לפנינו פסק דין בערעור מחיפה על שכרו הראוי של מנהל עיזבון ענק של כ 72,000,000 ש"ל שמבקש פסיקת שכר זמני לפני שסיים את העבודה בשיעור 2% ועוד 2% בסיום העבודה. השופטת המושחתת ליאת דהן חיון שמינתה אותו נתנה לו "כמבוקש", אבל בערעור השופטים בהרכב של הערבוש סארי ג'יוסי לא הסכימו, וקבעו שיש לבדוק אם המנהל באמת עבד על הנכס ונתן תפוקה, או שהנכנס פשוט הגיע אליו כמו שהא והוא חילק אותו בלי עבודה.
כמובן שכל מנהלי העיזבון כתובים שהם עבדו מאוד קשה והשקיעו המון שעות, אחריות כבדה, והיקף פעילות חריג ומאומץ. תמיד הם טוענים שהם "השביחו את הערך". תמיד הערך עלה רק בגלל שהזמן נמשך כמו מסטיק, ובינתיים מחירי המקרקעין עולים מעצמם.
ולמה בכלל יש כל כך הרבה מלמות על השכר של מנהלי העיזבון? כי בשרד המשפטים מנסחים כללים עמומים וריקים מתוכן, בלי הגדרות של מה נחשב לעבודה ומה נחשב לחוקת נכס בלי עבודה, מה זה עיזבון קטן, בינוני ומגה-עיזבון.
רון כהנא טוען שהוא עבד שנתיים וחצי על עיזבון ששווה 71,500,000 ש"ח, וחילק ליורשים 64,000,000 ש"ח ולכן הוא מבקש 4% על 64 מיליון ש"ח עכשיו, שזה 2,500,000 ש"ח. בתום העבודה יבקש 4% על השאר. כלומר הוא רוצה מיליון ש"ח על שנת עבודה. אבל מה זה "שנת עבודה", שמגיע לו מיליון ש"ח לשנה? הוא עבד 356 ימים בשנה רק על התיק הזה? ממש לא. ובאי כוח הצדים שמתנגדים מסבירים שהוא בסך הכל ביצע חלוקה של רכוש קיים. הוא לא ייצר רכוש ולא השביח רכוש.
האם התקנות שמחלקת הייעוץ וחקיקה מנסחת לשכר מנהלי עיזבון לא צריכה לקצוב תקרה? הרי זה עושק בחסות החוק.
לתשומת לב יריב לוין: צריך לפטר את כל הבטטות של יעוץ וחקיקה
אם היו יושבים במשרד המשפטים ומנסחים כללים ברורים עם תקרות וריצפות, אם הפרדה בין פעולות שונות, לא רק שניתן לחשב את השכר בלי מריבות בבית משפט, אלא שגם המנהל עצמו היה יודע איפה הוא עומד ומה מגיע לו.
בכלל במגה-עיזבון אין שום סיבה לפסוק לפי אחוזים, שכן מעבר לתקרה מסוימת, כבר אין הבדל בין עבודה על 50 מיליון, 100 מיליון או 200 מיליון ש"ח בעיזבון. במיוחד כאשר מדובר בסך הכל ב"חלוקה" של רכוש ולא בייצור רכוש.
בתמונה הבהמה כרמית יוליס מיעוץ וחקיקה שמסובבת את יריב לוין על האצבע הקטנה שלה. אישה טיפשה ושקרנית, ויריב לוין משום מה מעריץ אותה ואת הכוס שלה. הכוס של כרמית.
להלן פסק הדין
| בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים |
| עמ"ש 32142-11-24 ל. נ" ג. ואח" |
| לפני הרכב כבוד השופטים:
סארי ג"יוסי [אב"ד] עפרה אטיאס ניצן סילמן |
| בעניין: | עיזבון המנוח י.ג. ז"ל |
| המערערת | א. ל.
ע"י ב"כ עוה"ד נ. חזות ו/או ע. קורנברג |
| נגד
מנהל העיזבון עו"ד רון כהנא נגד |
|
| המשיבים | .1 ע. ג.
.2 נ. י. ע"י ב"כ עוה"ד ד. סברדליק ואח" |
ערעור על החלטתו של בית משפט לעניני משפחה בקריות (כב" השופטת ליאת דהן חיון) מיום 09/10/24 בת"ע 6104-04-22.
| פסק דין |
השופט סארי ג"יוסי [אב"ד]
- לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניני משפחה בקריות (כב" השופטת ליאת דהן חיון) מיום 09/10/24 בת"ע 6104-04-22, במסגרתה נעתר לבקשת מנהל העיזבון וקבע כי הוא זכאי לשכר סופי בשיעור 4% בתוספת מע"מ משווי העיזבון, אולם הורה כי בשלב זה, משטרם סיים מנהל העיזבון את תפקידו, ישולם שכרו החלקי בשיעור 2% משווי העיזבון הכולל בסך של 71,441,240 ₪, קרי סך של 1,428,825 ₪ בתוספת מע"מ אשר יחול באופן שווה על כל אחד מהיורשים, וכי שכר סופי ייפסק עם סיום ניהול העיזבון (להלן:"ההחלטה").
רקע בקצרה וסקירה דיונית
- המערערת (להלן: "המערערת") והמשיבים (להלן: "המשיבים") אחים, ילדיו של המנוח י. ג. ז"ל אשר הלך לעולמו ביום 00.12.21 (להלן: "המנוח").
- ביום 22/5/22 ניתן צו קיום צוואת המנוח מיום 16/11/11 כאשר המערערת והמשיבים 1 ו-2 הם הזוכים על פיה (להלן: "היורשים").
- ביום 22/05/22 החלו הליכי ניהול העיזבון, ובהסכמת המערערת והמשיבים, מונה עו"ד רון כהנא כמנהל עיזבון זמני. מאוחר יותר ביום 25/10/22 ולאחר שניתן צו קיום לצוואת המנוח, מונה עו"ד כהנא כמנהל עיזבון קבוע (להלן: "מנהל העיזבון").
- עיזבון המנוח רב היקף וכולל נכסים וזכויות מסוגים שונים ובכלל זה נכסי מקרקעין רבים, כספים, ניירות ערך, נכסים פיננסים, רכב, תכשיטים, חפצי אומנות ותכולת בית המגורים.
- הליכי ניהול העיזבון טרם הסתיימו והם מלווים בקונפלקט עז בין המערערת למשיבים, כמו גם במחלוקות עם מנהל העיזבון.
- ביום 14/01/24 הגיש מנהל העיזבון דוח מפורט לבית משפט קמא, במסגרתו עתר לפסיקת שכר טרחתו בשיעור 4% בתוספת מע"מ משווי העיזבון אותו העריך בסך כולל של 71,441,240 ₪, קרי שכר בסך 2,857,650 ₪ בתוספת מע"מ. ואולם, שעה שהליך ניהול העיזבון טרם הסתיים, עתר מנהל העיזבון לפסיקת שכר חלקי בסך 2,564,346 ₪ בתוספת מע"מ, בהתאם לשווי הנכסים שחולקו, אותם אמד בסך של 64,108,656 ₪.
- בדיווח המפורט שהגיש, פירט מנהל העיזבון את היקף העיזבון והנכסים שחולקו בסך 64,108,656 ש"ח, כמו כן את נכסי העיזבון, בין היתר, מקרקעין אשר חולקו בהסכמה בין היורשים ובאישור בית משפט קמא בשלושה שלבים: בחלוקה הראשונה חולקו נכסי מקרקעין בשווי כולל של 21,609,066 ₪ (להלן: "חלוקה ראשונה"); בחלוקה השנייה חולקו 32 מגרשים בסך כולל של 15,769,080 ₪ (להלן:"החלוקה השנייה"); ובחלוקה השלישית חולקו 11 נכסי מקרקעין הכוללים דירות, חנויות ונכסים מסחריים בסך כולל של 24,696,000 ₪ (להלן: "החלוקה השלישית")
- לטענת מנהל העיזבון, מדובר בעיזבון עתיר נכסים, נעשתה עבודה רבה ומורכבת שהצריכה אין ספור שעות עבודה ומאמצים חריגים והכל תוך עמידה בלחץ זמנים, וכי בשל היקף העיזבון, מוטלת עליו אחריות כבדה בניהולו. לעמדתו, העבודה הרבה שהושקעה ועודנה מושקעת בניהול העיזבון מצדיקה פסיקת שכר בשיעור מקסימאלי הקבוע בתקנות הירושה, התשנ"ח – 1998 (להלן: "תקנות הירושה"), בשיעור 4% משווי העיזבון בתוספת מע"מ.
- מנהל העיזבון טען כי עצם השיתוק המוחלט ששרר בניהול הנכסים בתקופה בה מונו היורשים כאפוטרופסים, איים לפגוע בשווי העיזבון, ובשל כך נאלץ לשקם ולנהל באופן אינטנסיבי עסקים מסחריים, ליטול חלק בהליכים משפטיים, להידרש לתכנוני מס לטובת היורשים ולהתנהל מולם במקביל, כאשר הוא נדרש להתגבר על מחלוקות רבות המתגלעות בין המערערת למשיבים וחולשות כמעט על כל דבר.
- לטענתו, בנסיבות דנן, מתקיימים שני הפרמטרים הצדיקים פסיקת שכר מקסימאלי, כקבוע בתקנות הירושה: שוויו הגבוהה של העיזבון ובחובו אחריות כבדה, והיקף פעילות חריג ומאומץ. לעמדתו אלה אף מקימים צורך שלא תעשה אבחנה בין סוגי הנכסים השונים.
- המערערת טענה כי בית משפט קמא הפריז בהערכת גובה שכר טרחתו של מנהל העיזבון משהעמידו על 4%. לטעמה, מדובר בקביעה שאינה בהלימה לרמת מעורבותו ועבודתו לטובת העיזבון, לבטח מקום לא התקיים מאמץ מיוחד. המערערת טענה כי נכון וראוי ששכר הטרחה ייקבע ביחס לכל נכס מנכסי העיזבון ולא כאחוז מכלל הנכסים.
- בנוסף, טענה המערערת, כי אין זה הזמן הראוי לפסוק שכר שכן ההליך עודו מתנהל, כאשר לא תמה חלוקת העיזבון ומנהל העיזבון לא סיים את תפקידו.
- במסגרת טענותיה בפני בית משפט קמא, עמדה המערערת על חלוקת הנכסים כפי שנעשתה על ידי מנהל העיזבון כשלדידה בית משפט התעלם מחלוקה זו.
לעניין החלוקה הראשונה, טענה המערערת כי מנהל העיזבון לא נדרש לחלוקת נכסים כיוון שזו נקבעה בצוואת המנוח. התערבותו בחלוקה הראשונה הייתה מינורית עד אפסית שכן הצדדים פעלו באופן עצמאי לרבות לשם קבלת צו קיום הצוואה ורישום הזכויות. לעמדתה, בנסיבות אלה אין הצדקה לפסוק שכר מקום בו לא הייתה טרחה. ואולם, ככל שבית משפט יפסוק שכר, הרי שזה נגזר מהערך היחסי של כל אחד מהיורשים בנכסים שחולקו.
לעניין החלוקה השנייה, טענה המערערת כי זולת חלוקת מגרשים בהתאם לדו"ח שמאי וקיום הגרלה במשרדו, מנהל העיזבון לא נקט פעולות מיוחדות. אשר על כן מדובר בדרישה קיצונית ומופרזת, ולכל היותר יש לפסוק סך של 0.5% משווי המגרשים ותשלומי האיזון בצירוף מע"מ, שכר המשקף את עבודתו.
אשר לחלוקה השלישית, טענה המערערת כי מנהל העיזבון טרם השלים את החלוקה, והיורשים טרם קיבלו הודעה על סיום הרישום.
פסק דינו של בית משפט קמא
- ביום 09/10/24 ניתנה החלטת בית משפט קמא אשר קבעה כי שכר טרחתו של מנהל העיזבון יעמוד על שיעור 4% (+ מע"מ) משווי העיזבון כפי שהוצג על ידי מנהל העיזבון.
- בית משפט קמא עמד על הרלבנטיות של תקנות הירושה, תשנ"ח – 1988 (להלן: "התקנות") לענייננו, כאשר במסגרתן הוגדר שווי העיזבון כמו גם שיקול הדעת הנתון לבית המשפט בבואו לפסוק שכר מנהל עיזבון.
- כמו כן, ציין בית משפט קמא כי סמכותו זו של בית המשפט לקביעת שכר מנהל עיזבון זכתה להתייחסות בפסיקה, אשר מנתה גם את השיקולים אותם ישקול בית המשפט בהפעלתו סמכות זו, לרבות השווי הכולל של נכסי העיזבון; סוג הנכסים; טיב הפעולות שביצע מנהל העיזבון והיקפן. עוד ציין בית משפט קמא, כי על פי הפסיקה, בבחינת השיקולים המנחים, להיקף ומורכבות הפעולות אותן נקט מנהל העיזבון יהיה משקל ממשי, כאשר בית המשפט יעדיף שיקול זה על פני השיקול של שווי העיזבון.
- ביחס לפסיקת שכר חריג בהיקף של 4% משווי העיזבון, ציין בית משפט קמא כי על פי הפסיקה, פסיקת שכר חריג כאמור, תיעשה רק במקרים בהם ניהול העיזבון כלל ביצוע פעולות חריגות או מאמץ מיוחד שהנו מעבר לשירותים הניתנים על ידי עו"ד, שניתן להם מענה בדרך של פסיקת שכר הטרחה בצד הגבוהה של שלושת האחוזים.
