כותבת השופטת אפרת ונקרט מבית משפט למשפחה שיש ילד בן 17 שלא רוצה לפגוש את אביו, כבר שנתיים, ושהיא לא תכפה על ילד בן 17 לפגוש את אביו. היא גם מחרטטת על אמנת זכויות הילד באו”ם וכותבת על האמנה מילים נשגבות….
ואנו שואלים: יופי. ו…? ילד לא רוצה לראות את הילד ו…..? ומה עכשיו? ולמה זה מוביל? זה אמור להוביל לביטול מיידי של המזונות מהאבא לילד. למה זה לא מופיע בפסק הדין? ילד שלא רוצה לראות את אביו, לא מגיע לו מזונות. שיחפש לעצמו אבא חדש בפחי הזבל.
אם היו אומרים לילד הזה שאם הוא לא יראה את אביו, האבא יפסיק לשלם לאמא שלו אלפי שקלים בחודש עבורו, אז בטוח שפתאום הילד כן ירצה לראות את אביו…. האישה בכלל טענה כרגיל שלה אין התנגדות לקשר, ושהאבא פסיבי והוא לא יזם קשר…. אלו טענות קלישאתיות שחוזרות על עצמן בכל תיק של ניכור הורי.
אנו לא מצליחים להבין למה פסקי הדין של המשמורת והסדרי הראיה מנותקים מפסקי הדין של המזונות, וכל העבודה נעשית ע”י הגשת עוד תביעה ועוד תביעה, ועוד תביעה? למה לא מספרים לנו כמה כסף הילד הזה עולה לאבא במזונות??? האם זה לא נתון משמעותי בפסק הדין? האם הכסף לא מסתתר מאחורי הבחירות של האישה ושל הילדים להתמתק מהאבא?
הרי הילד קבע עובדות בשטח. הוא לא רוצה אבא. ההליך נמרח שנתיים אצל אפרת ונקרט. מה עכשיו? האבא צריך להגיש תביעה חדשה לביטול המזונות ולחכות לפסק דין בעוד שניים או שלוש, כשהשופטת תמכור לו בלוף שהילד כבר אכל את המזונות, והמזונות נאכלו???? למה ההחלטות אינן משולבות זו בזו?
לשופטת קל מאוד להלל את אמנת זכויות הילד, אבל רק את החלקים בה שמוצאים חן בעיניה – אלה שפוגעים בגבר. אבל החלקים באמנה שאומרים שאסור להפלות בין גבר לאישה, ששני ההורים חייבים במזונות ללא הבדל מין ומגדר, ושילד יש זכות לשני הורים – זה מעניין לשופטת את התחת…
ועוד דבר מגעיל שעושה השופטת ונקרט: משמיטה פרטים! מי עורכי הדין? מי האפוטרופא? מי המומחים? למה השמות של כל אלה נשמטים מפסק הדין? הדלתיים הסגורות של בית המשפט למשפחה לא מועדו להגן על בעלי המקצוע ועורכי הדין מפני פרסום.
להלן הכתבה באתר פסק דין 23/8/2022
בן 17 מסרב להיפגש עם אביו – ביהמ”ש לא יכפה עליו
ההורים פרודים ומזה למעלה משנתיים הנער והאב לא נפגשו. לאחר ששופטת בית המשפט למשפחה שמעה את הנער והתרשמה שהוא לא מושפע מהאם היא החליטה לתת לרצונו משקל מכריע
שופטת בית המשפט למשפחה בפתח תקווה, אפרת ונקרט, קבעה לאחרונה שיש להתחשב ברצונו של קטין בן 17 ולא לכפות עליו קשר עם אביו. ההורים נפרדו לפני 7 שנים ובשנתיים האחרונות מסרב הנער להיפגש עם האב. השופטת התרשמה שלא מדובר בהסתה מצד האם. היא הסבירה שמדובר בקטין על סף הבגירות, נער בוגר ורהוט, ולכן יש לתת לרצונו משקל משמעותי. בתוך כך הביעה השופטת תקווה כי בחלוף הזמן וללא כפייה ניתן יהיה לשקם את היחסים בין הנער לאביו.
ההורים נפרדו ב-2015 ויש להם שלושה בנים משותפים: בגיר בן 20, נער בן 17 וילד בן 14. לדברי האב, שני הגדולים ניתקו עימו קשר בתחילת 2020 כתוצאה מניכור הורי המתבצע על ידי האם. עם זאת, הוא ציין כי הקשר עם הבן הקטן טוב ויציב ומתקיימים זמני שהות איתו.
האם מצידה טענה שהבנים בחרו לנתק את הקשר עם האב עקב התנהגותו כלפיהם אשר פגעה בהם אנושות. לדבריה, מאז חודש מאי 2020 האב לא יזם כל פניה לילדיו, עד שפנה לבית המשפט במסגרת הליך יישוב סכסוך. לטענתה, במשך תקופה ארוכה האב היה פסיבי ולא פעל לחידוש ושיקום הקשר עם הבנים הגדולים.
במסגרת ההליך ליישוב סכסוך שהתקיים בין הצדדים מונתה לקטינים אפוטרופוסית לדין. בית המשפט סבר כי מצבו המורכב של הנער בן ה-17 מחייב מעורבות של גורם טיפולי ורגשי על מנת לסייע לו, ללא קשר לחידוש הקשר עם האב, והורה על טיפול שכזה.
מבין את המשמעות
השופטת ונקרט החליטה לפגוש באופן אישי את הנער בן ה-17 כדי לשמוע את עמדתו ישירות ממנו. היא נפגשה גם עם אחיו הגדול, אף שמדובר בבגיר מעל גיל 18, במטרה להתחקות אחר מערכת היחסים בין בני המשפחה כולה ובין האב לילדיו. בעקבות הפגישות הגיעה השופטת למסקנה כי אין לכפות על הנער את הקשר עם אביו.
השופטת ציינה כי התרשמה שמדובר בנער עדין ורגיש, בעל יכולת הבעה מעולה. הוא פירט בפניה את מהות הקשר שלו עם אביב כפי שחווה אותו במהלך השנים האחרונות, והביע באופן ברור רצון שלא להיות איתו בקשר.
היא הוסיפה כי אמנת האו”ם בדבר זכויות הילד מעגנת את בין היתר את זכותו של כל ילד כי יינתן משקל ראוי לדעותיו בהתאם לגילו ומידת בגרותו. גם ועדת רוטלוי, שבחנה את עקרונות היסוד בתחום הילד והמשפט בישראל, הציעה מודל חדש ביחס לטובת הילד, שביסודו ההכרה בחשיבות של לקיחת את רצון הילד בחשבון.
ככל שעולה גילו של הילד כך יש לתת משקל רב יותר לרצונו, ציינה השופטת, אך על בית המשפט לנהוג בזהירות ולוודא שהילד לא נתון להשפעה פסולה של מי מהוריו ושרצון הילד מתיישב עם טובתו.
במקרה זה, הסבירה השופטת, כי מדובר בקטין על סף הבגירות, בוגר, רהוט, אחראי ושקול, העומד על דעתו לאחר שהבין את משמעות בחירתו שלא להיות בקשר עם אביו.
בנסיבות אלה, קבעה, יש לתת לרצונו משקל מכריע וכפיית הקשר בניגוד לרצונו עלולה להוות פגיעה נפשית משמעותית בו.
השופטת ציינה כי היא ערה לכאבו של האב, אך היא סבורה שדווקא ללא כפייה, ייתכן שעם הזמן יבקשו הבנים הגדולים בעצמם לחזור לקשר מיטיב עימו.
להלן פסק הדין:
| תלה”מ בית משפט לעניני משפחה פתח תקווה |
40889-05-21
14/08/2022 |
| בפני השופטת: אפרת ונקרט |
|
| – נגד – | |
|---|---|
| תובע: פלוני |
נתבעת: אלמונית |
| החלטה | |
הרקע והשתלשלות העניינים
הצדדים הינם בני זוג אשר נישואיהם עלו על שרטון ודרכיהם נפרדו עוד בשנת 2015. לצדדים שלושה ילדים:
א. (בגיר) – יליד 2002
ב. – יליד 2005
ג. – יליד 2008
עניינם של הצדדים נדון בעבר בבית הדין הרבני, לרבות עניין הקשר עם הקטינים, ואף הוגשו לתיק עמדות גורמי טיפול והצדדים הופנו לטיפול לצורך חידוש הקשר בין האב לקטינים א’ (שהיה קטין אז) וב’. אולם, התיק בבית הדין הרבני נסגר לדברי הצדדים עוד בחודש פברואר 2020.
לטענת האב, א’ וב’ ניתקו עמו את הקשר עוד בחודש ינואר 2020 ומאז מאי 2020 לא פגש בהם. לדבריו קיים ניכור הורי המתבצע על ידי האם וקיימת סרבנות קשר מוחלטת מצדו של הבן ב’ מזה זמן רב, למעלה משנתיים. עם זאת, הקשר עם הקטין ג’ טוב ויציב, על אף שהאב חושש כי ג’ יושפע מאחיו ואימו ויבחר אף הוא לנתק את הקשר עם האב.
האם מצידה טענה כי הילדים בחרו לנתק את הקשר עם האב וזאת עקב התנהגותו כלפיהם אשר פגעה בהם אנושות. לטענתה שיתפה פעולה עם הטיפול ואף היה טיפול של גורמי הרווחה ואולם מאז מאי 2020 לא המשיך הטיפול ואף האב לא יזם כל פניה לילדיו עד לפניותיו לבית המשפט במסגרת הליך הי”ס (שקדם להליך זה). לדבריה משך תקופה ארוכה האב היה פסיבי ולא פעל לחידוש ושיקום הקשר עם הבנים הגדולים.
טרם הליך זה התנהל בפני הליך י”ס במסגרתו אף התקיים דיון ארוך ומשמעותי ומונתה לקטינים אפוט’ לדין, אשר מונתה בהמשך גם בהליך זה והגישה מספר עמדות מהותיות לתיק. במסגרת הליך הי”ס מצאתי לתת משקל מכריע לרצון הקטין ב’ שלא לכפות עליו קשר עם האב, או למצער לחייבו להתחיל בהליך של בירור טיב הקשר אצל מומחה ל”ניכור הורי”. משכך לא מצאתי, אז, לקבל את הבקשה למינוי מומחה.
עם זאת, משסברתי כי מצבו המורכב של ב’ מחייב מעורבות של גורם טיפולי ומשאף האפוט’ לדין והאם סברו כך והקטין, באמצעות האפוט’ לדין, מסר כי ישתף פעולה עם טיפול אצל גורם טיפולי שיטפל בו באופן פרטני, מצאתי להורות על הפנייתו של הקטין לטיפול רגשי על מנת לסייע לו, וזאת ללא כל קשר לחידוש הקשר עם האב.
על מנת שניתן יהיה לבנות קשר של אמון בין הקטין למטפל/ת, ומשהקטין כבר “שבע טיפולים” – כך לדברי האפוט’ לדין ואף לדברי האם, מצאתי להורות כי הקטין יחד עם אמו, בהתייעצות עם האפוט’ לדין ייבחרו את הגורם המטפל.
הבהרתי אז במסגרת החלטתי המפורטת מיום 23.2.21, כי על הקשר הטיפולי בין הקטין ב’ לגורם המטפל יחולו תנאי החיסיון החלים על יחסי מטפל/מטופל, וללא שתינתן החלטה שיפוטית, זאת לאחר שניתנה לקטין הזדמנות להישמע על ידי בית המשפט, לא ניתן יהיה לקבל כל מידע אודות הטיפול, אשר כאמור נועד בראש ובראשונה לרווחת הקטין, ואין מטרתו לשמש לכל מטרה אחרת, לרבות לצורך חידוש הקשר.
עם זאת, על מנת שתוכלנה טענות הצדדים באשר לטיב הקשר בין האב לבנים (א’ וב’) ובאשר לסיבות לנתק להיבחן על ידי בית המשפט, ככל שיידרש הדבר – לרבות לעניין בקשת האב למינוי מומחה, ככל שיעמוד האב על בקשתו בהמשך ההליך, מצאתי לזמן את האח א’ למפגש חסוי בלשכתי על מנת לשמעו. ערה הייתי לכך שא’ בגיר ומלאו לו כבר 18, עם זאת סברתי כי יהיה בכך כדי לסייע לבית המשפט לקדם את עניינה של המשפחה כולה ושל היחסים בין בני המשפחה, לרבות לעניין הקשר בין האב לילדיו.
משכך, זומן האח א’ באמצעות האפוט’ לדין אשר מונתה לב’, בהסכמתו, למפגש עם בית המשפט ונשמע באופן חסוי. עיקרי דבריו של א’ תועדו ונשמרו בכספת בית המשפט.
לאחר שמיעתו של א’, לא מצאתי לשנות מהחלטתי מיום 23.2.21 לעניין מינוי מומחה ואף לא מצאתי לכפות על ב’ קשר עם האב, קשר אליו הוא מתנגד בתוקף. סברתי אז כי יש מקום לתת לטיפול שהחל א’ אצל המטפלת הגב’ XXX לפעול את פעולתו.
בהמשך, ובמסגרת דיון מיום 21.12.21 ניתנה החלטתי כדלקמן:
- “משנשמעה הסכמת הצדדים, מבוקש מהמטפלת, הגב’XXX, להגיש לתיק בית המשפט עדכון חסוי בדבר הקטין ב’. מבוקש מהגב’ להתייחס במסגרת עדכונה לאפשרות לפעול במסגרת הטיפול המתקיים כיום בנושא שיקום הקשר בין הקטין לבין האב.
- כמו כן, תתייחס המטפלת במסגרת עדכונה לקשר שהתקיים עד כה בינה לבין ההורים, או מי מהם, וכן לאופן בו הייתה מבקשת לקיים קשר כזה בעתיד. העדכון יוגש לתיק בתוך 21 יום. מבוקש מ-ב”כ להעביר את פרוטוקול הדיון היום ואת החלטתי לידי המטפלת. לצורך הגשת העדכון לתיק – תסתייע, ככל הנדרש, המטפלת באפוט’ לדין.
- משנשמעה הסכמת הצדדים בדיון לפניי היום בעניין הקדמת הגעתו של הקטין ג’ לבית האב בימים שני וחמישי, בפירוט המופיע בפרוטוקול מעלה, ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמות אלו.
- לאחר קבלת דיווח המטפלת ועמדת האפו’ לדין – תינתן, ככל הנדרש, החלטה משלימה.“
כמפורט לעיל, במעמד הדיון ביום 21.12.21 הגיעו ההורים להסכמות, אשר קיבלו תוקף של החלטה בדבר הרחבת מה בזמני השהות של ג’ אצל האב באופן שבימים בהם הוא שוהה עם האב יגיע לבית האב ישירות מהמסגרת החינוכית. כך גם הוריתי לאפוט’ לדין לברר עם ג’ עמדתו ביחס להרחבה נוספת של זמני השהות (דהיינו לינה נוספת ללינות הקבועות).
לעניין זה ייאמר כי בתחילה הביע ג’ הסכמה להרחבה של לינה נוספת אצל האב ואולם בהמשך שינה דעתו ועמדתו נמסרה באמצעות האפוט’ לדין, לפיכך, לא מצאתי להרחיב את זמני השהות של ג’ אצל האב מעבר ללינה אחת באמצע שבוע ושהות נוספת פעם בשבוע ללא לינה וכמו כן כל סוף שבוע שני כולל לינה.
