השופטת הדסה אסיף: “אין לי זמן לנהל הוכחות, אני נותנת פסקי דין לפי גחמותי הנשיות והאינטואיציות” מחקה כתב הגנה לעו”ד אריה הבר שגנב 250,000 ש”ח

יורם שר הוציא פסק דין מהדסה אסיף בלי משפט ובלי הוכחות

לפנינו פסק דין מגעיל “בהעדר הגנה” אבל עם כתב הגנה של השופטת הבכירה הדסה אסיף.  השופטת החליטה למחוק לנתבע את כתב ההגנה, בגלל שלא ענה לצו למתן חשבונות על כספים שקיבל כנאמן מלקוחות.

הנתבע הוא עו”ד אריה הבר.  השופטת הדסה אסיף עיינה בכתב ההגנה, טענה שהוא סתמי, והחליטה למחוק אותו.  היא נתנה פסק דין על כל הסכום המבוקש בכתב התביעה, בלי לדון בכלל באיכות הראיות של התובעים:  250,000 ש”ח פלוס 30,000 הוצאות משפט כשבכלל לא היה משפט.  אפילו לא היתה התייצבות.  ת”א 10412-09-20 ניסנבום נ’ עו”ד אריה הבר.

 

 

הדסה אסיף סוגרת תיקים בפסק דין בלי הוכחות ובלי ראיות כי יש לה גחמות נשיות
הדסה אסיף סוגרת תיקים בפסק דין בלי הוכחות ובלי ראיות כי יש לה גחמות נשיות

השופטת פסקה 250,000 ש”ח שזה הסכום בכתב התביעה ועוד 30,000 ש”ח הוצאות.

תופעה של שופטות זדוניות:  מתן פסקי דין בהפתעה – לפי גחמה נשית

יכול מאוד להיות שעו”ד אריה הבר באמת גנב 250,000 ש”ח.  יכול להיות שהוא באמת נוכל.  עיון ברשימת התביעות בהן הוא מעורב בתולעת של גיא זומר מראה כי הוא התרשל כלפי לקוחות אחרים והגיע עד העליון בתיק ת”א 1803/20 אריה הבר נ’ דני ויוסף שיליאן וחויב ב 350,000 ש”ח, אבל….  מגיע לו את יומו בבית המשפט ומגיע לו יום הוכחות וחקירות נגדיות.

מדובר בתופעה שחוזרת על עצמה ששופטים שבא להם ומתחשק להם לסגור עוד תיק, מחליטים על דעת עצמם להוציא “פסק דין” בהפתעה בלי משפט ובלי הוכחות, ואפילו בלי לבדוק את טיב הראיות של בעל הדין הזוכה.

תירוצים מהווגינה:  שימוש לרעה וזמן שיפוטי יקר

 

השופטות מצאו לעצמן תירוצים שבעל הדין “עשה שימוש לרכה בבית המשפט”, ושבעל הדין “טען בסתמיות”, ושבעל הדין “מבזבז זמן שיפוטי יקר”, אבל כל אלה תירוצים דבילים כי תפקידו של השופט זה לשפוט, וזכותו של הנתבע להתנגד ולקבל את יומו בבית המשפט.

הזמן השיפוטי הוא לא “יקר”, גם כי עבור הזמן השיפוטי הזה משלמים אגרה, וגם כי שופטים לפעמים מבזבזים המון זמן על תביעות סרק מטופשות, מעבר לכל פרופורציה רק בגלל שהם חושבים שיש להם הזדמנות להתפרסם על חשבון בעלי הדין ולכתוב פסק דין שיוכלו להשוויץ בו וישמש אותם בוועדה לקידום שופטים.

נכון שהנתבע לא ענה לצו מתן חשבונות, אבל לזה יש פתרון מעשי ספציפי, החלטה שמונעת מהנתבע להציג כראיות את כל מה שהוא התבקש להציג בהליכים מקדמיים ולא הציג.

