עוד מעט אסתי חיות פורשת. מה שמעניין אותה זה שיכתבו עליה בעיתונים כמה היא מדהימה ומוכשרת. בשביל להשביע את תאבונה למחמאות, בפרוס ראש השנה תשפ”כוס 2023 הזמינה עבורה הנהלת בתי המשפט כתב ליקוקי תחת אצל הגרוטאה טובה צימוקי.
דווקא מטובה צימוקי הזמינו כתבת “דיוקן” ליקוקיישן בתחת לאסתר חיות?
מה? אסתי שמסטי לא קראה באתר עדנה קרנבל את הסמסים בין אפי נוה לטובה צימוקי, ובין אפי נוה לאיילת שקד?
בזמנו (2016) טובה צימוקי התגייסה לעזור לאיילת שקד ואפי נוה להילחם באסתי שמסטי ויצחק עמית כדי להכניס את אלרון לעליון. אפי נוה אמר בכל הזדמנות שאסתי ועמית הם צמד חמד של זרע הפורענות, נבלות שלא ברא השטן.
ראו כאן הסמסים בין אפי נוה לאיילת שקד
סמסים בין אפי נוה ואילת שקד מהטלפון של אפי
טובה צימוקי עט להשכיר – איפה שמרוחה החמאה
ועכשיו טובה צימוקי מוכרת את עורה לשטן, לאסתי שמסטי. איפה שמרוחה החמאה שם תמצאו את טובה צימוקי. כתבות בהזמנה ממש כמו פרבדה והקומסומול ברוסיה הסובייצקית.
ראו איך טובה צימוקי מרימה לה, לאסתי…. לאישה החלאתית והנבזית אסתי שמסטי.
מספרת עליה שגדלה במעברה והוריה ניצולי שואה. מספרת עליה שהיא פרפקציוניסטית ושהיא דוגלת בפלורליזם עדתי. אבל היא תמיד חיפשה מזרחיים מחמד כאלה שהולכים בתלם, זורמים עם החונטה, מזרחיים מסוג “עבד כי ימלוך”.
זו הסיבה שאסתי חיות נתנה מקסימום תפוקה בימים של אפי נוה ואיילת שקד כדי לחסום את אלרון. פלורליזם זה לא. אסתי רק רצתה את מי שקורץ מהחומר ממנו קרצו אותה. הקרציה.
אסתי שמסטי רוצה שנזכור את הקדנציה שלה כמי שרק הביאה ברכה לעם ישראל. אבל מה לעשות שבקדנציה שלה הפך בית המשפט העליון למוסד הכי שנוא בישראל, והשופטים בישראל הפכו מושא לביזוי וקללות, ובצדק.
אסתר חיות קדנציה של כישלון קולוסלי
לא משנה כמה עוד לקקני חצר, דליפמנים ודרוקרים, יכתבו על אסתי שמסטי כתבות ליקוקיישן, הקדנציה של אסתי היא כישלון.
עד כדי כך כישלון שעכשיו מדברים על הקמת בית משפט בג”צי חוקתי חדש, וישאירו ל 15 הליצנים בעליון רק עיסוקים בערעורים פליליים ואזרחיים – שממילא 98% מהם נדחים באופן סדרתי…..
אסתי חיות נתנה יד חופשית ליצחק עמית לחרוש בכל ההלכות ולסגור כל פרצה שהיטיבה עם אזרחים בדיני פלילים ומעצרים. בקדנציה שלה התמלאו בתי הכלא בעצירים עד כדי כך שאין איפה לשים אותם. כל ההעתירות נגד התופעה של אינפלציה סיטונית של מעצרי שווא ומניעת זכויות אזרח (כולל הכרה בעינויים ככלי חקירה לגיטימי) מושלכות לרצפה, כי את השופטים של אסתי זכויות אדם ממש לא מעניין.
כל העתירות והבג”צים שמגישים אזרחים וקליניקות נמרחות שנתיים או שלוש. קצב תפוקה הכי גרוע בארץ. רק אם הג’ינג’י מאיכות השלטון מרים לה עתירה להנחתה, רק אז פתאום יש לה זמן.
אסתי ביצרה את מעמד השופטים כבני אלים נשגבים, כאלה שאסור להביע עליהם ביקורת, ומי שכותב ביקורת עליהם נכנס לכלא.
מי שנפגע מהשופטים לא יקבל שום תרופה כי היא ויצחק עמית דאגו לסדר לשופטים חסינות אבסולוטית. אי אפשר לתבוע אותם, וגם אין אצל מי להתלונן עליהם, כי בנציבות התלונות על השופטים יושב תייש בן תייש, זקן פסיכופט, אורי שהם ששומר לה על התחת ומטייח כל תלונה.
אסתר חיות: שופטים מקצועיים יכולים לשפוט בניגוד עניינים
גם כמעט בלתי אפשרי לפסול שופטים כי המציאו הלכה ששופטים שהם פסולים, עדיין יש להם חובה לשבת בדין, גם אם הם פסולים.
ומה עם ניגודי עניינים? גם זה הפך פלואידי וגמיש. היא עצמה עסקה בתיקים של בעלה ומתמחות שלה. יצחק עמית עסק בתיקים של אחיו וגיסו. יעל וילנר עסקה בתיקים שאסור לה. שופטים מחקו שמות מרשימת המניעויות יום לפני עתירה ואח”כ החזירו את השמות המנועים לעתירה. וזה בסדר. כי בעליון אפשר הכל.
