Connect with us

Hi, what are you looking for?

בית המשפט

חני שירה שופטת משפחה שודדת גברים: “הסכמי ממון לא שווים כלום כי תמיד האישה יכולה לטעון שפחדה שבעלה יעזוב אותה”. עו”ד יוסף גביזון מפעל לשוד וסחיטת גברים

יוסף גביזון עם חברתו ליקול פס טמסוט
יוסף גביזון עם חברתו ליקול פס טמסוט

לפנינו עוד שופטת משפחה מראשון לציון, חני שירה שאי אפשר לתאר אותה אחרת: כלבה, נבלה, זונה ושודדת גברים.

זו רק דוגמא אחת למה שמתרחש בבתי המשפט למשפחה בישראל יום יום:  שודדים את הגברים ומנשלים אותם מרכושם ועוד מדביקים על הגברים כל מיני כינויים שקריים:  עשק אותה, ניצל את חולשתה, וכו’ וכו’.

כאן השופטת חני שירה עושקת ושודדת גבר לאור יום ממה שמגיע לו, ואף אחד לא פוצה פה.  במקרה זה הגבר טען שמגיע לו חצי דירה וגם על פי הסכם ממון הוסכם שמגיע לו חצי דירה.

כדי להוציא את האישה עם 100% מהדירה ואת הגבר עם הזין ביד, חני שירה מעלילה על הגבר שהוא עשק את האישה.  והסיבה?  “פחדה שיעזוב אותה, והוא ניצל את חולשתה מולו”. 

כמובן שאם גבר היה בעל הדירה והוא היה רוצה לבטל חוזה בטענה שהוא פחד שהאישה תעזוב אותו, התביעה היתה נדחית והגבר היה חוטף הוצאות כבדות.  כי ממתי “פחד” שהבן זוג יעזוב אותך, זה סיבה לביטול חוזה?  וכמובן שכולם חושבים שלגבר אין פחדים שאשתו תעזוב אותו.  הפחדים האלה כיכול שייכים אך ורק לנשים – שלא תישארנה גלמודות…  עאלק.

חני שירה – נבלה שמוצצת דם גברים עד הקבר

ממתי “פחדתי שבעלי יעזוב אותי” זה עילה לעושק וביטול חוזה?

אבל, סיריוסלי…..   מי הנבלה שהמציא בבתי משפחה טענה לביטול הסכם ממון מסוג “הייתי חלשה ופחדתי שהבעל יעזוב אותי?”  הרי תארו לעצמכם שזה חוזה מול בנק דיסקונט והאישה טוענת שהיא פחדה מהבנק שלא יעקלו אותה, אז היא לקחה משכנתא ועכשיו היא לא רוצה לשלם כי היא פוחדת מהבנק שלא יעקל אותה?????

איך קורה שטענה שלעולם לא היתה עומדת בבית דין אזרחי מול בנק, או מול הביטוח הלאומי או כל גורם אחר “חתמתי כי פחדתי שיעזבו אותי…” הופכת לטענה כה כבדת משקל בבית משפט למשפחה עד כדי ביטול חוזה ושדידת הבעלות על דירות ונכסים מהגבר?

וסיריוסלי.  נניח שהאישה פחדה שהוא יעזוב אותה, למה היא לא עזבה אותו?  למה היא נכנסה איתו למערכת יחסים?  למה לא חיפשה זין אחר שינענע לה את הכוס בלילה – שהיא לא מפחדת שיעזוב אותה????

ומה בדיוק “חלש” באישה הזו ש”מנצלים את חולשתה”?   היה לה עורך דין שניסח חוזה.  היא באה עם מרבית הכסף למערכת היחסים, אז איך היא החלשה והבעל הוא החזק?  הרי האישה היא בעלת הכוח לסלק את הבעל בכל רגע נתון באמצעות טלפון אחד למשטרה.  מייד מוקפצות 3 ניידות, והגבר באזיקים.  אז האישה חלשה והגבר חזק????

איזה אוסף של שטויות ושקרים בפסק דין אחד של שופטת פמינאצית, רעה ומוטורללת, חני שירה.

אם הבעל לא שילם לפי החוזה -זה הפרת חוזה ולא ביטול חוזה

וזה לא הכל.  השופטת טוענת כי דין החוזה (שבו נקבע שהדירה משותפת) להיות מבוטל כי הבעל התחייב לשלם חלקו במשכנתא והוא לא שילם.  הבעל טוען שהוא שילם במזומן.  נניח שהבעל לא שילם… זה הפרת חוזה.  זה לא עילה לביטול וזה לא עילה לעושק.

בקיצור השופטת חני שירה נבלה לא יודעת איך בדיוק לשדוד את הגבר בלי להשאיר עקבות שהיא פשוט תופרת לו תיק, אבל אנחנו לא טיפשים ורואים את כל מעשי הנבלה של השופטת חני שירה – בהחלטות שלה ובמסקנות שלה.

וזה לא הכל.  נניח שהחוזה ממון מבוטל בגלל שהאישה “פחדה שהוא יעזוב אותה”….  אבל מכוח השותפות שבזוגיות הדירה היא רכוש משותף גם בלי החוזה.  כי ככה זה בנישואין.  דירה משותפת היא נכס משותף, וזה גם לא משנה על שם מי רשום הנכס.

מי זה יוסף גביזון ולמה כתב מאמרים על זכות האישה לבגוד ולהזדיין עם זרים?  

את האישה החמדנית ייצג עו”ד יוסף גביזון.  מגיע לו פה קרדיט על עבודתו ה”נפלאה” בשירות נשים חלשות ומסכנות.

כאשר התעוררה הרעש הגדול על בג”צ הבוגדת הוא מאוד נרגש כי פוגעים בזכותן של הנשים לנאוף, להזדיין כאוות נפשן, לקיים יחסי מין נימפומניים עם כל הגברים בשכונה, וזה מאוד חרה לו – והוא כתב על כך מאמרים – על זכות האישה לבגוד ולהזדיין 24/7.

יוסף גביזון הוא בן דודו של השופט הבאר שבעי אלון גביזון.  בטרם יציאתו לשפיטה אלון גביזון היה עורך דין במשרד של אביו של יוסף, עו”ד משה גביזון, והוא שימש כסגן נשיא בתי משפט לענייני משפחה במחוז דרום ועשה שפטים בלא מעט גברים.

