יש בבאר שבע עו"ד כושל לפלילים ותעבורה. בצר לו התחיל לקבל חלטורות בתור מגיש קובלנות נגד עורכי הדין בבאר שבע שמתבטאים נגד אושיות החונטה, למשל נגד חיים לוינסון. זיתונה הגיש נגד עו"ד נתן ברבי קובלנה בגלל שכתב על חיים לוינסון, שהודה שעבד עבור קטאר, שהציבור משתין וחרבן עליו. לטענתו של זיתונה, הביטוי מבזה את כבוד המקצוע.
בבית הדין לאתיקה נתן ברבי הוציא זיכוי, אבל זיתונה לא נרגע, והגיש ערעור לבית משפט מחוזי בטענה שזהו ביטוי שאין לסלוח לו.
ואנו שואלים את זיתונה… ראית את עו"ד ברק כהן? ראית איך הוא מנבל את פיו? ומה עם עו"ד גונן בן יצחק? ראית איזה קללות יוצאים מהפה ג'ורה שלהם? אף אחד לא נוגע בהם בוועדת האתיקה.
זיתונה מסביר שהגיש את הערעור כי "בית המשפט מתבקש לקבוע נורמה מנחה ברורה, שתתיישב עם חופש הביטוי ותשמור עליו, אך תגן במקביל על ליבת המקצוע ועל הסגנון המקובל והמצופה מעורכי דין ברשתות החברתיות: סגנון מבזה, משפיל, וזול אינו חוסה תחת הגנת חופש הביטוי. תוכו פוליטי, גם אם נאמר בצורה חמורה, יזכה להגנה בהתאם להלכה הפסוקה. קביעה זו חיונית כדי למנוע אי בהירות, אכיפה לא אחידה, והקצנת השיח המקצועי במרחב הדיגיטלי, בו עוצמת התפוצה ונצחיות הפרסום עלולים לגרום לפגיעה קשה בכבוד המקצוע".
הבנתם איזה טפשות? איך בית משפט יקבע סטנדרט? הרי כל ביטוי שונה מרעהו, והחוק לא נולד אתמול כך שאין סטנדרט לא ברור…. יש אכיפה בררנית פסולה, אבל הסטנדרט מה מותר לעו"ד להביע באופן אישי, שלא קשור למקצוע, הוא ברור…. זו זכות שאין לפגוע בה. ושנבין? הדיינים בערעור שזיכו את נתן ברבי לא מכירים את גבולות החוק???? הם לא יודעים מהו הסטנדרט?
נזכיר שיש אלפי עו"ד ערבים שהתבטאו בשמחה על ה 7 באוקטובר, ולא עשו להם כלום. איפה הסטנדרט הברור ביחס אליהם?
להלן הערעור שהגיש בני זיתונה על הזיכוי באתיקה של נתן ברבי
בית המשפט המחוזי בירושלים תיק
המערערת: ועדת האתיקה ־ לשכת עו״ד מחוז דרום
רחוב הנרייטה סולד 8א׳ משרד 403 בבאר שבע טל׳: 6235177־08 פקס: 08-6235187
– נגד־
המשיב: עו״ד נתן ברבי ת.ז 24938565
רישיוןמס׳ 31706 מרחוב יסקי 4 באר שבע
הודעתערעור
יש התבטאויות ויש סגנון, שהם לעולם פסולים ואינם יכולים להלום התנהגות של עורך דין במצב כלשהו (על״ע 5/85 שמש נ׳ הועדה מחוזי בת״א)
פתח דבר
1. כנגד עו״ד נתן ברבי, להלן: ׳המשיב׳, הוגשה קובלנה בבית הדין המשמעתי המחוזי במחוז דרום (בד״מ 18/23), המייחסת לו כי ביום 29/01/2023, כי פרסם ברשת החברתית ׳איקס׳, התבטאויות בוטות, חריפות, ופוגעניות כלפי העיתונאי חיים לוינסון. בין היתר, נכתבו התבטאויות כמו: ׳לוינסון, מקיאים עליך ולאחר מכן גם מחרבנים עליך".
