Connect with us

Hi, what are you looking for?

בית המשפט

אבישי גרינצייג ספג שטוזה מהשופט הפמיניסט גלעד הס: על כתבה סטנדרטית דיווח עיתונאי על תלונת שווא וזיכוי של אבי חימי גלעד הס הוציא לגרינצייג את המיץ עד שדחה את תביעת לשון הרע

גלעד הס שופט פמיניסטי עם סטנדרטיים מינים של אנשי חומייני מטהרן
גלעד הס שופט פמיניסטי עם סטנדרטיים מינים של אנשי חומייני מטהרן

איזה קטעים.  כתב המשפט של גלובס אבישי גרינצייג שמרגע שקיבל את התפקיד היה שופר נאמן של הנהלת בתי המשפט, קיבל הדלפות מהפרקליטות ואפילו מברק לייזר בעצמו, חטף שטוזה לפנים מהשופט גלעד הס, כיום בבית משפט מחוזי תל אביב. מה זה שטוזה?  סטירת לחי מצלצלת…..

אבישי גרינצייג בולדוג להשכיר בשירות הפרקליטות

אבישי גרינצייג בולדוג להשכיר בשירות הפרקליטות

השופט גלעד הס הראה לאבישי גרינצייג מאיפה משתין הדג והראה לו שבבית משפט ישראלי לא משנה כמה אתה צודק, האג’נדה הפמינאצית שולטת, ואם אתה גבר שמעז לפקפק בכך שאישה המתלוננת על אונס, מעשה מגונה, הטרדה מינית, אז אתה זבל, מסגביר, חלאה מיזוגנית, ולא מאמינים לך….

את הכעס שלו על השופט גלעד הס שבזבז לו 3 ימים בבית המשפט על שטות, אבל באמת שטות, הוא החליט להוציא דווקא על מי שתבעה אותו מהעבר השני של המתרס עו”ד רוני אלוני סדובניק.

עדיין קשה לו, ואבישי גרינצייג, מי ששימש שופר החונטה כמה שנים טובות וששיבח והילל את מערכת המשפט לקבל את זה שהשופטים בישראל הם זבל טהור ושצריך להכניס את כולם למקלחת לנקות אותם מהזוהמה.  את גלעד הס לראש התור.

במקום לעשות כתבה מסודרת, אבישי גרינצייג החליט לצייץ בסדרה של ציוצים בטויטר ולכן כל הסיפור נשמע מבולגן.  עדנה קרנבל תשתדל לעשות סדר בסיפור.

גלעד הס שופט פמיניסט מגונן על הרוצחת דליה שאול זיידנר שהמיתה את בעלה

גלעד הס שופט פמיניסט מגונן על הרוצחת דליה שאול זיידנר שהמיתה את בעלה

אז למה כעס הדוס המנחוס אבישי גרינצייג על הס וסדובניק?  

אבישי גרינצייג (גרינצי פיצקי) חיפש משהו לכתוב עליו ונתקל בפסק דין של השופט רון סולקין מבית המשפט השלום באר שבע ת”פ 58417-04-19 שבו מישהו נאשם במעשים מגונים והיה מיוצג ע”י אבי חימי (ראש לשכת עוכרי הדין).  אבי חימי הוציא זיכוי.  השופט רון סולקין קבע שהמתלוננת היא מתלוננת שווא.  מי שיצגה את מתלוננת השווא היתה רוני אלוני סדובניק.

גרינצי פיצקי כתב מאמר שבו “ניתח” או יותר נכון “עשה פרפרזה” לממצאים של פסק הדין, וכתב את התוצאה המתבקשת שהמתלוננת היא מתלוננת שווא.

מאמר המריבה בין אבישי גרינצייג לרוני אלוני סדובניק

מאמר המריבה בין אבישי גרינצייג לרוני אלוני סדובניק

המאמר כאן:  https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001342940

חמתה של באת כוח המתלוננת בערה בה וזו הגישה נגד גלובס וגרינצי פיצקי תביעת לשון הרע.  התיק הגיע לשופט הפמינאצי גלעד הס שאז ישב בהרצליה וכל נשות כת הפמיניזם רצו אליו להגיש אצלו בהרצליה את התביעות שלהן כי הוא ידוע שאצלו כל אישה זוכה, והוא ממתג עצמו כפמיניסט דגול.

