עדנה קרנבל מאוד מודאגת ממה שקורה בפרקליטות, והפעם פרקליטות מחוז מרכז.  הגיע אליהם סיפור על 90 פדופילים (סטרייטים והומואים) שנסחטו ע”י בחור בשם אלעד בן נון.

הוא דג את הפדופילים באינטרנט, הציג עצמו כנער או נערה (לפי הטעם של הפדופיל) בן/בת 15.5 וכשהפדופילים הגיעו למפגש הוא ניסה להוציא מהם כ 50,000 ש”ח, בטענה שזה יהיה תרומה למכון לחקר האונקולוגיה.

ועכשיו לשאלה מה יותר חשוב ממה?  לפרקליטות היה חשוב יותר להכניס את אלעד בן נון לכלא על סחיטה מאשר למגר את הפדופיליה.

לכן סיננו 60 פדופילים, השאירו 33 ונתנו להם חסינות כדי שיעידו נגדו.  אמנם החסינות הזו איננה בכתב אבל עצם העובדה שעברו 3 שנים מכתב האישום, והם מסתובבים חופשי זו חסינות דה פקטו. כמובן שכנהוג בפרקליטות הוציאו על זה צו איסור פרסום…..

פתאום אחרי 3 שנים הסנגורים מדליפים את הסיפור לציבור, והציבור נרעש.

מסתבר שכבר ב 27/3/2019 הופיעה כתבה על הסיפור במקומון של פ”ת מלאבס ע”י הכתבת טל סרוסי.

פורסם במלאבס פתח תקווה, בתאריך: 27.3.19 תחת הכותרת “כתב אישום: ניהל התכתבויות מיניות עם תושב העיר וסחט ממנו עשרות אלפי שקלים”.  נכתב שהפרקליטות הגישה כתב אישום נגד אדם בן 35 שסחט באותה שיטה מאות אלפי שקלים מאנשים רבים, ביניהם כמה מפתח תקוה.  על פי כתב האישום שהוגש על ידי רועי לוס, אלעד בן נון ביצע בשנים 2016-2019, ב-33 מקרים שונים, את העבירות המיוחסות לו על בסיס שיטה המפורטת בכתב האישום”.

על פי כתב האישום אחד הפדופילים מפתח תקווה רצה אקשן וגלש בצ’אט בוואלה ומצא את “קטי” בת ה 18.  הם שוחחו והשיחה הסתיימה בלא כלום. “קטי” שלחה לו הודעה נוספת, והעלתה את הפיתוי בדרגה, בת ה 18 הציעה לו “פינוק” בדמות שני אקטים תמורת כסף. האיש לא התקשר לווצאפ שקטי נתנה לו.

למחרת, קטי יזמה שוב ושלחה לו הודעה ש”היא חמה” וביקשה שידבר איתה בצהריים. החרמן לא עמד בפיתוי ובצהריים הם התכתבו וקבעו פגישה בשיחה הזו “גילתה” לו “קטי” שהיא בכלל בת 15.5. מרגע שהגיע וחיכה לקטי מתחת לביתה עם הכתובת שאמרה לו, כאן התחיל הסיפור של הסחיטה.  “לאחר מספר דקות הגיע בן נון אל ד’, פנה אליו בשמו הפרטי ואף ציין את שם אשתו של ד’. בן נון הציג עצמו כ”איציק”, מסר כי הוא עובד באתר לאיתור פדופילים וכן כי “הכל מצולם”, המשטרה בדרך למקום לצורך מעצרו בגין פדופיליה והם יפרסמו את שמו בטלוויזיה” והציע לו הצעה ש’אי אפשר לעמוד בפניה’, עשה עצמו כאילו הוא מדבר עם “המשרד” וביקש “עצרו את זה כרגע”.

בן נון ביקש ש”יתרום לארגון של חולי סרטן באיכילוב 50,000 שקלים, ד’ נתן לו את הטלפון שלו ובן נון לקח בשמו הלוואה על סך 100,000 שקלים כאשר 45,000 מתוכם העביר לחשבון השייך לבעל תחנת טוטו-ווינר בחדרה לטובת חשבונו של בן נון שם. אבל כאן זה לא נגמר, ה”משרד”, כך אמר לד’, רוצים גם הם “תרומה” של 100,000 שקלים. הם ניגשו ביחד לכספומט, שם מסר ד’ לנאשם שני כרטיסי חיוב השייכים לו ובאמצעותם משך בן נון סכום כולל של 9,400 שקלים, המכסה המרבית שניתן היה למשוך באותה עת. אבל חסרים עדיין 90 אלף, ד’ התמקח והתחנן וביקש שיסתפקו ב 70,000 שקלים ובן נון בשם ה”משרד” הסכים וקיבל מד’ כרטיס אשראי אחד שלו והם קבעו כי בן נון ימשוך כל יום כסף, עד אשר ישלים לסך כולל של 70,000 שקלים וכך היה כנראה כי בהמשך כתב האישום מצוין כי הנסחט “המשיך לשלם לנאשם סכומים נוספים, של אלפי שקלים, עד ש-ד’ הפסיק לענות להודעותיו של בן נון.”

פירושו של דבר שהפרקליטות כן הפיצה ב 2019 את כתב האישום לעיתונאים.  הם ידעו.  איך זה שכבר אז לא נדלקה לאף עיתונאי נורה אדומה?  התשובה היא ש 99% מהעיתונאים בארץ הם כתבי “העתק הדבק” שמקבלים חומר מוכן מהפרקליטות או המשטרה ופשוט משכפלים אותו לעיתון ללא סינון.

הסנגוריות  ענת יערי ולילך מאיר וולף טוענות שהפרקליטים משקרים לציבור

רועי לוס ומיקי פורן טענו שאין ראיות חזקות להרשיע את הפדופילים בפדופיליה.  לעומת זאת הסנגוריות של אלעד בן נון טוענות שהפרקליטים משקרים.  הן אומרות במפורש שבמספר מקרים דווקא כן נסגרה עם הנסחטים עסקה ונאמר להם שימסרו עדות ולא יאונה להם שום רע. בניגוד לדברי הפרקליטות.

הן אומרות שבידי המשטרה והפרקליטות היו ראיות ״חד משמעיות״ כולל האזנות לשיחות הטלפון של אלעד בהן שיחות מיניות עם הנסחטים כשהוא מציג עצמו כקטין.

לדברי הסנגוריות “במהלך ההתכתבות של אלעד עם המתלוננים הוא הציג את עצמו, במרבית המקרים כקטין/ה כבן 15- 15.5. המתלוננים שהבינו במהלך השיחה כי מדובר בקטין היו צריכים לסיים את השיחה, ולבטל את הפגישה. אולם, אף אחד מבין 34 המתלוננים לא עשה כן. חלקם הגיעו מתוך ידיעה ברורה כי הם עומדים לפגוש קטינה המוכרת את גופה תמורת תשלום, חלקם הגיעו מתוך ידיעה שיפגשו קטין כבן 15 למטרות מיניות.

חשוב להדגיש, מדובר בשתי עבירות פליליות. הן ניסיון לבעילה אסורה בהסכמה והן עבירה של דין לקוחו של קטין. עצם העובדה שהמתלוננים הגיעו למקום המפגש בידיעה שמדובר קטין, די בכך כדי להעמידם לדין כפי שקרה במקרים דומים בעבר. משטרת ישראל, אשר חקרה את המקרה מיקדה את כל מאמציה בתפיסתו של אלעד גם תמורת הבטחות שונות למתלוננים שלא יועמדו לדין או בכך שהעלימה עין ממעשיהם הפליליים.

לדברי הסנגוריות של אלעד, “במהלך ניהול ההוכחות עלה כי במספר מקרים הבטיחה המשטרה למתלוננים כי לא יאונה להם דבר וגם באותם מקרים בהם הוזהרו המתלוננים בחשד לעבירות מין בקטינים, נמסר להם כי אין להם ממה לחשוש והאזהרה היא עניין פורמלי בלבד ולא יקרה להם דבר”.

“בידי המשטרה היו ראיות חד משמעיות בלא מעט מקרים שהמתלוננים ידעו היטב כי הם עומדים להיפגש עם קטין למטרות מין. במשך תקופה האזינה המשטרה לטלפון של אלעד ובמסגרת זו נקלטו שיחות בינו לבין המתלוננים מהם עולה בבירור שאלעד מציג את עצמו כקטין, זמן רב לפני המפגש עם המתלונן, והמתלונן ממשיך בשיחה אשר הייתה בעלת אופי מיני והם מסכמים להיפגש.

במקרים אחרים הודו המתלוננים במשטרה כי ידעו שמדובר בקטין ובאו להיפגש עמו למטרות מין. במקרים אחרים הודו המתלוננים כי באו להיפגש עם קטינה למטרות מין בתשלום. חלקם אף הודו בכך בבית המשפט במהלך ניהול התיק. חלקם המשיכו להכחיש אך סיפקו הסברים אשר היו רחוקים מלהניח את הדעת. על אף ראיות אלו, בחרה המשטרה שלא להעמיק את החקירה כנגד המתלוננים והוחלט על דעת הפרקליטות לסגור את התיק כנגדם מחוסר ראיות”.

לדברי הסנגוריות “הפרקליטות ביקשה להטיל על אלעד עונש חסר תקדים, של 14 שנות מאסר בפועל. תמוה בעיניינו מדוע במקרה זה ביקשה הפרקליטות להטיל עונש כה חמור ובמקרים אחרים של מי שסחטו קשישים לדוגמא בהיקף מקרים רב יותר, הוטלו עונשים נמוכים בהרבה ואף עמדתה של הפרקליטות הייתה מקלה יותר….

האמנם דינו של מי שסחט פדופילים צריך להיות חמור יותר מעונשו של מי שסחט קשישים? אין ספק כי אלעד צריך לתת את הדין על מעשיו. על כן הודה אלעד במיוחס לו ולקח אחריות. אך החוק הפלילי צריך לחול על כולם באופן שוויוני והאינטרס הציבורי מצדיק מיצוי הדין גם עם המתלוננים אשר באו לפגוש קטינים למטרות מין”.

להלן כתב האישום.

על כתב האישום חתום הפרקליט רועי לוס.

ולהלן הבקשה שהגישה התנועה למען איכות השפיטה בישראל לעיון בתיק ולפרסום שמות המעורבים ותגובת הפרקליטות.