הדברים נאמרו בהקשר של דיון ציבורי בנושא הרפורמה המשפטית, תוך שהמשיב פעל ברשת החברתית תחת שם משתמש שכלל את הקיצור ADV אשר משמש ככינוי לאדם הנושא בתואר עורך דין.
בתגובתו הסטטוטורית לועדה מסר המשיב כי הוא אינו מתנצל על הדברים וסיים את התגובה במשפט "תעשו מה שאתם חושבים לנכון, כתבתי את מה שהרגשתי בדיוק".
בעקבות כך, הואשם המשיב בעבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, ופגיעה בכבוד המקצוע.
ההליך בבית הדין המשמעתי המחוזי (בד״מ 18/23) :
2. ביום 27/07/2025 בית הדין המשמעתי המחוזי במחוז דרום זיכה את המשיב מחמת הספק, עת נסמך בעיקר על הטענה כי התבטאויותיו של הנקבל נעשו בזירה הפרטית ובמסגרת שיח פוליטי וחוסים תחת כנפיו של חופש הביטוי.
ההליך בבית הדין המשמעתי הארצי (בד״א 33/25) :
3. המערערת הגישה ערעור על החלטה זו (בד״א 33/26), וביום 05/02/2026, (החלטה נמסרה לצדדים ביום 11/2/2026), בית הדין המשמעתי הארצי דחה את הערעור ברוב דעות (אב״ד עו״ד יהושע ננר ועו״ד עמוס אליעזר רוזנצוויג) כנגד דעת המיעוט של עו״ד יחזקאל ריחני.
4. בהחלטתו, קבע בית הדין כי הקיצור ADV הוא כינוי ידוע ומקובל לעורך דין, והביע את הסתייגותו מאמירות המשיב. עוד ביקש בית הדין הנכבד מהמשיב להשיב אם כיום הוא חוזר בו מדבריו, וזה ציין ׳אני מסכים עת זה שאולי התבטאתי לא נכון׳.
5. דעת הרוב ניתנה בלא קביעה חד משמעית כי ההתבטאויות חוסות תחת הגנת חופש הביטוי. אדרבה, חברי המותב עמדו על הקושי שבדברים ־ אב״ד, עו״ד יהושע ננר, ציין הסתייגותו מן האמירות, אך סבר כי אין מקום להגביל את חופש הביטוי בנסיבות העניין; חב״ד, עו״ד עמוס רוזנצוויג, הדגיש כי קשה מאוד לראות בהתבטאויות ׳ביטוי׳ הנהנה מהגנה חוקתית, אך נתן משקל רב ל׳הסתייגותו׳ של המשיב מדבריו, עליה הורחב בסעיף 4.
6. דעת המיעוט של חב״ד, עו״ד יחזקאל ריחני, מצא כי יש להרשיע את הנקבל בהתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. לגישתו, השימוש בביטוי בו השתמש המשיב הוא חמור וקיצוני ביותר, וזו היא אינה שפח המתאימה למקצוע עריכת הדין. עוד ציין כי אין לומר שיש קשר בין התבטאות זו ל׳חופש הדיבור׳.
7. ענינו של ערעור זה אינו בהגבלת חופש הביטוי ובהשתקת עמדה פוליטית, אלא בהצבת הגבול הנורמטיבי בין תוע ביטוי פוליטי מוגן, לבין סגנון ביטוי זול, מבזה, משפיל ומשתלח שאינו חוסה תחת הגנה־ כאשר הוא יוצר פגיעה קשה בכבוד המקצוע, במיוחד בהקשר של פלטפורמות דיגיטליות בעלות תפוצה מיידית ורחבה.
נימוקי הערעור
8. המערערת סבורה כי יש לאמץ את דעת המיעוט ולהרשיע את המשיב, להלן עיקר הנימוקים:
פגיעה בתרמית מקצוע עריכת הדין ובאמון הציבור?
9. סעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין מטיל על עורך הדין חובה לשמור על כבוד המקצוע ולהימנע מכל דבר העלול לפגוע בו. אמת המידה אינה רק סובייקטיבית, אלא אובייקטיבית ביחס להשפעת ההתנהגות על הציבור ועל מעמד המקצוע.