יוסף גביזון פמיניסט שודד גברים עד בית הקברות גם את המצבה של הגבר הוא ישדוד

יוסף גביזון פמיניסט שודד גברים עד בית הקברות גם את המצבה של הגבר הוא ישדוד

יוסף גביזון עם חברתו ליקול פס טמסוט

יוסף גביזון עם חברתו ניקול פס טמסוט

להלן הכתבה באתר פסק דין,19/12/2021

עשק אותה: בוטל הסכם ממון שהעניק לגבר חצי מהדירה של פרודתו

האישה טענה שנכנעה לדרישות בן הזוג כי פחדה שיעזוב אותה, והוא ניצל את חולשתה מולו. בית המשפט קיבל את גרסתה

אישה הצליחה לבטל הסכם ממון מקפח שזיכה את בן הזוג שלה לשעבר בחצי מהדירה שלה. השופטת חני שירה מבית המשפט למשפחה בראשון לציון קיבלה לאחרונה את התביעה שלה נגדו לאחר שקבעה כי מדובר בהסכם עושק, שנחתם תוך ניצול החולשה של האישה שפחדה שיעזוב אותה. מעבר לכך, השופטת התרשמה שבן הזוג לא עמד בהתחייבות שלו בהסכם לשלם את המשכנתה ושיקר בהליך.

האישה רכשה ב-2016 דירה חדשה מקבלן תמורת 1,430,000 שקלים ורשמה אותה על שמה. זמן קצר לאחר מכן היא חתמה על הסכם ממון עם בן הזוג שלה שבו הצהירה שמדובר בדירה משותפת והיא תעביר חצי מהזכויות על שמו. בן הזוג התחייב מצידו להעביר לה חצי מתשלומי המשכנתה שלקחה מהבנק.

כשנה לאחר מכן בני הזוג נפרדו והאישה הגישה באמצעות עו”ד יוסף גביזון תביעה לביטול ההסכם בטענה שמדובר בהסכם עושק ומקפח, ובן הזוג שלה לשעבר הפר אותו כיוון שלא שילם שקל למעט חלק מזערי מתשלומי המשכנתה.

האישה טענה שרכשה את הדירה מכספה הפרטי וממשכנתאות שהיא והבן שלה לקחו. היא הסכימה להעניק לבן הזוג שלה חצי מהדירה אפילו שלא השקיע בה כיוון שלחץ עליה ואיים לעזוב אותה, והיא פחדה. האישה ציינה עוד שעורך הדין שלה סירב לערוך את ההסכם משום שחשב שהוא מקפח וחד-צדדי, ולכן הם הלכו לעורך דין אחר, שבן הזוג הכיר.

בן הזוג, שיוצג באמצעות עו”ד ענת שניידר שוסטק, טען לעומת זאת שהאישה הגישה את התביעה כדי לנקום בו משום שעזב אותה אחרי שהתנהגה כלפיו באלימות. לגבי רכישת הדירה, בתחילה הוא טען שהיא מומנה מכספי מכירת דירה משותפת, אבל לאחר מכן טען שהעביר לתובעת 350 אלף שקלים במזומן. בכל מקרה, הוא טען שהאישה יזמה את ההסכם וחתמה עליו מרצון.

מכבש לחצים

השופטת חני שירה העדיפה את הגרסה של התובעת לאחר שהתרשמה שהנתבע שיקר לאורך ההליך. השופטת ציינה כי הנתבע לא הציג אפילו אסמכתה אחת לכך שהעביר לתובעת מאות אלפי שקלים למימון הדירה. לעומת זאת, מהראיות והעדויות עלה כי התובעת השקיעה מכספה 350 אלף שקלים ואת היתרה מימנה באמצעות משכנתאות שהיא והבן שלה נטלו – ללא כל מעורבות מצד הנתבע.

השופטת מצאה כי בנסיבות אלה ההסכם – שקובע שהתובעת לא מקבלת דבר מהנתבע אבל הנתבע מקבל חצי מהזכויות בדירה שרכשה בעצמה – צריך להתבטל משום שהוא מקפח ועושק.

“מצאתי לקבל את גרסתה של התובעת שהייתה נתונה תחת מכבש לחצים של הנתבע להעביר על שמו את מחצית הזכויות בדירה שרכשה, לבדה, אחרת יעזוב אותה והיא הייתה נואשת וחששה להיפרד גם מפאת הבושה בעדה אליה הם משתייכים”, כתבה. “היא חתמה על הסכם הממון אצל עוה”ד שלא הכירה על אף שעוה”ד שאותו הכירה ועליו סמכה, סרב יום קודם, לבקשתם לערוך אותו הההסכם…”.

עוד קבעה השופטת כי הנתבע הפר את ההתחייבות שלו לשלם חצי מהמשכנתה וגם זו סיבה לביטול ההתחייבות של התובעת להעביר לו חצי מהזכויות בדירתה.

לפיכך השופטת ביטלה את הסכם הממון תוך שחייבה את התובעת להחזיר לנתבע תשלומים ספורים שהעביר למשכנתה. הנתבע חויב בהוצאות של 27,000 שקלים.

https://www.psakdin.co.il/Document/%D7%A2%D7%A9%D7%A7-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%94-%D7%91%D7%95%D7%98%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9D-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%94%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%A7-%D7%9C%D7%92%D7%91%D7%A8-%D7%97%D7%A6%D7%99-%D7%9E%D7%94%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%AA%D7%95#.Yc73z2hBzIX

להלן פסק הדין:

תלה”מ
בית משפט לעניני משפחה ראשון לציון
3817-01-18
14/11/2021
בפני השופטת:
חני שירה
– נגד –
תובעת:
פלונית
עו”ד יוסף גביזון
נתבע:
פלוני
עו”ד ענת שניידר שוסטק
פסק דין

התובענה:

בנדון תובענה כספית וביטול הסכם אותה הגישה התובעת כנגד הנתבע, בן זוגה לשעבר. במסגרת התביעה עותרת התובעת להורות על ביטול הסכם ממון שנחתם ביניהם, בעילות של הפרת חוזה, עושק וכפיה. עוד עותרת לחייב את הנתבע להשיב לה סכום של 83,348 ₪ .

