אייל מילר הוא פקח רשות שמורות הטבע שמשוטט עם אקדחים ומחפש דייגים לדפוק להם דו”חות. לא מדובר בדייגים מקצועיים. מדובר במי שיוצא לים עם חכה ומחכה שעה עד שעולה לו דג בחכה. זה ספורט. זה לא מסחר בדגים. ועדיין זה מה שמפריע לאייל מילר – שאנשים שמים חכות בים וממתינים להוציא דג אחד או שניים או שלוש.
אוי יו יוי, אוי ויי, איזה פשע איום ונורא…. לדוג דג. ואייל מילר עוד מסתובב עם אקדחים לא פחות ולא יותר… כדי להציל את הדגים ממוות!!!! אפשר לחשוב כמה ברבוניות מתות אייל מילר בעצמו אכל במשך חייו, ואף אחד לא עמד לדין על הברבוניה שנידוגה ומתה.
אייל מילר נטפל לערבי שאדי אבו סלאח שלף עליו אקדח ואיים עליו שלא יבוא לדוג. הדייג פרסם את מה שקרה לו בקבוצת חובבי הדייג בישראל, והפקח אייל מילר נעלב.
אלא מאי? זה רלבנטי רק כשתלונת השווא היא נגד עובד ציבור. כאשר אישה מעלילה על גבר שאנס אותה, שנשם עליה נגד רצונה, שניסה להתחיל איתה נגד רצונה, או שמישמש לילדים שלו את הבולבול בזמן קילוח הקטינים…. פתאום כל האמירות המופלאות על “תלונת שווא” נעלמות ומתפוגגות.
צביעות שיפוטית במיטבה. ושימו לב שגם הסכום של 150,000 ש”ח אינו מן הסכומים המקובלים בתביעות לשון הרע נגד אזרחים. אותו שופט אבישי רובס פסק רק 7,000 ש”ח פיצוי בלשון הרע בתיק אחר: ראו ת”א 37969-11-17 : משה סקלאר נ’ יצחק טולידנו
שאדי אבו סאלח דייג חובב תושב הצפון הגיש תלונת שווא על פקח של רשות שמורות הטבע והגנים בטענה שאיים עליו ברצח באמצעות אקדח. השופט הטיל על הדייג עונש מטורף
שופט בית משפט השלום בחיפה, אבישי רובס, חייב 150 אלף שקלים כולל שכ”ט עורך דין, דייג חובב, תושב הצפון אשר נתבע על ידי אייל מילר פקח ומנהל מרחב צפון ברשות שמורות הטבע והגנים, לאחר שהדייג הגיש נגדו תלונת שווא. השופט קיבל בין השאר, את טענת בא כוח התובע עו”ד בן קרפל כי יש בפרסומים אלה בכדי להשפיל ולבזות את התובע.
על פי התביעה, התובע אייל מילר עובד כפקח וכמנהל מרחב צפון ברשות שמורות הטבע והגנים. בין יתר תפקידיה, מופקדת הרשות על ענייני שמורות הטבע והגנים הלאומיים וקיימות בידיה סמכויות להגנה על חיות הבר, מכח חוק להגנת חיית הבר לרבות בשמורת ראש הנקרה – אכזיב, שהוגדרה כשמורת אלמוגים, שהדיג בה אסור, לרבות דיג חכות.
החל משנת 2017 החלה הרשות לבצע בשמורת ראש הנקרה אכיפה מהודקת של איסור הדיג, כולל דיג ספורטיבי. התובע היה אמון על האכיפה כאמור, כמנהל מרחב הצפון ברשות. התובע טען, כי הנתבע הוא דייג חובב, העושה דין לעצמו ונוהג להפר את הוראות החוק, תוך פרסום הדברים במרשתת.
לפני מספר שנים, נחקר הנתבע על ידי התובע בתחנת משטרת משגב. באותו יום הגיש הנתבע באותה תחנה תלונת שווא נגד התובע. נטען, כי הנתבע בדה ממוחו מעשיה מופרכת לפיה התובע אייל מילר איים עליו ברצח באמצעות אקדח שלוף, יום קודם לכן. עוד באותו יום לאחר שהגיש את תלונת השווא, צילם הנתבע וערך סרט דיבה, שהופץ בקבוצת הפייסבוק “דייג בישראל 2018/2019”, המונה 14,224 חברים פעילים, במסגרתו טען, כי התובע הצמיד לראשו אקדח ואיים כי יפוצץ את ראשו.
התובע אייל מילר טען כי תלונת השווא שהובילה לחקירה בנסיבות משפילות ומבזות, נסגרה על ידי משטרת ישראל בתוך זמן קצר בנימוק של “העדר אשמה פלילית”, לאחר שהתובע הציג עמדתו, שטח גרסתו המגובה בראיות ועבר בדיקת פוליגרף.
התובע אייל מילר הדגיש כי לא היו דברים מעולם. כאמור, השופט רובס קיבל את טענת עו”ד בן קרפל וציין כי יש באמירות של הנתבע שייחסו לתובע עבירה פלילית חמורה של איום ברצח באמצעות נשק, תוך שימוש לרעה בתפקידו כפקח הרשות, בכדי להשפיל את התובע, לבזות אותו ולפגוע בשמו הטוב בארגון בו הוא עובד.
נטען כי: “התובע אייל מילר הוא פקח רשות שמורות הטבע, בעל סמכויות חקירה ומעצר ומחזיק בנשק ברישיון. הצגתו כעבריין, חסר שליטה, שהשתמש בכח השררה ועשה שימוש שלא כדין בנשק, טומנת בחובה פוטנציאל נזק עצום לתובע והוא עלול היה לאבד את פרנסתו ואת הבסיס שבנה לאורך שנים ארוכות. בנוסף, נאלץ התובע להסביר עצמו לממונים עליו ולמעשה לכל שדרת הניהול במחוז, צורך משפיל שהסב לו עוגמת נפש רבה. בהמשך, נחקר התובע באזהרה ונאלץ לעבור בדיקת פוליגרף, על מנת לבסס את אמיתות גרסתו”.
כתב השופט רובס והוסיף: “בנוסף, נוכח הפרסום הרחב של הסרטון באינטרנט והתגובות הקיצוניות שלא אחרו לבוא, הוא התמודד עם תחושת איום. הנתבע, אשר בדה מליבו את הפרסומים נשוא התביעה, עשה זאת מתך כוונת זדון לפגוע בתובע. כוונה זו נלמדת מתוך הפרסום עצמו, שמייחס לתובע מעשים פליליים, ועלול היה לפגוע בהמשך עבודתו כפקח ברשות ולסלקו, כגורם המפריע למאבק שניהל הנתבע בשם הדייגים. תוכן הפרסומים ודרך הפרסום – בין אם בתלונה במשטרה ובין אם בתפוצה של אלפי אנשים החברים בקבוצת הפייסבוק – מצביעים על כוונה ברורה להזיק לתובע ולפגוע בשמו הטוב”.
מטעם עורכי-הדין בן ואדם קרפל נמסר: ”מדובר בפסק-דין חשוב ומעורר. סכום הפיצוי המשמעותי משקף לטעמנו את הסלידה מהתופעה הבזויה של הגשת תלונות שווא; כמו גם את הצורך למרק לחלוטין את שמו הטוב של מרשנו שהושמץ בזדון”.
One Comment
צביעות פר אקסלנס. כשאישה מגישה תלונת שווא התביעה כנגדה תידחה ובמקרה בטוס יפסקו כמה פרוטות. תמוגר מערכת המשפח הנאצית!