תפריט
לפנינו תביעת לשון הרע של איזה מדריך ג’ודו שקשקש בצ’אטים וגריינדר עם צייד הפדופילים אבי דוביצקי, בלי לדעת שזה אבי דוביצקי. התובע, מדריך הג’ודו, ניהל שיחות וצ’טים במשך חודשים והחליף תמונות, אבל אף פעם לא הצליח לקיים שיחת וידאו עם הצייד. 29286-01-21.
פרטי השיחה הופיעו בכל מיני אתרים כגון “נתפסו על חם”, ומדריך הג’ודו החליט לתבוע את דוביצקי באמצעות עו”ד גיא צברי.
עו”ד גיא צברי מכר לו בלוף שדוביצקי שחי בפלורידה, מפחד להגיע לישראל, כי המשטרה מחפשת אותו, וגם כל מיני ניצודים עשו לו תביעות וקיבלו פסקי דין במעמד צד אחד, כך שאם דוביצקי יגיע לישראל יעשו לו עיכוב יציאה, ואז הוא יצטרך להביא כסף כדי לפדות את חירותו……
כלומר העו”ד גיא צברי מכר לו בלוף שהזכייה הולכת להיות קלה כי השופטת לא תאשר היוועדות חזותית, ואז הניצחון בכיס. אבל השופטת רונית אופיר הפתיעה וכן אישרה היוועדות חזותית, ואז המדורך ג’ודו אכל אותה, וגם חטף הוצאות.
בתמונה: העו”ד שלא צפה את העתיד… גיא צברי…..
התכנית של עו”ד גיא צברי לא עלתה כפי שניזמם. הם נפלו על השופטת רונית אופיר שדווקא הבינה את מצבו של הנתבע אבי דוביצקי, החשש ממלכודת בישראל וצו עיכוב יציאה שפוגע בחירותו, והחליטה לאשר לו היוועדות חזותית מפלורידה ב 5 ישיבות הוכחות.
והנה זה ההבדל שבין אישור היוועדות חזותית לסירוב להיועדות חזותית. זה יכול לשנות את כל התמונה. זה יכול להכריע מי מנצח ומי מפסיד.
זה בעצם מה שיכול למנוע נצחונות טכניים ופסקי דין בהעדר התייצבות, אשר לא היו ניתנים אם היוועדות חזותית היתה מאושרת.
בתיקי משפחה כשהאבא בחו”ל, השופטים בכונה לא מאשרים היוועדות חזותית, כדי שהאבא יגיע לישראל ואז ילכדו אותו במלכודת של דרישה לשלם מזונות עתידיים, והוא יצטרך לשלם דמי פרוטשקיין (סחיטה) של כמה שנים מראש, שזה מאות אלפי שקלים. כך נשים ישראליות שהגברים שלהם בחו”ל זוכות בתביעה על מגד של כסף, מגש הסחיטה באמצעות צו עיכוב יציאה. הנשק האולטימטיבי.
בתיק דנן התנהלו 5 ישיבות, נשמעו 8 עדים והוגשו עשרות בקשות. את כל זה ניהל דוביצקי כשהוא יושב בפלורידה בהיוועדות חזותית, והתוצאה היא שדוביצקי זכה ויקבל 12,000 ש”ח שכר טרחה והוצאות מהתובע מדריך הג’ודו.
תוצאה זו שבה השופטת קבעה שמדריך הג’ודו לא הצליח להוכיח שדוביצקי התכתב איתו, ופרסם עליו שהוא “פדו”, לא היתה מתקבלת אילולא אישרה השופטת לדוביצקי היוועדות חזותית. על זה מגיע לשופטת תעודת כבוד של יושרה שיפוטית.
ואלה המתכתבים בגריינדר. זה דוביצקי.
וזה המתכתב שתבע בלשון הרע. זה המדריך ג’ודו. איתו הייתם רוצים לעשות סטוץ. והוא אקצ’ואלי זמין לסטוצים. 9% שומן גבינה לבנה.
השופטת קבעה שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח שההתכתבויות היו מהטלפון ששייך לדוביצקי. הוא אמנם הוכיח שמספר הטלפון שייך לדוביצקי באמצעות תעודה של שוטר שחקר את זה. אולם הוא הגיש התכתבויות שבהם צילם באופן חתוך, שאי אפשר היה לראות את מספר הטלפון.
השופטת אמרה שהוא היה צריך להציג את ההתכתבות מהטלפון עצמו אבל בהתחלה התובע טען שהמשטרה לקחה את הטלפון, ואח”כ טען שיש לו עותק בטלפון ישן, אבל הטלפון לא תקין.