רקע הנדרש לעניין:

  1. הצדדים הינם בני זוג לשעבר, (להלן גם: “האיש והאישה” ) שניהלו קשר זוגי משך מספר שנים. לכל אחד מהם ילדים מקשר קודם.
  2. במהלך הקשר ביניהם, רכשו הצדדים דירה ברחוב *** ב***. הדירה נרשמה ע”ש שניהם בחלקים שווים (להלן: “הדירה הראשונה”). הדירה הראשונה נמכרה וכספי המכר חולקו בין הצדדים (הצדדים חלוקים על גובה התשלומים שקיבל כל אחד מהם).
  3. בחודש 4/16 נרכשה דירה נוספת בפרויקט **** (להלן: “הדירה השניה”). הדירה השנייה נרשמה על שם האישה. הצדדים חלוקים ביניהם – האם הדירה השניה משותפת או לאו. זה לב המחלוקת.
  4. ביום 07/01/2016 ערכו הצדדים לפני עוה”ד ****, הסכם קצר: הסכם “טרם רכישת דירה במשותף” ולאור מחלוקות בנושאים…” כך על פי נוסח ההסכם. נאמר בהסכם כי בטרם ירכשו דירה חדשה הם מסכימים כי ככל ולאחר רכישת הדירה מי מהצדדים ירצה לפרק השיתוף – הצד השני יקבל הודעה ותוך 30 ימים ממועד ההודעה תועמד הדירה למכירה על ידי שני בני הזוג. עוד נאמר בהסכם כי השותפות הזוגית לעניינים כספיים היא רק בקשר לדירה וכי ביחס לכל עניין אחר לא קיימת ביניהם שותפות. כותרת ההסכם הינה “הסכם בין בני זוג”. (להלן: “ההסכם הראשון”).
  5. ביום 6/5/16 ערכו הצדדים הסכם נוסף שכותרתו “ממון-חיים משותפים” ( להלן: “הסכם הממון” ). הסכם זה נערך ונחתם לפני עו”ד ***, בו נאמר כי הצדדים רכשו ביום 07/04 דירה בשווי 1,430,000 ₪ ומתוך הסך האמור שולם על ידי הצדדים 700,000 ₪. מטעמים השמורים עימם נרשמה הדירה רק על שם האישה אך היא מצהירה כי הדירה משותפת לכל דבר ועניין.
  6. עוד נאמר בהסכם זה כי לצורך השלמת סכום הרכישה נטלה האישה משכנתא בסכום של 700,000 ₪ ל-30 שנים והאיש מתחייב לשאת במחצית עלויות הקמת המשכנתא ולהעביר לחשבונה של האישה מחצית מסכום המשכנתא החודשית בצורה של הוראת קבע.
  7. האישה התחייבה לחתום על כל מסמך דרוש להעברת מחצית הזכויות על שם האיש וזאת, אם יתגבשו התנאים לכך, לאחר שהדירה תירשם בלשכת רישום המקרקעין ב*** ובכפוף לעמידת האיש בתנאי ההסכם.
  8. המשך ההסכם מהותו הפרדה רכושית ביניהם לגבי שאר רכושם לרבות זכויות סוציאליות חשבונות בנק.
  9. הצדדים נפרדו בחודש 5/17 לערך.
  10. בחודש 1/18 הוגשה התביעה שבכותרת.
  11. ביום 24/6/18 התקיים קד”מ והתיק נקבע להוכחות. דיוני הוכחות התקיימו ביום 22/11/20 (לאחר דחיות), ביום 3/12/20 וביום 1/3/21. לאחר מכן הוגשו סיכומים.טענות התובעת:
  12. ההסכם הינו חד צדדי. עו”ד ***, אליו הגיעו לערוך ההסכם, לא הסכים להיות שותף לעריכתו של ההסכם לאחר שמצא אותו חד צדדי ולאחר שהנתבע סירב לבקשתו לשלם בפועל מחצית מהכספים ששלמה התובעת עבור הדירה.
  13. בסמוך לאחר מכן לקח אותה הנתבע לעו”ד אחר – עו”ד ***, והקריא לו את סעיפי ההסכם שביקש להכין.
  14. היא לא יודעת קרוא וכתוב, לא הבינה דיו ההסכם והוא גם לא הוסבר לה. הנתבע אף הפציר בה כי לא תספר על ההסכם לילדיה – אחרת ייפרד ממנה .
  15. עו”ד ***בחקירתו הודה כי עיקר ההסכם הוא הדירה, כי הוא לא טרח לברר האם הנתבע אכן שילם עבורה, וגם לא שלח אותם לביהמ”ש לתת לו תוקף של פסק דין.
  16. ההסכם מקפח בין היתר מאחר שהוא מחלק באופן שווה את הדירה אף שהתובעת ובנה השקיעו את הכספים ברכישתה (נוסף למשכנתא שנלקחה). התובעת חתמה על הסכם הממון מאחר שהנתבע לחץ עליה מדי יום לרשום אותו כבעל מחצית זכויות. הוא גם איים כי ייפרד ממנה אם לא תחתום על הסכם ממון, איום אשר פגע ברצונה החופשי ועולה כדי כפיה, מה גם שאמר לה כי יעביר לה חזרה את הדירה.
  17. לטענתה, התקיימו לגביה רכיבי עילת העושק שכן התובעת הייתה חפצה בהמשך הקשר עם הנתבע, הנתבע ניצל מצוקה זו, ותנאי ההסכם גרועים מהמקובל, מאחר שהדירה עלתה מיליון וחצי ₪ והנתבע אמור היה לשלם רק 400,000 ₪ (מחצית משכנתא – כאשר הוא שילם סכומים חודשיים נמוכים מאוד) על מנת לקבל מחצית הדירה. הנתבע לא הכחיש טענות העושק וכפיה בכתב ההגנה , כנדרש.
  18. הנתבע לא הציג גרסה קונקרטית בנוגע לתשלומים מצידו לדירה השניה ולא צירף אסמכתאות מתאימות. הוכח כי שילם סכומים נמוכים בלבד ולמעשה מדובר ב”הודאה והדחה” שכן הוא מודה שהוא חייב, אלא שנטען כי כבר שילם. אין זה הגיוני כי הנתבע שילם מאות אלפי שקלים ללא תיעוד.
  19. על ההסכם להתבטל גם מאחר שהנתבע לא עמד בהוראות ההסכם. הוא שילם המשכנתא רק כשנה לאחר מכן ורק באופן חלקי.
