Connect with us

Hi, what are you looking for?

בית המשפט

הפסד צורב לעו”ד לימור סלמן בן רפאל המשרתת את חברות הביטוח החזיריות הפניקס – ניסתה להתנער מפוליסת ביטוח חיים למוטבה ילנה סלובודניק בגלל 738 ש”ח חוב והשופטת עידית קצבוי הראתה לה מאיפה משתינה הדגיגה

לימור סלמן בן רפאל משרתת את חברות הביטוח החזיריות כדי לא לשלם פוליסות
לימור סלמן בן רפאל משרתת את חברות הביטוח החזיריות כדי לא לשלם פוליסות

לפנינו סיפור על עוד עו”ד המשרתת את חברות הביטוח החזיריות, לימור סלמן בן רפאל, אשר מחפשת כל תירוץ אפשרי להתנער מתשלומי פוליסה.  בענין זה המבוטח הפסיק לשלם 3 פרמיות חודשיות לפני מותו והחוב עמד על 738 ש”ח.  הפניקס היתה צריכה להודיע לו שהוא עלול לאבד את הפוליסה.  הפניקס שלחה מכתב לכתובת שגויה והסתפקה בזה.

לימור סלמן היתה צריכה לייעץ להפניקס לשלם את הפוליסה לאחות של הנפטר המבוטח במקום לטרטר את האחות ילנה סלובודניק לבית המשפט.

לימור סלמן בן רפאל משרתת את חברות הביטוח החזיריות כדי לא לשלם פוליסות

לימור סלמן בן רפאל משרתת את חברות הביטוח החזיריות כדי לא לשלם פוליסות

במקום לפעול כמצופה מעורכת דין אחראית, לימור סלמן בחרה בדרך המקובלת של הפניקס וחברות הביטוח לטרטר את המוטבה של הפוליסה בתקווה שהיא תרים ידיים.  אבל המקרה לא הסתיים כמו שלימור סלמן צפתה.  לימור סלמן בן רפאל והפניקס חטפו הפסד צורב וביקורת חריפה ביותר מהשופטת עידית קצבוי.

להלן כתבה באתר פסק דין, 19/10/2021.

“הפניקס” ביטלה ביטוח חיים למשכנתה בגלל חוב זניח

אחרי שהמבוטח מת הודיעה חברת הביטוח שהיא לא מכסה את ההלוואה בגלל פיגור של 738 שקלים בתשלומים. בית המשפט מתח עליה ביקורת חריפה, וקבע כי לא עשתה מאמץ מינימלי ליידע את המנוח שהפוליסה בסכנה

חברת הביטוח “הפניקס” חויבה לאחרונה לכסות הלוואת משכנתה של גבר שנפטר ב-2016 על אף טענתה שהפוליסה בוטלה משום שפיגר במספר תשלומים טרם מותו הפתאומי. השופטת עידית קצבוי מבית משפט השלום בתל-אביב מתחה ביקורת קשה על החברה, ששלחה מכתבי התראה לכתובת הלא נכונה ולא עשתה מאמץ מינימלי כדי לוודא שהמנוח מודע למצב, למרות ההשלכות הקריטיות של ביטול הפוליסה. היא קבעה שהחברה לא הפנימה את החובות המוטלות עליה בחוק ובפסיקה.

הפניקס ביטחה את המנוח בפוליסת ביטוח חיים להלוואת משכנתה שלקח מבנק לאומי לרכישת דירה בראשון לציון. בספטמבר 2016 הוא נמצא בדירתו ללא רוח חיים אבל חברת הביטוח סירבה לכסות את המשכנתה שלו בטענה שביטלה את הפוליסה 3 חודשים לפני מותו משום שלא שילם את הפרמיה במשך מספר חודשים וצבר חוב של 738 שקלים.

אחותו של המנוח והיורשת היחידה שלו, שנאלצה לשלם את תשלומי המשכנתה במקומו, הגישה כשנתיים לאחר מותו תביעה שבה ביקשה לחייב את “הפניקס” לכסות את ההלוואה בהתאם לפוליסה.

מקרה קלאסי

השופטת עידית קצבוי מתחה ביקורת חריפה על חברת הביטוח. היא הדגישה שבשל ההשלכות הרות הגורל של ביטול פוליסות ביטוח, נקבע באופן ברור בפסיקה כי חברות הביטוח חייבות להוכיח בראיות שהתראות על ביטול פוליסה אכן הגיעו ליעדן כדי לתת למבוטח את ההזדמנות לכסות את החוב.

הפניקס, היא קבעה, לא עמדה בחובת היידוע הזו, ולא עשתה מאמץ מינימלי כדי ליידע את המנוח על ההשלכות של הפיגור בתשלום. השופטת ציינה כי החברה אמנם הראתה שמכתבי ההתראה מופיעים במערכת הממוחשבת שלה, אלא שהיא לא הוכיחה כיצד היא פועלת והאם המכתבים הגיעו לידיו של המנוח.

השופטת הוסיפה כי גם בהנחה שההתראות נשלחו הכתובת שהופיע בהן הייתה כתובתו הישנה של המנוח. עצם העובדה שהמכתבים נשלחו לכתובת לא עדכנית, מקטינה את הסיכוי שהגיעו אליו.

השופטת הוסיפה כי הפניקס אמנם הציגה לה מסרונים שנשלחו על-ידי סוכנות הביטוח, אלא שהם נשלחו למספר טלפון לא תקין. השופטת ציינה כי המנוח מסר לחברת הביטוח שני מספרים: אחד של סלקום ואחד של פלאפון אבל את המסרונים קיבל רק לאחד מהם. בהקשר הזה העירה השופטת על ההתנהלות התמוהה של הפניקס – שהציגה שתי גרסאות של ההודעות מהסוכנות, באחת מהן הושמטה השורה “מספר הטלפון לא תקין”. “יש בהתנהלות תמוהה זו של הנתבעת כדי לחזק את המסקנה כי הנתבעת הייתה מודעת… לכך שמספר הטלפון אליו נשלחו המסרונים היה בלתי פעיל”, כתבה.

עוד ציינה השופטת כי התובעת הוכיחה שהתשלומים של המנוח הופסקו מסיבה טכנית שקשורה לחברת האשראי. “זהו המקרה ‘הקלאסי’ אותו ביקשו הוראות חוק חוזה ביטוח והפסיקה שבאה בעקבותיו, למנוע – מצב בו מחמת טעות טכנית וחוב שאינו עולה על כמה מאות שקלים, ניצב המבוטח אל מול שוקת שבורה עת הוא נדרש לכיסוי הביטוחי עליו הסתמך במשך שנים ארוכות”, כתבה.

השופטת החליטה לפיכך שהפוליסה בוטלה בניגוד לדין וחייבה את הפניקס לשלם את יתרת המשכנתה ולהחזיר לתובעת את התשלומים ששילמה לבנק מאז שאחיה נפטר, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בשיעור 12% מהסכום.

https://www.psakdin.co.il/Document/%D7%94%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%A1-%D7%91%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%97-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%9B%D7%A0%D7%AA%D7%94-%D7%91%D7%92%D7%9C%D7%9C-%D7%97%D7%95%D7%91-%D7%96%D7%A0%D7%99%D7%97#.YXevtp5BzIV

 

להלן פסק הדין:  את ילנה סלובודניק ייצגו גלית דורון ושלמה חגבי.  את הפניקס ייצגה לימור סלמן.

