אוקטובר 26, 2021

הקתדרא של עדנה קרנבל לחקר השפיטה

עדנה קרנבל העיתונאית הכי אמיצה במדינת ישראל

סכנות הבוררות 7: במגזר החרדי בוטל פסק בוררות של “בית דין צדק קהל מחזיקי הדת בארץ ישראל” הבורר חיים צבי שפירא חייב אדם לסלק משכנתא שלא הסכים להיות שותף לבוררות

1 min read
חיים צבי שפירא בוררות קניידלך עם שטריימל

חיים צבי שפירא בוררות קניידלך עם שטריימל - מי הפסיפופט שרוצה אותו כבורר?

במגזר החרדי לא סומכים על בתי המשפט של החילוניים.  לכן הם שמים בהסכמים שלהם הפניות בוררות לבתי דין פרטיים של רבנים (שהם לצורך הענין בוררות לכל דבר).  הנה מקרה בו נרכשה דירה בבאר שבע מחברה, ונקבע בהסכם הרכישה שיתקיים הליך בוררות ב”בית דין צדק, קהל מחזיקי הדת בארץ ישראל” בפני כב’ הבוררים ר’ חיים צבי שפירא, ר’ יעקב גרינוולד ור’ אברהם יהושע סג”ל הורוויץ.

הרבנים הפסיכופטים של בית הדין הדתי הפרטי, החליטו לחייב את הבעלים של החברה לסלק משכנתא ושעבוד הרובץ על הדירה, וזאת בין היתר על ידי מימוש נכסי החברה ונכסיו האישיים של המשיב. נקבע כי במידה והחוב לא יסולק תוך שבוע, על המשיב לשלם למבקשים את היתרה העדכנית לסילוק החוב בהתאם למכתב כוונות של הבנק.

הנה הבורר:  חיים צבי שפירא.  בוררות בטעם של קניידלך עם ריח שטריימל של של חיות מתות על ראש הבורר

חיים צבי שפירא בוררות קניידלך עם שטריימל
חיים צבי שפירא בוררות קניידלך עם שטריימל – מי הפסיפופט שרוצה אותו כבורר?

הבעיה היא שהבעלים של החברה, אדם פרטי, לא הסכים לבוררות ולא היה חתום על שום דבר שמביע הסכמתו להשתתף בהליך בוררות. לאחר הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות, הוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות ביחס לבעלים של החברה בלבד.

פסק הבוררות בוטל.  ראו הליך ת”א 21-03-47583 במברגר ואח’ נ’ יאק ניהול נכסים בע”מ ואח’ שבו נקבע כי על הסכם הבוררות חתמו המבקשים והחברה בלבד (עם הטבעת חותמת החברה) וחתימת המשיב (הבעלים של החברה) על ההסכם הינה חתימה בשם החברה,
כמורשה חתימה, ואין בחתימתו כדי ליתן הסכמתו להליך הבוררות כאדם פרטי, אלא מדובר בהסכמת החברה בלבד. לפיכך הבקשה
לביטול פסק הבוררות בנוגע למשיב מתקבלת.  השופט אבי שלו.  אין לנו אלא להסכים.

בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 47583-03-21 במברגר ואח’ נ’ יאק ניהול נכסים בע”מ ואח’

ת”א 33238-04-21 אוש נ’ במברגר ואח’

לפני כבוד השופט – ס. הנשיא אבי שליו
המבקשים: 1. יוסף במברגר

2. חיה רוחמה במברגר

נגד
המשיבים: 1. יאק ניהול נכסים בע”מ

2. יוסף מנחם אוש

חקיקה שאוזכרה:

חוק הבוררות, תשכ”ח-1968: סע’  23, 24(1)

חוק החברות, תשנ”ט-1999

מיני-רציו:

* בית המשפט הורה על ביטול פסק הבוררות ביחס למשיב. אומד דעת הצדדים לא כלל הסכמה, במפורש או במשתמע, להליך בוררות שיתייחס לחבותו האישית.

