יאיר נתניהו בנו של ראש הממשלה הביביסטית חטף פסק דין בהעדר הגנה בלשון הרע על סך של 250,000 ש”ח מהשופטת המופרעת כוכבה לוי.  עם כל ההוצאות שהוא חטף בבקשות לביטול פסק הדין ובערעורים, זה כבר הצטבר ל 400,000 ש”ח, והתובע אבי אלקלעי באמצעות בא כוחו רון לוינטל כבר הספיק לעקל את כל הסכום בהוצל”פ במהירות השיא.

נועם סולברג:  כארט בלאנש לנקמנות שיפוטית

השופט נועם סולברג, דוס מנחוס וגועלי דחה את הערעור לעליון (הבר”ע) בטענה שאין שום דבר מיוחד בטענות של יאיר נתניהו ושבגלל שהוא לא הסכים להצעת פשרה של השופטת כוכבה לוי, אז הוא אמור לצפות להיות מזומבר מכל הכיוונים.  כלומר, השופט נועם סולברג מעגן בתקדים את זכות השופט לעוות את החוק ואת חוש הצדק רק כנקמה על זה שמי ששופט הציעה לו הצעה והוא לא קיבל אותה, אז מותר לשופטת עשות שמיניות באוויר כדי להצדיק את הזימבור בתחת ועיוות החוק…..

הנה דברי הדוס המנחוס נועם סולברג:

“מן הראוי להזכיר הצעה שהציע בשעתו בית משפט השלום בתל אביב-יפו (הרשם הבכיר א’ כהן), בהחלטה מיום 12.3.2020 – לבטל את פסק הדין, ולאפשר לנתניהו להגיש כתב הגנה, כנגד תשלום הוצאות לאלקלעי בסך של 5,000 ₪. היתה זו הצעה הוגנת ומקובלת. דא עקא, בא-כוחו של נתניהו (בעת ההיא, בינתיים הוחלף הייצוג), הזדרז להודיע בו ביום על דחייתה. מוטב היה לענ”ד לשקול אותה ברצינות, להעתר לה, ולחסוך את כל הסרבול שבהמשך ואת נגזרותיו; גם במישור הדיוני, גם במישור המהותי. סוף מעשה במחשבה תחילה”.

נניח ששופט הציע למישהו באולם הצעה (כאן:  שלם 5,000 ש”ח ונרשה לך להתגונן מפני ה 250,000 ש”ח) והוא לא קיבל אותה…. אוקיי?  אם זה מה שמקובל לעשות בכל תיק אחר (לשלם איזה סכום כדי לפתוח את מחדל ה”בהעדר הגנה”) אז זה מה שכוכבה לוי היתה צריכה לעשות בהחלטתה, ולא לנקום ביאיר נתניהו רק בגלל שלא קיבל את ההצעה, ולקבל את התביעה על הסכום המופרז שלה ללא הוכחות עדים או ראיות.

במילים אחרות:  אם השופטת כוכבה לוי חשבה שמה שראוי ונכון לעשות זה לפסוק שיאיר ישלם 5,000 ש”ח והתיק יתנהל לגופו, אז זה מה שהיא היתה צריכה לפסוק, ולא היה מקום לנקום ולתקוע ליאיר 250,000 ש”ח.  מה שכוכבה לוי עשתה זה נקמה ביאיר כי אמר לה לא להצעתה, ועכשיו סולברג מצדיק ההתנהגות המחפירה הזו (של כוכבה לוי) באמרת שפר מקראית “סוף מעשה במחשבה תחילה”.

אבל עיקרון “סוף מעשה במחשבה תחילה” לא קבוע בתקנות, וזה גם לא עיקרון משפטי.  השופט תמיד צריך לעשות את מה שצודק ונכון ואין לאפשר לו לנקום במי ש”לא מקבל הצעה של בית המשפט”.

לצערנו הנקמות האלה הן שגרת חייהם של כל עורכי הדין הבאים במגע עם שופטים זועמים ש”מציעים הצעות” ואחר כך מתעצבנים שמכריחים אותם לכתוב פסק דין.

בתמונה: העו”ד רון לוינטל שייצג את אבי אלקלעי שרצו לעשות קופה של 400,000  “ללא הגנה” וללא הוכחה או ראיות.

וכאן רון לוינטל מחטט באף – אולי יש שם לשון הרע??????

צריך לתקן את תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי

ועוד דבר:  צריך לתקן את תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי.  התקנה אומרת:  “פסק דין בהעדר הגנה” תקנה 130 “נתבע שלא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע לכך או שכתב ההגנה נמחק, רשאי בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד”.

פירושו של דבר שאם מישהו תבע לפיצוי על עלבון 500,000 ש”ח אז השופט מוסמך לתת לו פסק דין על סמך 500,000 ש”ח, גם אם ברור שאם התיק היה מתנהל אז הפיצוי היה מסתיים ב 5,000 ש”ח ל 15,000 ש”ח שזה הפיצוי המקובל לעשיית שיתוף SHARE  בתיקי לשון הרע.

את זה צריך לבטל.  מה פתאום ששופט ייתן פסק דין על דברים שברור שהתובע לא יכול להוכיח, רק בגלל שהוא תבע על סכום יותר גבה ממה ששווה התיק?  צריך לתקן את התקנה כך שגם אם הנתבע לא הגיש כתב הגנה, עדיין על השופט לקיים ישיבת הוכחות, ולשמוע את התובע מעיד, לבחון את הראיות שלו ורק אז לתת פסק דין מנומק, “בהעדר הגנה”.