אבל יום של משפט מגיע לו ועוד איך, וגם לחקור את התובעים על היקף התביעה ואיכות הראיות, מגיע לו ועוד איך.

על מה מחייבת הדסה 30,000 ש”ח הוצאות אם לא היה משפט???

 

גם החיוב ב 30,000 ש”ח הוצאות הוא מחפיר ומבייש את השופטת.  על מה היא פסקה 30,000 ש”ח הוצאות אם לא היה משפט?  נניח שהיה משפט, עורכי הדין צריכים להתכונן, להכין עדים וכו’ וכו’, על זה מגיע הוצאות.  אבל לא היה משפט.  אפילו תאריך למשפט לא היה כך שעורכי הדין של התובעים בכלל לא עבדו.  אז על זה מקבלים 30,000 ש”ח הוצאות???

נציין שזה בית משפט אזרחי וההוצאות הן על הצד הנמוך.  בבתי משפט למשפחה השופטות הפמינאציות מחטיפות לגברים 40,000 ש”ח, 50,000 ש”ח ואפילו 100,000 ש”ח.  ויש לזכור:  תביעת גירושין זה לא תיק אחד אלא כמה תיקים ועל כל תיק הגבר יכול לחטוף 40, 50, 100,000 ש”ח כאילו כסף צומח על העצים.

וזה קורה רק בישראל כי מערכת המשפט הישראלית יותר גרועה מסדום.  זה לא מערכת משפט.  זה בית קברות המוני לגברים גרושים.

ויסלחו לנו קורבנותיו של אריה הבר.  גם אם הם צודקים וגם אם ניזוקו – עדיין פסקי דין צריכים להינתן במשפט הוכחות ולא סתם כי השופטת בא לה לסגור תיק לצרכי סטטיסטיקה של “שופטת יעילה”.

בתמונה:  יורם שר, בא כוח התובעים (הקורבנות).  אין לנו שום תלונה כלפיו. את מלאכתו עשה נאמנה.   החיצים מופנים כלפי השופטת.

יורם שר הוציא פסק דין מהדסה אסיף בלי משפט ובלי הוכחות
יורם שר הוציא פסק דין מהדסה אסיף בלי משפט ובלי הוכחות

להלן כתבה באתר פסק דין פורסם 20/9/2022:

נאמן שהעלים דמי שכירות חויב ב-280 אלף שקל

 

הנתבע הוא עורך דין שקיבל הכספים עבור לקוח שלו, אף לא העביר אותם וסירב לפרט מה עלה בגורלם. בעקבות זאת הוציא ביהמ”ש פסק דין בהיעדר הגנה

