לפנינו ערעור של בית משפט למשפחה שעוסק בתופעת פייק, טענות של נשים שהילדים עזבו אותם למשמורת אצל האבא שיש ניכור הורי כלפיהן.  בתיק זה פועלים נגד האבא המשמורן הפסיכולוג שמאי כרכום, המומחית ענבל קיבנסון והעובדות הסוציאליות לחוק הנוער.

מדובר בזוג הורים עם שלושה ילדים.  הרווחה בעצמה סבורה שהאמא היא אמא לא טובה והגישו בקשת נזקקות להוציא את הילדים מהבית למוסדות רווחה.  בסוף לא יצא מזה כלום, אבל למה אם האמא לא טובה צריך להוציא את הילדים לרווחה?

למה ברירת המחדל של העובדות הסוציאלית היא שמוסד רווחה עדיף על פני האבא?

הילד הבכור התעקש לא לחזור לאם ונשאר לגור אצל האב.  הוא פשוט לא רצה יותר לראות את האימא שברח ממנה.  האימא החליטה לטעון שהאבא עושה לה ניכור הורי….  האמא מיוצגת ע”י הצרעה רחל ממן.

מונו מומחים, שמאי כרכום למסוגלות הורית וענבל קיבנסון לחידוש קשר.  שניהם המליצו להחזיר את הקטין לאמא שלו ושהאבא יראה את הילד במרכז קשר.

אבל הקטין ראה את השופט ניר זיתוני והבהיר לו שטוב לו אצל האבא, הדיווחים הראו שהציונים שלו השתפרו פלאים, והילד הבטיח שינסה ללחזור לאמא למספר לינות.  הילד הבטיח וקיים. הוא לן אצל האמא והאבא לא הפריע ואפילו עודד.  ובכל זאת המומחים מליצים על מרכז קשר לאבא???????????

האמא דרשה לקיים את המלצות המומחים לטובתה, שהרי על התקופה שהילד אצל אבא שלו היא מפסידה מזונות.  אלא שבקשתה נדחתה גם בבית משפט למשפחה וגם ע”י חננאל שרעבי בערעור.

אחרי העברת משמורת מאמא לאבא: זה לא ניכור הורי אלא דחיה מוצדקת מהאמא

אנחנו חוזרים ומדגישים:  כשילד עובר מאמא למשמורת אבא, יש סיבות למה העבירו את הילד מהאמא לאבא ורק טבעי שהוא יירתע מלפגוש את האמא.

בנסיבות כאלה אין ניכור הורי.  האבא לא ניכר.  הילד זוכר כמה רע לו אצל האמא, ולכן הוא לא רוצה לחזור לשם.  זה לא ניכור הורי.

מה שכן אפשר לעשות טיפולים לשדל את הילד לנסות ללון אצל האמא (מה שהצליח) אבל לאיים על האבא שהוא מסית ושהוא יראה את הילד במרכז קשר ולהחזיר את הילד למקום שממנו הוא ברח, ולהגיד על זה שזה תואם את דוקטרינת הניכור ההורי, זה לעשות צחוק מדוקטרינת הניכור ההורי.

מה מניע את שמאי כרכום לדבוק בגישה של לדפוק גברים אנחנו מבינים.  הוא רוצה לבנות לעצמו קריירה, ומבין איפה פרוסה החמאה.

למה ענבל קיבנסון נכנסה לתיק הזה ועשתה צחוק מהדוקטרינה שמפרנסת אותה, זה אנחנו לא מבינים.

את האמא ייצגה עורכת דין רחל ממן.

להלן פסק הדין:

1. לפני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב’ השופט ניר זיתוני) מיום 24.7.2023 בתיק תלה”מ 44131-02-21 (להלן: “ההחלטה קמא” ו – “התיק קמא“, בהתאמה), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לאמץ כבר בשלב זה של הדיון את המלצות מומחה בית המשפט בחוות דעתו מיום 29.7.2022, ולחייב את המשיב לשתף פעולה עם תכנית הטיפול שהוכנה עבור המשפחה, והכל כפי שיפורט להלן.

