לפנינו החלטה מטורללת של שופטת מטורללת, אורלי מור אל, שלפני שהיתה שופטת עבדה בפרקליטות במחלקה למיגור הזנות. תפקידה היה לאתר זונות מחו”ל ולהכניס אותן בכוח למעונות לנשים מוכות כדי שיעדו בעל כורחן נגד המעסיקים שלהם.
עכשיו היא יושבת בית משפט מחוזי בתל אביב אבל לפני כן ישבה בבית משפט השלום ועסקה בתביעות נזיקין. כל אישה שהגיעה אליה עם התביעה הכי הזויה הייתה מנצחת ומקבלת מאות אלפי שקלים (בד”כ מי ששילם זה חברות הביטוח).
כל גבר שבא אל אורלי מור אל היא זרקה אותו בגסות מאולמה.
עכשיו הזונה הזו עושה תיקי חדלות פירעון בבית משפט מחוזי, והשאלה שהגיעה אליה היא האם חוב שנוצר עקב תביעת לשון הרע כלול בפשיטת הרגל, או שהוא מוחרג והזוכים יכולים להמשיך ולגבות את החוב בהוצל”פ.
נסביר שאם התביעה היא לסכום קצוב הרי שזה כלול בפשיטת הרגל, ומי שמחליט זה הנאמן בהכרעת חוב כמה מגיע לזוכה מהדיבידנדים של קופת הכינוס.
אורלי מור אל החליטה שתביעה בלשון הרע היא תביעה לסכום לא קצוב, והיא עוד כותבת בחוצפתה ש”אין מחלוקת על כך”:
“אין מחלוקת שפסק הדין ניתן לאחר מתן צו הכינוס, וגם לא יכולה להיות מחלוקת של ממש שבעת הגשת התביעה שעילתה עוולת לשון הרע, סכום התביעה לא היה קצוב, גם אם העוולה התגבשה טרם מועד צו הכינוס וגם אם המבקשת נקבה בסכום הפיצוי המבוקש על ידה בכתב התביעה. החוב הפך להיות קצוב עם מתן פסק הדין לאחר מתן צו הכינוס”.
באמת אורלי מור אל? השתן עלה לך לראש עוד פעם?
אז זהו שזה ממש לא נכון שתביעה בלשון הרע אינה לסכום קצוב, וזה ממש לא נכון שרק במתן פסק הדין נקצב סכום התביעה. זה פשוט שקר וטירלול.
כאשר נפתחת תביעת לשון הרע, התובע קוצב את התביעה שלו ברגע שהוא כותב על גבי התביעה כמה כסף הוא רוצה, ומשלם על זה אגרה.
תשלום האגרה על הסכום שהתובע עצמו קוצב לעצמו מעיד שהתביעה היא כן לסכום קצוב.
ראו
אם הנתבע לא עונה ולא מגיש כתב הגנה, השופט מוציא פסק דין בהעדר הגנה על כל הסכום הקצוב, בלי לבדוק אפילו אם באמת עילת התביעה מצדיקה את הסכום שנתבע.
במקרה הספציפי עירית ירושלים תבעה את מוטי לייבל בגין הכפשת 4 עובדות סוציאליות: אמנון פריד, מיה קלין, איילה ללום ועירית צווכר.
הטענה היתה שהעובדות הסוציאליות “הוכפשו”. אלא שזו טענה שקרית. בסך הכל נכתבה עליהם דברי ביקורת פוליטית על הטיפול הכושל, רשלני וזנותי של העו”סיות.
למשל אמנון פריד נהג להציץ למטופלות דרך החריצים כשהן מתקלחות בשל סטיית מין של מחלת ההצצה, ומיה קלין היא זקנה שהוציאה ילד מאמא שלו כדי לאמץ אותו בעצמה, למרות שהיא זקנה מידי לשמש אימא מאמצת על פי התקנות.
אמנון פריד חוטף תינוקות מבית יולדות
אמנון פריד ומיה קלין ביחד חטפו תינוקת מאמא שלה הישר מבית היולדות. האמא היתה מיוצגת ע”י עו”ד ורדה שטיינברג. הביקורת היתה על היד הקלה של עירית ירושלים בחטיפה וסחר בתינוקות.
