אוקטובר 26, 2021

הקתדרא של עדנה קרנבל לחקר השפיטה

עדנה קרנבל העיתונאית הכי אמיצה במדינת ישראל

סכנות הבוררות 4: הבורר טרבלסי דוד לבדיקת חיובי חשבונות מים התרשל בחישוביו וגרם הוצאות כפל הליכים לצדדים- פס”ד של שרה דברת

1 min read
שרה דברת חיית טרף פמיניסטית ממשיכה לזרוע נזקים כשופטת עמיתה בבאר שבע

שרה דברת חיית טרף פמיניסטית ממשיכה לזרוע נזקים כשופטת עמיתה בבאר שבע

לפנינו עוד מקרה של בורר רשלן, טרבלסי דוד שנתן פסק דין של בוררות עם הוראות אופרטיביות לא ברורות ורק גרם לצדדים נזק של הליכים נוספים כפולים ומכופלים כדי לפרש למה הוא התכוון.

מדובר בהליך בוררות של כרטיסיות לצריכת מיים של חברה להספקת מים בחקלאות.  הבורר דוד טרבלסי נתן פסק דין לא ברור.  השופטת סבין כהן קבעה שפסק הדין לא מוצלח כי חשבונות המים הם דינמיים והבורר לא התייחס לכל ההתפתחויות הדינמיות בחיובי חשבונות המים:  “חשבונם של החברים ממשיך להיות דינמי ומבוצעים בו חיובים או זיכויים מאוחרים למועד החשבון, היכולים להביא לתיקון סכום החוב רטרואקטיבית, גם למועד פסק הדין.  הדברים משתקפים בעיקר בעצם העובדה שבעת הגשת התביעה עמד סכום החוב בחשבונות ליום הגשת התביעה על סכום מסויים, אך בהמשך, הודיעה התובעת, כי סכום החוב פחת עקב עדכון התעריפים. מובן, כי אם עודכן תעריף זה או אחר במועד מאוחר יותר, יש לזכות את סכום החוב בגין אותו עדכון. החשבונות אף כוללים חיובים שוטפים או זיכויים עבור תשלומי העבר וגם אלו צריכים להילקח בחשבון…..אין בפסק הדין כדי למנוע בשל כך כל טענת פרעון המאוחרת למועד שלגביו ניתן פסק הדין ובלבד שהיא משתקפת בדפי החשבון המאוחרים למועד פסק הדין, בין בדרך של תשלום ובין בדרך של עדכון תעריפים , גם אם טענה זו נולדה לפני מתן פסק הדין…. התובעת תתקן אפוא את תדפיסי החשבון בהתאם לאמור בפסק הדין ותודיע לנתבע מהו סכום חובו נכון להיום בעקבות פסק הדין, זאת מבלי לגרוע מזכותה לגבות את סכום פסק הדין, כאמור, תוך התחשבות בתשלומים מאוחרים למועד הקובע על פי פסק הדין”.

בתמונה:  שרה דברת – חיית טרף פמיניסטית ממשיכה לזרוע נזקים כשופטת עמיתה בבאר שבע

אבל אז היה על זה ערעור לשופטת הזקנה שרה דברת שפרשה אבל ממשיכה לשמש “שופטת עמיתה” אחרי גיל 70.  מדובר בקשישה עם מוח קשיש שכל חייה הוקדשו להרשעת גברים ללא ראיות.  אחרי שפרשה מהתיקים הפליליים נותנים לה לדון בכטיסיות של חיובי מים.  הקשישה דברת קבעה ש”פסק בורר שאושר מחייב לכל דבר כלשונו ואין בסמכות בית המשפט לקבוע סבירותו או לשנותו. לא היה מקום לפרשנות בית המשפט לגבי פסק הבורר, תוך קביעות עובדתיות שונות מאלה שנקבעו על ידו וקביעה כי שגה הבורר בקביעותיו”.

הפעם אנו סבורים שהקשישה שרה דברת טעתה וסבין כהן צדקה, אבל בכל מקרה תראו עד כמה הרשלנות של הבורר גרמה לריבוי הליכים ולהוצאות הרבה יותר גבוהות ממה שהיה קורה אןם היו נשארים בבית משפט.

להלן פסק הדין האחרון בערעור על השופטת סבין כהן שבעצמה דנה בהליך לביטול החלטת הבורר דוד טרבלסי 

בית המשפט המחוזי בבאר שבע
   
ע”א 69034-12-20 סגרון נ’ אגודה חקלאית שיתופית בע”מ

 

 

תיק חיצוני:

 

בפני כבוד השופטת עמיתה שרה דברת
המערער/

המשיב שכנגד

ישראל סגרון

ע”י ב”כ עו”ד שאול אטיאס

נגד
המשיבה/
המערערת שכנגד
מימי הנגב אגודה חקלאית שיתופית בע”מ

ע”י ב”כ עו”ד מנחם צוקר ועו”ד תמי שניידר

 

 

מיני-רציו:

* פסק בורר שאושר מחייב לכל דבר כלשונו ואין בסמכות בית המשפט לקבוע סבירותו או לשנותו. לא היה מקום לפרשנות בית המשפט לגבי פסק הבורר, תוך קביעות עובדתיות שונות מאלה שנקבעו על ידו וקביעה כי שגה הבורר בקביעותיו.

* בוררות – פסק בורר – פירושו

.

ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין אשר הורה למשיבה לתקן את תדפיסי החשבון של המערער, ופירשה את פסק הבורר באופן שמטיל חובת התשלום על המערער. מדובר בסכסוך בין צרכן לספק מים. המחלוקת העיקרית בתיק היא פרשנות פסק הבורר, אשר אושר בהסכמה.

.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:

פסק הבורר שאושר מחייב לכל דבר כלשונו ואין בסמכות בית המשפט לקבוע סבירותו או לשנותו. לא היה מקום לפרשנות בית המשפט לגבי פסק הבורר, תוך קביעות עובדתיות שונות מאלה שנקבעו על ידו וקביעה כי שגה הבורר בקביעותיו. גם אם טעה הבורר, הרי משאושר פסק הבורר יש דרך לתקן זאת אך לא במתן פרשנות המאיינת אותו. לבית המשפט אין סמכות לקבוע ממצאים בניגוד לפסק הבורר כאשר סבירה בעיניו פרשנות מסוימת. ככל שסבר בית המשפט שנפלה טעות בפסק הבורר, היה עליו לאפשר לצדדים לטעון לענין או להחליט על פי הנטלים, או למצוא כל פתרון אחר, אך לא היה מקום לקבוע את כוונת הבורר, בניגוד לאמור בפסק. גם הקביעה, כי אין זה סביר שהבורר בדק את כל שורות החשבון, אין לה בסיס בחומר הראיות שעמד בפני בית המשפט. אין זו שאלה של סבירות אלא שאלה עובדתית גרידא.

 

 

פסק דין
  1. ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-משפט השלום באשקלון בת.א 18206-06-16 [פורסם בנבו] מיום 11.20, שניתן על-ידי כבוד השופטת הבכירה, סבין כהן, אשר הורתה למשיבה לתקן את תדפיסי החשבון של המערער, ופירשה את פסק הבורר באופן שמטיל חובת התשלום על המערער.

 

  1. מדובר בסכסוך בין צרכן לספק מים, אשר נמשך למרבה הצער שנים רבות. תחילתו של סיפור המעשה בתביעה שהגיש המערער נגד המשיבה ואחרים להשבת סך של 200,000 ש”ח, שלטענתו נגבו בטעות ביחס לשנים 2005-2009 ובין השנים 2013 ואילך. (ביחס לשנים 2010 – 2012 נדון הנושא בבוררות ואף ניתן פסק דין, שפרשנותו, בין היתר, היא מושא הערעור כאן).

 

המשיבה הגישה תביעה שכנגד לתשלום סך של 360,013 ש”ח בגין יתרת חוב של אספקת מים. תביעת המערער נמחקה לבקשתו ביום 19.11.13, כדי שיוכל לבדוק חשבונותיו וכל שנותר זו התביעה שכנגד של המשיבה, שהיא נשוא הערעור של שני הצדדים.

 

  1. המערער הגיש תביעה קודמת בתיק 35829-10-12, אשר הועברה לבוררות, והתייחסה לשנים 2010- 2012.

הבורר בפסק דינו, פירט את הסכומים שיש להפחית מחוב המים של המערער ולזכותו בהתאם.

פסק הדין של הבורר אף הוא נושא לחלוקי דעות שבין הצדדים, שעה שהמערער סבור כי יש לשנות את יתרת הסגירה של כרטסת המערער לשנת 2012, עפ”י קביעת הבורר, באופן שיתרת חובו למשיבה עומדת על סך של 31,880 ש”ח, כיתרת פתיחה לשנת 2013, בעוד המשיבה סבורה שאין מדובר בהוראה אופרטיבית ולכן אינה מחייבת.

 

  1. מחלוקת נוספת בין הצדדים, מקורה בשיטת החיוב של מכסות המים; לעמדת המשיבה, אם מתברר שמכסת המים של אותה שנה לא נוצלה במלואה, החיוב של הצרכנים משתנה והינו נמוך יותר והכרטיס מתעדכן רטרואקטיבית, כך גם ההפך והדבר אף בא לידי ביטוי בסכום התביעה שכנגד של המשיבה כאשר במקור הוגשה על סך של 360,013 ש”ח ולאחר עריכת החישוב של ניצול מכסות המים, הועמדה על 223,000 ש”ח.

 

פסק הדין של בית המשפט

  1. בית המשפט קבע, כי למרות שההסכם בין הצדדים קובע, כי ספרי המשיבה יהוו ראיה לתוכנם, הרי שאין לסמוך באופן מוחלט על ניהול הספרים – אף כי קיימת למשיבה חזקת התקינות – בשל העובדה שניהלה הספרים באופן המקשה על בדיקה ואבחון חיוביו של המערער מתוכם. מנגד נקבע, שלמרות טענת המערער לא עלה בידו להצביע שהדבר נעשה בכוונת מכוון ואף לא הצביע על חיובים ספציפיים ששגויים הם, אלא בא בטענה גורפת לפסילת ספרי המשיבה. בית המשפט לא מצא פגם בגובה החיוב גם לא בצריכה אף כי עורבבה הצריכה הביתית עם החקלאית באופן שהקשה על בחינת הצריכה החקלאית.

 

  1. לתקופה של 2010-2012, בגינה ניתן פסק בורר ועיקר המחלוקת נוגעת לתקופה זו, קבע בית המשפט, כי יש להתייחס רק להוראות האופרטיביות שבפסק הבורר והפסק, אינו כולל הוראה להעמיד את יתרת הסגירה לשנת 2012, על סך של 31,880 ש”ח, כטענת המערער, אלא יש להתייחס להוראות הספציפיות  להפחתת הסכומים אותן ישמה המשיבה במלואן.

 

  1. עוד קבע בית המשפט, שמכיוון שתחילה, החשבונות התנהלו ע”ש החברים במושב, יש להפחית ביחס לכל החשבונות את החוב שהיה קיים, טרם שיוך החשבון למערער.

בית המשפט ערך חשבון פרטני לגבי צריכה בחשבונות השונים אותה יש לייחס למערער והורה על תיקון חשבון המערער בהתאם.

 

טענות הצדדים

  1. המערער טוען, כי בית המשפט טעה בישום פסק הבורר, שעה שהמשיבה לא הציגה זיכוי המערער על פי הטבלאות שבפסק הבורר ותחת “לתרץ” יכול היה בית המשפט לקבל הסבר הבורר לטבלה שכתב, ולא להתעלם מיתרת הסגירה של שנת 2012, כפי שמופיע בפסק הבורר, שכן אין כל הסבר מדוע כתב זאת הבורר.

עוד נטען, כי המערער השתמש במכסות המים של חברי המושב שאינם מים לחקלאות תחת מספר הצרכן שלו 223, ולא היתה טענה לחוב עד לסכסוך עם יו”ר ועד המושב וטענת המערער ל”ניפוח חשבונותיו”, (ס’ 31 לעיקרי הטיעון). במאי 2012, החליטה המשיבה לחייב המערער גם עבור הצריכה הביתית של חברי המושב, שהעבירו לו את מכסות המים, תוך פיזור החיובים לפי הצרכנים השונים, תחת לרכזם בחשבונו בלבד, כאשר התביעה כוללת גם צריכת מים ביתית ולא רק מים לחקלאות ולמרות זאת בית המשפט לא פסל חשבונות המשיבה כמתחייב.

 

הבורר בדק את מוני המים שהוגשו לו לבדיקה ולא היה מקום להתייחס למונים נוספים, שהם פיקטיביים, שנפתחו על ידי המשיבה ללא ידיעת המערער. אמנם בית המשפט הורה שלא לחייב המערער בגין מספר חשבונות פיקטיביים, אך “נמנע מלקבל את ההחלטה המתבקש (כך במקור) שמדובר בחשבון פיקטיבי הדורש צעדים משמעותיים נגד המשיבה” (ס’ 49 לעיקרי הטיעון).

 

  1. המשיבה הגישה ערעור שכנגד בו נטען, כי פסק הבורר אושר בהסכמת המשיבה ביום 19.3.2018 בתיק 35829-10-12 [פורסם בנבו] ולא היה מקום לתקן ולהשלים הוראות אופרטיביות בפסק הבורר, אשר ברורות ואינן טעונות פרשנות וההוראות הנוספות של בית המשפט, ניתנו בחוסר סמכות.

 

מחד גיסא קבע בית המשפט, שפסק הבורר הינו בגדר מעשה בית-דין, ביחס לשנים 2010-2012, אך מאידך גיסא, התערב בממצאים ובסעדים האופרטיביים שבפסק הבורר, אף כי היה ער לכך  שהצדדים חלוקים ביניהם ביחס ליישום פסק הבורר.

המשיבה מפנה להוראות האופרטיביות שבפסק הבורר וטוענת שהן היחידות המחייבות והן נוגעות לביצוע שני זיכויים בחשבון המערער, האחד בסכום של 59,269 ש”ח, והשני של 4,236.39 ש”ח ואין למצוא בפסה”ד של הבורר – בניגוד לקביעת בית המשפט – זיכוי המערער בגין צריכה ביתית של אותם חברי המושב, שנתנו לו את השימוש במים החקלאיים, בהתייחס לשנים אליהם התייחס פסק הבורר; שכן הבורר בפסק דינו המשלים התייחס לצריכת המים הביתית כאשר אלה מיוחסות למערער ללא כל הוראה לזכותו, ואם סבור היה הבורר אחרת, היה מורה לזכות המערער, בהתאם.

 

  1. לא היה מקום לקביעת בית המשפט, כי הוטלה לפתחו המשימה לערוך התחשבנות שעה שהמערער לא הצביע על חיובים בהם נפלה טעות ונוכח החזקה של נכונות לכאורה של ספרי המשיבה; קביעה זו היא גם בניגוד לקביעת הבורר, אשר בדק הן את החשבונות של המערער – והן את צריכת המים של המערער, אף כי הצריכה רשומה על שם הצרכנים השונים, אותם צרכנים שהמערער עשה שימוש במכסת המים שלהם – ולא מצא לזכותו בשום זיכוי.

קביעה זו יש בה כדי לפגוע באותם צרכנים שיחויבו בחשבונות המים, שחלקם קשישים וקשי יום בלא שהיו צד להליכים.

בסעיף 33 לפסק הדין בית המשפט גם אינו עושה אבחנה בין צריכה ביתית לזו החקלאית וקביעתו הינה בגדר תיקון פסק הבורר.

 

דיון

  1. טרם אכנס לגוף העניין אתייחס תחילה לנוסח הערעור. הערתי זאת לב”כ המערער שאכן התנצל, אבל עמדת בית המשפט חייבת להיאמר באופן המפורש ביותר. אין זה ראוי ואסור להגיש מסמכים לביהמ”ש בשפה בוטה ומשתלחת ויש לחדול מרמת השיח המתלהמת בין בכתב ובין בע”פ ולהוריד את רמת האלימות המילולית, שאינה תורמת דבר למהות הדיון. רק בשל התנצלות ב”כ המערער וההפנמה שבאה מצידו, תוך תקווה שהתנהלות זו לא תחזור על עצמה לא אתייחס לכך בהמשך.

 

  1. המחלוקת העיקרית בתיק, כפי הגדיר אותה בית המשפט היא פרשנות פסק הבורר, אשר אושר בהסכמה. מאחר ומדובר במחלוקת מהותית בין הצדדים שלה השלכות של ממש על פסק הדין ולמרות שפסק הבורר אושר, מצא בית המשפט לבאר את הפסק, תוך קביעת סבירות כזו או אחרת שיחס לפסק הבורר.

 

פסק הבורר כולל שני חלקים; האחד הוראות אופרטיביות והשני קביעות שיש בהן כדי להשפיע על התוצאה, גם אם אין מדובר בהוראות אופרטיביות. המשיבה סבורה שיש להתייחס רק להוראות האופרטיביות שבפסק הבורר ולערוך הזיכויים עפ”י הוראות אלה בלבד, בעוד המערער סבור שיש לראות את פסק הבורר במלואו לרבות האמירות הנוספות שבו, ובעיקר האמירה המתייחסת ליתרת הסגירה של שנת 2012, שם נקבע, כי יתרת החובה לסוף שנת 2012, היא 31,880 ש”ח.

על פי קביעה זו של הבורר סבור ב”כ המערער שיתרת  החובה  היחידה של המערער היא בסך  31,880 ש”ח לשנת 2012 וזו צריכה להיות גם יתרת הפתיחה של שנת 2013.

המשיבה לא טרחה להביא את הכרטיס של המערער לשנת 2013, כדי שניתן יהא ללמוד את יתרת הפתיחה לשנה זו. מנגד, מעיון מעמיק  בפסק הבורר נלמד כי אין מדובר רק בצרכן 223, שהוא המשק המקורי של המערער אלא משקים נוספים שהמערער צורך את מימיהם והכל כמפורט בפסק הדין המשלים של הבורר.

 

  1. אעיר כבר בשלב זה, כי לא היה מקום לפרשנות בית המשפט לגבי פסק הבורר, תוך קביעות עובדתיות שונות מאלה שנקבעו ע”י הבורר.

וכך קובע ביהמ”ש עת מגיע למסקנה שהבורר שגה בקביעתו את יתרת הסגירה לשנת 2012:

 

“עיינתי בפסק דינו של הבורר וכן בתדפיסי כרטסות החשבונות, אשר אמנם אינם כוללים את התדפיסים לשנת 2012, ולמרות זאת, הנני סבורה, כי אין מקום להתייחס לאמרותיו של המומחה (הכוונה לבורר) באשר לרישום בכרטיסים כאמרות שיש בהן משום קביעה.

סביר בעיניי יותר, כי המומחה ערך חישוב של צריכת המים, לעומת תשלומים ששולמו ומכאן הסיק מהי השורה התחתונה שצריכה להיות בכרטיסים.

אלא, שהתייחסות זו, אינה משקפת את חשבונות המים.

ראשית, חשבונות המים הם חשבונות של חובה וזכות. החשבונות כוללים גם חיובים שאינם רלוונטיים לצריכת המים של הנתבע, אלא גם חיובים משנים עברו, חיובים עבור צריכה ביתית וחיובים אחרים.

שנית, בשל היות החשבון חשבון חובה וזכות, הרי שהחשבון מתעדכן, גם לאחר התאריך הקובע.

כך למשל, ניתן לראות בספרי החשבונות, כי רק בשנת 2013 בוצע עדכון תעריפים בחשבונות המים, ככל הנראה עקב עדכון המכסות והתעריפים, כך שבשנת 2013 בוצע תיקון של חיובי המים ואלה הופחתו.

לא ניתן לקבוע שורה תחתונה לשנה מסויימת, מבלי לבחון את ההתייחסות המאוחרת לאותה שנה.

שלישית, את התיקון על פי פסק הבורר ערכה התובעת בשלב מאוחר יותר בתדפיסים, במועד המאוחר לפסק הבורר וממילא, זיכויים אלו אינם מופיעים בתדפיסים.

רביעית, הטבלה אותה ערך הבורר כוללת גם חשבונות שהמומחה לא מצא בהם דופי וכלל לא נבדקו על ידו ולמרות זאת, מצא המומחה פער בין הסכומים המופיעים בכרטסות התובעת ובין החשבון שערך.

למעשה, גם באותה כרטסת שאליה התייחס המומחה, כמשקפת את חשבונות התובעת, לא דייק המומחה. התובעת אמנם לא צרפה את הכרטסות לשנת 2012, אך באלו שצורפו ניתן לראות, כי אין התאמה בין רישומו של המומחה לרישום בכרטסת. לדוגמא: התובעת צרפה לכתב התביעה את כרטסת מספר 7. בהתאם לרישומי המומחה, החוב נכון לסוף ספטמבר 2012 בכרסת, עומד על סכום של 10,930 ש”ח, בעוד שסכום החוב בכרטסת לחודש ספטמבר 2012, עומד על 51,449 ש”ח, סכום שאינו עולה בקנה אחד עם רישומיו של המומחה. (בהמשך נערך עדכון תעריפים וסכום זה עודכן ככל הנראה, אך מצב הכרטסת משתקף באופן אחר מזה שצויין על ידי המומחה).

חמישית, המומחה בדק את כרטסת התובעת לחודש ספטמבר ולא לסוף השנה, כשאין התייחסות לתשלומים ששולמו עד לאותו מועד. גם אין התייחסות של המומחה באותה טבלה לצריכות מים החל מחודש ספטמבר 2012.

על פניו, הסברו של הבורר לאחר קביעת התעריפים באותה טבלה מלמד, כי אמנם בחן את הנתונים הרלוונטיים תוך התעלמות מרכיבים אחרים, לרבות חיובים שקדמו לשנת 2010.

 

            נכון בעיניי ואף סביר בעיניי כי כוונת הבורר, שעה שנתן בסוף פסק הבורר הוראות אופרטיביות, כי יש להזין הוראות אלו לתדפיסים, כאשר אותן הוראות הן אלה שיש ליישמן בפסק הדין. לא סביר בעיניי, כי המומחה בדק את כל שורות החשבון והגיע למסקנתו הסופית, בוודאי לא במסגרת פסק הדין המשלים, שעסק רק בהשלמות ואם היה עושה כן, הרי שכשם שפירט את בדיקתו בפסק הדין מצופה היה כי ייתן פירוט באשר לחישוב שנעשה על ידו, על מנת שזה יובן.

מצאתי אם כן לקבוע, כי פסק הדין אינו כולל הוראה לפיה יש להעמיד את סכום החוב נכון לסוף שנת 2012 על הסך של 31,880 ש”ח, אלא יש ליישם מתוך פסקי הדין את ההוראה האופרטיבית בדבר הפחתת סכומים אלו ואחרים מסכום החשבון.” (ס’ 28,29 לפסה”ד)

 

לא ניתן להגיע למסקנה אליה הגיע ביהמ”ש, עת מציין הוא שהכרטסת של שנת 2012 לא עמדה בפניו. הבורר הוא שעיין באותם חשבונות וקבע את הממצא שנקבע לגבי יתרת הסגירה לשנת 2012. הכיצד יכול בית המשפט לקבוע אחרת, כאשר הכרטסת הרלוונטית אינה מונחת בפניו.

גם אם טעה הבורר ואין לי כלים לקבוע זאת, הרי שעה שאושר פסק הבורר ע”י ביהמ”ש לא ניתן לשנותו ע”י פרשנות סותרת. יש דרך לתקן זאת אך לא במתן פרשנות המאיינת את פסק הבורר.

בית המשפט קובע ממצאים בניגוד לפסק הבורר כאשר סבירה בעיניו פרשנות מסוימת. לא ברור לי המקור לקביעה זו והסמכות לקבוע זאת בניגוד לפסק הבורר.

לא היה מקום להתערבות בית המשפט בפסק הבורר שאושר ולקבוע כי שגה הבורר בקביעותיו את יתרת הסגירה לשנת 2012. הצדדים אינם סבורים שהבורר שגה אלא טוענים לפרשנות פסק הבורר והאם יש לקיים הקביעות בפסק הבורר, גם אם אינן אופרטיביות.  וככל שסבר בית המשפט שנפלה טעות בפסק הבורר, שאושר, היה עליו לאפשר לצדדים לטעון לענין או להחליט  על פי הנטלים, או למצוא כל פתרון אחר, אך לא היה מקום לקבוע את כוונת הבורר, בניגוד לאמור בפסק. גם הקביעה, כי אין זה סביר שהבורר בדק את כל שורות החשבון, אין לה בסיס בחומר הראיות שעמד בפני בית המשפט. אין זו שאלה של סבירות אלא שאלה עובדתית גרידא.

 

  1. באשר לבדיקת חשבונות המים, שני הצדדים מלינים על כך. המערער מלין שבית המשפט עשה את מלאכת המשיבה בבדיקה חשבונות המים ותחת להורות על מחיקת חיובים מסוימים, היה על בית המשפט לפסול את כלל החשבונות. גם המשיבה מלינה על כך וטוענת, כי לא היה מקום, כאמור, להתערב בפסק הבורר, אשר אין בו כל הוראה לזיכוי חשבונות המערער בגין חיוב של צריכה ביתית כפי שקבע בית המשפט, זאת בכלל ולגבי התקופה אליה התייחס פסק הבורר, בפרט; ומכיוון שמפסק הבורר נלמד, כי יתרות החובה בגין הצריכה הביתית מיוחסות למערער ואין הוראה לזכותו, קביעת בית המשפט בסעיף 24 לפסק הדין לפיה החלטת הבורר לזכות בגין צריכה ביתית  – שגויה. המשיבה מאשרת שבפסק הבורר אכן אין הוראה אופרטיבית לגבי צריכה ביתית, אך יש אמירה מפורשת בפסק הדין המשלים בו פירוט הצריכות הביתיות שלא שולמו עד סוף שנת 2012, מבלי לציין מה לעשות עימם או על מי החובה לשלמם.

 

  1. קביעת בית המשפט בסעיף 33 לפסק הדין בהתייחס לפסק הבורר שמכיוון שהחשבונות התנהלו תחילה על שם החברים ולא על שם המערער, על כן יש להפחית ביחס לכל החשבונות את סכום החוב שהיה בחשבון טרם צירופו של המערער אליו -לא ניתן להשאירה על כנה, משתי סיבות.

האחת – המערער הוא שצרך את המים החקלאיים באותה תקופה, כך שלא ניתן לפטור אותו מתשלום ולהטיל הנטל על בעל המשק, במיוחד עת בעל המשק לא היה צד לתביעה ועמדתו לא נשמעה, שהרי זו התוצאה האופרטיבית של זיכוי המערער.

והשניה – לא היה מקום להתערב בפסק הבורר ולשנות מקביעותיו, בכל הנוגע לתקופה הרלוונטית לפסק הבורר.

 

ככל שסבר בית המשפט שיש לזכות חשבון/חשבונות צריכת המערער, כאשר התוצאה היא חיוב אחר שאינו צד לדיון, לא ניתן לעשות כן מבלי לזמן האדם שזכויותיו עשויות להיפגע ולשמוע עמדתו, על מי אמורה לחול חובת התשלום לאחר זיכוי המערער. לא רק זאת המערער לא התייחס ספציפית לכל חשבון וחשבון ולא מסר כל גרסה למעט, אמירה כללית שיש לפסול את כלל החשבונות. גם המשיבה עצמה לא התייחסה פרטנית לכל חשבון וחשבון, כאשר ההתייחסות העיקרית היא למילוי אחר פסק הבורר במלואו.

 

בנסיבות אלה כאשר הצדדים לא הצביעו פרטנית על הסכומים, היה על בית המשפט לבקש התיחסות הצדדים לזיכויים ספציפיים כאלה ואחרים, שהוא סבור שיש לזכות המערער או ליתן פסה”ד על סמך הנתונים שהצדדים התיחסו בסיכומיהם.

 

כך לדוגמא קובע בית המשפט, ש”ככל שישנם אי דיוקים בחיובי הריבית או בחיובים נוספים, הרי שהתובעת תספוג אותם, בשל אופן הרישום שנעשה בספריה”.  (עמוד 18 ש’ 11-12).

לא ברור מפסק הדין מי אמור לקבוע את אי הדיוקים בחיובי הריבית או החיובים הנוספים.

 

זאת ועוד, פסק הדין לא נקב בסכומים ולענין זה טוענת המשיבה “שלא עלה בידה… לפענח את דיוקן של הוראות ביהמ”ש… וככל שביהמ”ש … ימצא להורות על זיכויים כלשהם… אזי יתבקש להורות על עקרונות החישוב לפי התקופות אליהן יתייחס הזיכוי…” (סעיף 22.3 להודעת הערעור).

אודה שגם אני התקשיתי לרדת לסוף דעתו של בית-המשפט וב”כ המשיבה אף טען שבשל כך לא עלה בידו להכין הפסיקתא.

 

  1. פסק הבורר, שאושר מחייב לכל דבר וענין כלשונו ואין בסמכות בית המשפט לקבוע סבירותו או לשנותו. נכון שהקביעה לגבי יתרת הסגירה לשנת 2012, אינה הוראה אופרטיבית, אך ניקח לדוגמא פס”ד של בית משפט שקובע ממצאים מסויימים, האם הם לא מחייבים והאם אינם מהווים פלוגתא פסוקה או מעשה בית דין או השתק והאם בהליך אחר ניתן לקבוע ממצאים שונים, שמתייחסים ספציפית לאותה תקופה, שכבר נדונה והוכרעה. על בית המשפט ליתן דעתו גם לשאלות אלה בבואו לדון בפרשנות פסק הבורר. יחד עם זאת יש להביא בחשבון לענין זה את עדכון חשבונות המים לאחר שנת 2012, בעקבות שינויים במכסות המים, ככל שאלה לא הובאו בחשבון בפסק הבורר.

למען הסר ספק, איני מביעה דעתי על התוצאה המתבקשת ובסמכות ביהמ”ש ליתן פסה”ד על פי מיטב הבנתו.

 

  1. סוף דבר – לאור האמור לעיל, אין מנוס מביטול פסק דינו של בית המשפט, התיק מוחזר אליו על מנת שינתן פסק דין על פי האמור לעיל. בסמכותו של בית המשפט לקבל הבהרות הצדדים או לזמן עדים הכל לפי שיקול דעתו.

לאור התוצאה אליה הגעתי אין צו להוצאות. הערבונות שהופקדו – יוחזרו למפקידיהם באמצעות ב”כ.

 

5129371ניתן היום, י”ט תמוז תשפ”א, 29 יוני 2021, בהעדר הצדדים.                                      

54678313
שרה דברת, שופטת

 

 

 

ולהלן פסק הדין הראשון של השופטת סבין כהן בהליך לביטול החלטת הבורר דוד טרבלסי

בית משפט השלום באשקלון ת”א 18206-06-16

לפני כב’ השופטת הבכירה סבין כהן

תובעת:   מימי הנגב אגודה חקלאית שיתופית בע”מ, ע”י ב”כ עוה”ד מנחם צוקר

נגד

נתבעים:  ישראל סגרון, ע”י ב”כ עוה”ד שאול אטיאס

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי, תשלום חוב בגין צריכת מים חקלאית, בהתאם לספרי התובעת, אגודה שיתופית, אשר סיפקה מים לנתבע.

רקע ועובדות:
2. תביעה זו שלפניי, אינה תביעה ראשונה המתנהלת בין הצדדים ועל מנת להבין את סלע המחלוקת, יש לחזור להליך קודם שהתנהל בין הצדדים, הליך השזור בתביעה זו שלפניי.

בירור ההליך במסגרת ההליך כאן, אף הוא לא החל בתביעת התובעת, אלא החל בתביעה כספית שהוגשה על ידי הנתבע, סגרון ישראל, חקלאי תושב מושב תלמים, להשבת סך 200,000 ₪ שנגבו, לטענתו, ביתר על-ידי התובעת, “מימי הנגב”, בשל חיוב שגוי של חשבונות מים, ביחס לשנים 2005-2009 ובין השנים 2013-ועד למועד פסק-הדין (באשר לשנים 2010-2012 ניתן פסק בוררות כפי שיפורט בהמשך) ובקשה לצו עשה להחזרת מוני המים לשטחי העיבוד של התובע.
התביעה הוגשה כנגד התובעת, האגודה השיתופית המספקת את המים; כנגד האגודה השיתופית “תלמים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע”מ” (להלן:- “המושב” או “האגודה”), שבתחומה, במושב תלמים, מתגורר הנתבע ונמצאות החלקות החקלאיות שעבורן צרך הנתבע מים, על פי מכסות מים של האגודה ; ו כן כנגד מר סגרון ששון, יו”ר ועד האגודה תלמים.

התובעת התגוננה כנגד התביעה והגישה תביעה שכנגד, במסגרתה תבעה מהנתבע לשלם לה סך 360,013 ₪ , בגין יתרת חוב עבור אספקת מים.
ביום 19.11.17 נמחקה תביעתו של מר סגרון וזאת בהתאם לבקשתו להפסקת התובענה, לצורך סיום בדיקת החשבונות, כפי שנתבעו על ידו, כך שנותרה לבירור התביעה שכנגד בלבד ומשכך, מי שהיתה התובעת שכנגד מכונה בתביעה זו “התובעת” ומי שהיה “נתבע שכנגד” מכונה “הנתבע”.
3. אציין, כי בתאריך 25.2.18 הגיש הנתבע תביעה שכנגד לתביעה שכנגד, לתיקון חשבונות והחזר כספים שנגבו ביתר. בהחלטת י מיום 12.4.18, הוריתי כי לא ניתן להגיש כתב תביעה שכנגד לתביעה שכנגד ולכן לא אפשרתי הגשתה של אותה תביעה (שאף היוותה באופן זה או אחר חזרה על התביעה המקורית) , כך שנותרה לדיון תביעת התובעת.

4. כאמור, בין הצדדים התנהל הליך קודם, במסגרת ת.א. 35829-10-12, של בית משפט זה. הליך זה התנהל אף הוא לפניי (להלן:- “ההליך הקודם”).
בתאריך 29.10.12 הגיש מר סגרון כנגד התובעת (וגם כנגד מר ששון סגרון) תביעה כספית להשבת גבייה עודפת ביחס לשנים שבין 2010 ל- 2012, שנוצרה לטענתו כתוצאה מקביעת תעריפים גבוהים לצריכת מים ומגביית יתר עבור עבודות תחזוקה שוטפות של תשתיות מים שלא בוצעו בפוע ל ופיצוי בגין נזקים שנגרמו עקב ניתוק קווי אספקת מים לחלקות חקלאיות אותן הוא מעבד.
ההליך החל בבקשת מר סגרון לסעד זמני- חידוש אספקת המים לחלקות שעיבד ושזרם המים אליהן נותק, עקב טענת התובעת לחוב כספי. בתאריך 1.12.12 בדיון בבקשה לסעד הזמני, הסכימו הצדדים בהתאם להצעת בית המשפט, בין היתר, כי יחוברו קווי המים כפוף לתשלום סך 150,000 ₪ באופן מיידי ותשלום יתרת החוב לאחר עיון בספרי החובות ו בהתאם לתנאים שסוכמו.
כך הוסכם בין הצדדים בעניינים הרלוונטיים להליך כאן:
“המבקש ישלם למשיבה סכום של 150000 ₪ באופן מיידי וכתנאי לחיבור שעוני המים. שעוני המים יחוברו עד מחר בבוקר בכפוף לתשלום האמור. יתרת החוב בהתאם לספרי המשיבה תשולם בתוך 7 ימים בכפוף לכך שבמהלך 7 הימים האמורים, תציג המשיבה למבקש את ספרי החשבונות לשנים 2010 עד 2012. יתרת התשלום תעשה לפי חישוב על פי תעריף א כאשר לסכום האמור יתווסף תשלום בגין 15,000 קוב לפי תעריף ד בגין חריגה לשנת 2010. ככל שלא תשולם היתרה בתוך 7 ימים, תבוטל ההסכמה לעיל כך שהמשיבה תהא רשאית לנתק את שעוני המים ולבקש הכרעת בימ”ש בבקשה. מוסכם בזאת כי לצורך עריכת החשבונות האמורים יהוו חשבונותיה של המשיבה בסיס לחישוב הן באשר לקביעת שיעור צריכת המים והן באשר לקביעת תעריפי המים. כל אחד מהצדדים שומר את טענותיו הן לעניין התעריפים, הן לעניין המכסות ובכל עניין אחר לרבות ריביות ומובהר כי ההסכמה האמורה הינה אך ורק לצורך צו מניעה זה. ככל שתתגלע מחלוקת בין הצדדים לעניין חיוב הריבית וחישובה יובא העניין להכרעת בימ”ש אשר יפסוק מהו סכום הביניים שישולם במסגרת צו המניעה על חשבון הריבית וזאת מבלי לפגוע בטענות הצדדים בתיק העיקרי, גם לעניין הריבית.
החל מהיום ואילך ישלם המבקש את חשבונות המים בהתאם לתעריף א’ ובלבד שלא יחרוג ממכסת המים. ככל שתהיה חריגה, התשלום בגינה יעשה בהתאם לתעריפים המקובלים בגין חריגה.”

5. בתאריך 8.6.14 הודיעו הצדדים, כי הם פנו להליך בוררות לפני הבורר, מר טרבלסי דוד . לפיכך, הוריתי על עיכוב ההליכים בתיק. מר סגרון הודיע כי הפנייה להליכי בוררות היא רק באשר לחלק מהסכומים הנתבעים, דהיינו בעניין שאלת דרישות התשלום מטעם התובעת, אשר בינתיים אף הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה תבעה את חיוביו של הנתבע על פי ספריה, ואילו בעניין דרישת הפיצוי בעילה הנזיקית , שתבע סגרון את התובעת, לא הועבר ההליך לבוררות והתביעה תתברר לפני בית המשפט.

בתאריך 5.2.15 ניתן פסק בוררות שהורה לתובעת לזכות הנתבע בזיכויים אלו ואחרים, כמפורט בפסק הבורר, וביחס לכל אחד מחשבונות המים שהתנהלו על שם הנתבע.

בתאריך 3.3.15 ביקש מר סגרון כי בית המשפט יורה לבורר להשלים או לתקן את פסק הבוררות בשל “טעויות גלויות” שנפלו בו או לצורך השלמות חיוניות, בין היתר, בשל הסתרת מידע מהבורר ואי גילוי מסמכים.
בהמשך, לאור החלטת בית המשפט המחוזי, לאחר שדחיתי את בקשת הנתבע, הוחזר התיק לבורר על מנת שישלים את חוות דעתו.
בתאריך 27.3.16 הושלם פסק הבוררות .

6. משניתן פסק הבורר, המשיך ההליך בנוגע לתביעה הנזיקית, אך ביום 16.11.17 , ימים ספורים טרם מועד שמיעת הראיות, נמחקה התובענה לבקשת התובע שם , זאת לאחר שבית המשפט לא נעתר לבקשתו האחרונה של מר סגרון לתקן את כתב התביעה, ומר סגרון ביכר לפיכך להגיש תביעה חדשה, הכוללת גם את הסעדים המאוחרים שביקש לצרף . התובעת ביקשה אף היא למחוק את התביעה שכנגד, כאשר טענותיה תתבררנה בהליך דנן, כשסכום התביעה כאן כולל ממילא את כלל החיובים, על פי ספריה, עד למועד הגשת התביעה כאן, כולל חיובים בהתאם לפסק הבורר.
פסק הבורר עצמו, על שני חלקיו, אושר על ידי בית המשפט.

7. יוער, כי מר סגרון, הגיש תביעה נוספת, ב ת.א. 56831-04-18 . התביעה הוגשה לבית המשפט השלום באשדוד, ונתבעים 1 ו-3 (התובעת כאן ומר ששון סגרון) ביקשו להעביר את ההליך לבית המשפט השלום באשקלון ולאיחוד הדיונים, זה שבת.א. 56831-04-18 עם התביעה דנן . כב’ הנשיאה (כתוארה אז) השופטת אשקלוני, הורתה על העברת ההליך לבית המשפט באשקלון והותירה ההכרעה בדבר איחוד הדיונים לגורם השיפוטי המטפל בתיק. ההליך הועבר לבירור לפניי, נוכח עילת התביעה שאינה רלוונטית להליך דנן והיות וההליך דנן היה קבוע כבר לשמיעת ראיות לא התרתי איחוד דיונים.

8. עיקר המחלוקת בהליך שלפניי, נוגע לפרשנות פסק הבורר וליישום פסק הבורר על חשבונותיו של הנתבע.
ככל שהדבר נוגע לפרשנותו של פסק הבורר, הרי שהבורר נקט בפסק דינו בשתי לשונות. לשון אחת, היא הלשון בה ציין הבורר מהם הסכומים שיש להפחית מסכום החוב בכרטסת התובעת. הלשון האחרת, היא הלשון בה ציין הבורר מהו סכום החוב שבכרטסת.
בעוד שהתובעת טוענת, כי יישמה את החלק האופרטיבי שבפסק הדין, דהיינו, הפחיתה את הסכומים שיש להפחית מפסק הדין, הרי שהנתבע טוען, כי יש לפתוח את כרטיס הנתבע בסכום החוב אותו ציין הבורר כיתרת החוב נכון לסוף שנת 2012 ומכאן צריך להיפתח הכרטיס בראשית שנת 2013, כשכל החיובים שקדמו למועד זה, מסתכמים באותו סכום חוב.

9. מעבר למחלוקת הנוגעת לסכום החוב, כפי שנקבע על פי פסק הבורר, קיימות בין הצדדים מחלוקות נוספות.
המחלוקת הראשונה, נוגעת לשיטת החיוב. למושב מכסת מים המחולקת לצרכנים השונים. התשלום עבור צריכת המים הינו בהתאם למכסת המים. בתחילת השנה, נקבעת מכסת המים לכל אחד מהחקלאים. ברגע שחקלאי חורג ממכסת המים שהוקצתה לו, משלם הצרכן עבור צריכת המים בתעריף גבוה יותר. ואולם, בסיום השנה, אם מסתבר, כי מכסת המים הכוללת של המושב לא נוצלה, מזוכים הצרכנים באופן שבו נעשה עדכון לתעריף הצריכה שלהם, כך שגם אם חרגו ממכסת המים שהוקצתה להם, מחוייבים הצרכנים בתעריף נמוך יותר, כך שכרטיס החשבונות של החבר מתעדכן רטרואקטיבית. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לאופן בו נעשים הדברים, כאשר במסגרת ההליך הקודם, הושגה הסכמת ביניים בנוגע לאופן חיוב חשבונו השוטף של הנתבע.
רק על מנת לסבר את האוזן בנקודה זו, הרי שבמועד הגשת התביעה, עמד סכום חובו של הנתבע בעת הגשת התביעה, נכון ליום על סכום של כ- 360,000 ₪.
בעת הגשת הסיכומים, לאחר שהוזנו התעריפים הנכונים, עם סיום השנה, הרי שיתרת חובו של הנתבע פחתה לטענת התובעת לסך של 223,000 ₪.

עוד קיימת מחלוקת של ממש בין הצדדים באשר לאופן ניהול הספרים על ידי התובעת.
חשבון המים של הנתבע הינו חשבון שמספרו 223 והוא רשום על משקו של הנתבע וכולל גם את צריכת המים הביתית של הנתבע.
הנתבע, המתפרנס מעבודתו החקלאית, מעבד גם אדמות חקלאיות של בעלי משקים נוספים, בהתאם להסכמות אליהן הגיע עם אותם בעלי משקים ושקיבלו את אישורו של המושב. בשים לב לכך שהאדמות החקלאיות מעובדות על ידי הנתבע, הועברה, בהסכמת המושב, צריכת המים של אותם משקים לשם הנתבע וצריכת זו חוייבה בחשבון 223 . בשנת 2012, החליטה התובעת (לטענתה, על דעת האגודה ולבקשתה), כי צריכת המים של אותם משקים לא תירשם על שם הנתבע, אלא תישאר על שם אותם צרכנים והנתבע יתווסף לחשבונות המים של אותם צרכנים, כצרכן נוסף.
בהמשך, ביחס לחלק מהחשבונות, החליטה התובעת לפצל את החשבונות, כך שצריכתם הביתית של אותם צרכנים תישאר על שמם ואילו הצריכה החקלאית תועבר על שם הנתבע. הנתבע חולק גם על כך וטוען, כי כל מעשיה של התובעת נעשו על מנת להטעות אותו וגם את הבורר.

הראיות :
10. מטעם התובעת העיד מר דוד צפרירי , מנכ”ל התובעת, לאחר שהקדים והגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ו כן תצהיר משלים. בהמשך צורפו תדפיסי חשבון עדכניים יותר.
בתצהירו המשלים ובתדפיסי החשבון שצורפו אליו, מפנה מר צפרירי באופן מפורש לכל תנועות החשבון הרלוונטיות ליישום פסק הבורר, לאור טענת הנתבע, כי פסק הבורר לא יושם כראוי בחשבונות התובעת. כן הפנה מר צפרירי לסכום החוב בחשבונות, כפי שהשתקף ביום 1.1.13, שהחל מאותו מועד חלו חיובים חדשים, לאחר התקופה שחל עליה פסק הבורר.
בנוסף הוגש תצהיר מטעם הגב’ יהודית טלמור, תצהיר שנועד לאימות כשירותם של המסמכים שצורפו לתצהירה (כרטיסי חשבון) לשמש כ”תעודה ציבורית” מתוקף תפקידה כמנהלת החשבונות הראשית אצל התובעת. כן צורפה חוות דעתו של מר תמיר סויסה, מומחה למחשבים, על מנת להעיד על תקינות מערכת המחשוב של התובעת.
בפתח ישיבת שמיעת הראיות בתאריך 19.1.20, הודיע ב”כ הנתבע כי הוא מוותר על העדת “העדים הטכניים”, אך אין בכך בכדי להודות כי האמור במסמכים, אמת.

מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו לאחר שהקדים והגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
תצהיר נוסף הוגש מאת יהודה חסון, אשר ביצע ביקורת חשבונאית לחשבונות תשלומי חיובי המים, שהוגדר “תצהיר בדיקת מומחה”. הנתבע בחר שלא להעיד את מר חסון, כך שתצהירו , על כל חישוביו נמשך ואינו מהווה חלק ממכלול הראיות שבתיק .

העדים נחקרו והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה:
11. תביעת התובעת מבוססת על תדפיסי החשבון מטעמה, כאשר התובעת מבקשת לסמוך על תכנם של תדפיסי החשבון כראיה למצב חשבונו של הנתבע ולנכונות האמור בספריה, כמשקף את מצב חובו האמתי של הנתבע.
התובעת טענה כי ההתחשבנות הכספית בינה לבין הנתבע התנהלה בדרך של “חשבון שוטף”. ביחס לחשבון מסוג זה , חלות חז קות אמינות ונטלי ראיה מיוחדים, והאמור בכרטסת התובעת הוא בבחינת “נאמן חנווני על פנקסו”.
לטענת התובעת, חשבון מסוג זה, יש לבחון בהתייחס לכלל הפעולות שבוצעו בחשבון וכי לא ניתן לבודד פעולה בחשבון במנותק מהחשבון השוטף בכללותו. משמעותיים הדברים במיוחד נוכח טיבו של חשבון מסוג זה , לצריכת מ ים, אשר הוגדר על ידי מנכ”ל התובעת – “חשבון דינמי”, כך שחיובים וזיכויים בכרטיס חשבון זה מתעדכנים ללא הרף, על פי עדכון המתבצע בעקבות שינויים במכסות המים וממילא על פי תעריפי המים הנגזרים מהם. התובעת הדגימה את מורכבות ה שינויים התכופים בחיובים ובזיכויים המתבצעים לעיתים למפרע. התובעת טוענת, כי ניהול כרטסת החשבונות מורכב עוד יותר כאשר מדובר בארבעה תעריפי מים שונים.
לטענת התובעת, הנתבע אינו יכול להסתפק בטענות כלליות בדבר “אי נכונות” כרטיסי ה”חשבון השוטף” של התובעת, כפי שעשה בהליך כאן, בפרט לאחר שמשך את תצהירו של מר חסון.
גם אם ניתן להתייחס לאותו תצהיר, הרי ש אין בו כל התייחסות לכרטסת “החשבון השוטף”, אלא בוצעו חישובים חסרי ערך ורלוונטיות לתביעה.
עוד טוענת התובעת, כי בהתאם להסכם שבין הצדדים, הרי שחשבונותיה של התובעת מהווים ראיה לנכונות האמור בהם וממילא, אם מבקש הנתבע לסתור את האמור בפנקסים, עליו הנטל לסתור את האמור בפנקסים.

12. הנתבע טען כנגד יתרת החוב , כי לא רק שאינו חב לתובעת סכום כלשהו, אלא לה יפך, הנתבע זכאי להחזרים מאת התובעת . לטענתו, התגלו מחדלי ם בביצוע חישוב חיוביו ביישום פסק הבורר, המחייבים זיכויו בסכומים גבוהים ו קביעה זו דורשת חקירה יסודית. הנתבע בסיכומיו טען, כי הוא חש שנפל קרבן לקנוניה נגדו שמטרתה לפגוע בו ובפרנסתו וב משך שנים נאלץ הוא לנהל הליכים משפטיים בשל חיוב שגוי בגין צריכת מים .
לטענת הנתבע, בכדי להקשות על בירור האמת על ידי הבורר, התובעת הפרידה את חשבונות מוני המים, ניתקה את הרצף בין חשבונות הנתבע, בדתה משקים חקלאיים שלא קיימים ופתחה ארבעה חשבונות פיקטיביים והעבירה לשם סכומי כסף מחשבונות הנתבע .
לטענתו, בניגוד לקביעת הבורר, חלף זיכויי הנתבע במלוא הכספים, זיכתה התובעת את החשבונות בסכומים זניחים, הותירה את מרבית הכספים בחשבונות פיקטיבי ים, ואת היתר העבירה לשנת 2013 ואילך.
הנתבע טוען, כי במצב הדברים האמור, בוודאי אין לסמוך על התובעת בניהול פנקסיה, כ”נאמן החנווני על פנקסו” ואף פנה לבית המשפט, על מנת שיפנה בבקשה לפתיחת חקירה פלילית, בשל אופן ניהול הפנקסים.

13. אחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין, סבורתני, כי אין לראות בפנקסי התובעת משום פנקסים שיש לקבל את האמור בהם כ”ראה וקדש”, אך מנגד, עומדת לתובעת, בהתאם להסכם שבין הצדדים חזקת התקינות בניהול הספרים, אם כי גם זאת בהסתייגות, שכן, ייתכן והתובעת ניהלה את ספריה בתום לב וכשהחשבונות מחוייבים על פי תעריפים נכונים והיקפים נכונים , אך עשתה זאת באופן בעייתי, תוך ערבוב חשבונות, באופן המקשה על בדיקת הספרים ואבחון חיוביו של הנתבע מתוך כלל החשבון.

14. בין הצדדים נכרת הסכם בדבר צריכת המים לגבי מגרש 223 .
סעיף 11 להסכם שבין הצדדים קובע:
“ספרי החשבונות ומסמכי האגודה יהוו ראיה לכאורה בדבר כמויות המים שנצרכו על ידי המתיישב והמושב וכן בקשר לכל חיוב אחר המופיע בהם, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.”

הנתבע טוען ביחס להסכם זה, כי מדובר בהסכם שעסק אך ורק בצריכת המים על פי מונה המים של הנתבע ורעייתו, כצרכנים , שמספרו 223.
בעת שהחליטה התובעת להעביר את חשבונות המים מחשבון הנתבע לחשבונות החברים, הרי שהסכם זה אינו חל על צריכת המים באותם חשבונות.

15. הצדדים הסכימו כבר בהליך הקודם, כי כלל חשבונות המים של הנתבע יבדקו על ידי התובעת, בין אלו הרשומים על שמו ובין אלו שאינם רשומים על שמו.
הנתבע ביקש כבר במסגרת צו המניעה בהליך הקודם, כי שעוני המים שנותקו יחוברו בשנית ואם לא טען לזכות שיש לו בהם מכוח אותה הסכמה, אזי לא ברור מהי הזכות לה טוען הנתבע בנוגע לצריכת המים. אותם חישובים שעורך הנתבע, גם לשיטתו, הם חישובים בנוגע לתעריפי המים, בהתאם לחוק ובתאם למכסות המים המסופקות על ידי האגודה.
אמנם, לנתבע טענות הנוגעות לעצם הפרדת המונים השונים, אך אין בכך כדי לשנות מעצם ההסכמה לאספקת מים, שעל בסיסה חוייב חשבונו של הנתבע, כאשר בהסכם שבין הצדדים, אין התחייבות כלשהי באשר לאופן אספקת המים, באמצעות מונה אחד או מספר מונים.
לפיכך, איני סבורה, כי ניתן להתעלם מההסכם שנחתם בין הצדדים ויש להחילו גם על צריכת מים, שחוייבה בחשבונות אחרים ובלבד שמדובר בחיובים הנוגעים לנתבע עצמו.

16. לעניין עצם השינוי שנעשה על ידי התובעת, כאשר החל מחודש מאי 2012, החלה לחייב את הנתבע על פי מספר מונים, בהתאם לחלקות השונות שעיבד ולא רק על פי מונה אחד, בהתאם לנהוג בין הצדדים קודם לכן, התובעת טוענת, כי הדבר נעשה בהוראת האגודה. התובעת לא צירפה אסמכתא לטענתה זו, אך מוכנה אני לצאת מתוך נקודת הנחה, כי הדברים נעשו בתיאום עם האגודה וממילא בסופו של יום, יש לבחון את החשבונות לגופם .

17. סבורתני, כי חלק ניכר מהמחלוקת בהליך זה, היה מתייתר, לולא פעלה כך התובעת.
האגודה החתימה את הנתבע ואת בעלי המשקים על הסכם להעברת מכסות המים של בעלי המשקים לידי הנתבע. שעה שמכסות המים הועברו לידי הנתבע, אין כל סיבה לחייב את חשבונות המים של אותם חברים, אשר ממילא גם אינם חייבים בתשלום כלשהו בגין אותן מכסות שהועברו לאדם אחר, בהסכמת הצדדים כולם.
ייתכן והתובעת ביקשה לשמור על זיקה בין אותן מכסות ובין אותם משקים, שכן ייתכן ומכסות המים ניתנו לאותם משקים וצריכות הן להישאר על שם אותם משקים , אלא שבערבוב חשבונות החברים והנתבע, נוצר בלבול של ממש, שכן אותם חשבונות כוללים גם את צריכתם הפרטית של בעלי אותם משקים וגם את הצריכה החקלאית של הנתבע, ללא כל אבחנה.
תביעת התובעת בהליך זה כוללת למעשה גם את צריכתם הביתית של בעלי אותם משקים, צריכה שאין חולק, כי לא נצרכה על ידי הנתבע.

18. בסיכומיה טענה התובעת, כי היתה הסכמה בין הנתבע ובין בעלי אותם משקים, לפיה הנתבע הוא זה שישלם עבור הצריכה הביתית של בעלי אותם משקים, בתמורה להעברת המכסות לידי הנתבע.
טענה זו, לא רק שהוכחשה על ידי הנתבע, אלא שבפועל, חיוב הנתבע על פי מוני המים של בעלי המשקים נעשה בפעולה חד צדדית של התובעת, לאחר שבמשך שנים חוייבה הצריכה החקלאית בחשבון 223 בלבד, כאשר בעלי המשקים ממשיכים לשלם באופן שוטף את חשבונות המים שלהם בגין הצריכה הביתית. אין כל מקום לסברה, כי אותה פעולה חד צדדית של התובעת הביאה להסכמה חדשה בין הנתבע ובין בעלי המשקים, הסכמה אשר מטילה על הנתבע חיוב כספי שאינו אמור לחול עליו.
בפועל, גם התובעת הבינה בשלב מסויים, כי יש קושי בהעמסת שני סוגי החיובים על אותו חשבון וביחס לחלק מהחשבונות ערכה הפרדה בין הצריכה הביתית ובין הצריכה החקלאית.
פעולה זו, לו נעשתה מלכתחילה על ידי התובעת היתה מייתרת מחלוקות ובשים לב לעיתוי ביצוע הפעולה, גרמה לקושי של ממש בקריאת החשבונות, וחיוב הצריכה ככל שהיא מיוחסת לנתבע.

19. אוסיף ואומר כבר עתה, ביחס לאותם חשבונות שהנתבעת בחרה לפצל בדיעבד, כך שחשבון הנתבע יופרד מחשבון הצרכן , כי הנתבעת הגישה תביעתה כאן כנגד הנתבע בגין שני החשבונות לאחר הפיצול, בין זה של בעל המשק ובין זה שעניינו הצריכה החקלאית, כשלכך לא נתנה כל הסבר, שכן אם בחרה הנתבעת לפצל את החשבונות, היה עליה לחייב את הנתבע רק בגין אותו חשבון שיוחס לו ולא בגין אותו חשבון שנותר חשבונו של בעל המשק.
יצויין, כי הגם שבעדותו אישר מר צפרירי, כי חשבון מי השתיה כבר אינו מיוחס לנתבע ושמו של הנתבע כבר אינו מתנוסס על אותו חשבון (ראה למשל עדותו בעמ’ 30 לפרוטוקול), הרי שהתובעת לא השכילה בסיכומיה להסיר את תביעתה הנוגעת לחשבון צריכת המים שפוצל והיא הוסיפה לעמוד על תביעתה בעניין אותם חשבונות. למען הסר ספק, לאור עדותו המפורשת של מר צפרירי בעניין, הרי שכפי שיובהר להלן, דין התביעה ביחס לחשבונות אלו, להידחות.

20. ביחס לאופן ניהול החשבונות- חשבונות התובעת מנוהלים בשקיפות, כאשר דפי החשבון משקפים כל פעולה ופעולה שנעשית בחשבון, גם אם מדובר בפעולות שגויות ושנויות במחלוקת.
המערכת הממוחשבת של התובעת מותאמת לכך שניתן להזין בדיעבד חיובים או זיכויים שונים, לפי תאריכי ערך שונים ממועד הזנת הנתונים וחיובי הריבית מתעדכנים בהתאם, גם אם בדיעבד.
הדברים מקבלים חשיבות בעיקר נוכח הזנת נתונים הנוגעים לתעריפי המים בדיעבד, שכן עם עדכון מכסות המים, בוצע עדכון בדיעבד של חיובי המים.
הנתבע מצדו לא הצביע על מעשה תרמית כלשהו באופן ניהול הספרים, לא הצביע על חיוב מופרך או חיוב שאין לו הסבר, אם כי במהלך חקירתו של מר צפרירי נמצאו חיובים שלעניות דעתי, לא היה מקום לחייב את הנתבע בהם וכן חיובים שהרישום לגביהם לקוי, עקב ערבוב החשבונות בין הצרכנים השונים ובין הנתבע.

21. גם בעת ההתדיינות בפני הבורר, המחלוקת בין הצדדים נגעה לחיובים שנויים במחלוקת, באופן ענייני והבורר לא מצא שגיאה מכוונת כלשהי בספרי הנהלת החשבונות.
דומה, כי למרות שהנתבע טען בלהיטות, כי התובעת ביצעה את כל פעילותה על מנת להביא לחיוב עודף לנתבע, הרי שהנתבע לא הצליח אף הוא להצביע על מעשה מכוון כלשהו ממנו ניתן להסיק מסקנה זו.
הנתבע למעשה טען טענותיו באופן כללי, תוך בקשה לפסול באופן גורף את ספרי התובעת, בשל אופן ניהולם, אך לא הצביע על חיובים ספציפיים שנפלה בהם טעות. יצויין, כי מלכתחילה תמך הנתבע טענותיו במעין חוות דעת, אשר הוגשה על ידי מ ר חסון, אך שעה שנמשך תצהירו של מר חסון, גם התייחסות זו אינה קיימת.

22. התובעת מנגד, ביקשה לאורך כל הדרך להסתמך על ספריה בבחינת ראיה לכאורה לנכונות האמור בהם ולתקינות ניהול הספרים, כאשר לטענתה, על הנתבע הנטל להוכיח, את הטעות בספריה.

גם את עמדתה של התובעת איני יכולה לקבל.
עצם העובדה שהתובעת לא ביקשה להונות את הנתבע ברישום הספרים, אין בה כדי לפטור את התובעת מטעויות וליקויים שהתגלו בספרים, באופן שאין לסמוך עליהם עוד בבחינת ‘ראה וקדש’.
תוך כדי ניהול ההליך, התגלו טעויות וליקויים בניהול הספרים. בסיכומיה טענה התובעת, כי מדובר בסכומים קטנים, כאשר את עיקר הסכומים הוכיחה ולכן, יש להתעלם מאותן טעויות ולחייב בחלק הארי של החיובים.

אין בידי לקבל את גישתה זו של התובעת. התובעת עותרת לחיוב הנתבע בסכומי כסף. על התובעת להוכיח מהו הסכום שחייב לה הנתבע ובוודאי אין זו מלאכתו של בית המשפט לבצע את החישובים לשם הוכחת הטענה.
מר צפרירי בעדותו אישר לגבי סכומים אלו ואחרים, כי חוייבו בטעות, לגבי חיובים נוספים, כפי שיפורט בהמשך, הנני סבורה, כי מדובר בחיובים שגויים, שלא היה מקום לחייב בהם את הנתבע ובסופו של יום, בפתח ישיבת ההוכחות האחרונה, טענה התובעת, כי לפי ספריה יש להעמיד את סכום התביעה על סכום הנמוך בכ-140,000 ₪ מסכום התביעה המקורי , כשלא טרחה קודם לכן להעביר את אותם ספרים לעיון הנתבע. התנהלות זו אין לקבל ושעה שהתובעת שוגה, על התובעת מוטל הנטל לברור מתוך ספריה את הסכומים לחיוב ונטל זה אינו עובר לנתבע, לאחר שהצביע על הטעות, שכן יש בכך כדי לסתור את החזקה המוסכמת, לפיה ספרי התובעת מהווים ראיה לסכום החוב.

למען הסר ספק, בשיעור התעריפים לא מצאתי כל דופי, כאשר לא הובאה על ידי הנתבע כל ראיה בעניין. גם לא נטענה טענה כלשהי באשר להיקף הצריכה, אם כי בעניין זה, חל ערבוב בין הצריכה הביתית לצריכה החקלאית, באופן המקשה על קביעת היקף הצריכה החקלאית בלבד.

23. מכאן אתייחס לטענותיהם הפרטניות של הצדדים.
ככלל, חשבונו של הנתבע מחולק לשלוש תקופות.
התקופה הראשונה (אם כי לא כרונולוגית) הינה התקופה שבין השנים 2010-2012.
ביחס לתקופה זו התנהל ההליך הקודם וניתן פסק הבורר, אשר בודק את חשבונות הצדדים. פסק הבורר מהווה מעשה בית דין ביחס לתקופה זו, אלא שהצדדים חלוקים ביניהם באשר לאופן יישום פסק הבורר וזהו למעשה עיקר המחלוקת בהליך כאן.

24. התקופה השנייה, הינה התקופה שקדמה לשנת 2010 והיא תקופה שביחס אליה התנהל חשבון המים של הנתבע רק בחשבון 223. על פי תצהירו המשלים של מר צפרירי, יתרת החובה בחשבונו של הנתבע נכון למועד זה עמדה על הסך של 24,274.94 ₪.
בתביעתו המקורית כאן, עתר הנתבע לבדיקת מצב חשבונו ביחס לתקופה שקדמה ל-2010, כאשר לטענתו, את אותן הפחתות שביצע הבורר, יש לבצע גם ביחס לתקופה זו.
בתביעת התובעת עצמה, חשבון 223 אינו כלול ולכן, שעה שתביעת התובע אינה מתבררת לפניי, הרי שאין מקום לבחון חשבון זה, בין לתקופה שקדמה לפסק הבורר ובין לתקופה שלאחר פסק הבורר.
אעיר רק בקצרה לגבי חשבון זה, כי לאור פסק הבורר, עם עדכון הזיכויים על פי פסק הבורר, הרי שהחשבון הפך להיות ביתרת זכות וכזה היה במועד הגשת התביעה, כך שלא היה לתובעת כל צורך לתבוע יתרות חובה בחשבון זה.
באשר ליתר החשבונות. בשל ערבוב חשבונותיו של התובע עם חשבונות החברים, ייתכן והחשבונות כוללים גם יתרות חובה קודמים.
בפסק דינו המשלים, התייחס הבורר לזיכויים שיש לזכות בגין צריכה ביתית. לא הובא לפניי מצב החשבונות בעת צירופו של הנתבע לאותם חשבונות וממילא, ככל שהדבר נוגע למועדים מוקדמים לינואר 2013, התייחס הבורר לחשבונות. ככל שהדבר נוגע לשנים שקדמו לשנת 2010, אין בפני את תדפיסי החשבון והצדדים לא צרפו אותם. הנתבע לא הביא בפני בית המשפט כלי כלשהו, שעל פיו ניתן לבדוק את אותם חשבונות עד לשנת 2010 ולפיכך, חשבונות אלו מוחזקים כנכונים וכשמשקפים את מצב החשבון האמתי עד לאותו מועד.

25. התקופה השלישית הינה התקופה שלאחר פסק הבורר. בתקופה זו יושם בפועל פסק הבורר ונעשו שינויים אלו ואחרים בחשבונות התובעת, כשבין היתר, נפתחו חשבונות חדשים בגין אותן צריכות בשעונים שהיו שעונים של בעלי המשקים, שאל חשבונותיהם צורף הנתבע.

26. כפי שציינתי, התקופה העיקרית השנויה במחלוקת הינה דווקא אותה תקופה שביחס אליה ניתן פסק הבורר. גם בנוגע לתקופה המאוחרת לפסק הבורר, לא נטענו טענות ספציפיות על ידי הנתבע, כשעיקר טענתו היא שעל פי פסק הבורר יש להעמיד את סכום החוב הכולל על הסך של 31,880 ₪ , נכון לסוף שנת 2012.
בעוד שביחס לתקופה שלפניו התבררו החשבונות, בדק הבורר את התעריפים ובדק את סוגי החיובים שיש לחייב ואת היקפם, הרי שביחס לתקופה המאוחרת, לא הובאו נתונים כלשהם ומשכך, לא הובא כל כלי לבדוק את עצם החיוב ולבד מחיובים שעל פניו נראים כשגויים, לא ניתן לבדוק את החיובים כנכונים או כשגויים ביחס לתעריפי המים ואופן החיוב הינו נכון על פניו.

27. יישום פסק הבורר:
בפסק דינו הראשון של הבורר מיום 5.2.15, ציין הבורר, כי ערך בדיקה לחשבונות עבור צרכן 223 לשנים 2010, 2011 ו- 2012 עד לחודש מאי ובהמשך ערך בדיקתו לצרכנים 5, 7, 27, 29, 45, 57, 65, 67, 74 ו- 85 לשנת 2012 החל מחודש מאי ועד לחודש ספטמבר 2012 .
כן ציין הבורר בפסק דינו, כי ביחס לחשבונות הצרכנים 29, 45, 57, 65 ו-67 לא מצא כל בעיה בחשבון ולכן פסק דינו אינו מתייחס לחשבונות אלו.
הבורר ציין בפסק הדין, כי יש לזכות את חשבון מספר 223 בסכום של 52,734 ₪ ואת הצרכנים 5, 7, 27, 74 ו-85 בסכום נוסף של 6,534 ₪.
סך סכום הזיכוי הנומינלי עומד על הסכום של 59,268 ₪.

בפסק הדין השני, מיום 27.3.16, ציין המומחה מהן היתרות בחשבונות התובעת נכון לסוף ספטמבר 2012 וכן היתרות לסוף שנת 2012, כשם שמופיעות בספרי התובעת וכשם שצריכ ות להיות לשיטת המומחה.
המומחה מוסיף ומציין, כלשונו:
“סה”כ לסוף 2012 יתרת חובה של 31,880 ₪.
סה”כ לסוף ספטמבר 2012 יתרת חובה של 115,003.
על פי כרטיסי מימי הנגב בסוף ספטמבר 2012 575567
צריכות המים לחודשים יולי עד ספט’ מסתכמות בסך של 134,796 ₪.
צריכות המים לחודשים אוג’ עד ספט’2012 מסתכמות בסך של 94,399 ₪.”

המומחה מוסיף ומפרט את סכום הצריכות הביתיות שלא שולמו עד לסוף שנת 2012 ומסיים במלים:
“על מימי הנגב להשלים זיכויים בגין הפרשי מחיר לשנת 2012 ערך 30.9.12 לפי הפירוט הבא:…סה”כ 4236.34.”

המחלוקת בין הצדדים נוגעת למשמעות תוכנו של פסק הדין המשלים.
הנתבע נאחז במלים: “סה”כ לסוף 2012 יתרת חובה של 31,880 ₪.” ואילו התובעת נאחזת במלים: “על מימי הנגב להשלים זיכויים.”
לשיטת הנתבע, יש לאפס את כרטיסי הנתבע לסוף ספטמבר, כך שהכרטיס יחל ביום 1.1.13 בסכום של 31,880 ₪ ואילו התובעת טוענת, כי המומחה אמנם עיין בכרטיסים וראה את הסכומים בהם, אך בסופו של דבר, החלק האופרטיבי בפסק דינו הוא החלק הנוגע לזיכויים וזהו החלק היחיד שיש ליישם בכרטסת הקיימת.