השופט גלעד הס טמטם והתיש את אבישי גרינצייג בתביעה שדינה היה צריך להיות מחיקה על הסף, כי לא היה בה כלום.  ניתוח משפטי של פסק דין ותו לא.  על הקשקוש הזה אבישי גרינצייג גרינצי פיצקי היה צריך להגיע 3 ימים לבית משפט.  בהתחלה השופט רצה לדון אם יש או אין לינק בכתבה. זה דבר שפותרים אותו בקדם משפט הראשון. פשוט מסתכלים בכתבה….

אחר כך החליט השופט לקבל לראיות תמונות פורנוגרפיות שהנאשם שלח כביכול לאישה (המזכירה במפעל).  אלא מאי?  בכתב האישום האיש בכלל לא הועמד לדין על משלוח התמונות האלה.  כותב גרינצייג שסדובניק טוענת שמי ששולח תמונות פורנוגרפיות הוא מטרידן מיני, אבל סדובניק שלחה אותן גם אליו, ולכן סדובניק הטרידה את גרינצייג מינית.  (זה מה שקורה כאשר מרחיבים את העבירה של הטרדה מינית ככה שכל דבר יכול לשמש עילה לטענה הזויה ככל שתהיה.)

אבישי גרינצייג משתלח בשופט גלעד הס

אבישי גרינצייג משתלח בשופט גלעד הס

בסופו של דבר גלעד הס יצא מגדרו כדי להגן על המתלוננת ולהוציא אותה כאילו היא באמת אמינה וכאילו השופט רון סולקין עשה טעות, ואמנם הוא זרק את התביעה של סדובניק, אבל הוא לא נתן לגרינצייג הוצאות “מטעמים פמיניסטיים”.

בתמונה:  השופט הראשון שקבע שמתלוננת היא מתלוננת שווא – רון סולקין

רון סולקין זיכה נאשם ממעשה מגונה בגלל שהסנגור הוא אבי חימי

רון סולקין זיכה נאשם ממעשה מגונה בגלל שהסנגור הוא אבי חימי?

נו… אבישי גרינצייג…. למדת לקח?????  חכה לגירושין…  אז תלמד מה עושים שם לגברים.  תשאל את ניר גונטאז’ מה השופטת אסתר ז’יטניצקי ממגדלי אקירוב עשתה לו.  חחח

המתלוננת התלוננה אחרי 5 חודשים וגם נסעה עם הנאשם יחד לחו”ל אחרי שלטענתה מישש לה ציצי

כדי להבין מדובר במזכירה כושלת שהיו עליה תלונות, וכדי למנוע פיטורין המציאה סיפור שבהזדמנות כלשהי – ללא עדים – הנאשם שלח לה יד לחזה.  אבי חימי טען ש”אין זה סביר, שהמתלוננת סיפרה לבעלה על המעשה המגונה שעשה בה הנאשם מיד עם תחילת עבודתה ביחידה שבניהולו וכי הבעל הבליג על כך במשך חמישה חודשים ואף לא מנע ממנה לנסוע לחו”ל ביחד עם הנאשם. באותה מידה, טענה ההגנה, כי אין זה סביר, שהמתלוננת עצמה כבשה את תלונתה זמן כה רב, כשבאותו זמן לא נמנעה מלהתלונן שוב ושוב אצל הממונים על פגיעות קלות יותר, כגון התנהגותו של י. כלפיה. לטענת ההגנה, אין לקבל גרסת המתלוננת, כי לא חששה בנוגע לקבלת הקביעות, בהיותה נסתרת על ידי דברים שמסרה באמרותיה השונות, גם בבירור במפעל, וכן דברים שעלו מפי עדים נוספים. לשיטתה של ההגנה ניסיונהּ של המתלוננת להפחית ממשקל הקביעות בעיניה יש בו כדי לפגום  במהימנותה.  לטענת ההגנה, בחרה המתלוננת שלא להעליל על י. או מ., שכן, לו היתה פונה בתלונה לגביהם – לאחר שהתלוננה עליהם פעמים רבות קודם לכן לא היה הדבר מעורר אמון”.

השופט סולקין קבע ש”בכל הנוגע לאירועים נושא כתב האישום מהווה עדות המתלוננת בגדר עדות יחידה במשפט פלילי, שכן, לא נטען, כי מי אחר היה עד למעשים המיוחסים לנאשם ובנוסף אף אחד מהמוצגים שהוגשו מטעם הצדדים אינו מתייחס, באופן קונקרטי, לאירועים אלה. אמנם, קיימות עדויות וכן קיימות ראיות, שהתביעה מבקשת לראות בהן כחיזוקים, מסוגים שונים, לעדות זו אך כלל החיזוקים, במקרה דנן, הם פריפריאליים. אף לא אחד מהם נוגע ישירות לאירועים שבמחלוקת. במצב דברים זה, על בית המשפט להזהיר עצמו, וכמצוות המחוקק לנמק, האם קיימים שיקולים המביאים למסקנה, כי ניתן להסתפק בעדות זו. בייחוד, כשמולה עומדת גרסה סדורה מצדו של הנאשם, גם היא נתמכת בעדויות ובראיות”.

