חברתנו היקרה ליאורה גולדנברג שטרן מדווחת ב 18/10/2024 שהשופט ארז שני מנוכר לבת שלו מיכאל, הקרואה על שמו של מיכאל גורבצ’וב.
“ארז שני שופט בית משפט השלום לענייני משפחה, הוזמן לחתונת ביתו, מיכאל, שנערכה בחודש, האחרון אך בחר לא להגיע. מיכאל ביקשה מעופר גרין, בן הזוג של אמה, עו”ד אורלי מנע־שני, גרושתו של שני, ללוות אותה לחופה, ותיארה את בן הזוג כהורה האמיתי שלה.
ליאורה שאלה את עו”ד אורלי מנע־שני, אם היא נוקטת בניכור הורי? אורלי ענתה ש”האב הוזמן גם הוזמן אך בחר שלא לקחת חלק באירוע”. הבעל החדש של אורלי מנע שני עופר גרין, אמר לליאורה ש”בשמחה והתרגשות קיבלתי את בקשתה של מיכאל ללוות אותה לחופה”.
https://tmi.maariv.co.il/celebs-news/article-1140504
אורלי מנע שני יעצה לאישה להגיש תלונות שווא וכשהיא הפסידה הלקוחה התאבדה
הגרושה של ארז שני היא פמינאצית רעילה. יש לה תווי פנים של בת למשפחת סאדאם חוסיין. יש לה חולשה לטביט קורקבנים (ראו כתבה בגלובס על הקורקבנים שלה). היא מפרסמת כתבות על זה שגברים מנצלים נשים ושנים הן חלשות ומסכנות והיא מצילה אותם כי היא גברית, טסטוסטרונית, ואבא שלה ייעד לה את התפקיד הגברי במשפחה.
מדור בעו”ד כל כך גרועה שאפילו כשהיא מייצגת נשים היא מפסידה. ב 30/7/2020 לקוחה שלה התאבדה בקפיצה למוות ממלון הילטון. מדובר באישה שהיתה כל כך מסוכנת לילדים שלה, שהשופטים העבירו משמורת לאבא. האישה פעלה על פי עצותיה של אורלי מנע והגישה תלונות שווא במשטרה בלי סוף, ובסוף מרוב תלונות שווא, השופטים הוציאו צו הרחקה ממנה כלפי הילדים שלה…..
הרי כל כך קל לייצג נשים בבית המשפט. השופטים עושים את כל העבודה עבור האישה. אז שלקוחה של אורלי מנע גם תאבד משמורת, גם יוציאו לה צו הרחקה, והיא גם תתאבד, זו תעודת עניות לאיכות של העו”ד הזו. זוועה.
אורלי מנע כתבה שעם ההתאבדות של הלקוחה שלה “בא לסיומו הטראגי סכסוך משפחתי שהיה יכול להסתיים אחרת, לו היו כל הגורמים הרלבנטיים מסיטים ראשם ולו במעט, גם לעברה של אותה אישה/אם אומללה, שכל חטאה במחלתה, אך לא היה מי שיביט עליה. כל המבט התמקד בילדים בלבד, ורק בהם”…. “בכל התהליך הארוך, המכאיב והמייסר שעברה האם מאז הורחקה לראשונה”, “לא נמצא אף גורם שישים גבול לילדים, שיכוון אותם.. וכך נותרו הילדים עם אביהם שלא היה לו כל אינטרס לחידוש הקשר בינם לבין האם -עם תחושה כי ‘נוחיותם’ חשובה מהאם, מזכויותיה, מהורותה, ובסופו של דבר מקיומה”.
https://www.facebook.com/photo?fbid=166559241611328&set=a.129923451941574
שימו לב: הגרושה של ארז שני מחפשת תשומת לב בזכות מתכון קורקבנים
ראו פרסומת דבילית שעשתה חגית ברונסקי בגלובס לאורלי מנע שני ב 2/8/2016
אפילו לא כתבו שם שזו פרסומת דבילית.
