פריבילגיות לעובדי ציבור: קרן כהן שופטת ב”ד עבודה אישרה לחוקר מס הכנסה שחטף כתב אישום על שוחד וזוכה לתבוע מהמל”ל “תאונה בעבודה” במקום לתבוע פיצוי מהמשטרה על אישומי שווא

לפנינו פסק דין המשקף תופעה מחפירה של ניצול קופת הביטוח הלאומי ע”י עובדי ציבור המגישים תביעות מופרכות נגד הביטוח הלאומי על “תאונות עבודה” שלא היו ולא נבראו, והשופטים בבית הדין לעבודה מאשרים את התביעות הללו וחולבים את קופת המל”ל על חשבון הציבור.

עובדי מדינה מקבלים בבית דין לעבודה פריבילגיות מיוחדות שבני תמותה רגילים לא מקבלים. השופטים בבתי הדין לעבודה מאוד נדיבים לעובדי המדינה ונותנים להם מה שהם רוצים גם אם אין עילה בדין. קיימת קנוניה סודית בין שופטי ב”ד לעבודה, עורכי הדין המייצגים תובעים שהם עובדי מדינה ועובדי מדינה עצמה שאפשר וצריך לחגוג על הקופה הציבורית, ולאשר לעובדי המדינה תגמולי נכות על כל שטות שהם מגישים כאילו זה “תאונה בעבודה”.

ובמה מדובר? עובד מס הכנסה בשם מריאן אמיר שוורץ חטף כתב אישום מהמשטרה על שוחד. בגלל כתב האישום לטענתו הוא חטף סטרס והתפרצה אצלו סכרת. הוא זוכה מהשוחד ובמקום לתבוע את המשטרה לפיצויים על הסטרס והסכרת בשל הפללת השווא, הוא תובע בערכאה נוחה לו דווקא את הביטוח הלאומי שזו בעצם תביעה נגד המעסיק שלו, מס הכנסה, להכיר בכך שהגשת כתב האישום נגדו הייתה “תאונה בעבודה” ושזה החמיר את מצבו הנפשי וגרם לסכרת.

למרות המלל הרב אנחנו לא מצליחים להבין איך אפשר רפואית ומדעית לדעת שהסכרת לא הייתה מתפרצת באופן טבעי גם בלי כתב האישום הפלילי, ושזו לא בעיה גנטית של הבן אדם.

אבל נעזוב את זה…. איך, מדוע ולמה שופטת בית הדין לעבודה לא זורקת את התובע הזה מאולמה ושולחת אותו לתבוע בבית משפט השלום את המשטרה ואת התובעים המשטרתיים שהגישו נגדו אישומים כוזבים ושקריים? הרי כל בן תמותה רגיל אשר מוגש נגדו כתב אישום והוא מזוכה, יש לו רק אופציה אחת: לתבוע את המשטרה. בדרך כלל הוא יקבל שום דבר, כלום ואולי זרגיג קטן בצורת הוצאות שייפסקו נגדו. תמיד ייקבע שלשוטרים היה חשד סביר ועילה סבירה להגשת כתב אישום. אבל להפיל את האשמה על המעסיק ולטעון שזו “תאונה בעבודה”???? זו לא אופציה שקיימת לאזרחים פשוטים שאינם מחוברים לעטיניה של מדינת ישראל (דהיינו הם אינם עובדי מדינה).

כך העניקה השופטת קרן כהן פיצויים לעובד המדינה מריאן אמיר שוורץ על חשבון אוצר המדינה, כאילו הגשת כתב אישום זו “תאונה בעבודה”, במקום לשלוח את התובע לתבוע את המשטרה. זו פםריבלגיה השמורה רק לעובדי מדינה, וכך כולם יחד חולבים את עטיני האוצר, על חשבון כולנו.

בתמונה עו”ד https://ענת רישין נקש הפסד צורב של עו”ד ענת רישין נקש שלא השכילה להדוף את התביעה המופרת ולשלוח את התובע לתבוע את המשטרה במקום את הביטוח הלאומי.

להלן הכתבה באתר Psakdin.co.il

המחלה הופיעה רגע לפני שהעובד זוכה מהעבירה אחרי 3 שנים של הליכים פליליים. תביעתו נגד ביטוח לאומי התקבלה בתום כ-5.5 שנים של הליכים

בית הדין לעבודה בחיפה הורה לאחרונה לביטוח לאומי להכיר בסוכרת ממנה סובל עובד מס הכנסה כבן 60 כפגיעה בעבודה לאחר ששוכנע כי התפרצה כתוצאה ממצוקה נפשית שחש טרם זיכויו מעבירת שוחד בה הואשם 3 שנים קודם לכן. התביעה נגד ביטוח לאומי הוגשה ב-2015 לאחר שסירב להכיר בעובד כנפגע עבודה עקב סוכרת שפרצה אצלו ב-2004 – כחודש לפני שזוכה מאשמה בעבירה של לקיחת שוחד.

ב-2016 קבע בית הדין לעבודה כי אירעו לעובד שלושה אירועים מיוחדים שיש לבחון את הקשר שלהם להתפרצות הסוכרת קשר: הראשון אירע ב-2001 כשהעובד נעצר בפתאומיות בחשד ללקיחת שוחד, השני ב-2004 המועד שבו נשמעו הסיכומים בהליך הפלילי שנוהל נגדו והשלישי כשזומן להכרעת הדין.

מומחה ברפואה פנימית שמונה לצורך כך אישר קיומו של קשר בין האירועים לבין המחלה ובית הדין לעבודה קיבל את התביעה. אבל בעקבות ערעור שהגיש ביטוח לאומי הורה בית הדין הארצי לעבודה על החזרת התיק ומינוי מומחה רפואי נוסף.

מומחית שנייה אישרה אף היא קיומו של קשר סיבתי בין הדחק הנפשי שנגרם לעובד בעקבות האירועים החריגים לבין התפרצות המחלה אלא שטעות במידע שנמסר לה לגבי אחד האירועים החריגים שבגינה לא השיבה לכל השאלות שהופנו אליה הובילה למינוי מומחה שלישי.

בספטמבר האחרון נתן המומחה השלישי את חוות דעתו ואף הוא סבר שיש קשר סיבתי בין המצוקה הנפשית של העובד סביב האירועים לבין התפתחות הסוכרת. המומחה ציין כי המעצר, החקירות המשטרתיות וההמתנה להכרעת הדין זירזו את הופעת המחלה, ואלמלא הם ייתכן שהייתה מופיעה מאוחר יותר.  בטיעונים האחרונים טרם פסק הדין ביקש התובע לקבל את תביעתו תוך שהדגיש כי שלושת המומחים אישרו את ההשפעה של האירועים על התפתחות הסוכרת, וביטוח לאומי כבר עושה שימוש לרעה בהליכים.

ביטוח לאומי ביקש לעומת זאת לדחות את התביעה בטענה שהסוכרת התפרצה כתוצאה ממתח מתמשך ולא מאירועים חריגים נקודתיים. המוסד הוסיף כי המומחה השלישי השתמש במילים כמו “ייתכן” או “עלול” שלא מעידות על קביעה חד-משמעית שהתפרצות המחלה נבעה מהאירועים הנקודתיים להבדיל מתקופה ארוכה של מצוקה.

לא מתח מתמשך

השופטת קרן כהן ציינה כי אכן לפי הפסיקה עובד שמבקש להכיר במחלה כפגיעה בעבודה צריך להוכיח שהיא התפרצה בעקבות אירוע מיוחד בעבודה ולא בשל מתח מתמשך. אבל בניגוד לעמדת הביטוח הלאומי חוות דעתו של המומחה האחרון מוכיחה קיומו של קשר סיבתי ספציפי לאירועים. השופטת ציינה כי המומחה מצא שהמחלה פרצה אצל העובד בין האירוע השני (סיכומי ההליך הפלילי) לבין האירוע השלישי (הכרעת הדין) ויש קשר בין שני האירועים האלה להחמרה במצבו. המומחה אף הדגיש כי השפעת האירועים המיוחדים הייתה גבוהה בהרבה מכל גורם אחר למחלת הסוכרת כמו מתח מתמשך, בעיות בריאותיות, גנטיקה וכולי.

השופטת הוסיפה כי חוות הדעת בעניין הזה הייתה ברורה וקבעה מפורשת שאלמלא האירועים החריגים סביר להניח שהסוכרת הייתה מופיעה בשלב מאוחר יותר. לפיכך, היא אימצה את עמדת המומחה השלישי והורתה לביטוח לאומי להכיר במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה ולשלם לתובע 6,500 שקלים הוצאות.

לפסק הדין בתיק ביטוח לאומי 30298-07-15

• ב”כ התובע: עורך דין מוניר עראידה
• ב”כ ביטוח לאומי: עו”ד ענת רישין נקש

להלן אחת ההחלטות למינוי טומה תומס מומחה רוזנברג לבדיקת טענותיו של מריאן אמיר שוורץ

ולהלן פסק הדין: פריבילגיות לעובדי מדינה בבתי הדין לעבודה:

עב”ל בית דין אזורי לעבודה חיפה	30298-07-15 20/12/2020
בפני השופטת: קרן כהן
– נגד –
תובע: מריאן אמיר שוורץ עו”ד מוניר עראידה	נתבע: המוסד לביטוח לאומי עו”ד ענת רישין נקש
פסק דין