אסתר חיות דגלה בעיקרון שהשופט הוא כל כך מקצועי שאין בעיה שישפוט בניגוד עניינים, ובכלל אם מחליטים שהניגוד עניינים הוא לא “מסה קריטית” אז בכלל אין בעיה.
אסתר חיות: יד חופשית לשופטים לכתוב פסיקות מטורללות
גם איכות הכתיבה של שופטי העליון היא בתחתית השפל. אף אחד לא מאמין לשום דבר שהשופטים כותבים. הם מעלימים ראיות, בוררים את מה שמתאים להם לאג’נדה, ממציאים יש מאין דברים שלא היו ולא נבראו, והם לא ימצמצו להכריז על יום שהוא לילה, ועל קיץ שהוא חורף.
אסתר חיות: לא צריך חקירות נגדיות, חבל על הזמן
מי שנכנס לבתי המשפט הישראלים רואה פרצופי תחת זעופי פנים, שלא נותנים לעורכי הדיון לחקור, לא נותנים לשאול שאלות, ממש צריך לריב עם השופטים כדי לשאול שתיים וחצי שאלות, ואחר כך השופטים כותבים פסקי דין שאין להם שום קשר למה שקרה באולם.
אסתר חיות: בהמת מגדר פמינאצית מחוללת שואה
ועל האג’נדה הפמינאצית של אסתי חיות כתבנו? חיות חוללה שואה רצחנית בגברים ישראל. היא עודדה את השוטרים, הפרקליטים, העובדות הסוציאליות ורשמי הוצל”פ לנהל מלחמת חורמה נגד הגברים הגרושים. השנאה שלה לגברים גרושים משתווה לשנאה של מנגלה ליהודים. מנגלה דווקא היה יותר הומאני ממנה ומהשופטים שעיצבה כפלסטלינה בצלמה. יותר מתאים לה היה לעבוד כמחממת תנורים באושוויץ מאשר “שופטת”.
יש לנו עוד הרבה מה לכתוב, אבל עם הרקורד המחפיר הזה אסתי שמסטי עוד רוצה שילקקו לה בתחת, ויחמיאו לה כמה שהיא נפלאה ואטרקטיזית????? חחח.
טובה צימוקי מלקקת התחת המקצועית – עבדה בשירות אפי ואיילת שקד נגד אסתר חיות
לפי אפי שקד כל פעם שאסתר חיות הכעיסה את אפי ואיילת שקד, אפי הפעיל את טובה צימוקי ש”תפנק” את אסתר חיות בכתבה שהיא חתרנית ובוחשת….. זה היה ב 2016 ו 2017. עכשיו טובה צימוקי מפנקת את אסתר חיות בכתבה מלקקת….
הנה סמס מ 19/2/2017. הצבע הירוק זה של אפי. המתכתבת היא איילת שקד. הנשיאה באותו הזמן היתה מרים נאור. מצד אחד אפי ואיילת הפעילו עליה לחץ לתמוך באלרון. מצד שני חיות ויצחק עמית הפעילו עליה לחץ להתנגד לאלרון.
אפי אומר לאיילת שהעוזר של מרים נאור אמר לטובה צימוקי שהיא הבדיחה של בית המשפט העליון כי צימוקי תמכה באלרון ועזרה לאפי לתקוף את חיות ועמית.
כאן אפי אומר לאיילת שטובה צימוקי ביקשה מאפי ואיילת שייגנו עליה כי בעליון הולכים לתדרך כתבים נגדה (נגד צימוקי).
כאן איילת שקד שולחת לאפי בקשה מאתר ניוז 1 לתגובה לפיה איילת שקד מדליפה באופן קבוע לידיעות אחרונות על הצעות חוק ויוזמות חקיקה (הכוונה לידיעות אחרונות). איתמר לוין מבקש הסבר למה איילת שקד מקבלת סיקור חיובי אוהד בידיעות אחרונות אצל טובה צימוקי, כולל קבלת קרדיטים על הצעות חקיקה שלא היא יזמה אלא הדרג המקצועי. מדובר בעשרות מקרים מתועדים.
שימו לב מה קורה פה: דוברות השופטים בעליון הדליפה טיפ לאיתמר לוין שטובה צימוקי עושה סיקור אוהד לאיילת שקד וגונבת עבורה קרדיטים על עבודה של הצוות המקצועי של מחלקת יעוץ וחקיקה. רצו להציג את איילת שקד כטרמפיסטית על עבודה של אחרים. איילת שקד אומרת לאפי נוה שאיתמר לוין משוגע ומפגר.
כאן הצבע הירוק זה של אילת שקד ואפי בצבע לבן. איילת שקד אומרת לאפי לחשוב איך להפעיל לחץ על יצחק עמית ודפנה ברק ואפי עונה לה שטובה צימוקי “תפנק” את עמית ודפנה ברק ארז בכתבה. (פולו = Follow UP).
אילת שקד שואלת את אפי מי יכול להפעיל לחץ חוץ מ”דודי”.. היא שואלת מה טובה צימוקי תכתוב מחר ואפי עונה לה שהיא תכתוב שעמית הוא זבל……ושאסתר חיות חותרת תחת מרים נאור.
