הפסד צורב לעו”ד תום קובצ’י: טען שסוכנת משטרה מדיחה “אבאטר” שמפתה גברים להתכתב איתה היא קורבן עברת מין. עופר גרוסקופף העיף אותו על טיל

המאשימה:  מדינת ישראל

נגד

הנאשם:  פלוני

גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירות של ניסיון גרם אינוס בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים (שתי עבירות), ניסיון גרם מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים (ארבע עבירות), ניסיון הטרדה מינית בקטינה שטרם מלאו לה 15 שנים (חמש עבירות), וניסיון סחיטה באיומים (ריבוי עבירות).

מדובר במקרה נוסף מבין שורת מקרים שהובאו בפנינו, אשר עוסקים כולם בעבירות מין במרחב הווירטואלי שבוצעו כלפי סוכנת משטרתית. זאת, במסגרת פעילות יזומה לאיתור חשודים אשר מבצעים עבירות מין בקטינים באינטרנט ומחוצה לו. תפקידה של הסוכנת היה לגלוש באתר “טוטאל צ’אט”, המשמש פלטפורמה לשיחות ולהתכתבויות, תוך שהציגה עצמה כבת 12 והזדהתה בכינוי “שיר12” (להלן: “שיר”). בנוסף לכך, הסוכנת צוידה במכשיר טלפון ובו הותקנה אפליקציית “וואטסאפ”, וזאת למקרה בו תתבקש להמשיך את השיחה באפליקציה זו.

העובדות כפי שנקבעו בהכרעת הדין

בין התאריכים 21.9.2020 ל-2.11.2020, במספר רב של מועדים, בכינויים שונים, באתר טוטאל צ’אט ובוואטסאפ, פנה הנאשם אל הסוכנת, שלח לה הודעות הכוללות תכנים מיניים ותמונות פורנוגרפיות, הורה לה לבצע בעצמה מעשים מיניים שונים, ובהמשך איים עליה כי אם לא תענה לפניותיו, יפרסם תכנים מיניים על אודותיה.

ביום 21.9.2020 פנה הנאשם ל”שיר” לראשונה, ולאחר שברר את גילה וזו השיבה לו כי היא בת 12, החל לנהל עמה שיחה בעלת תכנים מיניים, וזאת בכסות של שיחת העצמה וסיוע ל”שיר” בהגברת בטחונה העצמי.

בימים 23.9.2020 ו-29.9.2020, שב ופנה הנאשם ל”שיר”, ולאחר שיח שנועד לרכוש את אמונה, הורה לה לבצע בגופה מעשים מיניים, העולים כדי מעשים מגונים ואינוס. בין היתר, הורה הנאשם ל”שיר” להחדיר את אצבעותיה לאיבר מינה, וכשהתלוננה כי המעשים מכאיבים לה, הדריך אותה הנאשם לשמן את אצבעותיה בשמן תינוקות, וזלין ושמן זית. בהמשך, שלח הנאשם ל”שיר” תמונות הכוללות איברי מין חשופים, תמונה של ילדה המבצעת מין אוראלי באיבר מין זכרי, ותמונה של איבר מין זכרי אשר כף יד של תינוק אוחזת בו.

ביום 1.10.2020 פנה הנאשם ל”שיר” בוואטסאפ, הפנה אליה תכנים מיניים בוטים ושלח לה תמונות הכוללות תכנים פורנוגרפיים. הנאשם דרש מ”שיר” לשלוח לו תמונות שלה, לרבות כאלה בהם היא מאוננת. כשהחלה “שיר” להתעלם מפניותיו, החל הנאשם לאיים עליה באמרו שאם לא תיענה לדרישותיו, יפרסם ברבים את תמונותיה ו”ככה את רוצה שאמא שלך תראה אותך… ברגע שאני אחליט לשלוח, לא תהיה דרך חזרה…”.

בהתכתבות מיום 4.10.2020 הסלים הנאשם את איומיו. הנאשם אמר ל”שיר” כי הוא יודע את כתובת מגוריה ואת שם בית הספר בו היא לומדת, טען שהוא מכיר ילדות אחרות משכבת כיתות ו’ ואיים עליה בפרסום תמונותיה. הנאשם חזר על איומיו אלה בהודעות רבות שנשלחו בימים שלאחר מכן.

