לפנינו פרסום של עובדת סוציאלית, נירית בן חורין שממומנת ע”י עיריות ת”א ובת ים, בבחינת פרסום “זאב בעור של כבש”.

העו”ס נירית בן חורין מקדישה חייה לבריאות הסוציאלית של ילדי החמאס, עזה, פלסטין ומזרח ירושלים, אבל כאשר היא רוצה לקדם את הנושא היקר לליבה, סיום המלחמות בתבוסת ישראל, היא כותבת מאמרים שמהדסים תודעה, כאילו “הילדים נפגעים מהמלחמה,” כשבעצם רק בסוף המאמר היא מודה שהיא מדברת על ילדי האויבים, ילדי הנוחבות “המסכנים”, ה”טראומטיים”, ש”גדלים כיתומים עם צלקות נפשיות”.

ראו מה היא כותבת בסוף המאמר:  “נירית בן חורין היא עו”ס, יו”ר ארגון “הורים נגד מעצרי ילדים”. הארגון נאבק בתופעה הנרחבת של מעצרי ילדים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, ולמען זכויות של קטינים פלסטינים בהליך הפלילי”.

העו”ס נירית בן חורין זמינה לטיפולים זוגיים ודיאדיים בלשכות הרווחה של עיריות תל אביב ובת ים, תוך רגישות מגדרית ותרבותית (כלומר היא בהמת מגדר פמינאצית).

שימו לב שכל העו”סיות שמאוהבות בנוחבה וקוראת למחבלי הנוחבה צאצאיו של צ’ה גווארה, הן בהמות מגדר קליניות עם “רגישות מגדרית”.

את המאמר כתבה בשיתוף יזיזתה, מיכל פרוכטמן, שהיא פסיכולוגית חינוכית-מדריכה, מטפלת משפחתית וזוגית, פעילה בקבוצת אנשי בריאות הנפש בארגון “הורים נגד מעצרי ילדים”.

העו”ס הזונה הזו נירית בן חורין יושבת בתל אביב ועירית תל אביב ממנת אותה.  היא מפרסמת עצמה כ”מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ועובדת סוציאלית קלינית עם ניסיון טיפולי במסגרות ציבוריות ובקליניקה במרכז תל אביב”.

לדבריה “אני מטפלת בגישה אינטגרטיבית תוך רגישות מגדרית ותרבותית, בעברית ובאנגלית.  אני עובדת בקליניקה במרכז תל אביב, במרכז טיפולי של עיריית תל אביב יפו, ובמרכז טיפולי של עיריית בת ים. במהלך השנים טיפלתי באוכלוסיות מגוונות במסגרות שונות.  עבודה עם מבוגרים וצעירים, זוגות, משפחות ודיאדות, טיפול בהורות”.

עו”ס ישראלית במימון ציבורי מודאגת מבריאות הנפש של ילדי הנוחבה בני השטן

כותרת המאמר “לסיים את המלחמה למען בריאות הנפש של הילדים” ובאופן מטעה היא לא כותבת שהיא מתכוונת לילדי פלסטינים.  גם מסקנת המאמר היא “למען הילדות והילדים באזור כולו, המעורבים ונפגעים בעל כורחם, ישנו צורך דחוף בהפסקה מיידית של הלחימה, בהחזרת החטופים והחטופות ובהפסקת מעגל המוות והחורבן” אבל קריאת המאמר מטעה את הקורא לחשוב שמדובר בילדים ישראלים, וזה כשהיא מדברת על ילדי האויבים הפלסטינים.

אנחנו מצטערים אבל אין לנו טיפה של חמלה לילדי הפלסטינים, ובטח שלא לילדי עזה.  ילדי הפלסטינים שאיבדו את האבות שלהם, איבדו “אבות” שהם מחבלים שיגדלו אותם להתאמן על RPG במקום להתאמן על כפולות וחילוק בחשבון. כל עוד הם ומשפחותיהם בעזה מחזיקים ילדים שלנו חטופים, אין לנו טיפה של חמלה.

עו”ס בממימון עירוני רוצה להפסיק את המלחמה כי ישראל יוצרת ילדים יתומים בנוחבה

ומה העו”ס רוצה?  שפשוט נפסיק את ה”מלחמה” ונשאיר את המצב כמו שהוא, כדי ש”הילדים” מעזה (שהעו”ס בוכה על יתמותם), יגדלו להיות מחבלי נוחבה וינקמו בנו את מות הוריהם המחבלים.  ממש יופי.

