היום כבר אי אפשר להתגונן מפני תביעות לשון הרע של שוטרים, עובדים סוציאלים ועובדי ציבור בטענת ההגנה של “אמת דיברתי“. ה”אמת דיברתי” מתה בבתי המשפט הישראלים. אי אפשר להוכיח יותר “אמת דיברתי”.
השופטים פשוט השליכו את ההגנה הזו לפח. איך הם עושים את זה? פשוט מוצאים איזה מילה שלא מוצאת חן בעיינהם, מתלבשיים על המילה הזאת, עושים לה פרשנות משל עצמם, ואז טוענים שהמילה הזו לא הוכחה.
מפעל תביעות ההשתקה של יוני ג’ורנו בפעולה…..
הנה דוגמא שוטר אלים אנדריי פלסוב עבריין צעצוע עצר אדם באלימות, וגם שלף טייזר והכל בגלל חשד להפרת בידוד קורונה. כאשר המקרה פורסם ע”י פעיל חברתי,ערן ורד, השוטר האלים הגיש תביעת לשון הרע באמצעות בא כוחו יוני ג’ורנו. הסרטון של המעצר דיבר בעד עצמו, וגם השופטת שרון הינדה לא יכלה להתחמק מהסרטון. לכן הינדה מצאה את המילה “סדיסט” התלבשה עליה, קבעה שהשוטר לא סדיסט – הוא רק אלים אבל לא סדיסט ושלפה את פנקס ההוצאות.
אז איך בכל זאת שרון הינדה פיצתה את השוטר האלים? בדיוק כפי שהסברנו: מצאה כמה מילים לא חינוכיות, עשתה מהם ביג דיל, והחליטה שהכתבה היתה לשון הרע – בגלל המילים הלא יפות, למרות שהתוכן של הכתבה היה אמת לאמיתה: אלימות ברוטלית וסדיסטית כמו בגולגים של סטאלין.
ככה שרון הינדה מדגימה לעולם שבבתי משפט בישראל, האמת לא מזיזה לשופטות אפילו שערה מרוטה אחת בכוס. הן חדורות מטרה ואג’נדה להגן על החונטה ועל שכירי החרב שלה, השוטרים, וזו התוצאה – סתימת פיות בסגנון חומייני וקים ז’ונג איל.
והאמת? היא מתביישת
באולמות בית המשפט הישראליים לעולם לא תמצאו אותה. האמת מתה בישראל. לא פלא זה פשוט ככה ב DNA היהודי.
בתמונה: יוני ג’ורנו העו”ד שלמד להתפרנס מתביעות לשון הרע של שוטרי גולאג סדיסטיים. מדובר בבבון שיצא מהארון לאחרונה עם עבר פלילי לא מלבב.
כל עו”ד אחר לא היה מעיז להגיש תביעה כזו דבילית.
את הסלפי ג’ורנו צילם במיוחד למעריצה השרופה שרון שפורר, בדגש על ה”הואבוס” שיהיה לה מה לפנטז. אולי הגברת שפורר תתגרה.
באיזה עולם חיה שרון הינדה? זו לא תביעת השתקה פרופר????
כותבת הינדה: “במסגרת הליך זה נבחן הפרסום לגופו ולא הוכח כי מדובר בתביעת השתקה. יותר מכך גם לא הובאו ראיות כלשהן לגבי הגידול הנטען של תביעות שוטרים כנגד אזרחים. לא הוצגו נתונים מספריים כלשהם לתביעות שהוגשו על ידי שוטרים בכלל והתובע בפרט. מכל מקום במסגרת הליך פרטני בית המשפט אינו יוצא בהצהרות כנגד תביעות מסוג אחד או בעד תביעות מסוג אחר והוא נדרש לכל מחלוקת הבאה לפתחו לגופה. כל אחד מהצדדים ציין במסגרת הדיון תביעות שהוגשו. חלקן נדחו וחלקן תקבלו”.
“במקרה שלפני המדובר בנתבע שתיאר עצמו כפעיל חברתי אשר מבקר את האלימות המשטרתית, אך אין המדובר בשיתוף סרטון והתייחסות אליו בלבד אלא בשיתוף של סרטון שהוסיפו לו דברים בין השאר מידיעתו של הנתבע ושאינם נלמדים מהסרטון, אשר פורסמו תוך חריגה מגבולות הבעת הדעה וללא אבחנה בין הבעת דעה לבין ביזוי הזולת”.
“על כן האמירה בדבר קיומו של גל תביעות של שוטרים אינה יכולה להחליף במקרה זה את הבחינה לגופו של עניין והמסקנה המתקבלת בעקבותיה כי הנתבע במקרה זה פרסם לשון הרע ואינו חוסה תחת הגנות החוק ועל כן דין התביעה נגדו להתקבל”.
למה בכלל צריך להגיש ראיות על גידול בתביעות השתקה של שוטרים נגד אזרחים? די בכך שהשוטר התנפל באלימות על אזרח, צולם, וזה עלה לפייסבוק ועל זה הוא הגיש תביעה, כדי לראות שזו תביעת השתקה פרופר.
חוץ מזה, בישראל אי אפשר להביא נתונים על הליכים משפטיים. כל המשפטים בישראל מתנהלים בסודיות. אי אפשר להוציא נתוני חופש מידע מאף גורם, מגפת צווי איסור הפרסום חוגגת, והשופטת שרון הינדה עוד רוצה שיגישו לה ראיות לגידול בתביעות השתקה?
הצחוק הוא שהינדה בעצמה מצטטת תביעות שכאלה (תביעות השתקה של שוטרים שזכו), בסע’ 53:
בת”א (שלום צפת) 41040-10-14 בתביעה לפיצוי בסך 200,000 ₪ נפסקו לטובת שני שוטרים פיצויים בסך 14,000 ₪ מאחד הנתבעים ו- 24,000 ₪ מכל אחד משלושת הנתבעים הנוספים.
בת”א (שלום טב’) 39948-07-13 בתביעה לפיצוי בסך 100,000 ₪ נפסק פיצוי בסך 25,000 ₪;
בתא”מ (שלום נת’) 41521-01-18 נפסק פיצוי בסך 15,000 ₪;
בת”א (שלום ת”א) 9715-09-17 בתביעה לפיצוי בסך 300,000 ₪ נפסק פיצוי בסך 35,000 ₪.
מספיק להקיש את שמו של עו”ד יוני ג’ורנו במאגרי המידע כדי לראות עשרות אם לא מאות תביעות השתקה כאלה של שוטרים אלימים.
להלן מאמר דעה של הגב’ עו”ד יהונתן קלינגר (המין עוד לא שונה בתעות הזהות – הקלינגרית רק נראית גבר, בטעות ביולוגית….). פורסם בהזין השביעי 14/12/2021.
מה זה “פשעים נגד הנימוס?”
הפסיקה נגד ערן ורד מציבה רף אבסורדי להוכחת “אמת דיברתי”: שרון הינדה ראתה את האלימות כמוהו, אבל הציק לה הסגנון
ערן ורד, שהפסיד לאחרונה בתביעת דיבה שהגיש נגדו שוטר, הוא קודם כל פעיל חברתי. את ערן אני מכיר כעשרים שנה, וגם ייצגתי אותו בתיקים שקשורים בחופש הביטוי שלו. הפעם האחרונה היתה ב-2015, כשגוגל הסירה אתר של ורד מתוצאות החיפוש.
ערן הוא לא אדם שמתבטא בעדינות. התיאטרליות שבה הוא מציג עובדות היא חלק מאמנות השכנוע שלו. בשנת 2009, למשל, בדיונים על חוק המאגר הביומטרי, ערן הצליח לעצבן את ח”כ מאיר שטרית כשצילם את הישיבות וחשף מידע שהביך את יוזמי החוק. השפה הציורית המיוחדת היא אחת הסיבות שאני מחבב אותו. סרטו “חוק החומוס“, בכיכובן של השרה תמר זנדברג, האקטיביסטית אור-לי ברלב ורבים נוספים, הוא מחאה סאטירית נגד האלימות המשטרתית, נגד ההתערבות של הפוליטיקה בחיי האדם הנורמטיבי והלא-מציק, וגם יצירה שמצחיקה את מי שאוהב את הז’אנר.
אבל לאורך השנים ערן גם הציב מראה בפני הממסד: מראה בפני אפי נוה, שהניבה לו פיצוי של 40 אלף שקל ממלון דן שמנע מערן להפגין בכנס לשכת עורכי הדין; מראה בפני המעגל הראשון של קרובי נתניהו; ועוד.
התביעה שהגיש נגדו השוטר אנדרי פלנוב, וההחלטה לחייב את ערן בפיצוי של 6,000 שקל (ועוד 3,000 שקל הוצאות משפט), הן רק דוגמה אחת, מעניינת, לשאלה כיצד בית משפט מסתכל על “אמת”. באפריל 2020, ערן שיתף בפייסבוק סרטון שבו נראה פלנוב עוצר אדם באלימות, ותיאר את הסרטון בלשונו הציורית. ביום רביעי האחרון (8.12), שופטת בית משפט השלום בתל אביב קיבלה את טענותיו של פלנוב.
כדי להבין כמה קשה צריך לעבוד פעיל חברתי כדי להוכיח “אמת”, מספיק לקרוא את פסק הדין ולנסות להבין מה קורה בו. עצרו הכול, וצפו בבקשה בארבע דקות המעצר שהביאו את ערן לכתוב את הפוסט שלו.
הנה הסרטון שצילם ליעד אגמון והחל את הסיפור:
ואלה מצלמות הגוף של השוטרים שתיעדו:
ערן, כפי שהוא מצוטט בפסק הדין, שיתף את הסרטון וכתב את הפוסט הבא:
השוטר האלים אנדרי פלנוב שעצר היום באלימות קשה ושלף טייזר על אדם שלכאורה הפר סגר, המשיך באלימות קשה גם אחרי שאזק את העצור וזה שכב על הארץ, המשיך לקפל את ידו בכח רב ללא כל סיבה מלבד סדיזם טהור. בין פשעיו הנוספים: תקף את רפי רותם בזמן שהיה עצור והמשטרה הפחדנית שחררה את צילום מצלמת הגוף של השוטר האלים עד לרגע המעצר, שם הוא נחתך… מה יש לה להסתיר????????? עוד עבריין צעצוע אלים בשירות Israel Police – משטרת ישראל – ארגון הפשע הטוב ביותר בישראל”.
כאן מתחיל בית המשפט בניתוח השאלה אם עומדת לערן הגנת “אמת הפרסום” (אמת דיברתי). שימו לב לרף הגבוה, וזיכרו: צפיתם בסרטון; ראיתם את הכוח שהופעל על אזרח שלא היווה סכנה.
מה בית המשפט קובע? שאין אמת בדברים של ורד כי מטרתו של פלנוב לא הייתה להתאכזר. במילים אחרות: יש אמת בשליפת הטייזר; יש אמת בהמשך האלימות אחרי האיזוק; אין אמת במילים “סדיזם טהור”. לעזאזל הסרטון.
שתי מילים, “סדיזם טהור”, הן שהפריעו לבית המשפט. לא האלימות שהוצגה, לא העובדה שכתבו על אדם שהוא המשיך להפעיל אלימות אחרי שאזק עצור, אלא “סדיזם טהור”.
ובית המשפט ממשיך ברוח דומה. ערן כתב שבין “פשעיו הנוספים” של אותו שוטר נמנית העובדה שהוא “תקף את רפי רותם”, פעיל חברתי מוכר. כדי להוכיח את הטענה, ורד הגיש תצהיר מטעם רותם; השוטר פלנוב בחר, מסיבותיו, שלא לחקור את רותם על התצהיר. לכאורה, בית המשפט מחויב לקבל את גרסתו של רותם. אבל זה לא מספיק: מבחינת בית המשפט, העובדה שרותם העיד על אלימות לא מצדיקה את השימוש בביטוי “פשעיו הנוספים”.
גם כאן, מה שהפריע לבית המשפט לא היו העובדות: ברור שפלנוב לא רק הפעיל אלימות ואיים בטייזר על אדם שלא היווה סכנה, אלא גם תקף בעבר את רפי רותם. לבית המשפט מפריע הסגנון.
ובכן, בית המשפט מקנח ומסביר שלא מתפקידו לחנך את השוטר, אלא רק לתת לו פיצוי על הביטויים החמורים של ורד; ושהוא לא יכול לנהוג בשיפוטיות במקרה הזה. הנה ההסבר של השופטת:
יובהר ויודגש כי אין בדבריי כדי להקל ראש או להכשיר ולו במעט נקיטת אמצעים כוחניים כלפי אזרחים ללא הצדקה לכך, וכאמור אף אין מקומי לבחון תקינות התנהלותו של התובע או להביע עמדה לגבי עצם השימוש בכוח כלפי האזרח בנסיבות. במסגרת הליך זה, כל שעליי לבחון האם האמור בפרסום אמת. דהיינו האם תוכן הדברים ומשמעותם משקפים את המציאות. במקרה זה, לאור כל האמור לעיל, הפרסום אינו משקף את המציאות ועל כן מצאתי כי הנתבע לא הרים הנטל להוכיח הגנת אמת הפרסום. מעיון בכתב ההגנה עולה כי הנתבע ביסס את הגנתו כנגד התביעה על הגנת אמת הפרסום”.
