פתאום משום מקום מפרסם הפרציפלוך מיכאל שמש שבגלל השר ישראל כץ נגרם עיכוב בפתיחת המשפט נגד אלי פלדשטיין והנגד ארי רוזנפלד. הוא מאשים את ישראל כץ כמי ש"גרם עיכוב", כאילו זה משהו שלילי, ואז הוא מסביר שהפרקליטות גלי בהרב מיארה ויפעת תומר ירושלמי ביקשו ממנו לחתום על תעודות חיסיון, ושישראל כץ לא הסכים. לדברי הפרציפלוך מיכאל שמש השתיים איימו עליו שיאשימו אותו בשיבוש הליכי משפט, והוא התקפל וחתם 21/2/2025.
בתמונה: מיכאל שמש. בפרקליטות מכינים אותו בסטנד ביי להיות היורש של דליפי דליפי אביעד גליקמן. דליף דליף.
האיום על ישראל כץ לפי מיכאל שמש: "על פי הדיווח, מקורות המעורים בפרטי התיק מסרו כי השר הסביר את הימנעותו מחתימה בטענה כי "קיבל מידע על ליקויים בהליכי החקירה, וביקש לבחון אותם לעומק טרם מתן אישורו". אולם, הייעוץ המשפטי שלהוט לקדם את המשפט בכל מחיר, התערב בנושא והבהיר לשר כי הנושא אינו נתון לשיקול דעתו, תוך אזהרה כי המשך העיכוב עלול להיחשב ל-"התערבות בלתי ראויה בהליך הפלילי".
ישראל כץ הוא לא כזה "אריה שואג" והוא בסך הכל "כבשה פועה"
כשבן גביר עזב את משרת שר הביטחון, ביבי מינה את ישראל כץ במקומו רק בגלל שישראל כץ עשה שרירים מול אירלנד, קרא להם אנטישמים וסגר את השגרירות הישראלית בדבלין. כך ישראל כץ יצר לעצמו הילה של אריה שואג, אחד שיודע לעבוד. אבל הנה בא מיכאל שמש וחשף אותו במלוא מערומיו. אם 2 פוסיות מבית הגחבות של היעוץ המשפטי מצליחות להפחיד אותו ככה, והוא חותם להן כמו טטאלע, אז זו ממש בושה ועלבון לאינטליגנציה לראות בישראל כץ פוליטיקאי חזק. חוזקת השריון שלו לעמוד בלחצים היא ברמה של צלופחית הממתינה להמלטה.
אם שתי פוסטמות יכולות לאיים עליו בשטות כזו שטותית, כשהוא המוסמך להחליט אם להטיל חיסיון, או לא, והוא מתקפל ככה כמו טטאלע בלי להקים קול זעקה, הוא לא ראוי לתפקיד וצריך להעיף אותו מיד. היינו ממנים אותו לתפקיד השר לשיפוצי חלונות שבורים …..
צפו באיזו יוהרה ולעג מיכאל שמש מדבר על ישראל כץ, איך 2 פוסיות עלובות נפש קיפלו אותו במשפט אחד: נתפור לך תיק.
תעודת חיסיון מונעת מנאשמים ראיות מזכות וישראל כץ חתם על זה
נסביר: משפט אמור להיות בדלתיים פתוחות, אבל כאשר יש מסמכים שמסכנים את ביטחון המדינה, המדינה יכולה להסתיר אותם מהנאשם ולבקש משר חתימה על תעודת חיסיון. זה אומר שיש ראיות שיכולות להועיל להגנה, אבל טובת הפרקליטות היא שלמען הצלחת ההרשעה המסמכים יישארו סודיים מהנאשם.
בפקודת הראיות יש 2 חסיונות: סע' 44 חיסיון לביטחון המדינה וסע' 45 חיסיון לטובת הציבור ("ענין ציבורי חשוב"). על חיסיון לביטחון המדינה חותמים רק ראש הממשלה או שר הביטחון. על חיסיון עניין ציבורי חשוב חותם איש פרקליטות שתפקידו מוגדר כ"ממונה על חסיונות".
בפרקליטות הפירוש של "השר הביע דעתו" היא "השר חותמת גומי"
מכיון שהפצ"ריה פנתה לשר ולא לממונה על חסיונות שעובד אצלה הרי שפנו לפי סע' 44 (ביטחון). הסעיף עצמו נוקט במילים "השר הביע דעתו". מכאן שהמחוקק דורש שהשר יביע את הדעה האישית שלו ולא את הדעה של הפרקליטות. כלומר השר הוא לא חותמת גומי:
ראו סע' 44 (א) לפקודת הראיות: "אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, או אם ראש הממשלה או שר החוץ הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה, ובהליך פלילי – כי הראיה עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה להגנה עולה על העניין שיש לא לגלותה, או שהיא חיונית להגנת הנאשם".
אם זה מה שכתוב בחוק איך הצליחו הפרקליטות לאיים על השר שחרף דעתו שלא לחתום על התעודות, הוא חייב לחתום כי החוק רואה בו כחותמת גומי של הפרקליטות?
נציין שלגבי סע' 45 מי שאמור לחתום על תעודת החיסיון הוא שר כלשהו, אבל לפני כ 8 שנים הצליחה הפרקליטות להעביר תיקון לחוק, ולייצר ג'וב חדש בפרקליטות "הממונה על החסיונות", שהוא איש מערכת שחותם להם חותמת גומי על מה שמבקשים ממנו. כך הצליחו בפרקליטות לתעתע בציבור כאילו גוף חיצוני מחליט מה להסתיר מטעמי "עניין ציבורי", אבל זה בעצם נעשה בתוך הפרקליטות.
מי שזוכה במכרז כל שנה הוא אהוד הלוי, שהיה יועמ"ש השב"ס לתיאום הממשקים בין השב"ס לפרקליטות. לכן למה הפעם הלכו לשר ישראל כץ, ולא החתימו את הפיון שלהם אהוד הלוי?
הגיע הזמן שהכנסת תשפר את המלל של פקודת הראיות, ותהיה יותר ברורה. אסור להשאיר ליועמ"שים את הפירוש למילים "הביע דעתו", וצריך לכתוב במפורש בסע' 44 שדעתו היא עצמאית, ושאם החליט לא לחתום אסור לפרקליטות לפנות אליו יותר, וזה סוף פסוק.
לגבי סע' 45 אסור להשאיר את המצב כמו שהוא שאיש פרקליטות חותם לפרקליטות על מה שהיא רוצה. את זה ישראל כץ יכול לשנות בבת אחת, ופשוט להודיע שהוא מבטל את ההסמכה לאהוד הלוי..
אבל גם כאן נדרש תיקון של החוק כדי להסביר מה זה "ענין ציבורי חשוב". באיזה נושאים הנושא נהפך ענין ציבורי חשוב? למשל מי אמר ש"שיטות הפעולה" של השוטרים זה ענין ציבורי חשוב שאסור לגלות אותו לנאשמים? למשך כשהפעילו רוגלות, על כל הפעלת רוגלה הוציאו תעודת חיסיון מאהוד הלוי.
וועדת הרוגלות צריכה לפנות לאהוד הלוי מייד ולהוציא ממנו את כל התעודות עליהן חתם בתפקידו כ"ממונה על חסיונות ולראיין אותו באופן פומבי למה חתם על החסיונות האךה, איזה שיקולים שקל וכמה קיבל על כל תעודה.
אהוד הלוי מקבל 20 ש"ח על כל חתימה, עד 100 ש"ח לחתימה מרובת סעיפים ועד 1,600 ש"ח לחתימה מורכבת. עבור 20 ש"ח, כמה זמן יש לו להשקיע לבדוק אם הפרקליטות לא מבלפת אותו? ובכל זאת הוא מגיע לשכר של 1,100,000 ש"ח בשנה (91,600 ש"ח בחודש על פס ייצור של חתימות). איך זה יכול להיות?
איך הצליחו 2 פוסיות רעילות לכופף את ישראל כץ?
ולמה ישראל כץ התקפל? מה כבר יעשו לו אם לא יחתום? הרי התפקיד הוא שלו וישקול הדעת הוא שלו, ולפי החוק הוא לא חייב לחתום על שום דבר. בכלל יריב לוין הודיע שבגלל שיצחק עמית הכתיר עצמו לנשיא בית הגחבות העליון, השרים יחרימו את הנהלת בתי המשפט והפרקליטות. אז למה הוא משתף פעולה עם האוייב?
אותנו מסקרן האם בכלל הראו לישראל כץ את החומר לפני שביקשו ממנו לחתום, או שרק הראו לו פס על תעודת חיסיון מוכנה מראש ואמרו לו לחתום על שורת החתימה?
לפי מיכאל שמש, שקיבל את ההדלפה כדי לבייש את ישראל כץ ולהאדיר את כוחן של הפרקליטות, הן הבהירו לו שהמחוקק ייעד לו תפקיד של חותמת גומי. אם ככה אז בשביל מה משלמים לאהוד הלוי מעל 1,200,000 ש"ח לשנה אם אלו חותמות גומי???
והאם ישראל כץ העביר את החומר ליועמ"ש הפרטי של המשרד שלו, או לעו"ד חיצוני שאמון עליו כדי לבדוק שאכן צודקות הפרקליטות שהוא רק חותמת גומי?????
אולי בחומרים האלה יש משהו על עבודה למען קטאר?
בקיצור, מדובר בפארסה אדירה המוכיחה שישראל כץ לא ראוי לתפקידו. הבעיה היא שפנינו רק לפני חודשיים לאיתמר בן גביר וביקשו ממנו לבטל בתקנה את האצלת התפקיד לאהוד הלוי, והוא סירב. זה היה חוסך 1,200,000 ש"ח בשנה משכורת לאהוד הלוי, והיה מציל לא מעט אנשים מהרשעות שווא.
זה כמובן לא סוף פסוק. לאלי פלדשטיין וארי רוזנפלד יש את הזכות להגיש בקשה לביטול החיסיון. אלא מאי? כשלאלי פלדשטיין יש עו"ד שהוא קפלנוחבה (עודד סבוראי), הסיכוי שסבוראי יגיש בקשה כזו הוא אפס.