לפנינו מכתב ששלח עו"ד יוסי בנקל למבקר המדינה בשנת 2016, כאשר המבקר בדק את עבודת הקבינט הבטחוני מדיני ב"צוק איתן". המכתב נשלח מיוסי בנקל בשם הלקוח שלו בני גנץ, ומה שמדהים שזהו מינוי מהסנגוריה הצבאית, כלומר בני גנץ לא ישלם על הייצוג. המכתב הוא מ 31/5/2016.
אבל…. יוסי בנקל כבר התחיל לייצג את בני גנץ באופן פרטי כבר ב 6/11/2015 כשאיש המימד החמישי, דורון כהן, רצה להכניס את גנץ לעסק.
אז תסבירו לנו, איך יש לבני גנץ כסף לשכור את יוסי בנקל באופן פרטי, כדי להיכנס לעסקי המימד החמישי בנובמבר 2015, וחצי שנה אחר כך הוא מקבל את אותו יוסי בנקל לייצג אותו בחינם בחקירת צוק איתן מול מבקר המדינה, והפעם בחינם על חשבון הסנגוריה הצבאית?
למה הסנגוריה הצבאית צריכה לממן ייצוג משפטי לאנשים שיש להם שכר ופנסיה הרבה מעל השכר הממוצע, וללא מבחני הכנסה וזכאות כלכלית. ולמה בכלל הסנגוריה הצבאית נותנת "יעוץ" כשאין בכלל חקירת משטרה צבאית ואין תיק בבית דין צבאי?
יוסי בנקל מייצג בישראל את קרן הרווחה של קטאר. הוא מייצג את קטאר בתביעות של קורבנות טרור נגד קטאר. הוא מטפל בהשקעות של קטאר בעסקים ישראלים (בעיקר טכנולוגיה צבאית), והוא ייצג את הבן של גלי בהרב מיארה כשהבן שלה גנב איפוד. במקרה זה לא ידוע אם "התנדב לעשות ג'סטה לחברה שלו גלי, או שגם כאן הסנגוריה הצבאית מימנה אותו.
הסנגור הצבאי היה אז אשר הלפרין, כיום פרשן משפטי בוואלה.
האם אין בסנגוריה הצבאית מבחני הכנסה למי שמקבל ייצוג במימון צה"ל?
תגידו לנו… אין בסנגוריה הצבאית מבחני הכנסה (דלפונות) כמו שיש בסנגוריה הציבורית הרגילה? האם נותנים שם סנגורים לכל דיכפין, בלי לבדוק את יכולתו הכלכלית לעמוד בשכר הטרחה של סנגור?
שמישהו יסביר לנו, מדוע אדם רגיל שחוטף כתב אישום צריך להיזקק לסנגוריה הרגילה, מקבל עו"ד מתחיל שמשתפשף על הלקוח, ובד"כ מוכרים אותו, והסנ"צ משלמת 1,000 ש"ח לדיון, ואילו בני גנצים למינהם מקבלים עו"ד מהטופ של הטופ, שהשכר שלהם 3,000 ש"ח לשעה, וגנץ לא משלם כלום. לא צריך להיות חסר אמצעים כדי לקבל סנגוריה צבאית???
בתמונה: המאהבת של בני גנץ מ 2010 עד 2018. ג'וד וולף, אישה נשואה. התמונה צולמה ב 28/7/2017.
למה בני גנץ היה צריך סנגור צבאי למענה על צוק איתן?
קודם כל שנבין למה בכלל בני גנץ זקוק לסנגור? בסך הכל מבקר המדינה כתב טיוטה, והוא מבקש תגובה. למה גנץ צריך סנגור לענות על הטיוטה של המבקר?
על פי המכתב מדובר ב"בהיבטים רבים ומגוונים של עבודת הקבינט והקשריו לצוק איתן". אם ככה מה כל כך קשה לבני גנץ לענות ישירות למבקר המדינה, בלי המסננת של בנקל?
כמה הסנגוריה הצבאית שילמה ליוסי בנקל ולמה לא מינו מישהו מהצוות האינטרני?
והשאלה הבאה בתור, למה בני גנץ צריך לקבל בחינם עו"ד שגובה 3,000 ש"ח לשעה מהלקוחות שלו?
האם הסנגוריה הצבאית משלמת לבנקל על פי חוזה מיוחד? אם כן לפי איזה תעריפים? בנקל כותב שהוא… "הח"מ מונה על ידי הסנגוריה הצבאית לסייע בידי רא"ל (מיל') בני גנץ בהכנת חלקו בתשובה הכוללת שיעביר צה"ל למשרד כבודו בעניין טיוטת הדו"ח שבנדון". למה בני גנץ צריך סיוע בהכנת תשובה? הרי אין פה היבט פלילי.
בגדול, אם הסנגוריה הציבורית ממנה את יוסי בנקל לייצג את בני גנץ, הרי שמשלמים ליוסי בנקל לפי תעריף ימי מילואים. התעריף מבוסס על נגזרת מהמשכורת שהוא מדווח למס הכנסה, כלומר התעריף שלו יוצא מאוד גבוה כי הוא מבוסס על שכר של 3,000 ש"ח לשעה. השאלה אם הוא ממש עזב את העבודה וגוייס באמת למילואים או שהוא ממשיך לעבוד במשרדו, כשהוא כאילו מגוייס בצו מילואים לצרכי התשלום. בקיצור…. שקיפות תקציבית אין פה.
אין לסנגוריה הצבאית סמכות לתת ייצוג שלא מול מצ"ח ושלא בבית דין צבאי
מנין לסנגוריה הצבאית סמכות בחוק למנות סנגור לעבודת סיוע לתגובה למבקר המדינה? לפי חוק שיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, סע' 321 "רשאי מי שזימן את בית הדין למנות לו, לפני תחילת הדיון, סניגור צבאי להגן עליו באותו בית דין". כלומר הייצוג הוא מול מצ"ח בלבד ובבית הדין הצבאי בלבד.
לפי סע' 323 קיימת סמכות למנות סנגור (1) ב"חקירה מוקדמת וחקירת סיבות מוות לפני שופט חוקר, כאילו בכל מקום שנאמר "בית דין צבאי" היה כתוב "שופט חוקר", ו (2) דיון בהארכת מעצר לפי סעיפים 240 או 241, אולם פסקה (3) של סעיף 316(א) לא תחול לגבי דיון כאמור".
איפה יש פה סמכות לייצוג חייל ע"י סנגור שלא בבית דין צבאי?
בדו"ח ביקורת של דליה דורנר מ 2013 נכתב שיש עוד סמכות ציבורית, "קידום ההגנה על זכויות חיילים במשפט צבאי פלילי", אבל זו "סמכות" לייצג את כלל החיילים ולא לייצג חייל ספציפי. בכלל זו סמכות שאיננה בחוק, ופשוט המציאו אותה בהבל פה.
מדוע מבקר המדינה יוסף שפירא בכלל הסכים לשתף פעולה עם עו"ד יוסי בנקל, כשהוא אמור לדעת שלסנגוריה הצבאית אין סמכות למנות סנגור שלא בתיק פליל מול מצ"ח, ושלא בבית דין צבאי?
במה בכלל מתעסקת הסנגוריה הצבאית?
הנתונים שראינו בדו"ח של דליה דורנר מראים שרוב התיקים הם נפקדות ועריקות. 3,862 מתוך 4,711, כלומר 82%.
בתיקי המצ"ח (849 תיקים), 50% הם עבירות קנביס, סירוב להיבדק, צריכה עצמית וכו'…. כלומר כ 425 תיקים, שזה 11%.
כמובן שאז לא היה פופולרי להעמיד לדין חיילים על רומנים בצבא, והרדיפה אחרי רומנים בצבא גרמה לניפוח המנגנון של עבודת מצ"ח והסנגוריה הציבורית. ועדיין, בשביל 82% תיקי נפקדות שווה כלכלית להחזיק כל כך הרבה פרקליטים, סנגורים וחוקרים צבאיים? אלה לא דברים שאפשר לסגור ביחידה הצה"לית? מישהו פה צריך פרנסה….
והנתונים ל 2016
הצעת חוק ב 2005 להכפיף סנגוריה צבאית לסנגוריה הציבורית
ראו הצעת חוק שהובילה ח"כ אתי לבני ב 2005 להוציא את הסנגוריה הצבאית מכפיפות לפצ"ר, ולהעביר אותה לסנגוריה הציבורית. אתי לבני היא האמא של השופט ההומוסקסואלי יוני לבני, שהוזנק מהפרקליטות לשיפוט כפרס על תפירת תיקים.
להלן דברי ההסבר של אתי לבני:
"מטרת ההצעה היא להביא להתאמת חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו – 1956 (להלן – החוק), לשינויים שחלו בדין הישראלי כעבור עשורים רבים מאז שנחקק, ובהם, בראש ובראשונה, ההכרה בזכות לייצוג הולם בפני ערכאות שיפוטיות, כפי שבאה לידי ביטוי בחוק
הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו – 1995 (להלן – חוק הסניגוריה הציבורית).
בשעתו, ננקטה בחוק גישה מתקדמת, אשר העניקה זכות ייצוג – ובחינם – לכל מי שהועמד לדין בפני הערכאות השיפוטיות בצבא. זאת, באמצעות סניגורים צבאיים שמונו מקרב קצינים בעלי הכשרה משפטית. גישה מבורכת זו "יובאה", כאמור, כעבור שנים לא
מעטות, גם לערכאות-משפט שמחוץ לצבא, עת הוקם מוסד הסניגוריה הציבורית, המעניק ייצוג לזכאים לכך בהליכים הפליליים בפני הערכאות הרגילות (ה"אזרחיות") של המדינה.
המציעים ערים לטענה שמושמעת לעיתים, לפיה גם הייצוג המוענק על-ידי הסניגורים הציבוריים אינו מיטבי בכל המקרים. ואולם, עם הצטברות הניסיון של הפעלת ההסדר הקיים בצבא, לא ניתן להתעלם ממספר כְשלים מהותיים שאליהם הוביל המודל הנוכחי –
ובהם, בראש ובראשונה, התלות הפיקודית המובנית של הסניגור הצבאי במערכת ההירארכית שבה הוא משרת – ועל כן יש צורך במציאת פתרונות-חקיקתיים במהרה.
במה הדברים אמורים: כך, למשל, גם החוק עצמו, כפי נוסחו דהיום, אינו מסתיר את הכפיפות הפיקודית המובהקת של הסניגור הצבאי לדרג שמעליו: לפי סעיף 182 לחוק, הרמטכ"ל הוא זה שממנה את הסניגורים הצבאים, בהמלצת הפרקליט הצבאי הראשי
(בהקשר זה יודגש, כי אף החוק מסתפק בדרישת ניסיון של שנתיים בלבד כתנאי-כשירות שדי בו כדי לשמש סניגור צבאי ראשי). זאת ועוד: סעיף 423 לחוק מקנה לפרקליט הצבאי הראשי סמכות מפורשת להורות לסניגור צבאי להגיש כתב ערעור.
הפרקטיקה הקיימת מלמדת, כי קצינים רבים המשמשים כסניגורים צבאיים ממשיכים לשרת במערכת המשפט הצבאית – תוך "חציית קווים" ומעבר לתפקידי תביעה, ואף לתפקידי שיפוט (ובהמשך גם מעבירים חוזרים ונשנים בין תפקידים אלה). מצב ייחודי זה, שאינו כה שכיח בקרב עורכי-הדין "האזרחיים" (שבקרבם המעבר הנפוץ יותר הוא משירות המדינה ל"שוק הפרטי") יוצר קושי מיוחד במינו: הפרקליטות הצבאית היא גוף קטן יחסית, ואפשרויות הקידום בו במסגרת תפקידי סניגוריה מצומצמות הרבה יותר בהשוואה לאפשרויות הקידום בסולם התפקידים ה"תביעת". כל זאת, נוכח מספרם המצומצם של הסניגורים הצבאיים.
כאן המקום לציין, כי עצם התלות של הסניגוריה הצבאית בתקציב הצבא (הקובע, בין היתר, את מספר התקנים ואת תנאי השירות (עד הפרטים הבסיסיים ביותר, כגון המשרדים שבהם שוכנת הסניגוריה ומקבלת את קהל לקוחותיה)) – מעמידה את כל נושא ייצוג החיילים בצבא בצל כבד של חשש לניגוד אינטרסים מובנה: בין רצון הצבא לקיים הליכי משפט מהירים ויעילים לבין הצורך להקנות הגנה ראויה באמצעות סניגור מקצועי לכל אלה שהוא עצמו מעמיד לדין. כך, בהחלט יש מקום לתהות: האם יש לצבא אינטרס לממן את פעילותם של סניגורים שרק עלולים "להכביד" על ניהול ההליכים השיפוטיים ולהביא להתארכותם ? האם צמרת הפרקליטות הצבאית, המייצגת במבנה הנוכחי שלה גם את האינטרסים הכלכליים של הסניגוריה בפני הפיקוד הבכיר של צה"ל, תיאבק על הקצאות כספיות לסניגוריה, שעלולה "להתיש" את הפרקליטים ואת התובעים, המיוצגים אף הם על-ידה (ובמספרים גדולים הרבה יותר) – בבקשות לביטול כתבי האישום, בניהול משפטי הוכחות ארוכים, ואף בהגשת עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק ? האם במצב הנוכחי צמרת הפרקליטות מעונינת להציב בתפקידי סניגורים דווקא משפטנים נמרצים ומוכשרים, או שמא תעדיף היא לשבץ בתפקידים "בעייתיים" שכאלה דווקא את אלה שיבטיחו שקט תעשייתי, לא יעשו "מהפכות", ולא יטרידו את גורמי התביעה והפרקליטות בטיעונים מקוריים ובהליכים "טורדניים" ו"מיותרים"?
הצעת חוק זו באה, איפוא, להתמודד עם החשש שהסניגוריה הצבאית, במתכונתה הנוכחית, עלולה להפוך ל"עלה התאנה" של מערכת השיפוט הצבאי, כאשר היא מעניקה רק ייצוג פורמאלי, חסר תעוזה ונחישות החיוניות לשמירת עקרונות הדמוקרטיה,
שעלולים להידרס בקלות על-ידי המדינה בהליכים פליליים בכלל, ובאלה הצבאיים – אף ביתר שאת.
מלבד התלות המערכתית של הסניגוריה הצבאית כגוף, המתוארת לעיל, חמורה לא פחות תלותו של הסניגור הצבאי כפרט: אם הוא רואה את עתידו במערכת המשפט הצבאית "אין לו לאן להתקדם" – זולת לתפקידי תביעה (לרוב) ושיפוט (במספר מועט של מקרים).
תפקידו של הסניגור הצבאי, הכרוך לעיתים בנקיטת עמדות אסרטיביות מול מפקדיו הפוטנציאליים לעתיד, תוך ייצוגם של אלה שהצבא מוקיע – עלול, איפוא, להיות מושפע משיקולים שאינם מן העניין – במידה רבה מאשר זו הקיימת לגבי בעלי תפקידים דומים
מחוץ לצבא.
כך, למשל, סניגור צבאי שיודע שקידומו האישי תלוי בחוות-דעתו של פרקליט הפיקודי, עימו הוא מנהל משא ומתן לקראת הסדר טיעון – עלול להימנע מעימותים הכרחיים מחשש שיבולע לו עת יידון המשך שירותו על-ידי הדרג הבכיר בפרקליטות.
מטרת ההצעה היא, איפוא, לצמצם את התלות האינהרנטית של הסניגורים הצבאיים במערכת הפיקודית שהם מהווים חלק ממנה. גם אם הסניגור הצבאי חופשי לקבל את החלטותיו בתיק זה או אחר (ואף טענה זו אינה נקייה מספקות: כך, למשל, הייתה קיימת
– בעבר הלא רחוק, לכל הפחות – הנחיה של הסניגור הצבאי הראשי, לפיה על הסניגורים הצבאיים לקבל את אישורו טרם הגשת עררי מעצר) – צעדיו לעולם יהיו משופעים מן הסביבה הפיקודית שבה הוא מצוי; אותה סביבה ייחודית, רווית מעברים תכופים מתפקיד לתפקיד, על כל קשרי ההיכרות הנלווים לה, מובילה לעיתים למצבים בלתי- נתפסים וחמורים: ליוזם החוק יודע לפחות על מקרה אחד שבו שופט צבאי משפטאי טילפן לסניגור הצבאי הראשי כדי להלין באוזניו על התנהלות של סניגור צבאי שלא נראתה לו – התרחשות שקשה להעלות על הדעת במערכת משפט אזרחית.