אלא שבית המשפט טועה. בעולם לשון הרע קיים המושג “פיצויי בוז“. פיצויי בוז מאפשרים לתת פיצוי בסכום הנמוך ביותר לאדם שאמנם פגעו בו בניגוד לחוק, אך הפגיעה נבעה מהתנהגות שלו שאינה ראויה לתמיכה מבית המשפט. כך היה צריך לעשות במקרה של הזה.
בית המשפט בחר ההיפך: הוא בחר לפסוק נגד ורד על פשעים נגד הנימוס. לא על מה שוורד אמר, אלא על האופן שבו התבטא. אין בעיה לומר “השוטר תקף”; אין בעיה לומר “איים בטייזר”; וגם לא לתאר את התופעה הבעייתית של אלימות משטרתית.
אבל לומר “סדיזם”? זה לא מנומס, וזה שווה פיצוי בגובה של 6,000 שקל.
יהונתן קלינגר היא עורכת דין, היועצת המשפטית של התנועה לזכויות דיגיטליות, והמנהלת של הקליניקה למאבק בתביעות השתקה – בקריה האקדמית אונו
בתמונה: גברת קלינגי יונית
https://www.the7eye.org.il/439265
להלן כתבה באתר הזין השביעי של אורנה פרסיקו, 12/12/2021
לא פעל מתוך סדיזם טהור? ביהמ”ש חייב את הפעיל ערן ורד לפצות את השוטר אנדריי פלנוב בכ-10,000 שקל בשל הוצאת דיבה כתבה של
אורנה פרסיקו 12.12.2021
הפעיל החברתי ערן ורד ישלם כ-10,000 שקלים לשוטר אנדריי פלנוב, שהגיש נגדו תביעת דיבה, כך קבעה השופטת שרון הינדה.
באפריל 2020, בעת הגל הראשון של מגפת הקורונה, צילם איש העסקים ליעד אגמון את השוטר פלנוב עוצר אזרח אחר תוך הפעלת כוח ופרסם את הסרטון בפייסבוק. פלנוב תבע את אגמון וכמה אזרחים נוספים שהגיבו לסרטון ושיתפו אותו, אך תביעה זו נמחקה משום שעורך דינו של פלנוב, יוני ג’ורנו, לא הגיש תצהיר במועד שנקבע. במקביל הגיש פלנוב, באמצעות עו”ד ג’ורנו, תביעה נפרדת בסך 50 אלף שקלים נגד אזרחים נוספים ששיתפו את הסרטון, בהם ורד.
מאחורי כמעט כל כתבה שאנחנו קוראים חבויים אינטרסים
אנחנו פה בשביל לחשוף אותם. הצטרפו אלינו במאבק
תמכו בעין השביעית
השוטר פלנוב הגיע להסכמות עם יתר הנתבעים, אך לא עם ורד, ששיתף את סרטון המעצר והוסיף את המילים הבאות:
השוטר האלים אנדרי פלנוב שעצר היום באלימות קשה ושלף טייזר על אדם שלכאורה הפר סגר, המשיך באלימות קשה גם אחרי שאזק את העצור וזה שכב על הארץ, המשיך לקפל את ידו בכח רב ללא כל סיבה מלבד סדיזם טהור.
בין פשעיו הנוספים: תקף את רפי רותם בזמן שהיה עצור והמשטרה הפחדנית שחררה את צילום מצלמת הגוף של השוטר האלים עד לרגע
המעצר, שם הוא נחתך… מה יש לה להסתיר????????
עוד עבריין צעצוע אלים בשירות Police Israel – משטרת ישראל – ארגון הפשע הטוב ביותר בישראל”.
