ספטמבר 28, 2021

הקתדרא של עדנה קרנבל לחקר השפיטה

עדנה קרנבל העיתונאית הכי אמיצה במדינת ישראל

השופטת אסתר ז’יטניצקי רקובר התעללה בעיתונאי שמאלני מהארץ. הפמינאציה מגיעה למעוז השמאלנים. ז’יטניצקי התפטרה כשהעיתונאי ביקש לפרסם תחקיר על זוועותיה. שרון שפורר דורשת שז’יטניצקי תחזור לתיק ותתנקם

1 min read

הכלבה פנימאצית אסתר ז’יטניצקי רקובר כבר שנים מעוללת שפטים בגברים הגרושים של מחוז תל אביב.  זה מעולם לא הפריע לעיתונאי הארץ השמאלניים שראו בה כוכבת, סטארית, אישיות המיישמת את דין המלחמה בפטריארכיה.  עד ש…..  הפמינאציה של אסתר ז’יטניצקי רקובר החלה להגיע גם למערכת הארץ ולפגוע בשמאלנים הפריבילגים של הארץ.

אסתר ז'יטניצקי רקובר בהמת מגדר דתיה פמינאצית עם כוס דוסי רעיל ולא פעיל
בתמונה:  אסתר ז’יטניצקי רקובר בהמת מגדר דתיה פמינאצית עם כוס דוסי רעיל ולא פעיל

אחד מעיתונאי הארץ החל לספוג את נחת זרועה של הז’יטניצקי הזו, והוא דרש ממנה שתאשר לו לפרסם את הפרוטוקולים שלו כהוכחה לזדוניותה ושנאת הגברים שלה.  ז’יטניצקי הגישה תלונה במשטרה נגד העיתונאי, בטענה שהכוס הדוסי המצחין שלה “מאויים” בכך שיפורסמו פרסומי אמת עליה ועל הוס הפמינאי שלה….  חחח.  בדיחה.  אבל אז קרה המופלא מכל, השוחטת ז’יטניצקי התפטרה מהתיק.  ז’יטניצקי גרה במגדלי אקירוב ונשואה לרואה חשדבון ידוע המסוןבך בתביעות על גניבת לקוחות במיליונים.

נציין שאשתו של העיתונאי מהארץ, גם היא עיתונאית בהארץ…. אנו סבורים שהעיתונאי מהארץ פשוט דפוק בשכל.  בשביל מה היה צריך לבקש רשות מהשוחטת ז’יטניצקי לפרסם את מה שעשתה לו?  בפולניה היית מבקש מהנאצים אישור לצאת ממחננה הריכוז????? העיתונאי היה צריך פשוט לפרסם.

ואז מי שפרסמה את הסיפור הייתה שרון שפורר, פמינאצית ידועה בעצמה.  אחת שאם רק גבר אומר לאישה שהריסים שלה יפים, היא כועסת, מיצי הוגינה שלה רותחים, והיא מפרסמת עליו תחקירים  מרובי מלל על מעשיו המכוערים, ועל זה שהוא אנס….

שרון שפורר פרסמה את הסיפור והתלוננה דווקא על ז’יטנצקי, מדוע היא התפטרה מהתיק, ולא נשארה בו כדי לנקום בעיתונאי עד הסוף……  קראו את הכתבה הילדותית של השפוררית המפחידה……  בהמשך. שימו לב שאשתו של העיתונאי מהארץ היא עיתונאי בהארץ, ומכיון שכולן בהארץ חולות פמינאציה, סביר להניח שאשתו של העיתונאי היא חברה שלה, והכתבה שהיא עשתה היא צ’ופר לחברה שלה.

תלונות שווא של נשים זו מכת מדינה – טוב שזה הגיע לעיתונאי הארץ!!!!  

למי שחשב שתלונות שווא הינן נחלת הפסולת הנשית משכבות המצוקה, ידעו כולם כי תלונות שווא הינן מכת מדינה וכל אישה הנמצאת ב”מצוקה” יודעת כי הפתרון הטוב ביותר הוא הגשת תלונת שווא – מאחר וזו תזכה אותה בהגנה מפני העמדה לדין.

כך זה כשאין הרתעה נגד נשים שקרניות שמגישות תלונות שווא.  זה בדיוק אותו דבר עם החמאס ועם ארגוני הטרור הפמיניסטיים. כל עוד לא נחליף את החלאות המשפטיות בישראל (סדום) בשופטים הגונים וישרי דרך, נמשיך לאכול את החרא של תלונות השווא.

מסתבר כי השופטת אסתר ז’יטניצקי רקובר קיבלה פניה מכתב הארץ להתיר לו לפרסם את התנהלותה השערוריתית בתיקו, היא התפטרה מניהול תיקו לא לפני שטענה “אני חשה מאוימת!” – ממש כמו כל אישה שמגיעה לדיונים אצלה.  

מעשה בכתב הארץ עם בולבול שמתגרש ובשופטת פמינאצית ז’יטניצקי רקובר

הסיפור מתחיל בדצמבר 2019 אז פנה ז’ עיתונאי מהארץ לשופטת אסתר ז’יטניצקי רקובר וביקש להתיר לפרסם את התנהלותה בתיק בעניינו.  כידוע “לבית המשפט”, כתב, “יש לחתום מטה השגות אודות ליקויים חמורים בתפקודה של השופטת בתיק זה.   כידוע לבית המשפט הח”מ הינו עיתונאי. אחרי שנחשף לליקויים המדוברים וזכה בעיקר להתעלמות מצד בית המשפט ומנהלת בתי המשפט , החל לבדוק את התנהלותה של כל מערכת בתי המשפט כולה ובמיוחד בכל הנוגע לבתי המשפט לענייני משפחה, בדגש על אובדנות בקרב גברים הבאים בשערי מוסד זה ובשופטים שלחצו על ההדק”.

הכתב צודק.  ברור לכל מי שאי פעם בא בשערי בית הזונות (המשפט) למשפחה כי אין שם לא משפט ולא צדק. בבתי המשפט בסדום רבתי אין משפט. הדבר לכאורה הותר על פי סע’ 8 ל”חוק בתי המשפט למשפחה 1995″ אשר קבע כי בהקמת בתי הזונות האלו המחוקק התיר לשופטים לסטות מסדרי הדין, הם תרגמו את זה לאישור לסטות מהמוסר ודרך הישר (שזהו שם קוד ל”תעשו מה בזין שלכם”…. “הכל חוקי”…  ממש כמו בגרמניה הנאצית).  זו הסיבה מדוע אין צדק מאחר ומערכת המשפט הישראלית ציונית לא יודעת צדק מהו.  יש לשופטות הפמינאציות מטרה אחת והיא חיסול המשפחה היהודית והצביון היהודי של ארץ ישראל.  במלחמה הזו הכל כשר.

אסתר ז’יטניצקי רקובר – אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה 

בספר ישעיהו פרק א פסוק כ”א כתוב “אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים” והכתוב הטיב לתאר אז שנבין כי שופטים יכולים להפוך לרוצחים עם דם על הידים (כפי שלמדנו על שופטי בית המשפט של העם בגרמניה הנאצית שהקים המשטר הנאצי).

שוב ושוב מסתבר כי אין כל קשר בין מעמדה של אישה למוסריותה שאף אם הגיעה לרום מעמד כשופטת עדין מבחינה גנטית הינה אותה אישה בשר ודם וככזו אין לה שום מגבלה לא נפשית לא מצפונית ולא חוקית להגיש תלונת שווא נגד אדם המתדיין אצלה בידיעה ברורה כי גם אם יוכח כי היא שיקרה היא תמשיך לכהן כשופטת בסדום וגם בעמורה ואפילו הפנסיה לא תפגע.