ת”א
בית משפט השלום תל אביב – יפו
10291-11-18
17/08/2021
בפני השופטת:
עידית קצבוי
– נגד –
תובעת:
ילנה סלובודניק
נתבעת:
הפניקס חברה לביטוח בעמ
פסק דין

 

רקע

  1. התובעת היא אחותו ויורשתו היחידה של המנוח ו. ד ז”ל (להלן: “המנוח”).
  2. הנתבעת היא חברת ביטוח אשר עמה התקשר המנוח במסגרת פוליסות לביטוח חיים לכיסוי הלוואות מאת בנק לאומי למשכנתאות החל מיום 1.10.10, וזאת לצורך רכישת דירה ברח’ XXX 10 בראשון לציון, פוליסות שמספרן 1199374016, 1201948013, 1199383017, 1201980016 (להלן יחד: “הפוליסות”).
  3. על פי הוראות הפוליסות, התחייבה הנתבעת לשלם לבנק לאומי למשכנתאות בע”מ את מלוא יתרת ההלוואות במקרה פטירתו.
  4. למרבה הצער, ביום 5.9.2016 נמצא המנוח בדירתו ללא רוח חיים.
  5. התובעת פנתה לנתבעת בדרישה למימוש הפוליסות. במכתב מיום 14.3.2017 דחתה הנתבעת את דרישת התובעת בטענה שהפוליסות בוטלו בחודש יוני 2016, שלושה חודשים לפני פטירת המנוח (באופן רטרואקטיבי מתאריך 1.3.2016) עקב אי תשלום פרמיות המסתכמות בסך של 738 ₪.
  6. מכאן התביעה שבפניי.
  7. בראשית הדברים הוגשה התביעה בהליך של סדר דין מקוצר, אך לאחר חקירת המצהירה מטעם הנתבעת ניתנה לה הרשות להתגונן (החלטה מיום 7.12.2019). ביום 11.5.2021 נערך דיון הוכחות במהלכו נחקרה התובעת על תצהירה. מצד הנתבעת נחקרה הגב’ רבקה בראל, מנהלת עסקים ביטוח חיים ב”מעלות-סוכנות לביטוח בע”מ”, וכן הגב’ אלה בלנקי שוצברג, מיישבת התביעה מטעם הנתבעת. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.טענות הצדדים

     

  8. הצדדים אינם חלוקים על לשון הפוליסות ועל תנאיה. הם אינם חלוקים על מועד ביטול הפוליסות ועל כך שהמנוח חדל מלשלם את הפרמיות החל ממרץ 2016. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה לעניין תקפות וחוקיות ביטולן של הפוליסות.
  9. התובעת טוענת כי הפוליסות בוטלו שלא כדין. לטענתה, אחיה המנוח דאג לעמוד בחובותיו ובתשלומים השונים לאורך השנים, ולפיכך העדר התשלום מספר חודשים לפני פטירתו לא היה מכוון ולא היה בידיעתו.
  10. לטענת התובעת, הנתבעת לא הוכיחה כי שלחה מכתבי התראה טרם ביטולה של הפוליסה, ובכל מקרה, אחיה המנוח מעולם לא קיבל את מכתבי ההתראה, אשר נשלחו, ע”פ הנטען, לכתובת שגויה (XXX) ולא לכתובתו המעודכנת (XXXX). התובעת טוענת כי הנתבעת לא פעלה על מנת לוודא כי מכתבי ההתראה שנשלחו על ידה הגיעו לידיעת המנוח. לטענתה, המכתבים נשלחו באמצעות מערכת ממוחשבת, ואין באפשרותה של המערכת להצביע על הגעתן של ההתראות ליעדן. בנוסף לכך, נשלחו הודעות למספר טלפון בלתי תקין מבלי לשים לב למסירתו של מספר טלפון חלופי שצוין בעת מסירת פרטי ההתקשרות.
  11. עוד טוענת התובעת כי למנוח היו סיבות להניח שהפוליסות משולמות באופן רציף, כיוון שאמנם החשבון ממנו שולמו הפרמיות הוקפא על ידי הבנק בשל חריגה, אולם המנוח פעל להפשרתו של החשבון זמן קצר לאחר מכן. בנוסף, למנוח הייתה פוליסת ביטוח חיים נוספת אצל הנתבעת, ששולמה במלואה וברצף. מכל אלה עולה כי לא הייתה לו סיבה לחשוד שהוראות הקבע לעניין הפוליסות נשוא תביעה זו בוטלו.
  12. התובעת טוענת כי על פי ההלכה הפסוקה, ביטול הפוליסות נעשה שלא כדין, וכי יש להורות לנתבעת לשלם את מלוא תגמולי הביטוח בהתאם. בנוסף התובעת טוענת כי בנסיבות מקרה זה יש להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח ולחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת עונשית.
  13. הנתבעת עותרת לדחייתה של התביעה. לטענתה, בעקבות הימנעותו של המנוח מלשלם את הפרמיות הנדרשות, היא פעלה לשליחת התראות על ביטול הפוליסות. התראות אלו נשלחו לטענתה לכתובת שנמסרה על ידי המנוח עצמו בעת הצטרפותו לפוליסות הביטוח- XXX בעיר ראשון לציון. בעצם שליחת ההתראות לכתובת שנמסרה על ידי המנוח פעלה הנתבעת על פי הוראות הדין ובאופן ספציפי על פי סעיף 15 וסעיף 37(א) לחוק חוזה הביטוח. לטענתה, ככל שהפרטים שנמסרו על ידי המנוח היו שגויים או בלתי מעודכנים, מונחת האשמה לפתחו של המנוח עצמו.
  14. הנתבעת טוענת, כי על פי הדין לא חלה עליה חובת מסירה של ההתראות אלא חובת שליחת התראות בלבד, ולכן לטענתה די בהצגת המכתבים במערכת הממוחשבת, שחזקה עליהם שנשלחו למנוח, על מנת להעביר את הנטל לכתפי המנוח, או מי מטעמו.
  15. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת אינה יכולה להעיד על ידיעתו של המנוח, כיוון שלא הייתה מצויה בענייניו בזמן אמת, ולכן אין לקבל את עדותה כבעלת דין יחידה ללא סיוע ראייתי התומך בגרסתה. 

    דיון והכרעה

     

  16. כאמור לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לקיומו של מקרה הביטוח עם פטירתו המצערת של המנוח. אף אין מחלוקת על כי הוראות הקבע מטעם המנוח לתשלומי הפוליסות הופסקו חודשים בודדים טרם פטירתו. לב המחלוקת מצוי באופן שבו פעלה הנתבעת עת הופסקו התשלומים כאמור, והאם פעולותיה בוצעו על פי דין.
  17. המסגרת הנורמטיבית לענייננו מקורה בסע’ 15 לחוק חוזה הביטוח, תשמ”א-1981 (להלן: “חוק חוזה הביטוח”), הקובע כך:”פיגור בתשלום15.(א) לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן.

     

  18. טרם תיבחן התנהלות הנתבעת בראי החוק, יש להקדים ולהזכיר מושכלות יסוד הנוגעות למדיניות המחוקק ולרציונל העומד בבסיסו של חוק חוזה ביטוח – חוק צרכני מובהק היוצא מנקודת הנחה של אי-שוויון בין הצדדים, ואשר מטרתו היא לשמור על המבוטח מפני כוחו של המבטח (להרחבה ראו תא”מ 8285-04-09נידאל מגאמסה נ’ הראל חברה לביטוח בע”מ(10.11.2011)‏‏ וההפניות שם).
  19. ביטולו של חוזה ביטוח על ידי חברת הביטוח הינו נקודת זמן קריטית במערכת היחסים בין המבוטח לבין המבטח נוכח השלכותיו הדרמטיות על מאזן הכוחות בין הצדדים ועל זכויותיו של המבוטח. ראו לעניין זה את האמור בתא”מ 7354-10-09מגדל חברה לביטוח בע”מ נ’ בני משה ביטון ד. א. י. ש. בע”מ(18.03.2015)‏: “ביטול חוזה ביטוח בגין הפרה של המבוטח אשר יגרום להפסדי פרמיה לחברת הביטוח אינו שווה בערכו לנזק העלול להיגרם למבוטח כאשר חברת הביטוח תפעיל את תניית הביטול ותבטל את הפוליסה זאת בשל הפער המשמעותי ביחסי הכוחות המאפיין את הצדדים בחוזה ביטוח. (כן ראו את האמור בתא”מ 28843-10-15קרדן רכב בע”מ נ’ דוד אקיקוש(19.06.2019)‏‏ ).
  20. לאור האמור לעיל, בניגוד לטענת הנתבעת, ולאור התכלית הצרכנית העומדת ביסוד חוק חוזה הביטוח, נקבע בפסיקה כי לצורך ביטול חוזה ביטוח עקב פיגור בתשלום – אין די במשלוח התראות בלבד, אלא יש לפרש את סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח כך שעל המבטח להראות שהמבוטח קיבל לידיו את ההתראות שנשלחו לו – זאת על מנת לתת למבוטח הזדמנות לשלם את החוב טרם ביטול החוזה. על חשיבותו של הסדר זה ניתן ללמוד גם מעצם היותו קוגנטי ובלתי ניתן להתנאה, אלא לטובת המבוטח או המוטב, כפי שנקבע בסעיף 39(ב) לחוק חוזה הביטוח. בספרו של ירון אליאס, דיני ביטוח כרך א 763-762 (מהדורה שלישית, 2016 מתייחס המחבר המלומד להיגיון העומד בבסיס הפסיקה המחייבת את הנתבעת לוודא את מסירת ההתראות: “לפי הדעה המקובלת, אין המבטח יוצא ידי חובתו בהוכיחו כי שלח שתי הודעות כנדרש. עליו להוכיח כי אותן הודעות הגיעו בפועל לידי המבוטח. אכן, אף שהוראת סעיף 15 לחוק אינה קובעת זאת במפורש, אין חולק כי תנאי לשכלול הביטול הוא מסירת הודעות הביטול למבוטח. ההיגיון שביסוד תנאי זה מובן מאליו. תכליתו היא להבטיח את ידיעת המבוטח על אודות ביטול החוזה, שהרי התוצאה של ביטול חוזה הביטוח, ללא שדבר הביטול הגיע בפועל לידיעתו, עלולה להיות הרת אסון מבחינתו. מכאן גם שיש להקפיד כדבעי על קיום דרישת המסירה, ולפרש כל ספק שנותר בעניין זה לרעת המבטח.”
  21. אם כך, ווידוא מסירת ההתראות לידיעת המבוטח היא דרישה מהותית ביסודה. דברים דומים לאלו שהוזכרו לעיל, נכתבו גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע”א (מחוזי תל אביב-יפו) 2612/01אזולאי אלון נ’ הכשרת הישוב חברה לביטוח בע”מ( 29.08.2004)‏‏:”לא בכדי טרח המחוקק להתוות דרך ברורה וחד משמעית לגבי אופן וצורת הביטול. מטרתו הייתה למנוע ביטול הכיסוי הביטוחי, במקרים בהם הפיגור בתשלום דמי הביטוח נבע מקשיים חולפים וברי תיקון. בת.א. (ת”א) 47419/95 פרץ נ’ מנולייף – מנורה חברה לביטוח בע”מ, דינים שלום כרך י’ 935, עמד בית משפט על הרציונל שמאחורי הודעת הביטול:”הודעת הביטול נועדה בעיקר למנוע מקרה של ביטול פוליסה מרישול או מחמת שיכחה של בעל הפוליסה שאין לו כוונה לבטלה. מדובר בהודעה מסוג תזכורת, לאותם מקרים של אי פרעון שלא מדעת”.

    במסגרת ההסדרים המצויים בחוקי החוזים, הכללי והתרופות, עלול היה המבוטח למצוא עצמו ללא הגנה ביטוחית כשהוא חשוף לסיכונים. זאת ללא קבלת התראה נאותה קודם לביטול הפוליסה. מטעם זה, מצא המחוקק לראוי לחוקק חוק מיוחד בנושא הביטוח.”

     

  22. הנתבעת, כך נראה, מתעלמת מעמדת הפסיקה הברורה לעניין זה לאורך השנים ושבה וטוענת בתוקף כי הוראות סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח אינן מחייבות אותה להוכיח את עצם מסירת ההתראות למבוטח. עמדה זו עומדת בסתירה לפסיקה מהשנים האחרונות, ממנה עולה כי על מנת לעמוד בהוראות סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח מוטלת על חברת הביטוח החובה להוכיח כי ההודעות שנשלחו על ידה אכן הגיעו ליעדן (ראו למשל את האמור בת”א 8219/05 מועדי ראמי נ’ הראל, (27.1.2008) וכן תאמ (נצ’) 7354-10-09 מגדל חברה לביטוח בע”מ  נ’ בני משה ביטון ד. א. י. ש. בע”מ (18.3.15)).
  23. יצוין כי חוק חוזה הביטוח אינו קובע באיזו דרך יש לשלוח את ההתראות הנדרשות. הפסיקה עוסקת בחמש גישות שונות לעניין זה, כפי שנסקרו אצל אליאס, בעמ’ 763 ואילך: הגישה הראשונה הקובעת כי די במשלוח דואר רגיל; הגישה השנייה הקובעת כי מעצם משלוח ההודעה בדואר רגיל אין להסיק כי היא אכן הגיעה ליעדה, ומוטלת על המבטח חובה להוכיח כי ההודעות אכן נמסרו למבוטח; גישה שלישית קובעת כי נדרשת שליחה בדואר רשום ואילו גישה רביעית מחמירה יותר קובעת כי נדרשת שליחה בדואר רשום עם אישור מסירה, וכי בהיעדר אישור מסירה, אין ראיה לקבלת ההודעה בידי המבוטח (ראו דוגמאות לגישות השונות:: ת”א (שלום חיפה) 23402/01 ח’טיב סעיד נ’ דולב חברה לביטוח בע”מ (07.09.2004)‏, ת”א (שלום קריות) 3970/01נסרה סוהיל נ’ הרוש סמדר(10.08.2003)‏‏; ת”א (שלום אשדוד) 2176/96אברג’ל חיים נ’ ציון חב’ לביטוח בע”מ( 27.12.1998)‏‏; תא”מ (שלום אשד’) 71998-05-19יקטרינה גרין איוונוב נ’ הכשרה חברה לביטוח בע”מ(31.03.2021)‏‏.
  24. קו אחיד ומשותף עולה מן הפסיקה הענפה בנושא, והוא כי גם על פי הגישה המקלה ביותר עם חברת הביטוח – ברירת המחדל היא שמוטלת עליה החובה להוכיח כי ההתראות נשלחו על ידה אכן הגיעו למבוטח. עמדה זו מבוססת על אותם רציונלים שנסקרו לעיל ונובעת מהמשמעות הרבה שיש לביטולו של חוזה הביטוח על ידי חברת הביטוח על מצבו המבוטח ועל מערכת הציפיות שלו והסתמכותו על חוזי הביטוח.מן הכלל אל הפרט –
  25. לאחר עיון בראיות הצדדים ולאחר שמיעת עדויות המצהירים, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת לא עמדה בחובת היידוע המוטלת עליה בסעיף 15 לחוק חוזה ביטוח, וכשלה מלהצביע על יידועו של המנוח על אודות כוונתה לבטל את הפוליסות. הלכה למעשה, הנתבעת לא הצליחה להוכיח את עצם שליחת מכתבי ההתראה, קל וחומר כי לא הוכיחה שאלו הגיעו לידי המנוח.
  26. ראשית, יצוין כי המצהירות מטעם הנתבעת – הן במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן והן במסגרת דיון ההוכחות, שבו והבהירו כי מידת היכרותן את המערכת הממוחשבת המפיקה את ההתראות ואת אופן פעולתה אינה מספקת. כך למשל השיבה הגב’ תמר חתוכה, המצהירה מטעם הנתבעת בבקשת הרשות להתגונן (עמוד 2 שורות 2-35 לפרוטוקול מיום 5.12.19):ש.את מתעסקת בדואר?ת.לא.

    ש.אז איך את יודעת איך הדברים עובדים בדואר החב’?

    ת.יש דואר נכנס ויש דואר יוצא, יש גם מערכת אוטומטית. אני לא קשור לדואר, יש מח’ של דואר. אבל אני יודעת איך זה עובד למרות שאני לא עובדת עם זה בפועל. אני רואה אותם ובעבר עבדתי לא במח’ עצמה של גבייה, אלא בפרעונות שיקים לצורך העניין, בעדכוני פרטי אשראי או ה. קבע למיניהם במידה ומבוטח רוצה להגיש בקשה, עדכנתי את זה בתפקיד הקודם שלי. לרוב מדובר במערכת אוטומטית המבצעת את הפעולות האלה.

    ש.מה שאת יודעת זה שמי שמוציא מכתבי התראה, זה מחשב?

    ת.גם מחשב.

    ש.במקרה הזה?

    ת.מחשב.

    ש.מרגע שמחשב מוציא התראה, את יודעת מה סדר הפעולות של אותה התראה, אותו לנייר שעליו כתוב המסמך, איך זה עובר?

    ת.לא.

    ש.יש לך דרך לדעת אם מבוטח קיבל את אותו מסמך?

    ת.לא.

    ש.מבוטח שיש לו חוב פרמיה, האם יש לחב’ דרך לדעת על זה?

    ת.זה לא דואר רשום, זה דואר יוצא. אם לא אקבל תגובה מהצד השני, אני לא אדע אם הוא קיבל או לא.

    ש.על פי שיטות הפעולה שחב’ הבטוח נוקטת בה, את לא תדעי לעולם?

    ת.לא אדע.

    ש.בהנחה שאת לא יודעת, אז מה שאת אומרת לי, זה שמבחינת החב’, כתבת בתצהירך שמכתבי ההתראה נשלחו כדין, תסבירי לי כשאת אומרת כדין למה את מתכוונת?

    ת.על פי הפעולות שלי כחב’ ביטוח, כדין – להוציא מכתב התראה כשהמערכת מגיבה לי שאין לי פרמיה בפוליסה.

    ש.מבחינתך כדין, המשמעות היא שאת לא רואה ששלמו פרמיה?

    ת.נכון, בנוסף לזה, חוק חוזה הבטוח – זה אומר שלי אין פרמיה, אני חייבת להתריא.

    ש.את אומרת כך – את לא יודעת אם באמת המכתב יצא מהחב’, נכון, שאת אומרת שמסמך את לא יודעת לומר לי אם מסמך התראה את לא יודעת לומר לי אם המסמך הזה עזב את החב’?

    ת.במידה ויצא באופן אוטומטי יצא מהמערכת – לא יודעת. במקרה זה, יצא אוטומטי.

    ש.אז את לא יודעת אם הוא יצא מהחב’, אם הגיע למען שלו, אם הנמען קיבל או יודע בכלל על ההתראות?

    ת.נכון.

     

  27. גם הגב’ אלה בלנקי שוצברג, מיישבת התביעה מטעם הנתבעת, שנשאלה שאלות באשר לאופן ביטולה של פוליסת הביטוח על ידי הנתבעת, מעידה באופן ברור כי אין היא מצויה בדרכי הפעולה של חברת הביטוח לעניין זה: “כפי שאמרתי לך לפני זה, אני עובדת במחלקת התביעות וזה לא מתפקידי. מה שאני רק יכולה לראות במערכת וזה בעצם מה שאני רואה זה שנשלחו אליו התראות. אני לא יכולה להעיד מה עשו בחברה ומי טיפל בזה” (עמוד 41 שורות 4-7).ובעמוד 50 שורות 22-27 :ש. יש איזשהו אישור ביטול או שאת רק רואה במחשב שבוטל? שהמחשב ביטל

    ת. אני רואה במחשב שבוטלו הפוליסות וגם יצאו מכתבים והודעות

    ש. יש מישהו שבפועל עושה? אדם, אני מדבר על אדם שעושה איזושהי פעלה של ביטול או שזה הכל מחשב עושה?

    ת. אני מתנצלת לחזור על עצמי אבל שוב אני לא יכולה להעיד על מה שאני לא, אני שוב אחזור על עצמי ואגיד שזה בעצם נעשה במקום אחרף במחלקה אחרת”.

    :

  28. הנה כי כן, המצהירות מטעם הנתבעת לא שפכו אור על אופן שליחת מכתבי ההתראה, ועל אופן וידוא מסירתם של אותם מכתבי התראה למבוטחים. כל שידעו לומר, וכל ששבו ואמרו הוא שעצם הימצאותם של העתקי המכתבים במערכת הממוחשבת מעידה על כי אלו נשלחו ונמסרו למבוטחים – הא ותו לא. בהעדר הסברים ברורים ומפורטים יותר למקור ידיעתן ומשלא הובאו לעדות גורמים בנתבעת אשר יכולים להבהיר את המנגנון המופעל בעת פיגור בתשלום הפרמיות, יש לראות את הנתבעת כמי שכשלה כבר בשלב הראשון של עצם הוכחת שליחת מכתבי ההתראה הנטענים. לא יהא זה מיותר לציין כי לא אחת נקבע בפסיקת בתי המשפט, כי הצגתם של פלטי מחשב של המבטח, מהם עולה לכאורה כי נשלחו התראות למבוטח, אינה מספיקה לצורך הרמת נטל ההוכחה הנדרש (ראו למשל ת”א (שלום קריות) 4032/01דיאב עבדו סמי נ’ סמיח עבד אלסלאם דיאב) 02.09.2003)‏‏; ת”א (שלום תל אביב-יפו) 13131/04וודה אתי נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ) 20.08.2007)‏‏, בעמ’ 12 לפסק הדין; תא”מ (שלום ת”א) 22462-08-15דנה יאראק זהרוביץ נ’ אברהם עוז) 17.12.2018)‏‏ בפס’ 14 לפסק הדין.כן ראו את האמור בת”א 8219/05 מועדי ראמי נ’ הראל (27.1.2008), בפסקה 20 לפסק הדין, מילים אשר אין מתאימות מהן לענייננו (ההדגשות אינן במקור):” […] בתיק זה השתמע משיטת פעולתה של הנתבעת […] כי הנתבעת “משועבדת” למחשב הבודק אוטומטית קיומו של חוב, המחשב פולט בהתאמה מכתבי התראה תוך התעלמות מהעובדה כי המחוקק ביקש להדגיש כי בצד השני נמצא אדם בשר ודם שהפקיד את בטחונו ובטחון רכושו בידי חברת ביטוח ואין הוא עוד שורה או מען ברשימת הכתובות של המחשב.”

     

  29. הנה כי כן – הנתבעת כשלה מלהוכיח כי שלחה למנוח מכתבי התראה בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח. כיוצא מכך כשלה הנתבעת גם מלהוכיח כי מכתבי ההתראה התקבלו אצל המנוח וכי המנוח היה מודע לתוכנם.
  30. אלא שמחדלה של הנתבעת אינו מתמצה רק בכך. הלכה למעשה, התובעת עצמה הוכיחה כי הכתובת אליה נטען כי הנתבעת שלחה את מכתבי ההתראה במילא לא הייתה הכתובת המעודכנת של המנוח. כעולה מתצהירה של התובעת, במועד הפקת מכתבי ההתראה, המנוח התגורר באותה דירה בגינה נלקחה על ידו הלוואת המשכנתא- ברחוב XXX בעיר ראשון לציון, בעוד שמכתבי ההתראה , שהופקו כנטען על ידי הנתבעת, נשלחו לרחוב XXX בעיר ראשון לציון (כעולה מתצהירה של הגב’ אלה בלנקי שוצברג ומנספח 11 לתיק המוצגים של הנתבעת).
  31. לעניין זה אקדים ואציין כבר עתה כי בניגוד לטענת הנתבעת, התובעת הוכיחה גם הוכיחה כי אחיה המנוח אכן התגורר בדירה ברחוב XXX ולא בXXX במועד ביטולה של הפוליסה. מלבד הצהרתה של התובעת לעניין זה – הצהרה שלא נסתרה בחקירתה של התובעת או בכל דרך אחרת – הגישה התובעת מסמכים עדכניים שיש בהם כדי להצביע על כתובתו של המנוח במועד ביטול הפוליסות – טופס הצטרפות של המנוח להסדר הוראת קבע לתשלום ארנונה שנושא את הכתובת XXX (נספח 7 לתיק המוצגים של התובעת) וכן שלל חשבונות וקבלות עליהם מצוינת כתובתו של המנוח בויגודסקי 10 (נספח 8 לתיק המוצגים). בכל אלו יש למעלה מן הנדרש לצורך הוכחת טענתה של התובעת על אודות כתובתו של המנוח בעת ביטול הפוליסות.
  32. מכאן שהתובעת הוכיחה, כי אף אם ניתן היה לקבל את טענת הנתבעת כי נשלחו על ידה מכתבי התראה למנוח, הרי שאלו נשלחו לכתובת בלתי עדכנית, ולפיכך אין סיבה להניח כי הגיעו חזקתו או לידיעתו של המנוח.
  33. למעלה מכך, הנתבעת עצמה צירפה למוצגיה את תמליל שיחת ההצטרפות של המנוח לפוליסות הביטוח נשוא התביעה (עמוד 27 לתיק המוצגים של הנתבעת). מקריאת התמליל עולה כי נציג הנתבעת קיבל במועד השיחה פרטים מלאים על אודות הדירה הנרכשת ברחוב XXX בעיר ראשון לציון, וכי הוא אף ווידא עם המנוח בעת שיחת ההצטרפות, כי הדירה שנקנתה על ידו בXXX הינה למטרת מגורים (שורה 190 לתמליל).
  34. מכאן שהלכה למעשה, כתובתו של המנוח אמורה הייתה להיות בידיעת הנתבעת כבר ממועד כריתת חוזה הביטוח. חרף האמור לעיל דבקה הנתבעת בטענה כי היה עליה לשלוח את מכתבי ההתראה אך ורק לכתובת שנמסרה בעת כריתת חוזה הביטוח, ושהובהר לגביה כי היא נכונה למועד כריתת החוזה ולא לשלב מאוחר יותר. יצוין לעניין זה כי מתמליל השיחה בין נציג הנתבעת למנוח עולה כי המנוח מסר את הכתובת בXXX בתשובה לשאלת נציג הנתבעת : “באיזה כתובת אתה מקבל היום דואר “, דהיינו המנוח לא נשאל במסגרת שיחת ההצטרפות לגבי הכתובת העתידית לצורך משלוח מכתבי הנתבעת, אלא אך ורק לעניין כתובתו הנוכחית. גם בכך יש כדי להצביע על מחדלה של הנתבעת לעניין וידוא כתובתו של המנוח.
  35. אמור מעתה – הנתבעת לא הוכיחה כי מכתבי ההתראה נשלחו על ידה, וככל שאכן אלו נשלחו הוכח באופן פוזיטיבי כי אלו לא הגיעו לכתובתו המעודכנת של המנוח, וזאת חרף העובדה כי כתובת זו הייתה בידיעת הנתבעת או למצער אמורה הייתה להיות בידיעתה. ניתן אם כן לקבוע באופן חד משמעי כי מכתבי ההתראה שנשלחו על ידי הנתבעת מעולם לא הגיעו למענו של המנוח, ולפיכך ניתן להסיק כי המנוח לא היה מודע לכוונתה הצפויה של הנתבעת לבטל את הפוליסה.
  36. מן הראוי להתייחס בשלב זה לטענת הנתבעת, כי בנוסף למכתבי ההתראה שנשלחו על ידה למנוח, פעלה ליידועו על אודות ביטול הפוליסות גם במסגרת מסרונים שנשלחו למספר הטלפון הנייד שמסר בעת ההצטרפות לפוליסת הביטוח. טענה זו נטענה הן על ידי הגב’ אלה בלנקי שוצברג בתצהירה (סעיף 14 לתצהיר), הן על ידי הגב’ רבקה בראל ( (סעיף 4 לתצהיר). לכאורה, ניתן היה לקבוע בנסיבות אלו כי גם אם המנוח לא קיבל את ההתראות על ביטול הפוליסות למענו, הגיעו אלו לידיעתו באמצעות הטלפון הנייד שלו.
  37. אלא שלמרבה הצער, הצהרותיהן של נציגות הנתבעת לעניין זה התגלו כבלתי מדויקות בעת חקירתן הנגדית. עיון בתמליל שיחת ההצטרפות של המנוח מעלה כי במעמד הצטרפותו נמסרו על ידו שני מספרי טלפון: האחד – של חברת פלאפון 050-00XXXX והשני של חברת סלקום 054-00XXXX (שורות 53-65 לתמליל שיחת ההצטרפות). שני המספרים צוינו מפורשות פעם נוספת גם בהצעת הביטוח שנשלחה מהנתבעת למנוח ביום 29.10.2009- עמוד 22 לתיק המוצגים של הנתבעת.
  38. חרף האמור לעיל, מחקירת נציגות הנתבעת ומהמסמכים שהומצאו על ידה עולה, כי הלכה למעשה, הנתבעת עצמה לא שלחה מסרונים למספר הנייד של המנוח (ראו עמוד 49 שורות 22-32 לפרוטוקול הדיון מיום 11.5.21), אלא רק סוכנות הביטוח “מעלות”. יתר על כן, עלה כי סוכנות הביטוח שלחה מסרונים אך ורק לאחד המספרים – המשויך לחברת פלאפון, ולא למספר השני שניתן על ידי המנוח, ואשר משויך לחברת סלקום.
  39. דהיינו – על אף שהמנוח סיפק שני מספרי טלפון בעת הצטרפותו לפוליסת הביטוח – האחד של חברת פלאפון והשני של חברת סלקום – לא מצאה לנכון חברת הביטוח לנסות וליידעו על אודות ביטול הפוליסות באמצעות המכשיר הנייד. יתר על כן, סוכנות הביטוח, שאמנם מצאה לנכון לשלוח מסרונים למנוח, בחרה לשלוח מסרונים רק לאחד מהטלפונים שמספריהם הומצאו על ידי המנוח (ראו את האמור בחקירתה של הגב’ בראל בעמוד 26 שורות 10-20).
  40. דא עקא – על פי תצהירה של התובעת, מספר הטלפון שהיה בשימושו ובחזקתו של המנוח בעת שליחת מכתבי ההתראה היה מספר הטלפון המשויך לחברת סלקום דווקא ולא זה המשויך לחברת פלאפון (ראו סעיף 9 לתצהיר התובעת). משכך גם ניסונה של סוכנות הביטוח ליידע את המנוח על התראות הנתבעת באמצעות הטלפון, היה מועד לכישלון.
  41. לתמיכה בטענתה לעניין זה המציאה התובעת חשבונות של חברת סלקום בגין המספר שצוין על ידי המנוח. הנתבעת בתגובה חקרה את התובעת ממושכות על חשבונות שונים ששולמו לטענתה לחברת פלאפון והיא שבה וממשיכה לטעון בסיכומיה כי התובעת לא הוכיחה שמספר הטלפון של חברת פלאפון לא היה פעיל בעת שליחת ההתראות.
  42. טענות הנתבעת לעניין זה אינן משכנעות. בראש ובראשונה, יש לזכור כי נטל הוכחת יידועו של המבוטח הינו על כתפי הנתבעת, ולפיכך מצופה היה כי תציג מצדה אסמכתא לטענה כי מספר הטלפון של המנוח בחברת פלאפון היה פעיל בעת מועד שליחת ההתראות. יתר על כן, הנתבעת לא הוכיחה כי מספר הטלפון של המנוח בחברת פלאפון הוא זה שבגינו שולמו אותם חשבונות נטענים. העובדה כי ניתן להסיק מחשבונות המנוח על כי שולמו על ידו כספים לחברת פלאפון אינה מצביעה מינה וביה על כי מדובר בחשבונות טלפון בגין המספר אליו נשלחו ההתראות.
  43. אך חשוב מכך – חקירת המצהירה מטעם סוכנות הביטוח “מעלות” מובילה למסקנה החד משמעית, כי מספר הטלפון של חברת פלאפון היה במועד שליחת ההתראות בלתי תקין. מסקנה זו מבוססת על המסמך שהוצג על ידי הנתבעת עצמה לצורך תמיכה בטענותיה – צילום מסך על אודות הודעות הטקסט ששלחה סוכנות הביטוח “מעלות” למנוח (נספח 9 לתיק המוצגים). מצילום המסך עולה כי במהלך שנת 2016 שלחה סוכנות הביטוח 4 הודעות טקסט למספר 050-00XXXX, דהיינו למספר המשויך לחברת פלאפון – ביום 22.3.16, 20.4.16, 21.4.16 וביום 22.5.16. אלא שמיד לאחר ציון שליחת המסרון ביום 22.5.16 מצוין באופן ברור ביום 2.6.16 כי “מספר הטלפון לא תקין” (שורה 4 לתצלום המסך- ערוך על ידי רוני זינו). מכאן, שעל פי המסמכים שהוצגו על ידי הנתבעת עצמה, יש ביכולתה להוכיח לכל היותר כי נשלחו על ידה התראות למספר טלפון בלתי תקין.
  44. מהאמור לעיל ניתן ללמוד על כי גם ההתראות שנשלחו כביכול למנוח במסרונים לא הגיעו ליעדן, ולפיכך אין זה ברור מדוע שבה הנתבעת וטוענת הן במסגרת התצהירים שהוגשו על ידה והן במסגרת סיכומיה, כי המנוח קיבל תזכורות והתראות גם במסגרת מסרונים שנשלחו לו על ידי סוכנות הביטוח. טענות אלו, שנטענו בהזדמנויות שונות, מתעלמות באופן מופגן מהאסמכתא שהנתבעת עצמה הגישה לתמיכה בטענותיה.
  45. לאמור לעיל מצאתי לנכון להוסיף ולציין שתי הערות – בראש ובראשונה, גם אם ניתן היה להסיק כי ההתראות נשלחו למספר טלפון פעיל של המנוח והתקבלו אצלו, ספק אם היה בכך כדי להוכיח את עמידת הנתבעת בחובותיה על פי סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח. יש לזכור כי גם על פי טענות הנתבעת, המסרונים לא נשלחו על ידי חברת הביטוח עצמה, אשר היא זו המחויבת בשליחת ההתראות למבוטח, אלא על ידי סוכנות הביטוח. חשוב מכך – האסמכתא היחידה שהוצגה על ידי הנתבעת לשליחת מסרוני ההתראה הינה אותו צילום מסך בו מצוין באופן לאקוני כי “למספר 050-00XXXX נשלח מסרון”. לא ניתן ללמוד מצילום המסך שצולם מה היה לשון המסרון, האם המסרון כלל התראה על אודות הפיגור בתשלום הפרמיות, והאם התראה זו בכלל כללה התייחסות לאפשרות ביטולו של חוזה הביטוח ומועדים רלוונטים כלשון סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח. לפיכך גם לו ניתן היה לקבל את טענת הנתבעת כי נשלחו למנוח מסרונים על ידי סוכנות הביטוח, הרי שספק רב אם היה די באלו כדי להוכיח את עמידתה של הנתבעת בחובותיה על פי דין.
  46. הערה שנייה שמצאתי לנכון להעיר נוגעת להתנהלות הנתבעת לעניין צילום המסך האמור. ביום 1.12.20 הגישה הנתבעת בקשה להגשת הודעת צד שלישי נגד חברת האשראי “מקס בע”מ” ובנק לאומי לישראל. לבקשה צירפה הנתבעת צילום מסך של אותן הודעות טקסט שנשלחו למנוח על ידי סוכנות הביטוח מעלות (נספח א לבקשה). עיון במסמך שצורף לבקשה מעלה כי אותה שורה בה מצוין באופן ברור כי מספר הטלפון אינו תקין, אינה מופיעה בו, והלכה למעשה היא נחתכה ממנו (המסמך המצורף לבקשה הינו בן 8 שורות בעוד שהמסמך שצורף למוצגי הנתבעת הינו בן 16 שורות). דהיינו- הנתבעת הציגה שתי גרסאות שונות של צילום המסמך בשתי הזדמנויות שונות במהלך ניהול הגנתה –בראשונה אין כל אזכור לכך שהטלפון אליו נשלחו המסרונים היה בלתי תקין, ובשנייה, המלאה, יש לכך אזכור.
  47. המצהירות מטעם הנתבעת לא ידעו להסביר את פשר השמטתה של אותה שורה המעידה על אי תקינות מספר הנייד של המנוח במסמכים שהוגשו במסגרת הבקשה שהוגשה על ידי הנתבעת. יתר על כן, הנתבעת מתעלמת מטענות התובעת לעניין זה במסגרת סיכומיה, ואינה מציגה הסבר מניח את הדעת לשוני בין המסמכים שהוצגו על ידה בשלבים שונים של ניהול התביעה. יש בהתנהלות תמוהה זו של הנתבעת כדי לחזק את המסקנה כי הנתבעת הייתה מודעת, למצער בשלבים מסוימים של ניהול הגנתה, לכך שמספר הטלפון אליו נשלחו המסרונים היה בלתי פעיל. העובדה כי המשיכה לטעון כי המנוח יודע על אודות הפיגור בתשלום הפרמיות גם באמצעות המכשיר הנייד, מעלה לכל הפחות תמיהה.
  48. סיכומו של דבר- טענת הנתבעת כי פעלה על פי הוראות סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח ויידעה את המנוח על אודות הפיגורים בתשלום הפרמיה וכוונתה לבטל את הפוליסה נסתרה לחלוטין. הנתבעת לא הוכיחה כי מכתבי ההתראה נשלחו בפועל, הוכח כי הכתובות אליהן היו ממוענים מכתבי ההתראה הייתה לא מעודכנת וכי המסרונים שנשלחו על ידי סוכנות הביטוח נשלחו למספר טלפון בלתי פעיל או בלתי תקין למצער.
  49. בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי הנתבעת עמדה בדרישות הדין. הלכה למעשה, ניתן לקבוע כי חרף המשמעות הכלכלית הקשה של ביטולה של הפוליסה, עשתה הנתבעת את המינימום שסברה כי נדרש ממנה לעשות על פי דין. הנתבעת לא פעלה לברר את כתובתו המעודכנת של המנוח, הגם שהייתה אמורה לדעת כי המנוח מתגורר בדירה בגינה נלקחה המשכנתא שבוטחה על ידה. הנתבעת לא פעלה לשלוח מסרונים למספרי הטלפון של המנוח שהיו בחזקתה, הגם שאחד מהמספרים שהועברו אליה על ידי המנוח היה פעיל והיה בשימוש של המנוח. הנתבעת מסתמכת אך ורק על העתקי מכתבים המצויים במערכת הממוחשבת שלה- מערכת שהמצהירות מטעמה לא יכלו להעיד לגבי דרך פעילותה ותקינותה דבר וחצי דבר. הנתבעת לא סברה כי נוכח ההשלכות של ביטול הפוליסה מן הראוי כי תעשה מאמץ ולו מינימלי על מנת לוודא כי המנוח מודע לכוונתה לבטל את הפוליסה. לשם כך, יש לשוב ולהדגיש, לא נדרשה הנתבעת למאמצים יוצאי דופן, אלא יכולה הייתה להתבסס על אותם פרטים אשר היו מצויים בידה ממועד כריתת החוזה עם המנוח- פרטי הדירה הנרכשת על ידו (שצוין כי נועדה למטרות מגורים), ופרטי הטלפון הנייד הנוסף שנמסר על ידה.
  50. הימנעותה של הנתבעת מלעשות את אותו מאמץ מינימלי לצורך יידוע מבוטחה על אודות השלכות הפיגור בתשלום הפרמיות, מעיד על כי פסיקת בית המשפט לעניין זה, והחשיבות שראה המחוקק הסדרת מערך היחסים בין חברות הביטוח לבין המבוטחים לא הופנמו על ידה, למצער בכל הנוגע למקרה דנן.
  51. לאמור לעיל יש להוסיף כי, כפי שעלה מחקירת מצהירות הנתבעת, למנוח הייתה באותה התקופה פוליסת ביטוח חיים נוספת אצל הנתבעת. הפרמיות בגין פוליסה זו שולמו על ידי המנוח ללא פיגורים באמצעות הוראת קבע מאותו חשבון בנק ממנו שולמו הפרמיות בגין הפוליסות נשוא תביעה זו (ראו את התייחסות הגב’ אלה בלנקי שוצברג בעמוד 47 שורות 19 לפרוטוקול מיום 11.5.21). יתר על כן, כעולה ממסמכי בנק לאומי שצורפו על ידי הנתבעת למוצגיה (עמוד 46-49 לתיק המוצגים של הנתבעת), נראה כי הסיבה להפסקת תשלומי הפרמיות של הפוליסות נשוא התביעה הייתה חסימת כרטיס האשראי של המנוח מחמת שימוש חורג. עוד עולה ממסמכי הבנק כי לבקשת המנוח, בוצעה הפשרה של הכרטיס, אולם מסיבה כלשהי הוראת הקבע לנתבעת לא חודשה. לא למותר לציין בהקשר זה כי המצהירה מטעם הנתבעת גם לא שוללת את האפשרות שהמנוח הפשיר את חשבונו ולכן היה ניתן לחדש את הוראת הקבע ולחזור ולגבות כסף באופן רציף, אך חוזרת וטוענת שאינה יכולה להעיד על כך מידיעה אישית כיוון שפעולה מסוג זה אינה בסמכותה מחלקה אחרת בחברה (כאשר נשאלה “זאת אומרת שיכולתם לחזור ולגבות מהכרטיס הזה” השיבה הגב’ בלנקי שוצברג: “זה בהתאם להתנהלות המחלקה שמטפלת בכך, שוב, אני לא יכולה לדעת” (בעמ’ 46 ש’ 10-9).
  52. צירוף הנסיבות הללו- דהיינו הסיבה בגינה הופסק תשלום הפרמיות, והעובדה כי המנוח לא חדל לשלם את הפרמיות בגין הפוליסה ששולמה באופן ישיר בהוראת קבע מאותו החשבון, מתיישבת יותר עם המסקנה כי הפסקת התשלומים נבעה מסיבה טכנית במהותה, וכי יידועו של המנוח באופן הנדרש ובזמן המתאים היה מונע את המצב אליו נקלעה התובעת. זהו המקרה ה”קלאסי” אותו ביקשו הוראות חוק חוזה ביטוח והפסיקה שבאה בעקבותיו, למנוע- מצב בו מחמת טעות טכנית וחוב שאינו עולה על כמה מאות שקלים, ניצב המבוטח אל מול שוקת שבורה עת הוא נדרש לכיסוי הביטוחי עליו הסתמך במשך שנים ארוכות.
  53. לבסוף מצאתי לנכון להתייחס לטענת הנתבעת כי יש לראות במנוח כמי שאחראי על הכשל ביידועו, וזאת משלא עדכן את הנתבעת על כתובתו ועל מספר הטלפון הנייד. דינה של טענה זו להידחות. בראש ובראשונה כפי שצוין לעיל, הנתבעת אינה יכולה לטעון כי הפרטים המעודכנים של המנוח לא היו בידה, משכבר במועד כריתת חוזה הביטוח, נמסרו לנתבעת הפרטים הנדרשים הן לעניין כתובתו העתידית של המנוח והן לעניין הטלפון הנייד הנוסף (ראו לעניין זה את האמור בתא (ת”א) 13141-03-15‏ ‏ איזבל גרה חסוס נ’ בנק לאומי לישראל בע”מ, 30.7.17). יתר על כן, משהגעתי למסקנה כי הנתבעת לא הוכיחה כי פעלה על פי דין וכי שלחה את מכתבי ההתראה הנדרשים על פי החוק, אין היא יכולה להישען על הטענה כי נפל פגם בהתנהלות המנוח. יפים לעניין זה הדברים האמורים בע”א (מחוזי, ת”א) 2612/01 אזולאי נ’ הכשרת היישוב חברה לביטוח בע”מ (29.8.04): “ההסדר שנקבע בסעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח, מתמצה בהוראה מפורשת בגוף החוק, בדבר משלוח שתי הודעות מטעם המשיבה, הכוללות ארכה… ומכאן ההכרעה בשאלה שבמחלוקת: ביטול הפוליסה נעשה שלא כדין. השיקול הדומיננטי שעמד בבסיס הכרעתו של בית משפט קמא היה “פועלו של התובע”. על פי האמור, המערער לא טרח לעדכן את המשיבה בשינוי כתובת מגוריו, התעלם מהנעשה בחשבון הבנק שלו ומלכתחילה לא דאג לכיסוי הוראת החיוב שנתן לבנק לביצוע תשלום דמי הביטוח. אולם, משהגענו למסקנה כי ביטול הפוליסה ע”י המשיבה נעשה שלא כדין, מתייתר הצורך לדון בפועלו של התובע, שכן עניין זה אינו בא עוד בגדר יריעת המחלוקת ואין בו כדי להשליך על עצם תוקפו של הביטול. יתרה מזאת, עצם הדיון בו מהווה התנייה אסורה על סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח“.
  54. לא נכחדו מעיניי פסקי הדין שהובאו על יד הנתבעת לצורך תמיכה בטענותיה. אני סבורה כי אין בפסקי דין אלו כדי לסייע לה, משנסיבותיהם שונות מנסיבות המקרה דנן. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי מרבית פסקי הדין שהובאו על ידי הנתבעת עוסקים בביטוחי רכוש שונים ולאו דווקא ביטוח חיים – משכנתא כמו במקרה דנן. יש לציין כי לא אחת נקבע בפסיקה ובספרות כי הדרישות הנובעות מהמבטחת במסגרתן של חוזי ביטוח מסוג זה הינן מכבידות ודקדקניות יותר נוכח אופיים של חוזי הביטוח הללו. יפים לעניין זה הדברים האמורים בת”א 102284/99 מריאמי נ’ כלל (27.2.2002) :דומה כי לא בכדי בחר המחוקק לכפות כללים, שאינם ניתנים להתנאה, לגבי אופן ביטולו של חוזה ביטוח בכלל וביטוח חיים בפרט. סוגים רבים של חוזי ביטוח כגון ביטוח חיים, בטוח תאונות אישיות, בטוח מחלה ותאונה בעבודה, ביטוח עסק וכיו”ב הינם התקשרויות חוזיות, אשר עשויות ללוות אדם במהלך שנות חייו הארוכות. חוזי ביטוח מהסוג האמור נכרתים, בדרך כלל, בהיות המבוטח צעיר ובריא ומלווים אותו במהלך חייו עד ליום בו יזדקק לממש את הפוליסה, על פי רוב לאחר עשרות שנות ביטוח. על כן ניתן בהחלט להניח כי חוזה בטוח הינו מסוג ההתקשרויות המשמעותייות שעושה אדם במהלך חייו, אי לכך מצא לנכון המחוקק להגביל ולתחום את אופן ביטולו של חוזה מסוג זה. 

    לטענה בדבר ריבית מיוחדת לפי הוראות סע’ 28א לחוק חוזה הביטוח

  55. סעיף 28א’ לחוק חוזה הביטוח קובע:”ריבית מיוחדת28א.מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, יחייבו בית המשפט, ולעניין מבטח כאמור בביטוחים שאינם ביטוחים אישיים – רשאי בית המשפט לחייבו, בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי עשרים מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ”א-1961, ולעניין מבטח בביטוח סיעודי – יחייבו כאמור בשיעור שלא יפחת מפי עשרה מאותה ריבית, אלא אם כן החליט בית המשפט לקבוע שיעור נמוך יותר, מטעמים מיוחדים שיירשמו; הריבית המיוחדת תחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28.

    לענין זה, “ביטוחים אישיים” – ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח מפני מחלות ואשפוז, ביטוח לפי דרישות פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש”ל-1970, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות.”

     

  56. הפסיקה קבעה לא אחת כי השימוש בסעיף 28א צריך להיעשות במשורה ובאותם מקרים חריגים בהם עולה כי החברה המבטחת הנהגה בחוסר תום לב וללא כל הצדקה: “הריבית המיוחדת נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתירה בטרם תוטל על המבטח, ויש להותירה לאותם מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום לבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו, אף שעל פי מבחני תום הלב החיוב לשלם את תגמולי הביטוח לא אמור היה להיות שנוי במחלוקת באופן אמיתי.” (רע”א 244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע”מ נ. אליהו חברה לביטוח בע”מ, דינים עליון, כרך ע 54 (2004)).
  57. אינני סבורה כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות הטלתה של ריבית עונשית, וזאת חרף קביעותיי לעניין התנהלות הנתבעת במסגרת ההליך המשפטי.
  58. אין מחלוקת על כי תשלומי הפרמיה חדלו מלהשתלם על ידי המנוח, וכי ביטולה של הפוליסה היה בהמשך לאי תשלום הפרמיות. ניתן גם להיווכח כי נעשו ניסיונות מסוימים, הגם שקבעתי כי אלו אינם מספיקים, ליידע את המנוח על אודות ביטול הפוליסה. קבלת התביעה דנן נובעת בסופו של יום מבחינת מאזן הראויות שהוצגו על ידי כל אחד מהצדדים ולאחר שהשתכנעתי כי הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה שהוטל עליה באשר ליידועו של המנוח. אין בקביעות אלו כדי לייחס לנתבעת חוסר תום לב בהתנהלותה בכל הנוגע לעצם דחיית תביעת התובעת. מדובר בסופו של יום במחלוקת ראייתית ומשפטית, והגם שזו הוכרעה על ידי לטובת של התובעת, אין בכך כדי להעיד על כי עמדת הנתבעת הייתה בלתי ראויה מלכתחילה. בנסיבות אלו עתירת התובעת להטלת ריבית עונשית נדחית.סוף דבר

     

  59. לאחר כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה וקובעת כי ביטול הפוליסות על ידי הנתבעת נעשה שלא בהתאם לדין. בנסיבות אלו אני מחייבת את הנתבעת לקיים התחייבותה בהתאם לפוליסות נשוא התביעה, ולשלם את יתרת ההלוואה נשוא התביעה. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את התשלומים ששולמו על ידי התובעת לבנק לפרעון ההלוואה ממועד פטירתו של המנוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ששולם כל תשלום לבנק ועד לתשלום בפועל לתובעת.הנתבעת תשלם לתובעת את שכר העדים ואגרות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין וכן הוצאות ושכ”ט עו”ד בשיעור של 12% מהסכומים שנפסקו בתוספת מע”מ.כל הסכומים שפסקתי ישולמו על ידי הנתבעת 2 תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

     

     

    ניתן היום, ט’ אלול תשפ”א, 17 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%A0-%D7%94%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%A1-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%97-%D7%91%D7%A2%D7%9E#.YXewzZ5BzIU

1 Comment

1 Comment

  1. אבא גרוש

    אוקטובר 26, 2021 at 7:29 pm

    לי יש ביטוח רכב בחברת הפניקס שמתחדש חודש הבא – בגלל התחקיר על המקרה המזעזע , החלטתי להחרים את החברה ולא לבטח את רכבי לשנה הבאה – גם אם ההצעה שלה תהיה הכי זולה – חברה זו לא תכלל במניין החברות עבורם אחפש שינוי.

    התנהגות מוסרית וחרם צרכנים על חברות ופרטים מושחתים , סביר שיביאו לשינוי מהר מכל חקיקה – אני מקווה שרבים יצטרפו אלי , כדי ליצור חברה צודקת יותר. חרם צרכנים הוא כלי מקובל בעולם ויש להשתמש בו כדי ליצור שינויים חברתיים שלא תלויים בטוב ליבו של השלטון ובתקוות שווא לתיקוני חקיקה פוזיטיביים.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

You May Also Like