* בוררות – הסכם בוררות – צדדים לבוררות

* בוררות – הסכם בוררות – פירושו

.

בקשה לאישור ומנגד בקשה לביטול פסק בוררות.

.

בית המשפט קבע כלהלן:

היקף סמכות הבורר נקבעת על ידי הסכמת הצדדים, וזו נלמדת ראשית מהסכם הבוררות אך גם מהתנהגות בעלי הדין והתנהלותם בהליכי הבוררות. בענייננו, המבקשים לא השכילו להוכיח הסכמת המשיב כיחיד (להבדיל מהחברה) להליכי הבוררות אם במפורש ואם במשתמע. כך, על הסכם הבוררות חתמו המבקשים והחברה בלבד (עם הטבעת חותמת החברה) וחתימת המשיב על ההסכם הינה חתימה בשם החברה, כמורשה חתימה, ואין בחתימתו כדי ליתן הסכמתו להליך הבוררות כאדם פרטי, אלא מדובר בהסכמת החברה בלבד.

בהתייחס למקרים החריגים שהפסיקה קבעה שניתן להחיל את סמכות הבורר על צדדים שאינם חתומים על הסכם הבוררות, נדרש להציג הסכמה מהותית להליך, שעליה ניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים. הפסיקה אומנם מתייחסת למקרים בהם צדדים להליך הבוררות מנצלים לרעה את האישיות המשפטית, אך במקרים אלו נקבע כי יש להתחקות אחר אומד דעת הצדדים ולבחון האם מהותית הסכימו להליך הבוררות.

בענייננו, קיים אומנם חשש מבוסס כי המשיב עושה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה שבשליטתו, יחד עם זאת, בהתחקות אחר אומד דעת הצדדים נדמה כי המשיב בחר במודע ליצור הפרדה ברורה בינו לבין החברה.

אין מנוס מהמסקנה כי אומד דעת הצדדים, ולכל הפחות אומד דעת המשיב, לא כלל הסכמה, במפורש או במשתמע, להליך בוררות שיתייחס לחבותו האישית. על כן, ובהתאם לסעיף 24(1) לחוק הבוררות, דינו של פסק הבוררות ביחס למשיב להתבטל.

פסק דין
  1. בפני בקשה לאישור ומנגד בקשה לביטול פסק בוררות מיום 15.3.21 (ב’ ניסן תשפ”א) מכוח סעיף 23 ו- 24(1) בהתאמה לחוק הבוררות, תשכ”ח-1968 (להלן: “החוק“).
  2. למען הנוחות, מבקשי אישור פסק הבוררות (בתיק 47583-03-21), הם המשיבים לבקשה לביטולו, יכונו “המבקשים“. הצד שכנגד, הם המשיבים לבקשה לאישור פסק הבוררות ומבקש ביטול פסק הבוררות (בתיק 33238-04-21), יכונו “החברה” ו”המשיב” בהתאמה.

רקע וההליכים

  1. ביום 1.7.18 רכשו המבקשים מהחברה דירה בבאר שבע, עליה רבצה משכנתא לטובת בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע”מ. המוכר (כהגדרתו בהסכם) התחייב להסיר את השעבוד.
  2. לאחר תשלום מלוא התמורה ומשלא הוסר השעבוד בחלוף תקופה ממושכת, ביום 11.2.21 (כ”ט שבט תשפ”א) חתמו הצדדים על שטר הבוררות (נספח 5 לתגובה לבקשה לביטול), וניהלו הליך בוררות ב”בית דין צדק, קהל מחזיקי הדת בארץ ישראל” בפני כב’ הבוררים ר’ חיים צבי שפירא, ר’ יעקב גרינוולד ור’ אברהם יהושע סג”ל הורוויץ.
  3. ביום 15.3.21 (ב’ ניסן תשפ”א) ניתן פסק הבוררות אשר במסגרתו חויב המשיב לסלק משכנתא ושעבוד הרובץ על הדירה, וזאת בין היתר על ידי מימוש נכסי החברה ונכסיו האישיים של המשיב. נקבע כי במידה והחוב לא יסולק תוך שבוע, על המשיב לשלם למבקשים את היתרה העדכנית לסילוק החוב בהתאם למכתב כוונות של הבנק (להלן: “פסק הבוררות“, נספח 1 לבקשה לאישור).
  4. לאחר הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות, הוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות ביחס למשיב בלבד. משכך, ביום 26.4.21, ובהעדר הסתייגות מטעם החברה, אושר פסק הבוררות ביחס לחברה.