אילת שקד נרגשת וואי וואי כאשר אפי אומר לה שטובה צימוקי מוציאה כתבה שאסתר חיות ויצחק עמית מחרבנים על משה כחלון.
כאן: אפי נוה הכתיב לטובה צימוקי כתבה והוא מקווה שזה יעבור את עריכת העורכים ושבעליון מוטרפים מהכתבות של טובה צימוקי – כלומר זה משגע אותם (חיות ועמית) שטובה צימוקי כותבת נגדם.
כאן אילת שקד חושבת שצריך להפסיק לעשות כתבות דרך טובה צימוקי נגד אסתר חיות ואפי עונה לה שטובה חושבת שצריך להוציא את חיות חתרנית ובוחשת.
אחרי שטובה צימוקי הוציאה עוד כתבה, אפי נוה מבסוט וכותב לאיילת שקד תבוסה מוחצת לאסתר חיות ולדורית ביניש.
כאן אפי מודיע לאילת שקד שג’ורג’ קרא הזבל (ככה הוא קורא לו) ייכנס במקום חאלד כבוב. זה רק מראה כמה חושים טובים היו לאפי. אכן אין זבל ערבי יותר מטונף מג’ורג’ קרא והבת שלו אלכסנדרה קרא.
הנה כתבת ליקוקי התחת של הגרוטאה טובה צימוקי על אסתר חיות
פורסם בידיעות 15/9/2023
“לא כך חלמה שזה יסתיים”: סיכום כהונת חיות, כיצד תכריע בפסקי הדין הנפיצים?
נשיאת העליון מסיימת קדנציה סוערת עם 5 ממשלות, 6 שרים וגם מגפה עולמית – אך תיזכר בעיקר בגלל פסקי הדין שעומדים לפניה. לפי סביבתה והרקורד שלה, היא תחפש כל דרך למנוע התנגשות חזיתית בין הרשויות: “יודעת ש’המבצר’ בשעתו הקשה ביותר”. יחסי העבודה המפתיעים עם לוין, ואובדן האמון בנתניהו
במסע הפרידה שלה בין כל מחוזות בתי המשפט בארץ, מעניקה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לכל שופט ולכל עובד סימנייה שעליה ציור עדין של שבעת המינים. בצידה השני נכתב: “אופטימיות היא האמונה שפני הדברים ישתנו לטובה. תקווה היא האמונה שביחד אנחנו יכולים לשנות את פני הדברים האלה לטובה”.
המשפט, הלקוח מדברי הרב יונתן זקס, מזקק חלקית את שתי המשאלות שבהן מנסה הנשיאה, הפורשת בעוד חודש, להיאחז. עבור מי שגם בימיה האחרונים בתפקיד נמצאת בעין סערה שכמותה לא ידעה ישראל, ייאוש אינו תוכנית עבודה. עם זאת, כובד משקל העתירות נגד המהפכה המשפטית רובץ על כתפיה. היא מדחיקה את מסרי העידוד, כמו את האיומים, שהיא מקבלת מדי מספר שעות, סביב הדיון בבג”ץ על ביטול עילת הסבירות.
המבנה דמוי המבצר של בית המשפט העליון, הנישא במכוון מעט גבוה יותר מהכנסת וקריית הממשלה, מקנה תחושות שליטה, חוזק ואיתנות. במהלך הדיונים על העתירות שביקשו למנוע מבנימין נתניהו להרכיב ממשלה חדשה, השיבה לעותרים שחששו לגורלו של בית המשפט העליון “המבצר לא נפל”. אבל מאז טווח העליון כיעד ראשון לחיסול מצד הקואליציה שהקים אותו נתניהו.
“חיות רוצה לשדר מנהיגות וחוסן”, אמר שופט בכיר. “אבל היא יודעת ש’המבצר’ עומד בשעתו הקשה ביותר מאז קום המדינה. מגן סאקר הסמוך נראות לשכות השופטים כמו חרכי הירי שהגנו על טירות ימי הביניים. אבל השופטים המאוימים מנועים מהשבת מלחמה. הם יכולים רק להמשיך ולכתוב כדי לשמור על מבצר הדמוקרטיה”.
כל נשיאי העליון בעשורים האחרונים אוימו בפגיעה בעצמאות הרשות. אבל במשמרת שלה הפגיעה הזו מאיימת לקרות בפועל. “היא מבכה את אובדן הממלכתיות, את השיח הלא מכבד מהגבעה הסמוכה, את כרסום המכנה המשותף שחיבר את המדינה”, אמר אחד מחבריה הקרובים. מסר הפרידה שהיא מבקשת לטעת במערכת השיפוט נע בין אופטימיות לתקווה, אבל הגלים הפעם גבוהים מדי.
קשה למנהיג לעזוב בעיצומה של מלחמת קיום. מה שהיה אמור להיות שרשרת טקסים מרגשים הופך לפרידה מלווה חרדה עמוקה. לאף אחד לא בא לחגוג כשהאדמה רועדת, מה גם שבשל האפשרות לביטול הסניוריטי לא ידוע מי יתפוס את מקומה במלחמה על עצמאות המוסד. כנהוג, היא תישאר שלושה חודשים נוספים במשכן כדי לכתוב את פסקי הדין הנפיצים והמכריעים על ביטול עילת הסבירות, חוק הנבצרות וכינוס הוועדה לבחירת שופטים.