הכתבה של השפוררית ב”המקום הכי חם בגהנום”

הכתבת שרון שפורר בשירות השופטת הפמינאצית ז’יטניצקי רקובר (רקובר=רקובה) הכינה לנו עוד כתבת זבל המתארת מציאות הפוכה, מציאות פמינאצית, מציאות וירטואלית, סוג של נרטיב מעלה צחנה פמינאצית על כתב של עיתון הארץ (בעצמו פמינאצי) אשר לאחרונה זכה להצצה נדירה בעולם של הזכרים הקלאסיים בארץ הציונאצים בעל כורחו. ראה הציץ והתעשת. עתה הוא הפך מבחינת הבהמה הכתבנית עיתונאית הזו לאוייב כמונו ואולי אף קצת יותר מאחר והוא להבדיל מאיתנו העיז לחצות את הקווים.

תקציר האירועים הוא הליך הגירושין אותו עובר הכתב השמאלן פמיניסטי. בהליך זה גילה כי תרבות המוסר הכפול של הארץ וארגוני השמאל – אותה אימץ –  כעת עולה לו ביוקר. הכתב ז’ כעת הצליח להבין כי זין הוא אכן בומראנג ושקראמה איז א בי’צ.

הגיע הזמן לעזור לאבירי המוסר הכפול הזכריים לחשוף את המציאות הנאצית בישראל כל שאנו צריכים לעשות הוא לסכסך בינם לבין בנות זוגן של כתבים זכרים העובדים בעיתונות של האוייב הציוני וכך כאשר ילמדו על בשרם כי מה שנחזה לבית משפט למשפחה הינו בית זונות לזונות דוברות עברית ואף בעברית רהוטה, הדרך משם תהיה קצרה לתת לכך תפוצה “בעיתוני הזבל” כדוגמת הארץ.

כתב הארץ הבין כעת מאיפה משתין הדג והחל לעשות כמונו, להקליט את הדיונים בבית “המשפט” למשפחה ולאסוף עדויות וחומרים נגד המאפיה המשפטית. רק שבמקרה שלו הוא גם מקבל גב רחב מעמוס שוקן הבעלים של העיתון ומאלוף בן, העורך הפמינאצי…..

כך במהלך תחקירים שניהל כחמישה חודשים ואחרי שהגיעו לידיו חומרים וממצאים מחרידים, פנה הכתב ז’ להנהלת בתי המשפט ודרש לקבל את התיחסותם לממצאים שחשף כמו כן ביקש ז’ להתיר את פרסומם של כמה מהפניות בקשות תגובות שהעביר לבית המשפט, כמו גם כמה חלקים מכמה פרוטוקולים והחלטות שיפוטיות בתיק. הוא טען ספציפית כלפי השופטת הנבלה אסתר ז’יטניצקי רקובר במקרה האישי שלו ודרש את תגובת הנהלת בתי המשפט.

התגובה של השופטת הפמינאצית לא הפתיעה ובמקום לענות על האישומים נגדה כי סילפה את דבריו של כתב ז’ והמציאה פרטים עובדתיים שיקריים כיד הדמיון  וכיד מחלת הנפש ממנה היא סובלת…. בחרה השופטת אסתר ז’יטניצקי רקובר בשיטה הבזויה של הנשים הגרושות, וטענה כי היא “מרגישה מאויימת”.

השפוררית שרון שפורר כותבת כי היא ביקשה אישור מבית המשפט לפרסם את ההחלטות בנוגע לכתב ז’ והיא אכן קיבלה, היא באמת חושבת שאנחנו שכחנו אבל לא. היא לא פרסמה ולו פיסקה אחת מהתיק. הסיבה לכך מאחר וכל פרסום ממה שהתחולל בתיק הזה יזכה לתגובה מלומדת מסומכת ומוקלטת שתוכיח כי השופטת הזו כמו גם שאר חבריה וחברותיה לשפיטה הינם פושעים הפוגעים יום יום בזכויות אדם של זכרים ברחבי הממלכה בסדום ואין פוצה פה ואין מחריש.