פלנוב טען כי הסרטון ששיתף ורד ערוך ומגמתי, וכי המלל שהוסיף לצדו מהווה לשון הרע. ורד טען להגנתו, באמצעות עורכי-הדין בן מרמלי ויער קורן כי דברי הביקורת שפרסם מוגנים על ידי זכות היסוד לחופש הביטוי, וכי מכל מקום הדברים חוסים תחת הגנת אמת בפרסום, שכן הסרטון עצמו מהווה ראיה לאלימות המשטרתית שהופעלה.
השופטת הינדה דחתה את טענות הנתבע ורד. לו היה מסתפק בביטוי “סדיזם טהור”, כך כתבה, “היה נתפס הביטוי כביקורת חריפה ובוטה על התובע” אך לא כככזה המגיע עד כדי השפלתו או ביזויו. אולם ורד הוסיף את תמונת התובע לצד הסרטון וגם פירט על “פשעיו הנוספים” של השוטר פלנוב. בכך חצה ורד את הגבול בין ביקורת לדיבה, קבעה השופטת. גם הכינוי “עבריין צעצוע” מהווה דיבה, כשהוא מצטרפת ליתר מאפייני הפרסום. “יש לבחון את הפרסום בכללותו על האפקט המצטבר של כל הדברים שפורסמו יחד”, קבעה.
השופטת גם שללה מהנתבע ורד את הגנת אמת בפרסום. “מצפייה בסרטון ששיתף הנתבע אכן מדובר במחזה קשה לצפייה. אך התובע אינו נראה בו כמי שפועל במטרה לפגוע באזרח או להתאכזר אליו”, כתבה. “התובע נחזה כפועל בקור רוח ואינו נסחף אחר הקריאות והפרובוקציות בעוד מסביב הקולות מלבים את האווירה. ואילו האזרח נחזה כמשתולל ומתנגד למעצר. בנסיבות אלה, כבר עתה ניתן לומר כי הדברים שכתב הנתבע שהתובע פעל ללא סיבה מלבד סדיזם טהור אינם משתקפים מהסרטון עצמו ולפיכך אינם אמת”.
השופטת מוסיפה כי מתיעוד סרטון מצלמת הגוף של השוטר, שהוצג בפני בית-המשפט, עולה כי לפני המעצר ניסה השוטר במשך כמה דקות לשכנע את האזרח למסור את פרטיו ולהתלוות אליו לתחנת המשטרה אולם זה סירב לשתף פעולה, גם אחרי שהוזהר כי יופעל נגדו כוח.
“מרצף ההתרחשות עלה כי התנהגות האזרח לא הייתה כשל אזרח סביר הנדרש להזדהות על ידי שוטר”, כתבה השופטת בפסק-דינה. “עוד עלה כי המעצר היה שלב אחרון ולא שלב ראשון וקדמה לו השתדלות ממושכת לגרום לאזרח להתרצות ולעזוב את המקום או למסור את כתובתו ופרטיו. ורק לאחר שלא השתכנע בכל דרך, התובע עצר אותו והשתמש לשם כך בכוח כדי לרסן את האזרח אשר בחלק מהזמן השתולל והתנגד למעצר”.
השופטת מציינת כי בא-כוחו של השוטר פלנוב בחר שלא לחקור את רפי רותם על התצהיר שמסר במסגרת ההליך, ובו תיאר את האלימות שספג מידי פלנוב ושוטרים אחרים לפני כעשור.
בתצהיר סיפר רותם על חוויותיו בתחנת המשטרה בת”א בחודש ינואר 2010: “באותו ערב במהלך מעצרי הותקפתי בתאי על ידי חמישה שוטרים-פושעים בהם אנדרי פלנוב שצעקו עלי שלא אפתח את הפה גם על המפקד שלהם צ’יקו אדרי. במשך דקות ארוכות אנדרי פלנוב נתן לי אגרופים ובעיטות בכל חלקי גופי וגרם לי לחבלות חמורות והכל בניסיון להשתיק אותי. בשל המכות שהפליא בי אנדרי פלנוב נגרם לי זעזוע מוח וחבלות בכל הגוף. באותו אירוע אנדרי פלנוב גם איים עלי שהוא ידאג שיבצעו כנגדי עבירות מין במעצר”.