ביום 15.10.2020 פנה הנאשם ל”שיר”, וזו ענתה לו וביקשה ממנו להפסיק כי הוא מפחיד אותה. בתגובה שב הנאשם ואיים עליה בפרסום תמונותיה כי “אני מכיר את כל הבנות בכיתה שלך” והתנה את הפסקת פניותיו אליה בכך שתשלח לו תמונה שלה “מפוסקת מול המראה”.

בימים 16.10.2020 ו-18.10.2020 שב הנאשם ופנה ל”שיר”, גידף אותה, דרש שתענה לו, מסר כי הוא יודע שהיא לבד בבית ואמר לה שעקב אחרי אמה.

ביום 19.10.2020 פנה הנאשם ל”שיר”, שב על דרישותיו ואיומיו, אמר שהוא יודע את כתובתה, והפעם הוסיף ואיים ש”אני אפתיע אותך בפתח הבית… אני עוקב אחריך”. הנאשם הוסיף על דרישתו לתמונה גם דרישה למפגש – “הייתי מפסיק מזמן אם היית שולחת תמונה ופוגשת אותי פעם אחת”. הנאשם שב וחזר על דרישותיו ואיומיו בפניות נוספות, וזאת עד ליום 2.11.2020.

ביום 2.11.2020, במענה לדרישתו, שלחה “שיר” לנאשם תמונה שלה. הנאשם הדריך את “שיר” כיצד תוכל להסתיר מאמה את הקשר ביניהם. בשיחת וידיאו באותו יום, צילם הנאשם את פלג גופו התחתון כשאיבר מינו חשוף, דרש מ”שיר” שתראה לו את רגליה כשהן פשוקות, ואונן עד שהגיע לסיפוקו, זאת חרף אמירותיה של “שיר” כי מעשיו מגעילים אותה.

הראיות לעונש

במסגרת הטיעונים לעונש העידה אשתו של הנאשם, אשר סיפרה על השבר הגדול שחוותה המשפחה מאז התגלתה הפרשה. לדבריה, בתקופת מעצרו של הנאשם היא נאלצה לטפל לבדה בשני ילדיהם, שהיו באותה העת בני שנתיים ושלוש, וכן להתמודד עם קשיים כלכליים אשר אילצו את המשפחה לשנות את מקום מגוריה. מאז מעצרו סובל הנאשם מקשיים נפשיים ומבעיות רפואיות שונות, ומתקשה לתפקד כבעבר. הילדים קשורים מאוד לנאשם ומביעים חשש מפני מאסרו. היא ביקשה להתחשב בכך בעת גזירת עונשו של הנאשם.

ההגנה הגישה מסמכים רפואיים מהם עולה כי בחודש יוני האחרון הופנה הנאשם למיון בשל חשד לאירוע מוחי, וכי לאחרונה הוכר כבעל נכות רפואית קבועה בשיעור של 19% על ידי המוסד לביטוח לאומי.

טענות הצדדים לעונש

ב”כ המאשימה, עו”ד דן כהן, טען כי מדובר במקרה החמור ביותר מבין המקרים שנדונו במסגרת פרשיה זו, כאשר הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בכל חמשת האישומים אשר יוחסו לו בכתב האישום. מדובר בעבירות שבוצעו לאורך תקופה, כאשר מעשיו של הנאשם הלכו והסלימו, וכללו פרט לעבירות המין גם איומים חמורים תוך דרישה לקבל מ”שיר” תמונות מיניות. מהכרעת הדין עלה כי הנאשם האמין כי הוא מתכתב עם בת 12. הדבר מלמד על פגיעה חמורה באינטרסים המוגנים של שמירה על שלמות גופם ונפשם של קטינים. עוד נטען כי הקלות בה מבוצעות עבירות מהסוג שביצע הנאשם מחייבת החמרה בענישה.

לשיטת המאשימה, מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם נע בין 3 ל-6 שנות מאסר בפועל. נטען כי הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, זאת בשונה מיתר המעורבים בפרשה. המאשימה סבורה כי התמונה המתקבלת מכתב האישום ומהכרעת הדין הינה כי מדובר באדם מניפולטיבי, מתוחכם ומסוכן, ולפיכך עותרת לגזור על הנאשם עונש המצוי מעל אמצע המתחם.

ב”כ הנאשם, עו”ד מור עטיה, הגיש טיעונים בכתב וכן השלים טיעוניו בעל פה. לשיטת ההגנה, העובדה שהמעשים בוצעו בסוכנת משטרתית ולא בקטינה מקהה את מידת הפגיעה בערכים המוגנים בענייננו, ובהעדר כל נזק יש לקבוע כי מידת הפגיעה בערכים הינה בינונית בלבד.

עוד נטען כי הנאשם נכנס לאתר המיועד לבגירים, ואין מדובר במי שתכנן מעשיו מראש במטרה לאתר קטינה ולבצע בה עבירות. מדובר באירוע מזדמן, שנמשך תקופה קצרה יחסית, וחריג לאורחות חייו של הנאשם.

ההגנה סבורה כי הנאשם זכאי להקלה בעונשו, וזאת בשל טענת “סוכן מדיח” העומדת לו. נטען כי אף שטענה זו לא התקבלה במסגרת הכרעת הדין לצורך ביטול כתב האישום או לזיכוי הנאשם, יש ליתן לה משקל במסגרת גזירת הדין, כשיקול משמעותי לקולא. לשיטת ההגנה, אופן התנהלותה של הסוכנת, ובעיקר הצעתה לעבור לוואטסאפ, תרמה תרומה משמעותית לעליית המדרגה שחלה בחומרת העבירות שביצע הנאשם. עוד נטען כי האופן בו התריסה הסוכנת בנאשם הובילה לליבוי והגברת האיומים כלפיה.

לשיטת ההגנה, מתחם העונש ההולם את המעשים נע בין 9 ל-15 חודשי מאסר בפועל. נטען כי הנאשם כבן 61 ונעדר הרשעות קודמות. בשל הליך זה שהה במעצר חודשיים וחצי לראשונה בחייו, והוטלו עליו תנאים מגבילים במשך תקופה של למעלה משנתיים. ניהול ההליך גרם טלטלה למשפחתו, והוביל לפגיעה כלכלית ולהידרדרות במצבו הרפואי.

עוד נטען כי אין לזקוף לחובתו של הנאשם את ניהול ההליך, שכן מדובר היה בניהול ממוקד וענייני ואין מדובר בנפגעת עבירה קטינה שנאלצה להעיד. לשיטת ההגנה, במסגרת חקירתו של הנאשם והעמדתו לדין נפלו פגמים רבים, ויש ליתן ביטוי לכך במסגרת גזירת דינו. נוכח כל המפורט לעיל, עותרת ההגנה לגזור על הנאשם 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

הנאשם בדבריו לעונש מסר כי הפרשה טלטלה אותו ואת משפחתו, וכי כיום כלל לא היה נכנס לצ’אט בו שוחח עם הסוכנת. הוא סיפר על ההידרדרות במצבו הרפואי והנפשי והצורך שלו בתרופות חזקות ובכדורי הרגעה, וביקש מבית המשפט להקל בעונשו.

דיון והכרעה

האישומים מתארים עבירות שבוצעו כלפי סוכנת אחת, ברצף זמן וכחלק מתוכנית עבריינית אחת. על פי המבחנים שנקבעו בע”פ 4910/13 ג’אבר נ’ מדינת ישראל (29.10.2014), מצאנו לנכון לאמץ את גישת הצדדים ולקבוע מתחם ענישה אחד לכלל העבירות בהן הורשע הנאשם.

מתחם העונש ההולם

בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק, לצורך קביעת מתחם העונש ההולם יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ובמידת הפגיעה בו, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובמדיניות הענישה הנוהגת.

הערך החברתי הנפגע ומידת הפגיעה בו

הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מהעבירות שביצע הנאשם הם הגנה על שלמות גופם ונפשם של קטינים, פרטיותם, כבודם וכן זכותם לאוטונומיה וביטחון, לרבות במרחב האינטרנטי.
בשל חשיפתם המוגברת של קטינים לרשת האינטרנט, תמימותם וחוסר ניסיונם, הם נוטים לתת אמון באחרים, ומהווים “טרף קל” לעברייני מין הפועלים ברשת. חשיפתם של קטינים לתכנים מיניים ופורנוגרפיים, על ידי בגירים המבקשים לנצלם, עלולה לפגוע בנפשם וכן לעוות את תפיסתם לגבי מיניות בריאה (ראו בהקשר זה דברי כב’ השופט אלרון ברע”פ 2958/21 פלוני נ’ מדינת ישראל (29.4.2021), בפסקה 7).

בתי המשפט עמדו לא אחת על חומרתן של עבירות המין כלפי קטינים המבוצעות ברשת האינטרנט, ועל הצורך בענישה מחמירה אשר תבטא את האינטרס הציבורי בהרתעת עברייני מין פוטנציאליים ואת הנזקים הכבדים שנגרמים לגופם ולנפשם של נפגעי עבירות אלה. הקלות הרבה בה מבוצעות עבירות מין תוך ניצול האנונימיות שבאינטרנט, הסיכון לפגיעה במספר רב של קורבנות, והפגיעה הקשה בקטינים בעת היותם בביתם שהוא מבצרם – מחייבים ענישה הולמת והעברת מסר ברור לאלה המנצלים את המרחב האינטרנטי לביצוע עבירות מין (ראו: ע”פ 4537/20 הללי נ’ מדינת ישראל (14.9.2021); ע”פ 3576/14 מניס נ’ מדינת ישראל (29.2.2016); רע”פ 4505/21 רונאל נ’ מדינת ישראל (28.6.2021)).

מידת הפגיעה בערכים המוגנים בענייננו הינה ברף הגבוה. הנאשם ביצע את העבירות תוך שהאמין כי משוחח עם קטינה בת 12 בלבד. המעשים כללו ניסיון גרם אינוס בשתי הזדמנויות, אף ש”שיר” הביעה חשש וכאב בשל הוראותיו של הנאשם. עוד כללו המעשים שליחת תכנים פורנוגרפיים רבים ל”שיר”, אף שהביעה סלידה משליחתם. בהמשך, ניסה הנאשם לאיים על “שיר”, איומים קשים ובוטים, וזאת במטרה שתשלח לו תמונות מיניות שלה. בשיחתם האחרונה, שנערכה בוידאו, חשף הנאשם את איבר מינו בפני “שיר” ואונן עד שהגיע לסיפוקו, חרף אמירותיה של “שיר” כי מעשיו מגעילים אותה.

אין בעובדה שהנאשם ביצע את העבירות מול סוכנת משטרתית בכדי להפחית מעוצמת הפגיעה בערכים מצד הנאשם. כפי שפורט בהרחבה בהכרעת הדין, הנאשם סבר כי הוא מתכתב עם קטינה בת 12, תלמידת כיתה ו’. הסוכנת המשטרתית הופעלה נוכח הקושי באיתור עברייני מין באינטרנט, ובאותה מידה עלולה הייתה להיות מן הצד השני של השיח, קטינה צעירה בשנים (ראו: דברי כב’ השופט אלרון ברע”פ 5707/20 פלוני נ’ מדינת ישראל (30.8.2020), וברע”פ 1527/20 דה ליון נ’ מדינת ישראל (27.2.2020)). עם זאת, יש לתת את הדעת לכך שמדובר בניסיון לבצע עבירות, ועל כן הוראת החוק הקובעת עונש מזערי בגין עבירות מין לא חלה בענייננו, זאת בניגוד לעבירות מין אשר הושלמו (ראו: סעיפים 27 ו-355 לחוק העונשין; ע”פ 1526/21 פלוני נ’ מדינת ישראל (11.8.2022)).

הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה

במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, יש לתת את הדעת לכך שהנאשם פנה בצ’אט ל”שיר”, שהציגה עצמה כבת 12, והחל לנהל עמה שיחה בעלת תכנים מיניים, וזאת בעורמה ותוך הצגתו כמי שפועל להעצים ולסייע ל”שיר” בהגברת בטחונה העצמי אל מול בני גילה.