- בית משפט קמא קבע כי שיעור שכר הטרחה שייפסק נסמך על שני פרמטרים עיקריים : האחד – שווי העיזבון ובהתאם לו האחריות המוטלת על מנהל העיזבון בניהול הנכסים עד לחלוקתם, תוך שההנחה היא שככל שהשווי גדול יותר, מידת האחריות משמעותית יותר. השני – מורכבות ניהול העיזבון ובכלל זה, סוג הנכסים, היקף העבודה והזמן שנדרש לניהול העיזבון. עוד ציין בית משפט קמא, כי אומנם המחוקק קבע רף מקסימלי לפסיקת שכר כאמור, אין בכך כדי לכבול את שיקול דעתו בית המשפט באשר לאופן ודרך פסיקת שכר הטרחה, שכן לרשותו עומדים מנגנונים שונים בהתאם למהות והיקף העיזבון אל מול טיב ומורכבות פעולות הניהול.
- בית משפט קמא קבע כי, בנסיבות דנן, מדובר בניהול עיזבון מורכב מאוד וזאת בין היתר נוכח היקפו וטיבו, כמו גם הקונפליקט העז בין המערערת למשיבים, שהתגלע, למרבה הצער בכל עניין, קטן כגדול. בשל כל אלה, הוטלה על מנהל העיזבון אחריות כבדה וממשית, ולמן הרגע בו מונה, נדרש להשקעה רבה בניהול העיזבון, זמינות יומיומית ליורשים ולבעלי תפקידים, מחשבה ויצירתיות, מקצועיות, סבלנות ומשאבים רבים. בית משפט קמא התרשם כי תרומתו האישית והמקצועית של מנהל העיזבון היא זו שהביאה בסופו של יום לכך שחלקו הארי של העיזבון חולק לשביעות רצונם של כלל היורשים.
- בית משפט קמא סבר שאלמלא פעולות מנהל העיזבון, כמו גם השקעתו בהליך באופן אישי ואיכפתי, הליך חלוקת העיזבון היה נפרס על פני שנים רבות, באופן בו בין היתר היה צורך במינוי בעלי תפקידם שונים, וספק באם כיום, היה עולה בידי היורשים להגיע להסכמות ולו חלקיות, ולחלק את העיזבון. עוד נקבע כי, במקרה כגון דא, בו הוטל על מנהל העיזבון נטל כבד בניהול ופיקוח, כמו גם יכולת מקצועית ייחודית בפתרון סכסוכים, ראוי לפסוק שכר מוגדל. עובדה זו מקבלת משנה תוקף מקום בו שווי העיזבון גבוה מאוד ומחייב את מנהל העיזבון בזהירות מיוחדת בניהולו, כמו גם נקיטה באמצעים שונים לשם שמירה על ערכו. בית משפט קמא קבע, כי מדובר במקרה מובהק בו מתקיימים התנאים הקבועים בחוק ופסיקה ויש לקבל את בקשת מנהל העיזבון ולפסוק את שכר טרחתו בשיעור 4% משווי העיזבון.
- בית משפט קמא ציין, כי מהאסמכתאות שהונחו בפניו, משתקף הקושי הנטען בניהול העיזבון, וניכר כי המחלוקות בין המערערת למנהל העיזבון והמשיבים חלשה כמעט על כל פרמטר, קטן כגדול ובכלל זה שירותי האחזקה של הנכסים, הנוכחים בעת ביצוע החלוקה, אופן ביצוע החלוקה, ועוד.
- עוד קבע בית משפט קמא, כי עיזבון המנוח כלל בין היתר נכסי מקרקעין מניבים, שניהולם דרש התעסקות רבה ומענה זמין גם לצדדי ג" כדוגמת שוכרים ורוכשים, וזאת בנוסף למתן דיווח ומענה ליורשים, באופן יומיומי.
- בית משפט קמא קבע, כי מנהל העיזבון פעל בד בבד לניהול הנכסים ולגיבוש מתווה לחלוקתם בין היורשים. לאחר שעלה בידיו לקבל את כלל המידע הצריך ובכלל זה שווי נכסי המקרקעין כמו גם תוכנית חלוקה אפשרית, בוצעה חלוקת נכסים בשלושה שלבים כמפורט לעיל. בית משפט קמא ציין, כי מנהל העיזבון פעל לחלוקה מהירה של נכסי המקרקעין אשר היוו את סלע המחלוקת, ובשל פעולתו, אף התייתר הצורך בהכרעה בבקשה מהותית הקשורה בחלוקת הנכסים. עוד נקבע, כי מנהל העיזבון חילק את הנכסים בשלבים, באופן מושכל, אגב הפעלת שיקול דעת ומתן מענה זמין ליורשים, והכל תוך התחשבות ברצונם.
- בית משפט קמא ציין כי במסגרת תפקידו, נדרש מנהל העיזבון לביצוע פעולות נוספות רבות בניהול העיזבון ובכלל זה ניהול פיננסי והשקעות; חלוקת כספים נזילים; תכנון מס; בחינת זכויות נוספות ומניות בתאגידים; דיווחים תכופים ליורשים ולבית המשפט; תיאום מול גופים מוסדיים; בחינת קיום חובות העיזבון; אחסון כלי הרכב במחסנים מורשים; קבלת חוות דעת שמאית אודות שוויו; הצעת הצעות למכירתו; ניהול הליך המכירה; קבלת חוות דעת רחבת היקף ביחס למיטלטלין שפירטה והתייחסה לכלל הרכוש תחת חלוקה לקטגוריות; גיבוש מתווה חלוקה מוסכם, וחלוקת חלקם הגדול של המיטלטלין ובכלל זה כלי כסף, חפצי אמנות, תכשיטים, וכלי בית. בנוסף, נדרש ללוות ולפקח אחר שני הליכים משפטיים שהחלו עובר למועד בו מונה, ובכלל זה להשתתף בדיונים. גם חלקן של פעולות אלה היה מלווה בחילוקי דעות וסכסוכים בין היורשים.
- עוד קבע בית משפט קמא, כי אין מקום לבחון את שכר טרחת מנהל העיזבון בהתאם לפעולות שננקטו ביחס לכל נכס מהעיזבון כי אם כמקשה אחת. בית משפט קמא הסביר כי לשון החוק אינה מבחינה בין הפעולות שנדרשו ביחס לכל נכס מעיזבון, אלא מגדירה את נכסי העיזבון באופן גורף. הוסיף בית משפט קמא וציין כי בהתאם להוראות התקנות, בעת פסיקת שכר, בית המשפט יתחשב "בשווי הכולל של נכסי העיזבון" ובכלל הפעולות אותן נקט מנהל העיזבון והיקפן. בית משפט קמא קבע כי לא עלה בידי המערערת להצביע על כך שפעולות מנהל העיזבון , בחלקן הגדול, לא דרשו מאמץ.
- בית משפט קמא קבע, כי לצד היקף העבודה האינהרנטי לניהול עיזבון ספציפי זה שכולל נכסים רבים, כמו גם אחריות כבדה, ועל אף המחלוקות הבלתי פוסקות, ניכר שלאורך כל ההליך מנהל העיזבון פעל ברגישות ובזהירות יתרה בעת ביצוע משימותיו בניסיון לתווך ולגשר בין הצדדים, ועל מנת שהחלוקה תתבצע ללא העצמת הקונפליקט והחרפת המחלוקות. בית משפט קמא ציין כי חיזוק לעמדה זו, מצא בעמדת המשיבים כמו גם בתגובות מטעמם.