“היא תצטרך למצוא את הדרך לאזן בין שימור המצב הקיים לבין חוקים הכורתים ממש את הענף שעליו יושב בית המשפט העליון וערכי הדמוקרטיה, מתוך כוחנות וחמדנות של מערכות השלטון”, אמר שופט בדימוס. “ספק אם כך חלמה לסיים את נשיאותה”.
ביחסים תקינים עם לוין, אך לא מדברת עם נתניהו
“בתשעת החודשים האחרונים חיות חיה על רכבת שדים”, אמר אותו שופט. “כל יום מביא כותרת ויוזמה אחרת לסיכול ממוקד מצד הכנסת והממשלה נגד העליון. היא עוקבת אחר כל פרסום, יש לה אוזן מנוסה לדעת מה רציני ומהו ספין. בתחילת דרכה כנשיאה היא התרשמה מהבטחותיו של נתניהו לשמור על עצמאות מערכת המשפט. היא האמינה שבסוף יש על מי לסמוך. היום היא יודעת שלא. מאז שהחלו להידון כתבי האישום נגדו בבית המשפט המחוזי, הם לא החליפו מילה מלבד מילות נימוסין בטקסים ממלכתיים”.
אחת ההתפתחויות המדאיגות אותה במיוחד היא שראש הממשלה, שר המשפטים ובאחרונה יו”ר הכנסת מסרבים להתחייב שיכבדו את פסיקות בג”ץ בנושאים הטעונים. “ישנם נבחרי ציבור המרשים לעצמם לקרוא לאי-כיבוד ואי-ציות לפסקי דין שאינם לרוחם”, אמרה נשיאת העליון בעבר. “בקריאות חסרות האחריות הללו טמונה סכנה גדולה אשר חשוב להתריע מפניה ולומר באופן הברור ביותר – החתירה תחת הלגיטימיות של בתי המשפט ושל פסקי הדין הניתנים על ידם, חותרת למעשה תחת עקרון שלטון החוק ומכאן ועד אנרכיה וכאוס קצר המרחק”.
מי ששוחח עם חיות בחודשים האחרונים מעיד כי היא חוששת מאוד ממה שיקרה לישראל במישור הבינלאומי אם עצמאות מערכת המשפט תיפגע. “הביקורת השיפוטית שמקיים בית המשפט העליון היא מקור עוצמה למדינת ישראל במובנים רבים”, אמרה פעם. “הגם שאין זו תכליתה, אחד מתוצרי הלוואי החשובים שלה הוא תרומתה ללגיטימציה הבינלאומית של ישראל”.
בשבוע שעבר היא ניהלה ביד רמה את הדיון בן 13 השעות בעתירות נגד ביטול עילת הסבירות, נקודת התנגשות חזיתית בין הכנסת למערכת המשפט. היא גם תהיה זו שתכתוב ראשונה את פסק הדין. כיצד תכריע?
מצד אחד, חיות נמנתה עם השופטים הראשונים שפיתחו את דוקטרינת ה”שימוש לרעה בסמכות המכוננת”, שהיא עילה לפסילתו של חוק יסוד או תיקון לחוק יסוד. מצד שני, בג”ץ מעולם לא פסל חוק יסוד, ולפי הרקורד של הנשיאה היא בחרה תמיד בגישה מרוסנת בכל הנוגע להתערבות בחוקים אלה. גורמים משפטיים בכירים בסביבתה מעריכים כי גם בעתירות המונחות כעת על שולחנה היא תנהג באופן דומה ותנסה כל מוצא אחר לפני פסילת החוק.
כך למשל, בפסק הדין בעניין חוק יסוד: הלאום קבעה חיות כי סמכותה של הכנסת אינה בלתי מוגבלת ואין ביכולתה לשלול בחוק יסוד את עצם היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. מאידך, היא נמנעה מהכרעה בשאלה הרגישה הנוגעת לסמכותו של בית המשפט להתערב בתוכנו של חוק יסוד. כשהכנסת תיקנה חוק יסוד רק כדי להגדיל את תקרת התקציב, באופן חד-פעמי, לממשלה ספציפית, הסתפקה חיות ב”התראת בטלות”, ולפיה בראייה קדימה לא ניתן יהיה לבצע תיקונים דומים באופן זה.
היא גם נמנעה מלהתערב בתיקון לחוק יסוד: הממשלה המכונה “חוק דרעי” – וזאת אף שמדובר בתיקון ה”מדיף ריח חריף של פרסונליות” – כי לדבריה התערבות שכזו צריכה לשמש כמוצא אחרון. גם בתיקון לחוק יסוד: הכנסת המכונה “חוק ההדחה”, קבעה חיות כי בשלב שבו מצוי מפעל החוקה הישראלי כמשימה שטרם הושלמה, בעייתי לקיים ביקורת שיפוטיות על תוכנן של נורמות חוקתיות.
מעבר למשבר הקיומי הנוכחי, לא חסרו אתגרים במהלך שש שנות כהונתה. הקורונה חוללה במערכת בלגן רב – בעיקר כיוון שחיות עמדה על כך שהשירות המשפטי לאדם הקטן יימשך. בתי המשפט לא נסגרו, והמערכת המשיכה לפעול מדי יום.