התכתבויותיו של הנאשם עם שיר נמשכו על פני תקופה ממושכת של כחודש וחצי, כשהמעשים הלכו והסלימו. בשתי הזדמנויות, הורה הנאשם ל”שיר” להחדיר את אצבעותיה לאיבר מינה, וכשהתלוננה כי המעשים מכאיבים לה, לא חדל ממעשיו אלא הדריך אותה לשמן את אצבעותיה. במסגרת התכתבויותיהם, שלח הנאשם ל”שיר” תמונות הכוללות תכנים פורנוגרפיים קשים ומעוררי סלידה, הכוללים בין היתר תמונה של ילדה המבצעת מין אוראלי באיבר מין זכרי.

משהחלה “שיר” להתעלם מפניותיו של הנאשם, הוא החל לאיים עליה באמרו שאם לא תיענה לדרישותיו, יפרסם ברבים את תמונותיה. בהמשך הסלים את איומיו, גידף אותה, מסר כי עקב אחריה, והתנה את הפסקת פניותיו אליה בכך שתשלח לו תמונה מינית שלה. מדובר בנסיבה מחמירה המלמדת כי מדובר במי שלא בחל בהשמעת איומים קשים כלפי קטינה, בניסיון להניע אותה לשוחח עימו ולממש את מאוויו.

במענה לדרישותיו החוזרות ונשנות של הנאשם, שלחה לבסוף הסוכנת תמונה נוספת של “שיר”. בהמשך לכך, הדריך הנאשם את “שיר” כיצד תוכל להסתיר מאמה את הקשר ביניהם. הדבר מלמד על תעוזתו של הנאשם ועל רצונו להוסיף להיות בקשר מיני עם “שיר” חרף גילה. בשיחת וידיאו באותו יום, צילם הנאשם את פלג גופו התחתון כשאיבר מינו חשוף, ואונן עד שהגיע לסיפוקו, זאת חרף אמירותיה של “שיר” כי מעשיו מגעילים אותה. אף לאחר אירוע חמור זה, הוסיף הנאשם לשלוח הודעות ל”שיר”, וזאת עד היום שקדם למעצרו.

במקרה הנוכחי לא נגרם נזק מוחשי ממעשיו של הנאשם, ואין נפגעת עבירה בפועל. ברם, קיים פוטנציאל נזק, וזאת מפני שאילו היה מדובר בקטינה בת 12 כפי שסבר הנאשם, ולא בסוכנת משטרתית, ברי שעלול היה להיגרם נזק חמור הכולל פגיעה בגופה ובנפשה של קטינה, בכבודה ובפרטיותה, וכן בתחושת הביטחון שלה.

אשר לטענת ההגנה בדבר הדחה מצד הסוכנת המצדיקה הקלה בעונשו של הנאשם, אין לנו אלא להפנות להכרעת הדין, בה נדחתה במפורש טענת הסוכן המדיח (ראו: סעיף 58 להכרעת הדין). נזכיר כי הסוכנת הקפידה שלא ליזום שיחות עם הנאשם, והנאשם הוא שפנה אליה בכל המקרים המוזכרים בכתב האישום. הצעת הסוכנת לשלוח לנאשם תמונה בוואטסאפ אינה מהווה הדחה, שכן היא נעשתה לאחר שהנאשם ביקש ממנה לשלוח תמונה אך לא הצליח לפתוח את התמונות שנשלחו בצ’אט. מיד לאחר שליחת התמונה בוואטסאפ, ממשיכים הנאשם והסוכנת להתכתב בצ’אט. גם לאחר סיומה של שיחה ראשונה זו, הנאשם פונה לסוכנת גם בצ’אט וגם בוואטסאפ.
גם בטענה לפיה הסוכנת התריסה כלפי הנאשם והדבר גרם לו להחמיר את איומיו אין כל ממש. הנאשם החל באיומיו לאחר ש”שיר” התעלמה מפניותיו.

התעלמותה של “שיר” נמשכה במשך קרוב לשבועיים, בהם הלכו האיומים והסלימו. בשלב מסוים ביקשה “שיר” מהנאשם להפסיק את האיומים מאחר שהוא מפחיד אותה, אך הנאשם המשיך בשלו. ההתרסות אותן מייחסת ההגנה לסוכנת, ואמירתה כי הנאשם הינו “פחדן”, החלו רק לאחר תקופה ארוכה של איומים מצד הנאשם.