לאחר שהשפוררית שרון שפירר ציירה לנו תמונה מתישה של מלחמתה בצו איסור הפרסום ועד קבלתו החליטה כי “משום צנעת הפרט לא נכנס לכל הפרטים שכתבה השופטת בהחלטתה, יחד עם זאת נציין כי עיתונאי הארץ כתב את הדברים בצורה אגרסיבית וישירה שאינה תואמת את הכתיבה המקובלת בבתי משפט. יחד עם זאת,לא היו בדברים שכתב איומים או שימוש בביטויים בוטים“.

טענה והיפוכה, זו תמצית המוסר הכפול נחלת השמאל והפמינאציזים מבית היוצר של תורת הגזע והמגדר.

הזבל השפוררי בחרה לתקוף את הכתב האמיץ ז’ מעוד זווית, כיצד הוא מעיז לעשות ניגוד עניינים בתפקידו ככתב ולכתוב ולקדם נושא אישי? אבל התשובה לכך כבר ניתנה בבית משפט עליון ע”י אסתר חיות הטוענת כי כל שופט יכול לשפוט בענין אישי שלו, כל עוד הוא שומר על מקצועיות וחזרקה עליו שישמור על מקצועיות…..אם כן, אם לשופט יש יכולת לעשות הפרדה בין הרגשות האישיים שלו לסוגיות המקצועיות בתיק, והם אינם פוסלים עצמם למרות נגיעות אישיות לתיקים שבפניהם….מדוןע שהעיתונאי לא יוכל לכתוב על ניסיונו הפרטי?????

עוד מציינת השפוררית ש”משקיבל המבקש החלטות שלא נשאו חן בעניו החל המבקש בתשתלחויות אישיות תוך כדי הטלת האשמות קשות של סילוף פרוטוקולים וכו'”….  נו…  זהו שליף ששופטות המשפחה טוענות תמיד נגד כל גבר שאותו הן דופקות בחדווה.

ובנימה קצת אופטימית, קבלו עיצה מעדנה קרנבל:  במלחמה הזו אנחנו ננצח ועוד נבוא עם הנבלות בחשבון.  תלמדו ממני 20 שנה היתי אסיר בציון, השתחררתי ועזבתי מיד את סדום, ביטלתי על הדרך גם את החברות שלי במועדון האקסלוסיבי הציונאצי (להלן:ביטול אזרחות במעמד צד 1). 

בתמונה: שרון שפורר, עיתונאית פמינאצית, בהמת מגדר עילגת

אם עדיין בא לכם לקרוא את הזבל הפמינאצי של שפיהרר הררי הוא לפניכם.  שרון שפורר25.05.21, | מגזין

כתב הארץ הכין תחקיר על השופטת ז’יטניצקי רקובר שדנה בתיק שלו. השופטת חשה מאוימת – והתפטרה

לבקשת המקום הכי חם, נעתר בית המשפט ואיפשר לפרסם את החלטת השופטת לענייני משפחה ולחשוף את שמה, אך לא את שם העיתונאי. התנועה למשילות: “נגיש תלונה לנציב הביקורת על השופטים“. עיתון הארץ: “כשיהיה לנו מה להגידנגיד

קרוב ל-90 אלף תיקים נפתחים בבתי הדין לענייני משפחה מדי שנה. אחד מהתיקים שנפתחו ב-2019 היה של עיתונאי “הארץ”. העיתונאי ובת זוגו ואם בנו הפעוט נפרדו. כמו רבים אחרים, גם הוא לא היה שבע רצון מהחלטות השופטת בנושאי משמורת ומזונות. אלא שלא כמו רבים אחרים – הוא החליט להשתמש בכובעו העיתונאי במהלך הדיונים בעיניינו.

על כס השיפוט ישבה שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב אסתר ז’יטניצקי רקובר. אחרי שהעיתונאי ביקש ממנה להתיר לו לפרסם את התנהלותה בהליך בעניינו והגיש בקשה לקבל תגובה מהנהלת בתי המשפט בענייניה, היא קיבלה החלטה מאוד מוזרה ומאוד בעייתית: השופטת בחרה להתפטר מתיק ונימקה זאת בכך שהיא “חשה מאוימת”.