רקע בקליפת אגוז

2. המבקשת ומשיב 1 (להלן: “המשיב” או “האב“, ביחד יכונו “הצדדים“) ניהלו קשר זוגי, במסגרתו הביאו לעולם את שלושת הקטינים אשר פרטיהם בכותרת.
3. האב הגיש את התובענה קמא ביום 21.2.2021, להעברת משמורת שלושת הקטינים מידי המבקשת לידיו וקביעת זמני שהות.
4. בחודש יולי 2021, הוגשה בקשת נזקקות עבור שלושת הקטינים, על ידי משיבה 2, המחלקה לשירותים חברתיים במועצה אזורית … (תנ”ז 00000-07-21). בתסקיר שצורף לבקשה תואר כי קיים סכסוך מתמשך בין הצדדים, בעוצמה גבוהה וללא תקשורת ביניהם; הקטינים מושפעים מהסכסוך ומצבם הרגשי והתפקודי נפגע קשות, כך לשון התסקיר.
5. עוד צוין בתסקיר הנ”ל, כי בעקבות החלטת בית המשפט עברה המבקשת עם הקטינים ל….. ונקבעו זמני שהות עם האב, אולם בפועל עלה קושי רב ומתמשך ביציבות ובהתמדה במפגשים עם האב באמצע השבוע, בעיקר עקב המרחק הגיאוגרפי וזמני הנסיעות.
6. בקשת הנזקקות הוגשה עבור שלושת הקטינים, כאשר לגבי הקטין הבכור, תואר בתסקיר כי מחודש ינואר 2021 השתלב בטיפול רגשי פרטני והצדדים מגיעים להדרכת הורים. למרות הטיפול, הקטין לא מצליח למצוא שקט ובטחון לנוכח המריבות והמתחים בין הוריו.
7. בית משפט קמא הכריז על שלושת הקטינים כנזקקים, בהחלטתו שניתנה בסוף דיון שהתקיים ביום 1.8.2021 במעמד הצדדים.

יוער כי ביום 13.6.2023, ניתן פסק דין הסוגר את תיק הנזקקות, בו נכתב כי הכרזת הנזקקות תמה למעשה בחודש ינואר 2023 ולא התבקשה הארכתה מאז.

8. בתקופת חגי תשרי, בסוף ספטמבר 2021, עת שהו הקטינים בבית אביהם, המשיב, סירב הקטין הבכור לחזור לאמו המבקשת ולמעשה נשאר בחזקת אביו. ביום 12.10.2021 התקיים דיון בעניינו של קטין זה. מייד לאחר הדיון הוציא בית משפט קמא מספר החלטות תחת ידו, שעיקרן כי הקטין הבכור יישאר זמנית במשמורת האב עד לקבלת תסקיר בעניינו והוא יירשם לבית ספר במקום מגורי אביו.
9. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על מספר החלטות בתיקים קמא (רמ”ש 68361-10-21) אשר נדונה בבית משפט זה (כב’ השופטת אספרנצה אלון). ביום 9.12.2021 ניתנה החלטת בית משפט זה ברמ”ש האמור, לפיה חלוקת זמני השהות עם הקטין תהיה לפי המלצות התסקיר מיום 15.11.2021 – שלושת הקטינים ישהו יחדיו בסופי השבוע אצל כל הורה, לסירוגין; הקטין הבכור יגיע לבית האם פעמיים בשבוע כולל לינה.
10. בפועל וכאמור בפסק הדין שניתן ברמ”ש הנ”ל ביום 6.7.2022, הסדרי הלינה לא קוימו ולא במקצת. במסגרת פסק הדין נפסק כי ההחלטה בדבר העברת המשמורת הזמנית על הקטין לידי האב – מבוטלת; זמני השהות יהיו בהתאם להמלצות התסקיר מיום 15.11.2021 ויחלו תוך 10 ימים ממתן פסק הדין; הפרת זמני השהות תגרור סנקציה כספית, בהתאם לשיקול דעתו של בית משפט קמא.
11. במקביל לשמיעת הרמ”ש הנ”ל בבית משפט זה, התנהלו הצדדים אף בבית משפט קמא. ביום 2.6.2022 ניתנה החלטת בית משפט קמא, לאחר דיון בו נשמעו הצדדים (24.5.2022), במסגרתה נקבע כדלקמן:

אימוץ כל המלצות האבחון הפסיכיאטרי של הקטין הבכור מיום 12.5.22 – הדרכה הורית של כל הורה בנפרד תוך התמקדות בנושא הניכור ההורי והטיפול המשפחתי של הקטין עם האם, בנווה מיכאל; ביצוע אבחון פסיכודיאגנוסטי לקטין; ביצוע בדיקת מסוגלות הורית לצדדים.