המצב הקיים מעודד עורכי דין נבזיים לעשות מחטפים, להגיש ההזמנה לדין והתביעה בכתובת לא נכונה (למשל של הורים), או לקרוץ עין לשליח שירשום שהוא הדביק על הדלת בלי להדביק, רק כדי לקבל פסק דין בהעדר הגנה ולרוץ להוצל”פ ולהתחיל בגבייה, לפני שהנתבע בכלל מעכל איך דפקו אותו.

עו"ד אוריאל חור ניזרי שמייצג את בני יאיר:

״גזלו מיאיר נתניהו כ400 אלף ש״ח בעוול נוראי, בניגוד לחוק, ללא שניתנה לו הזכות לנהל הליך משפטי – בפעם ראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל בנסיבות שכאלה וכל זה על ״שייר״ בפייסבוק. pic.twitter.com/2iQFUXgG6e

— Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו (@netanyahu) November 17, 2022

לדברי אוריאל חור ניזרי החתיך ב”כ יאיר נתניהו:  ״גזלו מיאיר נתניהו כ400 אלף ש״ח בעוול נוראי, בניגוד לחוק, ללא שניתנה לו הזכות לנהל הליך משפטי – בפעם ראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל בנסיבות שכאלה וכל זה על ״שייר״ בפייסבוק”.

בתמונה:  הכוכב יאיר נתניהו אשר השופטת כוכבה לוי זירגגה את האם אמא שלו ב 250,000 ש”ח און דה האוס.

להלן פסק הדין של נועם סולברג רע”א 6730/22

1. בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 22.11.2021, ברע”א 39799-08-21 (סגנית הנשיא א’ כהן), שבגדרו נדחה ערעור המבקש, יאיר נתניהו, על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו, מיום 4.7.2021, בת”א 59964-11-19 (השופטת כ’ לוי), שבה נדחתה בקשתו לביטול פסק דין שניתן לחובתו בהעדר הגנה.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 26.11.2019, הגיש אבי אלקלעי, עיתונאי באתר ‘וואלה’, תביעת לשון הרע, נגד יאיר נתניהו ואבשלום זלינגר. בכתב התביעה נטען, כי זלינגר פרסם מספר פרסומים ברשת החברתית פייסבוק (‘פוסטים’), שכללו טענות רבות המהוות “דיבה של ממש”, ושיש בהן כדי לפגוע ב”תדמיתו, בשמו הטוב [של אלקלעי], במשלח ידו ובמקצועו כעיתונאי ולעשות[ו] לבוז וללעג בפני כלל קוראי ‘וואלה’ וכלל עוקבי [נתניהו וזלינגר]”. עוד נטען בכתב התביעה, כי נתניהו שיתף את ה’פוסטים’ הללו בחשבון הפייסבוק האישי שלו, ואף עודד אחרים לשתפם. אלקלעי העמיד את תביעתו על סך כולל של 500,000 ₪.
3. ביום 13.2.2020, הגיש אלקלעי בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד נתניהו, “לאחר שזה בחר שלא להגיש כתב הגנה בתיק”. ביום 28.2.2020, ניתן פסק דין בהעדר הגנה (הרשם הבכיר א’ כהן), שבגדרו חוּיַב נתניהו במחצית מסכום התביעה – 250,000 ₪. ביום 5.3.2020, הגיש נתניהו בקשה לביטול פסק הדין, ובה טען כי כתב התביעה כלל לא הומצא לו, כך ש”ברור כי מחובת הצדק” לבטל את פסק הדין.
4. בית משפט השלום דן בבקשה לביטול פסק הדין, נשמעו ראיות לגבי טענת אי-המצאת כתב התביעה, מצהירים (בכללם ראש אגף ביטחון וחירום במשרד ראש הממשלה) נחקרו על תצהיריהם, טענות הצדדים נשקלו, סיכומים הוגשו, וניתנה החלטה על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין. נקבע, כי בניגוד לטענת נתניהו, כתב התביעה “נשלח בדואר רשום ומוען [אל] כתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים” – באותה עת, מעון ראש הממשלה; “נמסר כדין למורשה לקבלת דברי הדואר הרשום” במעון ראש הממשלה; “עבר את כל התהליכים הבטחוניים לצורך ‘זיכויו'”, ו”הושם בתיבה שמיועדת לשוכני מעון ראש הממשלה”. בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי “משלב זה ואילך [נתניהו] לא טרח לברר או להביא ראיות שיתמכו בטענתו כי דבר הדואר לא נמסר לו”. נקבע אפוא, כי כתב התביעה הומצא כדין, וכי נתניהו “לא הרים את הנטל להוכיח כי [כתב התביעה] לא נמסר לו ואף לא לטעת ספק בדבר מסירתו כדין לשוכני מעון ראש הממשלה ובכללם [נתניהו עצמו]”. עוד נקבע, כי בלאו הכי, היתה לנתניהו “ידיעה קונסטרוקטיבית מהותית על התביעה שהוגשה נגדו”, ולראיה – תגובה שהגיב ב’טוויטר’, לפרסום ידיעה בעיתון גלובס, מיום 27.11.2019 (יום לאחר הגשת התביעה), שבה דוּוח על הגשת התביעה נגדו. לנוכח האמור, ומשנתניהו לא טען כלל וכלל לגבי סיכויי הגנתו במשפט, ולא טען טענות כלשהן זולת טענת אי-המסירה – נדחתה בקשתו לביטול פסק הדין.
5. ביום 17.8.2021, הגיש נתניהו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, על ההחלטה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. בבקשה טען, בין היתר, כי סכום הפיצוי שנפסק הוא בשיעור גבוה במידה משמעותית מהנהוג בתביעות מסוג זה; כי בית משפט השלום לא ראה להבחין בין זלינגר, שכתב את ה’פוסט’, לבין נתניהו, ש’רק’ שיתף אותו; וכי בניגוד למה שנקבע בהחלטה, כתב התביעה לא נמסר לו כדין. במסגרת בקשת רשות הערעור, טען נתניהו, כי הבקשה מופנית גם כלפי החלטת בית משפט השלום, מיום 10.3.2021, שבה נדחתה בקשתו לתיקון הבקשה לביטול פסק הדין, מחמת הגשתה באיחור ניכר, ללא הסבר המניח את הדעת (להלן: ההחלטה מיום 10.3.2021). בהמשך, ביום 20.10.2021, הגיש נתניהו לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון הבקשה למתן רשות ערעור, נוכח החלפת יִצוג, שבגדרה ביקש להוסיף טענות נוספות, המצדיקות לדעתו את ביטול פסק הדין.
6. ביום 22.11.2021, ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. תחילה נקבע, כי דין בקשת הרשות לערער על ההחלטה מיום 10.3.2021 – להידחות על הסף, מחמת איחור בהגשתה, שכן המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו, “חלף חודשים לפני שהוגשה בקשת רשות הערעור המקורית”. בנוסף נקבע, כי אין להעתר לבקשת נתניהו לתקן את בקשת רשות הערעור מחמת החלפת היִצוג, שכן פרט לכך שהבקשה הוגשה ב”שיהוי ניכר”, אין בהחלפת הייצוג כשלעצמה, כדי להצדיק תיקון של כתבי הטענות. ממילא, ככלל, בית המשפט “יידרש לטענות שנטענו בפני הערכאה הדיונית ולא לטענות שלא הועלו בפניה וניתן היה להעלותן בפניה”. באשר לבקשת רשות הערעור העיקרית, קבע בית המשפט המחוזי, כי יש להעתר לבקשה ולדון בה כבערעור, שכן “אין מועד עתידי להגיש ערעור בזכות על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין, ויש בהחלטה כדי להשפיע מהותית על זכויות הצדדים”. אולם, לגופו של עניין, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. נקבע, כי “טענת היעדר מסירה כדין נבחנה ביסודיות”, והתבססה על קביעות עובדתיות והתרשמות ישירה של בית משפט השלום מעדויות שנשמעו לפניו, ושאין מקום להתערב בהן. על כן, “משלא הועלו טענות בנוגע לסיכויי ההגנה, ומשנדחתה הטענה ולפיה לא בוצעה מסירה כדין”, נקבע כי “אך מתבקש היה לדחות את הבקשה לביטול פסק דין”.

7. מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה טוען נתניהו, בין היתר, כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין; כי התביעה שהוגשה נגדו כרוכה בתביעה נגד זלינגר, ועל כן, לא היה מקום ליתן פסק דין בהעדר הגנה בעניינו, בעוד התביעה נגד זלינגר תלויה ועומדת; וכי בנסיבות המקרה, לא היה מקום לסטות מההלכה המקובלת, שלפיה יש להעתר לבקשות לביטול פסק דין בהעדר הגנה.
8. במקביל לבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי, בנוגע לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין, הגיש נתניהו לבית המשפט המחוזי גם ערעור בזכות, על פסק הדין עצמו (ע”א 49599-10-21; להלן – הערעור בזכות). בהתאם להחלטתה של רשמת בית משפט זה, מיום 18.1.2022, הוארך המועד להגשת בקשת רשות הערעור דנן, עד 30 ימים לאחר שיינתן פסק דין בערעור בזכות (בש”א 8378/21). פסק דין בערעור בזכות ניתן ביום 31.7.2022, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, שהוגשה ביום 6.10.2022.

[להשלמת התמונה אציין, כי אחרי כתיבת החלטה זו, ולפני חתימתה, הוגשה בקשת רשות לערער (רע”א 7688/22) על פסק הדין שניתן בערעור בזכות. טענות הצדדים וזכויותיהם לגבי בקשה זו – שמורות להם].

דיון והכרעה

9. למקרא החלטת בית משפט השלום ופסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולאחר שנתתי דעתי על הנטען בבקשה, ועיינתי בנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה מאת המשיב, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018 (להלן: התקנות). עיון בבקשה מעלה, כי זו אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואינה מעלה חשש שמא נגרם עיוות דין. נתניהו טוען, כי “דרך המלך” במקרים שבהם ניתן פסק דין בהעדר הגנה, היא ביטול פסק הדין, תוך ‘ריפוי’ הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד, באמצעות פסיקת הוצאות בגין אי-הגשת כתב ההגנה במועד. לשיטתו, “כך נהוג בתיקים אחרים וכך יש לנהוג בתיק שבכותרת”; מה גם, ש”הפער בין הפסיקה בפועל בעניין לבין התיק שבכותרת […] מעל[ה] שאלות קשות ביותר”. טענה זו – אין בידי לקבל. תקנה 131 לתקנות, מורה כך:

“נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו” (ההדגשה הוּספה – נ’ ס’).