מדיניות הענישה הנוהגת

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת ביחס לעבירות שבוצעו כלפי סוכנת, מעלה כי קיים מנעד רחב של עונשים המוטלים על נאשמים וזאת בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי. אנו התחשבנו בפסקי הדין שיובאו להלן:

ע”פ 4537/20 הללי נ’ מדינת ישראל (14.9.2021), אליו הפנתה המאשימה – נדחה ערעור של מערער שהורשע בעבירות של ניסיון לביצוע מעשה מגונה וניסיון אינוס קטינה שטרם מלאו לה 14. המערער הודה בעובדות כתב האישום אך כפר בכך שהן מקיימות את יסודות עבירת ניסיון האינוס. הנאשם שוחח בשיחות טלפון ווידאו עם סוכנת משטרתית שהתחזתה לקטינה בת 13 מספר פעמים בתקופה של למעלה מחודש. במהלך השיחות, ניסה הנאשם לשכנע את הקטינה לבצע בגופה מעשים מיניים ואף סבר כי הצליח בכך, חשף בפניה את איבר מינו וביקש ממנה להיפגש עמו. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין שנתיים ל-4 שנות מאסר. על המערער, שהיה ללא עבר פלילי ושולב בטיפול מטעם שירות המבחן, הושתו 30 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית. ערעורו על הכרעת הדין ועל חומרת העונש נדחה, וכן נדחתה בקשה שהגיש לדיון נוסף.

ע”פ 6391/20 מדינת ישראל נ’ בטיטו (1.8.2021), אליו הפנתה ההגנה – בית המשפט העליון החמיר בעונשו של נאשם שהורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של ניסיון לגרם אינוס בקטינה מתחת לגיל 14, ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14, ניסיון הטרדה מינית בקטינה מתחת לגיל 15 וכן, בתיק שצורף ועל יסוד הודאתו, בגין עבירות של ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 וניסיון הטרדה מינית בקטינה מתחת לגיל 15. הנאשם שוחח פעמים רבות באמצעות האינטרנט עם סוכנת משטרתית שהציגה עצמה כבת 13. במסגרת השיחות, הנחה הנאשם את הקטינה לבצע מעשים מיניים בגופה, הפציר בה לשלוח תמונות עירום שלה וכן שלח לה תמונות עירום שלו ושל קטינות אחרות. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 9-36 חודשי מאסר בפועל ובתיק המצורף בין 6-12 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם, אשר היה ללא עבר פלילי ובעל מסוכנות מינית נמוכה, הוטלו 10 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון החמיר בעונשו של הנאשם, והעמידו על 12 חודשי מאסר בפועל ויום.

בע”פ 8699/20 מדינת ישראל נ’ פלוני (14.2.2021), אליו הפנתה ההגנה – הנאשם שוחח פעמים רבות באמצעות האינטרנט עם שתי סוכנות משטרה שהציגו עצמן כבנות 13 ו-13.5. במהלך השיחות, חשף הנאשם את איבר מינו, אונן, הורה לסוכנת לגעת באיבר מינה ולהחדיר את אצבעה לפי הטבעת שלה, ביקש שתשלח לו תמונות של איבריה המוצנעים, הציג לה סרטונים מיניים וצילם עצמו מגיע לפורקן. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 12-24 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט החליט לחרוג מהמתחם משיקולי שיקום, וגזר על הנאשם 9 חודשי מאסר שיבוצעו על דרך עבודות שירות. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, המליץ בית המשפט כי המאשימה תחזור בה מן הערעור לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם וההליך השיקומי שעבר, והמאשימה עשתה כן.