  20. בנוגע לתביעה הכספית טענה התובעת כי הלוותה לנתבע סכום של 43,598 ₪ לרכישת רכב, בשנת 2011. הנתבע רכש רכב , שבהמשך עבר תאונה, אולם עד היום לא השיב לה את ההלוואה. בנוסף, הוא מכר את הרהיטים מהדירה הראשונה ולא העביר לה מחצית מהם, אלא רק 1,000 ₪. היא עותרת להחזר של 9,750 ₪. כן עותרת היא לסכום של 30,000 ₪ בגין עגמת נפש.טענות הנתבע:
  21. התובעת הייתה אלימה כלפיו במהלך הקשר. הוא המשיך בקשר איתה לאור בקשות רבות שלה.
  22. לאחר שנחתם ההסכם הראשון בחודש 1/16 – הסכם בו הבטיחה התובעת כי תשנה את התנהגותה – היא הודיעה לו כי מצאה דירה. כל אחד מהם העביר לרכישתה סכום של 350,000 ₪. בנוסף לקחו יחד משכנתא של 700,000 ₪. הוא העביר לה את מרבית סכומי המשכנתא במזומן. כן שילם כספים שונים לשיפוץ וריהוט.
  23. הפניה לעו”ד *** לעריכת הסכם הממון נעשתה מאחר שהיחסים בינם לעו”ד *** – התערערו. הסכם הממון מסדיר בין היתר ההתנהלות ביחס לדירה והוראות למקרה של פרידה.
  24. כשנה לאחר עריכת הסכם הממון תקפה התובעת את הנתבע, הוא עזב את הדירה ובהמשך עתר לאכוף את ההסכם.
  25. הסכם הממון תקף, ומבהיר את אופן פירוק השיתוף. הוא עמד בו והעביר כספים רבים למימון הדירה וכן למימון משק הבית.
  26. על מנת להוכיח כפיה יש להוכיח קיומו של לחץ כלכלי בלתי ראוי, בין היתר בבחינה אם הייתה לצד התם חלופה סבירה. במקרה דנן יכלה היא לפנות לעו”ד *** שטיפל בהם בעבר.
  27. גם את טענת העושק אין לקבל. מעדות התובעת לא עולה כי פחדה. היא מונעת מנקמה על שהנתבע נפרד ממנה. היא גם בצעה בעבר עסקאות נדל”ן ואינה סובלת מחוסר ניסיון. הפגישה אצל עו”ד *** הייתה ארוכה והתובעת קראה את הסכם הממון.
  28. ביחס לטענות בדבר הלוואה ברכב נטען כי נרכש רכב משותף, אולם הוא עבר תאונה ונתקבל בגינו תמורתו סכום של 8,000 ₪ בלבד. תכולת הדירה נמכרה בסכום נמוך והתובעת קבלה את חלקה.דיון והכרעה:הסכם הממון:
  29. כפי שיפורט להלן, הפר הנתבע את הסכם הממון .
  30. במהלך ניהול ההוכחות נפלו גרסאותיו הבלתי קוהרנטיות של הנתבע בכל הנוגע לרכישת הדירה, ולתשלומים שהשקיע הוא בדירה. כך גם לגבי הנסיבות בהן נחתם הסכם הממון, באופן, המחייב קבלת גרסתה של התובעת הן לנסיבות עריכת ההסכם והן למקור כספי הרכישה של הדירה השנייה.
  31. כתב ההגנה מביא גרסה של הנתבע לפיה הצדדים מימנו יחד את רכישת הדירה השניה וכי הסכם הממון נערך בהתאם לכך.
  32. בסעיף 23 לכתב ההגנה טען הנתבע כי העביר סכום של 350,000 ₪ לרכישת הדירה החדשה (וכך גם התובעת). עוד טען כי העביר לה במזומן את חלקו במשכנתא, שילם 6000 ₪ לשדרוגים ו- 25,000 ₪ לרכישת ריהוט. סה”כ 381,000 ₪ לא כולל המשכנתא.
  33. בסעיף 48 טען כי “אין ולא יכול להיות חולק כי הצדדים היו בעליה של דירה קודמת אשר נמכרה ואשר תמורתה לאחר סילוק המשכנתא שרבצה עליה הועברו לטובת רכישת הדירה נשוא התובענה דנן”…..
  34. בסעיף 63 לכתב ההגנה טען הנתבע כי שולם 85,000 ₪ עבור הרכישה, 25,000 ₪ עבור ריהוט, 6,000 ₪ עבור שדרוג, 15,000 ₪ עבור דלתות ומוצרי חשמל ו 1,000 ₪ אינסטלציה. היינו סה”כ 132,000 ₪ ובנוסף, הוראת קבע ע”ס 1,000 ₪ “אשר ישלימו את הנותר”. יצוין כי לא ברור מדוע הסכום הוא רק 1,000 ₪ בשעה שהתשלום החודשי להחזר המשכנתא עומד על 3,000 ₪ ומשכך המחצית אמורה להיות 1,500 ₪.
  35. בסעיף 18 לתצהיר הנתבע נרשם כי “ביום 7/4/16 רכשנו את הדרה נשוא התובענה דנן בסך של 1,430,000 ש”ח תוך שאנו מעבירים סך של 700,000 ש”ח כל אחד את חלקו מתוך כספי התמורה בגין הדירה שמכרנו”.
  36. עינינו הרואות כי כל סעיף בכתב ההגנה ובתצהיר מספר סיפור אחר. בתחילה עלתה כאמור תמונה כאילו הצדדים מכרו דירה, ועשו שימוש בכספי המכר ישירות לרכישת דירה חלופית, וכן נטלו יחד משכנתא. במהלך ניהול התיק התברר כי לא כך הדבר. התברר כי רק התובעת העבירה כסף לרכישה והיא לבדה חתומה על המשכנתא ועל הסכם המכר.
  37. הנתבע לא הציג במהלך ניהול התיק כל אסמכתא של להעברת מאות אלפי שקלים הנטענת מצדו, למימון הדירה השנייה.
  38. גם מחקירתו עולים סימני שאלה רבים ביחס לתשלום הנטען. הנתבע טען שהעביר לתובעת סכומים גבוהים, במזומן בלבד, אף שהתשלומים עבור הדירה בוצעו באופן מסודר, לקבלן דרך הבנק:”ת. שאלה טובה. השיק שלי הופקד אצלי והיא הלכה וקנתה דירה.מה עשית עם הכסף?50 א’ ₪ העברתי לה כי היא ביקשה לתת במזומן.ש. הרגע אמרת משהו אחר. למי העברת 50 א’ ₪?