בית משפט השלום בהרצליה קיבל לאחרונה תביעה נגד עורך דין שקיבל לשמירה בנאמנות דמי שכירות על נכס של לקוח שלו, אבל לא העביר אותם והפר צו המורה לו לגלות מה נעשה בכספים. השופטת הדסה אסיף חייבה אותו לשלם כ-280 אלף שקל.
בעל הנכס, שיוצג על ידי עו”ד יורם שר, מחזיק בדירה יחד עם אחותו. כספי השכירות הופקדו בידי עורך הדין, ששימש כנאמן מכוח ייפוי כוח. בתביעה טען בעלי הדירה שבמהלך השנים קיבל עורך הדין דמי שכירות בסכומים ניכרים אך לא העביר לו אותם.
הוא הוסיף שהנתבע התחמק פעם אחר פעם ממתן פירוט בדבר התקבולים בידיו מדמי השכירות. יחד עם התביעה הכספית הוא עתר לצו למתן חשבונות, וביקש שבית המשפט יורה לעורך הדין להעביר לו את פירוט הכספים שקיבל ומה נעשה בהם.
עורך הדין התנגד לצו המבוקש למתן חשבונות, אך בית המשפט הורה לו לפרט את כלל הכספים שקיבל כדמי שכירות, מתי התקבלו, מה נעשה בהם ומה היו פירות אותם סכומים, ככל שהיו, והכל למשך שבע השנים שקדמו להגשת התביעה.
אלא שהנתבע לא מסר את המסמכים כפי שצווה. בנסיבות אלה טען בעל הדירה שיש להורות על מחיקת כתב ההגנה ועל מתן פסק דין כנגד עורך הדין בהעדר הגנה. הוא הדגיש שבהתנהלותו עשה עורך הדין שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.
השופטת הדסה אסיף קבעה שיש יותר מסיבה אחת למחוק את כתב ההגנה של עורך הדין. היא ציינה שלפי תקנות סדר הדין האזרחי, “הליכי גילוי ועיון נאותים מהווים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן”.
בפסק הדין הודגש שעורך הדין לא השלים את ההליכים המקדמיים של גילוי המסמכים, ולא צירף עותק מהאסמכתאות הרלוונטיות. תחת זאת, הוא בחר להגיש לא פחות משלוש בקשות למחיקת התביעה על הסף בשל אי גילוי מסמכים מצד התובע. כל הבקשות האלה נדחו.
השופטת הוסיפה שלא רק שהנתבע נמנע מלגלות מסמכים כפי שצווה, אלא גם התעלם באופן בוטה מהצו שחייב אותו להעביר חשבונות לתובע אף שהודה שהיה מיופה כוחו שלו ושקיבל עבורו כספים אותם הפקיד לחשבונו הפרטי. “די בהתנהלות זו על מנת להצדיק את מחיקת כתב ההגנה של הנתבע”, קבעה.
עוד נפסק שטענות עורך הדין בכתב ההגנה כלליות וסתמיות. השופטת סיכמה שהתנהלותו מעידה על זלזול מופגן בקיומו של הליך ראוי ותקין, וכי הוא עשה דין לעצמו תוך הפרה בוטה של החלטות בית המשפט. לפיכך היא הורתה על מחיקת כתב ההגנה וקבלת התביעה במלואה, תוך חיוב עורך הדין ב-250 אלף שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו”ד בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב”כ התובע: עו”ד יורם שר • ב”כ הנתבע: לא צוין

להלן פסק הדין:

ת”א
בית משפט השלום הרצליה
10412-09-20
04/11/2021
בפני השופטת:  הבכירה הדסה אסיף
– נגד –
התובע:  חיים ניסנבום
עו”ד יורם שר
הנתבע:  אריה הבר
פסק דין
  1. הבקשה שבפני היא בקשת התובע למחוק את כתב ההגנה של הנתבע, לתת כנגד הנתבע פסק דין כמבוקש בתביעה, ולחייב אותו בהוצאות. 
  2. לטענת התובע, יש לקבל את הבקשה לנוכח התנהלותו של הנתבע, שמתעלם באופן שיטתי מהחלטות שניתנו בעניינו. בהחלטה מיום 12.9.21 אפשרתי לנתבע להגיב לבקשה, אך למרות שהנתבע, שהוא עורך דין, צפה בהחלטה, לא הוגשה תגובה מטעמו. 
  3. לאחר שעיינתי בבקשה ובכל התיק שבפני, הגעתי לכלל מסקנה שהתובע אכן זכאי ליטול פסק דין כנגד הנתבע, וזאת כבר בשלב הזה. 
    1. התובע ואחותו היו בעלים של זכויות בדירה. הדירה הייתה מושכרת. כספי השכירות הופקדו בידיו של הנתבע, שהוא עורך דין, והוא שימש כנאמן עבור התובע מכוח ייפוי כוח שנתן לו התובע. 
    2. לטענת התובע, במהלך השנים התקבלו בידי הנתבע דמי שכירות בסכומים ניכרים, אך הנתבע לא העביר לו את חלקו בהם. לטענת התובע, הנתבע גם התחמק פעם אחר פעם ממתן פירוט בדבר התקבולים שהתקבלו בידיו מדמי השכירות. 
    3. התובע טען בתביעתו שעל הנתבע להעביר לו דמי השכירות המגיעים לו. יחד עם התביעה הכספית עתר התובע גם לצו למתן חשבונות. התובע ביקש שבית המשפט יורה לנתבע להעביר לו את פירוט הכספים שקיבל עבורו, ומה נעשה בהם. 
    4. הנתבע, סירב באופן נחרץ לצו המבוקש למתן חשבונות. בקדם המשפט שהתקיים ביום 3.6.21, וחרף התנגדות הנתבע, ניתנה החלטה המורה לו לפרט את כלל הכספים שהתקבלו אצלו בגין דמי השכירות, מתי התקבלו, מה נעשה בהם ומה היו פירות אותם סכומים, ככל שהיו, והכל למשך שבע השנים שקדמו להגשת התביעה. 
    5. על פי ההחלטה היה על הנתבע למסור את המסמכים והנתונים לתובע עד ליום 3.8.21. 
    6. בפועל, הנתבע לא מסר את המסמכים שצווה למסור. לטענת התובע, לנוכח התנהלות הנתבע יש להורות על מחיקת כתב ההגנה ועל מתן פסק דין כנגד הנתבע בהעדר הגנה. לטענת התובע, בהתנהלותו עשה הנתבע שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ואפילו רק מן הטעם הזה יש ליתן נגדו פסק דין. 