שמים הכול על השולחן
עו”ד אורלי מנע-שני, מומחית לדיני משפחה, אירחה את החברים בביתה החדש. לצד האוכל היא ציידה אותם גם בארגז כלים שכל אישה צריכה כדי להתמודד בזירה הסוערת של נישואים, גירושים והסכמי ממון
תחת מעטה של מפגש חברים קליל, שבו כולם מחייכים חיוכים צחורי שיניים ומפזרים צ’אפחות ידידותיות, נערך אחד הערבים הסוערים והקונפליקטואלים שידעה הרצליה פיתוח. מה לא היה שם. נשים נגד גברים, עיראקים נגד פולנים, עיראקים נגד פולניות, כולם נגד פולניות, שמאלנים נגד שרה נתניהו, הורים נגד ילדים, צמחונים נגד קרניבורים ואוכלי ארטיקים נגד מחבקי אבטיחים. ודווקא בגלל זה, זה היה אחד הערבים המוצלחים, כזה שהאורחים לא רוצים ללכת הביתה, אבל כבר אין להם ברירה.
עו”ד אורלי מנע-שני ובעלה עופר גרין הזמינו את החברים שלה, החברים שלו והחברים של שניהם לארוחת ערב עיראקית עמוסת מנות. מהצד שלו הגיע כל הסלון האווירי מלה בורז’ה – טייסים רבועי לסת ועזי מבט, לכולם קוראים משהו כמו ירון זהבי. גרין היה עד לא מזמן מפקד טייסת מטוסי קרב, ומכאן הקהל האווירודינמי. ובכל זאת, עד כמה שזה נשמע מסעיר והרואי, יש תפקיד אחד שהוא קצת יותר מגניב מזה – להיות מנכ”ל של חברת גלידות, וגרין הוא היום מנכ”ל חברת הגלידות של נסטלה. עזבו אתכם מגיחות ליליות בגובה נמוך אל יעד בעורף האויב, תביאו איזה קוקילידה ונעשה שמח.
מהצד שלה, הגיעו חברות ילדות, חברות מהצבא, מהלימודים וקולגות. אורלי היא אשת רעים להתרועע. מצחיקה, מעניינת, ובעיקר מארחת נדיבה. על השולחן בסלון היו מיליון מנות שהיא בישלה, והאורחים אכלו ואכלו, עד שחלקם התחיל לחרחר. היא מספרת בגאווה על איש עסקים מוכר ומכובד שהגיע אליהם לארוחת ערב, וירד לבדו על סיר שלם של תבשיל עוף עם אורז ועגבניות. זהו סגנון האירוח העיראקי, לדבריה, ומוקד לחיכוכים עם הבעל.
מזרח תיכון חדש
“אני באה מבית לא פולני”, היא אומרת. “זה בית מאוד פתוח ומארח. כשבעלי הגיע אל ההורים שלי בפעם הראשונה הוא היה בהלם טוטאלי. הוא לא הבין איך כל המקרר מצא את עצמו על השולחן ללא הבחנה. מערבבים הכול, מתוק, חמוץ, מלוח, בכמויות שלא קשורות למספר האנשים. תמיד מגישים יותר ממה שצריך. זה בא מהתרבות בעיראק של חשש ממחסור. במשפחה של עופר יש אירוח פולני, שזה אומר בדיוק כמות האוכל המספיקה לאורחים. אין את הכול, יש בדיוק ארוחה מאורגנת: פחמימה אחת, סלט אחד וסוג אחד של בשר. זו ארוחה תקנית. יש קינוח אחד. כשהתחלנו לארח, היינו צריכים לחבר את שתי התרבויות וזה היה מאוד קשה. לעופר קשה עם זה שהכול על השולחן. אז עשינו פשרה: אם אני מארחת זה בסגנון שלי, ואם הוא מארח זה בסגנון שלו. עד היום הוא לא מקבל את זה, בכל אירוח ואירוח הוא אומר: תורידי חלק מהדברים, ואני לעומת זאת רוצה להוסיף. וגם במבחר הקינוחים יש מאבק. אצלי חייבים להיות שלושה קינוחים מסוגים שונים, והוא חושב שצריך רק אחד. הוא לא מוותר ואני לא מסוגלת נפשית להוציא רק קינוח אחד”.
בינתיים, השולחן הגדול שבסלון הוא מוקד ההתכנסות המרכזי, ובהמשך לדיון בסוגיית האירוח הראוי על פי המקום שבו גדלו הוריך, מתעורר דיון ספין-אוף: אני טוענת שדווקא הפולניות הגיעו מהעדה המקופחת ביותר ושהן זוכות למירב העלבונות. חלק מסכימים, חלק אחר מנצל את המומנטום כדי לספר בדיחה על הרגלי המיטה של הפולניות. נו, מילא. ואיכשהו, לא ברור איך, השיחה גולשת לנושא שאף ארוחת ערב או מפגש חברים אינו שלם בלעדיו: שרה נתניהו. והפעם: אירועי הביקור האחרון ברוסיה והשערורייה שהייתה, לכאורה, באחת מארוחות הערב. פעם, כדי לשוחח על נושא כך שכולם יוכלו להשתתף היו מדברים על מזג האוויר. היום, מדברים על שרה. ולכל אחד יש מה להגיד, בעד ונגד, אבל על דבר אחד יש הסכמה: זו אחת הפעמים הבודדות שבהן ברור כי מי שזקוק לחמלה וסיוע הוא דווקא הגבר, ולא האישה.
אם תשאלו את מנע-שני, 25 שנה עורכת דין בתחום דיני המשפחה, היא תספר לכם שבמלחמת המינים במקרים של גירושים, הנפגעים והפוגעים הם שני הצדדים, חוץ מבתחום אחד: טרור כלכלי. שם, על פי רוב, הנפגעות הן נשים, שסובלות לאורך הדרך מהתחשבנויות אינסופיות וקמצנות כרונית, או נאלצות לחתום בתחילת הדרך על הסכם ממון דרקוני, שבמקרה של פרידה מותיר אותן בלי גרוש.
“יש גברים שמחכים ממש עד הרגע האחרון לפני החתונה, שבוע או אפילו יומיים לפני, כדי לשלוף הסכם ממון”, אומרת מנע-שני. “זה נועד כדי שלאישה לא יהיה זמן להתייעץ או שהות לעכל או לבטל את החתונה. מי רוצה לבטל חתונה יומיים לפני, כשהכול כבר מוכן? יש לי בדיוק עכשיו לקוחה בתיק כזה. אישה שחיה כבר 15 שנה עם איש מאוד אמיד, שלפני כמה שנים הזמין אותה להצטרף לפגישה אצל העו”ד שלו, כביכול בקשר לאיזו דירה שבבעלותו, ואז כשהיא הגיעה, הוא שלף הסכם ממון. אחרי 15 שנה”.
את בעד הסכמי ממון?
“הסכם ממון נשמע כמשהו שלילי, אבל הוא לא, כי אם הוא מאוזן הוא שומר על כל אחד מהצדדים, עושה סדר ושומר על שקט. הבעיה היא כשיש הסכמים שמייצרים הפרדת רכוש מוחלטת. זה קורה בפרק ב’ בעיקר, או בפרק א’ כשיש פערים גדולים במצב הכלכלי של שני הצדדים. כשעושים הפרדה מוחלטת, גוזרים גזירות קשות על הזוגיות. אין עשייה משותפת, כל אחד שומר את הקלפים לעצמו. כשאין חלוקה זה מעיד על זוגיות שמתקיימת בשביל פאן, בלי מחויבות ושותפות אמיתיות”.
מה היית מייעצת ללקוחה ש’הפילו’ עליה הסכם ממון רגע לפני החתונה?