10. הדין המשמעתי נועד להגן על ערכים ואינטרסים, ובהם טוהר המקצוע ואמון הציבור במוסד עריכת הדין. אלה אינם ערכים שוליים, אלא תנאי לפעולתו התקינה של מקצוע עריכת הדין.
11. ההתבטאות ׳מקיאים עליך ולאחר מכן גם מחרבנים עליך אינה יכולה לחסות תחת שיח לגיטימי. מדובר בשימוש בלשון ובסגנון בוטה. כפי שהיטיבה לתאר דעת המיעוט בבית הדין הארצי- שפה זו מהווה פגיעה קשה וחמורה הסוטה מכל שיח חברתי נורמלי.
12. השארת פסק הדין של דעת הרוב על כנו מאותתת לציבור עורכי הדין כי מותר להם להתבטא באופן מבזה ברשתות החברתיות, ללא כל סנקציה, דבר הפוגע באמון הציבור במערכת המשפט ובמקצוע עריכת הדין.
13. בעניין שפטל, הושרש מבחן הקרבה ל׳גרעין הקשה׳ של המקצוע- ככל שהביטוי קרוב יותר לליבת העשייה המקצועית, כך נדרש איפוק, וככל שמתרחקים מן הגרעין הקשה, גובר משקלו היחסי של חופש הביטוי (על״ע 1734/00 הוער המחוזי של לשכת עורבי הדין בתל אביב יפו נ׳ יורם שפטל).
14. בעניין שפטל המחלוקת נסבה בעיקר על חריפות התוכן (׳הלוואי שתיפול עלייך קטיושה׳), במקרה רנן, ליבת הפגם היא סגנון זול ופגיעתו בכבור המקצוע, ולא התוכן הפוליטי בהקשרו הביע המשיב את רעתו.
16. בית הדין קמא הנכבד יישם באופן מרכך יתר על המידה את מבחן ה׳גרעין הקשה׳ ושגה כאשר בחן את ההתבטאות דרך פריזמה של תוכן פוליטי, ובכך טשטש את השאלה המשפטית הנכונה: האם הסגנון שבו נמסר הביטוי קוצה את גבולות המותר לעורך רין, באופן היוצר פגיעה בכבוד המקצוע!
16 . כאשר התוכן עשוי להיות בגרר עמרה פוליטית מוגנת, עריין אין פירוש הרבר כי כל סגנון עטיפה הוא מותר. על עורך דין, גם בכובעו הפרטי וגם בשיח פוליטי, נגזרת חובת ריסון לשוני בסיסית, בוודאי כאשר מדובר בפרסום פומבי רחב.
17. ההבחנה המבוקשת אינה מבחינה בין עמדות פוליטיות, אלא בין דברים חמורים, לבין דברים חמורים שנאמרו בסגנון שמהווה רף חדש שלבוטות המהווה ניצול לרעה של חופש הדיבור ופוגעת בצלם אנוש. חופש ביטוי לא נועד לשמש מקלט או חסינות להתבטאויות מסוג זה, שאין ביע לבין הבעת דעה עניינית או פוליטית כל קשר.
18. דיבור מקצועי אחראי לבין דיבור משתלח ומבזה. מכאן שהרשעתו של המשיב במקרה דנן לא תפגע בחופש הביטוי הפוליטי, אלא תשרטט את קו הגבול של סגנון ראוי. הלכת שפטל מעולם לא התכוונה להכשיר לשון ביבים פומבית על ידי עורך דין.
19. התוצאה שנוצרה בעקבות החלטת בית הדין קמא הנכבד מקבעת נורמה שגויה ומסוכנת: עורך דין יוכל לעשות שימוש בלשון משתלחת ומבזה בזירה הפרטית, כל עוד יעטוף זאת בטענה כי מדובר ב׳ביטוי/ שיח פוליטי׳; תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת.
חופש הביטוי ומבחן הוודאות חקרוכח כסטנדרט איזון חוקתי
25. שגה בית הדין קמא הנכבד במלאכת האיזון בין חופש הביטוי לבין חובת עורך הדין לשמור על כבוד המקצוע כאשר העניק חסינות להתבטאויות המפורטות בכתב הקובלנה, תחת מטריית ׳חופש הביטוי׳. חופש הביטוי נועד לשמש להבעת דעה עניינית, ולא מקלט להתבטאויות מבזות וגסות מסוג זה. הדרישה שעורך דין ישמור על כבוד המקצוע ויימנע מהתבטאויות בוטות, תלה עליו גם במרחב הפרטי והפוליטי, ואינה נועדה להשתיקו או לפגוע בזכותו להביע דעה, אלא לחייבו לעשות זאת בשפה ראויה ונורמטיבית.
26. חופש הביטוי, ובייחוד הביטוי הפוליטי במדינה דמוקרטית, הוא זכות יסוד רבת משקל. עם זאת, אינו מוחלט ובנסיבות המתאימות ייסוג מפני ערכים מוגנים אחרים, ובכלל זה ערכים מוסדיים של שמירת אמון הציבור. יש לערוך הבחנה עקרונית בין תוכן הביטוי לביו סגנונו, ובפרט מן העובדה שאיו מדובר בהגבלה על תוכן האמירה הפוליטית, אלא על אופן ניסוחה והבעתה.
27. גם כאשר ההקשר פוליטי, אין בכך כדי להכשיר סגנון פוגעני. לא זו תכליתו של חופש הביטוי, ולא זה הוא מחירו. חופש הביטוי אינו חזות הכל, והוא נסוג מפני ערכים מוגנים אחרים בנסיבות המצדיקות זאת, ובפרט כאשר הפגיעה הנוצרת בעלת תפוצה רחבה ובוודאות קרובה לפגיעה קשה באינטרס של כבוד המקצוע.
28. בר״א 84/18 ועדת האתיקה הארצית ג׳ שמואל אהרונסון מציג תמונה מלאה: מבחן ׳הגרעין הקשה׳ כנקודת מוצא, ולצידו הצורך לשקול את מבחן הוודאות הקרובה כסטנדרט איזון חוקתי, במיוחד כאשר אין עבירת משמעת פרטיקולרית אלא עבירת מסגרת מכוח סעיף 53 לחוק.
29. המבהן הראוי אינו ׳האט מדובר בנושא פרטי־ פוליטי׳, אלא האט הביטוי, במכלול נסיבותיו, חוצה את סף הפגיעה בכבוד המקצוע, באופן שמצדיק תגובה משמעתית.
30. יישום נכון של מבחן ׳הוודאות הקרובה׳ מחייב בחינת מכלול נסיבות הפרסום:
א. זהות הדובר, עורך דין, הנהנה ממעמד מקצועי ואף מציין זאת בצמוד לשמו ברשת החברתית (ADV) .
ב. אופי הפלטפורמה, רשת חברתית בעלת תפוצה רחבה, נצחיות דיגיטלית, ויכולת שיתוף והפצה.
ג. הטון והסגנון המבזה של האמירה.
31. משקלול רכיבים אלה עולה וודאות קרובה לכך שהפרסום אינו נתפס בעיני הציבור כ׳ויכוח פוליטי־פרטי׳ בלבד, אלא כעדות לירידה בסטנדרט המקצועי של עורכי דין, ובהתאם, לפגיעה קשה בכבוד המקצוע.
32. בית הדין קמא הנכבד לא נתן משקל מספק לתפוצה הדיגיטלית ולמאפייניה, שהם חלק מהערכת חומרת הפגיעה: הפצה מיידית, ללא הקשר מלא, ולעיתים ללא אפשרות תיקון; שיתוף חוזר, ציטוטים, ותיעוד קבוע, היוצרים פגיעה מתמשכת.
33. במקום שבו סגנון מבזה נכתב ברשתות החברתיות, ההסתברות לפגיעה קשה בכבוד המקצוע אינה תיאורטית, אלא קרובה לוודאי, והעדר תגובה משמעתית מסמנת לציבור ולחברי הלשכה שהנורמה המקצועית נשחקה, וכי התבטאויות מסוג זה הן הסטנדרט ׳החדש׳ והמצופה מעורכי הדין בימינו אנו.
הצורך בקביעת סטנדרט ברור ביחס לגבולות מסגנון המותר לעורך דיו בשיח ציבורי
34. בית המשפט מתבקש לקבוע נורמה מנחה ברורה, שתתיישב עם חופש הביטוי ותשמור עליו, אך תגן במקביל על ליבת המקצוע ועל הסגנון המקובל והמצופה מעורכי דין ברשתות החברתיות: סגנון מבזה, משפיל, וזול אינו חוסה תחת הגנת חופש הביטוי. תוכו פוליטי, גם אם נאמר בצורה חמורה, יזכה להגנה בהתאם להלכה הפסוקה.
35 . קביעה זו חיונית כדי למנוע אי בהירות, אכיפה לא אחידה, והקצנת השיח המקצועי במרחב הדיגיטלי, בו עוצמת התפוצה ונצחיות הפרסום עלולים לגרום לפגיעה קשה בכבוד המקצוע.
סיכום
36. עצם העובדה שחברי בית הדין קמא הנכבד לא נחלקו באשר לחומרת התבטאויותיו של המשיב מלמדת כי אין מדובר בביטוי המצוי ב׳אזור דמדומים׳ של השיח החוסה תחת הגנת חופש הביטוי או בביטוי ׳גבולי׳. מדובר בהתבטאות שחצתה קו ברור, לא בשל עצם הבעת עמדה, אלא בשל הסגנון והאופן שבהם נאמרה, ואשר היה ראוי שלא תאמר בכלל.
37. בית הדין הנכבד קמא התמקד בתוכן הפוליטי של הדברים, אך בכך החמיץ את ההבחנה המכרעת בין תוכן לסגנון. אין מחלוקת כי לעורך דין עומדת הזכות להתבטא פוליטית, גם בתקופות של מחלוקת ציבורית חריפה, וכי עמדה פוליטית כשלעצמה, בעד או נגד הרפורמה המשפטית, חוסה, ככלל, תחת הגנת חופש הביטוי.
38. הקושי בענייננו נעוץ בסגנון הביטוי: לשון זולח, משתלחת ומבזח, שאעח תורמת לשיח הציבורי אלא מחלישה אותו, וממילא פוגעת בערכים שעליהם נשען המקצוע. כאשר עורך דין בוחר להתבטא בסגנון כזה, הוא אינו מתבטא רק כאדם פרטי, במיוחד כאשר ליד שמו מתנוסס התואר ׳עו״ד׳ ,■ הוא נושא עמו את מעמדו המקצועי ואת חובת הזהירות הנלווית למקצוע. סגנון משתלח פוגע בכבוד המקצוע ובסטנדרט ההתנהגות המצופה מעורכי דין, ומכאן גם פוגעבקרנם בעיני הציבור ובאמון הציבור במקצוע כולו.
39. גם כאשר התוכן מצוי בליבת השיח הפוליטי, הסגנון עשוי לחרוג מן המותר לעורך דין, במיוחד כאשר הוא מופץ בפומבי וברשתות חברתיות, באופן שמעצים את הפגיעה ומקבע אותה. הקו הנדרש הוא ברור: הבעת עמדה פוליטית היא מותרת, אך לא בסגנון מבזה ומשפיל הפוגע בכבוד המקצוע.
40. ההתבטאות "מקיאים עליך ולאחר מכן גם מחרבנים עליך", אינה מחווה רק חריגה בוטה מכללי ההתנהגות והנימוס הראויים לעירך דין, אלא מדובר בשימוש בלשון ביבים של ממש, שפה שהיא בוטה ופוגענית אפילו בקנה מידה של שפת רחוב ירודה. כפי שהיטיב לתאר זאת חבר ההרכב בדעת המיעוט בבית הדין הארצי עו״ד יחזקאל ריחני, מדובר בסגנון שמגעיל את הנפש, ביטוי שאין לו כל קשר להבעת דעה, אשר אעו יכול חסות תחת הגנה של "חופש הדיבור". אל לח למערכת המשסט לנרמל או להעניק מסיבות לסגנון בה ירוד, דומה, ופוגעני, קל ומומר כאשר הוא נאמר על ידי אדם הבוחר להציג עצמו כעורך דין במרמב הציבורי.
41. לאור האמור, בית המשפט הנכבד מתבקש לקבל את הערעור, ולהרשיע את הנקבל בעבירות המיוחסות לו בכתב הקובלנה.
בני זיתונה, עו״ד