לפני כשבועיים התיר ארז שני – שופט בית הדין לענייני משפחה ששובץ לדון בתיק בעקבות התפטרותה של רקובר – לפרסם את שמה של השופטת, זאת כשהוא מקבל את בקשת המקום הכי חם, התנועה למשילות ודמוקרטיה ואתר ניוז וואן. עם זאת, השופט לא התיר לפרסם את זהותו של עיתונאי הארץ.

“ברור לכולנו כי התנהלותם של עיתונאים בין רבי עבודה יותר ובין רבי עבודה פחות והאתיקה העיתונאית, היא-היא בבחינת עניין ציבורי ולא רק עניין המסקרן את הציבור”, כתב השופט בהחלטתו. “הענין האחר הוא, במשתמע, עצם קיומה של החלטה שיפוטית בנסיבות כמתואר בהחלטה – לאמור, השאלה מתי הופך בית המשפט לכזה אשר חש עצמו כמי שאינו יכול למלא עוד את תפקידו אישית ואין מדובר רק בשאלה של סקרנות, אלא בשאלה עקרונית”.

“ספק גמור בעיניי האם הבקשה מכוונת רק ‘כנגד’ המשיב 1 שמא מעלה שאלה רחבה יותר… ההחלטה, אשר את פרסומה מבקשים נושאת 13 עמודים, היא מפורטת מאוד, היא מסבירה כדבעי ו’כשהנחתי עליה את עיניי’… לא מצאתי לכאורה סיבה שלא להתיר את הפרסום”.

מהלך אימים על בית המשפט 

בדצמבר 2019 פנה עיתונאי הארץ לשופטת רקובר וביקש להתיר לפרסם את התנהלותה בתיק בעניינו. “כידוע לבית המשפט”, כתב. “לחתום מטה השגות אודות ליקויים חמורים בתפקודה של השופטת בתיק זה. כידוע לבית המשפט החמ הינו עיתונאי. אחרי שנחשף לליקויים המדוברים וזכה בעיקר להתעלמות מצד בית המשפט, החל לבדוק את התנהלותה של מערכת בתי המשפט כולה בכל הנוגע לבתי המשפט לענייני משפחה, בדגש על אובדנות בקרב גברים הבאים בשערי מוסד זה.

“במהלך תחקיר המתנהל מזה חמישה חודשים ואחרי שהגיעו לידיו חומרים וממצאים מחרידים, פנה החתום מטה להנהלת בתי המשפט… בהקשר זה מבקש החתום מטה להתיר את פרסומם של כמה מהפניות בקשות תגובות שהעביר לבית המשפט, כמו גם כמה חלקים מכמה פרוטוקולים והחלטות שיפוטיות בתיק. הוא טען כלפי השופטת בין היתר כי סילפה את דבריו והמציאה פרטים עובדתיים”.

על פי תקנון האתיקה של מועצת העיתונות הישראלית: “עיתונאים ואמצעי תקשורת לא יעמידו עצמם במצב שבו קיים חשש ממשי לניגוד עניינים מהותי בין חובותיהם כעיתונאים לבין כל אינטרס אחר. כל פרסום של עיתונאי, שיש בו חשש לניגוד עניינים הקשור לעיסוקיו או לענייניו האישיים והמשפחתיים או הרכושיים, ילווה בגילוי נאות… עיתונאים לא ינצלו לרעה את מעמדם, תפקידם או כוחם כדי לפרסם או להימנע מפרסום”.

אלוף בן עורך הארץ מסר בתגובה שאם יהיה לעיתון מה להגיד – הם יגידו. פנינו גם לעמוס שוקן, מו”ל הארץ וחבר במועצת העיתונות שמנהלת בין היתר הליכים בתחום האתיקה. שאלנו אם תקין בעיניו שעיתונאי מבקש לפרסם כתבה על התנהלות שופטת בתיק שבו הוא עצמו אחד הצדדים ופונה לבקש תגובת הנהלת בתי המשפט. טרם קיבלנו את תגובתו.

