עופר גרוסקופף: המתקת עונש למרגל סורי מ 7 ל 4 שנים "כי אינו חב נאמנות לישראל" שגויה כי בסוריה לא חל עליו הדין הישראלי בכלל

לפנינו פסק דין בעליון של המתקת עונש ל"מרגל סורי" מ 7 שנים ל 4 שנים בטענה שהוא לא חייב חובת נאמנות לישראל כי הוא סורי….  את פסק הדין כתב השופט עופר גרוסקופף, אשר עשה אבחנה בין מרגל מבית למרגל מבחוץ. לטענת גרוסקופף, מי שלא חב חובת נאמנות לישראל זכאי להמתקת העונש…. 3 שנות המתקה.

בענייננו, האיש אזרח סורי ופעל בסוריה, כשהוא חושב שהוא עובד עבור משטרת הביטחון הסורית, אבל בפועל המפעילים שלו היו החיזבאללה.  ביקשו ממנו לצלם תנועות של צה"ל על הגבול הסורי והוא קיבל פחות מ 100 ש"ח לתצלום.  לא באמת פעילות שפגעה בביטחון ישראל, ולא משהו שכל המשטרה בסוריה עושה אחרת.

אם הוא היה נשאר בסוריה, לא היה פה סיפור, אבל הוא נכנס לישראל בינואר 2023 ונתפס.  בחקירותיו כנראה שפך מה הוא התבקש לעשות, אבל בפסק הדין לא מספרים למה הוא נכנס לישראל, והפרקליטות מחקה את עבירות ההסתננות.

מה שנשאר זה פעולות של אזרח סורי, עבור המשטר במדינתו, שנעשו מחוץ למדינת ישראל. למעשה הוא התחיל כעבריין משוטה, שאמרו לו שהוא עובד הביטחון הסורי, אבל גם כשגילה שאלה החיזבולות, המשיך לשלוח צילומים מהגדר הישראלית, ולקבל את הסכומים המצחיקים ששילמו לו.

 

את המרגל ייצג העו"ד נאיל זחאלקה מרח' הסורג 2 ירושלים במימון הסנגוריה הישראלית על חשבון המדינה.  לא ברור לנו מדוע המדינה היתה צריכה לממן לו סנגור, מבלי לוודא שהמפעילים שלו יכולים להעמיד עבורו סנגור. בכל מקרה המדינה לא הוגיחה כלום, ולא היה משפט עם הוכחות כי הסנגור עשה עסקת טיעון.

ועדיין בשני פסקי הדין, גם של העליון וגם של המחוזי, מעלימים את הסיפור הכי קריטי…   למה הוא נכנס לישראל?  מה הוא רצה לעשות בתוך ישראל?

 

אנחנו לא רואים פה שום עבירת ריגול של סורי כשהוא בסוריה

 

על פסק הדין הזה חטף השופט עופר גרוסקופף ביקורת רבה, על האבחנה בין מרגל זר למרגל ישראלי, ועל המתקת העונש, אבל מקריאת פסק הדין, לא הבנו איך יש פה עבירת ריגול בכלל אם הוא עבד עבור שירותי הביון של סוריה.  לעומת זאת אם עבד עבור החיזבאללה אז הסיפור הוא אחר…  זו כבר חברות בארגון טרור. אבל האם מדינת ישראל תתחיל לתפוס את כל חברי החיזבאללה ולהעמיד אותן לדין בישראל על חברות בארגון טרור וריגול, ולשלם עליהם שנים של מאסר בישראל?

כל כוחות המשטרה והשב"כ בסוריה "מרגלים" (אוספים מידע) נגד מדינת ישראל.  האיש לא עשה משהו שאזרחים סורים לא אמורים לעשות במדינה שלהם, במסגרת חובת הנאמנות למדינה שלהם.  ריגול אין פה. הרי אם הוא עומד לדין על ריגול אז כל המשטרה הסורית צריכה לעמוד לדין על ריגול, וכך גם כל החברים בחיזבאללה.

מה שכן הוא נכנס לישראל, ולא ברור למה ולאיזו מטרה. לכן, נראה שהפרקליטות הדביקה לו סעיפי ריגול שבכלל לא מתאימים למקרה.

לפי גזר הדין במחוזי, הוא הואשם בביצוע עבירות של חברות בארגון טרור לפי סעיף 22(ב) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו – 2016, ריגול – עבירה לפי סעיף 112(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 ואיסור פעולה ברכוש למטרות טרור – עבירה לפי סעיף 31(א) לחוק המאבק בטרור.

כלומר, את החברות שלו בחיזבאללה כעבירה ברת עונשין אנו מבינים.  את עבירת הריגול כסוכן של החיזבאללה אנחנו לא כל כך מבינים, כי כל הפעולות בוצעו בסוריה מעבר לגבול.  לגבי איסור פעולה ברכוש למטרות טרור…  האם הכוונה לשימוש במצלמה או בטלפון שיש בו מצלמה?  זו כבר עבירה ממש מופלצת.

 

האם העונש למרגל יאובחן לפי "חובת נאמנות לישראל"?  לא.  עונש צריך להיות לפי חומרת הנזק.

 

מה זה בכלל חובת נאמנות לישראל?  איך אפשר להפריד בין מרגלים עם חובת נאמנות ובלי חובת נאמנות?  הרי כל אנשי כוח קפלן ואחים לנשק, שמסיתים להחרים את ישראל, ולהקריס את המדינה, פועלים נגד חובת הנאמנות לישראל.

ישראל היא מדינה שסויה, וכל צד חושב שהוא נאמן לישראל בדרכו.  הביטוי "חובת נאמנות לישראל" איבד את טעמו מרגע שצצו בישראל כל מיני סבוטג'רים, אחים לנשק, כלבות לנשק וכו'…  קפלניסטים, "דמוקרטים"…. וכו',  שקוראים לא להתנדב לצה"ל, לא להתגייס ולהחרים את המדינה ומוסדותיה, ולהקריס את המדינה .

לכן לטעמנו לא היה מקום לאבחנה בין מרגלים, לפי חובת נאמנות לישראל, אלא לפי חומרת המעשה שהם עשו, והנזק שהם גרמו.  זה בהנחה שהאיש באמת מרגל כשהוא עובד בתוך סוריה ולמען ארגון הטרור חיזבאללה.

היה צריך להעמיד אותו לדין על הסתננות לישראל למטרות ריגול בישראל, ולא על ריגול בסוריה, למען כוחות סוריים.

 

 

להלן פסק הדין:

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 41674-01-25

לפני:		כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב
המערער:		עית מחמד אלעבדאללה
נגד
המשיבה:		מדינת ישראל
		ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 4.12.2024 בתפ"ח 4824-03-23 שניתן על ידי כבוד השופטים סאאב דבור, רננה גלפז מוקדי ועינב גולומב
תאריך ישיבה:		כ"ג בטבת התשפ"ו (12 ינואר 2026)
בשם המערער:	עו"ד נאיל זחאלקה
בשם המשיבה:	עו"ד אושרת פטל-רוזנברג

 

פסק-דין

השופט עופר גרוסקופף:

 

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטים סאאב דבור, רננה גלפז מוקדי ועינב גולומב) מיום 4.12.2024 בתפ"ח 4824-03-23, במסגרתו נגזרו על המערער, אזרח ותושב סוריה, 7.5 שנות מאסר בפועל (לצד ענישה נלווית). זאת בגין עבירת ריגול ועבירות לפי חוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: חוק המאבק בטרור).

 

תמצית כתב האישום המתוקן

 

1. ביום 7.7.2024 הורשע המערער לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום), וזאת במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמות לעניין העונש. לפי האמור בכתב האישום, המערער הוא אזרח סורי שהתגורר בכפר תל אל אצבח בסוריה. במועד מסוים בין שנת 2020-2019 נענה המערער להצעת גיסו, עבד אל רחמאן, לאסוף מודיעין עבור "בטחון המדינה הסורי" – גוף סורי לאיסוף מודיעין (להלן, בהתאמה: עבד ו-בטחון המדינה הסורי). בהתאם לכך, נפגש המערער עם אדם המכונה "אבו עלי", אשר הציג את עצמו כאחד ממפקדי בטחון המדינה הסורי (להלן: אבו עלי). בפגישה ביניהם, הסכימו השניים כי המערער יאסוף מידע על הנעשה בגדר הגבול בין סוריה לישראל, ובפרט על תנועת כוחות צה"ל באזור, בתמורה לתשלום משכורת חודשית ולקבלת תעודה מטעם בטחון המדינה הסורי. במהלך תקופת הפעלתו, המערער תצפת באופן שיטתי על פעילות כוחות צה"ל יחד עם עבד (ולפרקים, גם עם אדם נוסף), ותיעד את המידע שאסף בדו"חות שכתב. בהמשך השתמשו המערער ועבד במצלמה שמסר להם אבו עלי לצלם את תנועת הכוחות, והעבירו לו את כרטיס הזיכרון.

 

2. בחלוף כשבעה עד שמונה חודשים מתחילת פעילותו של המערער, נודע לו כי אבו עלי אינו בכיר בביטחון המדינה הסורי, אלא פעיל בארגון חיזבאללה (המוכר כארגון טרור לפי חוק המאבק בטרור). למרות זאת, המשיך המערער לפעול במתכונת שתוארה, ובמהלך שנת 2020 אף אסף עם עבד מידע על נקודה נוספת בגדר הגבול שבה גילה אבו עלי עניין. כשנה וחצי לאחר מכן, ביום 21.5.2022, נהרג עבד כתוצאה מפיצוץ. לבקשת אבו עלי, צילם המערער את זירת הפיצוץ, העביר לידיו את הממצאים, וקיבל ממנו משכורת וכן סכום של 500,000 לירה סורית עבור אחות המערער, אלמנתו של עבד. מאוחר יותר, החל מחודש ספטמבר 2022, חידש המערער את פעילות איסוף המידע עבור עבד, וקיבל תמורתה משכורת חודשית בסך 180,000 לירות סוריות, וכן סכום זהה עבור משפחתו של עבד (בהמשך קיבל המערער סכום נוסף, על סך 4.5 מיליון לירות סוריות כדי להעביר למשפחתו של עבד). בשלהי שנת 2022 ביקש אבו עלי מהמערער לתעד נקודה נוספת בגדר הגבול בה הביע החיזבאללה עניין, והמערער עשה כן. ביום 27.1.2023, נעצר המערער בשעות הערב, על ידי מארב של כוחות צה"ל, וזאת לאחר שנכנס לשטח מדינת ישראל.

 

הערה: שער החליפין של הלירה הסורית עבר פיחות חריף בשנים האחרונות. על מנת לתת מושג ביחס למשמעות הכספית של התקבולים יצוין כי בסוף שנת 2022 דולר אחד היה שווה 7,150 לירות סוריות, פי שניים משער החליפין בשנה לפני כן. הסכומים שקיבל המערער הם איפוא בהיקפים צנועים למדי, השקולים לעשרות דולרים, ולעיתים, מאות דולרים.

 

3. בגין מעשים אלה הורשע המערער על פי הודאתו בעבירה של ריגול, לפי סעיף 112(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ובעבירות של חברות בארגון טרור ואיסור פעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיפים 22(ב) ו-31(א) לחוק המאבק בטרור.

