לפנינו פסק דין של אלה מירז סגנית נשיאה בחיפה בבית משפט למשפחה. מדובר בשוד לאור יום של מיליון ש”ח מגבר ערבי לגרושתו שלא תרמה כלום ושבכלל לא מגיע לה.
ראו כמה התפתלויות משפטיות עושה השופטת הנבלה הזאת, ילידת בית זונות בפולין, כדי להצדיק את השוד במסווה של איזון משאבים.
חייל נפטר ומדינת ישראל הכריזה על פרס של 39 מיליון ש”ח למי שימצא את הגופה. רועי צאן ערביים מצאו את הגופה ותבעו לקבל את הפרס. האיש בכלל לא מצא את הגופה. הוא קיבל שליש (נטו 5 מיליון ש”ח) מהפרס מהאבא והאח שלו. השופטת אלה מירז טוענת שהזכות לפרס צמחה בזמן שהזוג היה נשוי, ולכן מגיע לאישה לנגוס בפרס ולקבל ליטרת הדם שלה. מיליון שקלים אלה מירז נותנת לה.
אבל כפי שתוכלו לראות הזכות לקבל את הפרס לא צמחה בזמן מציאת הגופה כי המדינה התכחשה לזכות הזו והשלישיה (האבא ושני בניו) נאלצו לתבוע את המדינה, תביעה שהיתה קשה ביותר, כולל כמה מחיקות של התביעה והגשתה מחדש עד שבית המשפט העליון אישר שמגיע לרועי הצאן את הכסף.
לכן הזכות צמחה בזמן שבית המשפט העליון קבע שזו באמת זכות ושמגיע את הכסף, (ואז הם כבר היו גרושים) ולא בזמן מציאת הגופה.
יתרה מכך, האיש בכלל לא מצא את הגופה. היא קיבל שליש מתנה. ראו איך השופטת מתחמקת באלגנטיות מטענה זו. היא טוענת שהשלישיה תבעה במשותף את המדינה, והכסף התקבל כסכום אחד מבלי לעשות אבחנות מי מצא את הגופה.
רק זונה כמו השופטת אלה מירז יכולה להמציא טענות כאלה. אם הוא לא מצא את הגופה, אז לאישה לא מגיע כלום, ואם השופטת טוענת שיש להתיחס לכל השלושה כאילו שלושתם מצאו את הגופה, אז זה כאילו ששלושתם היו הבעלים של האישה ושלושתם זיינו אותה יחד במשך חיי הנישואין.
וזה לא הכל. מה עם עיקרון השיתוף? הרי הטענה היא שהאישה משתתפת במה שהגבר צובר בגלל תרומה שהיא תורמת בעצם נוכחותה כאישה נשואה ווזמינות הכוס שלה לבעל כדי שלא יבזבז כספו אצל זונות…. אז איפה התרומה של האישה?. הגבר ומשפחתו נאלצו לקחת הלוואות לממן את עורכי הדין ואת אגרת בית המשפט. האישה בכלל לא היתה חלק מהענין ולא תרמה כלום למאמץ לתבוע ולהוציא את הכסף. אז למה מגיע לה רק מהרווח אם היא לא תרמה כלום? הרי אם מגיע לה מהרווח אז גם מההפססד היא אורה להתחלק. אם התביעה היתה נכשלת האם האיש הזה היה יכול לתבוע את גרושתו שתתחלק ממנו בהשקעה שירדה לטמיון? ברור שלא.
מי זה חסאן בסתוני שייצג את האישה?
וזה חסאן בסתוני שייצג את האישה. ב 2014 הורשע על גניבת 20,000 ש”ח מלקוחה ועדיין הוא מייצג ועושה חיל.
בנוסף רשות המסים הגישה לבית משפט השלום בחיפה כתב אישום נגד בני משפחת בוסתוני, המוכרים בחיפה כבעלי “פלאפל אוריון” המיתולוגי ועסקים נוספים. הנאשמים הם עו”ד חסאן בוסתוני העומד בראש המשפחה, אשתו אימן, בתו סמר בוסתוני וגיסתו גוליה ח’לילה. הם מואשמים בהעלמת הכנסות של 2.5 מיליון שקל מהמסעדה התאילנדית “ווק אפ תאי” שניהלו במרכז הכרמל. לפי כתב האישום, במהלך השנים 2008-2010, מעת שרכשו את המסעדה עד לסגירתה, ניהלו הבת סמר שהיתה רשומה כבעלים, והוריה ודודתה, שהיו מנהלים פעילים, פנקסי חשבונות מזויפים והגישו דוחות כוזבים למע”מ.
חסאן בסתוני הוא נוכל גדול וידוע בחיפה. ערבי “מתבולל” שהוא הבעלים של רשת הפלאפלים “אוריון” . במשך שנים הוא גנב עשרות מיליונים, ובזכות זה הוא מתגורר בשכונת דניה היוקרתית בחיפה. במשך שנים הוא גם ניהל משפטים על הבעלות בפלאפל מול אחיו שגם אותם
הוא רימה. ראו ויקיפדיהף פלאפל אוריון
חסאן בסתוני גנב 1.75 מיליון ש”ח מנכה שנולד עם שיתוק קשה מאוד והושעה למשך שנתיים וחצי לאחר שנים רבות שבהן המשפט שלו נמרח על ידי בתי הדין המשמעתיים של הלשכה . בסופו של דבר הוא הושעה מ 1.6.2015 ועד 30.11.2017 בעמוד 33 לקישור : הגנבת וגם ייצגת? עו”ד שגנב מלקוחותיו יוכל להמשיך לעבוד. ראו בעמ’ 33: https://din-online.info/pdf/ bd55.pdf
אשתו הנוכלת , אימאן בסתוני , היא סלבית בחיפה והייתה ובת דודתו של החלאה ח”כ אימן עודה .
/ https://www.colbonews.co.il/gossip/snoba/21773
אז איך נוכל כזה מופיע בבית משפט למשפחה וגם זוכה? התשובה פשוטה: הוא מייצג אישה עם כוס ולכן לא משנה מה הוא אומר, השופטת אלה מירז עושה את כל העבודה עבור האישה.
להלן כתבה באתר פסק דין 7/3/2022 על פסק הדין המחפיר:
זכה בפרס של מיליונים על מציאת גופה של חייל – הגרושה תקבל חמישית
את הגופה מצא הבעל לשעבר כשעוד היה נשוי. בפרס הוא זכה רק אחרי שהתגרש וניהל הליכים שהגיעו עד לבית המשפט העליון. נקבע כי מדובר בכספים משותפים אבל האישה לא זכאית לנתח שווה
גבר גרוש שלפני כשנתיים זכה עם אביו ואחיו בפרס של כ-39 מיליון שקלים על מציאת גופת חייל נעדר, ישלם לאשתו לשעבר חמישית מחלקו נטו, שמוערך בכחמישה מיליון שקלים. כך קבעה לאחרונה סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בחיפה אלה מירז בפסק דין בתביעה שהגישה האישה לאיזון משאבים. השופטת הסבירה שהזכאות לפרס נולדה כשהשניים עוד היו נשואים כך שמדובר בכספים משותפים. עם זאת, לאישה לא מגיע ליהנות ממחצית בשל חוסר תום לב, שיהוי בהגשת התביעה והעובדה שלא השתתפה בהוצאות ההליכים המשפטיים שנקט בעלה לשעבר כדי לקבל את הפרס.
בני הזוג, מוסלמים, התגרשו ב-2016 בבית הדין השרעי. כ-4 שנים קודם לכן מצא הבעל יחד עם אחיו ואביו גופה של חייל נעדר ביערות הכרמל שהוצע עליה פרס של 10 מיליון דולר. לאחר שמשרד הביטחון סירב להעניק להם אותו, הם יצאו למאבק משפטי וב-2019 בית המשפט העליון פסק להם כ-39 מיליון שקלים. היה זה שלוש שנים וחצי אחרי שבני הזוג התגרשו.
מיד לאחר שנודע לגרושה על הזכייה היא הגישה נגד בעלה לשעבר תביעה לאיזון משאבים בטענה שהיא זכאית לחצי מהסכום שיקבל.
הבעל לשעבר טען לעומת זאת שלגרושתו אין זכות ליהנות מהפרס. הוא טען כי בבית הדין השרעי חויב לשלם לה 50,000 שקלים עבור מוהר – וסכום זה כלל בתוכו את כל ענייני הרכוש. עוד הוא טען כי ממילא לא מדובר בכסף משותף שכן אחיו הוא שמצא את השרידים ודיווח למשטרה, ואת הזכאות לחלק מהפרס העניק לו במתנה. עוד הוא ציין כי לאורך כל השנים שבהן נלחם על הפרס ולקח על עצמו התחייבויות והלוואות כדי לממן את ההליכים, אשתו עמדה מהצד.
לא האמינה שיזכה
סגנית נשיא בית המשפט אלה מירז דחתה את טענת הנתבע שהכספים הם מתנה. היא קבעה כי הפרס הוענק לו, לאחיו ולאביו ללא הבחנה ביניהם – כמקשה אחת, ואין מקום כעת להיכנס לשאלה מי מצא את השרידים. מאחר שאין ספק שהזכות לקבל את הפרס קמה ביום מציאת הגופה, כשהצדדים עוד היו נשואים, הרי שהכספים הם רכוש משותף שיש לאזן לפי חוק יחסי ממון.
עם זאת, השופטת קבעה כי מדובר במקרה חריג שמצדיק לסטות מחלוקה שוויונית בשל התנהלות התובעת, שנגועה “במידה של חוסר תום לב”.
השופטת ציינה בהקשר הזה כי התובעת המתינה עם הגשת התביעה במשך שנים – אם משום שלא האמינה שהנתבע יקבל את הפרס ואם מתוך בחירה לחכות עד שהזכייה תהיה ודאית. בשנים שחלפו, היא לא נשאה בהוצאות ובסיכונים הכלכליים שלקח על עצמו הנתבע כדי לזכות בפרס ואף גרמה לו להאמין שהמחלוקות ביניהם הסתיימו והוא לא חייב לה דבר. לאחר מכן, מיד לאחר שנודע לה על הזכייה היא הגישה נגדו את התביעה.
ההתנהלות הזו של התובעת, קבעה השופטת, מצדיקה לפסוק לה חלק קטן מהכספים המשותפים. היא החליטה שחלקה יסתכם ב-20% מהנטו שיקבל הנתבע אחרי ניכוי הוצאות ומיסים, ומוערך בכחמישה מיליון שקלים.
בהתאם לכך, התובעת תזכה כנראה בכמיליון שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 23,400 שקלים.
- ב”כ התובעת: ח’ בסטוני, עו”ד דיני משפחה
- ב”כ הנתבע: עו”ד ענבל כספי גאון
להלן פסק הדין:
אלה מירז שודדת מיליון שח מגבר לאישה על פקס שקיבל ללא שום תרומה מהאישה
4 Comments
סך 40 מליון שח כנגד מידע . מידע אמור להיות משהו פוזיטיבי לא עצמות שנמצאו במקרה.
אוי לעם שאלה הם שופטיו
זה מרתיח אותי ההפקרות של ביהמש העליון כאשר מדובר בכספי ציבור איך שרפו 40 מליון שח שיכלו לשמש למטרות ראויות . זה מרתיח אותי בפרט שבלעדי כל המהלך של הרחבת פרס ה40 מליון שח לכלל הנעדרים יתכן ולא היה בא לעולם והיו נחסכים ה40 מליון שכן מי שפעל להרחבת התחולה של הפרס לכלל נעדרי צהל ולא רק לרון ארד נועץ אתי ואמרתי לו כן אבל רק למידע ממשי לא למידע אקראידוגמת מציאת גופה . ועכשיו יגידו השופטים איך לנסח את המודעה פעם הבאה מגילות מגילות של אפשרויות . מעבר לכך,מילא פסקתם שהעמותה חבה בתשלום אוקי אבל למה לגלגל את זה על המדינה את החבות . יש לי מספר מחשבות בנושא.אפס אמון בשופטים מלמד על הצורך בבקרה לע שופטים וברפורמה במערכת המשפט בכלל ובתי המשפט בפרט.
חוצפה . בזמנו היה פרס לגבי רון ארד. מכר התייעץ אתי בענין הרחבה לכלל הנעדרים. אמרתי לו כן בל בתנאי שיביאו מידע ממשי לא גופה שמצאו באקראי. והוא אכן פעל והרחיב את זה לכלל הנעדרים . ופתאום על מציאת גופה באקראי מחלקים 40 מליון שח . אם שופטים שכאלה בעליון מה הפלא שיש בהם אפס אמון .
עונש מוות לשופטת כזאת !! לשופטות כאלה אסור לחיות !