1. האם יש לראות במחלת הסוכרת ממנה סובל התובע כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ”ה-1995 (להלן: החוק) כתוצאה מאירועים מיוחדים שאירעו תוך כדי ועקב עבודתו?זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת הליך זה. ההליכים המשפטייםמומחה-יועץ רפואי ראשון ופסק דינו של בית הדין האזורי
2. ביום 25.12.2016 מינה מותב בראשות חברתי השופטת מיכל נעים-דיבנר את פרופ’ שמעון גליק כמומחה-יועץ רפואי בתחום הרפואה הפנימית כדי לחוות דעתו בשתי שאלות: האחת, אם קיים קשר סיבתי בין הסוכרת ממנה סובל התובע לאירועים המיוחדים שאירעו תוך כדי ועקב עבודתו והשנייה, אם לאירועים המיוחדים השפעה משמעותית על הופעת הסוכרת (להלן: המותב הקודם והמומחה הראשון בהתאמה). 
3. בהחלטת המינוי מיום 25.12.2016 נכתב שהאירועים המיוחדים התרחשו במועדים הבאים: הראשון, ביום 4.4.2001 מועד מעצרו של התובע באופן פתאומי במקום עבודתו; השני, ביום 29.6.2001 מועד שמיעת הסיכומים בהליך הפלילי; השלישי, מיום 2.9.2004 זימון להכרעת הדין שניתנה ביום 7.9.2004, במסגרתה זוכה מאשמה. יצוין כי האירוע השני התרחש ביום 29.6.2004 ולא ביום 29.6.2001 כפי שנכתב בטעות בהחלטת המינוי. 
4. ביום 6.2.2017 ניתנה חוות דעת המומחה שלפיה קיים קשר סיבתי בין הסוכרת לדחק הנפשי הקשה והממושך שחווה התובע כתוצאה מהאירועים. 
5. ביום 24.9.2017 קיבל המותב הקודם את התביעה וקבע כי יש להכיר במחלת הסוכרת ממנה סובל התובע כפגיעה בעבודה. פסק הדין של בית הדין הארצי
6. הנתבע הגיש ערעור על החלטת המותב הקודם (עב”ל 62565-10-17). הערעור התייחס הן לקביעותיו העובדתיות של בית הדין בנוגע למועדי האירועים המיוחדים והן בנוגע להכרה במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה על יסוד האמור בחוות דעת המומחה הראשון. 
7. ביום 4.3.2019 דחה בית הדין הארצי את הערעור על הקביעות העובדתיות הנוגעות למועדי האירועים המיוחדים. עם זאת, בית הדין הארצי קיבל את הערעור על ההכרה במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה על יסוד האמור בחוות דעת המומחה הראשון.בית הדין הארצי הורה על החזרת התיק לבית הדין לצורך מינוי מומחה רפואי נוסף. מינוי מומחית-יועצת רפואית שנייה ותשובותיה לשאלות ההבהרה
8. בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי, ביום 13.3.2019, מונתה ד”ר אודיל כהן ועקנין כמומחית – יועצת רפואית בתחום הרפואה הפנימית, אנדוקרינולוגיה וסוכרת לדון בעניינו של התובע (להלן: החלטת המינוי והמומחית או המומחית השנייה). 
9. ואלה העובדות שהועברו למומחית השנייה:
   1. התובע, יליד 1961, עובד בתפקיד מבקר ניהול ספרים במס הכנסה משנת 1985 ועד היום. במסגרת תפקידו, נוהג התובע להגיע עם שותף לצוות, לעסקים שונים ולערוך בדיקה לספרי העסק.
   2. ביום 4.4.2001 נעצר התובע באופן פתאומי, במהלך עבודתו לעיני עמיתיו, באשמה לקבלת שוחד ונחקר במשטרה. אירוע זה היה קשה מאוד עבור התובע וגרם לו ללחץ נפשי (להלן: האירוע המיוחד הראשון).
   3. בחודש ינואר 2002 הוגש נגד התובע כתב אישום. לאחר מספר דיונים משפטיים, בבית משפט השלום בעכו, נשמעו סיכומי הצדדים ביום 29.6.2001 והתיק נדחה למתן הכרעת הדין. מאותו המועד בו המתין התובע לפרסום הכרעת הדין בעניינו, חש לחץ נפשי מוגבר וכן צרבת, צימאון וסבל ממתן שתן מוגבר (להלן: האירוע המיוחד השני).
   4. בהחלטת השופט היושב במשפט הפלילי מיום 2.9.2004 זומנו הצדדים למתן הכרעת הדין ביום 7.9.2004, במסגרתה זוכה התובע מהאשמה (להלן: האירוע המיוחד השלישי).
   5. נוכח ההליך הפלילי שנוהל נגדו, הושעה התובע מעבודתו במס הכנסה עד שזוכה בהכרעת הדין, ומאז שב לעבודתו עד היום.
   6. בבדיקת דם שנערכה לתובע ביום 19.8.2004 נצפו ערכי סוכר גבוהים והומלץ לתובע על טיפול תזונתי ותרופתי, הכל כעולה מהחומר הרפואי המצורף.
   7. בשנת 2011 לקה התובע בהתקף לב, תוך כדי ועקב עבודתו, הוא צונתר ופגיעתו הוכרה על ידי הנתבע כפגיעה בעבודה. יצוין כי בהחלטת המינוי נרשמו אותן עובדות שנקבעו בהחלטת המינוי מיום 25.12.2016 על ידי המותב הקודם כך שנכתב בטעות שהאירוע השני התרחש ביום 29.6.2001 במקום ביום 29.6.2004. 
10. המומחית השנייה התבקשה להשיב על השאלות הבאות:
    1. באיזה מועד אובחנה אצל התובע מחלת הסוכרת?
    2. האם קיים לדעתך קשר סיבתי בין האירועים המיוחדים הספציפיים שתוארו לעיל והדחק הנפשי, בו היה התובע שרוי בעקבותיהם, למחלת הסוכרת או להחמרת המחלה בתובע?
    3. אם התשובה לשאלה הקודמת (10.2) חיובית, האם השפעת האירועים המיוחדים הנ”ל על הופעת מחלת הסוכרת, הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות נתונים אישיים שהיו קיימים בתובע, לפני האירועים המיוחדים בעבודתו?
    4. אם התשובה לשאלה הקודמת (10.3) חיובית, האם ניתן לומר שהאירועים המיוחדים החישו את הופעת מחלת הסוכרת כך שאלמלא התרחשות אותם אירועים מיוחדים, יתכן שהופעת המחלה היה נדחה למועד מאוחר יותר או שלא הייתה מופיעה כלל? 
11. ביום 14.7.2019 התקבלה בבית הדין חוות דעת המומחית. המומחית פירטה את העובדות שנכתבו בהחלטת המינוי והשיבה לשאלות שנשאלה, כפי שיפורט להלן.
    1. בנוגע למועד שבו אובחן התובע השיבה המומחית כך:“התובע אובחן לראשונה כסובל מסוכרת במהלך חודש אוגוסט 2004. לא היו תלונות ספציפיות אך בבדיקות דם מ-19.08.2004 ערכי גלוקוז % מג 124 (נורמה עד 100) ורמה 8.3% HBA1C. אבחנת הסוכרת מופיעה לראשונה בתיק הרפואי ב-27.08.2004 והתובע מתחיל לקבל טיפול תרופתי. בבדיקות דם שנערכו ב-21.08.2000 רמת גלוקוז בדם הייתה % מג 116 עם רמת HBA1C 5.3%. בבדיקת דם חוזרת שנערכה שעתיים אחרי אוכל במהלך שנת 2000 רמת גלוקוז תקינה, כמו כן רמה תקינה במהלך שנת 2003 (20.05.2003). בשנים שקדמו לאבחון הסוכרת התובע היה בעודף משקל עם BMI (יחס גובה משקל) 33 (נורמה בין 18 ל-25), סבל מעודף שומני הדם, רמת HDL נמוך (כולסטרול הטוב) (בדיקות דם מ-21.08.2000) ומכבד שומני, ללא סיפור משפחתי של סוכרת”. לאחר מכן פירטה המומחית מהי רמה תקינה של גלוקוז בדם ומהי רמה המגדירה אוכלוסייה עם טרום סוכרת והתייחסה לשני סוגי הסוכרת – סוכרת סוג 1 וסוכרת סוג 2. לעניין סוכרת סוג 2 כתבה המומחית:“סוכרת סוג 2 שאינה תלויה באינסולין, שכיחה יותר ומהווה כ-90% מסוגי הסוכרת. בשנים הראשונות של המחלה אף לפני האבחון מתפתח תהליך של תנגודת לאינסולין: חוסר יכולת של האינסולין לבצע את פעולתו של קליטת גלוקוז באברי מטרה: כבד, שריר ורקמות השומניות למרות רמות תקינות או גבוהות של אינסולין. במרבית המקרים ביטוי המחלה אסימפטומטי והאבחון נעשה בבדיקת דם שגרתית. הגורם הראשון למחלה אינו ידוע, אך קיימים גורמי סיכון להתפתחות המחלה: גיל מעל 45, עודף משקל, סיפור משפחתי של סוכרת אצל בן משפחה מדרגה ראשונה, חוסר פעילות גופנית, יתר לחץ דם, סוכרת הריונית, הפרעה בפרופיל השומנים וטרום סוכרת”. בנוגע לגורמי הסיכון של התובע ציינה המומחית כי “בתיק הנדון, התובע הציג מספר גורמי סיכון לסוכרת סוג 2: השמנת יתר, עודף שומני הדם ואובחן כסובל מסוכרת סוג 2 המצריכה טיפול תרופתי במהלך חודש 08.2004”. 