 

עיקרי גזר דינו של בית המשפט קמא

 

4. ביום 4.12.2024, ניתן גזר דינו של בית המשפט קמא (להלן: גזר הדין). תחילה, נקבע כי יש לבחון את מעשי המערער כאירוע עברייני אחד, לנוכח הקשר הענייני ההדוק הגלום במעשיו. בהמשך, עמד בית המשפט קמא על חומרת העבירות בהן הורשע המערער, העשויות לפגוע באורח ממשי בביטחון המדינה ובשלום אזרחיה. עוד עמד על חלקו המשמעותי של המערער באיסוף המידע ועל אופייה השיטתי והמתמשך של פעילותו. מנגד, בית המשפט התחשב בכך שהמערער לא היה חלק מהדרגה הבכירה בהתארגנות, וכי הוא פעל בהיעדר תחכום, תוך שימוש באמצעים גלויים על מנת לאסוף מידע על אזור הגבול, וזאת בעיקרו של דבר משטח סוריה ולא משטח ישראל. בית המשפט הוסיף כי המערער לא פעל ממניע אידיאולוגי, וכן כי, בתחילה, סבר המערער שמפעילו משתייך לגוף מודיעין במדינתו – סוריה. נוכח האמור, ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת – קבע בית המשפט קמא כי מתחם העונש ההולם למעשי המערער הוא בין 6 ל-10 שנות מאסר בפועל.

 

5. בקביעת העונש בגדרי המתחם, זקף בית המשפט קמא לזכות המערער את הודאתו בביצוע המעשים; את מעצרו הממושך מאחורי סורג ובריח, שבמהלכו לא היה יכול המערער לקיים קשר עם משפחתו בסוריה; ואת היעדרו של עבר פלילי לחובתו (ככל הידוע). למרות זאת, ומאחר שמצא כי בעבירות בהן הורשע המערער יש לתת משקל בכורה לשיקולי הרתעת הרבים והיחיד, קבע את עונשו ברף הבינוני-נמוך של המתחם. לנוכח האמור, נגזר על המערער עונש של 7.5 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) ו-12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור בתוך 3 שנים עבירה מהעבירות בהן הורשע.

 

מכאן הערעור שלפנינו.

 

תמצית טענות הצדדים בערעור

 

6. בערעור טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא הן בקביעת מתחם העונש ההולם למעשיו, והן בקביעת עונשו בגדריו, באופן שמחמיר עימו יתר על המידה. אשר לקביעת גבולות המתחם, נטען כי בית המשפט סטה ממדיניות הענישה הנוהגת, ולא נתן משקל מספק לשורת נסיבות מקלות, ובכללן, היות המערער אזרח סורי שביצע את כלל מעשי הריגול משטח סוריה, להבדיל מאזרח מדינת ישראל המרגל עבור האויב, ואת העובדה כי בתחילה סבר המערער שהוא פועל עבור ביטחון המדינה הסורי. כן טוען המערער כי פוטנציאל הנזק של מעשיו, שנעשו באופן גלוי וללא תחכום, הוא נמוך; וכי הוא לא פעל על רקע אידיאולוגי אלא מתוך מניע כלכלי. זאת ועוד, המערער סבור כי בית המשפט קמא שגה כשלא קבע את עונשו בתחתית המתחם. זאת, לדברי המערער, מאחר שיש להקנות לשיקולי הרתעה בעניינו משקל נמוך, ועקב נסיבותיו האישיות המקלות.

 

7. מנגד, לטענת המשיבה, אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא. זאת, מאחר שהעונש שנגזר על המערער ראוי והולם את נסיבות המקרה, ומכל מקום אינו סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת. במסגרת זו, טוענת המשיבה כי מעשי המערער בוצעו במשך 3 שנים באופן שיטתי, ולפיכך עונשו העומד על מחצית מהעונש המרבי הקבוע לצד עבירת הריגול, וזאת הגם שהורשע בשתי עבירות נוספות, הולם את חומרת מעשיו. בנוסף, נטען כי בעת האחרונה, הוחמרה מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות ביטחוניות, והחמרה זו חלה גם ביחס לאזרחי מדינה זרה (אף אם חומרת הענישה ביחס לאזרחי ישראל גבוהה יותר). לבסוף, אשר לקביעת עונשו של המערער בגדרי המתחם, סומכת המשיבה ידיה על קביעת בית המשפט קמא, לפיה יש לתת מעמד בכורה לשיקולי ההרתעה בעבירות מסוג זה.

 

דיון והכרעה

 

8. אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, ושמעתי את טענות הצדדים בעל פה – הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור, וכך אמליץ לחבריי שנעשה.

 

9. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בגזר הדין של הערכאה הדיונית, אלא במקרים שבהם נפלה טעות מהותית או סטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה בנסיבות העניין (ראו מיני רבים: ע"פ 545/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (3.5.2021); עפ"ג 34074-12-24 עטאללה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (11.6.2025); ע"פ 288/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (18.12.2025)). סבורני כי המקרה שלפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים אלו, וזאת מכיוון שגזר דינו של בית המשפט קמא חורג באופן ניכר ממדיניות הענישה הראויה בנסיבות העניין. הטעם המרכזי ביסוד הדבר, נעוץ בכך שבית המשפט קמא לא נתן משקל ממשי לעובדה שהמערער הוא אזרח ותושב סוריה, אשר ביצע את המעשים המיוחסים לו משטח מדינתו. אפרט את הדברים להלן.

 

10. עבירות הביטחון הקבועות בפרק ז' לחוק העונשין, ובפרט עבירות הקבועות בסימן ד' לפרק זה (להלן: עבירות הריגול) נועדו למנוע פגיעה בכמה מהערכים המוגנים החשובים ביותר בנמצא, ובראשם ביטחון המדינה ושלום אזרחיה. לצד זאת, מרבית עבירות אלו שומרות על ערך מוגן נוסף שעניינו הפרת חובת נאמנות כלפי המדינה באמצעות הצטרפות אל מבקשי רעתה. אכן, "עבירות ביטחון חמורות הן יהא מבצען אשר יהא, אך הן חמורות פי כמה כאשר מבצעיהן נמנים עם אזרחי המדינה ותושביה החוברים אל הגרועים שבאויבי המדינה" (ע"פ 7314/04 אבו קישק נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (16.5.2006) (להלן: עניין אבו קישק)). בחלק מהעבירות בפרק ז' לחוק, הערך המוגן של שמירה על חובת הנאמנות למדינה, מתנה את תחולת העבירה בעושה בעל ייחוד מסוים. כך, לדוגמה, עבירות לפי סעיפים 122 ו-101 לחוק חלות, בהתאמה, רק על מי שהוא אזרח המדינה או על כל אדם "החייב בנאמנות למדינת ישראל" (השוו: ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין כרך א 687-686 (1984) (להלן: פלר)). ביחס למספר עבירות אחרות, הוא מגביל את תחולתן הטריטוריאלית, כך שבמקרה שהעבירה בוצעה מחוץ לשטח ישראל היא תחול רק אם הנאשם הוא אזרח או תושב המדינה או מי שחב חובת נאמנות כלפיה מסיבה אחרת (סעיף 131 לחוק; ראו בעניין זה: פלר, בעמ' 276).

 

11. דומה כי עבירות הריגול אינן מוגבלות בהכרח באופן זה, והן חלות גם על מעשים שבוצעו מחוץ לשטח המדינה, אף אם הנאשם הוא אזרח זר ואינו חב חובת נאמנות למדינה (ראו והשוו: ע"פ 6306/12 מהרה נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (23.02.2014)). ברי כי גם מעשי ריגול כאלה עשויים לפגוע פגיעה ממשית בביטחון המדינה, בפרט נוכח התקדמות הטכנולוגיה, המאפשרת איסוף מידע רגיש מרחוק, ללא שהות פיזית בגבולות ישראל (ראו והשוו: בג"ץ 5783/20Taub Center for Israel Studies at New York University נ' ארכיון המדינה, פסקה 10 (10.2.2022); ע"פ 3766/24 מדינת ישראל נ' פלונית, פסקה 57 לפסק הדין של השופט יוסף אלרון (26.3.2025) (להלן: עניין פלונית)). המציאות הביטחונית מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", והאיומים הנשקפים על ישראל מזירות רבות – חלקן בסמוך לגבולותינו וחלקן רחוקות יותר – מדגישים עוד יותר את הצורך בפרשנות מרחיבה של עבירות הריגול, על מנת להתמודד עם מגוון הסכנות העשויות להתעורר לביטחון המדינה.

 

12. עם זאת, עצם תחולתן של העבירות על נאשמים שאינם אזרחי או תושבי ישראל אינה מובילה למסקנה כי מדיניות הענישה ביחס אליהן תהיה בהכרח זהה לזו של אזרחי או תושבי המדינה, שהרי במקרה הראשון לא מופרת חובת נאמנות כלפי מדינת ישראל, ומשכך אחד מהערכים המוגנים שבהם עוסקת העבירה אינו נפגע (להרחבה, ראו: יפה זילברשץ "נאמנות למדינה" ספר יצחק זמיר 529-528 (יואב דותן ואריאל בנדור עורכים, תשס"ה); שחר אלדר "ערך האמון והמשפט הפלילי בישראל" חובות אמון בדין הישראלי 215, 226-225 (רות פלאטו-שנער ויהושע שגב עורכים 2016)). דומה כי בנקודה זו אף אין מחלוקת בין הצדדים (ראו פרוטוקול הדיון בערעור מיום 12.1.2026, עמ' 7, ש' 39-37; עמ' 12, ש' 21; עמ' 13, ש' 8-7).

 

13. למעשה, בגזירת דינם של נידונים שהורשעו בעבירות ריגול, שבו בתי המשפט והדגישו את ההבחנה בין מעשיהם של "מרגלים מבית" ל-"מרגלים מחוץ" – הבחנה המצדיקה החמרה ממשית בענישתם של נאשמים מהסוג הראשון (ע"פ 10680/04 מדינת ישראל נ' כנעאנה, פסקה 7 (10.11.2005); עניין אבו קישק, בפסקה 5; ע"פ 3694/04 גרבוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (16.7.2007); ע"פ 1803/08 שמיר נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (9.3.2009); ע"פ 3417/10 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 8 (31.1.2011). כך גם בפסיקת בתי המשפט המחוזיים: ת"פ (מחוזי חי') 408/00 מדינת ישראל נ' עבד אל ראזק, עמ' 7-6 (13.6.2001) (הנשיא מיכה לינדנשטראוס והשופטים סלים ג'ובראן ומנחם נאמן) (ערעור נדחה במסגרת ע"פ 5993/01); ת"פ (מחוזי חי') 477/02 מדינת ישראל נ' וארדה, עמ' 3 (23.9.2004) (סגן הנשיא חיים פיזם והשופטים, אריה רזי ואילן שיף) (ערעור נדחה במסגרת ע"פ 10145/04); תפ"ח (מרכז) 1625-08-08 מדינת ישראל נ' קשקוש, עמ' 12 (7.1.2009) (סגן הנשיא אברהם טל והשופטים מנחם פינקלשטיין ואחיקם סטולר); תפ"ח (מחוזי ב"ש) 3767-03-15 מדינת ישראל נ' פרץ, פסקה 106 (17.11.2020) (סגן הנשיאה נתן זלוצ'ובר והשופטים יעל רז-לוי ושלמה פרידלנדר) (ערעור על גזר הדין התקבל בחלקו, תוך אשרור מדיניות הענישה שבפסק הדין, במסגרת ע"פ 9165/20)). בהקשר זה הודגש כי חובת הנאמנות אינה חלה רק על מי שהוא אזרח או תושב ישראל, והיא עשויה להיות רלוונטית, אף אם במידות משתנות, לקבוצות נוספות, כגון מי שקיבל מעמד קבע, היתר כניסה לישראל או רישיון לסחור בשטחה (ראו, לדוגמה: תפ"ח (מחוזי תל אביב-יפו) 1197/01 מדינת ישראל נ' מרק, פסקה 7 (21.1.2002) (השופטים שרה סירוטה, אברהם טל ועמירם בנימיני); ת"פ (מחוזי ב"ש) 56214-10-15 מדינת ישראל נ' פלוני, עמ' 9 (10.11.2016) (השופט אריאל חזק)).