לפי השופטת הינדה, על אף שתצהירו של רותם לא נסתר, “אין בכך כדי לצקת תוכן לתוך התצהיר או לייחס לו משמעות מעבר לאמור בו”. לדבריה, “בתצהיר מצביע מר רותם על התובע ועוד ארבעה שוטרים אשר פעלו למען מטרה (להשתיקו בנוגע למפקדם), ולא מאכזריות גרידא שהיא הבסיס לסדיזם. […] גם אם כל האמור בתצהיר נכון, אין בו כדי להאיר את התובע כמי שפועל מתוך סדיזם טהור”. השופטת ציינה בהקשר זה כי נגד פלנוב לא הוגשה תלונה ולא ננקט נגדו הליך פלילי ועל כן הנתבע ורד לא הוכיח את אמיתות דבריו בקשר לתקיפת פלנוב את רותם.
אף שהנתבע ורד לא טען להגנת תום הלב, השופטת הינדה בחנה את האפשרות וקבעה כי ורד פרסם את הפוסט שלו “שלא בתום לב” ועל כן אינו זכאי להגנה הקבועה בחוק.
לפיכך קיבלה השופטת את תביעת פלנוב נגד ורד וחייבה אותו לפצות את השוטר ב-6,000 שקלים, בתוספת אגרת בית משפט בסך 1,267 שקלים ועוד הוצאות בסך 3,000 שקלים.
מספר תיק בית המשפט 65643-05-20
https://www.the7eye.org.il/439070
למעונינים הנה גזר הדין של יוני ג’ורנו מלפני שנהיה עורך דין – הורשע בחטיפת עובדת פיליפינית שעבדה בזנות
אחד בשם אבי גורן הכיר פיליפית בשם אוולין שעבדה כמטפלת בזקנים ובזנות. כנראה שאוולין סחטה אותו כדי לקל מעמד של קורבן אלימות בישראל, ולכן החליט לזרוק אותה מהארץ. הוא שעכר את שירותי יוני ג’ורנו שהיה בעלים של חברת אור אבטחה ושירותי נקיון בנתניה. דב הוא אחיו שהיה בעת ההיא (אוגוסט 2000) שוטר במשטרת ישראל.
גורן נפגש עם אוולין באמתלה כוזבת והסיע אותה למקום מפגש עם דב, יונתן ואיריס. יונתן ודב היו לבושים חולצות טריקו כחולות עם סמל של חברת אבטחה ונשאו עימם אקדחים (כדי להראות כשוטרים). הם דחפו את הפיליפינית לרכב והסיעו אותה לנתבג. שם העבירו אותה צ’ק אין ועזבו אותה. היא חיכתה שהטיסה תעזוב ואז פנתה למשטרה.
האמת? נשמע סיפור דבילי לגמרי שהרי אם לא היה ביכולתם לדאוג שהיא תעלה על מטוס, אז למה בדיוק הועילה כל הפעולה הזאת? ברגע שעברה את הגייטס והיתה לבד יכלה לפנות לרשויות וזה בדיוק מה שהיא עשתה.
לאחר שפרסמנו את הכתבה נמצא כי האתר של הנוכל נמחק https://yonijorno.com/
תפ (ת”א) 40087/01 מדינת ישראל נ’ גורן אבי ויונתן ג’ורנו
____________________________________________________________________________________
בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו פ 040087/01
בפני: כב’ השופט דר’ עודד מודריק תאריך: 31/12/01
בעניין: מדינת ישראל
ע”י ב”כ עו”ד קורנהאוזר המאשימה
נ ג ד
1 . גורן אבי 2 . ג’ורנו יונתן 3 . מרקוביץ’ איריס 4 . ג’ורנו דב 5 . מרקוביץ אלון
ע”י ב”כ עו”ד 1 . עוד’ נחמני יובל 2 . עוד’ רהט ניר 3 . עוד’ מועלם דוד 4 . עו”ד כץ בני נאשם
גזר דין
מקרב חמשת הנאשמים בכתב האישום נותנים עתה 4 את הדין, לאחר שהנאשם הראשון (אבי גורן) כבר הורשע ועונשו כבר נגזר.
קיצור הנסיבות, כפי שתואר בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניינו של גורן הוא זה. גורן הועסק בחברה להשמת עובדים סיעודיים ואגב כך התוודע לעובדת פיליפינית בשם פוריפיקיישן פרננדו (להלן: “אוולין”). הוא יצר איתה קשר רומנטי שהפך לפרובלמטי עבורו. אז החליט לגרום לסילוקה מן הארץ. הוא בא בקשרים עם קרובי משפחתה של אוולין שמטעמים שלהם (חשד שאוולין מקיימת מעשי זנות) חפצו אף הם בסילוקה מן הארץ, ותיאם איתם פעולות בעניין.
גורן נפגש עם הנאשמים 2 (יונתן ג’ורנו – להלן: “יונתן”) ו-4 (דב ג’ורנו – להלן: “דב”) ונסכם אתם שהם יבצעו את פעולת הסילוק של אוולין מן הארץ תמורת תשלום שיגבה מקרובי המשפחה שלה. יונתן הוא הבעלים של חברת אור אבטחה ושירותי נקיון בנתניה. דב הוא אחיו שהיה בעת ההיא
— סוף עמוד 1 —
(אוגוסט 2000) שוטר במשטרת ישראל. נאשמת 3 (איריס מרקוביץ – להלן “איריס”) היא אחותם של יונתן ודב ונאשם 5 (אלון מרקוביץ – להלן “אלון”) האו בעלה של איריס.
גורן נפגש עם אוולין באמתלה כוזבת והסיע אותה למקום מפגש עם דב, יונתן ואיריס. האחרונים המתינו במקום המפגש כשיונתן ודב לבושים חולצות טריקו כחולות עם סמל של חברת אבטחה ונשאו עימם אקדחים (כדי להראות כשוטרים). במקום המפגש נגשו דב, יונתן ואיריס אל דלת המכונית שבה הסיע גורן את אוולין, איריס דרשה ממנה להלוות אליה, משכה אותה אל מחוץ לרכבו של גורן. אחר כך, בעזרת דב הועברה אוולין אל רכבו.
אוולין הוסעה אל משרדי חברת אור הנ”ל בנתניה, הוחזקה שם בניגוד לרצונה תוך שהוסבר לה שבכוונת הנאשמים לשולה מן הארץ. לא ניתן לה להתקשר עם שגרירות הפיליפינים או עם כל גורם אחר. בשלב מסויים, היא נגשה אל מכשיר הטלפון במשרד וביקשה לחייג. אזי תפס אלון, שהזדמן למקום, את ידה והושיבה בחזרה על מקומה, כדי למנוע את השיחה.
לשדה התעופה הוסעה אוולין על ידי כל הנאשמים. היא הוזהרה שאם תנסה להימלט יכבלו אותה ויביאו אותה למשטרה. הטיסה הוחמצה מסיבה כלשהי, ועל כן הוחזרה אוולין אל המשרד בנתניה והוחזקה שם שעות ארוכות עד למחרת לפנות בוקר. ביום 18.8.00, הוסעה פעם נוספת לשדה התעופה. הפעם הסיעוה יונתן ואלון, היא הובלה אל אולם הנוסעים ושם הושארה לבדה כי לנאשמים לא היתה זכות מעבר אל האולם. היא המתינה עד שהטיסה יצאה לדרך מבלעדיה. לאחר מכן, יצרה קשר עם גורמים מסויימים שבסופו של דבר הניעו חקירה משטרתית.
על יסוד העובדות האלה הואשמו הנאשמים בעבירות קשירת קשר לפשע, חטיפה, כליאת שווא ואלון גם בתקיפה. בעיצומה של פרשת התביעה, לאחר שמשפטו של גורן הסתיים, הודו הנאשמים באשמות לאחר שכתב האישום תוקן.
מעיקרה סברתי שמסכת הפעולות הללו הן עבירות חמורות מאוד ושביטויין צריך להיות בעונש מאסר בפועל. כך גם גזרתי את עונשו של גורן. אלא, שבית המשפט העליון התערב ומצא לנכון להקטין את עונש המאסר של גורן כך שהוא יכול לרצותו בעבודת שרות.
אף על פי שבית המשפט העליון העיר בפסק הדין שגזר דינו של גורן אינו צריך להשפיע על עונשיהם של יתר הנאשמים, נראה לי, שההשלכה של צמצום העונש של גורן על עונשם של הנאשמים מתבקשת כמעט מאליה.
גורן היה הגורם המרכזי במסכת העבירות. הוא היוזם, הוא נוטל חלק ממשי בביצוע החטיפה ואילו החלק שנותר בידי הנאשמים, היינו, המימוש של סילוק אוולין מן הארץ, לא נכרך בפעילות אלימה או בעבירות נוספות, לכן אין משמעות רבה לכך שגורן לא מילא בו תפקיד מעשי.