- בנוסף, קבע בית משפט קמא, כי מנהל העיזבון פעל לחלוקת העיזבון באופן שווה לגמרי בין כלל היורשים, ובהתאמה לכך, בשכר טרחתו כפי שנפסק, יישאו בחלקים שווים. בית משפט קמא ציין, כי לאור היקפו הנרחב של העיזבון, אין חולק שמדובר בסכום משמעותי עבור כל יורש. לעמדתו, ככל והיה ממש בטענות המערערת, הרי שהמשיבים אף הם היו מתנגדים לשכר המבוקש, ומצטרפים לעמדתה, ולמצער ביחס לחלק מטענותיה.
- בית משפט קמא קבע, כי מנהל העיזבון נדרש למאמץ מיוחד, כמו גם לפעולות החורגות מגדר ניהול עיזבון רגיל, ואלה הטילו על כתפיו אחריות רבה. משכך קבע את שכר טרחתו בשיעור 4% משווי העיזבון.
- בית משפט קמא ציין, כי לא התרשם שעלתה מחלוקת של ממש ביחס לשווי העיזבון אותו אמד מנהל העיזבון בסך של 71,441,240 ₪ וקבע כי אומדן זה מקובל עליו וכי שווי העיזבון הינו כאמור.
- לעניין מועד תשלום שכר הטרחה, קבע בית משפט קמא, כי חלוקת העיזבון טרם הסתיימה במלואה ובהתאמה לכך טרם הוגשה פרטה סופית. לפיכך, טרם ניתן לפסוק את מלוא שכר טרחת מנהל העיזבון. עם זאת, מנהל העיזבון ביצע פעולות בהיקף נרחב, וכפי שעלה מהדיווחים שהוגשו, נכון ליום הגשת הדו"ח חולקו נכסים בשווי של 64,108,656 ₪ מכלל העיזבון, לגביהם בוצעה הערכת שווי, ולאחר הגשת הדו"ח אף ניתנה החלטה בדבר חלוקת כלי הכסף. לכך יש להוסיף כי מנהל העיזבון ממלא את תפקידו מזה כשנתיים וחצי באופן אינטנסיבי.
אשר על כן, מצא בית משפט קמא כי יש לפסוק את שכרו החלקי, שכן אין זה מן הדין שבנסיבות אלה בהן שווי חלקו הארי של העיזבון ידוע, כמו גם רובו חולק, מנהל העיזבון ימשיך וימלא את תפקידו ללא שכר. בית משפט קמא פסק את שכרו החלקי של מנהל העיזבון בסך 2% משווי העיזבון הכולל בסך של 71,441,240 ₪, קרי סך של 1,428,825 ₪ בתוספת מע"מ על פי דין וקבע כי שכר סופי ייפסק עם סיום ניהול העיזבון.
תמצית טענות הצדדים בערעור
- המערערת טענה, כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי אין מקום לבחון את שכר טרחתו של מנהל העיזבון בהתאם לפעולות שננקטו ביחס לכל נכס מהעיזבון כי אם כמקשה אחת. לעמדתה, הפסיקה קבעה, כי בעיזבונות גדולים יש להפריד בין הנכסים ולקבוע שכר נפרד לכל נכס. המערערת טענה, כי במקרה דנן, מדובר בנכסים הנבדלים זה מזה באופן משמעותי ביותר, הן מבחינת שווים והן מבחינת הפעולות אשר נדרש מנהל העיזבון לבצע ביחס לכל אחד מהם וכי די לבחון את 3 חלוקות המקרקעין עליהן הצביע מנהל העיזבון על מנת להיווכח כי נבדלות הן זו מזו באופן מהותי, הן מבחינת סוג הנכסים, מורכבות ניהולם, דרך ומועד חלוקתם. לטענת המערערת, החלוקה הראשונה עסקה בנכסים מסוימים אשר בכל אחד מהם זכה אחד היורשים ובשלמות על פי צוואת המנוח, כאשר הצדדים פעלו באופן עצמאי לפתיחת הליך קבלת צו קיום צוואה, וזה ניתן ללא כל מעורבות מצד מנהל העיזבון וכי גם לאחר מתן הצו האמור, פעולת רישום הנכס המסוים בו זכתה המערערת בוצע על ידיה ולא על ידי מנהל העיזבון.
- לעניין החלוקה השנייה, טענה המערערת, כי גם כאן החלטת בית משפט קמא אינה מתיישבת עם ההיקף המצומצם ופשטות הפעולות הבודדות שבוצעו בפועל על ידי מנהל העיזבון. לטענתה, מנהל העיזבון חילק את המגרשים האמורים בחלוקה השניה בהתאם לדו"ח אשר בוצע והוכן על ידי שמאי מקרקעין וכי הנכסים המוגדרים במסגרת חלוקה זו אינם נכסים "פעילים" ולא נדרש לבצע בעניינם כל פעולה של תחזוקה/טיפול/תשלום וכיו"ב. המערערת טענה, כי יש להעמיד את שכר טרחת מנהל העיזבון בגין הפעולות הכרוכות בחלוקה השנייה על הצד הנמוך ולפסוק לו לכל היותר שכר בשיעור 0.5% משווי המגרשים ותשלומי האיזון בצירוף מע"מ.
- לעניין החלוקה השלישית, טענה המערערת, כי בדומה לפעולותיו בשתי החלוקות האמורות, בנושא חלוקה זו פעולותיו של מנהל העיזבון הינן ספורות וצנועות, כאשר לא נרשם שום מאמץ מיוחד או פעולה חריגה. המערערת טענה כי יש לפסוק גם בנושא חלוקה זו שכר בשיעור 0.5% בתוספת מע"מ.
- המערערת טענה, כי שגה בית משפט קמא כאשר לא השית את שכר הטרחה על היורשים בהתאם לשיעור זכייתו של כל יורש באותם נכסים, כאשר על פי הפסיקה, שכר טרחתו של מנהל העיזבון יחולק בין הצדדים לפי הערך היחסי של מנותיהם. לטענתה, בחלוקה הראשונה, חלקה של המערערת עמד על 17% בלבד (3,666,666 ₪), מתוך סך של 21,609,066 ₪, חלקו של המשיב 2 עמד על 60% (13,142,400 ₪) ואילו חלקו של המשיב 1 עמד על 23% (4,800,000 ₪) כאשר ישנם פערים עצומים בין המנות שכל אחד זכה בהן. לטענת המערערת, משמעות פסיקת בית משפט קמא הינה, כי המערערת תישא בשכר בגובה 337,101.42 ₪ בגין נכס אשר אביה המנוח ציווה לה ושוויו 3,666,666 ₪ ובכך למעשה, תממן את יתר המשיבים ובעיקר את המשיב 2.
- המערערת טענה, כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו בדבר ניהול נכסי הנדל"ן המניב. לעמדתה, מנהל העיזבון התקשר למול גופים שונים לקבלת שירותים. גופים אלה הם אשר ביצעו את העבודה, בתשלום, אשר בוצע על ידי העיזבון עצמו, ולכן אין מקום להכיר בעבודתו של מנהל העיזבון ביחס לנכסים אלה כמאמץ מיוחד או פעולות חריגות.
- עוד טענה המערערת, כי שגה בית משפט קמא כאשר פסק שכר במקום ובו מדובר בנכס שלא נצרך לפעילות. לטענתה, הנכס המסוים בו זכתה המערערת, מושכר מזה כ-20 שנה לאותה שוכרת. בנכס האמור לא בוצעה שום פעולה ולכן ביקשה המערערת לקבוע כי לעניין נכס זה, מנהל העיזבון אינו זכאי כלל לשכר , שכן לא הייתה כל טרחה בעניינו.
- המערערת טענה, כי שגה בית משפט קמא כאשר פסק שכר של 4% עבור הנכסים הכספיים. לעמדתה אין כל סיבה או הצדקה לפסוק למנהל העיזבון שכר מוגדל בגין קבוצת נכסים זו וכי יש להעמיד את שכר הטרחה על 0.5% בלבד בגין ביצוע פעולות בקבוצת נכסים זו.
- המערערת טענה, כי שגה בית משפט קמא כאשר העמיד את שווי העיזבון על סך של 71,441,250 ₪. לטענתה, בית משפט קמא כלל פעמיים בחישוב שווי העיזבון את כספי האיזון בסך של 1,187,460 ₪. המערערת טענה, כי שגה בית משפט קמא כאשר העמיד את שווי כלי הכסף על סך של 415,850 ₪, שכן כלי הכסף נמכרו בהתמחרות בין היורשים, לפי החלטת בית המשפט, בסכום של 273,000 ₪. עוד טענה המערערת, כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע את דמי השכירות על סך של 2,089,000 ₪, שכן הסכום בו נקב מנהל העיזבון, כולל בתוכו מס ערך מוסף בשיעור של 223,210 ₪. לטענתה, המע"מ אינו שייך לעיזבון, ויש להפחיתו מסך דמי השכירות שנגבו לעיזבון. לאור האמור, ביקשה המערערת להעמיד את שווי העיזבון על סך 69,887,720 ₪.
- לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי מנהל העיזבון נדרש לפעולות החורגות מגדר ניהול עיזבון רגיל, כאשר בית משפט קמא לא הצביע בהחלטתו מהן "הפעולות החורגות" אותן ביצע מנהל העיזבון. לטענתה, מנהל העיזבון פעל באופן פשוט למדי בחלוקת נכסי המקרקעין (חלוקה שנייה ושלישית) בהתאם לשמאות שהתקבלה, וכי
בחלוקה הראשונה כלל לא נטל חלק; הליכי חלוקת המיטלטלין עוכבו בשל ניהול כושל; הליכי חלוקת הכספים הנזילים טרם הושלמו ולא ברור מדוע יש בהם מאמץ מיוחד; מנהל העיזבון ניהל את נכסי המקרקעין המניבים בעזרת היורשים, חברת אחזקה וניהול חשבונות חיצוני.
- לבסוף, טענה המערערת כי שגה בית משפט קמא כאשר נהג שלא לפי המקובל בפסיקה בקביעת שכר בניהול עיזבונות בשווי רב של עשרות מיליוני שקלים. לטענת המערערת, בהתאם לפסיקה שכר בעיזבונות גדולים עומד על שיעור של 1.5% עד 2%.
- מנהל העיזבון טען כי ההחלטה נשוא הערעור נמצאת באופן מובהק בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית וכי אין זה נהוג, אין זה רצוי ואין זה מקובל שערכאת הערעור תתערב בהחלטות מסוג זה. התערבות בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות תיעשה בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות בלבד, בהן מתגלה שגיאה בולטת על פני החלטתו של בית משפט קמא.
- מנהל העיזבון טען, כי החלטת בית משפט קמא מוצדקת ונכונה. לטענתו, קריאת ההחלטה נשוא הערעור מלמדת כי היא מבוססת על העקרונות שנקבעו בפסיקה המצדיקים פסיקת שכר על הצד הגבוה וזאת לאור מורכבות ניהול העיזבון: בשל הגיוון הרחב של הנכסים; בשל היותו עסק פעיל; בשל התחייבויותיו של המנוח; בשל הסכסוכים הבלתי פוסקים בין היורשים; בשל התנהלותה של המערערת לרבות מאות הדרישות אשר הפנתה אליו באמצעות בא כוחה; ובשל האחריות הכבדה שהוטלה על כתפיו של מנהל העיזבון.
- אשר לשווי העיזבון, טען מנהל העיזבון כי מדובר בהרחבת חזית וכי לא בכדי קבע בית משפט קמא כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי עניין זה. הוסיף וטען מנהל העיזבון כי אף לעמדת המערערת יש להעמיד את שווי העיזבון על סך 69,887,720 ₪, וכי ההפרש נובע מפערים לא מהותיים וכי השווי הנ"ל הוא "לא פחות" כאשר אינו כולל נכסים נוספים ששווים עדיין לא ידוע.
- בהתייחס לטענת המערערת לפיה שגה בית משפט קמא משקבע כי בשכר הטרחה יישאו היורשים בחלקים שווים, טען המערער כי גם טענה זו לכאורה מהווה הרחבת חזית, שלא נטענה בתגובה הראשונה לבקשת השכר. לדידו, טענה זו מבוססת על שמתוך הרכוש הרב שנכלל בעיזבון, החריג המנוח בצוואתו שלושה נכסים שאותם ציווה באופן ספציפי, אחד לכל יורש, והם אינם שווים בערכם. מעבר לכך, כל יתר העיזבון חולק בחלקים שווים. לעמדתו, בשים לב לכך שהחלק הארי של העיזבון חולק בחלקים שווים, אין זה ראוי שכל יורש יישא בשכר המחושב לפי שוויו המדויק של חלקו.
- בהתייחס לטענת המערערת לפיה שגה בית משפט קמא כאשר "נהג שלא לפי המקובל בפסיקה בקביעת שכר לעיזבונות בשווי רב", טען מנהל העיזבון, כי בית משפט קמא לא שגה ולא טעה, אלא הגיע לתוצאה שאליה הגיע תוך שימוש בעקרונות הנכונים בפסיקת שכר טרחת בעל תפקיד, הפעלת שיקול דעת בכובד ראש ולאחר מחשבה, ניסיון חיים, ואיזון בין השקעת העבודה והתועלת הכלכלית שנגרמה לצדדים.
דיון והכרעה
- 47. הערעור שלפנינו מעורר שתי שאלות מרכזיות: ראשית, כיצד יחושב שכר טרחתו של מנהל עיזבון עת עסקינן בעיזבון רחב היקף המכיל נכסים מסוגים שונים. האם שכה"ט שייפסק יהא דפרנציאלי, בהתאם לפעולות שננקטו ביחס לכל נכס מנכסי העיזבון או קבוצת נכסים, או שמא יש להתייחס לכלל הנכסים בקביעת שכה"ט כאל מקשה אחת, וממנה לגזור שכה"ט מתוך השווי הכולל של העיזבון; והשאלה השניה: מה יהא חלקו של כל יורש בשכה"ט. האם בהתאם לחלקו היחסי בעיזבון או בקבוצת נכסי העיזבון בגינם חושב שכה"ט או באופן שוויוני ללא אבחנה?
הכלל בדבר אי התערבות ערכאת הערעור
- כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית וכי התערבות כזו שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו ע"א 9784/05 עיריית ת"א-יפו נ" גורן, [פורסם בנבו], 12.8.2009). כלל זה, נקבעה תחולתו במפורש גם בסוגיית פסיקת שכרו של מנהל עיזבון וזאת, בין היתר, ב-ע"א 2886/00 הקרן לטיפול בחסויים נ" היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נה(5) 62 (פסקה 6), כשכב" השופט י" טירקל הבהיר נושא זה בדבריו כדלקמן;
" הלכה פסוקה היא "כי אין בית המשפט נוטה להתערב בשכר הטרחה שנקבע לכונסי נכסים, מפרקים ודומיהם על ידי הערכאה הראשונה, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן… כאשר בית המשפט התערב בעניינים מסוג זה, היה זה באותם מקרים בהם טעה השופט קמא בעקרונות אותם הפעיל ולא באופן בו יישם את אותם עקרונות" (דברי השופט (כתוארו אז) ש" לוין בע"א 530/88 פרידמן ואח" נ" ארנון ואח" פ"ד מג(484 ,479 (4 והאסמכתאות שם".
- כלל זה מקבל משנה תוקף עת הערכאה הדיונית הנה למעשה טריבונל מקצועי לתחומו. ראו להלן האמור בפסקה 29 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו ב- ע"מ 1243/07 אלמוני, עו"ד נ" פלוני [פורסם בנבו] (להלן: "עניין אלמוני"):
"לא זו אף זו, בעניינו מדובר בערעור על בית המשפט למשפחה שהינו
טריבונל מקצועי לתחומו. בכגון דא לא תמהר ערכאת הערעור להתערב
בהחלטותיו." (ההדגשה אינה במקור).
המסגרת הנורמטיבית
- סעיף 91 לחוק הירושה ותקנה 45 לתקנות הירושה מורים כדלקמן:
"91. בית המשפט רשאי לפסוק למנהל עיזבון שכר לפי כללים שקבע שר המשפטים בתקנות".
45"ב(א) בית המשפט יקבע למנהל העיזבון שכר בעד מילוי תפקידיו כמנהל עיזבון ועשיית הפעולות שבסמכותו, שלא יעלה על 3% משווי העיזבון; השכר ייקבע בהתחשב, בין השאר, בשווי הכולל של נכסי העיזבון, בסוג הנכסים שבעיזבון, בטיב הפעולות שביצע מנהל העיזבון ובהיקפן, וכן בהתחשב בפעולות שביצע מנהל העיזבון שקדם לו, אם היה כזה, ובשכר שנפסק לו.
(ב)כלל ניהול העיזבון פעולות חריגות או שנדרש מאמץ מיוחד לביצוע תפקידיו הרגילים של מנהל העיזבון, רשאי בית המשפט להגדיל את שכרו ובלבד שהשכר שייקבע לא יעלה על 4% משווי העיזבון.
(ג)לשכר הטרחה שיקבע בית המשפט לפי תקנות אלה ייווסף מס ערך מוסף".
שווי העיזבון
- לעניין שווי העיזבון, לשונה של התקנה לעיל ברורה. מדובר בנתון מרכזי, וככלל שכה"ט ייגזר משוויו הכולל. אלא שהשיקול המכריע בקביעת שיעורו סב סביב מורכבות הניהול, היינו היקף וטיב הפעולות אותן ביצע מנהל העיזבון. כך קבע כבוד השופט (כתוארו אז) מ" שמגר בע"א 153/77 אלואשוילי נ" סמואל (31/01/78):
"אשר לשיקולים המנחים את בית-המשפט בבואו לקבוע את שכר הטרחה, הרי מקובל עלינו מאז ומתמיד כי לא רק שוויו של העיזבון הוא בגדר מרכיב שעל-פיו מחשבים את השכר אלא גם הפעולות אשר בוצעו על-ידי מנהל העיזבון, מספרן והיקפן (ראה ע"א 474/65, הנ"ל, שם, ע" 95)".
- אפנה בעניין זה גם לספרם של כב" השופט (בדימ") שאול שוחט, גולדברג פלומין "דיני ירושה ועיזבון" 221 (הוצאת סדן, מהדורה שביעית, התשע"ד-2014):
"בקביעת שכרו של מנהל העיזבון יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הכולל של נכסי העיזבון, בסוג הנכסים שבעיזבון, בטיב הפעולות שביצע מנהל העיזבון ובהיקף פעולות אלה (תקנה 45ב(א) לתקנות הירושה).
שיטת קביעת השכר מבוססת, אם כן, גם על שווי העיזבון וגם על היקף העבודה בפועל שהשקיע מנהל העיזבון בתפקידו… רק החיבור בין שני המרכיבים, במינונים הנכונים, נותן את מלוא התמונה של עבודת מנהל העיזבון הראויה לתגמול…" [וראו ההפניות שם].
בחינת שכר טרחת מנהל העיזבון
- לא פעם, נקבע בפסיקה כי בין שני השיקולים – "שווי העיזבון" ו"מורכבות הניהול", יש להעדיף את האחרון (ר" ע"א 153/77 הנ"ל,627,; שאול שוחט, נחום פינברג, יחזקאל פלומין "דיני ירושה ועיזבון", עמ" 222). השיקול של שווי העיזבון בא לבטא את האחריות הרובצת על כתפיו של מנהל העיזבון בשמירה עליו, ואילו מורכבות הניהול עניינה העבודה שהושקעה בשימורו וטיפוחו. פעמים רבות מדובר בפעולות משיקות – שמירה על ערך העיזבון תתאפשר רק אם ינוהל כראוי וזה יהא כרוך בפעולות מורכבות. אין דומה ניהול עיזבון הכולל עסק חי, הדורש המשך הפעלתו וניהולו השוטף, טיפוחו ושימורו תוך תשלום חובותיו, תשלום שכר עובדים ועוד, עד לחלוקתו בין היורשים, לניהול עיזבון המורכב מתכשיטים, גם אם בשווי רב, אשר שמירה עליהם אינה דורשת פעולות מורכבות מעבר לאחסונם בחדר כספות מאובטח.
- נוסף על שני שיקולים מרכזיים אלה יש לזכור את המנעד המצומצם שמאפשרות התקנות עד לתקרה הקבועה שם עם אפשרות חריגה מתקרה זו של 3% לכדי 4%. בהקשר לכך נפסק בבש"א 1568/07 תע 105990/03 ד.א. ז"ל נ" י. (ג) א. (22/7/2007):
"המשמעות היא כי אין זה מובן מאליו שמנהל העיזבון יזכה לאישור שכר בגבול העליון הקבוע בתקנה. ההיפך הוא הנכון, סביר להניח שה"ממוצע" בקביעת שכר של מנהל העיזבון יתקרב יותר לאמצע, היינו % 2- % ½ 1. שכר גבוה של 3% משווי העיזבון אמנם ישולם במקרים המתאימים, אבל רק כאשר השילוב בין שווי העיזבון להיקף פעולות הניהול, הינו כזה המצדיק שכר מקסימאלי. לעניין זה, ר" תמ"ש 50515/02 [פורסם בנבו], עו"ד בזק משה, לעיל. יחד עם זאת, בית-המשפט רשאי לחרוג משכר זה ולהגדיל אותו לכדי 4% משווי העיזבון אם כלל ניהול העיזבון פעולות חריגות או שנדרש מאמץ מיוחד לביצוע תפקידיו הרגילים של מנהל העיזבון (ר" תקנה 45 ב(ב) לתקנות ירושה)". [ראו גם תמ"ש (י-ם) 50515/02 עו"ד בזק, מנהל עיזבון נ" האפוטרופוס הכללי ([פורסם בנבו] 1.8.2002) ; דיני ירושה ועיזבון 179]".
- ער אני לטענת המערערת, לפיה שגה בית משפט קמא עת פסק למנהל העיזבון שכר ביניים וקבע בטרם סיום ההליך, וחלוקת העיזבון, כי שכרו הסופי של מנהל העיזבון יהיה בשיעור 4% משווי העיזבון. אלא שלבית המשפט מסור שיקול דעת לפסוק שכר ביניים מקום שבו מנהל העיזבון ממלא את תפקידו לאורך תקופה ממושכת, מבצע פעולות מהותיות ומקדיש זמן ומשאבים ניכרים לניהול העיזבון, וזאת על מנת להבטיח תגמול הוגן בגין פעולותיו עד למועד זה.
- במקרה דנן, מנהל העיזבון פעל במשך תקופה של מעל לשנתיים וביצע פעולות משמעותיות לקידום ענייני העיזבון. בנסיבות אלו, צדק בית משפט קמא עת פסק שכר ביניים, ולא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטתו זו.
- קושי נוסף שאני מוצא בהחלטת בית משפט קמא נעוץ בקביעת שיעור השכר הסופי (4%) כבר בשלב זה, בטרם סיים מנהל העיזבון את תפקידו ובטרם ניתן היה להעריך את מלוא היקף תרומתו, עת ככלל סבורני שמן הראוי להותיר את קביעת השכר הסופי לשלב סיום התפקיד בפועל, ולאחר שיהא ניתן לבחון ולהעריך כלל פעולותיו של מנהל העיזבון. אלא שבנסיבות דנן, אין לומר כי נגרמה פגיעה למי מהצדדים, בעטיה של קביעה זו, שכן עיקר עבודתו של מנהל העיזבון נעשתה ונותר רק להמתין לתוצאות הליך משפטי שמתנהל. בל נשכח כי בית משפט קמא הקדים רק את תשלום שכר הביניים בשיעור של 2%, בעוד שיתרת השכר- בשיעור 2% נוספים, תשולם רק בסוף ההליך. אין מדובר בפגם היורד לשורש העניין, ואין בו כדי להצדיק התערבות תוצאתית. לפיכך אציע לחברי לדחות טענה זו.
- אשר לשיעור שכר טרחתו של מנהל העיזבון, וקביעת שכר דפרנציאלי, כבר נפסק, ועל כך עמדתי לעיל, כי בעיזבונות רחבי היקף, כך הוא במקרה שלפנינו ובשווי של עשרות מליוני שקלים כאשר העיזבון מורכב מנכסים רבים ומסוגים שונים, מן הראוי כי במסגרת בחינת גובה שכר טרחתו של מנהל העיזבון, עת קיימות קבוצות נכסים נפרדות המצדיקות התייחסות ובחינה עצמאית, נפרדת מיתר נכסי העיזבון, כי אז ייקבע שכר שונה עבור כל קבוצה.
בהתאם לכך, גם הפעולות שביצע מנהל העיזבון ביחס לנכסים אלו מצריכות בחינה של היקף הפעולות, המורכבות והמאמץ שהושקעו, לשם קביעת שכר הטרחה ההולם ביחס לכל קבוצה.
בנסיבות דנן, ברור כי הפעולות שנדרש מנהל העיזבון לבצע ביחס לנכסים השונים אינן אחידות באופיין או בהיקפן. לפיכך, בחינת שכר הטרחה אינה יכולה להיעשות במבט על "ממעוף הציפור" על כלל נכסי העיזבון, אלא יש לבחון- במקרים המתאימים- וכך הוא המקרה שלפנינו, כל קבוצה של נכסים לגופה, ולקבוע שכר הולם לכל קבוצה בנפרד, הכל בתוך המסגרת והמגבלות הקבועות בתקנה 45ב לתקנות הירושה. אמנם אין להתעלם משווי העיזבון הרב, אך זאת בקורלציה ישירה לפעולות המתחייבות בהקשר לנכס זה או אחר או לקבוצת נכסים, מאותו סוג.
- יודגש כי קביעת שכה"ט בשיעור 4% משווי העיזבון, בהתאם לתקנה 45ב שמורה, כאמור, למקרים חריגים בלבד. ברי שהמחוקק לא התכוון להחיל את השיעור המירבי של 4% על כלל נכסי העיזבון באופן גורף, אלא רק ביחס לאותן קבוצות נכסים שניהולם אכן הצריך מאמץ מיוחד, טיפול מורכב או ממושך, כהוראת התקנה האמורה. לפיכך, גם כאשר מדובר בעיזבון רחב היקף, יש לגזור את שיעור שכר הטרחה באופן יחסי ונפרד בהתאם לקבוצות הנכסים ולרמת המאמץ שנדרשה בניהול כל אחת מהן.
וכך כותב השופט (בדימ") ש. שוחט בספרו הנ"ל בעמ" 224: "תקנה 45 ב(א) לתקנות הירושה אינה מטילה חובה על בית המשפט לקבוע את השכר באחוזים משווי העיזבון על פני הסקלה שאותה קבע מחוקק המשנה בתקנה זו. תקנה 45 ב (א) לתקנות הירושה מכוונת לכך שהשכר שיקבע בית המשפט לא יחרוג מהגובה שנקבע בתקנות הירושה. מבחינה זו אין מניעה שבית המשפט יקבע את השכר על פי שעות העבודה שהקיע מנהל העיזבון; אין מניעה שבית המשפט יפצל את השכר שקבע באשר לכל נכס ונכס מנכסי העיזבון מתוך מתן משקל להיקף הפעולות שבוצעו לגביו וכיו"ב – ובלבד שהשכר הכולל שיפסוק לא יעלה על גובה השכר שנקבע בתקנות הירושה".
- יישום הרציונלים שהוזכרו מעלה כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי אין להפריד בין סוגי הנכסים השונים, עת הפעולות שנדרשו במסגרת ניהול העיזבון ביחס לקבוצת נכסים אחת, היו מצומצמות ומועטות, בשונה מקבוצות נכסים אחרות, שם נדרש מנהל העיזבון לבצע פעולות רבות ומורכבות במסגרת מילוי תפקידו [ראו למשל ת"ע (י-ם) 42961/06 בש"א 58493/07 עיזבון המנוח א.נ. נ" האפוטרופוס הכללי ([פורסם בנבו] 22.6.2008) שם קבע בית המשפט כי מכיוון שהפעולות לא חרגו מהרגיל, ומכיוון שמנהל העיזבון לא טיפל בנושא השכרת הבית, שכר הטרחה יהיה בשיעור של 2% מכלל העיזבון פרט לערך הבית אשר לא ייכלל בחישוב].
מן הכלל אל הפרט
- קבוצת החלוקה הראשונה מנתה שלושה נכסי מקרקעין בשווי כולל של 21,609,066 ₪ אשר ירשו המערערת והמשיבים על פי צוואת המנוח. בחלוקת נכסים זו והקצאתם ליורש על פי הצוואה כלל לא עסק מנהל העיזבון, שהרי הצוואה וצו הקיום קובעים חלוקה זו והרישום בפנקסי המקרקעין נעשה מכוחם, כאשר כל יורש מקבל נכס בשלמות.
שונה הדבר ביחס לשתי קבוצות החלוקה האחרות – השנייה והשלישית. ודוק: מנהל העיזבון לא חלק על טענת המערעת לפיה היא והיורשים פעלו באופן עצמאי לפתיחת הליך קבלת צו קיום צוואה אשר ניתן ללא כל מעורבות ולו טכנית מצד מנהל העיזבון, כאשר מנהל העיזבון עודכן על מתן הצו מבא כוח המערערת. גם לאחר מתן צו הקיום, הרישום עצמו של הנכס המסוים אשר ציווה המנוח לטובת המערערת – בוצע על ידי המערערת ולא על ידי מנהל העיזבון.
- יוצא אפוא, כי יש להתייחס בנפרד לקבוצת החלוקה הראשונה בשווי- 21.6 מליון ₪ לעומת יתר נכסי העיזבון הנמנים על קבוצות החלוקה השנייה והשלישית בשווי של כ-49.8 מיליון ₪ .
מאחר שמנהל העיזבון לא עסק בחלוקת הנכסים שבקבוצה הראשונה, ולא התרשמתי כי ביחס לאלה נעשו פעולות בעלות משמעות או מורכבות כלשהי, אציע לחבריי לפסוק שכר מינימלי בגין קבוצה זו בנפרד משאר נכסי העיזבון, ולהעמידו על שיעור 0.25% (רבע אחוז) משווי קבוצה זו.
לעניין שיעור שכר הטרחה בגין יתר הנכסים, לא מצאתי מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא, אשר בחן את היקף הפעולות שנקט מנהל העיזבון ומורכבותן, אל מול שווים של נכסים אלה, וקביעותיו בעניין זה מקובלות עליי. על כן אציע להותירו על שיעור 4% מתוך 49.8 מיליון ₪.
אופן הנשיאה בשכר הטרחה
- ההלכה הפסוקה קובעת, כי היורשים נושאים בחובות העיזבון, ובכללם שכר מנהל העיזבון, לפי יחס חלקיהם בעיזבון, אלא אם הורה המוריש בצוואתו על חלוקה אחרת של נטל החובות, ובלבד שיורש לא יישא בחובות העולים על שווי חלקם בעיזבון.
- בנסיבות דנן, מתוך הרכוש הרב שנכלל בעיזבון, כאמור, החריג המנוח בצוואתו שלושה נכסים, כך שכל יורש זוכה בשלמות באחד מהם, להבדיל מיתר נכסי העיזבון המתחלקים ביניהם שווה בשווה, כך שכל יורש מקבל מנה שווה מתוכם. על כן ביחס לשכר טרחה שנקבע בגין קבוצת הנכסים בחלוקה הראשונה, החיוב בגין שכר טרחה בו יישא כל יורש יחושב לפי 0.25% מתוך שווי הנכס בו זכה, בעוד שבגין יתר נכסי העיזבון ישאו היורשים בחלקים שווים בשכר הטרחה.
- בשולי הדברים, אציין כי לעניין פניותיה ודרישותיה הרבות של המערערת ממנהל העיזבון, אשר לטענתו הוצף במאות פניות שלא לצורך, אציע כי בית משפט קמא ישקול בעת פסיקתו שכר הטרחה הסופי, האם יש להשית על המערערת תוספת בגין שכר מנהל עיזבון, בעטיה של אותה התנהלות נטענת, בין אם על דרך קביעת חלוקת נשיאה אחרת מזו המתחייבת מחלקה היחסי בעיזבון ובין אם בדרך אחרת.
אשר לשוויו הכולל של העיזבון, גם אם יש ממש בטענת מנהל העיזבון בדבר הרחבת חזית וכי לא בכדי קבע בית משפט קמא כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי עניין זה, עת לעמדת המערערת יש להעמיד את שווי העיזבון על סך 69,887,720 ₪ במקום 71,441,240 ₪, סבורני שמן הראוי שבית משפט קמא יבחן עניין זה פעם נוספת בסוף ההליך, עם סיום תפקידו של מנהל העיזבון ולקראת פסיקת שכרו הסופי, כי אז ובכפוף להערכה, וככל שתפחת מהשווי שקבע בית משפט קמא בהחלטה, יבוצע קיזוז מתוך השכר הסופי.
סוף דבר
- לאור האמור, אני קובע כי יש להפריד את קבוצת הנכסים הנמנים תחת החלוקה הראשונה ששווים הינו בסך 21,609,066 ₪ מיתר נכסי העיזבון ולהחיל עליהם שכר בשיעור 0.25%, קרי 54,023 ₪. היורשים יישאו בסכום זה, כל יורש לפי חלקו היחסי – שווי הנכס בו זכה מתוך 21,609,066 ₪. על יתרת שווי העיזבון תמשיך לחול החלטת בית משפט קמא, כאשר השכר הכולל בשלב זה – שכר הביניים, יהא בשיעור מחצית הסכום שיתקבל מצירוף השכר בגין 3 קבוצות הנכסים.
- בנסיבות העניין, אציע שכל צד יישא בהוצאותיו.
| ס. ג"יוסי, שופט [אב"ד] |
השופט נ. סילמן:
אני מסכים.
| נ. סילמן, שופט |
השופטת ע. אטיאס:
אני מסכימה.
| ע. אטיאס, שופטת |
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס. ג"יוסי.
עירבון שהופקד יוחזר למערערת, באמצעות ב"כ.
מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים והשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, ב" שבט תשפ"ו, 20 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.
|
סארי ג'יוסי, עפרה אטיאס, ניצן סילמן
|
||||
| ס. ג"יוסי, שופט [אב"ד] |
ע. אטיאס, שופטת | נ. סילמן, שופט |