עוד הבאנו בחשבון את עקרון האחידות בענישה, תוך בחינת העונשים שנגזרו על נאשמים אחרים במסגרת פרשיה זו. בעניין פלוני (תפ”ח (מחוזי מרכז) 56670-11-20; ע”פ 3235/22) שנידון בפני מותב זה, הורשע הנאשם על בסיס הודאתו בעבירה אחת של ניסיון לאינוס קטינה, בריבוי עבירות של ניסיון למעשה מגונה בקטינה וניסיון להטרדה מינית. הנאשם שוחח עם הסוכנת “שיר” מספר שיחות בעלות תכנים מיניים, שנפרסו על פני שבוע ימים. בשיחה אחת הורה לה להחדיר אצבעה לאיבר מינה. כמו כן ביקש ממנה לשלוח תמונה נועזת שלה וחשף את איבר מינו בשיחת וידיאו. מתחם העונש ההולם שנקבע נע בין 12-30 חודשי מאסר והעונש שנגזר על הנאשם, נעדר עבר פלילי, עמד על 12 חודשי מאסר בפועל. בית-המשפט העליון דחה את הערעורים שהגישו המאשימה והנאשם ביחס לעונש, תוך שציין כי אלמלא מצבו הבריאותי הירוד של הנאשם והמלצתו החיובית של שירות המבחן בעניינו, היה מקום להחמיר בעונשו.
מתחם ענישה דומה נקבע בעניינם של שני נאשמים נוספים אשר הורשעו אף הם בעבירה אחת של ניסיון גרם אינוס ובעבירות של ניסיון לבצע מעשים מגונים (תפ”ח (מחוזי מרכז) 50571-11-20 מדינת ישראל נ’ פלוני (18.9.2022); תפ”ח 49859-11-20 מדינת ישראל נ’ פלוני (20.10.2022)).
המקרה דנן חמור משמעותית מהמקרים המוזכרים לעיל, זאת בשים לב להרשעה בשתי עבירות של ניסיון לגרם אינוס; לריבוי המעשים, תדירותם, והעובדה שנמשכו על פני תקופה של חודש וחצי; ולהרשעה בעבירה הנוספת של ניסיון סחיטה באיומים אשר נסיבותיה חמורות מאוד במקרה דנן.

יצוין כי ההגנה הפנתה למקרים רבים נוספים, אך בחינת פסקי הדין מעלה כי מדובר במקרים קלים מענייננו. ברוב המקרים דובר בנאשמים שלא הורשעו בעבירות של ניסיון גרם אינוס אלא בעבירות מין קלות יותר, ובחלק מהמקרים דובר בהסדרים “סגורים” לעניין העונש, הכוללים שיקולים ראייתיים שאינם רלוונטיים בענייננו.

נוכח מדיניות הענישה הנוהגת והנסיבות שתוארו לעיל הקשורות בביצוע העבירה, אנו קובעים כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל.

גזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם

בגזירת העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, התחשבנו בהיותו של הנאשם כבן 61, נעדר הרשעות קודמות. התחשבנו בפגיעה האפשרית של עונש המאסר במשפחתו, בהיותו אב לשני ילדים קטנים, במצבו הרפואי, ובהשלכות המעצר והתנאים המגבילים על הנאשם ומשפחתו.

מנגד, ובשונה מיתר המעורבים בפרשיה, הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו. הוא ניהל הליך הוכחות בו עמד על גרסתו כי לא האמין שמתכתב עם קטינה וזו זכותו. ואולם כאשר מכלול טענותיו בנושא זה נדחו במסגרת הכרעת הדין, לא יהא זכאי להקלה בעונשו כמותם. נציין בהקשר זה כי איננו סבורים כי במסגרת חקירתו והעמדתו לדין של הנאשם, נפלו מחדלים חמורים אשר הביאו לעיכוב משמעותי בהליך המשפטי או לעינוי דין עבור הנאשם, באופן המצדיק הקלה בעונשו (ראו והשוו: ע”פ 1361/10 מדינת ישראל נ’ זגורי (2.6.2011), אליו הפנתה ההגנה).

לאחר בחינת מכלול השיקולים השונים, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

34 חודשים מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה – 9.11.2020-12.1.2021.

12 חודשים מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירת מין מסוג פשע.

6 חודשים מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירת מין מסוג עוון או עבירה של סחיטה באיומים.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום ז’ שבט תשפ”ג, 29/01/2023 במעמד הנוכחים.

רות לורך, שופטת – נשיאה, דבורה עטר, שופטת, עמי קובו, שופט

מספר פל”א 629547/2020 מספר פל”א 654478/2020 מספר פל”א 658924/2020 מספר פל”א 688743/2020 מספר פל”א 813928/2020