“מי שעושה אמבוש כזה – לא להתחתן איתו, זה לא מוסרי, זה לא מכובד, וזה מעיד על חוסר תום לב. אנשים דוחקים אותך לפינה, אין כמעט סיכוי שתבטלי את החתונה. זה ממש ניצול של הסיטואציה בצורה הכי בוטה, ובסוף כל מערכת היחסים נראית ככה. הייתה לי לקוחה שהייתה אמורה להתחתן בחתונה מאוד גדולה בסביון, עם בן זוג ממשפחה מאוד עשירה. היא הגיעה אליי בוכה אחרי שבן הזוג ‘שלף’ לה הסכם ממון דרקוני זמן קצר לפני החתונה. אמרתי לה בפירוש: אל תתחתני איתו. אבל היא כן התחתנה איתו, ונולדו להם תאומים, וזמן לא ארוך אחר כך הם התגרשו, ולמרות ההסכם היו תביעות נוספות והיה בלגן גדול”.
להרבה מאוד אנשים מאוד לא נוח להעלות את נושא הכסף.
“נכון, אבל אני אומרת תמיד: שימו את המבוכה בצד, אין מה לעשות. הרבה פעמים, כדי להימנע מאי הנעימות, הילדים מפילים את האחריות לבקשה על ההורים. זו גם דרך. להגיד ‘ההורים שלי מתעקשים’. במורד הדרך זה חוסך הרבה מאוד בעיות”.
הסכם ממון הוא בטון? אם חתמת עליו אין סיכוי להפר אותו?
“יש עילות בחוק לביטול הסכם – אם את מצליחה להוכיח שלא נתנו לך להתייעץ לפני שחתמת, שהפעילו עלייך לחצים פסולים, אם ההסכם עושק או מקפח אותך, או שהתנאים שלו בלתי סבירים באופן קיצוני. אפשר לטעון כל מיני דברים, אבל בית המשפט נוטה לקיים את ההסכם, אחרת זה סדום ועמורה. חייבת גם להיות ודאות בציבור שהרשות השופטת מגנה עליו”.
מה יותר קל לפרק מבחינה כלכלית, נישואים, או יחסים של ידועים בציבור?
“מבחינה כלכלית, למי שהתחתן יותר קל לשמור על הזכויות. יש שיתוף, והמערכת רואה בכם זוג שרוצה שיתוף, יש בזה עוצמה מבחינת בית המשפט. כשאדם רוצה להתחתן עם מישהו יש בזה אמירה מאוד חזקה בפן האישי. זה מראה על רצינות מאוד גדולה. לעומת ידועים בציבור, שלא נחשבים אוטומטית לשותפים כלכליים. הסכמים של ידועים בציבור לא צריכים אישור בית משפט, הסכם של נשואים כן. וכשבית משפט מאשר את זה הוא בודק שלא הופעל לחץ על מי מהצדדים ומוודא שמי שחתם עליו מבין את מה שכתוב שם והוא חתם ברצון חופשי”.
מה הדבר הכי משמעותי שהבנת לגבי נשים במהלך עבודתך?
“שיש אצלן הרבה בורות בקשר לזכויות שלהן. נתקלתי בנשים שחושבות שאם הבעל הרוויח את הכסף אז לא מגיע להן כלום, או כאלה שחושבות שאוטומטית החלוקה היא חצי חצי. זה לא ככה. יש מצבים שבית המשפט עושה תיקון, למשל במקרה שנשים מרוויחות יותר מהגבר, או כשהן לא עבדו מחוץ לבית במהלך השנים, אלא גידלו את הילדים. יש נשים שפוחדות מהיום שאחרי, כי הן חיו בכלוב זהב, והן פוחדות לרדת ברמת החיים. בהרצליה פיתוח, בשכונה שלי, יש הרבה נשים שחיו ככה, והיו צריכות לבקש מהבעל כל שקל שהן רצו להוציא. אני, מהחוזקות שלי, מנסה לעודד אותן ולהפיח בהן תקווה. הן לא צריכות להרים ידיים, אלא להילחם על הזכויות שלהן, ולא פעם קשה להן לממן את ההליך המשפטי כי כל הכסף אצל הבעל. אני עצמי התגרשתי כשהייתי בת 38, עם שלושה ילדים קטנים, ועברתי מערכת גירושים לא פשוטה. את כל התובנות שיש לי מהניסיון האישי אני מיישמת בעבודה. אני יודעת מה לעשות ומה לא לעשות, איפה אנשים טועים ואיך צריך לחזק אותם, בעיקר בכל מה שקשור לילדים, שהם הנפגעים העיקריים. אני מאמינה שאפשר לשלוט על זה ולווסת את זה אם אתה מצליח להשתחרר ממלחמות של כבוד ואגו, מה שיותר קשה לגברים ופחות לנשים. בסך הכול אני אומרת לנשים שהן לא צריכות לפחד ולהישאר במקום לא טוב. הן חוששות שהן לא ימצאו בן זוג חדש. האירוניה היא, שהן לא צריכות מישהו. אצל גברים זו שיטת טרזן, לא עוזבים ענף אחד עד שאין להם ענף אחר. נשים יכולות לעזוב פשוט כי נגמר להן”.
כמי שמתעסקת למחייתה בפירוק בתים, מנע-שני מצאה נחמה בבניית ביתה שלה, אליו עברה המשפחה לאחרונה, ובכל הדברים הטובים שקורים בבית, ארוחות, עיצוב, בישול. “זו תראפיה בשבילי”, היא אומרת. “אחרי כל המלחמות שאני עדה להן ושותפה בהן במהלך היום, הבישול מרגיע אותי, נותן לי שקט. כשחשבתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה רציתי להיות אדריכלית, והנה מצאתי את עצמי מפרקת בתים. אבא שלי הוא עו”ד והוא זה שדחף אותי למקצוע. אני גם הבכורה בין שלוש בנות אז קיבלתי את תפקיד ה’בן’ שהולך בדרכו של אבא”.
אבל הוא לא שיתף אותך בסודות המשפחתיים הגדולים ביותר.
“המתכונים. זה עניין של העדה. העיראקים לא נותנים. לקח לי זמן להוציא מהוריי את המתכונים. פעם אחת אפילו קבעתי עם אבא שלי ללמוד ממנו מאכל מסוים, וכשהגעתי הכול כבר היה מוכן. אמרתי לו: ‘אבל אבא, באתי ללמוד’. נלחמתי על זה והתעקשתי ושאלתי וחקרתי והיום אני יודעת לעשות את הרוב. אני מאוד טובה באורז, אורז אדום, אורז לבן, אורז עם עוף וגם בקובה, קובה סלק, קובה חצילים עם נענע ברוטב עגבניות, עוף ממולא בקורקבנים ואורז ועוד. גם קינוחים אני עושה לבד”.
אז נכון שכל שלושת הקינוחים שאורלי הכינה היו אותנטיים ומצוינים, אבל אנחנו חיכינו לגלידות. בכל זאת. ואכן, אחרי שמתחו אותנו בלי סוף, והביאו לשולחן אבטיח, ופיתות עיראקיות שעליהן שפכנו סילאן וטחינה, וממתק חבושים ובקלאוות קטנות תוצרת בית – הגיעה הצידנית. כחולה ומבטיחה, ומתוכה נשפכה על השולחן קולקציית ארטיקים, שרק אמיצים במיוחד יכלו לסרב לה ולדבוק באבטיח. ברגע אחד, כל הטייסים הנועזים ועורכות הדין הקשוחות הפכו לילדים שיושבים עם חיוך מאושר ומלקקים ארטיק.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001143470
One Comment
איך יש אנשים כאלה רעים פה???? איך ולמה לא נתנו לאדולף לסיים את העבודה איתם??? בכל יום שעובר מתברר לי בדיוק את מי אדולף רצה לחסל, את השמאלנאצים שעושים פה מה שלא הלך להם אצלו 🤦♂️ רק בגלל שעצרו אותו כל השמאלנאצים/פמינאצים מצאו מקלט פה ופשוט הפיצו את החולי שלהם בכל מקום בעולם.