהווה במגוון שלבים רגישים – לא רק לאחר הפרידה (כפי שמקובל לחשוב) אלא גם בצמתים שונים במעגל החיים )למשל: זוגיות חדשה של אחד ההורים או לידת ילד נוסף – אח לילדים המנוכרים, כשאלו מנוצלים ע״י ההורה השני לנקמנות או להסתת הילדים), אך בכל מקרה, בזמן התדיינויות ממושכות ובעקבות החלטות זמניות שאינן נאכפות או שלא נאכפות במהירות ובזמן אמת, הנתק בין ההורה ובין הוריו לילד המנוכר – מתקבע ולמרבה הצער, עלול להתגבש לנזק בלתי-הפיך.
דינמיקה מערכתית:
עיכובים בהערכות אבחוניות ובטיפולים משפחתיים.
אי-הלימה בין החלטות שיפוטיות לבין יכולת אכיפה ושיקום רגשי.
העדר פרוטוקול אחיד למסגרות החינוך והבריאות להתמודדות עם היעדר קשר.
הנזק הבין-דורי – שכבות הפגיעה:
במקרי נתק בין-דורי, ניתן להצביע על מספר שכבות פגיעה בילדים, זאת כמובן מעבר לכאב עצום של הסבים והסבתות, שבערוב ימיהם נאלצים לחוות נתק מנכדיהם:
– רגשית-התפתחותית: סיכון מוגבר לחרדה ודכדוך,קשיי ויסות, עיוות זכרונות משפחתיים, פגיעה בחוסן.
– זהות ושייכות: מחיקה נרטיבית של חצי אילן יוחסין, פגיעה בשורשים, בתרבות המשפחתית ובטקסים.
– חברתית-כלכלית: איבוד רשת תמיכה לטיפול בילד, ליווי לימודי/תעסוקתי, ועוגן כלכלי ארוך טווח.
– העברה בין-דורית: דפוסי הימנעות וקיטוב משפחתי נוטים להשתכפל בבגרות וביצירת משפחות חדשות.
פערי המערכת כיום
• היעדר מסלול חירום ייעודי למקרי ניכור/נתק בין-דורי עם לוחות זמנים קצרים וברורים.
• מחסור בתקנים קליניים ייעודיים )מטפלים משפחתיים/פסיכולוגים, מומחים לחידוש קשר) והכשרה ספציפית לעבודה עם ניכור.
• שונות גבוהה בין מחוזות בקביעת מפגשים מודרכים, זמינות מרכזי קשר והיקף שעות טיפול.
• היעדר כלים משפטיים לאכיפה מיידית ותקיפה, או "סלחנות" מוגברת מצד המערכת המשפטית להורה מנכר המסית את הילדים והמחבל בקשר שלהם עם ההורה השני ומשפחתו.
• היעדר נתונים לאומיים עקביים למדידת היקף התופעה, זמני טיפול ותוצאות שיקום.
עקרונות פעולה
-
• טובת הילד כעיקרון על, כולל זכות לקשר משמעותי עם הורה שאינו מסכן ועם סבים מיטיבים.
-
• קדימות לזמן רגשי של הילד: חלון ההזדמנויות לשיקום קשר צר ומוגבל. נדרש מענה מהיר ומדורג.
-
• אינטגרציה מערכתית: משפט-רווחה-בריאות-חינוך פועלים תחת פרוטוקול אחיד ובר-אכיפה.
-
• שונות בין מקרה למקרה אך סטנדרט טיפולי אחיד: הערכה, תכנון, התערבות ומדידה.
הצעות מדיניות אופרטיביות:
אימוץ מסלול "טיפול חירום" לחידוש והשבת קשר בין-דורי, ולחידוש קשר הורה-ילד, באופן שייתן מענה מהיר, מבלי לאפשר חריגות מחלון הזמן המוגבל העומד לרשותנו.
בין היתר, ראוי לקבוע נוהל מחייב ואחיד, הכולל סינון ראשוני והחלטה זמנית הכוללת כלים לאכיפה ברורה למניעת סיכול ההחלטה בתוך 7 ימים, הערכה קלינית משפחתית מובנית בתוך 14-21 יום ותחילת התערבות שיקומית תוך 21 יום לכל היותר.
מומלץ עוד שהסעדים הזמניים לגבי שימור קשר יהיו נוקשים, ניתנים לאכיפה, ועם מנגנון בקרה דו-שבועי.
כמו-כן, במצב כיום, מערכת החינוך נסמכת על הוראות חוזרי מנכ״ל משרד החינוך, שבפועל אוסרות על גורמים במערכת להתערב בהליכי סכסוך משפחתי. התוצאה היא שבמקרים בהם דווקא מי שנמצא עם הילד חלק ניכר משעות היום )הצוות החינוכי) נאלץ לעמוד מהצד, גם כשהוא רואה מצבים של ניכור הורי / בין-דורי מתהווה.
אנו סבורים כי דווקא המערכת החינוכית, שרואה ומכירה לפעמים את הילד לא פחות טוב מהוריו, ולו רק בגלל השעות הרבות של נוכחות הילדים במערכת החינוך, תאמץ נהלים שייקבעו לזיהוי נתק ו"דגלים אדומים" בבתי ספר ובגנים, ותכלול הפניה ישירה למסלול טיפול חירום לחידוש / הבטחת קשר.
ייתכן שיש מקום לשקול גם הפעלת תכניות חוסן והכלה לילדים בסכסוך מתמשך ולקבוצות הורים, ואולי גם קווי ייעוץ זמינים לסבים ולהורים במצבי נתק ראשוני.
לסיכום:
הבטחת קשר בין-דורי בסכסוכי משפחה, בייחוד כשקיים ניכור הורי, אינה בגדר מותרות אלא תשתית לחוסן נפשי, זהות ושייכות של הילדים. זאת בנוסף למעגל המשפחה – ההורה המנוכר ומשפחתו, האחים, הסבים והסבתות – המייחלים וכמהים להשבת הקשר עם הילד שנותק מהם.
מענה יעיל לכל אלו דורש מסלול חירום ייעודי, סטנדרט קליני אחיד, אכיפה מותאמת-ילד, חיבור אמיתי בין מערכות ושקיפות תוצאתית, תוך התייחסות המערכת עם אפס סובלנות להורה המנכר, בדיוק כמו ההתייחסות הנדרשת במצבי אלמ״ב או להבדיל – במקרי חטיפת ילדים.
אימוץ ההמלצות המפורטות יוכל לצמצם נזקים בין-דוריים, לקצר זמני שיקום קשר ולהשיב לילדים רשת תמיכה משפחתית יציבה.
״כל המציל נפש אחת – כאלו הציל עולם ומלאו׳׳.
קל וחומר הצלת אלפי ילדים (אם לא למעלה מכך) ואלפי הורים, סבים וסבתות, אחים ואחיות וכל המעגל המשפחתי המנוכר.
עו״ד אנה איכבום
עו״ד גיל איכבום