    2. בהמשך השיבה המומחית לשאלת הקשר הסיבתי בין האירועים המיוחדים הספציפיים והדחק הנפשי למחלת הסוכרת או להחמרתה, באופן הבא:“האירוע הראשון התרחש ב-04.04.2001. התובע עדיין לא סבל מסוכרת. לא נרשמו ביקורים או בדיקות דם לאחר המאורע הראשון. האירוע השני החל בעצם ב-29.06.2001 והוגש כתב אישום נגד התובע בינואר 2002. התיק נדחה למתן הכרעת הדין. באותה תקופה התובע לא אובחן כסובל מסוכרת, לא נרשמו ביקורים בהקשר לסוכרת בתיק הרפואי וגם לא בוצעו בדיקות דם. בתאריך 13.12.2002 רמת גלוקוז בדם הייתה תקינה % מג 98. במאורע השלישי בחודש ספטמבר 2004 זוכה התובע מהאשמה בהחלטת שופט היושב במשפט הפלילי. התובע כבר אובחן כסובל מסוכרת חודש לפני כן ב-19.08.2004 והחל לקבל טיפול תרופתי הן לסוכרת והן לעודף שומני הדם. לא נרשמו תלונות מיוחדות בתיק הרפואי ולא בוצעו בדיקות דם במהלך שנת 2004 לאחר אבחון הסוכרת. במהלך שנת 2009 חלה החמרה דרסטית באיזון הסוכרת עם עלית רמת גלוקוז ל-% מג 283 ורמת HBA1C של 13.6.%, התובע נזקק לטיפול באינסולין. הופיעו סיבוכי סוכרת: פגיעה כלייתית משנת 2001 עם הפרשת חלבון בשתן, פגיעה עצבית (ניורופטיה) במהלך שנת 2012, ומאורע לבבי המצריך צנתור כלילי במהלך שנת 2011. במאורעות הראשונים, התובע היה בסיכון לפתח סוכרת עקב גורמי סיכון שהוזכרו אך טרם אובחן כסובל מסוכרת. מחלת הסוכרת התפתחה לכל הנראה בין שנת 2003 לשנת 2004 (בדיקת גלוקוז היתה תקינה ב-20.05.2003). רמה גבוהה של HBA1C בעת האבחנה בתאריך 19.08.2004 מעידה על כך שמחלת הסוכרת התפתחה לפחות בשלושה חודשים שקדמו לבדיקה כלומר במהלך חודש 05.2004 או לפני כן. לא בוצעו בדיקות דם בין 20.05.2003 לבין 19.08.2004 לכן לא ניתן לנקוב בתאריך מדויק, היות שבמרבית המקרים מחלת הסוכרת (סוג 2) מתפתחת ללא סימפטומים. בביקור מ-07.05.2004 רופא משפחה כותב שהתובע מרגיש טוב ללא תלונות, עקב שינויים באק”ג תובע מופנה לביצוע מבחן מאמץ ולבדיקות דם הכוללות גלוקוז בצום ורמת HBA1C אך בדיקות אלה לא בוצעו או לא מופיעות בתיק הרפואי.בסוכרת סוג 2 גורמים גנטיים, סביבתיים או בלתי ידועים משפיעים על התפתחות המחלה. מהגורמים הבלתי ידועים נמנים מצבי סטרס למיניהם. דחק פיזי או נפשי יכול לשמש כגורם הדק סביבתי המשפיע על התפתחות מחלת הסוכרת אצל חולה עם נטייה לסוכרת. יתרה מכך לא ניתן לשלול שהופעת סוכרת בזמן נתון, לאחר לחץ נפשי לא הייתה מתפתחת אלמלא מצב הסטרס החריף ‘שחשף’ אותה…”. לאחר מכן פירטה המומחית מחקרים רפואיים שמהם עולה כי קיים קשר בין דחק נפשי מקדים להתפרצות סוכרת או שיבוש באיזון של סוכרת קיימת וכי דחק נפשי מקדים יכול לשמש כגורם הדק להתפרצות של מחלת הסוכרת לסוגיה השונים או להחמרתה. עם זאת, המומחית הוסיפה שהנושא של קשר סיבתי בין דחק נפשי להתפתחות הסוכרת שנוי במחלוקת ויש מחקרים רפואיים ששללו קשר שכזה. לסיום התייחסה המומחית למקרה של התובע, בזו הלשון:“במקרה הנוכחי חלפו מעל שלוש שנים מהרגע שהתובע נעצר באשמה לקבלת שוחד לבין אבחון והתפתחות מחלת הסוכרת. בין אירוע לאירוע התובע לא סבל מסוכרת. התובע אובחן כסובל מסוכרת מספר שבועות לפני הכרעת הדין עם סבירות גבוהה שהמחלה התפתחה אחרי חודש 05.2003 (בדיקת גלוקוז תקינה 20.05.2003) לבין חודש מאי 2004 או אוגוסט 2004 בהתאם לתוצאות רמת HBA1C (ראה דיון קודם). הנני סבורה שקיים התנאי של סמיכות הזמנים בין ההמתנה להכרעת הדין, לבין אבחון והתפתחות מחלת הסוכרת. יתרה מכך הנני סבורה שקיים התנאי של דחק נפשי כרוני, קשה ממושך (מעל שלוש שנים) עם השיא לקראת המתנה להכרעת הדין. בן אדם נורמטיבי העומד בסיטואציה של כתב אישום פלילי חמור, המושהה מעבודתו לתקופה ארוכה עם תחושות של אי וודאות בגורלו, נמצא במצב של סטרס נפשי לא מבוטל…. ההמתנה הארוכה לדיוני בתי משפט עד שזוכה לחלוטין ב-7.09.2004 יכלה להשפיע לרעה על בריאותו של התובע ויכלה לשמש כטריגר להופעת סוכרת במועד הספציפי”. 
    3. כמו כן, השיבה המומחית לשאלת הנוגעת להשפעת האירועים המיוחדים על הופעת מחלת הסוכרת, באופן הבא:“לתובע מספר גורמי סיכון לסוכרת: עודף משקל, HYPERLIPIDEMIA עם רמה נמוכה של HDL (כולסטרול הטוב). מאידך, ללא סיפור משפחתי של סוכרת וללא עדות לגורמי סיכון אחרים אשר משחקים תפקיד חשוב בהתפתחות מחלת הסוכרת, כגון יתר לחץ דם, טרום סוכרת ותסמונת מטבולית. למיטב הבנתי, הדחק הנפשי בו היה שרוי התובע לפרק זמן ממושך עד להכרעת הדין שימש כטריגר להתפתחות מחלת הסוכרת בזמן נתון זה. לגורמי סיכון שהוזכרו, תפקיד מכריע שבלעדיהם, סבירות נמוכה שמחלת הסוכרת הייתה מתפתחת. האירועים המיוחדים האיצו את התהליך של התבטאות המחלה”. 
    4. לסיום השיבה המומחית לשאלה אם האירועים המיוחדים החישו את הופעת מחלת הסוכרת, בזו הלשון: “גורמי סיכון וגורמים אישיים סביבתיים משפיעים על התפתחות מחלת הסוכרת. במקרה הנוכחי שילוב של גורמי סיכון ולחץ נפשי השפיע בהיווצרות מחלת הסוכרת. לא ניתן לשלול שמחלת הסוכרת לא הייתה מתפתחת כלל או נשארה סמויה אלמלא מצב הסטרס הנפשי ששימש כטריגר וחשף אותה”. 
12. ביום 4.9.2020 הגיש הנתבע בקשה למשלוח שאלות הבהרה למומחית. ביום 6.10.2019 ניתנה החלטה בבקשה והועברו למומחית שאלות ההבהרות. ביום 8.1.2020 התקבלו בבית הדין תשובות המומחית לשאלות ההבהרה. תחילה הפנתה המומחית את תשומת ליבו של בית הדין לכך שנפלה שגיאה בהחלטת המינוי בנוגע למועד האירוע המיוחד השני. וכך כתבה המומחית:“ברצוני להפנות את תשומת לבה של כבוד השופטת שהתאריכים המוצגים בשאלות הבהרה אינם תואמים את התאריכים המופיעים במסמך הראשון שנשלח אלי לצורך הכנת חוות דעתי. במסמך הראשון האירוע השני יוחס לתאריך 29.06.2001 אלא שבשאלות הבהרה מדובר בתאריך 29.06.2004“. לאחר מכן השיבה המומחית לשאלות ההבהרה. להלן השאלות והתשובות:
    1. בחוות דעתך את מתבססת על מאמר Mooy המבוסס על Hoorn Study דהיינו על סוג מחקר של Cross sectional על פי שאלונים.
       • האם את מסכימה כי איכות מחקר כזה נמוכה מזו של מחקרים פרוספקטיביים?אם התשובה חיובית: אנא הסבירי מדוע את מתבססת על מאמר ומחקר זה לביסוס קשר סיבתי למחלת הסוכרת.אם התשובה שלילית: אנא הסבירי את תשובתך.
       • האם את מסכימה שמסקנת המחברים במאמר זה אומרת:“The present study has a cross – sectional design, so causality cannot be studied. Concerning the non – work events, we found that the more events reported, the higher the prevalence of previously undetected diabetes.We did not find an association between work-related events and type 2 diabetes”.כלומר, מסקנת המאמר הייתה שאירועים הקשורים בעבודה לא משפיעים על הופעת הסוכרת.אם זו המסקנה – הסבירי כיצד על סמך מאמר זה קבעת אפשרות לקשר סיבתי למחלת הסוכרת.אם את סבורה שהמסקנה שונה – אנא הסבירי. “מחקר HOORN STUDY הינו מחקר חתך שרצה לבדוק שכיחות של סוכרת באוכלוסייה של מבוגרים אשר נחשפו לדחק נפשי במהלך חמש שנים שקדמו לאבחנה. אין ספק שמחקר פרוספקטיבי, מהווה GOLD STANDARD בספרות הרפואית. מאידך, לא ניתן תמיד לערוך מחקר פרוספקטיבי, עקב קושי מתודולוגי בגיוס אוכלוסייה מתאימה, הומוגנית. יתרה מכך, קיים קושי להעריך ולכמת השפעת הסטרס על בני אדם היות שלכל אחד השפעה שונה בהתאם לאופיו. מחקר HOORN התפרסם בעיתון יוקרתי DIABETES CARE, ומצוטט לעיתים קרובות בחוות דעת בנושא של סוכרת וסטרס נפשי. במאמר הנוכחי, נבחנו אירועים אישיים שחוותה אוכלוסיית המחקר: מעבר דירה, אובדן קרוב משפחה, פרידה. האירועים הקשורים לעבודה לא השפיעו, באוכלוסייה הנבדקת, בהתפתחות הסוכרת. בחרתי לצטט את המאמר כדוגמא לעבודה המראה קשר בין סטרס לסוכרת. העובדה שלא נמצא, באוכלוסייה הנבדקת, קשר בין אירועים בעבודה לבין הופעת הסוכרת, אינה מורידה מחשיבות הנתונים המוצגים”. 
    2. בחוות דעתך את מתבססת על מאמר של Huth (MONICA/KORA Agsburg study) המתייחס למתח ממושך בעבודה ואינו רלוונטי למקרה הנדון בו נקבעו מספר אירועים מיוחדים בעבודה.אנא הסבירי ונמקי כיצד מאמר זה יכול לשיטתך להצביע על קשר סיבתי למקרה שלפנינו וצייני לאיזה מהאירועים המיוחדים שנקבעו על ידי בית הדין את מייחסת, אם בכלל, את הקשר הסיבתי. “המחקר המצוטט MONICA/KORA Agsburg cohort study מהווה עוד דוגמא של עבודה שדנה על קשר בין סטרס נפשי לבין הופעת הסוכרת. באוכלוסיית המחקר, נבדק קשר בין דחק נפשי כתוצאת מעבודה לבין אבחון של סוכרת.בתיק שלפנינו, האירועים המיוחדים החלו ב-04.2001 עם מעצר באמצע העבודה, אירוע השני ב-06.2001, הכרעת הדין ב-09.2004 בה זוכה לחלוטין. במהלך שלוש שנים התובע הואשם במשפטי פלילי, חי באי וודאות, הושעה מעבודתו, והמתין להכרעת הדין.הנני סבורה, כפי שסיכמתי בחוות דעתי שאירועים אלה אשר התרחשו בזמנים שונים במהלך שלוש שנים, השפיעו לרעה על בריאותו של התובע, ומהווים מקור ללחץ נפשי וממושך”. 