10. עינינו הרואות, כי ההחלטה אם לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה, אם לאו, מסורה, על-פי התקנה, באופן מפורש, לשיקול דעת בית המשפט; התקנה אינה מטילה חובה לעשות כן. ודוק: אף אם צודק נתניהו בטענתו, שלפיה ברוב המקרים הנטייה היא לאפשר את ביטול פסק הדין, תוך פסיקת הוצאות – ואכן, “בפסיקה ניכרת מגמה להעתר לבקשות לביטול פסק דין בהעדר הגנה” (ע”א 7882/14 אהרון נ’ עובדיה, פסקה 12 (27.11.2014); (להלן: עניין אהרון)) – אין בכך כדי ללמד כי כך נפסק בכל המקרים. הלכה למעשה, לא פעם ולא פעמיים נדחו בקשות לביטול פסק דין, בהחלטות שאושרו על-ידי בית משפט זה (ראו למשל: רע”א 1957/12 חלה נ’ כהן (22.5.2012); רע”א 2582/13 גריפאת נ’ רשות הפיתוח (2.6.2013); רע”א 5736/15 עובד נ’ פקיד שומה טבריה (8.10.2015)). אשר על כן, אף אם ככלל, הנטייה היא להעתר לבקשות לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, לא נפל פגם בעצם ההחלטה לדחות את הבקשה בנסיבות המקרה הקונקרטיות, והיא נעשתה במסגרת שיקול הדעת המסור לבית המשפט בבקשות מסוג זה.

11. למעלה מן הצורך אציין, כי גם לגופם דברים, לא היה מקום להעתר לבקשה. כידוע, “פסק דין שניתן בהעדר הגנה או במעמד צד אחד ניתן לביטול כאשר הדבר ‘מתחייב מן הצדק’, למשל בשל פגם בהמצאה, או מכוח שיקול דעת בית המשפט […]. אמות המידה לבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מכוח שיקול דעתו של בית המשפט נשענות על שני שיקולים: האחד, סיבת אי-הגשת כתב ההגנה, או אי-התייצבותו של בעל הדין לדיון; השני, סיכויי הצלחתו של בעל הדין אם יבוטל פסק הדין שניתן […] בדרך כלל יש לייחס חשיבות רבה יותר לשיקול השני” (רע”א 1788/20 אברג’יל נ’ אלקטרז איילנד בע”מ, פסקה 8 (5.11.2020)). כאמור, הטענה היחידה שנטענה בבקשה לביטול פסק הדין, היא שביטול פסק הדין “מתחייב מן הצדק”, שכן כתב התביעה לא הומצא לנתניהו כדין. ואולם, טענה זו נדחתה; משכך, ומשלא הועלתה על-ידי נתניהו כל טענה לגבי סיכויי הצלחת הגנתו במידה ויבוטל פסק הדין (טענות שבדרך כלל נטענות בכגון דא וכאמור – מיוחסת להן חשיבות רבה), לא היה מנוס מלדחות את בקשתו לביטול פסק הדין. עוד אזכיר, כי ההחלטה האמורה התקבלה למקרא טענות הצדדים בכתב, שמיעתן בעל-פה, הגשת ראיות, וחקירת מצהירים על תצהיריהם; נימוקים מפורטים ומשכנעים ניתנו בהחלטה. לבד מהחלטה זו, ניתנו 2 פסקי דין בערכאות הערעור – הן פסק הדין מושא הבקשה דנן (רע”א 39799-08-21), הן פסק הדין בערעור בזכות (ע”א 49599-10-21) – ולפי האמור בהם, לא נמצא מקום לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הטענה שעליה מושתתת הבקשה, מעוררת שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור ב’גלגול שלישי’.

12. מן הראוי להזכיר הצעה שהציע בשעתו בית משפט השלום בתל אביב-יפו (הרשם הבכיר א’ כהן), בהחלטה מיום 12.3.2020 – לבטל את פסק הדין, ולאפשר לנתניהו להגיש כתב הגנה, כנגד תשלום הוצאות לאלקלעי בסך של 5,000 ₪. היתה זו הצעה הוגנת ומקובלת. דא עקא, בא-כוחו של נתניהו (בעת ההיא, בינתיים הוחלף הייצוג), הזדרז להודיע בו ביום על דחייתה. מוטב היה לענ”ד לשקול אותה ברצינות, להעתר לה, ולחסוך את כל הסירבול שבהמשך ואת נגזרותיו; גם במישור הדיוני, גם במישור המהותי. סוף מעשה במחשבה תחילה.

13. נתניהו מעלה טענה נוספת, שלפיה “התביעה כלפי [נתניהו וזלינגר] שזורה האחת בשנייה”, ועל כן, “לא ניתן לפסוק בפסק דין לאחד מבלי לפסוק לשני את אותו פסק דין”. לשיטתו, מצב זה “יכול לייצר סיטואציה בעייתית ביותר לפיה הפסיקה כלפי המפרסם תהיה שונה מהפסיקה כלפי מי ששיתף את הפוסט”. בנסיבות אלה, כך נטען, נדרש היה “לכל הפחות להתנות את פסק הדין בתוצאות ההליך בעניינו של [זלינגר]”. גם דינה של טענה זו – להידחות. ראשית, מדובר בטענה הנטענת לראשונה בבקשה למתן רשות ערעור שלפנַי, מבלי שנטענה לפני בית משפט השלום, או לפני בית המשפט המחוזי. מדובר אפוא בהרחבת חזית, אשר עשויה להצדיק כשלעצמה את דחיית הטענה. יתרה מזאת, מדובר בטענה הנוגעת לפסק הדין עצמו, להבדיל מן ההחלטה על דחיית הבקשה לביטולו; נתניהו אף העלה את הטענה, בערעור בזכות שהגיש לבית המשפט המחוזי על פסק הדין (אציין, כי טענה זו נדחתה בפסק הדין שניתן בערעור בזכות – שם, בפסקה 53). ציינתי בעבר, כי במסגרת ערעור על פסק דין שניתן בהעדר הגנה, “אין מקום להידרש לטענות שהועלו במסגרתה של הבקשה לביטול פסק הדין” (עניין אהרון, פסקה 11). הדברים יפים, באותה מידה, גם בכיוון השני; במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה לדחות בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, אין מקום להידרש לטענות שהועלו כבר במסגרת הערעור העיקרי על פסק הדין. הדברים יפים מקל וחומר, במקרה כגון דא, כאשר הטענות האמורות מועלות במסגרת בקשה למתן רשות ערעור ב’גלגול שלישי’, על פסק דין שבגדרו נדחה ערעור על החלטה לדחות בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, כאשר ברקע הדברים, נדונות טענות אלה ממש, בערעור עיקרי שהוגש בזכות על פסק הדין.

