לפנינו פרוטוקול וועדת שחרור מוקדם למחבלת דאעש ישראלית אימאן כנג'ו סועאד. מדובר באישה מנצרת שנישאה לבעלה בשפרעם והמליטה לו ילדים ולמדה רפואה. מציגה עצמה כדוקטורנטית ועזבה הכל בישראל כדי להעלות את המורל ללוחמי דאעש בסוריה, באמצעות מתן שירותי לימודי וחינוך להלכות השריעה. היא נתפסה כשניסתה לחצות את הגבול לתוך סוריה.
נגזרו שנה ו 11 חודשים בגין ביצוע עבירות של מגע עם סוכן זר ויציאה שלא כדין לארצות ערב, ונשארו לה 5 חודשים והיא מבקשת שחרור.
עורכי הדין עביר באבר ועו״ד עלי סואעד טענו שהיא אישה ואמא למופת, דוקטורנטית ומשכילה, שהילדים שלה זקוקים לה ובילד אחד יש רגרסיה לימודית והוא זקוק לחינוך של אמא שלו (שרצתה להיות מחנכת לשריעה בדאעש)…. ושבכלל נשים לא צריכות להיות בכלא, ושזכותה לדגול באידאולוגיה שרעית כמו שהמתנחלים דוגלים באידאולוגיה התנחלותית….
המחבלת אימאן כנג'ו סועאד טוענת שהיא בסך הכל יצאה להפיץ את תורת השריעה בקרב מבלי דאעש, אבל היא ידעה טוב מאוד שכל אישה זרה שנכנסת לסוריה צריכה לשמש שפחת מין. היא ראתה בטלוויזיה מה עשו לנשים היזידיות והכורדיות. כל הנשים הזרות שנכנסו לסוריה והצטרפו לדאעש קיבלה אספקה יומית של זין ערבי נונסטופ….. מה היא לא ידעה את זה? היא רוצה לחנך אותם על תורת האיסלאם? הרי הם יצאו למלחמה בגלל תורת האיסלאם.
הנה הסנגורית עביר בכר שהיא מרצה באוניברסיטת חיפה ומנהלת שם קליניקה לזכויות אדם, והיא טוענת שזה פשע שמדינת ישראל לא מכירה בזכות השיבה.
עביר בכר מייצגת מחבלות נוחבה ודאעש
משפחתה של המחבלת היא משפחת פשע מוכרת משפרעם שנלחמת במשפחת פשע אחרת, משפחת חלאדי. כל שני וחמישי מישהו ממשפחת סואעד רוצח מישהו ממשפחת חלאדי ולהיפך, והם מאשימים את המשטרה שלא מוצאת את הרוצחים.
הסנגורים טענו שהילדים זקוקים לה שהיא תחנך אותם
לחיזוק דבריהם הסמגורים הביאו חוות דעת על פוטנציאל לשיקום מחוץ לכלא, מדר' ווליד חדאד, למרות שהגברת בכלא סירבה לקבל טיפול מכל סוג שהוא וענתה שאת השריעה לא יוציאו ממנה BY HOOK OR BY CROOK.
הנה תמצית הטענות של עורכי הדין. שימו לב למילים שזה לא אשמתה שהחלום למדינת שריעה מלווה אותה ושהשתלטה עליה מחשבה"….
"היא דוקטורנטית, גידלה ילדים למופת, הייתה סטודנטית לרפואה בתל אביב. היום היא לומדת באוניברסיטה העברית. היא גידלה משפחה למופת. השאלה הנשאלת מה מביא אישה עם ילדים מוצלחים לנטוש את ילדיה ואת בעלה ולרצות להגשים חלום שמלווה אותה…. מדובר באישה שמאמינה שמדינת הלכה אסלאמית היא הפתרון לגאולת הילדים מרצח העם או מהרצח שמתקיים בסוריה.
השתלטה עליה המחשבה שהפתרון למלחמה בסוריה היא מדינת הלכה אסלאמית. הגורם שתמך ברעיון כרעיון, ויש היבט שהוא למעשה המעשה הפלילי, האסירה הועמדה לדין לא כי היא החליטה לצאת לחיות במדינה אסלאמית. הרצון שלה לחבור לארגון טרור הוא המעשה הפלילי.
ההליך הפלילי שיקף לפניה את העובדה שאי אפשר להיות סלקטיבי. אם יש רעיון שאת רוצה ליישם, אם רוצים להוציאו לפועל, יש לבדוק את כל ההיבטים שבו. היא למדה לקח. היא שילמה מחיר חברתי מאוד כבד. מספיקה הכותרת של תושבת שפרעם שנטשה את ילדיה כדי ליישם רעיונות של מדינה אסלאמית, זה היבט שהיא משלמת עליו מחיר. גם גזר הדין מציין שהמטרות שלה ביציאה לחו״ל זה לא למעשים אלימים. היא חשבה שהתרומה שלה לפתור את הבעיה בסוריה היא בלימודי דת. בכך מסתיימים מעשיה.
היא נתפסה, חזרה למדינה, ומהרגע הראשון שיתוף הפעולה שלה עם החוקרים היה כל כך גלוי, כאשר היא שיתפה אותם בכול. כיום היא נמצאת במצב אחר לגמרי. אי אפשר להקל ראש במעצר, בענישה החברתית, במחיר שילדיה משלמים בגין מאסרה. אפשר לשמוע ממנה את הדברים. כיום האסירה תופשת את אותן מחשבות בצורה אחרת, דהיינו היא מבינה שענייני דת הם ענייניה בינה לבין אלוהים.
זה לא המקום לחשוב על תרגום אותן אמונות לעשייה פוליטית, והטראומה של המעצר שיקפה לפניה ונתנה לה יכולת להבחין בין הטוב והרע במקרה הזה. גם ארגון דעאש בא מהמקום של האידיאל. גם נשים מוכות רואות את המכות אבל רואים גם את הקטע שהן מאוהבות בבעל. יש משהו שהשתלט עליה שהמאסר גרם לה להתפקח. צריך להיכנס לפרטים ולשאול איזו אידיאולוגיה כיוונה את מעשיה של האסירה. לא מדובר במי שרצתה לפגוע בביטחון מדינת ישראל.
אני מסכימה שהסיכון הנטען הוא בפוטנציה כי דעאש מכוון למדינת ערב כרגע, אבל אולי בטווח הרחוק יכוון למדינת ישראל. המבט שלנו הוא כלפי האישה שקיבלה החלטה לא נכונה, והאם כיום בחלוף שנה ושלושה חודשים מאז מאסרה, היא מהווה סיכון והאם יש סיכוי למועדות. האם כיום ישנו סיכון כי האסירה תחזור על מעשיה? התשובה שלילית. ניתן לראות זאת מהדברים שהאסירה משקפת, המעצר, הריחוק מהילדים.
אני מזכירה את הילדים וטובת הילד כי עסקינן באישה. עם כל הרצון שלנו שהנטל יהיה שוויוני, עדיין הנטל לא שוויוני, שכן טובת הילדים היא שאמם תהיה במחיצתם.
בגלל העובדה שהיא בחרה לעזוב את הילדים, בעקבות המאסר, וההתנהלות מול בן זוגה שתמך בה לאורך כל הדרך, כאשר זה לא צפוי שבעל מבית דתי יתמוך בה מתוך רצון לקלוט אותה בחזרה, והתמיכה התבטאה בכעס, אבל עדיין משאירים לה מקום לקלוט אותה בבית. בסופו של יום היא תשתחרר בעוד חמישה חודשים".
ואליד חדאד משקם נוחבות ודאשיסטיות מאשים את המדינה בהזנחת הערבושקלך
הנה פה משקם הנוחבות והדאעשיות דר' ואליד חדאד שמציג עצמו מומחה לפשיעה ערבית וקרימנולוג, בהופעה אצל לוסי אינשאללה אהרוש על הפשיעה הערבית……
הנה פה לוסי אהריש מאשימה את המדינה שלא מקצה כוח אדם לטפל בפשיעה הערבית. לטענתה "אנחנו הערבים פספסנו את הצעירים שלנו בחינוך….. ישנו ויתור עם האותוריטה הסמכותית של הורים ערבים על הילדים?
וואליד טוען שאובדן הסמכות ההורית זה לא קשור למחדלי המדינה.
ואליד חדאד משקם שפחות מין של הנוחבות ודאעש
הנה וזה מ 2021….ואליד טוען שהוועדות הקרואות לרשויות המוניציפליות הערביות מפטרות עובדים סוציאליים לשיקום אסירים מסמים. באו יהודים והשתלטו על הרשויות הערביות והתחילו לפטר עובדים סוציאליים….
נזכיר שהסיבה שהכניסו יהודים לנהל רשויות מוניציפליות ערביות כי כל חמולה הכניסה עובדים פיקטיביים לפיירול של העיריה וככה גנבו את תקציבי האוצר…. והוא מאשמים את המדינה בפיטורי עובדים סוציאליים שלטענתו יכלו למנוע את הפשיעה הערבית….
הנה פה הסנגורית עביר בכר טוענת שזה פשע לא להכיר בזכות השיבה של הפלסטינים
את המדינה ייצג האוחצ'ה הקוקסית הפרקליט אלירן גלילי מפ"ת. גם הוא היה יוצא בשמחה לדאעש אם היו מסדרים לו מראש אספקה קבועה של זין ערבי מצ'ואיסטי 5 פעמים ביום, גם בכריעה וגם בדוגי סטייל.
אלירן גלילי זרקו אותו מהפרקליטות בגלל הצעה מגונה לשוטר מוטי דוד
להלן פרוטוקול והחלטת וועדת השחרורים 45110-08-16
ועדת שחרורים במקום מושבה בבית הסוהר השרון לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התעס"א – 2001
וש״ר 16־08־45110 כנג׳ו, סואעד (אסירה) נ׳ מדינת ישראל
לפני יו״ר ועדה, כבוד השופט בדימוס אברהם שיינפלד
נציגת ועדה – הגב׳ חנה הימפלרב־טורא, חינוך
נציג ועדה – מר באומל איסר, עו״ס נציגת שב״ס – הגב׳ שרית מנשה
ב״כ המבקשת עו״ד עביר באבר ועו״ד עלי סואעד המבקשת בעצמה
המתורגמן מר נעים חיט
פרוטוקול
ב״כ היועמ״ש:
האסירה מרצה את מאסרה הראשון בן שנה ו – 11 חודשים, כאשר נגזר עליה עונש של שנה ו – 10 חודשים, ובגין אי תשלום קנס נוסף לה עוד חודש, בגין ביצוע עבירות של מגע עם סוכן זר ויציאה שלא כדין לארצות ערב.
מעובדות כתב האישום עולה כי עובר לחודש אוגוסט 2015 גילתה האסירה עניין רב בארגון דעאש ופעילותו, פיתחה הזדהות אידיאולוגית ע□ ערכיו של הארגון ומטרותיו. היא חיפשה ברשתות החברתיות ליצור מגע עם סוכן הארגון, ואף יצרה קשר עם פעיל הארגון במטרה לעבור לסוריה ולקחת חלק פעיל בארגון. לש□ כך היא נזקקה לסיוע של פעיל הארגון.
בשיחות עם הסוכן התנדבה האסירה ללמד את פעילי הארגון לימודי דת, ובכך להעלות את 19 המוטיבציה שלהם ללחימה.
בתחילת חודש אוגוסט 2015 החליטה האסירה לעזוב את ישראל, לזנוח חמישה ילדי□ ובעל ולעבור להתגורר בסוריה במטרה להצטרף לארגון דעאש. לשם כך רתמה האסירה את אביה כדי שזה יבוא איתה לסוריה, והכול תוך שהיא בקשר רציף ע□ פעיל הארגון שמסייע לה במעבר מטורקיה לסוריה. בחודש אוגוסט 2015 נסעה האסירה לטורקיה ביחד ע□ אביה, ש□ פגשה אדם נוסף שאמור היה לסייע לה לעבור את הגבול לסוריה. באותו שלב אביה של האסירה החליט לשוב לישראל, אך היא נשארה בשלה והמשיכה בדרכה אל הגבול. סמוך לגבול סוכלו תכניותיה, והיא נעצרה על ידי שלטונות טורקיה וגורשה בחזרה לישראל.
המעשים שבהם הודתה האסירה טומנים בחובם סיכון גדול לביטחון המדינה ולתושביה. חומרה יתרה יש לייחס לעובדה שהאסירה לקחה חלק פעיל בתכנית ואף יזמה אותה, היא מסרה את הטלפון של פעיל הארגון לאנשים נוספים שהיו מעוניינים ביצירת קשר עם הארגון, ולאורך כל הדרך הייתה שלמה בלבה להשלים את משימתה עד שנתפסה ולא הצליחה להשלים.
נציין כי האסירה נעדרת עבר פלילי. מטופס 903, חוות דעת המנהל, עולה כי האסירה מוגדרת התרעה, אינה בסבב חופשות. במהלך מאסרה נרשמו לחובתה מספר רב של עבירות התנהגות ומשמעת, לרבות העברת מסרים ממרץ 2016, התבטאויות קיצוניות מנובמבר 2015 והאחרונה שבהן מיולי 2016 על רקע התקוטטות ע□ אסירה אחרת. אני מגישה את המידה לוועדה ומבקשת לחסות אותו מ כוח סעיף 17 לחוק.
החלטה המידע יישאר חסוי כמבוקש.
ניתנה והודעה היום ב״א טבת תשע״ז, 19/01/2017 במעמד הנוכחים.
אברהם שיינפלד, שופט (בדימוס) מר איטר באומל, חבר ועדה, גברת חנה הימלפרב- טורא, חברת וועדה, שרית מנשה נציגת שב״ס
ב״כ היועמ״ש;
מחוות דעת שב"כ עולה כי לאור חומרת מעשיה של האסירה, כחלק מתופעה מתגברת שיש צורך במיגורה, גורמי השב״כ סבורים כי שחרורה המוקדם של האסירה יהווה סכנה לביטחון המדינה, ומשכך אנו מתנגדים לשחרורה.
בעניינה של האסירה הוגשה תכנית שיקום פרטית של מרכז רווחה לייעוץ והכוונה "שפרעם". מי שיקרא את התכנית עלול לחשוב שהאסירה "נגררה" לביצוע עבירות, מבלי שרצתה לבצען, אך לא כך הדבר כי מעובדות כתב האישום ניתן ללמוד על תכנון מוקדם ורצון עז ליצירת קשר עם סוכן זר מארגון טרור רצחני, כאשר התכנית בעצמה מלמדת על כך שבזמן ביצוע העבירה, סברה האסירה כי כל גורם איסלמי שירצה להציל את ילדי סוריה ונשותיו, הוא מבורך. כתב האישום עוד מלמד כי האסירה גילתה עניין הולך וגובר עם ארגון דעאש, פיתחה הזדהות אידיאולוגית עם ערכיו ומטרותיו ויצרה קשר אקטיבי עם הסוכן/הפעיל.
עוד מלמדת התכנית על כך שהאסירה נמצאת בשלב מאוד ראשוני של הפנמת החומרה של מעשיה, וזו עבורה רק תחילת הדרך. התכנית מדברת על תהליך שעברה האסירה בזמן המאסר, בניגוד מוחלט לכתוב בטופס 903.
לעניין תכנית השיקום, נראה כי הן הטיפול הפרטני והן הטיפול הקבוצתי המוצעים בתכנית באים במטרה לטפל בדפוסי התנהגות שליליים שפיתחה האסירה כאמצעי התגוננות עם חרדותיה ועם השחיקה הנפשית והלחץ שחשה בעקבות המאסר. אין כל אינדיקציה למסגרת המטפלת בעבירות מהסוג אותן ביצעה האסירה.
כאמור, עבירות אידיאולוגיות שהפסיקה עמדה על כך שהן מהרף הגבוה ביותר, המהוות סיכון רב לקיומה של מדינת ישראל ולביטחונה. מקריאת התכנית נראה כי האסירה היא למעשה הקרבן. ברע״ב 4612/16 נקבע כי לעיתים אופי העבירה, חומרתה ונסיבותיה מהווים ראיה לכאורה למסוכנות האסיר, שבהעדר אינדיקציה לסתור, די בה כדי למנוע את שחרורו על תנאי, בייחוד במצבים של עבירות אידיאולוגיות.
בנוסף בעת״א 50210-11-14 נקבע כי כאשר מדובר בעבירות שבוצעו על רקע אידיאולוגי, די באופיין של עבירות מסוג זה כדי ללמד על מסוכנות הנשקפת מהאסיר ולמנוע את שחרורו המוקדם.
נוסף לכל האמור, אין כל אינדיקציה לאישור ממסגרת התעסוקה שמציעה תכנית השיקום.
סיכומו של דבר, מדובר באסירה מסוכנת ביותר שבחרה לנטוש חמישה ילדי□ לטובת הצטרפות לארגון טרור רצחני, פעלה ארוכות עד אשר השיגה את מטרתה ואף החלה בביצוע תכנית הצטרפות לארגון. מעשיה תוכננו בקפידה. נוסף על כך, היא גייסה אנשי□ אחרים להצטרף לארגון, הביעה נכונות לסייע ככל שתידרש והביעה תמיכה והזדהות בפעילות הארגון.
לאור האמור, אנו סבורים שהמסוכנות הנשקפת מהאסירה עדיין לא אוינה, ומשכך היא אינה ראויה לשחרור מוקדם.
ב״כ האסירה:
אתחיל במידע שחברתי לא ציינה. מדובר כאזרחית המדינה, במקום תושבת נצרת הנשואה לתושב שפרעם, חיה בשפרעם כל ימי חייה.
היא דוקטורנטית, גידלה ילדים למופת, הייתה סטודנטית לרפואה בתל אביב. היום היא לומדת באוניברסיטה העברית. היא גידלה משפחה למופת.
השאלה הנשאלת מה מביא אישה עם ילדים מוצלחים לנטוש את ילדיה ואת בעלה ולרצות להגשים חלום שמלווה אותה.
כשאנחנו מבררים זאת עם האסירה ומעיינים בכתובים, אנו רואים שמדובר באישה שמאמינה שמדינת הלכה אסלאמית היא הפתרון לגאולת הילדים מרצח העם או מהרצח שמתקיים בסוריה.
השתלטה עליה המחשבה שהפתרון למלחמה בסוריה היא מדינת הלכה אסלאמית. הגורם שתמך ברעיון כרעיון, ויש היבט שהוא למעשה המעשה הפלילי, האסירה הועמדה לדין לא כי היא החליטה לצאת לחיות במדינה אסלאמית. הרצון שלה לחבור לארגון טרור הוא המעשה הפלילי. ההליך הפלילי שיקף לפניה את העובדה שאי אפשר להיות סלקטיבי.
אם יש רעיון שאת רוצה ליישם, אם רוצים להוציאו לפועל, יש לבדוק את כל ההיבטים שבו. היא למדה לקח. היא שילמה מחיר חברתי מאוד כבד. מספיקה הכותרת של תושבת שפרעם שנטשה את ילדיה כדי ליישם רעיונות של מדינה אסלאמית, זה היבט שהיא משלמת עליו מחיר. גם גזר הדין מציין שהמטרות שלה ביציאה לחו״ל זה לא למעשים אלימים.
היא חשבה שהתרומה שלה לפתור את הבעיה בסוריה היא בלימודי דת. בכך מסתיימים מעשיה. היא נתפסה, חזרה למדינה, ומהרגע הראשון שיתוף הפעולה שלה עם החוקרים היה כל כך גלוי, כאשר היא שיתפה אותם בכול. כיום היא נמצאת במצב אחר לגמרי. אי אפשר להקל ראש במעצר, בענישה החברתית, במחיר שילדיה משלמים בגין מאסרה. אפשר לשמוע ממנה את הדברים.
כיום האסירה תופשת את אותן מחשבות בצורה אחרת, דהיינו היא מבינה שענייני דת הם ענייניה בינה לבין אלוהים. זה לא המקום לחשוב על תרגום אותן אמונות לעשייה פוליטית, והטראומה של המעצר שיקפה לפניה ונתנה לה יכולת להבחין בין הטוב והרע במקרה הזה. גם ארגון דעאש בא מהמקום של האידיאל. גם נשים מוכות רואות את המכות אבל רואים גם את הקטע שהן מאוהבות בבעל.
יש משהו שהשתלט עליה שהמאסר גרם לה להתפקח. צריך להיכנס לפרטים ולשאול איזו אידיאולוגיה כיוונה את מעשיה של האסירה. לא מדובר במי שרצתה לפגוע בביטחון מדינת ישראל. אני מסכימה שהסיכון הנטען הוא בפוטנציה כי דעאש מכוון למדינת ערב כרגע, אבל אולי בטווח הרחוק יכוון למדינת ישראל. המבט שלנו הוא כלפי האישה שקיבלה החלטה לא נכונה, והאם כיום בחלוף שנה ושלושה חודשים מאז מאסרה, היא מהווה סיכון והאם יש סיכוי למועדות.
האם כיום ישנו סיכון כי האסירה תחזור על מעשיה? התשובה שלילית. ניתן לראות זאת מהדברים שהאסירה משקפת, המעצר, הריחוק מהילדים.
אני מזכירה את הילדים וטובת הילד כי עסקינן באישה. עם כל הרצון שלנו שהנטל יהיה שוויוני, עדיין הנטל לא שוויוני, שכן טובת הילדים היא שאמם תהיה במחיצתם.
בגלל העובדה שהיא בחרה לעזוב את הילדים, בעקבות המאסר, וההתנהלות מול בן זוגה שתמך בה לאורך כל הדרך, כאשר זה לא צפוי שבעל מבית דתי יתמוך בה מתוך רצון לקלוט אותה בחזרה, והתמיכה התבטאה בכעס, אבל עדיין משאירים לה מקום לקלוט אותה בבית. בסופו של יום היא תשתחרר בעוד חמישה חודשים.
אני חושבת שתכנית השיקום שמוצעת לפניכם כן נועדה לאפשר לה מסגרת תעסוקה שהיא קצת רחוקה מהמקומות שהייתה מעורבת בהם יותר מדי. זה מרכז רפואה שבו היא תעסוק בקבלת קהל, בעבודות פקידות. יש שם משהו שיחזיר אותה יותר לחברה המעורבת. אני אפנה לעדי האופי שהזכירו אז בדיונים וציינו לשבח את התרומה החברתית שהייתה לה, מדובר על אישה משכילה שהרחיקה לכת עם החומרים שלימדה ולמדה, והביאה אותה למקומות שלו ידעה שזה פשע גדול, לא הייתה מבצעת אותו. היא הסבירה שאלו המטרות שלה, ובעקבות המעצר, כתב האישום, ניהול המשפט היא השכילה לדעת מה הפסול במה שעשתה.
אני מגישה דו״ח גם מבית הספר. יש לה שלושה ילדים קטינים שלומדים בבית הספר. חלה רגרסיה משמעותית אצל אחד הילדים בעקבות מאסרה של אמו. במקומות אחרים לא כולאים נשים עם ילדים קטינים. המטרה היא להימנע מכליאה בשל טובת הילד. מכיוון שמדובר במי ששחרורה לא יסכן במצב הזה את ביטחונה של ישראל, והיא אך ורק תשתחרר לביתה בשפרעם, ואין סיכוי שתצא מהמדינה, שכן יש לה צו איסור יציאה מהארץ עד סוף תקופת התנאי, המסוכנות פחתה מאוד.
בעניין חוות הדעת של השב״כ, היא מצטטת דברים שביהמ״ש עומד עליהם, שהמטרה שלה לא הייתה להילחם עם דעאש במובן האלים. אין כאן אישה שמתוך האידאולוגיה שלה היא גדלה כך. היא לא ניסתה לדקור. המחשבה שלה הייתה שכאן תהיה הגאולה של ילדי סוריה.
בעניין החמי׳ן השלילי ועבירות המשמעת, אני נפגשתי עם האסירה פעמיים, ובתוך 903 לעבור על הפרפרזות לבדוק אם יש דברים־בגו, האסירה אומרת שלא התקוטטה, אלא סייעה להנהלה לפתור בעיות של אסירות בכלא. היה סיור של מפקד בית הסוהר שהודה לה על כך שהיא סייעה בפתרון בעיה עם אסירה שהתחצפה אליו. היא לקחה חלק מאוד חיובי ביישוב ההדורים בבית הסוהר. אני לא חושבת שגילוי שמה של אותה אסירה אמור להיות סודי. אם זו קטטה, היא צריכה לדעת למי הכוונה כדי להסביר. היא אומרת שלא התקוטטה עם אף אסירה. אני לא יודעת לגבי התבטאויות קיצוניות, שכן זה נגמר לפני למעלה משנה. אפילו בענייני דת שאלתי אותה אם שואלים אותה על הדת, פסיקה מתוך הידע שלה, והיא אמרה שהיא לא עשתה את זה.
אבקש לבחון אם באמת מדובר במידע מוצלב, אשר מכוון אליה באופן אישי. בעיות תמיד אנחנו שומעים. השאלה אם מדובר בה או לא, יש לאפשר לוועדה לבחון את זה.
נאמר שהאסירה הרימה את החולצה כשנפגשה עם בעלה. היא לא הרימה חולצה. היה מפגש מבעד לזכוכית. היא נישקה את בעלה מבעד לזכוכית. זה משהו שנאמר לה שאסור שייעשה, וזה לא חזר על עצמו. אני מבקשת להסתכל על כך בפרופורציה המתאימה ולא להסיק מכך שתסכן את ביטחון המדינה.
לסיום, אבקש להגיש פסיקה שמדברת על שחרור אסירים שבאו במגע עם חיזבאללה, מסרו מידע לאויב, והוועדה הורתה על שחרורם. כולם אזרחי המדינה שהשתלבו במסגרות תעסוקה. אני מפנה לרעי׳ב פלוני בעניין מועדות. בעניינה אין סיכוי למועדות בשל הדברים שציינתי קודם.
חברתי ציינה שהיא עדיין בתחילת הדרך. אולי מבחינה טיפולית כי הכלא לא טיפל בה, וגם כאזרחית היא לא זכתה לטיפול הזה. לא הייתה מחלוקת מבחינת גילוי החרטה. היא הייתה כל כך כנה במה שנעשה ולמה זה נעשה. היא שיתפה, למדה והבינה. הפסול שבמעשה אז לא היה כל כך ברור, כי היא נתקעה במחשבות ובקונספציה שלה שהמדינה האסלאמית תציל את סוריה. היום אנחנו במצב שונה. לא ניתן לדון אותה כיום באותם פרמטרים. גם לה יש דברים להגיד ולשתף.
אבקש לאפשר לה את חמשת החודשים שתיקלט על ידי עו״ס ותקיים שיחות פרטניות, תצא לתעסוקה בסביבה מעורבת ולהחזיר אותה למשפחה אט -אט. בזכות בעלה המשפחה לא התפרקה. בתה הבכורה שהיא סטודנטית לרפואה נאלצה להפסיק את הלימודים כדי לטפל בילדים בבית. זה מצער. היא משלמת מחיר בעקבות מאסר האם.
ב״כ היועמ״ש;
חברתי מדברת על כך שהיא הבינה וזנחה את האידיאולוגיה, ואני תוהה מאיפה חברתי מסיקה את הדברים. הייתי רוצה לדעת כמה פעמים נפגשו איתה מפאת חוסר היכולת שלה לקבל שיקום בין כתלי הכלא. איך אפשר להבין איך היא קיבלה שיקום? אני לא כל כך מבינה איך אפשר להסיק מהטיפול בשפרעם שהיא לא תבצע את העבירות שוב ושהמסוכנות אוינה.
ב״כ האסירה:
אם אני עכשיו אביא מישהו יהודי שיגיד שהמדינה צריכה להיות מדינת הלכה, הוא לא יועמד לדין. אם הוא יגיד שהמדינה צריכה להיות מדינת הלכה על ידי טיהור אתני, הוא יועמד לדין, כי הדרך פסולה. הפסול שלה הוא בדרך שהיא חשבה שצריך ליישם את העקרונות של המדינה האסלאמית. מה שגרם לה להתעמת עם הפסול במעשיה, זה המעצר עצמו. החרטה שהיא מגלה מלכתחילה ברגע שהיא הבינה מה היא עוללה, מול החוקרים, מול בית המשפט, מי שמעיין בגזר הדין רואה את זה. לא היה ספק מבחינת החרטה והמודעות שלה איפה הטעות הגדולה. היא עדיין אישה דתית, אבל היא מבינה שזה מכוון אליה למסגד ולבית ולא שאיפה פוליטית. זה מה שעושה הכלא, הריחוק מהילדים, זה שוק. צריך שאנשים יפנימו את מקור הטעות ומהותה. יש כאלה שחושבים שאם הם עניים, הם ייקחו מהסופר, אבל עוצרים אותם כי זו גניבה. יותר מעו״ס שבדק אותה בכלא ושיקף אותה אי אפשר לעשות.
אף אחד לא הבין במערכת שצריך לשבת עם האנשים האלה מבפנים. תכנית השיקום תהיה בפיקוח. זה בשפרעם. ד״ר ואליד חדאד הוא מפקח שנים מטעם רשות למלחמה בסמים. הוא עסק בשיקום אסירים בתחומים הפליליים. נעזרנו בו בבית המשפט העליון באבחון אסירים שביצעו עבירות ביטחוניות. מציגה אישור העסקה. זו מרפאה בשפרעם.
ב״כ היועמ״ש:
התכנית עמומה. פעמיים בשבוע נשמע מעט מאוד.
ב״כ האסירה:
המקום סמוך לילדים. זה מותאם גם לנתונים האישיים שלה. זה קרוב לבית. חברתי ציינה שהאסירה נגררה. היא הלכה שבי אחרי המחשבות, אבל היא אף פעם לא ניסתה להגיש שמישהו השפיע עליה. האמירה שהיא נגררה במובן זה שהיא נסחפה. ניסיתי להסביר מאיזה מקום זה בא, לראות את זה מהצד שלה. כשלומדים את התיק לעומק, מבינים שיש כאן מישהי שהתנהלה באופן נורמטיבי וגידלה ילדים, ומשהו הטריף עליה את הדעת.
האסירה:
חשוב בשבילי, אני מעריכה את המדינה ואת הרצון של המדינה לשמור על הביטחון. למרות זאת, אני יודעת שאני טעיתי. אני מצפה מכם כעם ישראל להבין את המניעים שלי יותר מאחרים. אני אישה מוסלמית. היה לי חלום ילדות שאני אחיה במדינה אסלאמית, כמו שרצה כל יהודי לחיות בישראל, וכל נוצרי שרוצה לבקר בוותיקן. בשלב מסוים ניסיתי לתרגם את החלום הזה. החלום התחיל בשנות השמונים. אין לזה קשר לכל ארגון מסוים, לא דעאש ולא לשום ארגון אחר. המניע שלי היה דתי גרידא. לא הייתה לי כוונה לפגוע בביטחון ישראל. בשהותי בבית הסוהר ראיתי בטלוויזיה נערה תאילנדית בת שמונה עשרה שעזבה את המשפחה שלה והגיעה לישראל. בשבילי היא הייתה גם גיבורה.
בשבילי זה מתורגם כפשע שאני רוצה לחיות במדינה אסלאמית. אני מבקשת מכם כישראלים להבין את המניע שלי. כל העבר שלי במשך 44 שנים האלה הוא נקי לגמרי עד שעשיתי את הטעות. טעיתי ואני מאוד – מאוד מתחרטת על הטעות הזאת. ימיי הביאו אותי להבין את הטעות הזאת. אני כאישה משכילה היה לי מקום בחברה. זה היה מניע בשבילי לחזור על מחשבותיי ולהבין שכאן הטעות. כמו כל אדם אחר, אני רוצה להוכיח שאני הולכת בדרך אחרת. אני רוצה הזדמנות שנייה. תשאלו אותי מה ההוכחה שאני מתחרטת, אני נענשתי. גם משפחתי נענשה. זה לא קל בשביל אימא. אני מבקשת להוסיף שזה שהבת שלי עוזבת את הלימודים שלה, זה גם עונש בשבילי. בקשר לעבירות שדיברו בשב״ס, אני מאוד מקווה לדעת מה אלה, ואני מקווה שתשאלו על ההתנהגות שלי בבית הסוהר.
וש״ר 45110-08-16 כנג׳ו, סואעד(אסיר) נ׳ מדינת ישראל
ביצעתי שום עבירה בבית הסוהר. ההתנהגות שלי תמיד תמכה באסירות. אני יודעת את התקנות, ואני לא עברתי אותן. לבסוף אני הבטחתי לבעלי שהטעות הזאת לא תחוור שוב (בוכה). אני מאוד בטוחה שהוא מאמין בי, הוא תומך בי. לכן אני מבקשת לתת לי הזדמנות. כל החיים שלי היו בעיקר בעלי והילדה. הדת שלי תהיה בקשר ביני לבין אלוהים בלבד. הביטחון של ישראל חשוב לא רק בשבילכם אלא גם בשבילי. אני גם תושבת ישראל. אני מבינה את הפחד מדעאש. אני מאוד מקווה שתתנו לי את ההזדמנות.
החלטה
לפנינו אסירה כבת 45 המרצה עונש מאסר ראשון בן 23 חודשים בגין עבירות של מגע עם סוכן זר וכוי, כפי שפורט בטיעוני ב׳׳כ היועמ״ש. היא תכננה במשך זמן והוציאה לפועל תכנית לעבור לסוריה דרך טורקיה ולחבור לארגון דעאש, מסלול המוכר היטב לאלה שחברו לאותו ארגון רצחני.
לשם כך היא אף שכנעה את אביה להתלוות אליה, יצרה קשר עם גורמים בדעאש, יצאה בפועל לטורקיה יחד עם אביה, שם האב חזר בו ועשה את דרכו חזרה לישראל, ואילו היא המשיכה בתכניתה תוך קשר עם מבריח גבולות.
רצה הגורל והיא נתפסה סמוך לגבול עם סוריה, והיא גורשה על ידי שלטונות טורקיה בחזרה לישראל, נעצרה והועמדה לדין.
בשהותה במאסר היו עבירות משמעת והתנהגות. המידע המודיעיני החסוי אשר הוגש לנו, מצביע על כך שהייתה פעילה בקרב האסירות הביטחוניות.
בטיעוניה היום ניסתה האסירה לשכנע אותנו כי בפעילותה לא היה שום ביטוי של עוינות למדינת ישראל והמשטרה בה, אלא רצון להשתמש בהפצת הדת האסלאמית למטרות חיובית.
הומצאה לנו תכנית שיקום פרטית מטעם גוף הקורא לעצמו ״מרכז רווחה לייעוץ והכוונה – שפרעם (ע״ר)".
עיינו באותה תכנית, והאמת ניתנת להיאמר שהתכנית מאוד לא משכנעת. הגוף הזה אינו מוכר. לא ברור לנו מי הם חברי הצוות, מלבד המנהל המקצועי, ד״ר וליד חדאד, הרשום בפנקס העובדים הסוציאליים. לא ברור לנו מה מומחיותו המקצועית ומי בפועל הם חברי הצוות שלו, והואיל וכל חברי הוועדה הינם במקורם אנשי טיפול וחינוך, פרטים אלה חסרים לנו.
וש״ר 16־08־45110 כנג׳ו, סואעד(אסיר) נ׳ מדינת ישראל
כותבת העו״ס באגף כי האסירה לא גילתה סימני מצוקה לאורך מאסרה, ובשל כך גם אינה מוכרת לצוות העובדים הסוציאליים.
לסיכומו של דבר, לא מצאנו סיבה של ממש לשקול שחרור מוקדם, הן בהעדר סימנים רציניים של שינוי באידיאולוגיה של האסירה והן בתכנית השיקום.
ידועה עמדת הפסיקה בנושא עבירות על רקע אידיאולוגי והחומרה המיוחדת המתלווה לעבירות אלה.
לאור כל אלה, מסקנתנו החד משמעית היא שיש לדחות את הבקשה לשחרור מוקדם על תנאי.
ניתנה והודעה היום כ״א טבת תשע״ז, 19/01/2017 במעמד הנוכחים.
