כת האורגיות של ריקי שחם חיה ובועטת: ביקשו צו לשרוף את גופת חברת הכת ורדה שפון שמואלי. השופטת אביגיל כהן הורתה לכבד את דרישת הכת להוציא הגופה מהקבר ולשרוף

ריקי שחם הגורו של כת האורגיות של תל אביב

לא יאומן שהכת האורגיות של ריקי שחם “המדרשה לפילוסופיה מעשית” עדיין פעילה, חיה ובועטת, למרות העובדה שהמנהיגה ה”גורו” ריקי שחם רביצקי עברה לצרפת כדי שלא יתבעו אותה, למרות העובדה שנחשף כי ארבע בנות הכת תפרו תלונת אונס פיקטיבית לעו”ד אורי דניאל ולמרות העובדה שהיועמ”שית של הכת עו”ד איה לביא איבדה את הרישיון שלה בגלל שחברי הכת נתנו לה כסף (4.2 מיליון ש”ח) למכירת דירות נדל”ן, ובמקום לסגור עסקאות היא נתנה את הכסף לריקי שחם למימון התביעות נגד אורי דניאל…..

 

ריקי שחם ובעלה אבי שחם מנהלי כת האורגיות של תל אביב
ריקי שחם ובעלה אבי שחם מנהלי כת האורגיות של תל אביב

הכת הזו פרצה לתודעה לפני 13  שנים ופשוט ניפצה את כל המוסכמות האקדמיות על מהותה של כת.  בספרות המקצועית כתבו שהגורו שולח ציידים לצוד נפשות תועות, אנשים חלשי אופי ומסכנים, ואז משתלטים להם על המוח והופכים אותם עבדים של הכת.

אבל הכת של ריקי שחם היתה בדיוק ההיפך מזה.  כל חברי הכת היו משמנא וסלתא של האליטה של תל אביב, רמת השרון ומחוזות הפאר ברשפון וכפר שמריהו.  הם התחננו להצטרף לכת.  היא לא היתה צריכה לבקש מהם כסף, הם פשוט שפכו עליה כספים בכמויות אדירות.  בתמורה הם קיבלו חוויות מיניות באורגיות עם נופך טרנסצדנטלי חוץ גופני.  לפעמים ערכו אורגיות בסגנון מקדשי המלכה המצרית חטשפסות.  לפעמים ערכו אורגיות אינטר גלקטיות בסגנון החלל החיצון.

כולם נהנו ושפכו על ריקי שחם כספים. עלות השתתפות חודשית באורגיות למחיל היתה 1,500 ש”ח ולמשתתף מקדם היתה 8,000 ש”ח לחודש – לא כולל מתנות לאלות המצריות.

ועכשיו פתאום אנו שומעים שאחת מחברי הכת, המטפלת ההוליסטית ורדה שפון שמואלי נפטרה והשאירה צוואה שהיא לא רוצה להיקבר, אלא להישרף.  את הכסף בצוואה השאירה לאח של בעלה של ריקי שחם…..  ילדיה ניסו לקבור אותה אולם חברי הכת פנו לשופטת אביגיל כהן במהלך השבעה וביקשו להוציא את הגופה מהאדמה ולשרוף אותה.

השופטת אביגיל החליטה על שריפת הגופה והוצאתה מהקבר במהלך השבעה.

התובע הוא אורי שחם, שהוא האח של אבי שחם הבעל של הגורו ריקי שחם רביצקי.  בצוואה המנוחה הורישה לו מניות בחברה והורתה לו לשרוף את הגופה שלה.

בתמונה:  עו”ד אורי דניאל שזיין את ריקי שחם ועוד 3 פקאצות וכל הרביעיה סידרה לו תלונת שווא על אונס

אורי דניאל ואשתו לימור היה חבר בכת האורגיות של ריקי שחם שסידרה לו תלונות אונס
אורי דניאל ואשתו לימור היה חבר בכת האורגיות של ריקי שחם שסידרה לו תלונות אונס ע”י ריקי שחם-רביצקי, רונה קמחי, מיכל קרני וטל ראשוני

הנה כמה שמות של חברי הכת:  עורך הדין אורי דניאל, שרה׳לה וגדי אלמוג, מנחם גולדברג, סימה גולדברג, שלמה גולדברג, טל ראשוני, סיטה אליס, יולנדה גמפל, נועה לביא קקון, שירה לביא קופלוביץ׳, רחל ראשוני, ישראל אליעזרי

הנה הכתבה באתר פסק דין, לאחריה נביא את פסק הדין, ולאחר מכן קצת רקע על הכת האורגיות המהממות של המדרשה לפילוסופיה מעשית.

גופת האם ורדה שפון שמואלי תוצא מהקבר ותישרף למרות התנגדות הילדים

בצוואה שלה כתבה המנוחה ורדה שפון שמואלי שהיא מתנגדת לקבורה. ילדיה טענו שאמם הייתה חברה בכת והם חוששים שהדברים הוכתבו לה. אבל השופטת קבעה שאין שום ראיה לכך שהצוואה לא משקפת את רצונה

המנוחה ורדה שפון שמואלי נפטרה בגיל 86 אחרי יותר מ-30 שנות חברות בקבוצה פילוסופית רוחנית בהנחיית ריקי שחם. לאחר מותה, ילדיה התנגדו לשריפת גופתה אף שביקשה זאת בצוואתה, בטענה שהייתה שבויה בכת והם חוששים שתוכן הצוואה הוכתב לה. תביעה שהגיש נגדם חבר הקבוצה התקבלה לאחרונה על-ידי סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב אביגיל כהן. בפסק הדין נקבע כי המנוחה הייתה צלולה ופעילה עד יום מותה ואין כל ראיה לכך שהצוואה לא משקפת את רצונה החופשי.

המנוחה הלכה לעולמה במרס האחרון אבל ההכנות של שלושת ילדיה להלוויה נתקלו בהתנגדות מצד חברי קבוצת ריקי שחם שבה הייתה חברה, ואחד מהם אף הגיש תביעה ובקשה לצו מניעה דחוף שימנע את קבורתה. סגנית הנשיא אביגיל כהן לא נענתה לבקשתה ובינתיים הילדים קברו את אמם והחלו לשבת עליה שבעה.

בתגובה לתביעה טענו הילדים שהם לא מסוגלים להתמודד כעת גם עם אבל על אמם וגם עם הלחצים שמפעילים עליהם חברי הקבוצה. לטענתם, מדובר בכת שאליה הצטרפה אמם לפני כ-30 שנה – מעשה שפירק את המשפחה. לדבריהם, הם החליטו לקבור את אמם לפי צו המצפון שלהם והם חוששים שהצוואה שהשאירה אחריה, בה כתבה שהיא מתנגדת לקבורה ומבקשת שישרפו את גופתה, הוכתבה לה על ידי הקבוצה ולא משקפת את רצונה החופשי.

בסופו של דבר, הילדים ביקשו לכבד את החלטתם לקבור את אמם אבל הודיעו שיכבדו כל החלטה שתתקבל בבית המשפט. עוד הם ביקשו שאם יוחלט על הוצאת הגופה ושריפתה – הם לא יצטרכו להיות מעורבים בתהליך.

לא חיה לפי המסורות המקובלות

השופטת כהן הבהירה כי בית המשפט העליון קבע באופן חד משמעי שכאשר יש ראיות לכך שרצון המת הוא לא להיקבר – יש לקיים את רצונו גם אם הוא לא תואם את הדין העברי. עוד הדגישה השופטת שאין בחוק איסור על שריפת גופות או הוראה שמחייבת בקבורה.

השופטת ציינה כי הילדים עצמם הודו שאמא שלהם “לא חיה את חייה על פי מערכות מסורתיות מקובלות” והייתה שייכת לקבוצה עד סוף חייה. עוד היא קבעה שגרסת התובע לפיה המנוחה ביקשה שלא להיקבר לא נסתרה ולא הובאה כל ראיה שתומכת בטענה שהצוואה לא משקפת את רצונה. בהקשר הזה השופטת הדגישה שהמנוחה הייתה “צלולה ופעילה כמעט עד יום מותה, בשנתה -86 לחייה”.

“לפיכך”, כתבה השופטת, “יש להישען על המצב המשפטי השורר ולפיו יש לכבד את רצון המנוחה”. לאור זאת, השופטת קיבלה את התביעה תוך שציינה כי אולי הילדים יתנחמו בכך שבכל זאת ערכו לאמם הלוויה וישבו עליה שבעה.

השופטת הורתה לתובע לפעול להוצאת גופת המנוחה בעזרת גורם בעל ניסיון בתחום – על חשבונו.

לא נפסקו הוצאות.

  • ב”כ התובע: עו”ד ליאור רוב, עו”ד רן בלקין, עו”ד קרן איליה
  • ב”כ הנתבעים: עו”ד אשר אקסלרד (בשם החברה קדישא), הילדים לא היו מיוצגים

https://www.psakdin.co.il/Document/%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%AA%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%A3-%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%96%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%94?PreviewMode=true#.YmfDLNpBzIW

להלן פסק הדין

ת”א 39737-03-22 אורי שחם נ’ נועה קליין, רוני שפון רם וארז שפון

:

ת”א
בית המשפט המחוזי תל אביב – יפו
39737-03-22
24/03/2022
בפני השופטת:
סגנית הנשיא אביגיל כהן
– נגד –
התובע:
אורי שחם
עו”ד ליאור רוב
עו”ד רן בלקין
עו”ד קרן איליה
הנתבעים:
1. נועה קליין
2. רוני שפון רם
3. ארז שפון
4. חברה קדישא גחש”א ע”י הרבנות הראשית והמועצה הדתית ת”אעו”ד אשר אקסלרד (בשם החברה קדישא)
פסק דין
 

1.המנוחה ורדה שפון שמואלי ז”ל הלכה לבית עולמה ביום 17.3.22.

 

2. במוצאי שבת, 19.3.22, הוגשה בקשה דחופה למתן צו ארעי במעמד צד אחד וצו מניעה זמני, אשר ימנע קיום הלוויה ו/או קבורה למנוחה, זאת כיוון שרצונה של המנוחה היה להישרף ולא להיקבר. ההלוויה במקור היתה אמורה להתקיים ביום ראשון בצהריים אך הוקדמה למוצאי שבת בשעה 23:00 בשל פקקי תנועה חריגים, שהיו צפויים להיות בגוש דן, בשל הלווייתו של הרב קנייבסקי זצ”ל.

 

3.בהחלטתי מיום 19.3.22 לא נתתי צו ארעי במעמד צד אחד.

קבעתי מועד לדיון בבקשה ליום 29.3.22 על מנת לאפשר למשפחה לשבת שבעה ולקיים את הדיון רק בתום השבעה.

 

4.זמן קצר לאחר מתן החלטתי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטתי לבית המשפט העליון (רע”א 1928/22).

 

כב’ השופט עמית דחה את בקשת רשות הערעור אך קבע, כי דיון בבקשה יתקיים לא יאוחר מיום 22.3.33.

לפיכך נקבע דיון ליום 22.3.22 והוריתי למשיבים להקדים את הגשת תגובתם לבקשה למתן סעד זמני.

 

5.תגובת המשיבים:

המשיבים 1-3, ילדי המנוחה , הגישו תגובה, אשר ניכר ממנה עד כמה בקשת המבקש- התובע מצערת אותם.

נטען כי אימם המנוחה הצטרפה למעלה מ- 30 שנה לקבוצה בהנחיית הגב’ ריקי שחם וכי לפי פרסומים שונים מדובר בכת לכל דבר ועניין.

מכל מקום, לאחר שהמנוחה הצטרפה לאותה קבוצה, פורק בית משפחתם. הוריהם התגרשו. המשיבות 1 ו-2 נשארו בקשר עם המנוחה. המשיב 3 אשר היה קטין בעת הפרידה, ניתק את הקשר עם אימו המנוחה והוא לא חודש עד למועד פטירתה.

בתגובה טענו כי בימיה האחרונים של האם בעת אשפוזה ובשל התנהגות של חלק מחברי הקבוצה נפתחו אצלם פצעים נושנים. הם אינם מסוגלים להתמודד עם האבל על פטירת אימם המנוחה תוך כדי הלחצים הפועלים עליהם על ידי חברי הקבוצה. הם מרגישים שהם חווים אובדן של אימם בפעם השניה. בפעם הראשונה – כאשר איבדו אותה לכת בחייה. בפעם השניה – עם פטירתה. הם אינם יכולים להתמודד כעת מול חברי הכת במאבק על גופתה של אימם. הם קברו את אימם לפי מיטב הבנתם ומצפונם. הם מבקשים שבית משפט יקבל החלטתו לפי צו מצפונו והמידע המצוי בפניו וישחרר אותם מחובת התייצבות במהלך השבעה מול אנשי הכת.

 

בסעיף 13 לתגובה כתבו:

“אנו סבורים כי יש לכבד את החלטתנו לקבור את אמנו כפי שמצאנו לנכון. עם זאת, יש גבול למידת הסבל, האכזריות והניצול שמשפחה אחת יכולה לספוג. אנו מבקשים לכבד את זכותנו לשבת שבעה על אמנו.

אנו נקבל כל החלטה אשר בית המשפט הנכבד ימצא לנכון לתת בנסיבות העניין, ואולם אנו מבקשים כי ככל שבית המשפט יורה על הוצאת גופת אמנו מקברה ומסירתה לשריפה, לא נהיה קשורים לפעולה זה בכל דרך שהיא, לא נחויב אנו לבצעה וכי המבקש יהא אחראי באופן מלא ובלעדי לכל היבט של ביצוע הפעולה האמורה”.

 

6.המשיבה 4 – חברת קדישא הודיעה כי היא תפעל בהתאם להחלטת בית משפט. ככל שיוחלט כי יש להוציא את המנוחה מקברה, אזי הפעולה תתבצע בכפוף לקבלת האישורים הנדרשים לכך בדין. על ידי גורם בעל ניסיון לעשות כן מטעם התובע ועל חשבונו “בזהירות וברגישות המתחייבת, תוך שמירה קפדנית על כבוד המת ופיקוח של החברה קדישא”.

 

7.המבקש – התובע עמד על כך שהדיון יתקיים ביום 22.3.22 והתרתי למשיבים שלא להתייצב לדיון, אשר נקבע כאמור במהלך ימי השבעה.

 

8.ביום 22.3.22 התקיים דיון במעמד המבקש ובאי כוחו בלבד.

משהוגש כתב תביעה עיקרי בינתיים, וכיוון שהסעד הזמני זהה לסעד המבוקש בהליך העיקרי, ביקשתי לוודא טרם הכרעה בבקשה לסעד זמני, כי אין בכוונת הנתבעים להגיש כתב הגנה וכי עמדתם שנכתבה בכתב התגובה היא למעשה עמדתם ביחס לתביעה העיקרית.

 

9.בהחלטתי מיום 22.3.22 שנמסרה לילדי המנוחה לאחר הדיון קבעתי, כי ככל שהמשיבים 1-3 מתכוונים להגיש כתב הגנה לכתב התביעה הם ייעשו זאת עד ליום 23.3.22 בשעה 17:00, וכי ככל שלא יוגש כתב הגנה אתן פסק דין בהעדר הגנה בתביעה.

 

10.כתב הגנה לא הוגש. על כן, אין צורך להכריע בבקשה למתן סעד זמני ויש לתת פסק דין בתביעה עצמה.

 

11.לאחר עיון בחומר המצוי לפני הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל, כך שייקבע כי המבקש רשאי יהיה לפעול (באמצעות גורם מוסמך לכך לפי בחירתו) להוצאת גופת המנוחה מקברה, וזאת מהנימוקים כדלקמן:

 

 

א)לפי הנטען בכתב התביעה, המנוחה “לא חיה את חייה על פי מערכות מסורתיות מקובלות” (סעיף 12 לכתב התביעה).

אין צורך בתיק דנן להכריע בשאלת מהותה של קבוצת החברים אליה השתייכה המנוחה.

מתגובת ילדי המנוחה עולה ברורות, כי אימם היתה “למעלה משלושים שנה” (סעיף 2 לתגובה) שייכת לקבוצה וכי האם המנוחה היתה בקשר עם חברי הקבוצה עד סוף חייה.

 

ב)בשאלה – האם יש לכבד את רצון המת שלא להיקבר או את רצון בני המשפחה לקוברו הכריע בית המשפט העליון באופן חד משמעי בע”א 7918/15 פלונית נ’ גל פרידמן (24.11.15) [להלן: “עניין פלונית”].

נקבע ,כי כאשר הוברר עובדתית שרצון המת אכן היה שלא להיקבר, יש ליתן תוקף לרצונו.

 

דומני, כי לא אחטא לאמת, אם אציין “בקליפת אגוז” ,כי רצון המנוחה אינו עולה בקנה אחד עם הדין העברי (להרחבה ניתן לראות את מאמרו של מיכאל ויגודה, שאוזכר על ידי כב’ השופט הנדל בעניין פלונית. “לשרפת גופות בהלכה ובמשפט” ,פרשת השבוע, גיליון 250. הוצאת מדינת ישראל – משרד המשפטים והמרכז להוראת המשפט העברי ולימודו מכללת “שערי משפט”) אך לא זו השאלה שעל בסיסה יש להכריע בתביעה שלפני.

 

כפי שכתב כב’ השופט הנדל בעניין פלונית:

“גם אם כותב חוות דעת זו מחזיק בהשקפה אחרת לכבוד המת והטיפול הראוי בו, מן הניתוח שהובא לעיל עולה כי אין כל בסיס משפטי להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הנשען על המצב המשפטי השורר בארץ”.

לא נותר לי אלא להצטרף לדבריו.

 

בעניין פלונית עמדת היועץ המשפטי לממשלה , שהתקבלה על ידי בית המשפט העליון, היתה, כי אין בדין הנוהג איסור על שריפת גופות.

כמו כן נקבע על ידי כב’ השופט הנדל כי אין בחוק הוראה המחייבת קבורת גופות או אוסרת על שריפת גופות והובאו דוגמאות לפסיקה במסגרתה התירו בתי משפט מחוזיים שריפת גופות נפטרים.

לפיכך, יש להישען על המצב המשפטי השורר ולפיו יש לכבד את רצון המנוחה, ככל שמתברר כי זה אכן היה רצונה.

 

ג)על פי המסכת העובדתית שנטענה על ידי התובע ובהעדר טענות עובדתיות שיסתרו את גרסתו, יש לקבוע כי אכן המנוחה ביקשה שלא להיקבר.

ביום 22.4.19 חתמה המנוחה על צוואה בפני שני עדים ,שהם עורכי דין . הצוואה עסקה רק בשני עניינים.

לפי הצוואה המנוחהציוותה את זכויותיה בחברת ****** לתובע.

בסעיף 5 לצוואה כתבה: “אני מודיעה כי אני מתנגדת לקבורה ומבקשת מיורשיי שידאגו לשריפת גופתי”.

 

המנוחה כתבה בסעיף 3 לצוואה כי הצוואה אינה ביחס ליתר רכושה והיא אינה מזכירה את יתר רכושה או את יורשיה הנוספים.

 

התובע טוען כי ביום 14.8.21 מסרה לו המנוחה את הצוואה.

התובע גם ביקש להסתמך על הודעת ווטסאפ מיום 27.10.18 ששלחה המנוחה לחבר אחר.

דומני, כי בשל קיומה של צוואה אין צורך להיזקק לשאלת נפקותה של הודעת הווטסאפ.

 

ילדי המנוחה בתגובתם אמנם חוששים כי נוסח הצוואה הוא “מוכתב” לכלל חברי הקבוצה ואינו משקף רצון חופשי ונטול השפעה, אך אין להתעלם מכך שלפי הטענות, שלא נסתרו, היתה המנוחה צלולה ופעילה כמעט עד יום מותה, בשנתה ה- 86 לחייה. לילדיה אין ידיעה על צוואה מאוחרת או אחרת שנערכה על ידי המנוחה (סעיף 7 לתגובתם).

כיוון שכך ומשלא הובאה בפני ולו ראשית ראיה לכך שהצוואה בפני עדים לא שיקפה את רצון המנוחה ומשלא נסתרה טענת התובע ולפיה זה היה רצונה של המנוחה עד ליום מותה, לא נותר אלא לקבל את תביעתו של התובע.

אולי ימצאו ילדי המנוחה “נחמה פורתא” בכך שנערכה הלוויה לאימם לפי מיטב הבנתם וצו מצפונם והם יכלו לשבת שבעה.

משלא נסתרו טענות התובע ולפיהן רצון המנוחה היה שלא להיקבר ,אני מאפשרת לתובע, באמצעות גורם בעל ניסיון בתחום, לפעול להוצאת גופת המנוחה מקברה, וזאת בהתאם לסעיף 3 להודעת החברה קדישא.

התובע הודיע כי הוא יישא בכל העלויות וברור כי אין לחייב מי מהנתבעים לשלם דבר.

12.לסיכום:

א)  לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת, כאמור.

ב)  אין צו להוצאות.