— סוף עמוד 2 —
הנאשמים חסרי עבר פלילי (פרט לדב שאגב ביצוע תפקידו כשוטר נכשל פעם אחת בשימוש מופרז בכח), הם בני משפחה נורמטיבית שלא נמצא עד כה כל דופי בפעולתה. איריס ואלון כזוג מטופלים בבן ומשמשים גם כמשפחה אומנת לשני ילדים נוספים, הם מבצעים את משימת האומנות באופן חיובי ביותר. יונתן, הוא אדם צעיר מאוד שמבקש כעת לפתוח במסלול של לימודים אקדמיים, כנראה לימודי משפטים. דב מטופל במשפחה. שמעתי חוות דעת מצויינות ממפקדיו במשטרה על פעילות חיובית ביותר שביצע, ללא ספק היה לאורך מרבית שרותו שוטר מצטיין.
באופן מעשי – במסגרת החטיפה שהיא כשלעצמה מעשה רע וחמור – נהגו הנאשמים באוולין באורח נאות, ללא אלימות וללא השפלה. לנוכח זה ולנוכח עברם של הנאשמים אני רואה במעשי העבירה הנוכחיים חריגה חד פעמית שיש סיכוי טוב מאוד שלא תחזור על עצמה. הנאשמים גם הביעו חרטה מוחלטת. הם אמרו שבזמנו סברו שהפעילות שלהם היא פעילות לגיטימית לנוכח בקשת המשפחה לסילוקה של אוולין מן הארץ, אך כעת הם מודים בחטאם – פשעם ומבינים את חומרתו.
הטרידה את מחשבתי העובדה שדב ג’ורנו היה שוטר לעת ביצוע המעשה ואין ספק שעקב זה ועקב היותו הגורם הדומיננטי בקרב המבצעים (פרט לגורן) עונשו צריך להיות חמור יותר ולא מעט חככתי בדעתי אם אין מקום למאסר לריצוי ממשי. בסופו של דבר החלטתי על רקע עברו הכולל והעובדה שהוא פוטר מן השרות עקב המעשה הזה, להסתפק בעונש שלא יחייב אותו לכליאה מאחורי סורג ובריח.
ייאמר עוד כי מעיקרה בקשה התביעה לגזור לנאשמים עונש נופל מזה של עונשו של גורן עד כדי מחציתו כמעט.
על פי האמור לעיל ולאחר ששקלתי את הנסיבות כולן אני דן את הנאשמים כך:
א. יונתן ג’ורנו: 15 חודשי מאסר שמתוכם 3 חודשים לריצוי בפועל, בעבודת שרות. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות או עבירה של חטיפה. כמו כן, אני משית עליו קנס בסך 2,500 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 90 ימים. כן אני מחייב אותו בפיצוי בסך אלפיים ₪ לטובתה של אוולין.
ב. איריס מרקוביץ: 15 חודשי מאסר שמתוכם 3 חודשים לריצוי בפועל, בעבודת שרות. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים מהיום והתנאי הוא שלא תעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות או עבירה של חטיפה. כמו כן, אני משית עליה קנס בסך 1,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. כן אני מחייב אותה בפיצוי בסך 1,000 ₪ לטובתה של אוולין.
ג. דב ג’ורנו: 18 חודשי מאסר שמתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל, בעבודת שרות. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות או עבירה של חטיפה. כמו כן, אני משית עליו קנס בסך 1,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. כן אני מחייב אותו בפיצוי בסך 1,000 ₪ לטובתה של אוולין.
— סוף עמוד 3 —
5129371
54678313ד. אלון מרקוביץ: 15 חודשי מאסר שמתוכם 3 חודשים לריצוי בפועל, בעבודת שרות. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות או עבירה של חטיפה. כמו כן, אני משית עליו קנס בסך 1,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. כן אני מחייב אותו בפיצוי בסך 1,000 ₪ לטובתה של אוולין.
זכות ערעור כדין.
דר’ עודד מודריק 54678313-40087/01
ניתן היום ט”ז בטבת, תשס”ב (31 בדצמבר 2001) במעמד הצדדים
https://www.nevo.co.il/psika_html/mechozi/m01040087.htm
One Comment
אנדרי פלנוב, עוד דלביוב קאפו הומו-סובייטיקוס שלמד על דמוקרטיה אצל פוטין. כשמביאים לארץ זבל קומוניסטי כזה ונותנים לו להיות שוטר אין להתפלא שתקבלו את החוקים של פוטין פה בארץ.