       

      המצב המשפטי

    7. בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט -2018 (להלן –”התקנות”), ישנן מספר הוראות דין המסמיכות את בית המשפט למחוק כתב טענות של מי מהצדדים. לאור הוראות אלה, ובנסיבות המקרה שבפני, במקרה שבפני יש יותר מטעם אחד למחוק את כתב ההגנה של הנתבע. 
    8. תקנה 60(א) לתקנות קובעת:”הליכי גילוי ועיון נאותים מהווים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן; סבר בית המשפט שבעל דין לא קיים כראוי את חובתו לפי פרק זה, רשאי הוא לחייבו באופן מיידי בהוצאות ובמקרים מיוחדים אף למחוק את כתב טענותיו.” (הדגש שלי, ה.א.)

       

      12.תקנה 60(ג) דנה במקרה שבו בעל דין אינו מגלה מסמך מזיק המצוי ברשותו, וקובעת כי:

      “…ואם מדובר במסמך המזיק לעניינו של בעל הדין רשאי בית המשפט להורות על מחיקת כתב התביעה או כתב ההגנה, לפי העניין, ואם לא הורה כן, יורה על חיובו בהוצאות זולת אם מצא טעמים מיוחדים שלא לעשות כן. (הדגש שלי, ה.א.)

       

      13.במקרה שבפני, הנתבע לא השלים הליכים מקדמיים וממילא לא צירף עותק מהאסמכתאות הרלוונטיות, אף לא במסגרת הליך גילוי מסמכים. תחת זאת, הוא בחר להגיש לא פחות משלוש בקשות למחיקת התביעה על הסף בשל אי גילוי מסמכים מצד התובע. כל הבקשות האלה נדחו על ידי מהנימוקים שפורטו בהחלטות שניתנו בדיון מיום 3.6.21. (עמ’ 4 ש’24-33, עמ’ 5 ש’ 1-3).

       

      14.לא רק שהנתבע נמנע מלגלות מסמכים כפי שצווה, הוא גם התעלם באופן בוטה מהצו שחייב אותו להמציא חשבונות לתובע. די בהתנהלות זו על מנת להצדיק את מחיקת כתב ההגנה של הנתבע.

       

      15.התובע טען, כי יש להורות על מחיקת כתב ההגנה של הנתבע גם בשל שימוש לרעה בהליך המשפטי, וזאת מכוח תקנה 42 לתקנות הקובעת:

      “סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו.”