ג)  המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ”א אדר ב’ תשפ”ב, 24 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%AA-%D7%90-39737-03-22-%D7%A9%D7%97%D7%9D-%D7%A0-%D7%A7-%D7%95%D7%90%D7%97#.Yme4i9pBzIU

 

כתבה על הכת של ריקי שחם ב NRG 3/4/2009

הקיסרית מצהלה: תביעת מיליונים נגד ריקי שחם רביצקי אחת הגורואים הגדולים שפעלו בישראל

איך סרו עשרות אנשים מצליחים ומשכילים למרותה של ריקי שחם, אסטרולוגית לשעבר שמתקשרת עם חוצנים?  תחקיר מעריב חושף את הנעשה בקבוצה האליטיסטית והסגורה ביותר בישראל.  שחם בתגובה: הכל שקרים

סוף שבוע – אלון הדר, 03/04/09

לפני כמה שבועות חשה פנינה שפיגל שהעולם שהכירה מתפורר לה בין הידיים. בתה אייל בת ה-23 העמידה אותה בפני דילמה בלתי אפשרית: אם לא תמשכי את תביעת הנזיקין בגובה 2.7 מיליון שקל שהגשת נגד ריקי שחם-רביצקי, איימה, אני מנתקת איתך את הקשר. האם הדואגת הרגישה אבודה.

ריקי שחם רביצקי עשתה מיליונים מניהול כת לאורגיות לאליטה של תל אביב

בתמונה:  ריקי שחם רביצקי עשתה מיליונים מניהול כת לאורגיות לאליטה של תל אביב

שחם, בעיניה, היא מנהיגה של כת סגורה, אליטיסטית, שאחראית לרוב הצרות שפקדו אותה בעשור האחרון, כולל משבר נפשי קשה ושני ניסיונות התאבדות. עכשיו היא אזרה אומץ להתעמת פנים אל פנים מול מי שהיתה הגורו שלה, בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לאחר 20 שנה של פעילות חשאית, התביעה של פנינה שפיגל היא אחת הקשות שהוגשו מאז ומעולם נגד מנהיגי כת בישראל. שפיגל מלאה ברגשות אשמה. אחרי הכול, היא שחשפה את בתה בפני ריקי שחם.

במשך 12 שנה היו השתיים שותפות לפעילות הסודית של הקבוצה, שכללה, כך היא טוענת, אמונה בתורות נסתר דמיוניות, אורח חיים נהנתני והתבטלות מוחלטת, עד כדי שעבוד, בפני המנהיגה הכריזמטית. הן בחברה טובה. בקבוצה, המונה היום כ-30 חברים, נמנים בעלי ממון, עורכי דין, מטפלים, אנשי היי-טק ואקדמאים.

בין השאר חברים בה דני גולדברג, מבכירי הגרפיקאים בישראל, והאמן הבינלאומי אורי צייג, ראש המחלקה לעיצוב טקסטיל ב”שנקר”.

דני גולדנברג חבר בכת האורגיות של ריקי שחם
בתמונה:  דני גולדנברג חבר בכת האורגיות של ריקי שחם התמחה בגרפיקה

 

אורי צייג מעצב טקסטיל בשנקר חבר בכת האורגיות של ריקי שחם
אורי צייג מעצב טקסטיל בשנקר חבר בכת האורגיות של ריקי שחם

הקבוצה כוללת גם שתי נשים העוסקות במקצועות טיפוליים: עובדת סוציאלית וההומיאופתית ורדה שפון שמואלי. “שפיגל היתה נתונה למסכת בלתי פוסקת של שטיפות מוח, מניפולציות ואלימות נפשית של ממש”, נכתב בתביעה שהוגשה נגד ריקי שחם, בעלה אבי שחם ואחותו דליה שחם, “אשר בעטיין האמינה בלב שלם לכל מה שריקי היתה אומרת, על עצמה, על כוחותיה ועל שליחותה, כאילו היו דברי אלוהים חיים”.

בתצהיר שצורף לתביעה אומרת שפיגל: “הם, במעשיהם, דחפו אותי למקומות אפלים אשר אף אדם לא היה רוצה להגיע אליהם וששיאם בשני ניסיונות התאבדות. . . בשלב זה אין ביכולתי להעריך את סכום הנזק שנגרם לי, שכן עודני מטופלת לצורך התמודדות עם הפצעים והצלקות שהותירו בי ובנפשי. . רצונה של ריקי היה כציווי אלוהי עבורי, ולמיטב ידיעתי כך גם עבור יתר חברי הכת”.

במהלך השנה האחרונה עמד “סופשבוע” בקשר רצוף עם קבוצת הורים, אחים ואחיות, שבני משפחתם פעילים בקבוצה של שחם ושמע כיצד יקיריהם השתנו להם מול העיניים: דרשו וקיבלו מהם עשרות אלפי שקלים, נקרעו מהמשפחה ונפלו למשברים נפשיים. חלק מההורים ביקשו לא לפרסם את העדויות הקשות כדי לא לנתק את החוט האחרון שמקשר בינם ובין ילדיהם. בכתבה זו מובאות שמונה עדויות של הורים. בנוסף, נפגשנו עם ארבעה מחברי הקבוצה, בהם דני גולדברג, אורי צייג ואייל שפיגל-כולם דוחים את הטענות הקשות שמועלות נגד שחם ופעילותה. לטענתם, שפיגל מנסה לנקום בהם לאחר שנזרקה מהקבוצה.

אבל שפיגל לא היחידה. “התחושה היא של חוסר אונים”, אומר יהודה (כל השמות של בני המשפחה המצוינים בכתבה בדויים), שאחיו ואחותו נמצאים בקבוצה של שחם שנים ארוכות. “אני מתפלל אליהם ומבקש מהקדוש ברוך הוא שיתרחש נס והם יתנתקו מהדבר הזה. זה מוריד את ההורים שלנו ביגון שאולה. יש לך ילד. הוא חי, אבל בעצם מת”. ” חטפו לי את הילדה”, כואבת אחת האמהות. “ריקי לקחה את הסחורה לעצמה. מישהי זרה מנהלת את החיים שלה. בינתיים הזמן עובר, השעון מתקתק. אין בעל, אין ילדים. הבת שלי זועקת לבן זוג, אבל אין לה צורך לחפש. העולם שלה סגור בגבולות הקבוצה. כל עוד היא שם, היא לא תכיר אנשים אחרים. לא תעשה צעד אחד בלעדיהם. איזה חיים מוגבלים! איזה חיים אומללים! הכל בעבור אשליה של אושר. יורד לי דם מהלב”.

המפגש

עם סיום הלימודים נוצר קשר בין שפיגל לריקי שחם והשתיים החלו להיפגש. הפגישות שנערכו אחת לשבוע כללו שיחות וטיפולים בתשלום. שפיגל מעידה כי במהלכן הרגישה שמישהו מקשיב לה, מכיר בערכה, רואה את הייחוד שבה.

ב-94′ סיפרה לה שחם על קבוצת הלימוד שהיא מעבירה והזמינה אותה להצטרף. שחם הסבירה כי המשך המפגשים יכול להיעשות רק במסגרת הקבוצה, וכי אינה יכולה לטפל בה אישית. שפיגל, שבשלב הזה פיתחה תלות במטפלת הכריזמטית שלה, הסכימה. כשהגיעה לשיעורים גילתה כי חלק מהמשתתפים הם בוגרי הקורס לאסטרולוגיה של דליה שחם.

המנהיגה

אז מי זאת ריקי שחם? האם היא בסך הכול, כפי שטוענים חסידיה, מרצה לפילוסופיה שמבקשת לחלוק את הידע שצברה, או גורו מניפולטיבית ששולטת ביד רמה במאמיניה? רבקה רביצקי (57) נולדה בתל אביב, אחות לעדינה ויצחק רביצקי.

בצעירותה לא התבלטה במיוחד וגם לא ניכסה לעצמה גינונים של פיקוד ושליטה. לאחר השירות הצבאי למדה בחוגים לפילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב. משם המשיכה ללימודי תואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון. במשך תקופה מסוימת התגוררה באנגליה, שם השתתפה, לפי כתב ההגנה, “בקורסים במסגרת החוג לאסטרופסיכולוגיה“. במקביל למדה קבלה. כשחזרה לישראל הרכיבה מפות אסטרולוגיות לאנשים שפנו אליה.

רביצקי נשואה לאבי שחם (56), יליד תל אביב, בוגר ה”בוזאר ארטס”, בית הספר לאמנות הידוע בפריז. מנישואיו הראשונים יש לו שני ילדים, שמתגוררים בצרפת. לאחר גירושיו הכיר את ריקי. השניים התחתנו בישראל ונולדה להם בת.

לפני כ-20 שנה התחילו בני הזוג לקיים מפגשים משפחתיים וחברתיים בנושאי פילוסופיה וקבלה בהנחייתה של שחם. המפגשים נערכו בדירתם בתל אביב, ובהמשך בבתי חברים.

הקבוצה הראשונה מנתה כעשרה חברים, אבל עם השנים נוספו עוד אנשים. בשנים הראשונות המשיכה שחם לשרטט מפות אסטרולוגיות למתעניינים, וכך גייסה אנשים לקבוצה. עם הזמן הפסיקה לתת שירותים אסטרולוגיים, והפנתה את המבקשים לגיסתה דליה. החברים התמידו והשיעורים הפכו למקור פרנסה עבור שחם. היא ובעלה רכשו דירה ברחוב מבוא גילת ברמות צהלה וקיימו שם את המפגשים. בהמשך נשכרה דירה ברחוב למרחב ברמת השרון.

השנים האחרונות עשו רק טוב למקורבים של שחם. אורי צייג התבסס כאחד האמנים המצליחים בארץ, ייצג את ישראל בביאנלה בונציה, והשתתף ב”דוקומנטה” היוקרתית בקאסל

אורי צייג גם יצר כמה עבודות וידאו משותפות עם אבי שחם, אחת מהן הוצגה בביאנלה באיסטנבול. “שנינו טיפוסים מאוד שונים”, סיפר שחם ל”גלובס” בספטמבר 2003, “הטעות של רוב האמנים היא שהאגו שלהם עלה מהתחת לראש ואז העבודה היא הכי חשובה והם הופכים לקורבן. אצלנו יש ויתור מאוד מרגש. לא משנה אם האמנות שעולה מהחיבור שלנו היא טובה, זה לא רלוונטי, מה שחשוב הוא שהיא אמיתית”.

התורה

כבר בפגישות הראשונות הבינה פנינה שפיגל כי היא נכנסה לקבוצה עם מערכת כללים נוקשה, דפוסי פולחן מחייבים וסדר יום קבוע-שעליהם מנצחת שחם ומאמינה מקבלים ללא פקפוק. השיעורים התקיימו בימים קבועים-בתחילה בשלישי ובשישי-ובשנים האחרונות בשלישי ובמוצאי שבת.

לפי המתואר בכתב התביעה, שפיגל גילתה עולם מופלא וסגור. כל מפגש נפתח בקימה ובקידה לכבוד שחם וממשיך בהרצאה מתוך מאגר גדול של מקורות: תנ”ך, הטקסטים הקבליים “ספר היצירה ו”ספר ההקדמות”, כתבים נוצריים, חיבורים פילוסופיים ומיסטיים.

לא מדובר בתוכנית לימודי בחירה בפקולטה למדעי הרוח. שחם, לפי התביעה, פיתחה תורה מיסטית מאזור הדמדומים של המדע בדיוני. היא רואה את עצמה כ”אחת מחמשת הקיסרים של הפלנטה שמחזיקה בידע אודות האמת והיופי”. לטענתה, הוכשרה “בכוכב אחר” ויחד עם ארבעת הקיסרים האחרים של כדור הארץ (שהדלאי למה הוא אחד מהם) ניחנה ברמת התודעה הגבוהה ביותר האפשרית. מטרת העל שלה, כמו זו של הקיסרים האחרים, היא הצלת כדור הארץ. לא פחות.

מהיכן צברה שחם את הידע שיאפשר לה להציל את הפלנטה? לפי כתב התביעה מדובר ב”אוסף של רעיונות שהועברו לריקי ישירות בזמן השיעורים דרך ‘טלמסרים’, כך לדבריה, ממורים המצויים מחוץ לפלנטה. עד אז אותם טלמסרים לא דיברו מעולם עם תושבי הפלנטה שלנו וחברי הכת הם היחידים והראשונים ששומעים אותם. המציאות שבה חברי הכת חיים היא מעוותת ושקרית וריקי באה לסייע להם ולהכשיר אותם לתיקון”.

“האמנתי בלב שלם לתוכן השיעורים שהעבירה ריקי”, אומרת שפיגל בתצהירה. “הייתי נפעמת מהילת הידע והמסתורין שאפפה את ריקי ואת תוכן השיעורים שלה ונשביתי בקסמיהם של הסיפורים על השליחות של ריקי להצלת כדור הארץ, היותה אחת מחמשת הקיסרים על הכדור הזה ומפגשים עם חוצנים במקומות שונים בעולם במטרה להציל את כדור הארץ. . . רק לאחר שעזבתי את הכת ולאחר טיפול פסיכולוגי ממושך, הבנתי שאותה שליחות או מטרת על אינה בת השגה כלל וכי כל המטלות שהוטלו עליי והכספים שהוצאו ממני בתואנות שווא של ‘הצלת כדור הארץ’ נועדו אך ורק לצרכיה האישיים ולהגשמת הפנטזיות הפרועות של ריקי על חיי אושר ופאר”.

“ריקי מעולם לא התייחסה לעצמה כאל אחת מחמשת הקיסרים של הפלנטה או כאל מורה שעברה הכשרה בכוכב אחר ונשלחה למשתתפים בקבוצה על מנת לסייע להם ולהכשיר אותם לתיקון וכיוצא בזה”, נאמר בכתב ההגנה. “טענות אלה הנן חלק משרשרת טענות מופרכות מעיקרן וחסרות כל שחר, אשר אינן מותירות כל ספק באשר לחוסר תום לבה של התובעת. . . ריקי מעולם לא טענה כי הידע שרכשה מקורו ב’עולמות אחרים’. טענה זו מגוחכת ממש”.

השיעורים והמפגשים תועדו בהקלטות ובכתב. הם גם הועברו לקלדנית מקצועית, הודפסו, נכרכו בכריכת עור מהודרת והוגשו לשחם כ”מנחה”. עולה מהם כי בין שאר כישרונותיה, שחם יכולה לגרום לחברי הכת שלה לעוף. “בקשר למעוף”, מצוטטת שחם בכתב תשובה שהוגש לבית המשפט בידי עורך דינה של שפיגל, “אם לא היתה לדליה (שחם) את האמונה, לי לא היה כוח, אני צריכה מולי את האחר, אני משתמשת באמונה של האחר, פיזיקלית אני מתחברת לממד החמישי. אני יוצרת תרגיל באב לכימיה. יוצרת ספייס טיים במרחב. היו חלקיקים שיצאו ממנה (מדליה) ויכולתי לבצע את המשימה. . . כשאני גרמתי לדליה לעוף השתמשתי בחוקים של המורה שלי. אתם ברמה מסוימת, אני יכולה להביא עצמי לסטייט אוף מיינד, שאתה יודע לעלות על תדר דרכי, שאתה יכול לעשות יש מאין”.

הפולחן למלכה המצרית חטשפסות

לפי התביעה, הפעילות בקבוצה לוותה בפולחן, טקסים, מנהגים קבועים, שטיפת מוח ושעבוד של החברים למנהיגה-סממנים המאפיינים קבוצות שמוגדרות ככתות. לחברי הקבוצה של שחם הוענקה הזכות והחובה לקעקע על גופם סמלים ממצרים העתיקה (כתב החרטומים, ציורי ספינקס) לפי מעמדם בהיררכיה ובמטרה להצביע על שיוך לגלגול קודם בממלכה העתיקה. שחם, אגב, מציגה את עצמה כגלגול של המלכה חתשפסות, מהחשובות בשושלת הפרעונית, שחיה בסביבות 1500 לפני הספירה.

שישה מחברי הקבוצה אף שינו את שמותיהם הפרטיים או את שמות המשפחה. גם שחם מתהדרת בשם נוסף: אנה. “כשהבת שלי החליפה את השם”, מספר יואב, אחד האבות, “לא הסכמתי לקבל את השם החדש. בתגובה, היא לא דיברה איתי במשך חודש. כשהייתי מגיע לפגוש אותה, היא היתה נעלמת לי”.

לפי כתב התביעה, שפיגל נאלצה לשמש כמטפלת אישית של שחם על בסיס יומיומי, ללא תשלום. “אין מילים לתאר את עריצותה של שחם ונתינותה של פנינה, אשר היתה כשפחה חרופה, עבד נרצע לכל רצונותיה, מאווייה ומכאוביה של שחם”, נכתב בתביעה (בכתב ההגנה מכחישה שחם טענות אלה).

אחד המאפיינים העיקריים של כתות הוא הדרישה מהחברים לשמור על סודיות מוחלטת. היבט זה מאפיין גם את הקבוצה של שחם, מה שעשוי להסביר למה במשך שנים ארוכות לא דלף חומר על קבוצה החוצה-לא לתקשורת ולא לגורמים וולונטריים כמו המרכז הישראלי לנפגעי כתות, שהיום נותן ייעוץ ומלווה את המשפחות שנפגעו.

כתב התביעה מתאר מנגנון פיקוח שלא היה מבייש דיקטטורה קומוניסטית. כל מפגש של החברים עם גורם חיצוני חייב להיות מדווח. משברים אישיים, כשהיו, טופלו בתוך הקבוצה.

שחם וחסידיה מכחישים. “בשל אופיים החברתי והמעשיר של המפגשים, כל המשתתפים שלקחו בהם חלק תמיד הגיבו אליהם בשמחה ומרצונם החופשי”, נאמר בכתב ההגנה. “מעולם לא הופעל לחץ כלשהו על מי מהמשתתפים בקב בוצת הלימוד או על מי מאלה שבחרו לעזוב אותה. מטבע הדברים, משתתפים שרצו לקחת חלק במפגשים נפגשו עם ריקי לשיחת היכרות, על מנת לוודא כי מדובר באדם אשר לו תחומי עניין שאכן קרובים לנושאים שבהם עוסקים המפגשים”.

הפגישה שהתקיימה ביום שני בערב בביתו של דני גולדברג בצפון תל אביב נמשכה כארבע שעות סוערות. חברי הקבוצה הכחישו בלהט את טענותיה של שפיגל. בניסיונם לשכנע שבסך הכול מדובר בקבוצת לימוד לא מזיקה הם ארב גנו עוד באותו לילה מפגש עם זוג הורים שאין להם בעיה עם המעורבות של בתם בקבוצה. עם כל המצוקה הרגשית שהפגינו הם נשמעו רוב הזמן כמקהלה של איש אחד. לקראת סיום, כשנשאלו איך זה שאף אחד מהם לא מפגין אפילו שמץ של פקפוק, ושאולי יש משהו בטענות של שפיגל – פתח גולדברג במונולוג נסער: “פקפוק, איזה פקפוק? אני בסך הכול לומד פילוסופיה. אנחנו כל הזמן עסוקים בשאלות ובבחינות עצמיות. ועכשיו אני צריך לעמוד לפניך ולהתנצל?”.

הילדים

באוגוסט 91′ פתחו ריקי ודליה שחם גן ילדים בשם “גן דניאל” ברמת השרון. המטרה: “להקים מסגרת חינוכית אשר תהווה אלטרנטיבה למסגרות החינוכיות שהיו קיימות באותה העת ולשיטות החינוך הנהוגות בהם”, נאמר בכתב ההגנה. במקביל, למדה דליה שחם חינוך אנתרופוסופי בסמינר דוד ילין בירושלים.

בשנה הראשונה לפעילותו היו רשומים בגן שני ילדים בלבד, אבל לא עבר זמן רב והוא הפך פופולרי. לאור ההצלחה נפתח בב2001 גן נוסף בהרצליה ולפני שלוש שנים הושק גן נוסף בגבול הרצליה-רמת השרון. כיום עובדים בגנים כ-18 אנשי צוות בשכר. דליה שחם היא הבעלים והמנהלת בפועל וריקי משמשת כיועצת. אין שום ראיות לכך שריקי ודליה שחם פועלות להחדיר את תורתן לילדים שבטיפולן.

“הם חילונים דתיים”, מספרת אחת האמהות שבתה לומדת בגן. “עושים את העבודה ברמת אדיקות של דת. חרוצים, עמוקים, יסודיים, והערכים שלהם ראויים. יש הרבה הקרבה וקודש, אבל זה יכול להתקיים רק באליטיזם. חתך מצוין של אנשים. הם לא ירדו לפעילות בירוחם”.

חברי הקבוצה משמשים כוח עזר בתפעול הגנים. בימי שישי הם מתנדבים, ולפני חגים מתגייסים לצביעות וניקיונות. אילנה, שבתה חברה בקבוצה כעשר שנים, מספרת: “היא היתה מנקה עם החברות שלה את הגן עד 12 בלילה. ביום היתה הולכת לעבוד, ובלילה היא בגן. דואגת לצעצועים, בובות, אפייה”. שחם טוענת שהפעילות בגנים מתקיימת על בסיס התנדבותי.