הנה תלונה של אמנון פריד במשטרה. לטענתו הוא חטף לאמא לילך רוטנברג את הילדה מבית היודות ומאז הרשת גועשת בכתבות לא מחמיאות עליו.
לידיעת מי שצריך להגיש עליו תביעה, הנה הפרטים: אמנון פריד ת”ז 023874589 נשוי ילד 20/1/1969. דר ברח’ פלורנטין 6 בירושלים והוא בנם של ברוך ואנטונינה פריד.
1 תלונת עוס אמנון פריד נגד ורדה שטיינברג אמרה שתתקוף את הרווחה 20-6-2016והנה דף המשך לתלונה שלו:
2 תלונת אמנון פריד במשטרה מתלונן שפורסם שהוא סוטה מין
עו”ס איילה ללום חטפה לאבא ציון דדוביץ את הילדים שלו
כי לא האמינה שאבא יכול לגדל את הילדים שלו בלי אמא. האמא ג’יימי דדוביץ עזבה את ישראל ונסעה ללאס וגאס לעבוד כרוקדת על עמוד במכוני עיסוי. איילה דדוביץ חטפה את הילדים וכתבה שקרים כאילו האבא אונס את הילדים שלו.
הנה כתבה מ 2016 על מה שעתה איילה ללום לציון דדוביץ. ועל זה הגישה עירית ירושלים תביעת נזיקין.
ראו תלונה שהגישה אילה ללום במשטרה על זה שכותבים עליה שהיא חוטפת ילדים.
שימו לב: אילה ללום היא גרושה, והשם המלא שלה גלית אילה מירב ללום. גרה ברח’ פארן 6 ירושלים, בת אליעזר ושולמית זהבה לום, והת”ז שלה 036500155 (למקרה שמישהו זקוק לפרטים כדי לתבוע את הכוס החוטפני של ללום).
עובדת סוציאלית אילה ללום מתלוננת במשטרה על הסתה שהיא חוטפת ילדים
אורלי מור אל החליטה: לשון הרע זה לא חוב בר תביעה בפשט”ר.
אורלי מור אל החליטה שעירית ירושלים וכל 4 הנבלות הסוציאליות יוכלו להמשיך ולרדוף אחרי מוטי לייבל בהוצל”פ – בטענה ההזויה שהחוב הוא לא קצוב…. אז איך היא מסבירה שכשנפתחה התביעה, העו”ד של עירית ירושלים קצב את הסכום ב 500,000 ש”ח????
אז מה התועלת בהפטרים של אורלי מור אל אם הנושים יכולים להמשיך ולחגוג על תביעות הסחטנות שלהם בהוצל”פ עד אין קץ הימים? איזה שיקום חייבים יש פה?
להלן נוסח ההחלטה:
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
פש”ר 27893-07-18 לייבל נ’ כונס נכסים רשמי תל אביב ואח’ מספר בקשה: 11
לפני כבוד השופטת אורלי מור-אל
מבקשת: עיריית ירושלים
נגד
משיבים:
1 . מרדכי לייבל – החייב
2 . כונס נכסים רשמי תל אביב
3 . שגיא שוורץ (הנאמן)
החלטה
לפני בקשת המבקשת לאפשר לה לפתוח בהליכי הוצאה לפועל בגין פסק דין שניתן נגד החייב בתיק 18379-08-16 בתאריך 11/9/22 (להלן: “פסק הדין”).
צו הכינוס נגד החייב ניתן בתאריך 15/18/11 . בתאריך 15/11/22 נקבעה לחייב תכנית פירעון, במסגרתה נקבע שעל החייב לשלוח את הפרוטוקול למבקשת, על מנת שתוכל להעלות טענותיה בעניין החוב הקיים לטובתה.
לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, באתי לידי מסקנה ברורה, שבהתאם לדין יש לקבל את הבקשה, ולא ניתן לכלול את החוב במסגרת ההליך או למנוע מן המבקשת לפתוח תיק הוצאה לפועל.
אין מחלוקת שפסק הדין ניתן לאחר מתן צו הכינוס, וגם לא יכולה להיות מחלוקת של ממש שבעת הגשת התביעה שעילתה עוולת לשון הרע, סכום התביעה לא היה קצוב, גם אם העוולה התגבשה טרם מועד צו הכינוס וגם אם המבקשת נקבה בסכום הפיצוי המבוקש על ידה בכתב התביעה. החוב הפך להיות קצוב עם מתן פסק הדין לאחר מתן צו הכינוס.
בהתאם להוראת סעיף 71 (א) לפקודת פשיטת הרגל, תש”ם- 1980 (להלן: “הפקודה”), המועד הקובע לקיומו של “חוב בר- תביעה” הוא מועד צו הכינוס וחוב ש”נוצר” לאחר מכן, אינו נחשב, בדרך- כלל, חוב בר-תביעה ואין מניעה שהנושה יגיש בגינו תובענה לבית המשפט, ראו גם שלמה לוין, אשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, 2010 ( בעמ’ 226 ).
אמנם סעיף 71 (א) לפקודה קובע הגדרה רחבה מאוד לחוב בר תביעה, ובכלל זה כולל בגדרו חיוב שלא היה וודאי במועד צו הכינוס ואולם סעיף 72 (1) לפקודה מסייג וקובע שתביעות לדמי נזק בלתי קצובים שאינם נובעים מחוזה או הבטחה “אינן בנות תביעה בפשיטת רגל”.
השוו: פש”ר 40028-12-15 עבדולויב נ’ כונס הנכסים הרשמי (11/6/19) והאסמכתאות שם, בש”א (נצ’) 3244/05 שלמה דרנוב נ’ יצחק עודד (23/4/2006) והאסמכתאות שם.
בפסיקה נקבע לגבי תביעות בגין לשון הרע כנגד מי שניתן נגדו צו כינוס נכסים, שהמדובר בתביעה נזיקית לדמי נזק בלתי קצובים שלא חלה עליה הוראת סעיף 20 )א( לפקודה, ומשכך ניתן היתר לניהול תביעות אלה, כפי שניתן היתר למבקשת לנהל תביעתה כנגד החייב על אף היות ההליך דנן תלוי ועומד )השוו: פשר (ת”א) 35837-12-17 לורי שם טוב נ’ כונס נכסים רשמי תל אביב (15/4/19) שמתייחס לנתבעת אחרת בתביעה שנוהלה על ידי המבקשת נגד החייב; ת.א. (נצ’) 7633-09-15 דב הירש נ’ אילנה קטן אברהם (20/11/15 ); ת.א. (ח’) 45862-02-18 יואב תוהמי נ’ סמיר באבילו ( 23/12/18 ).
משמע, במועד מתן צו הכינוס בעניינו של החייב, טרם ניתן פסק דין ובהתאם החוב הנטען בתביעה שהוגשה היה בבחינת “דמי נזק לא קצובים” שאינם נובעים מחוזה או הבטחה ומשכך לא היו בני תביעה לפי סעיף 72 (1) לפקודה.
החוב התגבש עם מתן פסק הדין רק לאחר מתן צו הכינוס. משכך החוב אינו בר תביעה ולא ניתן להיעתר לבקשת החייב לכלול אותו בגדר חובות ההליך וגם לא ניתן ולא ראוי לדחות את בקשת המבקשת לפתוח תיק הוצאה לפועל בגין החוב הכל גם בשים לב לנסיבות יצירתו של החוב.
עם כל ההבנה למצבו של החייב ולחששו שלאחר מתן ההפטר יידרש להתמודד עם החוב שבינתיים יאמיר, החייב יוכל לפתוח בהליך נוסף במידת הצורך וחזקה שידון בהתאם לנסיבותיו ולמצבו באותה עת ובשים לב לחלוף הזמן ולהתנהלותו בהליך דנן.
אחר כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. המבקשת רשאית לפתוח תיק הוצאה לפועל כנגד החייב אך לא תוכל לנקוט בפעולות לגביית החוב עד לסיום ההליך.
ניתנה היום, כ”ב טבת תשפ”ג, 15 ינואר 2023 , בהעדר הצדדים.
צפו בפרזיטים מכל קצווי הארץ: העובדים הסוציו-פרזיטים של ישראל