המשך טיפול ב”אטנט” עבור הקטין, במינון ובתדירות שיקבע הרופא המטפל.

לא נקבעו זמני שהות בנימוק שבהעדר הסכמת הצדדים, אין מקום לשנות את ההחלטה שניתנה בעניין זה ע”י ערכאת הערעור ברמ”ש הנ”ל.

12. בהחלטה מיום 3.7.2022 מונה ד”ר שמאי כרכום כמומחה מטעם בית המשפט לביצוע בדיקת מסוגלות להורים וכן לצורך ביצוע אבחון פסיכודיאגנוסטי לקטין הבכור (להלן: “המומחה“).
13. המומחה הגיש את חוות דעתו מיום 29.7.2022, והמלצותיה הן כדלקמן:

א.    קיים צורך דחוף ומיידי בתיאום הורי המלווה בדיווח רציף אל בית המשפט.

ב.    במידה שלא תחול הפחתה משמעותית בתסמיני הניכור ההורי בתום שלושה חודשים של תיאום הורי, המשמורת על הקטין תוחזר למבקשת והקטין יוצא מבית אביו. הובהר כי במצב הנוכחי בבית האב, הקטין מצוי בסיכון משמעותי להתפתחותו הרגשית.

ג.     כחלופה לטיפולים הפרטניים בנווה מיכאל, יש מקום לפנות לטיפול משפחתי שבו כל הורה פוגש את שני הקטינים [האמצעית והצעיר] (טריאדה) בנוכחות מטפל.

ד.    טיפול דיאדי של המבקשת עם הקטין הבכור הכרחי, בתדירות אחת לשבוע על מנת לאפשר זירה בטוחה לחידוש הקשר ביניהם.

ה.    נדרש כי המשיב ייכנס להדרכת הורים פרטנית בדיווח רציף לבית המשפט.

ו.     ככל שהמשמורת תוחזר לידי המבקשת, יש צורך בזמני שהות עם המשיב במרכז קשר, מאחר שכיום בהתנהלותו הנוכחית הוא מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות הנפשית של הקטין.

ז.     ביצוע הערכה פסיכיאטרית לקטין הבכור והתוויה רפואית ברורה בנוגע למצבו הנפשי.

ח.    יש לשקול צעדים משמעותיים ביחס לטענת המבקשת, באשר לתחילתו של ניכור הורי שהמשיב מפתח בקרב שני הקטינים האחרים.

14. לאחר קבלת חוות דעת המומחה, החל הקטין הבכור לשתף פעולה עם זמני השהות וקיימם, לרבות לינה בבית המבקשת.
15. בדיון קמא מיום 22.3.2023 הסכימו הצדדים על מינויה של ד”ר ענבל בר-און לגיבוש תכנית טיפולית לתא המשפחתי. ביום 29.5.2023, הגישה המומחית בר-און עדכון לתיק קמא, במסגרתו המליצה על טיפול דיאדי של המבקשת עם הקטין הבכור בשיתוף המשיב, והדרכה הורית משותפת לשני ההורים.
16. ביום 26.6.2023 הגישה המבקשת כאן, בקשה בתיק קמא, לאמץ את סעיפים א, ב, ד, ז ו-ח להמלצות המומחה ד”ר שמאי כרכום בחוות דעתו מיום 29.7.22, ולחייב את המשיב לשתף פעולה עם תכנית הטיפול שהכינה המומחית ד”ר ענבל בר און.

לטענת המבקשת, האב “ממסמס” את המלצות המומחים בטענה לחסרון כיס, שנדחתה ע”י בית המשפט בהחלטה מיום 15.3.23. מצבו הכלכלי של האב טוב בהרבה מזה של האם, שאינה עובדת מזה כחצי שנה. לפי כל הדיווחים וחוות הדעת, האב בעל התנהגות “מופרעת” והקטין במצוקה ובמצב רגשי מדאיג; האב התחייב לשלב את הקטין במסגרת טיפולית באזור מגוריו אולם טרם עשה כן. עוד לטענתה, שני המומחים ובית המשפט המחוזי אמרו דברים חמורים ביחס למסוגלות ההורית הפגומה של האב; גורמי הרווחה הודיעו שאין להם כלים לסייע למשפחה; הצדדים הסכימו למינוי המומחית, ובית המשפט הפנה את הצדדים למומחית על יסוד הסכמתם זו.

17. המשיב בתגובתו מיום 12.7.23 טען, כי מדובר במיחזור של בקשת האם מיום 22.3.23 שנדחתה ביום 19.4.23. האב דואג לקיום מפגשי הקטין עם האם למרות התנגדותו של הקטין, לרבות לינה של הקטין בבית האם מזה כשנה. צו הנזקקות הוסר, ומכאן שגם גורמי הרווחה השתכנעו שהמצב השתפר. האם ביקשה שהקטינים ישהו עם האב ה”מופרע” (כך לטענתה) לפחות 65% מהזמן בחופשת הקיץ הנוכחית. מאז עבר הקטין לגור בבית האב, הוא מצליח בכל תחום בחייו. עוד טען, כי המתווה שבית המשפט הציע בדיון מיום 22.3.23 היה הליכה לד”ר בר און למפגש או שניים בניסיון להגיע להסכמות כוללות, ולא דובר על הליך טיפולי ארוך שיגרם לקריסתו הכלכלית של האב. הקטין ממתין לתיאום טיפול רגשי באזור מגוריו דרך מחלקת הרווחה; בשל רצון לסיים את הסאגה האב יגיש בקרוב הצעה מפורטת להסכם כולל.

המבקשת השיבה לתגובת האב, במסגרתה חזרה על טענותיה.

18. ביום 24.7.23, ניתנה החלטת בית משפט קמא, במסגרתה נדחתה הבקשה. להלן נימוקי הדחייה:

” 4. לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בתיק ובתיקים הקשורים הגעתי לכלל מסקנה כי בשלב זה דין הבקשה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן .  

5. ראשית , אימוץ המלצות המומחה לבקשת האם , חרף התנגדות האב , משמעותו קבלת עמדת האם באחת הסוגיות המרכזיות השנויות במחלוקת בין הצדדים . בית המשפט יגיע לתוצאה שכזו  במסגרת החלטת ביניים בתיק הקבוע לישיבות הוכחות  רק במקרה בו ברור וגלוי שתוצאה שכזו מתחייבת מהשמירה על טובת הקטינים . לא שוכנעתי כי כך הם פני הדברים . יש אינדיקציות בתיק לפיהן מצבו של [הקטין] השתפר לימודית וחברתית מאז עבר להתגורר אצל האב . כמו כן , אין מחלוקת כי מזה כשנה [הקטין] מקיים קשר עם האם הכולל לינה בבית האם .  יש חשש ממשי כי כפיית אימוץ ההמלצות בשלב זה על [הקטין] ועל האב תוביל לתוצאה הפוכה מזו המקווה ותגרום להרעה במצבו של [הקטין] בכל המישורים , לרבות הקשר עם האם , שחודש ונבנה מחדש בעמל רב . האפוט’ לדין  של הקטינים , שהשתתפה בדיון מיום 22.3.23 , אשר עסק בעיקר בהמלצות המומחה , לא קראה לאמץ את ההמלצות בשלב זה מאז הדיון ועד היום . המוקד בדברי האפוט’ לדין בדיון היה הרצון להבין מה האב רוצה ולנסות להתקדם משם לבחינת פתרון כולל . האב הניח , אם כי בשיהוי מופלג , הצעה מיום 13.7.23 להסדר כולל . בהתאם להחלטתי מיום 17.7.23 הצעה זו היא נקודת הפתיחה למו”מ בין הצדדים . גם אם ניסיון העבר מלמד כי סיכויי הצדדים להגיע להסכמות אינם גדולים , בלשון עדינה , אין הצדקה לסתום את הגולל על אפשרות שכזו בדמות אימוץ חלק מהמלצות המומחה חרף התנגדותו הנחרצת של האב .
6. שנית , המומחית עצמה לא סבורה כי תוכל לסייע לצדדים ביישום תוכנית הטיפול שהכינה , גם אם בית המשפט יאלץ את האב לשאת במימון מחצית מעלות התוכנית . לפי עדכון המומחית מיום 12.6.23 לא ניתן לסייע להורים שאין להם מוטיבציה לקבל סיוע . העובדה כי עיקר טענות המומחית מופנות כלפי האב  , אינה משנה את המסקנה העגומה לפיה  לא ניתן לרתום את האב לטיפול דיאדי של האם עם [הקטין] בהשתתפות האב , במצב הנוכחי . טרם שוכנעתי כי הסנקציה שמציע המומחה בדבר העברה כפויה של [הקטין] מהאב לאם והעברת מפגשי האב עם [הקטין] למרכז קשר , היא הפתרון שיביא לגיוס האב  למעורבות אקטיבית בטיפול דיאדי  והדרכת הורים .
7. שלישית , דברי עו”ס לחוק נוער במשגב בוועדת תכנון טיפול האחרונה , לפיהם אם יסבור כי מצבו של [הקטין] מצדיק הפעלת סמכויות לפי חוק הנוער , לא יהסס לעשות כן , מוליכות בשלב זה להימנעות מאימוץ בהמלצות הרדיקליות של המומחה , נוכח קיומה של חלופה אחרת . על יסוד כל החומר שלפני , לרבות פגישתי עם [הקטין] , אוכל להעריך כי ההסתברות ש[הקטין] ייתרם מטיפול רגשי ציבורי אליו ילך בתמיכת  האב , כעולה מתגובת האב , עולה על ההסתברות לפיה [הקטין] ייתרם מטיפול רגשי , שיכפה עליו כעת חרף התנגדות האב  . התור לטיפול רגשי ציבורי הינו ארוך ולכן אין די בכך שהטיפול טרם החל כדי להגיע למסקנה כי האב זנח את הנושא  .
8. רביעית , לא מדובר בבקשה ממוחזרת . האם היתה רשאית להגיש את הבקשה נוכח ההחלטה מיום 19.4.23 , לאחר שהטיפול אצל המומחית נקטע באיבו מהטעמים שפורטו בעדכון המומחית מיום 12.6.23 . בנסיבות שכאלה , אין מקום לחייב את האם בהוצאות חרף דחיית הבקשה .
9. חמישית , בכל הוגע להערכה פסיכיאטרית ל[קטין] , בתיקי בתי המשפט מצויים שפע חומרים המאפשרים לקבל תמונה טובה למדי , גם ממומחים בתחום בריאות הנפש  , של מצבו הנוכחי של [הקטין] . ל[קטין] יש קשיים שאינם נובעים מהסכסוך המתמשך בין הוריו אך מועצמים ע”י התמשכות הסכסוך  והצבת [הקטין] במוקד הסכסוך כבן הבכור ומי ששימש לפחות בעבר כ”ילד הורי” . לפיכך , לא שוכנעתי כי הערכה פסיכיאטרית נוספת ל[קטין] נחוצה בשלב זה במידה המצדיקה כפייתה על האב ועל [הקטין] עצמו בהחלטת ביניים . כך בפרט נוכח האינדיקציות שפורטו קודם לכן לגבי שיפור בתפקוד הלימודי והחברתי של [הקטין] וכן לגבי שיפור הקשר בין [הקטין] לבין האם”. 

בגין החלטה זו, הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור

19. להלן תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור:

א.      טעה בית משפט קמא, עת סבר כי טובתם של הקטינים לא מצדיקה קבלת החלטה בשלב ביניים, וכי אין לאמץ את המלצות המומחה, כאשר התא המשפחתי מצוי ללא מסגרת, מעטפת טיפולית או מקצועית אשר יש בה ליתן מענה להורים ולקטינים, וקבע את התיק קמא לדיון הוכחות בעוד כשנה.

ב.       טעה בית משפט קמא, עת בניגוד להלכה הקיימת, דחה את המלצות המומחה מבלי ליתן נימוקים כבדי משקל לכך, למעט חשש מהתנגדות המשיב, כאשר ברור היה כי מדובר במוצא הטיפולי האחרון של התא המשפחתי (לאחר שגורמי הרווחה ונווה מיכאל מיצו את ההליכים הטיפוליים עמם).

ג.       טעה בית משפט קמא עת סטה מהחלטות קודמות שניתנו על ידו, הן בעניין המתנה לתכנית של המומחית בר און (החלטה מיום 19.4.23 – ההמלצה הוגשה והשופט קמא בחר שלא לאמצה); הן בעניין חיוב האב לשאת בעלויות הטיפול לאחר שקבע כי האב לא יישמע בטענות ל”קריסה כלכלית”.

ד.       טעה בית משפט קמא עת הסתמך וקבע, לפי גרסת המשיב בלבד, כי הקטין הבכור משתפר חברתית ולימודית, כאשר לא הונח בפניו כל עדכון או דיווח עדכני בעניין זה התומך בטענות אלו, כאשר הדיווח האחרון הוא מלפני כשנה.

ה.      טעה בית משפט קמא עת קבע כי האפוט’ לדין לא קראה לאמץ את המלצות המומחה, שעה שהאפוט’ לדין מעולם לא התבקשה להביע את עמדתה בעניין זה; בכל מקרה לא אחת הביעה היא את עמדתה בקשר לטיפול על ידי מומחה ולמצבו הרגיש והמסוכן של הקטין, בדיונים שהתקיימו הן בבית משפט זה והן בקמא.

ו.       טעה בית משפט קמא, עת לא שם לנגד עיניו את הקביעות ומאפייני האישיות שאובחן בהם האב המשיב, בחוות דעת המומחה כרכום, באשר ליכולת ההורית המונמכת של האב ואישיותו הנוקשה והחשדנית, וכי הוא מסית ומנכר את הקטין כלפי אמו.

דיון והכרעה

20. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, וזאת מכח סמכותי על פי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018.

להלן אפרט נימוקיי.

21. ההחלטה קמא היא החלטה בעלת אלמנטים דיוניים מובהקים של בית משפט קמא; בהחלטה כגון דא ממעטת ערכאת הערעור להתערב.

נאמר לא אחת בפסיקה, כי בהחלטות דיוניות כאמור, לערכאה המבררת נתון שיקול דעת רחב, וכאמור ערכאת הערעור ממעטת להתערב; התערבות בהחלטות מעין אלו שמורה למקרים חריגים בלבד, והמקרה דנן אינו כזה.

ראו לענין זה:

רע”א 2732/23 מזל כהן נ’ שירותי בריאות כללית, פסקה 5 (19.4.2023);

רע”א 1377/21 ‏סיאט כרמל סחר יבוא ויצוא בע”מ נ’ אורית פלד (10.6.21);

רע”א 1396/18 פלוני נ’ בנק דיסקונט להשקעות (13.3.18);

בע”מ 7275/18 פלוני נ’ פלונית (26.11.2018).

כאמור, לא מצאתי כי נפלה בהחלטה קמא, שהיא בבסיסה בעלת מאפיינים דיוניים, טעות שתצדיק, באופן חריג, את התערבות ערכאת הערעור.

22. כמו כן ולגופם של דברים, לא מצאתי מתום בהחלטה קמא. סבורני כי בית משפט קמא שקל ושקלל נכונה את הנתונים שהובאו בפניו, והוציא תחת ידו החלטה שקולה התואמת את נסיבות התיק קמא, והנשענת על נימוקים נכונים.
23. במה דברים אמורים? נזכיר כי בית משפט קמא פגש את הקטין ושוחח עמו, שיחה אשר תוכנה חסוי אך ניתן לשער בזהירות הראויה כי תרמה לבית משפט קמא לא מעט להבנת המצב לאשורו. כמו כן עובדה היא, אשר לא נסתרה על ידי המבקשת, כי הקטין מקיים את זמני השהות עם המבקשת מזה תקופה ארוכה, לרבות לינה, והדבר מהווה שיפור ביחסיהם;

נקודה נוספת היא, כי ההחלטה קמא לא מותירה את המשפחה או הקטין ללא טיפול כלל אלא ביכרה את עמדת המשיב, לפיה מעדיף הוא לקחת את הקטין לטיפול במערכת הציבורית ובית משפט קמא מכבד בחירה זו.

24. כלל נימוקי בית משפט קמא בהחלטה קמא (המצוטטים בסעיף 18 לעיל) מביאים למסקנה, לפיה בית משפט קמא לא שוכנע כי טובת הקטין מחייבת היעתרות כבר כעת, בשלב זה של ההליך ובמסגרת החלטת ביניים, להמלצות המומחה; נזכיר כי היעתרות מעין זו היא בבחינת “מתן הסעד העיקרי” בתובענה בטרם נשמעו הראיות. מצב כזה הוא חריג, ואין המקרה דנן מצדיק חריגות זאת.
25. בהינתן כל אלה לא מצאתי בהחלטה קמא כל טעות בולטת המחייבת התערבות, ואני דוחה את הערעור.
26. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
27. עירבון שהפקידה המבקשת יוחזר לה, באמצעות באת כוחה.

המזכירות תעביר החלטה זאת לצדדים.

החלטה זו מותרת לפרסום בהשמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.

ניתנה היום, כ”ח אלול תשפ”ג, 14 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.

PDF