עוכבה הארכת כהונת 6 שופטים: “נמצאו פגמים בהתנהלותם” כולל אברהם הימן

מי זה השופט אברהם הימן ולמה קוראים לו אייכמן

על השופט אברהם הימן (אייכמן) מבית המשפט המחוזי בתל אביב לא צריך להכביר מילים. זהו השופט הכי נאלח בכל מדינת ישראל.

פושע עבריין שבכל מדינה מתוקנת מזמן היו זורקים אותו מאחורי סורגים בתוך צינוק עם בגבגים. מדובר בשוטר עם נשמה של שוטר שזה אומר שקרן, רמאי, נוכל, תופר תיקים מדופלם, ומי שבראש מעייניו זה רק להפליל ולהרשיע, את כל מי שהוא יכול – למעט שוטרים כמוהו או עובדות סוציאליות.

אברהם הימן גוש חרא ממצריים

גוש החרא המתקרא אברהם הימן (אייכמן) נולד במצריים ולא ברור כיצד הסתנן למדינת ישראל. טוב היה עושה אילו נשאר במולדתו מצרים ופוטר אותנו מעונשו של זה במדינת ישראל. לא פלא שבינקותו במצריים ספג את רוחו של פרעה הרשע.

במהלך הזמן עבר גלגול נשמות ונשמתו של אדולף אייכמן נכנסה בו – וכך הוא “שופט”.

עתירה להדחתו של אייכמן אברהם הימן

עם כינוס הוועדה למינוי שופטים בנובמבר 2020 התנועה למען איכות השפיטה בישראל הכישה בקשה לדון בהדחתו לאלתר של אברהם הימן – אייכמן.

בפניה להדחתו של השופט אברהם הימן-אייכמן נכתב שהמבקשת מתכבדת לפנות אל הוועדה לבחירת שופטים וחבריה, ולהגיש בקשה זו להדחת כב’ השו אברהם היימן מהמחלקה הפלילית של בית המשפט המחוזי ת”א, ומבוקש להדיחו מכס השיפוט בהתאם לסעיף 7(4) “תקופת כהונה” לחוק -יסוד: השפיטה, וזאת מהנימוקים שיובאו להלן.המבקשת שואפת לבסס את זכויות האדם והאזרח ולהעצים את אמון הציבור, בין היתר, באמצעים פומביים ושקופים להדחתם של שופטים אשר אינם פוסקים בהתאם לחוק ו/או מתעללים בציבור, ו/או אינם ניטרליים, והם משמשים סניף של התביעה והפרקליטות ו/או אשר החלטותיהם נהפכות בעליון באופן תדיר ו/או אשר מצטברים נגדם אין ספור תלונות בסיטונות הן בנציבות תלונות הציבור על השופטים והן בתקשורת, ובאין מענה ראוי הציבור נותר חסר אונים.

עו”ד רבים וחברים בתנועה למען איכות השפיטה בישראל, מיצו כל סעד אזרחי אפשרי נגד כב השופט אברהם הימן, לרבות בקשות פסילה, תלונות לנתל”ש ותלונות לממונה הישיר עליו כב’ השו’ איתן אורנשטיין, והכל ללא הועיל.

סנגורים מכל קצווי הארץ הגישו ערעורים על כב’ השו’ השופט הימן, ניצחו בערעורים אלה ולמרות שפעם אחר פעם בית המשפט העליון הופך את החלטותיו, המסקנה המתחייבת שיש להדיח אותו אינה מיושמת או ממומשת, וכב’ השו’ אורנשטיין לא נקט בצעדים המתבקשים למרות שידוע לו היטב שכב השופט הימן אינו כשיר לשפיטה.

המערכת המשפטית, בראשות כב’ הנשיאה אסתר חיות נחושה לאתרג ולשכפ”ץ את השופט הפוגעני והמזיק כב’ השו’ אברהם הימן, למרות אין ספור ראיות שאיננו מתנהג כשופט, ושהוא בעצם פרקליט מטעם הפרקליטות הלובש גלימת שופט.

לא ניתן לראות בכב’ השופט היימן כ”שופט” שכן הוא משמש סניף של התביעה, המשטרה והפרקליטות, והוא למעשה חותמת גומי של הפרקליטות.  מחקר עומק חושף כי דווקא בתיקים כמו בקשות לפי סע’ 74 לחסד”פ לגילוי מסמכים שהפרקליטות מסתירה (והם תמיד מסתירים) או בקשות לגילוי ראיה חסויה לפי סע’ 44 או 45 לפקודת הראיות שאז נדרש השופט לראות האם הראיות עשויות לשמש להגנה, ולעזור לזכות נאשמים, כב’ השופט היימן איננו מסוגל כלל וכלל לראות את הראיות מהמשקפיים של סנגורים, שכן אצלו אין זיכויים ואצלו אין נאשם חף מפשע.הסיבה למחקר העומק היא דעת הקהל (לרבות ציבור עוה”ד), לפיה מיותר לחלוטין לקיים דיונים למראית עין אצל כב’ השופט הימן בתיקים מסוג בקשות לחומרי חקירה (סע’ 74) או לגילוי ראיה חסויה (סע’ 44-45 לפק’ הראיות). למעשה, זאת התוצאה גם בתיקי מעצר עד תום ההליכים או ערעורי מעצר מבית משפט השלום, הדיון בפני כב’ השופט הימן מיותר לחלוטין שכן הוא איננו מסוגל לשחרר אף אחד, ואיננו מסוגל לבחון ראיות לכאורה.

בפסיקותיו כותב כב השו הימן שדי בראיות גולמיות וסתמיות, וכל השאר איננו מענין אותו.  הוא מבחינתו מסתפק בראיות “ממעוף ציפור” כדי לעצור אזרחים גם אם הם חפים מפשע, והכל מתוך אג’נדה של השאלת גלימתו לעזור לתביעה ולפרקליטות לשמש כקבלני הרשעות, לספק עבודה לעצמו ושכמותו ולספק עבודה לשב”ס ולקצינות המבחן שכולם זקוקים לאספקה טרייה של בשר טרי כדי שיוכלו להתפרנס.

שופט זה, כב’ השו’ הימן, גרם ללא מעט התאבדויות וללא מעט טראומות נפשיות ללא מעט אזרחים אשר נאלצו לפגוש אותו באולמו, מדובר במפגשים טראומטיים ביותר. בשלב זה, מדובר במחקר עומק איכותני, ואין בידי המבקשת נתונים כמה סה”כ אזרחים התאבדו או ניסו להתאבד בגלל כב’ השו’ הימן. לאור התנהגותו המזיקה, קיים חשש לחיי אזרחים אם הנ”ל ימשיך בתפקידו במחלקה הפלילית. אזרחים נוספים עלולים לקפח את חייהם בגללו מרוב השפלה, תסכול, חוסר אונים, שלילת חירות ואוטונומיה, בדרכי פעולתו והתנהגותו האכזרית והברוטלית של היימן. כבוד השופט אברהם הימן, דעתו נעולה מראש לטובת פרקליטות מחוז תל אביב.  אצל כב’ השופט הימן לאף בן אדם אין כל סיכוי למשפט צדק, וכל המשפטים אצלו מכורים מראש לטובת השוטרים והפרקליטות.

יוער שגם כאשר כב השופט הימן יושב בהרכבים של שלושה, וגם כאשר שני חברי בית המשפט מחליטים לזכות, תמיד דעתו של כב’ השו’ הימן תהיה להרשיע, אלא אם כן מדובר בשוטרים (כמוהו וכמו אשתו) שאז דעתו תמיד תהיה לזכות.

דוגמא אקטואלית, במקרה שהובא לפניו לאחרונה, שוטר בשם יעקב רנדה יוסף אשר גנב כספים מאזרחים, ושלח ידיים מלטפות לנהגת, ליטף אותה הציע לה לתת לו שירותי זנות ואף כינה אותה זונה, התעקש כב’ השופט היימן שלא לפרסם לציבור את שם השוטר (תיק 67010-14), וזאת בניגוד גמור להחלטות בית המשפט העליון לפיהן יש לפרסם שמם של עברייני מין אפילו אם לא הוגש כתב אישום (ראו בש”פ 6988/19 קובי פרץ).  במקרה של אותו השוטר רנדה, הוא הורשע ועדיין היה סבור כב’ השופט היימן שאין לאשר לפרסם את שם העבריין – רק בגלל שהוא שוטר. לפיכך, היות וכב’ השופט היימן מוטה ומגובש בדעתו שהשוטרים תמיד צודקים בעלי תום לב ונקיי כפיים, אף אזרח איננו יכול לקבל משפט צדק משופט זה (שכאמור הוא שוטר לשעבר ואשתו עדיין שוטרת וכל עולמו הוא עולם המשטרה).

אלא שהתנהגותו והתנהלותו של כב’ השו’ הימן מתיימרת להציג כלפי חוץ תכונות אופי או התנהגות מוסרית נעלות יותר, כאשר בפועל אין הדבר תואם את המציאות ובמיוחד שהאינטרס הציבורי לא מעניין בכלל את כב’ השו’ הימן, כפי שנראה להלן.  דוגמא אקטואלית נוספת, ממחדליו של כב’ השו’ הימן, היא החיפושים הלא חוקיים במכשירי טלפון הנייד של יועצי ראש הממשלה בנימין נתניהו שאישר השו’ הימן, כשקבע לגבי ההחלטה לערוך את החיפושים הלא חוקיים(ראו תיק ע”ח 16971-11-19 יונתן אוריך ואח’ נ’ מדינת ישראל):

“…מאזנת באופן ראוי בין האינטרס הציבורי בקיום החקירה לבין זכויות יועצי ראש הממשלה לפרטיות.”

יודגש, כי גם המקרה של החיפושים הלא חוקיים במכשירי טלפון הנייד של יועצי ראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיע לבית המשפט העליון בש”פ 7917/19 ובתאריך 25/12/2019 כב’ השו’ יוסף אלרון הפך את ההחלטה נזף בכבוד השופט היימן ובחבריו במשטרה וכתב בפסק דין בש”פ 7917/19 כדלקמן:

“…עצם ביצוע עבירות ע”י גורמי אכיפת החוק מהווה תופעה פסולה שאין להשלים עימה. המטרה אינה מקדשת את האמצעים, ואין השאיפה למיצוי החקירה כדי להתיר לחוקרי המשטרה לבצע עבירות האסורות בדין. על רשויות החקירה להקפיד הקפד היטב על הוראות החוק ועל יישום נהלי החקירה, ולהוות דוגמה לכול אזרח להתנהגות נאותה. לא יעלה על הדעת כי במסגרת מאמציהן למיגור הפשיעה יבצעו חוקרי המשטרה פעולות המנוגדות לדין, שהרי אין מתקנים עוול בעוול. אל לחוקרי המשטרה להניח כי כול פעולותיהם יזכו להכשר מצד בתי המשפט.”דבריו של כב’ השו’ יוסף אלרון התקבלו בציבור בהערכה רבה, וכמו כן הדברים מקבלים משנה תוקף, במקרה של העיתונאית החוקרת לענייני רווחה ומשפט לורי שם טוב בתיק מ”ת 14280-04-17 שבו כב’ השו’ הימן עצר את לורי שם טוב, אשר מסקרת את האינטרס הציבורי החל מחשיפת פרשת ילדי תימן וכלה ברפורמות מעמיקות ברווחה ובמגזר הציבורי. במקרה זה כב’ השו’ הימן עצר גם פעיל חברתי אחר, ובנוסף אליהם נעצר גם עו”ד שנתן ייעוץ משפטי בהתנדבות לפעילי זכויות אדם ואזרח ולציבור שידו אינה משגת שירותים משפטיים.

המקרה האמור לעיל, ממחיש כי האינטרס הציבורי איננו כוס התה של כב’ השו’ הימן, למעשה האינטרס הציבורי רחוק ממנו יותר מכול שופט אחר בעשרות מונים ונסביר כדלקמן:

לאור העובדה, שכב’ השו’ הימן היה מודע לאינטרס הציבורי בחשיפת המחדלים שסיקרה שם טוב, ועדיין לאחר שהוגש כתב אישום הוא אפשר לחודשים ארוכים לחלוף מבלי שהתביעה והפרקליטה עו”ד מירב גבע מסרה להגנה אפילו מסמך אחד מחומר החקירה.

לאור העובדה, שכב’ השו’ הימן, היה מודע לעבירות שביצעו חוקרי המשטרה והפרקליטות, הוא לא טרח להקפיד על הוראות החוק ובכך רמס את האמון הן מצד בית המשפט והן מצד הציבור בתוצאות החקירה, שהן אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה.

לאור העובדה, שכב’ השו’ הימן, היה מודע לאינטרס הציבורי בחשיפת המחדלים שסיקרה שם טוב, והוא עשה כול שלאל ידו בכדי למנוע מהציבור להשמיע את קולו להגיש מסמכים לחשוף תמונה מלאה על המחדלים הללו באולם בית המשפט וסרב לחתור לחקר האמת.

לאור העובדה, שבמקום לתת משנה חשיבות לאינטרס הציבורי מה שעניין את כב’ השו’ הימן זה לסחוט הודאות והסכמה מהנאשמים על ראיות לכאורה, גם אם אין הסכמה ובניגוד לחוק

בין היתר, מארבע העובדות לעיל נסיק מיד כי בתיק ע”ח 16971-11-19 יונתן אוריך ואח’ נ’ מדינת ישראל, נצבעה המציאות והפכה לטובה יותר למראה עיניים מאחר ואת כב’ השו’ הימן מעניין האינטרס הציבורי כמו קליפת השום.

דוגמא אקטואלית, הוא עניינה של העיתונאית לורי שם טוב בתיק מ”ת 14280-04-17 לאורך השנתיים וחצי אחרונות מאז שודרג השופט מבית המשפט השלום בראשל”צ לבית משפט מחוזי בת”א בינואר 2017, כל החלטה שנתן הייתה מוטה, ומגמתית לטובת הפרקליטות.  חלק מהחלטותיו ניתנו ללא זכות שימוע כאשר הוא הפך עצמו לסוכנות תיווך להאשמות בכתב ונתן החלטות על סמך תגובות התביעה מבלי שטרח לזמן את הנאשמים לדיון.  הציבור נדהם לשמוע כי במקרה אחד הוא חתם על מעצר עד תום ההליכים לפני שבכלל שמע את טיעוני הסנגורים, ונתפש בקלקלתו.

YNET: השופט הימן מתאם מעצרים עם המשטרה עוד בשנת 2012 

לכב’ השופט הימן היסטוריה של תלונות מתועדות מהציבור על שהפך עצמו חותמת גומי של התביעה.  לראייה ראו כתבתו של אלי סניור,   “פגישה חשאית, המשטרה פונה לשופט לפני דיון”, 11/2/2012  ^[1].  בכתבה זו מתאר העיתונאי אלי סניור את מעשיו של כב’ השופט הימן עוד בשנת 2012 שהם בדיוק כמו מעשיה של כב’ השו’ רונית פוזננסקי שתפרה תיקים לאזרחים יחד עם המשטרה לפני שהתחילו דיוני המעצרים.  מסתבר שכב’ השופט הימן עשה זאת עוד ב 2012 (בזמן שרונית פוזננסקי-כץ הייתה רק פרקליטה), והימן חמק מרדאר ההד הציבורי:

“עוד לפני שהחקירה הפכה גלויה והחשודים נעצרו, במשטרה כבר מסדרים עניינים עם השופט [אברהם הימן]. לידי ynet הגיע מסמך בו מבקשים חוקרי היחידה הכלכלית להיפגש עם סגן נשיא בית המשפט השלום בראשון-לציון [אברהם הימן], שאמור לדון בהארכות מעצר. בתי המשפט: “הליך זה מתחייב על פי צרכי החקירה וההיגיון”. 

מדוע המשטרה ובתי המשפט צריכים לקיים דיוני תיאום סודיים לפני חשיפת פרשות גדולות? לידי ynet הגיע מסמך בו מבקשים חוקרי היחידה הכלכלית במשטרה לתאם פגישה עם השופט אברהם היימן, סגן נשיא בית המשפט השלום בראשון-לציון, כדי להציג בפניו חומר ראיות – עוד בטרם נעצרו חשודים ועוד לפני שהחקירה הפכה לגלויה.

 לאחר מעצרם של ראש העיר קריית מלאכי ובכירים נוספים בעירייה, נשמעו אתמול (ה’) טענות לפיהן בתי המשפט נוטים לקבל יותר את בקשות המשטרה. בבוקר תקף ראש העיר בת-ים, שלומי לחיאני, את השופט היימן שהאריך את מעצרו של ראש העיר קריית מלאכי, מוטי מלכה.

לחיאני – שנעצר בעצמו בדצמבר 2009 בשל חשדות לעבירות על טוהר המידות – אמר בראיון לגלי צה”ל: “יש בעיה קשה שכל המקרים – הולילנד, מוטי מלכה והמקרה שלי – מגיעים לאולם מסוים, לשופט מסוים שידוע בנדיבותו בימי המעצר, שאשתו קצינה בכירה במשטרה, ואיכשהו יש תחושה שהוא המשך של המשטרה“.

מהמסמך שהגיע לידי ynet, הקשור לחקירה אחרת, עולה כי קצינים בכירים ביחידה הכלכלית מבקשים לקבוע פגישה דחופה עם השופט היימן, על מנת להציג בפניו את תיק החקירה עוד לפני שאיש נעצר. מקובל שקצינים מגיעים לשופטים על מנת שאלה יחתמו על צווים שונים שמתירים חיפוש, מעצר או האזנות, אך במקרה זה אין מדובר בבקשה רגילה.

 “לצורך המשך חקירה, מבוקש מכבוד נשיא בית משפט השלום, להורות למזכירות בית המשפט הנכבד על תיאום פגישה בדחיפות ביחד עם החתום המטה, והכל בהתאם ליומנו של בית המשפט הנכבד, זאת על מנת שיוצגו בפני כבודו חומר הראיות ובקשות שונות”, כתבו חוקרי המשטרה. עוד נכתב במכתב “מטעמי סודיות החקירה לא יכול לציין מעבר למפורט לעיל“.

 במשטרה ביקשו שלא להגיב, ואילו מדוברות בתי המשפט נמסר: “הליך זה מתחייב על פי צרכי החקירה וההיגיון, נעשה על פי חוק, ובוודאי שלא ניתן לראותו כתהליך של תיאום עמדות או ציפיות לגבי תוכנן של ההחלטות. כל ההחלטות הניתנות בהליכים אלה מצויות בתיקי החקירה, וכאשר אלה נחשפים לחשודים או נאשמים לאחר הגשת כתב האישום, ניתן לבחנם“.

 עוד נמסר כי “סגן הנשיא היימן נפגש מעת לעת עם פיקוד המחוז, מפקדי יחידות וכיוצא באלה, בקשר לתוכניות עבודה, חלוקת עבודה וכיוצא באלה. הטענה כי אשת השופט היא קצינת משטרה משפיעה על השופט בעבודתו היא חסרת שחר”.

הארץ:  אברהם הימן השופט שעושה למשטרה חיים קלים

אברהם הימן עלה גם על הראדאר של עיתון הארץ כשופט תביעתי ובעייתי ונכתבה עליו ביקורת נוקבת.  עוד ב 2010 בשנתו הראשונה בשיפוט לאחר שעזב את המשטרה.  הכתב עמית בן ארויה הכתיר את כב השו אברהם הימן כ”שופט שעושה חיים קלים למשטרה“^[2].

לפי הכתבה משנת 2010, לפני 9 שנים, של עמית בן ארויה:

“אברהם הימן זכה לחשיפה כשהאריך בהתאם לבקשות המשטרה את מעצרי החשודים בפרשת הולילנד.  האם עברו כתובע משטרתי משפיע על החלטותיו או שהליך הארכת המעצר מוטה מטבעו לטובת התביעה?  …  קשה לחשוב על שופט שהיה מקובל ורצוי יותר על היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח”ה) מסגן נשיאת בית משפט השלום בראשון לציון, השופט אברהם הימן. עם עובדות קשה להתווכח: הימן קיבל את בקשות המעצר של המשטרה בפרשת הולילנד במלואן, ולא שעה לטענות הסנגורים שניתן לקצר את תקופת המעצר ולהמשיך את החקירה כשהחשודים נתונים בתנאים מגבילים.… בפרשת הולילנד התנהל הימן כמעט כמו שופט חוקר, מוסד המקובל במדינות אחרות ולא בישראל, שלפיו השופט נוטל חלק פעיל בחקירה ואינו משמש רק כמכריע פאסיבי. בתחילת הפרשה הורה הימן את מה שכלי התקשורת יכולים לפרסם, משל היה עורך המהדורה המרכזית. כל שאר הפרטים, כתב, אסורים לפרסום…. כמה מהסניגורים מרגישים שעברו במשטרה משפיע על שיקול דעתו. … ביקורת לא מבוטלת כבר נשמעה אודות האופן בו תיאר הימן בשלב הראשוני של המעצרים את החקירה כאחת החמורות בתולדות המדינה. סניגור בכיר אומר: “אני לא אוהב ששופט בשלב המעצר יוצא בקביעות בומבסטיות עוד לפני שהוגש כתב אישום”.

עו”ד טלי גוטליב: השופט הימן לא יודע זיכוי מהו, תמיד בדעת מיעוט להרשיע

למרות הנדירות של זיכויים במדינת ישראל (1% מכלל התיקים ואולי פחות), כאשר שופט ישראלי מחליט לזכות הרי זה כאשר ברור מעל ומעבר לכל ספק שנהפכה כל אבן בניסיון להרשיע ולא נמצאה כל דרך להרשיע.

והנה תמיד כאשר כב’ השופט הימן יושב בהרכבים פליליים, דעתו היא תמיד להרשיע, אפילו כאשר חבריו להרכב טוענים שלא ניתן להרשיע.

ראו לדוגמא תפ”ח 37158-08-17 מדינת ישראל נ’ פלוני, 18/2/2019 שאותו פרסמה עו”ד טלי גוטליב בפייסבוק.  שם 2 חבריו להרכב בחרו לזכות ורק כב’ השו’ הימן בחר להרשיע.

שם, כב’ השופטים רענן בן יוסף ואירית קלמן ברום נמנעו מהרשעת אדם באונס קטינה מתחת לגיל 14, ורק כב’ השופט הימן רצה הרשעה בכל מחיר! מה זה אומר?  זה אומר שמדובר בשופט שרוצה לראות דם בכל מחיר!

ניוז 1:  כב’ השופט הימן נגד חופש העיתונות

ראו כתבה של העיתונאי איתמר לוין, “השופט הימן נגד חופש העיתונות“, ניוז 1 6/11/2017  ^[3]. לפי הכתבה לשופט אג’נדה נגד חופש העיתונות וחופש הדיבור, ממש כאילו הוא שופט באיראן, טורקיה, רוסיה או צפון קוריאה.

לפי הכתבה “ השופט המחוזי אברהם הימן טוען שאם גורם עיתונאי השיג מידע האסור בפרסום על-פי חוק – הוא לא יכול לבקש מבית המשפט להתיר לו את הפרסום.  שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אברהם הימן, סבור, כי די בכך שעיתונאי קיבל בהדלפה חומר חסוי – כדי למנוע ממנו לבקש אישור לפרסם חומר זה. עמדתו של הימן עומדת בסתירה לחופש העיתונות, ואם תתקבל – משמעותה תהיה פגיעה בהסתמכות על הדלפות. מהחלטתו גם עולה, כי הוא עצמו לא היה מכיר בחיסיון העיתונאי – בו הכיר בית המשפט העליון”.

נראה כי כב’ השופט הימן זקוק נואשות לריענון במשפט חוקתי וזכויות יסוד של משטר דמוקרטי.  אולי כבוד השופטת דפנה ברק תוכל להשאיל לו את אחד מספריה על חשיבות הזכויות החוקתיות במדינה דמוקרטית.

השופט הימן נסע לנופש בחו”ל והשאיר נאשמים עצורים לחודשיים שיחכו לו בכלא!

תרחיש מוזר התרחש בעניינו של עצור אחר, ג’ייסון טל אסוס, שם נתן כב’ השופט הימן החלטה בתאריך 29/4/2019 לעצור אותו עד 3/6/2019 כשיחזור השופט מהנופש.  הנאשם ערער לכבוד השופט פוגלמן שביטל את ההחלטה והורה מייד לקבוע לנאשם דיון אצל שופט תורן.  בש”פ 2991/19 ג’ייסון טל אסוס נ’ מדינת ישראל, 7/5/2019.

תרחיש זהה נוסף, התרחש גם בחודש יוני 2017 יצא כבוד השופט לנופש לשבועיים, והורה לעצור את איציק וזנה למשך שבועיים עד שיחזור.  אותו איציק וזנה ביקש מבא כוחו לכתוב מכתב דחוף לכב’ הנשיא אורנשטיין, אשר מינה את כבוד השופט אבירם חסדאי במקום כב השו היימן ואותו איציק וזנה שוחרר תוך 3 ימים מהכלא.

העיתונות והרשתות החברתיות רעשו וגעשו בחודשים מאי-יוני 2019 כאשר יצא כב’ השופט הימן לנפוש בחו”ל חודשיים.  הסתבר כי השופט הוציא החלטות שכל העצורים בתיקים שהוא מטפל יחכו לו בכלא חודשיים עד שיחזור. לאור ריבוי המקרים, התגבש מוניטין הפגנת זלזול מוחלט בחירותם של עצורים שיזם כב’ השו’ הימן, שכן אם זו לא הפגנת זלזול מוחלט, מה כן.

השופט אברהם הימן מטריד מינית נשים ונאשמים

באותה תקופה, הציבור נדהם לשמוע כי בכתב האישום בגינו הועמדה לדין העיתונאית לורי שם טוב בתיק ת”פ 14615-04-17 ומ”ת 14280-04-17 כב’ השופט הימן הטריד אותה מינית, והשתמש בפתגם מקראי שמשמעותו שהנאשמת היא זונה פתיינית שמפתה גברים ונועצת בהם פגיונות

בפרשה זו, כב השו הימן גם הטריד מינית את הבן של אחד הנאשמים בתיק מ”ת 14280-04-17 קטין בגיל 10 כאשר הקריא בפניו קטע מכתבה על פרשת “מין תמורת משרות שיפוט”. במקום להקריא נימוקים משפטיים מהחלטתו לגבי נימוקי המעצר עד תום ההליכים הוא הקריא קטעים נרחבים מכתב האישום על הכתבה “מין תמורת משרות שיפוט” ועשה זאת בפני קטין בן 10 שישב מולו, על מנת להביך את האבא שלו – זהו שימוש לרעה בסמכויות השפיטה!

לפיכך, ניתן לאמר כי זהו שופט שאינו נזהר בלשונו, שופט שנהנה ללעוג לאזרחים, להלעיג אותם ולבייש אותם מינית. באותה פרשה, העלילה הסתבכה כאשר נאשם נוסף הגיע אליו בתאריך 28/11/2018 על מנת לשחרר מהמשטרה מחשב, ובמקום לדבר על המחשב כב’ השופט הימן דיבר על ויברטור שנתפס (שלא היה בכלל במחלוקת), על מנת להביך את הנאשם בפני אימו על רקע הנטייה המינית של הנאשם.

אופיו, טיבו ומזגו של כבוד השופט הימן כשופט הבית של הפרקליטות וכקבלן מעצרים והרשעות

השופט אברהם הימן אינו מסוגל להתנער מאופיו ומתדמיתו כשופט הבית של הפרקליטות בכל התיקים המגיעים לאולמו, הדברים נאמרים לאור המזג השיפוטי של כבוד השופט הימן, אשר אינו ראוי: הוא צורח, משתולל, קפריזי, מסלק בעלי דין וצופים מהקהל, מסתתר מאחורי מעטה הסודיות של דלתיים סגורות, אותן הוא פותח וסוגר באופן קפריזי לחלוטין, מחליט החלטות מראש, נותן לסנגורים לטעון אחרי שהוא כבר חתם על ההחלטה לרעתם (ואיננו מתבייש בכך), והאידאולוגיה האישית שלו אינה מאפשרת לו לפעול במקצועיות כשופט ניטרלי, כנדרש.

אזרחים אשר ביקרו בבית המשפט בת”א העבירו אל התנועה למען איכות השפיטה בישראל הקלטות נוראיות בהן ניתן לשמוע את קולו של כב השופט הימן, צווח את הצרחות, האיומים, ואף הדרך בה הוא כופה על באי דין לעשות כרצונו, ורצונו של כב השו היימן הוא רצונה של התביעה, הא ותו לא.

מקום מכובד בשיח הציבורי מקבל בית המשפט העליון, אשר הוציא תחת ידיו פסקי דין מפוארים המדברים על היותה של מדינת ישראל דמוקרטית, בה מותר לאזרחים להביע דעתם, ושהביקורת על עובדי ציבור, לרבות שופטים היא חלק מנשמת אפה של הדמוקרטיה (ראו פסה”ד קול העם, הלכת אונגרפלד, הלכת אליצור סגל, ורבים אחרים) אלא שמנגד, בערכאות נמוכות יותר מוצב כב’ השופט הימן, שאין לו כל מושג מה זה דמוקרטיה, מה היא ביקורת פוליטית או תלונה על הפלייה במתן שירותים ציבוריים, ומהי חשיבות ביקורת פוליטית או גישה חופשית לתלונה על הפלייה למען חוסנה הדמוקרטי של מדינת ישראל, ובמיוחד כאשר הביקורת מאתגרת את יסודות הדמוקרטיה בישראל או כאשר שופטים מתלוננים כי נעלבו מביקורת פוליטית שהובעה נגדם. מדובר בשוטר לשעבר הנשוי לשוטרת בכירה וכל עולמו הוא עולם תפירת תיקים לאזרחים.

השופט הימן חותם על מעצרים לפני שהסנגורים בכלל טוענים לשחרור

נציב תלונות השופטים הביע את דעתו לגבי שופטים אשר מכינים פסקי דין מראש. על התנהלות כזו בדיוק (פרסום פסק דין לפני הסיכומים) נזף הנתל”ש בכבוד השופטת ניצה מימון שעשוע, מביהמ”ש שלום פ”ת.  נשיאת בית המשפט העליון פסלה את השופטת ניצה מימון שעשוע ה מלדון בתיק בו היא הכינה טיוטת פסק דין מראש. ראו ע”א 3591/19 קלימי נ’ גיל, 21/7/2019.  כבוד הנשיאה חיות פסלה את כבוד השופטת מימון שעשוע בגלל שפס”ד שפרסמה נחזה להיות “מוגמר” טרם קבלת הסיכומים.

באותה דוגמא אקטואלית, בתחילתם של הליכי המעצר של העיתונאית לורי שם טוב אצל כבוד השופט הימן, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים והשופט הקריא החלטתו בתאריך 26/10/2017, למרות שחתם על החלטה למעצר עד תום הליכים בהחלטה קודמת מתאריך 19/10/2017, שלושה ימים בדיוק לפני שהסנגורים טענו בפניו טענות לחלופות מעצר (ב 22/10/2017), משמע בעברית פשוטה, כב’ השו’ הימן כבר החליט על מעצר עד תום ההליכים עוד לפני ששמע את הסנגורים ובטרם שזימן אותם לטעון טיעונים בפניו.

כבוד השופטת וילנר בבית המשפט העליון שדנה במעשיו של כב’ השו’ הימן, כינתה את מחדליו “טעות מובהקת“, כאשר באותה פרשה הגיש נאשם 3 בקשה להסרת מגבלות שימוש באינטרנט ובדוא”ל המבוססת על השוואת תנאים לנאשם 2, (לאחר שכב’ השו’ הימן הסיר מנאשם 2 את כל מגבלות השימוש באינטרנט, דוא”ל ופייסבוק בתאריך 21.4.19), אולם בהחלטתו כתב כבוד השופט הימן כי נאשם 2 עדיין מוגבל בהגבלות אינטרנט על סמך החלטה מינואר 2019, ושוב נאשמים נדרשו להתרוצץ לירושלים בכדי לערער אצל בית המשפט העליון בגלל “הטעויות המובהקות” של השו’ הימן.

ניוז 1:  השופט הימן מאחר לדיונים, נותן לקלדנית להחליט במקומו

כתבה,שנכתבה כבר בשנת 2011 כאשר כב’ השו’ הימן היה מוצב בבית משפט השלום בראשל”צ, אז ביקר העיתונאי איתמר לוין באולמו של כב’ השופט הימן ודיווח על “התנהגות תמוהה”^[4]. לפי עדותו של העיתונאי איתמר לוין, כפי שפרסם אותה בכתבה, כב’ השו’ הימן הוא “שיאן האיחורים” ולדבריו כב’ השו’ הימן נתן לקלדנית שלו לנהל את הפרוטוקולים של דחיות דיונים ולחתום עליהם בחותמת של שופט.

“[הימן] מאחר בשעה תמימה לדיון, אבל הזמן אינו מתבזבז: הסניגורים פונים לקלדנית, שמחליטה בעצמה על דחיית דיונים ואפילו מוציאה עבורם החלטות מודפסות ומן הסתם גם חתומות.

נכון לעכשיו, אברהם הימן הוא שיאן האיחורים שלנו. למרות שלוח הדיונים מציין שיש לו לא מעט תיקים לשעה 08:30, הוא נכנס לאולם רק ב-09:34. הימן דווקא מלא מרץ, רק חבל שהוא לא ניצל אותו כדי להתחיל בזמן.  בזמן שבין המועד הרשמי למועד בפועל, אני עד למחזה כמעט בלתי יאמן: הקלדנית מקבלת החלטות במקום השופט. הקלדנית, יפעת, נכנסת ב-09:04 ומיד הופכת לאדם הכי מבוקש באולם. סניגורית אחת ניגשת אליה ומתאמת מולה תאריכים לדיון. סניגורית אחרת מכתיבה לה בקשת דחייה.  סניגור שלישי אומר גם הוא שברצונו לקבל דחייה, ויפעת משיבה: “אז אני אעשה לך, צריך את השופט?”. הסניגור מסביר את בקשתו, התובע אומר באדישות שהוא מסכים לדחייה אחרונה, ויפעת מוציאה החלטה מודפסת ונותנת אותה לשניהם. עכשיו יש בדיוק שתי אפשרויות: או שההחלטה אינה חתומה בידי הימן ואז היא חסרת תוקף חוקי, או שהימן התיר לקלדנית לעשות שימוש בחתימתו הסרוקה ואז זה מאוד-מאוד תמוה (בלשון המעטה). ורק למען הסר ספק: איש מבין אלו שסגרו עניינים מול הקלדנית, לא בא אחר כך לאולם כדי ליידע את השופט או לקבל את אישורו.

חשוב מאוד לזכור, שמדובר בתיקים פליליים. תיאורטית, ייתכן שהנאשם נמצא במעצר או בחלופת מעצר (איזוק אלקטרוני, מעצר בית). גם אם לא, קרוב לוודאי שהוא משוחרר בערבות. לכן, לכל דחייה יש משמעות מעשית מיידית, מעבר לעינוי הדין ומעבר לעומס המיותר שמתווסף למערכת. לכן, הדברים נראים מוזרים עוד יותר”.

אשר על כן, בשם טוהר המידות של השפיטה ואיכות השפיטה, ולאחר שהוכח מעבר לכל ספק סביר כי לכב’ השו’ אברהם הימן אין את הכישורים לשפוט בהגינות, והוא פועל במשוא פנים, ואין לו גם יכולות להשתפר, ולאחר שהוכח כי כב’ השו’ אברהם הימן מתעלל באזרחים, מצפצף על זכויות אדם וזכויות יסוד, מטעמים של שרירותיות במינוי של השופט הימן לתיקים פליליים, אי סבירות מינוי לתיקים פליליים לאור הזדהותו המוחלטת עם המשטרה והפרקליטות שהם מעסיקיו הקודמים ומעסיקי משפחתו.

ולכן מטעמים של צדק משקם צדק מאחה וכאמור לעיל, הוועדה לבחירת שופטים וחבריה, מתבקשים להדיח את כב’ השו אברהם היימן מהמחלקה הפלילית של בית המשפט המחוזי ת”א, ומבוקש להדיחו מכס השיפוט בהתאם לסעיף 7(4) “תקופת כהונה” לחוק -יסוד: השפיטה, וזאת מהנימוקים שהובאו לעיל.

יובהר, כי התנועה למען איכות השפיטה בישראל, היא התאגיד העצמאי היחיד שמתפקד כנציב תלונות הציבור על השופטים בישראל ע”ר, בשנה האחרונה בתי המשפט השונים הכירו במעמדה של העמותה עם מעל 80 הליכים ופעילויות מתועדות שהגיעו לגורמים שונים במערכת השפיטה ואצל הרשויות והתקבלו בהן החלטות בהליכים בהם הציבור יכול להשמיע את קולו.

יובהר, כי התנועה למען איכות השפיטה בישראל ע”ר זכתה למעמד באו”ם כחברה אזרחית Civil Society הפועלת בשיטות בקרה ניטור ופיקוח בסטנדרטים בינלאומיים תוך הדגשת האחריותיות ועצמאות השפיטה ובהתאם לאמנות הבינלאומיות עליהן חתומה מדינת ישראל.

[1]   אלי סניור, פגישה חשאית: המשטרה פונה לשופט לפני דיון, וואינט, 11/5/2012.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4227568,00.html

[2]   עמית בן ארויה, אברהם הימן השופט שעושה למשטרה חיים קלים, הארץ 28/4/2010. 

https://www.themarker.com/law/1.564889

[3] איתמרלוין, “השופט הימן נגד חופש העיתונות“, ניוז 1, 6/11/2017

https://www.news1.co.il/Archive/001-D-396416-00.html

[4] איתמר לוין, מי צריך שופט? יש קלדנית, ניוז1, 15/3/2011.