       

      16.קשה להגדיר מראש, מתי תיחשב התנהגות בעל דין כניצול לרעה של ההליך השיפוטי. האיסור מבוסס בעיקרו על אמת מידה אובייקטיבית, הנבחנת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. המבחן הינו בעיקרו מבחן של סבירות והגינות – כיצד היה בעל דין סביר והגון נוהג בנסיבות העניין (הש’ בייניש בבש”א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע”מ נ’ משה שנפ [פורסם בנבו], פסקאות 6-8 לפסה”ד (ניתן ביום 15.1.2007). ניתן לומר כי שימוש לרעה בהליכי משפט הוא שימוש שנועד להשיג לאחד הצדדים יתרונות בלתי מוצדקים בהליך המשפטי. (רן לחמן, “ניצול לרעה של הליכים משפטיים בישראל”, הפרקליט, נד (2016) 375, 378).

       

      17.על בית המשפט, בבואו להכריע בדבר מתן סעד בגין שימוש לרעה בהליך השיפוטי, לאזן בין מכלול הזכויות והאינטרסים האמורים ובכלל זה: טיב ההתנהגות הנדונה של בעל הדין – האם עלתה כדי התחכמות, תחבולה, שרירות לב, זלזול בבית המשפט או הכשלת הצד שכנגד וההליך בכללותו; מצב נפשו של בעל-הדין, קרי האם השימוש לרעה בהליך השיפוטי נעשה בהיסח הדעת, מתוך טעות או רשלנות או שמא במתכוון; היקף ועוצמת הפגיעה בכללי הפרוצדורה הרלוונטיים ובתקינות ההליך השיפוטי; וכן מידתיות הסעד המבוקש נוכח הפגיעה האפשרית בזכויותיו של בעל הדין (בש”א 6479/06 הנ”ל, בפסקה 8 לפסה”ד).

       

      18.יישום עקרונות אלה על המקרה שלפניי, מוביל למסקנה, כי הנתבע עשה שימוש לרעה בהליך המשפטי, כשניהל את ההליך באופן שמסרבל ומקשה על בירור המחלוקת. בנוסף, הוא אף התעלם במופגן מהחלטות שניתנו בעניינו. התנהלות כזו היא חמורה במיוחד כאשר מדובר בצד שהוא עורך דין.

       

      19.בניסיון לחמוק מחובתו ליתן חשבונות לתובע, הנתבע העלה שלל אמתלות: תחילה טען, כי אחותו של התובע היא שניהלה את הליך ההתחשבנות בגין שכר הדירה (שהתחלק בינה ובין אחיה התובע) וממילא כלל הנתונים אגורים אצלה (פרוטוקול מיום 3.6.21, עמ’ 1 ש’ 7-8, 19-21; עמ’ 2 ש’ 1-2). אחר כך טען, שדמי השכירות שהתקבלו בידיו נזקפו כשכר טרחה בגין פעולות משפטיות שבצע עבור התובע, אך לא פירט אילו פעולות (עמ’ 1 ש’ 10, 17, 21-22). בהמשך טען, שהוא אינו צריך לצרף את החשבוניות עצמן, שכן הוא יכול לצרף את הרישומים שבצעה אחותו של התובע ( עמ’ 1 ש’ 19). עוד הוא טען, שאמנם הוציא קבלות בקשר עם תקבולים שקיבל לידיו וזה מצוי בהנהלת חשבונות, אך אין לחייב אותו להמציאן, שכן הדבר מחייב פניה לרואה חשבון וכרוך במשאבים, אנרגיה ועלויות (עמ’ 1 ש’ 26-27; עמ’ 2 ש’ 2).

       

      20.כל זאת כשהנתבע מודה שהוא היה מיופה כוחו של התובע (עמ’ 1 ש’ 16) וכי הוא קיבל כספים עבור התובע בגין חלקו של התובע בדמי השכירות (עמ’ 1 ש’ 16- 17). לא זו אף זו, הנתבע הודה שהוא נטל כספים שקיבל עבור התובע והפקידם לחשבונו הפרטי(עמ’1 ש’ 17, 21-22, 25).