    3. בחוות דעתך את מתבססת על מאמר של Cosgrove מסוג מטא אנליזיס המסתכם במסקנה:“The specific hypothesis that a working environment characterized by high psychosocial stess is directly associated with increased risk of type 2 diabetes could not be supported from the meta-analysis”.כלומר המסקנה הייתה שסטרס ממושך לא גורם לסוכרת מסוג 2.לאור האמור אנא הסבירי ונמקי קביעתך בדבר אפשרות קיומו של קשר סיבתי תוך הפנייה לאירוע ספציפי מתוך האירועים המיוחדים שנקבעו על ידי בית הדין. “עבודתו של COSGROVE משקפת חוסר תמימות דעים בעניין של סטרס נפשי וסוכרת. המחברים מודעים למגבלה בהסקת דעה נרחצת בנושא עקב שוני באוכלוסיות שנבדקו, העדר סטנדרטיזציה בשיטות המחקר, שימוש בשאלונים אישיים על מנת להגדיר סטרס ואבחון של סוכרת. בתיק הנוכחי, לא ניתן לקבוע קשר סיבתי, מאידך, שילוב של גורמי סיכון, לחץ נפשי ממושך כתוצאה ממשפט פלילי, המתנה להכרעת הדין תרמו להיווצרות מחלת הסוכרת במועד הספציפי או להחמרתה”. 
    4. בחוות דעתך את מציינת ספרות המצביעה על אפשרות של סוכרת מסוג 2 לאחר אירוע קשה עם התפתחות PTSD.
       • במקרה דנן אין כל רישום לתגובה נפשית כרונית שדרשה טיפול. אנא הסבירי את הקשר של האמור במאמר זה למקרה דנן.
       • אנא הפני לספרות מקצועית מקובלת המצביעה על קשר סיבתי בין אירוע סטרס בעבודה, בלי PTSD, הגורם לסוכרת מסוג 2 למבוגרים. “בחוות דעתי הקודמת, בחרתי להדגיש שמצבים נפשיים מגוונים כגון דיכאון, חרדות, הפרעות שינה וגם PTSD יכולים להשפיע על התפתחות מחלת הסוכרת או להחמרתה. בעבודה שהתפרסמה ב-DIABETES CARE בשנת 2014 על מעל מאה אלף מבוגרים ללא סוכרת, נבחן האם סטרס בעבודה משפיע על היווצרות של סוכרת. במעקב של 10 שנים אובחנו 3707 מקרים חדשים של סוכרת. הייתה השפעה מובהקת של סטרס בעבודה על התפתחות מחלת הסוכרת עם HAZARD RATIO של 1.15 ללא הבדל בין נשים לגברים וההבדל נשאר מובהק סטטיסטי (HAZARD RATIO של 1.11) לאחר התאמת גיל, מין, סטטוס סוציו-אקונומי ואורח חיים“. 
    5. לפי חוות הדעת רמה גבוהה של HBA1C בבדיקת הדם שבוצעה לתובע ביום 19.8.2004 מצביעה על כך שהמחלה התפתחה במהלך 5/2004 או לפני כן (לפחות 3 חודשים לפני הבדיקה).האם מכאן ניתן לקבוע כי לשיטתך המחלה התפרצה לפני האירוע המיוחד השני, כלומר לפני גמר הסיכומים במשפט מיום 29.6.2004?את התשובה חיובית – אנא הסבירי כיצד ניתן לקשור בין הסוכרת לבין אירוע זה או האירועים שבאו לאחריו (הזימון לשימוע והכרעת הדין ביום 7.9.2004).את התשובה שלילית – אנא נמקי והסבירי. “מתוצאות רמות HBA1C שהתקבלו ב-19.08.2004 ניתן ללמוד שמחלת הסוכרת התפתחה לפחות בשלושה החודשים שקדמו לבדיקה או לפני כן. רמת HBA1C מעידה על איזון הסוכרת בשלושה חודשים שקודמים לבדיקה. תוצאה גבוהה בחודש 08.2004 מעידה על כך שלפחות מחודש 05.2004 ערכי גלוקוז התחלו להיות פתולוגים ונשארו לא תקינים במהלך החודשים הבאים עד ביצוע הבדיקה בחודש 08.2004. שרשרת אירועים עם כתב אישום פלילי, פסילת עבודת התובע במהלך תקופה ארוכה השפיעו לרעה על בריאות התובע שהיה בסיכון לפתח סוכרת עקב גורמי סיכון שהוזכרו. מאידך, אין מדובר בחישוב מתמטי עקב העדר בדיקות דם בין תאריכים 20.05.2003 ל-19.08.2004“. 
    6. בהתחשב בגורמי הסיכון שצוינו על ידיך בחוות הדעת (השמנת יתר, שומנים בדם) וקביעתך שלפיה המחלה התפתחה במהלך 5/2004 – ביחס לאיזה משלושת האירועים המיוחדים שנקבעו על ידי בית הדין (4/2001 – מעצר התובע; 6/2004 – ההמתנה להכרעת הדין; 9/2004 – הכרעת הדין וזיכוי התובע) ניתן, אם בכלל, לקבוע קיומו של קשר סיבתי בסביבות העולה על 50% בינו לבית התפרצות מחלת הסוכרת או החמרתה? “למיטב הבנתי, למרות שהתובע היה בסיכון לפתח סוכרת, השתלשלות של האירועים שנמשכה למעלה משלוש שנים תרמה במידה רבה להיווצרות מחלת הסוכרת או להחמרתה. הנני סבורה שההמתנה בין האירוע השני לבין מתן הכרעת הדין (אירוע השלישי) מהווים האירועים הכי משמעותיים מבחינת לחץ נפשי כי באותה תקופה התובע אובחן כסובל מסוכרת“. 
13. תשובות המומחית הועברו לצדדים לצורך קבלת עמדתם. כל אחד מהצדדים סבר שחוות הדעת מצדדת בעמדתו. 
14. בעקבות הערת המומחית בפתח תשובותיה לשאלות ההבהרה ניתנה ביום 31.1.2020 החלטה שלפיה בית הדין סבור שיש להביא לידיעתה את העובדה שנפלה טעות במועד האירוע השני נוכח קביעתה בנוגע למועד אבחון הסוכרת (8/2004) והתפרצותה (כשלושה חודשים לפני מועד האבחון) ולבקש שתשיב בשנית על השאלות שנשאלה בהחלטת המינוי. הצדדים התבקשו להודיע עמדתם לאמור בהחלטה, אולם לא עשו כן. 
15. לפיכך, ביום 12.3.2020 נשלחה למומחית החלטה בזו הלשון:“בהחלטת המינוי מיום 13.3.2019 נפלה טעות סופר.האירוע המיוחד השני, קרי המועד שבו נשמעו סיכומי הצדדים בהליך הפלילי היה ביום 29.6.2004 (ולא ביום 29.6.2001).כלומר, שלושת האירועים המיוחדים התרחשו במועדים הבאים:ינואר 2001 – מועד הגשת כתב האישום.29.6.2004 – מועד שמיעת הסיכומים בבית המשפט בעכו.2.9.2004 זימון למתן הכרעת הדין שניתנה ביום 7.9.2004, במסגרתה זוכה מאשמה.בשים לב לעובדה שמועד האירוע המיוחד השני היה ביום 29.6.2004 ולתשובתך בחוות הדעת מיום 30.6.2019 שהתובע אובחן לראשונה כסובל מסוכרת במהלך חודש אוגוסט 2004, אנא השיבי לשאלות הבאות: …..” (ההדגשות הוספו – ק.כ). השאלות שנשאלה המומחית היו השאלות שפורטו בסעיפים 10.2 – 10.4 לעיל. 
16. ביום 14.5.2020 התקבלו תשובות המומחית. המומחית לא השיבה לשאלות שנשאלה בהחלטת המינוי אלא חזרה על תשובותיה לשאלות ההבהרה. 
17. הצדדים התבקשו להודיע עמדתם לאחר שהועברו אליהם תשובות המומחית. הצדדים לא עשו כן, אלא הגישו סיכומים – הנתבע ביום 18.6.2020 והתובע ביום 1.7.2020. 
18. לאחר עיון בסיכומי הצדדים, בחוות דעת המומחית ובתשובותיה לשאלות ההבהרה ניתנה החלטה שלפיה בית הדין סבור שיש למנות מומחה נוסף בהליך. הטעמים לכך היו הטעות שנפלה בהחלטת המינוי בנוגע למועד האירוע השני ואי מתן תשובה על ידי המומחית בשאלה אם התפרצות הסוכרת קדמה למועד האירוע השני (סעיף 12.5 לעיל) וכן העובדה שהמומחית לא השיבה לשאלות שפורטו בהחלטת המינוי בשנית, זאת לאחר שהובאה לידיעתה הטעות שנפלה במועד האירוע השני. 
19. הצדדים התבקשו להודיע עמדתם. התובע התנגד למינוי מומחה נוסף בטענה שיש לקבל את התביעה על יסוד האמור בחוות דעת המומחית ובחוות דעתו של המומחה הראשון. הנתבע התנגד אף הוא למינוי מומחה נוסף בטענה שהעובדה בנוגע לטעות במועד האירוע השני הובאה לידיעת המומחית הן בשאלות ההבהרה והן בהחלטה מיום 12.3.2020. 
20. ביום 20.7.2020, לאחר קבלת עמדות הצדדים, ניתנה החלטה שלפיה יש למנות מומחה נוסף בהליך נוכח הטעות שנפלה בהחלטת המינוי והעובדה שהמומחית לא השיבה לכל השאלות שנשלחו אליה בעקבות הטעות. מינוי מומחה-יועץ רפואי שלישי ותשובותיו לשאלות ההבהרה 
21. ביום 20.7.2020 מונה ד”ר תומס רוזנברג מומחה באנדוקרינולוגיה לדון בעניינו של התובע (להלן גם: המומחה השלישי). במסגרת ההחלטה תוקן מועד האירוע המיוחד השני והמומחה התבקש להשיב לשאלות שפורטו בסעיף 10 לעיל. 
22. ביום 1.9.2020 התקבלה בבית הדין חוות דעתו של המומחה השלישי. המומחה פירט את הרקע העובדתי ואת מצבו הרפואי של התובע במועדים הרלוונטיים לאירועים החריגים. לאחר מכן התייחס המומחה למחלת הסוכרת באופן כללי ולמחלתו של התובע באופן ספציפי. לסיכום כתב המומחה את העובדות הבאות:
    • מר ש’. ומשפחתו לא סבלו ממחלת הסוכרת. מר ש’. היה בריא, ניהל אורח חיים מסודר, עשה פעילות גופנית, לא סבל מעודף משקל ולא עישן.
    • בהיותו בן 43 (בשנת 2004) לאחר שחווה חקירות משטרה ממושכות ודרישה להעמידו לדין משפטי, נקלע למצוקה נפשית קשה.
    • לקראת תאריך הופעתו לבית המשפט, פיתוח תסמיני סוכרת (צימאון יתר, הטלת שתן לעיתים קרובות), אובחן כחולה סוכרת מסוג 2 והוחל בטיפול ב-METFORMIN בכדורים, אולם נוכח קשי איזון ברמת הסוכר בדם הוסף לטיפול זריקות אינסולין במנות עולות בהדרגה עד ל-120 יחידות מפוצלות ל-4-5 זריקות ביממה (שיטה אינטנסיבית) ו-VICTOZA ׁ (תרופה חדשנית לסוכרת).
