דפנה ברק ארז: 29 שנות טיפולים בכלא אינם מספיקים לשחרור מוקדם אסיר אמריקאי ארווין ג'ונסון שרצח סטודנטית למגדר למרות שהיה אמור לרצות מאסר בארה"ב

לפנינו פסק דין של דפנה ברק ארז בענין שחרור מוקדם לרוצח אמריקאי שרצח סטודנטית פמיניסטית בחיפה גנית צינמן ב 1996.  שמו ארווין ג'ונסון והוא אזרח אמריקאי שהגיע לישראל כסטודנט, שכב עם גנית 3 חודשים ב 1996, רצח אותה בשיסוף גרון ומאז הוא יושב בכלא.  עונש המאסר עולם שלו נגזר ל 33 שנים.  כלומר עד כה ישב 29 שנים בכלא, ללא שום חופשות, ונותרו לו עוד 4 שנים. הוא היה זכאי לבקש ניכוי שליש כבר ב 28/2/2018, אולם רק עכשיו בסוף 2025 עניינו מגיע לעליון.

דפנה ברק ארז קבעה שהוא לא קיבל מספיק טיפולים, ושיש חשש שיברח לארה"ב. כמו כן היא טוענת שאם ישוחרר הוא יהווה סכנה לציבור באמריקה.  רמות הפיגור של דפנה ברק ארז זועקות לשמיים.  קודם כל האיש בכלל לא היה אמור לשבת בכלא הישראלי.  היו צריכים להעביר אותו לריצוי עונש לפני 29 שנים ומדינת ישראל בכלל לא היתה אמורה לממן את השהות שלו בכלא.

שנית, אם ישוחרר, הוא יגורש לארה"ב שם האמריקאים יהיו אחראים על הפיקוח שלו.  אם ככה איזה סכנה הוא מהווה לציבור בישראל?  שום סכנה.  הוא הרי לא יישאר בישראל דקה אחרי השחרור שלו.

שלישית, כמה טיפולים חושבת דפנה ברק ארז שאפשר לטפל?  עברו 29 שנים.  הוא טופל מספיק.  כתוב במפורש שלא היו לו בעיות בכלא, ואפילו אישרו לו חופשות שהוא לא ניצל (כי אין לו מה לעשות מחוץ לכלא, ואין לו לאן ללכת).  אם הטיפולים הספיקו כדי לאשר לו חופשות, מדוע הטיפולים לא מספיק לניכוי שליש על התנהגות טובה?

 

דפנה ברק רוצה עוד טיפולים?????  השופטת מטורפת, פשוט מטורפת.  מישהו צריך להכניס תולעים בכוס, אולי זה ישפר את איכות ההיגיון של הפסיקה של הכלבה.

 

בתמונה:  דפנה ברק רז עם השרץ שיצא מהכוס שלה.  איך פמיניסטית כמוה הסכימה לקבל זין בכוס?????  לא יאמן.

 

הנרצחת גנית צינמן היתה סטודנטית פמיניסטית בגיל 22 לפני שנרצחה

 

אמא של גנית, לרה צינמן, עומדת בראש ארגון פמיניסטי למען קורבנות אלימות במשפחה, לארגון ״נרצחים ונרצחות״, למרות שהבת שלה לא היתה בת משפחה של הרוצח, היא סך הכל הזדיינה איתו 3 חודשים.  לדברי לרה צינמן "גנית נרצחה על ידי מי שהיה בן זוגה במשך שלושה חודשים בלבד, אחרי שהחליטה שהיא לא מעוניינת בו יותר. גנית הכירה אותו בשעור ספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה, סטודנט אמריקאי שבא ללמוד בארץ ופגש בחורה נבונה, פמיניסטית, שנלחמה למען זכויות לנשים. שבוע לאחר סיום הקשר, התחנן שתבוא אליו, וכשהגיעה, שיסף את גרונה ודקר אותה באכזריות".

קשה להאמין שהוא ירצח אותה רק בגלל שהודיעה לו שהיא לא רוצה לשכב איתו יותר, בלי התגרות קודמת שלה.  הוא טען שהוא חולה נפש שלא כשיר לעמוד לדין.  אם הוא חולה נפש, הרי שצריך היה להיות משהו ביחסים שלה איתו שהקפיץ לו את הפיוז.

 

איך מי שאין לו כסף לשים ערבויות יכול לברוח לחו"ל ולמה המדינה לא שיגרה אותו לחו"ל?

 

בכל מקרה, בגלל שהוא נכנס לכלא כסטודנט בגיל צעיר, ולא היה לו שום רכוש בישראל, הוא לא יכול היה להפקיד ערבויות לצאת לחופשות.  כל הבקשות לחופשה נדחו בטענה שהוא עלול לברוח לארה"ב.  ואנו שואלים, איך בדיוק מי שאין לו כסף להפקיד ערבויות יכול לברוח לארה"ב, הרי כדי לארגן בריחה צריך הון תועפות לקנות דרכון מזוייף או לשלם לבדואים שיבריחו אותך לירדן, וגם שם צריך הון תועפות להמשך הדרך לארה"ב.

ובכלל, כאזרח זר, הוא בכלל לא היה צריך לרצות את העונש בישראל, היו צריכים להעביר אותו לארה"ב לרצות שם עונש.  יש אמנות בינלאומיות לריצוי עונש במדינת המוצא.  יוצא ששופטי ישראל גם הפרו את הזכות שלו לרצות את העונש במולדתו, שם הוא יכול לקבל ביקורי משפחה, הפקדות קנטינה וגם להעמיד ערבויות לצאת לחופשה, וגם בישראל תקעו אותו בלי שום חופשה 29 שנים….

איזה מין טיעון זה, שיש חשש שהוא יברח לארה"ב, כשיש לו זכות לרצות את העונש שלו בארה"ב????

 

דפנה ברק ארז פיגור פמיניסטי: 29 שנות טיפולים לא מספיקים לכוס הזכרי שלה 

 

 

ומכאן לדפנה ברק ארז.  היא טוענת שאין לאשר לו שחרור מוקדם כי הוא לא יכול להוכיח שהוא יקבל טיפול בארה"ב למשך 6 השנים שנותרו לו, אם ישוחרר לארה"ב…

שימו לב לנתוני הרקע הפעם:  "מאחר שהמבקש הוא אזרח זר לא הוכנה בעניינו תכנית שיקום מטעם הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א). ועדת אלמ"ב לא התנגדה לשחרורו המוקדם של המבקש, ובלבד שישהה בתקופת התנאי מחוץ לגבולות הארץ. בדו"ח הסוציאלי צוין, בין היתר, כי המבקש שולב בקבוצות טיפוליות שונות בין כותלי בית הסוהר וכי גורמי הטיפול התרשמו שעבר הליך טיפולי מעמיק. באבחון הדיאגנוסטי שנערך למבקש צוין כי אף על פי שמסוכנותו פחתה, זו עדיין מוערכת בתחום הבינוני. כן צוין באבחון כי ככל שהמבקש ישוב לארצות הברית, הדבר יהיה כרוך באתגרים רבים, ולא ברור אם עומדים לרשותו מקורות התמיכה החיצוניים הדרושים להתמודדות עמם.  כן צוין כי הפחתת מסוכנותו תלויה בשילובו בתכנית שיקום. המבקש מצדו הציג לוועדה מכתבים משני ארגונים בארצות הברית שהסכימו לקבלו לתכנית שיקום פרטנית ולספק לו תמיכה כלכלית".

"הוועדה המיוחדת (קבעה) כי חרף הנתונים החיוביים שהוצגו בעניינו של המבקש, הוא לא הוכיח כי שחרורו לא יהווה סכנה לציבור כנדרש בסעיף 5 לחוק שחרור על-תנאי".

סליחה?  על איזה ציבור מדובר?  אם הוא חוזר למולדתו, אין לציבור בישראל שום סכנה.  האמנה לריצוי עונש בחו"ל, מבוססת על ההנחה שהמדינה בה ירצה את העונש היא זו שתחליט אם הוא מהווה סכנה לציבור שלה.  הציבור בישראל לא רלבנטי.

 

בתמונה:  אריאל אבקסיס, שבשעות הערב עובד כסקסולוג למיניות הומוסקסואלית בריאה, ובשעות היום אחראי על חוות הדעת של מיניות האסירים ברש"א המשמש מפקח הארצי ברש"א, ולשעבר נציג הרשות בכלא מג"ן.

 

 

הסיבה האמיתית היא כי האמא של גנית פעלה לקידום חוק זכויות קורבנות עבירה

 

ארווין היה צריך להיות משוחרר כבר ב 2018 ומדינת ישראל בכלל לא היתה צריכה לשלם על המאסר שלו.  הסיבה שדפנה ברק ארז לא הסכימה לשחרר אותו כי האמא של גנית פעילה בארגון ש"קידם שינוי במעמד נפגעי עבירות המתה ומשפחות נרצחים". לדבריה של האמא, עולה חדשה מרוסיה, "ב־2001 חוּקק חוק נפגעי עבירה, שמחייב את כל הגופים הרלוונטיים במסירת מידע ובקבלת עמדות המשפחות בנוגע להסדרי טיעון וניכוי שליש ממאסר הרוצחים. ב־2009 הוקמו מרכזי סיוע, שממומנים על ידי משרד הרווחה, ומעניקים למשפחות טיפול נפשי וסיוע משפטי, כי יש משפחות שקורסות כלכלית בגלל האסון. כל עבודתנו נעשית בהתנדבות".

האמא כתבה שהיא מתנגדת לשחרור המוקדם כי "האמנתי ברוח האדם. הרצח ניפץ את האמונה הזאת, נשארתי מרוסקת וחסרת אונים ולא יכולתי לחזור לעולם הקודם שלי שכלל מוזיקה, אמנות וספרות. שנים לא יכולתי לשמוע מוזיקה או לקרוא ספר. אני כמעט לא מטיילת בטבע כי כל הזמן אני שואלת את עצמי איך הנוף היפה הזה יכול להתקיים בלעדיה. איבדתי תחושת שליטה על החיים, והחרדה על יתר בני המשפחה נעשתה אובססיבית".

נו…  אז בשביל שהאמא תרגיש טוב, מדינת ישראל צריכה לממן את הבן אדם בכלא עוד 4 שנים מיותרות, ודפנה ברק ארז צריכה לכתוב אוסף של שטויות???

 

כדי להשביע את תאוות הנקם של האמא לארה צינמן מדינת ישראל תספוג 600,000 ש"ח הוצאות כליאה

 

ולסיום, אין שום סיבה שאחת שיצאה עם מישהו 3 חודשים תוגדר כ"בת משפחה" שלו, ושהשחרור במוקדם שלו יעבור דרך וועדה לאלימות במשפחה (אלמ"ב).  גנית לא חיה איתו וגם במשך אותם 3 חודשים כמעט לא שהתה בישראל, כל הזמן יצאה לטיולים בבירות אירופה התרבותיות.

הנה האמא לארה צינמן.  בשביל שהיא תחוש טוב עם נפשה המיוסרת, מדינת ישראל צריכה לממן לארווין תא בכלא הישראלי בעלות 12,500 ש"ח בחודש, שזה 150,000 ש"ח בשנה.  עכשיו בגלל הנקמות של לארה צינמן מדינת ישראל צריכה להוציא עוד 600,000 ש"ח להחזיק את ארווין בכלא עוד 4 שנים.

 

להלן פסק הדין של דפנה ברק ארז בענין דחיית השחרור המוקדם

 

בבית המשפט העליון

 

בר"ם 44345-03-25

 

לפני:		כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
המבקש:		ארווין ג'ונסון
נגד
המשיבים:		1. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד 2. היועצת המשפטי לממשלה
		בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 23.2.2025 בעת"א 28374-11-24 שניתן על-ידי כבוד השופטת הבכירה מ' ברנט והשופטות א' אורן ו-כ' בן אליעזר
בשם המבקש:	עו"ד רונית ברוך אבישר

 

 

החלטה

 

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 23.2.2025 (עת"א 28374-11-24, השופטת הבכירה מ' ברנט והשופטות א' אורן ו-כ' בן אליעזר). בית המשפט המחוזי דחה עתירה שהגיש המבקש על החלטתה של ועדת השחרורים המיוחדת לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן בהתאמה: הוועדה המיוחדת או הוועדה ו-חוק שחרור על-תנאי) מיום 8.10.2024, על נימוקיה מיום 15.10.2024 (וש"ם 52228-12-17, השופט (בדימ') צ' קפאח). ועדת השחרורים דחתה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם במסגרת דיון חוזר.

 

2. המבקש, יליד 1970, הוא אזרח אמריקאי שהורשע בשנת 1996 בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ת"פ 47/96, השופטים מ' לינדנשטראוס, ס' ג'ובראן ו-מ' נאמן). קורבן העבירה הייתה בת זוגו של המבקש במשך מספר חודשים לפני הרצח. לאחר שהשניים נפרדו והמנוחה   סירבה לחזור  לקשר  עמו,  ביום   29.2.1996 המבקש  הזמין  אותה לדירתו – ושם רצח אותה בדקירות סכין. בעקבות מעשים אלה נגזר על המבקש עונש מאסר עולם, שאותו החל לרצות ביום 1.3.1996. בהתחשב ברקע המתואר המבקש סווג כאסיר אלמ"ב (אלימות במשפחה).

 

3. בשנת 2004 ובהמלצתה של הוועדה המיוחדת, נשיא המדינה קצב את עונשו של המבקש ל-33 שנות מאסר, כך שמועד שחרורו ממאסר צפוי להיות ביום 28.2.2029. נכון לעת הזו, המבקש ריצה כ-29 שנות מאסר ותקופה של שני שלישים ממאסרו חלפה ביום 28.2.2018.

 

4. מבלי לפרט יצוין כי ביום 27.12.2020 הוועדה המיוחדת דנה בבקשה שהגיש המבקש לשחרורו המוקדם בתנאים. בפני הוועדה עמדו, בין היתר, חוות דעת מטעם הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה במחוז חיפה והצפון (להלן: ועדת אלמ"ב), דו"ח סוציאלי מטעם גורמי הטיפול, דו"חות מטעם שב"ס, אבחון פסיכודיאגנוסטי שנערך למבקש בחודש מרץ 2020 וכן מכתב מטעם אמה של המנוחה, שהביעה את התנגדותה לשחרורו המוקדם. מאחר שהמבקש הוא אזרח זר לא הוכנה בעניינו תכנית שיקום מטעם הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א). ועדת אלמ"ב לא התנגדה לשחרורו המוקדם של המבקש, ובלבד שישהה בתקופת התנאי מחוץ לגבולות הארץ. בדו"ח הסוציאלי צוין, בין היתר, כי המבקש שולב בקבוצות טיפוליות שונות בין כותלי בית הסוהר וכי גורמי הטיפול התרשמו שעבר הליך טיפולי מעמיק. באבחון הדיאגנוסטי שנערך למבקש צוין כי אף על פי שמסוכנותו פחתה, זו עדיין מוערכת בתחום הבינוני. כן צוין באבחון כי ככל שהמבקש ישוב לארצות הברית, הדבר יהיה כרוך באתגרים רבים, ולא ברור אם עומדים לרשותו מקורות התמיכה החיצוניים הדרושים להתמודדות עמם. כן צוין כי הפחתת מסוכנותו תלויה בשילובו בתכנית שיקום. המבקש מצדו הציג לוועדה מכתבים משני ארגונים בארצות הברית שהסכימו לקבלו לתכנית שיקום פרטנית ולספק לו תמיכה כלכלית.

 

5. ביום 3.1.2021 הוועדה המיוחדת דחתה את הבקשה. בהחלטתה התייחסה הוועדה לאופייה החמור של העבירה שבה הורשע המבקש ולמסוכנות העולה ממנה. מנגד, התייחסה הוועדה להתנהלותו התקינה של המבקש בין כותלי בית הסוהר ולהליכים הטיפוליים שעבר. הוועדה ציינה כי במהלך הדיון שהתקיים בפניה המבקש מסר שהוא מביע צער וחרטה על מעשיו ולוקח עליהם אחריות מלאה. עם זאת, התרשמותה של הוועדה הייתה שהדברים לא נאמרו באופן כן ואמיתי. עוד צוין כי הדו"חות שהוגשו בעניינו של המבקש מלמדים שהוא לא עבר שיקום פרטני עצמאי מחוץ לכותלי בית הסוהר ולא יצא לחופשות (הגם שאלה אושרו לו). הוועדה הטעימה בהקשר זה כי המבקש מרצה תקופה ארוכה מאחורי סורג ובריח, אשר בודדה אותו מהעולם החיצוני וכי העובדה שהתנהגותו לא נבחנה כלל מחוץ לכותלי בית הסוהר מגבירה את החשש ממסוכנותו. הוועדה אף הדגישה את העובדה שאין למבקש גורמים תומכים בארצות הברית ושהוא לא עומד בקשר עם משפחתו שם, כך שאין מי שיספק לו מגורים ותמיכה כלכלית ונפשית בתקופת התנאי. הוועדה בחנה את שתי תוכניות השיקום שהוצעו על-ידי המבקש בארצות הבית וקבעה כי הן נעדרות פרטים משמעותיים, כי לא ברור אם יוצאו אל הפועל וכי לא יהיה ניתן לפקח עליהן. בסיכומם של דברים קבעה הוועדה המיוחדת כי חרף הנתונים החיוביים שהוצגו בעניינו של המבקש, הוא לא הוכיח כי שחרורו לא יהווה סכנה לציבור כנדרש בסעיף 5 לחוק שחרור על-תנאי.

 

6. המבקש הגיש על כך עתירה לבית המשפט המחוזי וזו נדחתה ביום 7.4.2021 (עת"א 54-02-21, השופטת ד' מרשק מרום, השופט העמית י' צלקובניק והשופט ח' טרסי). בית המשפט המחוזי הדגיש כי אין למנוע באופן גורף וא-פריורי שחרור מוקדם של אזרח זר ממאסרו אך בשל הקושי לבחון את אפשרויות השיקום והפיקוח בארצו (תוך הפנייה לרע"ב 6993/08 בולמגה נ' ועדת השחרורים (25.11.2008)). עם זאת, לאחר בחינת עניינו הפרטני של המבקש, ציין בית המשפט המחוזי כי שוכנע ש"שחרורו… יסכן את שלום הציבור – בין אם הציבור בארץ או הציבור במדינה אליה יגורש". בית המשפט המחוזי הטעים כי הוועדה התייחסה בהרחבה לכל נסיבותיו של המבקש כנדרש וכי "החלטתה אינה רק סבירה אלא מתבקשת לאור מכלול הנסיבות".

 

7. ביום 30.11.2022 המבקש הגיש לוועדה המיוחדת בקשה לדיון חוזר בעניינו. ביום 2.5.2023 הוועדה קבעה כי חל שינוי משמעותי בנסיבות שעל בסיסן ניתנה ההחלטה הקודמת ולכן יש הצדקה לקיים דיון כזה (כפי שמורה סעיף 19(5) לחוק שחרור על-תנאי). בעשותה כן, הוועדה ציינה, בין היתר, כי התנהלותו של המבקש בבית הסוהר נותרה תקינה וכי מאז שנת 2022 הוא שוהה באגף לאלימות כללית ומשולב בפעילות קהילתית, כמו גם בקבוצה לבוגרי מחלקות טיפוליות. עוד צוין כי המבקש חיזק את קשריו עם משפחתו וחבריו השוהים בארצות הברית, וכי רמת המסוכנות שלו ירדה לרמה הנמוכה האפשרית. לבסוף, הוועדה המליצה על כך שהעורר יצא לחופשות, מפני שכך ניתן יהיה לבחון את התנהלותו מחוץ לכותלי בית הסוהר ואף להפחית את רמת מסוכנותו. בהמשך לכך, הוועדה קבעה כי הדיון החוזר יתקיים כחצי שנה לאחר יום מתן ההחלטה, על מנת לבחון את השתלבותו של המבקש בקהילה לאחר שיצא לחופשות. לבסוף, התבקשה גם השלמה של חוות דעת עדכניות שהיו חסרות באותה עת.

 

8. בהמשך לכך, לאחר שהוגשו חוות הדעת שנדרשו והמבקש יצא לחופשות, קיימה הוועדה המיוחדת שני דיונים לגופם של דברים. הוועדה המיוחדת דחתה את הבקשה לשחרור מוקדם בתום הדיון השני, ביום 8.10.2024, ובהמשך פרסמה את נימוקי החלטתה ביום 15.10.2024. הוועדה המיוחדת ציינה, בין היתר, כי ועדת אלמ"ב המליצה על שחרורו המוקדם של המבקש, בכפוף לשילובו בתכנית הפיקוח של מרכז "התחלה חדשה" (שפועל בישראל). אולם, הוועדה המיוחדת דחתה את האפשרות של שילוב המבקש בתכנית האמורה מאחר שלשיטתה המבקש טען "בשפה רפה" למתווה זה והתמקד בבקשה לשחררו לארצות הברית. מכל מקום, כך נקבע, תכנית זו אינה מפורטת דיה וחסרה בהיבטים שונים. הוועדה המיוחדת הדגישה כי חלופת השיקום שהוצעה על-ידי המבקש בארצות הברית היא שילובו בקהילה לעזרה עצמית המונה 1,500 חברים ומנוהלת באופן עצמאי על-ידי חבריה. הוועדה ציינה כי חלופה זו אינה כוללת תכנית שיקום סדורה, כי לא ננקטים בה צעדי אכיפה, כי אין אפשרות לבצע עליה פיקוח וכי החברים שאינם עומדים בכלליה רק נדרשים לעזוב אותה. בשים לב לאמור קבעה הוועדה כי חלופה זו אינה אפקטיבית ואין לקבלה. הוועדה המיוחדת הוסיפה וציינה כי מאז החלטתה הקודמת יצא המבקש לשלוש חופשות בלבד וכי לא די בכך כדי ללמד על יכולתו להתערות בקהילה. עוד נקבע כי יש לתת משקל לעמדתה של אם המנוחה המתנגדת לשחרור המוקדם.

 

9. המבקש הגיש על כך עתירה לבית המשפט המחוזי, ובה טען, בעיקרו של דבר, כי בקשתו נדחתה מטעמים שאינם בשליטתו ושטבועים בעובדת היותו אזרח זר. המבקש הדגיש כי הוא עבר הליך טיפולי משמעותי במהלך תקופת מאסרו וכן נוטל אחריות למעשיו. בנוסף לכך, המבקש התייחס לירידה ברמת מסוכנותו ולהמלצתה של ועדת אלמ"ב. בהקשר זה טען המבקש כי הוועדה הייתה יכולה להשלים את החסרים הקיימים לטעמה בתכנית "התחלה חדשה". עוד נטען כי הוועדה שגתה בכך שבחנה לעומק רק אחת מבין שתי תכניות השיקום שהוצעו על-ידי המבקש בארצות הברית. לשיטתו, התכנית שלא נבחנה מספקת את המעטפת הנדרשת, וממילא כוונתו הייתה שזו תשמש כתכנית עיקרית (בעוד שהתכנית אשר נבחנה נועדה רק לשמש כ"גיבוי" ככל שהתכנית העיקרית לא תצא אל הפועל). המבקש הוסיף וטען כי הוא עתיד להשתלב בטיפול פרטני לגברים אלימים וכי הגורמים שעמם הוא עומד בקשר בארצות הברית מטעם תכניות השיקום לקחו על עצמם לעדכן את הרשויות בישראל ביחס לכל הפרה מצדו.

 

10. מנגד, המדינה טענה כי דין העתירה להידחות. המדינה טענה, בעיקרו של דבר, כי הוועדה המיוחדת הביאה בחשבון בהחלטתה את כלל הנתונים הרלוונטיים. בכל הנוגע לתכניות שהוצעו בארצות הברית טענה המדינה כי שתיהן אינן בנות פיקוח וכי אין בהן כדי לאיין את מסוכנותו של המבקש.

 

11. יצוין כי במסגרת הדיונים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי ולאחר שבית המשפט המחוזי דרש הבהרה בכתב מטעם המדינה, הוגשה מטעמה הודעה נוספת. המדינה הבהירה בה כי היא פנתה לרשויות בארצות הברית כדי לבחון האם הן יכולות לפקח על תכנית שיקום של אסיר, שלא הועבר לשם לצורך ריצוי עונשו (ושוחרר בתנאים), וציינה כי נמסר שהדבר אינו אפשרי.

 

12. כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי המבקש עבר כברת דרך מרשימה מבחינה טיפולית אך הוסיף כי בכך אין די. בית המשפט המחוזי עמד על כך ש"אין מקום שאסיר זר ייענש ותישלל ממנו לחלוטין האפשרות לשחרור מוקדם רק בשל זרותו שבעטיה אין הוא יכול להשתלב בתכניות שיקום". לצד זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי לאחר בחינת עניינו הפרטני של המבקש, תוך התחשבות במכלול הנסיבות, הוא לא מצא להתערב בהחלטתה של הוועדה המיוחדת. בית המשפט המחוזי ציין את הקושי העולה מהחלופות שהוצעו בארצות הברית, בשים לב לחוסר היכולת לבחון את התאמתן לצרכיו של העותר ולפקח עליהן. בית המשפט המחוזי הוסיף כי התכנית המוצעת במרכז "התחלה חדשה" ממילא אינה ישימה, בשים לב לכך שאין למבקש מקום מגורים להציע בישראל ואף אין ערבים שיוכלו לפקח עליו כאן. עוד צוין כי פתוחה בפני המבקש הדרך לבקש להשלים את ריצוי מאסרו בארצות הברית, וכי ככל שיוחלט שם לשחררו בתנאים, אזי הרשויות בארצות הברית יוכלו לפקח על התוכניות שיציג.

 

13. הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר המבקש שב על טענותיו, וכן מציין כי עניינו מעלה שאלה עקרונית. לשיטתו, שאלה זו נוגעת לאמת המידה הנדרשת בבואה של הוועדה המיוחדת לבחון את עניינו של אסיר זר. זאת, שעה שישנו קושי מובנה בעניינו של אסיר זר הנובע מחוסר יכולתו לצאת לחופשות, כמו גם להשתלב באגף השיקום או בתכנית שיקום בפיקוח רשמי. עוד סבור המבקש כי האפשרות של העברתו לריצוי המאסר בארצות הברית ושחרורו שם לתכנית שיקום אינה ריאלית בהתחשב ביתרת מאסרו.

 

14. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, בית משפט זה לא נוטה להתערב בפסקי דין של בתי משפט לעניינים מינהליים שעוסקים בעתירות על החלטות של ועדת השחרורים. חריג לכך הוא כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הקונקרטיים (ראו: בר"ם 7490/23 שלאלפה נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 9 (2.11.2023); בר"ם 19487-01-25 פלוני נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 11 (11.3.2025)). המקרה שהובא בפני הוא אכן מורכב, אולם השאלה שעולה ממנו כבר נדונה בבית משפט זה (ראו: רע"ב 6259/17 דוגיא נ' שרות בתי הסוהר (7.1.2018)). בית המשפט המחוזי התייחס להלכה שנקבעה שם והכריע במקרה זה על בסיסה, כמו גם על-פי מכלול הנתונים שהוצגו בפניו, כי לא ניתן לשחרר את המבקש בתנאים. טענות בדבר אופן יישום הדין במקרה זה אינן מצדיקות כשלעצמן הענקת רשות ערעור. למעלה מן הצורך, התרשמתי כי נעשו מאמצים לא מבוטלים על מנת למצוא פתרון הולם בעניינו של המבקש, אלא שחומרת העבירה שביצע (המחזקת את הצורך בתכנית בפיקוח הדוק), בשילוב עם חוסר היכולת לפקח עליו כשהוא שוהה בארצות הברית, הובילו לדחיית עתירתו. אכן, יש לברך על כברת הדרך הטיפולית שעבר המבקש ולהביע תקווה כי ימשיך ויתמיד בהליכי השיקום שהחל בהם. עם זאת, בשים לב למכלול הנסיבות, אין עילה להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי.

 

15. למותר לציין כי אם יבחר המבקש בכל זאת בדרך של העברתו להשלמת הריצוי של עונש המאסר בארצות הברית, ומבלי לנקוט עמדה – זכויות שמורות.

 

16. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

 

ניתנה היום, ט' אב תשפ"ה (03 אוגוסט 2025).

 

דפנה ברק-ארז שופטת

 

 

PDF

 

פסד דפנה ברק ארז דחיית שחרור מוקדם לרוצח אמריקאי בגלל העדר טיפולים 44345-03-25

 

 

בתמונה:  רב-כלאי טובה הלפמן, עד לאחרונה ראשת תחום טיפול ושיקום של כלא ניצן, שתחתיו שוכן מג"ן.

 

להלן פס"ד בעליון מ 2009 סירוב יציאה לחופשות

 

שימו לב למה דחו לו את החופשות.  עמדת ועדת האלמ"ב היתה ש"בדוחו"ת הפסיכולוגיים צויין כי במצבים קיצוניים נוטה המבקש להתפרצויות קשות, ואילו ועדת האלמ"ב ציינה כי נצפו במבקש התנהגויות בעלות אופי תוקפני, והוא זקוק להמשך טיפול מעמיק" וכמו כן יש חשש לבריחתו של המבקש בעת החופשה".

 

בבית המשפט העליון

רע"ב  695/09

בפני:

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

המבקש:

ארווין ג'ונסון

נ  ג  ד

המשיב:

שירות בתי הסוהר

 

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בתיק 2044/06 מיום 28.10.08 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' שיצר

 

בשם המבקש:                      עו"ד דן באומן

בשם המשיב:                       עו"ד ערין ספדי, פרקליטות המדינה

 

החלטה

 

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת י' שיצר), אשר דחה את עתירת המבקש כנגד החלטת שירות בתי הסוהר (להלן: השב"ס) שלא להתיר לו לצאת לחופשה.

 

2. המבקש הינו אסיר שהורשע ברצח בכוונה תחילה של מי שהייתה בת-זוגו. הוא נידון לעונש של מאסר עולם, אותו הוא מרצה מאז שנת 1996. בשנת 2004 קצב נשיא המדינה את עונשו של המבקש והעמידו על 33 שנים.

 

3. בשנת 2004 אושרה למבקש יציאה לחופשה ראשונה בתנאים מגבילים, ובהם הפקדת ערבויות, שנועדו לסכל את החשש מבריחתו, אולם המבקש לא הצליח לגייס את הערבויות, ולא מימש את אישור היציאה שניתן לו. כך ארע גם בהזדמנות נוספת, מספר חודשים לאחר מכן. עתירה שהגיש המבקש כנגד התנאים שנקבעו ליציאתו לחופשה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (עע"א 1894/04, 1.9.2004).

 

4. בשנת 2005 החליטה וועדת אסירי העולם, שבאחריותה להמליץ על חופשות לאסירי עולם, שלא להמליץ על הוצאת המבקש לחופשה. החלטתה התבססה, בין היתר, על המלצת הוועדה המחוזית לאלימות במשפחה בשב"ס (להלן: וועדת האלמ"ב) שלא לאפשר יציאתו של המבקש לחופשה עקב מסוכנותו, אולם ברקע הדברים עמד גם החשש מפני בריחתו, לאור היותו תושב חוץ. בפני וועדת אסירי העולם הונחו גם טיעוני המבקש. השר לביטחון הפנים אימץ את המלצת וועדת אסירי העולם. בעקבות החלטות אלו, הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי (עע"א 2044/06), בבקשו כי יורה לשב"ס לאפשר יציאתו לחופשה, יבטל את המלצת וועדת האלמ"ב ויוציא מידיה את הדיון בעניינו.

 

5. יצוין, כי ביני לביני, התכנסה וועדת אסירי העולם מספר פעמים נוספות, בשנים 2006-2008, על מנת לדון בעניינו של המבקש, אך המלצותיה והנימוקים שביסודן נותרו בעינם, גם לאחר שהונחו בפניה חוות דעת מעודכנות של הגורמים המקצועיים, ואף לאחר שבחנה טיעונים וחוות דעת שהוגשו מטעמו של המבקש.

 

6. ביום 28.10.2008 החליט בית המשפט המחוזי (השופטת שיצר), כי המלצת וועדת האלמ"ב והחלטת השב"ס שלא לאפשר יציאת המבקש לחופשה, הינן סבירות, ואין מקום להתערב בהן.

 

בית המשפט קמא קבע כי התנגדות המשיב מתבססת על שניים: עמדת ועדת האלמ"ב וחשש לבריחתו של המבקש בעת החופשה, מאחר שאין לו כל משפחה בארץ ומשפחתו כולה מתגוררת בחוץ לארץ. בית המשפט עיין בדוחות הפסיכולוגיים, ובדו"ח ועדת האלמ"ב, והשתכנע כי קיימים סיכונים לא מבוטלים ביציאתו לחופשה שלא ניתן להתעלם מהם. בדוחו"ת הפסיכולוגיים צויין, בין היתר, כי במצבים קיצוניים נוטה המבקש להתפרצויות קשות, ואילו ועדת האלמ"ב ציינה כי נצפו במבקש התנהגויות בעלות אופי תוקפני, והוא זקוק להמשך טיפול מעמיק. לאור צרכיו של המבקש בטיפול, מצא בית המשפט שלא להתערב בשיקולי המשיב, והורה לשלב את המבקש בקבוצה טיפולית נוספת ולקיים מעקב אחר התנהגותו והתקדמותו, ובכפוף לכך יישקל עניינו מחדש בתום תקופה מתאימה.

 

על החלטה זו מתבקשת רשות הערעור שבפני.

 

7. לטענת המבקש, בית המשפט קמא התעלם מחוות דעת פסיכולוגיות ופסיכיאטריות פרטיות אשר הונחו מלפניו. עוד הוא טוען כנגד העובדה שוועדת האלמ"ב קיבלה החלטה מבלי ששמעה או בדקה אותו, וכנגד העובדה שהועדה נשענה רק על דיווח גורמי הטיפול בשב"ס, מבלי שנתנה דעתה לחוות הדעת הפרטיות שהונחו לפניה מטעמו. לדברי המבקש, המדיניות לפיה הוועדה מתעלמת ממידע רלוונטי, ומסתמכת על מידע שנאסף על ידי צד אחד בלבד מהווה פגם קשה באופן התנהלותה. לבסוף, הוא טוען, כי בית המשפט קמא שגה כאשר התעלם מהעובדה כי בשעתו ניתנה המלצה על ידי גורמי שב"ס לאפשר את יציאתו לחופשות בכפוף למתן ערבויות, ומאז לא חלה כל נסיגה במצבו, אלא נהפוך הוא – חל שיפור במצבו, לאור קציבת עונשו, והתהליך הטיפולי שעבר. לאור האמור, עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להביא בערעור לביטולה, ולקבל החלטה המאפשרת את יציאתו לחופשות.

 

8. עמדת המשיב היא כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן היא אינה מעלה כל שאלה משפטית חשובה, או נושא אחר בעל חשיבות כללית, שיש בהם כדי להצדיק מתן רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר. הטעם לכך נעוץ בעובדה כי כל ההחלטות הנוגעות לפרשה זו עוסקות בנסיבותיו הספציפיות של המבקש ואין בהן כל היבט עקרוני כללי. עוד מציין המשיב, כי היקף הביקורת השיפוטית על שיקול דעתו המקצועי של השב"ס בכלל, ועל החלטתו בדבר חופשות אסירים בפרט, מצומצם ביותר. לבסוף, מוסיף המשיב, כי דין העתירה להידחות אף לגופה, שכן לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה, ונוכח נסיבותיו האישיות של המבקש, ובעיקר נוכח מסוכנותו, ההחלטה שלא לאפשר את יציאתו לחופשה הינה סבירה ואין להתערב בה.

 

9. הלכה היא, כי רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר תינתן רק מקום שהבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית, או כאשר היא מעלה נושא אחר בעל חשיבות עקרונית כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)). הבקשה שלפנינו אינה מעלה כל שאלה כללית או עקרונית הראויה להידון בערכאה נוספת, לאחר שהיא כבר נדונה הן על ידי הרשות המוסמכת והן על ידי בית המשפט המחוזי; ההחלטות נשוא העתירה ונשוא רשות הערעור התבססו כל כולן על נסיבותיו האישיות של המבקש. לכן, דין הבקשה להידחות על הסף.

 

10. מעבר לנדרש ייאמר, כי גם לגופו של עניין, אין מקום להיענות לבקשה, שכן לא נמצא פסול בהחלטת הרשות המוסמכת ובהחלטת בית המשפט קמא שלא ראה להתערב בה.

 

11. נקודת המוצא בסוגיית חופשות אסירים היא כי, ככלל, אין לאסיר זכות מוקנית לצאת לחופשה. זוהי פריבילגיה שהפעלתה מותנית בשיקול דעת הרשות המוסמכת, האמורה לערוך איזון ראוי בין חשיבותו של ערך החופש לאסיר, גם אם מטבע הדברים ערך זה מוגבל ביותר עקב תנאי המאסר, לבין אינטרס הציבור הכללי, ובכללו חובת השמירה על בטחון הציבור מפני מסוכנותו של האסיר, והגנה מפני חשש להימלטותו בעת החופשה. מעמד זה של חופשות אסירים והשיקולים שיש לשקול לצורך אישורן משתקפים בחקיקה ובפסיקה (סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971; תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר תשל"ח-1978; סעיף 1.ב לפקודת נציבות בתי הסוהר בעניין חופשות אסירים (פקודה מספר 04.40.00, להלן: פקודת הנציבות); רע"ב 1769/05 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 6 (לא פורסם, 4.7.2005), להלן: עניין פלוני).

 

12. פקודת הנציבות מגדירה את התנאים לאישור יציאת אסיר לחופשה. תנאים ונוהלים מיוחדים נקבעו ביחס לאסירים שביצעו עבירת אלימות כלפי בן משפחה, וביחס לאסירים תושבי חוץ, וכן לאסירי עולם. באשר לאסיר שנשפט למאסר ממושך בגין עבירות אלימות כלפי בן או בת זוג, קובעת הפקודה כי לצורך אישור יציאתו לחופשה נדרשת המלצת וועדת האלמ"ב, המורכבת מהגורמים הטיפוליים והמקצועיים המכירים אותו (סעיף 4.א. לפרק ו' בפקודת הנציבות). באשר לאסירים תושבי חוץ נקבע, כי יציאתם לחופשה מותנית בקיום תנאים מסוימים כגון הפקדת ערבויות. ולבסוף, באשר לאסירי עולם נקבע, כי וועדת אסירי העולם היא האחראית לקבל את המלצות הגורמים השונים, ולגבש המלצה סופית בענין יציאת אסיר עולם לחופשה שתועבר לנציב השב"ס לאישור. בפני וועדה זו מובאים הנתונים בדבר התנהגות האסיר ונסיבותיו האישיות, הערכת וועדת האלמ"ב בדבר מסוכנותו, מידע מודיעיני ונתונים נוספים. על הוועדה להתייחס, במכלול שיקוליה, גם למידת הסכנה הנשקפת לציבור מן האסיר במהלך חופשתו, ולחשש כי האסיר לא יתייצב לריצוי יתרת מאסרו בתום החופשה. האסיר זכאי להגיש טיעונים בכתב ומסמכים מטעמו לוועדת אסירי העולם, אך לוועדה מסור שיקול הדעת המכריע בסופו של יום (סעיף 9 לפרק ו' בפקודת הנציבות). בהקשר זה יצוין, כי כבר נקבע בפסיקה, כי די בזכותו של האסיר להגיש טיעונים בכתב כדי לקיים את זכות הטיעון הנתונה לו בענין יציאה לחופשה (עניין פלוני, בפסקה 6).

 

13. ההתערבות השיפוטית בהחלטה המצויה בתחום מומחיותה של רשות מוסמכת הפועלת על פי חוק, היא בדרך כלל מצומצמת. היא מצטמצמת למקרים של פגמים בולטים של אי סבירות, שיקולים פסולים, חוסר תום לב, או פגיעה בשוויון (בג"צ 13/80 "נון" תעשית שימורים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 693, 697 (1980), להלן: עניין "נון"; רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פ"ד נב(2) 743, 747 (1998), להלן: עניין ארזי). ככלל, בית המשפט לא ימיר את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו שלו, אלא יבחן האם הרשות שקלה את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ואותם בלבד, והאם איזנה ביניהם כראוי. כך הוא הדבר ככלל, וכך הוא בהקשר להחלטת השב"ס בענין הוצאת אסירים לחופשות וקביעת תנאים לחופשות, המצויה בתחום מומחיותה המקצועית המיוחדת של הרשות המוסמכת (רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד מז(3) 802, 805 (1993); רע"ב 4601/97 אנטקלי נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 17.9.1997); עניין ארזי, 746-747; עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נז(6) 678, 693-694, 707 (2003), להלן: עניין אל עביד; רע"ב 3630/04 מקסימוב נ' שירות בתי הסוהר, בפסקה 5 (לא פורסם, 22.6.2004)).

 

14. בנסיבות הבקשה שלפנינו, עניינו של המבקש נדון לגופו ולעומקו על ידי גופים שונים בשב"ס, מספר רב של פעמים. שיקול דעתן של וועדת האלמ"ב ו-וועדת אסירי העולם הינו רחב, והן אינן כבולות להמלצה שניתנה בעבר להתיר את יציאת המבקש לחופשה בכפוף לתנאים. הוועדות בחנו חוות דעת מגורמים טיפוליים, גורמים מודיעיניים וגורמים מקצועיים אחרים, כמו גם טיעונים בכתב וחוות דעת מומחים מטעמו של המבקש, ודנו דיון פרטני מקיף בנסיבותיו האישיות. הן מצאו כי המבקש לא עבר תהליך טיפולי אמיתי, כי התנהגותו מלווה בתוקפנות, וקיים סיכון כי יתנהג בצורה אלימה במצבים קיצוניים. כתוצאה מכך, הסיקו הוועדות כי לא ניתן לשלול את מסוכנותו בשלב זה. יודגש, כי בהפעלת שיקול דעתה, וועדת אסירי העולם רשאית להעדיף את הערכות המסוכנות של וועדת האלמ"ב על פני הערכות מסוכנות של מומחים פרטיים מטעם האסיר (עניין "נון", בפסקה 5; עניין אל עביד, בעמ' 709). המלצות הוועדות מנומקות ומבוססות על שיקולים מקצועיים, ענייניים וסבירים: אינטרס ההגנה על הציבור מפני מסוכנות האסיר הוא טעם מוצדק ומובהק שלא להתיר יציאה לחופשה, וככלל, אינטרס זה המשקף את טובת הכלל, יגבר על פני אינטרס האסיר לצאת לחופשה (עניין אל עביד, בעמ' 713-714).

 

15. לסיכום הדברים – החלטות גורמי השב"ס בענין המבקש מבוססות על איזון ראוי בין השיקולים הרלוונטיים, ועומדות במבחן הסבירות. הן אינן נגועות בפסול כלשהו. צדק אפוא, בית המשפט המחוזי משהחליט שלא להתערב בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת. כן צדק כאשר קבע כי ראוי לשלב את המבקש בקבוצה טיפולית ולהמשיך לעקוב אחר התקדמותו, כדי להותיר פתח לשקול בעתיד אם פחתה מסוכנותו, והאם מתקיימים תנאים המאפשרים לאשר את יציאתו לחופשה בלא סיכון לציבור.

 

בקשת רשות הערעור נדחית.

 

ניתנה היום, ב' באייר התשס"ט (26.4.2009).

 

א' פרוקצ'יה

 

 

ש ו פ ט ת

 

PDF

פסד ארווין ג'ונסון אזרח אמריקאי סירוב יציאה לחופשות רעב 695-09