שחם מעורבת גם בטיפוח הילדים של חברי הקבוצה. חלקם הצטרפו לנסיעות לחופשות באחוזה הפסטורלית בחבל פריגור שבצרפת-תוך שהם מקפידים לשמור על עמימות בפני סביבתם הקרובה. לבני המשפחה הם סירבו לספר היכן בדיוק יבלו את החופשה או למי מיועדות המתנות שרכשו לקראת הטיסה.

ימי ההולדת של ילדי החברים הם חלק מהווי. “אחותי העביט רה את הבנות לגן האנתרופוסופי ברמת השרון”, מנדבת נירה. “בימי ההולדת של הבת הגדולה, כל הצוות של הגן היה מגיע. אני זוכרת שהוזמנו להצגה בת שעתיים. התפאורה היתה של פיות והסיפורים עם רוחות ושדים. ננזפנו שעשינו רעש. במשך שעתיים אסור היה לקום. הכול היה בפאר והדר. השקעה מטורט פת. הרבה כיבוד-פשטידות, לחמים מפוארים, כלים מושקעים. דליה ישבה ומיד הוגש לה מכל טוב. כולם שירתו אותה כאילו היא חולה סיעודית. היא היתה לבושה בבגדי מעצבים יקרים”.

התלות

תלמידים מקבלים מרות של גורו ללא פקפוק. מילא צעירים מבולבלים שמחפשים את דרכם בעולם, אבל כיצד אנשים אינטליגנטיים, בעלי קריירה והישגים, מתפתים לסיפורים על חייזרים וטלמסרים? זו אחת החידות הגדולות של הקבוצה-וגם סוד הצלחתה של שחם.

רוב חברי הקבוצה הגיעו לשחם כשחוו משבר. לשפיגל, מטפלת סינית בעלת שם, ולחברה נוספת בקבוצה שהיא עובדת הסוציאלית, היה תפקיד מרכזי במנגנון הגיוס. שפיגל הפנתה חלק מלקוחותיה, אלה שחשה שהיו זקוקים לתמיכה, למפגשי ייעוץ אצל העובדת הסוציאלית. באופן פרדוקסלי, חלק מההורים שהיום יוצאים נגד ריקי שחם, טופלו על ידי שפיגל ושלחו אליה את ילדיהם או ביקשו ממנה המלצה על מטפל. מי שהופנה לפט גוש את העובדת הסוציאלית, התקרב לתחנה הבאה: שחם.

“הבת שלי מאוד רגישה”, אומרת חנה, אחת האמהות, “היא חיפשה את עצמה. מאוד חסרת ביטחון. וכמו כל אחד, יש לה משט ברים בחיים. בשעת המשבר היא נפלה על העובדת הסוציאלית ומשם נשאבה למקום הזה. בהתחלה היה לה קשה. התלוננה שלא מרוצים ממנה ושהיא לא טובה מספיק. עם הזמן היא מצאה שם תמיכה, קבוצה של חברים אינטלקטואלים ברמה גבוהה. זה עשה עליה רושם”.

תבנית זו חוזרת שוב ושוב בעדויות. “הבת שלי היתה על סף פרשת דרכים”, מספר שלומי, אחד האבות. “היא היתה בטראומה. היה לה נוח שמישהו ישלוט בה, יכוון אותה וייתן לה תחושה שהיא הכי טובה בעולם. אני יכול להגיד לה את יפה, חכמה, נבונה. וואללה-זה דבר ברור מאליו שהורים אומרים. אבל כשט מישהו זר אומר את זה-זה נפלא. הם דאגו לה. כיוונו אותה בלימודים, סידרו לה עבודה”.

מעטים החברים שהעזו לנטוש את הקבוצה. שחם, לפי התביעה, הפעילה אצל חסידיה מנגנון של מניפולציות רגשיות ובנתה מערכת של היררכיה פנימית שקשה לערערה. בדומה לגורואים אחרים מתוארת שחם כאישה כריזמטית בצורה חריגה, בעלת כושר רטורי מעולה, ידע וניסיון בפילוסופיה ותורת נפש. מגנט שמושך נפשות מחפשות.

לפי כתב התביעה, מי שהעז לערער על המנהיגה זכה לתגובה מיידית וכואבת: הוא הוקע על ידי שחם, בעלה, אחותו ויתר חברי הקבוצה, “מסע השפלות ועינויי נפש של ממש על אודות התנהלותו הפסולה. עינויים אלה כללו השפלות בפומבי ונידוי וחרמות”, נכתב בכתב התביעה.

הסיפור הבא מעיד על אופי היחסים בתוך הקבוצה. ב-96′ נפט טרה אמה של שחם, מינה רביצקי, בלי שהשאירה אחריה צוואה כתובה. לאחר מותה, נטען בכתב התביעה, פנתה שחם לפנינה שפיגל והסבירה לה כי כל רכושה של אמה צריך להגיע לידיה, וכי יש למנוע בכל מחיר מאחיה יצחק רביצקי ומאחותה עדינה פז לקבל חלק מהנכסים. שפיגל וורדה שמואלי שפון הצהירו בפני עורך דין על צוואה בעל פה (צוואת שכיב מרע), לטובת שחם, שנמסרה להן כביכול על ידי רביצקי סמוך למותה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב לא נתן אמון בדבריהן והשופטת דחתה ב-2001 את הבקשה לקיום הצוואה שבעל פה. לאחר המט שפט החליטו רביצקי ופז לתבוע את אחותם בגין הנזקים שנגרמו להם. הסיפור הסתיים בפשרה של 50 אלף שקל. “מן העדויות שהוצגו בפנינו מצטיירת תמונה של בת אחת, עדינה, אשר דאגה לאמה בחייה בכלל ובימיה האחרונים בפרט, ובת אחרת, ריקי, שבמשך זמן רב נמנעה מלבקר ולטפל באמה”, כתבה השופטת ציפורה ברון בפסק הדין, והוסיפה: “אני נוטה לקבל את הטענה כי דווקא עדויותיהם של חלק מהעדים מטעמה של שחם-רביצקי לוקות בחוסר מהימנות”.

החיים הטובים

מה שמייחד את הקבוצה של שחם הוא שגרת פעילות נהנתנית במיוחד. תשכחו מלינה משותפת בקומונה וקיבוץ נדבות ברחוב. סמוך לבית בני הזוג שחם ברמות צהלה חונה ב.מ.וו יקרה. חברי הקבוצה חוגגים במשותף את החגים היהודיים והנוצריים, ומלווים את המפגשים בסעודת פאר. הארוחות נערכות במסעדות מסוג ארקדיה בירושלים או בבתי החברים. בתפריט: בשרים, פירות ים ויינות מיקבי בוטיק.
“אם חלילה היה בסעודה מאפיין אשר לא היה לרוחה של ריקי”, נכתב בתביעה, “היה השיעור שלאחר הסעודה מתמקד כמעט כולו בחבר שתורו היה להכין את הסעודה והיה מתבצע לינץ’ (לא פחות) עליו ועל אישיותו ואופיו, מצד ריקי, ובעידודה, וגם מצדם של יתר חברי הכת עד לרמה אקסטטית של התעללות של ממש”.

כיאה לקיסרית, שחם רכשה לעצמה טירה, אחוזה בעיירה סרט ז’אק שבמחוז פריגור, צרפת, סמוך למערות לסקו (Lascaux) – מערות מתקופת האדם הקדמון שעל קירותיהן ציורים בני 15 אלף שנים. אבל לא רק הנוף הנפלא שבה את לבה של שחם. “לדבריה, אזור זה הנו בטוח יותר לנחיתה של חלליות”, טענה שפיגל בתביעה, “ובכך לאפשר למי שצריך להגיע אליה-כדי להמשיך להנחות אותה בשליחות החשובה שהוטלה עליה-להגיע אליה ביתר קלות. לדבריה, במערות לסקו קיימות עדויות להגעה של מורים מפלנטה אחרת לכדור הארץ כדי לעזור לתושבי כדור הארץ להציל את האנושות”.

אבל לא רק חייזרים מוזמנים לטירה. “אחי סיפר לנו שמסביב לטירה יש שטחי חקלאות של פטריות כמהין. בשבילנו לדמיין אותו רודף אחרי חזיר לחפש פטריות זה סוריאליסטי. הוא בן אדם שרגיל לעבוד 24 שעות ביממה ופתאום מתפנה לנסיעה של שבועיים בצרפת”.

ניהול שגרה נהנתנית מחייב מקורות כספיים בלתי מסתיימים. בתביעתה טוענת שפיגל שמיום הצטרפותה לקבוצה נדרשה לשלם לשחם תשלום חודשי של 1,500 שקל. בחודשים שלפני עזיבתה הגיע הסכום ל-8,000 שקל. התשלום נקרא “מנחה” ומט לווה בטקס. הוא ניתן בתאריך קבוע, במזומן, במעטפה המקושטת בבדים מפוארים. צ’קים מתקבלים רק במקרים חריגים. את הכסף אוספת דליה שחם ומעבירה אותו לגיסתה.

בסביבה של ריקי יום-יום חג. שחם, נטען בתביעה, הטיפה בפני חברי הקבוצה לרכוש עבורה מתנות בכל הזדמנות: ביום הולדתה, שנחגג פעמים בשנה (בתאריך העברי, ז’ באדר, יום הולדתו ויום פטירתו של משה רבנו, ובתאריך הלועזי), בחגים, בכל נסיעה לחו”ל. כשאחד החברים חווה משבר מומלץ לו להעניק מתנה נדיבה לקיסרית.

שחם מכוונת את מוקיריה על ידי אזכורים חוזרים בשיעורים של החפצים שבהם היא חפצה, כאילו היה מדובר ברשימת קניות מתוכננת לחתונה. “ריקי היתה מדברת במשך שיעורים שלמים על חפץ כלשהו אשר שמעה על אודותיו. . . פעמים רבות הסבירה ריקי כי החפץ הספציפי נחוץ לה להצלת העולם וכי היא לא מעוניינת בחפצים הללו, אשר הנם ריקים בעיניה, אולם זהו העול שעליה לשאת בו בהיותה אחת מחמשת הקיסרים של הפלנטה”, נכתב בכתב התביעה.

כשנדרשו סכומי כסף גדולים כמו, למשל, לצורך רכישת דירה ברובע הלטיני בפריז, הכריזה שחם בפני הקבוצה על פרויקט שנועד להוות “אכסניה למפגשים עם המנחים שלה ולצורך השט למת השליחות שלה”. שפיגל טוענת שמכרה לצורך הפרויקט את דירתה הפרטית והעבירה כמאה אלף דולר לרכישת הבית בפריז (בכתב ההגנה מכחישה שחם את הטענות של שפיגל, לפיהן הוצאו ממנה כספים שלא כדין וטוענת שכל כסף שהועבר אליה ניתן כמתנה, מתוך רצונם החופשי של הנותנים).

מקור הכסף

מה לקבוצה רוחנית-פילוסופית ולחיי חומר ראוותניים? בכתות רבות הגורואים מתעשרים מכספי החסידים. “ריקי שטפה את מוחם של חברי הכת, כי בגלל הרמה הרוחנית והתודעתית הגבוהה ביותר שלה היא חייבת להחזיק ברכוש ונכסים מהסוג האיכותי ביותר”, נטען בכתב התביעה. “לעומת זאת, חברי הכת, הנמצאים ברמה רוחנית ותודעתית נמוכה יותר, אינם רשאים להחזיק ברכוש ונכסים מהסוג והאיכות שריקי רשאית להחזיק. . . התמזל מזלם של חברי הכת בכך שיש להם למי למסור את החומר שאספו, שהרי רק מסירת החומר בידי בעל תודעה כשלה, מביאה עימה גאולת הנשמה”.
חברי הקבוצה לא התחמקו בקלות מהתשלום. “אותו חבר, שלא העמיד מנחה ראויה, היה עובר מכבש של לחצים כדי שלהבא יפגין יותר נתינה לשם נתינה ואף היה עובר מסכת של השפלות מילוליות על ידי ריקי, אורי ודליה ויתר החברים בכת”, נכתב בתביעה.

כדי לקיים את אורח החיים המשופר נדרשו החברים למצוא מקורות מימון נוספים. הם לא הלכו רחוק מדי: בני המשפחה הפכו לכספומט המועדף. “לפני 14 שנה לאחותי היה סרטן מסוכן”, מספר יהודה, “ולאחר טיפולים היא יצאה מזה בנס. לפני כן היתה לנו אחות גדולה שנפטרה בגיל 21. המוות שלה טלטל את המשפחה. לפני תשע שנים, צירף אותה האח שלנו לחבורה של ריקי. שניהם ניתקו את הקשר עם המשפחה, הפסיקו לבוא לאזכרות של אחותנו. בשלב מסוים היא התחילה לקחת הלוואות, גם מאמא, גם מדודה שלה. אמרה,’אני רוצה לפתוח עסק’, כל מיני סיפורים. עם השנים זה הצטבר לסכום של 600 אלף שקל. כשיש לך ילדה שחיה בנס, שדופה, רזה, ואתה לא יודע מה עובר עליה ופתאום היא מסתובבת סביבך יומיים שמחה ואחרי ארבע ימים מספרת שהיא צריכה כסף כדי לפתוח עסק-אתה לא יכול להגיד לא. אתה מפחד שתרע לה והסרטן יחזור”.

“הצורך בכסף היה היסטרי, אינסופי”, מספר שלומי על בתו. “סיפורי אלף לילה ולילה. לא תכננה נכון את התקציב, אוטו חדש. זה הסתכם בעשרות אלפי שקלים. כל הזמן היו לה חובות. חובות היסטריים שרק הולכים וגדלים. לכל דבר ששאלתי אותה, היה לה מה לומר. ראיתי שההתנהגות שלה שונה מבעבר, בשנים הראשונות לא ידעתי שהיא בקבוצה של ריקי. כשאני מקשה, כל הזמן היא באה אליי בטענות. שאין לי רגש, שאני לא מבין. באה בטענות על דברים שהיינו לא בסדר בילדות, שחיינו בשקר. מוציאה מתחת לאדמה דברים. האשמות איומות. אמרתי, זה לא יכול להיות הילדה שלי”.

ההורים מוצאים את עצמם קרועים בין הנטייה הטבעית לשמור על קשר עם הילדים ובין חוסר הרצון להיפרד מהסכומים העצומים. “הבת שלי לא מרימה טלפון לשאול מה נשמע-רק לבקש כסף”, מספרת אילנה. “צריך לחרוק שיניים ולא לתת לקשר להתנתק. אם היא תתאבד-אני מתה איתה. חברות פתחו תוכניות חיסכון בשבילה, קרובי משפחה התגייסו. לא היה לה כסף לאכול. סגרנו לה את האוברדראפט כמה פעמים, אבל היא הסתבכה בהלוואות בשוק האפור”.

במשפחות רבות הגיע רגע העימות לאחר סגירת הברז. “ברגע שאתה לא נותן כסף, אתה כבר לא האבא שלו. גמרנו. בשנייה, סוויץ’-מהיחסים הכי טובים, ללא מכירה אותי”, מספר שלומי. “לא שומעים, לא קיימים. הרבה לילות לא ישנתי. מבחינתה כסף זה הדבר היחיד שהיא צריכה ממני. את הרוחניות היא מקבלת ממקום אחר”.

בני המשפחה מתקשים עד היום להתגבר על הכאב שכרוך בניתוק מילדיהם. “ראיתי את אחי משתנה מול העיניים שלי”, מספרת ענבר. “הוא היה עובד מצליח ופתאום התחיל לדרוש ממני כסף. אמר שהוא בלחץ. יום אחד הוא משך מהחשבון שלי בבנק מאות אלפי שקלים. הוא לא נימק למה הוא לקח את הכסף, אמר ‘את חייבת לי’. זה לא היה אופייני לו”.

” בשיעורים היתה מסבירה ריקי לחברי הכת”, נטען בכתב התביעה, “שהתפקיד של ההורים הוא רק לתת, ולכן בכל פעם שצריך להשיג דבר עבורה או עבור הכת, מותר וצריך לפנות להורים ולבקש את הכסף. . . לטענתה , מה שבעיניהם של חברי הכת עשוי להיראות כלא נכון, לא ערכי ולא מוסרי, הוא דווקא הדבר הנכון, הכרחי והמוסרי”.

הניתוק מהמשפחה

משפחות החברים בקבוצה גילו במקרים רבים שילדיהם מעדיפים את קיסרית הפלנטה על אמא ואבא. “המשפחה שלנו היא כמו חמולה”, מספרת חנה. “יש פה סבא וסבתא שהוא קשור אליהם מאוד. הוא הבן האהוב ביותר על אבא. כשהגיע בימי שישי פתאום הוא צריך לנסוע עד שהביקורים נפסקו כמעט לגמרי. מסתגר בחדר ומדבר כל הזמן בטלפון. הרגשתי שמישהו מקדים אותנו, מישהו יותר חשוב”.

ככל שעבר הזמן העימותים הקצינו. “באחד המפגשים הוא אמר לאבא שלו,’הייתי רוצה לעמוד מול בני המשפחה ולספר להם מי זה האבא האמיתי שלי'”, ממשיכה חנה. “הוא היה בשוק. תמיד אמרנו,’הוא כל כך טהור, תמים’, ופתאום מתגלה מפלצת. רצף של האשמות שלא ידענו מאיפה זה בא לנו. הבן שלנו, שהיה ישר כמו סרגל, שקרים זורמים ממנו. ירה רפליקות שלא קשורות לכלום:’אל תתערבו לי בחיים’, ‘אני לא הילד הקטן שלכם’. הרגשנו שמישהו מתכנת אותו. זה לא היה הילד שלנו”.

ההורים הרגישו שהם נקלעו לקרב על בנם. “פעם אחת הוא עשה טובה ובעל כורחו הזמין אותנו לבית שלו. הוא התנהג כאילו אנחנו אנשים זרים. חיכה שרק נלך משם. אמרנו לו: אנחנו אוהבים אותך, לעולם לא נעזוב אותך, נילחם בשבילך. חיבקנו ונישקנו אותו. הרגשנו שהוא לא מסרב לחיבוק הזה. להפך”.

מתברר שיש הורים שחיים בשלום עם הפעילות של ילדיהם בקבוצה של שחם. “אם היית פוגש אותי במאי שעבר, ודאי הייתי לחוץ לא פחות מההורים שפגשת”, אומר שניאור עינם, שבתו פעילה בקבוצה מזה כמה שנים. “הלכנו למרכז הישראלי נגד כתות ותיארו לנו שזו הכת הכי נוראה, מסוכנת. יצאתי מרוסק לגמרי. ארבעה חודשים אספנו חומר ולבסוף החלטתי שאני פוגש את הבת שלי בארבע עיניים. היא היתה מזועזעת שהעליתי בדעתי שהיא עושה דברים כאלה. יצרו כאן אווירה של כת השטן. מאמינים בישו, אנה-זה לא ענייני. זכותם של בגירים לחיות איך שהם רוצים בתנאי שהם לא פוגעים בזולת. הבת שלי ובן זוגה לא מזיקים לאף אחד. נקודה”.

אשתו גילה מאשימה דווקא את ההורים בניתוק. “נפגשתי עם חלק מהמשפחות כאן בסלון ביתי וגם מחוץ לבית, ואני שואלת את עצמי את מה הם מבכים. הרבה לפני שמאשימים את ריקי או כל גורו אחר, האם הם שאלו את עצמם בכנות כואבת מהו החלל שהם פערו בלבבות בניהם או אחיהם וביחסים שלהם איתם – שהם הלכו למלא במקום אחר? אני טוענת שהרבה לפני שאפנה חצים אל גורו, אל כת, אני קודם אשאל את עצמי מה חשוב לי בכל המארג הזה. מכיוון שהקשר איתה הוא הדבר החשוב לי, אני קודם כל אאמין לה ולא לפנינה ואתמוך בה בכל מקום שינסו לפגוע בה”.

היציאה

ב-2004 נהרג בעלה לשעבר של שפיגל בתאונת דרכים. היא התארגנה לנסיעה ללוויה בארצות הברית. טלפון מוורדה שפון שמואלי, אחת המקורבות לבני הזוג שחם, הבהיר לה מי מנהל כאן את העסק. לשפיגל נאמר כי רק בתה אייל תטוס, ושעליה להסדיר את התשלום עבור הכרטיס. שפיגל נכנסה למשבר עמוק ופנתה לקבל עזרה מקצועית-מחוץ לקבוצה.

לפי כתב התביעה, בתחילת 2006 ביקש ממנה דני גולדברג שתעביר 25 אלף שקל לעו”ד אורי דניאל, שייצג את שחם במשפט העיזבון נגד אחיה, במסגרת החוב שחייבים לו היא ובעלה (וחברי הקבוצה התנדבו לשלמו). שפיגל הסבירה כי אין ביכולתה לשלם לאחר שהשתתפה בהוצאות גבוהות אחרות במסגרת פעילות הקבוצה. אבל לשחם, התברר לה, לא אומרים לא. גולדברג, לטענתה, המשיך ללחוץ (גולדברג מכחיש בתוקף ).

למחרת שיחת הטלפון היתה אמורה להיערך פגישה של חברי הקבוצה. שפיגל החליטה שזה הרגע לחתוך, לא לראות יותר את האישה לה היתה משועבדת שנים ארוכות. כדי למנוע את מסע הלחצים היא ניתקה את הטלפון. מאז לא חזרה לקבוצה.