       

      21.טענות הנתבע נדחו ובהחלטה מיום 3.6.21 הוא חויב למסור חשבונות לתובע. גם נקצבו מועדים לשם כך, אך הנתבע הפר את הצו ברגל גסה.

       

      22.ביום 9.9.21, בחלוף יותר מחודש מהמועד שנקצב לכך, הגיש הנתבע רשימות, ללא מסמכים. מדובר ברשימות שנערכו על ידי הנתבע, אך הן אינן כוללות צילומי השיקים שהתקבלו, אין בהם מס’ חשבון הבנק אליהם הופקדו השיקים ואף לא מספרי החשבוניות או הקבלות שהוצאו בגין תקבולים אלה. כמו כן אין ברשימות האלה פירוט מה נעשה בכספים הללו, מה היו פירות אותם סכומים ככל שהיו והם אינם מתייחסים לכל 7 השנים שלגביהן ניתן הצו. הנתבע גם לא הציג פירוט של השירותים המשפטיים שלטענתו נתן לתובע, ואשר את התשלום המגיע לו, כביכול, עבורם, הוא גבה לטענתו מתוך דמי השכירות. בהעדר כל הפרטים האלה, הנתונים החלקיים שמסר הנתבע אינם נאותים ואינם עומדים בדרישת הפסיקה (ע”א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ’ מהדרין בע”מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 31.8.1997, פסקה 5 לפסה”ד). ברור גם שהנתבע, שהוא עורך דין, יודע היטב שלא מילא אחר הצו שניתן בעניינו.

       

      23.בדיון, שהיה ביום 12.9.21, הנתבע הודה כי הוא הפר את הצו במודע. הוא טען שהצו ניתן בחוסר סמכות (פרוטוקול מיום 12.9.21, עמ’ 7 ש’ 6). משנשאל, מדוע לא הגיש ערעור על החלטת בית משפט מיום 3.6.21 במסגרתו ניתן הצו כאמור, השיב שהוא אינו צריך להגיש ערעור על ההחלטה, כי זו חצי החלטה (שם, עמ’ 7 ש’ 8). בהמשך אף טען, כי הפר את הצו שניתן משום שהוא סבור כי החלטת בית המשפט ניתנה ללא עילה, שהיא בטלה מעיקרה ולא ניתנת לביטול (שם, עמ’ 7 ש’ 8-11).

       

      24.התנהלות זו של הנתבע, לצד התנהגותו באולם בית המשפט, מעידה על זלזול מופגן בקיומו של הליך ראוי ותקין. די לעיין בפרוטוקולים של שני הדיונים על מנת להתרשם.

       

      25.עולה אפוא, כי הנתבע עשה דין לעצמו והפר באופן בוטה פעם אחר פעם את החלטות בית המשפט שניתנו.

       

      26.אני קובעת איפה כי התנהגות הנתבע עולה כדי ניצול לרעה של הליכי משפט.

       

      27.כפועל יוצא מכך ומכוח סמכותי על פי התקנות שהובאו לעיל, אני מורה על מחיקת כתב ההגנה של הנתבע.

       

      28.טעם נוסף, שמכוחו זכאי התובע ליטול כבר עתה פסק דין כנגד הנתבע, מצוי בתקנה 63(ב)(16) לתקנות הקובעת:

      “בישיבת קדם המשפט יורה בית המשפט על דרכי הדיון בתובענה במטרה לייעלו, לפשטו ולהחישו; בכלל זה רשאי הוא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין – למחוק את כתב התביעה או לדחות את התובענה או לתת פסק דין אם מצא שכתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל; (ההדגשות אינן במקור – ה.א.).