    ת. נתתי לה במזומן והיא העבירה לקבלן.

    למה במזומן,?

    ת. כל דבר היא לא רצתה שאף אחד יראה את החשבון שלה, זה יפגע בה, היא מקבלת הטבות וכל מיני שוברים.

    ש. איפה שאר הכסף?

    ת. בשאר הכסף 35 א’ ₪ נתתי לה גם לטובת הדירה. לדירה הראשונה שלה מס רכישה, שאם לא תשלם את זה, אי אפשר להתקדם. 25 א’ ₪ מוצרי חשמל.

    ש. אתה אומר שהעברת כספים רבים על הדירה ב*** במזומן. היא מפחדת להפקיד אותם אצלה. בפועל, היא חייבת להעביר כסף לקבלן. אז מה שנשאר זה שהיא לוקחת את הכספים במזומן ומשלמת לו במזומן.

    ת. זה מה שאני נתתי לה. לשאלת בית המשפט, אם היא לא הכניסה את הכסף שלך לבנק שלה והתברר שהיא לא שילמה מזומן לקבלן, אז איך היא שילמה – אני משיב שאני לא יודע. אני נתתי לה במזומן. “

  39. הנתבע לא הצליח לתת הסבר ברור כמה שילם וכיצד. כל העת עלו סכומים אחרים:ש. סעיף 18 לתצהיר וסעיפים 20 ו-22 ו-41 מדברים על כל מיני אופציות תשלום ששילמת. סעיף 18 אומר ככה מצטט… לעומת סעיף 23 לכתב ההגנה מקריא אותו. סעיף 18 לתצהיר שלך ו-23 לכתב ההגנה כמעט אותו דבר עם שינוי אחד, בכתב ההגנה כתוב 350 אלף ובסעיף 18 כתוב כל אחד את חלקו. אין מחלוקת שלא כל אחד שילם 700 אלף, אחרי הדברים ששמעת פה ואחרי שאמרת ששילמת 254 אלף ₪ איך זה מסתדר שבכתב ההגנה אתה אומר ששילמת 350 אלף כל אחד את חלקו ועכשיו אתה אומר ששילמת 254 אלף שזה מספר חדש. תסביר.ת. במקדמה הראשונה שילמנו מהדירה הראשונה ב*** 140 אלף ₪ ו-50 אלף שקל בשביל השלב הבא בתשלום. וכך אנו מגיעים ל-350 אלף.ש. לפני כמה דקות שאלה אותך עורכת הדין כמה שילמת ומנית 50 אלף, 35 מזומן, 30 ₪…בסה”כ סכמתי את הכל הגעתי ל-121 אלף ₪, אמרת ששילמת 245 אלף. הפירוט מאוד יפה, הבעיה שזה פעם ראשונה שנשמע הפירוט הזה, לעומת זה בתצהיר, סעיף 63 לכתב ההגנה, שם פירטת מצטט… נכון הסכומים שאמרת היו מאוד קרובים אבל הפירוט לא דומה בכלל, תסביר לי איך זה מסתדר שהעשרת אלפים שקל הפכו לפרגולה למרפסת.ת. זה ההוצאות שלי מה שסיכמתי שנתתי.

    ש. אמרת שולם עבור פרגולה עשרת אלפים ובכתב ההגנה עשרת אלפים למוצרי חשמל.

    ת. מה שאמרתי זה בדיוק עשר אלף שקל, אמרתי מרפסת. לא אמרתי משהו אחר.

    ש. אם אספר לך שהפרגולה נבנתה השנה וכתב ההגנה שלך מ-2018 יכול להיות שאולי אתה טועה?

    ת. אני בחוץ ולא בבית. לא משנה מתי עשתה את הפרגולה, אז או עכשיו, אם אני בחוץ אז בגלל הפרגולה אכנס לבית?

    ש. אתה אומר שאת המוצרי חשמל שילמת ב*** 25 אלף ₪ וריהוט. באותו סעיף

    63 יש 10 אלף עבור חשמל ו-25 ריהוט ז”א שעבור ריהוט ומוצרי חשמל שילמתם יחד 35. פה העדת שעבור מוצרי חשמל וריהוט שילמת רק 25 אלף. תסביר לאן נעלמו 10 אלף שהשקעת וזכרת איפה קנית.

    ת. מוצרי חשמל קנינו במחסני חשמל ב*** את כל הריהוט קנינו ב***.”

  40. בסיכומים כבר לא נקב הנתבע בסכום קונקרטי – ולא בכדי (נטען רק כי שילם משכנתא, רכש ריהוט ושילם עבור שדרוג). מדובר על סכומים נמוכים – כ- 1,000 ₪ לחודש, ולכאורה 6,000 שח לשדרוג ו 25,000 ₪ לריהוט (סכומים שעלו קודם) – ביחס לדירה שעלתה מעל ל 1.4 מיליון ₪!עיון בדפי הבנק של הנתבע מראה משיכות שונות מהחשבון לרבות בכספומט, אולםאין אסמכתא על התשלומים הנטענים. לדוגמה אין תשלום 25,000 ₪ עבור ריהוט וסכום של 10000 ₪ עבור מוצרי חשמל. זאת אף שבנקל ניתן לקבל פלט אשראי של הנתבע. בעקר אין תיעוד להעברת אותו סכום משמעותי של 350,000 ₪ לו טען הנתבע בסעיף 23 לכתב הגנה ונראה כי הנתבע זנח טענה זו – לה אין כל בסיס.
  41. המתווך *** הצהיר כי רק התובעת ובנה הגיעו אליו. לא הנתבע. בנה של התובעת העיד כי הוא ליווה את אמו בכל הנוגע לפרויקט *** ללא שהנתבע היה מעורב בכך.
  42. יש לזכור גם כי חלק מהמשכנתא נלקחה בכלל ע”י הבן ***, לעזור לאימו, וגם דבר זה מחזק את הטענה כי התובעת רצתה לרכוש דירה לעצמה בלבד.
  43. התובעת העידה כי הנתבע אמר כי אין לו כספים לרכישת דירה חדשה וכי היא תרכוש אותה לבד:”ש. הבן שלך שהעיד קודם, סיפר שאת כל התהליך לגבי הדירה ב***, את והוא עשיתם לבד.ת. הוא לא רוצה לקנות.ש. יכול להיות ששכחת עוד הסכם שעשית? מציגה.ת. אני לא מבינה.. בגלל שאני אוהבת אותו.. אפילו היית אומרת לי תני לו את הלב שלך הייתי נותנת.

    ש. אז למה הלכתם לקנות דירה לבד כשאתם ביחד?

    ת. הוא אמר לי תקני לבד.

    ש. אבל הוא רק רצה את הכסף שלך ואת הרכוש שלך. למה הוא אמר לך רק את הדירה הזו שתקני לבד? הדירה חדשה, היפה?

    ת. הוא לא רצה. אמר אין לו כסף תקני לבד.

    ש. יכול להיות שחתמת לפני שסיפרת לו? שלא סיפרת לו שאת קונה לבד.

    ת. אמרתי לו בוא נלך לקנות, הוא אמר לי אין לי כסף, תקני את . האזור שלי לא טוב היה, אז קניתי. “

  44. הנתבע העיד כי לא ידע על רכישת הדירה השניה:”לשאלת בית המשפט, היא שילמה בשיק. השיק הראשון 140,000 ₪ העבירה לחוזה. בגלל שעשתה את החוזה בלי שאני אדע, אז שאלתי אותה היא אמרה היה מבצע וקניתי.”וכן :

    ש. הדירה ב*** בכמה כסף מכרתם אותה?

    ת. 1.7 מיליון.

    ש. הייתם צריכים להחזיר כמיליון שקלים על המשכנתא?

    ת. כן

    ש. איפה נעלמו ה-700 א’ האחרים?

    ת. מיליון החזרנו למשכנתא, נשאר 700 א’ ₪. 140 א’ ₪ קיבלנו שיק מקדמה. השיק הזה הכנסנו לבנק שלה, בנק הפועלים לטובת הדירה שנקנה בעתיד. 60 א’ ₪ נתנו דמי תיווך. נשאר 500 א’ ₪, 10,000 ₪ נשאר בנאמנות לעו”ד, נשאר לנו 490 א’ ₪, כל אחד התחלק בכסף בחצי. קיבלנו כל אחד 245 א’ ₪. אני הכנסתי את שלי לבנק.

    ש. מה עשית עם הכסף הזה?

    ת. שאלה טובה. השיק שלי הופקד אצלי והיא הלכה וקנתה דירה. ”

    ועוד:

    “ש. העידה פה ***, היא כל הזמן נשאלה למה היא קנתה בסתר דירה ולמה לא שיתפה אותך. עכשיו אנחנו רואים שידעת מצוין על הדירה.

    ת. זה שהיא הלכה לחתום עם הבן שלה והסתירה והיא חתמה. לשאלת בית המשפט למה היא הסתירה לדעתי, אני משיב שזה לא ברור לי. ממה שאני מהבין, מאז, הבן שלה התערב, הרס לנו הכל.

    ש. זאת אומרת שמה שאתה מציג פה, שאתם הולכים תקופה ארוכה, כבר מההסכם, להסתכל על דירות, 4 חודשים לפחות. מחפשים דירה, אבל את החתימה היא עשתה בהיחבא ממך.

    ת. כן. זה לא 4 חודשים, חיפשנו אחרי שמכרנו את הדירה של ***. אני לא רציתי שתימכר, היא הייתה דירה מושלמת. היא התחננה ליד העבודה שלה ב***.

    ש. אתה אומר שאתם מסתובבים ביחד, הולכים למתווכים ולדירות. בסוף רק את החתימה עשתה לבד?

    ת. זה פגע בי, שעל כל השותפות והיא הלכה חתמה עם הבן שלה”.

  45. הדירה עלתה 1,430,000 ₪, המשכנתא הינה כ 800,000 ₪ (וכן יש משכנתא נוספת של 350,000 ₪ שבנה של התובעת משלם – צורפה אסמכתא על תשלום זה) כך שהתובעת שלמה כ- 350,000 ₪ עבור הדירה מכסף שלה.
  46. מכל המקובץ עולה שהנתבע לא עמד בתנאי שקבע הסכם הממון ולא השקיע הכספים כמתחייב מההסכם ולכן התובעת אינה חייבת להעביר לו מחצית הזכויות בדירה שנרכשה על ידה ונרשמה על שמה.עילת העושק:
  47. מצאתי כי יש לבטל הסכם הממון גם בשל התקיימות עילות העושק זאת על אף ההלכות הידועות לביטול הסכמים.
  48. סעיף 18 לחוק החוזים קובע:”מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה .”
    • חולשה שכלית;
    • ניצול אותה חולשה על ידי הצד השני;
    • גריעת תנאי החוזה, על פי מבחן אובייקטיבי.ראה: ע”א 226/87 אחמד זועבי נ. עבוד ניקולאס ואח’ פד”י מג(1), 714.התנאים הנזכרים הינם מצטברים והנטל להוכחתם מוטל על הטוען להם (ע”א 403/80 סאסי נ. קיקאון, פ”ד ל”ו (1) 762,767; ע”א 1912/93 שחם נ. מנס פד”י נ”ב (1) 119, 130-131; ד’ פרידמן ונ’ כהן, חוזים , כרך ב’ (תשנ”ג), 976-986).
  49. בכתב ההגנה ישנן הכחשות רפות וחלקיות בלבד לטענת התובעת להתקיימות עילת העושק. גם תצהיר הנתבע כמעט ואינו מתייחס לטענות העושק והכפיה.
  50. רק בסיכומים עולות טענות תגובה ביחס לעושק ולכפיה.
  51. תנאי ההסכם גרועים מהמקובל – הסכם הממון קובע כי כל צד יוותר עם זכויותיו הסוציאליות וכל זכות כספית אחרת ולמעשה החלוקה היחידה שהוא קובע הינה של הדירה שרשומה על שם התובעת ואשר כפי שהוברר לעיל כל ההשקעה הכספית בה נעשתה על ידי התובעת. כפי שיפורט להלן עוה”ד *** , אשר ייצג את התובעת ברכישת הדירה השנייה והיה מודע לנסיבות רכישתה, ראה את גריעות תנאי הסכם הממון וסרב לערכו.עו”ד *** העיד כי באופן מודע וברור לא היה מוכן להחתים הצדדים על ההסכם מאחר שהבין כי הוא חד צדדי:”ש. מפנה אותך לסעיף 10 לתצהירך, זה סותר את מה שאתה אומר עכשיו, מצטטת.. איפה ההסכם המדובר ?נכון, זה היה קיצוני מאוד. ההסכם המדובר הוא הסכם שלא נחתם. שניהם באו אליי וביקשו לעשות הסכם ממון וראיתי שזה באמת זה משהו שלא נתקלתי בזוג שרוצה לחתום על הסכם כזה קיצוני שמקפח צד אחד ולכן גם דיברתי איתה בנפרד וגם איתו בנפרד והסברתי לו שזה לא הגיוני שהוא יקבל חצי דירה ולא לשלם עליה, ממה שאני זוכר. והסברתי גם לה אותו דבר שהיא עלולה לאבד ממיטב כספה. באותה תקופה לפי מצבה הנפשי שלה היא מאוד אהבה את *** ורצתה בכל מקרה גם אם היו אומרים לה לוותר על כל הדירה בשבילו היא הייתה מוותרת. ששמתי לב שהמצב הוא כזה לא הסכמתי לעשות אתה חוזה הזה כי ידעתי שזה יגיע לבית המשפט.

    ש. אבל ההסכם של חודש ינואר

    ת. הוא לא הסכם ממון, זה סתם הסכם ביניהם. הם רבו כל הזמן. רשום במפורש.

    מה שמדבר יש פה חמישה סעיפים בלבד שמדברים על זה שבין בני הזוג היו כביכול הקשר לא היה כמו שצריך, האישה קיללה אותו היא מתנצלת והוא מתנצל. סעיף 4, צריך לראות אם התקיים או לא התקיים.

    …ש. תבהיר בסעיף 12 לתצהירך, מצטט… על איזה דירה אתה מדבר?

    ת. על הדירה כדי שנעשה את ההסכם ממון אמרנו לו שיעביר ואפילו נתתי לו עוד אופציה, תיקח הסכם שהמשכנתא אתה תשלם תקופה מסוימת כדי לאזן את ההשקעה והוא סירב בכל תוקף לעשות את זה. יותר מזה, אמרנו לו או.קיי אל תשלם לא עכשיו פשוט תשלם לאיקס שנים את המשכנתא ושזה יהיה סעיף שיהיה בהסכם ממון וגם לזה הוא סירב.”

  52. גם הגרסה שסיפק הנתבע לחתימת הסכם הממון אינה עקבית.
  53. בסעיף 28 לכתב ההגנה טען כי רצה לאשרר את המנגנון של מכר הדירה שנקבע בהסכם אצל עו”ד *** ולכן נערך הסכם נוסף.
  54. בסעיף 66 לכתב ההגנה טען כי “ההסכם בין הצדדים היה בהובלתה וביוזמתה של התובעת כאשר זו רצתה לנסוך ביטחון על הנתבע”.
  55. גם ביחס לסוגיית החלפת עוה”ד לצורך חתימת הסכם הממון היו לנתבע גרסאות מספר: בתצהירו הצהיר הנתבע כי היחסים בינו לבין עו”ד *** התערערו (סעיף 24) לעומת זאת בחקירתו גרס כי לא פנו לעו”ד *** לפי דרישת התובעת מאחר ועלותו הייתה יקרה:”ת. הוא אמר לי בשביל להוסיף, צריך לעשות חוזה מחדש. אחר כך היא גם באה וגם *** אמר , הקבלן צודק, תשאירו את החוזה, תמשיכו, תחתום עכשיו אצלי על חוזה ביניכם. אמרתי בסדר, היא הסכימה. אח”כ ישר רצינו לחתום, היא אומרת לי נחפש עו”ד אחר, *** לקח לנו הרבה כסף על ההסכם בדירה הראשונה ואז היא אמרה, נחפש באזור שלנו, אז היינו ב*** או ב***. ישבנו באינטרנט, מצאנו עו”ד בשם ***.”
  56. כאשר נחקר על האמור לא סיפק תשובה ברורה:”ש. אמרת לפני שתי דק’ שלא סגרתם בסוף הסכם ממון אצל עו”ד *** כי היה ביניכם סכסוך. עכשיו ראינו שההודעות מהטלפון שלך ששלחת אליו, היו שנתיים וחצי אחר כך.ת. כי הוא לא חזר אליי.ש. הוא לא חזר אלייך מהודעות מ-2018? יש לך הודעות מ-2016?ת. עכשיו לא. “
  57. גם גרסת הנתבע בסוגית חתימת ההסכם וגיבושו אצל עו”ד *** אינה קוהרנטית.
  58. כאמור טען הנתבע כי מאחר ועו”ד *** היה יקר עבורם ו/או הסתכסכו איתו בעבר, הם פנו לעו”ד ***.
  59. הנתבע העיד כי נערכו 2 פגישות – אחת בה אמרו לו מה לרשום והשניה שבאו לחתום:”ת. ישבנו והוא הסביר לנו על הסכם הממון, אני לא זוכר אם הראינו לו את ההסכם של ***.ש. אתה אומר שלא נפגשתם איתו מראש הוא הכין את 3 העמודים כשבאתם אליות. נפגשנו יום אחד ודיברנו אחר כך באנו שוב לחתום.היתה פגישה קצרה השנייה רק לחתימה?

    ת. הוא קרא לנו כל סעיף סעיף ואחרי שהבנו חתמנו.”

  60. עו”ד *** העיד אחרת:”ש. הקראת להם את ההסכם?ת. לא צריך, הם קראו.”ולא הזכיר 2 פגישות :

    “ש. כשעשיתם את ההסכם, זה היה באותו יום,

    ת. כן

    ש.לא הייתה פעם נוספת?

    ת. רק שהוא הביא את הכסף.”

    “ש. תספר לי קצת על הפגישה, כמה זמן ערכה?

    ת. שעתיים בערך.

    ש. הם הגיעו אלייך ומה היה?

    ת. לא הייתה לי הכרות מוקדמת לא עם התובעת ולא עם הנתבע. הגיעו אליי דרך אתר אינטרנט או טלפון, קבענו פגישה ליום שישי. התכנסנו במשרד שלי ב***, הצדדים הסבירו לי מה הם רוצים, אמרו שזה לא מסובך, שהם פחות או יותר יודעים וזהו.

    ש. זאת אומרת קיבלת את המידע מהצדדים, העלית על הכתב והחתמת אותם.

    ת. כן

    ש. כתבת את זה מאפס?

    ת. לא.

    ש. זאת אומרת לקחת הסכם אחר..

    ת. כמו שכולם עושים. “

  61. מצאתי לקבל את גרסתה של התובעת שהייתה נתונה תחת מכבש לחצים של הנתבע להעביר על שמו את מחצית הזכויות בדירה שרכשה, לבדה, , אחרת יעזוב אותה והיא הייתה נואשת וחששה להיפרד גם מפאת הבושה בעדה אליה הם משתייכים. היא חתמה על הסכם הממון אצל עוה”ד שלא הכירה על אף שעוה”ד שאותו הכירה ועליו סמכה, סרב יום קודם, לבקשתם לערוך אותו ההסכם מהסיבות שנימנו לעיל .
  62. לאורך ניהולו של תיק זה נמצא הנתבע כלא דובר אמת בחלקים מהותיים היורדים לשורשו של העניין .בנדון התנהלות שכזו קבע ביהמ”ש העליון במסגרת ע”א 765/18 ‏שמואל חיון נ’ אלעד חיון (פורסם בנבו, ניתן ביום 1/5/19) :” סבורני, כי שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. התרופה הנכונה נגד מסירת עדות שקר על ידי בעל דין – כאשר העדות מתייחסת לעניין מהותי להתדיינות ונמסרת ביודעין מתוך כוונה להטות את תוצאת המשפט – היא מתן פסק דין לחובת השקרן (בנוסף לענישה פלילית ופסיקת הוצאות, עניינים שאינם עומדים לדיון כאן)”…..היינו – כאשר השקר נובע מסוגיה מהותית – הדבר יביא למתן פס”ד לחובת השקרן, בין היתר משיקולי תום לב ועל מנת להרתיע את בעלי הדין ממעשים פסולים אלו.
  63. במקרה שכאן יש ליתן פס”ד לחובת הנתבע גם לאור השקרים הרבים שעלו, חוסר הקוהרנטיות והעדר סיפוק תשובות ברורות לנסיבות השקעת הכספים הנטענת בדירה ונסיבות חתימת ההסכם (לרבות העדר התייחסות ברורה לטענות העושק והכפיה.)
  64. יש גם לזכור כי אין מדובר בהסכם שאושר בביהמ”ש (לא היה צורך בכך) אלא בהסכם שנערך לפני עו”ד על כל המשתמע מכך לעניין ביטולו וכן לעניין הבהרת מהותו לצדדים, כאשר התברר מהחקירה כי בין ***** יש שיתוף פעולה מסוים עם עוה”ד *** שערך את הסכם הממון. סוגיה זו מעלה חשש כי אכן הוא זה שבחר בעו”ד *** והוא זה שיזם את ההסכם לבדו.
  65. לאור כל האמור מצאתי להורות על ביטול הסכם הממון.
  66. היות שהתובעת עתרה ביוני 20 להפסיק לנתבע את התשלומים בסכום של 1,000 ש”ח לחודש שהעביר לטענתו כחלק מתשלום משכנתא, ניתנה החלטה בנדון, הרי שהתובעת תחזיר לנתבע את התשלומים שהעביר כשכל תשלום צמוד מדד ונושא ריבית בהתאם לחוק.
  67. לעניין תשלומי הרכב – הנתבע טען כי התובעת העבירה לו סכום של 20,000 ₪בלבד, ולגבי היתר קיבל מימון /הלוואה. בהמשך הרכב עבר תאונה ובגינו נתקבל סכום של 8,000 ₪ בלבד והסכום חולק בין הצדדים.
  68. לאחר שהתברר לנתבע ,כי במהלך ניהולו של ההליך, כשלו גרסותיו ביחס לתשלומים ששילם על הדירה השניה – עלו בסיכומים טענות לזכאות לחלק בדירה בגין היות הצדדים ידועים בציבור.אלא שגם טענה זו אינה קוהרנטית לאור סעיף 51 לכתב ההגנה בו נרשם כי “בני הזוג היו חברים במשך מספר שנים אך אינם ידועים בציבור” .
  69. התובעת צרפה דפי בנק המעידים כי משכה סכום של 44,000 ₪ במזומן בחודש 12/11. הנתבע לא צירף אסמכתא לפיה הוא קיבל מימון של 60,000 ₪ אף שלא הייתה מניעה לעשות כן. הוא גם לא צירף אסמכתא לפיה שילם לתובעת 4,000 ₪. על אף שבחרתי לקבל את גרסת התובעת המסתמכת על מסמכים , לא מצאתי לנכון להעניק לה סעד באשר לא התברר שמדובר בסכום שהייתה אמורה לקבל חזרה מהנתבע.
  70. בסיכומיו העלה הנתבע גם טענה של התיישנות. אולם בהתאם לחוק, טענה זו יש להעלות בהזדמנות הראשונה. בכתב ההגנה לא נטען להתיישנות אלא רק כי התובעת שלמה 20,000 ₪ והרכב עבר תאונה. בתצהיר עוסק התובע בעיקר בסוגית הדירה ולא הרכב. על כן, לא ניתן לקבל טענה זו (בכל מקרה התביעה הוגשה ב 1/18 והתשלום בוצע ב 12/11 כך שלא חלפו 7 שנים).
  71. לעניין תשלומי ריהוט – גם רכיב זה לא הוכח דיו. לא ברור שווי הריהוט שנמכר ו/אומה הסכום שנתקבל בפועל אצל הנתבע. משכך לא מצאתי לפסוק פיצוי כלשהו בגין כך.
  72. אף לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין רכיב כללי של 30,000 ₪ עבור עוגמת נפש, סכום שנטען בעלמא ללא ביסוס דיו.
  73. לאור התוצאה, לפיה התקבלה התביעה העיקרית, הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסכום של 27,000 ₪ כולל מע”מ.התיק ייסגר.ניתן היום, י’ כסלו תשפ”ב, 14 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.

    תמונה 1

Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe

You May Also Like

Translate »