בתאריך 8/10/2020 הוציאה אסתר חיות “נוהל ניכור הורי”, ראו נוהל חדש של נשיאת בית המשפט העליון לטיפול דחוף בניכור הורי. אחרי תקופה ארוכה של בלגן בנושא זה, כאשר במחוז תל אביב ישנו שופט מוקד לניכור הורי, ארז שני, אשר כבר הוציא כמה פסקי דין חשובים בנושא – בעיקר נגד נשים המשתמשות בילדים כסחורה לסחוט מהבעל מהבעל כספים ע”י סירוב להפגיש בין הילד לאביו. יש גם נשים שמסיבות פסיכיאטריות חושבות שהילדים הם רק שלהן, וגם הן הולכות למשטרה כל שני וחמישי וממציאות תלונות שווא כדי לטרפד את הקשר בין האבא לילד. במחוז מרכז השופטת הפמינאצית רבקה מקייס הוציאה נוהל גועלי שנועד להפוך את בקשות הניכור ההורי לצחוק מהעבודה. מקייס דרשה התחייבות של 10,000 ש”ח למקרה שהגבר יפסיד, והגשת מענה לשאלון עם כל פני פרטים חודרניים, מתישים ומיותרים. מי שעזרה לה לנסח את הזוועה הזאת הייתה רומי קנבל שנבחרה לעמוד בראש מחוז מרכז של לשכת עורכי הדין.

עקב סערה שקמה בשל נוהל מקייס, נאלצה אסתר חיות לבטל את נוהל מקייס, והבטיחה שהיא תוציא נוהל משלה, כלל ארצי. מכיון שחיות התמהמה ולא הוציאה שום נוהל, הוגש נגדה בג”ץ ע”י עו”ד דוד טובול, ראו: עתירה: ביהמ”ש מעכב טיפול אחיד בניכור הורי – כלכליסט , /עתירה לבג”ץ: “אלפי ילדים נמצאים בסיכון של ניכור הורי”, /עתירה לבג”ץ: ביטול השוני בנוהלי בתי המשפט למשפחה בנושא ניכור הורי . כדי לא להתבזות בבג”ץ הוציאה חיות את הנוהל שלפניכם, נוסח ביזיוני, דבילי, ילדותי וחרטטני. ממש בושה לציבור האזרחים בישראל שנשיאת בית משפט עילון מנסחת נוהל ברמה של עבודה להגשה למורה בבית ספר יסודי, ככיתה ו’ או כיתה ז’.

כאן תוכלו לקרוא את הנוהל ותוכלו לראות 5 עמודים שמלאים חירטוטי מילים אבל לא אומרים כלום ושום דבר. על פי הנוהל, מראש כותבת חיות שהוא רלבנטי רק למקרים “חריגים”. מדוע היה צריך להחריג את הנוהל למקרים חריגים? מה זה בכלל חריג? חצי שנה? שנתיים? שלוש שנים? האם ניכור הורי של חודש זה לא מקרה חריג? ברור שהשימוש במילה חריג נועד להקנות לשופטות המשפחה האפשרות לדחות את הבקשות האלה בטענה שהמקרה לא “חריג”.

בהמשך כותבת חיות שאם השופטת החליטה שהמקרה “חריג” אז עליה לקבוע דיון תוך 14 יום, ולתת החלטה תוך 14 ימים נוספים. כבר פה נותנת חיות לאימהות המנכרות עוד 28 ימים מתנה על חשבון הבית של ניכור הורי בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. מדוע חיות לא העתיקה את אותו מודל הקבוע לבקשות אלימות במשפחה? כלומר אפשרות לתת סעד במעמד צד אחד להורה המנוכר, (בד”כ זה האבא כי הנשים מקבלות משמורת אוטומטית), ולקבוע דיון עם הוכחות ועדים תוך 7 ימים במעמד 2 הצדדים, כאשר ההחלטה ניתנת במקום – בו ביום?

מדוע בכלל הנשיאה חיות כותבת “לקבוע דיון” אבל אינה מפרטת איזה סוג של דיון? דיון הרי יכול להיות סתם פגישה עם שופטת בה עורכי הדין מציגים גרסאות בטיעון בעל פה, בלי שאף הורה נחקר, ובלי שאף עובדת סוציאלית או “מומחה” שמונה בתיק מגיע אליו, ונחקר על חוות הדעת שלו? “נוהל” נורמלי צריך לרדת לפרטים ולרזולוציות של איך הדברים יעשו ומה בדיוק יקרה בדיון הזה. הרי אם באה אישה לדיון והעורך דין שלה טוען שהאבא פדופיל שמתעסק עם הילדות שלו, בלי שהיא נחקרת ובלי שהיא נדרשת להביא ראיות, אז ה”דיון” יסתיים בלא כלום ושום דבר, מפני שהשופטת לא תוכל לעשות שום דבר קונקרטי לנוכח הטענה שאיננה נסתרת שהאבא “מתעסק” מינית עם הילדים שלו. כך מתאפשר לשופטת עוד פעם להזמין חוות דעת (תסקיר) מעובדת סוציאלית ולדחות את ההחלטה בעוד 3-4 חודשים, או להפנות את ההורים למכון טיפולי או מכון מסוגלות הורית, מה שיעלה 30,000 ש”ח ויגזול עוד 3-4 חודשים במקרה הטוב, ורוב הסיכויים שה”דיון” יהיה אחרי שכבר יש תסקיר בתיק, ואחרי שיש כבר חוות דעת של “מכונים” בתיק, אבל מה אכפת לשופטת להזמין עוד נגלה של תסקירים וחוות דעת “מקצועיות” של מומחי זבל? אסתי חיות הייתה צריכה לכתוב במפורש שהצדדים ייחקרו על גרסאותיהם על הסיבה לניכור ההורי, וגם ייחקרו כל העו”סיות והמומחים.

מה שאנחנו לא רואים בנוהל הניכור ההורי של חיות זה סעדים. מה הם הסעדים האפשריים? הסעד הכי חשוב הוא ביטול מזונות מיד ולאלתר. לא השעית מזונות, או הפקדת מזונות לקופה עד גיל 18, אלא בפירוש התניית תשלום המזונות בקשר של האבא/ההורה המנוכר עם הילדים שלו. מדוע שהאבא ישלם מזונות לילדים שהוא לא מכיר? שהילדים ימצאו להם כספומט אחר!

הסעד הנוסף שהיה צריך לפרט אותו ברחל ביתך הקטנה הוא העברת משמורת. מי שהיא סרבנית קשר לא ראויה להיות משמורנית וצריך להוציא ממנה את הילדים מייד ולהעבירם לבעל, ולהטיל עליה לשלם מזונות. כדי ליצור ודאות משפטית היה צריך גם לתת קריטוריונים מספריים: אחרי 3 חודשים נפסקים המזונות. אחרי 6 חודשים, המשמורת עוברת לאבא. קל ופשוט.

כמובן שנוהל יסודי, שהוא לא סתם חירטוט ברמה של כיתה ו’ או כיתה ז’, צריך לרדת לשורש הבעיה שהיא בתחילת ההליך, למנוע את תחילתו של הניכור ההורי, כבר ברגע שהאישה מקבלת משמורת, כדי שבכללל לא יהיה צורך בנקיטה בבקשה לפי הנוהל. אנו מתכווונים לכך שברגע שאישה מקבלת משמורת על הילדים, צריכים להיות בהחלטת המשמורת הזמנית הוראות מפורשות שכל סירוב קשר יעלה קנס של 500 ש”ח או 1,000 ש”ח וכל הצטברות של סרבנות קשר לתקופה של מעל 3 חודשים תגרום לביטול אוטומטי של מזונות, וגם להעברת משמורת לבעל, האבא. איפה כל הפרטים האלה בנוהל של חיות?

אז מה כן מענין את חיות בנוהל שלה? את זה רואים בפסקה 9. מה שמענין את חיות זה איך לתת לשופטים דרכי הימלטות מקיום דיון בניכור הורי. לכן חיות כותבת שאם שופט חש שעלולה להיגרם “פגיעה במוגנות של הילד“, אז השופט יכול לקבוע על דעת עצמו שההליך לא מתאים לנוהל ניכור הורי, ואז ההורה המנוכר נזרק מכל המדרגות ויוצא מבית המשפט בלי כלום.

מה מבטיח לנו שלא נראה במחוז של רבקה מקייס עם כל המפלצות הפמינאציות שהיא מטפחת שם, מבול של החלטות בהן נכתב שההליך לא מתאים לנוהל הניכור ההורי? ברור שזה בדיוק מה שמקייס תעשה, ויחד איתה כל להקת הפמינאציות שהיא מטפחת בפתח תקוה ובראשון לציון.