 

14. חרף השוני המבחין בין מקרים אלו, בגזר הדין לא ניתן משקל ממשי לעובדה כי המערער הוא אזרח ותושב סוריה שביצע את העבירות בהן הורשע משטחה. משכך, בחינת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה וההשוואה למדיניות הענישה הנוהגת בהליכים אחרים נעשתה מבלי להידרש לעניין זה.

 

למעשה, כל שקבע בהקשר זה בית המשפט קמא הוא כי יש להתחשב לקולא, בעובדה שהעבירות "בוצעו בעיקרן משטח סוריה ולא בתוך מדינת ישראל" (פסקה 24 לגזר הדין. ההדגשה הוספה). ואולם, על פי עובדות כתב האישום בהן הודה המערער, הוא לא ביצע את מעשי הריגול המיוחסים לו, אף לא מקצתם, משטח ישראל (יצוין כי בתחילה הוגש כתב אישום נגד המערער המייחס לו גם עבירת הסתננות, אך עבירה זו הוסרה מכתב האישום בו הודה והורשע המערער). כל שנאמר בכתב האישום בעניין זה הוא כי המערער נעצר ביום 27.1.2023 ע"י מארב של כוחות צה"ל, לאחר שנכנס לשטח ישראל. ודוק, כתב אישום בו הודה נאשם במסגרת הסדר טיעון, משקף את הסכמות הצדדים – וככלל, אין מקום להתחשב בעובדות שלא הוזכרו בו, במסגרת גזר הדין (ראו והשוו בעניין זה: ע"פ 4907/11 מרעי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (14.11.2012); ע"פ 3667/13 ח'טיב נ' מדינת ישראל, פסקאות 28-22 (14.10.2014) (להלן: עניין ח'טיב)). לפיכך, בהיעדר נסיבות כאמור שעשויות לבסס כל קשר בין המערער לישראל, הרי שהאשם הגלום במעשיו, כמו גם מידת הפגיעה בערכים המוגנים ביסוד העבירה – פחותים (כנדרש לבחון בהתאם לסעיף 40ג ו-40ט לחוק).

 

15. בהמשך לכך, מדיניות הענישה שעליה הסתמך בית המשפט אינה הולמת את נסיבות המקרה. המקרים אותם סקר בית המשפט קמא בגזר דינו עוסקים, ברובם, בנאשמים שהיו אזרחי המדינה או תושביה, ולמצער חבו לה חובת נאמנות מכוח העובדה שקיבלו היתר להיכנס לשטחה (ראו את המקרים המוזכרים בסעיפים 28-26 לגזר הדין, למעט המקרה בסעיף 28(ד)). מקרים אלו אמנם רלוונטיים לבחינת מדיניות הענישה בעבירות ריגול גם כאשר מדובר במעשים שנעשו בידי מי שאינו חב חובת נאמנות למדינה, אך היה על בית המשפט קמא לבחון אותם תוך התחשבות בהבדל משמעותי זה, ותוך השוואה למקרים שנסיבותיהם קרובות יותר למקרה שלפנינו. מאחר שבית המשפט קמא לא הרחיב באשר למקרים מסוג זה, אפרט קמעא בנקודה זו.

 

16. לא ניתן לאתר מספר רב של פסקי דין בהם הועמד לדין אדם שאינו אזרח או תושב ישראל בגין עבירות ריגול שבוצעו מחוץ לגבולותיה. במקרים שבנמצא הנאשמים הם, בעיקרם, תושבי עזה. ככלל, מדיניות הענישה בהליכים אלה מחמירה פחות ביחס למקרים מקבילים בהם הנאשם הוא אזרח או תושב ישראל (ראו: ע"פ 2796/08 מדינת ישראל נ' אבו שחאדה (17.9.2008) (להלן: עניין אבו שחאדה), בו הוחמר עונשו של נאשם מ-12 חודשים ל-30 חודשים; ע"פ 836/09 מדינת ישראל נ' פלוני (16.2.2009) (להלן: ע"פ 836/09), בו הוחמר עונשו של נאשם מ-18 חודשים ל-24 חודשים; ע"פ 928/09 מדינת ישראל נ' פלוני (26.3.2009) (להלן: ע"פ 928/09), בו הוחמר עונשו של הנאשם מ-18 חודשים ל-26 חודשים; ע"פ 3834/07 אבו שלוף נ' מדינת ישראל (29.3.2009), בו הוקל עונשו של הנאשם מ-7 שנים ל-5 שנים; ע"פ 5797/09 מדינת ישראל נ' אבו רוק (29.9.2009), בו נדחו ערעורים הדדיים על עונש של 3 שנים; ע"פ 5883/09 פלוני נ' מדינת ישראל (4.10.2010) (להלן: ע"פ 5883/09), בו הוקל עונשו של הנאשם מ-5 שנים ל-3.5 שנים; ע"פ 8566/09 אבו חמד נ' מדינת ישראל (27.10.2010) (להלן: עניין אבו חמד), שבו נדחה ערעור של הנאשם על עונש של 7 שנים; ע"פ 2985/10 חאמד נ' מדינת ישראל (20.1.2011) (להלן: עניין חאמד), בו נדחה ערעור של הנאשם על עונש של 6 שנים; ע"פ 8998/16 פלוני נ' מדינת ישראל (18.1.2017), שבו הוקל עונשו של הנאשם מ-40 חודשים ל-30 חודשים).

 

מבלי למצות את הסיבות שמוליכות להבדלים בענישה במסגרת מקרים אלו, יש לציין כי במקרים המצויים ברף הגבוה מקבוצה זו הורשעו הנאשמים בעבירה של מסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, שהעונש המרבי עליה הוא מאסר עולם, או בעבירות נוספות הנוגעות לסיוע לבניית או הסתרת מנהרות ברצועת עזה (כגון, עניין אבו חמד ועניין חאמד). מן העבר השני, מקרים המצויים ברף הענישה הנמוך, עניינם בעיקר בנאשמים שפעלו באופן דומה למערער – ביצוע תצפיות (לרוב מאזור ביתם) לעבר גבול ישראל, ואשר הורשעו בעבירות שהעונש המרבי הקבוע בצידן זהה לעונש המרבי בגין עבירת הריגול, בה הורשע המערער (עבירות מגע עם סוכן חוץ או מסירת ידיעה לאויב העלולה להועיל לו. למקרים מסוג זה, ראו: עניין אבו שחאדה, ע"פ 836/09, ע"פ 928/09, ע"פ 5883/09).

 

17. הנה כי כן, עיון במדיניות הענישה הנוהגת במקרים הדומים ביותר למקרה דנן, מגלה כי מתחם העונש ההולם שקבע בית המשפט קמא בעניינו של המערער – 10-6 שנות מאסר – אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת. זאת, בראש ובראשונה כתוצאה מהגבול התחתון של המתחם, שמשיק לענישה ברף העליון של המקרים שפורטו מעלה, הגם שהמקרה שלפנינו אינו חמור כמותם.

 

18. נכון הדבר כי ככל שנוקפות השנים, חלה וממשיכה לחול מגמת החמרה כלפי המורשעים בעבירות הריגול לסוגיהן, בייחוד לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" (זאת הגם שהעבירות בהן הורשע המערער בוצעו עובר לפרוץ המלחמה. ראו בעניין זה, למשל: ע"פ 1683/23 מדינת ישראל נ' שאמי, פסקה 18 (25.1.2024); עניין פלונית, פסקה 56; ת"פ (מחוזי חי') 59934-02-24 מדינת ישראל נ' דעור, עמ' 6 (3.3.2025) (השופט נתנאל בנישו); ת"פ (מחוזי ב"ש) 51692-09-24 מדינת ישראל נ' ממן, פסקה 11 (29.4.2025) (השופט בני שגיא ז"ל)). אולם, עדיין, על ההחמרה בענישה להיעשות באופן הדרגתי, תוך "בחינה כפולה של רף הענישה הנוהג, הן ביחס לעבירות הקונקרטיות שבפני [בית המשפט], והן ביחס לעבירות אחרות בדיני העונשין" (ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל, פ"ד סד(2) 666, 744 (12.1.2011); ע"פ 4143/17 עאבד נ' מדינת ישראל, פסקה 56 (13.8.2018)).

 

19. בהינתן כל האמור לעיל, אני סבור כי היה מקום לקבוע מתחם ענישה נמוך משמעותית מזה שקבע בית המשפט קמא. זאת, גם אם מביאים בחשבון את האלמנטים המחמירים אותם הדגישה המאשימה: מגמת ההחמרה בפסיקה החלה בעבירות הריגול; העבירות האחרות בהן הורשע המערער ומידת הסיכון שבמעשים שביצע; כמו גם במשך הזמן שבו פעל.

 

20. בתוך מתחם הענישה, סבורני כי בשים לב למכלול נסיבותיו האישיות של המערער, ובכללן הודאתו במעשים; מעצרו הממושך, ללא יכולת לקיים קשר עם בני משפחתו; ועברו הפלילי הנקי (ככל הידוע, בהיותו אזרח סוריה) – הרי שיש לגזור את עונשו בתחתית המתחם או בסמוך לו. שיקולי הרתעה, אינם מצדיקים במקרה זה תוצאה אחרת, בפרט משעה שמתחם העונש כאמור נקבע תוך התחשבות במגמת ההחמרה בענישה בשנים האחרונות (ראו והשוו: ע"פ 8333/15 מדינת ישראל נ' חאלדי, פסקה 14 (23.8.2016); ע"פ 4070/23 זהרה נ' מדינת ישראל, פסקאות 10 ו-13 (4.4.2024)).

 

21. בשקלול שני ההיבטים בהם ראוי להתערב לטובת המערער בעונש שנגזר עליו – הורדה משמעותית של המתחם, ומיקום המערער בתחתיתו או בסמוך לכך – סבורני כי יש מקום להפחתה של ממש בעונש המאסר שנגזר עליו. במכלול הנסיבות, אציע כי נעמיד אותו על 4 שנות מאסר בפועל.

 

22. סוף דבר: אשר על כן, אציע לחבריי כי נקבל את הערעור, ונעמיד את עונשו של המערער על ארבע שנות מאסר בפועל, חלף שבע וחצי שנות מאסר בפועל שנגזרו עליו בבית המשפט קמא. עונש המאסר על תנאי שנגזר עליו, יוותר בעינו.