יצא שהיו התכתבויות עם דוביצקי, והיה מידע מה מספר הטלפון של דוביצקי, אבל לא היה משהו שיראה שההתכתבויות האלה הגיעו מהטלפון של דוביצקי, ולכן התובע נכשל ולא הצליח להוכיח.
לדברי רונית אופיר הטלפון הוא הראיה הטובה ביותר, ולא ניתן להסתפק בעדות התובע בעל פה כראיה יחידה.
נעיר שבתיק אחר בו דוקטורית מפוקפקת לטמטמת הקורונה שרון אלרועי פרייס טענה שהבן שלה קיבל תו ירוק שמעיד על חיסוני קורונה, ושזה באפליקציה בטלפון שלה, אותה שופטת ויתרה לה על הצגת התו הירוק בטלפון והסתפקה בצילום מפוקפק. סקרנו גם את המקרה ההוא, ששם היה מדובר בקרב חתולות ביצ’ אל ביצ’.
גם להוכיח שהפרסומים בערוןץ הטלגרם ובווצאפ שייכים לדוביצקי הוא לא הצליח להוכיח. אמנם התובע הביא מומחים אבל השופטת אמרה שלא צריך מומחה שיסביר לה מה זה טלגראם ווצאפ, וחוות הדעת לא היו ערוכות כדין. השופטת קבעה שחוות הדעת היו מבוססות על היפותזות שהן בבחינת סברה בלבד בגלל שהמסקנות לא היו מנוסחות באופן וודאי.
השופטת קבעה שהעובדה שדוביצקי בפייסבוק מפנה לאתרים אחרים שבהם יש פרסום על התובע, אינה מספיקה לבסס שהוא הקים ותפעל את האתרים האלה.
הועלו גם טענות כי לדוביצקי יש “דפוס דיגיטלי” שזה אומר טעויות בעברית ושיבושי לשון שחוזרים על עצמם ואופיינים לו. גם את זה השופטת לא קיבלה. השיבושים יכולים להיות כתוצאה של העתקה ממקור אחד למקור אחר.
עוד ניסיון להוכיח שדוביצקי הפיץ על הג’ודואיסט שהוא חושק בבנים בני 14 באמצעות השם רוי מילר, גם הוא נכשל. התובע הביא פסקי דין מפלורידה בהם כתוב שדוביצקי החליף את השם שלו לרוי מילר, אבל השופטת קבעה שזה לא מספיק, כי לא היה הליך לאכיפה “סדור” לקליטת פסק הדין האלה בישראל.
לדברי השופטת נדרש “הליך סדור” עם חוות דעת על הדין הזר. לפיכך פסקי הדין מחו”ל מקימים עננה של חשד, אבל הם לא מהווים ראיה קונקרטית שרוי מילר זה אבי דוביצקי.
השופטת נאלצה להתמודד עם טענת ההגנה של אבי דוביצקי “אמת דיברתי”. דוביצקי הראה התכתבות באתר הכרויות הומוסקסואלי גריינדר, שהוא כתב לג’ודואיסט שהוא בן 14, ושהג’ודואיסט שאל “אתה רוצה ממני דברים מיניים או שאתה רוצה שאני אייעץ לך או שאתה סתם רוצה להכיר חברים?… אני מוכן לעזור לך וללמד אותך“.
השופטת קבעה שהיה תוכן מיני בשיחות, שהתובע ידע שהצד השני הוא בן 14 והוא היה חייב להפסיק מייד את ההתכתבות, אבל… בגלל שדוביצקי פרסם עליו שהוא מתחרמן עם הרבה קטינים, ולמעשה יש פה חירמון אחד עם קטין מחרמן אחד, אז זה לא אמת דיברתי.
עוד נושא שעלה בפסק הדין זה שהג’ודואיסט הגיש בקשה לביזיון בית משפט כי השופטת הוציאה צו איסור פרסום זמני, אבל השופטת מצאה שבין הגשת כתב התביעה עד הצו שהיא נתנה עברו יומיים שבהם כן היה מותר לפרסם – ולא הוכח לה שהפרסום היה אחרי היומיים האלה.
מן הסתם הצו הזמני לאיסור פרסום בטל ופוקע עם מתן פסק הדין, אלא אם כן כתוב בו שהוא מוארך לצמיתות. וזה לא נכתב.
תביעת לשון הרע מדריך ג'ודו גיא מייקל ווילס נ אבי דוביצקי הפסד 29286-01-21