עו”ד אליעד שרגא מאוד שנוא בגלל יהירותו ושחצנותו. הוא מתהדר בתואר מי שמבקר באופן פרטי את “איכות השלטון”. ככזה הוא מגיש עתירות ציבוריות בלי שיש נפגע אמיתי, וזוכה בבית המשפט העליון לשטיח אדום. לעו”ד אליעד שרגא יש אף של פינוקיו, שערות כוס ג’ינג’י מדובלל ופרצוף תחת.
גם כשהוא מפסיד בבית משפט עליון הוא לא חוטף הוצאות כמו של שאר בני התמותה. סוג של סנוב מורם מעם.
מה נענע את גיא פלג לפתוח ג’ורה על האתרוג אליעד שרגא?
ולכן תמוה מדוע בשבוע שעבר שופר החונטה בעל אוזני הדמבו גיא פלג פתח על אליעד שרגא את מלוא חרצובות השיימינג.
דמבו הציג את אליעד שרגא כמי שסחט והוציא 1,500,000 ש”ח שכר טרחה מאישה “מסכנה”. עלק.
דמבו גיא פלג פרסם את הכתבה שלו ב 23/8/2023, והציג את זה כאילו זה סקופ שלו, אבל זה למעשה סקופ של ניוז 1 שפרסמו יומיים קודם לכן ב 21/8/2023.
הפרסום על אליעד שרגא הוא לא “הכצעקתה”. אם כל הסלידה מזה שהוא “מעניק” תארי “אביר איכות השלטון” לזבלים שבזבלים כמו דליפמן, עדיין השיימינג שגיא פלג עשה לו, לא מוצדק.
התופרת: עו”ד אסנת הרכבי הלוי בהמת מגדר עם כּוס פמיניסטי לוהט
מי שהזמינה את הכתבה על אליעד שרגא היא עו”ד פמיניסטית רדיקלית מוצהרת אסנת הרכבי הלוי שייצגה אישה שלא רצתה לשלם את מלוא שכר הטרחה שהוא דרש ממנה.
הפמיניסטית הזו מדברת על אליעד שרגא במונחים של בית משפט למשפחה: האיש (אליעד שרגא) גבר אלים מנצל אישה מוחלשת ומסכנה, והאישה שושנה כהן חלשה, מוגבלת בשכלה נתונה להשפעה של הגבר הדומיננטי ואפילו לא יודעת מה פירוש המילה “בונוס”.
שימו לב: היתה פה בוררות מול הבוררת שושי לונדונר ומי שזכה הוא אליעד שרגא. הוא גם זה שמבקש מהשופטת נאוה ברוורמן לאשר את הפסק בוררות של שושי לונדונר. האישה, שושנה כהן היא הצד המפסיד. התיק תלוי ועומד.
אמנם לונדונר אישרה לאליעד שרגא את רוב טענותיו על שכר הטרחה (כי גם היא בעצמה משמשת כונסת נכסים והיא עצמה גוזרת קופונים ענקיים על מכירות רכוש), אבל לונדונר כתבה בנימה פמיניסטית שהוא שועל קרבות ותיק, והלקוחה אישה מסכנה, והוא לא ממש טרח להסביר לה ולפרט לה כמה שעות הוא עבד ומה הוא עשה. על זה כל המהומה. על הערות אגב של הבוררת שושי לונדונר.
האם אליעד שרגא אשם סחיטה של מיליון וחצי שכר טרחה? בואו נבדוק
האמת…. צפינו באיחור בכתבה ובטקסטים ולא הבנו על מה כל המהומה. בסופו של דבר אליעד שרגא צודק כי החוק לצידו, וכל המתקפה עליו היא לא בגלל שהפר את החוק, אלא בגלל שניצל את החוק.
אליעד שרגא אפילו עשה ללקוחה שושנה כהן הנחה כי הסכים על 20% כשכללי הלשכה מאפשרים לו לקחת 25%.
ונסביר.
כשעו”ד מייצג בתיק עזבונות וירושה והוא לא מקבל כסף מראש, מגיע לו אחוזים. האחוזים נגזרים משווי הירושה ללקוח (שושנה כהן), וזה לא משנה אם יש חלק שלא מוטל בספק. כל שווי הירושה ללקוחה שושנה שנמצא בבית המשפט בהתדיינות, זה מה שממנו גוזרים אחוזים.
ראו כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש”ס-2000, תוספת סע’ 4: “בקשה לצו קיום צוואה או לצו ירושה או מינוי מנהל עזבון או בקשה משולבת של אלה*: (א) בלי התנגדות 1.5% מערך העזבון, אך לא פחות מ-3,913 ש”ח
(ב) בהתנגדות השכר הקבוע בפסקת משנה (א) בתוספת 25%.
כלומר לשכת עורכי הדין בעצמה קובעת שמותר לעו”ד לגזור לעצמו אחוזים של 25% משווי החלק של הלקוח בעיזבון במלואו (ולא משנה אם יש חלק שהיה מגיע גם אם לא היו מגיעים לבית המשפט). בהסכם שהוא עשה איתה הוא אפילו עשה לשושנה הנחה וגבה רק 20%.
וזה לא חריג. גם נאמנים בפשיטת רגיל, בכינוס נכסים, במכירת דירות בגירושין גוזרים את האחוזים שלהם על כל השווי ולא על חלק מהשווי שהנאמן הביא תועלת בזכות פרי עבודתו.