איים שיחשוף את התנהלותי

עננה עבה יותר מרחפת מעל החלטת השופטת רקובר להתפטר מהתיק. “משעה שקבעתי… שלא הפיסו את דעתו, הוא החל בהשתלחות חסרת רסן כשהוא מפטר את באי כוחו, בוחר לייצג עצמו ומביש בקשות בלשון שאין הדעת סובלת”.

על פי תקנון האתיקה של מועצת העיתונות הישראלית: “עיתונאים ואמצעי תקשורת לא יעמידו עצמם במצב שבו קיים חשש ממשי לניגוד עניינים מהותי בין חובותיהם כעיתונאים לבין כל אינטרס אחר

 

משום צנעת הפרט לא נכנס לכל הפרטים שכתבה השופטת בהחלטתה, יחד עם זאת נציין כי עיתונאי הארץ כתב את הדברים בצורה אגרסיבית וישירה שאינה תואמת את הכתיבה המקובלת בבתי משפט. יחד עם זאת,לא היו בדברים שכתב איומים או שימוש בביטויים בוטים.

בנוסף, התייחסה השופטת לבקשה שהגיש לה להתיר את הפרסום של חלקים בהליך וכן לפנייתו לדוברות בתי המשפט – ובה אכן טמונה היתה בעיה בהתנהלותו האתית של העיתונאי.

“המבקש”, כתבה, “הגיש את בקשתו להתרת פרסום כשהינו מציין בבקשתו כי הפרסום נועד רק על מנת לחשוף את התנהלותה של המוטבת בתיק, אשר יש בה עניין ציבורי רב. בקשה זו, כמו פניותיו הקודמות לבית המשפט כל מטרתן להלך אימים על בית המשפט ולהשפיע באופן בלתי הוגן על התהליכים המתנהלים בפניי, תוך שהוא מקפיד כל העת להזכיר שהינו עיתונאי ומכוח תפקידו בכוונתו לפרסם את הדברים.

“משקיבל המבקש החלטות שלא נשאו חן בעיניו, החל המבקש בהשתלחויות אישיות כלפי, תוך הטלת האשמות קשות של סילוף פרוטוקולים החלטות מוטות ועוד. אם סובר המבקש שהחלטות בימ”ש שגויות, הדרך הנאותה היא הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לבימ”ש מחוזי…

“התרתי במבקש מספר רב של פעמים שעליו להתנהל באופן ראוי וענייני, אך לא זו בלבד שלא תיקן את דרכיו אלו, אלא החליט לאיים שיחשוף את התנהלותי… בנסיבות דנא, המשך האשמותיו הקשות של המבקש תוך השתלחות חסרת רסן למרות כל התראותי לא מאפשרות לי להמשיך ולנהל את התיק באופן ראוי ומכובד כפי שאני סבורה שיש לנהלו”.

השופטתמשקיבל המבקש החלטות שלא נשאו חן בעיניו, החל המבקש בהשתלחויות אישיות כלפי, תוך הטלת האשמות קשות של סילוף פרוטוקולים החלטות מוטות

אפשר לפרש את מעשיו של העיתונאי לחומרה, כניסיון להשפיע על התנהלות השופטת בתיק. אך קשה להבין מדוע חשה כה מאוימת. וחמור מכך, אם הרגישה כך מדוע לא הגישה תלונה במשטרה או בחרה להשאר על כסאה, ללא מורא ומבלי להכנע לאיומים.

גם סגנית נשיאת בית המשפט השלום בתל אביב, השופטת מירה דהן, שאליה עבר התיק לקביעת שופט חדש, לא טרחה לתהות האם הגיוני ששופטת שחשה מאוימת תחליט לנוס מהתיק במקום להתמודד עם האיומים במישור המקובל, ואיזה מסר משדרת ההחלטה למי שיגיעו לאולמה של השופטת ולא יהיו שבעי רצון מהתנהלותה. האם גם הם יוכלו להלך עליה אימים ולהביא להתפטרותה. איזה מסר התפטרותה

הנהלת בתי המשפט מסרה בתגובה: “החלטת כבוד השופטת זטניצ’קי המונה 13 עמודים ואשר הותר פרסומה (ללא זיהוי הצדדים), מדברת בעד עצמה. כך גם ההחלטה של סגנית הנשיא השופטת דהן לניתובו מחדש של התיק”.