בג”ץ פעל ב”פול גז” ואף עסק בפסיקות חוקתיות מהותיות – אישור ופיקוח על השב”כ כשנאלץ לאכן טלפונים של מפירי עוצר הקורונה ואישור הפגנות מחאה נגד ראש הממשלה בבלפור בעיצומה של מגפה. במבט לאחור, היא רואה הישג בכך שבג”ץ פסק מדי שבוע בעתירות תקדימיות שנדרשו לאזן בין הזכות לחיים לבין חופש המחאה.
כמו כן התנהלו בתקופת חיות חמש מערכות בחירות שהשביתו לא רק את המדינה אלא גם את מערכת המשפט. הוועדות לבחירת שופטים לא התכנסו בזמן חמש ממשלות מעבר, וגם התקציבים לניהול המערכת לא עודכנו בהיעדר דיונים וקבלת החלטות.
כמנהלת המערכת, התחלפו לצידה שישה שרי משפטים שעימם היא מחויבת לנהל את המערכת בתיאום ובהסכמה – איילת שקד, אמיר אוחנה, אבי ניסנקורן, בני גנץ, גדעון סער ועכשיו יריב לוין. עם כולם הצליחה ליצור יחסי עבודה ששירתו את הצדדים. עם שקד אפילו יצרה חברות מעבר לשעות העבודה, והן פקדו יחד את בית הכנסת ביום כיפור בשכונת מגוריהן.
אבל מה שנחשב לסוג של נס הם דווקא יחסי העבודה התקינים במפתיע המתנהלים בינה לבין לוין. הם נפגשו לראשונה אחרי שהוא פרס לתדהמתה במסיבת עיתונאים את “הרפורמה המשפטית”, והיא השיבה לו לאחר מכן ב”נאום חיפה” המפורסם, שבו נזפה בשר ש”תוכניתו איננה תוכנית לתיקון מערכת המשפט – היא תוכנית לריסוקה. היא תפגע פגיעה אנושה בעצמאות ובאי-התלות של השופטים, וביכולתם למלא נאמנה את תפקידם כמשרתי ציבור. משמעותה של התוכנית הרעה הזו היא על כן שינוי זהותה הדמוקרטית של המדינה לבלי הכר. אדוני השר – לא זו הדרך!”.
בשבוע שעבר לא הגיע השר לטקס הנחת אבן הפינה לקריית המשפט בירושלים כי כעס על אי-זימונו של ראש הממשלה לטקס והחרים אותו. עם זאת, לוין מעולם לא תקף אישית את חיות, למרות התקפותיו האינסופיות על בג”ץ ועל דרך בחירת השופטים. הם מצליחים לנהל יחסי עבודה מכבדים למרות הפיל שבחדר, שעליו לא מדברים, גם כאשר על שולחנה מונחים קלסרי ענק של עתירות “המהפכה”.
במסדרונות העליון אומרים שהיא שכנעה אותו מיד שיש להם מחויבות לציבור, ושבכל הקשור לניהול שוטף אין לשר עניין לשתק את המערכת. חיות הגיעה עם רשימת הנושאים שבהם נדרשת החלטה משותפת שלהם, והשניים החלו פגישות סדירות בעניינים הדורשים החלטות מהירות: מינוי נשיאי בתי משפט, שופטים בכירים, שופטים בפועל ובכירי מנהלה. פה ושם התגלעו חילוקי דעות, כמו עם כל השרים, אך לבסוף אחד שכנע את השני או ויתר לו.
“לפוליטיקאים קל לעבוד איתה”, אמר אחד השרים. “היא נעימה, משכנעת ומשתכנעת. אם אתה סוגר איתה – זהו זה. הגישה שלה פרגמטית. היא לא מדליפה, אין אצלה קומבינות, הכול על השולחן”.
שתי ביקורות שהופנו כלפיה באופן אישי חורות לה במיוחד. האחת היא ההאשמה, שמגיעה דווקא מצד חלק מחוגי האליטה, שהיא זו שאפשרה לנתניהו להרכיב את הממשלה שהכריזה מלחמה על מערכת המשפט, בפסק הדין של בג”ץ המכונה “11:0”. היא צריכה להסביר שוב ושוב שהחוק המאפשר זאת מפורש בעניין ושאין זה תפקידו של בית המשפט העליון לשקף את המשאלות הפוליטיות של הציבור ולהוציא לצד זה או אחר את הערמונים מהאש.
הנושא השני הוא העדתי – המתקפות האין-סופיות של חוגי הימין (“נאום הערק” של השר דודי אמסלם) ושופרותיהם, כאילו מערכת המשפט ובראשה העליון לוקים במינויים ובקידומים מתוך אפליה עדתית והתנשאות. כילידת מעברה, שגדלה כמעוטת יכולת, היא מאמינה שהחיים הם בסופו של דבר מה שאתה עושה איתם, אבל גם מודה שהיו פספוסים ויש להאזין לרחשי הציבור בעיקר כדי לשפר ולחזק את האמון במערכת.
היום, לדעתה, העליון משקף את רוב רבדי האוכלוסייה – יש שופטים דתיים ומתנחלים (סולברג ומינץ), בוגרת אולפנה (וילנר), יוצא ברית המועצות (שטיין), מזרחים (אלרון וכנפי-שטייניץ) ומהחברה הערבית (חאלד כבוב).
בוועדות הבחירה לשופטים לא התפשרה על המקצועיות, האיכות והמזג השיפוטי של המועמד, אך תמיד החליטה שאם יש שניים מתאימים באותה מידה, ימונה איש הפריפריה. חברה הקרוב ביותר בעליון בעבר היה השופט המנוח אדמונד לוי, ומי שהכיר אותו ידע שאין דבר שמקומם אותו יותר מאזכורו כ”השופט המזרחי”. לכן גם הכילה את מעשה המרדנות של השופט יוסף אלרון – שבחירתו לעליון גם לוותה בניגון על הסנטימנט העדתי – כשהחליט באורח חסר תקדים לשבור שורות ולהציג מועמדות עצמאית לתפקיד הנשיא שלא על פי נוהג הסניוריטי.
“היא פשוט הבינה שיש לתת לעניין להתמצות עם פרסומו ונתנה לזה כמה ימים, מתוך הערכה שהדרמה תחלוף”, אמר שופט בכיר. “היא העדיפה לא להתחיל בקטטה בתוך הבית ולספק עוד תחמושת מצד מתנגדי בית המשפט בנושא העדתי”.
“אין ממש ‘בית המשפט של חיות'”
חיות (69) היא בתם ונכדתם של ניצולי שואה קשי יום, סבא פחח וסבתא עקרת בית. אם יחידנית פרנסה את המשפחה. העצב התגורר בבית הילדות במעברה בנווה עמל. הילדה אסתרק’ה אבני נעה בין בית הספר, המשחק ברחוב והספרים שהיו חברים נאמנים תמיד לבת היחידה.
בנאומה החשוב בהיכל הצדק בנירנברג במאי 2019, שאותו נשאה בעברית, הפגינה את התודעה ההיסטורית שעליה גדלה וציינה כי “אחד הלקחים אשר ראוי ללמוד הוא כי השמירה על עקרון העצמאות ואי-התלות של השופטים היא מאבני היסוד בכל משטר דמוקרטי”.
האירוניה הכתה באמצע הקיץ האחרון, כשעמדה בראש משלחת שופטי העליון לבית המשפט החוקתי בגרמניה, שהוקם כלקח מעליית השלטון הנאצי. אלא שדווקא ביום שבו החל הסיור, אישרה הכנסת בירושלים את “חוק ביטול עילת הסבירות”. חיות וחבריה, נבוכים, ארזו את המזוודות וחזרו מיד למדינה המשנה פניה.
איזה עליון הנהיגה חיות? משפטן בכיר סיפר: “כשבית המשפט העליון היה פחות מגוון ופחות פלורליסטי ניתן היה לכנות את העליון ‘בית המשפט של שמגר’, ‘של ברק’. הם היו לא רק כריזמטים, אלא מנהיגים מעבר לכותלי בית המשפט – מול המנהיגות הפוליטית, האקדמיה ואפילו הצבא. שמגר היה אגדה ביטחוניסטית וברק כונה ‘האדמו”ר החילוני’, שיצר בית משפט ושופטים בדמותו. בתיקים כבדי משקל – חוקתיים או ביטחוניים, שהסעירו את הציבור – פעלו שמגר וברק לשכנע את ההרכב להגיע לעמדה אחת ולקונצנזוס כדי לשדר לציבור מסר אחיד.
“היום, למרות קיטורי הימין, בית המשפט העליון פלורליסטי. מאז ‘חוק סער’ מתמנים בעשור האחרון תמיד שני שופטים -אחד ליברלי ואחד שמרן. בבית המשפט מכהנים היום שופטים מכל קצוות החברה. לכן אין ממש ‘בית המשפט של חיות'”.
הוא הוסיף שחיות אינה בורחת מאחריות: “בתיקים הנפיצים הגדולים היא לקחה את הובלת ההרכב. תמיד כתבה את חוות הדעת הראשונה בלי לדעת מה יפסקו חברי ההרכב. יש לזה צד נקי. היא החלטית, בלי תחמונים והתייפייפות. בולט אצלה שהיא לא עושה חשבון לאף אחד. יש בה יושר אינטלקטואלי”.
שופט בכיר בדימוס שעבד עמה אמר: “היא בן אדם נחוש. אין עליה אימה חוץ מאימת הדין. אם מדברים על ‘חבר מביא חבר’ היא מעולם לא הייתה שם. אהרן ברק קידם אותה רק כי התרשם מקריאת פסקי הדין שלה, לא בגלל היכרות אישית. היא מאמינה בעמדות המשפטיות שלה ומעולם לא שאפה להוביל דוקטרינות בעליון”.
יש מי שנהנו פחות מ”המזג השיפוטי” שלה. “כשופטת היא פרפקציוניסטית. מקצועית עד לקצה, קפדנית. שקדנית כמו התלמידה הכי חרשנית בכיתה, חפיפניקיות לא מקובלת עליה והיא לא מהססת ‘להיכנס’ במי שמגלה חוסר מקצועיות. היא מנהלת את הדיונים בחדות מרשימה, אבל מצד שני הרבה פעמים היא קצרת רוח ונרגנת, נוזפת בעורכי הדין ובמתדיינים. ביחסי אנוש היא נחשבת נוקשה, חשדנית, קשה להתווכח איתה”, אמרו אנשים שעבדו עימה.
חבריה מחוץ לאולמות המשפט, לעומת זאת, מספרים על אישה חמה ומשפחתית מאוד, סבתא “משוגעת”, שעד לאחרונה הקפידה לאסוף את הנכדים מהגן פעם בשבוע. היא גם שומרת עד היום אמונים לחבריה ללהקה הצבאית של פיקוד מרכז ומגיעה לעיתים קרובות, תמיד באיחור, סחוטה מהדיונים, למפגשים שבהם גם היא נותנת קולה בשירה. בימים שלפני “הפרשה” ביקרה מדי שנה בפסטיבל השירה במטולה מלווה ביו”ר לשכת עורכי הדין דאז אבי חימי.
למרות עומס התיקים הבלתי נסבל (כ-900 אלף תיקים נכנסים מדי שנה) ויחסית למצבת השופטים הנגרעת מדי חודש, ללא אופק של מינויים חדשים, סיימה המערכת השנה באיזון בין התיקים הנכנסים לבין אלה שהסתיימו בפסק דין. למרבה האירוניה, המהפכה המשפטית הפנתה זרקור גם לקשיי המערכת האמיתיים, שבהם הממשלה אינה מתעניינת.
חיות סבורה שרוב השופטים מתפקדים מצוין, חדורי שליחות ומוטיבציה להעניק שירות לציבור. היא נהגה להזמין מדי חודש ללשכתה שופטים מערכאות שונות ברחבי הארץ ללמוד על מצוקותיהם, אלה הנובעות מעומס העבודה בכלל ואלה הנובעות מהמעמסה הרגשית של הכרעות קשות בתיקי נוער ורווחה.
בין הישגי הניהול בתקופתה היא מבליטה את פיילוט השידורים הישירים של דיונים בבית המשפט העליון, כפי שראינו גם השבוע, המנגיש, לדעתה, לציבור את השופטים ואת עבודתם, והסכמתה לעריכת שימוע פומבי למועמדים לשיפוט בבית המשפט העליון, שבעיניה מייצר הליך שקוף לציבור. חיות גם מתגאה בכך שפירוט ניגודי העניינים של כל אחד מהשופטים זמין לציבור באתר הרשות השופטת ובהרחבת היקף הפרסום של פסקי הדין של בתי המשפט לענייני משפחה.
“היא תמיד תעדיף את הדרך הלא קיצונית”
בחלוקה השטחית בין שמרנית לליברלית, ניתן לסווג אותה כשמרנית בנושאי ביטחון (“למרות שהיא ‘קורעת’ אנשי שב”כ בדלתיים סגורות, בשאלות עובדתיות ובמסקנות הנובעות מהן”, העיד בכיר ביטחוני שהופיע בפניה). היא מודעת היטב לצורכי הביטחון ולתפקיד מערכת המשפט כשכפ”ץ מדיני-בינלאומי.
בנושאי זכויות אדם היא ליברלית פרגמטית. שופט בכיר בדימוס סיפר: “כשאהרן ברק צירף אותה לעליון הוא ראה בה מטאור משפטי. אבל לעומת ברק הרבולוציונר, ניתן לסמן את דרכה כאבולוציונרית. היא לא מאמינה בבומים משפטיים שיובילו שינוי ערכי והתנהלות החברה. היא מאמינה בהתפתחות המשפט, עקב בצד אגודל, בלי הצהרות בומבסטיות. היכן שאפשר לנקוט מהלך לא קיצוני, היא תעדיף את הדרך הזאת. כך ממתין שנים רבות גם בית המשפט שלה לחקיקת חוק גיוס על ידי הכנסת לאחר שנפסל”.
חניכת שופטים חדשים המצטרפים למערכת היא יעד מאוד דומיננטי אצלה – היא מרצה לא אחת בהשתלמויות כיצד לגשת לבעיה, כיצד לכתוב פסק דין. “לאורך השנים למדתי כי התפקיד השיפוטי טומן לנו לעיתים מלכודות הנובעות מחולשות אנושיות. כשופטים מופקדים בידינו גורלות של אנשים, סמכויות לשלול חירות של מתדיינים ולהכריע מה יהא על רכושם וממונם”, אמרה באחת ההשתלמויות.
“עלינו להישמר ולהיזהר כל העת שלא ליפול למלכודות של יהירות, של קוצר רוח ושל שררה. עלינו לעשות את מלאכתנו באמונה, בלב שומע, מתוך אהבת אדם ובמידת הענווה. ביושבנו על כס השיפוט עלינו לשקוד על תיקון עוולות, להגן על זכויות אדם ולחתור לביצור שלטון החוק ולתרום את חלקנו, ככל הניתן, למען יתר לכידות בין כל הפרטים המרכיבים את החברה הישראלית”.
היא מקפידה שלא להשתמש במילה “אני” בפסקי הדין שלה למעט שימוש מדי פעם במובאות מן השירה וכך היא מחנכת את השופטים. “ברור שיש תיקים שמציפים אותך כבן אדם, אבל חשוב שנזכור שהסיפור הנדון בפנינו אינו עלינו”, אמרה לשופטים. “אתה נכנס לאולם, תן לעצמך דוח, קולו של מי היה הדומיננטי בדיון. אם זה היה הקול שלך, זה לא טוב. התיאוריה המשפטית חשובה, אבל יש העניין עצמו. צריך לזכור שיש צד אחד מפסיד והוא צריך להרגיש שגם הפסדו מנומק. כשתעבור על פסק הדין, אם מופיע ‘אני’ יותר מדי, תקן את עצמך. מידת הענווה מאוד חשובה”.
“התוצאות לא תמיד הולכות לאן שיוצא ליבנו”
יותר מההכרעות החוקתיות הנפיצות, פסקי הדין שהותירו חותם אצל הנשיאה חיות היו אלה שעסקו בדיני נפשות, בדילמות של הקיום האנושי. אחד כזה החל בבג”ץ ליאת משה נגד הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים. בג”ץ בהרכב מורחב של שבעה שופטים פסק ברוב דעות כי המצב החוקי אינו מאפשר לעותרות – בנות זוג המבקשות להביא לעולם צאצא בדרך של הפריית ביצית שתילקח מגופה של עותרת אחת ותושתל ברחמה של העותרת השנייה – לבצע את מלוא הפרוצדורה בישראל.
השופטת חיות, בדעת מיעוט, סברה כי המגבלות בחוק אינן חוקתיות והציעה סעד חוקתי, שיסמיך את ועדת החריגים לתת אישור לתרומת ביציות אם סברה הוועדה “כי בנסיבות העניין קיימים טעמים חריגים ומיוחדים המצדיקים זאת” ובכך לאפשר את המבוקש על ידי העותרות. “בטיעוניה הנרגשים בפנינו ביטאה ליאת את כמיהתה להורות ולהעמדת צאצא הנושא את המטען הגנטי שלה, וכן את הכאב והתסכול הרב שהם מנת חלקה לאחר שנים של טיפולי הפריה שלא צלחו”.
בתיק אחר, “פלונית נגד פלונית”, דחו בית המשפט למשפחה והמחוזי את התנגדותה של אלמנת חלל צה”ל לכך שהוריו יעשו שימוש בזרע שניטל מגופו לאחר מותו. אך חיות בעליון קיבלה את ערעור האלמנה ופסקה כי כשנפטר אדם שהייתה לו בת זוג קבועה, מבלי שנתן ביטוי בכתב או בדרך אחרת לרצונו לנטילת זרע מגופו ושימוש בו לאחר מותו, יש להעריך שלא היה “רצון משוער” שלו להביא ילדים לעולם גם לאחר מותו שלא עם בת זוגו. לכן, ככלל, בת הזוג בלבד רשאית לעשות שימוש בזרע לצורך הפרייתה היא.
“לא אוכל לסיים את חוות דעתי מבלי לבטא את ההבנה ואת האמפתיה הרבה שאני חשה כלפי ההורים במקרה דנן”, כתבה חיות. “ואולם, לא תמיד אנו כשופטים יכולים להוליך את תוצאת ההתדיינות למקום שאליו יוצא ליבנו כבני אנוש”.
מקרה אחר שנצרב בה הוא של שחר גרינשפן שהייתה בת 12 כאשר נפגעה אנושות בתאונת דרכים ונותרה עם 100% נכות. הנהג נדון בעסקת טיעון לעונש לא מידתי והוריה של שחר, בעידוד מסע ציבורי, פנו בעתירה לבג”ץ לערער על התוצאה. מדוכן השופטים ראתה חיות בשברון לב את הנערה ואת בני משפחתה. שחר מרותקת לכיסא גלגלים, מתקשרת עם הסביבה באמצעות מצמוצים ותלויה לחלוטין בעזרת הזולת.
“‘מקרה קשה’ הוא מקרה שההכרעה בו קשה הואיל והחוק מורה, לכאורה, לצפון ואילו ליבו של השופט נמשך לדרום”, כתבה חיות. “פער שניבע בין החוק לבין הלב, ומכאן הקושי שהשופט נקלע אליו… בעיניי הסדר הטיעון נושא העתירה הינו הסדר פסול בשל אי-ההלימה בין העונש שעליו הוסכם למעשים שעשה ולתוצאות הקשות שגרמו מעשיו. הוא אינו מתיישב עם האינטרסים של טובת הציבור אותם אמור הסדר טיעון לשרת ועם המטרות שלהגשמתן חותר המשפט הפלילי. הוא אף פוגע בכבוד האדם של שחר, כמי שניזוקה ממעשיו של המשיב באופן כה אנוש.
“אלא שלמרות הפסול שנפל בהסדר הטיעון לא ניתן לבטל עתה את תוצאותיו. משאישר בית המשפט לתעבורה את ההסדר ככתבו ומשלא הוגש עליו ערעור והעונש שנגזר בוצע ברובו, לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל לאחור. תוצאה אחרת מתנגשת באחד העקרונות היסודיים של המשפט – עקרון סופיות הדיון”.
“לא כך חלמה שזה יסתיים”: סיכום כהונת חיות, כיצד תכריע בפסקי הדין הנפיצים? (msn.com)
צפו כאן בעו”ד זהבה גור מסבירה למה חיות היתה צריכה לפסול עצמה בבגץ עילת הסבירות