28. עיינתי בפסק דינו של הבורר וכן בתדפיסי כרטסות החשבונות, אשר אמנם אינם כוללים את התדפיסים לשנת 2012 , ולמרות זאת, הנני סבורה, כי אין מקום להתייחס לאמרותיו של המומחה באשר לרישום בכרטיסים כאמרות שיש בהן משום קביעה.
סביר בעיניי יותר, כי המומחה ערך חישוב של צריכת המים, לעומת תשלומים ששולמו ומכאן הסיק מהי השורה התחתונה שצריכה להיות בכרטיסים.
אלא, שהתייחסות זו, אינה משקפת את חשבונות המים.
ראשית, חשבונות המים הם חשבונות של חובה וזכות. החשבונות כוללים גם חיובים שאינם רלוונטיים לצריכת המים של הנתבע, אלא גם חיובים משנים עברו, חיובים עבור צריכה ביתית וחיובים אחרים.
שנית, בשל היות החשבון חשבון חובה וזכות, הרי שהחשבון מתעדכן, גם לאחר התאריך הקובע.
כך למשל, ניתן לראות בספרי החשבונות, כי רק בשנת 2013 בוצע עדכון תעריפים בחשבונות המים, ככל הנראה עקב עדכון המכסות והתעריפים, כך שבשנת 2013 בוצע תיקון של חיובי המים ואלה הופחתו.
לא ניתן לקבוע שורה תחתונה לשנה מסויימת, מבלי לבחון את ההתייחסות המאוחרת לאותה שנה.
שלישית, את התיקון על פי פסק הבורר ערכה התובעת בשלב מאוחר יותר בתדפיסים, במועד המאוחר לפסק הבורר וממילא, זיכויים אלו אינם מופיעים בתדפיסים.
רביעית, הטבלה אותה ערך הבורר כוללת גם חשבונות שהמומחה לא מצא בהם דופי וכלל לא נבדקו על ידו ולמרות זאת, מצא המומחה פער בין הסכומים המופיעים בכרטסות התובעת ובין החשבון שערך.
למעשה, גם באותה כרטסת שאליה התייחס המומחה, כמשקפת את חשבונות התובעת, לא דייק המומחה. התובעת אמנם לא צרפה את הכרטסות לשנת 2012, אך באלו שצורפו ניתן לראות, כי אין התאמה בין רישומו של המומחה לרישום בכרטסת. לדוגמא: התובעת צרפה לכתב התביעה את כרטסת מספר 7. בהתאם לרישומי המומחה, החוב נכון לסוף ספטמבר 2012 בכרסת, עומד על סכום של 10,930 ₪, בעוד שסכום החוב בכרטסת לחודש ספטמבר 2012, עומד על 51,449 ₪, סכום שאינו עולה בקנה אחד עם רישומיו של המומחה. (בהמשך נערך עדכון תעריפים וסכום זה עודכן ככל הנראה, אך מצב הכרטסת משתקף באופן אחר מזה שצויין על ידי המומחה).
חמישית, המומחה בדק את כרטסת התובעת לחודש ספטמבר ולא לסוף השנה, כשאין התייחסות לתשלומים ששולמו עד לאותו מועד. גם אין התייחסות של המומחה באותה טבלה לצריכות מים החל מחודש ספטמבר 2012.

על פניו, הסברו של הבורר לאחר קביעת התעריפים באותה טבלה מלמד, כי אמנם בחן את הנתונים הרלוונטיים תוך התעלמות מרכיבים אחרים, לרבות חיובים שקדמו לשנת 2010.

29. נכון בעיניי ואף סביר בעיניי כי כוונת הבורר, שעה שנתן בסוף פסק הבורר הוראות אופרטיביות, כי יש להזין הוראות אלו לתדפיסים , כאשר אותן הוראות הן אלה שיש ליישמן בפסק הדין. לא סביר בעיניי, כי המומחה בדק את כל שורות החשבון והגיע למסקנתו הסופית, בוודאי לא במסגרת פסק הדין המשלים, שעסק רק בהשלמות ואם היה עושה כן, הרי שכשם שפירט את בדיקתו בפסק הדין מצופה היה כי ייתן פירוט באשר לחישוב שנעשה על ידו, על מנת שזה יובן.
מצאתי אם כן לקבוע, כי פסק הדין אינו כולל הוראה לפיה יש להעמיד את סכום החוב נכון לסוף שנת 2012 על הסך של 31,880 ₪, אלא יש ליישם מתוך פסקי הדין את ההוראה האופרטיבית בדבר הפחתת סכומים אלו ואחרים מסכום החשבון.

30. אשר להוראות האופרטיביות שבפסק הדין, הרי שהתובעת יישמה אותן בכרטסות השונות. הנתבע מצדו לא הצביעה על יישום שגוי, לבד מאשר במספר מקרים, אשר תובא אליהן התייחסות להלן.

31. שעה שזו נקודת המוצא, הרי שיש לבחון את הכרטסות אחת לאחת ולבחון האם נפל פגם במי מהן.
אציין, כי כתב התביעה כולל התייחסות לדפי החשבון עד ליום 19.6.16, הגם שכתב התביעה הוגש ביום 11.7.16.
היות ומועדי החיובים שנטענו בכתב התביעה הם המשקפים את התביעה, אך בשים לב לשינויים שיכול וחלו בתדפיסים בין שני המועדים, תינתן במידת הצורך התייחסותי לשני המועדים, כאשר לאחר שמיעת הראיות צירף ב”כ התובעת את התדפיסים המשקפים את מצב החוב גם ביום 11.7.16 ולמעשה עד היום.

32. מלכתחילה, שקלתי האם נכון יהיה שבית המשפט הוא זה שייכנס לנבכי החשבונות, שעה שהצדדים עצמם לא עשו כן, שהתובעת מחד מבקשת שבית המשפט יתעלם מהחיובים השגויים והנתבע מאידך מבקש לפסול את החשבונות כולם ולבטל את חיוביו.
במסגרת האיזון בין הצדדים ולאחר שבית המשפט עיין בחשבונות עצמם, הרי שנראה, כי ניתן באופן כללי לברור מתוך החשבונות את אותם פגמים בחשבונות, כשבסופו של דבר, מי שעליו מוטל נטל ההוכחה, הוא זה שצריך להפסיד בשל העדר יכולת להבין את החשבונות. כך יפסיד הנתבע כל טענה הקשורה להתנהלות עד לשנת 2012, שנבחנה בפסק הבורר וכך תפסיד התובעת כל התנהלות מאוחרת, בלתי מובנת, שלא ניתן לה הסבר בעדות.

מטעמי נוחות, התייחסותי בפסק הדין הינה לכרטסות שצורפו לתצהיר המשלים ומסומנים באות ב’. התייחסות למספר השורה שבכרטסת הינה ביחס לתדפיסים אלו (זאת בשים לב לכך שמספר השורה יכול להשתנות בכרטסות שונות, שתחילתן בתאריך שונה).

33. כיוון שהמומחה בחן את חשבונות המים של הצרכנים השונים החל מחודש מאי 2012 ואילך, הרי שכיוון שכל החשבונות הם חשבונות שהתנהלו תחילה על שם החברים ולא על שם הנתבע, הרי שיש להפחית ביחס לכל החשבונות שהיו פעילים עובר לצירופו של הנתבע לחשבונות, את סכום החוב שהיה בחשבון עובר לצירופו של הנתבע לחשבון.
כך למשל, ביחס לחשבון מספר 7-שדפיו צורפו לכתב התביעה שכנגד, כשהם מיוחסים גם לשנת 2012, הרי שבעת צירופו של הנתבע לחשבון עמד סכום חובו של הצרכן על הסך של 1184.91. סכום זה בוודאי אינו משוייך לנתבע ואינו אמור לחול עליו.

34. כרטסת צרכן 223, על שם הצרכנים סגרון ישראל ושרה
כפי שציינתי מעלה, כרטסת זו אינה חלק מיריעת המחלוקת, שכן לא נתבעו החיובים על פיה בכתב התביעה ושעה שהוגשה התביעה, הכרטסת היתה ביתרת זכות. בחינת הכרטסת נועדה ללמד את מצב חשבונו של התובע לסוף שנת 2012 ואת יישום פסק הבורר על הנתונים שבכרטסת.
כרטסת זו משקפת את חשבונו של הנתבע, גם בגין צריכה ביתית וגם בגין צריכה חקלאית. הכרטסת החלה עוד לפני תקופת בחינת הבורר וכוללת גם חיובים שקדמו לשנת 2010. כרטסת זו ממשיכה להתנהל על שם הנתבע ומשולמים בה תשלומים שונים, כנגד צריכות שונות.
החל מחודש מאי 2012 כוללת הכרטסת רק חלק מצריכת המים של הנתבע, כאשר החלק האחר של הצריכה הועבר לשעונים של חברים אחרים.
כאמור, עם תיקון החשבון על פי פסק הבורר, הפך החשבון להיות ביתרת זכות ובמועד הגשת התביעה, עמד על יתרת זכות בסכום של 8422 ₪.

35. כרטסת צרכן מספר 492, על שם שושנה אלגבסי.
חשבון זה נפתח בשלהי שנת 2014, ומשכך לא נבחן על ידי הבורר.
עיון בחשבון מלמד, כי החשבון כולל צריכת מים לחקלאות בלבד, כאשר יש בחשבון חיובים בגין צריכת מים, אך גם זיכויים בגין תיקון החשבון.
סכום החוב בחשבון זה נכון ליום 17.7.16 עומד על הסך של 27,212.45 ₪. בעת הגשת התביעה היה סכום החוב, שהיה מעודכן ליום 19.6.16 גבוה מעט יותר (34,133 ₪), אך בוצעו בו תיקונים שונים, בראשית חודש יולי, שהביאו להפחתת סכום החוב ומשכך, נבחרה האלטרנטיבה המאוחרת (יצויין, כי בהתאם להודעת התובעת מיום 26.1.20, סכום החוב היום גבוה אף יותר).
הנתבע לא הצביע על נתון כלשהו בחשבון שאינו נכון או שאינו מדוייק ולכן מצאתי מקום לקבל את החשבון כפי שהוא.

36. כרטסת צרכן מספר 685 וכרטסת צרכן מספר 85 על שם דידי אהרון .
בהתאם לעדותו של מר צפרירי, לאחר שהתובעת ראתה, כי יש קושי בכך שחשבונות המים של הנתבע מאוחדים עם חשבונות המים של החברים, כשהם כוללים גם את הצריכה הביתית וגם את הצריכה החקלאית , הופרדו חשבונות המים של הנתבע ושל חלק מהחברים.
חשבון 85, שאליו צורף הנתבע בחודש מאי 2012 חולק לשניים, כשנפתח חשבון 685, שאמור היה לשקף את חיובי הנתבע בלבד, כשחשבון 85 אמור היה לשקף את חשבונות החבר בלבד, בגין הצריכה הביתית.
ביום 2.7.13, זוכה חשבון מספר 85 בסכום של 6,893 ₪. באותו מועד נפתח חשבון 685, כשיתרה זו הועברה לחשבון האמור ונותרה בחשבון 85 יתרת חובה של 1988.37 ₪. מספר ימים לאחר מכן זוכה החשבון בסכום נוסף של 372 ₪ עבור אגרה והועבר לחשבון 685. ביום 21.1.15 הועברו חיו בים נוספים לחשבון 685 עבור אגרות וצו מסירה.
עוד בהמשך, זוכה חשבון 85 בגין שינוי בתעריף צריכת המים החקלאית וכן זוכה החשבון באותם זיכויים על פי פסק הבורר.

37. על פניו, התובעת העבירה סכומי כסף לחשבון 685 מבלי להסביר מדוע הועבר דווקא הסכום שהועבר.
עיון בחשבון 85 מלמד, כי חשבון זה כולל גם חיובים בגין צריכה ביתית, שלא אמורים לחול על הנתבע.
אם נסמוך על פסק הבורר בעניין צריכות המים הביתיות שלא שולמו עד לסוף שנת 2012 (אם כי לא ברור כיצד נערך על ידו החישוב), הרי שעד לסוף שנת 2012לא שולם עבור צריכה ביתית סכום של 1,058 ₪, כשיתרת החוב על פי הספרים סוף שנת 2012, כיתרת פתיחה ב- 1.1.13 עמדה על הסך של 4,134 ₪.
אם אבחן למעשה זיכויים שניתנו לנתבע בהמשך, בגין תיקון חשבון המים, עוד טרם יישום פסק הבורר, הרי שעל פניו, חשבונו של הנתבע לסוף שנת 2012 צריך היה לעמוד ביתרת זכות.

צריכות המים הביתיות של הצרכן עמדו בשנת 2013, עד להעברת החשבון לחשבון 685 על הסך של 703.47 ₪ (בהתאם לעדותו של מר צפרירי, צריכת המים הנמוכה, של מספר קובים בלבד, משקפת ככלל, צריכה ביתית).
אם אנסה לתהות אחר השיקול שהביא את התובעת להעביר לחשבונו של הנתבע סכומים המשקפים את חובו בלבד ולא את החוב הכולל את הצריכה הביתית, הרי שהצריכה הביתית עד לסוף שנת 2012, בהתאם לפסק הבורר עומדת על הסך של 1,058 ₪ והצריכה בשנת 2013 עמדה על הסך של 703 ₪ ובסך הכל 1,7613.47 ₪.
יתרת החוב בחשבון הצרכן כפי שנותרה ביום העברת החשבון עמדה על סך של 1,988 ₪, אך בהמשך הופחתו ביום 19.7.13 סכום של 372 ₪ (שורה 23) ובהמשך ביום סכום של 292 ₪ (שורות 51-53) , כך שיש להפחית את סכום החוב בסך של 664, דהיינו סך של 1,324.
ברור אם כן, כי כאשר הועבר הסך של 6,893 ₪, זהו לא הסכום הנכון להעברה.
אוסיף ואומר, לאחר פתיחת חשבון 685, המשיכה התובעת לזכות את חשבון 85 בכל אותם זיכויים שהיה עליה לזכות את הנתבע, הגם שחשבונו הועבר ואף בזיכויים על פי פסק הבורר בחרה לזכות את חשבון 85.
בסופו של יום, הגם שהתובעת בחרה לפתוח לחיוביו של הנתבע חשבון נפרד, הרי שהתביעה הוגשה גם בגין יתרת החוב בחשבון 85, שגם לשיטתה של התובעת אינה משוייכת עוד לנתבע וגם בגין יתרת החוב בחשבון 685 ואין לחייבו בגין חשבון זה.

ובאשר לחשבון 685 עצמו, הרי שהחל מיום פתיחתו של החשבון, לא היו בו חיובים חדשים בגין צריכת מים.
למרות האמור, בחרה התובעת לחייב את החשבון מידי חודש בגין התשלום הקבוע עבור צריכת המים.
סבורתני, כי שעה שמדובר בחשבון שנפתח אך ורק לצורך גביית חוב, אין כל הצדקה להמשיך בחיובים עבור מונה מים או כל חיוב קבוע. שעה שקיים חוב, על הנתבעת לעמוד על תשלום החוב, הא ותו לא. בהקשר זה, יש לשוב ולהזכיר, כי היתה זו התובעת אשר בחרה להפריד את חשבונות המים של הנתבע ובשל פעולתה זו, הנתבע אינו צריך לשלם תשלום קבוע עבור כל חשבון וחשבון בנפרד.

38. משכך, והיות וחשבונות התובעת בוודאי אינם משקפים את סכום חובו האמתי של הנתבע והתובעת גם לא מסרה חשבון נכון לחיוב מצאתי מקום לקבוע כדלקמן:
חובו של הנתבע יחושב כדלקמן:
קרן חוב ל- 1.1.13- 4,139 ₪.
קרן צריכת מים ביתית של הצרכן, שיש לזכות מהחשבון- 1,058 ₪, בהתאם לפסק הבורר (נוסף על הזיכוי כאמור בסעיף 33 לעיל) . חיוב הריבית בגין הזיכוי יהיה לאמצע שנת 2012- 30.6.12
חיוב צריכת מים בשנת 2013 המיוחסת לנתבע, בחשבון 85, טרם העברת החשבון, נכון ליום 10.4.13- 9,759.01.
זיכוי לפי תיקוני חיובים שבוצעו בחשבון 85 ביום 19.4.13 – תעריך הערך (שורות,83,84 19,20,35,38,42) .
זיכוי לפי התיקון שבוצע בחשבון 85 על פי פסק הבורר-(שורות 92-93).
הזיכויים יבוצעו לפי תאריכי הערך המופיעים בהם.
ככל שישנם אי דיוקים בחיובי הריבית או בחיובים נוספים, הרי שהתובעת תספוג אותם, בשל אופן הרישום שנעשה בספריה.
כן מצאתי לציין (ביחס לכלל החשבונות9 , כי חיובי האגרות והמסירות אינם חלק מהחיובים שיש לחייבם, חיוב הריבית בגינם אף הוא אינו זהה לחיוב המחוייב באופן שוטף וממילא סכום זה צריך להיפסק כהוצאות משפט ולא כחלק מהחיוב בכרטסת.
למען הסר ספק, ביחס לחשבונות 85 ו- 685, מדובר בסכומים סופיים שיש לחייב את הנתבע. הנתבע אינו צריך לחוב בחוב על פי חשבון 85 וקביעתי מעלה משקפת את סכום החיוב הנכון שהיה אמור להיות בחשבון 685 , כך שמכאן ואילך, יש להתעלם מחשבון זה, ככל שאינו כולל חיובים חדשים בגין צריכת מים לאחר יום 11.7.16.

39. כרטסת צרכן מספר 6 07 וכרטסת צרכן מספר 7 על שם דידי גד .
כמו בחשבון 85, גם בחשבון 7 נפתח חשבון חדש על שם הנתבע. התובעת חזרה על אותן טעויות גם בחשבון זה, כאשר זיכוי על פי פסק הבורר נעשה בחשבון מספר 7 וכן נעשו לאחר העברת החשבון זיכויים בחשבון 7 בגין צריכה חקלאית.
בחשבון זה בוצעה ביום 1.7.13 העברה מחשבון הצרכן לחשבון 607 של סכום של 19,500 ₪, כאשר סכום החוב עמד על 35,561 ₪.
בהמשך, באותו יום, בוצע תיקון של הסכום האמור בסכום 1950 ₪.
באותו יום בוצעו תיקונים בחשבון בשל שינויי תעריפי מים, כך שבסופו של דבר, לאחר כל התיקונים, הגיעה יתרת חובו של הצרכן בכרטיס 7 לסך של 1003.60 ₪. כעבור מספר ימים נעשה גם תיקון בריבית, כך שיתרת החוב עמדה על הסך של 872.03 ₪.

התרשמותי היא, מבלי לעיין בתדפיסי החשבון לשנת 2012 , כי התובעת ביקשה להותיר יתרת חוב מסויימת לצרכן המקורי, שצריכת המים הדו חודשית שלו עמדה על סכום של כ- 230 ₪ והסכום שהועבר היה כזה שהותיר יתרת חוב של 1,000 ₪ בחשבון.
התובעת אף בחרה להעביר סכום “עגול” ולזכות בסופו של יום בסכום עגול נוסף, שהביאו לתוצאה האמורה.
כפי שצויין מעלה, דווקא ביחס לצרכן זה צורפו לכתב התביעה תדפיסי החשבון של שנת 2012, מהם ניתן ללמוד, כי לאותו צרכן היתה יתרת חובה בשנת 2012, טרם צירופו של הנתבע לחשבון בחודש מאי 2012.

40. בשים לב לכך שהבורר לא התייחס ליתרת חוב לשנת 2012 בגין צריכה ביתית, אין בידי מקום לקבוע, כי יש מקום להפחית בגין צריכה ביתית עבור שנת 2012, מעבר לאותו סכום שיש להפחית על פי סעיף 33 לעיל.
כיוון שחשבון 607 כולל בתוכו כמו חשבון 685 גם חיובים שוטפים שלא היה מקום לחייב, בשים לב לכך שלא היתה בחשבון צריכה נוספת על ידי הנתבע לאחר פתיחת החשבון וכן אגרות שונות, הרי שיתרת החוב לחשבון זה תועמד על ידי על הסכום של 17,550 ₪, נכון ליום 1.7.13. (חיוב של 19,500 ₪ וזיכוי של 1950 ₪).
ערה אני לכך שבחודש מאי 2014, חוייב חשבון 607 בחיובים שונים, נכון לשנת 2012. לחיובים אלו אין כל הסבר. התובעת ביקשה לקבוע, כי מצב החשבון שלה לסוף שנת 2012 משתקף בדפי החשבון ומהם יש לבצע הפחתות על פי פסק הבורר ולא מצאתי מקום לקבוע אחרת ויש לפיכך להתעלם מכל אותן תנועות בחשבון 607, המשקפים תנועות לשנת 2012, לאחר שחשבון מספר שבע הועבר כמעט במלואו לחשבון 607.

41. חשבונו של הצרכן, בחשבון 7, זוכה בזיכויים שהיה מקום לזכות את חשבון 607, משהועבר החשבון לשם הנתבע ולפיכך יש להפחית מסכום החיוב את הזיכויים שבוצעו בחשבון מספר 7 , הן בגין תיקון תעריפי המים והן בגין פסק הבורר. זיכויים בגין תיקון תעריפים בשורות 99 ו-100 וכן זיכויים לפי פסק הבורר בשורות 106-112, לפי תאריכי הערך המופיעים בחשבון וכן לבצע זיכוי בהתאם לסעיף 33 לפסק הדין לעיל .
למען הסר ספק, כמו בחשבונות 685 ו- 85, ביחס לחשבונות 607 ו- 7, מדובר בסכומים סופיים שיש לחייב את הנתבע. הנתבע אינו צריך לחוב בחוב על פי חשבון 7 וקביעתי מעלה משקפת את סכום החיוב הנכון שהיה אמור להיות בחשבון 607, כך שמכאן ואילך, יש להתעלם מחשבון זה, ככל שאינו כולל חיובים חדשים בגין צריכת מים לאחר יום 11.7.16.

42. כרטסת צרכן מספר 605 ו כרטסת צרכן מספר 5 על שם כהן יהושע :
גם בחשבונות אלו נהגה התובעת כפי שנהגה בחשבון 85, כאשר ביום 1.7.13 נפתח חשבון 605 על שם הנתבע והועבר אליו סכום של 42,089.64 מחשבון 5, ללא צריכה חקלאית נוספת בחשבון 605, כאשרלאחר העברת הסכום, יתרת החובה בחשבון מספר 5 עמדה על סכום של כ- 3,345 ₪ ולאחר שכעבור מספר ימים בוצעה הפחתה נוספת בשל אגרות משפט ששולמו, עמדה היתרה על הסך של 2790 ₪.
החל מינואר 2013, ועד לפתיחת חשבון 605, צרך הצרכן בחשבון 5 מים בעלות של כ- 3,645 ₪ ושולמו תשלומים בסכום של כ- 5,000 ₪ (לא ידוע על ידי מי).
החל מינואר 2013 ועד להעברת החשבון על שם הנתבע, לא היתה צריכה חקלאית בחשבון 5 .
לפיכך, היות וסכום החוב שהועבר ביולי 2013, נמוך מסכום החוב בינואר 2013 (שאז עמד על הסך של 43,510 ₪) , יש לקבוע, כי יש לחייב את הנתבע בסכום של 42,089.64, נכון ליום 19.6.13.
תשלום האגרה שהופחת מחשבון 5 , חוייב בחשבון ביום 25.6.13 והוא כלול לפיכך בסכום שהועבר ולכן יש להפחית סכום זה בסך של 555 ₪ מחשבון הנתבע.
כמו כן, בוצעו בחשבון 5 הפחתות מאוחרות, שיש לזכות בהן את הנתבע, הן בשל תיקון פסק הבורר והן בשל תיקון תעריפי המים.
יש לזכות את הנתבע לפיכך בגין הפחתות לפי פסק הבורר, בהתאם לאמור בשורות 103-108
ובגין תיקון תעריפי המים כאמור בשורות 93,94,98,99,100. כל הסכומים הינם לפי תאריכי הערך המופיעים בהם, זאת בנוסף על הזיכוי לפי סעיף 33 לפסק הדין לעיל, ככל שישנו.
למען הסר ספק, כמו ביחס לחשבונות 85 ו- 685, מדובר בסכומים סופיים שיש לחייב את הנתבע. הנתבע אינו צריך לחוב בחוב על פי חשבון 5 וקביעתי מעלה משקפת את סכום החיוב הנכון שהיה אמור להיות בחשבון 605, כך שמכאן ואילך, יש להתעלם מחשבון זה, ככל שאינו כולל חיובים חדשים בגין צריכת מים לאחר יום 11.7.16.

43. כרטסת צרכן מספר 65 על שם חדד יום טוב :
בשונה מחשבונות 5,7, ו-85 (ובאופן חלקי חשבון 45), הרי שביחס ליתר החשבונות, לא נערכה הפרדה בין חשבון הצרכן ובין חשבון הנתבע וחשבון הנתבע המשיך להתערבב בחשבון הצרכן עד היום, בין אם כבר לא היתה צריכה חקלאית בחשבון הצרכן ובין אם זו הוסיפה להתקיים.

44. יתרת החוב בחשבון 65, נכון ליום 1.1.13 עומדת על הסך של 13,739 ₪.
מתוך סכום זה, יש להפחית סכום של 337 ₪, שמהווים על פי פסק הבורר את יתרות צריכת המים הביתית נכון לסוף שנת 2012 (ובניסף להפחית את הסכום הרלוונטי לפי סעיף 33 לפסק הדין) .
החל משנת 2013, ישנו ערבוב בחשבון של צריכות מים ביתיות וצריכות מים חקלאיות.
על מנת שלא להטיל על הנתבע חיוב שאינו שייך לו, יש לחייב את הנתבע אך ורק בגין צריכות מים חקלאיות (אותן ניתן לסווג לפי היקפן) ויש לזכות אותו בכל תשלום ששולם על חשבון החשבון, שכן לא הובאו נתונים לעניין זהות משלם התשלום.
יצויין, כי כיוון שצריכות המים על ידי הנתבע אינן רבות, מצאתי מקום לערוך את החישוב האמור, שאם לא כן, ייתכן ובשל הערבוב בין החשבונות, היה מקום לפסול את החשבון באופן גורף.
יש לערוך חיובים וזיכויים כדלקמן:
28.7.13 (שורה 24)- תשלום בסך 498 ₪.
19.6.14 (שורה 47) חיוב צריכת מיום – 3,674.66 ₪.
25.6.14 (שורה 48) תשלום – 2,460 ₪.
29.10.15 (שורה 86) תשלום – 6,900 ₪.
19.6.16 (שורה 104)- חיוב צריכת מיום – 11,097.33 ₪
19.6.16 (שורה 105)- זיכוי עקב תיקון חשבון – 2,661.74 ₪.

עוד יצויין, כי התביעה הוגשה ביחס לדפי חשבון שעד 19.6.16. לפיכך, הגם שבתדפיס החשבון האחרון מופיע חיוב בגין צריכת מיום שחוייב ביום 10.7.16, נכון ליום ערך 19.7.16, הרי שהוא אינו כלול בחשבון ואף אין מניעה לתבוע חיוב זה בעתיד , ככל שלא שולם.
לסכומים האמורים מעלה, יש להוסיף ריבית בהתאם להסכם שבין הצדדים.

45. כרטיס צרכן מספר 57 על שם כהן בן ציון :
בחשבון זה, לא היתה צריכה של הנתבע החל מינואר 2013 ומאז הצריכה הינה צריכה של הצרכן בלבד.
לכן, אין מקום לחייב את הנתבע בכל חיוב לאחר יום 1.1.13 ויש להעמיד את החיוב על סכום החוב המופיע בינואר 2013. נכון ליום 8.1.13, לאחר שהחשבון חוייב בריבית, יש להעמיד את סכום החוב על הסך של 39,813.45 ₪.
מסכום זה, יש להפחית את הסך של 1,302 ₪ בגין צריכה ביתית לשנת 2012, בהתאם לפסק הבורר ואת הצריכה הביתית בהתאם לסעיף 33 לפסק הדין .

46. כרטיס צרכן מספר 29 על שם מאמו נסים:
בראשית שנת 2013, עמדה יתרת החוב בחשבון זה על הסך של 11,024.28 ₪.
מסכום זה, יש להפחית את הסך של 621 ₪, בגין צריכה ביתית לשנת 2012, בהתאם לפסק הבורר ה ואת הצריכה הביתית בהתאם לסעיף 33 לפסק הדין.

משנת 2013 ואילך, ישנו ערבוב בין הצריכה הביתית לצריכה החקלאית. באשר לחלק מהחיובים, אף לא ניתן לדעת, לפי היקף הצריכה, האם מדובר בצריכה ביתית, או חקלאית, שכן אין מדובר בצריכה גבוהה מחד, אך גם אין מדובר בצריכה נמוכה מאוד כמו בחודשים אחרים, מאידך.
זאת ועוד, ניתן לראות חיוב בגין צריכת מים פעם אחת מידי חודש בחודשו, כך שעל פניו, מידי חודש נערך בחשבון סיכום של מונה המים הביתי ומונה המים החקלאי, כך ש נראה שהחיובים שבהם לכאורה חוייב הנתבע כוללים גם את הצריכה הביתית.
לפיכך, כל ספק צריך שיפעל לטובת הנתבע.
ספק זה יפעל אף בנוגע לתשלומים, כאשר כל תשלום ששולם, ייזקף לזכות הנתבע.
מצאתי מקום לזכות לפיכך בכל חיוב שסכומו נמוך מ- 1,000 ₪, גם אם לכאורה הוא חורג מצריכה ביתית שוטפת.
מטעמי נוחות בלבד, היות והחשבון כולל חיובים רבים עבור צריכת הנתבע, יופחתו מהחשבון החיובים בגין הצריכה הביתית וביתרת החשבון יחוייב הנתבע .
עוד מצאתי מקום להעיר בעניין חשבון זה, כי בראשית שנת 2013 החשבון אופס למעשה, כך שעיקר החיובים הם חיובים שלאחר שנת 2013 (אך יש לוודא בנוסף, כי לאחר ביצוע הזיכוי, ככל שישנו לפי סעיף 33 לפסק הדין, לא קיימת אף יתרת זכות).

יש להפחית את החיובים שבשורות: 5, 7, 9, 14, 34, 36, 51, 54, 59, 77, 85, 88, 93, 95, 97, 108, 110, 114, 128, 133, 135,138.
זיכוי הריבית יהיה בהתאם לימי הערך.
ניתן לראות, כי מדובר בחיוב למשך 22 חודשים עבור צריכה ביתית בלבד , הגם שהיה מקום לחייב בגין 42 חודשים,לאורך התקופה שמינואר 2013 ועד יוני 2016.
משכך, מצאתי מקום להורות על הפחתה נוספת בשיעור של 3,000 ₪, (חיוב ממוצע של כ- 150 ₪ לכל אחד מהחודשים), כאשר זיכוי הריבית יהיה מאמצע התקופה (1.8.14).
כמו כן, ישנו חיוב עבור עבודות שביצעה התובעת או חיובים שונים של התובעת , שלא ברור למי יש ליחסם ויש ל הפחיתם- שורות 15, 16, 55.

47. כרטיס צרכן מספר 67, על שם דידי שלום :
בחשבון זה, יתרת החובה נכון למועד הגשת התביעה עמדה על הסך של 369 ₪.
בהתאם לתחשיב העדכני שהציגה התובעת, הרי שכיום קיימת יתרת זכות בחשבון, כך שגם אותה יתרה אופסה. סכום החוב בחשבון זה אופס גם בשנת 2014, לאחר זיכויים שבוצעו לפי ערך שנת 2012, כאשר על פניו, בשים לב לעובדה שלא היו על ידי הנתבע צריכות מים משנת 2013 ואילך והצריכה היתה ביתית בלבד, הרי שיש מקום לסברה, כי לנתבע אף מגיע זיכוי בחשבון זה.
יש מקום אפוא, לזכות את הנתבע בגין חשבון זה בסכום של 672 ₪, בגין צריכה ביתית בגינה חוייב בשנת 2012, בהתאםלפסק הבורר ובזיכוי לפי סעיף 33 לפסק הדין . ככל שלנתבע טענות לעניין זיכויים שונים משנת 2013 ואילך, הרי שטענות אלו שמורות לו, בהעדר תביעה נגדית מטעמו.
48. חשבון צרכן מספר 74, על שם טרבלסי שושן:
יתרת החוב בכרטסת נכון למועד הגשת התביעה- 19.6.16, כשהריבית מחושבת עד ליום 27.6.16, עמדה על הסל של 18,966.96 ₪.
יתרת החובה ביום 1.1.13 עמדה על הסך של 33,359.10 ₪.
בחשבון זה המשיכה התובעת לחייב גם את הצריכה הביתית וגם את הצריכה החקלאית ובהמשך אף זיכתה את החשבון בזיכויים על פי פסק הבורר.
בשל הערבוב בין החשבונות, נכון יהיה בחשבון זה לבצע הפחתת של הצריכה הביתית, כמו בחשבון 29 ובנוסף יש לבצע הפחתה בגין צריכת מים ביתית לשנת 2012, בהתאם לפסק הבורר, בסכום של 464 ₪ ובהתאם לסעיף 33 לפסק הדין .
יש לבצע הפחתה בגין צריכה ביתית לפי שורות 9, 11, 19, 77,79, 109, 119, 124, 132, 134, 136,168, 173, 175, 179, 192,
בשים לב לכ שחוייבו בצריכה ביתית רק 16 חודשים מתוך 42 חודשים ובשים לב לשיעור החיוב החודשי, מצאתי מקום לזכות את החשבון בסכום נוסף של 200 ₪ לחודש עבור 26 חודשים ובסך הכל 5,200 ₪, כשחישוב הריבית יעשה מיום 1.8.14.
כמו כן, יש להפחית את חיוב האגרה שבשורה 29 – 497 ₪ נכון ליום 19.7.13 ובשורה 58 –
479 ₪, נכון ליום 19.12.13 וכן צומסירה בסכום של 89 ₪ מיום 19.1.14 (שורה 70) .
עוד יש לבצע זיכוי בגין חיוב עבור עובדים שלא ברוראת מי צריך לחייב בגינו בשורות 61 ו- 62.

49. חשבון צרכן מספר 27 על שם בן ארצי חיים .
סכום החוב נכוןלינואר 2013 עמד על הסך של 20,154.53 ₪.
לאחר תיקון חשבון המים מספר חודשים לאחר מכן, התאפס החוב ואף נותרה יתרת זכות. אם נוסיף לכך את התיקונים שנעשו על פי פסק הבורר, וכן ככל שהדבר רלוונטי את התיקון לפי סעיף 33 לפסק הדין, הרי בריא, כי אמנם שנת 2012 הסתיימה ביתרת זכות.
גם בחשבון זה תבוצע הפחתה של שורות החשבון המשקפות את הצריכה הביתית וכן שורות החשבון בגין חיובים נוספים.
יש לבצע הפחתה בגין צריכה ביתית לפי שורות: 5, 7, 9, 11, 36, 41, 59, 63, 67, 104, 111, 116, 124, 126, 156, 160, 166, 168, 171.
כיוון שחוייבו 19 חודשים מתוך 42 חודשים, מצאתי מקום לחייב בסכום נוסף של 200 ₪ לכל חודש, עבור 23 חודשים, ובסך הכל- 4,600 ₪. כשהריבית מחושבת החל מיום 1.8.14.
עוד יש לבצע זיכוי בגין חיוב עבור עובדים שלא ברור את מי צריך לחייב בגינו בשורות 53, 54 וכן בגין שורה 157 שבה צויין “חיובים שונים- חומר מחסן א’ (שורה 157, סך של 994.50 ₪, נכון ליום 19.1.16) .

50. חשבון צרכן מספר 45 על שם מזוז משה :
בחשבון זה, יתרת החובה בראשית שנת 2013 עמדה על הסכום של 33,540.69 ₪.
מאז, לא היתה בחשבון צריכה חקלאית כלשהי.
על פניו, לפיכך, צריכה להיות יתרת החובה בחשבון, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסוף שנת 2012, זאת בפרט, כאשר לקראת סוף השנה נעשו בחשבון תיקוני חשבון עקב עדכון תעריפי המים.
בנוסף, בחשבון זה יש לבצע הפחתה בגין צריכה ביתית לשנת 2012, בסכום של 3,177 ₪, בהתאם לפסק דינו המשלים של הבורר והפחתה בגין צריכה ביתית לפי סעיף 33 לפסק הדין .

ואולם, הגם שחשבון 45 לא היה פעיל בכל הנוגע לצריכה חקלאית לאחר שנת 2012, נעשו בחשבון שינויים אלו ואחרים בשלב מאוחר יותר, של זיכוי וחיובים שנעשו בחשבון ושאינם ברורים (סברתי היא, כי היה ניסיון להעבירם לחשבון 223, לאור שורות דומות בחשבון זה) . בשים לב לכך שכל אותם חיובים מוצאים ביטוי גם כזיכוי, נראה כי יש להתעלם מהם.
אולם, בנוסף, ביום 16.6.15, ניתן לראות כי בוצעו זיכויים כנגד חיובים והחל מאותו מועד, לא חוייב החשבון בתשלומים כלשהם (לבד מהחיוב עבור מונה המים באופן שוטף). על פניו, נראה כי חלק מהזיכויים הינם בגין חשבונות המים החל מיום 19.3.15 ואולם במועד זה נעשה זיכוי נוסף של 17,043.25 ₪, נכון ליום 1.1.15. (שורה 96) בהעדר הסבר לזיכוי זה, הרי שיש לזקוף אותו לזכות הנתבע. ייתכן, כי התובעת ביקשה החל מאותו מועד להפוך את החשבון לחשבון של הנתבע בלבד וזיכתה בחיובי הצרכן הביתי. אלא שהנתבעת לא נתנה כל הסבר לכך ולפיכך, מצאתי מקום להורות, כי הנתבע יזוכה בתשלום המופיע בשורה 96 , סכום של 17,043.25 ₪, לפי יום ערך 1.1.15, כשבתאריך זה מנגד, אין סכום חיוב.
למען הסר ספק, אין לחייב את הנתבע בגין חשבון זה בכל חיוב, ככל שישנו לאחר 1.1.13.

51. תביעת התובעת כללה גם את חשבונות הצרכנים מספר 161, 162, ו-146. בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, ניתנה התייחסות לחשבונות אלו, אך בהמשך – במסגרת התצהיר המשלים והחשבונות המאוחרים שהוגשו, נראה כי נזנחה התביעה בגין חשבונות אלו.
לאור האמור, אין בפסק הדין התייחסות לחשבונות האמורים. ככל שנדרשת התייחסות לחשבונות אלו, הרי שתוגש בקשה מתאימה וניתן יהיה להשלים את פסק הדין ביחס אליהם.

52. בעניינם של כל החשבונות, למעט אותם חשבונות שמצאתי מקום להטיל חיוב ללא קשר לאמור בדף החשבון (חשבונות 687,607,605,57 ו-45, שפסק הדין ביחס אליהם הוא בסכומים סופיים) ,כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעניין חשבונו של מר בן ארצי, או של הנתבע עצמו, שתיקוני החוב המאוחרים אף הביאו לזיכויים בחשבון, מצאתי מקום להעיר, כי בשל העובדה שמדובר בחשבון המשקף חיובים גם עתידיים, הרי ש הגם שנקבע סכום חוב לתאריך מסויים, חשבונם של החברים ממשיך להיות דינמי ומבוצעים בו חיובים או זיכויים מאוחרים למועד החשבון, היכולים להביא לתיקון סכום החוב רטרואקטיבית, גם למועד פסק הדין.
הדברים משתקפים בעיקר בעצם העובדה שבעת הגשת התביעה עמד סכום החוב בחשבונות ליום הגשת התביעה על סכום מסויים, אך בהמשך, הודיעה התובעת, כי סכום החוב פחת עקב עדכון התעריפים. מובן, כי אם עודכן תעריף זה או אחר במועד מאוחר יותר, יש לזכות את סכום החוב בגין אותו עדכון. החשבונות אף כוללים חיובים שוטפים או זיכויים עבור תשלומי העבר וגם אלו צריכים להילקח בחשבון.
בחשבונו של בן ארצי ניתן ראות לדוגמא, כי השורות הבאות לאחר יום הערך שנבחן במסגרת פסק הדין, הינן שורות של זכות, כך שסכום החוב פחת לאחר המועד הקובע.
לפיכך ולמען הסר ספק, יובהר, כי פסק הדין אינו עוסק בתשלומים או בזיכויים שבוצעו לאחר יום הערך, בהתאם לכתב התביעה ולכן, נכון יהיה להזין בסופו של יום את סכום החוב על פי פסק הדין לדף החשבון ולעדכן אותו בהתאם, כך שכל זיכוי מאוחר בחשבון גם אם נעשה בדיעבד, ישתקף בחשבון באופן אמתי.
אף הייתי ממליצה, לאחר ביצוע התיקונים בחשבונות 65, 29,74 ו-27, כי ייפתח חשבון חדש עבורם, המשקף את סכום החוב לאור פסק הדין ותוזנה לתוכו השורות העתידיות הרלוונטיות לחשבון, ככל שהן מיוחסות לנתבע בלבד ולא לצרכן הביתי, או כי חיוביו המעותדים של הצרכן הביתי יוסרו מהחשבון ובגינם ייפתח חשבון חדש.

53. באותם חשבונות שבהם סכום החוב הפסיק להתעדכן (685, 607, 605, 57 ו- 45) , הרי שלא נכון יהיה להמשיך ולעשות שימוש בדף החשבון, הכולל חיובים שאין להחיל על הנתבע ולכל היותר, ככל שהיו זיכויים הרלוונטיים לנתבע במועד מאוחר למועדים שלגביהם הוצגו חשבונות, הרי שיש לזכות את הנתבע בגינם ולא יותר מכך.

54. לאור האמור לעיל ו למען הסר ספק, אין בפסק הדין כדי למנוע בשל כך כל טענת פרעון המאוחרת למועד שלגביו ניתן פסק הדין ובלבד שהיא משתקפת בדפי החשבון המאוחרים למועד פסק הדין, בין בדרך של תשלום ובין בדרך של עדכון תעריפים , גם אם טענה זו נולדה לפני מתן פסק הדין.

55. התובעת תתקן אפוא את תדפיסי החשבון בהתאם לאמור בפסק הדין ותודיע לנתבע מהו סכום חובו נכון להיום בעקבות פסק הדין, זאת מבלי לגרוע מזכותה לגבות את סכום פסק הדין, כאמור, תוך התחשבות בתשלומים מאוחרים למועד הקובע על פי פסק הדין.
למען הסר ספק, כל החיובים ממשיכים לחוייב בריבית ההסכמית החלה על הצדדים.

54. במידת הצורך, ניתן יהיה להגיש פסיקתה לחתימתי.
פסיקתה כאמור תועבר לאחר שתינתן לה עמדת הנתבע ותובאנה לפניי השאלות שבמחלוקת בנוגע אליה.

55. מצאתי מקום להדגיש, ייתכן ופסק הדין אינו כולל את כל אותם חיובים או זיכויים שהיה מקום לבצע. שעה שהצדדים עצמם לא ביצעו מלאכתם בעניין זה, הרי שכל טעות בעניין הינה טעות הנובעת ממחדלם של הצדדים בשל אופן ניהול ההליך והבאת הנתונים הרלוונטיים בפני בית המשפט ומשכך לא יהיה מקום להידרש לטעויות אלו בעתיד ואין לראות בהן בבחינת טעות סופר בפסק הדין .

56. בשל האופן בו התנהל ההליך, תוך שהתובעת נמנעת מחד לתקן את הטעויות בחשבון, כשהיא מותירה העניין לבית המשפט ותוך שהנתבע עצמו טוען לטעות באופן כללי, מבלי להצביע על כל טעות וטעות בחשבון, מצאתי מקום שלא לפסוק הוצאות בהליך זה.

ניתן היום, כ”ט חשוון תשפ”א, 16 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.

סבין כהן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Copyright © 2021 EDNAKARNAVAL.COM All rights reserved. | Newsphere by AF themes.