לפני כמה שנים שינו את החוק מפשיטת רגל לחדלות פירעון והייתה הזדמנות לטפל גם בחוסר הצדק הזה, שמאפשר לכל מקבלי התפקידים השונים בכינוסים וחדל”פים לחגוג באחוזים על חשבון הנכסים המוצעים למכירה, והוחלט להשאיר את כללי לשכת עורכי הדין, ותקנות השכר לנאמנים שהיו בתוקף כמו שהם.
לפי הכתבה “בגישור נקבע כי ..תקבל האחות שושנה כהן 4.2 מיליון שקלים. עורך הדין שרגא ביקש ממנה שכר טרחה בגובה מעל 1.5 מיליון. “לא הבנתי מה זה בונוס”, שחזרה שושנה כהן. “לא הבנתי שמגיע לו עוד חוץ מהשעות גם 20 אחוז, חשבתי שהכול ביחד זה 20 אחוז”. האחות ההמומה נועצה בעורכת הדין אסנת הרכבי-לוי שהסבירה על חריגות הדרישה: “בסך הכול הוא השיג לה מהירושה 15 אחוזים. הוא לא השיג לה 65 אחוזים, כי 50 ממילא היה שלה. הוא בעצם נגס ממנה יותר ממה שהוא הביא לה”.
בואו ננתח את זה: 1.5 מיליון ש”ח מ 4,200,000 ש”ח זה 35.7%. כלומר הוא סחט 10.7% יותר ממה שמותר לו. לכאורה. אבל היה מגיע לו 200,000 על זה שהוא מונה מנהל עיזבון (והחוק אומר שמותר לו לקבל גם כמנהל עיזבון וגם אחוזים מהתקבול ללקוחה).
בנוסף היו פה שעות נוספות 372,000 שקל תמורת 507 שעות (דהיינו 740 שקל לשעה) ובנוסף היה כתוב בהסכם שמגיע לו בונוס.
כלומר מותר היה לו לקחת כמיליון, והשאר היה סכומים שהוא שתל בהסכם שמגיע לו, ועל זה כל הרעש כאילו הסכומים האלה הם כפל שכר טרחה.
אסנת הרכבי הלוי משקרת: מותר לעו”ד “לנגוס יותר ממה שהביא לה”
זה שעורכת הדין טוענת שהוא “נגס יותר ממה שהביא לה“, זה פשוט לא נכון כי מותר לו לנגוס יותר ממה שהביא לה.
השכר הוא לא “מה שהביא לה”, אלא לפי כלל סך התקבול שהיא מקבלת. מה שכן זה שהוא לקח 35% במקום 25% וקרא לזה בונוס.
ואם איזה פוסטמה אומרת “לא הבנתי מה זה בונוס” אנחנו לא מאמינים לה.
אין כזה דבר מישהו שלא מבין מה זה בונוס. נראה שהעו”ד של הלקוחה שתלה לה מילים בפה. ספק אם היא בכלל אמרה את זה.
עיתונאים שותלים ציטוטים ליצור אווירה מפרי הדמיון.
גיא פלג וה”כתיבה יוצרת אווירה”
אותו דבר עם הכתיבה שהמנוח היה נכה צה”ל ערירי. אז מה בגלל שהוא נכה צה”ל זה פחות עבודה? מישהו עושה הנחה לנכי צה”ל כאשר הם תובעים את קצין התגמולים של צה”ל? הקורא אמור להביע סימפטיה והזדהות לאדם שמת כ”ערירי”? שוב פעם סתם מילים שיוצרות אווירה.
גיא פלG גם כותב שהאישה היא “פשוטה וקשת יום”. גם לזה אנחנו לא מאמינים. אנחנו דווקא מאמינים לאליעד שרגא שאומר שזו בלעבוסטה עם וילה.
התיק בו מדובר הוא ת”א 63195-03-23 אליעד שרגא ושות’ – עורכי דין נ’ שושנה כהן בבית משפט השלום בת”א אצל השופטת נאווה ברוורמן (זאת שפרסמו עליה שהיא מזוהה עם הליכוד בפרשה של אבי חימי והילה יחזקאל) ומדובר בבקשה לאישור פסק בוררות.
בתאריך 14/5/2023 נתנה השופטת ברוורמן החלטה בבקשה של אליעד שרגא להטיל צו איסור פרסום. הוא נכשל.
אליעד שרגא כתב כי בהסכם שכר הטרחה הוא שם סעיף שמחלוקת על שכר טרחה תתברר בבוררות חסויה בדלתיים סגורות, והליך של אישור הסכם בורר הוא המשך ישיר לבוררות וחל עליו הסכמת האישה שושנה שגם בית המשפט יתנהל בדלתיים סגורות. עוד הוא טען שתעריפי השכר שלו הם סוד מסחרי.
השופטת נאווה ברוורמן נפנפה אותו, אבל ריחמה עליו ולא הטילה הוצאות. היא אמרה שאי אפשר להתנות מראש אם הליכים יהיו בדלתיים סגורות, ושהסכמתה של שושנה כהן לדלתיים סגורות בבוררות, זה לא חל על בית המשפט שבו יש עיקרון על של פומביות הדיון.
לאור זה ששושנה כהן היא זו שדרשה שההליך לא יהיה בדלתיים סגורות, למה גיא פלG לא קורא לה בשמה והוא מסתיר את זהותה כ”ש'”?
גיא פלג מתערב ומסית בהליך תלוי ועומד
הדיון הבא בתיק הוא 11/9/2023 כך שהתיק לא סגור וה”חשיפה” של גיא פלג היא בבחינת התערבות בהליך תלוי ועומד לטובתה של שושנה כהן והפרקליטה הפמיניסטית שלה אסנת הרכבי הלוי.
להלן ההחלטה הדוחה איסור פרסום ודלתיים סגורות.
| בית משפט השלום בתל אביב – יפו |
| ת”א 63195-03-23 אליעד שרגא ושות’ – עורכי דין נ’ שושנה כהן |
| מספר בקשה: 2 | ||
| לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן | ||
| המבקש: | אליעד שרגא ושות’ – עורכי דין ע”י עוה”ד שרון דיין, עוה”ד גל חילו, עוה”ד אליעד שרגא |
|
| נגד | ||
| המשיבה: | שושנה כהן
ע”י עוה”ד אסנת הרכבי-לוי |
|
| החלטה |
מהות הבקשה
בפני בקשה לדיון בדלתיים סגורות וצו איסור פרסום;
הבקשה מוגשת בהליך שעניינו אישור פסק-בוררת מיום 15.03.23 (להלן: “פסק הבוררת”), על-ידי מבקש האישור (להלן: “המבקש”).
יאמר כבר עתה, כי דין הבקשה – דחייה, ואבאר;
עיקרי טענות הצדדים
- בתמצית, בבקשה, המבקש טוען כי הוא עותר לדיון בדלתיים סגורות ולצו איסור פרסום, נוכח הקבוע בהסכם שכר הטרחה ובהסכם הבוררות, אשר קובעים בסעיפים 5 ו- 9 כי על הבוררות יחול צו איסור פרסום, והיא תתקיים בדלתיים סגורות; בנוסף, קיים מידע מסחרי אישי וסודי של המבקש.
לפיכך, מבקש להיעתר לבקשה.
- המשיבה מתנגדת לבקשה;
בהתאם לסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ”ד – 1984 (להלן: “חוק בתי המשפט”), עקרון מרכזי במערכת המשפט הוא “פומביות הדיון”, הכפוף לחריגים שהמקרה דנן אינו חל עליהם (כן מפנה לפסיקה).
- נוכח הפער הניכר בין המבקש, שהינו איש ציבור בעל מעמד רם, ובין המשיבה שהינה אישה פשוטה וקשת יום, וכן לאור העובדה שמדובר בשכר טרחה חריג אותו קיבל המבקש, הפרסום נחוץ ואף הכרחי בהיבטי תקנה הציבור.
- אמת, המשיבה נתנה את הסכמתה בכתב, כי הליכי הבוררות יתנהלו בדלתיים סגורות, אך הסכמתה זו חלה ביחס להליכי הבוררות בלבד, ולא להליכים בפני בית המשפט.
- המבקש הגיב ברשות; עקרון פומביות הדיון הנטען, אינו רלוונטי לשיטתו, שכן בסופו של יום עסקינן בסכסוך כספי בין צדדים פרטיים על שכר טרחה, ולא בעניין בעל חשיבות ציבורית.
- התנהגות המשיבה עולה לכדי חוסר תום לב, בגדר שימוש ציני בהליך המשפטי, על מנת לפגוע בשמו הטוב של המבקש, ולהכניע אותו לוותר על שכר הטרחה המגיע לו.
- בין הצדדים קיימת הסכמה חוזית, כי על הבוררות יחול צו איסור פרסום, והיא תתקיים בדלתיים סגורות. הסכמה זו חלה גם על ההליך דנא, שכל מטרתו היא לאשר את פסק הבוררות. משמע, מדובר בהליך המהווה המשך ישיר וחלק בלתי נפרד מהבוררות עצמה.
- הטענה כי הסכמת התובעת חלה רק ביחס להליכי הבוררות, ולא להליכים בפני בית המשפט, שגויה ואין בה הגיון. שכן, בדרך זו יכול בעל דין לנצל לרעה את הערכאה השיפוטית “הפומבית” כדי לחמוק מהתחייבות חוזית לסגירת דלתיים. תזת הנתבעת, אפוא, מרוקנת את עקרון הסודיות בבוררות מכל תוכן, ובכך פוגעת במוסד הבוררות.
- אמנם, ישנו שוני מובנה בין עקרון “הפומביות” הקיים בהליכים רגילים, ובין עקרון “הפרטיות” אשר מאפיין הליכי בוררות, אולם עניין זה עדיין נכנס בגדר סעיף 68(ב)(8) לחוק בתי המשפט: “בית המשפט רשאי לדון בעניין מסוים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה בכך באחת מאלה: …(8) לשם הגנה על סוד מסחרי”. סודו המסחרי של התובע אינו רק תעריפי שכר הטרחה שגובה, אלא מדובר גם בכל המסמכים והמידע שנחשף בהליך הבוררות.
- לחילופין, בית המשפט מתבקש לקבוע כי באיזון בין עמדות הצדדים, תינתן הכרעה לפיה יינתן צו איסור פרסום וצו סגירת דלתיים עד למתן הכרעה סופית בהליך, או אז, לאחר שבית המשפט יכנס לעומקם של דברים, יוכל לקבוע הוראות והנחיות בפסק הדין בעניין פרסום ו/או אי פרסום פסק הבוררות ו/או חלקם ממנו.
דיון והכרעה
- לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, דין הבקשה – דחייה ולהלן יבואר;
- כידוע, עיקרון פומביות הדיון הוא אבן יסוד במשפט, אשר ניתן לסטות ממנו במקרים חריגים.
- עניינו של פסק הבוררת הוא בהיקף שכר טרחת המבקש, והמדובר בסכסוך שמהותו כספי-אזרחי.
ראשית, המבקש לא הציג טעמים מנומקים לבקשתו לעניין “מידע מסחרי אישי וסודי; […] לרבות תעריפי המבקש”. הבקשה דלה בפרטים, ואין בה די, כדי להצדיק להיעתר לבקשה.
ודוק, לא אחת בתי המשפט דנים בתביעות הקשורות להסכמי שכר-טרחה, ומיותר לציין כי באופן פומבי.
- לגופו של עניין, ובפן המשפטי; כאמור, טוען המבקש, בין היתר, כי בין הצדדים קיימת הסכמה חוזית, כי על הבוררות יחול צו איסור פרסום, והיא תתקיים בדלתיים סגורות. לשיטתו, הסכמה זו חלה גם על ההליך דנא, שכל מטרתו היא לאשר את פסק הבוררות. משמע, מדובר בהליך המהווה המשך ישיר, וחלק בלתי נפרד מהבוררות עצמה.
- איני רואה עין בעין טענה זו של המבקש; לעניין ההסכמים המתוארים, הנני סבורה כי הליך הבוררות וההליך שפני, נפרדים, ואין להשליך את המוסכם ביחס להליך הבוררות על ההליך דנן. כידוע, ההליכים המשפטיים הם פומביים, ואין להסיק מההסכמות ביחס להליך הבוררות, הליך ייחודי, על ההליך שבפנינו – הבקשה לאישור פסק הבוררות.
בלי לגרוע מהדין ומעקרונות היסוד; לעניין זה, ראו והשוו פסיקה – הפ”ב (מחוזי – י-ם) 11634-01-17 עזרן נ’ אלמליח (נבו, 26.01.17).
- לא ניתן להתנות בהסכם על חיסיון כמתואר, וכתוצאה מכך, לגרוע מפומביות הדיון – עיקרון ואבן יסוד משמעותי במשפטנו.
- בהסתמך על הבקשה במתכונתה, ובנימוקיה, אין בסיס עובדתי, משפטי, ממשי ומהותי להורות על קבלת הבקשה.
- בהתאם לסעיף 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט – 2018, “בתום הדיון בכל בקשה יפסוק בית המשפט את הוצאות הבקשה ועל מי הן חלות, בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור”.
בענייננו, אינני עושה צו להוצאות הבקשה.
ראשית, נכון שהוגשה תשובה. עם זאת, המשיבה לא עתרה להוצאות, הגם שהוגשה תשובה קצרה.
אשר על כן, ובכדי לא להעמיס הוצאות, אינני עושה צו להוצאות.
המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, בי”ט אייר תשפ”ג, ב10 מאי 2023, בהעדר הצדדים.
נציין שאליעד שרגא הגיש בקשה לפסול את השופטת על רקע הזדהות עם הליכוד, והיא נפנפה לו את שערות הערווה שעל הראש.
בתמונה השופטת נאוה ברוורמן. עולה טענה שבגלל שהיא מזוהה עם הליכוד היא לא הטילה צו איסור פרסום, כי בליכוד שונאים את הג’ינג’י, אבל אם היתה שמאלנית כמו רות רונן או מיכל אגמון גונן, הן כן היו מטילות איסור פרסום להגן על יקיר החונטה. אליעד.
חשיפה של דמבו גיא פלG. פורסם 21/8/2023
פורסם בערוץ 12
אליעד שרגא ושכר הטרחה המופרז | חשיפה
אחד מבכירי עורכי הדין בישראל ויו”ר התנועה לאיכות השלטון דרש 1.5 מיליון שקלים מאישה קשת יום על טיפול בעיזבון אחיה, נכה צה”ל ערירי • “חשבתי על זה, אני והוא מקבלים כמעט אותו סכום”, סיפרה בריאיון בלעדי • שרגא בתגובה: “ניסתה לחמוק מתשלום שכר הטרחה שעליו התחייבה בהסכם”
חשיפה: יו”ר התנועה לאיכות השלטון אליעד שרגא הוא אחד מבכירי עורכי הדין בישראל. במסגרת עבודתו הוא מטיף לטוהר מידות, לערכיות והוא נאבק בשחיתות שלטונית בבג”ץ. כעת, מתברר שלעו”ד שרגא יש צד נוסף – שאותו פגשה ש’, שהיתה מכרה שלו שנים רבות”.
אחיה של ש’ היה נכה צה”ל. עו”ד שרגא ייצג אותו וכמה מחבריו מול משרד הביטחון. כשהאח הערירי הלך לעולמו, הוריש את כל רכושו לאחותו, ש’, שסעדה אותו. אלא שאז פנו לבית המשפט אחייניו של המנוח ודרשו חלק מהעיזבון. שרגא ייצג את האחות מול האחיינים, ובגישור נקבע כי בניכוי חובות המנוח, תקבל האחות 4.2 מיליון שקלים. עורך הדין שרגא ביקש ממנה שכר טרחה בגובה מעל 1.5 מיליון.
“לא הבנתי מה זה בונוס”, שחזרה ש’. “לא הבנתי שמגיע לו עוד חוץ מהשעות גם 20 אחוז, חשבתי שהכול ביחד זה 20 אחוז”. האחות ההמומה נועצה בעורכת הדין אסנת הרכבי-לוי שהסבירה על חריגות הדרישה: “בסך הכול הוא השיג לה מהירושה 15 אחוזים. הוא לא השיג לה 65 אחוזים, כי 50 ממילא היה שלה. הוא בעצם נגס ממנה יותר ממה שהוא הביא לה”.
ששונה כהן סיפרה שהביעה את פליאתה על גובה הסכום בפני עו”ד שרגא: “אמרתי לו ‘אתה יכול לקנות בית בכסף הזה’, הוא ענה שטרח בשבילי וייצג אותי. חשבתי על זה, אני והוא מקבלים כמעט אותו סכום, זה לא הגיוני. זה הבית שלי, לא שלו”.
ש’ סירבה לשלם לעו”ד שרגא את שכר הטרחה, והוא בתגובה פנה לבוררות אשר קבעה באופן חד משמעי: “במהלך הבוררות התחוור קיומו של פער ניכר בין התובע, שהינו אחד מבכירי הפרקליטים בישראל לבין הנתבעת, שהינה אישה פשוטה וקשת יום, אשר שמה את יהבה ואמונה בתובע, הן כפרקליט ובן בהיותו איש אמונו של אחיה”.
עוד נכתב: “מן הראוי היה כי התובע יוסיף סעיף מפורש בהסכם, שכן מדובר בדרישה חריגה לתשלום שכר טרחה חריג”. עו”ד הרכבי-לוי סיפרה ששרגא השיב את כספה של ש’ רק לאחר שאולץ להשיבו על ידי בית המשפט. “הוא העביר לה את הכסף ואנחנו הסכמנו מרצוננו לתת לו את 300 אלף השקלים שלא היו שנויים במחלוקת”, סיפרה.
בסופו של דבר, פסקה הבוררת לעורך הדין שרגא רק 600 אלף שקלים מתוך למעלה מ-1.5 מיליון שדרש. ש’ סיפרה ששרגא התייחס אליה בזלזול ושהטיח בפניה שלא הגיע לה כלום. “הוא אמר לי ‘את משוק הכרמל, את בכלל לא עורכת דין, חסרת איי-קיו’. התנהג נורא ואיום. הכל כתוב בפרוטוקולים'”, היא שחזרה.
“הוא אמר לי ‘הבית של אחיך זה בזכותי’. הם הלכו לבג”ץ וקיבלו את הבית באמת דרכו, אז הוא כנראה חושב שהבית שלו. הוא אמר לי שמה שאחי לא שילם, אני אשלם. בהתחלה חשבתי שהוא צוחק אבל מסתבר שלא. הוא שיקר אותי. האמנתי בו והוא רימה אותי”.
עו”ד שרגא ביקש לאסור את פרסום המקרה בטענה שהסכם שכר הטרחה שלו הוא סוד מסחרי, אך הבקשה נדחתה. הוא פנה לבית המשפט לקיום פסק הבוררת. מנגד, דורשת ש’ לבטל את פסק הבוררת בטענה שלא ייתכן שעורך הדין יקבל כסף מתוך החלק שלו הייתה זכאית בכל מקרה.
תגובת עו”ד אליעד שרגא: מדובר בלקוחה שקיבלה מהמשרד שירותים משפטיים וייצוג משפטי באין-ספור הליכים ובמאות שעות עבודה, במשך 6 שנים ברציפות, בלי ששילמה אגורה אחת שכר טרחה – ולאחר שזכינו בפסק דין שהניב לה מיליוני שקלים – ניסתה לחמוק מתשלום שכר הטרחה שעליו התחייבה בהסכם. לא מדובר באישה קשת יום כפי שמתואר בכתבה – אלא באישה שגרה בווילת יוקרה בצפון תל אביב. לא בכדי הבוררות הכירעה שאנו זכאים לקבל שכר טרחה עבור עבודתנו. תזמון הפרסום אינו מקרי לנוכח הקרבה לדיון התקדימי בבג”ץ בעניין עילת הסבירות”.
N12 – חשיפה: עו”ד ד”ר אליעד שרגא ושכר הטרחה המופרז (mako.co.il)
https://www.mako.co.il/news-israel/2023_q2/Article-58002a1e1d71a81027.htm
בתמונה: עו”ד דלית שרגא אשתו של מר שרגא שעושה לו את כל הכתיבה. הוא בפרונט עושה באזז, והיא מאחורה עושה את העבודה השחורה של הכתיבה.
הכתבה מיומיים לפני כן בניוז 1
בוררת שושי לונדונר מתחה ביקורת קשה על עו”ד אליעד שרגא
קבעה לגבי ייצוגה של אישה קשת יום: אנו נמצאים על הגבול הדק שבין הסכם חוקי להסכם הנוגד את תקנת הציבור ● שרגא ניסה להשיג איסור פרסום על ההליך – ונדחה
“אנו נמצאים על הגבול הדק שבין הסכם חוקי להסכם הנוגד את תקנת הציבור” – קבעה הבוררות עו”ד שושי לונדנר, בהתייחסה להסכם שכר טירחה שערך עו”ד אליעד שרגא (יו”ר התנועה לאיכות השלטון) עם לקוחה שאותה מגדירה לונדנר “אישה פשוטה וקשת יום”. לונדנר קיבלה את רוב תביעתו של שרגא נגד הלקוחה, שוש כהן, אך תוך ביקורת חריפה על התנהלותו. הפרשה נחשפה (21.8.23) בידי גיא פלג בחדשות 12, ו-News1 מביא את הפרטים המרכזיים והמסמכים העיקריים.
שרגא היה עורך דינו של חיים כהן, אחיה הערירי של שוש כהן, שנפטר בשנת 2016. יורשיו היו אחותו ושלושת ילדיו של אחיו המנוח. שוש הכירה את שרגא דרך אחיה ולפיכך שכרה אותו לטפל בדרישותיה לגבי הירושה. העיזבון היה 8.5 מיליון שקל, מחציתם בבית שעמד למכירה, ומסכום זה קוזזו חובות ב-2 מיליון שקל. לדברי שוש, לדעתה היא הייתה זכאית למלוא הירושה, אך בהליך גישור הסכימה להסתפק ב-65% – דהיינו רק 15% יותר ממה שהייתה מקבלת בכל מקרה.
שרגא תבע מכהן 1.55 מיליון שקל, בטענה שזהו הסכום המגיע לו הן תמורת השעות שהשקיע בתיק והן כבונוס מוסכם על החלק בעיזבון שקיבלה מעבר למחצית שכאמור הייתה מובטחת לה. לונדנר מציינת, כי רק לאחר סיום הבוררות הסתבר, כי כהן שילמה לשרגא 372,000 שקל תמורת 507 שעות (דהיינו 740 שקל לשעה) וכי הוא קיבל עוד 192,000 שקל ככונס נכסים של הבית – ולפיכך סכום התביעה הנכון הוא 1.18 מיליון שקל ונותרה לדיון רק שאלת הבונוס. News1 מעיר, כי מנוסח הפסק עולה, כי תביעתו של שרגא הייתה מנופחת תוך שהוא מסתיר שכבר קיבל מאות אלפי שקלים.
יקבל תשלום רק כי היורשת הודתה
לונדנר פותחת את חלק ההכרעה שבפסק הבוררות באמירה המודפסת בהבלטה: “במהלך הבוררות התחוור קיומו של פער ניכר בין התובע, שהינו אחד מבכירי הפרקליטים בישראל, לבין הנתבעת שהינה אישה פשוטה וקשת יום, אשר שמה את יהבה ואמונהּ בתובע, הן כפרקליט והן בהיותו איש אמונו של אחיה המנוח”.
לונדנר דוחה את טענתו של שרגא, לפיה הוא זכאי לבונוס של 20% על כל חלקה של שוש בירושה, ואומרת שלשון ההסכם ברורה: מדובר בבונוס על החלק העודף על המחצית שהגיעה לה לפי החוק. אם שרגא היה סבור שהוא זכאי לתשלום גם על החלק המגיע ממילא, היה עליו לכתוב זאת במפורש בהסכם עם כהן, “שכן מדובר בדרישה חריגה לתשלום שכר טירחה חריג”. עם זאת, לונדנר קבעה שעל כהן לשלם לשרגא 800,000 שקל מתוך שווי ביתו של אחיה, שכן היא הסכימה לכך בכתב.
מסכום זה קיזזה לונדנר 200,000 שקל, שכן כהן הייתה דיירת מוגנת באותו בית וזה היה חלקה בו אם הוא היה מושכר.
לדברי לונדנר, שרגא לא השיב – גם בסיכומיו – לטענתה של כהן לפיה ההסכם עליו החתים אותה הוא בלתי חוקי ונוגד את תקנת הציבור. היא קיבלה את טענתה של כהן, לפיה שרגא התעקש להתמנות למנהל עזבונו של אחיה אך ורק כדי לקבל שכר טירחה. שרגא קיבל שכר משולש: לפי שעות, כמנהל עיזבון ודרש בונוס.
הבנק, שהבית היה משועבד לטובתו, יכול היה למכור אותו והנטל הכספי על כהן היה נמוך בהרבה, מוסיפה לונדנר.
“אינני מקבלת את גרסת התובע, כאילו הוא כגרסתו ‘התאבד’ בשביל הנתבעת על-מנת להשיא לה מחיר גבוה יותר במכירת הנכס”, אומרת לונדנר.
“עורך דין שעושה עבודתו אינו מתאבד, ובנוסף הוכח, כי לתובע היה אינטרס מובהק גם בהגדלת שכרו”. היא גם מציינת, כי למרות דרישתה של כהן – שרגא מסר לה וכלל בתביעה דוח חלקי בלבד על שעות עבודתו, ולכן לא ניתן לדעת האם היו שעות מיותרות שיש לקזז משכרו.
לונדנר עומדת בהרחבה על חובת הגילוי של עורך דין מול לקוחו, כולל כל הפרטים הרלוונטיים להתקשרות, המצב המשפטי וסיכויי הזכייה. כאשר אין ללקוח מידע על כמות העבודה ויכולת לפקח עליה, אין לו ברירה אלא להאמין שעורך הדין ידאג לאינטרסים הכלכליים שלו כשם שהוא דואג לאינטרסים המשפטיים, ויבצע רק את העבודה ההכרחית ובמינימום זמן. “אני קובעת כי התובע לא עמד בחובותיו כמפורט לעיל”, כותבת לונדנר בהדגשה. היא מפרטת את חובות הגילוי בהם לא עמד שרגא, במיוחד לנוכח הפער העצום בינו לבין כהן, ומכאן המסקנה ש”אנו נמצאים על הגבול הדק שבין הסכם חוקי לבין הסכם הנוגד את תקנת הציבור”. לדבריה, אלמלא הודתה כהן בכתב בכך ששרגא זכאי לבונוס, היא הייתה שוקלת לבטל את ההסכם.
מטיח מילים קשות בלקוחה
כהן מבקשת מבית משפט השלום בתל אביב לבטל את הפסק או להחזירו ללונדנר. לדבריה, לא היה מקום לחייב אותה בתשלום הבונוס לאור קביעותיה הקשות של לונדנר; הפסק אינו מתייחס לטענתה לפיה שרגא גרם לה נזק של 150,000 שקל ביצירת חוב ארנונה; ויש להפחית מהתשלום את 200,000 השקלים שקיבל שרגא כמנהל העיזבון. שרגא מבקש מבית המשפט לאשר את הפסק, באומרו שהוא מנומק היטב והתקבל לאחר דיון ממצה; שרגא אף מטיח מילים קשות בכהן.
שרגא ביקש לקיים את הדיון בתיק בדלתיים סגורות ולהוציא צו איסור פרסום, בנימוק שהבוררות הייתה סודית ושהתיק כולל נתונים מסחריים שלו. השופטת נאוה ברוורמן דחתה בחודש מאי את הבקשה: שרגא לא הצביע על סודות מסחריים ועקרון פומביות הדיון של ההליך המשפטי גובר על הסודיות שחלה רק על הבוררות.
בתחילת חודש יולי ביקש שרגא מברוורמן שתעביר את התיק לשופט אחר. הנימוק: היא רעייתו של מזכיר הממשלה, צחי ברוורמן, וקיימות עתירות נגדו של התנועה לאיכות השלטון. שרגא נימק את עיכוב הבקשה בכך שקיווה שהתיק יסתיים בפשרה, אך לא כך היה. ברוורמן דחתה על הסף בקשה זו: “הזכות לשבת בדין הינה חובה, ואין זה בסמכותי להעביר הליך לשופט אחר, כ’תוכנית כבקשתך’. ככל שהמבקש סבור שמותב זה מנוע לדון בהליך זה, שיתכבד ויגיש בקשה מתאימה, שתיבחן על-פי אמות המידה הקבועות בדין ובפסיקה”. הדיון בתיק קבוע בפני ברוורמן לאמצע חודש ספטמבר ושרגא לא ביקש ממנה לפסול את עצמה.
News1 | בוררת מתחה ביקורת קשה על עו”ד אליעד שרגא
https://www.news1.co.il/Archive/001-D-472983-00.html
בשנת 2011 וועדת האתיקה ניסתה לרסן את הפה ג’ורה של אליעד שרגא ונכשלה.
לאליעד שרגא אכן יש פה ג’ורה, אבל מה לעשות שהוא דמות ציבורית, וכשמתראיינים צריך לספק לעיתונאים כותרות עסיסיות, אחרת אין מה לצטט ואין ממה לעשות כותרות.
זה היה המקרה כשאליעד שרגא התבטא נגד אולמרט ואמר על אולמרט שרצה להגדיל את שטח הלשכה שלו ש”אולמרט אופטימי, אילו היה מעשי היה דואג להגדיל את שטח התא שבו יצטרך לבלות במעשיהו”.
על זה הלשכה העמידה אותו לדין בטענה כי התבטא נגד חזקת החפות, וזה לא הולם את כבוד המקצוע. אבל 2 ערכאות של בית הדין המשמעתי זיכו אותו, וגם בבית משפט מחוזי השופט צבי סגל זיכה אותו.
וועדת האתיקה כתבה שסגנון דיבור עוקצני, בוטה וחורג מגבולות הנימוס והטעם הטוב עדיין לא עולה כדי עבירה משמעתית. ולגבי העובדה שהוא פקפק בחזקת החפות אמרה וועדת האתיקה שכולם עושים את זה כל הזמן. לכן זה לא רלבנטי.
השופט תבי סגל אמר ללשדכה שבתיק הזה מספיק אם היו מציעים לו למסור ההרה ש”מבלי להתנצל הוא מודה שאפשר היה להתנסח אחרת”. ההתבטאות היא “באיזור הדמדומים” ואינה בגרעין הקשה של הפרות אתיות של המקצוע.
ב 2019 כתב השופט אהרון שדה ביקורת חמורה על שיטות הליטיגציה של אליעד שרגא
בתיק ת”א 19066-06-16, מרים מרמור, יצחק מרמור נ’ אייל שטייניץ. כך אליעד שרגא עובד בבית המשפט: מגיש ראיות פגומות, טוען עובדות שלא קיימות, מנפח מצבים וסיטואציות, נשען על הלכות משפטיות שלא קיימות והכל על גבול הכזב.
להלן כתבה בניוז 1 פורסם 20/12/2019
ביהמ”ש לעו”ד שרגא: יש לעמוד בכללים
אליעד שרגא ייצג את הוריה של אשתו בתביעה נגד עורך דין, המתנגד להפעלת בית קפה בנכס שבבעלותם ● בית משפט השלום בחיפה קובע: התביעה הייתה חסרת יסוד עובדתי ומשפטי, שרגא הרחיב חזית בצורה אסורה והגיש ראיות פגומות ודברים שהוצאו מהקשרם
▪ ▪ ▪
עו”ד אליעד שרגא הגיש – בשם הוריה של אשתו ושותפתו, עו”ד דלית שרגא – תביעה חסרת יסוד נגד עורך דין אחר. הוא הרחיב חזית בצורה אסורה, תוך חריגה מהכללים הדיוניים, והגיש לבית המשפט ראיות פגומות ודברים שהוצאו מהקשרם. כך עולה (15.12.19) מספק דינו של שופט בית משפט השלום בחיפה, אהרון שדה.
מרים מרמור ז”ל ויצחק מרמור יבדל”א, הוריה של דלית שרגא, הם הבעלים של נכס בכפר ביאליק אותו הפעילו שנים רבות כבית קפה. מול הנכס מתגורר עו”ד אייל שטייניץ, המייצג שכנים נוספים המתנגדים למתן היתר להפעלת בית הקפה. הנכס עומד ריק מזה ארבע שנים, ומרמור טענו שמצב זה נגרם משום ששטייניץ משמיץ אותם ומעלה טענות כוזבות בנוגע למצב הנכס, ובכך מרתיע שוכרים אפשריים. הם תבעו ממנו, באמצעות שרגא, 1.15 מיליון שקל.
שדה דחה את התביעה על כל ראשיה, תוך שהוא מותח ביקורת על התנהלות שני הצדדים. הוא גם מציין, כי מי שגרמו בעיקר להתארכות ההליך ולניהולו בצורה בלתי מכובדת, היו שטייניץ ובא-כוחו, עו”ד שי אולשביצקי – ולכן לא פסק הוצאות לטובת שטייניץ. לצד זאת, כאמור, שדה מוצא פגמים רבים בהתנהלותו הדיונית של שרגא – שהוא כידוע יו”ר התנועה לאיכות השלטון.
בתחילת פסק הדין קובע שדה, כי שרגא הרחיב חזית בצורה אסורה, כאשר בסיכומים טען לראשונה לנזק בגין גרם הפרת חוזה ולתיאור כוזב לפי חוק עוולות מסחריות – טענות שגם לא היה להן בסיס מבחינה משפטית. שרגא פעל בצורה פסולה דומה כאשר רק בשלב הסיכומים תבע פיצויים בגין פגיעה במוניטין ופיצויים עונשיים. שדה מזכיר לשרגא: “אין לתבוע בשלב הסיכומים סעדים שלא נתבעו כתב התביעה… לא בכדי הדין קבע כללים שיש להקפיד עליהם”.
עוד אומר שדה, כי לא היה מקום לתבוע את שטייניץ על הפעולות שביצע בשם לקוחותיו נגד הנכס של מרמור. “אי-אפשר לתבוע עורך דין ברשלנות על כך שהוא הצליח להשיג ללקוחותיו (ולעצמו) את מבוקשם. הנתבע ייצג את השכנים המתנגדים להפעלת מסעדה והצליח להגביל את תקופת השימוש החורג. מן הסתם וכנהוג במקומותינו, הוא טען בלהט והעצים את טענות המתנגדים בדיוק כפי שהתובעים עשו או היו עושים כדי להשיב למתנגדים וכדי לקדם את האינטרס החשוב להם”.
לדברי שדה, “הנתבע כעורך דין ייצג לקוחות שהינם שכנים הגרים בקרבת מקום ושהיו מעוניינים להתנגד להפעלת המסעדה וכן ייצג גם את עצמו או משפחתו ואין פסול בכך. למצער לא מדובר ב’רשלנות'”. הוא גם מראה, כי בניגוד לטענותיו של שרגא – מרמור ידעו על הבעייתיות שבקבלת היתר לשימוש חורג בנכס זמן רב לפני ששטייניץ נכנס לתמונה. וגם אם שטייניץ הוא שארגן את השכנים – אין בכל כל פסול, שב ומדגיש שדה.
שדה גם מראה, כי העדויות שהגיש שרגא אינן תומכות בטענות שהעלה, וכי לעיתים הדברים לא היו בידיעתם האישית של העדים. הוא עומד במיוחד על עדותם של חוקרים פרטיים, שהקליטו את שטייניץ ואשר לטענת שרגא – השיחה עימו מלמדת על מניעיו הפסולים של שטייניץ. אולם אומר שדה, מדובר בהוצאת דברים מהקשרם ובשימוש במשפטים בודדים מתוך שיחה ארוכה. ההקלטה כולה בעייתית מעיקרה, משום שחסרות בה הדקות שקדמו לתחילת השיחה, ולכן לא ברור כיצד הציגו החוקרים את עצמם בפני שטייניץ.
שרגא טען גם ללשון הרע מצידו של שטייניץ, ועל כך אומר שדה: “כתב התביעה עצמו איננו מפרט או מצטט אמרה ספציפית שהיא זו המהווה את לשון הרע, אלא מסתפק בטענות כלליות לפיהן הנתבע מספר ומפיץ לכל המעוניין סיפורי כזב בדבר המעמד התכנוני של המסעדה, סיכוייה ומאיים כי ינקוט הליכים משפטיים כנגד כל עסק שיחל לפעול במקום. לשון הרע? לא בטוח. מי הנפגע? לא ברור. אם הפרסומים נוגעים למסעדה או לנכס, הרי לא מדובר בפרסומים המופנים לתובעים או לתאגיד השייך להם (ואז אין נפגע)”. שדה גם מציין, כי חלק ניכר מהדברים שאמר שטייניץ היו אמת – או מוחלטת או לפי מיטב ידיעתו.
https://m.news1.co.il/Archive/001-D-420819-00.html
One Comment
התנועה הוקמה על מנת שבית המשפט יוכל לשלוט במדינה. מי שלא מבין את זה הוא אידיוט. כך או אחרת אשמות ממשלות ישראל רבות שלא הרכיבו לבית המשפט רסן כמו לכלב כדי שלא ינשוך. עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. אם לא די בכל כיום אנו נמצאים בהפיכה של ממש והגיע הזמן להעמיד את כל הבוגדים מול כיתת יורים ועדיף ללא משפט. היטלר ללא ספק צדק. הציוניים רצו מדינה עדי לבצע את הפשעים שלהם ללא כל מורא. עובדה