עופר גרוסקופף שופט

השופט אלכס שטיין:

 

1. לצערי, אין בידי להסכים לאמור בחוות דעתו של חברי, השופט ע׳ גרוסקופף. המערער הודה במיוחס לו בכתב האישום ונמצא אשם בשלוש עבירות חמורות: ריגול, עבירה שלצדה עונש מרבי של 15 שנות מאסר (כאמור בסעיף 112(א) לחוק העונשין, התשל״ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); חברות בארגון טרור תוך נטילת חלק בפעילותו ופעולה ברכוש למטרות טרור, עבירות שלצדן עונשים מרביים של 7 ו-10 שנות מאסר, בהתאמה (כאמור בסעיפים 22(ב) ו-31(א) לחוק המאבק בטרור, התשע״ו-2016). המערער נמצא אשם בעבירות כאמור על רקע העובדות הבאות: הוא תצפת ואסף מידע אודות מיקומם ופועלם של כוחות צה״ל באזור הגבול שבין ישראל לסוריה, תחילה, לפי הבנתו, עבור סוריה, ולאחר מכן, עבור ארגון הטרור חיזבאללה. כמו כן, העביר המערער כספי טרור למשפחת גיסו שפעל יחד עמו. פעילות זו נמשכה למעלה משלוש שנים, וכפי שמציין חברי, המערער תוגמל בגינה בסכומי כסף, שהיו קטנים יחסית במושגים ישראליים.

 

2. בנסיבות אלה, בצאתנו מן ההנחה כי העונש המרבי הקבוע בגין עבירה פלילית אינו קובע רק את הגבול העליון של סמכות הענישה שבידי בתי המשפט, אלא גם מבטא את השקפת המחוקק באשר לחומרת העבירה והסכנה לציבור הגלומה במי שעובר אותה (ראו: ע"פ 3124/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (14.8.2019); ע"פ 4344/18 גאבר נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (16.8.2019); ע"פ 687/22 טלוי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (19.5.2022); ע"פ 8515/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (17.7.2024)) – לא נוכל, לדעתי, להימנע מן המסקנה כי עונשו הכולל של המערער – 7.5 שנות מאסר לריצוי בפועל, שנקבע בתוך מתחם הענישה הנע בין 6 ל-10 שנות מאסר – אינו מחמיר עמו יתר על המידה. עונש זה עומד על כרבע מהעונש המרבי שניתן להטיל בגין העבירות שנעברו על ידי המערער.

 

3. חברי סבור כי בית המשפט המחוזי צריך היה לקחת בחשבון את העובדה שהמערער, בהיותו אזרח סורי נטול זיקה לישראל, אינו חב נאמנות למדינה, ומסיבה זו – במובחן מכל אותם מרגלים שהפרו את נאמנותם למדינתנו ונענשו בחומרה – ראוי לעונש קל יותר. אילו סברתי – כפי שסבור חברי – כי עיקרון ההלימה מחייב התאמה מוחלטת של העונשים לפגם המוסרי שדבק במעשי העבריין, כמצוותה של תורת הגמול, נוטה הייתי להסכים עם העיקרון שהנחה את פסיקתו ושוקל מתן הקלה מסוימת בעונשו של המערער. ברם, אני סבור אחרת. ענישה ראויה אינה מתמצה בתיקונו של שיווי המשקל המוסרי אשר הופר על ידי העבריין, בהתאם לתורת הגמול. הצורך בתיקון זה, חשוב ככל שיהיה (ראו: ע"פ 4802/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 36 (29.1.2019); רע"פ 7052/18 מדינת ישראל נ' רותם, פסקה 6 (5.5.2020); ע"פ 6111/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 37 (22.2.2024); ע"פ 4267/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (15.12.2025)), אינו השיקול היחיד בענישה, ובוודאי שאינו בגדר שיקול בלעדי. הצורך החברתי בהרתעת הרבים, אף הוא בגדר שיקול חשוב ובעל ערך, שעל בסיסו ניתן – ובמקרים המתאימים לכך, גם ראוי – להחמיר בעונשו של העבריין בגבולות ההלימה (ראו: סעיף 40ז לחוק העונשין; וכן ע"פ 2814/18 מנור נ' מדינת ישראל, פסקאות 25-24 לפסק דינו של השופט נ׳ סולברג (27.2.2019); ע"פ 1964/20 אספה נ' מדינת ישראל, פסקה 13 לפסק דינה של השופטת ע׳ ברון (12.8.2020); ע"פ 830/23 קסיס נ' מדינת ישראל, פסקה 23 לפסק דינו של  השופט נ׳ סולברג (18.6.2023); וכן עפ"ג 23486-12-24 מדינת ישראל נ' דחלה, פסקה 15 לפסק דינו של השופט י׳ אלרון (20.2.2025)). דומני כי הצורך לקבוע את עונשו של עבריין באופן שמעצים את הרתעת הרבים,  במקרים שמתאימים לכך, מקובל גם על חברי, השופט גרוסקופף (ראו פסקה 39 לפסק דינו בע"פ 3558/24 פלונית נ' מדינת ישראל (16.2.2026)).

 

4. סבורני כי עונשו של המערער צריך להיגזר, בגבולות המותר, משיקולי ההרתעה הכללית למען יראו וייראו. זאת, מאחר שהאיסור הפלילי על ריגול נקבע כדי למנוע פגיעה במדינה מידי אויביה – ובהקשרו של המערער, פגיעה בחיילי צה״ל וסיכול מטרותיו המבצעיות של הצבא. הרתעה שמכוונת למנוע מעשים כאלה אינה מבדילה בין אזרחי המדינה לבין תושבי סוריה כדוגמת המערער. גדולה מזו: שיקולי הרתעה תומכים דווקא בהחמרת עונשו של המערער, אשר פעל כפי שפעל למען בצע כסף כאשר הוא כמעט ולא מסכן את עצמו בפועלו משטחה של סוריה, וסיכוייו להיתפש בקלקלתו הינם אפסיים. בנסיבות אלו, אנשים כדוגמת המערער – שעומדים להרוויח כסף קל מבלי לחשוף את עצמם לסיכון משמעותי – צריכים להיות מורתעים על ידי מסר ברור ונחוש לפיו הם ייכלאו לתקופה ממושכת אם וכאשר ייתפסו (ראו: Gary S. Becker, Crime and Punishment: An Economic Approach, 76 J. Pol. Econ. 169, 180 (1968)). העונש שחברי מציע להטיל על המערער הוא עונש קל שאינו מקדם את ההרתעה הכללית, ובמידת-מה אף שוחק אותה. מטעמים אלו, איני רואה סיבה להתערב בעונש של 7.5 שנות מאסר שהושת על המערער על ידי בית המשפט המחוזי.

 

5. הנני ער לכך שנגד דבריי ניצבת הטענה ״הרתעה לא עובדת״, אשר מושמעת במחוזותינו לעיתים קרובות. טענה זו נסמכת על מחקרים שרובם ככולם נסמכים על מתודולוגיה ״רכה״ כזאת או אחרת, מבלי להעמיד את הדברים במבחני האקונומטריה המוקפדים, כדרכם של כלכלנים אמפיריים. מחקרי כלכלנים שעושים שימוש באקונומטריה תומכים במסקנה שלעונשי מאסר ארוכים יש אפקט מרתיע (ראו: Francesco Drago, et al., The Deterrent Effects of Prison: Evidence from a Natural Experiment, 117 J. Pol. Econ. 257 (2009); David S. Abrams, Estimating the Deterrent Effect of Incarceration using Sentencing Enhancements, 4 American Economic Journal: Applied Economics 32 (2012)). מסקנה זו, מן הסתם, גם עולה בקנה אחד עם השכל הישר; וכפי שהזדמן לי להעיר, הרתעה חלקית ובלתי מספקת ממילא עדיפה על חוסר הרתעה (ראו: ע"פ 3792/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 20-19 (11.11.2018)).

 

6. דעתי היא, אפוא, כי דין הערעור להידחות.

אלכס שטיין שופט

השופט חאלד כבוב:

 

אני מסכים לתוצאה העונשית שאליה הגיע חברי השופט ע' גרוסקופף. כשלעצמי, די בכך שעונשו של המערער חורג באופן ניכר ממדיניות הענישה הנוהגת על מנת להצדיק הקלה בעונשו, ולפיכך לא מצאתי להידרש לעמדת חברי, השופט א' שטיין, ביחס לשיקול ההרתעה.

חאלד כבוב שופט

 

הוחלט ברוב דעות (השופטים עופר גרוסקופף ו-חאלד כבוב) על קבלת הערעור, כך שעונש המאסר בפועל שהושת על המערער יועמד על ארבע שנים, בניגוד לדעתו החולקת של השופט אלכס שטיין.

 

ניתן היום, כ"ה ניסן תשפ"ו (12 אפריל 2026).

 

עופר גרוסקופף שופט

אלכס שטיין שופט

חאלד כבוב שופט

PDF

פסד מרגל סורי בעליון המתקת עונש מ 7 ל 4 שנים 41674-01-25

 

פסק הדין של בית משפט מחוזי

 

בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת
תפ"ח 4824-03-23 מדינת ישראל נ' אלעבדאללה(עציר)                                                                  תיק חיצוני: 57633/2023

 

	בפני כב' סגן הנשיאה סאאב דבור – אב"ד כב' השופטת רננה גלפז-מוקדי כב' השופטת עינב גולומב
המאשימה		מדינת ישראל
נגד
הנאשם		עית מחמד אלעבדאללה

 

נוכחים:

מטעם המאשימה – עו"ד

מטעם הנאשם – עו"ד ניזאר עבוד, מטעם הסניגוריה הציבורית

הנאשם בהיוועדות חזותית – זוהה ע"י בא כוחו

 

העתק החלטה מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 04 דצמבר 2024, ג' כסלו תשפ"ה

גזר דין

רקע:

הנאשם הורשע לפי הודאתו במסגרת עסקת טיעון, בביצוע עבירות של חברות בארגון טרור – עבירה לפי סעיף 22(ב) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו – 2016 (להלן – חוק המאבק בטרור); ריגול – עבירה לפי סעיף 112(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן – חוק העונשין); איסור פעולה ברכוש למטרות טרור – עבירה לפי סעיף 31(א) לחוק המאבק בטרור.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם הוא אזרח סורי המתגורר בכפר תל אל אצבח בסוריה. בסוף שנת 2019 – תחילת שנת 2020, פנה לנאשם גיסו, בשם עבד אל רחמאן אחלמאד ח'ליפה (להלן – רחמאן), והציע לו לאסוף מודיעין באזור מגוריו ובפרט אזור גדר הגבול בין סוריה לישראל, וזאת עבור גוף איסוף מודיעין של סוריה. הנאשם הסכים לכך. כעבור מספר ימים הגיע לביתו של הנאשם אדם שכונה אבו עלי (להלן- אבו עלי) שהציג עצמו כמי שנמנה על גוף המודיעין הנ"ל. לאמיתו של דבר, היה אבו עלי פעיל של ארגון החיזבאללה. בפגישה הנ"ל הוצע לנאשם לאסוף מידע על הנעשה בגדר הגבול בין סוריה לישראל בדגש על תנועות כוחות צה"ל באזור. כנגד כך הובטחה לו משכורת חודשית ותעודה מטעם גוף המודיעין הנ"ל אשר תקל עליו בתנועה בצירים. בסמוך לאחר אותה פגישה החל הנאשם לרגל אחר כוחות צה"ל ולאסוף באופן שיטתי מידע אודות פעילותם ברמת הגולן, בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. זאת עשה יחד עם רחמאן ואדם נוסף. הם תצפתו מתל אל אצבח ועקבו אחר פעילות צה"ל, ערכו דו"חות בכתב ומסרו אותם לאבו עלי במפגשים תקופתיים שערך עימם. בעבור כך שולמה להם משכורת. כעבור כחודש מסר אבו עלי לנאשם ולרחמאן מצלמה והנחה אותם לצלם את תנועות כוחות צה"ל בנוסף לכתיבת הדו"חות, וכך היה. במפגשיהם עם אבו עלי מסרו הנאשם ורחמאן את כרטיס הזיכרון המלא של המצלמה וקיבלו ממנו כרטיס זיכרון ריק להמשך הפעילות באותה מתכונת.

כעבור 7-8 חודשים נודע לנאשם כי אבו עלי הוא פעיל חיזבאללה. הוא המשיך לשתף איתו פעולה ולהעביר לו מידע במתכונת המתוארת לעיל. במהלך שנת 2020 הביע אבו עלי עניין בנקודה מסוימת בגדר הגבול בה היה שער בגדר. בהתאם להנחייתו אספו הנאשם ורחמאן מידע אודות הנקודה הנ"ל לאחר שצפו עליה באופן רציף משך מספר ימים.

ביום 21.5.22 נהרג רחמאן בפיצוץ. לאחר מותו נפגש הנאשם עם אבו עלי. האחרון תחקר אותו אודת זירת האירוע והנחה אותו לצלמה, וכך היה. את כרטיס הזיכרון של המצלמה העביר הנאשם לאבו עלי. באחת הפגישות הנוספות בין השניים קיבל הנאשם משכורת וכן סכום כסף עבור משפחת רחמאן, וזאת ביודעו כי מדובר בתגמול עבור פעילות רחמאן לטובת חיזבאללה.

החל מחודש 9/22 התבקש הנאשם לחדש את איסוף המידע אודות פעילת צה"ל, וכך עשה. הנאשם תצפת על כוחות צה"ל במרחב הגדר, כתב דו"חות והעבירם לאבו עלי. עבור פעילות זו קיבל הנאשם משכורת חודשית בסך 180,000 לירות סוריות. כמו-כן קיבל הנאשם לידיו מאבו עלי סכומים שונים עבור משפחתו של רחמאן, ביודעו כי מדובר בתגמול על פעילותו של רחמאן לטובת החיזבאללה. אבו עלי מסר לנאשם מצלמה חדשה והנחה אותו להמשיך ולתעד את פעילות צה"ל. הנאשם עשה כן, ובפגישותיו עם אבו עלי מסר לו את כרטיס הזיכרון של המצלמה.

במהלך חודש ינואר 2023 נסע הנאשם יחד עם אבו עלי לכיוון רפיד, ואבו עלי הראה לו נקודה מסוימת בה החיזבאללה מגלה עניין. בהמשך הגיע הנאשם לאותה נקודה וצילם את המקום. בפגישה נוספת בין הנאשם ואבו עלי, מסר הנאשם לאבו עלי את התיעוד שערך. השניים יצאו יחד לסיור ליד גדר הגבול, במהלכו צילם אבו עלי את המקום והנחה את הנאשם לצלמו בהמשך.

ביום 27.1.23 בשעות הערב נעצר הנאשם ע"י כוחות צה"ל לאחר שנכנס לשטח ישראל.

כאמור לעיל, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן המפורטות לעיל, והורשע בהתאם להודאתו בעבירות שפורטו לעיל.

ראיות הצדדים לעונש:

מטעם המאשימה הוגש מסמך ערוך על-ידי סגן אלוף ס', אשר העיד בפנינו. בעדותו תיאר כי הנאשם היה פעיל באיסוף מודיעין במשך כשלוש שנים וכי צה"ל עקב אחר פעילותו. הוא הופעל על-ידי אבו עלי שהיה אזרח לבנוני, מתכונת פעולה אופיינית לארגון החיזבאללה באזור. כחלק מפעילות הנאשם היה מפעילו מצביע לו על מקומות ספציפיים בגבול והנאשם התבקש לאסוף מודיעין ביחס אליהם, כמפורט בכתב האישום. הנאשם אסף פרטים רבים על שגרת פעילות כוחות צה"ל במרחב אשר מאפשר מבחינה טופוגרפית ומבצעית פעילות פח"עית נגד כוחות צה"ל, והמידע שהעביר הנאשם היה מיועד לשמש לפעילות כזו.

מטעם ההגנה לא הוגשו ראיות לעונש. הנאשם ביקש להשמיע דברים במעמד הטיעונים לעונש. הוא תיאר כי כאשר החל בפעילות נשוא כתב האישום זה היה למען מדינתו סוריה ולמען פרנסתו. לאחר שנודע לו כי מפעיליו אינם שייכים למודיעין הסורי ניסה להפסיק את הפעילות אולם אבו עלי איים עליו. הוא פירט נסיבותיו האישיות  – אמו נפטרה, אביו נישא לאישה אחרת ועבר לדמשק, אחיו אסיר בסוריה. יש לו אחות קטנה והוא מאורס משנת 2022. לדבריו, החל לעשות את המעשים המפורטים בכתב האישום כדי לפרנס את משפחתו. הוא ציין כי אין לו כל מידע על משפחתו כיום, אין לו אפשרות ליצור קשר איתם ממקום מעצרו בישראל וכי תנאי המעצר קשים. הוא הביע סליחה על מעשיו וביקש את התחשבות בהמ"ש בנסיבותיו.

טיעוני הצדדים לעונש:

טיעוני המאשימה:

המאשימה בטיעוניה הדגישה את פגיעת העבירות בהן הואשם הנאשם בערכים המוגנים  של ביטחון המדינה ושלום וחיי אזרחיה. לטענתה, מעשיו של הנאשם כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן בו הודה, אשר כוללים חברות בארגון החיזבאללה וריגול לטובתו, תוך ביצוע תצפיות על כוחות צה"ל, עריכת רישומים וצילומים והעברתם למפעילו, משקפים פגיעה ממשית בערכים אלה.

המאשימה הפנתה לשורה של פסקי-דין, מהם יש ללמוד לטענתה על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מהסוג בהן הורשע הנאשם. לטענתה, העבירות אותן ביצע הנאשם במקרה דנן מצויות ברף הגבוה של עבירות ביטחון, וזאת נוכח זהות הארגון אליו  התגייס הנאשם, התקופה הממושכת שפעל לטובתו והתקופה הביטחונית הרגישה במהלכה פעל. עוד ציינה המאשימה כי מדובר בביצוע עבירות במהלך תקופה ממושכת, בביצוע מגוון של פעולות, הנאשם שימש חוליה מרכזית בפעילות ולפעולותיו היה פוטנציאל  ממשי לסיכון חיי אדם ופגיעה בביטחון המדינה. בהקשר זה מדגישה המאשימה כי פעולות הנאשם נעשו תחת הכוונה של החיזבאללה ולצורך איתור נקודות תורפה של צה"ל לאורך גדר הגבול, בהן התעניין הארגון. במכלול אלה סבורה המאשימה כי מתחם העונש ההולם למסכת העובדתית המפורטת בכתב האישום, אותה יש לראות כאירוע אחד, עומדת על 13 עד 17 שנות מאסר בפועל ועונשים נלווים.

אשר למיקום עונשו של הנאשם במתחם הענישה, המאשימה טוענת כי יש להתחשב לחומרא בשיקולי הרתעה ליחיד ולרבים נוכח מהות העבירות הביטחוניות שביצע הנאשם ומאפייניהן. לזכותו של הנאשם נזקפת העובדה כי הודה במעשיו ובכך חסך זמן שיפוטי. נסיבות אחרות מיוחדות שאינן קשורות לעבירה, אינן קיימות בענייננו. במכלול האמור סבורה המאשימה כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ארוך ומרתיע המצוי בחלקו העליון של המתחם.

טיעוני ההגנה:

ההגנה בטיעוניה מציינת כי מעובדות כתב האישום לא עולה תוכן המידע המדויק שהעביר הנאשם למפעילו בחיזבאללה. אף לא פורט בכתב האישום מה הנזק שנגרם לכוחות צה"ל בשל הפעילות. עוד נטען כי המדינה ידעה על פעילותו של הנאשם ועקבה אחריו. הפעילות בוצעה כולה בתחום מדינת סוריה ולא בתוך מדינת ישראל. היא נעשתה באופן גלוי, בלתי מתוחכם וללא שימוש באמצעים טכנולוגיים. הנאשם החל את פעילותו בצורה תמימה במחשבה כי הוא פועל עבור מדינתו – סוריה, והוא עשה כן לצורך קבלת תמורה כספית לשם פרנסה. משהבין כי מדובר בארגון החיזבאללה ניסה לנתק הקשרים עם מפעילו אולם אוים ע"י הארגון בפגיעה בו ובבני משפחתו.

ההגנה מפנה לפסיקה לעניין מדיניות הענישה הנוהגת, וטוענת כי מתחם העונש ההולם נע בענייננו בין תקופה של שנתיים עד שש שנים.

ההגנה מציינת את נסיבותיו האישיות של הנאשם; צעיר בגילו, נעדר עבר פלילי, עצור תקופה ממושכת בתנאים קשים, רחוק מארצו ומשפחתו וללא כל קשר עם הסביבה, דבר המסב לו פגיעה קשה. כמו-כן, הנאשם שיתף פעולה בחקירתו, הודה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, וכן הביע חרטה. במכלול אלה, ההגנה טוענת כי העונש ההולם מצוי במחצית מתחם הענישה לעיל.

הכרעה:

סעיף 40ב' לחוק העונשין קובע את העיקרון המנחה בענישה – עיקרון ההלימה, לפיו יתקיים יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, בשלב הראשון, יקבע בהמ"ש את מתחם העונש ההולם לעבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה שלעיל, ובהתחשב בערך החברתי שנפגע בביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות כפי שהן מפורטות בסעיף 40ט' לחוק העונשין. בשלב השני, ייקבע בהמ"ש את העונש המתאים לנאשם שלפניו, מתוך מתחם הענישה ההולם שנקבע (ובסמכות לחרוג לקולא ולחומרא בנסיבות המפורטות בחוק), וזאת בהתחשב בנסיבות הנוגעות לעניין שאינן קשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40יא.

בטרם נפנה לגזירת הדין בהתאם לעקרונות שפורטו לעיל, נציין כי הצדדים אינם חלוקים על כך שיש להשקיף על העובדות המפורטות בכתב האישום והעבירות בהן הורשע הנאשם, כעל אירוע עברייני אחד בהתאם לסעיף 40יג(א) לחוק העונשין. עמדה זו בדין יסודה, נוכח הקשר הענייני ההדוק בין כלל מעשיו של הנאשם המלמד על מסכת אחת נמשכת, ובהתאם למבחן שנקבע בהלכה הפסוקה בהקשר זה. משכך, את מתחם העונש ההולם בענייננו ואת גזירת דינו של הנאשם יש לקבוע  באופן כולל ביחס לעבירות שביצע הנאשם באותו אירוע.

מתחם העונש ההולם

הערכים המוגנים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם:

הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מהעבירות שביצע הנאשם עניינם הגנה על ביטחון המדינה ושמירה על חיי ושלום אזרחיה. מדובר בערכים חברתיים מהמעלה הראשונה, שהאינטרס החברתי בשמירתם ובהגנה עליהם הוא בעל חשיבות עליונה. הדבר בא לידי ביטוי בין היתר בעונשי המקסימום שנקבעו בדין לעבירות בהן הורשע הנאשם, שהחמור ביניהם בנסיבות המקרה דנן, ביחס לעבירת הריגול בה הורשע הנאשם, עומד על 15 שנות מאסר בפועל. דהיינו, מדובר בעבירה שהיא מן החמורות בספר החוקים (ראו והשוו: ע"פ 1683/23 מדינת ישראל נ' ראמי שאמי (25.1.2024), פסקה 15).

בענייננו, בהינתן רצף המעשים שבוצעו על-ידי הנאשם – מעין "שגרת" ריגול שנמשכה על-פני תקופה של כשלוש שנים (אף שלא ברצף לכל אורכה); בהינתן העובדה שהנאשם פעל עבור ארגון החיזבאללה – שאין צורך להכביר מילים אודות עוצמת הסכנה הביטחונית הנשקפת ממנו; וכן בהינתן שהמידע שאסף הנאשם והעביר לחיזבאללה נוגע באופן ישיר לפעילות כוחות צה"ל ולמיקומים בגבול בהם גילה מפעילו בחיזבאללה עניין ממוקד, סבורנו כי מידת הפגיעה בערכים שלעיל על-ידי הנאשם היא בעוצמה ממשית. לא למותר להוסיף ולציין, בהתייחס לטענות ההגנה באשר להיעדר פירוט בנוגע למהות הידיעות שהעביר הנאשם לחיזבאללה/ מידת חשיבותן/האם גרמו לנזק בפועל, כי בכך אין כדי להקהות את מידת הפגיעה כאמור. נפנה בהקשר זה לפסיקת בהמ"ש העליון בע"פ 4070/23 אחמד זהרה נ' מדינת ישראל (4.4.2024), כדלקמן:

"…איני מוצא כי יש ממש בטענות המערער בדבר טיב הידיעות שנמסרו על ידו והיות מצויות ברף כזה או אחר. אומנם, כאשר מדובר במידע שיש לו ערך ביטחוני רב הדבר מהווה נסיבה לחומרה; אולם מכאן לא נובעת המסקנה ההפוכה ביחס למידע שערכו אינו רב. זאת, מהטעמים עליהם עדה השופטת ע' ארבל בעניין פלוני: 'לא אחת אדם המתבקש לספק את המידע נעדר הכלים לדעת מה ערכו של המידע בעבור מפעיליו ומשכך מסקנה שבדיעבד בדבר ערכו הדל של המידע אינה משנה במהותה מכוונתו של הנאשם בעת איסוף המידע והעברתו לספק מידע לאויב. בנוסף, העיקר הוא בעצם עשיית מעשה שאותו אדם יודע כי נועד לשרת את אויבי המדינה'"

הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות:

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, הרי שכפי שפורט לעיל, מדובר בענייננו בפעולות שבוצעו על-פני תקופה ממושכת, באופן חוזר ונשנה ותחת הכוונה ספציפית של ארגון החיזבאללה. אין מדובר, איפוא, בפעילות נקודתית או אקראית, אלא בפעילות עקבית ומכוונת מטרה.

פעולות  הנאשם בוצעו על יסוד תכנון מראש והן כללו שלבים שונים – מפגשים מקדימים, קבלת מידע ואמצעים ממפעילו, פעילות תיעוד וצילום בשטח והעברת התוצרים. הנאשם קיבל תשלומים ממפעילו בחיזבאללה וכן תשלומים עבור משפחת אחותו. זאת עשה תחילה במחשבה כי הוא פועל עבור מנגנון מודיעין סורי, ובהמשך מתוך ידיעה ברורה כי הוא פועל עבור ארגון החיזבאללה. טענת הנאשם לפנינו כי פעל תחת איומים, אין לה זכר בעובדות כתב האישום המתוקן וממילא לא ניתן לקבלה בגדר תשתית להכרעה בגזירת הדין.

חלקו של הנאשם בביצוע העבירות היה ממשי, משהוא היה המבצע הישיר של העבירות בהן הורשע, ונראה כי התפקיד שמילא היה חיוני בשרשרת. לא ניתן לעמוד מתוך כתב האישום על מידת הנזק שגרמו פעולות הנאשם, אולם ניתן לקבוע כי פוטנציאל הנזק הגלום בהעברת ידיעות שוטפות אודות כוחות צה"ל, תנועותיהם באזור הגבול ונקודות ספציפיות בגבול, לידי ארגון החיזבאללה, הוא ממשי ומשמעותי.

לקולא ניתן להצביע על כך שלפי המשתקף מכתב האישום, הנאשם לא היה בכיר במיוחד בהתארגנות העבריינית "ומעליו" היה גורם אחר שנתן את הוראות הביצוע. לכך יש להוסיף כי העבירות לא התאפיינו בתחכום ניכר – הן בוצעו בגלוי, בצפייה ישירה ותוך היעזרות במצלמה. הן בוצעו בעיקרן משטח סוריה ולא בתוך מדינת ישראל. עוד יש לציין כי בכל הנוגע לרכיבי כתב האישום הנוגעים לעבירות בזיקה לארגון טרור, הרי שכאמור מעובדות כתב האישום עולה כי בחודשים הראשונים לפעילותו של הנאשם הוא לא ידע כי מפעילו משתייך לארגון החיזבאללה אלא סבר כי מדובר בגוף מודיעין סורי. אשר למניע למעשי הנאשם, כתב האישום לא ממקד במפורש מניע אידיאולוגי, אשר יכול להיתפס כנסיבה לחומרא. לצד האמור, נפסק לא אחת, כי אין בעובדה שעבירות ביטחוניות מהסוג נשוא דיוננו בוצעו ממניעים כספיים, כדי להפחית את מידת החומרה הגלומה בהן. ראו לעניין זה דברי כב' השופט רובינשטיין בע"פ 8566/0 מוסא אבו אחמד נ' מדינת ישראל (27.10.10), כדלקמן: "מודיעין הוא נשק, הוא מקור להפעלת כוח; מסירתו יש בה סיכון לחיי אדם, אם חיילי צה"ל ואם החשודים בשיתוף פעולה. גם אם פרנסתו של המערער אינה מצויה, ונזקק לכסף, אין הדבר מסביר את התנהגותו, ואין לקבל כי יתמקח על רווחיו על חשבון סיכונם של חיי אדם מידי ארגוני טרור".

מדיניות הענישה הנוהגת:

בפסיקה נקבע כי מדיניות הענישה בעבירות ביטחוניות מהסוג שלפנינו, צריכה להיות מחמירה, ולבטא את האינטרס הציבורי בשמירה על הערכים המוגנים שביסוד העבירות הנ"ל ובהרתעה מפני ביצוען.

עיון בפסיקה אליה הפנו הצדדים, ועיון בפסיקה נוספת, מעלה כי ככלל, מדיניות הענישה הנוהגת ביחס לעבירות ביטחוניות מהסוג שבענייננו הינה הטלת עונשי מאסר בפועל לתקופות ממשיות, במנעד הלוקח בחשבון את חומרת הנסיבות בהן דובר, כמפורט להלן.

המאשימה הפנתה למספר פסקי דין אשר לטענתה רלוונטיים לעניין  מתחם העונש ההולם בענייננו. נקדים ונציין כי עיון באותם פסקי-דין מעלה כי מתחם העונש לו עתרה המאשימה בסיכומיה, עולה באופן לא מבוטל על העונשים שנקבעו באותם פסקי-דין אליהם הפנתה, מבלי שלדבר הונחה תשתית נימוקים של ממש.

ע"פ 902/06 פלוני נ' מדינת ישראל (23/10/07): המערער שם הורשע לפי הודאתו בחמש עבירות של סיוע לאויב בזמן מלחמה (סעיף 99 לחוק העונשין), חברות בארגון טרור, תמיכה בארגון טרור ושידול לחברות בארגון טרור (סעיפים 3 ו- 4(ב) לפקודה למניעת טרור), וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. לפי עובדות פסה"ד, המערער התגייס לארגון "החזית העממית לשחרור פלסטין", ובמהלך מספר שנים לקח חלק בפעילותו תוך ביצוע פעולות שונות. בין היתר הציע המערער ביוזמתו לחבר נוסף בארגון להתנקש בחיי הרב עובדיה יוסף, והשניים ביצעו סיור הכנה ליד בית הרב. עוד הורשע המערער בהכנת בקבוקי תבערה והשלכתם על רכב. בית המשפט המחוזי השית על המערער עונש של 12 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו. ערעור המערער על גזר הדין נדחה על-ידי בית-המשפט העליון. יצויין כי נראה שעובדות מקרה זה כמכלול חמורות משלנו, נוכח מאפייני התוכנית העבריינית בה היה הנאשם מעורב ישירות ונוכח מעורבותו בהכנת וזריקת בקבוקי תבערה.

ע"פ 6613/99 סמירק נ' מדינת ישראל (4.3.2002):  מדובר באזרח גרמניה אשר הורשע, לאחר הוכחות, בעבירות של קשירת קשר לסיוע לאויב בזמן מלחמה (סעיף 99 בצירוף סעיף 92 לחוק העונשין), קשירת קשר למסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון (סעיף 11 וסעיף 92 לחוק העונשין) וחברות בארגון טרור (סעיף 3 לפקודה למניעת טרור). המערער הצטרף לארגון החיזבאללה בלבנון. הוא עבר הדרכה ואימונים מעשיים בהפעלת כלי נשק וחומרי נפץ. בסיום אימוניו הגיע לישראל בשליחות מפעיליו בחיזבאללה כשהוא מצויד בכסף ומצלמה, על מנת לאסוף מידע לגבי מקומות פוטנציאליים לביצוע פיגוע התאבדות. בהגיעו ארצה נעצר על-ידי כוחות הביטחון. בהמ"ש המחוזי גזר על המערער עונש של  10 שנות מאסר בפועל. ערעורו לבהמ"ש העליון נדחה. בפסה"ד ציין בהמ"ש העליון כנסיבות לחומרא, את המניעים האידיאולוגיים אשר עמדו ביסוד פעילות המערער וכן את העובדה כי בפני מפעיליו הוא הביע נכונות לבצע פיגוע התאבדות (אף שלא הוכח כי זו היתה המשימה אליה נשלח לארץ), נתונים המלמדים על מידת החומרה והמסוכנות הגלומים בו ובמעשיו. בהקשר זה צוין בפסה"ד כי: "…אין מקום להשוואה בין קשירת קשר לאיסוף ידיעות בכוונה למוסרן לאויב בתקדימים עליהם הצביע הסנגור, לבין המשימה שהוטלה על המערער בידי שולחו מארגון החיזבאללה שאימנוהו לביצוע מבצע צבאי שהוא היה נכון לבצעו על-פי הוראה". נראה, אפוא, כי גם עובדות מקרה זה מגלמות חומרה עודפת ביחס לנסיבות המקרה דנן.

ע"פ 4058/08 פלוני נ' מדינת ישראל (8.2.2010): המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של קשירת קשר לסייע לאויב בזמן מלחמה (סעיפים 92 ו- 99 לחוק העונשין), ונדון ל-  9 שנות מאסר בפועל. ערעור על הכרעת וגזר הדין נדחה על-ידי בהמ"ש העליון. לפי עובדות פסה"ד, המערער, בעל עבר פלילי עשיר,  קשר עם שניים אחרים להכניס שני מטעני נפץ לישראל לצורך ביצוע פיגוע במסילת רכבת. עבור חלקו המתוכנן בביצוע, סוכם כי המערער יקבל לידיו את אחד המטענים לשימושו. התכנית לא יצאה אל הפועל בשל מעצר המעורבים. דומה כי גם מקרה זה נבחן מענייננו, באשר אין מדובר במעשים שעניינם איסוף והעברת מידע כי אם לקיחת חלק ישיר בתכנון ביצוע פיגוע תופת.