בהתאם, החלטתי כעת מתייחסת לבקשה לאישור ולביטול פסק הבוררות ביחס למשיב בלבד.

  1. עוד יצוין כי במסגרת בקשת האישור הוטלו במספר הזדמנויות עיקולים על נכסי מקרקעין של החברה ושל המשיב ואף על כספים. בהמשך הוגשו מספר בקשות לביטול העיקולים.
  2. ביום 24.5.21 התקיים דיון במעמד הצדדים ואשר במסגרתו הוצע לצדדים הסדר פשרה אשר לפיו יבוטל פסק הבוררות כנגד המשיב, והחברה תדאג לסילוק המשכנתא בתוך 75 ימים. להבטחת קיום החיוב האמור, ירשם שעבוד על דירה שבבעלות המשיב, ועם רישום השעבוד יבוטלו העיקולים.
  3. ניתנה למבקשים שהות לבחון את שווי הבטוחה החלופית שהוצעה, ואולם ביום 3.6.21 הודיעוני המבקשים כי לאחר בחינת השווי, אין בידם להסכים להסדר, ומכאן החלטתי.

טענות הצדדים

  1. לשיטת המשיב ובתמצית, פסק הבוררות ביחס אליו אינו בר תוקף שכן, בניגוד לחברה, הוא לא נתן הסכמתו כאדם פרטי לניהול הליך בוררות בעניינו, אם במפורש ואם במשתמע. לטענתו, חתימתו על הסכם הבוררות הייתה בכובעו כמורשה חתימה מטעם החברה ומדובר בהסכמת החברה בלבד להליך הבוררות ומשכך פסק הבוררות תקף ביחס לחברה ואינו תקף כלפיו.
  2. לשיטת המבקשים ובתמצית, פסק הבוררות תקף הן ביחס לחברה והן ביחס למשיב שכן הפסיקה הכירה בסמכות הבורר לחייב בעלים של חברה באופן אישי, הגם אם לא חתם על כתב בוררות, וניתן ללמוד על הסכמתו בהתנהגות וזאת תוך ניצול האישיות המשפטית הנפרדת. נטען כי פסק הבוררות כנגד המשיב בר תוקף וזאת נוכח ההתחייבות האישית שנטל על עצמו בהסכם המכר. עוד נטען כי הדברים נכונים ביתר שאת משעה שהליך הבוררות התנהל לפי הדין הדתי ולא הדין המהותי.

דיון והכרעה

  1. לאחר שבחנתי את הדברים, מצאתי כי דין הבקשה לביטול פסק הבוררות ביחס למשיב להתקבל ודין הבקשה לאישורו להידחות. אנמק.

המסגרת הנורמטיבית

  1. סעיף 24(1) לחוק קובע כדלהלן:

“בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין … לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:

(1)  לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;”

  1. ברע”א 8113/09 אלייד סוכניות לביטוח (1975) בע”מ נ’ מוניות ישיר סוכנות לביטוח 2001 בע”מ (נבו, 2.11.2010), עמד בית המשפט על הצורך והחשיבות בהסכמת הצדדים להליך הבוררות בזו הלשון:

“ההסכמה להתקשר בהסכם בוררות הינה יסוד מרכזי במוסד הבוררות והלכה היא כי על הסכמה לבוררות להיות ברורה וחד משמעית. כך גם נקבע בספרות כי ‘אין אפשרות לצרף בעל דין לבוררות ללא הסכמתו ואין סמכות לבורר לפסוק בעניינו של מי שאיננו צד להסכם הבוררות’ … וכן נפסק כי לפי הבסיס ההסכמי שביסוד הבוררות ‘אין הליך הבוררות יכול לחייב צדדים שלא היו שותפים להסכם הבוררות לקחת חלק בבוררות’ …