14. עוד אציין בהקשר זה, כי הטענה האמורה, כלל אינה באה בגדר השיקולים שעל בית המשפט לשקול, במסגרת הכרעה בבקשה לביטול פסק דין, כמפורט לעיל; היא אינה נוגעת לסיבה שבגינה לא הוגש כתב ההגנה, ואף אין בה כדי ללמד על סיכויי הצלחתו של נתניהו להתגונן, במידה ויבוטל פסק הדין. ההליך דנן, אינו האכסניה המתאימה לבירור טענה זו.

15. עוד טוען נתניהו, לגבי המצאת כתב התביעה, כי “גם אם ההמצאה הייתה כדין למקום ציבורי (מה שאין כן), לא הוכח, כי הוא הומצא ל[נתניהו], ולכל הפחות עניין זה לכשעצ[מ]ו מהווה ספק ראוי אשר יש בע[ט]יו לבטל את [פסק הדין]”. גם טענה זו, אין בידי לקבל. כאמור, בית משפט השלום קבע כממצא עובדתי, כי כתב התביעה הומצא לנתניהו כדין. קביעה זו נבחנה, ואושרה על-ידי בית המשפט המחוזי. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית, קל וחומר ב’גלגול שלישי’ (רע”א 4705/22 אליהו נ’ אליהו, פסקה 9 (29.9.2022)). לא מצאתי טעם של ממש לחרוג מכך בענייננו.

16. סיכומם של דברים: לא מצאתי הצדקה להתערבות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ב’גלגול שלישי’; בקשת הרשות לערער נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, לא יֵעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ”ב בחשון התשפ”ג (‏16.11.2022).

ב PDF

פסק הדין במחוזי הוא של אביגיל כהן, עוד מגעילה עם פלאג בתחת. רע”א 39799-08-21. 

1. ביום 17.8.21 הגיש המבקש, באמצעות בא כוחו הקודם, בקשת רשות ערעור על החלטת בית  משפט  השלום  בתל  אביב – יפו  (כב’  השופטת  כוכבה  לוי) מיום  4.7.21 בת.א. 59964-11-19 ולפיה נדחתה בקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר כתב הגנה ביום 28.2.20.

בבקשה נטען כי היא מוגשת גם על החלטה הדוחה בקשה לתיקון הבקשה לביטול פסק דין מיום 10.3.21.

2. בקשת רשות הערעור הוגשה במהלך פגרת הקיץ של בתי המשפט.

הוריתי בהחלטה מיום 26.8.21 על הגשת תשובות לבקשת רשות הערעור עד ליום 31.10.21. בין לבין נתן כב’ השופט נפתלי שילה במסגרת תורנות הקיץ החלטה הדוחה בקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש.

3. המשיב 1 (להלן גם: “אלקלעי“) הגיש ביום 13.10.21 תשובה לבקשת רשות הערעור. לא נתתי באותה עת החלטה לגופו של עניין כיוון שטרם חלף המועד להגשת תשובה על ידי המשיב 2.

לאחר הדברים האלה, וביום 20.10.21 לאחר שהוחלף הייצוג של המבקש, הוגשה בקשה לתיקון בקשת רשות הערעור.

בינתיים חלף המועד להגשת תשובה על ידי המשיב 2. תשובה לא הוגשה.

חזית המחלוקת האמיתית בעניין היא בין המבקש והמשיב 1.

4. המלצתי בהחלטתי מיום 2.11.21 לב”כ המבקש שלא לעמוד על הבקשה לתיקון בקשת רשות הערעור ואף לא לעמוד על בקשת רשות הערעור כלל.

משלא קיבל את המלצתי, וזכותו המלאה לעשות כן, יש להכריע בבקשה לגופו של עניין.

5. טרם אדרש לטענות לגופו של עניין אציין, כי לאחר שינוי הייצוג וביום 20.10.21 הגיש המבקש במסגרת ע”א 49599-10-21 ערעור בזכות על פסק הדין.

הערעור הוא בטיפולו של הרכב תלתא בראשותו של כב’ סג”נ השופט שוחט וכמובן לא אתייחס אליו במסגרת פסק הדין בתיק דנן.

6. רקע כללי:

א)         המשיב 1 – אלקלעי הגיש תביעת לשון הרע בסך 500,000 ₪ נגד המבקש – בנו של מי שכיהן כראש ממשלת ישראל בתקופה הרלבנטית ונגד המשיב 2.

ב)         משלא הוגש כתב הגנה על ידי המבקש, ניתן נגדו ביום 28.2.2020 פסק דין בהעדר הגנה והוא חויב לשלם סך 250,000 ₪ וכן הוצאות ושכ”ט עו”ד.

על פסק הדין יודע המבקש לפחות מיום 5.3.2020 שכן אז הגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

ג)          כל טענותיו בבקשה לביטול פסק דין הן ביחס לאישור המסירה וביטול מחובת הצדק.