    • מספר שנים לאחר הופעת הסוכרת הופיעו גם הסיבוכים האופייניים של המחלה: נוירופתיה (8 שנים), אוטם לבבי (7 שנים), נפרופתיה (10 שנים).
    • דחק נפשי עלול לגרום להתפתחות סוכרת מסוג 2, קשיי איזון המחלה וסיבוכים הקשורים לה. במקרה של מר ש’. אירוע דחק נפשי גרם להתפתחות הסוכרת, עמידה לאינסולין וקשיים באיזון מטבולי. לאחר מכן השיב המומחה לשאלות שנשאל. בנוגע למועד אבחון מחלת הסוכרת אצל התובע כתב: “מחלת הסוכרת צוינה בפעם הראשונה בדפי ביקורים בסניף מרפאת קופת חולים בתאריך 08.2004 (גיל 43 שנים)”. בנוגע לשאלה אם קיים קשר סיבתי בין האירועים המיוחדים והדחק הנפשי למחלת הסוכרת או להחמרתה השיב המומחה בחיוב, באופן הבא:“כן. נמצא קשר סיבתי בין מצוקתו הנפשית של מר ש’. והתפתחות הסוכרת ולקושי הטיפול בה. קודם לכן הוא לא סבל מסוכרת, ולמעשה המחלה התפתחה בזמן של הדחק הנפשי בו היה שרוי. תופעה זו מוכרת בפרקטיקה רפואית ומצוטטת בספרות“. בנוגע לשאלה אם השפעת האירועים המיוחדים על הופעת מחלת הסוכרת הייתה פחותה מגורמים אחרים, השיב המומחה כך:“כן. תאורטית ישנן סיבות רבות העלולות לגרום להתפתחות הסוכרת, כגון: מתחים נפשיים, בריאותיים, פיזיים, סביבתיים, חולניים, גנטיים, תרופות ואחרים. סיבות אלו לא היו אקטואליות במקרה זה. להערכתי, סביר יותר לקשור את גורם הסביבתי של מצוקה נפשית, אשר התרחשה במקביל להתפתחות הסוכרת“. יצוין כי מתשובת המומחה עולה שהוא השיב לשאלה בשלילה ולא בחיוב, שכן בהמשך התשובה הסביר שהסיבות שעלולות לגרום להתפתחות סוכרת אינן אקטואליות למקרה של התובע. לסיום השיב המומחה לשאלה אם האירועים המיוחדים החישו את הופעת מחלת הסוכרת, כך שאלמלא התרחשותם ייתכן והופעת המחלה הייתה נדחית למועד אחר או לא מופיעה כלל, באופן הבא:“תיאורטית זה עלול לקרות. קיום נטייה לחלות בסוכרת (גנטית, סביבתית) (PREDIABETES) עלולה לגרום להתפתחות מחלת סוכרת בעתיד. במקרה זה, המצוקה הנפשית תזרז את העברת הנטייה ממצב רדום לסוכרת פעילה. כדי לקבוע קיום קשר בין המחלה והדחק יש לשלול מראש: קיום סכרת קודמת, גורמי דחק אחרים, סיבות אחרות העלולות לגרום לסוכרת (מחלות, תרופות), קרבת תקופת הדחק למועד אבחון הסוכרת“. 
23. ביום 29.9.2020 הגיש הנתבע בקשה למשלוח שאלות הבהרה למומחה. ביום 15.11.2020 ניתנה החלטה בבקשה והועברו למומחה שאלות ההבהרה. ביום 8.11.2020 התקבלו בבית הדין תשובות המומחה לשאלות ההבהרה. להלן השאלות והתשובות:
    1. בשאלה 2 בהחלטת המינוי התבקשת להשיב למי מהאירועים המיוחדים שנקבעו על ידי בית הדין: מעצר התובע בחודש 4/2001, ההמתנה להכרעת הדין ביום 29.6.2004 וזיכוי התובע ביום 7.9.2004 – יש קשר סיבתי למחלת הסוכרת שבה לקה. בתשובת ענית באופן כללי שיש קשר סיבתי למצוקה הנפשית של התובע.אנא השב לשאלה האם יש קשר סיבתי בין הסוכרת לאירוע ספציפי משלושת האירועים הנ”ל, ואם כן – פרט לאיזה מהאירועים, או שמא מדובר במצב של מתח מתמשך שנמשך על פני תקופה ארוכה מהמעצר עד הכרעת הדין.אנא נמק תשובתך. “הסוכרת נגרמה מהתפתחות תנגודת לאינסולין, אשר נבעה מהשפעת מצוקה נפשית. התהליך הינו ממושך ונחשב ‘לקשר הסביבתי’. אירועים הספציפיים הם לא הגורמים לסוכרת, אולם השפיעו על התפתחותה. המצוקה הנפשית הכרוכה בהם, כן יכולה לזרז החמרת תנגודת לאינסולין ולהשפיע על זירוז התפתחות הסוכרת.התפתחות מצוקה נפשית והתנגודת לאינסולין הנם תהליכים ממושכים וניתן לקבוע כי האירועים שצוינו בשאלה, גורמים למצוקה הנפשית ולהתפתחות הסוכרת.המעבר מאי סבילות לסוכר לתנגודת האינסולין, לטרום סוכרת ולסוכרת גלויה מסוג 2, ממושך ויתכן שהחל במועד מעצרו של מר ש’..התנאים סביבתיים אלו היו בעלי השפעה על התפתחות סוכרת דרגה 2.העובדה כי מר ש’. היה שרוי תקופה ארוכה במצוקה נפשית מחזקת את ההשערה כי הובילה להתפתחות סוכרת מסוג 2“ (ההדגשה הוספה – ק.כ). 
    2. בעמוד 3 לחוות דעתך אתה מציין כי “לקראת מועד תחילת משפטו ביום 7.9.2004 החל מר ש’. לסבול מתסמינים אופייניים לסוכרת (צימאון, הטלת שתן לעיתים קרובות) ואף אובחן כחולה סוכרת מסוג 2”.תשומת ליבך כי ביום 7.9.2004 לא החל משפטו של התובע אלא הסתיים ההליך משפטי והוא זוכה. האם יש בתיקון זה כדי לשנות את קביעתך בדבר קיומו של קשר סיבתי למחלת הסוכרת?אנא הסבר תשובתך. “תשובתי אינה השתנתה גם לאחר התיקון שמועד סיום משפטו של מר ש’. חל ביום 7.9.2004 אין בתיקון זה כדי לשנות קביעתי בדבר קיומו של קשר סיבתי למחלת הסוכרת.ביום 29.6.2004 היה מר ש’. בשלב מחלה טרום סכרתי וביום 07.09.2004 מחלתו הסוכרתיות כבר הייתה גלויה.תסמינים של הטלת שתן מרובה וצימאון יתר, אצל חולה סוכרתי בזמן מצוקה קשה (המתנה) למתן פסק דין בעינינו), הם כתוצאה לעליית הסוכר בדם בעקבות העלייה ברמת ההורמונים (כורטיזול, כטכולמינים) בהשפעת המצוקה הנפשית” (ההדגשה הוספה – ק.כ). 
    3. בעמוד 5 לחוות הדעת, פרק 5, פרק הסיכום כתבת: “בהיותו בן 43 (בשנת 2004) לאחר שחווה חקירות משטרה ממושכות ודרישה להעמידו לדין משמעתי נקלע למצוקה נפשית” ובהמשך ציינת כי “לקראת תאריך הופעתו לבית המשפט פיתח תסמיני סוכרת”.
       • חקירות המשטרה הממושכות החלו בחודש 4/2000 בעת מעצרו בעבודה לעיני חבריו ונמשכו על פני חודשים רבים. האם אתה קובע קשר סיבתי לסוכרת לאור פרק הזמן הממושך שבו היה במתח נפשי בעת החקירות במשטרה? אנא נמק. “אני סבור כי יש קשר סיבתי בין מעצרו והחקירות משטרתיות, להתפתחות מצוקה הנפשית ומאוחר יותר למחלת סוכרת. לקביעת קשר הסיבתי זה אני כולל גם את התפתחות המצוקה נפשית ושל התנגודת לאינסולין במשך לכל התקופה הארוכה הזאת, החל ממעצרו עד פריצת הסוכרת ואחריה”. 
       • נא ציין במפורש מהו תאריך הופעתו לבית המשפט שלקראתו, לפי טענתך, פיתח תסמיני סוכרת ועל סמך מה קבעת זאת. אנא הפנה לרישומים הרפואיים. “תסמינים של ‘הטלת שתן רב, צימאון יתר’ הופיעו לקראת סיום ההליך המשפטי בתאריך 7.9.04 במועד זה מר ש’. כבר חלה בסוכרת גלויה. תסמינים אלו הינם תוצאה של סוכרת ומצוקה משפטית. אצל מר ש’. התפתחה הסוכרת בשל מצוקה נפשית ותנגודת לאינסולין.התפתחות לתנגודת אינסולין נמשכת זמן ומתפתחת בסביבת מצוקה נפשית ממושכת. שלבים טרום הופעת סוכרת הינם: אי סבילות לסוכר, התפתחות התנגודת לאיסולין, טרום סוכרת, והסוכרת. התהליך מתרחש בהשפעת מצוקה נפשית.תסמינים קליניים, אשר הופיעו בשלב מאוחר יותר, הנם תוצאה של עלית רמת הסוכר בדם”. 
       • לאור פרק הזמן הארוך שבין מעצר התובע בחודש 4/2000 לתאריך הופעתו לבית המשפט בהתאם לתשובתך לשאלה ב’ לעיל, אנא הסבר את קביעתך בדבר קיומו של קשר סיבתי, תוך פירוט המועד שבו אובחן התובע כחולה סוכרת. “הקשר הסיבתי והמעורב במחלת מר ש’. הנו פרק הזמן הארוך שחלף וגרם להתפתחות מצוקה נפשית והתנגודת לאינסולין. להערכתי, שלושת האירועים הספציפיים גרמו להחמרת המצב. בתקופת האירוע השני היה מר ש’. מצוי בשלב טרום סוכרת ובאירוע השלישי מחלתו הייתה גלויה. הסוכרת אובחנה 08.2004 (לפי רישומים בקופת חולים)” (ההדגשה הוספה – ק.כ). 
       • תשומת לבך שמועד תחילת המשפט לא נקבע על ידי בית הדין כאירוע מיוחד שיש לבחון לגביו קשר סיבתי, ולכן אתה מתבקש להסביר למי משלושת האירועים המיוחדים שנקבעו על ידי בית הדין יש קשר סיבתי לפיתוח תסמיני הסוכרת, תוך ציון הופעת התסמינים הללו ברשומות הרפואיות. “הקשר הסיבתי התקיים לאורך התקופה החל משלב המעצר ועד פריצת המחלה. שלבי האירועים המיוחדים גרמו להתקדמות דרגת המחלה. בתקופת האירוע, הראשון הייתה רק תנגודת לאינסולין, לקראת האירוע השני היה מצוי בשלב טרום סוכרת ונמצא בבדיקת דם HBA1C מוגבר. לקראת השלישי אובחנה סוכרת גלויה ומר ש’. נזקק לטיפול תרופתי. במועד האירוע השלישי, הופעת התסמינים הייתה קשורה במצוקה המשפטית ועלית רמת הסוכר בדם“ (ההדגשה הוספה – ק.כ). 
    4. בחוות דעתך אתה קובע קשר סיבתי בין הסוכרת לבין לחץ נפשי ממושך. אתה מופנה למאמר של COSGROVE משנת 2012 מסוג מטא-אנלזיס, המסתכם במסקנה כי סטרס מתמשך לא גורם לסוכרת סוג II. “בעבודה זו GOSGROVE מסכם את הקשר בין מתח תעסוקתי והתפתחות סוכרת בתנאי “work related psychosocial stress or job strain”. המאמר פורסם במגזין Occupational medicine בשנת 2012. במקרה של מר ש’. לא היה מדובר במתח נפשי הקשור לעבודה, אלא במצוקה נפשית מסיבות אחרות“. 
       • אנא הסבר מדוע לא התבססת בחוות דעתך על מסקנות מאמר זה. “לא התבססתי בחוות דעתי למאמר של GOSGROVE שנת 2012 המסכם בו את השפעת לחץ/מתח נפשי הקשור לעבודה על התפתחות הסוכרת והוא לא מצא קשר ביניהן”. 
       • אנא הסבר האם המאמרים עליהם הסתמכת הם בגדר אסכולה רפואית מקובלת ומוכחת. “בשנים האחרונות פורסמו בספרות הרפואית מאמרים רבים התומכים בקשר הסיבתי בין מצוקה נפשית וסוכרת (5,6,7,8,10,11) מאמרים אלו הנם בגדר אסכלה רפואית מודרנית מקובלת ומוכחת.אני מפנה לציטוט ממאמר משנת 2017 של המועצה הלאומית לסוכרת הישראלית בעריכת פרופ’ רז וד”ר אביבית כהן ב-Medical Group הדן בנושא ‘הקשר בין דחק נפשי ופריצת או החמרת מחלת הסוכרת’. המאמר מציין כי דחק נפשי מזרז פריצת סוכרת. לנוכח השונות בתגובה האישית למצבי ואירועי דחק, לא ניתן לחזות את השפעת הדחק הנפשי על התפתחות הסוכרת. כדי להעריך את עוצמת הקשר הסביבתי בין דחק נפשי המקדים פריצה או החמרה של מחלת הסוכרת. יש לקבוע בכל חולה אינדיבידואלי את חומרת הדחק הנפשי וסמיכותו להתפתחות הסוכרת’. יש לשלול נוכחות גורמי סיכון אחרים העשויים לגרום הופעת סוכרת“. 
    5. בחוות דעתך אתה מונה חמישה דרכים שבהן דחק נפשי גורם לסוכרת ומחמיר התפתחותה באלה שהיא כבר קיימת. תשומת לבך כי מתיקו של התובע עולה שהוא סבל בחודש 4/2004 מעודף שומנים בדם ובמקביל לרמה גבוהה של ה-HbA1c וככל הנראה גם מעודף משקל, עם אפשרות לכבד שומני אשר אובחן כבר מספר שנים קודם לכן. “בחודש 04.2004 אובחנו בבדיקת הדם של מר ש’. רמה מוגברת של כולסטרול HBA1C (תוצאה של טרום סוכרת) וכבד שומני (ידוע שנים). כאבחנה מבדלת התעוררה השאלה של תסמונת מטבולית“. 
       • לאור ממצאים אלו מתיקו של התובע, האם אם ניתן לשייך נתונים אלו לתסמונת מטבולית ולא לסוכרת בלבד? אנא הסבר תשובתך ונמק כיצד הדבר משפיע על קביעתך בדבר קיומו של קשר סיבתי. “תסמונת המטבולי מורכבת מגורמי סיכון מטבולים שונים בעלי זיקה לסוכרת. תסמונת זו מאובחנת לפי השמנה בטני, אי סבילות לגלוקוז, התנגודת לאינסולין, יתר לחץ דם ושומנים גבוהים בדם. הסיבות להתפתחותו הן: השמנה בטני, תנגודת לאינסולין, חוסר פעילות גופנית, הפרעות אנדוקריניות וגנטיות.אבחנת תסמונת המטבולית אינה רלוונטית במקרה זה. הסוכרת בתסמונת המטבולית הנה אחת הסימפטומים שלה ולא הגורם לה.רמה מוגברת של השומנים בדם אצל מר ש’. עשויה להיות משפחתית או מסיבה אחרת. היא לא התפתחה בשל הסוכרת. HBA1C מוגברת מעידה על סוכרת כבר ב-04.2004. הקשר סיבתי מעורב בהתפתחות תנגודת לאינסולין ולסוכרת בהשפעת המצוקה נפשית“. 
       • בהתחשב בגורמי הסיכון הנ”ל והקביעה כי הסוכרת אובחנה בבדיקת דם בחודש 8/2004, ביחס לאיזה משלושת האירועים המיוחדים שנקבעו על ידי בית הדין (מעצר התובע בחודש 4/2001, ההמתנה להכרעת הדין ביום 29.6.2004 וזיכוי התובע ביום 7.9.2004) ניתן, אם בכלל, לקבוע קיומו של קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% למחלת הסוכרת או להחמרתה? אנא הסבר קביעתך. “מעצר מר ש’. התבצע ב-04.2001.מחלה הטרום סוכרתית אובחנה אצלו ב-04.2004 לקראת האירוע השני. כעבור 4 חודשים גילו לו הסוכרת גלויה, עוד לפני האירוע השלישי.אני תומך בקביעת קשר סביבתי ודחק נפשי קשה אשר גרמו למצוקה הנפשית ולהתפתחות הסוכרת. יתר האירועים החמירו את חומרת המצוקה והקדימו התפרצות הסוכרת.יש לקחת בחשבון כי עד למועד מעצרו היה מר ש’. בריא ואין לו סוכרת במשפחה.אני תומך בקביעת קשר הסיבתי בסבירות גבוהה להתפתחות מחלת הסוכרת והסיבוכים“ (ההדגשה הוספה – ק.כ). 
    6. בתשובתך לשאלה 3 קבעת כי ישנן סיבות רבות העלולות לגרום להתפתחות הסוכרת כגון: מתחים נפשיים, בריאותיים, פיזיים, סביבתיים, חולניים, גנטיים, תרופות ואחרים, תוך שקבעת כי הם לא היו רלוונטיים אצל התובע וסביר יותר לקשור את המצוקה הנפשית להתפתחות הסוכרת. לאור הממצאים מתיקו הרפואי של התובע כי סבל בחודש 8/2004 מעודף שומנים בדם במקביל לרמה גבוהה של ה-HbA1c וכבד שומני אשר אובחן אצלו כבר מספר שנים קודם לכן, האם אתה מסכים כי אין מקום לקבוע שמדובר בסיבות לא אקטואליות במקרה זה? אנא הסבר תשובתך וכיצד הדבר משפיע על קביעת הקשר הסיבתי לסוכרת. “רמה מוגדלת של כולסטרול בדם הייתה ידועה מזמן ואינה קשורה למצוקה הנפשית או לסוכרת. הרמה מוגדלת של HBA1C התפתחה בגלל עליות הסוכר בדם אכן קשורה לגורם סיבתי. הכבד שומני אינו ממצא חדש ואינו קשור לקשר הסיבתי וסוכרת. לכל זה אין קשר לסיבות אקטואליות“. 
    7. בתשובתך לשאלה 4 התבססת בעיקר על מאמרו של פרופ’ מיכה רפפורט מהאגודה לרפואה ומשפט משנת 2018 (נספח 2 ומספר 11 ברשימת המקורות שלך). פרופ’ רפפורט כותב בסוף מאמרו: “לאור השונות בתגובה האישית לדחק, לא ניתן לחזות את השפעת הדחק הנפשי על התפתחות סוכרת 1 ו-2 בצורה גורפת ובוודאי בחולה הפרטני” וגם נכתב “כדי להעריך נכונה את עוצמת הקשר הסיבתי בין דחק נפשי מקדים ופריצת או החמרת מחלת הסוכרת יש לקבוע בכל חולה אינדיבידואלי את חומרת הדחק, סמיכותו להתפתחות הסוכרת, נוכחות או היעדר גורמי סיכון משמעותיים נוספים להתפתחות הסוכרת”.
       • האם מה שצוין לעיל נכון? אנא הסבר תשובתך. “על מנת להעריך נכונה את עוצמת הקשר הסיבתי בין דחק נפשי מקדים ופריצת או החמרת מחלת הסוכרת, יש לקבוע בכל חולה את חומרת הדחק ואת סמיכותו למחלת הסוכרת, או נוכחות גורמי סיכון משמעותיים אחרים להתפתחות הסוכרת.אצל מר ש’., עוצמת הקשר הסיבתי של דחק נפשי הקדימו את תסמיני הסוכרת. הדחק הנפשי שלו היה בחומרה קשה והתפתחות תנגודת לאינסולין היה קשור בו“. 
       • האם ראית בתיקו הרפואי של התובע תיעוד של אירועים חריגים קשים במיוחד שגרמו להתערבות של המערכת הרפואית (אשפוז, מעקב פסיכיאטרי ממושך או טיפול פסיכולוגי)?אם התשובה חיובית – אנא הפנה לרישומים אלו.אם התשובה שלילית – אנא הסבר את קביעתך שיש קשר סיבתי בין הסוכרת למתח שבו היה שרוי התובע תוך הסבר מי מבין שלושת האירועים שנקבעו הוא זה שגרם או החמיר את הסוכרת, וכן תוך התייחסות לסמיכות האירוע למועד שבו אובחנה המחלה בחודש 8/2004. אנא נמק קביעתך. “לא אבחנתי בתיקו הרפואי של מר ש’. אירועים חריגים קשים במיוחד שהיו עשויים לגרום להתערבות המערכת הרפואית (אשפוז, מעקב פסיכיאטרי ממושך או טיפול פסיכולוגי)“. 
    8. בתשובתך לשאלה האחרונה אם ניתן לקבוע שהאירועים המיוחדים החישו את הופעת מחלת הסוכרת, כך שאלמלא התרחשותם, יתכן והופעת המחלה הייתה נדחית למועד מאוחר יותר או לא מופיעה כלל, השבת “תיאורטית זה עלול לקרות”. אתה נדרש להסביר האם התרחשות תיאורטית זו סבירה ברמה של מעל 50%, כלומר האם סביר יותר שכן מאשר שלא, וזאת תוך התייחסות גם לגורמי הסיכון של התובע. אנא הסבר את תשובתך. “תשובתי לשאלה הינה חיובית.אלמלא התרחשו האירועים המיוחדים היה סיכוי שהופעת המחלה הייתה נדחית למועד מאוחר יותר. ככל ומתייחסים לכך כי עוצמת התנגודת לאינסולין הייתה פחותה יותר.הסבר היפותטי בלבד: בין האירועים הראשון והשני התפתח טרום סוכרת ובין השני ושלישי פרצה הסוכרת והפכה לגלויה. לו לא היו קיימים האירועים שני ושלישי, אזי מר ש’. היה נשאר עם ההתנגדות לאינסולין בלבד (השערה היפותטית).התנגודת לאינסולין לא נעלמת ובכל מצב של דחק נפשי משמעותי נוסף, הפרעות מטבוליות השמנה או מחלות אחרות המשפעים חילוף החומרים, הסיכון להופעת הטרום סוכרת או סוכרת נישאר” (ההדגשות הכפולות הוספו – ק.כ). 
24. תשובות המומחה לשאלות ההבהרה נשלחו לצדדים והם התבקשו להודיע עמדתם. התובע הודיע כי יש לקבל את התביעה בעוד הנתבע סבר כי יש לדחותה. 
25. בנסיבות אלה ניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב. 
26. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. טענות הצדדים
27. התובע טען כי הנתבע עושה שימוש לרעה בהליכים. שלושת המומחים קבעו שיש קשר סיבתי בין האירועים המיוחדים למחלת הסוכרת שממנה הוא סובל. מעצרו הפתאומי בחודש 4/2001 הוא האירוע המכונן שגרם להתפרצות מחלת הסוכרת ושני האירועים המיוחדים שהתרחשו במועד מאוחר יותר גרמו להחמרת המצב. סמיכות הזמנים בין מעצר התובע וחקירתו להתפרצות הסוכרת מקימה קשר סיבתי משפטי המחייב את קבלת התביעה. עמדת התובע נתמכה בחוות דעתו של המומחה הראשון. גם המומחית השנייה קבעה שיש קשר של גרימה כמו שקבע המומחה הראשון. לאחר שמונה מומחה שלישי בשל טעות סופר שנפלה במועד האירוע השני, קבע גם מומחה זה קשר סיבתי רפואי בין התפתחות הסוכרת לאירועים המיוחדים. המומחה אף אישר כי אלמלא האירועים המיוחדים סביר להניח שמחלת הסוכרת לא הייתה מתפרצת או שייתכן והייתה מתפרצת במועד מאוחר יותר. בנסיבות אלה, יש לקבל את התביעה ולקבוע קשר סיבתי בין שלושת האירועים המיוחדים שאירעו במהלך עבודתו של התובע להתפרצות מחלת הסוכרת. 
28. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה. המומחה הראשון קבע כי קיים קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת למתח המתמשך שבו היה שרוי התובע ולא לאירוע ספציפי מוגדר בזמן. המומחית קבעה אף היא כי הסוכרת התפתחה במהלך חודש 5/2004 או לפני חודש זה וכי קיים קשר סיבתי בין מחלה זו למתח המתמשך שבו היה שרוי התובע ולא לאירוע מיוחד ספציפי. המומחית חזרה על קביעה זו בתשובותיה לשאלות ההבהרה שבמסגרתן הובאה לידיעתה הטעות שנפלה בהחלטת המינוי בנוגע למועד האירוע השני. גם המומחה השלישי שקבע כי התקופה הקשה של הדחק הנפשי עלולה לגרום לסוכרת. המומחה אף השיב כי האירועים המיוחדים עלולים תאורטית להחיש את הופעת הסוכרת. לא ניתן לבסס קביעה של קשר סיבתי כאשר המומחה משתמש במילים כמו “יתכן”, “עלול” או “יכול” מכיוון שהן מעידות על קביעה שאינה חד משמעית. במסגרת חוות הדעת אף המומחה השלישי חוזר על כך שהתובע היה במשך תקופה ארוכה במצוקה נפשית, דבר שמחזק את ההשערה שהיא זו שהובילה להתפתחות הסוכרת ולא האירועים המיוחדים שנקבעו על ידי בית הדין. בנסיבות אלה, נטען כי יש לדחות את התביעה. דיון והכרעה 
29. כאמור, השאלה שבמחלוקת היא אם קיים קשר סיבתי בין האירועים המיוחדים שהתרחשו תוך כדי ועקב עבודתו של התובע להתפתחות מחלת הסוכרת ממנה הוא סובל או להחמרתה. התשתית המשפטית
30. הלכה היא כי על מנת שמחלת הסוכרת שבה לקה התובע תוכר כפגיעה בעבודה עליו להוכיח קיומו של אירוע מיוחד, השונה מפעולת יום-יום רגילה, וממצב של מתח נפשי מתמשך. חריגות האירוע המיוחד נבחנת על בסיס סובייקטיבי אולם בחינה זו כשלעצמה מצריכה ראיות אובייקטיביות ואין די בעצם האמירה של המבוטח כדי להוכיח קיומו של אירוע מיוחד. 
31. בעניין ספדי סיכם בית הדין הארצי את התנאים הנדרשים להכרה במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה, באופן הבא:“בהתאם להלכה הפסוקה, לצורך הכרה במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה יש צורך בשלב ראשון להוכיח מבחינה עובדתית כי התרחש ‘אירוע מיוחד בעבודה, אשר בסמיכות זמנים אליו פרצה (או הוחמרה) מחלת הסוכרת’ (עב”ל 21292-06-11 שלום דראב – המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.12.12). היינו, גם אם לא נדרשת הוכחתו של אירוע ‘חריג’ בהכרח – נדרש להוכיח התקיימותו של אירוע ‘מיוחד’ קונקרטי, מוגדר ככל הניתן במקום ובזמן, וזאת להבדיל ממתח מתמשך (עב”ל 528/09 וורקו בר קבדה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.4.10; עב”ל 1214/04 יהודה בן שושן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.3.05; דב”ע נג/0-228 גד אלזם – המוסד לביטוח לאומי, פד”ע כ”ח 25 (1994)).”  כלומר, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי יש להוכיח קיומו של אירוע מיוחד בעבודה שבסמיכות אליו פרצה או הוחמרה מחלת הסוכרת ולא קיומו של מתח מתמשך. 
32. בעניין בר ששת פסק בית הדין הארצי כי אין מניעה “לבודד” אירוע מיוחד גם במצב דברים שבו היה לחץ נפשי מתמשך. ובלשונו של בית הדין הארצי:“אין כל מניעה מ’בידודו’ של אירוע מיוחד כאמור, ובלבד שהתקיימו בו התנאים להכרה בו ככזה. זאת במיוחד בנסיבות כמו אלה של המקרה שלפנינו, בהן על פי הנטען, האירוע המיוחד המתוחם בזמן ובמקום, התרחש בתחילת התקופה, והסימנים החיצוניים של הפגיעה הנפשית באו לידי ביטוי מיד בסמוך לאחר מכן. הנה כי כן, בעצם קיומם של לחץ ומתח מתמשך אצל מבוטח במהלך תקופה מסוימת, אין כדי לשלול בחינת קיומו של אירוע מיוחד כאמור במהלך התקופה. ממילא בחינת קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המבוטח ובין אותו אירוע מיוחד, תיערך בשים לב לכלל התשתית העובדתית כפי שתובא לפני המומחה היועץ הרפואי”. 
33. נוסיף כי בהתאם להלכות המשפטיות, המתייחסות להוכחת אירוע חריג בעבודה, שחלות גם במקרה של הוכחת אירוע מיוחד כבענייננו, כאשר קיים ספק בדבר קיומו של אירוע חריג – ימונה מומחה-יועץ רפואי אשר ניתן להיעזר בקביעתו בנושא. עוד נקבע כי אין צורך בהוכחה גורפת לעצם קיומו של אירוע חריג, אלא די במידה מספקת של סבירות לקיומו של אירוע חריג. הכרעה
34. במקרה שלפנינו נקבעו על ידי המותב הקודם שלושה אירועים מיוחדים שהתרחשו תוך כדי ועקב עבודתו של התובע, ואלו הם: חודש ינואר 2001 – מועד הגשת כתב האישום; יום 29.6.2004 – מועד שמיעת הסיכומים בבית המשפט בעכו; יום 2.9.2004 – מועד זימון התובע להכרעת הדין שניתנה ביום 7.9.2004 שבמסגרתה זוכה מאשמה. כאמור, בית הדין הארצי דחה את ערעור הנתבע על קביעות המותב הקודם בנוגע לאירועים המיוחדים שאירעו תוך כדי ועקב עבודתו של התובע ולכן אין אנו נדרשים לדון בשנית בנושא זה. 
35. תחילה נציין לעניין חוות דעת המומחה הראשון כי לא ניתן לקבוע על יסודה שקיים קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת שבה לקה התובע לאירועים המיוחדים שאירעו תוך כדי ועקב עבודתו. כאמור, עניינו של התובע הוחזר לפתחנו לצורך מינוי מומחה נוסף לאחר שבית הדין הארצי פסק כי שלא ניתן להסתמך על חוות דעתו של המומחה הראשון בקביעה לקשר סיבתי מכיוון שהמומחה הראשון התייחס ל”מתח כרוני” מתמשך שבו היה שרוי התובע כגורם להתפרצות הסוכרת ולא לאחד האירועים המיוחדים, כפי שנדרש בפסיקה. בנסיבות אלה, קבע בית הדין הארצי שימונה מומחה רפואי נוסף שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת הסוכרת או החמרתה לאירועים המיוחדים. לפיכך, עלינו לבחון אם ניתן לקבוע על יסוד חוות דעת המומחית או המומחה השני כי קיים קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת לאירועים המיוחדים שאירעו תוך כדי ועקב עבודתו. 
36. לאחר שבחנו את חוות דעתם של שני המומחים שמונו על ידינו בהליך ואת תשובותיהם לשאלות ההבהרה, הגענו למסקנה כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת ממנה סובל התובע לאירועים המיוחדים שאירעו תוך כדי ועקב עבודתו, כפי שיפורט להלן. 
37. הלכה היא כי חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין הן בבחינת “אורים ותומים” בתחום הרפואי וכי ככלל יסמוך עליהן בית הדין ידו ולא יסטה מקביעת המומחה אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. 
38. חוות דעת המומחה השלישי: בהתאם לחוות דעת המומחה קיים קשר סיבתי רפואי בין האירועים המיוחדים להתפרצות מחלת הסוכרת שממנה סובל התובע וכי אלמלא התרחשו, התפרצותה הייתה נדחית למועד מאוחר יותר, ונפרט.
    1. המומחה הסביר בחוות דעתו כי מחלת הסוכרת אובחנה לראשונה בחודש 8/2004, דהיינו בין מועד האירוע המיוחד השני (שמיעת הסיכומים) למועד האירוע המיוחד השלישי (הכרעת הדין). המומחה חיווה דעתו שקיים קשר סיבתי בין אירועים אלה להתפתחות מחלת הסוכרת או להחמרתה והסביר שהתובע לא סבל מסוכרת לפני התרחשותם של האירועים המיוחדים ושהדחק הנפשי שנגרם בעקבותיהם תרם להתפתחות המחלה. המומחה פירט סיבות נוספות שעלולות לגרום להתפתחות הסוכרת כגון: מתחים נפשיים, בריאותיים, פיזיים, סביבתיים, חולניים, גנטיים, תרופות ועוד, אולם העריך כי במקרה שלפנינו סביר יותר לקשור את המצוקה הנפשית של התובע להתפתחות הסוכרת, כך שהשפעת האירועים המיוחדים על הופעתה הייתה גבוהה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. המומחה הוסיף שהמצוקה הנפשית של התובע כתוצאה מהאירועים המיוחדים זירזה את העברת הנטייה לסוכרת ממצב רדום לסוכרת פעילה. 
    2. בתשובותיו לשאלות ההבהרה הסביר המומחה שהאירועים המיוחדים לא גרמו למחלת הסוכרת אולם הם השפיעו על התפתחותה והוסיף שהמצוקה הנפשית הכרוכה בהם יכולה לזרז את החמרת התנגודת לאינסולין ולהשפיע על זירוז התפתחות הסוכרת. המומחה חזר על כך ששלושת האירועים המיוחדים גרמו להחמרה בהתפתחות הסוכרת מכיוון שבמועד האירוע השני היה התובע בשלב של “טרום סוכרת” ובמועד האירוע השלישי מחלתו כבר הייתה גלויה, שכן היא אובחנה בחודש 8/2004. כלומר, לפי חוות דעת המומחה האירועים המיוחדים גרמו להתקדמות הדרגה של מחלת הסוכרת – במועד האירוע הראשון הייתה רק תנגודת לאינסולין, לקראת מועד האירוע השני התובע היה בשלב של “טרום סוכרת” ובבדיקת דם נמצא HBA1C מוגבר ולקראת מועד האירוע השלישי אובחנה “סוכרת גלויה” והוא נזקק לטיפול תרופתי. 
    3. המומחה אף התייחס למאמרים ולמחקרים רפואיים בנושא. המומחה הסביר שבשנים האחרונות פורסמו מאמרים רבים התומכים בקשר סיבתי בין מצוקה נפשית וסוכרת שהם בגדר אסכולה רפואית מקובלת ומוכחת ואף הפנה לאחד מהם. המומחה חזר על כך שקיים קשר סיבתי בין האירועים המיוחדים להתפרצות מחלת הסוכרת וכי אלמלא התרחשו, היה סיכוי שהופעת הסוכרת הייתה נדחית למועד מאוחר יותר מכיוון שעוצמת התנגודת לאינסולין הייתה פחותה. 
    4. מכאן, שבהתאם לחוות דעת המומחה קיים קשר סיבתי רפואי בין ההחמרה במחלת הסוכרת שממנה סובל התובע לאירועים המיוחדים שאירעו תוך כדי ועקב עבודתו ואלמלא התרחשו אירועים אלו, הופעת המחלה הייתה נדחית למועד מאוחר יותר. 
    5. קביעותיו של המומחה בחוות דעתו מפורטות, מנומקות ומובנות ובמסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה השיב לכל השאלות שנשאל באופן מפורט וברור ולא התחמק ממענה לאף אחת מהן. לפיכך, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית לסטות מקביעותיו. 
39. נוסיף, כי לא מצאנו שהמומחה השלישי עשה שימוש במילים “יכול להיות” או “ייתכן” בנוגע לקביעות הרלוונטיות לענייננו. בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה חיווה המומחה דעתו באופן מפורש שהאירועים המיוחדים לא גרמו להתפרצות מחלת הסוכרת אלא החמירו את התהליך שהוביל להתפרצותה. המומחה ציין כי “האירועים הספציפיים הם לא הגורמים לסוכרת אולם השפיעו על התפתחותה”, כי “ביום 29.6.2004 היה מר ש’. בשלב מחלה טרום סכרתי וביום 07.09.2004 מחלתו הסוכרתית כבר הייתה גלויה”, כי “שלושת האירועים הספציפיים גרמו להחמרת המצב. בתקופת האירוע השני היה מר ש’. מצוי בשלב טרום סוכרת ובאירוע השלישי מחלתו הייתה גלויה. הסוכרת אובחנה 08.2004 (לפי הרישומים בקופת חולים)…. שלבי האירועים המיוחדים גרמו להתקדמות דרגת המחלה” וכי “אלמלא התרחשו האירועים המיוחדים היה סיכוי שהופעת המחלה הייתה נדחית למועד מאוחר יותר. ככל ומתייחסים לכך כי עוצמת התנגודת לאינסולין הייתה פחותה יותר”. מדובר בקביעות חד משמעיות שמהן עולה כי האירועים המיוחדים החמירו והאיצו את התפרצות מחלת הסוכרת שממנה סובל התובע. 
40. בנסיבות אלה, מחוות דעת המומחה השלישי עולה באופן מפורש כי האירועים השני והשלישי האיצו את התפרצות מחלת הסוכרת וכי אלמלא אותם אירועים היא הייתה מופיעה במועד מאוחר יותר. 
41. חוות דעת המומחית השנייה: גם המומחית סברה שקיים קשר סיבתי בין התפתחות מחלת הסוכרת לאירועים המיוחדים שאירעו תוך כדי ועקב עבודתו של התובע, אולם היא לא הצביעה על אירוע ספציפי שגרם להתפרצות המחלה או להחמרה בה, כפי שנראה בשל הטעות שנפלה בהחלטת המינוי, ונבאר.
    1. כאמור, בהחלטת המינוי צוין בפני המומחית כי האירועים המיוחדים התרחשו במועדים הבאים: חודש ינואר 2001 – מועד הגשת כתב האישום; יום 29.6.2001 (במקום שנת 2004) – מועד שמיעת הסיכומים; יום 2.9.2004 – מועד זימון התובע להכרעת הדין שניתנה ביום 7.9.20004. המומחית קבעה שהתובע אובחן לראשונה כסובל מסוכרת בחודש 8/2004, כפי שאף קבע המומחה השלישי, והוסיפה שבמועדים של האירועים הראשון והשני (שנת 2001) התובע לא סבל מסוכרת ושבמועד האירוע השלישי אובחן כסובל מסוכרת במשך כחודש ימים. המומחית הוסיפה שקיימת סבירות גבוהה שהמחלה התפתחה אחרי חודש 5/2003 מכיוון שבאותו חודש הייתה בדיקת הגלוקוז של התובע תקינה ועד לחודש 5/2004 או לחודש 8/2004. לפיכך, חיוותה המומחית דעתה שקיימת סמיכות הזמנים בין ההמתנה להכרעת הדין להתפתחותה של מחלת הסוכרת ויש קשר סיבתי ביניהם. 
    2. אמנם המומחית הוסיפה שהתובע היה שרוי בדחק נפשי כרוני ממושך (כ-3 שנים) ששיאו במתן הכרעת הדין ושההמתנה היוותה טריגר להופעת הסוכרת, אולם היא גם כתבה שהאירועים המיוחדים האיצו את התהליך של התפתחות המחלה ושלא ניתן לשלול שמחלת הסוכרת לא הייתה מתפתחת כלל או הייתה נשארת סמויה אלמלא מצב הסטרס הנפשי ששימש כטריגר וחשף אותה. מכאן, שהמומחית סבורה שלכל הפחות האירועים המיוחדים החמירו את מחלת הסוכרת בכך שהאיצו את התפתחותה. 
    3. גם בתשובות המומחית לשאלות ההבהרה ניתן לראות שלגישתה האירועים המיוחדים השפיעו לרעה על בריאותו של התובע ושהם מהווים מקור ללחץ נפשי וממושך. המומחית ציינה שלטעמה ההמתנה בין האירוע השני (בתאריכו השגוי) להכרעת הדין (האירוע השלישי) הייתה המשמעותית ביותר מבחינת לחץ נפשי מכיוון שבאותה תקופה אובחן כסובל מסוכרת. 
    4. עם זאת נציין כי המומחית לא השיבה באופן מפורש לשאלה אם לשיטתה המחלה התפרצה לפני מועד האירוע השני לאחר שצוין בפניה המועד הנכון (29.6.2004), כפי הנראה מכיוון שבהחלטת המינוי נכתב שהאירוע השני התרחש במועד שונה, כפי שציינה בפתיח לחוות דעתה. נוסיף, כי גם לאחר שתוקנה הטעות בהחלטת המינוי, המומחית לא השיבה בשנית לשאלות שנשאלה. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי קיים קושי לקבל את האמור בחוות דעתה של המומחית מן הטעם שהעובדה השגויה בנוגע למועד האירוע השני השפיעה על גיבוש עמדתה והובילה לכך שהיא זקפה את מצבו הנפשי של התובע משנת 2001 (המועד השגוי של האירוע השני) ועד שנת 2004 (מועד האירוע השלישי) להתפתחות המחלה. אי לכך, לא ניתן לקבוע על יסוד חוות דעת המומחית שאין קשר סיבתי בין האירועים המיוחדים להתפתחות מחלת הסוכרת או להחמרתה. 
42. נוסיף, כי אף אם היינו מתרשמים מחוות דעת המומחית כי לגישתה מחלת הסוכרת התפתחה או הוחמרה בעקבות מצבו הנפשי המתמשך של התובע, עדיין יש לאמץ את קביעותיו של המומחה השלישי, שכן ההלכה היא שספק פועל לטובת המבוטח. 
43. בנסיבות אלה, אנו מאמצים את האמור בחוות דעתו של המומחה השלישי שלפיה קיים קשר סיבתי רפואי בין האירועים המיוחדים למחלת הסוכרת ממנה סובל התובע וכי אלמלא התרחשו אירועים אלה, הייתה הופעת המחלה נדחית למועד מאוחר יותר. 
44. מכל הטעמים שפורטו לעיל, הוכח כי קיים קשר סיבתי בין התפרצות מחלת הסוכרת לאירועים המיוחדים שאירעו תוך כדי ועקב עבודתו של התובע. סוף דבר
45. התביעה מתקבלת.מחלת הסוכרת ממנה סובל התובע תוכר כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק. 
46. הנתבע יישא בהוצאות התובע בסכום של 6,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.  ניתן היום, ה’ טבת התשפ”א, (20 דצמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.   גב’ חוה טרטקובסקי שמשינציגת ציבור (עובדים) קרן כהן, שופטת גב’ דליה שפיראנציגת ציבור (מעסיקים)