את אלכס שטיין הסובייטולוג מהק.ג.ב. הביאה איילת שקד מארה”ב כיבוא אישי והציגה אותו כ”ילד פלא מבריק” שעשה חיל בארה”ב ויגוון את סיעור המוחות בבית המשפט העליון. איילת שקד אמרה עליו “אלכס משפטאי מובהק, שימש כמרצה למשפטים בארץ ובעולם ובעל מוניטין רב. החזרנו מוח חשוב לארץ, לטובת אזרחי מדינת ישראל”. חחח.
איזה שטויות האלכס שטיין הזה התגלה כבבון דפוק שפשוט נהנה באופן סדיסטי לדפוק את האזרחים. ממש ק.ג.ב. דובר עברית. לגוון את המוחות בבית המשפט העליון הוא לא גיוון. הוא בדיוק כמו כל השאר, זבל ורפש.
הנה דוגמא פשוטה למה אנחנו נגעלים מאלכס שטיין. אישה שגרה בבת ים חטפה רַפּוֹרְט על דיבור בטלפון בלי דיבורית בזמן שנהגה ברכב בראשל”צ. היא רצתה להישפט כי השוטר סתם דפק לה רַפּוֹרְט, וציפתה לקבל זימון לבית המשפט שקרוב אליה, בבת ים, אולי בראשל”צ איפה שקרה המקרה, אבל המשטרה החליטה לטרטר אותה עד פתח תקוה להישפט שם….
האישה סוזי כהן הגישה בקשה להעביר את משפט הדיבור בלי דיבורית שלה שיהיה לה קרוב לבית, ומה היא קיבלה מאלכס שטיין? קדחת.
אלכס שטיין אמר שני דברים: שהמשטרה טוענת שנוח לה לשפוט את סוזי בפ”ת ולכן אסור להפריע למשטרה לשפוט היכן שנוח לה. הדבר השני שהוא ציטט זה “הלכה” כלומר המצאה של שופט ממוחו הפרטי, לפיה אם האזרח צריך ליסוע עד 60 ק”מ לבית משפט, אין שום סיבה “לבוא לקראתו” ולנהל את ההליך קרוב לביתו.
כמו שאמרנו, זה היגיון של שימפנזה. למה שעיקרון ה 60 שק”מ יחול נגד האזרח, וזה לא יחול על השוטר באופן שאם השוטר צריך ליסוע עד 60 ק”מ לעדות, אז זו לא טרחה רבה מידי בשבילו ואז אין סיבה מדוע שהדיון לא יועבר לבית המשפט שקרוב לאזרח? הרי השוטר מקבל משכורת ומשלמים לו דלק. האזרח סתם מפסיד יום עבודה.
ככה זה עם שופטי העליון: רק להציק, לטרטר, לדחות, להמציא הלכות כדי לדפוק את האזרחים, כי המדינה היא מעל הכל ועובדי הציבור הם מעל הכל, ואנחנו האזרחים צריכים לשרת אותם, ולא הם אותנו…. איחסה.
להלן פסק הדין, סוזי כהן נגד מדינת ישראל בש”פ 7380/21:
| בבית המשפט העליון |
| בש”פ 7380/21 |
| לפני: | כבוד השופט א’ שטיין |
| המבקשת: | סוזי כהן |
| נ ג ד |
| המשיבה: | מדינת ישראל |
| בקשה להעברת מקום דיון |
| בשם המבקשת: | בעצמה |
| החלטה |
- לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד-1984, להעברת הדיון בתת”ע 1604-11-21 מבית משפט השלום לתעבורה מחוז מרכז לבית משפט השלום לתעבורה מחוז תל אביב.
- כתב האישום מייחס למבקשת עבירה לפי תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, התשכ”א-1961 (שימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה שלא באמצעות דיבורית). המבקשת טוענת כי הוא מתגוררת בבת ים וכי יהיה לה קשה להגיע לבית המשפט לתעבורה מחוז מרכז אשר בפתח-תקוה בשל המרחק אשר מפריד את מקום מגוריה מבית משפט זה, וכן לנוכח נכות של שתי בנותיה ומצבה הרפואי. הכבדות אלו חפצה המבקשת לחסוך מעצמה, מטעמים מובנים.
- כעולה מן הבקשה, הקראת כתב האישום נקבעה ליום 23.1.2022, שעה 09:30. המבקשת כופרת באשמה וברצונה לקיים הוכחות בתיק.
- בתגובתה מיום 10.11.2021 טוענת המשיבה כי המבקשת היא בעלת רישיון נהיגה; כי לפי המיוחס לה ביצעה את העבירה עת נהגה ברכב באזור ראשון לציון שבמחוז מרכז; וכי מבקשתה עולה לכאורה כי בעלה פנוי לטיפול בילדיהם. לפיכך, לטענת המשיבה, יש בכוחה של המבקשת להתנייד, לא כל שכן כאשר המרחק בין בת ים לפתח-תקוה אינו רב יחסית. כן נטען כי מבירור שערכה המשיבה עם יחידת התביעות עולה כי העברת מקום דיון בין מחוזות שיפוט מרכז ותל אביב כרוכה בסרבול רב עבור המשיבה.
- סבורני כי דין הבקשה להידחות.
- כפי שנקבע בבש”פ 6395/18 ויין נ. מדינת ישראל (12.9.2018), במשפטי תעבורה אין מקום להעברת דיונים אשר מצריכים את עדותו של שוטר תעבורה. העברה במקרים אלו תותר רק בהתקיים נסיבות חריגות של ממש, והדברים הוסברו בבש”פ 6395/18 הנ”ל.
- מכל האמור, ומבלי להקל ראש במצבה של המבקשת, עולה כי הקשיים שעליהם היא מצביעה אינם חריגים דיים כדי להצדיק פגיעה ביעילות עבודתם של שוטרי תעבורה ושל בתי המשפט לתעבורה.
- בנוסף, אציין כי בקשה זו נדונה לדחייה ממילא לפי הכלל של “60 ק”מ” (ראו: בש”א 6148/18 סעדיה נ’ ק.ש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע”מ (26.8.2018)).
- אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.
ניתנה היום, י”א בכסלו התשפ”ב (15.11.2021).
| ש ו פ ט |