       

      29.עיון בכתב ההגנה מעלה, כי הוא אינו מפרט טענות ממשיות כנגד התביעה, וכולל רק טענות שהן כלליות וסתמיות. הנתבע הגיש כתב הגנה ארוך ומסורבל, המשתרע על פני 11 עמודים. בכתב ההגנה הוא מתאר באריכות את מערכת היחסים שהייתה, לטענתו, בין התובע ובין אחותו של התובע, הגב’ מירקין, ואת מערכת היחסים שהייתה, לטענתו, בין הגב’ מירקין ובין נשותיו של התובע. זאת, מבלי שטרח לבאר מה הרלוונטיות של הטענות האלה לתביעה שבפני (וראו גם פרוטוקול הדיון מיום 3.6.21, עמ’ 2 ש’ 35-37, עמ’ 3 ש’ 1)

       

      30.לא זו אף זו, הנתבע העלה בכתב ההגנה בליל של טענות כנגד התביעה, אך בלא שטענות אלה גובו באסמכתאות כלשהן, כגון: קבלות, חשבוניות, או פירוט הסכומים שקיבל עבור התובע. כפי שכבר פורט, גם בהמשך נמנע הנתבע מלהציג מסמכים כלשהם. הנתבע, שטען כי קיזז אל מול דמי השכירות שגבה עבור התובע סכומים שהתובע חב לו בשל שירותים משפטיים שנתן לו, גם לא טרח לפרט מהם אותם שירותים או מה פירוט שכר הטרחה אשר חייב בו את התובע עבור כל שירות משפטי שנתן לתובע, אם וככל שזה ניתן.

       

      31.לאור האמור, אני קובעת, שמדובר בכתב הגנה סתמי, שאינו מגלה הגנה כלל.

       

      32.התובע טען, כי בנוסף למחיקת כתב ההגנה של הנתבע ומתן פסק דין בהעדר הגנה, יש לחייב את הנתבע בהוצאות בשל הפרת סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט, המסמיך את בתי המשפט: “… לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לצו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה.”

       

      33.הפסיקה קבעה, כי הליך הביזיון הינו הליך אכיפה קיצוני, שהסנקציה בעקבותיו – קנס או מאסר – עשויה להיות קשה ופוגעת. לכן מקובל לראות בו הליך שיורי, שבו ניתן לנקוט רק לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. עוד נקבע, כי השימוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכי אין להיזקק להליכי ביזיון בית משפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית (ע”פ 519/82 ידידה גרינברג נ’ מדינת ישראל, פ”ד לז(2)187, 192 פסקה 8 לפסה”ד, ר’ גם רע”פ 7148/98 עזרא נ’ זלזניאק, פ”ד נג(3) 337, 346).

       

      34.לאור התוצאה שאליה הגעתי, ועמדת הפסיקה, לפיה השימוש בסעיף זה נועד ככלי לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד, אינני נדרשת לדון בשאלה, האם המקרה שבפניי מצדיק חיוב הנתבע בהוצאות מכוח הוראות פקודת בזיון בית המשפט. משניתן עתה פסק דין בהעדר הגנה, מתייתר הצורך באכיפת הצו למתן חשבונות שאת אכיפתו עשוי השימוש בפקודה זו לקדם, ומשכך אין טעם בהטלת הוצאות מכוח סעיף זה.

       

      סיכום:

      35. משנמחק כתב ההגנה של הנתבע, זכאי התובע ליטול פסק דין בהעדר הגנה, כמבוקש בתביעה. לפיכך, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה – 250,000 ₪.

       

      36.התובע טען שיש לחייב את הנתבע בהוצאות מיוחדות, מכוח הוראות תקנות 1- 5 א לתקנות, אשר קובעות את עקרונות היסוד לקיומו של תקינות ההליך, ובכלל זה חובת בעלי הדין לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית, תוך מימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן (תקנה 3(ב) לתקנות), איסור על שימוש לרעה בהליכי משפט, ובכלל זה פעולה בהליך שמטרתה להשהותו או לשבשו (תקנה 4 לתקנות).