אשר לב’, אשר לו מלאו 17 בימים אלו, לאחר עיון בדו”ח החסוי שהוגש על ידי המטפלת הגב’ XXX, הוזמן ב’ להישמע ישירות על ידי בית המשפט ונשמע על ידי באריכות רבה בחודש יוני 2022 בנוכחות עו”ס יח”ס.
ייאמר כי הפגישה עם ב’ הייתה ארוכה מאד ולא פשוטה כלל וכלל. ב’ הינו נער מרשים מאד, עדין ורגיש, ובעל יכולת הבעה מעולה והתקיים עמו שיח מעמיק לצורך בירור רצונו ועמדתו הן באשר לטיפול (עמו שיתף פעולה) והן באשר לקשר עם האב.
דיון והכרעה
כבר כעת אבהיר כי לאחר שהתרשמתי מב’ ומהפגישה עמו, שקלתי בדבר ועיינתי בכל המצוי בתיק זה ובכל המצוי בתיק הי”ס, לא מצאתי לכפות על ב’, אשר מלאו לו 17 ביום =====, קשר עם האב, אם באופן עצמאי ואם במסגרת טיפולית. ב’ פירט בפני את מהות הקשר עם האב כפי שהוא חווה אותו ובפרט במהלך השנים האחרונות והביע רצונו באופן ברור. מצאתי לתת לרצונו של ב’ משקל מכריע.
טובתו, רצונו וזכויותיו של קטין. האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד (אמנת האו”ם בדבר זכויות הילד נתקבלה על ידי עצרת האו”ם ביום 20.11.1989, נחתמה על ידי ישראל ביום 3.7.90, אושררה ביום 4.8.91 ונכנסה לתוקף לגבי ישראל ביום 2.11.91 (כתבי אמנה 1038 , כרך 31, ע’ 21) (“האמנה”) קובעת בסעיף 3 כי בכל הפעולות הנוגעות לילדים תהא טובת הילד שקול ראשון במעלה. כמו כן, קובעת האמנה בסעיף 12 את זכותם של ילדים להשתתף בהליכים בעניינם ולהביע את דעתם וכן את זכותו של הילד כי יינתן משקל ראוי לדעותיו בהתאם לגילו ומידת בגרותו (ס’ 12(1) לאמנה).
זכויות הילד כחלק מטובתו. עוד הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה בראשותה של כב’ השופטת סביונה רוטלוי (“ועדת רוטלוי” ו/או “הועדה”) הציעה מודל רחב לעיגון עיקרון “טובת הילד” (דו”ח הוועדה, חלק כללי, עמ’ 136). המודל המוצע הציג תפיסה חדשה (אז) ביחס לעיקרון טובת הילד וביסודו שני חידושים עיקריים ואלו הם: (1) הכרעה כי טובת הילד מורכבת ממכלול זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו וזכויות הילד הן חלק מטובתו של הילד ולא באות בסתירה לטובתו. (2) הצגת רשימת בקרה המיועדת לכוון את הגורם המחליט בדבר השיקולים שעליו להביא בחשבון בעת קביעת טובת הילד. הצעת החוק בדבר זכויות הילד שהציעה הוועדה מפרטת בסעף 2.4.1 את רשימת הבקרה, כאשר הגורם הראשון ברשימה שיש להביאו בחשבון הינו רצון הילד, תחושותיו, דעותיו ועמדתו לגבי העניין הנדון.
מעמד רצונו של הילד בקבלת החלטה בעניינו. על פי המודל שהוצע על ידי הוועדה (דו”ח הוועדה, חלק כללי, עמ’ 42 ) הנחת היסוד של הגורם המחליט צריכה להיות כי רצונו המובע של ילד הוא טובתו, וכי לעצם העובדה שזהו רצונו ישנו ערך שיש בו כדי להשליך על החלטתו של הגורם בדבר טובתו המשוערת של הילד. הענקת משקל לרצונו של הילד נובעת מעצם היותו אדם, שהינו ככל אדם בעל רצון, ואשר רצונו, אלא אם קיימות ראיות לסתור, הינו גם טובתו ועל כן יש לכבדו. על כך יש להוסיף כי, בהתאם לס’ 12 לאמנה יש לתת לדעותיו של הילד את המשקל הראוי בהתאם לגילו ולבגרותו ולפיכך ככל שהילד בוגר יותר ויודע להביע את רצונו באופן ברור יש לתת לדעותיו ורצונו יותר משקל בעת קבלת ההחלטה.
דומני כי אין חולק שככל שעולה גילו של הילד יש לתת משקל כבד יותר לרצונו ויש גם להתייחס לתגובתו האפשרית במקרה של אי כיבוד רצונו. כך למשל בתמ”ש (קריות) 13560/05 א.א. נגד א.י. סירבה נערה בת 12 לקיים את זמני השהות עם אביה (במקרה שם – כפי שסוכמו בין הוריה) וכב’ השופטת אספרנצה אלון קבעה כי מתבגר אשר מלאו לו 12 שנה ועשוי ל”להצביע ברגליו”, יש לתת משקל לעמדותיו בהחלטות הנוגעות לחייו ומכאן שאין כופים על נער להימצא במקום שאינו חפץ להיות בו.
אמנם על בית המשפט לנהוג בזהירות ולבחון האם הרצון הוא רצונו האמיתי של הילד ואין הילד עומד תחת השפעה פסולה של מי מהוריו וכן יש מקום לבחון את מידת ההלימה בין רצון הילד לאשר נתפס לכאורה כטובתו.
ערה אני לחשיבות הרבה של היות קטין בקשר מיטיב עם שני הוריו ולהשלכות של נתק בין קטין לבין מי מהוריו. כך גם, ערה אני לכך שכאשר מדובר בקטין שהוא על סף הבגירות, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקטין בוגר, רהוט, אחראי ושקול העומד על דעתו, יש לתת לרצונו וזכותו לאוטונומיה עצמית משקל משמעותי. לא ניתן לראות בציבור הקטינים מקשה אחת ויש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו תוך בחינת יכולותיו הרגשיות והאינטלקטואליות וכשריו המתפתחים של כל קטין וקטין.
משכך, נעשו על ידי בית המשפט מאמצים רבים לבחון את רצונו של הקטין ואת כנות ועצמאות רגשותיו כמו גם את יכולתו להבין את משמעות בחירתו שלא להיות בקשר עם אביו. כל זאת על ידי מינוי אפוט’ לדין אשר הביאה בפני בית המשפט את עמדתו של הקטין (כמו גם את עמדת האפוט’ לדין עצמה) ותוך עירוב גורם טיפולי באמצעות טיפול אליו נרתם הקטין משך תקופה משמעותית תוך שיתוף פעולה ופתיחות וקבלת עדכון מאת הגורם הטיפולי וכלה במפגש ישיר עם הקטין.
לאחר שנפגשתי כאמור עם ב’ ארוכות ושמעתי את אשר על ליבו ואף עיינתי בדו”ח החסוי מאת המטפלת והיו לעיני עמדותיה של האפוט’ לדין לא מצאתי לכפות על ב’ קשר עם האב ואף לא מצאתי לכפות עליו המשך טיפול, לבדו או במשותף עם אביו.
סבורה אני לעת הזו כי כפיית קשר כזה, בניגוד מובהק ובוטה לרצונו המנומק של ב’, יהיה בה הן לפגוע ברצונו ובאוטונומיה האישית של ב’, אשר הוא כאמור נער מתבגר בן 17, ויתירה מכך התרשמתי כי חרף מחירי הנתק מהאב, הרי שכפייתו של ב’ לקשר עם אביו בניגוד לרצונו עלולה להוות פגיעה נפשית משמעותית בקטין.
לעניין זה מצאתי להפנות גם לדבריו הנכוחים של כב’ הש’ חשין עוד בבג”צ 5227-97:
“בסוף-כל-הסופות – שמא נאמר: בתחילת-כל-התחילות – על בית-המשפט להכריע בטובתו של הילד הספציפי העומד לפני בית-המשפט: ללא הנחות נוקשות, ללא דעות קדומות וללא כפיית עקרונות-מלבר, והכול, כמובן, בהיעדר הוראות-חוק מפורשות. רק אם יעשה כך לא יחטא שופט לטובתו של הילד: לשלומו הגופני ולבריאות נפשו.“
(מיכל דויד נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים פסקי-דין, כרך נה, חלק ראשון, תשס”א/תשס”ב 2001 עמ’ 462)
ועוד מצא כב’ הש’ חשין להפנות במסגרת פסק הדין שם לבע”א 6106/92 :
“…קטן הוא אדם, הוא בן-אדם, הוא איש – גם אם איש קטן בממדיו. ואיש, גם איש קטן, זכאי בכל זכויותיו של איש גדול.”
(בע”א 6106/92 :פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה [11], בעמ’ 836)
אכן, ערה אני לכאבו של האב, המבקש לשקם את הקשר עם בניו ואף חושש לעתיד הקשר עם הבן הצעיר – ג’ – ואף ערה אני לזכותו לקשר עם ילדיו. עם זאת בנסיבות בהן מדובר בקטין בן 17, דהיינו קטין על סף גיל הבגירות, אשר ידע להביע רצונו ורגשותיו בפגישה ישירה עם בית המשפט, מצאתי לתת לרצונו של הקטין, אשר במקרה זה סברתי כי אף תואם את טובתו, משקל מכריע.
זאת ועוד, לא התרשמתי כי הקשר הקיים היום בין ג’ לבין האב עומד בסכנה, אדרבא, כפי שפורט לעיל, בהחלטה אחרונה מלפני מספר חודשים אף הורחב קשר זה.
ואחרון, סבורה אני כי ייתכן שדווקא ללא כפיה, ייתכן שעם הזמן, יבקשו הבנים הגדולים לחזור לקשר מיטיב עם האב ועל אחת כמה וכמה משהאב טוען כי אין דבר וחצי דבר בסיבות הנטענות לכאורה, הנעוצות בהתנהלותו, כאלו שגרמו לנתק בינו לבין הבנים והנתק הוא כולו פרי התנהלותה של האם.
מקווה אני כי אכן כך יהיה ועם חלוף הזמן ניתן יהיה לשקם את הקשר בין האב לבניו.
עוד מובהר כי זמני השהות של ג’ עם האב נשארים על כנם ויכובדו על ידי כל המעורבים והאם תתמוך בכך ככל שיעלה הצורך.
מבוקש מהאפוט’ לדין לתווך לג’ את החלטתי ואף לאפשר לו לעיין בה.
החלטתי מותרת לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, י”ז אב תשפ”ב, 14 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
One Comment
נשים “ואבירים לבנים” שם נרדף לקוקסינלים לעולם לא יבינו גברים ובמיוחד אבות גרושים.
לנסות לנהל איתם דיאלוג זה כמו לנהל דיאלוג עם הנאצים ועוזריהם.
בהחלט מהתחקירים עולה שבית המשפט למשפחה זה מדמנה שמייצרת שופטים שהן פושעים נגד האנושות.
רק אחרי גירושיי הבנתי את הפלסטינים לאחר שכל המערכות בסדום התגייסו נגדי. פתאום לא הייתי קיים כאדם, כאבא .
הברית בין השמאל הציוני לימין החרדי והלאומי בענייני מגדר מנציח אי היתכנות פוליטית של שינוי פוזיטיבי. במקום ללקק את התחת לימין בשביל דקה של סימפטיה.
אני אצביע לבן גביר, הוא אוהב את המדינה בדיוק כמוני.
הציבור שבוחר בו לרבות גברים שומרים על כבודם ולא לא נותן לרשויות המדינה להתעמר בהם לרבות העלוקות מהרווחה.
אני בהחלט רואה בבן גביר מנהיג חזק ומעורר השראה לפחות בעניין של מגדר, כבוד עצמי וכמובן אהבת המולדת.