סדרת השרשורים של גרינצייג:  השופט גלעד הס לימד אותו מי הבוס

שרשור על חוויותיי בתביעה מול עו”ד רוני אלוני סדובניק / למה בתי המשפט ימשיכו להיות מוצפים בתביעות פח ומדוע הציבור ימשיך לסבול:
בספטמבר 2020, כתבתי כתבה על בכיר במפעל גדול בדרום שזוכה מאשמת מעשה מגונה, וכי מפסק הדין עולה לכאורה כי מדובר בתלונת שווא ושהשופט מתח ביקורת חריפה על גרסת המתלוננת ובעלה הכתבה למעשה הייתה תקציר של פסק דין שלדעתי היה חשוב ובעל עניין לציבור.
לא היה לי מושג מי הנאשם ומי המתלוננת לאור העובדה שהתיק התנהל בדלתיים סגורות, וקראתי רק את פסק הדין שהותר בפרסום לאחר שהושמטו ממנו הפרטים המזהים על ידי השופט. חלפו כחודשיים, ולפתע אני מקבל מכתב התראה מעו”ד רוני אלוני סדובניק, שמתברר כי היא מייצגת את המתלוננת.
מכתב ההתראה כלל תמונות פורנוגרפיות קשות, והוא נשלח אליי ואל גורמים נוספים בגלובס.
סדובניק הביעה תמיהה איך אנו קובעים שמדובר במתלוננת שווא לאור התמונות הללו שנשלחו על ידי המנהל למתלוננת. אלא מה?
1. אם שליחת התמונות מהווה הטרדה מינית, למה את שולחת לי אותן? לך מותר להטריד?
2. התמונות הללו בכלל לא היו חלק מכתב האישום. הפרקליטות עצמה סברה שאין עילה להגיש כתב אישום נגד האיש בגין שליחת התמונות, בשל נסיבות העניין והמקרה. אז מה את רוצה בכלל?
סדובניק טענה במכתב ההתראה שצרפתי במסגרת הכתבה קובץ עם פסק הדין המקורי שכלל לא הותר בפרסום. מדובר בטענת הבל, מעולם לא קראתי את פסק הדין המקורי, ולא צרפתי לכתבה שום מסמך או קובץ. לטענת סדובניק, עברתי כמה עבירות על פי חוק העונשין.
סדובניק אף האשימה את גלובס ביחסי ציבור לראש לשכת עוה”ד אבי חימי (הוא היה הסנגור של הנאשם), במסגרת יחסי תן וקח בין הלשכה לעיתון גלובס מזה שנים. סדובניק דרשה שנמחק את הפרסום, וננהל איתה גישור לצורך קביעת גובה הפיצויים שמגיעים לה.
בתגובה, דרשנו מסדובניק שתאסוף חזרה את התמונות הפורנוגרפיות, לאור העובדה שמדובר בהטרדה וכי התמונות כלל לא היוו חלק מכתב האישום. כמובן ששללנו את כל הטענות המופרכות. בעקבות כך, הגישה סדובניק תביעה נגד גלובס, אבל מתברר שלא רק נגד גלובס. ואיך פתאום נכנסה לתמונה לקוחתה הדס שטייף?
מתברר שטרם הגשת התביעה, הגישה שטייף שאילתה לראש לשכת עוה”ד ולהנהלת בתי המשפט עם שלל קונספירציות על רקע פרסום הכתבה שלי. האם כתבת הפלילים של גלי צה”ל אמורה לשלוח שאילתה כדי לסייע לחברתה ולעורכת דינה רוני אלוני סדובניק? אחלה אתיקה.
נחזור לתביעה:
סדובניק הגישה תביעה בסך 300 אלף שקל נגד גלובס, מר גרינצייג האהוב ונגד הנהלת בתי המשפט בנובמבר 2020. כתב התביעה של סדובניק כל כך מטורלל, שנראה לי שמספיק לתת צילום של תחילתו כדי להבין את הטרללת.
הנה דוגמית:
Image
כתב התביעה מלא בטענות משונות נגד הנהלת בתי המשפט סדובניק דרשה שלל סעדים במסגרת כתב התביעה. אף אחד מהם, לא במכתב ההתראה ולא בכתב התביעה כלל דרישה להכניס תגובה לכתבה (למה אני מציין את זה? חכו לסוף השרשור)
הנהלת בתי המשפט הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, לאור חסינות שיפוטית ברורה ולאור טענות פשוטות נוספות. השופט גלעד הס דחה את הבקשה, והורה כי יש להגיש כתב הגנה. לאחר הגשת כתב ההגנה על ידי הנהלת בתי המשפט, כתב השופט הס כי יש צורך ב”בירור בעל פה בטענות הצדדים” וכי בקשת תידון בדיון.
בהמשך, עוד לפני הדיון, הודיעה סדובניק והנהלת בתי המשפט כי הגיעו להסכמה שתביעתה נגד הנהלת בתי המשפט תידחה ללא צו להוצאות נגדה. השופט הס קיבל את הבקשה. חבל, קונספירציות כל כך חשובות, לא כדאי שיתבררו במסגרת התביעה? התביעה נגד גלובס ונגדי המשיכה.
אני לא אכניס אתכם לכל המהלכים המטורללים של סדובניק (לדוגמה, צירוף הדס שטייף לרשימת העדים… מה היא קשורה למען השם?) ונגיע ישר לקדם המשפט. עורכי דיני, מושקט ואשכולי, הציעו שנוותר על הליך ההוכחות, ונגיע ישר לסיכומים, כיוון שהמחלוקת בינינו היא מחלוקת משפטית.
השופט הס מחק את בקשתנו לסילוק על הסף, זאת לדבריו משום שיש צורך בבירור עובדתי בנוגע לשאלה האם בכתבה היה לינק לפסק הדין. אעשה לכם פה ספוילר: לאחר שבזבזתי בבית המשפט שלושה ימים על התביעה המטופשת הזו – השופטת קבע שלא היה, וגם אם היה – זה בכלל לא משנה, ודין התביע להידחות. יופי.