       

      37.נוכח המסקנה אליה הגעתי, לפיה הנתבע עשה שימוש לרעה בהליכי משפט, הן באופן ניהול ההליך הדיוני וסרבולו והן בהתנהגותו במהלך שני דיוני קדם המשפט שהתקיימו, ולאור הוראות תקנה 151(ג) לתקנות, וסכום התביעה, אני מעמידה את סכום ההוצאות ושכ”ט עוה”ד שישלם הנתבע לתובע על סכום כולל של 30,000 ₪. זאת, בנוסף להוצאות שכבר הוטלו על הנתבע במסגרת הדיון מיום 3.6.21 .

       

      38.בעניין זה אפנה לדברים שנקבעו ברע”א 8921/20 SKS Holding LLC נ’ גיל אורן עו”ד [פורסם בנבו] (ניתן ביום 13.5.21, פסקה 35 לפסק הדין):

      “נראה כי מחוקק-המשנה היה ער למצב הקיים, וביקש ‘להפוך את המשוואה’. מעתה ואילך, יֵדע כל בעל דין, כי אם יעשה שימוש לרעה בהליכי משפט, יֵצא מההליך וידיו על ראשו. מחיקת כתב הטענות; הטלת הוצאות על הצד הגבוה לטובתו של הצד השני; והטלת הוצאות בשיעור משמעותי לטובת אוצר המדינה, כל אלה יובילו לכך ש’ניתוח כלכלי’ שיתבצע אקס-אנטה, יצביע על חוסר הכדאיות הכלכלית הטמונה בשימוש לרעה בהליכי המשפט. כך נוכל לעמוד על המשמר, ולוודא כי בפעולתנו כשופטים אנו מקדמים עשיית צדק, ומוֹנעים ניצול של מערכת המשפט, על-ידי בעלי אינטרסים זרים, אשר עלולים להסיג את הצדק לאחור.”

       

      המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים, ותסגור את התיק.

      ניתן היום, כ”ט חשוון תשפ”ב, 04 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.

       

      Picture 1

https://www.psakdin.co.il/Court/2585501#.YyrYaqRBzIU

 

פסד הדסה אסיף מחיקת כתב הגנה אי מענה לצו חשבונות
Print Friendly, PDF & Email

3 מחשבות על “השופטת הדסה אסיף: “אין לי זמן לנהל הוכחות, אני נותנת פסקי דין לפי גחמותי הנשיות והאינטואיציות” מחקה כתב הגנה לעו”ד אריה הבר שגנב 250,000 ש”ח”

  1. שמעון מורמי shimon.morami@gmail.com

    פסק דין נכון וצודק.
    הערת מערכת: אפשר היה לקבוע מועד למשפט ואז לתת את פסק הדין. סתם ככה להוציא פסק דין בהפתעה זה בניגוד לכל תורת המשפט הבסיסית.
    זה לא שהתוצאה מקוממת. דרכי השיפוט עצמן מקוממות.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מדובר בנוכל שגנב כספים מלקוחות ולא התייצב להגן על עצמו. לצערי נוכלים ועקיצות זה מכת מדינה בסדום.

    אני לא רואה שום בעיה ההתנהלות השופטת, אם יש לו בעיה שיערער עם טיעונים וינסה להגיע לערעור.

    ההשוואה לבתי משפט למשפחה במקרה זה מקוממת.

    אילו מוסדות שלא היה מקום להקימם ואת ענייני הגירושין אפשר להסדיר בחוק. רק במקרים חריגים צריכים להגיע לבית משפט.

    בפועל בסדום על כל אב גרוש בלי יוצא מהכלל נוחתת מערכת המשפט, “הרווחה”, המשטרה, הוצל”פ במטרה לרוששו ולהריחיקו מילדיו – זה מטורף!!!

    אני בהחלט מסכים שההוצאות המטורפות ששופטות משפחה מטילות על אבות זה חלק ממגוון רחב של אמצעי התעללות בהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Translate »
גלילה למעלה