חריגות שמצדיקה פרסום 

השופט ארז שני, שאליו הוגשה הבקשה להתיר את פרסום החלטת קודמתו להתפטר, התייחס בהרחבה לעניין איסור הפרסום בכל הנוגע לבתי הדין לענייני משפחה. “אם תרצה, תאמר כי בבוא בית המשפט לענייני משפחה להתייחס לבקשה להיתר פרסום, תהא ברירת המחדל להתיר את הפרסום”, כתב. “ובית המשפט צריך לשאול עצמו מדוע לא להתיר את הפרסום מעבר להוראת החוק”.

לדברי שני, חלק מעקרונות היסוד נוגעת לפתיחת הדלתיים. במילים אחרות: הכלל הוא שמעשי בית המשפט נעשים ב”אור”, ובית המשפט אינו “כותב למגירה” אלא קובע נורמות למען יידע הציבור וכל הגבלה על הפרסום היא בבחינת החריג.

הוא ציין כי איסור הפרסום נועד להגן על ענייניהם האינטימיים של הצדדים ולמנוע פגיעה בחסרי ישע, אך הפרסום לא נועד למנוע מידע לנוחותו של צד.

לבסוף ציין כי הבקשה שהוגשה להתרת הפרסום “חורגת מן הרגיל ועצם החריגות בו מצדיקה את היתר הפרסום”. השופט אף חייב את עיתונאי הארץ בתשלום הוצאות בסך 4,000 שקלים.

תגובת העיתונאי 

“ראשית, המובן מאליו: אף אחד לא איים על השופטת.  שנית, הפנייה אל השופטת למען תתיר לי לפרסם (מבלי לפגוע בפרטיות הצדדים – שאני הייתי אחד מהם) פרטים על אודות התנהלותה המחפירה בתיק, הנה פנייה לגיטימית, חוקית, ועל פי סדרי הדין. איני הראשון להגיש בקשה להתרת פרסום. העובדה שאני עיתונאי – אין ולא היה בה כדי למנוע ממני את הזכות השמורה לכל בעל דין.  טענות השופטת כאילו נפנפתי בהיותי עיתונאי הנה שקר. חד וחלק. למרבה המזל, הכל מתועד (פרוטוקולים ובקשות). השופטת טענה טענה שקרית זו, רק כדי להצדיק את התפטרותה המבישה מהתיק. וממילא העובדה שאני עיתונאי לא נתנה לי שום יתרון, אלא להפך – שיחקה לרעתי.

העיתונאי: “הפנייה אל השופטת למען תתיר לי לפרסם (מבלי לפגוע בפרטיות הצדדים – שאני הייתי אחד מהם) פרטים על אודות התנהלותה המחפירה בתיק, הנה פנייה לגיטימית

אין שום בעיה שעיתונאי יכתוב ויחקור בנושא שהוא קשור בו, ובלבד שהדבר יובא על ידו, במסגרת גילוי נאות, מול קוראיו ועורכיו, ומולם בלבד.

בשל הרצון שלי שלא לפגוע בפרטיות הצדדים, לא אכנס לעובי הקורה של רשלנות השופטת (שאותה רציתי לפרסם) ורק אציין כי בין היתר סילפה פרוטוקולים וערכה אותם. היא שיקרה, פשוט שיקרה במהלך הדיונים, ומעל הכל יצרה סכנה ממשית לחיי אדם.

דמיינו, כדוגמא (על מנת שלא לפגוע בפרטיות הצדדים) שישנה מחלוקת האם רכב כשיר לנסיעה בכביש, והשופטת מפנה את הרכב לבדיקת מומחה ובוחרת דווקא בנגר שיבחן האם הברקסים תקינים.