נחזור לענייננו – הס הבהיר לסדובניק שהטענות שלה בנוגע לאופי המערכתי של גלובס, הקשר (המדומיין) של גלובס עם לשכת עוה”ד, הדס שטייף ועוד ועוד – לא רלוונטי להליך. לדבריו, התביעה תעסוק רק בשאלה האם הוצאתי את דיבתה והאם פגעתי בפרטיותה של התובעת. כל השאר – לא רלוונטי.
סדובניק התעלתה על עצמה עם טענות מטופשות והזויות, לצד שאלות משונות שרק השם יתברך יודע איך זה קשור להליך. הנה אצטט: “מה היא עמדתך ככתב משפטי לעניין הופעתם של אנשים מתוך בכירי הלשכה, שהם משפיעים על הוועדה לבחירת שופטים באולמם של שופטים שבאותו זמן מועמדים לקידום בוועדה עצמה”
לאחר מכן, התקיים קדם משפט נוסף. שוב בזבזתי יום עבודה. השופט הס העיר לסדובניק על כך שתצהיריה חרגו מהמסגרת אותה קבע בדיון הקודם והמליץ לה למשוך את התצהירים. היא קיבלה את ההצעה. השופט הס קבע דיון שלישי, דיון הוכחות, במשך יום שלם.
שאלתי את כבוד השופט האם אני מעיד במסגרת טור דעה או בהליך הוכחות, אבל עניתי. “הוגשה בעניין הזה עתירה לבג”ץ, נגד העובדה שחברים בוועדה לבחירת שופטים או אנשים שאיתם מופיעים בבתי משפט. והשופט יצחק עמית דחה את העתירה. הוא אומר שאין בזה בעיה. את שואלת אותי? אני לא הייתי חושב שזה נכון”.
הקו המשונה של סדובניק המשיך עד שהשופט הס העיר: “מותר לך לשאול אבל אין פה מטרה לבוא להציק לאדון גרינצייג”. סדובניק למשל טענה שפעלתי שלא כדין בכך שלא מתחתי ביקורת על פסק הדין, כיוון שהוא שגוי לטענתה. ועוד ועוד.
במהלך הדיון, התובעת איחלה לאשתי שתעבור אירוע של מעשה מגונה. השופטת הס גער בה. השופט הס אמר לתובעת שאין לה באמת עילה נגדי, אבל לדעתו היא לא מתלוננת שווא אבל שבכל מקרה אין לה קייס נגדי כי בסך הכל כתבתי מה שהשופט קבע. סליחה? על סמך מה אתה בכלל קובע את זה? שמעת ראיות בתיק לגופו?
בסיום יום הדיון, הס הציע לסדובניק למשוך את התביעה נגדי כי אין לה כל עילה. היא הסכימה אם לא ייפסקו נגדה הוצאות. כמובן שסירבתי לאור העובדה שבזבזתי 3 ימי דיונים וזמן רב נוסף על השטויות המופרכות שלה. התיק נקבע לסיכומים
העדים של התובעת התבררו כמי שהאמת לא בדיוק נר לרגליהם. אחד טען שהיה לינק בצורת פידיאף, אחד טען שהיה לינק בצורת קובץ וורד. בהמשך הוכח שלא היה לא קובץ וורד ולא קובץ פידיאף. הכל חרטא.
סדובניק שאלה אותי שלל שאלות משונות. הנה עוד אחת: “תראה, כל יום מתפרסמים בישראל מאות פסקי דין. חלפו 9 ימים ממועד פרסום פסק הדין בנבו, 07.09.20 ועד היום שאתה פרסמת ב-16.09. מה התהליך שאתה מבצע כדי לבחור מתוך אותן מאות דווקא את הכתבה הזאת לסקר?”
במהלך הדיון, התובעת איחלה לאשתי שתעבור אירוע של מעשה מגונה. השופטת הס גער בה. השופט הס אמר לתובעת שאין לה באמת עילה נגדי, אבל לדעתו היא לא מתלוננת שווא אבל שבכל מקרה אין לה קייס נגדי כי בסך הכל כתבתי מה שהשופט קבע. סליחה? על סמך מה אתה בכלל קובע את זה? שמעת ראיות בתיק לגופו?
בסיום יום הדיון, הס הציע לסדובניק למשוך את התביעה נגדי כי אין לה כל עילה. היא הסכימה אם לא ייפסקו נגדה הוצאות. כמובן שסירבתי לאור העובדה שבזבזתי 3 ימי דיונים וזמן רב נוסף על השטויות המופרכות שלה. התיק נקבע לסיכומים
סדובניק כתבה עשרות עמודי סיכומים, מגוחכים ומאולצים, במסגרת אף דרשה סעדים שכלל לא דרשה במסגרת כתב התביעה. הס דחה את התביעה, קבע שאין כל עילה, שלא הוכחו טענותיה וגם אם היו מוכחות טענותיה – עדיין אין עילה. אה יופי, תודה שנזכרנו. אבל היו דברים יותר מדאיגים בפסק הדין:
השופט הס כתב שהיה ניתן להגיע למסקנה אחרת מאשר המסקנה של השופט שזיכה את הנאשם. “לטעמי, לאחר שעיינתי בתמונות הללו, ניתן לקבוע בזהירות הראויה, כי הדין הקיים מאפשר להגיע למסקנה שונה לגבי התוצאה המשפטית של משלוח התמונות הללו”. מביך נורא. הוא בכלל לא הואשם בגין משלוח התמונות הללו…
כתב הגנה, הליך הוכחות, סיכומים – ובסוף השופט (בלשון הרע גלעד הס) כותב שבניגוד לעמדת השופט המזכה (רון סולקין) היה ניתן להרשיע את הנאשם במשהו שמלכתחילה לא הועמד לדין בגינו, וזאת ללא ששמע בכלל ראיות בתיק הפלילי. לא שאכפת לי, כי זה לא באמת נוגע אליי אלא ביקורת על השופט שנתן את הכרעת הדין המזכה, אבל אין לתאר.