קראתי הבקשה לא פעם ולא פעמיים, ואין אפשרות למצוא בבקשה את מה שאין בה. כלומר – אין התייחסות כלל לטענות ההגנה.

לאחר הגשת הבקשה לביטול ומשדחה המבקש את הצעת בית משפט מיום 12.3.20 ולפיה פסק הדין יבוטל כנגד תשלום הוצאות בסך 5,000 ₪ הועבר הטיפול בבקשה לכב’ השופטת כוכבה לוי.

ד)         דיון בבקשה לביטול פסק דין התקיים ביום 10.3.2021.

ה)         בהחלטה מיום 4.7.2021 נדחתה הבקשה לביטול פסק דין.

נקבע כי בוצעה מסירה כדין ובשים לב לכך שהבקשה לביטול פסק דין התבקשה מחובת הצדק בלבד בטענה לאי מסירה וכי המבקש אינו מצביע על הגנה כלשהי או על סיכויי כלשהו להגנה, אזי דין הבקשה לביטול פסק דין להידחות.

המבקש חויב בהוצאות.

על החלטה זו, כאמור, הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

7. על אילו החלטות הוגשה בקשת רשות הערעור:

א)         נטען כי בקשת רשות הערעור היא על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין וכן על החלטה שלא איפשרה את תיקון הבקשה לביטול פסק דין.

הבקשה לתיקון הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 3.12.20 – התבקש צירוף תצהיר של מר חליבה סמנכ”ל במשרד ראש הממשלה בדבר נוהל קבלת דברי דואר במעון ראש הממשלה.כמו כן נכתב בבקשה, כי לעניין סיכויי ההגנה מופנה בית משפט לרע”א 1239/19 שאול נ’ ניידלי תקשורת בע”מ שם  נטען כי נקבעה ההלכה בעניין “תביעה בררנית” וכי במקרה דנן המבקש נתבע רק משום שהוא בנו של ראש הממשלה ולכן מבוקש לתקן את הבקשה לביטול פסק דין.

דיון בבקשה התקיים ביום 10.3.21. בהחלטה מיום 10.3.21 נדחתה הבקשה לתיקון הבקשה לביטול פסק דין.

נקבע כי הוגשה באיחור ניכר וללא הסבר מניח את הדעת.

עוד נקבע בהחלטה, כי לאחר שמר חליבה נחקר כבר, בית משפט לא למד מעדותו ומגרסתו על אינפורמציה נוספת לעניין מה שכבר נטען בבקשה המקורית לביטול פסק דין.

ב)         בקשת רשות הערעור הוגשה כאמור בחודש אוגוסט 2021 הן על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין מיום 4.7.21 והן על ההחלטה מיום 10.3.21, מבלי שהמבקש מנסה להתייחס לסוגייה הברורה והמובנת מאליה ולפיה חלף עבר המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו, חודשים לפני הגשת בקשת רשות הערעור.

משחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה מיום 10.3.21 (אנמק זאת בהמשך), הרי שרק על ההחלטה מיום 4.7.21 יש להידרש במסגרת ההליך שלפני.

8. בבקשת רשות הערעור הועלו טענות ולפיהן סכום הפיצוי שנפסק במסלול של תביעה ללא הוכחת נזק הוא סכום פיצוי גבוה בהרבה מהנהוג בתביעות מסוג זה.

נטען, כי בית משפט לא ערך הבחנה בין המשיב 2 שהוא יוצר הפוסט ואילו המבקש רק שיתף אחרים באותו פוסט.

נטען כי בית משפט לא איפשר דיון או חקירות בנוגע לבקשת הביטול. בית משפט יצר תחושה של אי צדק ועיוות דין.  התעלם מכך שאלקלעי לא תמך את בקשותיו בתצהירים. לא הוכיח שכתב התביעה נמסר למבקש וכי ב”כ המשיב סיכל את זימונו של עד מרכזי לעדות עד שיכל לסייע למבקש.

9..        הבקשה לתיקון בקשת רשות הערעור:

א)         כאמור, עם החלפת הייצוג הוגשה בקשה לתיקון בקשת רשות הערעור.

נטען כי יש לנקוט בדרך ליבראלית בתיקון כתבי טענות.  בחינת הטיעונים שנטענו בבקשה המקורית על ידי המייצגים הנוכחיים העלתה שיש צורך בתיקון הטענות. לבקשה צורפה בקשת רשות ערעור מתוקנת וניתן לראות כי הדגש מושם על כך שבקשת רשות הערעור היא הן על החלטה מיום 4.7.21 והן על ההחלטה מיום 3.10.21 (סעיף 9 לבקשת רשות הערעור המתוקנת).

כמו כן מועלות טענות שבמהותן לא היתה מניעה להעלותן עוד קודם לכן.

ב)         המשיב התנגד לבקשה לתיקון. טען כי החלפת ייצוג אינה פלטפורמה ליצירת זכויות יש מאין. התיקון לא עוסק בסמנטיקה אלא במהות.  לא היתה מניעה להעלות את כל הטענות בעת הגשת בקשת רשות הערעור. המבקש הבין לאחר שנדחתה בקשתו לעיכוב ביצוע, כי סיכוייו לזכות בהליך אינם גבוהים. הוא החליט להחליף את עורכי הדין ולהחליף את טענותיו ואין לאפשר לו לעשות כן.

ג)          דין הבקשה לתיקון בקשת רשות הערעור להידחות מכל וכל.