ע"פ 3667/13 ח'טיב נ' מדינת ישראל: הנאשם הורשע לפי הודאתו בעבירות של מגע עם סוכן חוץ (סעיף 114 לחוק העונשין), קשר לסייע לאויב בעת מלחמה (סעיף 99 ו- 92 לחוק העונשין) ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת (תקנה 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945). בהמ"ש המחוזי השית עליו עונש של 7 שנות מאסר, לאחר שקבע כי מתחם העונש ההולם עומד נע בין 5 ל- 12 שנות מאסר. ערעורו לבהמ"ש העליון על גזה"ד נדחה. לפי עובדות פסה"ד, בסמוך לסיום מלחמת לבנון השנייה, ניפגש המערער מחוץ לישראל עם אדם המשתייך לארגון החיזבאללה, והסכים לבקשתו לאסוף ולהעביר מידע אודות מקומות ואישים שונים בישראל. בעקבות כך, המערער סיפק לארגון החיזבאללה מידע אודות מיקום של מתקנים צבאיים שונים ואודות אנשי ציבור.

ע"פ 206/08 מדינת ישראל נ' סלהב ואח' (25.6.08): המשיבים הורשעו בעבירה של ניסיון לסייע לאויב במלחמה (סעיף 199(א) ו- 92 לחוק העונשין) ובעבירה של מגע עם סוכן חוץ. משיב 1 נדון בבהמ"ש המחוזי לשבע שנות מאסר בפועל, ומשיב 2 נדון לחמש שנות מאסר בפועל. לפי המפורט בפסה"ד, המשיבים, תושבי מזרח ירושלים, הכירו  תושב עזה שהיה ידוע להם כי ריצה עונש מאסר בגין עבירות ביטחון. הנ"ל הציע להם לבצע פיגוע של חטיפת יהודי חרדי והריגתו, והעברת מסמכי הזיהוי שלו לגורמים בחברון על מנת שישמשו קלפי מיקוח לשחרור אסירים פלסטינים. השניים החל בביצוע התכנית אולם לא הצליחו לאתר קורבן מתאים. לאחר מכן, ובטרם נעצרו, ביקש המשיב 1 מתושב עזה כי יספק לו אקדח עם משתיק קול. ערעור המדינה על קולת העונש התקבל, באופן שעונשו של משיב 1 הועמד על 10 שנות מאסר בפועל ועונשו של משיב 2 על 7 שנות מאסר בפועל. כעולה מהמקובץ, מדובר במקרה של תכנון פיגוע לביצוע ישיר ע"י הנאשמים, שלא יצא אל הפועל, נסיבות שונות מנסיבות המקרה דנן.

ע"פ 11294/03 פואקה ואח' נ' מדינת ישראל (11.4.2006); מדובר במספר נאשמים שהורשעו לפי הודאתם בעבירות של סיוע לאויב בזמן מלחמה (סעיף 99 לחוק העונשין), וחלקם גם בעבירות של חברות בארגון טרור (סעיף 3 לפקודה למניעת טרור), נשיאת נשק (סעיף 144 (ב) לחוק העונשין) וסיוע לעבירה של נשיאת נשק (סעיף 11 לחוק העונשין). לפי עובדות פסה"ד, אחד מהנאשמים נפגש עם חבר בארגון הג'יהאד האסלמי והצטרף לארגון. שני נאשמים אחרים נענו לפנייתו והצטרפו לפעילותו. החבורה פעלה לאתר מקומות מתאימים בירושלים לביצוע פיגוע. שלושה מבין הנאשמים נפגשו עם חבר ארגון הג'יהאד האסלמי וקיבלו ממנו מטען במשקל 40 ק"ג ושני מכשירי טלפון ניידים להפעלתו. בסופו של דבר המטען לא הוטמן במקום המתוכנן (תחנת אוטובוס) בשל התרעה של אחד הנאשמים על קיום מחסום בדרך. המטען הוסתר בביתו של אחד הנאשמים, ובהמשך ערכו הם סיור הכנה באזור תחנת האוטובוס שבה תכננו כיצד להטמין המטען. הפיגוע סוכל לאחר שאחד הנאשמים נעצר. בבהמ"ש המחוזי נגזרו על הנאשמים עונשים של 14, 9, 6 ו- 4 שנות מאסר בפועל, לפי חלקם בעבירות ונסיבותיהם. ערעורים על גזה"ד שהגישו הן הנאשמים והן המדינה – נדחו ע"י בית המשפט העליון. אף כאן, כפי שהדבר ביחס לחלק מפסה"ד אליהם הפנתה המאשימה ואוזכרו לעיל, מדובר בנסיבות של תכנון פיגוע תופת המוני ע"י הנאשמים, שסוכל למרבה המזל, נסיבות שונות מהאירועים בכתב האישום דנן.

תפ"ח (מחוזי באר-שבע) 12074-08-16 מדינת ישראל נ' מוחמד חלבי (30.8.2022); הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, ב- 14 אישומים , הכוללים עבירות של מגע עם סוכן חוץ (סעיף 114 לחוק העונשין), חברות בארגון טרור (סעיף 22(ב) לחוק המאבק בטרור), איסור פעולה ברכוש למטרות טרור (סעיף 31 לחוק המאבק בטרור), מסירת ידיעה לאויב (סעיף 111 לחוק העונשין), אימונים צבאיים אסורים (סעיף 143(ב) לחוק העונשין), עבירות נשק (החזקת נשק ותחמושת/נשיאת נשק (סעיפים 144(א) ו- 144(ב) לחוק העונשין). לפי המפורט בגזה"ד, הנאשם הצטרף לארגון הטרור חמאס ולזרוע הצבאית שלו. הוא נשלח על-ידי חמאס להצטרף לארגון בינל"א זר על מנת לקדם במסגרתו באופן חשאי את ענייני החמאס. משך תקופה של כ- 11 שנים, בהן מילא הנאשם שורה של תפקידים ניהוליים בארגון, הוא העביר לחמאס כמות גדולה של ציוד (ברזל, גדרות וכו'), וכן כסף רב, לצרכי הארגון, ובעת שידע כי הוא משמש לצרכי טרור. כמו-כן, הנאשם סימן עבור חמאס נקודות ציון במקומות סמוכים למעבר גבול ארז ומסר מידע על סדרי הביטחון במקום. בנוסף, הנאשם לקח חלק באימון צבאי של חמאס אשר כלל שימוש בכלי נשק. בהמ"ש המחוזי ציין את חומרת מעשיו של הנאשם מבחינת היקף הפעולות הרחב שביצע, העובדה כי פעל בדרכים מתוחכמות להסוות את פעולותיו, מעמדו הרם בארגון הבינל"א הזר וניצול הדבר על-ידו, והעובדה כי הסיוע הכספי שניתב הנאשם לחמאס נועד למטרות צבאיות קונקרטיות ומשמעותיות.  בנסיבות האמורות, ובהתחשב במדיניות הענישה ההולמת, נקבע כי מתחם העונש ההולם הוא בין 10 ל- 14 שנות מאסר בפועל. עונשו של הנאשם בתוך המתחם נקבע ל- 12 שנות מאסר.

תפ"ח (מחוזי חיפה) 43935-05-10 מדינת ישראל נ' אמיר מחול (30.1.20119): הנאשם הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון, בביצוע עבירות של מגע עם סוכן חוץ, קשירת קשר לסייע לאויב במלחמה, ריגול וריגול חמור (סעיפים 114, 92+99, 112(א) ו- 113(ב) לחוק העונשין (ריבוי עבירות)). לפי עובדות גזה"ד, הנאשם, אזרח ישראלי ופעיל בחברה האזרחית בישראל, קשר קשר עם פעיל חיזבאללה אותו פגש לראשונה בירדן, לסייע לארגון החיזבאללה במלחמתו נגד ישראל. במהלך פגישה שתואמה מראש בין הנאשם לשליח ארגון החיזבאללה שהתקיימה בחו"ל, התקין האחרון במחשבו של הנאשם ובהסכמתו תוכנת הצפנה, ומסר לנאשם הסבר מפורט אודות דרכי השימוש בה וכיצד להפעילה על מנת שלא להתגלות על-ידי שירותי הביטחון. לאחר שובו ארצה, ובאופן מתמשך, עמד הנאשם בקשר אינטרנטי מוצפן עם מפעיליו מארגון החיזבאללה. הוא העביר להם ידיעות מגוונות בהתאם לבקשותיהם. בין היתר נדרש הנאשם למסור מידע אודות מתקנים צבאיים, מתקני שב"כ ומוסד, סדרי שמירה במקומות אסטרטגיים, מקום מגורי ראש השב"כ, ועוד. בלא פחות מעשר הזדמנויות, העביר הנאשם למפעיליו מידע מהסוג שהתבקש באמצעות תוכנת ההצפנה. בהמ"ש ציין את היותו של הנאשם אזרח ישראלי שחבר לאויבי המדינה, את פעולתו מתוך רצון חופשי ומבלי שהיה תחת מרות או איום מצד גורם זר, את מעמדו בישראל כפעיל ציבור, התכנון  שאפיין את מעשיו, משכם ורציפותם. ביהמ"ש מצא לכבד הסדר טיעון שהושג באותו מקרה בין המאשימה לנאשם, במסגרתו עתרה המאשימה לעונש של 10 שנות מאסר והנאשם ל- 7 שנות מאסר, והשית על הנאשם עונש של 9 שנות מאסר בפועל.

תפ"ח (מחוזי מרכז-לוד) 10858-10-13 מדינת ישראל נ' אלכס מנס/עלי מנצור (21.4.2015): הנאשם הורשע לפי הודאתו בעבירות של סיוע לאויב בזמן מלחמה (סעיף 99 לחוק העונשין) ועבירה של ריגול (סעיף 112(א)+(ב) לחוק העונשין). לפי המפורט בגזה"ד, הנאשם, אזרח זר, גויס כמופעל חיצוני ליחידת המבצעים המיוחדים למשימת ריגול של המודיעין האירני. הנאשם נכנס לישראל שלוש פעמים במסגרת משימות שהטילו עליו מפעיליו. הוא העביר למפעיליו באיראן מידע על נהלי האבטחה בנמל התעופה בן גוריון ומאפייני הבדיקה הביטחונית בו, ומסר להם תמונות שצילם במתחם שדה התעופה, תמונות של מתחם שגרירות ארה"ב תל-אביב ושל מתחם בטחוני מסווג. בהתאם להנחיות מפעיליו, החל הנאשם לבצע מהלכים מקדימים להקמת חברה בישראל במטרה לבסס תשתית עסקית פיקטיבית עבור פעילות איש מודיעין איראני. לפי הסדר טיעון שגובש בין המאשימה לנאשם, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם עונש של 8 שנות מאסר, וההגנה עתרה לעונש של 7 שנות מאסר. בהמ"ש המחוזי העמיד את מתחם העונש ההולם בין 6 שנות מאסר עד 10 שנות מאסר, ובתוכו גזר את עונשו של הנאשם ל- 7 שנות מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם הפנה בטיעוניו לשני פסקי-דין, ע"פ 3667/13 ותפ"ח 10858-10-13, שנסקרו לעיל, בהם נגזרו על הנאשמים עונשי מאסר בפועל של 7 שנים, וטען כי בענייננו נסיבות ביצוע העבירות הינן קלות יותר מאשר באותם מקרים, ומשכך יש לקבוע את מתחם הענישה נע בין שנתיים עד שש שנות מאסר.

נוסף לפסיקה אליה הפנו לצדדים, עיינו בפסיקה נוספת, שסבורנו כי היא רלוונטית לקביעת מתחם העונש ההולם בענייננו, וחלקה עדכנית מהעת האחרונה, כדלקמן;

ע"פ 4070/23 אחמד זהרה נ' מדינת ישראל (4.4.2024): המערער הורשע לפי הודאתו בעבירות של מגע עם סוכן חוץ (סעיף 114(א) לחוק העונשין), מסירת ידיעה לאויב שעלולה להיות לתועלת לאויב (סעיף 111 לחוק העונשין) ויציאה מישראל שלא כדין. לפי המפורט בפסה"ד, המערער החליט ליצור קשר עם ארגון החיזבאללה על מנת לסייע לו בביצוע פעילות ביטחונית נגד ישאל ממניע לאומני. המערער יצא מישראל לירדן ומשם ללבנון, יצר קשר עם פעילי חיזבאללה ובהמשך קיבל לידו מכשיר קשר ובו תוכנת הצפנה והוראות שימוש. המערער השתמש בתוכנה ליצירת קשר עם אנשי חיזבאללה והעביר להם דיווחים שונים על המצב בירושלים ובגדה המערבית. בהמשך ניפגש המערער פעם נוספת בחו"ל עם נציג של חיזבאללה והותקנה במכשיר הטלפון שלו תוכנת הצפנה שדרכה יוכל להיות בקשר עם אנשי חיזבאללה. בהמ"ש המחוזי השית על מערער עונש מאסר בפועל של 5 שנים. ערעור של הנאשם על גזה"ד נדחה, תוך שבהמ"ש העליון מציין כי העונש שהוטל על המערער "לא רק שאינו חמור אלא מקל עמו".

ע"פ 1683/23 מדינת ישראל נ' ראמי שאמי (25.1.2024): הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה של מגע עם סוכן חוץ (סעיף 114(א) לחוק העונשין), מתן שירות או אמצעים לארגון טרור (סעיף 23 לחוק המאבק בטרור) וקשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין). לפי המפורט בפסה"ד, הנאשם, יחד עם אחר, קשרו קשר לביצוע הברחת סמים וכלי נשק לישראל לאורך הגבול עם לבנון. השניים פעלו בעניין זה מול תושב דרום לבנון שהוא פעיל החיזבאללה וביצעו פעולות שונות למימוש הקשר, לרבות צילום מקום סמוך לגבול לפי הנחיות פעיל החיזבאללה והעברת התמונות אליו. בנוסף הורשע המערער בעבירות נשק (רכישה והחזקה). בהמ"ש המחוזי השית על המערער עונש של 3.5 שנות מאסר בפועל. ערעור המדינה על קולת העונש התקבל. בהמ"ש העליון העמיד את עונשו של המערער  על 6 שנות מאסר בפועל, וזאת בהתחשב בכך שאין ערכאת הערעור ממצה את מלוא חומרת הדין עם הנאשם.

ע"פ 3417/10 מדינת ישראל נ' פלוני (31.1.2011): הנאשם הורשע לפי הודאתו בעבירות של מסירת ידיעה לאויב (סעיף 111 לחוק העונשין). לפי עובדות פסה"ד, הנאשם, תושב ישראל, יצר קשר בדואר אלקטרוני עם אתר אינטרנט של ארגון החיזבאללה והציג שירותיו כמתורגמן. בהמשך, בעת שהות בסוריה, הועבר למערער דיסק, ועם שובו ארצה נאמר לו ע"י מפעילו בחיזבאללה כי הוא מכיל תוכנת הצפנה. משך כחודש העביר המערער למפעילו 8 איגרות בהן מידע אודות בסיסי צה"ל ומשמר הגבול וכן דיווחים על אזרחים ישראלים. בהמ"ש המחוזי השית על המערער עונש של 3 שנות מאסר בפועל. ערעור המדינה על קולת העונש התקבל. בהמ"ש העליון קבע כי יש להחמיר בעונשו של הנאשם, אך ציין כי כערכאת ערעור לא ימצה את הדין עם המערער. משכך, העונש הוחמר ל-  4.5 שנים מאסר בפועל.

ע"פ 8566/09 מוסא אבו חמד נ' מדינת ישראל (27.10.10): המערער הורשע לפי הודאתו בעבירות של מגע עם סוכן חוץ (סעיף 114(א) לחוק העונשין), מסירת ידיעה לאויב העלולה להיות לו לתועלת בכוונה לפגוע בביטחון המדינה (סעיף 11 לחוק העונשין), מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת (תקנה 85(1)(ג) לתקנות ההגנה, קשירת קשר לעשות עוון (סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין) ומתן אמצעים לביצוע פשע (סעיף 498(א) לחוק העונשין). לפי המפורט בפסה"ד, המערער, תושב עזה, ערך עבור ארגון חמאס תצפיות מחצר ביתו לעבר כוחות צה"ל באזור, ודיווח עליהן לפעילים בארגון. בנוסף, המערער קשר קשר עם פעיל חמאס לדווח להם על תנועות של אנשים שנחשדו בשיתוף-פעולה עם ישראל, וכך עשה. כמו-כן, המערער הורשע בכך שסיפק לוחות פח מעסקו על מנת שישמשו להסתרת בניית מנהרה, בעבור תמורה כספית. בהמ"ש המחוזי השית על המערער עונש של 7 שנות מאסר בפועל. ערעור הנאשם לבהמ"ש העליון על חומרת העונש – נדחה.

ע"פ 2402/09 מדינת ישראל נ' פלוני ואח' (10.6.09): הנאשמים הורשעו לפי הודאתם בביצוע עבירות של מגע עם סוכן חוץ (סעיף 114)א) לחוק העונשין) ואחד מהם גם בעבירה של מסירת ידיעות לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה (סעיף 111 לחוק העונשין). לפי עובדות פסה"ד, מדובר בתושבי רמת הגולן אשר קיימו משך כשנה וחצי קשר טלפוני עם קצינים בצבא הסורי. הם העבירו לקצינים הסוריים ידיעות בנושא פעילות צה"ל, תנועת כוחות חריגה, ריכוז כוחות, עבודות מיגון לאורך הגבול ועוד. אחד מהנאשמים הונחה להיות נוכח בהפגנה של מתנגדים למשטר הסורי שנערכה ברמת הגולן ולצלם את המשתתפים. בהמ"ש המחוזי השית על הנאשמים עונשים של 4 ו- 3 שנות מאסר בפועל. ערער המדינה על קולת העונש התקבל ביחס לאחד הנאשמים, תוך שנקבע כי העונש המתון שהושת עליו עלול לשגר מסר שגוי בדבר גישה סלחנית לעבריינים בתחום זה. בהמ"ש העליון החמיר את העונש ל- 5 שנות מאסר בפועל, וזאת, כפי שהובהר בפסה"ד, על רקע ההלכה לפיה אין בהמ"ש שלערעור ממצה את הדין עם הנאשמים. ערעור נגד גזה"ד של הנאשם הנוסף נדחה נוכח חלקו הקטן יחסית בפרשה.

29. על יסוד כל המקובץ, לאחר שנתנו דעתנו לערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מהעבירות שביצע הנאשם ומידת הפגיעה, הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, לרבות התקופה הממושכת בה בוצעו העבירות ותדירותן, וכן מושא פעולותיו של הנאשם ויתר נסיבות העניין, וכן מדיניות הענישה הנוהגת כפי שפורטה לעיל, אנו סבורים כי מתחם העונש ההולם את העבירות שביצע הנאשם נע בין 6 ל-10 שנות מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

העונש הראוי לנאשם:

30. קביעת עונשו של נאשם תיעשה בתוך מתחם העונש ההולם, אלא אם כן ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה ממנו. במקרה דנן, אין הצדקה לסטות ממתחם העונש ההולם לחומרא או לקולא ואף הצדדים לא טענו לכך.

31. את העונש הראוי לנאשם בתוך המתחם, יש לקבוע בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, ובכלל זה – נתוניו האישיים של הנאשם, מידת הפגיעה של העונש בו ובמשפחתו, עברו הפלילי, נטילת אחריות על-ידו, שיתוף הפעולה שלו עם רשויות החוק וכיוצ"ב שיקולים המנויים בסעיף 40יא לחוק העונשין.

32. בענייננו, לזכותו של הנאשם נזקפת לקיחת אחריות על מעשיו והודאתו בעובדות כתב האישום, אשר חסכה את ניהול המשפט והביאה לחיסכון בזמן שיפוטי. עוד יש לציין כי הנאשם היה נתון במעצר מאחורי סורג ובריח תקופה של כ- 22 חודשים, ונוכח נסיבותיו אין הוא יכול לקיים קשר עם בני משפחתו, על הקשיים הכרוכים בכך. נתנו דעתנו לטענת הסנגור כי הנאשם מחוסר עבר פלילי קודם, אם-כי מטבע הדברים בסיס הטענה הנ"ל איננו לחלוטין מבורר, נוכח היות הנאשם אזרח סוריה. טענת הנאשם כי ביצע את העבירות על רקע כלכלי וקשיי פרנסה, אף בהנחה כי נכונה היא, איננה בעלת משקל ממשי בהינתן מהות העבירות ובהתאם לפסיקה שהובאה לעיל.

33. לצד זאת, בהתאם לפסיקה המושרשת של בהמ"ש העליון, הרי שבעבירות מהסוג הנדון יש לקחת בחשבון גם שיקולי הרתעה, לרבים וליחיד. ראו למשל לעניין זה, מהעת האחרונה, פסה"ד בע"פ 4070/23 אחמד זהרה שאוזכר לעיל, כדלקמן:

"העבירות בהן הורשע המערער נמנות על העבירות החמורות ביותר שישנן. על חשיבותו של הערך המוגן שניצב בבסיסן, דומה כי אין צורך להכביר במילים – שמירה על ביטחון המדינה ושלום אזרחיה היא ערך עליון במעלה ואחת מהמטרות המרכזיות שלשמה נועדה המדינה מלכתחילה. אין מנוס, אפוא, מנקוט ביד קשה ובענישה חמורה ומרתיעה עם המבקשים לפגוע בערך זה …  בהמשך ישיר לכך, הגם שהמחוקק נתן את הבכורה במלאכת גזירת העונש לשיקולי הלימה, כאשר עסקינן בעבירות בהן הורשע המערער, נודעת חשיבות יתרה לשיקולי הרתעת היחיד והרבים. זאת, לנוכח משמעותה של ההגנה על ביטחון המדינה, הנזק הפוטנציאלי העצום הטמון בעבירות אלה, ותוך ניסיון למנוע את הוצאתן מן הכוח אל הפועל".

34. במכלול הנסיבות שפורטו לעיל, סבורנו כי יש לקבוע את עונשו של הנאשם ברף הבינוני – נמוך של המתחם, בליווי ענישה נלווית.

35. בהתאם למפורט לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

7.5 שנות מאסר בפועל, שיימנו מיום מעצרו – 27.1.2023.

12 חודשי מאסר על תנאי, אם יעבור בתוך 3 שנים עבירה מהעבירות בהן הורשע.

במכלול נסיבות העניין, לרבות היותו של הנאשם אזרח זר וניתוקו מבני משפחתו בנסיבות הנוכחיות, ונוכח עונש המאסר המשמעותי שנגזר, החלטנו להימנע מהשתת קנס.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים.

PDF

פסד המרגל הסורי במחוזי שצילם מסוריה תנועות צהל 4824-03-23