לפנינו החלטה של שופט העליון אלכס שטיין בערעור על החלטת רשמת פמיניסטית מלוד שרון גלר הדורשת מאבא גרוש שנותק מהילד שלו 4.5 שנים להפקיד ערבון בסך 10,000 ש”ח על מנת לקבל דיון בשאלה האם יבוטל מחטף של פסק דין במעמד צד אחד שנתנה שופטת משפחה.

מדובר בשופטת הפמיניסטית אליה נוס שהיא תמיד לטובת האישה, ומדובר בגברת אודליה אבגי, מזכירת בבית משפט עליון, (מנהלת מדור פלילי)I בטענה שהאבא אריאל פורמנובסקי ובא כוחו מאיר גבעתי איחרו לדיון קדם משפט ב 18 דקות.

כצפוי השופט אלכס שטיין קבע שאין שום בעיה עם העירבון, והכל בסדר. מבחינתו איחור של 18 דקות לדיון (למרות שבכלל לא היה איחור) זו סיבה מספיק טובה לתת פסק דין, להעביר את המשמורת המשותפת על הילד למשמורת בלעדית לאישה וגם להטיל הוצאות אסטרונומיות של 15,000 ש”ח.

זוהי פשוט החלטה גועלית ומחפירה. זוהי החלטה ברמת מוסריות של מנגלה העומד על הרמפות ומבצע סלקציות. כך גם אלכס שטיין יושב בעליון ומבצע סלקציות מגדריות: מי שיש לה פות זוכה לחסד, ומי שאין לו פות אחת דינו להשמדה. כך אלכס שטיין חש וכך הוא מרגיש.

שופט בעליון (אלכס שטיין) פוסק לטובת מנהלת המדור שלו (אודליה אבגי)

לא פלא: הוא בעצמו יבוא אישי של אילת שקד מברית המועצות. למותר לציין שבעלת הפות אשר זכתה לחסד, אודליה אבגי, היא בכלל חברה אישית של אלכס שטיין. היא מזכירת מדור פלילי בבית משפט עליון.

אודליה אבגי מביאה לו תיקים, היא מכינה לו חומרים, היא מצלצלת אליו לברר בירורים, הם נפגשים יום יום באותו מקום עבודה- ולכל זה אין אפילו חצי מילה של גילוי נאות בפסק דינו של אלכס שטיין.

ומי זה בכלל השופט אלכס שטיין?

האיש נולד בברית המועצות. למד משפטים ונפלט ממדינת ישראל כי אף אחד לא היה מעונין בו. התגלגל למכללת משפטים בברוקלין והחל להרצות שם.

רצה הגורל ושרת המשפטים לפני כמה שנים איילת שקד חיפשה מועמדים לבית המשפט העליון שיהיו דתיים, חובשי כיפה, ושיהיו צייתנים לדוקטרינה של החונטה המשפטית. היא מצאה את אלכס שטיין שבגלל שרוב ההיסטוריה המקצועית שלו בארה”ב, אף אחד בארץ לא מכיר אותו ולכן אי אפשר היה לפתוח עליו קופת שרצים.

הוא נבחר לתפקיד עם הבטחות שהוא יביא את הבשורה של שיפוט דמוקרטי, לטובת האזרחים ולטובת המדינה. בסוף יצא ממנו גורנישט מיט גורנישט.

קיבלנו עוד שיבוט עלוב של הגרועים שבגרועים של שופטי העליון – כאלה שסבורים שהציבור מטריד אותם, ושהתפקיד הכי חשוב של חייו זה לזרוק את הציבור מפתח בית המשפט העליון ולדאוג שכמה שפחות אזרחים יעיזו לפנות לבית המשפט העליון.

לשם כך הומצאו בעליון כל מיני הלכות כדי לדפוק את ציבור המערערים לבית המשפט העליון: ההלכה שבית משפט עליון לא מתערב בממצאים עובדתיים (כך ששופט יכול לשקר על הממצאים העובדתיים ובית המשפט העליון לא יתערב), או ההלכה של חניוני חיפה, שרק אם יש ענין ציבורי חשוב אז בית המשפט העליון יתערב (ואז תמיד כותבים שאין ענין ציבורי או שזה לא התיק המתאים להכרעה בענין ציבורי).

יש גם את הלכת הגלגול השלישי, שלפיה מה שמגיע מבית משפט השלום כבר קיבל הזדמנות אחת לערעור במחוזי, ולכן אין שום סיבה ששופטי עליון יוטרדו בערעור ששופט מחוזי כבר שפט בו.

בתמונה:  הבהמה הנאלחת אודליה אבגי נותנת שירותים בבימ”ש עליון כמנהלת מדור

איך מזכירה בעליון מנכרת אבא מהילד שלו וכל השופטים משרתים את גחמותיה?

אז מה קרה בסיפור זה? האבא אריאל פורמנובסקי הוא קורבן גניבת זרע. איזו אישה שמנה ומכוערת התעלקה עליו וגנבה את זרעו כי אף אחד לא רצה בה.

מייד עם לידת הילד הוחלט על משמורת משותפת, כאשר אריאל בעצם היה האבא והאמא, ואודליה רצה לה לבית המשפט העליון לקדם את הקריירה שלה כמזכירה.

במשך השנתיים הראשונות 5 פעמים היא חטפה את הילד לירושלים וניתקה את אריאל מהילד שלו, והיה צורך להוציא צווים שופוטיים להחזיר את הילד לפתח תקוה.

ב 2016 התקיים משפט עם הוכחות, בו אודליה אבגי ביקשה משמורת בלעדית, ואישור להוציא את הילד מפ”ת לירושלים. אודליה הפסידה.

תוך 8 ימים אודליה בחסות מחלקת הרווחה בפ”ת (עו”ס יש מולגן) החליטה לטרפד את פסק הדין ע”י כניסה למעון לנשים מוכות בירושלים, תוך שהיא מודה בפה מלא שהיא מעולם לא הייתה אישה מוכה. כך בבת אחת, בלי להגיש ערעור הצליחה אודליה לטרפד את פסק הדין ולנתק את הילד מאביו 5 שנים. הילד כיום בן 7 והוא יתום מאביו.

בתמונה:  עו”ס מירי בן שלום דור, הכלבה שקלטה את אודליה אבגי במעון בלי שאודליה הוכתה

השופטת אליה נוס אסון טבע פמיניסטי – תמיד לטובת הפות

במשך 4 שנים פנה אריאל לשופטת אליה נוס, בהמת מגדר פמיניסטית רעילה ביותר וביקש לאכוף את פסק הדין שהיא עצמה נתנה, שתוציא צו הביאס קורפוס, שתטיל סנקציות כספיות על הפרת הסדרי ראיה ושתקיים דיון עם חקירות נגדיות של אודליה ושל כל נשות המעון לנשים מוכות, כיצד בכלל קיבלו אותה לוילה של הנשים המוכות בירושלים, כאשר היא בכלל לא אישה מוכה ולא מאויימת.

לכל סירבה אליה נוס, תוך שהיא דוחה את הדיונים כל פעם בעוד חצי שנה ועוד חצי שנה, ברגע האחרון גם מבטלת את הדיונים, ומסרבת בכל תוקף לקיים דיון הוכחות.

בסופו של דבר, כאשר נגמרו לאליה נוס התירוצים, קבעה דיון קדם ועשתה תעלול שקוף וידוע. השאירה את אריאל ובא כוחו במסדרון לחכות לכריזה של סדרנית, הכניסה את אודליה ובאת כוחה עו”ד על עוז מדלת אחורית לאולם (הכניסה השמורה לנשים “מאויימות”) ונתנה פסק דין לטובת אודליה כולל 15,000 ש”ח הוצאות בטענה שעברו 18 דקות ואריאל “לא התייצב”.

הפרקטיקה היא שאף שופט לא מוציא פסק דין בהעדר בלי לבקש מהמזכירות או מהעורך דיען שבתוך האולם לצלצל לקולגה שלו לברר מה קרה, ובדרך כלל גם מחכים שעה או שעתיים אם צריך. כל זה כמובן לא קרה כי לאליה נוס אצה הדרך לסגור את התיק ולהימנע מקיום משפט הוכחות, והכל היה תפור מראש.

חשוב גם לציין שאליה נוס גם הגישה תלונה קודמת במשטרה נגד אריאל כאילו הוא יזם הפגנה מול הבית שלה בצור יגאל בה השתתפו כ 50 אבות גרושים. מיותר לציין שזו הייתה תלונת שווא כוזבת כי אריאל בכלל לא השתתף בהפגנה. נושא ההפגנה היה התאבדויות של גברים גרושים שיצאו מאולמה של השופטת אליה נוס לגשר בלינסון וקפצו למותם.

הפגנת אבות גרושים מול הוילה של נכדתו של מנגלה – אליה נוס

בסרטון שלפניכם תוכלו לראות את ההפגנה:

מדוע אלכס שטיין לא מבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד?  

ועכשיו לנושא הערעור. ב 99.99% מהמקרים בהם ניתן פסק דין במעמד צד אחד או החלטה במעמד צד אחד, בתי המשפט מבטלים את פסק הדין או ההחלטה מהסיבה שהמדיניות השיפוטית היא לתת הכרעה לגופו של ענין – ושלא להפוך את בתי המשפט מלכודת למחטפים אסטרטגיים.

כל עו”ד, ותיק או מתחיל, יאמר לכם שבקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות תתקבל ב 99.99% מהמקרים והמקסימום שיקרה זה שהשופט יטיל הוצאות של 1,000 ש”ח, מקסימום 2,000 ש”ח.

גם אלכס שטיין יודע את זה שאם הערעור באמת יתקיים, כל שופט יקבע שפסק הדין יבוטל, ואולי יפסוק הוצאות סמליות תמורת הביטול. זהו הכלל וכל השופטים נוהגים לפיו. אז מה קרה הפעם? שני דברים: הראשון הוא שמדובר באישה גרושה ולכן חל הכלל שבשם הפמיניזם כל הכללים האחרים לא רלבנטייים, והשני הוא הכלל שבית המשפט העליון לא מעוניין בערעורים ובעבודה, והמגמה היא לזרוק בעלי דין מבית המשפט העליון כדי שהשופטים לא יצטרכו לעבוד קשה.

הבעיה עם ההחלטה הזו היא שזו החלטה של בית משפט עליון הניתנת לציטוט כ”תקדים”.

עכשיו כל מי שיבצע מחטף ויוציא פסק דין או החלטה במעמד צד אחד לטובתו יוכל להשתמש בהחלטה המחפירה הזו כדי לקעקע את הכלל שהמדיניות היא לשפוט לגופו של ענין ולא לתת יד למחטפים.

איזה יופי שמביאים לנו שופטים סובייטים ישר לבית המשפט העליון כדי לכתוב פסקי דין כל כך מרושעים ונבזיים??????

תופעה:  נשים לא מוכות נכנסות למעון לנשים מוכות כדי לטרפד משמורת משותפת 

בסרטון זה הקורבן של אלכס שטיין – אריאל פורמנובסקי משוחח על התופעה של עו”סיות שעוזרות לנשים לנתק ילדים מאבותיהם ע”י תלונות שווא על אלימות במשפחה, וכניסה למעון ל”נשים מוכות” – גם כשהן לא מוכות.