‘בהסכמה לבוררות כרוכה פגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות של כל אחד מהצדדים המתקשרים. זו מתבטאת לא רק בויתורם, למעשה, על הזכות להתדיין לפני בית המשפט, אלא גם בנטילת מגבלות משמעותיות ביחס לאפשרויות ההשגה על הכרעת הבורר בעניינם. הפגיעה בזכות הגישה לערכאות נחשבת למוצדקת רק אם היא אכן נובעת מבחירתו המוקדמת של המתקשר… מחשיבות מעמדה של זכות הגישה לערכאות מתחייבת המסקנה, כי להוכחת הכוונה להתקשר בהסכם בוררות תידרשנה ראיות ברורות. בהיעדר ראיות משכנעות לקשירתו של הסכם בוררות, תתחייב המסקנה כי הסכם כזה לא נקשר'”

בפסיקה נקבע כי ישנם מקרים חריגים בהם בסמכות הבורר לצרף להליך הבוררות, צדדים שאינם חתומים על הסכם בוררות, וזאת וככל וניתן ללמוד על הסכמתם המהותית להליך הבוררות מהתנהגותם ויש בין הגורמים קשר הדוק לאחד הצדדים החתום על ההסכם. כך ברע”א 1196/14 ג’רייס נ’ עראף (נבו, 24.3.2014) נאמר:

“… הסכם בוררות, ככל חוזה, יש לפרש באופן תכליתי על פי אומד דעת הצדדים לו, כאשר במידה ותכליתו של הסכם בוררות היא לאפשר פתרון מלא של כלל המחלוקות בין הצדדים בדרך של בוררות, אפשר, לעיתים, כי לצורך הגשת תכלית זו יידרש צירפו להליך הבוררות של גורם הקשור למחלוקת ולאחד מבעלי הדין המעורבים בה. על כן, הלכה היא כי במקום בו כוונת הצדדים, על פי פרשנות אומד דעתם, היא לברר באופן שלם ומלא את כלל המחלוקות ביניהם, אין מניעה אפריורית לשלב בהליך הבוררות גורמים החיוניים לבירור הסכסוך, ואשר בלעדיהם יהיה הליך חסר וחלקי, ואילו בנסיבות המתאימות מוסמך הבורר לצרפם אף אם אינן חתומים על הסכם הבוררות …

גורמים הקשורים קשר הדוק לאחר הצדדים החתום על הסכם הבוררות אך עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מפריד ביניהם, כגון חברות המצויות בשליטתם המלאה של הצדדים …

צירופם להליך נועד למנוע מצד להליך הבוררות לחמוק מהשתתפות בהליך לו הסכים מבחינה מהותית תוך ניצול טענות פורמליסטיות …

צירופו להליך הבוררות של גורם שאינו חתום על הסכם הבוררות אינו דבר שבשגרה, אלא שמור הוא למקרים חריגים בלבד…” (הדגשות שלי – א.ש.)

ברע”א 3925/12 רונן נ’ עו”ד כהן (נבו, 17.6.2013) הבהיר בית המשפט כי לעקרון היסוד, לפיו הסכם בוררות מחייב אך את הצדדים החתומים עליו, קיימים מספר חריגים, והאפשרות לצרף צד להליך בוררות על אף שאינו חתום על הסכם הבוררות הורחבה במספר מעגלים:

“מעגל ההרחבה הראשון מתייחס לצירוף צדדים אשר מפרשנות הסכם הבוררות ומערכת היחסים החוזית בין הצדדים עולה כי הסכימו להיות חלק מהליך הבוררות … הרחבה כאמור יכולה לנבוע גם מהסכמת צד להיות חלק מהליך הבוררות הנלמדת מהשתתפותו בהליך בהיותו מיוצג … בבואו לצרף להליך הבוררות צד שאינו חתום על הסכם הבוררות, על בית המשפט לבחון בקפידה האם הסכמתו להצטרף להליך משתמעת מההסכם בהתאם לפרשנות הראויה לפי דיני החוזים.

מעגל ההרחבה השני מתייחס לצירוף חליפיהם של הצדדים להסכם הבוררות להליך הבוררות, על אף שלא חתמו על הסכם הבוררות …

מעגל ההרחבה השלישי הוא המרחיק לכת ביותר מבחינת עקרון היסוד של הסכמת הצדדים לבוררות, שכן הוא מתייחס לאותם מקרים בהם לא עולה מהסכם הבוררות כי יש לצרף צד מסוים לבוררות ואותו אדם הנדרש להליך הבוררות אינו חליף של אחד הצדדים המקוריים. ואולם, מקור הצדקתו של מעגל זה גם הוא נעוץ ביסוד הסכמת הצדדים ונראה כי מטרתו היא למנוע מצדדים לחמוק מהשתתפות בהליך בוררות לו הסכימו מבחינה מהותית בטענות פורמליסטיות … המקרים האופייניים ביותר למעגל זה הינם אלו בהם מתבקש צירופם של מי שקשורים בקשר הדוק לאחד הצדדים החתום על הסכם הבוררות אך עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מפריד ביניהם. כך, למשל, כאשר צד לבוררות מבקש לצרף להליך את בעל השליטה בחברה איתה חתם על הסכם בוררות, או כאשר הוא מבקש לצרף להליך את החברה שבשליטתו המלאה של הצד השני.

ואולם, ככלל, אין להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת ולצורך התעלמות כאמור יש לבצע הרמת מסך בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק החברות, התשנ”ט-1999 … אציין כי זו תיעשה רק במקרים חריגים, בהם נדרש הדבר כדי למנוע שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת למשל, כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה.   … אכן, מקובלת עלי הטענה לפיה לעיתים יהא זה מוצדק להורות על הרמת מסך כאשר הדבר נדרש כדי למנוע עקיפת הסכם בוררות תוך ניצול אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה … ואולם, יש לזכור כי טענה בדבר קיומה של עילה להרמת מסך מצריכה הנחת תשתית עובדתית ראויה ועמידה בחובת ההוכחה הנדרשת לשם כך… בהקשר זה, מקובלים עלי דבריה של השופטת א’ פרוקצ’יה שנדרשה לשאלת האפשרות להרים את מסך ההתאגדות לצורך צירוף צד להליך בוררות במסגרת עניין החברה המרכזית לפיהם: ‘כדי לבסס חבות של בעל מנייה לחובות החברה חרף קיומה של אישיות משפטית נפרדת של החברה, נדרש לבסס עילה משפטית מורכבת הן בהיבט המשפטי והן ברובד העובדתי. עילה כזו אינה נגזרת באופן טבעי מעילת התביעה המקורית המצויה בתובענה שהופנתה כלפי החברה, ואשר ענייניה הוא החוב הנטען כלפיה. לא ניתן להוסיף לבוררות בהבל פה עילה של הרמת מסך ולצרף צדדים נוספים להליך הבוררות, כלפיהם נטענת טענת חבות אישית לחוב החברה מכח הרמת המסך כשמדובר בהליך בוררות הבנוי על הסדר הסכמי בין הצדדים, וכאשר העילה הנוספת וצירוף הצדדים חורגים בבירור מההסכמה שניתנה’

כן מקובלים עלי דבריה של סמדר אוטולנגי לפיהם ‘אין צורך לומר, שבעצם השליטה של אדם בחברה או בהיותו אחד מיזמיה או מייסדיה, אין כדי לראותו מחוייב אישית בהסכם בוררות עליו חתומה החברה‘” (ההדגשות שלי – א.ש.)

