לפנינו עוד כתבה מהנדסת תודעה באתר של ערוץ 12 N12 של עיתונאי הזבל אור רביד.  לא סתם זכה הערוץ לכינוי אל ג’זירה הישראלי, מפני שכל הכתבות המפורסמות שם לא אמינות.  כל הכתבות הן כתבות אג’נדה ולרוב הן נקנות בכסף מגורם המעונין ביחסי ציבור. כתבות תדמית סטייל פראבדה.

והפעם דוברות המשטרה זקוקה ליחסי ציבור ולכן קנו את שירותי הפרסום של ה”כתב”/”עיתונאי” אור רביד.

שחררו לו כמה תמונות מטופשות של נשק שנתפס וכמה סיפורים אנונימיים על “גל מעצרים”, הביאו לו איזה חטיאר פנסיונר מהמשטרה שמסכים שיפרסמו את התמונה שלו, ואמרו לחרטט כתבה על ההצלחות של המשטרה בהפעלת סוכנים שתולים וסוכנים מפלילים.

שימו לב: לא מדובר ב”סוכנים מדיחים” כי אלה הם שוטרים שמתחזים ומנסים להפיל בפח אזרחים.  הכוונה לגיוס עבריינים כדי שיפילו את החברים שלהם.

אור רביד: כישרון בציור כישלון כאילו זו הצלחה. כך עושים תדמית

מהכתבה של אור רביד עולה כאילו הפעלת הסוכנים המפלילים היא הצלחה גדולה.  אבל אם זו הצלחה, למה הפשע עדיין חוגג ברחובות?  לה בעלי עסקים משקשקים מעבריינים שדורשים פרוטקשיין, ולמה נתוני הפשיעה לא יורדים?  התשובה:  מדובר בכישלון.

אור רביד לא מספר את כל האמת.  כמה הפעלות כאלה נכשלו?  כמה פעמים המשטרה חטפה תביעות בשושו על הפעלה רשלנית?

כמה סוכנים כאלה הופקרו בשטח כאשר הסיפור כיסוי שלהם נשרף?  כמה נשים הופעלו, נאלצו לעשן סמים ולעשות קוקאין, ובסוף הרווחה לקחה להן את הילדים, ויש כאלה שהתאהבו במפעיל שלהן, שכבו איתו ואחר כך תבעו את המשטרה על אונס כפופה….  כמה כאלה יש?

כמה כסף הוציאה המשטרה על כל הגיוסים וההפעלות הכושלות ועל כל התביעות האזרחיות בנזיקין שהמשטרה מתמודדת איתן?

על כל אלה יש כמובן צווי איסור פרסום ואסור לציבור לדעת.  המשטרה והפרקליטות מעולם לא נדרשו לתת דין וחשבון על הכשלונות האלה.

למה באמת ההפעלות האלה לא מצליחות למגר את הפשע? 

כי ההפעלות האלה הן טיפה בים בעבודת המשטרה.  רוב עבודת המשטרה היומיומית מוקדשת להציק לאזרחים – ולא לתפוס עבריינים:  רודפים סתם אחרי מעשני קנביס ותופרים תיקים על פרחים ועציצים, גם למי שיש לו רישיון רפואי.  מבזבזים משאבים על מצלמות מהירות ושוטרי תנועה, כאשר זה לא באמת נועד למגר פשיעה אלא פשוט לייצר הכנסה למדינה.

ויותר גרוע:  המשטרה כולה מגויסת למלחמה באבות הגרושים.  על כל תלונת שווא של מתגרשת חדשה מקפיצים 5 ניידות ומעסיקים תחנה שלמה, גם כשברור שזו סתם כלבה שעורכי הדין שלחו אותה לפברק סיפור כדי להוציא את הבעל מהבית, ולהשתלט על הדירה והרכוש.

ויש גם את המרדף אחרי בתי בושת וזונות, מה שלא מפריע לאף אחד, נעשה בחדרי חדרים ואין בכלל תלונות או מתלוננים.  ובכל זאת משקיעים בזה הון תועפות של משאבי כוח אדם, תצפיות, שליחת שוטרים במסווה של לקוחות לבתי הזונות, וזה זולל משאבים.

כשהמשטרה עסוקה ביצירת תיקי עבריינות שלא קיימת, במקום לטפל בעבריינות הבוערת:  ארגוני הפשע והסחיטה, התוצאות נראות בשטח:  אוזלת יד, רשלנות וחפפנות.

מתעסקים עם החלשים ומעלימים עין מהעבריינים הכבדים.

הסוכנים המפלילים מפילים דגי רקק ולא את ראשי פירמידת ארגוני הפשע

ויש עוד בעיה עם ההפעלות האלה.  אלה הפעלות שדורשות הכשרה של חצי שנה, פיקוח הדוק שלא יישרף סיפור הכיסוי והן מסוכנות מאוד לסוכן או הסוכנת שמגויסים.  זו הפעלה לטווח ארוך שזוללת משאבים.

התוצאות לא ממש מצדיקות את זה.  בסופו של דבר תופסים דגי רקק כי אל העבריינים הכבדים ה”סוכנים” לא מצליחים להגיע.

כשאתה רואה כתבה שסוכן מפליל הביא למעצר של 30 עבריינים, כמעט תמיד אלה הברגים בתחתית ההיררכיה, כי הסוכנים האלה לא מגיעים את ראשי הפירמידה של ארגוני הפשע.

כדי להגיע אל ראשי הפירמידה צריך לגייס עדי מדינה, ואז יש בעיות אחרות לגמרי.  עדי המדינה מגיעים עם קופת שרצים, הם לא אמינים, ויש להם אינטרס לשקר כי מאיימים עליהם בהגשת כתב אישום.

אור רביד כתב זבל בלי אינטגריטי: “הכול יופי במשטרה”

מי שיש לו אינטגריטי מקצועי לא יסכים לעשות כתבות זבל כאלו.  אלו כתבות שהציבור רואה מייד שהן ממומנות ושזה יח”צ ולא תחקיר אמיתי.

לא מביאים נתונים סטטיסטיים. לא מביאים סיפורים או גרסאות מהצד ההפוך.  לא מתעסקים עם הצד האפל והכושל של נשוא הכתבה.  ממש סגנון צפון קוריאה ו”פראבדה”:  הכל יופי, הכל ורוד. הכל מוצלח.  הכל מהמם.

וזה עושה לכתב כזה כתם המזהם את המקצועיות שלו.

דוגמא שהסתבכה: הפעלת נשים גרושות להפליל סטודנטים במסיבות

סתם רצינו להביא לכם דוגמא.  התפרסמה כתבה על סוכנת מפלילה “דורית ביר” ש”גויסה למשטרה” בעיר שדרות, והיתה אמורה להפליל סטודנטים במסיבות.   הנה כתבת היח”ץ של שמעון איפרגן:

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/103/671.html

ומה קרה בסוף:  הפוסטמה דורית ביר התאהבה באורן סבג המפעיל שלה, שכבה איתו, הגיע אליו מסוממת כי עשתה סמים עם הסטודנטים שרצתה להפליל, ביקשה מאורן סבג שיתגרש מאשתו, הרווחה באה ולקחה לה את הילדים כי היתה מסוממת, וכדי להחזיר את הילדים שלה הגישה תביעה נגד המשטרה ואורן סבג על אונס.

אורן סבג בעצמו היה נשוי (בשנית) לתובעת משטרתית בשם רחל בן סימון וגרו בקיבוץ ברור חיל.  היה אבא ל 4 ילדים.

הקריירה של אורן סבג הלכה פייפען בגלל ההפעלה המטופשת, וגם חטף כתב אישום על אונס.  מי שייצג אותו היה אבי חימי.  חימי טען שזו עלילה מרושעת.

ב 2016 סבג הורשע על כך כי ב-2009 גייס את דורית, אם חד חורית שסבלה מקשיים כלכליים, כסוכנת משטרתית. במקביל להליך הגיוס התפתח רומן בינו לבין המתלוננת שכלל גם קיום יחסי מין. לאחר גיוסה שימש סבג מפעילה בפועל. היחסים בין השניים עלו על שרטון, וא.א. אמרה לסבג כי היא מעוניינת להפסיק את הקשר ביניהם. סבג הפציר בה להמשיך ביחסים ביניהם, וזאת בתקופה שבה התקיימו בין השניים יחסי מרות.

בכתב האישום מתואר כיצד ניצל סבג את העובדה שא.א. הייתה מבודדת כמעט לחלוטין בשל תפקידה כסוכנת, וקיים עמה יחסי מין בדירות כיסוי שנשכרו לצורך פעילותה. במקרים שבהם סירבה לקיים עמו יחסי מין, היה סבג משנה את יחסו אליה לרעה, גם במסגרת הקשר וגם במסגרת המקצועית של ההפעלה.  את אורן סבג העמידה לדין איילת רזין בית אור ממח”ש.

https://news.walla.co.il/item/2967668

נציין שדורית, הסוכנת המסוממת והחד חורית נאלצה להגיש את התלונה והתביעה האזרחית רק כדי לקבל את הילדים שלה בחזרה מהרווחה…..

ועל זה אור רביד לא מספר לכם…..

הפרטים האמיתיים על המקרה סופרו כאן:

והנה הכתבה של שמעון איפרגן מה קרה לסוכנת דורית ביר כשהרווחה לקחה לה את הילדים.  פורסם 25/5/2010

הכתבה פורסמה לפני שהסוכנת לקחה עורכת דין פמיניסטית והתלוננה על המפעיל שלה אורן סבג במשטרה וגם תבעה את המשטרה.

אש צולבת: הסוכנת הסמויה יוצאת לקרב על בתה

במשך חודשים התרועעה דורית בין, שוטרת חד הורית, עם סוחרי סמים ועבריינים בנגב במטרה להפלילם. מבצע “נערת הפרברים” הוכתר בהצלחה ו-44 סוחרים נלכדו. אלא שבמקביל מבקשת מחלקת הרווחה להעביר את בתה למשמורת האב. הסיבה: דורית מתרועעת עם עבריינים

דורית שוטרת סמויה המתגוררת באחד המושבים בנגב, מרגישה די מבולבלת לאחרונה. מצד אחד, היא חתומה על אחד ההישגים החשובים ביותר של מרחב הנגב, לאחר שהצליחה להפליל 44 סוחרי סמים; מצד אחר, רשויות הרווחה במועצה האזורית אשכול מאיימות להעביר את בתה למשמורת האב, בעקבות חשד כי היא מתרועעת עם סוחרי סמים.

תחילתו של הסיפור הקפקאי לפני חמישה חודשים. דורית בין, בת 30, אם חד הורית, סטודנטית במכללת ספיר, חלמה להיות שוטרת עוד בילדותה. משהו במדים הכחולים עשה לה את זה, ולפני כחצי שנה היא פנתה ללשכת הגיוס במשטרת מרחב הנגב וביקשה להתגייס לשורות המשטרה.

פקד אורן סבג, קצין סוכנים בימ”ר נגב, קיבל לידיו את קורות החיים שלה, החליט להרים את הכפפה ולהפוך אותה לסוכנת סמויה. “זו הייתה משימה לא פשוטה”, מודה סבג.

“היה לה מבטא צפונבוני והיינו צריכים להכשיר אותה לתפקיד. לימדנו אותה איך לדבר עם מבטא ובסלנג של ערסים ונרקומנים כדי שלא יחשדו בה. עשינו לה כל מיני תרגילים כדי שתיכנס מהר מאוד לעניינים. ייאמר לזכותה שיש לה תפיסה מהירה, יכולת משחק נדירה, נחישות ואומץ לב שבאו לידי ביטוי בהפעלה שלה, שנחשבת בעיניי לאחת הטובות שהיו אי פעם במשטרת ישראל”, ציין סבג.

ד’ עברה שורת מבחנים, כולל בדיקת פוליגרף, ורק לאחר שעמדה בכל הקריטריונים נשלחה למשימה. המפעיל שלה היה רס”ר שמעון אדרי, שנחשב לאחד ממפעילי הסוכנים הטובים במשטרת ישראל. “אני אוהבת אקשן, מתה על אתגרים, האדרנלין זורם אצלי בדם כשיש משימות מהסוג הזה”, היא מצהירה.

דורית בין הסוכנת: קנו לי מלתחה שלמה

לדברי ד’: “מבחינתי לשמש כסוכנת סמויה של המשטרה זו שליחות ציבורית ממדרגה ראשונה, כשהמטרה לעצור את עברייני הסמים שמוכרים סמים לבני נוער והורסים משפחות שלמות. זה לא פשוט להיכנס לתפקיד הזה. בכל זאת, יש לי ילדה קטנה בבית, אבל ההורים שלי עזרו לי בכל אותה תקופה. הם לא ידעו כלום על העבודה שלי. מבחינתם הייתי סטודנטית. חוץ מזה במשטרה נתנו לי לראות את בתי כל יום ולהיות איתה”.

במהלך תקופת ההכשרה למדה ד’ כאמור את הסלנג של העולם העברייני, את הניואנסים הדקים, את תנועות הגוף. “באתי מעולם אחר לגמרי”, היא אומרת, “לא היה קל לאחת כמוני

להיכנס לעולם הזה. כל ההפעלה שלי הייתה הצגה אחת גדולה ומורכבת. המפעילים שלי קנו לי מלתחה שלמה, ג’ינסים קרועים, גופיות, כדי להיראות כמו בחורה זרוקה ולא כמו אחת מבית טוב”.

במשך חמישה חודשים היא התרוצצה בין עברייני הסמים בגזרת באר שבע, נתיבות, אופקים והיישובים הסמוכים. במהלך התקופה הזו סיפרה שהיא מארגנת מסיבות סמים לסטודנטים, וכך הסבירה למעשה את רכישות הסמים שלה. 44 יעדים מודיעיניים של ימ”ר נגב, בהם חקלאים, בעלי פיצוציות וספרים שעסקו במכירת סמים כחשיש, אקסטאזי, אל-אס-די, קוקאין, קריסטל והירואין לבני נוער, נפלו ברשתה.

להתאהב בדורית ולהיעצר

המבצע שבו פעלה דורית, ואשר זכה לשם “נערת הפרברים”, הכה בסוחרי הסמים בשיטת הדומינו. “בהתחלה היה די קשה לרכוש את אמונם”, היא מודה. “זה נראה להם מוזר שבחורה קונה סמים, וזה מיד עורר אצלם חשד שמדובר בסמויה. הם עשו לי כל מיני מבחני אמינות, שהצלחתי לצלוח אותם בזכות ההכשרה שעברתי. אחד מהם אמר לי:’כפרה, אני לא מכיר אותך ולא מוכר לך’. אמרתי לו:’ אין בעיה, יש אחרים שימכרו’.

“הוא מיד התקפל ומכר לי. ברגע שהתחברתי לראשון, הכל זרם עם כולם. הם נפלו כמו קוביות דומינו, אחד אחרי השני. אחד הסוחרים שמכר לי סמים אמר לי’מאמי, אני מה זה אתבאס אם יתברר שאת סמויה. אל תעשי לי את זה”.

הגדיל לעשות א’, סוחר סמים מאופקים, שהתאהב ב-ד’. הוא חיזר אחריה, הביע כלפיה את חיבתו הרבה, החמיא ליופיה והצהיר כי בכוונתו להינשא לה. עם זאת, הוא הקפיד להפריד בין עבודה לעסקים. כאשר הגיעה ד’ לרכוש סמים, היא שילמה מחיר מלא עבורם, בלי הנחות. “הרומנטיקה שלו נגמרה כשהגענו לביזנס”, היא נזכרת בחיוך.

את העסקאות ביצעה ד’ במכונית ששכרה עבורה המשטרה. בתוך המכונית הותקנו מצלמות זעירות, אשר תיעדו את רכישת הסמים. אחד מהסוחרים שנתפסו הוא ספר, שנעצר בעיצומן של הכנות לחתונתו. במקרה אחר, סוחר סמים מאשדוד קבע פגישה עם ד’ באחד הצמתים בעיר. היא מסרה לידיו 3,000 שקל בתמורה לכמה פלטות של חשיש. כעבור כמה דקות חזר הסוחר בידיים ריקות.

ד’ נלחצה ודרשה ממנו הסברים. “זו הייתה עקיצה של ממש”, היא נזכרת. “הוא סיפר לי שגנבו לו את הסם וגם את הכסף שנתתי לו. ברור שלא האמנתי לו. הבנתי שהוא ניצל את זה שאני אישה כדי לעבוד עליי, והחוצפן הזה עוד ביקש ממני טרמפ הביתה. נסעתי לצומת אשדוד והורדתי אותו שם, שיילך ברגל הביתה “.

הפעלתה של ד’ הייתה כה מוצלחת וארוכה, שהיא גמרה את תקציב המבצע, שנאמד בסכום של כ-60 אלף שקל. פקד סבג ביקש אישור מיוחד מהמטה הארצי לקבל תקציב נוסף וחריג של 40 אלף שקל כדי לסיים אותו בהצלחה.” זו הייתה אחת ההפעלות הטובות ביותר במשטרת ישראל של סוכנת סמויה”, אומר סבג. “היא עשתה עסקאות איכותיות וגמרה לנו את תקציב ההפעלה, דבר די נדיר שכמעט לא קורה”.

באחד הלילות המבצע כמעט השתבש והיה חשש כבד לחייה של ד’. זה קרה כאשר שלושה עבריינים מנתיבות חשדו שהיא סוכנת סמויה, משום שהרבתה לרכוש סמים אבל לא השתמשה מעולם. הם הזמינו אותה בשעת לילה מאוחרת לביתו של אחד מהם כדי לבדוק לעומק את החשד.

בלשי ימ”ר נגב ומפעיליה של ד’ נפרסו סביב הבית ונדרכו. השלושה ביקשו ממנה לעשן חשיש באמצעות באנג והביטו בה בעיניים בוחנות. “אמרתי להם שאני לא מעשנת, כי זה מרדים אותי ואחרי כמה דקות עזבתי את המקום. לא פחדתי כי היה לי גיבוי סביב הבית של שוטרים, אבל זה לא הכי נעים להיכנס למקום שאתה לא יודע איך תצא ממנו, אם בכלל”.

אבל זה לא נגמר גם כאן. בתום הפעלתה של ד’ כסוכנת, הפיצו חלק מבני משפחות העבריינים שנעצרו שמועות אשר לפיהן היא השתמשה בסמים והתרועעה עם גברים, במטרה לנקום בה על פעילותה. השמועות ככל הנראה עשו את דרכן אל מחלקת הרווחה במועצה האזורית אשכול, שהודיעה על כוונתה להעביר את בתה של ד’ למשמורת האב, בנימוק שהתקבל מידע כי היא מזניחה את הילדה, מתרועעת עם עבריינים ומשתמשת בסמים.

ד’ ההמומה הסבירה לעובדות הסוציאליות ולפקידת הסעד במועצה שבחמשת החודשים האחרונים שימשה כסוכנת סמויה של המשטרה וכי התרועעותה עם סוחרי סמים הייתה במסגרת התפקיד ומי שהפיצו את השמועות הללו הם בני משפחות העבריינים שנלכדו ברשתה.

“איך רוצים לקחת לי את הילדה בלי לבדוק לעומק את טענותיי, שמגובות על ידי המפעילים שלי במשטרה, ובלי לבחון את המסוגלות ההורית שלי?”, מיררה ד’ בבכי בעת שהעלתה את העניין בפני הקצונה הבכירה של המשטרה.

קצין הסוכנים בימ”ר נגב, פקד אורן סבג, עדכן את צמרת הקצונה הבכירה של משטרת המחוז הדרומי, שמיהרה להכניס בסוד העניינים גם את המפכ”ל, רב ניצב דודי כהן, וזה נתן גיבוי מלא לסוכנת והורה לסייע לה מבחינה משפטית.

“זה פשוט סיפור הזוי”, טוען פקד אורן סבג. “מדובר בשוטרת סמויה שעשתה את עבודתה נאמנה, ורשויות הרווחה לא טרחו בכלל לבדוק את גרסתה או לפנות אלינו כדי לקבל מידע על פעילותה. ברור שהיא לא השתמשה בסמים ולא התרועעה עם גברים, כל הפעילות שלה הייתה סיפור כיסוי. בכוונתנו להגיש תביעת לשון הרע נגד אותם גורמים שהכפישו את שמה של ד'”.

בימים הקרובים עתיד פקד סבג, עם קצין האג”ם של המחוז הדרומי, ניצב משנה פרץ עמר, ועם ראש אגף החקירות במשטרת מרחב הנגב, סנ”צ עופר מסינג, להיפגש עם בכירי מחלקת הרווחה במועצה אשכול ולהסביר להם שמדובר בטעות וכי יש לבטל את הכוונה לקחת מ-ד’ את בתה.

יהודה נתן, מנהל האגף לשירותים חברתיים במועצה אשכול ופקיד סעד לחוק הנוער, מסר בתגובה: “מפאת שמירה על צנעת הפרט וזכויות הקטין לפרטיות, אינני יכול להתייחס עניינית לסוגיה. הנושא נמצא בדיונים בבית המשפט ואנחנו נפעל בהתאם להחלטתו”.

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/54/ART2/111/237.html

הנה כתב האישום שחטף אורן סבג השוטר מקיבוץ ברור חייל על האונס של הסוכנת המגוייסת המסוממת דורית

להלן הכתבה באתר N12 כתבה של אור רביד 25/5/2023

“לעבריין רציני יש כבוד, הוא ילחץ לך את היד ויגיד ‘שיחקת אותה'”

“לומד לחיות ולנשום כמו עבריין, חי עולם צבוע” – אלו פושעים שעברו צד או שוטרים שלומדים את המשחק מהר • עבודתם הרגישה של הסוכנים הסמויים במשטרה רצופה סיכונים: “משום מקום יכול להישלף אקדח” • התפיסות הגדולות, המהלכים שהפילו ארגוני פשיעה והחיים כפולים “ההורים שלי עד היום לא יודעים שהייתי סוכן” . ריאיון נדיר עם האנשים שיודעים איך זה עובד מבפנים

הם מתלבשים ומדברים כמוהם, יושבים איתם שעות ב”זולות”, בונים ומטפחים קשרים קרובים תוך שהם מסכנים את חייהם, מגיעים ממש ל”בטן הרכה” של העבריינים ועדים לעסקאות סמים ונשק בשווי מיליונים. ברגע אחד הם עושים “קאט” – ועוברים מהעולם הפלילי לעולמם של כחולי המדים. הם האנשים שחודרים ללב הפועם של משפחות הפשע ומביאים למעצרם של סוחרי הנשק והסמים מהמסוכנים בישראל, תוך כדי שהם מנהלים חיים כפולים. לרוב הסיפורים שלהם נשארים סודיים, אבל לא תמיד.

אחד מהאנשים האלה, ש”חצה את הקווים”, הוא “ויטו” – עבריין שמאס בחיי הפשע והאלימות. בתחילת החודש חשפה משטרת מחוז המרכז כי “ויטו” הצליח לחדור ללב משפחות פשע שפועלות באזור השפלה ולהביא להפללתם של 30 חשודים בסחר בנשק וסמים – סחר בהיקפים של מאות אלפי שקלים. החשודים שהפיל מזוהים עם משפחות פשיעה שפועלות ומטילות אימה באזור השפלה.

הסוכן הסמוי "ויטו", בן למשפחת פשע מג׳ואריש, חצה את הקווים והפליל 30 סוחרי נשק וסמים באזור רמלה ולוד pic.twitter.com/Dt9PlLhkhW

— משטרת ישראל (@IL_police) May 1, 2023

באירוע חגיגי נחשף מכלול הנשקים הרב שתפסה המשטרה בזכות הפעלתו של “ויטו” בתוך ארגוני הפשיעה: זה קרה בנוכחות השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, מפכ”ל המשטרה רנ”צ קובי שבתאי ומפקד מחוז המרכז ניצב אבי ביטון. הסיפור של אותו סוכן סמוי הוא רק אחד מתוך רבים אחרים, אשר חלקם כלל לא נחשפים לציבור – זאת מכיוון שמערך הסוכנים הסמויים של משטרת ישראל הוא בין המסווגים ביותר בארץ, ובאופן טבעי במשטרה לא ממהרים לספק מידע בנושא. גם השיחות שמתפרסמות כאן בכתבה התקיימו תחת כללי חשיפה נוקשים.

“ביום הדין סוכן סמוי הרבה יותר מדויק”

“הסוכנים הסמויים הם הטילים המונחים של המשטרה”, אומר סנ”צ בדימוס ירון קלדס, לשעבר ראש מפלג מודיעין ביחידה המרכזית של מחוז ת”א במשטרה. שאלתי למה הסוכנים זכו לכינוי הזה והוא השיב: “עם אמצעי ציטוט והאזנות אתה לא רואה את כל התמונה, אתה לפעמים רואה קטעים, החשודים יכולים לקיים שיחה, לפעמים אתה שומע, אבל לא יכול לראות את הבעות הפנים שלהם והקריצות, החשודים יכולים לנהל שיחה שאולי תתועד בווידאו ובאודיו, אבל לא כולה תתועד, אתה לא רואה את כל ההתנהלות שם בחדר”.

“כשיש לך סוכן אתה שם בפנים, אתה חלק מההתנהלות, הסוכן שלך יודע ורוכש סמים או רואה בעיניים שלו שרוכשים או מעבירים שם אמצעי לחימה – טיל חכם כזה שיכול להתפצל ו’להוריד לך 20-10 אובייקטים’ במסגרת תקופת ההפעלה, ביום הדין סוכן סמוי הוא הרבה יותר זול למשטרה, הוא הרבה יותר מדוייק והוא מביא ראיות בצורה אולטימטיבית”. ביקשתי מקלדס שיתאר את החוזק של הסוכן על הטכנולוגיה בשתי מילים, והוא השיב: “הנגישות לראיות”.

מיהם הסוכנים הסמויים שפועלים היום בשירות המשטרה?

ניתן לחלק אותם לשניים: הסוג הראשון – עבריינים שמאסו בעולם הפלילי ו”חצו את הקווים”, כמו “ויטו”. הכוונה לאנשים בעלי רקע פלילי שאותם הצליחה המשטרה לגייס לעבוד איתם. הכינוי לאותם אנשים הוא “עבריינים משוכפלים”.

הסוג השני הוא סוכנים סמויים מתוך שורות המשטרה – שוטרים או למי שנמצא בהליך גיוס למשטרה: המרחבים, המחוזות ויחידת להב 433 מטפלת בשני הסוגים של הסוכנים הסמויים.

ומה יגרום לעבריין “לחצות את הקווים” ולסייע למשטרה?

לדבריו של קלדס, הסיבות ברורות: “בעיקר החשש ממאסר, או נקמה. ארגון פשיעה ש’דפקו’ מישהו – זאת דרך נהדרת לנקום בהם. לגבי מאסר, חוליית הסוכנים תדאג להגיע אליו לפני מאסרו.

בעת מעצרים של מופללים ינסו הסוכנים לחפש את ‘החוליות החלשות’ בדרך כלל – אנשי משפחה או אנשים חולים שיודעים שיש להם מה להפסיד, אז אתה מביא אותו לשיחה, ואם יש כיוון, הוא לא ייעצר עם כל המופללים ויתחיל איתו תהליך ‘שכפול'”.

וכמה עבריינים עוברים “שכפול”?

קלדס מעריך כי מדובר ב-15 סוכנים-פושעים ועוד כ-20 סוכנים שוטרים, ומפרט: “ביחידות המרחביות עוברים בדרך בין 2 ל-3 סוכנים בשנה, יש לך שש יחידות מרכזיות”. תקופת זמן ההפעלה של הסוכנים נמשכת לרוב חודשים ארוכים, כשכמעט ואף אדם אינו יודע על פעילותם של הסמויים – לעתים אפילו לא בני משפחתם.

ירי “באישור הפרקליטות” בשביל האמינות

הכשרתו של סוכן סמוי אינה קלה בכלל: כשמדובר בשוטר, המפעילים שלו לוקחים אדם נורמטיבי ומבקשים ממנו לאמץ נורמות התנהגות פליליות של עבריינים – מסגנון לבוש, דרך סגנון דיבור וכדומה.

לאחר שורה של מבדקים ובחינות שולחים אותם להתרועע עם עבריינים.

על תהליך הגיוס של סוכנים למשטרה אומר קלדס: “הרבה פעמים הרקע הסוציו-אקונומי של המועמד מסייע לנו לבחון אם הוא מתאים לתפקיד – אם למשל הוא גדל בשכונה מסויימת, אם הוא כריזמטי ותיאטרלי, כמובן שאנחנו יושבים גם על רשימות. אם מצאנו מועמד שמתאים לנו, אני פוגשים אותו תחילה בבית קפה, רוצים להכיר אותו, מגששים, אז גם רואים אם יש עניין מכיוונו, לא כל מי שגדל בשכונת מצוקה, או גדל בין עבריינים, יכול להיות סוכן”.

הפגישה בבית הקפה היא רק תחילת תהליך “שרשרת החיול”: “שנה לפחות אותו מועמד נבחן ונבדק אם הוא מתאים. לאורך כל התקופה הזאת, יש לו שותף סוד אחד – אשתו, אימא שלו – ומבחינת כל השאר הוא פושע.

לפי היכולות שלו אתה מייעד אותו למשימה מסוימת, אחר כך אתה נותן לו את הכלים ומלמד אותו, הוא עובר הכשרה של שלושה-ארבעה חודשים, שם הוא עובר הכשרה של סיפור כיסוי, אחר כך הוא יוצא לשטח, במטרה שירכוש את אמונם של העבריינים – למשל ירי סרק על בית חשוד, הכול באישור הפרקליטות, כדי לייצר אותנטיות”.

בין שלל התפקידים הרבים שמילא סנ”צ בדימוס קלדס לאורך השירות במשטרה, הוא ראה מקרוב את הפעלתם ואת תוצאותיה. “בעברי הייתי בין היתר ראש לשכת מודיעין מרחבית, שם הייתי בקשר עם יחידה שהפעילה סוכנים משטרתיים, בהמשך מוניתי להיות ראש מחלק מודיעין בימ”ר תל-אביב, ביחידה הפעלנו בין היתר סוכנים שהיו עבריינים בעבר, בין היתר הייתי מפקד מרחב – ואז אתה מקבל את השירות מהסוכנים”.

“רק אחותי ידעה מזה”

רס”ב ג’, מפעיל סוכנים ביחידה המרכזית במרחב לכיש, לא מרבה לפרט על עבודתו, למען האמת מעטים מקרוביו יודעים מה תפקידו של ג’ במשטרה. “ההורים שלי עד היום לא יודעים שהייתי סוכן, רק אחותי ידעה מזה, אשתי הנוכחית שותפה בזה. אני לא אדם שאוהב לשתף ולספר כמה, למה ואיך נעשים דברים”, הוא אומר בשיחה ראשונה לתקשורת, למגזין N12.

עולמם המסתורי של הסוכנים הסמויים לא חדש לו: כבר לפני יותר מעשור עשה את צעדיו כסוכן משטרתי סמוי כשהביא להפללת ראשי רשת סוחרי הרואין וקוקאין בשווי מאות אלפים באזור הדרום. “במשך חצי שנה הפללתי סוחרי סמים שמכרו קוקאין והרואין, אני מדבר איתך על הימים של לפני 17-16 שנה, ימים שבהם הקוקאין וההרואין לא זמינים ונגישים כמו היום. אלה סמים יקרים, סמי האלפיון העליון”, הוא אומר. כמה שנים לאחר ההפעלה שב ג’ ליחידת הסוכנים המרחבית, אבל הפעם כמפעיל סוכנים סמויים.

ג’ התגייס למשטרה בדיוק לפני 20 שנה, בשנת 2003, את שיחת הטלפון ההיא שקיבל בשנת 2007 הוא לא ישכח – שיחה שבדיעבד שינתה את חייו. “זה היה קצין הסוכנים הסמויים של היחידה המרכזית של מרחב נגב שהזמין אותי להיפגש אותו. החבר’ה שמעו עליי ורצו להכיר אותי, אני זוכר שבהתחלה לא רציתי ללכת, אבל הודות לחבר משותף שמשרת ביחידה, הסכמתי להגיע ולהיפגש איתם”, הוא משחזר.

“בפגישה נחשפתי לפעילות היחידה – אתה מהר מאוד מבין שזה כלי חשוב, בעזרת הסוכנים הסמויים אפשר לשים את הידיים על העבריינים ולהכניס אותם יחסית מהר לכלא. כשראיתי שאני מקבל תשובות לכל השאלות והתהיות שלי, הסכמתי לקחת את התפקיד ונכנסתי ליחידה. תחילה אתה לומד להכיר את הסוכנים – מהר מאוד הם הופכים להיות החברים שלך, בהמשך הם נהיו ממש המשפחה השנייה שלי. לאנשים האלה, לסוכנים שהכרתי בתחילת הדרך, יש השפעה די גדולה על ההחלטה שלי להמשיך ולשרת במשטרה. האנשים האלה הפכו אותי למה שאני היום. ראיתי איך מתמודדים עם האתגרים – מה עושים? הם מלמדים אותך מה עליך לעשות ואיך לעשות, אתה לומד לחיות ולנשום כמו עבריין”.

“משום מקום יכול להישלף אקדח”

לדבריו של ג’, לחזות ולרקע יש חלק חשוב בשאלה אם תצליח להשתלב בתפקיד: “איך אתה נראה? איפה גדלת? מה העבר שלך? מה השפות שדיברת בבית? מה רכשת במהלך החיים שלך? גם לגיל שלך יש חשיבות, ניסיון חיים – יש הבדל בהסתכלות על החיים של צעיר בן 20 לעומת אדם בן 40, לכל אלה יש חשיבות שתצליח לתמרן בשטח עברייני”. לדבריו של ג’, אחד הדברים החשובים שקיבל במהלך ההכשרה כסוכן היתה התחושה וההבנה שיש תמיד מי ששומר עליו גם שהוא בתפקיד בשטח: “כשאתה יודע שיש סביבך ‘הר של כוחות’, מעטפת שלמה ששומרת עליך כשאתה סמוי, אתה יכול לעשות את העבודה שלך במינימום הפרעות”.

ג’ סיפר שלאחר סיום ההכשרה הוא עבר בחינות במצבי לחץ: “יש לזה חשיבות קריטית במצבי לחץ ואירועי קיצון. העולם העברייני הוא לא עולם צפוי. סוכן בתפקיד יכול להגיע לרכוש הרואין ומשום מקום יכול להישלף לו אקדח לראש או סכין לצוואר”. ג’ כסוכן סמוי “חי ונשם” עבריינים: “זה מתחיל מהקפה איתם על הבוקר, שעות של ישיבה שאתה מדבר שטויות – הכול כדי לקנות את האמון שלהם שאתה אחד מהם, ‘תיאטרון הבימה’ של ממש”.

גם אחרי ששב ל”חיים עצמם”, לביתו, אל משפחתו לקח זמן לשנות פאזה: “אתה עדיין חצי בתוך המשחק, ואז בפינה שלך אתה נזכר שאתה שוטר. בהפעלה הראשונה הייתי עוד רווק אז זה היה יותר קל, בהפעלה השנייה כבר הייתי נשוי עם ילדים וזה היה יותר מאתגר, סתם לדוגמה ‘אשתך שואלת אותך מה זה כל הטלפונים האלה שהתחלת להחזיק?’ פתאום אתה יוצא לה למרפסת, מדבר ומסתודד עם אנשים מפוקפקים וזה היה שונה”.

והוא מודה: “יש רגעים שהתפקיד הזה דורש ממך ממש להיות מכונה, מדליק את עצמך כשאתה קם בבוקר ב’מצב עבריין’ ורק שאתה שוב בבית שלך, אתה חוזר ל’מצב שוטר’. קניית אמצעי לחימה למשל, יכולה להיות בשעות לא שעות, בשבתות ובערבי חג, אירועים שמתרחשים מהרגע להרגע ודורשים ממך תגובה מיידית, זה התפקיד, אתה חי עולם צבוע, עולם כפול”.

“ניסה לדקור אותי בצוואר”

ג’ זוכר את ההצבה הראשונה שלו כסוכן סמוי, זה היה בשנת 2007. לא פעם הוא מצא את עצמו נכנס למצבים מאתגרים מול סוחרי סמים “כבדים”. עד היום הוא ג’ זוכר מקרה אחד שכמעט ושילם בחייו: “הגעתי לשבעה של אחד שלא הכרתי, לא הכרתי אף אחד סביבי, אבל הייתה לי מטרה, הייתי צריך להתחבר ומשם הצלחתי להגיע ל-4 יעדים בכירים. במהלך אחת הפגישות עם היעדים, משום מקום מישהו שלף מולי סכין פרפר וניסה לדקור אותי בצוואר, והייתי צריך לתמרן שם תוך כדי המחשבה שאתה מגן על עצמך אבל לא פוגע באף אחד, כי אתה תמיד צריך לזכור שאתה שוטר, מצד שני אתה צריך להשאיר את ה’חותם של העבריין’ שמבין את חוכמת הרחוב ויודע לעמוד על שלו”.

על התחושות בזמן שהוא בשטח, סמוי, לא פשוטות: “האדרנלין עולה, הדם זורם בכל הגוף, הדופק עולה, אתה נלחץ ולא מראה את זה. תחשוב שהרואין בשווי מאות אלפי שקלים עובר לך בין הידיים, או שעבריין אחר – כדי לבחון את האמינות שלך – אומר לך רגע לפני עסקה מפלילה ‘בוא תסניף תראה שהחומר טוב’, אבל אתה נעול על המטרה, יודע לשם מה הגעת עד לפה, אז גם טבעי שתחשוש שמשהו ישתבש. ברגע של חוסר ריכוז, חודשים ארוכים של בניית אמון בין העבריינים יכולה ללכת לאיבוד”.

הדברים הגלויים של ג’ מספקים הצצה אל העולם הסמוי והתובעני והמאתגר כמפעיל סוכנים: “החדרנו סוכן עבריין ללב הפועם של קבוצת עבריינים ערביים שסחרה בנשק”. הכול התחיל בחיבור לאותו עבריין שמוכן “לחצות את הקווים” ולסייע למשפחה: “אני מדבר איתך על אדם, בעל מעמד בעולם עברייני, לא צעיר, אחד שראה דברים בחייו”.

“לכל כדור יש כתובת”

אולם לדבריו של ג’ לשטח קצב ומציאות אחרת. בגלל שרשרת אירועים חריגה, ג’ שהיה מפעיל של העבריין, הצטרף לפעולת הפללה בשטח: “קיבלנו את כל האישורים מהדרג הבכיר, ונכנסתי לתמונה, בפועל אני זה שיצא לשטחים ורכשתי אמצעי לחימה ונשקים בשווי מאות אלפי שקלים. אני מדבר איתך על רשת של מחבלים שמחזיקים מחרטות וסוחרים בנשקים שיכולים לחדור לישראל, יום אחד זה לעולם הפלילי, ומי יודע עוד לאן”.

הפעילות הניבה תוצאות: “היחידה הצליחה להביא למעצרם של 15 פלסטינים סוחרי נשק ועוד שלושה ישראלים, אנשי קשר שמסייעים לסוחרים הפלסטינים בהעברות ומכירת הנשקים הבלתי חוקיים”.  ג’ זוכר עד היום את אחד המפגשים עם אחד הישראלים שסייע לסוחרי הנשק הפלסטיניים: “יושב מולך בחור ישראלי-יהודי, שהתפקיד שלו היה להעביר נשקים ואקדחים מישראל לשטחים, ומשם אחרי שהמחרטות הפלסטיניות משכפלים את המספרי הנשקים האקדחים היו עוברים לידיים של משפחות פשע עבריינית”.

וג’ מפרט חלק מהנשקים שקנה כסמוי: “קלצ’נקובים, רובי M-16, עשרות אקדחים, זוכר קנייה מספר רב של אקדחים וברור לך שלכל כדור שיוצא מהאקדח יש כתובת, אם האקדח הזה מגיע לידיים לא נכונות, כל כדור לוקח חיים של מישהו. בפעילות מאתגרת אני וחברים שלי ביחידה מנענו הרבה דברים רעים”.

כסף, כוח – ומעמד

אם לא די במפגשים של ג’ עם הגורמים העבריינים במהלך “המשחק הסמוי”, ג’ פגש בהם גם לאחר שנעצרו. “אם זה בבית המשפט, אתה נדרש להגיע ולהעיד מולם, זה משחק-משחק – אבל בסוף אתה שוטר ואזרח שומר חוק”. ג’ נזכר באירוע שהתרחש בדרום לאחר שהביא למעצרם של סוחרי הסמים: “חזרתי מאותם מפגשים מפוקפקים, הייתי על אוטובוס וכשהגעתי לתחנה המרכזית, פגשתי את אחד המופללים שהיו צפוי להיעצר. הוא בא אליי בתחנה, לחצנו ידיים, התחבקנו, באותו מפגש זריז בתחנה הוא אומר לי את המשפט הבא: ‘שמעתי מה קרה אתמול, התפוצץ סמוי בין החבר’ה’ ואני שומע את השיחה הזאת בזמן שיש עליי מתחת לבגדים אקדח, זה היה מטורף”.

מה שקרה אחר כך היה דרמטי לא פחות: “מיד כשנפרדתי ממנו התקשרתי למפעיל שבדיוק חיכה לי מחוץ לתחנה, ומיד ביצענו על המופלל מעצר. אני הייתי זה שהשכבתי אותו על הרצפה בזמן המעצר. אני זוכר שהוא הגיע למפעיל שלי ואמר ‘זה תקף אותי’, והמפעיל שלי ענה לו ‘זה שוטר, זה סוכן שלנו'”.

איך מתנהל המפגש עם עבריינים בבית המשפט כשהם על ספסלי הנאשמים והוא מגיע להעיד?

“עבריין רציני, זה מי שיש לו כבוד גם אליך, שיודע שהכנסת לו על מה שעשה ולא תפרת לו תיקים”, מסביר ג’. “אלה עבריינים שיבואו, יעמדו מולך וילחצו לך את היד ויגידו ‘וואלה שיחקת אותה’, העבריינים הבכירים מכבדים אותך, הם גם יודעים שאין כאן עניין אישי”.

שאלתי את ג’ אם אחרי הרבה שנים בין עבריינים, הוא יודע מה מושך אותם לעולם הפלילים. “לרבים מהם סיפור חיים לא פשוט, אם הייתה להם אפשרות לא לגדול במצוקה, רבע מהם לא היו מגיעים לשם”, הוא מצהיר. “מה שמעניין את העבריין זה השם שלו, מה יהיה המעמד שלו ואיך ירוויח את הכסף הקל שלו. כולם רוצים להיות ראשי ארגון, זה מהות החיים שלהם, הכול מונע משם: מעמד, כסף וכוח”.

https://www.mako.co.il/news-law/2023_q2/Article-3f3b13a3ef24881026.htm