למה לקח לה כל כך הרבה זמן? עזיבת חבר את הכת, במיוחד לאחר שהות של שנים, היא כמעט משימה בלתי אפשרית. “זה ממש כמו התמכרות לסם”, מסבירה דנית קרן. “מנהיג הכת מפתח קשר של תלות באמצעות טכניקה של מיינד קונטרול (שליטה במחשבות): ניתוק האדם מהסביבה הקרובה, הכנסת תפישת עולם חדשה באמצעות שטיפת מוח, ותכנות מחדש על ידי שימוש במניפולציות פסיכולוגיות, כמו טיפוח רגשות אשם והורדת הדימוי העצמי. לחבר בכת נותר רק להיאחז בקבוצה. גם אם הוא רוצה לצאת החוצה, אין מי שיחכה לו”.

התצהיר שצורף לכתב התביעה מצביע על הקושי של שפיגל לעזוב. “במשך שנותיי בכת הייתי אכולת רגשות אשם תמידיים על כך שאיני עושה מספיק עבור ריקי ושכדברי ריקי, אין בי נתינה לשם נתינה. תחושת האשם הכבדה הקשתה עליי להשתחרר מהשעבוד הנפשי ולעזוב את הכת במשך שנים ארוכות. מערכת היחסים המעוותת שנרקמה ביני ובין ריקי, והמעשים וההתנהגויות של ריקי כלפיי עולה כדי אלימות פרוורטית, אשר ליבתה את תחושת האשמה התמידית שלי”.

בניסיון להסביר מדוע בחרה בסופו של דבר לפנות לבית המשפט אומרת שפיגל בתצהיר: “שטיפת מוח, שעבוד מנטלי, הולכת שולל, מרמה והונאה הינם חלק מאורח חייהם של המשיבים, אשר במכוונת מכוון הוציאו ממני סכומי עתק במשך תקופה ארוכה והסבו לי נזקים נפשיים קשים וכואבים, ומעל הכל ניתוק מבתי, בשר מבשרי. המעשים הנ”ל. . . הנם מהחמורים והקשים ביותר שניתן להעלות על הדעת”.

המאבק של שפיגל שבר את מעטה השתיקה. היא נפגשה עם כמה מקרובי המשפחה והזהירה אותם מפני הסכנות הטמונות בקבוצה. אכולת רגשות אשם פרצה מולם לא פעם בבכי. “כששאלתי אותה איך היא היתה מסוגלת להישאר שם”, מספרת אחת האמהות, “היא אמרה,’בלילה, במיטה או במקלחת-ידעתי את האמת'”.

הסיפורים שנחשפו הכו בתדהמה את ההורים. תחושות הבטן קיבלו אישור. בחודשים האחרונים כמה משפחות יצרו קשר ביניהן רק כדי לגלות שדפוס הסיפורים כמעט זהה. הם החליטו לא להרים ידיים. מקווים שעוד הורים ישתפו אותם במידע.

בינתיים, נעתר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב אבי זמיר לבקשת עורכי דינה של שפיגל, והסכים להטיל עיקול זמני על דירת המגורים של בני הזוג בצהלה, על הב.מ.וו שלהם ועל שתי פוליסות של ביטוח מנהלים/חיים הרשומות על שם ריקי ודליה שחם.

למרות התקווה שבחשיפת הקבוצה את הזמן אי אפשר להחזיר לאחור. “החיים שלה הוחמצו”, כואבת אילנה. “היא מרוסקת, אין לה משפחה. היא יכלה להגיע להישגים גדולים. היא שילמה מחיר נפשי על זה. הקבוצה שיבשה לה את מערך החיים. כל החיים שלה הפכו לפקשוש אחד גדול”.

מסע ההפחדה

שבירת קשר השתיקה הובילה להתקפת נגד. תחת הכותרת “גב’ אייל שפיגל-הזנחה חמורה”, נוסחה נגד שפיגל תביעה לפיצוי בגובה ארבעה מיליוני שקלים. המסמך צייר תמונה של אם מאיימת, מזניחה, שהרחיקה את בתה מאביה וחשפה אותה לסיטואציות אינטימיות בבית. במקביל, הוגשה על ידי ריקי, אבי ודליה שחם תביעה נגד שפיגל בסך מיליון שקלים.

סמוך לתחילת הדיונים בבית המשפט הופיעו באינטרנט הכפשות על פנינה שפיגל. במקביל, טוענים עורכי דינה, החברים הפיצו שמועות פרועות לפיהן היא שכבה עם כל חברי הכת וניהלה אורח חיים מופקר.

בנובמבר 2008, הגישו שניים מחברי הקבוצה-יובל רייט ועטרה גולדברג -שתי תלונות נגד שפיגל לנציב תלונות במשרד הבריאות. האשמה: “התחזות, רמייה ורשלנות” (בתפקידה כמטפלת סינית). שפיגל , באמצעות עורכי דינה ממשרד מישל אוחיון ושות’, מכחישה את ההאשמות.

המלחמה לא הסתיימה כאן. שלושה מחברי הקבוצה הגיעו למרכז לימוד אמנות הלחימה “סון קואן מו”, שבו למדה שפיגל, עד שנאלצה לעזוב מחשש להתעמת איתם. היה לה מה לחשוש: לפי התביעה, כשאחת מחברות הקבוצה תבעה לפני כמה שנים את אחד החברים, היא קיבלה איומים מצד חסידי שחם. צמיגי מכוניתה נחתכו כמה פעמים וצואה נמרחה על דלת ביתה.

” הבת שלנו אמרה”, מספרת אחת האמהות, “שעד שלא ננתק את הקשר שלנו עם פנינה, היא לא תהיה איתנו בקשר. היא אמרה שפנינה מסיתה אותנו, והיא שומרת על חברים יקרים. אני מצלצלת אליה כל שבוע. מדברת עם השפופרת. אוספת את הדמעות שאין לי ומספרת לשפופרת מה עבר עלינו בשבוע”.
להורים נותר רק להתפלל: “זה סיפור שמפחיד אותי. יש כל הזמן פחד שיקרה משהו, שזה יתרסק”, חושש יואב. “אני פוחד שהבת שלי לא תבוא אליי יותר. מישהו יתערב בחיים שלה ואני אספוג. אני חוטף המון, אבל סופג. אני רק יכול לקוות לטוב, אבל אני יודע שאני חי על זמן שאול”.

שפיגל הרגישה שכל הקווים נחצו. היא שקלה לעצור את ההליך המשפטי, אבל לבסוף החליטה להמשיך במלחמה. לפני כחודש התקיים דיון ראשון בתיק. שפיגל, שהתמקמה באחת השורות הראשונות באולם, לא העזה להסתכל מה מתרחש מעבר לגבה. ריקי שחם ישבה באחת השורות האחרונות.

“אוסף טענות הזוי”

דני גולדברג, אחד הפעילים המרכזיים בקבוצה של ריקי שחם, העביר ל”סופשבוע” תגובה בכתב:  “לדאבוננו, אנו עדים להוכחה נוספת כי כאשר אדם מונע מתאוות נקם ובצע כסף, יש ביכולתו להרוס כל חלקה טובה בחייהם הפרטיים והמקצועיים של בני אדם אחרים, ובמקרה זה קבוצת לימודי פילוסופיה, אשר בחריצת לשון אחת הפכה להיות כת מסוכנת ואלימה’. לא ניתן לתאר במילים את הפגיעה באנשים פשוטים, ישרים והגונים, והנזק שנגרם להם ולבני משפחותיהם.

“הטענות שמועלות בכתב התביעה הנן אוסף של כזבים שאין כל קשר בינם ובין המציאות. אני ושאר חברי הקבוצה הננו אנשים בגירים, חופשיים ועצמאיים בדעתם, כולנו חברים בקבוצת לימודי הפילוסופיה מרצוננו החופשי, מפיקים מכך הנאה ותועלת אישית רבה, ואיננו נתונים לכפייה או להשפעה כלשהן. אנו בשום פנים ואופן לא חברים בכת.

“אנו מאמינים בעשיית צדק ומצפים כי בית המשפט יברר במהירות וביעילות את אוסף הטענות ההזוי שבכתב התביעה. אין לנו ספק כי בית המשפט יגלה בסופו של דבר כי לא מדובר בפחות מילקוט של כזבים”. ד יוסי אשכנזי, עורך הדין של ריקי ואבי שחם ודליה שחם, העביר את התגובה הבאה:

“הטענות המועלות הנן שחזור של טענות המועלות בכתב התביעה. מדובר בטענות שקריות בעליל, המוכחשות על ידי מרשי מכל וכל. “החברים בקבוצת הלימוד הנם אנשים בגירים, חלקם באים בימים. כולם כשירים וצלולים בדעתם.”‘מסע ההפחדות הנטען במכתבך אינו אלא היפוך של המציאות. על פי המידע שהגיע לידיעתנו, מאז הוגשה התביעה פעלו גורמים שונים על מנת לזרוע פחד ובהלה בקרב בני משפחות של חברי הקבוצה, ועל מנת לגרום פילוג וקרע בדרך של הפצת הכפשות מכוערות וחסרות שחר. כל שעשו חברי הקבוצה הנו לבוא בדברים עם בני משפחתם, ולבקש מהם לחדור ממסע השיסוי וההשמצה. “הדברים שבחרו להביא לידיעתך, הנם דבריהם של בעלי אינטרסים, המונעים על ידי העניין האישי שלהם בדבר ואין ביכולתך להכיר, קל וחומר לשפוט, את הרקע העובדתי האמיתי שלהם.

“מרשיי מצויים מחוץ לישראל, החל מאתמול, ולפיכך אין כל טעם בהצעה כי יתאפשר להם למסור תגובה מפורטת יותר. אילו העיתון חפץ להעניק למרשיי הזדמנות אמיתית כזו, מן הסתם היה פונה אליהם יותרמ-24 שעות טרם הדפסת הכתבה המיועדת. “נוכח האמור, אציע לעיתונכם לשקול שנית את פרסום הכתבה, שאין בה מאומה מלבד חזרה על דברי בלע חמורים שנכתבו על ידי מרשיי בחסות תביעה לבית המשפט. עדיף היה כי תאפשרו לבית המשפט לברר את התביעה עד תומה, ולהכריע בה, טרם שאתם נותנים יד למאמציה של הגב’ שפיגל למרר את חיי מרשיי”. תגובתה של ורדה שמואלי שפון לא התקבלה.

ג’יפ, מרצדס, יהלומים

סכום ההוצאות המלא של שפיגל, לפי כתב התביעה, עומד על 2.7 מיליון שקל. מסע הרכישות שהיא מימנה מכיסה הפרטי ומפורט בתביעה אכן עושה רושם דמיוני (בסוגריים מופיעים הסכומים שהוציאה פנינה שפיגל בפועל, כפי שמופיעים בכתב התביעה, לא הסכומים הסופיים של הפריטים): נסיעתה ליפן של שחם, בעלה והחברים אורי צייג ודני גולדברג ב-2005 (30 אלף שקל).  ג’ יפ מסוג מרצדס (50 אלף שקל). שכר הלימוד של בתה של שחם בבית ספר פרטי ברשפון (12 אלף שקל). תנור מסוג “הגה” לאחוזה שבסרז’ אק (50 אלף שקל). מקרר יוקרתי מסוג “ויקינג” (שפיגל התחייבה לשלם 10,000 יורו, מתוכם הספיקה לשלם רק 3,500). סט סירים יוקרתי לאחוזה (5,000 שקל ). תנור “לוקרנו” לדירה של שחם ברמות צהלה (50 אלף שקל). פסל מצרי עתיק של אוזיריס, שמו היווני של אל המוות המצרי (10 אלף דולר). פסל מצרי עתיק של איזיס, אחותו ואשתו של אוזיריס (2,000 דולר מתוך 10,000 דולר ).  עגילים מצריים (10,000 דולר ). חפצי נוי לחצר הבית באחוזה בצרפת (5,000 דולר . העילה: יום הולדת של אבי שחם).  25 איקונות מזהב ממנזר הבנדיקטיניות במזרח ירושלים (100 אלף שקל). עטים יוקרתיים, בהם אחד מאבן ג’ ייד ירוקה (25 אלף שקל). יהלומים (50 אלף שקל, לא כולל יהלום שקיבלה שפיגל בירושה שגם אותו העבירה לשחם). כלי כסף מחנות עתיקות ביפו (10,000 שקל ). מימון החזר הלוואה לעו”ד אורי דניאל (100 אלף דולר). תשלומי מסים עבור גן דניאל (50 אלף שקל). החזר חודשי על המשכנתה של הבית של ריקי ואבי שחם ברמות צהלה (2,500 לחודש ).

ריקי שחם שכרה את הרצוג פוקס נאמן: “התביעה היא ילקוט כזבים”

בכתב ההגנה שהגישו ריקי שחם-רביצקי, אבי שחם ודליה שחם באמצעות משרד הרצוג פוקס נאמן הם מכחישים שמדובר בכת. לדבריהם, בסך הכול מדובר בקבוצה שנפגשת באופן קבוע, שומעת שיעורי פילוסופיה שמונחים על ידי שחם ואף חוגגת במשותף, אבל אין בה כל סממן של כת, פולחן או תורות נסתר מופרכות. כתב התביעה נקרא בפיהם “ילקוט כזבים” ומומשל לפרוטוקולים של זקני ציון.

“לכל אחד מהמשתתפים בקבוצה חיים עצמאיים ושלמים משלו, שאינם קשורים לקבוצה-בית, משפחה, עבודה וחברים”, נאמר בכתב ההגנה. “בניגוד לרושם השלילי אותו מנסה התובעת לצייר, לפיו מדובר בדבוקה של אנשים אשר לא ניתן להפריד ביניהם, וב’כת’ דמונית השולטת בכל אספקט ואספקט של חייהם של החברים בה, הרי שמציאות הדברים שונה בתכלית.

“בפועל, המפגשים השבועיים נערכים בשעות הערב ולאחר שכל אחד ואחד מהמשתתפים בקבוצה התפנה מעיסוקיו. לאחריהם, איש איש פונה לדב רכו, למשפחתו, לחבריו ולשגרת יומו ב שאינם קשורים במאום לקבוצת הלימוד. למעשה, מבחינת היקף הזמן והתדירות, ניתן להמשיל את המפגשים השבועיים ל’ חוג’ המתקיים בתדירות של פעמיים בשבוע, בהבדל אחד-ש’ הרשומים’ אליו הפכו עם השנים שחלפו לחברים קרובים גם מחוץ לשעות המפגשים”.

מלבד הכחשה גורפת של הטיעונים שמופיעים בתביעה של שפיגל (ובעדויות שאסף “סופשבוע” ), מוצגת שפיגל כד ב מון מוחלט: אישה מניפולטיבית ושקרנית סדרתית, אם שהתעללה באכזריות בבתה, מתחזה לפסיכולוגית ולמטפלת מוסמכת, חברה נקמנית שהוקאה מקבוצת לימוד פתוחה, משוחררת וביקורתית. אורח החיים הנהנתני שמוצג בתביעה הוכחש, אבל כתב ההגנה מספר שאופי הארוחות והחגיגות הם בין היתר “תולדה של חשיבה פילוסופית השמה דגש על אתיקה, אסטטיקה והיכולת ליישמם בחיי היומיום. על ידי מסורת זו ניסו המשתתפים בקבוצה ליצור חמימות ואווירה א-פורמלית בקבוצה”.

בנוגע למנגנון התשלומים, טוענים ראשי הקבוצה כי עד 2008 ההשתתפות בשיעורים לא היתה כרוכה בתשלום, ומשנה זו שילמו החברים כב800 שקל לחודש. “בסיומם של המפגשים, היו חברי הקבוצה שבחרו לעשות כן, מעבירים לריקי מכתבי תודה אשר לעתים הכילו סכומי כסף שתאמו את רצון הנותן”. כתב ההגנה מודה כי בני הזוג שחם החזי ב קו את הדירה בפריז והאחוזה בפריגור (שממונה, לטענתם, על ידי קבוצת רוכב שים כשהשקעה) ומספר כי הנסיעות הרבות לצרפת מיועדות לפגישות של אבי שחם עם ילדיו ו”קבלת טיפולים רפואיים הניתנים לריקי על ידי רופא מקומי זה שנים רבות, המטפל בבעיות הבריאותיות שמהן היא סובלת”.

וחברי הקבוצה? “מעת לעת, לנסיעותיהם של ריקי ואבי מתלווים גם חברי קבוצה אחרים ובני משפחותיהם למטרות חופשה ונופש. במהלך נסיעות משותפות אלו מימנו ריקי ואבי בעצמם את עלויות נסיעתם וחברי הקבוצה מעולם לא התבקשו להשתתף במימון זה”. גם מימון הנסיעה ליפן הוכחש:

“בשנת 2005 נסעו אבי וריקי וחברי קבוצה נוספים ליפן. הרקע לנסיעה היה זכיית קטלוג עבודות אמנות של אבי ושל אורי צייג, בעיצובו של דני גולדברג, בתחרות עיצוב בינלאומית שנערכה ביפן. לבקשתו של גולדברג הלוותה לו שפיגל סך של כב7,000 דולר למימון הוצאות הנסיעה. הלוואה זו הוחזרה לשפיגל במלואה זמן מה לאחר שובו של גולדברג מיפן”. אנשי הקבוצה, לטענת ההגנה, לא השתתפו במימון האחוזה.

שחם מכחישה את הטענה ששפיגל נתנה לה מתנות ושסכומי הענק הוצאו בכפייה. היא טוענת שעל חלקם חלה התיישנות, ושבכל מקרה היא החזירה לשפיגל את ההלוואות שקיבלה ממנה. “ריקי מעולם לא הפעילה לחץ כלשהו על מי מהמשתתפים בקבוצה, לרבות שפיגל, על מנת לשעבדם ולגרום להם להעביר אליה את רכושם”.

הנתבעים רואים את עצמם כמי שתמכו באייל שפיגל לאורך השנים, ואף הצילו אותה מידיה של האם המזניחה. “אייל מצדה החליטה שהיא מעדיפה לא להיות בקשר עם אמה, נוכח התנהגותה המחפירה של התובעת כלפיה, משך כל חייה, ואף הודיעה כך לפנינה, לא כחל ושרק”.

שחם אף הגישה תביעת נגד בגובה מיליון שקל על הוצאת דיבה בעקבות הטענות של שפיגל.

הבהרה

בכתבה זו, המופיעה במוסף “סופשבוע” של מעריב נזכרת, בין היתר, תביעה שהגישה גב’ פנינה שפיגל נגד ריקי שחם־רביצקי, אבי שחם ודליה שחם. בהמשך לפרסום זה מובהר, כי ביום 1 באפריל ‭,2009‬ פנתה גב’ שפיגל לבית המשפט המחוזי בתל־אביב בבקשה למנוע את פרסום הכתבה, ולבקשתה ניתן על־ידי השופט התורן רענן בן-יוסף בערבו של יום צו ארעי, האוסר על פרסום בקשר להליך המשפטי אשר מנהלת גב’ שפיגל נגד ריקי שחם ואחרים.

מעריב מצדו הגישה בקשה בהולה למתן רשות ערעור על החלטה זו. תוקפו של הצו הארעי הותנה בהפקדת התחייבות עצמית וערבות צד ג’ בסך של מיליון.  הואיל ולא עלה בידי גב’ שפיגל להמציא ערבות צד ג’ כאמור, צו המניעה הארעי לא נכנס לתוק־פו והתאפשר פרסומה של הכתבה המופיעה בעמ’ 18 במוסף “סופשבוע” ככתבה וכלשונה ונתייתר המשך ההליך המשפטי.

למען הסר כל ספק יובהר, כי גב’ שפיגל לא שיתפה פעולה בשום שלב עם העיתון בכל הנוגע להכנת ולפרסום הכתבה והתנגדה לפרסומה ולהצגת פרטים מזהים שלה ושל בתה במסגרת הכתבה וצר לנו אם וככל שהתקבל רושם אחר מן הכתבה.

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/55/ART1/874/910.html?hp=55&loc=29&tmp=159

 

הכתבה על מה שעשתה ריקי שחם לעו”ד אורי דניאל, כתבה של מיכל יעקב יצחקי 15/4/2016:

אורי דניאל:  “הם לא ירפו עד שיצליחו לחסל אותי”

לפני חודש פסק בית המשפט העליון שהתלונות שהגישו נגדו ארבע נשים על אונס היו תלונות שווא – וחייב אותן לפצותו בסכומי עתק • אבל ההפגנות מול ביתו של עו”ד אורי דניאל אינן פוסקות, והוא ממשיך להילחם

שש שנים שאורי דניאל חי בתוך חלום בלהות מתמשך, שבו נאלץ לצאת למלחמה על חייו, שמו הטוב וחפותו. המלחמה נגמרה, לכאורה, לפני חודש, כשבית המשפט העליון פסק שהתלונות שהגישו נגדו ארבע נשים על אונס היו תלונות שווא, ושלא נותר ספק שהמתלוננות פעלו מתוך כוונת זדון לפגוע בדניאל ולמתג אותו כ”אנס סדרתי”. אבל המלחמה שלו רק התחילה.

“מאז פסק הדין, אני ומשפחתי ממשיכים להיות מוטרדים על בסיס קבוע”, אומר אורי דניאל (52), ועיניו הבהירות זועקות מעייפות. “בלילה האחרון לא ישנתי. קבוצה של כעשרים אנשים, וביניהם חלק מהנשים שהתלוננו נגדי, עמדו ליד ביתי עם שלטים וצעקו עם מגפון שאני אנס סדרתי מסוכן.
 
“בוקר אחד התעוררנו, והשכנים התקשרו שלא נוציא את הבנות החוצה. הצצתי מהחלון וראיתי בלוני הליום ורודים תלויים על כל הרכבים בשכונה, ועליהם כתוב שאני אנס. הם מצמידים לחלון הרכב שלי פתקים שבהם הם קוראים לי פסיכופת, מחלקים פליירים שעליהם כתוב שיש לחסל אותי ומעלים פוסטים לרשתות החברתיות, שמשמיצים אותי ופוגעים בשמי הטוב.
 
“פניתי השבוע לשר לביטחון הפנים, למפכ”ל המשטרה וליועץ המשפטי לממשלה, בבקשה לנקיטת פעולות בהולות, שימנעו את ההתקפות הללו נגדי ונגד משפחתי. הרשויות צריכות להבין, שעד שהן לא יטפלו בקבוצה הזאת, שפועלת כארגון פשע שנמצא מעל החוק וממשיכה פעם אחר פעם להפר צווים ולעבור על החוק, ההטרדות לא ייפסקו, אלא יחריפו. עד שהם יצליחו לחסל אותי או שיהיו מאחורי סורג ובריח”.
 
עו”ד אורי דניאל, מומחה למשפט וליטיגציה מסחריים, ואשתו לימור (43), מחנכת בבית ספר, מתגוררים ברמת השרון עם בנותיהן, בנות 10 ו־8. את הפגישה שלנו הוא מבקש שנקיים במשרדו, “לא רוצה שהילדות ייחשפו ליותר ממה שכבר נחשפו”.
הוא לוקח נשימה עמוקה ומתחיל לגולל את סיפורו, שלרגעים נשמע כתקציר של סרט אימה.
 
“בשנת 1995 התחילו לי כאבים ביד ימין, שפגעו במוטוריקה העדינה שלי. חבר שמתאמן איתי בטאי צ’י המליץ לי על מטפלת בדיקור סיני בשם פנינה שפיגל. הייתי מטופל אצלה מספר חודשים, עד שיום אחד היא המליצה לי להיפגש עם המורה שלה.
 
“אני מתעסק באמנויות לחימה עוד מילדות ויודע להעריך מורים גדולים ומאסטרים. מבחינתי, להיפגש עם המאסטרית שלה היה כבוד עצום, אז ברור שהסכמתי. הייתי אז עורך דין צעיר מאוד, ולתדהמתי, ריקי שחם, המאסטרית, שלימים הבנתי שהיא ראש הקבוצה, הפקידה בידיי טיפול משפטי בתיק מדהים, שקשור לירושה שניתנה בעל פה. ראיתי את זה כמחמאה אדירה. לא הבנתי שזאת היתה מלכודת דבש, כדי לגרור אותי אל תוך הקבוצה. בשלב מאוחר יותר, הקבוצה הוגדרה ככת על ידי המרכז לנפגעי כתות.
 
“מהר מאוד הם התחילו להזמין אותי למפגשים שלהם. זה התנהל כמו חוג בית של אנשים אמידים ומשכילים, שבאים לדבר על פילוסופיה ועל ערכים כמו נתינה לזולת, נדיבות, ערבות הדדית וענייני רוח, שאני מאוד מתחבר אליהם. היינו נפגשים פעמיים בשבוע. ראש הקבוצה היתה מעלה נושא, והיינו דנים בו.
 
 
“אחת לשבוע, אחד מחברי הקבוצה, בתורו, היה מזמין לביתו את כל החברים ומבשל להם ארוחה מלאה. בישול הוא אהבה גדולה שלי, ופה יכולתי להפגין את כל הכישורים שלי. היה בזה משהו מאוד יפה”.
 
Yehoshua Yosef4
הבלונים שהוצמדו למכוניות ברחוב שבו מתגורר דניאל: “אורי דניאל אנס” // צילום: יהושע יוסף
 
דניאל הפך במהירות לחלק בלתי נפרד מהקבוצה, וגם לכותל המשפטי של חבריה. “כל חברי הקבוצה היו נרדפי הוצאה לפועל. כולם לקחו הלוואות וכספים שהם לא יכלו להחזיר, רק כדי לקנות לראש הקבוצה מתנות יקרות ערך. המתנות היו מגוונות, מכלי חרסינה יוקרתיים תוצרת גרמניה, שריקי שחם חשקה בהם, ועד תכשיטים יקרי ערך, יהלומים, בתים. אני אפילו קניתי לה פעם מכונית רובר, רק כי היא רמזה שהיא זקוקה לאחת כזו. המכונית עלתה לי 150 אלף שקלים, שקיבלתי אחרי מכירת דירה שהיתה לי”.
 
זה לא נראה לך מוזר?
“היום, כשאני כבר לא שם, זה באמת נשמע הזוי ובלתי נתפס. אבל זה רק מראה איזה כוח השפעה יש לריקי שחם על חברי הקבוצה. בזמנו הנושא הזה היה כל כך מובנה באישיות שלי, שזה לא עורר את חשדי.
 
“כל חודש, כל אחד מחברי הקבוצה היה מעניק לה מעטפה ובה בין 800 ל־8,000 שקלים, לאות הוקרה. זה אקט של נתינה והענקה של כבוד למורה. ראש הקבוצה היתה עבורנו מאסטר, שתרמה מזמנה ומחוכמתה לטובת הקבוצה, ואנחנו גמלנו לה בתשורה יפה ובמתנות, על מנת שתוכל להמשיך ולעסוק במהות, ולא בחומר.
 
“אל תשכחי שהמושג כת בכלל לא היה מדובר או גלוי על פני השטח. מעולם לא קראנו לזה כת, וזה בכלל לא היה נושא שהייתי מודע אליו”.
 
במשך שש שנים הוא נשאב יותר ויותר אל תוך הקבוצה. הוא היה שם תמיד כדי לסייע, ותרם לראש הקבוצה מאות אלפי שקלים, במצטבר. עד לאירוע מכונן אחד, שטילטל אותו.
 
“יום אחד, בשנת 2001, כשהתגוררתי בצהלה עם חברתי ט’, בא אלי הביתה אחד מחברי הקבוצה. הוא נראה לי אבוד וחסר אונים, משהו בו שידר מצוקה גדולה.
 
“שאלתי אותו אם הוא רוצה לאכול, והוא אמר שהוא מת מרעב. הכנתי לו ארוחה זריזה, והרגע שבו הוא אכל שבר לי את הלב. פתאום הבנתי שאין לו גרוש על התחת, והוא פשוט רעב ללחם. איך יכול להיות שאצל ריקי שחם יש ארוחות פאר, שמוגשות בכלי חרסינה יוקרתיים, ולו אין מה לאכול?
 
“המצפן שלי התחיל להשתולל. המחט זזה לכל הכיוונים, והבנתי שאני לא יכול עוד לעצום עיניים. החלטתי לעזוב את הקבוצה. ביקשתי מט’ להצטרף אלי, כדי שנתחיל חיים חדשים הרחק מריקי שחם, היא אמרה לי: ‘אם תסתובב ותלך אני אתאבל עליך, כי אתה אהבת חיי, אבל אני אשאר ולא אסתכל לאחור’.
 
“למרות זאת, הייתי נחוש בהחלטה לעזוב. הלכתי לפגישה עם ריקי שחם, ואמרתי לה ולבן זוגה שאני עוזב. ביקשתי שיקבלו את ההחלטה שלי כפשוטה ושיניחו לי לנפשי.
 
“זה מאוד נדיר שמישהו מעז לצאת מהקבוצה, אבל עשיתי את זה בטוב. המשכתי עוד לייצג אותם מספר חודשים בתיקים משפטיים, כך שהכל היה בסדר.
 
“קצת לפני שעזבתי, ריקי שחם ביקשה ממני הלוואה של 100 אלף דולר לצורך רכישת דירה. נתתי לה את הכסף, אבל התעקשתי שזאת תהיה הלוואה, וחתמנו על הסכם”.
 
בתחילת 2003, חודשים אחדים לאחר שעזב, פגש אורי במסיבה את לימור. “כשהיחסים בינינו התהדקו, סיפרתי לה על השנים שלי בקבוצה. סיפרתי לה שאלו אנשים ששומרים בקנאות פנאטית על ריקי שחם ועל חברי הקבוצה, ושהם יעשו הכל כדי לפגוע במי שיערער את מעמדם”.
 
ביוני 2005 נישאו דניאל ולימור. דניאל פנה אל ריקי שחם וביקש ממנה להחזיר לו את 100 אלף הדולר שהלווה לה, בטענה שהוא זקוק לכסף לרכישת דירה. “לימור הציעה לי לוותר, כי אמרה שהם יכולים להתנכל לנו. אמרתי לה שלא תדאג, שלא יהיה להם אומץ להתנכל לי ושאני לא מתכוון לוותר על הכסף.
 
“בהתחלה הם שלחו את ד’, גיסתה של ריקי שחם, אחותו של אבי שחם, כדי שתבדוק אם אני עשוי להתקפל ולוותר. ברגע שהבהרתי לה שלא, בן הזוג של ריקי שחם ביקש להיפגש איתי, וניסה להוציא ממני הודאה שזאת לא היתה הלוואה אלא מענק.
 
“הסברתי להם שאני לא מתכוון לוותר, ואם צריך, אלך עם זה עד בית המשפט. מההיכרות שלהם איתי היה ברור להם שזה מה שאעשה, ובאוקטובר 2005 הם החזירו לי את הכסף. אני יודע שהאקט הזה שלי טילטל אותם, והפכתי להיות שיחת היום במפגשי הקבוצה. אבל מבחינתי, הכל היה מאחוריי.
 
“במשך שנתיים היה שקט מוחלט. ואז, בשנת 2008, הופיעה פתאום במשרדי פנינה שפיגל, וסיפרה שחברי הקבוצה מסיתים נגדה את בתה. היא ביקשה ממני לייצג אותה, והסכמתי.
 
“מתוך ידיעה שריקי שחם אוהבת כסף, ושרק שם אצליח לפגוע בה, הוצאתי מכתב התראה רשמי על כך שהיא הוציאה מפנינה במירמה כספים בסך 3 מיליון שקלים. פנינה אמרה לי שבפועל, במשך 14 שנים, היא הוציאה ממנה סכומים גבוהים בהרבה”.
 
Yehoshua Yosef2
פתקים ופליירים שהמתלוננות וחבריהן לקבוצה פיזרו באזור מגוריו. “לא רוצה שהילדות ייחשפו ליותר ממה שכבר נחשפו”
 
 
“ההחלטה שלי לייצג את אחת מחברות הקבוצה לשעבר כנגד ריקי שחם היתה החלטה גורלית. מבחינת חברי הקבוצה, זו היתה הכרזת מלחמה של ממש.
 
“ריקי שחם מאוד אהבה להקליט את כל המפגשים שלנו, ואחת לכמה זמן היו מתמללים אותם ואוגדים לחוברת, שמכילה את כל מגוון הנושאים שעליהם דיברנו. גם אני ושניים מחברי הקבוצה ביצענו הקלטות והחזקנו בהן. ניתן היה לשמוע שם איך הם משדלים את חברי הקבוצה להוציא כספים.
 
“ריקי שחם ידעה שברגע שאשמיע את ההקלטות בבית משפט, והשופטים יבינו שמדובר בקבוצה עם מאפיינים של כת, הם יפסידו בתביעה שפנינה התכוונה להגיש. הם ניסו לטעון שמדובר בחסיון עו”ד־לקוח, ושאסור לי להשמיע את ההקלטות.
 
“לאחר ששלחתי את מכתב ההתראה בשם פנינה שפיגל, בתה אייל שפיגל באה למשרד שלי, עוררה מהומה ואיימה עלי. לא הייתי מוטרד במיוחד, אבל הסברתי לפנינה שאולי עדיף שתשכור עורך דין אחר, שלא מכיר את הקבוצה ואנשיה, ואז לא יהיה להם אינטרס לייצר סכסוך משני, שעלול לפגוע בסיכויים שלה לנצח בתביעה”.
 
חודשיים לאחר שהחל לייצג את פנינה התפטר דניאל מייצוגה, והיא שכרה עורך דין אחר. למרות זאת, בשנת 2009 הגיש עו”ד ארז שניאורסון, שייצג את ראש הקבוצה ריקי שחם מול פנינה, תביעה אזרחית ובקשה לצו מניעה נגד דניאל לבית משפט השלום בתל אביב, כדי לאסור עליו לעשות כל שימוש בהקלטות ממפגשי הקבוצה, בטענת חיסיון.
 
ארז שניאורסון בחוף נודיסטים במרטיניק
ארז שניאורסון בחוף נודיסטים במרטיניק
 
“התביעה האזרחית היתה מופרכת לחלוטין, ונועדה רק להשחיר אותי. שניאורסון טען שכאשר ריקי שחם ובעלה החזירו לי את 100 אלף הדולר, התחייבתי שלעולם לא אייצג מישהו נגדם. הסברתי לו שהפסקתי את הייצוג של פנינה חודש לפני הגשת התביעה, ושההקלטות ממפגשי הקבוצה לא נמצאות בידי מכוח יחסי עו”ד־לקוח. הוא ישב במשרד שלי ואמר לי שמבחינתו, אני עדיין מייצג אותה. בסוף השיחה הוא אמר לי: ‘אם תוריד את פנינה מהתביעה נגד ראשי הקבוצה, יהיה לך שקט’.
 
“ריקי שחם שראתה בהתנהלות שלי פגיעה בחברי הקבוצה, שכרה את שירותיו של דניאל ויג, שוטר לשעבר ובעל גיליון הרשעות עשיר. ב־1996 נגזר עליו מאסר של חמש שנים וחצי לאחר שהורשע בעבירות של מירמה, זיוף ראיות וסחיטת שופטים. ב־2007, נגזרו עליו עשרה חודשי מאסר בפועל לאחר שהורשע בקבלת דבר בתחבולה ובעיסוק כחוקר ללא רישיון.
 
“ויג בא לבקר במשרדי בשליחותה של ריקי שחם, בטענה שהוא רוצה לבחון להיות מיוצג שלי. הוא הקליט את השיחה שהתנהלה בינינו במשרד, ואחר כך בישל מהדברים שאמרתי משפטים חדשים, שבהם אני כביכול מודה שההקלטות הן בתחום החיסיון בין עו”ד ללקוח.
“רק בשלב הזה התחלתי להבין כמה רחוק הם מוכנים ללכת. ישבתי בבית המשפט ושמעתי את עצמי, אבל זה לא אני.
“גייסתי את מיטב האנשים והשקעתי הרבה מאוד כסף כדי להוכיח שהקלטות זויפו. בהמשך גם מומחה מטעם בית המשפט קבע שהקלטות זויפו. זה מסוג הדברים שעד עכשיו ראיתי רק בסרטי ריגול”.
 
בתחילתו של משפט הקלטות המזויפות הוציא דניאל צו עיקול על ביתה של ריקי שחם בצהלה וצו איסור יציאה מהארץ. רגע לפני שהצו הגיע ליעדו נמלטו ר”ש ובן זוגה מהארץ לצרפת. הם שוהים שם עד היום.
 
“ההבנה של ריקי שחם שהיא עומדת להפסיד במשפט דירבנה אותה לעלות שלב בתוכנית לפגוע בי”, אומר דניאל. “בדצמבר 2009 היא שלחה את ר’ לתחנת המשטרה של מרחב ירקון, כדי להגיש נגדי תלונה על מעשה מגונה לכאורה של התערטלות בפניה, שהתרחש בשנת 2000. בעימות בינינו במשטרה היא איימה עלי שיגיעו תלונות נוספות, והן אכן הגיעו.
 
“התלונה של ריקי שחם לא הובילה לשום דבר. בעימות מולי נמצאו סתירות רבות בעדותה, היא חזרה כל פעם למשטרה ושינתה את גרסתה, והבנתי שהתלונה כנראה תיסגר.
 
“ואז נשלחו מיכל קרני וטל ראשוני, שתי חברות נוספות בקבוצה, להגיש נגדי תלונה על אונס, הפעם במשטרת גלילות. טל ראשוני היתה בעבר חברה שלי, והיא נשברה כבר בהתחלת החקירה לאחר שנחקרתי לגבי תלונתה והיא נדרשה לעימות מולי. היא חזרה בה מתלונת האונס. אחר כך היא עזבה את הקבוצה. העימות שלי עם מיכל קרני  חשף סתירות רבות בעדות שלה.
 
“במקביל, ריקי שחם  הגישה בתחילת מאי 2010 תביעה אזרחית, שבה ביקשה שלושה צווים זמניים שבאורח פלא תאמו את הצווים שאני הוצאתי חודשיים לפני כן לריקי שחם.
 
הצו הראשון היה עיכוב יציאה מהארץ, השני – עיקול מכונית, והשלישי – עיקול דירה. בעוד שהבקשות שלי נגד ריקי שחם התקבלו במלואן, הבקשות שלה נגדי נדחו כולן. הקצינה שחקרה את מ’ וט’ הבינה שמדובר בתלונות שווא, ועידכנה את הפרקליטות. היא למדה גם את סיפור התלונה של ר’, והבינה שיש פה ניסיון מתוזמן ומתואם מראש להכפיש אותי ולהאשים אותי באונס שלא היה”.
 
איך הרגשת כשפתאום מצאת את עצמך נחקר על אונס של שלוש נשים?
“בבוקר שריקי הגישה את התלונה נגדי, חוקרת המשטרה ביצעה שיחה בשמה והאשימה אותי בהטרדה מינית. הייתי בהלם. סיפרתי ללימור, והיא התחילה לבכות ואמרה: ‘ידעתי שריקי שחם לא תניח לנו’. באותו רגע ניגשתי למשטרה כדי להגיש נגד ר’ תלונה על הוצאת דיבה.
 
“למחרת זימנו אותי לחקירה. לקחו ממני טביעות אצבע כמו אחרון הפושעים, צילמו אותי, הייתי בהלם מוחלט. השיא היה כשלימור נדרשה לבוא לחתום על ערבות להתחייבות להמשך חקירה.
 
“בנובמבר 2010 קיבלתי מכתב מפרקליטות מחוז תל אביב, ובו הודעה ששלוש התלונות נגדי נגנזו מחוסר ראיות. בנובמבר האחרון קיבלתי מכתב נוסף מהפרקליטות, שבו מודיעים לי כי התלונות נגנזו מחוסר אשמה”.
 
ראש הקבוצה, ריקי שחם הבינה שניסיונותיה לפגוע בדניאל נבלמו. היא פנתה לפרסומאי מוטי מורל. מעדותו של מורל בבית המשפט המחוזי עולה כי ריקי שחם, בן זוגה ואדם נוסף שפעל מטעמה הזמינו ממורל קמפיין השחרה של דניאל ומהלכים לפריצת צו איסור הפרסום שבית המשפט הוציא נגד תלונות השקר. מורל הכין תוכנית שאותה כינה בשם הקוד “תוכנית הנאנסות”.
 
בעדותו בבית המשפט סיפר מורל: “ריקי שחם תיארה את אורי דניאל כשטן, מישהו שעשה לה הרבה רע, וביקשה שאני אעזור להפסיק את המלחמה הזאת בין דניאל לבינה ולשאר חברי הקבוצה”. לשאלה מה היתה מטרת תוכנית הנאנסות, אמר מורל: “להוציא לאור את ההאשמות נגד אורי דניאל, תוך לקיחה בחשבון שיש צו איסור פרסום. לנסות להסיר את צו איסור הפרסום, אם על ידי פנייה לבית משפט או בכל דרך שעורכת הדין תמליץ עליה”. עורכת הדין שייעצה למורל היתה רוני אלוני סדובניק.
 
ב־17 בינואר 2011 התגבשה התוכנית לנייר עמדה, שבו הוגדרה המטרה הסופית: חיסולו של עו”ד אורי דניאל עד למצב שהוא נעלם ומפסיק להטריד. בנייר מפורטות שלב אחר שלב הדרכים להשגת המטרה: “מפסיד במשפט, מפסיד בחיים, בורח, נעלם, מפסיק להטריד”.
התוכנית חשפה רעיון להגשת תלונה רביעית, שהיתה אמורה להיות מוגשת מצד ד’, חברת קבוצה נוספת, שאותה היתה אמורה לייצג עו”ד אלוני סדובניק. במקביל, בדומה לר’, יגישו גם ד’ ומ’ תביעה אזרחית בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
 
דניאל לא ידע על “תוכנית הנאנסות”, אך למרבה המזל, קיבל עזרה ממקור בלתי צפוי.
 
“יום אחד קיבלתי פנייה מגברת בשם עדי רומם, שהעבירה לי מסרים באמצעות צד שלישי. היא סיפרה שהיתה בת זוגו של מוטי מורל, ועד לאחרונה ניהלה את משרדו. היא התוודתה שהיא יודעת שמאשימים אותי בהאשמות שווא, ושיש לה מסמכים שמגבים את דבריה.
“בהתחלה היא לא ביקשה ממני כלום, רק שאבטיח לה ייצוג משפטי אם מורל ינקוט נגדה צעדים. היא הדגישה בפניי עד כמה היא מפחדת ממנו, והסכמתי. אבל בטיוטת ההסכם האחרון בינינו היא החליטה לבקש ממני גם כסף תמורת המסמכים, אז פניתי למפלג הונאה. סיפרתי להם איך תפרו לי תיק, והודעתי להם שלעדי רומם יש חומרים שמעידים על כך”.
 
רומם הוזמנה לחקירה. בבדיקת המחשב האישי שלה נחשפה “תוכנית הנאנסות” במלואה. בעקבות הגילוי, נחקר מורל תחת אזהרה, וחיפוש שבוצע במשרדו אכן גילה את כל המסמכים שנוצרו נגד דניאל ב”תוכנית הנאנסות”.
 
“קיבלתי את כל האישורים לכך שהתלונות נגדי היו שקריות ושהן הומצאו נגדי ונרקמו על ידי ריקי שחם כדי להפליל אותי. ביקשתי מבית משפט השלום בהרצליה, שם הוגשה התביעה הראשונה של ריקי שחם, ומבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם הוגשו התביעות של מיכל קרני ושל ד’, לאחד את שלוש התביעות לתביעה אחת, אצל השופטת דליה גנות בבית המשפט המחוזי בתל אביב”.
 
בנובמבר 2011 הגיש דניאל תביעה נגדית נגד ארבע המתלוננות ונגד ריקי שחם ששלחה אותן, על הוצאת לשון הרע. בתביעה כלל דניאל גם את התלונה השקרית של ט’.
 
בספטמבר 2014 קבע בית המשפט באופן חד־משמעי שמדובר בעלילת שווא שקרית, שיזמה ריקי שחם. השופטת גנות כתבת בפסק הדין כי “בנוסף לעובדות שהוכחו, לא יכול עוד להיות ספק בדבר קיומה של יד מכוונת, שהורתה על הגשת התלונות. נראה כי יד מכוונת זאת היא ר”ש, שבחרה שלא להתייצב בבית המשפט ונמנעה מלהתעמת עם טענותיו של אורי דניאל נגדה.
 
“לנוכח הסבל הרב שהסבה ריקי שחם לאורי דניאל באמצעות התובעות, אין עוד ספק לחייבה בתשלום פיצויים לאורי דניאל”.
 
כעבור חודשיים עירערו המתלוננות לבית המשפט העליון. בחודש שעבר, לאחר בדיקה מחודשת של כל הראיות, פירסמו שלושת שופטי העליון פסק דין חסר תקדים, שקבע כי מדובר בתלונות שווא ובהאשמות חסרות שחר. פסק הדין חייב את המתלוננות ואת ראש הקבוצה, ריקי שחם, לשלם לדניאל פיצויים של כ־800 אלף שקל. נקבע כי כל מתלוננת תפצה את דניאל בסכום של 100 אלף שקל בתוספת הוצאות, וכי ריקי שחם תפצה את דניאל ב־200 אלף שקל בתוספת הוצאות.
 
“מדובר בקבוצה סגורה בעלת מאפיינים היררכיים, שבראשה עמדה ועומדת ריקי שחם, כתב ראש הרכב השופטים, יצחק עמית. “בית משפט קמא הדגיש כי חברי הקבוצה סוגדים לריקי שחם , והשפעתה עליהם היא מכרעת. אף אני השתכנעתי שלר’ היתה השפעה מכרעת על חברי הקבוצה שבראשה עמדה ריקי שחם , והם מילאו את רצונותיה ללא פקפוק, כמעט בלי יוצא מן הכלל”.
 
יחד עם זאת, למרות קביעתו זו, ולמרות שבהליך אחר ניתן פסק דין הקובע כי לקבוצה מאפיינים כיתתיים, בית המשפט נמנע מלקבוע שמדובר בכת.
עוד קבע השופט עמית כי “קיים קשר ישיר בין הסכסוך המשפטי של ריקי שחם ובן זוגה עם עו”ד אורי דניאל לבין הגשת התלונות במשטרה והמשך הפעילות הקבוצתית נגדו. ריקי שחם הוגדרה על ידי מוטי מורל כ’לקוח’ של ה’מוצר’, שבמסגרתו יוכפש אורי דניאל, ולשם כך נערכה ‘תוכנית הנאנסות’. מורל העיד כי בשיחותיו עם ריקי שחם היא תיארה את אורי דניאל כשטן, מישהו שעשה לה הרבה רע, וביקשה שיעזור לה להפסיק את המלחמה הזאת בין אורי דניאל לשאר חברי הקבוצה”.
 
בעמדת המיעוט כתבה השופטת דפנה ברק ארז: “לא הוכח אם אונס אכן התרחש, אך גם לא הוכח שלא היו דברים מעולם. בנסיבות הללו קיים בענייננו שוויון ראייתי. העובדה שהמתלוננות לא הוכיחו כי המעשים הנטענים אכן בוצעו, לפחות במאזן ההסתברויות האזרחי, משמעה כי במקרה שלפנינו לא עומדת למתלוננות שהשתתפו בהפגנות, קרי ד’ ו מ’, הגנה לפי דיני לשון הרע דהיום”.
 
“למרות שבית המשפט קבע כי מדובר בתלונות כוזבות, המתלוננות ממשיכות לטעון נגדי טענות שקריות שאנסתי אותן”, אומר דניאל. “לשם כך הן משתמשות בדברים שכתבה השופטת ברק ארז, אבל עושות זאת על ידי ציטוט של חלקי משפטים, שמסלפים את האמת.
“מה שהשופטת ברק ארז הסבירה הוא שהיא לא ניהלה הליך פלילי כדי לקבוע אם היה אונס או לא, ושהמתלוננות לא הצליחו להוכיח את זה בהליך האזרחי. בנוסף היא קבעה שאין להן הגנה מפני לשון הרע – כלומר, הן שיקרו והעלילו עלי עלילת שווא. לכן גם דעת המיעוט התיישרה עם דעת הרוב בכך שתלונות השקר הוציאו את דיבתי רעה”.
 
מוטי מורל ועו”ד רוני אלוני סדובניק טוענים שפעלו בתום לב.
 
“מוטי מורל ידע שהעבודה לא הוזמנה על ידי המתלוננות, ונדמה לי שכבר בשלב הזה היה צריך להידלק לו אורגן של אורות אדומים. ‘תוכנית הנאנסות’ שהוא הכין נעשתה עבור מזמיני העבודה, שהם ראש הקבוצה ובן זוגה. הם אלה שהמסמך ממוען אליהם והם אלה ששילמו את שכרו.
 
“גם לגבי עו”ד אלוני סדובניק הדברים שנאמרו בפסק הדין נוקבים ואינם משתמעים לשתי פנים. השופט עמית כתב: ‘יובהר כי פנייתה של עו”ד רוני אלוני סדובניק (ללשכת עורכי הדין, שבה ביקשה את השעייתו של אורי דניאל עד שיסתיים הבירור המשטרתי והאזרחי; מ”י), ובפרט באופן שבו נעשתה, אינה יכולה לחסות תחת הגנת תום הלב. המכתב נשלח כחצי שנה לאחר ההחלטה לגנוז את תיק החקירה בתלונתן של ר’, מ’ וט’, ולהחלטה זו אין זכר במכתב. תלונתה של ד’ טרם הוגשה באותו מועד, ותביעותיהן האזרחיות של מ’ וד’ הוגשו רק כחמישה חודשים לאחר אותה פנייה ללשכת עורכי הדין.
 
“זוהי הראיה הבולטת ביותר לכך שעל פי כל אמת מידה, המכתב לא נוסח בתום לב, לא מבחינה אובייקטיבית ולא סובייקטיבית. המכתב לא נועד לבירור ענייני של תלונה, אלא ככלי לפגוע בשמו ובמעמדו של אורי, ללא ביסוס עובדתי ואף בכוונת זדון”.
 
“אורי דניאל לא יכול היה לבקש פסק דין יותר טוב מזה”
 
“אני לא מבין איך אחרי אמירות כאלו נחרצות של בית המשפט העליון, עדיין יש למתלוננות התעוזה להתראיין בתקשורת ולהוציא את עצמן מתוך הפרשה הזדונית הזאת שתוכננה נגדי. אבל כל המעורבים ייתנו על כך את הדין.
 
“מתוך היכרות עמוקה ורבת שנים עם הנפשות הפועלות, אני יודע שעד שראש הכת ונתיניה לא יישבו מאחורי סורג ובריח, זה לא ייגמר. תלונות השווא על האונס היו רק מסך עשן, שנועד להסיט את תשומת הלב מפעילותה האמיתית של הכת, שבמשך שנים מנצלת את חבריה וסוחטת את כל כספם. אין לי ספק שכבר ברגעים אלו נרקמת תוכנית חדשה, שמנסה להשיג את המטרה שהם סימנו לעצמם”.
 
Yehoshua Yosef3
הפגנה נגד דניאל. “פניתי השבוע לרשויות בבקשה לנקיטת פעולות בהולות, שימנעו את ההתקפות הללו נגדי ונגד משפחתי” // צילום: יהושע יוסף
 
אשתו לימור נמצאת לידו ותומכת בו לאורך כל הדרך. “כשאדם מתמודד עם קושי כזה, שנראה שאין לו סוף ואין לו מוצא, יש שתי אפשרויות: להישבר ולהתמוטט – או לאסוף כוחות, להתמודד ולהילחם. ברור במה אנחנו בחרנו.
 
“אנחנו זוכים להרבה תמיכה מחברים, שכנים, ובכלל מהציבור, אבל העניין עם הכת עדיין לא הסתיים. הם עדיין ממשיכים לאיים עלינו ולהטריד אותנו על בסיס יומיומי. חברים בכת ניסו להכפיש אותי. הם פנו לבני המשפחה שלי ולפסיכולוגית שלי וטענו שאורי הוא אדם מסוכן, ושהוא שבר לי את הידיים והרגליים כשהייתי בהריון.
 
“כמובן שזה סיפור שקרי לחלוטין, אבל הוא בהחלט משקף את מה שקורה למי שמנסה להפריע לראש הכת. תמיד מדובר בסוג של חוג בית או קבוצת למידה תמימה, שמציעה עזרה ורעיונות לחיים טובים יותר. בשנים הראשונות ראשי הכת בונים את הקשרים החברתיים, יוצרים אמון, דואגים שבקבוצה יהיו אנשים ברמה סוציו־אקונומית גבוהה – רצוי אנשי רוח, מרצים באקדמיה, אנשי הייטק וכו’.
“מספיק שיש שניים־שלושה כאלה, וזה כבר יוצר תחושת ביטחון למצטרפים החדשים. כך גורמים לאנשים להרגיש בטוח ולחשוף את הקשיים שלהם.
 
“ככה למדה ראש הכת את נקודות החולשה של חברי הקבוצה. לאורך השנים היא אספה את המידע, שבעזרתו תוכל להפעיל לחץ ולהתחיל לממש את המטרה האמיתית שלשמה הוקמה הקבוצה: לשרת את הצרכים האישיים שלה. כשהיו בידי ראש הכת ובן זוגה מספיק נתונים על חברי הקבוצה, הם התחילו בסחיטת הכספים, ניצול המרות, השלטת טרור והפחדה בדרכים סמויות וגלויות.
“רק אנשים מאוד חזקים מסוגלים בשלב הזה לקום ולברוח. אורי עשה את זה, ואני גאה בו. הוא גם היה מוכן לעזור לאחרים, וברור לי שבאותו הרגע, הוא סומן כאויב של ראש הכת”.
 
 
פניתם למשטרה?
“הגשנו אינספור תלונות בעניין ההטרדות והאיומים, ואני כולי תקווה שהעניין יטופל, כי האיומים וההתקפות הללו מסוכנים. ראש הכת לא רואה אנשים, אלא קורבנות פוטנציאליים. הגזל, ההתעללות והניצול הם הטעם לחייה. אלה מקורות הפרנסה שלה, על חשבון מאמיניה העיוורים. יש בה סאדיזם מוחלט לזולת, גם כלפי חברי הקבוצה, שבהם היא רודה ושאותם היא מוכנה להפקיר, להשאיר אותם לשאת באחריות למעשים הנפשעים והזדוניים שהיא שלחה אותם לבצע נגדנו.
 
“לא אכפת לה שהם יישבו בכלא, כי היא ממילא תמשיך בחייה כרגיל. היא יודעת לנהל את עצמה בצורה מתוחכמת כדי להסוות את מטרותיה. התוכנית שלה לגזול כספים ולברוח לחו”ל מבלי שרשויות החוק ישימו לב לכך כמעט הצליחה, אבל אני בטוחה שבכוחות משותפים, יבוא הסוף למעשיה הנפשעים.
 
“בשנת 2010, אחרי חשיפת הכת של גואל רצון, הוקם צוות של משרד הרווחה כדי לבחון את נושא הכתות בישראל. אחת ממסקנות הצוות היתה שחייבים לחוקק חוק נגד כתות בארץ, אחרת מדינת ישראל תהווה חממה לתופעות כאלה. הדו”ח הוגש לכנסת, אבל לצערי, נראה ששום דבר לא השתנה מאז.
 
“כולי תקווה שהמקרה שלנו יהווה תמרור אזהרה רציני, ויוביל לחקיקה מסודרת בטיפול באנשים שמפעילים כתות ובאלה שנפגעים מהם”.

תגובות: “בסיום החקירה יועבר החומר לעיון הפרקליטות”

עו”ד ברק כהן, המייצג כמה מהמתלוננות, מסר: “זכותו של קורבן למעשה עבירה בכלל, ושל קורבנות עבירות מין במיוחד, לנהל מאבק אזרחי נגד הגורם שפגע בהן ונגד מערכת המשפט היא זכות יסוד. אדרבא, עמידת הקורבן מול הפוגען ראויה להערכה. אכן, גם לבית המשפט מותר לשגות ולאמץ את גרסת הגורם הפוגעני, אך משגיאת בית המשפט בוודאי לא נובעת השתקת הקורבן או השתקת גורמים בחברה האזרחית התומכים בקורבנות. “בית משפט השלום אכן נתן צו נגד הקורבנות, והוא מקוים. המאבק האזרחי מצד הקורבנות ותומכיהן שואף להביא את העובדות המדויקות לגבי חוויית האונס שעברו, והכל במסגרת החוק. מאבק שכאמור יימשך”.
 
שימו לב שמדובר בעו”ד מסכן עם חובות מפה ועד הודעה חדשה שלא היה לו מה לאכול עד שריקי שחם החליטה להציל אותו מרעב ולזרוק לו כמה ג’ובות.
 
ברק כהן נשאר בלי גרוש ולכן לקח כסף מריקי שחם לייצג מתלוננות שווא נגד אורי דניאל
ברק כהן נשאר בלי גרוש ולכן לקח כסף מריקי שחם לייצג מתלוננות שווא נגד אורי דניאל
 
מהמשטרה נמסר: “משטרת ישראל פועלת על פי חוק ועל פי צו שניתן בנושא על ידי בית המשפט, שאישר צו הגנה המונע ממספר פעילות להביע את מחאתן בקרבת הפונה. בכל מקרה של הפרת צו, המשטרה מגיע למקום, מפסיקה את המטרד ומעכבת לחקירה את המועורבים. בנושא הנדון אף נפתחו מספר תיקים, המפוקחים ומרוכזים על ידי הגורמים הרלוונטיים במרחב. “מפקד המרחב נפגש עם הפונה ועוקב מקרוב אחר אכיפת הצו על ידי המשטרה והפעילות הנדרשת בנושא. בסיום החקירה יועבר החומר לעיון הפרקליטות לצורך עיון והחלטה על המשך ההליך הפלילי”
 
מוטי מורל (ז”ל, נדרס ע”י טוסטוס) מסר: “לא ביצענו שום עבודה לטובת הבנות או נגד אורי דניאל וממילא גם לא גבינו כסף. אצטט כאן את דבריה של אחת הבנות לרינה מצליח, ששודרו בערוץ 2: ‘נפגשנו עם מוטי מורל פעם אחת. חשבנו שייתן לנו עצה. האמת שהוא לא נתן לנו שום עצה. אי אפשר היה לעשות שום דבר בגלל צו איסור הפרסום. כך שהפגישה היתה לא רלבנטית, וכמו שבאנו כך יצאנו ממנו’. דבריה מדברים בעד עצמם. לאחר מכן לא היה לנו שום קשר איתן או עם מי מטעמן.
 
“במקרים של נפגעות עבירה מדובר בדרך כלל במילה מול מילה, שכן המעשים הנטענים נעשו בחדרי חדרים, ללא עדים. הבנות עברו בדיקת פוליגרף ונמצאו דוברות אמת.
 
“השופטת דפנה ברק ארז כתבה בפסק הדין: ‘אורי דניאל לא הרים את הנטל הנדרש להוכחת חזקות חוסר תום הלב. אם כן, בסופו של דבר, אני סבורה כי איננו יכולים לקבוע ברמה מספיקה של ודאות שאונס לא התקיים”.
 
עו”ד רוני אלוני סדובניק מסרה: “חוק זכויות נפגעי עבירה קובע מפורשות כי לכל מתלוננת בעבירות מין זכות לליווי, החל מרגע הגשת התלונה במשטרה ולכל אורך ההליכים הפליליים בפרקליטות ובבית המשפט. טענותיו של עו”ד דניאל חסרות בסיס, במיוחד לאור דעת הרוב בפסק דינו של בית המשפט העליון הנכבד, הקובעת מפורשות כי עו”ד אלוני סדובניק פעלה מתוך אמון מלא בלקוחותיה.
 
כך נפסק בדעת הרוב, ע”י כבוד השופט עמית: ‘כפי שציין בית המשפט המחוזי, עו”ד אלוני סדובניק איננה צד להליך וניתן להניח כי היא לא ידעה לאמת או לשלול את אמיתות התלונות’. דעת המיעוט, מפי כבוד השופטת העליונה דפנה ברק ארז, קובעת במפורש שלא ניתן לקבוע כי המתלוננות לא נאנסו ואי אפשר לקבוע כי הן משקרות.
 
רוני אלוני סדובניק התלוננה שברק לייזר הדליף את התיקים שלה
רוני אלוני סדובניק התלוננה שברק לייזר הדליף את התיקים שלה
 
“בעת פניית המתלוננות באמצעות עו”ד אלוני סדובניק ללשכת עורכי הדין בבקשה להשעות את עו”ד דניאל מתפקיד דיין בבית הדין, היו תלויים ועומדים כנגדו בפרקליטות המדינה שני עררים פעילים בעניין מקרי האונס, ערר אחד שהוגש על ידי עורכת הדין של מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית, וערר פלילי נוסף שהגיש עו”ד דן גרובס בשם מתלוננת נוספת. מידע זה לא היה מונח בפני שופטי העליון.
 
אורי דניאל היה צריך לחשוף במסגרת הקמפיין שלו כי הגיש לפני שלוש שנים תלונה במשטרה כנגד משרדו של יועץ התקשורת מר מוטי מורל, באותן האשמות בדיוק. משטרת ישראל ערכה חקירה מאוד יסודית וממושכת ופרקליטות המדינה סגרה את תלונתו של מר דניאל מחוסר אשמה, מאחר שלא נמצא בדל לתשתית ראייתית להאשמותיו.
 
“עו”ד רוני אלוני סדובניק עושה ימים כלילות למען נשים קורבנות אונס, ילדים נפגעי פדופיליה וקורבנות עבירות מין, ולעולם אינה מייצגת נאשמים בעבירות אלימות ומין. משרדנו ימשיך לייצג נפגעי עבירה ללא מורא ופחד, וזרם הפניות אלינו רק הולך ומתגבר. יצוין כי עו”ד אורי דניאל הצהיר כי היה חבר בכיר בקבוצה כעשר שנים ושימש עורך דין של רבים מחבריה, והפוסל – במומו פוסל”.
 
 
ראו כאן חומרים מרטיטים:

פסק דין ביהמ”ש העליון ע”א 7426/14, ע”א 7474/14, ע”א 8119/14 נדחה ערעור הנשים – שופטים יצחק עמית אורי שהם ודפנה ברק ארז פלונית נגד עו”ד אורי דניאל, קובץ pdf

פסק דין – שופטת דליה גנות מיום 14/9/2014 ת”א 4057-05-10 קמחי אונטר ואח’ נ’ אורי דניאל ואח’, ת”א 10090-10-11 ריקי שחם בלום נ’ אורי דניאל, ת”א 10077-10-11 קרני – תובעות: רונה קמחי אונטר ואח’ נגד אורי דניאל. תובע שכנגד: אורי דניאל נגד ריקי (רבקה) שחם רביצקי ואח’, קובץ pdf

החלטה שופטת טל לוי מיום 27/3/2016 בתיק ה”ט 39396-03-16 עו”ד אורי דניאל נגד דליה בלום שחם, עופר בלום, גיא דובר, ורדה שמואלי, ענת גלעדי, דורון אונטר, מיטל סופי לאבל, קובץ pdf

וזה מה שקרה לעו”ד איה לביא שגנבה 4.2 מיליון ש”ח והאשימה את אורי דניאל שסחט אותה…..  – כתבה בגלובס של מתן ברניר 4/7/2019:

 

3 שנות מאסר לעורכת הדין איה לביא שגנבה 4.2 מיליונים מחשבונות הנאמנות של לקוחותיה

עו”ד איה לביא הודתה במסגרת הסדר טיעון כי משכה לכיסה הפרטי 4.2 מיליון שקל מהכספים שהופקדו בחשבונות נאמנות של לקוחותיה • בנוסף ל-2.2 מיליון שקל שכבר הפקידה לטובת פיצוי קורבנותיה, נקבע בפסק הדין כי לביא תעביר כמיליון שקל נוספים למתלוננים • השופט גורפינקל דחה את טענתה כי ביצעה את מעשיה מכיוון שנסחטה ע”י אורי דניאל

 
איה לביא עורכת דין שמעלה בכספים לממן את התביעות של כת האורגיות ריקי שחם
איה לביא עורכת דין שמעלה בכספים לממן את התביעות של כת האורגיות ריקי שחם

בית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר היום (ה’) עונש של 3 שנות מאסר בפועל על עו”ד איה לביא (52), שניהלה משרד עורכי דין ברמת-גן והודתה במסגרת הסדר טיעון כי משכה לכיסה הפרטי 4.2 מיליון שקל מ-7 חשבונות נאמנות שניהלה עבור לקוחותיה. בנוסף, השופט צבי גורפינקל חייב את לביא לפצות את המתלוננים נגדה במיליון שקל, וזאת בנוסף ל-2.2 מיליון שקל שכבר הפקידה בעבר לצורך פיצוי קורבנותיה.

בגזר הדין תואר האופן בו פעלה לביא בשבעת המקרים שהופיעו בכתב האישום ושבפרטיהם הודתה. בכל המקרים הייתה לביא מי שמונתה לשמש כנאמנת להחזיק סכומים שנעו בין מאות אלפי למיליוני שקלים, במסגרת עסקאות למכירת נכסי מקרקעין אותן ליוותה מתוקף תפקידה כעורכת דין של המוכרים.

כך, למשל, באחד המקרים החזיקה לביא בנאמנות סכום של 430 אלף שקל שיועד להבטיח תשלומי מס שבח של המוכרים, אך לביא משכה מחשבון הנאמנות סכומי כסף שונים, ללא ידיעת לקוחותיה המוכרים, עד לריקון החשבון כולו. כשפנו אליה בבקשה להחזיר להם את כספי הנאמנות, היא נאותה להחזיר להם 40 אלף שקל בלבד. במסגרת גזר הדין קבע גורפינקל כי לביא תשלם למוכרים 188 אלף שקל, בנוסף לסכום אותו יקבלו מהכספים שהפקידה עוד בטרם נגזר עונשה.

במקרה אחר קיבלה לביא לידיה לביא חשבון נאמנות שבו הופקדו 2.8 מיליון שקל לצורך הבטחת עסקת מכר של דירה בירושלים. במספר רב של מועדים משכה לביא מתוך חשבון הנאמנות סך כולל של 1.1 שקל, אותם העבירה לחשבונותיה הפרטיים. במקרה זה חייב גורפינקל את לביא לפצות את קורבנותיה בסכום של 258 אלף שקל – סכום הפיצוי המקסימלי שניתן לפסוק בגין כל מעשה עבירה לפי חוק העונשין.

“לא סביר שנסחטה”

על אף שלביא כאמור הודתה במסגרת הסדר טיעון בכתב האישום (המתוקן) נגדה, הקדיש השופט חלק ניכר מגזר דינו לדיון בטענותיה של לביא, לפיה היא נאלצה לגנוב את הכסף בשל מעשה סחיטה לו נפלה קורבן. זאת, נוכח ניסיונה של לביא להביא להפחתה בעונשה לאור הנסיבות לכאורה שהובילו אותה לבצע את הגניבה.

לטענת לביא, לאחר הליך גירושים ארוך ומכוער שנאלצה לנהל, היא הצטרפה לקבוצת לימוד ללימודי פילוסופיה, בה נכלל גם אדם אחר, עורך דין במקצועו, שנקלע לסכסוכים כספיים עם מייסד הקבוצה. לטענתה, עורך דין אורידניאל איים עליה כי עליה להעביר לו סכומי כסף מידי פעם, שאם לא כן יפגע בבנותיה, והיא חששה ולכן גנבה כספים מלקוחותיה והעבירה אותם לסוחט.  מדובר ב 4.2 מיליון ש”ח שגנבה!!!

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001292227

להלן גזר הדין של איה לביא.

שימו לב לשמות המוכרים ששכרו אותה לייצג אותה בעסקאות הנדל”ן.  כולם חברי הכת.  עוד שימו לב שהשופט קובע שאינו מאמין שעו”ד אורי דניאל סחט אותה.  עוד שימו לב שהשופט לא ממש התרגש מהבכי שלה שהילדות שלה יצאו לפנימיות כי האבא הביולוגי שלהם סירב לקבל אותן למשמורתו – בגלל שהיא היתה במעצר בית 3 שנים :

גזר הדין של העורכת הדין המועלת איה לביא הפסד צורב לשי נודל

הערעור של איה לביא לעליון נכשל  מי שייצג אותה היה שוב פעם עו”ד שי נודל.  הוא טען שצריך להקל בעונש כי עו”ד אורי דניאל סחט את איה לביא…..אף אחד לא האמין לשטויות האלה. ברור ושקוף שריקי שחם שילמה לשי נודל כדי להבטיח שאיה לביא לא תתהפך עליה.  זו הסיבה שהמציאו את הטענה שאורי דניאל איים וסחט את איה לביא.

הרי בשנת 2009 איה לביא הגישה כתב תביעה בשם ריקי שחם ובעלה נגד אורי דניאל בטענה שהוא ייצג את ריקי שחם בתביעה אחרת, נכשל והתרשל, סירב להחזיר את שכר הטרחה ואז היפר חסיון עו”ד לקוח כאשר לקח על עצמו את הייצוג של פנינה שפיגל. ת”א 2892-12-09.  אם כן איך הוא יכול היה לסחוט אותה, כאשר היא מייצגת לקוחות נגדו?   

שי נודל לקח כסף מריקי שחם כדי לנסות להציל את איה לביא מהכלא ונכשל
שי נודל לקח כסף מריקי שחם כדי לנסות להציל את איה לביא מהכלא ונכשל

ע”פ 5139/19 – איה שרה לביא נגד מדינת ישראל

 
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע”פ 5139/19
לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח’ מלצר
  כבוד השופט י’ עמית
  כבוד השופט ד’ מינץ
המערערת: איה שרה לביא
  נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב’ השופט צ’ גורפינקל) מיום 4.7.2019 במסגרת ת”פ 37190-09-16
תאריך הישיבה: כ”ט בשבט התש”ף (24.02.2020)
בשם המערערת: עו”ד שי נודל
בשם המשיבה: עו”ד אושרה פטל-רוזנברג
פסק-דין

השופט ד’ מינץ:

 

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב’ השופט צ’ גורפינקל) מיום 4.7.2019 במסגרת ת”פ 37190-09-16 לאחר שהורשעה המערערת על פי הודאתה בשש עבירות גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393(2) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: החוק); בעבירה אחת של השמטת הכנסה לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ”א-1961 (להלן: הפקודה); ובשתי עבירות של מרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה.

בגין ביצוע כל העבירות הושתו על המערערת 3 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרה); שנת מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא תעבור על עבירה של שליחת יד ברכוש הזולת; 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא תעבור על עבירה לפי הפקודה. כן חויבה המערערת לפצות כל אחד מחמשת קורבנות עבירות הגניבה בסך של 258,000 ש”ח. הערעור מופנה כלפי עונש המאסר בפועל שהושת על המערערת, כאשר לטענתה, העונש הראוי לה בנסיבות העניין הוא לכל היותר 9 חודשי מאסר בפועל אותו ניתן לרצות בעבודות שירות. כן ביקשה המערערת לדחות את מועד תשלום הפיצויים עד לתחילת חודש אפריל שנה זו.

הרקע לערעור

  1. המערערת עורכת דין בעברה, ניהלה משרד עורכי דין בעיר רמת גן. במסגרת עיסוקה, החזיקה המערערת חשבונות בנק שונים בהם הפקידה את כספי לקוחותיה בנאמנות. בכתב האישום שהוגש נגד המערערת יוחסו לה 6 מקרים שונים בהם נטלה לכיסה כספים שהופקדו בנאמנותה בסכום כולל של 4,217,343 ש”ח. על קבלת כספים אלו המערערת לא דיווחה לרשויות המס בשנים 2016-2014 ובגין כך יוחסו לה גם עבירות המס שפורטו לעיל. המערערת הודתה בביצוע העבירות והורשעה בהן ביום 25.10.2017. הדיונים בעניינה נדחו מפעם לפעם על פי בקשתה כדי לאפשר לה להחזיר את הכספים שנטלה מלקוחותיה ועד ליום מתן גזר הדין, המערערת החזירה סכום כולל של 2,200,000 ש”ח על חשבון מה שנטלה בגניבה.
  2. עיקר טענת המערערת בטיעוניה לעונש היה כי נקלעה למצוקה קשה לאחר הליך גירושין ארוך ומכוער שבמסגרתו התנהל הליך של משמורת על שתי בנותיה. בצר לה המערערת נכנסה לקבוצה ללימודי פילוסופיה (להלן: הקבוצה). בקבוצה נמנה אדם, אף הוא עורך דין מקצועו, שנקלע לסכסוכים כספיים עם מייסדי הקבוצה (להלן: המאיים). לטענת המערערת הוא איים עליה כי יפגע בבנותיה אם לא תעביר לו סכומי כסף שונים מפעם לפעם. המערערת, אשר חששה מפני איומיו, נאלצה לדבריה לגנוב מכספי לקוחותיה ולהעבירם אליו.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

  1. בית המשפט המחוזי דן בטענות המערערת והעמיד בספק את גרסתה. נקבע כי הסבירות שעורך דין יאיים על עורכת דין ברצח בנותיה, בלי שזו תתלונן על כך במשטרה, ותבחר תחת זאת לשלם סכומי כסף ניכרים במשך תקופה ממושכת, הינה נמוכה ביותר. בית המשפט גם ציין כי בין חברי הקבוצה התנהלו הליכים משפטיים שונים. בין היתר הוגשו נגד המאיים תלונות בגין ביצוע מעשים מיניים בחברות אחרות של הקבוצה. לאחר הליך אזרחי שהתנהל בין המתלוננות לבין המאיים, נקבע כי מדובר בתלונות שווא שבגינן אף חויבו המתלוננות לשלם למאיים סכומי כסף ניכרים כפיצוי. כמו כן, בעקבות תלונת המערערת על מעשי הסחיטה, נפתחה חקירת משטרה נגד המאיים, אך התיק נסגר מחוסר ראיות, ועד למועד מתן גזר הדין לא הייתה בידי המערערת כל עדות מסייעת או ראייה אחרת שתתמוך בטענתה כי נסחטה.
  2. במסגרת הטיעונים לעונש שנשמעו בבית המשפט המחוזי הוגשה מטעם המערערת חוות דעת של פסיכולוגית-קלינית בהתייחס לפוסט טראומה ממנה סובלת המערערת. מתוך חוות דעת זו עלה כי כבר מילדותה הייתה המערערת קורבן לפגיעה גופנית ונפשית על ידי בני משפחתה. ברם, אף שחוות הדעת פירטה את משמעות הפוסט טראומה של המערערת, לא מצא בית המשפט קשר בין מצב נפשי זה לבין גניבת הכספים על ידה.
  3. עוד התייחס בית המשפט לעדות של בתה בת ה-18 (בעת עדותה) של המערערת והוגש מכתב של הבת הצעירה. שתי הבנות תיארו את המערערת כהורה יחיד שמהווה משענת ותמיכה עבורן.
  4. בית המשפט המחוזי התייחס לחומרת העבירות שביצעה המערערת; את החומרה היתרה בכך שמדובר בעורכת דין ששימשה נאמנת על כספים של לקוחותיה; את המעילה הגסה באמון של הלקוחות; את הפגיעה הקשה בתדמית עורכי הדין ובמקצוע עריכת הדין; בצורך בהרתעת המערערת; בצורך בהרתעת הרבים; בצורך בהרתעת ציבור עורכי הדין ומי שמונה במסגרת עיסוקו כנאמן על כספי לקוחותיו; בתכנון שקדם לביצוע העבירות; בנזק שהיה צפוי להיגרם ובנזק שנגרם בפועל ללקוחותיה; בסיבות שהביאו את המערערת לביצוע העבירות; ביכולת המערערת להימנע מביצוע העבירות.
  5. לשיקולים לקולא בית המשפט לקח בחשבון את הפגיעה במערערת ובבנותיה הכרוכה בעונש; בנטילת אחריות על המעשים והמאמצים שנעשו על ידה לפצות את לקוחותיה; בשיתוף הפעולה של המערערת עם רשויות אכיפת החוק; בנסיבות חייה הקשות; במצוקתה הנפשית.
  6. באשר לעונש, בית המשפט דחה את טענות המערערת כי מדובר בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, שכן מדובר במספר אירועים. כנגד כל נפגע עבירה ביצעה המערערת את המעשה במועדים שונים ובסכומים שונים. על כן, בהתחשב בעובדה שהמערערת ביצעה את מעשי הגניבה תוך שהיא משמשת כעורכת דין ומועלת בכספים שנמסרו למשמורתה כנאמנת; בפגיעה הקשה של מעשיה בערכים החברתיים; בפגיעה הקשה במקצוע עריכת הדין ובאמון הציבור במקצוע זה, נקבע כי בגין כל מעשי הגניבה, מתחם העונש נמצא בין 3 ל-7 שנות מאסר, ובגין עבירות המס, מתחם העונש עומד על 30-18 חודשי מאסר.
  7. בית המשפטהוסיף וקבע כי בנסיבות רגילות, בהתאם לרמת הענישה המתייחסת לסוג זה של עבירות שמבוצע על ידי עורכי דין המועלים באמון לקוחותיהם, היה עונשה של המערערת עומד על 6 שנות מאסר בפועל. אלא שבמקרה זה, למערערת אין עבר פלילי, היא הודתה בעבירות שיוחסו לה וקיבלה אחריות על מעשיה. כמו כן ניתן משקל משמעותי לכך שהמערערת גילתה רצון כן ואמיתי להחזיר את הכספים שגנבה, כאשר למעלה ממחצית סכום הגניבה אכן הוחזר לנפגעים וקיים סיכוי סביר, ללא קשר לחיובה של המערערת בפיצוי במסגרת ההליך הפלילי, כי תוך זמן קצר תוחזר גם יתרת הכספים לנפגעים. על כן, בשקלול כלל הנסיבות, גזר בית המשפט על המערערת את העונשים שפורטו לעיל.

טענות הצדדים בערעור

  1. לטענת המערערת, בית המשפט המחוזי לא נתן מספיק משקל לחרטתה הכנה ועל רצונה להחזיר את כל הכספים שנטלה מלקוחותיה שלא כדין. המערערת אף ביקשה להחזיר את הכספים עובר למעצרה. מצוקתה הנפשית אף הביאה אותה לכדי ניסיון אובדני. בית המשפט גם טעה לשיטתה בכך שדחה את טענתה שכל מעשיה נעשו על רקע של סחיטתה במשך תקופה ארוכה. בית המשפט גם התעלם מטענתה שהיא נקלעה למציאות קשה שלא בטובתה. מציאות זו והאיומים שהופנו אליה הם אלו אשר הובילו למעילתה בכספי לקוחותיה.
  2. יתר על כן, לאחר מעצרה של המערערת, המאיים פנה למשטרה, סיפר מיוזמתו פרטים על אודות המערערת ולפניה זו התייחסה המשטרה בכובד ראש. לעומת זאת המשטרה לא התייחסה אל תלונות המערערת כנגד המאיים ברצינות המתבקשת וממילא לא חקרה אותן כדבעי. במסגרת זו, טעה בית המשפט במסקנתו כי גרסתה מופרכת בשל כך שלא התלוננה עובר למעצר כנגד המאיים. לו בית המשפט היה נותן משקל מתאים לטענת הסחיטה, העונש שהיה מושת עליה היה קל בהרבה.
  3. בנוסף על האמור, הלינה המערערת על כך שבית המשפט לא דחה את המועד לשמיעת טיעונים לעונש. זאת כדי לאפשר לה להחזיר את מלוא הכספים שנטלה עובר לגזירת עונשה. לו היה עושה כן, והיה עולה בידה להחזיר את כל הכספים, גם עובדה זו הייתה מובילה להקלה משמעותית בעונשה. על כן, בנסיבות שנוצרו היה על בית המשפט לראותה כמי שבפועל החזירה את כל הכספים. כן טעה בית המשפט שדחה את בקשתה להפנותה לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, בהתחשב, בין היתר, בגילה של המערערת ובהיותה עורכת דין ללא עבר פלילי המטופלת בשתי בנות קטינות, אשר שליחתה למאסר תמיט עליהן חורבן. נתונים אלו היו צריכים להוביל את בית המשפט למסקנה כי יש לערוך תסקיר בעניינה.
  4. לבסוף טענה המערערת נגד מתחם העונש שקבע בית המשפט והעונש שהושת עליה בפועל בתוך המתחם. במסגרת זו, לא ניתן משקל מספיק להודאתה, לנסיבותיה האישיות, לדרך השיקום שעברה ולכך שהלכה למעשה מדובר באירוע אחד ולא למספר אירועים.
  5. מנגד, המשיבה החרתה החזיקה אחר גזר דינו של בית המשפט המחוזי. היא הדגישה בטיעוניה את הסכום הגבוה שנגנב על ידי המערערת, כאשר נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי הייתה הלכה למעשה שהמערערת החזירה או עומדת להחזיר בזמן הקרוב את כל כספי הגניבה שנטלה וזקף זאת לזכותה. ברם, המערערת טרם החזירה את כל הכספים ללקוחותיה שהם אנשים הבאים בימים ושהתחייבו לשלם את הכספים שהוחזקו על ידי המערערת בנאמנות בעסקאות “גב אל גב”. נטילת הכספים על ידי המערערת גרמה להם אפוא נזק עצום. המשיבה גם דחתה בשתי ידיים את גרסת הסחיטה של המערערת. לו היה לטענה זו בסיס במציאות, היה על המערערת לטעון את הטענה במסגרת הגנת כורח לפי סעיף34יב לחוק. משלא עשתה כן, סימן הוא כי אין ממש בטענתה. כן יש לדחות את טענת המערערת שלא נתקבל תסקיר בעניינה. עובדה זו שאינה שנויה במחלוקת, היא פועל יוצא מכך שהמערערת לא ביקשה תסקיר במועד עם מתן הכרעת הדין, אלא התמקדה בטענתה שברצונה להחזיר את הכספים שגנבה ולשם כך ביקשה דחיות חוזרות ונשנות של מועדי הדיון עד אשר בית המשפט המחוזי לא היה מוכן עוד לדחיות נוספות. כך יש לדחות את טענות המערערת באשר למצבה הנפשי. המשיבה הצביעה על כך שהמערערת פנתה מיזמתה לטיפול ומצבה כיום לטענתה תקין ויציב.
  6. לדעת המשיבה בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את מלוא טענותיה של המערערת ובכלל זה התחשב במכלול נסיבותיה לקולא. בית המשפט התחשב במצבן של בנותיה ואת הנזק שמאסרה של המערערת עלול לגרום להן. כן לקח בית המשפט בחשבון את טענת המערערת כי לא נטלה את הכספים לכיסה הפרטי והעובדה שלקחה אחריות מלאה על מעשיה. בית המשפט אף בא כברת דרך ארוכה לקראת המערערת, שעה שסבר כי ברגיל העונש הראוי במקרים כגון אלו עומד על 6 שנות מאסר, אך בהתחשב במכלול השיקולים לקולא, השית עליה רק מחצית מתקופה זו.

דיון והכרעה

  1. נקודת המוצא היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בעונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית, אלא בנסיבות חריגות שבהן, על פני הדברים, נפלה טעות מהותית ובולטת בגזר הדין, או במקרים שבהם ניכרת חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים (וראו למשל לאחרונה: ע”פ 8420/19 בורגרקאר נ’ מדינת ישראל (18.2.2020); ע”פ 6122/19 פלוני נ’ מדינת ישראל (13.2.2020); ע”פ 3991/18 פלוני נ’ מדינת ישראל (15.1.2020); ע”פ 6469/19 אבו-דקה נ’ מדינת ישראל (27.11.19)). על פניו, אין מקרה זה נכנס לגדרם של אותם מקרים המצדיקים התערבות.
  2. במקרה זה מדובר בעבירות גניבה בסכומים משמעותיים שבוצעו על ידי המערערת שהייתה עורכת דין וניהלה עובר לתקופת ביצוע העבירות חיים נורמטיביים. דומה עניינה לעניינם של עוברי עבירות “צווארון לבן”, אשר נעברות מטבע אופיין, על פי רוב, על ידי אנשים נורמטיביים ובעלי עבר נקי, על אודותיהם אמר בית משפט זה בהתייחס למדיניות הענישה הראויה בעבירות מסוג זה כי:

“בית משפט זה עמד לא פעם על ההחמרה הנדרשת בעבירות כלכליות, המכונות עבירות ‘צווארון לבן’. בעבר נטו בתי המשפט להקל עם מבצעי עבירות מסוג זה, בשל תדמיתן ‘הנקיה’ יותר ביחס לעבירות אחרות. ואולם, לעיתים החורבן שעבירות כלכליות עלולות להמיט על נפגעיהן הוא גדול לאין ערוך מאשר עבירות רכוש ‘רגילות’. נזקיהן עלולים להשתרע לאורך זמן ולסחוף גם את קרוביהם ומשפחתם של הנפגעים אל עברי פי פחת. הן עלולות להביא לסחרור ולפגיעות נוספות ברכוש, בגוף, בכבוד ובחרות” (ע”פ 3506/13 הבי נ’ מדינת ישראל, פסקה 638 (12.1.2016); וראו גם ע”פ 5845/14 אסט נ’ מדינת ישראל, פסקה 10 (20.4.2016)).

לכך ניתן להוסיף, כי במדיניות הענישה בעבירות מסוג זה חלה מגמה של החמרה, מגמה שהוגדרה כמוצדקת וכמתחייבת (ראו למשל: ע”פ 4190/13 סמואל נ’ מדינת ישראל, פסקה 122 (18.11.2014); ע”פ 4666/12 גורבץ נ’ מדינת ישראל, פסקה 6(8.11.2012); ע”פ 6020/12 מדינת ישראל נ’ עדן, פסקה 22 (29.4.2013); ע”פ 4430/13 שרון נ’ מדינת ישראל, פסקה 22 (31.3.2014)). כמו כן, יש לקחת בחשבון את היקף הגניבה כנסיבה משמעותית לחומרה (ע”פ 10632/07 מזרחי נ’ מדינת ישראל, פסקה 11 (10.6.2008)).

  1. מעבר לכך, מדובר במקרה זה כאמור בהפרת אמונים ומעילה בכספים שנמסרו בנאמנות לעורך דין. כפי שקבע בית משפט זה (בע”פ 1082/14 ג’סאר נ’ מדינת ישראל (23.7.2015)):

“משנה משקל יש לתת לכך שהמערער הוא עורך דין, שנאמנות ויושר אמורים להיות נר לרגליו. ללא שמירה על האמון הבסיסי בין עורך דין ללקוחו לא יוכל לסכון מקצוע עריכת הדין, וחמור מכך – אנשים לא יוכלו לתת מבטחם בעורכי דין חרף הצורך להיזקק לשירותים משפטיים לשם הגנה על זכויותיהם (ראו והשוו: ע”פ 7090/06 פרידמן נ’ מדינת ישראל (16.10.2007); ע”פ 1784/08 פרי נ’ מדינת ישראל, פסקה 66 (5.2.2009) וכן דנ”פ 2334/09 פרי נ’ מדינת ישראל, בפרט פסקאות 56 ו-101 לפסק דינה של השופטת א’ פרוקצ’יה (23.5.2011)).” (שם פסקה 30).

  1. יותר מכך, החומרה בענייננו אף מוגברת, שעה שבגניבתה הפרה המערערת את האמון שנתנו בה לקוחותיה המבוגרים, תוך גזילת כספיהם, אשר אמורים היו לשמש להם כמקור לשיפור איכות חייהם (השוו: ע”פ 8458/11 שובל נ’ מדינת ישראל (11.9.2013); ע”פ 3591/17 רז נ’ מדינת ישראל (10.4.2018)).
  2. בענייננו, בכתב האישום מסופר באישום הראשון כיצד ביום 16.12.2015 נחתם חוזה מכר לדירה בתל אביב תמורת 1,820,000 ש”ח. מתוך סכום זה החזיקה המערערת סך של 430,000 ש”ח בנאמנות. זאת להבטחת תשלומי מס שבח על ידי המוכרים. ברם, במספר רב של מועדים לאחר מכן משכה המערערת סכומי כסף שונים מחשבון הנאמנות עד לריקון מלוא החשבון. כשנתגלה העניין במהלך חודש מאי 2016, המערערת השיבה רק סך של 40,000 ש”ח מתוך הכספים שגנבה; המערערת נהגה באותו אופן כפי שפורט באישום השני, לגבי הסכם מכר שנחתם ביום 11.2.2015 תמורת 4,350,000 ש”ח מתוכם החזיקה סך של 600,000 ש”ח בנאמנות ונטלה לעצמה במספר רב של מועדים סך של 539,000 ש”ח לצרכיה; באישום השלישי מסופר כיצד נהגה המערערת בכספי מכר של נכס תמורת 2,800,000 ש”ח, מתוכם החזיקה 2,380,000 ש”ח בנאמנות, מהם נטלה שלא כדין, במספר רב של מועדים בין יום 25.5.2014 ליום 1.12.2015 סך של 1,117,343 ש”ח; באישום הרביעי מדובר בעסקת מקרקעין מיום 9.2.2016 תמורת 950,000 ש”ח, מתוכם נטלה המערערת במספר רב של מועדים סך של 225,000 ש”ח שנמסרו לה בנאמנות; באישום החמישי מסופר על עסקת מקרקעין מיום 25.1.2015 תמורת 2,687,500 ש”ח, מתוכם המערערת נטלה במספר רב של מועדים סך של 246,000 ש”ח מתוך 300,000 ש”ח שנמסרו לה בנאמנות; ובאישום השישי מסופר על עסקה מחודש אוגוסט 2014 תמורת 2,500,000 ש”ח, מהם נטלה שוב במספר רב של מועדים סך של 1,700,000 ש”ח שנמסרו לה בנאמנות.

הנה כי כן במשך למעלה משנתיים המערערת סיגלה לעצמה דפוס התנהגות חוזר ונשנה של החזקת כספי נאמנות של רוכשי נכסי נדל”ן תמימים ונטילתם מעת לעת ללא רשות תוך הפרת חובת הנאמנות החלה עליה, תוך הותרת רוכשי הנכסים ערומים מכספם. ברור אפוא שאין בסיס לטענת המערערת כי המדובר באירוע אחד – בעבורו ניתן היה להקל עוד בדינה – כי אם “בכמה עבירות המהוות כמה אירועים” כלשונו של סעיף 40יג לחוק. זאת מפני שלא קיים “קשר הדוק” בין כל האירועים (וראו: ע”פ 4910/13 ג’אבר נ’ מדינת ישראל (29.10.2014); ע”פ 4316/13 מדינת ישראל נ’ חג’אמה (30.10.2014); ע”פ 1261/15 מדינת ישראל נ’ דלאל (3.9.2015)). אף על פי כן, גם בעניין זה בית המשפט המחוזי בא לקראת המערערת ולא קבע מתחם עונש נפרד לגבי כל אישום ואישום, אלא מתחם אחד שבין 3 ל-7 שנות מאסר כאמור.

  1. אכן, כאמור בפי המערערת “טענת הגנה” על פיה היא נסחטה באיומים ונאלצה ליטול את הכספים כדי לשמור על בנותיה לבל יאונה להן רע. אלא שיש ממש בטענת המשיבה כי בטיעון זה קיימת מידה לא מעטה של “תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך” (קהלת ז’ 18). היינו אם היה ממש בטענה, והסחיטה והאיומים של המאיים כלפי המערערת הם אלו שהניעו אותה ליטול את הכספים, הרי שעמדה לפניה הגנה של כורח על פי דין לפי סעיף34יב לחוק. משלא טענה המערערת להגנה מעין זו, והורשעה בהתאם להודאתה בעובדות כתב האישום, הדבר מדבר בעד עצמו. על כך יש להוסיף באשר לטענת אכיפת דין בררנית, כי לא הונחה תשתית ראייתית לפני בית המשפט המחוזי שגניזת תלונת המערערת נעשתה תוך הפלייתה לעומת המאיים.
  2. בנוסף לכל האמור, אין לשכוח כי לעבירות הגניבה התלוו עבירות מס לא פשוטות, אשר ראויות גם הן לתגובה עונשית הולמת. לא פעם הביע בית המשפט כי העונש הראוי בעבירות מס כגון אלו, הוא מאסר בפועל. כפי שנאמרו בהקשר זה במסגרת ע”פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע”מ נ’ מדינת ישראל, פ”ד לה(3) 211 (1981), הדברים הבאים שלא נס ליחם:

“בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעו נא עברייני הצווארון הלבן, כי “צווארונו של עושה העבירה הזו אינו ‘לבן’, והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט”… ידעו נא…, וידעו נא אנשי המסחר, המלאכה והתעשייה, אנשי מקצועות חופשיים וכיוצא בהם, כי אנו מתייחסים בחומרה יתרה למעלימי המס…” (שם, עמ’ 218-217 וראו גם: ע”פ 5783/12 גלם נ’ מדינת ישראל (11.9.2014)).

  1. אכן מנגד, קיימות כפי שפורטו לעיל, נסיבות לקולא בעניינה של המערערת ולא אמנה אותן שוב כרוכל. אומר רק כי בית המשפט המחוזי התחשב במערערת עד כמה שניתן, בא לקראתה באופן משמעותי בכך שקבע מתחם ענישה מתון ואף גזר לבסוף את הדין מתחת למתחם לקולא. יש גם רגליים מוצקות לאמרת בית המשפט המחוזי שברגיל בנסיבות העניין, היה מקום לגזור את דינה של המערערת ל-6 שנות מאסר בפועל.
  2. בשולי הדברים יש גם לדחות את טענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את בקשתה לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינה. כידוע אין חובת תסקיר בהטלת עונש מאסר לנאשם, אשר מלאו לו 21 שנים (וראו:אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), התשכ”ד-1964; ע”פ 2056/15 רוז’קוב נ’ מדינת ישראל (28.11.2016); ע”פ 1019/13 פאיס נ’ מדינת ישראל (6.7.2015); ע”פ 4512/09 ד”ר סבטלנה רוסו-לופו נ’ מדינת ישראל (31.8.2010)). והלכה היא מקדמת דנא כי הזמנת תסקיר לנאשמים מעל גיל 21 מסורה לשיקול דעת בית המשפט (ע”פ 5626/14 לנקין נ’ מדינת ישראל (2.8.2015); רע”פ 8884/13 פלוני נ’ מדינת ישראל (11.6.2014)). על כן, אין בעובדה שבית המשפט המחוזי לא ראה לנכון להזמין תסקיר על אודות המערערת, כדי להטות את הדין לעברהּ. בית המשפט המחוזי גם נימק את החלטתו בעניין זה במסגרת החלטתו מיום 2.1.2018 ובה ציין כי מטרת התסקיר במקרה זה הייתה אך לשמש כמתווה להבאת טענות המערערת באשר לנסיבות שהביאו אותה לביצוע המעשים. על כן, לא הייתה נחיצות לתסקיר שעה שהמערערת במסגרת הטיעונים לעונש יכלה בעצמה להסביר, שלא באמצעות תיווך שירות המבחן, מה הניע אותה לעבור את העבירות.

כמו כן, אין מקום לשעות לטענת המערערת כי היה על בית המשפט המחוזי לקבל את בקשתה לארכה נוספת לצורך הפקדת יתרת כספי הגניבה. לשם החזרת יתרת הכספים נתבקשו במשך כמעט שנתיים ימים, החל ממועד הרשעתה על פי הודאתה ביום 25.10.2017 ועד למתן גזר הדין ביום 4.7.2019, בקשות רבות (כפי שעולה מעיון במערכת נט המשפט, למעלה מ-10 בקשות דחייה) לדחיית מועד הדיון. ולא למותר לציין במסגרת זו, שהמערערת לא השלימה עד היום את החזרת הכספים מעבר למה שהשיבה עד יום מתן גזר דינה. על כן קשה להלום את טענתה שהיה על בית המשפט לדחות עוד את מועד מתן גזר הדין כדי לאפשר לה להשלים את הדבר עובר לגזירת דינה.

בשים לכל כל האמור, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

ש ו פ ט

המשנה לנשיאה ח’ מלצר:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטי’ עמית:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד’ מינץ.

המערערתתתייצבלשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליהביום 24.5.2020 עד השעה 10:00 בימ”רניצן, או במקום אחר שייקבע על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותה תעודת זהות או דרכון. על המערערת לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

ניתן היום, כ”א באדר התש”ף (‏17.3.2020).

 

המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט

ראו החלטת השופט אליהו בכר בענין פנינה שפיגל נגד ריקי שחם.

פנינה שפיגל טענה כי סייעה לריקי במימון רכישת דירה בפאריס, ביחס אליה נאלצה אף למכור את דירתה בפתח תקווה והעבירה את תמורתה בסך $100,000 לידי הנתבעים, כאשר סכום זה לא הושב לה מעולם.  כך גם השתתפה ברכישת האחוזה בעיירה סרג’אק בדרום צרפת בסכום של 10,000 אירו, כמו כן שילמה דמי חבר בסכומים שבין 1,500-8,000 ₪ לחודש לאורך שנים, סייעה במימון טיסות
הנתבעת 1 ובני משפחתה לחו”ל בסכום של כ- 200,000 ₪ לאורך השנים ולשם כך אף נטלה הלוואה מהבנק, סייעה במימון רכישת ג’יפ מרצדס עבור הנתבעת 1 בסכום של 20,000 ₪, שילמה שכר לימוד בביה”ס הפרטי ברשפון עבור בתם של הנתבעים 1-4 בסך 14,000 ₪, סייעה ברכישת תנור ומקרר לאחוזה, כמו גם סט סירים ותנור לבית הנתבעים 1-4 בצהלה, וכן מימנה שיפוץ בחדר האמבטיה ורכישת כלים סניטריים לבית בצהלה. רכשה ריהוט יוקרתי של האדריכל והמעצב פרנק לויד רייט בסך 20,000 ₪ ב- / 199 . מעבר לאלה, רכשה עבור הנתבעת 1 פסל של אוזיריס בשווי ‘ $10,000 , ולשם כך מכרה התובעת את רכבה וזאת בשנת 92 ‘ לערך, פסל נוסף נרכש בשנת 92 והתובעת השתתפה בסך של $4,000 ברכישתו. עוד רכשה עגילים בשווי $10,000 לנתבעת 1 וכן חפצי נוי מיפן לחצר הבית בצרפת בעלות של $2,000 . מעבר לאלה, סייעה ברכישת איקונות מזהב, עטים יוקרתיים, כאשר התובעת רוכשת לפחות 2 עטים, יהלומים וכלי כסף ואף מימנה החזרי הלוואות עבור הנתבעים, כמו 40,000 ₪ מסכום הפשרה בתביעת עדינה פז ויצחק רביצקי משנת 2004 , מימנה תשלומים עבור גן דניאל בשנים 2002-2004 בסך 20,000 ₪, לשם כך נטלה התובעת הלוואה, דאגה להשתתף בהחזר הלוואה לעו”ד אורי דניאל בו בסך של 100,000 ₪, וכן השתתפה במימון החזרי המשכנתא על בית הנתבעים 1-4 בצהלה בסך 4,200 ₪ לחודש, כפי שעשו גם חברים נוספים מהקבוצה. סך כול ההוצאות הוערכו על ידה בסך 4.2 מיליון ₪, מעבר לנזקים הנפשיים שנגרמו לה.

פנינה שפיגל ובעלה עורך הדין עמית אשור
פנינה שפיגל ובעלה עורך הדין עמית אשור

השופט אליהו בכר קבע כי פנינה שפיגל היתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת והורה לריקי שחם להחזיר לה את הכספים.

אנו סבורים שאין הצדקה משפטית להחלטה שכזו שכן פנינה שפיגל אישה מבוגרת ועצמאית ונתנה את הכספים מרצונה ומיוזמתה.

פנינה שפיגל נגד ריקי שחם השפחה בלתי הוגנת אליהו בכר

התביעה של אייל שפיגל הבת של פנינה נגד פנינה שפיגל

חשבתם שסיפרנו הכל?  מסתבר שאייל שפיגל – הבת של פנינה שפיגל תבעה את אמא שלה על התעללות כאמא אלימה ומזניחה, ואפילו זכתה ב   90,000 שקלים.  התביעה התנהלה אצל השופט שמואל בר יוסף. שפיגל יוצגה ע”י עו”ד עמית אשור אשר במהלך היצוג התאהב בפנינה והתחתן איתה.  בידור.

2 פנינה שפיגל ובעלה עורך הדין עמית אשור
2 פנינה שפיגל ובעלה עורך הדין עמית אשור

2 פנינה שפיגל ובעלה עורך הדין עמית עשור 1  

 

אייל שפיגל הבת של פנינה שפיגל התהפכה נגד האמא שלה כשהאמא שלה החליטה לתבוע את ריקי.  אייך שפיגל מספרת ש”אמא שלי נגעה בי כשאסור היה לה, אמא שלי פגעה בי, הפשיטה אותי, השתמשה בי, התעללה בי, רדתה בי, הכתה אותי, והזניחה אותי”…”כשהגשתי נגד אמא שלי תלונה במשטרה, לא ידעתי מה אני עושה. לא ידעתי מה אני רוצה שייקרה ולא הבנתי איך זה יהיה. לא אמרו לי שאני אמצא את עצמי באותו חדר איתה, שתשב מולינו חוקרת שלא יזיז לה כלום ושמבחינתה שאמא שלי תכה אותי למוות – היא רק צופה ודואגת שהמערכת תצלם אותנו באופן רציף. לא ידעתי שאני אביא יומנים שלי שבהם ציירתי וכתבתי את הזוועות שעברתי בבית ויעבירו אותם לאמא שלי שתגיב ותתן ביקורת. לא היה לי מושג.  כשתבעתי אותה בבית המשפט, לא ידעתי שלא אוכל לדבר על זה לעולם. לא ידעתי שאני אתבע אותה, אני אעבור את כל הגהנום הזה, ובסוף אהיה אנוסה לשתוק לנצח. אמנם היא הפסידה, אמא שלי, אבל לא רק שלא התנצלה, אני אמורה לחיות עם הכל בשקט, לתמיד”…..”אמא שמתעללת צריך להעמיד על דוכן ושהיא תישא בתוצאות של מה שעשתה.אני תבעתי את אמא שלי, וניצחתי וברשותי פסק הדין שאומר שעליה לשלם לי סכום כסף בלתי מבוטל”.

“הייתי בת 7, אמא שלי העירה אותי באמצע הלילה ואמרה: ״קומי, נוסעים לים״, היה לה אז חבר חדש, כל שבוע היה חבר חדש, לחדש הזה קראו רמי, זה היה 02:00 בלילה, הגענו לחוף בהרצליה, הם עישנו באוטו משהו עם ריח שלא הכרתי עד אז, התפשטו עירומים (היא דאגה שאראה את כל החברים שלה עירומים) ונכנסו למים, נשארתי באוטו לבד, פחדתי, הייתי חייבת לשירותים אבל לא יכולתי לצאת, את ההמשך אתם יכולים לתאר לעצמכם, אבל לא את התגובה של אמא שלי כשהם חזרו לאוטו, היא סיננה לעברי: ״אני כבר אראה לך מה זה, בבית״, ובבית, אחרי שרמי הלך, לפנות בוקר היא הראתה לי מה זה, על כך שהעזתי לעשות פיפי על המושב האחורי, למחרת נשארתי בבית, היא פחדה שייראו את סימני המכות, ואני מאז בכל פעם שאני רואה ילדה קטנה במושב אחורי, מתפללת לי בלב שלא יברח לה”.

במילים אחרות:  אמא שלה הביאה אותה לגברים בכת ונתנה להם לזיין את הילדה.

הבת של פנינה שפיגל זכתה בתביעה נגד אמא שלה על אלימות הורית והתעללות 1
הבת של פנינה שפיגל זכתה בתביעה נגד אמא שלה על אלימות הורית והתעללות 1
הבת של פנינה שפיגל זכתה בתביעה נגד אמא שלה על אלימות הורית והתעללות 2
הבת של פנינה שפיגל זכתה בתביעה נגד אמא שלה על אלימות הורית והתעללות 2

ולקינוח קראו את פסק הדין בתביעה שהגישה ריקי שחם ובעלה בייצוג של איה לביא נגד אורי דניאל ת”א 2892-12-09: 

 

תביעת-ריקי-שחם-נ-אורלי-דניאל-כולל-תביעה-נגד-בלש-דניאל-ויג

Print Friendly, PDF & Email

1 מחשבה על “כת האורגיות של ריקי שחם חיה ובועטת: ביקשו צו לשרוף את גופת חברת הכת ורדה שפון שמואלי. השופטת אביגיל כהן הורתה לכבד את דרישת הכת להוציא הגופה מהקבר ולשרוף”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Translate »
גלילה למעלה