צודק ב”כ המבקש בטענה ולפיה כבר בבקשה המקורית לקבלת רשות ערעור צוין כי הבקשה מוגשת גם על החלטה שלא לתקן את בקשת רשות הערעור אלא שבבקשה המקורית נעשה ניסיון “להצניע” את מועד מתן ההחלטה. ראה סעיף 2 לבקשת רשות הערעור וכן ראה את העובדה שבניגוד לדרישות תקנות סדר הדין האזרחי תשע”ט – 2018 לא נכתב בכותרת הבקשה, על איזו החלטה מבקשים לערער  ומתי הומצאה למערערים (ראה תקנה 134 (1) (ד)).

המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה מיום 10.3.21 חלף חודשים לפני שהוגשה בקשת רשות הערעור המקורית וממילא דין בקשת רשות ערעור בעניין החלטה זו דחייה על הסף.

ד)         טענת ב”כ המבקש (תגובה מיום 8.11.21) ולפיה  המשיב לא התנגד לעצם תקיפת החלטה מיום 10.3.21 או טען כי המועד לתקיפת ההחלטה חלף, איננה נכונה כלל ועיקר.

אין מדובר בהחלטות שלובות. על כל החלטה יש להגיש בקשת רשות ערעור במועדה או למצער, לבקש מבעוד מועד בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור עד אשר תינתן החלטה מאוחרת יותר בעניין אחר.

ראה למשל פסיקת בית המשפט העליון ולפיה גם כאשר מגישים בקשה לעיון חוזר לגבי החלטה מסוימת, אין הדבר מאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה המקורית.

ראה לעניין זה: רע”א 1534/19 ניזאר ראשיד נ’ עו”ד לירן שלום, המנהל המיוחד  (31.3.19) סעיף 9, רע”א 1592/20 איתן קרן נ’ עו”ד מיכאל רוזן (13.4.20) בסעיף 17, וכן רע”א 7721/19 פלוני נ’ פלוני (26.11.19) בסעיף 7.

בקשת רשות הערעור על החלטה מיום 10.3.21 הן לפי בקשת רשות הערעור המקורית והן לפי הבקשה המתוקנת דינה סילוק על הסף.

ה)         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לא מצאתי סיבה טובה לאפשר את תיקון בקשת רשות הערעור. החלפת ייצוג אינה סיבה לתיקון כתבי טענות.

הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ואף בחלוף למעלה משלושה שבועות מאז שהודיע ב”כ המבקש לב”כ המשיב להגיש תיקון לבקשת רשות הערעור. המשיב בינתיים הגיש תשובה לבקשת רשות הערעור לפי החלטה מפורשת שנתתי. הבקשה לא נתמכה בתצהיר. במסגרת ההליך הערעורי בית משפט ממילא יידרש לטענות שנטענו בפני הערכאה הדיונית ולא לטענות שלא הועלו בפניה וניתן היה להעלותן בפניה ולפיכך אין הצדקה לתיקון בקשת רשות הערעור.

10. תמצית טענות המשיב 1:

א)         למבקש כלל אין הגנה לפי חוק איסור לשון הרע. הוא למשל ביקש לשתף פוסט של המשיב 2 בנוגע ל”אבי אלקלעי, שתול, בוגר קרן וקסנר” אך אותו אלקלעי – המשיב הוא אינו אותו אבי אלקלעי שתול בוגר קרן וקסנר.

בדיון לא הכחיש את הפרסום ולא הכחיש כי הוא שיתף את הפוסט באדישות מבלי שבכלל קרא מה פרסם.

כך שברור כי אין למבקש טענת הגנה.

ב)         עובדתית, המבקש לא טען בבקשה לביטול פסק דין טענות לביטול מחמת שיקול דעת ולא ניתן לתקן את טעותו בשלב הערעור. הוא בחר לשים את כל יהבו על ביטול מחמת צדק. על כן משהתברר כי דבר הדואר התקבל לפי עדות של עד מטעמו של המבקש, לא היה צריך יותר מכך על מנת לדחות את בקשתו.

ג)          טענות המבקש בנוגע ל”הגשת מענה מתוקן שלא כדין” על ידי המשיב מתייחסת לזוטי דברים.  מזכירת  ב”כ  המשיב  הגישה  בשוגג  טיוטה לפני אחרונה של מסמך

ובטרם עיין בית משפט וב”כ המבקש באותו מסמך, שיגרה המזכירה בנט המשפט גרסה מתוקנת בשני סעיפים מתוך 60 בשינוי קל ביותר ולפי דו”ח ציפייה בנט המשפט, ב”כ המבקש צפה בתגובה הראשונה, ודקה לאחר מכן צפה בתגובה השניה.

המשיב מתייחס לכל טענה וטענה שהועלתה על ידי המבקש ולא מצאתי לנכון להרחיב בעניין.

11. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור ולדחות את הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן:

א)         כיוון שאין מועד עתידי להגיש ערעור בזכות על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין, ויש בהחלטה כדי להשפיע מהותית על זכויות הצדדים, מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור.

דין הערעור להידחות לגופו.

ב)         כאשר ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, ניתן לבקש ביטול פסק דין מחובת הצדק או ביטול פסק דין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.

