רות דיין וולפנר מפעלי סחיטה: היא וששלי יהב סחטו חצי מיליארד ש"ח משלמה שוקרון כי איבד את האישור הנוטריוני של הסכם הממון אחרי 26 שנים

נחשו את מי רות דייין וופלנר והפוסי שלה שלי יהב סוחטים בימים אלה?  את שלמה שוקרון מאשקלון, אחד המיליארדרים משדה הגז ליוויתן.

כמו תמיד השתיים פועלות לסחוט את הגבר ולבטל הסכם ממון בטענה שהאישה, ויקטוריה נמירובסקי שוקרון היא פוסי מוחלשת, היתה בהיריון, מודרת, לא הבינה את ההסכם, ושבזכות הכוס של האישה התאפשר לשוקרון להפוך מיליארדר בשדה הגז ליוויתן.  ויקטוריה טענה שההסכם לא תקף בגלל עושק וקיפוח, כי היתה הורמונלית בהיריון, אבל היא לא צירפה את ההסכם שמלפני 26 שנים.  שלמה שוקרון טען שכל החומרים שלו נשרפו, ושאחותו ניגשה לנוטריון חיטטה שם ומצאה את האישור הנוטריוני, אבל השופט רמי ב'זה (שהוא חבר של רות דייין וולפנר והפוסי שלה שלי יהב) קבע שהאישור הוא "לא כדין" ולכן בהעדר אישור כדין, ויקטוריה זכאית לחצי מהמיליארד….. שהרי בלי הכוס של ויקטוריה לא היה מתאפשר לשלמה שוקרון לצבור את המיליארד…..  ("תיאוריית הכוס המאפשר")…..

 

 

 

 

שימו לב ש"בו ביום שניתן פסק הדין החלקי, רמי בז'ה נשא הרצאה מקצועית בנושא ביטול הסכמי ממון בכנס של לשכת עורכי הדין; וכי עיתוי ההרצאה, כמו גם תוכנה, מעידים על "ניסיון להשפיע על עמדות המקצועיות בתחום זה" ועל הבעת עמדה "ברורה בעד ביטול הסכמי ממון"

רמי בז'ה מינה את השמאי יניב בוכניק אשר מרננים עליו שהוא כותב שמאויות לפי הזמנה ומקבל שוחד. ראו בגץ 21689-08-25 שהוגש נגד הנהלת בתי המשפט להפסיק להשתמש ביניב בוכניק כשמאי לשווי התפוקות של הכוס.     

שלמה שוקרון תובע את רות דיין וולפנר, שלי יהב, אודי נוימן וגרושתו ויקטוריה נמירובסקי על 1,000,000 ש"ח באשדוד, ת"א 51869-04-25 שוקרון נ' דיין וולפנר .

ובבאר שבע מאיר בניטה תובע 200,000 ש"ח מויקטוריה נמירובסקי, רות דיין וולפנר ואילת זגדון.  ת"א 75692-03-25 בניטה נ' שוקרון.

וב 28/4/2026 באשדוד רות דיין וולפנר תובעת את הלקוחה של ויטוריה שוקרון 1,013,743 ש"ח, על שכר טרחה שלא שילמה….   ת"א 65776-04-26 רות דיין – חברת עורכי דין נ' ויקטוריה שוקרון נמירובסקי.

בקיצור חד גדיא….  לא משעמם לרות דיין וולפנר.

 

שימו לב איך עבדה הסחיטה.  רות דיין ולפנר ושלי יהב הגישו תביעה לאיזון משאבים ב 2022, וטענו שיש הסכם ממון משנת 1996 אבל הוא לא תקף כי ויקטוריה היתה בהיריון, הורמונלית וכפו עליה לחתום אצל נוטריון.  אבל היא לא צירפה את ההסכם.  שלמה שוקרון טען שכל החומרים שלו נשרפו….. ושהנוטריון שעדיין חי לא מוצא את העותק עם האישור הנוטריוני.  אבל ויקטוריה מחזיקה בעותק עם האישור הנוטריוני…..

 

רמי בז'ה קיים דיון, אבל בועז בן צור, העו"ד של שלמה שוקרון לא הצליח להביא את העו"ד שניסח את החוזה, ואת הנוטריון, ולפיכך קבע רמי ב'זה שהחוזה לא בתוקף כי לא הוצג בפניו אישור נוטריוני….

ביום 4/6/2024 הגיש שלמה שוקרון בקשה נוספת לסילוק התובענה על הסף (בקשה מס' 61), וזאת לאור "שינוי נסיבות דרמטי" וטען שהנוטריון איתר בקלסר ישן במשרדו העתק מההסכם כשהוא חתום גם על ידו. לבקשה זו צורף תצהירו של הנוטריון מיום 2/5/2023, וכן העתק מההסכם כשהוא חתום הן ע"י הצדדים והן ע"י הנוטריון.   רמי ב'זה דחה את הבקשה בטענה ש"גם לבקשה זו לא צורף האישור הנוטריוני עצמו הנדרש ממנו יעלה שההסכם אכן אומת כדין".  בקשת רשות ערעור שהגיש הנתבע על החלטה זו (רמ"ש 38165-07-23) נמחקה ביום 5.9.2023.

פשוט לא ייאמן איזה שמיניות באוויר עושה רמי ב'זה כדי לקבוע שלא הוכח בפניו שההסכם נחתם אצל הנוטריון.  הרי עברו 26 שנים!!!!  העו"ד שניסח אמר שהוא היפנה אותם לנוטריון.  הנוטריון אמר שהוא אישר חתימה, ושאחותו באה למשרד וביצעה חיפוש ובסוף מצאה עותק.  רמי ב'זה אמר שזו גרסה פתלתלה ולא אמינה, שלא הציעו לשלוח לפוליגרף, ולא הביאו לו דוגמאות חתימה של הנוטריון מ 1996.  לגבי כל שאר העדים הוא ניפנף אותם בתור עדות שמועה….

בתמונה רמי ב'זה משמאל עם המנטור שלו עידו דיבון מימין.

 

 

למה עוד לא חוקקו חוק התיישנות של שנה להסכם ממון???

 

אנו חוזרים ואומרים, מקרה כזה לא צריך לקרות שאישה אחרי 26 שנים יכולה ליהנות מהעובדה שהבעל לא מצליח למצוא עותק מלפני 26 שנים.  למה אין חוק התיישנות של שנה אחת לתקוף הסכם ממון????  אחרי 26 שנים צריך לנהל הוכחות מה קרה כשהאישה היתה בהיריון לפני 26 שנים?  למי בכלל יש את הראיות האלה מלפני 26 שנים?

ולמה רמי ב'זה כל כך מאמין לויקטוריה, שבעצם העדות שלה היא שהביאו אותה אך עו"ד כשהיתה בהיריון, ושהיא מעולם לא הגיעה למשרד של הנוטריון? למה שהנוטריון לא יחתים את הצדדים כדין, אם כבר הם הגיעו אליו?  איזה סיבה היתה לחתום אצל עו"ד שאמר במפורש לגשת לנוטריון, לא ללכת לנוטריון?????

 

פיקנטריה מהתביעה של ויקטוריה שוקרון

לטענתה "איננה מעוניינת לחשוף פרטים אישיים שיהיה בהם כדי להלבין את פניו של הנתבע (להלן: "הבעל"), ולפיכך תציין כי משבר גדול ארע בחיי הצדדים לאחרונה והפרת אמון קשה מצד הבעל. אף על פי כן, תובענה זו מוגשת בלב כבד, לאחר שניסיונותיה ומאמציה של התובעת, ליישב עם הנתבע את הסוגיות אשר במחלוקת, עלו בתוהו. האישה, עודנה מקווה כי ניתן יהיה לפתור את המחלוקת בהסכמה ובדרכי נועם ולהגיע לכדי הסכם שיגן על זכויותיה…

לטענתה התובעת והנתבע שניהם יהודים, בעלי אזרחות ישראלית, הנשואים זל"ז מזה כ- 26 שנים, הכירו זה את זו בצעירותם בשנת 1991, כאשר האישה הייתה בזמנו עולה חדשה כבת 18, והבעל כבן 24. בין הצדדים ניצתה אהבה גדולה ומאז היה הבעל מרכז עולמה של האישה.

הצדדים נישאו בנישואים אזרחיים בקפריסין ביום 23.10.1996, ומנישואיהם התברכו בבנם יחידם, שון יליד 05.05.1997 (בגיר).

בעת היכרותם עבר הבעל כשכיר כמתווך דירות. עם השנים התמקד הבעל בתחום הנדל"ן והחל לעסוק בעיקר ביזמות, בנייה, השכרה ארוכת טווח וכדומה, כאשר כיום ובזכות תמיכתה של האישה. הבעל עומד בראש אימפריה כלכלית של ממש, ובתוך כך ובזכות פעילותו העסקית הינם של הצדדים מוערך בסך של כמיליארד שקלים, תוך, שרובו ככולו, מוחזק כיום ע"י הבעל ומצוי בשליטתו
המלאה.

בתחילת דרכה עברה האישה כהנדסאית אדריכלות אולם עם נישואיה לבעל ולבקשתו, נטלה האישה על עצמה את מלאכת גידול בנם לרבות ניהול משק הבית המשותף. עת הגיע בנם לגיל כשנתיים החלה האישה לסייע לבעלה בעסקיו במגוון תפקידים.  האישה נישאה לבעל מתוך אהבה רבה ותקווה להקים תא משפחתי חזק ויציב ולקיים חיי משפחה טובים ומלאים, כאשר כל אחד מבני הזוג בו תורם ככל יכולתו למען שלמות המשפחה ושגשוגה. אלא שהמציאות טפחה על פניה של האישה, ובין הצדדים נפער קרע בלתי ניתן לאיחוי בגינו נאלצה האישה להגיש בקשה ליישוב סכסוך ביום 13.04.2022.

ודוק, כי, כי תוך כדי ניהול המו"מ דאג הבעל לבודד את האישה, ובתוך כך אסר עליה ליצור קשר עם עריך או להיות מיוצגת הוד שכפה עליה חתימה על הסכם מקפח שנוסח ע"י עו"ד מטעמו, אשר גם עמו אסר הבעל על האישה ליצור קשר כלשהוא".

 

הקומבינה היא שלרות דיין וולפנר יש פרוטקציה במזכירות והיא משלמת אגרה של 515 ש"ח על תביעות שבהן האגרה צריכה לעמוד על מאות אלפים לפי 1$ משווי התביעה. ויקטוריה תובעת 500 מיליון ש"ח!!!!

 

 

התיק הגיע לשופט רמי בז'ה שהוא חבר של וולפנר ושלי יהב

 

השופט רמי בז'ה הוא חבר אישי של שלי יהב ורות דיין ולפנר, וגם של שירלי שי שעבידה באותו משרד, מהימים לפני שמינו אותו שופט משפחה פמיניסטי.  לא זו בלבד אלא שהוא כל כך התגאה ששופט מתחיל כמוהו מקבל טיפול בתיק ענק של מיליארד שקל, שהוא נתן הרצאות בלשכת עורכי הדין והתפאר בהחלטות שהוא מוציא נגד שלמה שוקרון, ושלטעמו שוקרון לא היה הופך מיליארדר בלי שאשתו והכוס שלה אפשרו לו את זה.

 

להלן פסק דין חלקי של רמי בז'ה

 

שלמה שוקרון יוצג ע"י איש החונטה בעז בן צור…..בעז בן צור הוא חבר של אפי נוה, וויקטוריה יוצגה עי רות דיין וולפנר שהיא העו"ד של אפי נוה מול חני נוה, שכבה עם אפי נוה, והוא מביא לה לקוחות תמורת 20%…..

 

 

בית משפט לענייני משפחה באשדוד
תלה"מ 34872-06-22 פלונית נ' פלוני תלה"מ 29787-11-22 פלונית נ' פלוני

לפני	כבוד השופט  רמי בז'ה
תובעת		ויקטוריה שוקרון ע"י ב"כ עוה"ד רות דיין וולפנר ואח'
נגד
נתבע		שלמה שוקרון ע"י ב"כ עוה"ד בעז בן צור ואח'
פסק דין חלקי

 

להלן הכרעה בשתי תובענות שהגישה התובעת כנגד הנתבע:

 

תלה"מ 34872-06-22- תביעה רכושית במסגרתה עתרה התובעת לקבלת סעדים שונים לרבות סעדים מכח הוראות חוק יחסי ממון חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

 

לעניין זה יוער כבר עתה שחרף קביעות ההחלטה מיום 17.4.2023, במסגרתה נדחתה בקשת הנתבע לפיצול הדיון בתובענה לשני שלבים (בק' 39), וחרף ההוראות שנקבעו בהחלטות מאוחרות שניתנו על ידי בעניין הגשת תצהירי עדות ראשית במכלול העניינים שבמחלוקת וקביעת מועדים לשמיעת הוכחות, הנתבע הביא לפיצול הדיון וצמצום גדר המחלוקת לסוגיות מתוחמות בכך שנמנע בעת הגשת תצהירי עדותו הראשית מלהתייחס לכלל הפלוגתאות שהונחו להכרעתי (ראו האמור בסעיף 1 לתצהירו), וזאת עשה מהנימוק לפיו הצמצום עולה מהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.8.2023 ברמ"ש 28221-09-23. אלא שהנכון הוא שלא ניתנה ע"י ערכאת הערעור החלטה אשר צמצמה את גדר המחלוקת לסוגיית תוקפו של ההסכם בלבד, ובקשת רשות הערעור במסגרתה ניתנה ההחלטה מיום 23.8.2023 (אשר ניתנה ברמ"ש 38165-07-23 ולא ברמ"ש 28221-09-23 כטענת הנתבע) נמחקה בהחלטת כב' השופטת פ. גילת כהן מיום 5.9.2023, תוך שהובהר "שאין בכך משום הבעת עמדה בעניין המחלוקת בין הצדדים, וזכויות וטענות הצדדים שמורות להם". על אף דברים אלה, וכעולה מבקשתה של התובעת מיום 27.10.2024 (בבקשה מס' 10), בפועל הצדדים נהגו בהליך ההוכחות כאילו גדר המחלוקת צומצמה, וכתוצאה מכך לא התבררו ונדונו  סוגיות שונות שבמחלוקת הנדרשות לצורך ההכרעה המלאה בתובענה שבפני. בנסיבות אלה פסק דין זה הינו חלקי, ואין בו לסיים הדיון בתובענה.

בהמשך אתייחס ואפרט לעניין זה לרבות המשמעויות הנובעות מכך.

 

תלה"מ 29787-11-22- תביעה למזונות אישה.

 

תמצית העובדות הרלוונטיות

 

1. הצדדים נישאו זל"ז בנישואין אזרחיים בקפריסין ביום 23.10.1996. מנישואין אלה נולד לצדדים ביום — בנם המשותף.

 

2. ביום 16.10.1996, כשבוע טרם הנישואין, חתמו הצדדים על ההסכם אשר הוכתר בכותרת "הסכם ממון" (להלן: "ההסכם").

 

3. ביום 2.11.2015, בעקבות משבר שהתגלע בנישואיהם, הגישה התובעת תביעה רכושית קודמת כנגד הנתבע בבית משפט זה (במסגרת תמ"ש 4358-11-15). הליך זה נמחק לבקשת התובעת ביום 10.12.2015.

 

4. ביום 13.4.2022 הגישה התובעת בקשה לישוב סכסוך (י"ס 26557-04-22), וביום 17.5.2022 הוגשה לתיק בקשה משותפת לאישור הסכם גירושין שנחתם ע"י הצדדים ביום 10.5.2022 (להלן: "הסכם הגירושין"). בהמשך לכך, נקבע לצדדים מועד לאישור הסכם הגירושין ליום 22.5.2022. הסכם הגירושין לא אושר במועד הנ"ל וזאת לאחר שהתובעת לא התייצבה לדיון במועד שנקבע. בהמשך, בחלוף תקופת עיכוב ההליכים, הליך ישוב הסכסוך נסגר.

 

5. ביום 20.6.2022 הגישה התובעת את התובענה הרכושית שבכותרת, ובמסגרתה עתרה לקבלת סעדים לרבות שמירת זכויות, איזון משאבים ביחס לכלל הנכסים שנצברו במהלך נישואי הצדדים, פירוק שיתוף בנכסים, ומינוי מומחים. בסעיף 30 לכתב התביעה צוין דבר קיומו של הסכם שנחתם בין הצדדים טרם נישואיהם, וכלהלן:

 

    " זה המקום לציין, כי למיטב זכרונה של האישה, טרם הנישואין ובעת שהיא בהיריון, הבעל לקח אותה למשרד עו"ד ב— ודרש ממנה לחתום על הסכם, כאשר היא מצדה נכפתה לחתום עליו ללא כל הבנה משפטית או אחרת ותוך לחץ ההיריון."

התובעת טענה שלא נמסר לה העתק מההסכם הנ"ל, ומטעם זה אין בידיה העתק אשר ניתן לצרפו לכתב התביעה.

 

6. הנתבע הגיש ביום 19.9.2022 בקשה לסילוק התביעה הרכושית על הסף (בקשה מס' 33).

עיקר טענתו הייתה שנחתם בין הצדדים טרם נישואיהם הסכם ממון, כעולה מטענות התובעת עצמה, ותביעתה הוגשה בניגוד להוראות ההסכם הנ"ל, אשר הצדדים ראוהו כמחייב ופעלו בהתאם להוראותיו. לבקשה זו לא צורף העתק מההסכם הנטען. בסעיף 53 לבקשה נטען שהעותק שהיה בידי הנתבע נשרף לפני זמן רב, התובעת מסתירה במתכוון את העותק הנוסף שברשותה, וגם הנוטריון שאימת את ההסכם לא שמר העתק הימנו (ראו ס' 53 לבקשה).

בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 11.10.2022.

 

7. ביום 16.11.2022 עתר הנתבע, במסגרת בקשה מס' 39, להורות על פיצול הדיון בתביעה הרכושית ודחיית מועד הגשת כתב ההגנה מטעמו (להלן: "הבקשה לפיצול הדיון"). הנתבע טען שעלה בידו לאתר העתק חתום מההסכם, וכמתחייב מהוראותיו בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה. לבקשה זו צורף העתק מההסכם כשהוא חתום ע"י הצדדים, ברם לא צורף האישור הנוטריוני הנדרש כמתחייב מהוראות סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון.

בבקשה זו עתר הנתבע להורות על פיצול הדיון בתובענה לשני שלבים (כאשר לשיטתו בית המשפט יידרש לשלב השני רק במידת הצורך בכפוף לתוצאת השלב הראשון) וכלהלן:

 

בשלב הראשון ידון בית המשפט בסוגיית תוקפו של הסכם הממון לרבות בשאלת הסמכות העניינית לדון בתביעה נוכח תניית השיפוט הקבועה בסעיף 19 להסכם.

 

בשלב השני, בכפוף להכרעת בית המשפט בשלב הראשון כנ"ל, וככל שיידרש, ידון בית המשפט בתביעה הרכושית לגופה.

 

8. ביום 30.11.2022 הגיש הנתבע תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני האזורי ב—. בדיון אשר התקיים בפני ביום 1.12.2023 הוסכם שבמסגרת בירורה של הבקשה לפיצול הדיון, תוכרע גם המחלוקת בסוגיית הסמכות העניינית.

 

9. בית המשפט ערך בירור מקיף של הבקשה לפיצול הדיון, במסגרתו הוגשו תצהירים מטעם הצדדים ועדיהם וכן התקיימו שני דיונים אשר יוחדו לחקירת הצדדים ועדיהם. ייאמר כבר עתה שבין העדים הרבים שהובאו מטעם הנתבע, נפקדו עדויותיהם של עורך ההסכם עו"ד י', וכן עדות הנוטריון עו"ד ד', אשר עפ"י הנטען אימת את ההסכם (להלן: "הנוטריון"). לאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, ניתנה ביום 17.4.2023 החלטה מנומקת ומפורטת הדוחה את הבקשה לפיצול הדיון על כל חלקיה. בהחלטה זו נקבע בין היתר שטענות הצדדים ביחס לתוקפו של ההסכם והמחלוקת ביחס לשאלה באם ההסכם אכן אושר כדין או אם לאו, כמו גם יתר טענות הצדדים, יתבררו בהמשך במסגרת ההליכים שבפני.

שני הצדדים לא ביקשו להשיג על החלטה זו.

 

10. הצדדים התגרשו זמ"ז ביום 9.5.2023. בהחלטה מיום 16.7.2023 (בתלה"מ 29787-11-22) נדחתה בקשת הנתבע לסילוק על הסף של תביעת האישה למזונות. יחד עם זאת נקבע בהחלטה זו כי לאור גירושיהם של הצדדים וצמצום טענות התובעת כעולה מתגובה שהגישה במועד זה, ההכרעה בתביעת המזונות תהא בסוגיית הזכאות למזונות אישה עד למועד גירושי הצדדים.

 

11. ביום 4.6.2024 הגיש הנתבע בקשה נוספת לסילוק התובענה על הסף (בקשה מס' 61), וזאת לאור "שינוי נסיבות דרמטי" כטענתו. הנתבע טען שהנוטריון איתר בקלסר ישן במשרדו העתק מההסכם כשהוא חתום גם על ידו. לבקשה זו צורף תצהירו של הנוטריון מיום 2.5.2023, וכן העתק מההסכם כשהוא חתום הן ע"י הצדדים והן ע"י הנוטריון. גם לבקשה זו לא צורף האישור הנוטריוני עצמו הנדרש ממנו יעלה שההסכם אכן אומת כדין.

בקשה זו נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 14.6.2024.

בקשת רשות ערעור שהגיש הנתבע על החלטה זו (רמ"ש 38165-07-23) נמחקה ביום 5.9.2023.

 

12. בהחלטה מיום 19.6.2023 ניתנו הוראות להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים בשתי התובענות, וכן נקבע קדם משפט מסכם ליום 12.12.2023. התובעת הגישה את תצהירה ביום 11.10.2023. הנתבע הגיש את תצהיריו ביום 11.12.2023. הנתבע התמקד בתצהירו בסוגיית תוקפו של ההסכם, ולשיטתו עשה כן בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.8.2023 ברמ"ש 28221-09-23. לעניין זה יוער שלא ניתנה כל החלטה על ידי בית משפט זה או ע"י ערכאת הערעור אשר תיחמה את גדר המחלוקת לסוגיית תוקפו של ההסכם בלבד.

בתום קדם המשפט המסכם נקבעו מועדים לשמיעת הוכחות בשתי התובענות.

 

13. במסגרת דיוני ההוכחות שהתקיימו בפני ביום 21.3.2024 וביום 24.3.2024, נחקרו כלל עדיהם של הצדדים, ולאחר מכן הוגשו סיכומיהם בכתב, ומכאן פסק דין זה.

 

 

תמצית טענות התובעת

 

14. הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים בקפריסין ביום 23.10.1996, ובמהלך נישואיהם נולד בנם המשותף. התובעת ציינה כי "למיטב זיכרונה" טרם הנישואין היא נכפתה לחתום על הסכם אשר לא אושר והינו חסר תוקף, ואשר ממילא הצדדים לא פעלו על פיו.

 

15. במהלך הנישואין הצדדים בנו יחדיו אימפריה כלכלית הכוללת בין היתר מספר חברות נדל"ן וכן מניות בשווי מאות מיליוני שקלים. בין היתר המדובר בחברת "—" אשר הוקמה מספר חודשים טרם נישואי הצדדים, חברת "—" אשר הוקמה בשלהי שנת 2001, חברת "—" אשר הוקמה בחודש ינואר 2002, וכן יחידות השתתפות/מניות ב"—".

 

16. על נישואי הצדדים חלות הוראות חוק יחסי ממון, וכלל הרכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין, ששוויו מיליוני שקלים, נצבר ו/או נרכש במאמץ משותף חרף רישומו ע"ש הנתבע.

 

17. התובעת עתרה להורות על איזון כלל הנכסים שנצברו ממועד נישואי הצדדים ועד למועד הקרע (13.4.2022- מועד הגשת הבקשה לישוב סכסוך), וכן עתרה להורות על פירוק השיתוף לרבות במניות ובחשבונות הבנק, מינוי מומחים ועוד, וחיוב הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

 

18. בכל הקשור לתביעת המזונות- כפי שפורט לעיל, בהחלטה מיום 16.7.2023 צומצמה המחלוקת ביחס לזכאותה של התובעת למזונות אישה עד ליום 9.5.2023 (מועד גירושיהם של הצדדים). עפ"י הנטען בתצהיר עדותה הראשית של התובעת, הוצאותיה השוטפות עומדות על סך של 14,950 ₪ לחודש בתוספת הוצאות מדור ואחזקה בסך של 6,200 ₪ לחודש, בסכומים אלה עתרה לחייב את הנתבע בהתאם לרמת החיים הגבוהה בה חיו הצדדים, וזאת ממועד פיטוריה בחודש אוגוסט 22' ועד למועד גירושי הצדדים בחודש מאי 23'.

 

תמצית טענות הנתבע

 

19. ההסכם אומת כדין ע"י הנוטריון, והינו תקף ומחייב כהסכם ממון כקבוע בחוק, והצדדים אף פעלו במשך שנות נישואיהם בהתאם להוראותיו. התביעה הוגשה בניגוד להוראות ההסכם, על מנת להתעמר בנתבע ולהפעיל עליו לחצים כלכליים, ודינה להידחות.

 

20. ההסכם נחתם ואומת כדין טרם נישואי הצדדים עפ"י דרישת הנתבע, אשר כבר היה באותה עת איש עסקים ובעל נכסים, וחלק נכבד מעסקיו כיום צמחו מעסקיו ונכסיו דאז.

 

21. התובעת הציגה שלל גרסאות שונות סותרות ומנוגדות לעניין נסיבות חתימת ההסכם ואישורו, וטענותיה כנגד תוקפו המחייב של ההסכם נשענות אך ורק על עדותה היחידה אשר אין ליתן בה אמון. לעומת זאת הנתבע הוכיח את טענותיו באמצעות עדים רבים, לרבות עדותם של עורך ההסכם, עורך הדין י', וכן הנוטריון שהצהיר והעיד שההסכם אכן אומת על ידו.

 

22. גם אם לא היה בנמצא ההסכם המאומת נוטריונית, אזי גם אז יש לדחות את התביעה. זאת הן מחמת קיומו של הסכם בכתב כקבוע בסעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון, נוכח הוראות סעיף 5(1) לחוק ביחס לנכסים שהיו לנתבע טרם הנישואין, והן מכח דיני החוזים ועקרון תום הלב וההסתמכות. הנתבע הפנה בעניין זה לפסק הדין בע"א 151/85 רודן נ' רודן, לט(3) 186 (1985).

 

23. כן טען הנתבע שבמהלך שנות נישואיהם הצדדים התנהלו בפועל על פי ההסכם ועקרונותיו, ושמרו על ההפרדה הרכושית ביניהם. התובעת לא נרשמה כבעלת מניות בעסקי הנתבע, לא שולמו לידיה דיבידנדים, היא החזיקה חשבון בנק נפרד על שמה בלבד ואליו הפקידה את משכורתה ובבעלותה דירה הרשומה על שמה בלבד, והיא הועסקה בחברה כשכירה ולא כבעלים וכך גם התנהלה בעבודתה.

 

24. בכל הקשור לתביעת המזונות טען הנתבע בסיכומיו שתביעה זו נזנחה נוכח גירושי הצדדים והוראות ההסכם, ועתר להורות על דחייתה ועל חיוב התובעת בתשלום הוצאות.

 

דיון והכרעה

• התביעה הרכושית (תלה"מ 34872-06-22)

 

25. לצורך ההכרעה החלקית בתובענה זו יש לדון ולהכריע בשאלות הבאות:

• האם ההסכם שנחתם ע"י הצדדים טרם נישואיהם אכן אומת כדין ע"י הנוטריון בהתאם להוראות סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון- כטענת הנתבע, או אם לאו- כטענת התובעת.
• ככל שיקבע שההסכם לא אומת כדין ע"י הנוטריון, האם יש לקבוע כי ההסכם תקף ומחייב על אף שלא אושר כדין (כטענת הנתבע), או שיש להחיל על נישואי הצדדים את הסדר איזון המשאבים הקבוע בפרק השני לחוק יחסי ממון (כטענת התובעת).
• ככל שייקבע שחל על הצדדים הסדר איזון המשאבים כמפורט לעיל, יש לקבוע גם כיצד יוכרע בהמשך אופן ביצועו בהתאם להוראות חוק יחסי ממון.

 

להלן אדון ואכריע בעניינים שבמחלוקת.

 

א.1 האם ההסכם מיום 16.10.1996 אומת כדין ע"י הנוטריון?

26. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלה האם ההסכם אומת כדין ע"י הנוטריון, כטענת הנתבע, או אם לאו, כטענת התובעת.                                בסיכומי הנתבע נטען לעניין זה שנקודת המוצא הינה קיומו של הסכם ממון מאושר ומאומת נוטריונית כדין. כבר עתה יובהר שאין בידי לקבל טענה זו, והנכון הוא שבהיעדרו של האישור הנוטריוני הנדרש ממנו יעלה שההסכם אכן אומת כדין, נקודת המוצא אינה שההסכם אומת נוטריונית כדין, אלא שמדובר בטענה שיש להוכיחה בראיות ועדויות.

 

דין הוא שכאשר בעל הדין שנטל השכנוע רובץ לפתחו עמד בחובת הראיה, על בעל הדין שכנגד להביא ראיות מטעמו כדי לשמוט את הבסיס מתחת לראיות שהובאו, ככל שהוא אינו יכול לעשות כן באמצעות הראיות שכבר הוגשו (ראו לעניין זה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ [פורסם בנבו]; ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124 (2001)). הקביעה מי נושא בנטל השכנוע, תעשה על-פי הדין המהותי. נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה זו תקדם את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הידוע הינו "המוציא מחברו עליו הראיה". על כן, ברגיל, על התובע מוטל הנטל להוכיח את הטענות שבבסיס עילת תביעתו, ועל הנתבע יהא להוכיח את העובדות שבבסיס טענות הגנתו (ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (נבו 11.4.2013))

 

במקרה הנדון, התובעת עותרת לביצוע איזון משאבים בכלל הנכסים שנצברו בתקופת נישואי הצדדים נוכח הוראות חוק יחסי ממון החל על הצדדים בשים לב למועד נישואיהם, כאשר ברקע טענתה הינה כי ההסכם שנחתם טרם נישואיהם לא אומת כדין ע"י נוטריון ועניין זה נזנח. מנגד, הנתבע עומד על הטענה לפיה ההסכם אומת כדין ע"י נוטריון טרם הנישואין, על אף שלא הוצג הסכם בצירוף האישור הנוטריוני הנדרש. על כן, ובשים לב שההסכם החתום צורף ע"י הנתבע רק בעיצומם של ההליכים, והאישור הנוטריוני הנדרש עפ"י דין כתנאי לתוקפו של הסכם ממון שאומת עפ"י סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון לא הוצג כלל, ובשים לב לטענותיהם הקוטביות של הצדדים ביחס לתוקפו של ההסכם והאימות הנוטריוני, ונוכח מועד נישואי הצדדים ותחולת הוראות חוק יחסי ממון על נישואיהם, לרבות המשמעות הנובעת מאי עריכת הסכם ממון כקבוע בסעיף 3 לחוק, מצאתי לקבוע שנטל השכנוע וכן הנטל המשני להבאת הראיות להוכחת הטענה לפיה ההסכם אכן אומת כדין, מוטל על הנתבע.

כפי שיפורט להלן בהרחבה, לא שוכנעתי שהנתבע עמד בנטל זה להוכיח את טענתו לפיה ההסכם אכן אומת כדין ע"י הנוטריון וקיומן של הוראות סעיף 2(ג1) לחוק.

גם בהנחה שנטל השכנוע רובץ לפתחה של התובעת, בעוד שהנטל המשני להבאת הראיות הוא שהועבר לנתבע, אזי גם אז, לאחר בחינת כלל הראיות והעדויות שהובאו ונשמעו בפני, לא מצאתי שהנתבע עמד בנטל זה.

לאחר שבחנתי את כלל הראיות והעדויות שהובאו בפני, מצאתי להעדיף את גרסתה של התובעת ולפיה ההסכם לא אומת ע"י הנוטריון, על פני גרסתו הנוגדת של הנתבע והעדים שהובאו מטעמו.

להלן אפרט טעמי לקביעות אלה.

 

27. סעיפים 1-2 לחוק יחסי ממון מסדירים את אופן עריכת הסכם ממון בין בני זוג ואת התנאים לאישורו ותוקפו. סעיף 3 לחוק קובע שככל שבני זוג לא ערכו הסכם ממון ו/או ככל שהסכם שערכו לא קובע אחרת, יראו אותם כמסכימים להסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק.

 

 

28. ברישא לסעיף 2(א) לחוק נקבע שהסכם ממון טעון אישור של הערכאה המוסמכת כתנאי לתוקפו. החוק קובע מספר דרכים אפשריות ליתן תוקף להסכם ממון. שתיים מהן עניינן אישור ההסכם ע"י הערכאה השיפוטית המוסמכת (סעיף 2(א) לחוק יחסי ממון), ושתיים נוספות עניינן אימות ההסכם ע"י רושם הנישואין (סעיף 2(ג) לחוק יחסי ממון) או ע"י נוטריון (סעיף 2(ג1) לחוק) .

הסעיף הרלוונטי לנדוננו הינו סעיף 2(ג1) הנ"ל לחוק, הקובע כהאי לישנא:

 

 " (ג1) הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו."

סעיף זה קובע שלושה תנאים לצורך אימות הסכם ממון ע"י נוטריון:

• המדובר בהסכם שנכרת טרם הנישואין.
• אימות ההסכם יעשה לפי חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976.
• על הנוטריון להיווכח שבני הזוג שניצבו בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו.

 

29. כעולה מטענות הצדדים, אין מחלוקת שההסכם שבנדוננו נערך וגם נחתם ע"י הצדדים טרם נישואיהם (ראו סעיף 30 לכתב התביעה).
30. בכל הקשור לבחינת התנאי בדבר אימות ההסכם לפי חוק הנוטריונים, יש לבחון את הוראות חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976.

בסעיף 19 לחוק הנוטריונים נקבע שאישור נוטריוני לפי החוק והתקנות שתוקנו מכוחו יהווה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון למעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שנאמרו או נעשו בפניו.

צורת האישור הנוטריוני הוסדרה במסגרת תקנות 9-10 לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977.

ביום 16.5.1995 פורסם תיקון לתקנות הנוטריונים שתחילתו באותו מועד, ובמסגרתו הוסף לתוספת השנייה לתקנות הנ"ל טופס מס' 13, שעניינו אימות הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין. טופס זה הוא שהיה בתוקף בעת חתימת ההסכם.

 

31. אלא שבמקרה שבפני, כלל לא הוצג אישור נוטריוני כנ"ל (טופס 13 כאמור) ממנו יעלה שההסכם אכן אומת נוטריונית כהסכם ממון עפ"י הוראות חוק יחסי ממון. על כן נדרש בית המשפט במסגרת הליך זה לבירורן העובדתי של טענות הצדדים באשר לאימות ההסכם ע"י הנוטריון.

כפי שיפורט להלן בהרחבה, אזי לאחר עיון מעמיק בכלל החומר שבפני, לרבות הראיות והעדויות מטעם הצדדים, לא שוכנעתי שההסכם נשוא המחלוקת שבפני אכן אומת ע"י הנוטריון כדין. 

 

32. מפאת חשיבות הדברים תובא להלן השתלשלות העניינים בכל הקשור לטענות הנתבע והתפתחות גרסתו בקשר להסכם.

 

בראשית ההליכים, ועוד בטרם הגשת כתב ההגנה, הנתבע טען שאין ברשותו עותק מההסכם הנטען מחמת העובדה שהעותק שהיה מצוי ברשותו נשרף (ראו סעיף 7 לבקשה לסילוק על הסף שהוגשה מטעמו ביום 19.9.2022).

 

בשלב השני הגיש הנתבע (במסגרת הבקשה לפיצול הדיון מיום 16.11.2022) העתק של הסכם חתום ע"י הצדדים אשר לטענתו נמצא במשרדו של עו"ד ר', אשר עפ"י הנטען עבד בעת חתימת ההסכם במשרדו של עו"ד ג' ז"ל שבאותה עת טיפל בחלק ניכר מענייניו של הנתבע. העתק זה לא כלל אישור נוטריוני ו/או חתימת הנוטריון. עצם איתורו של העתק זה באותו שלב מעלה שלא הייתה מניעה לצרפו כבר בראשית ההליכים על כל המשתמע מכך. ויודגש; הנתבע לא פירט די הצורך מתי ובאילו נסיבות העתק זה (החתום ע"י הצדדים) הגיע לידי עו"ד ר', בשים לב שלא נטען שההסכם נערך על ידו, ולסמיכות הזמנים הנטענת בין מועד החתימה על ההסכם ובין מועד אימותו ע"י הנוטריון, ולא המציא תצהיר מטעמו. ככל שהנתבע הוא שהחליט להעביר את ההעתק הנ"ל לעו"ד ר' ו/או למשרדו של עו"ד ג' ז"ל, אזי לא הובהר מדוע הנתבע בחר למסור דווקא העתק זה ולא העתק ההסכם כשהוא חתום ומאומת ע"י הנוטריון, שעה שלטענתו ההסכם אומת ע"י הנוטריון זמן קצר לאחר חתימתו.

במקביל, במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבע ביום 15.12.2022, נטען שהנוטריון כלל אינו זוכר את אירוע החתימה על ההסכם נוכח חלוף הזמן (סע' 26 לכתב ההגנה).

 

בשלב השלישי, ביום 4.6.2023, הנתבע צירף (לבקשה מס' 61) העתק נוסף של ההסכם כשהוא חתום הן ע"י הצדדים והן ע"י הנוטריון (להלן: "ההסכם החתום"). בסעיף 2 לבקשה הנ"ל נטען שהנוטריון ערך חיפוש מדוקדק במשרדו במסגרתו עלה בידו למצוא בקלסר ישן את ההסכם החתום- זאת חרף הצהרתו הקודמת של הנתבע במסגרת בקשה מס' 33 לפיה אין בידי הנוטריון העתק מההסכם (ראו פירוט בסעיף 6 לעיל).

לבקשה זו צורף גם תצהיר נוסף מטעם הנוטריון מיום 24.5.23 אשר אישר את גרסת הנתבע.

 

33. לטענת הנתבע יש לראות בהסכם החתום הוכחה חותכת לכך שההסכם אכן אומת ע"י הנוטריון כהסכם ממון כדין.

אלא, שגם להסכם החתום לא צורף האישור הנוטריוני הנדרש כמצוות חוק הנוטריונים (טופס 13 לתקנות הנוטריונים כנוסחו באותה עת).

 

34. במצב דברים זה, ובהעדר האישור הנוטריוני הנדרש, הוראות סעיף 19 לחוק הנוטריונים אינן חלות. במצב דברים זה היה על הנתבע- הטוען לאי תחולת הסדר איזון המשאבים ולקיומו של הסכם ממון שאומת כדין, להוכיח את טענותיו לפיהן ההסכם אכן אומת ע"י הנוטריון כהסכם ממון כדין, ואין בידי לקבל את טענתו לפיה הנטל להוכחת הטענה בדבר היעדר תוקף להסכם מוטלת על התובעת.

בהיעדר האישור הנוטריוני הנדרש כאמור, הנטל להוכיח שההסכם אומת כדין מוטל על הנתבע ולא על התובעת.

מצאתי שהנתבע לא עמד בנטל להוכחת טענות אלה.

 

35. הנתבע העיד למעלה מעשרה עדים שונים מטעמו, בנוסף לעדותו שלו עצמו. בין היתר הובאו לעדות גם עורך ההסכם, עו"ד י', וכן הנוטריון עו"ד ד'. מנגד התובעת הסתפקה בעדותה בלבד.

 

36. עורך ההסכם, עו"ד י', העיד שלא ידוע לו באם ההסכם אכן אומת ע"י הנוטריון או אם לאו, ולא היה בעדותו לשפוך אור על הסוגיה שבמחלוקת, וכלהלן:

 

"  ש: ואתה הסברת להם שחלון הזמנים לאשר אצל נוטריון הוא רק עד החתונה, ואם לא הם צריכים לפנות לבית משפט?

   ת: אני אמרתי להם, כי הם פנו אליי כמו כל זוג. כשזוג עורך הסכם לפני נישואין, אז על פי חוק יחסי ממון הם אמורים לאשר אותו או בפני רשם הנישואין או בפני נוטריון. תמיד אני מסביר את זה. מה הם עשו עם אחר כך, אני הפניתי אותם לנוטריון, מה הם עשו עם זה אחר כך אני לא יודע. מתי הם אישרו את זה גם, אינני יודע. " (עמ' 56 שורות 17-22) (ההדגשות אינן במקור- ר.ב)

 

37. באשר לתצהיריו ועדותו של הנוטריון- כפי שיפורט להלן, מצאתי שהגרסאות השונות שמסר הנוטריון במסגרת התצהירים השונים שהוגשו מטעמו ע"י הנתבע לא היו סדורות ואחידות (לשון המעטה), וחלו בהן תמורות מהותיות. לא מצאתי ליתן אמון בעדותו של הנוטריון, עת עדותו הייתה מתפתלת מתחמקת ורצופת סתירות ופרכות, ובנקודות מהותיות בעדותו הנוטריון סתר את גרסת התצהיר שהוגש מטעמו ואת טענות הנתבע עצמו- וכמפורט להלן בהרחבה.

 

גרסת התצהיר הראשון (הנושא תאריך 2.5.2023)- תצהיר זה מטעם הנוטריון הוגש לתיק ע"י הנתבע ביום 16.5.2023 (כנספח מס' 11 לבקשה 57). עפ"י גרסה זו הנוטריון לא זכר את הצדדים ולא מצא במשרדו תיעוד לאימות הנוטריוני של ההסכם על ידו. טענתו הייתה "שסביר להניח" שההסכם אכן אומת על ידו, וזאת על בסיס מנהגו של עורך ההסכם להפנות אליו את לקוחותיו לצורך ביצוע פעולות נוטריוניות באותה עת. הנוטריון הבהיר שאין ברשותו כל תיעוד של ההסכם ו/או האישור הנוטריוני בחלוף 28 שנים, וטען שהוא נהג לבער בכל 7 שנים את החומר הנוטריוני במשרדו, למעט צוואות.

הנוטריון אישר בחקירתו מיום 21.3.2024 שבעת עריכת תצהירו הראשון הוא לא יכול היה לאשר בוודאות שההסכם אכן אומת כדין על ידו (עמ' 121, שורות 1-4 וכן בשורות 20-21).

 

גרסת "הבהרה לתצהיר" (מסמך הנושא תאריך 14.5.2023)- בצוותא עם התצהיר הראשון צורף כנספח 2 לבקשה מס' 57 הנ"ל, גם מסמך "הבהרה לתצהיר מיום 2.5.2023" הערוך בכתב יד הנושא תאריך 14.5.2023 והחתום ע"י הנוטריון. במסמך זה פורט שהנוטריון נהג לבער מידי 7 שנים גם את ספר הנוטריון, ולא רק את החומר הנוטריוני. בתצהיר לא הוסבר ולא פורט מדוע כך נהג הנוטריון (על אף שעל פני הדברים הדבר אינו תואם את הוראות חוק הנוטריונים בכל הקשור לחובתו של הנוטריון לנהל ספר/כרטסת נוטריון בגדר חובתו לתעד את כלל הפעולות הנוטריוניות המבוצעות על ידו).

 

גרסת תצהיר מיום 24.5.2023– תצהיר זה צורף כחלק מתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעם הנתבע. בתצהיר נטען שעלה בידי הנוטריון לאתר את ההסכם החתום במשרדו בעקבות מאמצי חיפוש רבים שערך בקלסרים וניירות משרדו, לאחר עריכת התצהיר הראשון, ונוכח איתור ההסכם הצהיר הנוטריון שההסכם אכן אומת על ידו כדין, על אף היעדרו של האישור הנוטריוני והתיעוד לביצוע הפעולה הנוטריונית על ידו.

 

38. כפי שיפורט להלן, לא מצאתי ליתן אמון בטענות הנוטריון בכל הקשור לאימות ההסכם על ידו. עדותו של הנוטריון בפני הותירה רושם בלתי מהימן, ועדותו הייתה פתלתלה ומתחמקת ומלאת פרכות וסתירות, ובעניין מהותי הנוגע לנסיבות מציאת ההסכם החתום, היורד לשורש המחלוקת נשוא ההליך שבפני, עדותו בחקירתו הנגדית סתרה מיניה וביה את גרסת תצהירו.

 

39. גרסת התצהיר הראשון לפיה הנוטריון נהג לבער את כלל החומר הנוטריוני במשרדו בכל 7 שנים הופרכה במסגרת חקירתו. מעדותו עלה שהביעור הנטען כלל לא נערך בכל 7 שנים, ובכל מקרה לא מדובר בביעור גורף של כלל החומר הנוטריוני, ומדבריו של הנוטריון עלה שגם כיום נותר חומר נוטריוני 'ישן' שעודנו שמור במשרדו (126, 31-32). גם ביחס לביעור ספר הנוטריון חל שינוי מהותי בגרסת הנוטריון ועדותו גם בעניין זה הייתה בלתי מהימנה. מלכתחילה לא הובהרה ע"י הנוטריון התכלית של ביעור ספר הנוטריון. במענה לשאלת בית המשפט העיד הנוטריון שישנם ספרי נוטריון שכלל לא בוערו על ידו (עמ' 127, בשורה 8), וכן שמאז שנת 2000 לא בוער על ידו ספר הנוטריון (שם, בשורות 14-15). כאשר נשאל הנוטריון באשר לכמות ספרי הנוטריון שבוערו על ידו עפ"י הנטען בתקופה הקודמת (בין השנים 91' ל- 00'- בשים לב לכך שמאז שנת 2000 ובמשך כ-24 שנה לטענתו ישנם כ-6 ספרי נוטריון בלבד- ראו עדותו בעמ' 127 שורות 14-17), הוא התחמק מליתן תשובה ממוקדת לשאלות בית המשפט, ולבסוף השיב שאינו יכול לדעת כמה ספרי נוטריון בוערו על ידו וכן שהביעור כלל לא נעשה על ידו (שם, 6-30).

ויודגש; הטענות הנוגעות לביעור כביכול של ספר הנוטריון אינן עולות בקנה אחד עם הוראות תקנה 24 לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977 המחייבת את הנוטריון לנהל במשרדו רישום לכל פעולה נוטריונית שנעשתה על ידו, ואין מדובר במסמכים שהנוטריון היה רשאי לבער בכל 7 שנים, וממילא לא עולה מתצהירו ו/או מעדותו שהנוטריון ניהל ספר נוטריון נפרד לכל תקופה של 7 שנים. מחקירת הנוטריון לא עולה שהייתה הצדקה כלשהי לביעור כזה, ומעדותו עולה שלא כך נהג הנוטריון למצער ביחס לספר הנוטריון מאז שנת 2000. על כן לא מצאתי ליתן אמון בטענת הנוטריון לפיה ספר הנוטריון הרלוונטי אכן בוער בשלב כלשהו.

זאת ועוד; בהינתן שההסכם נחתם בשנת 96', ומטענת הנוטריון עולה שהביעור של ספר הנוטריון נעשה בכל 7 שנים, ובשים לב כי עפ"י עדותו מאז שנת 2000 לא בוער על ידו ספר הנוטריון, אזי צירופם של שני אלה מביא למסקנה לפיה ספר הנוטריון הרלוונטי ובו היו אמור להימצא תיעוד הפעולה הנוטריונית בגין אימות ההסכם, כלל לא בוער (שכן לא חלפו 7 שנים משנת 96' ועד לשנת 00') והוא היה אמור להימצא במשרדו של הנוטריון עד היום.

 

40. גם בכל הקשור לחתימת הצדדים על ההסכם מסר הנוטריון גרסאות סותרות ומנוגדות. בתחילת חקירתו טען שהצדדים היו במשרדו וחתמו בפניו על ההסכם (122, 21-25). ברם, בהמשך חקירתו העיד שהצדדים כלל לא חתמו בפניו על ההסכם אלא הביאו עמם הסכם שנחתם קודם לכן (עמ' 126, שורות 24-30), וסיכם את מעורבותו בעניין כלהלן: "אני רק אימתתי שזה הם היו אצלי, זהו." (שם בשורה 30). מעדות הנוטריון עולה אם כן שההסכם כלל לא נחתם בפניו, ולשיטתו תפקידו התמצה באימות הופעת הצדדים בפניו. בין אם ההסכם נחתם בפני הנוטריון ובין אם לאו, אזי מטענות הנוטריון לא עולה שהוא אכן נוכח שהצדדים עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו, בהתאם לדרישות החוק.

לעניין זה יש להדגיש שהדרישה, לפיה על הגורם המאמת/המאשר את הסכם הממון להיווכח שבני הזוג אכן ערכו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו, הינה דרישה מהותית ואין מדובר בעניין פרוצדורלי (וראו לעניין זה ע"א 4/80 ח' מונק נ' א' מונק, פ"ד לו (3) 421, וכן ע"א 486/87 מנשה אבידור נ' לירון אבידור, קטין, מב(3) 499 ואח').

 

הנה כי כן, לא זו בלבד שלא הוכח בפני שהנוטריון אכן אימת את ההסכם, אלא שלא הוכח גם שהוא נוכח שהצדדים ערכו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו. משכך, גם אם היה עולה בידי הנתבע להוכיח את הטענה לפיה ההסכם אומת ע"י הנוטריון (וכאמור לא כך היה), אזי על פני הדברים נראה שנפל פגם מהותי המאיין את הליך האימות מיסודו.

 

41. פער משמעותי ומהותי התגלע גם ביחס לגרסת הנוטריון בכל הקשור לאיתורו של ההסכם החתום. הנוטריון אישר בחקירתו מיום 21.3.2024 שלא היה ברשותו עותק מההסכם (עמ' 120, 33-34, עמ' 128 שורה 6), ועפ"י גרסת התצהיר מיום 24.5.23, ההסכם החתום נמצא על ידו בחיפוש שערך במשרדו לאחר עריכת התצהיר הראשון. ברם, בניגוד לגרסה זו, בחקירתו הנוטריון שלל טענות אלה מכל וכל, והעיד שההסכם החתום לא נמצא על ידו והוא כלל לא ידע כיצד הגיע לידיו, וכלהלן:

 

"ש: תסביר לי בבקשה, את ההסכם ממון, עם החותמת שלך שאתה זיהית את החותמת, מי הציג לך?

ת: מה זה?

ש: מי הציג לך אותו?

ת: מה זה מי הציג לי?

ש: מי הציג לך את ההסכם ממון הזה?

ת: זה אני לא זוכר.

ש: אתה לא זוכר?

ת: לא זוכר מי הציג. אני חושב ש י' (עורך ההסכם- ר.ב) הוא הודיע לי, ומישהו הביא לי, אני לא זוכר בדיוק. יכול להיות. אני באמת לא זוכר מי הביא לי." (ההדגשות שלי- ר.ב) (עמ' 120, 30-34)

 

בהמשך החקירה, הנוטריון העיד שאף ייתכן שההסכם החתום נשלח אליו באמצעות הפקס (123, 4), וכן אישר שחיפושיו שלו עצמו אחר ההסכם במשרדו העלו חרס (123, 6-8).

דהיינו: מעדות הנוטריון עולה שההסכם החתום לא נמצא על ידו במשרדו, אלא הובא לו ע"י פלוני שזהותו אינה זכורה לו!  

לשאלת בית המשפט ביחס לשוני המהותי בין גרסת תצהירו לבין עדותו, השיב הנוטריון שלא הוא מדפיס את התצהירים וככל הנראה מדובר בטעות (125, 21-25)- וד"ל.

זהותו של אותו פלוני התבררה רק במסגרת חקירתו הנגדית של הנתבע וכמפורט להלן.

 

42. הנתבע לא התייחס בתצהיר עדותו הראשית לנסיבות איתור ההסכם החתום. גרסתו בקשר לכך פורטה בסעיף 2 לבקשתו לסילוק על הסף מיום 4.6.2023 (בקשה מס' 61), ולפיה הנוטריון הוא שערך חיפוש נוסף במשרדו ובמסגרתו הוא מצא בקלסר ישן את ההסכם החתום, וכלהלן:

 

" אולם עתה חל שינוי נסיבות דרמטי: המבקש מתכבד להודיע לביהמ"ש הנכבד כי הנוטריון ערך חיפוש נוסף במשרדו ומצא את העתק הסכם הממון עליו חתמו הצדדים בקלסר ישן במשרדו."

 

בסעיף 3 לבקשה הנ"ל הפנה הנתבע לגרסת הנוטריון בתצהיר מיום 24.5.23.

אלא שכאמור גרסה זו קרסה כליל במסגרת חקירתו הנגדית של הנוטריון.

 

43. ויודגש; סוגיית איתור ההסכם החתום אינה עניין שולי של מה בכך כפי שנטען בסיכומי הנתבע, ומדובר דווקא בסוגיה עקרונית היורדת לשורש המחלוקת שבפני בשאלת אימות ההסכם ותוקפו. בעניין עקרוני זה סתרה עדות הנוטריון, שהינו העד המרכזי שהובא על ידי הנתבע לתמיכה בטענותיו, את גרסת תצהיריו וכן את גרסת הנתבע עצמו.

 

44. בחקירתו הנגדית, הנתבע העלה גרסה חדשה ודרמטית- המנוגדת חזיתית לגרסתו הקודמת. עפ"י גרסה חדשה זו ההסכם החתום נמצא ע"י אחותו של הנתבע ואדם נוסף, והוא עצמו לקה 'בבלקאאוט' וקיבל לרשותו את ההסכם מן המוכן, והוא אינו יודע דבר לגבי נסיבות ומיקום מציאת ההסכם החתום, וכלהלן:

 

"ש :  אתה לא מצאת, את ההסכם של ד'?  

ת :  לא, אני מצאתי. לא, לא אני מצאתי.

ש :  מי מצא אותו?

ת :  מי שמצאה אותו זו אחותי, ביחד עם עוד בחור שהיא לקחה אותו. ואחרי שהוא, בואי נגיד ככה, שד' כנראה התאמץ. למה כשאני הלכתי אליו הוא לא התייחס, הוא זרק אותי מהמשרד, אפילו כשאני נתתי לו פרטים מוכמנים, שאני זכרתי. ואני רוצה להגיד.

ש :  כן.

ת :  עורך הדין שלי לא רצה, שאני אכניס את הפרטים המוכמנים האלה, עוד בזמנו, עוד לפני שבכלל מצאנו את ההסכם.

ש :  אז מי מצא, מי מצא? —, אני מבקשת להבין את הגרסה.

ת :  את זה אני חייב להגיד. כן.

ש :  מה שאתה אומר לנו, זה בעצם שמי שמצאה את ההסכם, זו אחותך.

ת :  כן.

ש :  איפה היא מצאה אותו?

ת :  אין לי מושג, אצל ד'.

ש :  מה זה אין לך מושג?

ת :  אצל ד' כמובן. את ההעתק, את ההעתק ולא את המקור, את ההעתק.

ש :  לא, זה לא מה ד' אמר.

ת :  את ההעתק.

ש :  ד' אמר, הביאו לנו אותו.

ת :  את ההעתק. זה צילום, זה צילום, זה צילום.

ש :  אחותך מצאה את זה אצל ד'?

ת :  אין לי מושג, אני לא הייתי שם. אני הייתי בבלאק אאוט, אני, אני הביאו לי אותו.

ש :  הביאו לך אותו, אחותך הביאה לך אותו?

ת :  הראו לי אותו, יותר נכון.

ש :  אחותך הביאה לך?

ת :  אחותי הראתה לי, כן.

ש :  אוקי, בסדר.

ת :  תשאלי איך, מה ומו, מאיפה אני יודע? אני נכנס לזה? "

(ההדגשות שלי-ר.ב) (עמ' 137 לפרטיכל מיום 24.3.2024 בשורות 1-32)

 

45. ויודגש; גרסה כבושה זו, בסוגיה העקרונית של איתור ההסכם החתום, לא בא זכרה בתצהירו של הנתבע ו/או בעדות העדים הרבים שהובאו מטעמו, והיא עומדת בסתירה לגרסתו הקודמת ולטענתו הבסיסית בדבר "הנחת המוצא" כמפורט בסיכומיו, וכן בניגוד לגרסתו של הנוטריון.

 

לא סביר ולא מתקבל על הדעת שבעת שהנתבע קיבל לידיו את ההסכם החתום מידי אחותו, אותו הסכם אשר לטענתו הוא עצמו עשה מאמצים כבירים על מנת לאתרו, אותו הסכם אשר הוא עצמו הגדיר את איתורו "כשינוי נסיבות דרמטי" (ראו סעיף 2 לבקשה מס' 61), הוא לא טרח לברר היכן וכיצד עלה בידי אחותו לאתר את ההסכם החתום, ולא ראה לפרט גרסה סדורה לעניין זה במסגרת תצהיר עדותו הראשית, שעה שאותו הסכם ממש ניצב בלב המחלוקת שבפני. בכלל הנסיבות לא מצאתי ליתן כל אמון בטענות אלה.

 

לכך יש להוסיף כי הנתבע נמנע מלהעיד את אחותו ואת "האדם הנוסף" אשר לטענתו הם שאיתרו את ההסכם החתום, והוא נמנע מלספק פרטים מהותיים אודות נסיבות איתור ההסכם.

כלל ידוע הוא כי מעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היא הייתה פועלת נגדו. ככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה (וראו לעניין ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736,רע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר בע"מ פ"ד מד (4) 595, ע"א 2273/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מז (2) 606, ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף (27.07.08), וכן ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651).

 

במקרה דנן, מדובר בראיה מהותית ומשמעותית ביותר, ולא רק שהנתבע נמנע מהעדת אחותו ו'האדם הנוסף' אשר לטענתו "מצאו את ההסכם החתום", אלא שהוא נמנע מלפרט  בתצהירו גרסה סדורה לעניין נסיבות מציאת ההסכם החתום, ובנוסף, גרסת עדותו, סותרת את גרסתו המקורית ואת גרסת תצהיר הנוטריון ולפיהן הנוטריון הוא שמצא בחיפושיו במשרדו את ההסכם החתום. כל אלה עומדים לחובת הנתבע ומחזקים דווקא את טענת התובעת, והביאוני למסקנה לפיה אין ליתן אמון בגרסת הנתבע ובטענותיו.

 

במצב דברים זה לא מצאתי לקבל גם את הטענה לפיה חותמת הנוטריון המופיעה בהסכם החתום זהה לחותמת ששימשה את הנוטריון בשנת 1996 ו/או את טענתו לפיה ההסכם החתום כולל חתימות שאינן זהות לחתימות המתנוססות על גבי ההסכם שצורף לבקשה לסילוק על הסף. מעבר לעובדה שלא צורפו ע"י הנתבע דוגמאות לחותמת הנוטריון משנת 1996 (וזאת על אף שהתברר בחקירתו שניתן היה לעשות כן) וטענה זו לא הוכחה, אזי הנתבע גם לא עתר למינוי מומחה להשוואת כתבי יד להוכחת טענתו בדבר אי זהות החתימות, והסתפק בהצגת דוגמת החתימות לתובעת במהלך עדותה. בכל הכבוד, בכלל נסיבות העניין, בכך אין די.

 

היעדרו של האישור הנוטריוני הנדרש, בצירוף קריסת גרסת הנתבע והנוטריון בכל הקשור לנסיבות איתורו של ההסכם החתום, הביאו למסקנה לפיה אין ליתן אמון בטענות הנתבע, ומצאתי להעדיף את גרסתה של התובעת ולפיה הצדדים לא הביאו את ההסכם לאימות נוטריוני, תהא העילה לכך אשר תהא.

 

46. כפי שיפורט להלן, גם בעדותם של יתר 9 העדים הנוספים שהובאו מטעם הנתבע אין כדי לסייע.

 

העד מר —העיד שכל הידוע לו בקשר להסכם הינו מפיהם של אחרים, ומעבר לכך לא ידוע לו דבר (עמ' 129 לפרוטוקול מיום 21.3.2024 בשורות 15-16). היינו מדובר בעדות מפי השמועה, אשר ככלל אין לקבלה (יעקב קדמי, על הראיות – חלק שני – הדין בראי הפסיקה (נבו 2009) 552-551; רע"א 7953/99 פילבר נ' המרכז הרפואי שערי צדק, פ"ד נד(2) 529 (2000)). לא מצאתי כי במקרה שלפניי מתקיים חריג לכלל הנ"ל.

 

העדה הגב' —, גיסתו של הנתבע, העידה שכל שהיא יודעת בהקשר זה הוא את הדברים שסיפרה לה התובעת לפיהם בשל קיומו של הסכם הממון עליו חתמה היא פוחדת להתגרש מהנתבע (עמ' 135 לפרוטוקול מיום 21.3.2024 בשורות 32-33). גם עדות זו הינה בגדר עדות מפי השמועה, אשר ככלל אין לקבלה, וממילא אין בעדות זו כדי לתמוך בטענה לפיה ההסכם אכן אומת כדין.

גם אם אכן התובעת סיפרה לעדה זו את הדברים הנטענים, אין בכך כדי להוכיח את הטענה לפיה ההסכם אומת כדין.

 

עדותם של העדים — לא נגעה בסוגיית ההסכם ו/או אימותו.

 

עדותם של העדים מר — ועו"ד  — הינה עדות מפי השמועה. מדבריו של מר — עולה שידיעתו בדבר קיומו של הסכם ממון נובעת מדבריו של הנתבע ולא מידיעה אישית, שכן הוא לא היה מעורב בהסכם ואינו מכיר את ההסכם (עמ' 137, שורות 28-31). ודברים דומים עלו גם מעדותו של עו"ד — (142, שורות 29-30).

 

העדה — הצהירה אמנם שראתה במחסן של חברת — הסכם ממון שכלל "חותמת עם סרט בצבע אדום", ברם לא מצאתי ליתן אמון בעדותה זו ו/או ליתן לה משקל לצורך ההכרעה במחלוקת שבפני. מעבר לעובדה שמדובר בעובדת החברה המועסקת ע"י הנתבע, אזי לא הוסבר באילו נסיבות ההסכם מצא את דרכו לארגז זה במחסני החברה וכן באילו נסיבות הגב' — ראתה לנכון לעבור על מסמכים אישיים של הנתבע אשר עפ"י הנטען היו מסודרים בארגז נפרד, ומדוע לא סיפרה על כך לאיש כטענתה. זאת ועוד; בעדותה טענה עדה זו שהסכם הממון עליו חתם אחיו של הנתבע לא היה במשרד, ברם האח עצמו טען בעדותו ההפך הגמור מכך (עמ' 54 לפרוטוקול מיום 24.3.2024 בשורות 18-23), ואף מטעם זה לא מצאתי ליתן אמון בעדותה ביחס להסכם נשוא ההליך שבפני.

 

מתצהירו של העד — עולה שגם עדותו בקשר להסכם הינה בגדר עדות מפי השמועה (ראו סעיף 3 לתצהירו), והדברים נאמרו לו ע"י הנתבע.

 

בכל הקשור לעדותו של מר —, אחיו של הנתבע, אשר העיד שראה בעצמו את הסכם הממון שנחתם בין הצדדים, הרי שבכלל נסיבות העניין לא מצאתי ליתן אמון ומשקל לעדותו זו. המדובר באחיו של הנתבע שהינו בעצמו בעל אינטרס אישי בתוצאות ההליך נוכח הטענה כי הוא שותף בכלל עסקיו של הנתבע חרף רישום העסקים ע"ש הנתבע בלבד. העובדה שבין העד הנ"ל לבין אשתו (הגב' —) נחתם הסכם ממון כשלעצמה, אין בה כדי לסייע בהוכחת הטענה לפיה ההסכם עליו חתמו הצדדים אכן אומת ע"י הנוטריון כדין. מה גם שמעדותו של עד זה עולה כי הסכם הממון עליו הוא עצמו חתם, טרם נישואיו, הובא לאישורו של בית הדין הרבני והוא לא הסתפק באימות נוטריוני. לא מצאתי לקבל גם את הטענה לפיה הנתבע והעד פעלו בכל הקשור לחתימה על הסכמי ממון בהתאם לייעוץ משפטי שקיבלו מעורכי הדין המלווים אותם, שעה שמתצהירו של עו"ד — עולה כי השניים לא פעלו במשך שנים ארוכות בהתאם להמלצתו המקצועית בכל הקשור לרישום מחצית המניות ע"ש האח מר —, ולדבריו אף זלזלו באזהרותיו (ראו סע' 3 לתצהירו של העד, וכן עדותו בעמ' 139 לפרטיכל מיום 21.3.2024 בשורות 21-25).

 

47. לא מצאתי לקבל גם את טענות הנתבע באשר לקיומן כביכול של שלל גרסאות מטעם התובעת בנוגע להסכם ונסיבות חתימתו. בכל הקשור למחלוקת בשאלה האם ההסכם אכן אומת כדין ע"י הנוטריון (כטענת הנתבע) או אם לאו (כטענת התובעת), לא נוכחתי שחל כל שינוי מהותי בגרסתה של התובעת. טענתה הייתה ונותרה היעדרו של הסכם ממון שאושר/אומת כדין. בשים לב לכלל הראיות שהובאו בפני, נוכחתי שהטענות שהעלה נתבע בסיכומיו לקיומן של 11 גרסאות בסוגיית ההסכם הינן מלאכותיות ובגדר הוצאת דברים מהקשרם, ולא מצאתי לקבלן. לכך יש להוסיף כי דווקא עדותם של הנתבע והנוטריון הן שהותירו על בית המשפט רושם בלתי מהימן וכמפורט לעיל.

כאמור, מראשית ההליך התובעת טענה שההסכם שנחתם אינו בגדר הסכם ממון כדין והצדדים לא פעלו בהתאם להוראותיו, ולא מצאתי שגרסתה זו נסתרה או התערערה במהלך חקירתה.

כן לא מצאתי לקבל גם טענות הנתבע באשר לנטל ההוכחה לרבות הטענה לפיה היה על התובעת להוכיח את טענת הזיוף שהעלתה. הנכון הוא כי בהיעדרו של אישור נוטריוני להסכם, הנטל להוכיח אימותו של ההסכם וכפועל יוצא היעדר תחולת הסדר איזון המשאבים על נישואי הצדדים, מוטל על הנתבע. הנתבע לא עמד בנטל זה, ולא מצאתי ליתן אמון בגרסתו לרבות עדותו ועדותיו של עדיו המרכזיים.

 

עדותו של הנתבע הייתה מתחמקת ופתלתלה. הנתבע האריך בדברים שלא לצורך, הרבה להתווכח ולהתנצח עם באת כח התובעת, סיפק תשובות מתחמקות וחלקיות לחלק ניכר מהשאלות שהופנו אליו, סתר בעדותו חלק מהותי מגרסת תצהיר עדותו הראשית, כינה את התובעת בכינויי גנאי שונים לרבות השוואתה לחיות בר ובית שונות באופן לא ראוי שלא היה לו כל מקום בשים לב שמדובר באם בנו ומי שהייתה רעייתו במשך כ-26 שנה, ועדותו לא הותירה רושם מהימן על בית המשפט (בלשון המעטה).

 

48. נוכח כל שפורט לעיל, ובשקלול כלל הראיות שהונחו בפני, אני קובע שההסכם שנחתם ע"י הצדדים ביום 16.10.1996 לא אומת כדין ע"י הנוטריון עפ"י הוראות סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון, ועל כן אין מדובר בהסכם ממון כמשמעותו בחוק יחסי ממון.

 

א.2 האם ההסכם תקף ומחייב על אף שלא אומת כדין?

49. להלן אדרש גם לטענת הנתבע לפיה ההסכם תקף ומחייב חרף העובדה שהוא לא אומת כדין. טענה זו, אשר פורטה בסיכומיו, נסמכת על טעמים אלה:

• סעיף 5(א)(3) לחוק הקובע שבני הזוג רשאים להסכים בכתב על נכסים ששווים לא יאוזן ביניהם.
• סעיף 5(א)(1) לחוק ממילא קובע שנכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין אינם ברי איזון.
• ההסכם תקף ומחייב את הצדדים מכח דיני החוזים ועקרון תום הלב וההסתמכות.

להלן אתייחס לכל אחד מהטעמים שהובאו ע"י הנתבע.

 

א.2.1  'הסכם בכתב' עפ"י סעיף 5(א)(3) לחוק-

50. סעיף זה לחוק קובע שבני זוג רשאים לערוך ביניהם הסכם בכתב אשר יחריג מגדר נכסי איזון המשאבים "נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם". הסכם שכזה (אשר כונה בפסיקה 'הסכם אחר') אינו צריך שיהיה "הסכם ממון" כהגדרתו בחוק יחסי ממון, אלא רק שיהיה "בכתב" (ראו לעניין זה בג"ץ 10605/02 גמליאל נ' בית-הדין הרבני הגדול, נח(2) 529, 533 (2003); בע"מ 7468/11 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (3.7.2012) בע"מ 1048/17 פלוני נ' פלונית (נבו 12.3.2017)).

 

51. נוכח העובדה שבני זוג רשאים לערוך ביניהם הן הסכם ממון כמשמעותו בסעיף 1 לחוק, והן "הסכם אחר" כמשמעותו בסעיף 5(א)(3) לחוק, ישנה חשיבות לסיווג ההסכם הנדון כהסכם ממון מחד או כהסכם אחר מאידך. בפסיקה נקבעו כללי עזר לביצוע אבחנה בין סוגי ההסכמים הנ"ל, ונקבע שככלל הסכם כללי שמטרתו צופה פני פקיעת נישואין והכולל הסדרים לגבי אופן ביצוע איזון המשאבים למקרה של פקיעת הנישואין, יהווה הסכם ממון (מבלי לפגוע בזכותם של בני הזוג לערוך הסכם ממון אף ביחס לנכס בודד בלבד). ומנגד, הסכם המחריג מגדר איזון המשאבים נכס או נכסים ספציפיים, מבלי לקשור או לתלות החרגה זו בפקיעת הנישואין, יהווה 'הסכם אחר' בהתאם לסעיף 5(א)(3), ובלבד שנעשה בכתב.

(וראו לעניין זה ע"א 7388/97 עזבון המנוח משה שמיר נ' דולב (שמיר), פ"ד נג(1) 596, ע"א 5709/99 לוין נ' עו"ד שילר, פ"ד נה(4) 925, 948, ע"א 7687/04 ששון נ' ששון [פורסם בנבו] (16/2/2005), תלה"מ 55727-09-20 ל.כ נ' י.כ (פורסם בנבו 25.4.2021)).

חרף האמור, ראוי לציין שמפסיקת בתי המשפט עולה שלא תמיד נמצאו הבדלים חד משמעיים וברורים בין הסכמי ממון ובין 'הסכם אחר' כנ"ל. יחד עם זאת, במסגרת בע"מ 5142/10 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו 25.7.2010) נקבע כי "לא בקלות יבוא בית המשפט לאפיין הסכם בין בני זוג הנחזה כהסכם כולל כהסכם שאינו הסכם ממון."

 

52. בכל הקשור להסכם שבפני, טענתו הבסיסית של הנתבע היתה שמדובר בהסכם ממון ולא בהסכם אחר. במצב דברים זה, ונוכח הוראות ההסכם ואופן ניסוחו, ומשהנתבע עצמו טען שמדובר בהסכם ממון ולא 'הסכם אחר', אזי הנתבע מנוע מלהעלות טענה עובדתית חלופית לפיה ככל שטענתו לפיה מדובר בהסכם ממון תדחה, אזי, ההסכם מהווה 'הסכם אחר' כמשמעותו בסעיף 5(א)(3) הנ"ל.

 

53. גם לגופו של עניין, בחינת ההסכם עצמו וכן הוראותיו ומטרתו מביאים למסקנה ברורה לפיה אין מדובר ב'הסכם אחר'. ההסכם שבפני מנוסח באופן כולל וכללי, הוא נערך כהסכם ממון (לרבות כותרתו ופרק המבוא שבו), והוא כולל הסדרים מובהקים למקרה של פקיעת הנישואין, ומהוראותיו עולה ברורות שהוא צופה פני גירושין ומטרתו אינה להחריג מגדר נכסי האיזון נכס/ים ספציפי/ם, אלא לקבוע את מערכת היחסים הרכושית שתחול על נישואיהם של הצדדים ואת ההסדרים שיחולו במקרה של פקיעתם.

 

54. המסקנה העולה מכך הינה שאין לראות בהסכם שבפני 'הסכם אחר' כמשמעותו בסעיף 5(א)(3) לחוק, והריני דוחה טענה זו.

 

א.2.2 הוראות סעיף 5(א)(1) לחוק-

55. בהיעדרו של הסכם ממון אשר אומת/אושר כדין, חל על הצדדים הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק, לרבות הוראות סעיף 5(א)(1) הנ"ל באשר להחרגתם של נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין מגדר נכסי האיזון.

 

56. ברם, אין באמור בסעיף 5(א)(1) הנ"ל כדי ליתן תוקף להסכם רכושי אשר לא אושר כדין, רק מהטעם שההסכם כלל הוראות דומות להוראות הסעיף הנ"ל ביחס להחרגתם של נכסים שנצברו טרום הנישואין, ואין בידי לקבל טענה זו. דהיינו: אין בעובדה שהוראות סעיף 5(א)(1) לחוק חלות על הצדדים דנן כדי ליתן תוקף להסכם שלא אומת כדין.

 

57. לכך יש להוסיף כי בסעיף 16 להסכם נקבע שהסדר איזון המשאבים יחול ביחס לכל נכס אחר שלא נקבע לגביו הסדר אחר בהסכם, וכהאי לישנא:

 

 " למען הסר ספק מוצהר כי פרט לאמור בהסכם זה לא תישלל מכל צד מן הצדדים הזכות לאיזון משאבים על נכסים שהסכם זה לא חל עליהם."

 

58. בנסיבות אלה גם טענה זו נדחית בזאת.

 

א.2.3 דיני החוזים תום לב והסתמכות-

59. הנתבע הפנה לדוקטרינה פסיקתית המעניקה להסכם רכושי שלא אושר כדין, אך הצדדים נהגו על פיו, תוקף מעשי מכוח עקרון תום הלב ההשתק והמניעות. לתמיכה בטענות אלה הפנה הנתבע בסיכומיו לפסקי הדין של בית משפט העליון במסגרת ע"א 151/85 רודן נ' רודן, לט(3) 186 (1985) (להלן: "עניין רודן"), וכן בע"מ 5142/10 פלונית נ' פלוני (נבו 25.7.2010). לטענת הנתבע יש להחיל דוקטרינה זו במקרה דנן, בעוד שלנטענת התובעת יש לדחות טענות אלה.

 

60. אישור ההסכם כדין בהתאם להוראות החוק מהווה תנאי לתוקפו של הסכם ממון, והסכם שלא הובא לאישור כדין כנ"ל הינו, ככלל, חסר תוקף [ראו: ע"א 169/83 יונה (שרעבי) שי נ' ששון (שרעבי) שי, [פורסם בנבו] (1985); ע"א 419/84 טוכמינץ נ' כרמל (טוכמינץ), [פורסם בנבו], (1985)].

 

עם זאת, במקרים חריגים ניתן יהא להכיר בתוקפו המחייב של הסכם רכושי שלא אושר כדין, אשר הצדדים פעלו על פיו, וזאת מכח עקרון תום הלב ההשתק והמניעות (ראו עניין רודן לעיל).

 

61. השימוש שיעשה בית המשפט בסמכותו ליתן תוקף מעשי להסכם רכושי אשר לא אושר/אומת כדין, מכוח עקרון תום הלב ההשתק והמניעות, ייעשה רק במקרים חריגים ובכפוף לקיומן של נסיבות מתאימות אשר יצדיקו זאת.

יפים לעניין זה דבריו של כב'  השופט רובינשטיין, במסגרת בע"מ 7734/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו]):

 

     " …בכל הנוגע להסכם ממון שלא אושר כדין אך הצדדים נהגו לפיו, קיימת הלכה המעניקה לו תוקף מעשי מכוח עקרון תום הלב, ההשתק והמניעות. בקבעו חובה לאשר את ההסכם הציב המחוקק גבול ברור, ולמעט באותם מקרים חריגים בהם יהיה מושתק צד להסכם מלהעלות טענה לגבי העדר אישור כדין נוכח התנהגות הצדדים להסכם, הגבול הוא זה הקבוע בחוק".

 

62. סקירת הפסיקה בעניין רודן ופסקי הדין שניתנו בעקבותיו, מעלה כי הגישה המאפשרת לגלות גמישות ביחס לאפשרות ליתן תוקף להסכם רכושי שנחתם בין בני זוג במהלך נישואיהם אשר לא הוגש לאימות/לאישור ערכאה שיפוטית, רלוונטית ביחס למקרים בהם מתקיימים שני אלה: (1) תוכנו של ההסכם עונה להגדרה של הסכם ממון, (2) בן הזוג הטוען לאי תקפותו של ההסכם נהנה מפירותיו, ומפירות ההסדר שבוצע (ראו גם בע"מ 5142/10 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (25.7.10); בע"מ 1381/14 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (16.3.14); עמ"ש 17125-03-19 נ' ל' נ' ס' ר' (פורסם בנבו 31.10.2019)).

 

63. כפי שיפורט להלן, על אף שההסכם שבנדוננו עונה על הגדרת "הסכם ממון" בשים לב שההסדר הכלול בו צופה פקיעת הנישואין, לא מצאתי שנסיבותיו של המקרה שבפני מצדיקות הכרה בתוקפו של ההסכם מכח דיני תום הלב ההשתק והמניעות, והנני דוחה גם טענה זו.               להלן עיקר נימוקיי לקביעה זו:

 

ראשית :         לא הוכח בפני התנאי הקובע שהתובעת, הטוענת לאי תקפותו של ההסכם, אכן נהנתה מפירות ההסכם ו/או מפירות ההסדר שבוצע מכוחו, ולא הוכח שהתובעת פעלה בחוסר תום לב ו/או שהיא מושתקת ומנועה מלטעון כנגד תוקפו של ההסכם. הנתבע לא הפנה להוראה כלשהי בהסכם שהעניקה כביכול לתובעת זכויות כלשהן, אשר לאחר "קבלתן" היא ביקשה להתנער מחיוביה- ההפך הוא הנכון: עיון בהסכם מעלה שלא הוענקו במסגרתו לתובעת זכויות או הטבות כלשהן, אלא נקבע שהתובעת אינה זכאית לכל חלק ברכושו או צבירותיו של הנתבע, לרבות אלה שנוצרו/נרכשו/נצברו/נרכשו במהלך הנישואין. דהיינו: הצד "הנהנה" מהוראות ההסכם ופירותיו הוא הנתבע ולא התובעת, וכלל אין מדובר במקרה בו התובעת קיבלה זה מכבר את פירות ההסכם ולאחר מכן ביקשה להתנער מחיוביה האחרים מכוחו.

 

שנית :            כעולה מהראיות שהובאו בפני, אזי בניגוד לטענות לפיהן הצדדים התנהלו כל השנים בהפרדה רכושית מוחלטת עפ"י הוראות ההסכם, אזי בתחילת שנת 2003 הנתבע צירף את התובעת כשותפה בחשבונו מס' — בבנק הבינלאומי (ראו נספח 13 לתצהירו של הנתבע), אפשר לה לפעול בחשבון זה כשותפה במשך שנים רבות. צירוף התובעת לחשבון זה אינו בגדר 'פירות ההסכם', שעה שעצם הצירוף לא נעשה בהתאם להוראות ההסכם אלא ההפך הגמור מכך- בניגוד להוראותיו (ראו סעיף 11 להסכם) בשים לב שהנתבע עצמו אישר שמדובר בחשבון שהיה בבעלותו עוד טרם הנישואין (ראו האמור בסעיף 17 לתצהיר עדותו הראשית).

מחקירתו של הנתבע עלה שהוא הפקיד לחשבון זה סכומים נכבדים, לרבות תיק ניירות ערך בשווי מיליוני שקלים, ולא לחשבונות פרטיים נוספים שהיו בבעלותו, והסביר פעולות אלה : "אני ככה עשיתי, באותה העת ככה אני חשבתי לעשות, וזה לא משהו שחשבתי על זה." (עמ' 105 שורות 18-19).

 

שלישית:        הוכח בפני שהתובעת הייתה חתומה בערבות אישית לעסקיה של חברת —, ואף עובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענות הנתבע ועקרון ההפרדה הרכושית הנטען על ידו. (ראו עדות הנתבע בעמ' 86 לפרוטוקול מיום 24.3.2024 שורות 17-29).  עצם העובדה שהנתבע דרש שהתובעת תחתום על ערבות אישית כנ"ל סותרת מיניה וביה את טענתו לפיה הצדדים פעלו במשך כל השנים בהתאם להוראות ההסכם. שהרי, באם נקבע בהסכם שאין לתובעת כל זכויות בחברות שבבעלות הנתבע, מדוע עליה לערוב לחובות חברה זו?!  לנתבע הפתרונים.

 

רביעית:         הוצג בפני מסמך בכתב ידו של הנתבע (נספח 1 לתצהיר התובעת) אשר אף ממנו עולה זיקה של התובעת לחברות והעסקים, לרבות זכאותה לקבלת דיווידנדים ו/או כספים. ובכלל נסיבות העניין, ובשים לב ליחסי הכוחות בין הצדדים כעולה גם מחקירת הנתבע עצמו אשר טען שהתובעת הייתה עושת דברו (עמ' 99 שורות 24-25) וכן טענתו כי כתב את הדברים כי "רציתי להרגיע את האריה, אני צריך להרגיע אותו" כדבריו (עמ' 122 שורות 4-5), לא מצאתי ליתן אמון בגרסתו של הנתבע לפיה מדובר בתוכן "שהוכתב" לו ע"י התובעת. ובכלל: הנתבע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא העמיד את התובעת במקומה, לו אכן מדובר היה בדברים "שהוכתבו" לו על ידה, בשים לב להוראות ההסכם אשר לטענתו הצדדים התנהלו על פיו במשך כל שנות נישואיהם.

 

חמישית:        טענות הנתבע בדבר היעדר שיתוף בנכסים, כמו גם העובדה שלא נרשמו מניות באיזה מהחברות ע"ש התובעת ולטענתו היא הועסקה כשכירה ולא כבעלים, אין בהן כשלעצמן להצדיק הכרה בתוקפו של ההסכם. ממילא בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק, "אין בכריתת הנישואין או בקיומם שלעצמם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני", ותביעתה של התובעת לכתחילה הייתה לביצוע איזון משאבים בהתאם להוראות החוק (ראו סעיף 11(ג) לכתב התביעה), ולא למתן פסק דין הצהרתי הקובע שיתוף בנכסי הנתבע.

 

שישית:          לא רק שלא עלה בידי הנתבע להוכיח שבני הזוג התנהלו במשך שנות נישואיהם על פי הוראות ההסכם, אלא שמטענות הנתבע עולה שהוא עצמו לא היה מודע להוראות ההסכם ותניותיו, עד כי "טעה לסבור" שההסכם מטיל עליו חיוב לרכוש לתובעת דירת מגורים (ראו האמור בס' 23 לכתב ההגנה). טענה זו אינה עולה בקנה אחד (בלשון המעטה) עם הטענה לפיה הצדדים התנהלו במשך כל שנות נישואיהם (משנת 96') בהתאם להוראות ההסכם. ככל שכך אכן היה, מצופה שהנתבע היה יודע על בוריין את הוראות ההסכם, ולא היה שוגה בעניין כה מהותי כגון הוראה לרכישת דירה לתובעת שכלל אינה קיימת. למעלה מהצורך יוער לעניין זה שבמסגרת חקירתו הנגדית נסתרה טענה זו בדבר נסיבות רכישת הדירה, והנתבע טען שהדירה נרכשה על מנת "להרגיע את האריה" ובכדי "להחזיר את התובעת לתלם" (ראו עמ' 90 לחקירת הנתבע בשורות 31-36).

זאת ועוד; בניגוד לטענה לפיה הדירה הייתה שייכת לתובעת בלבד, הנתבע הודה בחקירתו שדמי שכירות שהתקבלו מיחידת מגורים נוספת בדירה שולמו לידיו למשך כשנה (עמ' 106-110 לפרוטוקול מיום 24.3.2024) וכן התברר כי הוא גם חתם על הסכמי השכירות בגין נכס זה.

 

שביעית:         במסגרת הסכם גירושין שנחתם ע"י הצדדים ביום 10.5.2022, אשר הוגש במסגרת הליכי ישוב הסכסוך (ראו נספח 41 לתצהיר הנתבע), כלל לא הוזכר קיומו של הסכם הממון, ואף הוראות הסכם זה אינן עולות בקנה אחד עם הטענה לפיה הצדדים ראו את ההסכם מיום 16.10.96 כמחייב ככתבו וכלשונו.

 

64. בנסיבות אלה גם הטענה, לפיה ההסכם תקף ומחייב מכח דיני החוזים ועקרון תום הלב וההסתמכות, נדחית בזאת.

 

65. התוצאה הינה שנוכח מועד נישואיהם של הצדדים, ובהיעדר הסכם ממון כדין, חל על הצדדים הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק.

 

א.3 איזון המשאבים

 

66. הצדדים נישאו בשנת 1996 וחלות עליהם הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, ובהיעדרו של הסכם ממון כדין, חל על נישואיהם הסדר איזון המשאבים הקבוע במסגרתו.

 

סעיף 4 לחוק קובע שאין בעצם כריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע ברכושם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני, או להטיל עליו אחריות לחובותיו.

סעיף 5(א) לחוק קובע שעם פקיעת הנישואין, לכל אחד מבני הזוג עומדת הזכות לאיזון משאבים, באופן שכל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג.

בסעיף 5(א)(1) לחוק נקבע שנכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין או שהתקבלו בתקופת הנישואין במתנה או בירושה לא יאוזנו במסגרת איזון המשאבים.

 

67. ברגיל, הליך איזון המשאבים ייעשה באופן כדלקמן:

• קביעת מועד הקרע.
• קביעת כלל נכסי בני הזוג אותם יש לאזן.
• איזון נכסי האיזון ע"י הערכת שווים וחלוקת הפער שבין ערך נכסי בן הזוג האחד לערכם של נכסי בן הזוג השני.

 

68. באשר למועד הקובע- בהתאם להחלטה מיום 18.6.2023, הצדדים הגישו טיעוניהם לעניין מועד הקרע. התובעת טענה שיש לקבוע את המועד ליום 13.4.2022- מועד הגשת הבקשה לישוב הסכסוך. מנגד, הנתבע טען שמועד הקרע הינו תחילת חודש יוני 2022, בשים לב להוראות סעיף 6 להסכם.

 

להשלמת התמונה יצוין עוד כי בסעיף 2 להסכם הגירושין שנחתם ע"י הצדדים ביום 10.5.2022 (נספח 41 לתצהיר הנתבע) הוסכם "שהמועד הקובע לצורך איזון וחלוקת המשאבים המשותפים יהיה יום פתיחת תיק י"ס בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד מס' 26557-04-22 להלן: "המועד הקובע")". הגם שהסכם זה לא אושר בסופו של דבר, יש בו להעיד על המועד הקובע שהצדדים ראוהו כנכון וראוי.

דין הוא כי המועד הקובע לצורך ביצוע איזון המשאבים הינו המועד שבו פסק משק הבית של הצדדים מלתפקד כיחידה כלכלית משותפת, ומדובר בקרע סופי שאינו ניתן לאיחוי. מועד זה נקבע בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין אם במועד הפרידה בפועל, בין במועד הגשת התובענות לבית המשפט, במועד בו עזב אחד מבני הזוג את הבית, במקרה בו מנהל אחד מבני הזוג קשר זוגי/רומנטי עם אחר, ובין במועד אחר – על פי הנסיבות המצביעות על ההפרדה הרכושית והכלכלית בפועל.

על בית המשפט לבחון לא רק את האקט הספציפי אשר ממנו והלאה נטען שפסק השיתוף, אלא גם את אופייה של מערכת היחסים, ומהותו של הקשר בין הצדדים. לעניין זה ראו דברי כב' השופט צ' ויצמן, בתמ"ש (פ"ת) 38559-05-11 ת.ס נ' ד.ס , בעמוד 11 (1.12.2013):

 

           " ודוק, אותו 'מועד' אחריו אנו תרים צריך שיצביע באופן בירור על 'קרע שאינו ניתן לאיחוי', על 'שבירת כלים' מוחלטת, רגע ממנו אין חזרה ותקומה למערכת הזוגית של הצדדים, רגע אשר ממנו והלאה יהא ברור כי בני הזוג נוהגים ביניהם כמנהג זרים- שלי שלך ושלך שלך".

 

לאחר עיון בטענות הצדדים וכלל החומר המצוי בפני, ובשים לב כי הצדדים לא ראו מקום לחקירות נוספות בעניין זה בהליך ההוכחות, ונוכח קביעותי דלעיל ביחס להסכם, ובהיעדר כל התייחסות נוספת לסוגיה זו בסיכומי הצדדים, ובשים לב שהנתבע לא חלק על כך שמועד הגשת הבקשה לישוב הסכסוך מלמד על קרע שאינו ניתן לאיחוי בין הצדדים וטענתו לדחייה של כ-60 יום נסמכה על הוראות ההסכם, אשר על כן אני קובע כי מועד הקרע בין הצדדים הינו 13.4.2022 (להלן: "המועד הקובע").

 

69. בכל הקשור לקביעת נכסי האיזון-

התובעת פירטה את נכסי האיזון במסגרת תצהיר עדות הראשית. הנתבע לעומתה בחר שלא לעשות כן, בניגוד להוראות ההחלטה מיום 19.6.2023.

בסעיף 1 לתצהירו הפנה הנתבע להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.8.23 ברמ"ש 28221-09-23 (כב' השופטת פ. גילת-כהן) הקובעת לטענתו שגדר המחלוקת שבפני תוחמה לשאלה צרה בסוגיית תוקפו של ההסכם בלבד, טרם בירור יתר טענות הצדדים.

כפי שיפורט להלן, טענה זו בטעות יסודה ואין לה על מה שתסמוך.

מעבר לעובדה שההחלטה הנטענת ניתנה במסגרת רמ"ש 38165-07-23, ולא כנטען ע"י הנתבע, אזי הנכון הוא שבהחלטה מפורטת ומנומקת מיום 17.4.2023 (במסגרת בקשה מס' 39) נדחתה בקשת הנתבע לפיצול הדיון וקיום משפט זוטא בסוגיית תוקפו של ההסכם. החלטת בית משפט המחוזי מיום 23.8.2023, עליה ביסס הנתבע את טענתו, לא שינתה במאום את הוראות החלטתי הנ"ל מיום 17.4.2023 ו/או את ההוראות שניתנו בהחלטה מיום 19.6.2023 בעניין הגשת תצהירי הצדדים ועדיהם, והנכון הוא שבקשת רשות הערעור שהגיש הנתבע בהליך הנ"ל נמחקה ללא צו להוצאות בהחלטה נוספת מיום 5.9.2023, תוך שהובהר שאין במחיקה זו "משום הבעת עמדה בעניין המחלוקת בין הצדדים, וזכויות וטענות הצדדים שמורות להם".

דהיינו: בקשת רשות הערעור שהגיש הנתבע לא התקבלה אלא נמחקה, והעובדה שהנתבע בחר שלא להתייחס בתצהירו לטענות נוספות נשוא המחלוקת שבפני, מעבר לסוגיית תוקפו של ההסכם, לא נעשתה 'בהתאם' להחלטת בית משפט המחוזי. הנכון הוא שהנתבע עשה דין לעצמו, וצמצם, הלכה למעשה, את גדר המחלוקת לסוגיית תוקפו של ההסכם בלבד, וזאת בניגוד להחלטות מפורשות שניתנו על ידי.

 

70. ויודגש; בתצהיר עדותה הראשית התובעת פירטה רשימה ארוכה של נכסים אשר הוקמו ו/או נצברו במהלך נישואי הצדדים, ובין היתר: חברת —, חברת —, חברת —, יחידות השתתפות/מניות ב"—", נכסי מקרקעין שונים לרבות דירת המגורים ב— הרשומה על שמה, חשבונות בנק הרשומים ע"ש הצדדים או מי מהם, זכויות סוציאליות, וכלי רכב (ראו סעיפים 6-25 לתצהיר התובעת).

 

71. יחד עם זאת, מסיכומי הצדדים עולה ששני הצדדים טעו לסבור שאין צורך להתייחס בשלב זה לגדר נכסי האיזון ושוויים. התוצאה הינה שלא ניתן, במסגרת פסק דין חלקי זה, לקבוע את היקפם של נכסי האיזון ושוויים, וסוגיות אלה יתבררו ויוכרעו בהמשך במסגרת ההליכים הנוספים שיתנהלו בפני.

 

72. אשר על כן מצאתי להורות כדלקמן:

 

• הנני מורה על מינויו של רו"ח יניב בוכניק ממשרד רואה חשבון בר לב, כמומחה מטעם ביהמ"ש לצורך הגשת חוות דעת בעניין איזון המשאבים בין הצדדים (להלן: "המומחה").

 

• אני מעניק למומחה סמכויות לבקש כל נתון וכל מסמך שיידרש לו לצורך עריכת חוות דעתו מאת הצדדים.

 

• אני קובע כי על המומחה לשום את הזכויות אשר נצברו לצדדים מיום נישואיהם, 23.10.1996, לבין המועד הקובע שהוא 13.4.2022.

 

• על הצדדים להמציא למומחה אסמכתאות על כל זכות ו/או אחזקה ו/או רכוש ו/או זכות צבורה ממקום עבודתם, והכל נכון למועד הקובע.

 

• שכר טרחתו של המומחה ישולם על ידי הצדדים בחלקים שווים.

 

• למומחה ניתנת סמכות מלאה לפנות בעצמו לכל גורם ו/או לכל מקום שבו יסבור שיש למי מהצדדים זכות כלשהי.

 

• בתוך 21 יום מהיום יגישו הצדדים תצהיר רכושי מטעמם נכון למועד הקובע, ובו יפרטו כל זכות, כל אחזקה במוסד פיננסי ו/או בבנק ו/או במקום עבודה, לגבי כל זכות שיש למי מהם, נכון ליום הקובע, ולתצהיריהם יצרפו הצדדים העתק סימוכין בעניין. העתק מהתצהיר ימסרו הצדדים בד בבד עם ההמצאה לבית המשפט ולמומחה, גם לצד שכנגד והכל תוך 21 יום מהיום כאמור.

 

• חוות דעתו של המומחה תוגש לבית המשפט בתוך 90 יום מהיום.

 

 

 

• תביעת המזונות (תלה"מ 29787-11-22)-

 

73. כפי שפורט לעיל, בהחלטה מיום 16.7.2023 צומצמה המחלוקת ביחס לתביעה זו, באופן שנותר להכריע בשאלה באם התובעת זכאית למזונות אישה ממועד הגשת התביעה (15.11.2022) ועד למועד גירושיי הצדדים (ביום 9.5.2023), וככל שייקבע שהתובעת זכאית לפסיקת מזונות אישה כנ"ל, יש להכריע גם בהיקפם וגובהם.

 

74. התובעת כלל לא התייחסה בסיכומיה לתביעה זו, מעבר לציון מספר התיק בכותרת. גם לאחר שהנתבע טען בסיכומיו שתביעת המזונות נזנחה (ראו סעיף 162 לסיכומי הנתבע), התובעת לא ראתה מקום להתייחס לטענות אלה במסגרת סיכומי התשובה שהוגשו מטעמה.

 

75. בנסיבות אלה, מצאתי שהתובעת אכן זנחה את טענותיה בעניין תביעת המזונות, ועל כן הנני מורה על דחיית התביעה.

 

76. בשים לב כי הנתבע לא התייחס בתצהירו לתביעה זו, ונוכח העובדה שהדיון שהתנהל בפניו התמקד בעיקרו בתביעה הרכושית, לא מצאתי לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

סוף דבר

 

77. בכל הקשור לתביעה הרכושית (תלה"מ 34872-06-22) –

 

• נקבע שההסכם אשר נחתם ע"י הצדדים ביום 16.10.1996 לא אומת כדין ע"י הנוטריון עפ"י הוראות סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון, ועל כן אין מדובר בהסכם ממון כדין כמשמעותו בחוק יחסי ממון- כקבוע בסעיף 48 לפסק הדין.

 

• טענת הנתבע לפיה ההסכם מהווה 'הסכם בכתב' עפ"י סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון, נדחית בזאת- כקבוע בסעיף 54 לפסק הדין.

 

• טענת הנתבע לפיה ההסכם תקף ומחייב מכח דיני תום הלב ההשתק והמניעות נדחית בזאת- כקבוע בסעיף 64 לפסק הדין.

 

• נוכח מועד נישואיהם של הצדדים, ובהיעדר הסכם ממון כדין, נקבע לעיל שחל על נישואי הצדדים הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בהתאם להוראות חוק יחסי ממון לרבות הוראות סעיף 5(א) וכן סעיף 6 לחוק.

 

• מועד הקרע נקבע ליום 13.4.2022 כקבוע בסעיף 68 לפסק הדין.

 

• קביעת נכסי האיזון ושווים ואופן ביצוע איזון המשאבים בפועל ייעשה בהמשך ההליכים שיתנהלו בפני, ובהתאם להוראות שנקבעו בסעיף 72 לפסק הדין.

 

78. נוכח התוצאה אליה הגעתי, ובשים לב להיקפם של ההליכים שהתנהלו בפני, ונוכח העובדה שמרבית טענות הנתבע נדחו, מצאתי לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות התובעת בסך של 80,000 ₪.

 

79. בכל הקשור לתביעת המזונות (תלה"מ 29787-11-22) –

התביעה נדחתה ללא צו להוצאות כמפורט בסעיפים 75-76 לפסק הדין.

 

80. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את תלה"מ 29787-11-22.

 

81. הריני מתיר פרסום פסק הדין במאגרי פסיקה בהשמטת פרטים מזהים. ביהמ"ש יעביר עותק מפסק הדין למאגרי הפסיקה באמצעות דוברות בתי המשפט.

 

 

ניתן היום,  י"ג טבת תשפ"ה, 13 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.

PDF

 

 

ויקטוריה שוקרון נ שלמה שוקרון הסכם ממון אישור נוטריון הלך לאיבוד 34872-06-22

 

 

להלן דחיית ערעור הפסלות הראשון על רמי ב'זה

 

שלמה שוקרון הגיש ערעור פסלות על רמי ב'זה וכצפוי יצחק עמית דחה את הפסלות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 עפ"ס 62913-02-25

לפני:	כבוד הנשיא יצחק עמית
המערער:	שלמה שוקרון
נגד
המשיבה:	ויקטוריה שוקרון
	ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד בתיק תלה"מ 34872-06-22 מיום 11.2.2025 שניתנה על ידי כב' השופט רמי בז'ה
בשם המערער:	עו"ד לולה גבאי

פסק-דין

           לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' השופט ר' בז'ה), מיום 11.2.2025, בתלה"מ 34872-06-22, שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1. הצדדים הם בני זוג לשעבר, אשר מנהלים בשנים האחרונות מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד שעניינם, בעיקרם של דברים, תביעות רכושיות הדדיות. ביום 13.1.2025 נתן המותב פסק דין חלקי באותן תביעות (להלן: פסק הדין החלקי) ובמסגרתו, בין היתר, דחה את טענת המערער שלפיה הצדדים כרתו עובר למועד נישואיהם הסכם ממון, שכן הסכם זה לא אומת כנדרש לפי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. עוד במסגרת פסק הדין החלקי נתן המותב הוראות נוספות שעניינן ביצוע איזון המשאבים בין הצדדים וחייב את המערער בהוצאות המשיבה בסך 80,000 ש"ח.

2. ביום 23.1.2025 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב ובה טען, בין היתר, כי המותב "פרסם פסקי דין וכתבות בתקשורת הנוגעות לנושא התיק" באופן שמצביע על גיבוש עמדה מוקדמת בעניינם של הצדדים ועל אינטרס אישי של המותב בהליך (סעיף 1 לבקשת הפסלות). בנוסף, המערער טען כי המותב לא ציין בפסק הדין החלקי כי אחד מן העדים מטעם המערער שהופיעו לפניו במהלך דיוני ההוכחות שהתקיימו בהליכים נושא הערעור שלפניי (להלן: העד) הגיש נגדו תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן: נציב תלונות הציבור); ולא ציין מה הייתה תגובתו לאותה תלונה. בהקשר זה אף נטען כי המותב גילה כלפי העד "יחס משפיל" ו"פקפק באמינותו של [העד – י"ע], ללא בסיס ראייתי מוצק, ובכך פגע במעמדו ובמהימנותו וזאת לכאורה כפעולת 'נקם'" (שם, בפסקה 3). נטען כי בו ביום שניתן פסק הדין החלקי, המותב נשא הרצאה מקצועית בנושא ביטול הסכמי ממון בכנס של לשכת עורכי הדין; וכי עיתוי ההרצאה, כמו גם תוכנה, מעידים על "ניסיון להשפיע על עמדות המקצועיות בתחום זה" ועל הבעת עמדה "ברורה בעד ביטול הסכמי ממון" (שם, בפסקאות 13-12; הטעות במקור – י"ע). עוד טען המערער כי התנהלות המותב, פסק הדין החלקי שנתן וכן החלטות שונות שנתן במהלך הדיון בהליכים מושא הערעור שלפניי – בין היתר, בעניין חיוב המערער בהוצאות ובעניין בקשת האחרון לקבלת קובץ השמע של אחד מדיוני ההוכחות – מקימים חשש ממשי למשוא פנים. לבסוף, המערער טען כי המותב הסתיר את קיומם של "קשרים אישיים" בינו ובין באת כוח המשיבה, וכן בין האחרונה לעורכת דין אחרת – שלטענת המערער נמנית ברשימת המניעויות של המותב (להלן: עורכת הדין) – באופן שלטענתו מקים פוטנציאל לניגוד עניינים ועולה כדי הפרת חובת גילוי (שם, סעיף 46).

3. ביום 11.2.2025 דחה המותב את הבקשה. בפתח הדברים, המותב ציין כי חלק מטענות המערער הועלו בשיהוי שמצדיק את דחייתן. לגופו של עניין, המותב הבהיר כי "בניגוד גמור לנטען בבקשה, מותב זה לא פרסם ו/או יזם פרסום של כתבות ופסקי דין, בין פסק הדין החלקי שניתן בתיק זה ובין פסקי דין אחרים 'בנושא התיק', ואין שחר לטענה לפיה מותב זה 'הוביל 'מסע' לביטול הסכמי ממון' 'ודאג לפרסום פסקי דין וקבלת כותרות בתקשורת' לצורך 'קידום אינטרס אישי'" (בפסקה 36 להחלטת הפסלות). בהמשך, המותב הבהיר כי בניגוד לטענות המערער בנוגע למועד ההרצאה שנשא המותב – ההרצאה התקיימה ביום 16.1.2025 ולאחר שניתן פסק הדין החלקי בהליכים מושא הערעור שלפניי. עוד הובהר כי המותב לא יזם את השתתפותו באותה הרצאה, אלא "זומן מבעוד מועד לעשות כן ע"י נציגי לשכת עורכי הדין, אשר העבירו", עוד בחודש אוגוסט 2024, את "פנייתם באמצעות לשכת נשיא בתי משפט השלום במחוז דרום כב' השופט עמית יריב, ובאישורו"; וכי "נושא ההרצאה […] ומועדה נקבעו מראש ע"י לשכת עורכי הדין ולא ע"י מותב זה, ובכל מקרה אין כל קשר בין הרצאה זו ובין התיק שבכותרת ופסק הדין החלקי" (שם, בפסקה 37).

4. כמו כן, המותב דחה את טענות המערער שעניינן התלונה שהגיש העד לנציב תלונות הציבור. בהקשר זה צוין כי הגשת אותה תלונה, כמו גם תגובת המותב לגביה, אינם רלוונטיים לעניינם של הצדדים, ולכן לא היה מקום כי המותב יתייחס אליה במסגרת פסק הדין החלקי. בנוסף, צוין כי חרף טענות המערער בנוגע ליחס המותב כלפי העד, יחסו "של בית המשפט לעד מטעם המבקש (כמו גם ליתר העדים והצדדים עצמם) היה ראוי מכבד ונאות, ואין כל יסוד לטענות לפיהן העד זכה ליחס משפיל מצד בית המשפט כביכול במהלך עדותו" (שם, בפסקה 38). לאחר מכן, המותב ציין כי המשיבה הכחישה את טענות המערער לקשר בין המותב ובאת כוחה, וקבע כי "טענה חמורה זו נטענה מן הפה ולחוץ מבלי שיש מאחוריה ולו שמץ של אמת. הנכון הוא שאין בין מותב זה ובין באת כח המשיבה כל 'קשרים אישיים' ו/או מקצועיים ו/או אחרים, ומטעם זה לא היה כל עניין שהיה צורך לגלותו" (שם, סעיף 40). באשר לטענות המערער בנוגע לעורכת הדין, המותב הבהיר כי האחרונה "לא ייצגה בשום שלב מי מהצדדים ואין לה כל נגיעה לתיק זה, ולא היה כל מקום לשרבב את שמה לבקשה שבפני" (שם). לבסוף, המותב דחה את טענות המערער שעניינן בקביעות המותב במסגרת פסק הדין החלקי וכן בעניין התנהלותו הדיונית והחלטותיו במהלך הדיון בהליכים, וקבע כי טענות אלו לא מקימות עילת פסלות.

5. מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו חוזר המערער, בעיקרם של דברים, על טענותיו בבקשת הפסלות. לטענתו, לא נפל שיהוי בהגשת בקשת הפסלות שכן עילת הפסלות הנטענת נולדה רק ביום מתן פסק הדין החלקי. עוד נטען בהקשר זה, כי רק עם מתן פסק הדין החלקי נודע למערער כי דעתו של המותב נעולה ומשכך יש לבחון את טענותיו "באופן רטרואקטיבי וכן רטרוספקטיבית" (עמוד 2 לערעור). המערער סבור כי קביעות המותב בפסק הדין החלקי והחלטות דיוניות שנתן בנוגע לפסיקת הוצאות לחובת המערער ובנוגע לדחיית בקשות המערער בעניין קבצי השמע של דיוני ההוכחות – מקימות חשש ממשי למשוא פנים. בנוסף, המערער טוען כי "פעילותו החוץ-שיפוטית" של המותב – אשר כוללת, בין היתר, פרסומים שונים אשר המערער מייחס למותב וכן ההרצאה שנשא המותב בכנס לשכת עורכי הדין – מצביעה "על מעורבות אקטיבית בקידום עמדה מסוימת בנושא הנדון בתיק", ובאופן שמלמד כי המותב אינו ניטרלי (שם, בפסקה 13). בנוסף, נטען כי השתתפות המותב בהרצאה כאמור אינה עולה בקנה אחד עם כללי אתיקה לשופטים, התשס"ז-2007, וכי בנסיבות העניין, היה על המותב לגלות לצדדים כי העד הגיש נגדו תלונה לנציב תלונות הציבור. המערער סבור כי אי גילוי דבר הגשת התלונה או תוכן תגובת המותב אליה, הוא פגם מהותי בניהול ההליך שמקים עילת פסלות. יתר על כן, המערער חוזר על טענותיו להיכרות בין המותב ובין באת כוח המשיבה, ובין האחרונה ובין עורכת הדין; ומציין כי קשר זה נלמד, לטענתו, מכך שבאת כוח המשיבה ועורכת הדין השתתפו בעבר באותם אירועים מקצועיים.

6. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו הגעתי למסקנה כי דינו להידחות, אף בלא צורך בתשובה. כידוע, אמת המידה לפסילת שופט מלשבת בדין היא התקיימותן של נסיבות אשר מקימות חשש ממשי למשוא פנים (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; עפ"ס 34885-01-25 א.ל.ס סער בע"מ נ' תמיר, פסקה 5 (27.2.2025); עפ"ס 28042-01-25 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' עיריית אשדוד מחלקה משפטית, פסקה 3 (24.2.2025)). נסיבות המקרה דנן לא באות בגדר אותם מקרים אמורים. ראשית, הוראות תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעות שעל בעל דין להגיש בקשה לפסילת שופט מיד לאחר שנודע לו על אודות עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת. עם זאת, וכפי שגם צוין בהחלטת הפסלות, חלק משמעותי מטענות המערער – ובכלל זה, טענותיו באשר ליחס המותב כלפי העד ובאשר לכך שהמותב לא גילה לצדדים כי העד הגיש נגדו תלונה לנציב תלונות הציבור – מכוונות כלפי התנהלות המותב בשלבים מוקדמים של ההליך מושא הערעור שלפניי, מבלי שניתן הסבר מספק לשיהוי שבהגשת בקשת הפסלות בנוגע לאותן טענות, ובאופן שדי בו כשלעצמו כדי לדחות את הערעור ביחס לטענות אלו (ע"א 1811/24 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים אריאל, פסקה 9 (6.3.2024); ע"א 518/24 בר נ' אריאל, פסקה 6 (31.1.2024)). אמנם, המערער טוען כי עילת הפסלות מושא הערעור התגבשה רק לאחר מתן פסק הדין החלקי, שכן לטענתו רק באותה עת נודע לו כי המותב "'נעץ את החץ' ואז סימן את המטרה" (עמוד 2 לערעור). ואולם, בשים לב לכלל שלפיו טענת פסלות אינה בבחינת "נשק סודי" שאותו ניתן לשמור לעת מצוא, וכי אין מקום להמתין עם העלאתה עד לעיתוי דיוני נוח מבחינת המבקש, קיים קושי ניכר בהתנהלותו הדיונית של המערער, שהגיש את בקשת הפסלות רק לאחר שטענותיו בנוגע למחלוקת העיקרית בהליכים בין הצדדים נדחו במסגרת פסק הדין החלקי (ע"א 434/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (18.1.2024); ע"א 7910/23 עו"ד מיכה צמיר – מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' קדרון ושות' רואי חשבון, פסקה 8 (4.1.2024)).

7. באשר לטענת המערער לקיומם של קשרים אישים בין המותב ובין באת כוח המשיבה; המותב הבהיר בהחלטת הפסלות כי בינו ובין באת כוח המשיבה לא מתקיים שום קשר, וכי עורכת הדין ששמה הוזכר בערעור "לא ייצגה בשום שלב מי מהצדדים ואין לה כל נגיעה לתיק זה, ולא היה כל מקום לשרבב את שמה" (בפסקה 40 להחלטת הפסלות). לכך יש להוסיף כי בתגובתה לבקשת הפסלות, המשיבה הכחישה את טענות המערער בעניין זה. משאלה הם פני הדברים, לא מצאתי שיש בטענות המערער כדי לסתור את קביעות המותב בעניין זה, וממילא הן לא מקימות חשש ממשי למשוא פנים (ראו והשוו: עפ"ס 12295-01-25 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (23.2.2025); ע"א 1516/21 ביטון נ' תלתן 88 החזקות ופרוייקטים בע"מ, פסקה 7 (4.3.2021); ע"א 6579/19 פלונית נ' פלונית, פסקה 6 (21.11.2019)).

8. כמו כן, טענת המערער כי המותב התבטא בעבר בפורומים מקצועיים במטרה לקדם "עמדה מסוימת בנושא הנדון בתיק" (סעיף 13 לערעור), נטענה מבלי שפורטו אותן התבטאויות שיוחסו למותב וללא תימוכין מספיקים, באופן שיש בו כדי להצדיק את דחייתה. וממילא, עצם העובדה שהמותב נשא הרצאה מקצועית, ובמסגרתה התייחס לשאלה משפטית כללית שאין בה התייחסות ספציפית לעניינם של הצדדים בהליך דנן, אינה מעידה על חשש ממשי למשוא פנים (השוו: ע"א 5405/07 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (28.10.2007)). עוד מצאתי לנכון להדגיש כי בנתון להקפדה על הוראות הדין וכללי האתיקה, מתן הרצאה על ידי שופט או השתתפות שופט בפאנל בכנסים מקצועיים היא תופעה שיתרונותיה בצידה, באשר היא מחייבת את השופט להתעמק ולהתעדכן בשיח המשפט העכשווי, והיא "מזכה את הרבים" במובן זה שהמשתתפים בכנס מתעדכנים בחומר המקצועי הרלוונטי ונחשפים לנקודות מבט מקצועיות לסוגיות שונות, כך שיש בכנסים מסוג זה משום סיעור מוחין והפריה הדדית של העוסקים במלאכת המשפט (ראו והשוו: ע"א 9311/06 סידון נ' רשות הטבע והגנים, פסקה 6 (3.6.2007)).

9. יתר הטענות בערעור, ובהן השגות המערער על הקביעות שבפסק הדין החלקי וגובה ההוצאות שנפסקו לחובתו, הן טענות "ערעוריות" שהמקום המתאים להעלותן הוא לא במסגרת הליכי פסלות שופט, וממילא אין בהן כדי להקים עילת פסלות (ע"א 668/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (4.2.2024); ע"א 3096/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (18.5.2021)).

           הערעור נדחה אפוא. לטעמי, הערעור דנן משקף את הקלות הבלתי נסבלת של העלאת טענות פסלות בכלל, וכנגד שופטי בתי המשפט לענייני משפחה בפרט, תוך הפרחת טענות עובדתיות שאין בהן ממש. בנסיבות העניין ובשים לב לטיב הטענות שהועלו בערעור, המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 8,000 ש"ח.

ניתן היום, ט' אדר תשפ"ה (09 מרץ 2025).

יצחק עמית נשיא

 

PDF

 

פסד יצחק עמית דוחה פסלות רמי בז'ה שלמה שוקרון 62913-02-25

 

להלן בקשת פסילה שניה נגד רמי בז'ה

 

בבית המשפט העליון

 ה"ד 69742-07-25

עפ"ס 45739-08-25

לפני:	כבוד הנשיא יצחק עמית
המבקש בה"ד 69742-07-25 והמערער בעפ"ס 45739-08-25:	שלמה שוקרון
נגד
המשיבה בה"ד 69742-07-25 ובעפ"ס 45739-08-25:	ויקטוריה שוקרון
	בקשה להעברת מקום דיון; ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד בתלה"מ 34872-06-22 מיום 10.8.2025 שניתנה על ידי כב' השופט רמי בז'ה
בשם המבקש בה"ד 69742-07-25 והמערער בעפ"ס 45739-08-25:	עו"ד נטלי הראל

החלטה ופסק-דין

שני ההליכים שבכותרת עוסקים בהליך שמתנהל בעניינם של הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד. ההליך עפ"ס 45739-08-25 עניינו בערעור על החלטת השופט ר' בז'ה (להלן: המותב) מיום 10.8.2025 בתלה"מ 34872-06-22 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער (להלן: ערעור הפסלות ו-המערער, בהתאמה); וההליך ה"ד 69742-07-25 עניינו בבקשת המערער להעברת ההליך לבית משפט במחוז אחר (להלן: הבקשה להעברת מקום דיון). נוכח הקרבה הנושאית שבין הליכים אלה, מצאתי לדון ולהכריע בהם במאוחד.

1.  זהו ערעורו השני של המערער על החלטת המותב שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו, לאחר שערעור קודם נדחה בפסק דיני מיום 9.3.2025 (עפ"ס 62913-02-25). בתמצית אציין כי בין הצדדים, בני זוג לשעבר, מתנהלת בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד תביעה רכושית שהגישה המשיבה נגד המערער (להלן: תביעת הרכוש או ההליך). הצדדים נחלקו, בעיקרו של דבר, באשר לתוקפו של הסכם ממון שנחתם ביניהם טרם נישואיהם (להלן: ההסכם). ביום 13.1.2025 נתן המותב פסק דין חלקי, ובמסגרתו קבע כי ההסכם לא אומת כנדרש על ידי נוטריון לפי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון), ובהתאם לכך נקבע כי אין מדובר בהסכם ממון כדין כמשמעותו בחוק זה. עוד נקבע, כי בהיעדר הסכם ממון כדין, חל על נישואי הצדדים הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון, וכי קביעת נכסי האיזון, שווים ואופן ביצוע איזון המשאבים בפועל תיעשה בהמשך ההליכים שיתנהלו בפני המותב (להלן: פסק הדין החלקי). בתוך כך, הורה המותב על מינוי רואה חשבון כמומחה מטעם בית המשפט לצורך הגשת חוות דעת בעניין איזון המשאבים בין הצדדים (להלן: המומחה).

 

 

 

 

2.  המערער לא השלים עם פסק הדין החלקי וערער עליו לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 73019-02-25; להלן: הערעור על פסק הדין החלקי). כמו כן, המערער ביקש לעכב את ביצועו של פסק הדין החלקי עד להכרעה בערעור, ובקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המערער בקשה להצגת ראיות נוספות בערעור, שעניינן בתוקפו של ההסכם. בהמשך, הגיש המערער בקשה נוספת לצירוף ראיות נוספות, אף הן בעניין ההסכם (להלן יחד: הבקשות להגשת ראיות נוספות). בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 2.7.2025 (השופט י' פרסקי, השופטת ג' לוין והשופט י' דנינו) הגיעו הצדדים להסכמות, בהתאם להצעת בית המשפט, ובסיומו ניתן פסק דין כדלקמן:

"לאור ההסכמה הדיונית של הצדדים […] הבקשות להוספת ראיות מתקבלות, מבלי שאנו נדרשים לתוכן הראיות הנוספות, דרכי הגשתן והאותנטיות שלהן, במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה על מנת לברר את הבקשות.

המזכירות תעביר את שתי הבקשות שהוגשו להבאת ראיות נוספות, לבית משפט לענייני משפחה להמשך טיפול. בית המשפט יחליט כיצד לבחון את הראיות הנוספות, אלו ראיות לשמוע והאם נדרשת השלמת טיעון, וישקול האם יש בהן לשנות מפסק דינו" (להלן: פסק הדין בערעור).

3.  ביום 6.7.2025 הגיש המומחה בתביעת הרכוש בקשה למתן צווים שונים לקבלת מסמכים מן המערער, הדרושים לצורך הכנת חוות דעתו, וזאת נוכח היעדר שיתוף הפעולה מצד המערער בהמצאתם. בעקבות זאת, ובשים לב לפסק הדין בערעור, הגיש המערער ביום 9.7.2025 בקשה ל"עיכוב הליכים בעניין המומחה". המותב דחה בקשה זו בהחלטה מאותו היום, תוך שציין כי בשלב זה פסק הדין החלקי לא בוטל על ידי ערכאת הערעור, וכי הראיות הנוספות הנטענות טרם הובאו בפניו. ביום 16.7.2025 הגיש המערער בקשות נוספות לעיכוב ביצוע עבודת המומחה, הן בהליך הערעור על פסק הדין החלקי, הן במסגרת בקשת רשות ערעור שהגיש על החלטה קודמת של המותב (רמ"ש 42013-06-25). הבקשה שהוגשה בהליך בקשת רשות הערעור נדחתה תוך שצוין כי "הדבר מצוי בסמכותו ובשיקול דעתו של בית המשפט לעניני משפחה". נוכח החלטה זו, נמחקה גם הבקשה שהוגשה בהליך הערעור על פסק הדין החלקי.

עוד באותו היום חתם המותב על הצווים שביקש המומחה. למחרת, המערער הגיש בקשה לביטול הצווים, וזו נדחתה אף היא על ידי המותב (להלן יחד: ההחלטות בעניין המומחה). ביום 20.7.2025 הגיש המערער בקשת רשות ערעור על שתי החלטות אלו (רמ"ש 51739-07-25; להלן: בקשת רשות הערעור על ההחלטות בעניין המומחה). בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטות האמורות נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ובקשת רשות הערעור תלויה ועומדת נכון למועד כתיבה שורות אלה.

4.  ביני וביני, ביום 16.7.2025 – ולאחר שהתברר כי מטעמים טכניים התקשתה מזכירות בית המשפט המחוזי להעביר את הבקשות להגשת ראיות נוספות למזכירות בית המשפט לענייני משפחה – בית המשפט המחוזי הורה למערער להגיש בעצמו את הבקשות כפי שהן לבית המשפט לענייני משפחה. בקשות אלה הוגשו כנדרש ביום 20.7.2025.

5.  ביום 24.7.2025 – ובטרם התקבלה החלטה כלשהי ביחס לראיות הנוספות – הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. המערער טען, בעיקרו של דבר, כי בית המשפט לענייני משפחה פעל בחוסר סמכות כאשר נתן את ההחלטות בעניין המומחה על בסיס פסק הדין החלקי, בטרם השלים את בירורן של הראיות הנוספות בהתאם לפסק הדין בערעור. לטענת המערער, עובדה זו מצדיקה את פסילת המותב ומביאה לבטלות החלטות אלה. עוד הוסיף המערער, כי התעלמותו של המותב מהנחיות ערכאת הערעור וסטייתו מהן כנטען מעידות על "גישה בעייתית בניהול ההליך" ומקימות חשש לחוסר ניטרליות ונעילת דעתו של המותב ביחס למערער ולראיות הנוספות שהגיש. כמו כן, המערער טען כי מדובר בהתנהלות חוזרת ונשנית של המותב, שבאופן עקבי אינו ממלא אחר הנחיות ערכאת הערעור. לבסוף נטען, כי התנהלותו של המותב פוגעת באמון הציבור וכי יש לפסול את המותב מלשבת בהליך משיקולים של מראית פני הצדק.

6.  ביום 10.8.2025 דחה המותב את הבקשה לפסילתו תוך חיוב המערער בהוצאות. נקבע, בעיקרם של דברים, כי אין בטענת המערער בדבר היעדר סמכות עניינית כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים וכי מדובר בטענה ערעורית שהמקום להעלותה אינו במסגרת בקשת פסלות. עוד קבע המותב, כי אין יסוד לטענות המערער בדבר התעלמותו מפסק הדין בערעור, וכי טענות אלה מקורן בטעות ובפרשנות שגויה של המערער לפסק הדין בערעור. המותב הבהיר כי פסק הדין החלקי עומד על כנו, שעה שפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא ביטל אותו או שינה מהוראותיו, ואף לא הגביל או שלל את סמכותו של המותב להמשיך ולנהל את ההליך. עוד נקבע, כי יתר טענותיו של המערער בדבר חשש ממשי למשוא פנים נטענו בכלליות ונטועות בתפיסתו הסובייקטיבית של המערער. לבסוף קבע המותב כי טענות המערער לעניין פגיעה באמון הציבור ומראית פני הצדק נטענו בעלמא וללא ביסוס. נוכח האמור, דחה המותב את בקשת הפסלות.

7.  לשלמות התמונה יצוין, כי מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי ביום 10.8.2025 הגיש המערער עתירה לבג"ץ, המופנית, בין היתר, נגד הנהלת בתי המשפט והמומחה, ובגדרה ביקש כי בית המשפט יורה על פסילת מינויו של המומחה בתביעת הרכוש. עתירה זו נדחתה על הסף בפסק דין מיום 1.9.2025 (בג"ץ 21689-08-25). עוד עולה כי בהמשך, ביום 29.10.2025, ביקש המומחה כי בית המשפט לענייני משפחה יורה על שחרורו מתפקידו בתביעת הרכוש עקב אי-תשלום שכר טרחתו על ידי המערער, ובקשה זו טרם הוכרעה. בית המשפט המחוזי, שדן בבקשת רשות הערעור על ההחלטות בעניין המומחה, החליט כי ימתין לעדכון בעניין זה בטרם יורה על מחיקת הבקשה מחמת חוסר מעש. כן יצוין כי ביום 11.9.2025 הורה המותב בתביעת הרכוש על קיום דיון במעמד הצדדים בבקשות המערער להגשת ראיות נוספות, שנקבע ליום 3.12.2025.

8.  במסגרת ערעור הפסלות שלפניי, חוזר המערער על טענתו בבקשת הפסלות, לפיה המותב פעל בחוסר סמכות כאשר נתן את ההחלטות בעניין המומחה, המבוססות על פסק הדין החלקי, לפני שבירר את הראיות הנוספות. לשיטת המערער, התנהלות זו של המותב מלמדת כי ננעל בדעתו, וכי אינו נכון לשקול את הראיות הנוספות שהוגשו. המערער מוסיף וטוען כי בהחלטתו בבקשת הפסלות, המותב אף לא הסביר מדוע לא קיים כל דיון בראיות הנוספות קודם למתן ההחלטות בעניין המומחה. לטענתו, אף אם החלטות המותב בעניין המומחה הן בגדר שגיאה משפטית גרידא, שהדרך להשיג עליה היא בהליכי ערעור מתאימים – עדיין יש לראות בהן, בנסיבות העניין, כמעידות על חשש למשוא פנים. עוד טוען המערער, כי המותב התעלם מתגובה שהגיש לתגובת המשיבה לבקשת הפסלות, שהוגשה על ידו בבוקר היום שבו ניתנה החלטת הפסלות. לטענתו, התעלמות המותב מתגובתו פוגעת בזכות הטיעון שלו ומעידה על נעילת דעתו. המערער טוען כי ההחלטות בעניין המומחה, וההתעלמות מתגובתו הנוספת, עולות כדי "התנהלות שיפוטית מתריסה", המראה על חוסר ניטרליות. כמו כן, המערער שב על טענתו שיש לפסול את המותב מטעמי מראית פני הצדק.

9.  בבקשה להעברת מקום דיון, שהוגשה מספר ימים לאחר הגשת הבקשה לפסילת המותב, טוען המערער כי המותב פעל בחוסר סמכות עניינית; כי המותב יישם באופן שגוי את פסק הדין החלקי; וכי התנהלות זו של המותב פגעה בזכויותיו הדיוניות והמהותיות. כנטען, לנוכח חומרת פגמים אלה קמה הצדקה להעברת ההליך למחוז שיפוט אחר. לטענת המערער, התנהלות המותב מלמדת על נעילת דעתו, באופן שפוגע בו ואף "במערכת המשפט בכלל". המערער מוסיף וטוען כי בית משפט זה קבע בבש"א 7063/17 חיון נ' אפיקים שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ ‏(‏27.9.2017‏) (להלן: עניין חיון), כי בנסיבות שבהן צדדים עתידים לנהל הליך ממושך בפני ערכאה שבה איבדו אמון, קמה הצדקה להעברת מקום הדיון, ובנסיבות העניין יש לעשות כן. לבסוף טוען המערער, כי למיטב ידיעתו "עשויים להתקיים […] קשרים חברתיים, היכרות מוקדמת או זיקה אחרת" בין המותב הדן בתיק לבין "גורמים מסוימים בסביבת בעלי הדין". לשיטתו, נוכח העובדה שהצדדים מוכרים בעיר אשדוד וסביבתה; ו"עשויים להיות בעלי תפקידים בעיר המעורבים בעקיפין בענייני הצדדים; ואף ייתכן (אפשרות תיאורטית) כי מי מיחידי ההרכב השיפוטי מכיר אישית מי מהמעגלים הללו" – קיימת "עננה סביבתית" שפוגעת בתחושת הניטרליות ושיש בה להצדיק את העברת מקום הדיון בהליך (פסקה 28 לבקשת המערער).

10.  לאחר שעיינתי בטענות המערער בערעור הפסלות ובבקשה להעברת מקום דיון, באתי לידי מסקנה כי אין עילה להעברת ההליך שמתנהל בעניינו למותב אחר או למחוז אחר. כידוע, אמת המידה לפסילת שופט מלשבת בדין היא התקיימותן של נסיבות אשר מקימות חשש ממשי למשוא פנים (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט); עפ"ס 48276-09-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (30.11.2025‏)). נסיבות המקרה דנן לא באות בגדר אותם מקרים אמורים. כאמור, טענות המערער מופנות בעיקרן כלפי ההחלטות בעניין המומחה. ואולם, כידוע, טענות המופנות כלפי הפעילות השיפוטית יקימו עילת פסלות רק במקרים נדירים וחריגים (ע"א 4606/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 ‏(24.7.2024‏); ע"א 7910/23 עו"ד מיכה צמיר מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' קדרון ושות' רואי חשבון, פסקה 9 ‏(‏4.1.2024‏)), שהמקרה שלפניי אינו נמנה עליהם.

11.  כמתואר לעיל, המותב נתן את ההחלטות בעניין המומחה בשלב שהראיות הנוספות טרם הובאו לפניו, ובעת שבקשות המערער לעיכוב ביצוע עבודת המומחה נדחו הן על ידו והן על ידי ערכאת הערעור. במצב דברים זה, איני סבור כי יש בהחלטות אלה כדי להעיד על הכרעה שאינה אובייקטיבית בסכסוך בין הצדדים או על נעילת דעתו של בית המשפט, אשר תקים עילה לפסילת המותב (ע"א 4624/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 ‏(16.7.2024); ע"א 1811/24 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים אריאל, פסקה 10 ‏(‏6.3.2024‏)), וממילא אין בהן משום הבעת עמדה כלשהי ביחס לראיות הנוספות. כפי שציין המותב בהחלטת הפסלות, המסגרת הנכונה להשיג על החלטות מסוג זה היא בהליכי הערעור הקבועים בחוק – שבהם נקט המערער – ולא במסגרת בקשה לפסילת המותב (עפ"ס 29845-05-25 אסרף נ' נדב, פסקה 4 ‏(5.6.2025‏)).

12.  אף איני סבור כי טענת המערער לפיה המותב התעלם מהבקשה להגיב לתגובת המשיבה לבקשת הפסלות מקימה עילה לפסילת המותב. בניגוד לדברי המערער, המותב קבע בהחלטה שבגדרה דחה את הבקשה הזו, כי היא הוגשה רק לאחר מתן החלטתו בבקשת הפסלות. כפי שנפסק בעבר, כאשר מתעוררת מחלוקת עובדתית בין המותב ובין מבקש הפסלות, קמה חזקה כי גרסת השופט היא זו המתארת נאמנה את ההתרחשויות הרלוונטיות (עפ"ס 36926-03-25 עואודה נ' תאגיד כפרי גליל תחתון בע"מ, פסקה 5 ‏(8.6.2025‏)), ואיני סבור כי עלה בידי המערער לסתור חזקה זו. למעלה מן הצורך, אף אם אקבל את טענת המערער לעניין עיתוי הגשת הבקשה, ממילא מדובר בהחלטה דיונית מובהקת, שכידוע אין בה כשלעצמה כדי להקים עילת פסלות (ע"א 5714/24 עבדאללה נ' פקיד שומה נצרת, פסקה 6 ‏(‏5.9.2024‏))‏‏. זאת ועוד, בהיעדר כל חובה שבדין לאפשר הגשת תגובה לתגובה – לא ניתן לומר כי החלטת המותב מגלה בסיס אובייקטיבי לחשש בדבר נעילת דעתו (ראו: תקנה 50(3) ו-(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי נסיבות המקרה דנן מקימות עילת פסלות, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק.

13.  באשר לבקשה להעברת מקום דיון: כידוע, עילת פסלות כללית שמופנית כלפי כלל השופטים המכהנים בבית המשפט או במחוז, שתצדיק את העברת מקום הדיון בהליך למחוז אחר, תקום אך במקרים חריגים ונדירים (ראו, מני רבים: ה"ד 31549-03-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 2 ‏(13.5.2025‏)‏‏; ה"ד 1115-10-24 פרומר נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה מטה יהודה, פסקה 2 ‏(‏5.11.2024‏)‏). ענייננו אינו נמנה בגדר מקרים אלו. כפי שנקבע בפסיקה, בעל דין המבקש לפסול ערכאה שלמה מלדון בעניינו נדרש להוכיח חשש אובייקטיבי למשוא פנים, ואילו טענת המערער ל"אובדן אמון הצדדים בערכאה הנוכחית" מצביעה על חשש סובייקטיבי (ראו: בש"א 7797/17 מדינת ישראל נ' ואן קול, פסקה 3 ‏(‏9.11.2017‏);‏‏ בש"א 1947/06 ולדהורן נ' נרקיס, פסקה 5 ‏(‏17.3.2006‏))‏‏. בניגוד לטענת המערער, אין ללמוד מעניין חיון לענייננו, משזה כלל לא עוסק בהעברת מקום דיון בשל מראית פני הצדק, והוא אינו כולל כל קביעה המאששת את טענות המערער, אף לא בקירוב. כמו כן, בפסיקה הובהר לא אחת כי "אי שביעות רצונו של בעל דין מהחלטות שניתנו בעניינו אינה מקימה עילה להעברת מקום הדיון בהליך, וכי הליך העברת מקום דיון לא נועד לשמש כמסלול עוקף לטענת פסלות" (ע"א 1054/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (25.3.2024); בש"א 8294/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 ‏(11.1.2023‏)‏). אשר לטענה העמומה של המערער לעניין היכרות של צדדים כאלה ואחרים עם "יחידי ההרכב השיפוטי", הרי שטענה זו היא ספקולטיבית באופייה ונעדרת תימוכין עובדתיים כלשהם, ומוטב היה שלא הייתה נטענת. דומה אפוא כי המערער ניסה לקושש טענות מן הגורן ומן היקב, אך לא עלה בידו לבסס הצדקה להעברת ההליך למחוז אחר.

14.  על כן, הערעור בעפ"ס 45739-08-25 והבקשה בה"ד 69742-07-25 – נדחים בזאת. לאור בקשת המערער (פסקה 73 לערעורו) כי בית משפט זה ייעתר לערעורו "בהרכבו המורחב" אבהיר את המובן מאליו כי ערעור פסלות נדון בפני נשיא בית המשפט העליון כדן יחיד.

המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 ש"ח.

ניתנו היום, כ"ו טבת תשפ"ו (15 ינואר 2026).

יצחק עמית נשיא

PDF

בקשת פסילה שניה של שלמה שוקרון נגד רמי ב'זה 69742-07-25

 

 

 

העתירה לבגץ נגד הכללתו של יניב בוכניק במאגר מומחים 21689-08-25

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 21689-08-25

לפני:	כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט יחיאל כשר
העותר:	שלמה שוקרון
נגד
המשיבים:	1. הנהלת בתי המשפט – יחידת המומחים 2. משרד המשפטים – לשכת שר המשפטים 3. לשכת רואי החשבון בישראל – ועדת האתיקה 4. משטרת ישראל – יחידת ההונאה (חקירות מיוחדות) 5. רו"ח יניב בוכניק 6. משרד ברלב רואה חשבון ושות' 7. ויקטוריה שוקרון
	עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:	עו"ד נטלי הראל
בשם המשיבים 1, 2 ו-4:	מיכל דניאלי צ'רני
בשם המשיבים 6-5:	עו"ד אילון עישר
בשם המשיבה 7:	עו"ד רות דיין-וולפנר, עו"ד שלי יהב

פסק-דין

השופטת דפנה ברק-ארז:

1. העתירה שבפנינו כוונה לפרסומו של מאגר מומחים שישמש את בתי המשפט לצורך מינוי מומחים מטעמם, כאמור בתקנות בתי המשפט (רשימת מומחים מטעם בית המשפט), התשפ"ג-2022. עוד התבקשו סעדים שונים הנוגעים למשיב 5, רואה חשבון במקצועו שמונה כמומחה מטעם בית המשפט לענייני משפחה באשדוד בהליך המתנהל בין העותר לבין המשיבה 7 (תהל"ם 34872-06-22).

2. אין צורך לפרט את מלוא הטענות שהעלו הצדדים. זאת, משום שלאחר עיון בעתירה ובבקשה למתן צו ביניים, וכן בתגובות שהוגשו, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

3. בכל הנוגע לרשימת המומחים, משיבים 1, 2 ו-4 הבהירו בתגובה מטעמם כי זו צפויה להתפרסם באתר הרשות השופטת במהלך החודש הקרוב, עם השלמתם של תהליכי העבודה בעניין. כן צוין כי ממילא התקנות הנזכרות מאפשרות מינוי של מומחה שלא ייכלל ברשימת המומחים. בשלב זה, העותר לא הניח אפוא עילה להתערבותנו בהיבט זה כלל ועיקר.

4. אין מקום אף להיעתר לסעדים הפרטניים שהתבקשו בעניינו של המשיב 5. בהתאם להלכה הפסוקה, בית משפט זה בשבתו כבג"ץ אינו משמש כבית משפט לערעורים על החלטות שיפוטיות של הערכאות המוסמכות, לרבות בתי המשפט לענייני משפחה (ראו למשל: בג"ץ 3943/24 פלונית נ' בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, פסקה 15 (20.5.2024); בג"ץ 39259-01-25 פלוני נ' בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, פסקה 4 (19.1.2025)).

5. די לנו בכך כדי לדחות את העתירה, אף מבלי להידרש ליתר טענות הסף שהעלו המשיבים, לרבות מיצוי הליכים בלתי מספק ואי-גילוי פרטים בעלי חשיבות. עם זאת, למעלה מן הצורך, נציין שעל פני הדברים גם בהן יש לכאורה ממש.

6. סוף דבר: העתירה נדחית, וממילא נדחית אף הבקשה למתן צו ביניים. העותר יישא בהוצאותיהם של המשיבים בסכום כולל של 6,000 שקלים שיחולקו כך: 2,000 שקלים למשיבים 1, 2 ו-4 (משיבי המדינה), 2,000 שקלים למשיבים 6-5, ו-2,000 שקלים למשיבה 7.

ניתן היום, ח' אלול תשפ"ה (01 ספטמבר 2025).

נעם סולברג משנה לנשיא

דפנה ברק-ארז שופטת

יחיאל כשר שופט

PDF

עתירה לבגץ נגד השימוש ביניב בוכניק מומחה לשמאות כוס ומנוש 21689-08-25

 

שלמה שוקרון עתר נגד לשכת עורכי הדין שמתמהמהים להעמיד לדין את שלי יהב

 

 

PDF

 

עתירה נגד הלשכה שלמה שוקרון עי נטלי הראל בענין שלי יהב

 

תביעת לשון הרע של שלמה שוקרון נגד ויקטוריה נמירובסקי שוקרון ורות דיין וופנר

 

הוא תבע 300,000 ש"ח ב 28/04/2026  אצל השופט עידו כפכפי, אבל כפכפי זרק לו את התביעה.