מן הכלל אל הפרט

  1. בהתאם למסגרת הנורמטיבית שנסקרה לעיל, היקף סמכות הבורר נקבעת על ידי הסכמת הצדדים, וזו נלמדת ראשית מהסכם הבוררות אך גם מהתנהגות בעלי הדין והתנהלותם בהליכי הבוררות. בעניינו סבורני כי המבקשים לא השכילו להוכיח הסכמת המשיב כיחיד (להבדיל מהחברה) להליכי הבוררות אם במפורש ואם במשתמע.

כך, על הסכם הבוררות חתמו המבקשים והחברה בלבד (עם הטבעת חותמת החברה) וחתימת המשיב על ההסכם הינה חתימה בשם החברה, כמורשה חתימה, ואין בחתימתו כדי ליתן הסכמתו להליך הבוררות כאדם פרטי, אלא מדובר בהסכמת החברה בלבד.

  1. בהתייחס למקרים החריגים שהפסיקה קבעה שניתן להחיל את סמכות הבורר על צדדים שאינם חתומים על הסכם הבוררות, נדרש להציג הסכמה מהותית להליך, שעליה ניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים. הפסיקה אמנם מתייחסת למקרים בהם צדדים להליך הבוררות מנצלים לרעה את האישיות המשפטית, אך במקרים אלו נקבע כי יש להתחקות אחר אומד דעת הצדדים ולבחון האם מהותית הסכימו להליך הבוררות.

בעניינו קיים אמנם חשש מבוסס כי המשיב עושה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה שבשליטתו, יחד עם זאת, בהתחקות אחר אומד דעת הצדדים נדמה כי המשיב בחר במודע ליצור הפרדה ברורה בינו לבין החברה.

וכך, הסכם מכר הדירה נחתם בין החברה לבין המבקשים בלבד (נספח 1 לתגובת המבקשים לבקשת ביטול) שכן הדירה הנמכרת היא בבעלות החברה. המשיב כיחיד אינו מצוין כצד להסכם ועל כן לא נטל על עצמו כל התחייבות חוזית אישית.

כאמור, הסכם הבוררות נחתם על ידי החברה והמבקשים בלבד; בכותרת פרוטוקול הדיון בבוררות צוין במפורש כי הנתבע מופיע בשם החברה (נספח 6 לתגובת המבקשים לבקשת הביטול).

  1. בהתייחס למעגל ההרחבה השלישי, בדבר האפשרות להרמת מסך ההתאגדות במסגרת הליך הבוררות, הרי שהמשיב טען כי נשוא המחלוקת בהליך הבוררות היה חבות החברה ולא חבותו האישית. בא-כחו אף הדגיש את הדברים בפרוטוקול הדיון בבוררות (דף ב’ לפרוטוקול) עת הבהיר כי מוכר הדירה הוא החברה ולא המשיב באופן אישי.

עוד יצוין כי מעיון בפרוטוקול הבוררות, נדמה כי לא נדונה טענה לפיה בנוסף להתחייבות החברה בהסכם המכר, המשיב חב אישית בהסרת השעבוד מנימוקים של מרמה וכיוצ”ב. על כן לא ניתן לראות את המשיב כצד נוסף להליך הבוררות, שהרי גם לא ניתנה לו זכות טיעון כנגד טענה זו.

נכון הוא שכעולה מנסח המקרקעין (נספח 2 לבקשה להטלת עיקולים), השעבוד הוטל על הדירה להבטחת הלוואה שנטל המשיב כלווה (ולא החברה). ואולם אין די בכך כדי לקבוע כי מדובר בצד נדרש, שהרי החברה היא שנטלה על עצמה ההתחייבות לפעול להסרת השעבוד מהנכס שבבעלותה (וזאת יכלה לעשות באמצעות הצגת בטוחה חלופית, או פרעון ההלוואה). חרף חוסר הנוחות מהתחמקותו של המשיב מקיום ההתחייבות שנטלה על עצמה החברה שבשליטתו, הרי שמעיון במסמכים שהוצגו, עולה כי המשיב הקפיד לסרב לסמכות הבוררים לדון בכל הקשור לחבות אישית שלו.

  1. לחיזוק מסקנה זו, הציג ב”כ המשיב (במסגרת בקשה 23) את ההליך הנוסף שנקטו המבקשים בבית הדין בפני הבוררים (לאחר התחלת ההליכים דנן), והפנה להודעת מזכיר בית הדין (נספח 4 לבקשה) שניתנה בבקשת המשיב להבהיר פשר הזימון הנוסף, שם צוין כי “ביה”ד רואה את התביעה הנוכחית כמקשה אחת וכתביעה אחת, והיות שלא דנו בד”ת (דין תורה –א.ש.) הקודם על התביעה נגד אויש (המשיב – א.ש.) אישית לכן נקבע ד”ת ודיון נוסף ביום …“. היינו, גם מכך ניתן ללמוד כי ההליך המקורי נשוא הבוררות לא דן בחבות האישית של המשיב.

בנוסף, במסגרת הדיון שהתקיים לפני הופניתי להחלטת הבוררים הנכבדים מיום 12.5.21 (א’ בסיון תשפ”א) בהליך הנ”ל ועל פיה הם הבהירו כי חייבו בפסק הבוררות את המשיב באופן אישי, וציינו כי לאור סירוב המשיב לקבל את סמכות בית הדין (הבוררים), הרי שהם מאשרים למבקשים לפנות בנפרד בתביעה כספית כנגד המשיב.

מכך ניתן ללמוד כי גם לשיטת הבוררים הנכבדים ומשהמשיב סרב לקבל את מרות בית הדין לדון בתביעות האישיות נגדו (להבדיל מהתביעה כנגד החברה), הרי שפתוחה בידי המבקשים הדרך לנקוט הליך אזרחי (או אחר) נפרד.

  1. אמנם, תום ליבו של המשיב עומד בספק, יחד עם זאת, אין מנוס מהמסקנה כי אומד דעת הצדדים, ולכל הפחות אומד דעת המשיב, לא כלל הסכמה, במפורש או במשתמע, להליך הבוררות שיתייחס לחבותו האישית. על כן, ובהתאם לסעיף 24(1) לחוק, דינו של פסק הבוררות ביחס למשיב להתבטל.

סוף דבר

  1. הבקשה לביטול פסק הבוררות בנוגע למשיב מתקבלת.
  2. נוכח האמור, העיקולים אשר הוטלו על נכסיו האישיים יבוטלו.
  3. אשר לעיקולים אשר הוטלו על נכסי החברה, משאושר פסק הבוררות בעניינה, העיקולים עומדים בתוקפם.
  4. בהתייחס לבקשת החברה לביטול עיקול (בקשה 19) שהוטל על הנכס הידוע כגוש 38072, חלקה 53, תת חלקה 2 שנטען שנמכר לה”ה בונר, הרי שבקשה זו נדחתה במסגרת הדיון ומשנתחוור שהוגשה באמצעות ב”כ שלא הוסמך לייצג את החברה.

פרט לכך, ספק אם לחברה יש מעמד בבקשה לביטול עיקול לאחר שניתן פסק דין כנגדה, להבדיל מהקונים שהם מוטבי ההערה. מה עוד כי דין הטענות הקנייניות העולות בבקשה (שנרשמה הערת אזהרה לטובת הקונים עובר לעיקול), להתברר בהליך נפרד שיזמו הקונים במסגרתו יש לבחון את טיב העסקה שנעשתה עמם (תום הלב, הידיעה, התמורה וכיוצ”ב). בירור זה חורג ממסגרת ההליך שבפני שעניינו אישור פסק הבוררות.

  1. חרף קבלת בקשת המשיב לביטול פסק הבוררות בעניינו, אינני מוצא להשית הוצאות על המבקשים, וזאת נוכח הפגמים המהותיים והמוסריים בהתנהלותו.
  2. ההוצאות שהוטלו על החברה בדיון עומדות בעינן.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים

ניתן היום,  י”ד תמוז תשפ”א, 24 יוני 2021, בהעדר הצדדים.                                                                                              

ס. אבי שליו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Copyright © 2021 EDNAKARNAVAL.COM All rights reserved. | Newsphere by AF themes.