ולבהמות המגדר האלה משרד הרווחה מותר לקבוע בישראל מסוגלות הורית, מי ראוי ל 6 לינות בשבוע ומי ראוי ל 7 לינות בשבוע, ומותר להן לתת טיפולי זוגיות ותיאום הורי ודיאדי וכו’ וכו’, ולמטופלים אין שמץ של מושג מה חושבת העו”ס שלהם.

כל העו”סיות בישראל מזוהמות במגדר ואהבת הנוחבה ואת כולן יש להשמיד לרסק ולרטש.

נירית בן חורין:  מחבלי הנוחבה הם “חללי מלחמה”… “בניו של צ’ה גווארה”

העו”סיות קוראת למחבלי הנוחבה “חללי מלחמה” וכותבת שלילדי הנוחבה יהיו “צלקות נפשיות”.  ראו “חללי המלחמה חווים אובדן קשה מנשוא שעלול להסיט אותם ממסלול חייהם ולגרום להם לשברון לב ולצלקות שילוו אותם בכל שלבי ההתפתחות וההתבגרות”.

מי שבכל זאת רוצה טיפול דיאדי אצל נירית בן חורין מוזמן לפנות בטלפון: 052-2469818, דוא”ל: [email protected]

מה זה “ארגון הורים נגד מעצרי ילדים”?

שימו לב שגם שם הארגון מטעה.  הקורא חרד מהשם של הארגון “מעצרי ילדים”, אבל מקריאה מתברר שאלה ילדי מחבלים שפעילים בטרור.  ומה הטענה המרכזית שלא לעצור את הילדים המחבלים???  טובת הילד.   חח..

ומה עם טובת עם ישראל שילדים מתחת לגיל 18 לא ישתתפו בפעולות טרור לרצח יהודים????  כלומר טובתם של ילדים פעילי טרור היא שלא יעצרו אותם בגלל צלקות המעצר ובריאותם הנפשית…..

הנה הסברים של הארגון על עצמו:

“הרשויות בישראל מחזיקות מדי חודש מאות ילדים פלסטינים במעצר ובמאסר מהם בני 15 ומטה. המעצר, המלווה פעמים רבות בפריצה לבתים באמצע הלילה ובאלימות פיזית ומילולית, הוא חוויה טראומתית לילדים ובני משפחותיהם. רוב הנערים נשארים במעצר עד תום ההליכים, דבר שמייצר לחץ עצום על הנערים להודות במעשים במסגרת הסדרי טיעון. החשד העיקרי בגינו נעצרים ילדים פלסטינים הוא עבירת ידויי אבנים.

קבוצת “הורים נגד מעצרי ילדים” פועלת לחשיפתה של תופעת מעצרי קטינים פלסטינים, ולצמצום בפגיעה האלימה והשיטתית בזכויותיהם, החותרת תחת עקרון טובת הילד. אנו פועלים ופועלות לקידום ההגנות להן זכאים הקטינים, בהתאם לעקרונות האמנה הבינלאומית לזכויות הילד.

בניגוד לקטינים פלסטינים, קטינים ישראלים ישראלים אינם נשארים במעצר עד תום ההליכים, למעט במקרים חריגים. בכל יום, כמעט בכל רגע,  מתקיימת אפליה ממוסדת, מערכתית ומכוונת הננקטת כלפי קטינים פלסטינים רק בשל השתייכותם הלאומית.

פרקטיקת מעצרי הילדים הנרחבת הורסת את עתידם של מאות ואלפי ילדים ברחבי השטחים הכבושים, ומקטינה את הסיכוי לעתיד של פיוס. מדובר בחלק ממערך השליטה והדיכוי המופעל על החברה הפלסטינית, שנועד להרתיע ולשבור קהילות הנאבקות על זכויותיהן.

מתוך חוות דעת מקצועית של קבוצת אנשי ונשות בריאות נפש בראשות מיכל פרוכטמן – פסיכולוגית חינוכית מומחית מדריכה, מטפלת משפחתית, מ.ר. 4336:

“מעצר, חקירה, הליך משפטי ומאסר הינם ללא ספק אירועי חיים שליליים המפגישים עם גורמי סטרס רבים כולל חוויות המעוררות תחושות של חוסר שליטה, בלבול, אי-ודאות וחרדה רבה. הקטינים הפלסטינים העצורים, מעצם החוויות שהם עוברים במעצר, נמצאים בעיצומה של התמודדות עם מצב דחק, בעל פוטנציאל ליצירת תגובות דחק קשות.

אנו יודעים שבמקרים רבים המצב הנפשי המעורער של הנערים הפלסטינים לאחר תקופת המעצר, פוגע ביכולת החזרה לתפקוד גם לאחר השחרור. ואכן, נערים משוחררים רבים מדווחים על סימפטומטולוגיה פוסט טראומטית קשה של קשיי שינה, סיוטים, והרטבת לילה, עוררות יתר, עצבנות וקשיים בריכוז, ורבים מהם אינם מצליחים לחזור לספסל הלימודים. הופעתם של הסימפטומים הפוסט טראומטיים לאחר השחרור מעידה על רמת הדחק הגבוהה בה מצויים הנערים העצורים”.

בתמונה:  יו”ר הארגון למען ילדי מחבלי הנוחבה, עו”ד מוריה שלומות, אשר מודאגת מיתמותם של ילדי מחבלי הנוחבה בשם טובת הילד.

בתמונה:  עו”ד אסנת כהן ליפשיץ, מגישת עתירות סדרתית למען מחבלי הנוחבה, שיהיה להם אוכל, שמיכות, טיפול נאה ויאה, גישה לרופאת שיניים, גישה לניתוחים ורפואה אורתופדית, ושיהיה להם אירוח נעים בישראל, שאמורה להיות מסבירת פנים לאורחיה.  אמרה על מחבלי הנוחבות שהם בניו של צ’ה גווארה.

https://pacd.org.il/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95/

פורסם ב”זמן ישראל” ע”י נירית בן חורין ומיכל פרוכטמן 25/11/2024

לסיים את המלחמה למען בריאות הנפש של הילדים

בפתיח הכתבה תמונה של “ילד פלסטיני מביט בהריסות בעזה, 12 בנובמבר 2023 (צילום: Mohammed ABED / AFP)”

מאז אוקטובר 2023, עשרות אלפי ילדים וילדות התייתמו לפחות מהורה אחד וחוו אובדן אלים ופתאומי של האדם הקרוב ביותר – אותו אדם שאמור או אמורה יותר מכל נפש אחרת בעולם להגן, לגונן, לשמור, לדאוג עליהם ולאהוב אותם.

עבור ילדות וילדים אובדן של הורה הוא אירוע טראומטי מהקשים ביותר שיש, על אחת כמה וכמה כשהאירוע הוא פתאומי ואלים, ונותר ללא עיבוד רגשי. הסכנה לפגיעה בהתפתחות הנפשית, הקוגניטיבית והפיזיולוגית גדולה ונרחבת.

עבור ילדים אובדן הורה הוא אירוע טראומטי מהקשים שיש, במיוחד כשהאירוע הוא פתאומי ואלים ונותר ללא עיבוד רגשי. הסכנה לפגיעה בהתפתחות הנפשית, הקוגניטיבית והפיזיולוגית – גדולה ונרחבת

ככל שמוות של אדם קרוב הינו פתאומי יותר ומתרחש במהלך אירוע אלים יותר, כך עמוקה ועיקשת יותר צפויה שתהיה הצלקת בנפש. המוות הקשה ביותר לעיבוד ולעיכול הוא מוות של אדם קרוב כתוצאה ממעשי אלימות מכוונת של בני אדם אחרים.

מוות של הורה בתוך מלחמה הוא כזה, וילדים וילדות הם האוכלוסייה הפגיעה ביותר. בפתאומיות ובאלימות נגדע הקשר שהקנה ביטחון יסודי, וחודרת במקומו ההיכרות עם רוע ומוות. באבחה אחת נקרעת המעטפת המגינה והטבעית של הכחשת המוות ושל האמון בבני אדם הטבוע בנו מטבענו. העולם הופך למקום מסוכן, מאיים ומעורר אימה.

לאובדן של הורה בילדות ישנן השלכות רבות. התפתחותם הפיזית והמנטלית התקינה של ילדים תלויה במידה רבה בהימצאותם ונגישותם המזינים והמצמיחים של אמהות ואבות. אובדן של הורה, וביתר שאת אובדן של שני הורים, יכול לפגוע קשות בהתפתחות הנפשית, הקוגניטיבית, והפיזיולוגית, הן בשל עצם היעדר הטיפול וההגנה ההוריים, והן בשל רגשות קשים איתם הילדים נדרשים להתמודד.

לצד שברון הלב, היגון העמוק והגעגוע שמלווים כל אובדן של הורה בילדות, הטלטלה הנפשית עשויה להתעצם כאשר המוות התרחש בנסיבות פתאומיות ואלימות שהילד היה עד להן.

ילד עשוי לחוות הצפה של רגשות כגון חרדה קיומית, זעם, אשמה, חוסר אונים וייאוש, אשר יכולים להתבטא במגוון של סימפטומים אופייניים ל-PTSD: פלשבקים, סיוטי לילה, התפרצויות זעם או בכי, הכחשה או אפתיות, התבודדות ואף אובדנות. כל אלה תורמים לפגיעה בהמשך ההתפתחות התקינה בכל גיל בילדות. בגיל הטרום-מילולי הרגשות הקשים המתעוררים לנוכח אובדן הורה עלולים להישאר כלואים בנפש ללא עיבוד, ולצלק את הנפש בצורה שקשה עוד יותר לשקם.

ככל שמוות של אדם קרוב פתאומי יותר ומתרחש במהלך אירוע אלים יותר, כך עמוקה ועיקשת צפויה להיות הצלקת בנפש. המוות הקשה ביותר לעיבוד ולעיכול הוא מות אדם קרוב כתוצאה מאלימות מכוונת

מרכיב רגשי משמעותי נוסף באובדן של הורה, כאשר המוות הוא תוצאה מכוונת של אלימות אנושית, הוא כאמור אובדן אמון בסיסי בבני אדם. ביטול האנושיות של הקורבן (הדה-הומניזציה) המגולם בהרג מכוון עלול להמיט אסון על הנפש הצעירה הלומדת להיות במגננה תמידית. פגיעה קשה בביטחון הקיומי ובאמון הבסיסי בבני אדם עלול להוביל לאובדן יכולת לאמפתיה ולהתנהגויות מתריסות וסיכוניות, הבודקות תמידית את היכולת של העצמי מול העולם, ועוד.

ילדות וילדי העוטף חוו באוקטובר 2023 אובדן קשה מנשוא, הכולל הורים שנעדרים עד ליום כתיבת מילים אלו, מה שמשאיר פצע פעור שלא יכול להגליד. ילדי וילדות עזה חווים אובדנים במהלך למעלה משנה בנסיבות הקשות ביותר שאפשר לדמיין והנפש מתקשה להכיל. לאחרונה התווספו ילדי וילדות דרום לבנון למעגל האובדן והאימה.

עבור כל הילדים והילדות האלה אובדן ההורה לא עומד כשלעצמו. כל סביבת חייהם אבדה ונהרסה, ועודנה אובדת ונהרסת – עשרות אלפי ילדות וילדים נשארו בלי מסגרת משפחתית, ללא קורת גג, בלי הסביבה הטבעית התומכת וללא משאבים העשויים לסייע להם בטיפול באובדן.

כל הילדים והילדות של חללי המלחמה חווים אובדן קשה מנשוא שעלול להסיט אותם ממסלול חייהם ולגרום להם לשברון לב ולצלקות שילוו אותם בכל שלבי ההתפתחות וההתבגרות.

ילדי העוטף חוו ב-7/10 אובדן קשה מנשוא, הכולל הורים נעדרים, מה שמשאיר פצע פעור שלא יכול להגליד. ילדי עזה חווים אובדנים במשך למעלה משנה, בנסיבות הקשות ביותר שאפשר לדמיין והנפש מתקשה להכיל

על פי משרד הבריאות הפלסטיני, נכון לאוקטובר 2024, מעל 35,000 ילדים וילדות נותרו יתומים מהורה אחד או יותר ברצועת עזה מאז פרצה מלחמה חרבות ברזל.

על פי נתוני עמותת חמניות חיים היום בישראל מעל 800 ילדים וילדות שהתייתמו מהורה אחד או יותר מאז ה-7 באוקטובר.

למען הילדות והילדים באזור כולו, המעורבים ונפגעים בעל כורחם, ישנו צורך דחוף בהפסקה מיידית של הלחימה, בהחזרת החטופים והחטופות ובהפסקת מעגל המוות והחורבן.

https://www.zman.co.il/539177/