כשהתחלתי לבדוק האם אני היחיד (הנחתי שלא) שמזועזע מחוסר המקצועיות של השופטת, נחשפתי לתיקים שבהם התנהלה באותו האופן, ואף חמור מכך. הגב’ אסתר זיטיניצקי רקורב, למיטב שיקול הדעת שלי וכושר השיפוט שלי, מסוכנת למדיינים באולמה.

הגב’ אסתר זיטיניצקי רקובר אינה ראויה למשרת שיפוט בכלל, ובוודאי שלא במסגרת בית המשפט לענייני משפחה, ששם כל מעלליה נותרים מוסתרים מהציבור בחסות הדלתיים הסגורות ואיסור הפרסום הגורף.  טוב יעשו נשיא בית משפט השלום בתא, וסגניתו, אם יואילו לחקור מעט מה מתרחש באולמה של השופטת”.

חזית נגד הארץ 

טרם הגשת בקשה להתיר את הפרסום, פנינו לכלי תקשורת רבים. אף אחד מהם לא הסכים להצטרף לבקשה. רבים ציינו כי מדובר בעניין חשוב הן לגבי התנהלות העיתונאי ובטח לגבי התנהלות השופטת, אך בחרו לא להצטרף, בין היתר בשל שיקולים שנגעו לחוסר רצונם לעסוק בענייני תקשורת ו/או לפתוח חזית נגד עיתון הארץ.

מי שהצטרפו לבקשה היו “התנועה למשילות” שבראשה עומד זאב לב ואתר “ניוז וואן”, אתר החדשות של יואב יצחק. “השופט היושב בדין הוא זרועה הארוכה של הרשות השופטת במדינת ישראל, ומשכך חובתו לפסוק את הדין, בין אם הדבר מתאים לו ובין אם לאו”, אומר לב. “השופט אינו יכול לבחור את המקרים הנוחים לו, ולהימנע מלשפוט צדק במקרים ‘קשים’ עבורו.

השופט אינו יכול לבחור את המקרים הנוחים לו, ולהימנע מלשפוט צדק במקרים ‘קשים’ עבורו

“חמורה אף יותר הימנעות מישיבה בדין כתוצאה של כניעה לאיומים ולחצים מצד בעלי שררה. אנו רואים בחומרה רבה את בקשתה של השופטת בהליך להתחמק מהכרעה עקב חששה מפני בעל דין, ובחומרה רבה אף יותר את העובדה שהמערכת אפשרה לשופטת לחמוק מתפקידה תוך כניעה לאיומים.

“שוב התברר שאור השמש, המאפשר לחשוף את המקרה השערורייתי הזה לציבור, הוא המחטא הטוב ביותר. נפעל להגיש תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים בשל המקרה”.

https://www.ha-makom.co.il/post-sharon-new-rakover-journ/

אחרי “תחקיר” הזבל של השפוררית, התגייסה גם התנועה למשילות ודמוקרטיה למענה של השפוררית ולמען אשתו של העיתונאי מהארץ והגישה תלונה בנתל”ש נגד אסתר ז’יטניצקי רקובר, לא בגלל שהיא התעללה בגבר, אלא בגלל שהיא החליטה להתפטר מהתיק בשל האיום לפרסם את מעלליה.  אנחנו ממש לא מבינים את שלומי פרץ  החתום על התלונה בשם התנועה למשילות ודמוקרטיה.  ממתי התנועה הזו משתפת פעולה עם ארגוני הפמינאציה?

במקום לטעון שיש לפטר את השופטת לאלתר בגלל מצאי התחקיר, שלומי פרץ טוען טענות התומכות בסתימת פיות, וטיוח הביקורת על השופטים.  ממש מביש האיש הזה, שלומי פרץ.  מאיפה הקריצו אותו?  הקודם שלו בתפקיד שמחה רוטמן, כיום בכנסת, בעצמו נלחם בארגוני הפמינאציה, והנה רק עזב רוטמן את התנועה למשילות, והמחליף שלו כבר עושה בושות……אידיוט!!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *