השבוע היו פרומואים בטלוויזיה שביום ד' שורדת השבי אורי מגידיש (שרדה 3 שבועות), תספר הכל אצל אילנה דיין בתוכנית עובדה.  זה לווה בהבטחות בומבסטיות שהיא תספר באומץ פרטים חדשים, ושהיא שמה סוף לשמועות….שהתאהבה במחבל ששמר עליה, ושכבה איתו… ושעשו לה הפלה בסורוקה.

צפינו בזה ולא היה שום קשר בין הפרומואים והטיזרים לשטויות שבסופו של דבר שודרו לציבור.  היא לא דיברה על הכל ולא שמה סוף לשום שמועה.  להיפך מתעורר חשש שהתאהבה בשובים שלה שדאגו לה, האכילו אותה ומי יודע מה עוד עשו לה.   30/5/2025.

 

 

 

 

חן ליברמן שידרה שיר הלל לחמאס ואליבי לרונן בר

 

ממה שראינו התוצאה הסופית הייתה שיר הלל גם לשב"כ וגם שיר הלל למחבלי הנוחבה.  על הדרך היא גם טינפה על ביבי שבגללו מגידיש כמעט ונהרגה, ורופאים חמאסניקים טובי לב מבית חולים שיפא הצילו אותה.

אילנה דיין והמראיינת מטעמה חן ליברמן פירגנו לשב"כ שייזם מבצע "חטיפה מחדש" Reabduction, כשהרושם הוא שהפרסום בא לתקן את התדמית הגרועה של רונן בר שהורה על שחרור מנהל בית החולים שיפא.

הבעיה היא שבדצמבר 2023 "השמועה" היתה שאורי מגידיש הצליחה לחדור לסלולרי של המחבל שלה ושלחה מהסלולרי שלו לוקיישן לאמא שלה, ומחקה את זה.  אם זה קרה, אז זה קרה אחרי שהיא הגיעה לבית החולים אחרי ההפצצה של צה"ל.  כלומר זה לא הטלפון של המחבל "הבוס" שלטענתה רצה לנגוע לה בציצים.

אבל בכתבה ניסתה אילנה דיין לרמוז שהלוקיישן הושג בזכות יכולות מודיעין יוצאות דופן של רונן בר…  כנראה שמישהו הלשין לו מהבית חולים.  בכתבה של "עובדה" בכוונה לא אמרו באיזה בית חולים בעזה היא היתה.

אבל ברשת כתוב שהיא היתה בשיפא.  פרסום של קובי פינקלר 16/11/2023.  "במחשב הנייד שנמצא במרכז הפיקוד והשליטה של החמאס בבית החולים הוצגה תמונה ממקורות גלויים של החיילת אורי מגידיש".

 

 

https://www.inn.co.il/news/620311

 

 

אילנה דיין פרסמה בעצמה ב 2/11/2023 שיומיים לפני החילוץ התקבל איתות מודיעיני, כלומר או שמישהו הלשין על הדירה, או שמגידיש באמת שלחה מיקום מהטלפון של המחבל החדש. "בלילה בין שבת לראשון הרמטכ"ל וראש השב"כ מאשרים את התכנית המבצעית, וניתן האור הירוק…. בחמ"ל המבצעים המיוחדים של השב"כ במרכז הארץ, התכנסו האנשים שינהלו את האירוע. אלא שאז, כמה דקות לפני שהכוח מקבל "רשאי" לביצוע, מתקבל בחמ"ל מידע דרמטי, שגורם לרמטכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר לעצור הכל"…. בתוך דקות מתבצעת בחמ"ל הערכת מצב זהירה, מבצעים גם שינוי מסוים בתוכנית המקורית, ומתקבלת ההחלטה לבצע – עכשיו".

https://www.mako.co.il/news-military/6361323ddea5a810/Article-aad954017029b81026.htm

 

בכתבה בין השיטין רומזת אילנה דיין שכאשר אורי מגידיש הגיעה לבית חולים בעזה, אחרי הפצצה של צה"ל, ושובה אחד מת והשני נפצע,  ואחרי תפירת העור בגולגולת, היא הועברה לידיים של שובים חדשים לדירת מסתור חדשה, מישהו מבית החולים הלשין לשב"כ על הכתובת החדשה.

 

כלומר אילנה דיין מפרגנת לרונן בר ששחרר את מנהל שיפא, בגלל שהוא לכאורה גילה לאן החמאס העביר את מגידיש אחרי הטיפול בפציעות בגולגולת של מגידיש אחרי ההפצצה של צה"ל וביבי.

 

אבל יצא שאילנה דיין וחן ליברמן מפרגנות בגלוי למחבלים של החמאס שהם דאגו למגידיש, שמרו עליה היטב, הביאו לה ספגטי (להבדיל מאחרים שקיבלו פיתה עם עובש), והכי מהמם זה שלא אנסו אותה, שמרו על כבודה ולא חדרו בגופה…..  כן זה הסוף לשמועות.  הנוחבות היו כל כך נחמדות שלא התפתו לחדור באיברי המין של מגידיש, למרות שהייתה יותר מזמינה למין עם הנוחבות.

 

חן ליברמן עם הקריינות החייכנית שלה לא היססה להאשים את צה"ל שבגלל ההפצצות שלו (בהוראה של ביבי) סיכנו את חייה של מגידיש שהייתה יכולה למות בגלל צה"ל וביבי, אבל למרבה המזל, בגלל טוב הלב של שוביה של מגידיש שהביאו אותה לבית החולים, היא ניצלה ונשארה בחיים.

"עובדה" הפכה לפקעת מעצבנת של קליק בייט והבטחות שווא

מה שהכי מעצבן בכתבה הזו שההבטחות שמגידיש מספרת הכל, ושמה סוף לשמועות היו הבטחות שווא.  הסיבה היחידה שהציבור התעניין בכתבה זה אם מגידיש תספר בכנות על האונס.

אם לא אנסו אותה, אז אין לה בעצם סיפור ששווה לבזבז עליו זמן.  אלא אם כן היא מסוגלת להסביר למה לא אנסו אותה.  הסבר כזה לא היה.

חן ליברמן הוציאה את אורי מגידיש ממש גרוע מהכתבה הזו.  זה נראה כאילו מגידיש עשתה עיינים למחבל שנדלקה עליו, שהוא הציל אותנ מחינגת הגנג בנג שהיתה במוצב, כי הוא הוציא אותה ראשונה לג'יפ ונחסכו ממנה ממנה זוועות האונס ההמוני בתוך המוצב, וצפיה בשחיטה של החברות שלה.   הוא גם האכיל יותר טוב משבויים אחרים (ספגטי), וגם דאג לה שתתקלח (מה שנפסק בגלל ההפגזות של צה"ל שגרמה להפסקת אספקת המים). הוא רצה לראות את הפציעה בציצי שלה כדי להביא לה תרופות לרפא את הציצי, והיה כל כך רך ועדין כשאשר ניסה לגעת בה היא הפעילה עליו טכניקה סודית של "בקשה שלא יגע בה" והוא העתר לבקשתה ולא נגע בה.  הוא גם הביא אותה לבית חולים שיתפרו לה את הגולגולת ובעצם הציל את חייה.

בקיצור, חן ליברמן הוציאה את מגידיש כאילו התאהבה בשוביה……  כמה היא שמחה שאורי מגידיש מספרת לה שהיא פחדה שיבואו לחלץ אותה ואז היא תמות בגלל צה"ל וביבי.

 

 

בתמונה:  השרמוטה של קפלן, אילנה דיין.

"עובדה":  חורים בסיפור של מגידיש וסיפורי חרטא עם חורים

 

אז ככה, מגידיש מספרת שכשהמחבלים חדרו למוצב, היא יצרה קשר עיין עם מחבל והוא לקח אותה לגי'פ, ושם אותה במקדימה של הג'יפ.  מכיון שהייתה הראשונה שהוציאו אותה מהמוצב, יכול להיות שזה ההסבר למה היא לא יודעת לספר על חינגות האונס והגנג באנג על התצפיתניות במוצבים.

מגידיש לא מספרת אם המחבל שאיתו יצרה קשר עין והוא הוציא אותה לג'יפ ראשונה, הוא גם זה שבדירה שלו התארחה ושהוא זה ששמר עליה 3 שבועות.  משום מה, נראה שהקשר עין הזה היה דווקא בגלל שהיא נדלקה עליו.

בניו יורק טיימס סיפרו שלפחות 10 תצפיתניות נאנסו באכזריות ובאופן סדרתי, וגם אנשי זק"א אמרו שהיו שם שלוליות ענקיות של שפיך במוצבים.

אז איך זה שמגידיש לא יודעת כלום על זה?  כי הוציאו אותה ראשונה לג'יפ?  אז איך היא לא שמעה 10 חיילות, חברות שלה שאונסים אותן בזה אחר זה עד אובדן הכרה,ומוות בייסורי תופת, וכמובן שכאשר שיספו להן את הגרון או את הציצים, או מה שלא עשו להן בכוס, לא ייתכן שהיא לא שמעה את זעקות הכאב של החברות שלה.

 

ואז היא מספרת שהביאו לג'יפ את נעמה לוי, ואותה שמו מאחורה.  נעמה לוי היא זאת שראו אותה עם דם מכסה את אזור הטוסיק של הטריינינג שלבשה.

בסרטון ראו את המחבל מוציא את נעמה לוי מהבג'אג' של הג'יפ, ומעביר אותה למושב האחורי של הג'יפ, כשהיא מבוהלת ומדובללת.  אין ספק שנעמה לוי נאנסה, אחרת למה היה לה דם על הטוסיק.  וזה לא כתם של 10 סנטימטר.  זה היה מהישבן ועד אמצע הרגל האחורית.

אז מה, נעמה לוי לא סיפרה למגידיש בג'יפ מה עשו לה?  כשהן הגיעו לעזה הן לא דיברו על זה?  מגידיש לא ראתה את הדם על הטוסיק של נעמה?  לא שאלה אותה מה זה הדם הזה על התחת?

בדירת המיסתור למה לא אנסו את מגידיש? 

ועכשיו מה קרה בדירת המיסתור 3 שבועות?  מגידיש לא מספרת כמה נוחבות שמרו עליה, אבל נראה שהיה אחד דומיננטי שהיא קראה לו הבוס, והיה עוד אחד שמת מהפצצה של צה"ל. היא חולצה ב 28/10/2023, כלומר שהתה עם הנוחבות 3 שבועות בדירת המיסתור.  המבצע נקרא "ראשית האור".

אם הגברת מגידיש שוהה עם 2 נוחבות בדירת מיסתור 3 שבועות, למה הם לא אנסו אותה?

הרי היא לא אומרת שהיתה הנחיה גורפת למחבלים השובים לא להתעסק מינית עם החטופות, כי הן קלף מיקוח. בהעדר הוראה כזו אז היה מותר למחבלים לאנוס את השבויות.  היא עצמה אומר שהאווירה היה מינית, וכל הזמן הוטרדה מינית.  אם כככה אז למה לא באמת אנסו אותה? לדבריה כל הזמן רצו לגעת לה בציצי אבל בסוף לא נגעו לה בציצי.

כשהיא אומרת שהיו הטרדות מיניות, זה בגלל שהסתכלו לה על הציצי והיא יפרשה את המבט כהטרדה מינית.  אין ממנה אמירה ברורה שמישהו נגע לה בציצי, ואם כן למה שמחבל מורעב מינית ייגע לה בציצי ויעצור ויסתפק הזה, ללא השחלת הזין בין הציצים והשפרצה לפרצוף של שפיך?

שימו לב.  היה לשובים שלה את מלוא האפשרות לאנוס אותה, בלי עדים ובלי שאף אחד יידע מה קרה בדירה סגורה.

 

 

היא עצמה אומרת שכל הזמן רצו ליגוע בה ולהסתכל לה על הציצי שהיה פצוע, ושה"בוס ניצל את הפצע שלה בציצי (מרסיס) כדי לשזוף מבטים על הציצי שלה".  אז למה הוא עצר במבטים, ולא הוריד לה את הבגדים וחדר בה למטה או בין 2 הציצים (שהיו מוקד הגירוי, לטענתה)?

 

הרי על פי כל התזות הפמיניסטיות, אונס זה לא לשם פורקן מיני, אונס מבוצע ע"י מי שלא מסתפק באוננות, ורוצה חור לחדור בו בכוח למטרות שליטה מגדרית.  לטענתן אונס זה כלי שליטה פטריארכלי באישה, כדי לחוש שליטה באישה. אונס זה המחשה של הדיכוי הפטריארכלי של נשים, בעולם גברי ששונא נשים, ורואה בהן נחותות ואזרחיות סוג ב'.

אם ככה, אז גם אם נניח שלבוס לא היו יצרים מיניים לשם פורקן, למה הוא לא מימש את יצר השליטה הפטריארכלית, ולא אנס אותה?

בקיצור, יותר מידי שאלות מעורר הריאיון של אילנה דיין.  מגידיש לא שמה סוף לשמועות.  להיפך, ההתחמקות שלה ממתן תשובה לשאלה היחידה שהייתה הסיבה לראיון, האם נאנסה, ואם לא, אז למה, רק מחזקת את התחושה שלא רק שהיא כן נאנסה, אלא שהיא גם פיתחה רגשות חיוביים כלפי "הבוס".

מה מגידיש כן אומרת על ההטרדות המיניות "בדיעבד"

 

הנה הציטוט על ההטרדות המיניות.  בואו נראה….

"הוא מתחיל להתקרב ולגעת כשאני לא רוצה, ואני אומרת לו: 'אני לא רוצה, תתרחק ממני'. במצבים שסתם הייתי יושבת בספה הוא היה עובר ונותן איזו טפיחה בישבן או נוגע במקומות שלא צריך לגעת. וגם הייתי פצועה בחזה, אז הוא היה נגיד שואל מה עם הפציעה ומנסה לנצל את הפציעה כדי להסתכל ולראות. ואני לא יודעת, אני איתו והוא זה שכביכול שומר עליי במקום הזה ואני לא יכולה להתנגד לו, כמה שאני צריכה".

"כשהגעתי לא חשבתי על זה בכלל ורק אחרי כמה חודשים, השלמתי עם זה שזו הטרדה מינית ועברתי את זה וזו לא בושה שעברתי את זה. אני יודעת שאני לא אשמה וזה לא שיכולתי למנוע את זה, אבל בסוף, תמיד יש את ה… מה אם הייתי עושה ככה, ומה אם הייתי עושה ככה? ואלוהים יודע מה היה קורה כאילו, אם היינו בדירה הזאת יותר זמן".

מה שברור מזה שזה לא רושם אישי שלה מקור ראשון, אלא תוצאה של עבודה שעשו עליה כל מיני מטפלות ישראליות, כדי לעזור לה להתמודד.

היא טוענת שבזמן אמת, החשק לגעת בה לא התפרש אצלה כהטרדה מינית, ורק אחרי חודשים "הבינה" שזה כן היה הטרדה מינית בנסיבות של שבי.

לא הבנו….  מה ציפו המטפלות שהיא תשהה 3 שבועות עם חיות אדם ושיתנהגו אליה באופן סטרילי ללא שום אווירה מינית?  אם היא באה לטיפול ואומרת שלא חשבה שהוטרדה מינית, למה צריך להכניס לה לראש שהיא הוטרדה מינית ואז להתחיל לטפל בה כקורבן עבירת מין, ולא כקורבן חטיפה על רקע לאומני????

מגידיש הרי לא נחטפה בגלל שהיא אישה.  היא נחטפה בגלל שהיא ישראלית ויהודית.

 

לטענתה היו 3 סוגי הטרדה מינית.

הראשונה זה שהוא מנסה לגעת, והיא עונה "אני לא רוצה תתרחק ממני".  למה שאנחנו נאמין לה שרק גלל שהיא אמרה לו תתרחק ממני, הוא באמת התרחק ממנה?  מה היה פה?  יכולות מאגיות שלה להדוף הטרדה מינית באמצעות בקשה לא להתקרב אליה?

ומה עם כל אלה שכן אנסו אותן, למה הטכניקה הזו של לבקש "תתרחק ממני", לא עבדה?

אם היא הצליחה בזכות הבקשה "אני לא רוצה, תתרחק ממני", לגרום למחבל להפסיק את הניסיון לגעת בה, למה היא לא ביקשה שיחזיר אותה לישראל?  הרי יכולות הדיבור שלה וטכניקות השכנוע שלה כל כך מוצלחות שהיא מצליחה למנוע אונס ע"י בקשה לא לגעת בה…..  אולי הקסם שבטונציה של הקול שלה היה יכול לגרום למחבל להסכים להחזיר אותה לישראל????

השניה, זה שבאופן אקראי הוא עובר ממקום למקום בדירה, ועל הדרך נותן לה טפיחה בישבן.  מה מיני פה?  אם התעורר בו ייצר מיני לטפוח לה בישבן, למה הוא לא המשיך הלאה ונכנס לה עם הזין בתוך הישבן?  אין שום הסבר מה הקונטקסט המיני של זה.  להיפך, זה נראה דווקא כמו אקט של חמלה ועידוד.

השלישי, זה שהוא ניצל את הפציעה בציצי וביקש לראות את הציצי, לא בגלל הפציעה, אלא לשם גירוי מיני מהציצי החשוף.

 

גם זה לא אמין. היא נמצאת באחריות שלו, והוא צריך לדעת מה מצבה כדי לדווח לבוסים שלו.  אם יש לה בציצי מה שעלול להתפתח לזה שהיא תמות, אז הם מאבדים קלף מיקוח.  זה משהו שצריך לראות אותו.  להביא לה פד.  להביא לה יוד.  איך בדיוק התרפא הציצי שלה?  מעצמו?  בלי יוד?  בלי פלסטר?

שוב פעם, גם הסיטואציה הזו שהיא אומר שבזמן אמת לא היה הטרדה מינית, נשתלה בראש של מגידיש ע"י המטפלות הישראליות שלה כהטרדה מינית מגדרית בדיעבד.

שימו לב… למה המטפלות בישראל ניסו לשכנע אותה שהיא כן קורבנית של הטרדה מינית מגדרית (רק בגלל שהיא אישה בעלת יכולת לעור יצרים מיניים בגברים), למרות שבזמן אמת היא לא חשבה זה הטרדה מינית על רקע המגדר לה (לא על רקע לאומני)????

מאוד פשוט. ככה היא מוציאה יותר אחוזי נכות צמיתה מהביטוח הלאומי.  בקיצור מגידיש עושה קומבינה על הביטוח הלאומי.

אגב, השבוע, מי ששילמו אלפי דולרים בניו יורק לראות את עמית סוסנה מספרת להם על הטרדות מיניות באירוע התרמה, סיפרו לנו שהם לא האמינו לה לאף מילה.

 

חן ליברמן כוס רעיל של פמיניזם

 

שימו לב שהמראיינת חן ליברמן היא פמיניסטית רעילה.  היא מאלה שלפני ה 7 באוקטובר טענו שבישראל מתחולל טרור מגדרי נגד נשים, ושהגבר היהודי הוא הסכנה הכי גדולה לנשות ישראל, כי כל גבר יהודי רק רוצה לרצוח את האישה שלו, בגלל היצרים הפטריארכליים שמקננים בגברים היהודיים.

היום אף אחד לא מאמין לראיון שחותכים ועורכים אותו

 

בימים אלה שהרשת מוצפת בסרטוני AI ופייק, כאשר מביאים מרואיינת לראיון שחותכים אותו, עורכים אותו, מציגים בו רק שאלות מוכנות מראש, ולא ניתן לראות תגובות ספונטניות של המרואיינת לשאלות (כי חותכים את זה), ונראה שהיא מדקלמת תשובות שלמדה מראש, רמת האמינות של הריאיון שואפת לאפס.

אז אנסו את מגידיש או לא אנסו אותה????  היא לא חשפה דבר.  היא לא שמה סוף לשמועות.  היא לא חידשה דבר.  המון קליקבייט.  מגידיש סתם הכפישה את ביבי שביבי הוא זה שסיכן אותה, כי ביבי שלח מפציצים לעזה, ויצא שהרושם הוא שהיא דווקא התאהבה במחבל ששבה אותה, אהבה סטוקהולמית.

להלן הכתבה של חן ליברמן במאקו פורסם 29/5/2025

 

 

עכשיו אורי: התצפיתנית הראשונה שחולצה מדברת – על הכול | עובדה

פתאום היא שמעה יריות, קרוב ממש, אבל עדיין לא העזה לדמיין שאלה לוחמי השב"כ שבאים לחלץ אותה, עד שעמד מולה לוחם אחד, שפשוט לקח אותה הביתה • עכשיו, אורי מגידיש, התצפיתנית שחולצה מהשבי, מספרת לראשונה על החילוץ הלא ייאמן ההוא, וגם על כל מה שעבר עליה שם, בשבי • בלעדי לעובדה

 

היא החטופה הראשונה שחולצה מהשבי, והיא עדיין בין הבודדים ששוחררו במבצע חילוץ. שנה ושבעה חודשים אחרי, אורי מגידיש מוכנה לספר בפעם הראשונה על מה שקרה בלילה ההוא ועל כל מה שעבר עליה עד הרגע שבו קיבלה את החופש שלה בחזרה.

"המחבלים נכנסים למיגונית באופוריה, לא אשכח את החיוכים שלהם"

בבוקר 7 באוקטובר, היא מוצאת את עצמה במיגונית בנחל עוז, אליה רצה עם חברותיה כדי למצוא מקלט. כשהמחבלים מתחילים לסגור על החלל הצפוף, הם משליכים רימון לתוך המיגונית, וכשאורי מרימה את ראשה, היא רואה מראה שחרוט בה עד היום. "אני רואה עוד מישהי נלחמת בכריעה עם פיג'מה, לא ידעתי איך קוראים לה אפילו – ואני יודעת שהיא הגיבורה שלי כרגע". הגיבורה הזאת של אורי היא עדן נימרי, מפקדת צוות רוכב שמיים שנלחמה במחבלים עד הכדור האחרון.

"אנחנו רואות למעלה מ-40- 30 מחבלים נכנסים למיגונית באופוריה, הם בהכי שמחת חיים שיכולה להיות והם נכנסים והם מסתכלים עלינו בחיוך, אני לא אשכח את החיוכים שלהם", היא משחזרת. "אני אפילו לא זוכרת איך הם נראים, אבל אני זוכרת שהם חייכו. והם מסתכלים עלינו והם בוחנים מי חיה ומי לא".

"בטעות יצרתי קשר עין עם אחד המחבלים שם, הוא הצביע עליי ולקחו אותי ראשונה. הם מעלים אותי לג'יפ, אומרים לי להתכופף ולהיכנס מהר לקדימה של הרכב". אורי לא יודעת שבחלק האחורי של הרכב נמצאת איתה גם נועה מרציאנו, החברה הכי טובה שלה. עכשיו המחבלים מכניסים לרכב גם את התצפיתנית נעמה לוי, שהגיעה רק יומיים לפני לבסיס. כשהן עמוק בתוך עזה, אורי ונעמה מופרדות מנועה והן מועברות לדירת מסתור. בין השובים שמתחלפים יהיה אחד שיהפוך בקרוב לסיוט שלה.

"יש לו אקדח והוא כאילו, הבוס כזה", היא מתארת.

"ככל שעוברים הימים, הבוס, פשוט הרגשתי שבעיניים שלו שהוא רואה דברים עליי, מסתכל עליי לא כמו שבן אדם רגיל מסתכל", הוסיפה.

"הוא מתחיל להתקרב ולגעת כשאני לא רוצה, ואני אומרת לו: 'אני לא רוצה, תתרחק ממני'. במצבים שסתם הייתי יושבת בספה הוא היה עובר ונותן איזו טפיחה בישבן או נוגע במקומות שלא צריך לגעת. וגם הייתי פצועה בחזה, אז הוא היה נגיד שואל מה עם הפציעה ומנסה לנצל את הפציעה כדי להסתכל ולראות. ואני לא יודעת, אני איתו והוא זה שכביכול שומר עליי במקום הזה ואני לא יכולה להתנגד לו, כמה שאני צריכה".

"כשהגעתי לא חשבתי על זה בכלל ורק אחרי כמה חודשים, השלמתי עם זה שזו הטרדה מינית ועברתי את זה וזו לא בושה שעברתי את זה. אני יודעת שאני לא אשמה וזה לא שיכולתי למנוע את זה, אבל בסוף, תמיד יש את ה… מה אם הייתי עושה ככה, ומה אם הייתי עושה ככה? ואלוהים יודע מה היה קורה כאילו, אם היינו בדירה הזאת יותר זמן".

"קרסה עלינו התקרה, אחד מהשובים מת באותו הרגע"

בשבת השלישית שלה בעזה ההפצצות של חיל האוויר שמהן כל כך חששה מגיעות לדירה שבה היא נמצאת.

"קרסה עלינו התקרה וכל הבית היה אש. אחד מהשובים מת באותו רגע ואני לא הרגשתי אפילו שנפצעתי". היא תגלה רק אחר כך שישיש לה שבר בגולגולת. ועכשיו המחבל היחיד ששרד, "הבוס", בורח ביחד איתה מהדירה.

אורי "והבוס" מגיעים לבית חולים קרוב. "ואני כאילו מתחילה לאבד איזון, כל החדר מסתובב לי. אחד מהרופאים מדבר איתי באנגלית ואומר לי שהולכים לתפור לי את הראש עכשיו ואת הפנים", שיחזרה.

"הם מתחילים לנקות לי את האזור של הפה והם לא מרדימים את האזור. זה היה כאב שאי אפשר לתאר אותו, בחיים לא הרגשתי כאב כזה. ואני מנסה להחזיק במשהו, אין לי במה להחזיק, כולם מעיפים את הידיים שלי, הם אומרים לי לשתוק, הם אומרים לי לא לצרוח".

 

"ידעתי שברגע שיש חילוץ, הם הולכים להרוג אותי כדי שלא יחלצו מישהו חי"

אחרי לילה ארוך בבית החולים העזתי, מחבלים שהיא לא מכירה מעבירים אותה לדירת מסתור חדשה.

"ידעתי שברגע שיש חילוץ, הם הולכים להרוג אותי כדי שלא יחלצו מישהו חי". היא מספרת. "הם אמרו שאם יש חיילים ישראלים בדלת, יהרגו אותי קודם. אני זוכרת שהלב שלי היה בתחתונים מהפחד הזה שיבואו לחלץ אותי".

כשלוחמיה של היחידה המבצעית מתמקמים מחוץ לדירה, אורי עדיין ישנה. סמוך לשעה שתיים בלילה ניתן האות לפעול.

"אני מתחילה לשמוע רעשים של ירי ואני מבינה שמשהו קורה", היא משחזרת. "יש חילופי אש בחוץ. ואז כשאני מבינה שקורה משהו, אני הולכת מאחורי המקרר ואני מתכווצת, אני יושבת עם הברכיים, עם הראש בין הברכיים ומסתירה את האוזניים". אורי נזכרת ברגעים הדרמטיים האלו של החילוץ הבלתי נתפס. "אני צועקת בעברית, אני לא יודעת למה, אבל הרגשתי שזה חילוץ".

 

"הוא לוקח אותי – ואנחנו רצים"

אין עליו שום סימן מזהה. מול אורי עומד עכשיו לוחם שנראה מקומי לגמרי.

"זה קונפליקט שאני עד עכשיו חושבת עליו, שאין לי מושג, יכלו לחטוף אותי שוב, ברמה כזאת.

זה היה יכול להיות עוד בן אדם שבא לחטוף אותי, אבל אני הולכת איתו, הוא לוקח אותי ואנחנו רצים".

 

אורי והמחלצים מגיעים לרכב, "מתחילים נסיעה ומדברים אליי בעברית. זה שלקח אותי, זה שרץ איתי מדבר אליי ודואג לי ובודק אם נפצעתי ובודק אם קרה משהו. אני זוכרת שאני מחליפה איתו מבטים ואני רואה כמה הוא מתלהב. רק אחרי שחזרתי והתאקלמתי קצת, הבנתי שגם בשביל האנשים שחילצו אותי זה היה, סוף סוף לנשום אחרי תקופה כזאת". את פניהם של האנשים שחילצו אותה אי אפשר להראות, גם את כל הפרטים על כל מה שקרה שם היא לא יכולה עדיין לספר, אבל היא כבר יודעת שיש רגעים משם שנחרטו בה לעד.

עכשיו היא בבית. מאז שחזרה, חולצו עוד שבעה חטופים. בינתיים בעזה יש עוד 58 חטופים, ויש גם רבים כל כך שאותם כבר לא ניתן להציל, כמו את חברתה הטובה נועה מרציאנו.

 

"כשחזרתי, אז היה לי קשה, שאני פה והיא עדיין שם ופשוט חיכיתי לשמוע ממנה וציפיתי שהיא תחזור גם ושנדבר על זה. להיות עם עוד מישהי שחוותה את אותו דבר כמוני", היא מתארת בכאב.

"היא נפצעה והיא הגיעה לבית חולים, לשיפא, ולפי מה שהבנתי, ממש כאב לה והיה לה קשה ואחד הרופאים פשוט סיים את החיים שלה, הוא החליט. יש לנו סיפור די דומה, רק שהסוף שלה הוא אחר. זה אכל אותי בהתחלה, למה הסוף שלה כזה והסוף שלי ככה? למה אותי תפרו ובי טיפלו והביאו לי משככי כאבים וכאילו, אותה בסוף רצח רופא?"

https://www.mako.co.il/news-israel/2025_q2/Article-d42462011581791026.htm