יפים לעניינינו דברי כב’ השופט מינץ ברע”א 1788/20 אברג’יל נ’ אלקטרז איילנלנד בע”מ (5/11/20) ,אשר גם הובאו על ידי כב’ השופטת לוי בסעיף 8 להחלטה מיום 4.7.21:

“כלל הוא כי פסק דין שניתן בהעדר הגנה או במעמד צד אחד ניתן לביטול כאשר הדבר “מתחייב מן הצדק”, למשל בשל פגם בהמצאה, או מכוח שיקול דעת בית המשפט (ראו למשל: רע”א 640/19 איברהים נ’ אלבאחבסה, פסקה 6 (17.4.2019)). אמות המידה לבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מכוח שיקול דעתו של בית המשפט נשענות על שני שיקולים: האחד, סיבת אי-הגשת כתב ההגנה, או אי-התייצבותו של בעל הדין לדיון; השני, סיכויי הצלחתו של בעל הדין אם יבוטל פסק הדין שניתן (ראו למשל: רע”א 1957/12 חלה נ’ כהן, פסקה 10 (22.5.2012))”.

בדרך כלל יש לייחס חשיבות רבה יותר לשיקול השני (ע”א 7882/14 אהרון נ’ עובדיה, פסקה 12 והאסמכתאות שם (27.11.2014)).

כך, כאשר מבקש ביטול פסק הדין מצביע על סיכויי הצלחה, ככלל בית המשפט ייטה לקבל את הבקשה למרות מחדליו של המבקש, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין השני, באמצעות פסיקת הוצאות (רע”א 6258/19 כהן נ’ כהן, פסקה 7 (3.12.2019); רע”א 1000/17 פלוני נ’ פלוני,  פסקה 9 (12.9.2017); רע”א 4487/15 פלוני נ’ פלוני, פסקה 3 (9.2.2016); רע”א 5736/15 עובד נ’ פקיד שומה טבריה, פסקה 5 (8.10.2015)). אף כי כאשר מחדלו של בעל הדין הוא כה משמעותי, יכול שיהיה בו כדי להאפיל על שאלת סיכויי ההגנה (רע”א 7657/11 גריסרו נ’ ברמן, פסקה 11 (18.6.2012)).

ג)          ומן הכלל אל הפרט:

במקרה דנן, עסקינן בבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק בטענה ולפיה המבקש לא קיבל מעולם את כתב התביעה, לא ידע כי הוגש נגדו כתב תביעה וכי אישור המסירה שצורף לבקשה למתן פסק דין אינו עומד בדרישות הדין (ראה למשל סעיפים 2 ו-17 לבקשה לביטול פסק דין – בקשה מס’ 5).

נערך דיון ממצה בסוגיה. בדיון מיום 10.3.21 נשאל המבקש שאלות בנוגע לאישור המסירה.

כמו כן נחקר מר חליבה.

בהחלטה מיום 4.7.21 נדרש בית משפט קמא בהרחבה לטענות העובדתיות בנוגע למסירה.

לא התקבלה טענתו של המבקש כי כאשר פרסם בטויטר ביום 27.11.19 בנוגע לתביעת השתקה אשר הוגשה נגדו, אזי לא ידע שמדובר בתביעה שהוגשה נגדו אלא רק במכתב התראה.

נקבע מפורשות, כי למבקש היתה בכל מקרה ידיעה קונסטרוקטיבית מהותית על התביעה שהוגשה נגדו.

לאחר סקירת העדויות והתצהירים, לרבות עדות שהיה מצופה שתובא ולא הובאה (ראה עמ’ 4 להחלטה בנוגע להתייחסות ממזכירות מעון ראש הממשלה),נקבע כי כתב התביעה נשלח בדואר רשום עם אישור מסירה אל המבקש לכתובת המגורים הרשומה במשרד הפנים. את דבר הדואר הרשום נטל בלדר שהוסמך לכך. נקבע כי לפי התקנות אשר היו רלוונטיות בעת הגשת הבקשה – תקנות סדר הדין האזרחי תשמ”ד – 1984, המצאת כתב תביעה למען הרשום של הנתבע בדואר רשום היתה דרך המלך.

בנסיבות שהסתברו, קיימת חזקה ולפיה דבר הדואר הרשום שנשלח עם אישור מסירה וגם נלקח על ידי בלדר משרד ראש הממשלה שהוסמך לכך מטעמי ביטחון, נמסר כדין.

המבקש אישר שדבר הדואר מוען למקום מגוריו והוא לא סתר את החזקה שדבר הדואר נמסר כדין.

משלא הועלו טענות בנוגע לסיכויי ההגנה ומשנדחתה הטענה ולפיה לא בוצעה מסירה כדין, לא היה מנוס אלא מלדחות את הבקשה לביטול פסק דין.

ד)         החלטת בית משפט קמא מבוססת על קביעות עובדתיות והערכת עדויות, מהן התרשמה הערכאה הדיונית באופן בלתי אמצעי. לא מצאתי כל סיבה להתערב בקביעות העובדתיות ובממצאי המהימנות אשר רק במקרים חריגים תתערב ערכאת ערעור בהם, ועניינינו אינו נמנה על החריגים.

טענת היעדר מסירה כדין נבחנה ביסודיות. זו הטענה היחידה שעמדה לבחינה בבית משפט קמא ומשנדחתה הטענה, אך מתבקש היה לדחות את הבקשה לביטול פסק דין.

12. לסיכום:

א)         לאור האמור לעיל, יש ליתן רשות ערעור  ביחס להחלטה מיום 4.7.21 ולדחות את הערעור לגופו.

ב)         המבקש יישא בהוצאות המשיב 1 ושכ”ט עו”ד בסך 15,000 ₪.

ג)          הערבון יחולט ויועבר למשיב 1 באמצעות בא כוחו.

ד)         המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י”ח כסלו תשפ”ב, 22 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.

כוכבה לוי היא הפוסטמה שהתחילה את מחול השדים

כוכבה לוי ניהלה את הדיון בדלתיים סגורות:

וזו ההחלטה שבה דחתה הבקשה לביטל פסק הדין: