ספטמבר 26, 2021

הקתדרא של עדנה קרנבל לחקר השפיטה

עדנה קרנבל העיתונאית הכי אמיצה במדינת ישראל

דינה אבו רומחין חאג’ עו”ד ושוטרת שחוקרת עבירות מין בעכו בעצמה העלילה תלונת שווא ששוטר בתחנה רצה שתמצוץ זין, וזייפה דו”חות. השופטת אורית קנטור נתנה לה רק 180 שעות של”צ

1 min read

אנו מפרסמים כאן את שמה של עורכת הדין דינה אבו רומחין חאג’, שהיא גם שוטרת שהתמחתה בחקירת עבירות מין והיא עצמה העלילה עלילת מין על קצין אצלה בתחנה וטענה שהוא רצה שתמצוץ לו זין. היא ביצעה שורה של עבירות פליליות, כולל עלילות שווא מיניות על שוטרים עמיתים במשטרה, כדי למנוע את הפיטורין שלה. השופטת אורית קנטור גזרה את דינה ל 180 שעות של”צ בלבד. לא זאת בלבד – השופטת אורית קנטור הוציאה צו איסור פרסום על שמה, וכך יכולה עורכת הדין הנוכלת הזו לחזור לעבודה כאילו כלום לא היה ואחרי 180 שעות השל”צ, הכל יימחק לה ואף אחד לא יידע מה עשתה.

לכן אנו מממשים בזאת את חובתנו המוסרית להזהיר את הציבור מפני הנוכלת המדופלמת הזו שתופרת עלילות מין לגברים, ואחר כך עוד מבקשת רחמים מבית המשפט. אילו הייתה גבר, אורית קנטור הייתה דופקת לה כמה שנים טובות בכלא, כי בנוסף לטענות שלה שהמפקד שרצה לפטר אותה שלף עליה זין ודרש ממנה למצוץ (מה שמעולם לא קרה) היא גם זייפה דוחות משטרה של בני משפחה שלה ערבושים החשודים בעבירות של הסתרת שב”חים, וגם נתנה הוראה לכפופים ממנה לזייף דו”חות חקירה. https://מחשש שתפוטר: חוקרת עבירות מין בדתה מעשים מגונים מצד מפקדה , https://מחשש שתפוטר: חוקרת עבירות מין בדתה מעשים מגונים מצד מפקדה

התנועה למען איכות השפיטה בישראל בהנהגת יונתן קפאח, פנתה לשופטת אורית קנטור וביקשה הסרת איסור הפרסום על שמה של דינה אבו רומחין, אולם השופטת קנטור צפצפה ובכלל לא ענתה. אפילו החלטה בפתקית קנטור לא נתנה. לכן הוגשה עתירה לעליון, ושם הרשמת שרית עבדיאן, מטעמים פמיניסטים קבעה שאין סיכוי לערעור, כי הסיכוי שיוסר איסור הפרסום על שמה של אישה עבריינית במדינת ישראל הוא אפסי. בערעור על עבדיאן הערעור הגיע אל הזבל דוד מינץ, והתוצאה היא החלטת זבל של מינץ. על מינץ והשפיץ של מינץ (השפיצפיצון) קראו בהמשך.

אורית קנטור – שופטת ריחמה על עו”ד דינה אבו רומחין ונתנה לה רק 180 שעות של”צ

אנו מתפלאים על השופטת אורית קנטור שבסוף הכרעת הדין כתבה כך:

מה זאת אומרת “אני מורה כי ניתן לפרסם את גזר הדין… מאחר ואני סבורה כי יש ענין לציבור בפרסום זה”. ממתי פרסום גזר הדין נתון לשיקול דעת של שופטת? ברירת המחדל היא עיקרון הפומביות והשופטת מקבלת שכר כדי לכתוב פסקי דין שהציבור יוכל לדעת מה קורה בבתי המשפט. מדבריה של השופטת נראה כי היא סבורה שרק אם יש ענין לציבור אז “ניתן לפרסם” – ואם אין ענין לציבור “אז לא ניתן לפרסם”? מי היא שתחליט איזה ענין יש לציבור ואיזה ענין אין לציבור? הציבור הוא רחב ומגוון ואיננו קבוצה הומוגנית. לכל מיני סקטורים בציבור יש ענינים שונים וזוויות שונות של ענין בפסק הדין, כך שדבריה של השופט מעידים על המון חוצפה! אם לא די בכך השופטת קנטור כותבת שהפרסום יהווה “תמרור אזהרה”. אם כך, איך יוכל הציבור להיזהר מדינה אבו רומחין חאג’ – אם השופטת קנטור אוסרת על פרסום שמה? שופטת חצופה לכל הדעות. גם מרשעת ומגעילה פיסית.

לפיכך מכיון שצו איסור הפרסום של אורית קנטור תקף רק בישראל, ובשאר העולם אין לו תוקף, החלטנו להזהיר את הציבור מפני הערבייה הזו אשר מסוכנת לכל גבר הבא עימה במגע. יצוין שפסק הדין אמנם פורסם בעילום שמה של דינה, אולם הליכים שקדמו לפסק הדין פורסמו בשמה המלא, כך שדי בהקלדת מספר התיק לגוגל כדי לדעת מה שמה של הנבלה. כמו כן, אמנם מדובר על “מתלוננת בעבירת מין”, אבל היא גם הואשמה בזיופי דוחות משטרתיים לטובת בני המשפחה הערבים שלה מהכפר ג’דידה שהחביאו שב”חים. על הזיופים הללו לא מגיע לה איסור פרסום.

נציין שלשכת עורכי הדין שללה לגברת את הרישיון לתקופה של 5 שנים: “דינה אבו רומחין  (43977) נמסרת בזה הודעה לציבור, כי בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, בשבתו ביום 22.7.20, בתיק בד”א 019/2020, גזר עונש של 5 שנות השעיה על עו”ד דינה אבו רומחין, נושאת רשיון מס’ 43977, שמענה ת”ד 136, ג’דיידה-מכר 2510500. תוקף ההשעיה מיום 22.7.20 ועד יום 21.7.25. עורך הדין המושעה אינו רשאי בתקופת השעייתו לעשות כל פעולה שיוחדה לעורך-דין לפי סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ”א – 1961″.

להלן תקציר הפרשה מאתרו של עו”ד אלעד שאול:

עו”ד דינה אבו רומחין חאג’ חוקרת משטרה שיקרה על הטרדה מינית והורשעה בפלילים

בית משפט השלום בחיפה הרשיע שוטרת, חוקרת עבירות מין במשטרת עכו ועורכת דין במקצועה, בשל העובדה כי בדתה תלונה נגד מפקדה הישיר בטענה שהטריד אותה מינית. כמו כן, שיבשה השוטרת הליכי משפט בכך שהשתמשה בסמכותה על מנת לקבל לטיפולה תיק של קרוב משפחתה וגרמה לשחרורו ללא חקירה כלל בניגוד לנהלים. הנאשמת הורשעה בדין ונגזר עליה עונש של שעות לתועלת הציבור (של”צ) בהיקף 180 שעות, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ש”ח. פסק הדין הותר לפרסום במגבלות מסוימות (ת”פ מדינת ישראל נ’ פלונית 55195-06-15 מיום 2.10.18).

ידיעות כוזבות ותלונת שווא

הנאשמת הודתה בעובדות כתב אישום בעבירות של ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 לחוק העונשין, תשל”ז-1977 לפיו: 243. המוסר לשוטר או למי שמוסמך להגיש תביעה פלילית, ידיעה על עבירה כשהוא יודע שהידיעה כוזבת, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם העבירה היא פשע – מאסר חמש שנים; ואין נפקא מינה אם הוגשה תביעה פלילית בעקבות הידיעה ואם לאו.

על פי עובדות כתב האישום בו הודתה ועל בסיסו הורשעה, בשנת 2010 עברה הנאשמת לשרת כשוטרת בתחנת עכו והוצבה בתפקיד חוקרת עבירות מין; במהלך השנים הצטברו דיווחים אודות התנהלות לא מקצועית מצידה ועל כן נערכו לה מספר שיחות אזהרה על ידי מפקדה הישיר. לאחר שהתנהגותה לא השתפרה, הודיע המפקד לשוטרת שהיא עתידה לעלות לוועדת פיטורין מהמשטרה. בסמוך לכך, פנתה השוטרת לחברתה ולבעלה ובדתה סיפור כוזב לפיו המפקד הטריד אותה מינית – בעקבות טענה זו, בוטלה וועדת הפיטורין של השוטרת.

תלונת שווא של שוטרת כנגד מפקד על הטרדה מינית

תלונת השווא החלה להתברר במחלקה לחקירות שוטרים (מח”ש) אשר חקרה חשד לכך שהמפקד הוציא את איבר מינו וביקש מהשוטרת לבצע בו מין אוראלי. בסופו של יום, התגלה כי המפקד לא הטריד את השוטרת ומדובר בתלונת כזב שנועדה לפגוע בו על שביקש לפטר אותה משורות המשטרה. תלונת שווא הוא מעשה מכוער, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהגשת תלונה במשטרה על עבירת מין שלא הייתה ולא נבראה; תלונת שווא פוגעת הן בחשוד אשר נחקר על לא עוול בכפו וגם בקורבנות אמת של עבירות מין שמתקשים להוכיח את תלונתם בשל מבול תלונות השווא. עבירות מין לסוגיהן הן העבירות החמורות ביותר במשפט הישראלי, לצד עבירות כגון חבלה חמורה, הריגה ורצח – הרשעה בעבירת מין מותירה אות קלון על מצחו של הנאשם אשר מתקשה להוכיח את חפותו בשל העובדה כי מדובר בתיקים של מילה כנגד מילה. כאמור, חוק העונשין קובע עונש של 3 שנות מאסר על תלונת כזב בגין עבירה מסוג עוון, ועונש של חמש שנות מאסר בגין תלונת כזב על עבירת פשע.

שיבוש מהלכי משפט על ידי שוטר

עוד באותה פרשה, הורשעה השוטרת בעבירת שיבוש מהלכי משפט; בן דודה של הנאשמת נעצר ונחקר בחשד להעסקת שוהה בלתי חוקי (שב”ח); שעה שהוא עצור, התקשר אחיו אל השוטרת וביקש שתעזור לשחררו מהמעצר. השוטרת שוחחה עם השוטר שביצע את המעצר וכתב דו”ח פעולה בנושא, ודרשה ממנו להשמיט את פרטי קרוב משפחתה וטענה, בכזב, שמדובר בהוראה של קצינים בתחנה. השוטר מילא אחר הוראות הנאשמת ושינה את דו”ח הפעולה שכתב. אם לא די בכך, הנאשמת פנתה למפקדה (עליו התלוננה שהטריד אותה מינית) וביקשה לטפל בתיק החקירה של קרוב משפחתה, תוך שהיא מסתירה את הקשר המשפחתי; לאחר שקיבלה את התיק לטיפולה כחוקרת משטרה – הורתה לשוטרים לשחרר את קרוב משפחתה ללא חקירה. לבסוף, הוציאה השוטרת את דו”ח העיכוב שכתבו השוטרים בעניין קרוב משפחתה והעלימה אותו מהתיק ואף מתוכן העניינים של תיק החקירה. הנאשמת אף חקרה את השב”ח עצמו והשמיטה את שמו של המעסיק (קרוב משפחתה) למרות שהשב”ח ציין את שמו מפורשות. מעשיה התגלו בסמוך לכך והיא נחקרה תחת אזהרה במח”ש!

הסדר טיעון בתיק ידיעה כוזבת ושיבוש הליכי משפט

הסדר הטיעון שהתגבש בין המדינה לעורכי הדין של הנאשמת כלל תיקון של כתב האישום וטיעון לעונש במסגרתו המדינה תבקש להטיל על הנאשמת 6 חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות ואילו הסנגור יטען כרצונו. תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניין השוטרת תיאר את נסיבות חייה כאישה בת 34, נשואה ואם ל-3 ילדים, עורכת דין בהשכלתה ונשואה לעורך דין. השוטרת הודתה כי בשל זימונה לוועדת פיטורין על ידי המפקד הישיר שלה – החליטה לבדות סיפור כוזב ולסבך את המפקד בפלילים. בין היתר, התרשם שירות המבחן שהנאשמת מתקשה לתאר את המעשים ומתקשה לגלות אמפטיה כלפי המתלונן והפגיעה העצומה שגרמה לו. עוד נקבע, שהמתלוננת עסוקה בעיקר במחיר הכבד אותו נאלצה לשלם בגין ההליך הפלילי ומפחיתה מהשלכות מעשיה על המתלונן. תסקיר שירות מבחן הראשון הראה שהנאשמת לא מביעה נזקקות טיפולית ולכן שירות המבחן המליץ להרשיע אותה.

תסקיר משלים של שירות המבחן

לבקשת סנגורה של הנאשמת, היא הופנתה לתסקיר משלים של שירות המבחן (תסקיר נוסף), שם ביקשה להשתלב בטיפול. במהלך הטיפול עלה שהנאשמת נמצאת בעיצומו של הליך טיפולי ומתבוננת על מעשיה הפליליים והמניעים שהביאו אותה לביצוע העבירות. לאור זאת, המליץ שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשמת ולהטיל עליה של”צ.

העונש בגין מסירת ידיעה כוזבת ושיבוש מהלכי משפט

הנאשמת ביצעה עבירות שיבוש מהלכי משפט בדרגה החמורה ביותר; נאשמת שהיא בעצמה שוטרת שפעלה במסגרת תפקידה על מנת לשבש קיום תקין של הליך משפטי וחקירתי. בד בבד, הגישה הנאשמת תלונת שווא בגין עבירות מין כלפי המפקד שלה, קצין משטרה, שעה שהיא חוקרת עבירות מין מנוסה אשר מודעת היטב להשלכות של תלונה כלפי אדם בגין עבירת מין. בשל המניפולטיביות שעלתה ממעשי הנאשמת, המאשימה ביקשה להטיל עליה 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות. נטען כי קיימת חשיבות להרתעת שוטרים נוספים מלהגיש תלונות כוזבות כנגד חבריהים או להשתמש בסמכותם על מנת לשבש הליכי משפט, שהרי פסקי הדין בעניין שוטרים מפורסמים בקרב השוטרים וגורמים להסברה ולהרתעה.

האם יש מקום לאי הרשעה בעבירת ידיעה כוזבת ושיבוש מהלכי משפט?

בית המשפט דן בשאלה זו וקבע שאין מקום לאי הרשעה במקרה הספציפי הזה בשל חומרת המעשים כדלקמן:

“אני מקבלת את עמדת המאשימה, לפיה נסיבות כתב האישום בפניי אינן מאפשרות הימנעות מהרשעת הנאשמת. הנאשמת היתה שוטרת ועורכת דין. לגבי האישום השני, בצדק מציין ב”כ המאשימה כי הנאשמת פעלה מתוך ידע שהיה לה במערכת ומתוך תחכום ומדובר בעבירת שיבוש ברמה החמורה ביותר. הנאשמת הפרה במעשיה, את האמון שיש לציבור במערכת אכיפת החוק, ופגעה ביכולות רשויות האכיפה להגיע לחקר האמת ולעשיית הצדק”.

להלן העתירה שהוגשה לבית המשפט העליון אשר טורפדה ע”י הרשמת שרית עבדיאן בשלב הפטור מאגרה – בגץ 195/19:

וזו החלטתה של הרשמת בעליון שרית עבדיאן:

ובערעור על הרשמת עבדיאן שהגיע אל הזבל מינץ, זה מה שהיה למינץ להגיד, בעודו מחדד לעצמו את השפיץ (הקטין). כבר אמרנו שדוד מינץ הוא פח אשפה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *