הפסד צורב לעו"ד אבישי רייזמן וטל בננסון אצל חזיזה חזי אליהו: נדחתה בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הליך שבה טענו שהתביעה "לא מונחת על גשר של ברזל"

לאחרונה יש מבול של נתבעים שדורשים שהתובע יפקיד ערובה, כי התביעה קלושה וחלשה.  לפי התקנות ניתן לדרוש את זה כשהתובעים דלפונים ויש חשש שאם יפסידו, לא יהיה מאיפה לגבות הוצאות.  אבל הפסיקה הבהירה שזה לא רלבנטי בערכאה ראשונה נגד תושבי ישראל או מי שיש להם נכסים בישראל.  ת"א 44288-05-24 ארנס ואח" נ" ויתקין פרי יזמות בע"מ.  הוחלט 4/5/2025.

כמובן שהבקשות האלה "להפקיד ערובה" נועדו בשיטת מצליח להיפטר מתביעות באמצעות יצירת קושי כלכלי.

היישום בשטח הוא לפי החשק של השופט, כי אם באמת אפשר לבקש ערובה נגד תושב ישראל "להבטחת הוצאות" בגלל דלפונות, הרי שכל הנשים שהולכות לסיוע המשפטי היו צריכות להפקיד ערובה, כי עצם הפניה לסיוע המשפטי, מראה שלא יהיה ממי לגבות..

 

ההחלטה של חזיזה חזי אליהו…   לא צריך גשר של ברזל

 

במקרה שלפנינו עורכי הדין אבישי רייזמן וטל בננסון שמייצגים נתבעים דרשו הפקדת ערובה בתיק אזרחי (מכירת מקרקעין נול ייזם מקרקעין), ובהחלטה שלפנינו דן השופט ההומו הפסיבי יחזקאל חזי אליהו (חזיזה") בקריטריון השני הנדרש "חולשת התביעה". השניים מצאו ציטוט משנת 2001 מהעליון שעל בית המשפט לבחון אם התביעה מונחת על גרש של ברזל.  רע"א 2241/01 נינה הופ נ" ידיעות תקשורת ואח" (17/4/2001).

חזי הסתכל בהחלטה בעליון וראה שבכלל לא כתוב שם שהמבחן הוא גשר של ברזל, אלא שזה ציטוט מהמחוזי, ובכלל לא מדובר בתובעת ישראלית אלא פלסטינית, מה שמהווה שיקול נבדל רציני, כי בישראל יש הוצל"פ, אבל מפלסטין, "לכאורה" אי אפשר לגבות שום דבר.

בתמונה:  הקוקסינל הפסיבי השופט חזי אליהו.  למסכן אין חיי מין כי הוא מתבייש לפרסם בגריינדר את התמונה שלו, ואף אחד לא מוכן לבוא לזיין אותו בלי לראות פיק.  כמו שאומרת הקלישאה NO PIC NO DICK.  אנחנו מוכנים לברר אולי רני רהב יצליח לסדר לו מישהו מרשימת האנקונדות שטוחנות את אשתו הילה רהב…..

 

חזיזה מאמי….  אולי רני רהב יסדר לך אנקונדה?????   אל תתבייש.  21 סמ' זה מספיק לך?  לפי רוחב השפתיים נראה שאין מניעה.  חזיזה מאמי…..  חדשי את המרשם ל PREP ותקבלי בתחת כמו שצריך.  כמו שרני מקבל ערב ערב.  ערב טוב.

להומואים החרמנים אפשר לגשת החל מ 02:00 ואילך חזיזה מקבלת אורחים, ת"ז 024450603, רח' מעלה צבי 7/3 רמת גן, טל. 03-6049587, נייד 050-2949945.

 

והנה העו"ד שהפסיד, אבישי ריינמן.  יכול להיות שחזיזה נדלקה עליו?

 

להלן החלטתו של השופט יחזקאל אליהו (חזיזה)

 

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
ת"א 44288-05-24 ארנס ואח" נ" ויתקין פרי יזמות בע"מ ואח"

			מספר בקשה:19
לפני	כבוד השופט  יחזקאל אליהו
מבקשת:		ויתקין פרי יזמות בע"מ
נגד
משיבים:		1. מרדכי ארנס 2. לינה שלל 3. למרה מושבי

 

 

החלטה

 

לפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") לחיוב התובעים (להלן: "המשיבים") בהפקדת ערובה.

1. להלן עיקרי העובדות וטענות הצדדים הנדרשים לשם הכרעה בבקשה.

 

המשיבים הם אב ושתי בנותיו אשר רכשו בשנת 1993 את המקרקעין מושא התובענה, בנין ברח" הצפירה בבת ים. הנתבעת 1 היא חברה יזמית בתחום המקרקעין והיא רשומה כיום כבעלת הזכויות בנכס (להלן: "הנכס"). הנתבע 2 / פנחס בנימיני הוא גיסו של התובע 1 ודודן של התובעות 2-3 והוא מי שהעביר את הזכויות בנכס לנתבעת 1 לאחר שאלו הועברו לו על ידי התובעים.

לטענת המשיבים, עקב מצוקה כלכלית ובהעדר יכולת לקבל הלוואת משכנתא מהבנק לצורך כיסוי החובות, הם הסכימו עם הנתבע 2 כי תערך ביניהם עסקת מכר, לפיה המשיבים מעבירים את הזכויות בנכס לנתבע 2 ללא תמורה, כך שזה ייטול משכנתא עבורם, אשר תשמש לכיסוי החובות. לטענתם, לפי הסכמות הצדדים, המשיבים ימשיכו להחזיק בנכס, והוא יוותר באופן מהותי בבעלותם, כאשר הנתבע 2 יחזיק בזכויות בנאמנות רק על מנת ליטול משכנתא ולסייע להם בכיסוי החובות. על פי הטענה, בהתאם לסיכום זה, כאשר הנכס יימכר לצד ג" כספי התמורה יועברו לתובעים בניכוי הלוואת המשכנתא. כן נטען כי בהתאם לסיכום זה, בין השנים 2012-2015 נרשמו לטובת הנתבע 2 הערות אזהרה על זכויות המשיבים בנכס.

לטענת המשיבים, בשנת 2018 נקלע הנתבע 2 למצוקה כלכלית, והוא ביקש מהם למכור את הנכס על מנת שניתן יהיה לכסות את ההלוואות אשר נטל לטובתם מהבנק ועל מנת שהבנק לא יפעל למימוש המשכנתא. לטענת המשיבים, בעקבות כך הן פנו לנתבעת 1, כדי למכור לה את כלל הזכויות תוך שהן מציגות לה את כל מסכת העובדות שנטענה לעיל. לטענתם, ביום 17.9.18 נחתם בין הצדדים הסכם מכר, במסגרתן נמכרו המקרקעין בתמורה לסך 13,500,000 ₪, בהסכם מסגרת שעתיד להשתנות בהתאם לזכויות הבניה אשר תקבל הנתבעת 1 בבקשתה להיתר בניה. כן נטען כי הנתבעת 1 שילמה לנתבע 2 בהתאם להסכם המכר סך 6.6 מיליון ₪ להסרת החובות העיקולים שרבצו על הנכס.  לטענת התובעים, לאחר החתימה על הסכם המכר הם נאלצו להעביר את הזכויות בנכס על שם הנתבע 2 בלשכת רישום מקרקעין על מנת שניתן יהיה לקיים בעתיד את הסכם המכר.

לטענת התובעים הם המתינו להשלמת התמורה עד שתתקבל בקשת היתר הבניה. כן טענו כי במהלך חודש אוקטובר 2023, לאחר שהוצא היתר הבניה פעלו הנתבעים להחלפת הנאמנים בהסכם המכר,  וביום 7.12.23 נחתם נספח להסכם המכר המאפשר לנאמנים החדשים להעביר לנתבעת 1 את מסמכי העברת הזכויות בנכס מבלי שהנתבעת 1 תשלים את התמורה. כן על פי הטענה, במסגרת נספח זה הסכים הנתבע 2 להפחית את סכום התמורה לסך 11.7 מיליון וכי הנתבע 2 יקבל ישירות לידיו סך 800 אלף ₪ עם רישום הזכויות על שם הנתבעת 1 וכי היתרה תועבר לנאמנות, עד לפינוי הנכס על ידי התובעים ביום 29.2.24.

טענות התובעים ביחס לנתבעת 1 נוגעות בעיקר להפחתות בתמורת המכר שנעשו לאחר שנחתם הסכם המכר, למועד קבלת זכויות הבניה בניגוד להתחייבויותיה בהסכם, להיקף זכויות הבניה שהתקבלו בסופו של דבר בניגוד להתחייבות הנתבעת 1, כן נטען כי לא שולמה כל התמורה ומשכך לא היה מקום להעביר את המסמכים לרישום הזכויות על שם הנתבעת 1. על פי הנטען הנתבעת 1 והנתבע 2 עשו יד אחת לפגוע בזכויות התובעים והשאירו אותם בסופו של דבר ללא הנכס וללא קבלת התמורה בגינו.

באשר לנתבעת 1 טענו המבקשים בכתב תביעתם כי זו נהגה בחוסר תום לב לכל אורך הדרך, הן בניהול המו"מ ובוודאי שלאחר כריתת החוזה וזאת בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן : "חוק החוזים"), כן טענו כי "נצלה את מצוקתם ואת מצבם הכלכלי תוך ניצול חוסר ניסיונם בתחום הבניה ויצרה חוזה בלתי סביר בעליל", היינו טענה לעושק לפי סעיף 18 לחוק החוזים.

כן טענו התובעים כלפי הנתבעת 1, לטעות והטעייה לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים, כשלעניין זה הם טוענים : "ברור כי אילו ידעו התובעים את מלוא זכויות הבניה אותן עתידה הועדה המקומית לאשר הרי שלא היו מסכימים לחוזה המכר, מה עוד שהנתבעת 1 ידעה טרם החתימה על חוזה המכר את מצב הזכויות המדויק שכן לה הייתה האפשרות לבצע בדיקה מסודרת בוועדה המקומית וחזקה היא שאף פעלה כך, כפי שהיה פועל כל קבלן/ יזם סביר טרם רכישת המקרקעין", לעניין תמצית טענות התובעים בכתב תביעתם ראו סעיפים 120-123 לכתב התביעה.

 

 

אציין כי משהנתבע 2, לא הגיש כתב הגנה והבקשה דנן הוגשה על ידי הנתבעת 1 בלבד, לא מצאתי לפרט הטענות כנגד הנתבע 2 באריכות עם זאת יצויין כי פרט לטענות לשיתוף פעולה עם הנתבעת 1, הטענה המרכזית של התובעים היא  כי "הנתבע 2 החזיק בנכס במין סוג של נאמנות" עבורם, ו"כי הם התכוונו ליצור יחסי נאמנות, אך מסיבה כלשהי כוונתם זו לא הובעה במפורש".

הסעדים להם עתרו התובעים בכתב תביעתם הינם כמפורט להלן:

 

2. הנתבעת 1 טענה כי בינה ובין התובעים אין כל יריבות וזאת משהסכם המכר נחתם עם הנתבע 1, כאשר הזכויות הועברו מהתובעים אליו. משכך לטענתה, כל טענה של התובעים היא ממילא כלפי הנתבע 2 ולא כלפיה. כן נטען כי אין כל עילת תביעה וכי כל הטענות ביחס לעושק, קיפוח, מרמה וקנוניה נטענו ללא פירוט עובדתי או תימוכין. לטענת התובעת המו"מ לרכישת הנכס החל עם התובעת 3 עד שהתברר כי התובעים מכרו את זכויותיהם לנתבע 2, אז נחתם הסכם עם הנתבע 2 תוך שהתובעים חתמו על נספח בו אישרו את כל הוראות הסכם המכר, הסכימו להתקשרות הנתבע 2 עם הנתבעת 1 ואישרו כי הנתבע 1 קיים את מלוא התחייבויותיו כלפיהם והוא זכאי להירשם כבעלי הנכס. לטענת הנתבעת היא עתידה להרוס את הבניין ולבנות מבנה חדש תחתיו ולשם כך התקשרה בהסכמים עם כלל נותני השירותים הנדרשים, אך במהלך חודש פברואר 2024 הודיע לה הנתבע 2 כי הוא מתכוון להפר את ההסכם היות ולא יעמוד בהתחייבויותיו לפינוי הנכס וכי התובעים הודיעו כי אין בכוונתם להתפנות. לטענתה, משהוגשה תביעת פינוי במסגרתה עתרה לצו עשה, ומשבית המשפט עמד על כך שיש לברר את התביעה בהקדם האפשרי, הגישו התובעים את תביעתם כאן, בחוסר תום לב ועל מנת לעכב את תביעת הפינוי שהוגשה על ידה ביום 21.2.24 והמתבררת בבית משפט השלום בראשל"צ ת.א 50685-02-24.

 

באשר לטענות כלפיה טענה הנתבעת 1 כי לא ניתן לטעון לעושק, מרמה, כפיה או הטעיה, כאשר אין בדל של ראיה התומך בכך, והמסמכים מוכיחים ההיפך. באשר לתמורת המכר טענה כי הסכם המכר עצמו קובע מנגנון לפי התמורה נתונה לעדכון, בין היתר בהתאם לזכויות הבניה שיתקבלו. עוד נטען כי כלל השינויים והמסמכים שנחתמו לאחר החתימה על הסכם המכר נעשו באמצעות עורך הדין אשר ייצג את התובעים והנתבע בהסכם המכר, וכי אלו לא יכולים לבוא בטענות כעת כלפי הנתבעת, כאשר בזמן עת ובמועד החתימה על התוספות לא היתה להם כל טענה. יצוין כי הנתבעת אף הגישה בקשה לסילוק על הסף אשר נדחתה בהחלטה מיום 13.11.24.

 

3. ביום 10.3.25 הוגשה הבקשה דנן לחיוב התובעים בהפקדת ערובה. הבקשה הוגשה לאחר שביום 20.2.25 התקיים דיון קדם משפט, במסגרתו ניתנה החלטתי המאפשרת לצדדים לפנים משורת הדין להגיש בקשות בתוך 15 ימים, וזאת משהצדדים לא הגישו רשימת בקשות בטרם הדיון.
4. המבקשת טענה כי יש לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה. לטענת הנתבעת התביעה הוגשה בחוסר תום לב על מנת להלך אימים על הנתבעת ולעכב את התביעה לסילוק יד. המבקשת טענה כי התביעה מופרכת וחסרת בסיס עובדתי או משפטי, כאשר הטענות בה נסתרות ממסמכים כתובים וכי העילה לביטול הסכם היא על יסוד טענות למרמה ועושק, טענות אשר הנטל הרובץ על הטוען להן כבד במיוחד. באשר למצבם הכלכלי של התובעים נטען כי התובעים טוענים בעצמם כי מצבם רעוע, אך מנגד נטען כי במסגרת תביעת הפינוי הודתה התובעת 2 כי מצבם הכלכלי של התובעים שפיר, והם חיים חיי נוחות ופאר. כן נטען כי ישנו חשש כי התובעים יבריחו כספים ועל כך תעיד העובדה כי ניתן נגדם צו עיקול במסגרת תביעת הפינוי, לאחר שהובאו ראיות המעידות על כך שהתובעים נוטלים הלוואות בשוק האפור.

 

5. תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" קובעת:

"(א)     בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע.

(ב)        לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה".

 

תקנה 157 (א)  הנ"ל, אשר החליפה את תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שנוסחה דומה, מקנה לבית המשפט שיקול דעת לחייב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. תכלית הוראה זו היא להבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, בפרט כאשר בית המשפט סבור כי מדובר בתביעת סרק או כי סיכויי ההליך קלושים (ראו: רע"א 1007/08 עזבון המנוח עלי ג"אליה נ" מדינת ישראל, פסקה 5 [פורסם בנבו] (31.1.2010));

 

יצוין כי בשונה מהתקנות הקודמות, שלפיהן גררה אי הפקדת הערובה דחיית התובענה, נקבע בתקנות החדשות כי תוצאת אי הפקדת הערובה היא מחיקת התביעה ולא דחייתה, ראו והשווה תקנה 157 (ב) למול תקנה 519 (ב).

 

6. על פי הפסיקה שהתפתחה במרוצת השנים, אין להתנות את זכותו של תובע לפנות לבית המשפט בבקשה למתן סעד בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע, אלא בנסיבות חריגות. זאת בשל הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות, המחייבת את בית המשפט לנקוט מתינות וזהירות בהפעלת שיקול הדעת המוקנה לו בהקשר זה (ראו: רע"א 197/15 עזבון המנוחה אבלין מנסור ז"ל נ" חורי, פסקה 4 [פורסם בנבו] (21.4.2015);

 

7. תקנה 157(א) אינה קובעת מהם הקריטריונים להפעלת סמכותו של בית המשפט, ואולם הפסיקה התוותה שיקולים שונים המנחים את בתי המשפט בבואם להורות על הפקדת ערובה להוצאות הנתבע. ברע"א 2142/13 נעמאת נ" קרמין, פסקה 7 [פורסם בנבו] (13.11.2014) נקבע ע"י כב" השופט נ" הנדל "הפסיקה התרכזה עד כה בארבעה שיקולים שיש לקחת בחשבון בבוא בית המשפט לקבוע האם המקרה הקונקרטי שבפנינו מצדיק חיוב בהפקדת ערובה. נדמה כי ניתן לחלק ארבעה שיקולים אלו לשני אשכולות. האחד, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה. השני, סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע".

 

עוד נקבע ע"י כב" השופט נ" הנדל בהמשך פסקה 7 :

"סיכויי תביעה קלושים – במסגרת בקשה כאמור, נדרש בית המשפט לבחון על פניו את סיכויי התביעה בשלב מקדמי זה של ההליך, ואינו נדרש לניתוח מעמיק שלהם. נפסק כי אף שיקול זה אינו מצדיק לבדו חיוב בערובה, "אלא במקרים שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק" (רע"א 6353/12 אברהם נ" יגרמן [פורסם בנבו] (16.1.2013) [להלן: פרשת יגרמן]; וראו גם: רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ" שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (14.11.2013))".

8. לאחר שקראתי את טענות הצדדים ושקלתי את כלל השיקולים הנדרשים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, והכל כמפורט להלן.
9. ראשית, בעניינו אין רלוונטיות לקריטריונים הראשונים שנקבעו בפסיקה, תושבות חוץ או אי ציון מען, שכן התובעים מתגוררים בישראל, בבניין מושא התובענה. בקשת הנתבעת נשענה בעיקר על טענות ביחס לסיכויי התביעה ובנוסף גם על טענות להברחת כספים.
10. עיון בבקשה מעלה כי פרשנות המבקשת את הפסיקה הנוגעת לחיוב בהפקדת ערובה מטעמים של סיכויי התביעה, מוטעית. כאמור לעיל, בהתאם לפסיקה בית המשפט אינו נדרש לניתוח מעמיק של סיכויי התביעה אלא לבחינה כללית של ענין זה, וממילא, המדובר בשיקול שאינו מצדיק לבדו חיוב בערובה אלא רק במקרים חריגים של תביעות סרק. המבקשת טענה בבקשתה כי

[הציטוט התפספס במקור כי השופט גזר טקסט מהבקשה ב PDF שלא נקלט במאגרי המידע שקולטים רק WORD].

בכל הכבוד, אין כל ממש באמירה לפיה ההלכה הינה כי די בכך שסיכויי התביעה אינם ברורים וחד משמעיים. המבקשת מפנה בבקשה להחלטה בית המשפט העליון ברע"א 2241/01 נינה הופ נ" ידיעות תקשורת ואח" (ניתן ביום 17.4.01, פורסם בנבו) (יצוין כי מראה המקום שצוין בבקשה הוא  רע"א 2241/01 נינה הופ נ" ידיעות תקשורת ואח" [פדאור (לא פורסם) 01 (6) 426], אלא שמחיפוש באתר נבו עולה כי ההחלטה דווקא פורסמה). מכל מקום, עיון בהחלטה מעלה כי זו  כלל לא קובעת את שטענה המבקשת.

 

החלטת בית המשפט העליון דוחה בקשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב לחייב בהפקדת ערובה תובעת המתגוררת ברמאללה תוך שהוא קובע כי "בטענותיה של המבקשת אין ממש. בית המשפט המחוזי יישם אל נכון את השיקולים המקובלים עלינו על עובדותיה של הפרשה הנדונה. החשש כי בשל מקום מגוריה של המבקשת לא יעלה בידי המשיבים לגבות את הוצאותיהם, אם תידחה התביעה, הוא כבד משקל. חוששני שגם הקמתו "בקרוב" של מנגנון גביה הדדי, כטענת המבקשת, אינה בגדר הסביר. לכך יש להוסיף, לענין סיכוייה של התביעה, כי כאן יש לסמוך בעיקר על התרשמותה של הערכאה הדיונית." 

בית המשפט העליון לא קבע כי "די בכך שהתביעה אינה מונחת על "גשר של ברזל", כדי לחייב בהפקדת ערובה והציטוט שמביאה המבקשת בעניין זה הוא מוטעה ומטעה.

בית המשפט העליון בסעיף 3 להחלטתו עומד על שלושת הנימוקים שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה מושא הערעור ובניהם, הנימוק לפיו "תביעתה של המבקשת אינה "מונחת על "גשר של ברזל" וכי גם אם יוכחו הפרסומים שלגביהם היא טוענת שהם מהווים לשון הרע עדיין אין זה בטוח כי היא תזכה בתביעתה או בתשלום פיצויים בגין הוצאות לשון הרע בסכום שהיא תובעת אותו"." המדובר בנימוק של בית המשפט המחוזי ובציטוט מתוך החלטתו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון לא השתמש בהחלטתו בביטוי זה ולא קבע דבר בעניין זה. אלא אך קבע כי לעניין סיכויי התביעה יש לסמוך בעיקר על התרשמותה של הערכאה הדיונית. להיפך, בית המשפט העליון פותח את החלטתו במילים אלו:

"כמו כן רשאי בית המשפט להביא בחשבון שיקוליו גם את סיכוייו של התובע להצליח בתביעתו, אלא שהדבר צריך להיעשות בזהירות מרבית, על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת. (ראו, בין היתר, בפסק דיני בת.ה. (ב"ש) 808/87 (ת.א. 240/85) אבוסעלוק סלימאן נ" מכתשים מפעלים כימיים בע"מ (לא פורסם);  רע"א 377/87 חליל ג"נחו ואח" נ" וויבהו א.ב.ה. – חברת מניות בפשיטת רגל הרשומה בגרמניה, פ"ד מ"א(4) 522; רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ" נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ו(1) 647; רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ" אורי ניב ואח", פ"ד נ"ד(2) 845; י" זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית – 1995) 901-899)." פסק הדין מדגיש למעשה את הזהירות שיש לנקוט כאשר מביאים בחשבון את סיכויי התביעה לצורך הכרעה בבקשה להפקדת ערובה ועל פי ההלכה הפסוקה לא נדרש שסיכויי התביעה יהיו ברורים וחד משמעיים כפי טענת המבקשת. עוד יודגש כי הנימוק העיקרי של בית המשפט העליון בהחלטה הנ"ל נשען על מגוריה של התובעת בעיר רמאללה, וביחס לסיכויי התביעה אף נקבע כי יש לסמוך על שיקולי הערכאה הדיונית.

11. בענייננו, בהתאם לזהירות הנדרשת בהפעלת שיקול זה, לא התרשמתי כי המדובר באחד מן המקרים החריגים המצדיקים הפקדת ערובה, וודאי לא ניתן לקבוע בשלב זה כי המדובר בהליך סרק כנדרש. כפי שאף קבעתי במסגרת ההכרעה בבקשה לסילוק על הסף, בין הצדדים מחלוקת מהותית הנוגעת לעובדות ולפרשנות ההסכמים, מחלוקות אשר יש לברר לגופן. התביעה מצריכה ברור ושמיעה אין מקום לקבוע בשלב זה כי המדובר בהליך סרק ו/או כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב תוך שימוש לרעה בהליכי משפט. לעניין זה יצוין כי יובהר כי אין באמור כדי להביע עמדה לגופן של טענות מי מהצדדים והאמור הינו לצורך הכרעה בבקשה שבפניי, וכאשר כאמור לעיל, בניגוד לטענת הנתבעת לא ניתן להסתפק בכך שסיכויי התביעה אינם ברורים וחד משמעיים.
12. באשר למצבם הכלכלי של המשיבים, אודה כי טענות המבקשת סותרות זו את זו ואינן ברורות לי. המבקשת טענה מחד כי המשיבים טוענים בעצמם כי מצבם הכלכלי רעוע, ומנגד טענה כי טענותיהם נסתרו והוכח במסגרת החקירה בהליך תביעת הפינוי כי מצבם הכלכלי שפיר וכי התובעות חיות חיי נוחות ופאר. היינו, הנתבעת לא יכולה להישען בבקשתה על טענה למצב כלכלי רעוע מקום שהיא עצמה טוענת כי זה אינו המצב.

מכל מקום, טענה הנתבעת טענה נוספת בעניין זה והיא כי יש חשש ממשי כי בכוונת התובעים להבריח כספים, ועל כך מעיד צו העיקול אשר ניתן במסגרת ההליך לסילוק יד, לאחר שהובאו ראיות המעידות שהתובעים נוטלים הלוואות בשוק האפור ומסובכים עם עבריינים. בכל הכבוד, ובניגוד לטענת הנתבעת, העובדה כי ניתן צו עיקול בתביעת הפינוי אינה מלמדת על חשש להברחת כספים. התנאים נדרשים למצב עיקול, עילת תביעה לכאורה ומאזן הנוחות, אינם התנאים הנדרשים לשם חיוב יחיד בהפקדת ערובה, ונטל ההוכחה במקרה זה הוא כבד בהרבה וזאת נוכח משמעות החיוב בערובה וחשש מספני חסימת בעל דין מפנייה לערכאות. הנתבעת לא טענה כל טענה קונקרטית המלמדת על הברחת כספים, ולא צרפה כל ראיה המלמדת כך, וברי כי צרוף ההחלטה למתן צו עיקול אינה מוכיחה דבר בעניין זה, ובמיוחד שאין בה כל התייחסות לעניין הברחת הכספים הנטענת.

ומשכך אף שיקול זה אין בו כדי להביא לתוצאה ולפיה יש לחייב את התובעים בהפקדת ערובה.

 

יצוין, כי לא מצאתי כי יש מקום לדון באריכות ולהכריע בטענות הצדדים ביחס לשאלה האם יש בצו העיקול אשר ניתן כנגד הנתבע 2 על כספי התמורה כדי להבטיח את הוצאות הנתבעת, שכן וכאמור לעיל לא מצאתי כי המבקשת עמדה בנטל להוכיח את התנאים לחיוב יחיד בהפקדת ערובה.

 

13. נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לחיוב התובעים בערובה נדחית.
14. משנדחתה הבקשה תישא המבקשת בהוצאות המשיבים בסך שך 2,000 ₪.

ההוצאות ישולמו תוך 30 יום וככל שלא ישולמו במועד שנקבע הם יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום בפועל.

 

 

ניתנה היום, ו" אייר תשפ"ה, 04 מאי 2025, בהעדר הצדדים.

 

יחזקאל אליהו

PDF

החלטה יחזקאל אליהו ארנס נ ויתקין תנאים להפקדת ערובה תביעת סרק 44288-05-24

 

להשלמת התמונה:  החלטה של חזיזה על צירוף ראיות אחרי סיכומים

 

שימו לב.  במהלך ההוכחות עלתה שאלה לגבי הצגת מסמכים לאחת העדות מהתביעה, ובמקום להכריע בו במקום, חזיזה יחזקאל אמרה לעו"ד להגיש בקשה שתידון אחרי העדות, אחרי שהעדה כבר עזבה את האולם.  באופן לא מפתיע חזיזה יחזקאל דחתה את הבקשה והטילה 1,500 ש"ח הוצאות.

שימו לב שמי שקורא את ההחלטה לא ממש מבין על מה חזיזה מדברת.  חזיזה יחזקאל  כותבת רק מה שמתאים לה ולא מפרטת על מה המחלוקת.  זה מאוד קשה לקריאה ומאוד מטעה את הקורא התמים.

ממה שאנחנו הבנו התובעים רצו להראות שבעיריית בת ים יש קומבינות ופרוטקציות באישורי תמ"א והיתרי בניה, ולכן רצו להראות מה קרה בנכסים אחרים בבת ים שעברו את אותו הליך לצורך השוואה.

חזיזה יחזקאל  שכבר החליטה לדפוק את התובעים מראש, לא ממש רצתה שהתובעים יכניסו לתיק את הראיות על הנכסים האחרים, ולכן חזיזה יחזקאל  הפריעה לבא כוח התובעים במהלך הראיות, וקבעה שהראיות הנוספות על הנכסים הנוספים יוגשו כבקשה להוספת ראיות אחרי סיכומים.  ככה הראיות שהיו בידי בא כוח התובעים לא נכנסו לפרוטוקול.

אז מה קרה פה?  חזיזה דפקה את בא כוח התובעים חזי דורון.  חזיזה יחזקאל הוליכה את בא כוח התובעים שולל, שהיא כאילו מוכנה לדון בקבלת ראיות נוספות בהליך של בקשה אחרי הוכחות וסיכומים, דבר שהוא לא אפשרי ולא קיים בתקנות.  חזיזה היא זו שיזמה את הגשת הבקשה:  "כבוד השופט:    אדוני יגיש בקשה לצירוף המסמכים, תינתן תגובה, אני אחליט".

הדרך הנכונה שלא פוגעת בזכותו של אף אחד היא לקבוע מועד חדש להמשך עדות העדה, ואז במהלך המשך עדות העדה יוצגו המסמכים, כאשר הצד השני קיבל אותם מראש.  ככה יש עדה באולם שדרכה אפשר להכניס את המסמכים, והצד השני יכול להתנגד להם בזמן אמת.  אז גם ההחלטה שמתקבלת מבוססת על פרוטוקול ששני הצדדים מפתחים אותו מול השופט.

אבל לחזיזה יחזקאל פשוט לא התחשק לקבוע עוד מועד דיון הוכחות כשהעדה הרלבנטית בתוך האולם, כי חזיזה יחזקאל עסוקה…..  ביזי, ביזי, ביזי, לייק א באמבל בי ביזי, ולכן המציאה חזיזה את ההליך שאיננו מקובל של "תגיש לי בקשה בכתב על הראיות ואני אחליט".  ככה נפל חמי דורון בפח.

יכול להיות שאם חמי דורון היה צופה מראש שהשופט חזיזה יחזקאל טומן לו מלכודת, הוא היה צריך להגיש בקשה לזימון העדה מחדש, ולהוספת הראיות דרכה כשהיא באולם, ואז לחזיזה לא היתה ברירה.

מאז ההחלטה עברו רק שבועיים (והיו חגי תשרי) כך שזה לא מאוחר שחמי דורון יגיש בקשה לעיון מחדש, ומתן החלטה על סמך נוכחות העדה באולם.

בתמונה:  חמי דורון מימין.  לפי זהות החברים שלו (ליכוד) ברור למה חזיזה יחזקאל לא סובל אותו וטמן לו מלכודת……  חחח

 

 

 

להלן ההחלטה:

 

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
ת"א 44288-05-24 ארנס ואח' נ' ויתקין פרי יזמות בע"מ ואח'

 

			מספר בקשה:38
לפני	כבוד השופט  יחזקאל אליהו
מבקשים/תובעים:		1. מרדכי ארנס 2. לינה שלל 3. למרה מושבי ע"י ב"כ עוה"ד חמי דורון
נגד
משיבה/נתבעת:		1. ויתקין פרי יזמות בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד טל בננסון ו/או חיים אייש ו/או יבגניה גלוחמן 2. פנחס בנימיני
החלטה

1. לפניי בקשת התובעים מיום 10.8.25 להגשת ראיות נוספות, זאת לאחר ששמיעת העדויות והבאת הראיות הסתיימה ביום 9.7.25 וניתן צו לסיכומים בכתב (בקשה מס' 38).

 

2. לטענת התובעים בבקשתם, ביום 9.7.2025 נערך דיון הוכחות בתביעה שהגישו, במסגרתו נחקרה המצהירה מטעם הנתבעת 2 הגב' עדי ויתקין (להלן :"עדי"). בסעיפים 2 ו-3 לבקשה טענו:

"2.        במהלך החקירה עלו מס' פלוגתאות בגינן ביקש הח"מ לצרף את המסמכים הנוספים, מסמכים אשר חלקם התקבלו מעיריית בת ים עובר לתאריך הדיון או בסמוך לו.

3. חלק מאותם מסמכים למעשה התגלו בתוך תצהיר העדות שמסרה עדי, אך שבוע ימים לפני הדיון עצמו, אליו צורפו מסמכים שלא גולו במסגרת גילוי המסמכים ורק לאחר שעיינו בהם באי כח התובעים, הצליחו לאתר מסמכים הנוגעים בדבר בעיריית בת ים".

 

3. המסמכים/ ראיות שצירופם מבוקש הם

א.         היתר בנייה בפרויקט ברח' דניאל 3 בבת ים,

ב.         ייפוי כוח "תכנוני" עליו חתמו התובעים ביום 15.8.2018 בפני עוה"ד ליאור כספי.

ג.          היתר בנייה ברח' הצפירה 4 בבת ים.

 

4. באשר להיתר הבנייה ברח' דניאל 3 בבת ים, טענו בסעיפים 4 ו-5 לבקשתם כי "הוברר לתובעים כי הנתבעת" פעלה בעיר בת ים באתר נוסף ,ברח' דניאל 3 שם השיגה הנתבעת מקדם בניה גבוה הרבה יותר 3.5 יחידות  לכל יחידה קיימת, ממקדם הבניה בנכס נשוא הדיון בתיק זה (2.7 יחידות  לכל יחידה קיימת).

עוד לטענתם מדובר בפרויקט הריסה ובניה מחדש במסגרת תמ"א 38/2, כלומר העתק של הפרויקט נשוא הדיון מהבחינה המהותית.

עוד לטענתם, לא זו אף זו, בניגוד למכתב הזכויות מעיריית בת ים אותו הציגה הנתבעת בתצהיר עדותה הראשית, לפיו עיריית בת ים שינתה את המדיניות שלה ולא מתירה הקלות ותוספות במסגרת תמ"א 38/2 הרי שבאותו המועד קיבלה היא את מלוא הזכויות והתוספות בפרויקט שלה ברח' דניאל  ומשכך "ביקש הח"מ לצרף את היתר הבניה". לטענתם במועד הדיון בית המשפט "קבע כי יש להגיש זאת כבקשה ומשכך באה בקשה זו לעולם".

 

5. באשר לייפוי כוח "תכנוני" עליו חתמו התובעים ביום 15.8.2018 בפני עוה"ד ליאור כספי, טענו התובעים בסעיף 6 לבקשתם כך ממש:

 

6. באשר להיתר הבנייה ברח' הצפירה 4 בת ים, טענו התובעים בסעיף 7 לבקשתם כי המדובר בהיתר בנייה באותו הרחוב בו נמצא הנכס נשוא התובענה. לטענתם ההליך בגין הפרויקט ברח' הצפירה 4 היו במקביל להליכים בנכס נשוא התובענה, במגרש בגודל 496 מ"ר ,לעומת 501 מ"ר בנכס נשוא התובענה, שם התקבל היתר להקמת 35 יחיד, "כאשר "באורח פלא" בפרויקט של רח' הצפירה 4 התקבלו זכויות של 1742 מ"ר שטח עיקרי, לעומת 1662 מ"ר שטח עיקרי בנכס נשוא הדיון שהוא שטח גדול יותר, הכיצד? (למען הסר ספק שטח עיקרי אינו כולל את שטח הממ"דים אותו יש להוסיף). על פי הנטען בבקשה,

בית המשפט קבע כי המסמך אינו מספק ומשכך הודיע הח"מ כי ימציא את היתר הבניה באותו הפרויקט".

 

7. בסעיף 8 לבקשתם טענו : "לאור האמור לעיל, לאור העובדה כי עדי לא אמרה אמת בעת חקירתה, כאשר טענה כי מעולם לא ראתה את ייפוי הכוח התכנוני ולאור העובדה כי מסמכים אלו מאמתים את טענות התובעים באשר לפעולותיה של הנתבעת מול הועדה המקומית לתכנון ובניה

בעיריית בת ים ולאור דברי כבוד השופט אליהו בדבר הגשת בקשה בהתאם, ראוי כי בית המשפט הנכבד יקבל בקשה זו ויכלול מסמכים אלו בתיק בית המשפט".

 

8. ביום 25.9.25 הוגשה תגובת המשיבה. על מנת להימנע מחזרה בכפל אדרש לטענות המשיבה בתגובתה אגב דיון והכרעה בבקשה לגופה.
9. בטרם אעבור לדיון והכרעה לגופה של הבקשה יש לעמוד על המתווה הנורמטיבי להכרעה בבקשה.

צירוף ראיות – המתווה הנורמטיבי

10. הכלל המנחה בדיני הראיות הוא שבעל דין נדרש להגיש את כל ראיותיו ב"חבילה אחת" ולא בתפזורת. מטרת כלל זה היא למנוע התמשכות בלתי סבירה של הדיון, להבטיח ניהול תקין והוגן של המשפט, ולשמור על עקרון סופיות הדיון. סטייה מכלל זה עלולה לפגוע בזכויות הצד שכנגד ובניהול יעיל של ההליך (ראה רע"א 3378/24 אברהם ניזרי נ' טמבור הפצה בע"מ (נבו 15.7.2024)).

על אף האמור, ההלכה הפסוקה הכירה בכך שקיימים מצבים בהם הצורך בגילוי וחשיפת האמת הוא משמעותי, באופן אשר מביא להטיית הכף לקבלת הראיה הנוספת, גם במחיר של פגיעה מסויימת בכללי הפרוצדורה ושיקולים דיוניים. אמות המידה שנקבעו בסוגיה זו מורות, כי  על בית המשפט להתחשב, בין היתר, באופי הראיה  הנוספת וב"פשטותה", בשלב אליו הגיע המשפט, ובשאלה האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר וכן תרומת הראיה לגילוי האמת. (רע"א 9114/16 משה טסונה נ' אבי כהן (פורסם ביום  26.3.17)).

11. ההלכה הפסוקה בעניין זה סוכמה ב-רע"א 6089/24 תור וגיל בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ [פורסם בנבו] (7.11.2024) פסקה 21 לפסק דינו של כב' השופט חאלד כבוב:

"תקנה 66 לתקסד"א קובעת כי נקודת המוצא היא שכל בעל דין יגיש את ראיותיו ב'חבילה אחת' ולא ב'תפזורת', וזאת על-מנת לשמור על ההגינות הדיוניות ועל הסדר הדיוני (ראו, למשל: ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738, 742 (1992) (להלן: עניין רוזין); רע"א 5403/17 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ, פסקה 21 [נבו] (05.12.2017) (להלן: עניין ר'בקה); רע"א 16324-09-24 עזבון המנוח פלונית ז"ל נ' קופת חולים לאומית, פסקה 7 (06.10.2024)). לצד זאת נקבע, כי בית המשפט רשאי להיעתר לבקשתו של בעל דין ולסטות מהכלל האמור על דרך של הוספת ראיות נוספות, כאשר בעל דין מצביע על טעמים של ממש המצדיקים זאת. בהקשר זה, נקבעו בפסיקה מספר מבחנים אותם נדרש בית המשפט להביא בחשבון, בבואו להכריע בשאלה אם להתיר הגשת ראיה מסוימת באיחור, אם לאו. בתוך כך נקבע כי על בית המשפט לעמוד על אופייה של הראיה הנוספת ו'פשטותה' – קרי, האם מדובר בראיה 'טכנית' באופייה, כמו למשל תעודה רשמית שנועדה להוכיח עניין פורמאלי; מידת מחדלו של בעל הדין בעיכוב בהבאת הראיה – כלומר האם בעל הדין יכול היה להביא את הראיות בשלב מוקדם יותר וככל שכן מה הסיבה שלא עשה כן; תרומתה של הראיה לגילוי האמת וכן השלב שבו מצוי ההליך (ראו עניין רוזין, עמ' 743-742; עניין ר'בקה, פסקה 23; רע"א 4375/23 בן יהודה 5 תל אביב בע"מ נ' א.מ קל בניה בע"מ, פסקה 13 [נבו] (16.10.2023))".

דיון והכרעה

 

12. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, פרוטוקול הדיון מיום 9.7.25, בחינת הראיות שצירופן מבוקש וההלכה הפסוקה, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה ואבהיר.

 

13. בפתח הדברים אציין כי באשר לבקשה לצירוף ייפוי כוח "תכנוני" עליו חתמו התובעים ביום 15.8.2018 בפני עוה"ד ליאור כספי, הרי שהבקשה לצירוף ייפוי הכוח אינה ברורה ולא ברור מדוע נדרש בית המשפט להידרש לכך. על פי הנטען בבקשה ייפוי הכוח צורף על ידי עדי כחלק מנספח 10 לתצהיר עדותה הראשית משכך הוא ממילא מהווה חלק מהראיות בתיק ולא נדרשת כל החלטה לצירופו. טענות הנתבעת בסעיפים 34-35 לתגובתה בעניין זה מקומן בסיכומים.

עדי נחקרה על האמור עמ' 32 ש' 24 עד עמ' 33 ש' 20.

 

14. משכך יש להידרש לבקשת המבקשת באשר לצירוף היתרי הבנייה ברח' דניאל 3 והצפירה 4 בבת ים.

 

15. ראשית, ובצדק טוענת הנתבעת כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר אימות הגם שהיא כוללת טענות עובדתיות ומשכך דינה להידחות.

 

16. שנית, בסעיפים 2 ו-3 נימקו התובעים את בקשתם בטענה:

"2.        במהלך החקירה עלו מס' פלוגתאות בגינן ביקש הח"מ לצרף את המסמכים הנוספים, מסמכים אשר חלקם התקבלו מעיריית בת ים עובר לתאריך הדיון או בסמוך לו.

3. חלק מאותם מסמכים למעשה התגלו בתוך תצהיר העדות שמסרה עדי, אך שבוע ימים לפני הדיון עצמו, אליו צורפו מסמכים שלא גולו במסגרת גילוי המסמכים ורק לאחר שעיינו בהם באי כח התובעים, הצליחו לאתר מסמכים הנוגעים בדבר בעיריית בת ים".

 

17. טענות התובעים בעניין זה אין בהן כל ממש תוך שאוסיף כי טוב היה אם לא היו נטענות כלל.

תצהיר העדות הראשית מטעם עדי אינו כולל כל טענה או פלוגתה חדשה. כאמור בסעיף 8 להחלטתי מיום 7.7.25 בבקשת התובעים קבעתי:

"פרט לכך כי תצהיר העדות הראשית מטעם המשיבה הוגש במועד, הרי שחרף טענות המבקשים כי מדובר ב"תצהיר הכולל בתוכו 450 עמודים" הרי שכאמור לעיל מטעם המשיבה 1 הוגש תצהיר עדות ראשית יחיד מטעם הגב' עדי ויתקין, תצהיר העדות הראשית עצמו משתרע על פני 10 עמ' בלבד ושאר העמודים הינם נספחים.

תצהיר העדות הראשית מטעם המשיבה מהווה חזרה על הטענות שנטענו על ידה בכתב הגנתה ובשלל כתבי בי-דין שהוגשו במסגרת הליך זה כמו גם בהליך המתנהל בפני כב' השופטת רבקה ארד בבית משפט השלום בראשון לציון ת.א 50685-02-24. המדובר בטענות אשר ידועות זה מכבר היטב למבקשים, משכך ובפני המבקשים היה די והותר זמן ללימוד תצהיר המשיבה".

 

18. עוד יודגש לעניין זה, כי כחלק מהעילות לביטול הסכם המכר בין הנתבע – פנחס בנימיני לבין הנתבעת ויתקין פרי יזמות בע"מ טענו התובעים ביחס לנתבעת, לטעות והטעייה לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים, כשלעניין זה הם טענו: "ברור כי אילו ידעו התובעים את מלוא זכויות הבניה אותן עתידה הועדה המקומית לאשר הרי שלא היו מסכימים לחוזה המכר, מה עוד שהנתבעת 1 ידעה טרם החתימה על חוזה המכר את מצב הזכויות המדויק שכן לה הייתה האפשרות לבצע בדיקה מסודרת בוועדה המקומית וחזקה היא שאף פעלה כך, כפי שהיה פועל כל קבלן/ יזם סביר טרם רכישת המקרקעין", לעניין תמצית טענות התובעים בכתב תביעתם ראו סעיפים 120-123 לכתב התביעה.

משכך שאלת היקף זכויות הבנייה בוודאי שאינה בגדר פלוגתא חדשה ולא זו בלבד, אלא שהתובעים הם אלה שעוררו אותה.

19. טענת התובעים כי חלק המסמכים התקבלו מעיריית בת ים עובר לתאריך הדיון או בסמוך לו, אינה מחזיקה מים, הינה מטעה ואין בה כל ממש. אין צורך לומר כי היתרי הבניה ברח' דניאל 3 והצפירה 12 בבת ים (להלן: "היתרי הבנייה") אינם קשורים כלל לנכס נשוא התובענה, והם מתייחסים לפרויקטים אחרים לחלוטין, משכך לא ניתן לטעון כלל כי היתרי הבנייה קשורים בדרך כלשהי למסמכים שקיבלו התובעים מעיריית בת ים בהתאם לפסיקתא אשר אפשרתי לתובעים להגיש על פי החלטה שנתנה עוד ביום 11.5.25 בבקשות ההדדיות לגילוי מסמכים. לעניין זה קבעתי בהחלטה:
20. החלטה זו והפסיקתא שהוגשה לחתימה בעקבותיה מתייחסת לנכס נשוא התובענה בלבד ברח' הצפירה 12 ובוודאי שלא לגבי כל נכס אשר, אשר אינו נשוא ההליך ואשר בעלי הזכויות בו אינם צד להליך ובהחלטה נקבע במפורש "לעיין בתיק הנכס".

משכך הניסיון לנמק את האיחור בהגשת היתרי הבנייה על הטענה כי חלק המסמכים התקבלו מעיריית בת ים עובר לתאריך הדיון או בסמוך לו ו/או על מועד הגשת תצהיר עדותה הראשית של עדי אין בו כל ממש והניסיון לקשור בין הדברים עולה כדי הטעיה וחוסר תום לב של ממש.

 

21. חקירת עדי בעניין הנכס ברח' דניאל 3 החלה עמ' 63 ש' 26 עת נשאלה האם "יש לך ידיעה לגבי פרויקטים אחרים בבת ים בתמ"א 38/2 שהמקדם שלהם הוא שונה?", ונמשכה עד עמ' 72 ש' 19. אין צורך לומר כי ב"כ התובעים לא ביקש לצרף ההיתר ובית המשפט לא נתן כל החלטה לפיה על התובעים להגיש בקשה בעניין.

 

22. חקירת עדי לגבי הנכס ברח' הצפירה 4 החלה בעמ'72 ש' 20 עת נשאלה אם הייתה ברח' הצפירה ואם "רחוב הצפירה 4 את מכירה?", ונמשכה עד עמ' 76 שורה 15. יודגש כי רק לגבי נכס זה ביקש ב"כ התובעים להגיש מסמכים ראו האמור בעמ' 75 ש' 34 עד עמ' 76 ש' 14:

"כבוד השופט:  אבל מי אומר לי באמת שהנתונים שרשמתם שם הם הנתונים הנכונים? שהם הנתונים שאושרו?

עו”ד בננסון:      (לא נשמע).

עו”ד דורון:        מתוך תיק הבניין.

כבוד השופט:    יופי, אז אדוני יוציא לי אישור רשמי שאליו יפנה מתוך תיק הבניין.

עו”ד בננסון:      אני כבר אומר לך, אני מתנגד להצגת כל מסמך שלא היה בתיק המסמכים.

עו”ד דורון:        שיירשם בפרוטוקול אדוני שאנחנו נעביר לאדוני את ההיתר ככל שעיריית בת ים תיתן לנו ונקבל אותו ואת נסח הטאבו של הבניין.

כבוד השופט:    אוקיי.

עו”ד בננסון:      מה? מה? א' אני מתנגד לזה. זה לא היה בגילוי. אי אפשר לבדוק את זה. אולי אני ארצה לחקור על זה?

(מדברים ביחד).

עו”ד דורון:        אתה לא גילית לי את המסמכים של…

כבוד השופט:    אדוני יגיש בקשה לצירוף המסמכים, תינתן תגובה, אני אחליט.

עו”ד אמינוב:     תודה כבודו".

 

23. לא זו אף זו בדיון לא ביקש ב"כ התובעים להגיש את היתר הבנייה אלא מסמך מתוך אתר האינטרנט בתיק הבניין, תוך שב"כ התובעים מציין במפורש "אני לא ראיתי את ההיתר", ראו האמור בעמ' 73 ש' 1-24:

"עו”ד דורון:      למה שם כן ובזה לא? ואל תדברי איתי על גודל המגרש כי המגרש יותר קטן מהמגרש שלנו. רוצה שאני אראה לך את המסמך?

עדי:                 כן, תראה לי.

עו”ד דורון:        ברשות בית המשפט, אפשר?

עו”ד בננסון:      תראה לי על מה מדובר.

כבוד השופט:    תראה לי ותראה לחברך.

עו”ד דורון:        זה מסמך מתוך אתר האינטרנט בתיק הבניין.

עדי:                 אני גם אשמח לראות את החלטת הוועדה.

עו”ד דורון:        עוד אין החלטה.

עדי:                 לגבי הפרויקט שלהם.

עו”ד דורון:        לא, אני לא רוצה…

עדי:                 של הצפירה 4.

עו”ד דורון:        הנה המסמך.

עדי:                 לא, אני רוצה לראות את החלטת הוועדה כי כבר יש שם היתר בנייה. אז אם אין לך החלטה אז…

עו”ד דורון:        אני לא ראיתי את ההיתר.

עדי:                 אז תראה לנו.

עו”ד דורון:        בונים שם, מוכרים, משפצים.

עדי:                 אני רוצה לראות את החלטת הוועדה.

למרה:              (לא נשמע).

עו”ד דורון:        יש גם שיווק, 35 יחידות דיור.

עדי:                 תראה לי ממתי זה.

עו”ד דורון:        בוא נראה.

עדי:                 ממתי החלטת הוועדה? זה חשוב מאוד".

 

24. הנה כי כן הסברם של התובעים באשר לאיחור בהגשת הראיות, אין בו כל ממש. פרט לכך וביחס להיתר הבנייה אוסיף כי המדובר במסמכים אשר ככל שסברו התובעים כי הם רלוונטיים להליך יכלו לצרפם הרבה קודם לכן, אין גם צורך לומר כי בית המשפט לא נתן צו המאפשר לעיין בתיקים של הנכסים ברח' דניאל 3 והצפירה 12, וכשם שהתובעים עשו כן לאחר שהסתיים שלה הראיות יכלו לעשות כן הרבה קודם לכן וככל שהיו זקוקים לצו שיפוטי לשם כך, יכלו לעשות כן בשלבים מוקדמים של ההליך. הגב' עדי נחקרה על האמור באריכות בעדותה והתובעים רשאים לטעון בסיכומיהם כל טענה על יסוד האמור בחקירה.

 

25. לאור האמור לעיל מצאתי כי דין הבקשה להידחות. משהבקשה נדחתה יישאו התובעים בהוצאות הנתבעת בסך של 1,500 ₪. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום.

 

ניתנה היום, ו' תשרי תשפ"ו, 28 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.

 

 

PDF

 

ארנס נ ויתקון צירוף ראיות אחרי סיכומים 1500 שח הוצאות 28-9-2025