גלעד הס דורש לבקש תגובה ממתלוננת שלא יודעים מי היא

השופט הס דחה כאמור את כל טענותיה, אך קבע שלא מגיעות לי הוצאות משפט. למה? כי לא לקחתי מהמתלוננת תגובה. ??????? איך יכולתי לקחת ממנה תגובה. הרי לא ידעתי ולא היה לי שום דרך לדעת מיהי המתלוננת, מי מייצג אותה, ובכלל ממתי יש חובה לבקש תגובת מתלונן במסגרת כתבה על הכרעת דין?
לא מיותר לציין שסדובניק לא פנתה מלכתחילה עם בקשה לצרף תגובה (היינו מסכימים בשמחה), והיא לא ביקשה זאת במכתב ההתראה או במסגרת כתב התביעה. אז מה ההיגיון? ובכן, שימו לב לדברים של השופט הס:
לדבריו (של גלעד הס), אמנם אין חובה לבקש תגובה, ובנסיבות העניין אף היה אסור לי לנסות לברר מי המתלוננת כדי לקחת את תגובתה – אבל מכיוון שלקחתי תגובה מהסנגור של הנאשם, היה ראוי שאקח גם את תגובת המתלוננת (או של הפרקליטות) באמצעות פנייה לפרקליטות.
כן, כן. זה באמת מה שכתב השופט הס.
אמנם דחה את כל טענותיה (של סדובניק), אמנם קבע שזה שהיא שלחה לי תמונות פורנוגרפיות בוטות היה דבר לא ראוי, אמנם היא איחלה לאשתי לעבור אירוע של מעשה מגונה, אמנם העדים שלה התבררו כעדים שהאמת איננה נר לרגליהם, אמנם התביעה התחילה כקונספירציה, אבל בגלל שלא לקחתי את תגובתה, בדרך לא דרך, אין הוצאות.
אגב, לא מיותר לציין שבעלה של המתלוננת הוא איש עסקים מבוסס. לא מדובר פה במאבק של דוד מול גוליית. האם לדעתכם בעקבות פסיקת השופט הס – סדובניק תחדל להטריל את המערכת או שהיא תמשיך בשיטת מצליח? נראה שהתשובה לכך ברורה. אבל חכו, סדובניק לא עצרה כאן.

המתלוננת רצתה איסור פרסום – או לא רצתה?

בפסק הדין, השופט הס קבע ששם התובעת ייאסר בפרסום. אישית, ממש לא אכפת לי. אין לי עניין להזיק לה. אבל מה מצחיק? עורכת דינה בדיון הראשון דרשה שההליך יתנהל בדלתיים פתוחות וללא איסור על פרסום שמה. עורך דיני אמר שהיא עושה לה נזק, אבל זו זכותה. אבל חכו, הטוב עוד לפנינו.
הס שחרר את פסק הדין, וקבע שהוא יהיה אסור בפרסום על מנת לאפשר לסדובניק לעבור עליו ולבקש להסיר פרטים שעלולים לזהות אותה. מה עשתה סדובניק? הגישה בקשת דלתיים סגורות. מלכתחילה דרשה לנהל את ההליך באופן פתוח לחלוטין כדי שתוכל לפרסם את תוצאותיו לציבור! כשהפסידה, דרשה דלתיים סגורות.
כמובן שהתנגדנו, יש גבול לכל תעלול. סדובניק גם הגישה בקשה למחוק סעיפים שלמים מתוך פסק הדין, בלי שום קשר לזיהוי התובעת. נאלצנו שוב לבזבז שעות כדי להתנגד ולפרט בנוגע לכל סעיף. השופט דחה את בקשתה, וכמובן ללא הוצאות נגדה.
מה אכפת לו? הכסף לא יוצא מהכיס שלו.
בסופו של דבר, זכיתי בהליך. גלובס בזבז כסף לריק, ואני בזבזתי זמן לריק. סדובניק התגלתה שוב בכישרונה הפנומנלי בניהול תיקים. וכמובן שבתי המשפט ימשיכו להיות מפוצצים באין סוף תיקים, כי שופטים לא מסוגלים לסלק תביעות פח על הסף, ולא מסוגלים לפסוק הוצאות.
בונוס: התייחסות סדובניק מהיום
Image
יפה. מה הצרה? 1. אני צריך לבזבז 20 אלף שקל למיטב זכרוני רק על הפקדת הערובה לצורך הגשת ערעור. זאת מלבד העלויות הרבות הנוספות. 2. ההלכה של בית המשפט העליון היא שאין דרכן של ערכאות ערעור להתערב בסוגיית ההוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא. 3. יש לי חיים.
השופט כתב בפירוש בפסק הדין שאין בכך שום בעיה. אז למה מלכתחילה הוא סירב לדחות את התביעה על הסף בטענה שצריך בירור עובדתי אם היה לינק או לא היה לינק? רק לשופט הס הפתרונים.

פרט חשוב ששכחתי לציין: השופט גלעד הס בדיוק קיבל קידום לבית המשפט המחוזי. פרט מאוד לא חשוב ששכחתי לציין:   היה שוער בקבוצת הנוער של מכבי פרדס חנה. הוא תלה את הכפפות לאחר שחלוץ של קבוצה יריבה בעט לו בראש בזמן שהשופט לא הסתכל.

התפלק לסדובניק בתיק המוצגים פולירף שהלקוחה שלה דוברת שקר

אוי ואבוי, נזכרתי בעוד קטע קומי: סדובניק בטעות צרפה במסגרת טריליון הנספחים שלה בדיקת פוליגרף שמצאה כי הלקוחה שלה נמצאה דוברת שקר.  התובעת זעמה בדיון כשציינתי את זה כבדרך אגב. היא לא ידעה שעורכת דינה פשוט צרפה את תוצאות הבדיקה כנספח. נ.ב: אני לא סומך על בדיקות פוליגרף.
חכ”ל עזריה קובעת שהדיווח שלי על כך שמדובר בתלונת שווא הוא דיווח סרק וכי אין שום קשר לתלונת שווא. במיוחד לכבודה, אצטט לה מתוך פסק הדין של השופט הס שמקבל לחלוטין את הטענה שלי שמתוך פסק הדין בהליך הפלילי עולה בבירור כי מדובר בעלילת שווא.
Image
סליחה, רגע!!! נזכרתי בעוד קטע מושלם. הטענה המרכזית של סדובניק הייתה שאני פרסמתי באופן מסולף ומטעה שהכרעת הדין קבעה שמדובר בתלונת שווא. אלא מה?
הנחתי את ידי על כתב טענות של סדובניק בשם לקוחתה בהליך אחר בו היא כתבה בעצמה שהשופט בהכרעת הדין הכפיש אותה שהיא מתלוננת שווא. 

אבישי גרנצייג בוכה על הצביעות של איסור הפרסום

ציוץ אחרון (ט.ל.ח, כפוף לכל דין) בשרשור הזה: יש התנהלות יותר בזויה כעו”ד מאשר לדרוש ולקבל איסור פרסום ואז לכתוב בפייסבוק: וואי וואי, אם הייתם רואים את העדות של גרינצייג הייתם נופלים מהכסא?
מבחינתי, סדובניק יכולה לפרסם את הפרוטוקול בשמחה רבה, כדי שהציבור יתרשם בכוחות עצמו.
Image
נזכרתי בכל זאת בקטע משעשע נוסף. סדובניק טענה במסגרת ההוכחות שהפרתי את איסור הפרסום שקבע השופט כי נכתב בסוף הכרעת הדין “פרסום הכרעת הדין יותר בלא פרטים מזהים”. – לא הסרת פרטים מזהים! – המממ, קראת את תחילת הכרעת הדין? “נוסח מאושר לפרסום בו הושמטו פרטים מזהים” ייצוג משפטי איכותי
Image
Image
הנה פסק הדין של רון סולקין שקבע שהמתלוננת שיקרה:
בגץ 393/21:
והנה העתירה לבגץ שרוני אלוני סדובניק הגישה והשופטת דפנה ברק ארז (החברה לה) גלגלה אותה מהמדרגות אבל ניצלה את ההזדמנות לצטט ממאמר פמינאצי של עצמה, ולקבוע ציטוטים שמי שולח תמונה פורנוגרפית בעבודה זו הטרדה מינית, ולא משנה אם גם האישה שלחה בחזרה תמונות כאלו, או שהאישה ביקשה את התמונות או היתה הראשונה לשלוח תמונות  דפנה ברק ארז יש לה מוסר מיני של התקופה הויקטוריאנית.  כנראה היא מכירה רק את התנוחה המיסיונרית, וגם זה רק לצורך הרבעה.
אומרת דפנה ברק ארז שרון סולקין “קבע כי עדותה של העותרת אינה “בעלת האיכות הנדרשת” על מנת לבסס את הרשעתו של המשיב. בית משפט השלום ציין כי אמנם אין מניעה להרשיע בעבירות מין על בסיס עדות יחידה, אלא שבמקרה דנן – כך נקבע – עומדת גרסת העותרת ב”בדידות מזהרת” ללא ראיות נוספות שתומכות בה. בהקשר זה התייחס בית משפט השלום לסרטונים ולתמונות ששלח המשיב לעותרת אשר כאמור הוגשו כראיות בתיק. בית משפט השלום קבע כי אלה “סרי טעם” וכי אין זה ראוי שממונה יעביר למי שעובדת תחתיו סרטונים ותמונות הכוללים תוכן של עירום, אך הוסיף כי האווירה ששררה בין כלל העובדים בחברה הייתה “אווירה בלתי פורמלית ומשוחררת”.
דפנה ברק ארז מסבירה שמהות העתירה היא תלונה שבפסק הדין היו פרטים מזהים על המתלוננת באשמת הנהלת בית המשפט.
“ביום 5.11.2020 פנתה העותרת להנהלת בתי המשפט וביקשה להסיר את פסק הדין מכל המאגרים המשפטיים שבהם הוא פורסם. יצוין, כי בפנייה זו העלתה באת-כוח העותרת טענות הנוגעות גם לפרסום הכרעות דין אחרות עם פרטים מזהים בתיקים נוספים של עבירות מין, כמו גם טענות כלליות באשר לאופן שבו מופצים לפרסום פסקי דין ב”תיקים רגישים”.
“ביום 5.1.2021 העותרת (ע”י רוני אלוני סדובניק) הגישה לבית משפט השלום בקשה למחיקת פרטים נוספים מנוסח פסק הדין שאושר לפרסום ושלשיטתה יש בהם לזהותה, וכן להורות להנהלת בתי המשפט לפנות למאגרי המידע ולגורמי תקשורת שאליהם הפיצה את פסק הדין בדרישה להסירו מהם. ביום 7.1.2021 דחה בית משפט השלום (רון סולקין) את בקשתה מבלי להידרש לתגובת הפרקליטות, וקבע כי הנוסח שאושר לפרסום אינו מכיל פרטים שעשויים לאפשר לאדם הסביר, שאינו מודע לפרטי המקרה, לזהות את המתלוננת”.
דפנה ברק ארז מבינה לליבה של מתלוננת השווא
דפנה ברק אז קבעה ש”ניתן להבין לליבה של העותרת אשר בתוקף מעמדה כמתלוננת לא יכלה ליזום בעצמה הגשת ערעור על פסק הדין המזכה. אולם, אין בכך כדי לפתוח את הדלת לנתיב עוקף בדרך לא דרך”.  מדובר במתוננת שוא והשופטת דפנה ברק ארז “מבינה לליבה”? במקום להקיע את התועה של תלונות שווא דפנה ברק ארז עוד מבינה לליבה של הכלבה מתלוננת השווא?
 עוד קבעה דפנה ש”באשר לטענות שעניינן אופן פרסומו של פסק הדין בכלי התקשורת, מבלי לנקוט עמדה ביחס לפרסומים, למותר לציין כי להנהלת בתי המשפט אין כל סמכות על-פי דין לתת הוראות בנושא”.
ולסיום התייחסה דפנה ברק ארז לטענה שהנאשם שלח למזכירה תמונות מיניות – ושזה בכלל לא היה כלול בכתב האישום:
“לטענות שכוונו להכרעה של בית משפט זה במשמעות המשפטית של שליחת הסרטונים והתמונות במקרה דנן לא היה על מה לסמוך, בהתחשב בכך שכתב האישום שהוגש במקרה דנן לא נסב על כך (ואף לא כלל אישום בעבירה של הטרדה מינית), וממילא איננו יושבים כערכאת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום”.
“למעלה מן הצורך אוסיף, כי למעשה אין כל הבהרה שנדרשת גם משום שהדברים הם
בבחינת המובן מאליו. הטרדות מיניות הן מרובות פנים, ואין צריך לומר שאף הטרדה
שאינה “פיזית” אלא כרוכה בהתייחסות למיניותו של העובד וליצירתה של סביבת עבודה
בלתי נסבלת מבחינתו היא חמורה וקשה. על כן, במישור העקרוני וכאמור מבלי להתייחס
לנסיבות המקרה שבפנינו, צריך להיות ברור ומובן שהפצת תמונות וסרטונים בעלי תכנים
מיניים בסביבת עבודה היא התנהלות פוגענית שאינה לגיטימית, ולמעשה אף פעם לא
הייתה כזו, גם אם בעבר הייתה מחוץ לתחום השגתו של המשפט (בעניין זה ראו: עש”ם
2001 ; דפנה ברק-    5771/01 פודלובסקי נ’ נציב שירות המדינה, פ”ד נו ( 1) 474-472 ,463 ,  דפנה ברק ארז “מזיהוי עוול לסעד: בעקבות “Claiming, Blaming, Naming מעשי משפט ג 33, ,35-34, 38 (2010)”.

Print Friendly, PDF & Email
2 Comments

2 Comments

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    יולי 20, 2022 at 10:26 am

    האתר מציג רשימה של בתי משפט ושופטות פמיניסטיות שאם הוגשה נגדך שם תביעה שקשורה למגזר – תפסיד

    שירות לגבר או לאבא הגרוש, תעזור רשימה של בתי משפט או שופטים מאוזנים – אני מבין מתחקירי האתר שזה נדיר – אבל אולי יש כמה צדיקים בסדום…

  2. רותי .

    יולי 23, 2022 at 12:48 pm

    מעניין רק שדגים לא משתינים.
    אין להם מערכת שתן כלל.
    האמוניה מפעפעת באוסמוזה דרך העור..כל טוב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

Print Friendly, PDF & Email

Subscribe

לערוץ הטלגרם שלנו

You May Also Like

    ...כל עוד הנר דולק אפשר לתקן


    .יש ברשותך מידע שיכל לחולל שינוי לטובה? שלח אלינו ונשמח לפרסם

    Translate »