במיוחד אמורים הדברים באשר לקצינים המשמשים כסניגורים בשירות חובה, כאשר אפשרות ההתפטרות אינה עומדת על הפרק, בעוד למפקדיהם נתונה שליטה מוחלטת, הלכה למעשה, באשר לאפשרויות השיבוץ והקידום של הסניגור. כך, למשל, פתוחה דרכו
של הפרקליט הצבאי הראשי או סגנו להעביר סניגור "סורר" לתפקיד לא-משפטי, או לתפקיד שונה במהותו, לעיתים בבסיס מרוחק – במסווה של שיקולים מערכתיים או שיקולים שבחלוקת כוח האדם. בנסיבות שכאלה, די ברמיזה מחוכמת (שלא ניתן להוכיחה) מצדו של המפקד הבכיר – כדי להרפות את ידי הסניגור.
לסיכום: כפיפותו של סניגור צבאי לגורמים אחרים בולטת, איפוא, במיוחד לא רק נוכח העובדה שהסניגוריה הצבאית הינה גוף הירארכי ורווי-דרגות, אלא גם נוכח תלותה של הסניגוריה הצבאית כולה הן בפרקליט הצבאי הראשי (מצב אבסורדי, הדומה, למשל,
למצב שבו הסניגור הציבורי הארצי יהיה כפוף ליועץ המשפטי לממשלה) והן בדרג הפיקודי העליון של הצבא – שהוא ממילא גוף בעל קשיחות הירארכית מובנית. הקשר הטוטאלי המתואר בין הסניגור הצבאי למערכת ש"כנגדה" הוא נאלץ לעיתים לפעול עלול להעמיד
את הסניגורים הצבאיים במצבים קשים של ניגוד אינטרסים: בין דרגותיהם ושייכותם ההירארכית לבין חובתם להגן "ללא מורא" על מרשיהם, כמצוות סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו – 1986.
ההצעה ערה לרגישות המיוחדת שעשויה להילוות לעיתים להליכים במערכת השיפוט הצבאית. ואולם, חשד טבעי זה קיים גם במצבים שבהם בוחר הנאשם בבית דין צבאי להיות מיוצג על-ידי עורך-דין "אזרחי". בחוק מצוי פתרון ממצה לסוגיה האמורה – בדמות
הליך אישור הסניגורים שמורשים להופיע בפני בתי הדין הצבאיים על-ידי וועדה מיוחדת.
אין, לפיכך, כל מניעה שגם סניגור ציבורי שימונה מכוח התיקון המוצע יקבל את אישורה של הוועדה כאמור.
זאת ועוד: ההצעה המוצעת עשויה להביא לחיסכון ניכר לתקציב המדינה בחישוב הכולל: עלות העסקתם של קציני הצבאי בעלי דירוג משפטנים, המשמשים בתפקיד סניגורים צבאיים בתקני קבע, הינה גבוהה מאוד בהשוואה לתעריפים הנהוגים ביחס לסניגורים
הציבוריים.
לפיכך, אימוץ ההצעה הנוכחית יוביל לא רק להפחתת התלות הפיקודית כאמור לעיל, אלא גם לחסכון כספי, שעה שהתקציב המופנה כעת למימון העסקתם של קציני הקבע יוסט – בחלקו בלבד – לסניגוריה הציבורית.
התיקון המוצע יגביר, אם כן, את השקיפות התקציבית של השירותים המשפטיים שהצבא מעניק לעצמו, וישתלב היטב גם במגמה להפחית את הוצאות הביטחון של מדינת ישראל בתחומים שאין הכרח לבצעם בתוך הצבא: וכאמור, אין כל הכרח – מהותי או כלכלי – כי השירות המשפטי הניתן לנאשמים בפני בתי הדין הצבאיים יינתן דווקא על ידי אנשי צבא.
הצעת חוק השיפוט הצבאי ייצוג עי הסנגוריה הציבורית 2005
שימו לב מה אומר ח"כ שלעבר אתי לבני אמא של השופט יוני לבני…. שיותר זול להעסיק סנגורים דרך הסנגוריה הציבורית, מאשר לשלם משכורות לקציני צה"ל בקבע שהם משפטנים סנגורים.
היא גם אומרת שכיום אין שום שקיפות תקציבית של הסנגוריה הצבאית, ולכן העברת הטיפול לסנגוריה האזרחית ייאלץ אותם לפרסם את העלויות שלהם ב"שקיפות תקציבית".
ואיך זה עובד בשב"כ?
הייעוץ המשפטי של השב"כ מייצג את הארגון, ולא אישים מתוכו, ולכן כשאיש שב"כ נדרש להגנה משפטית בעקבות פעילות שנעשתה במסגרת תפקידו, השירות מציע לו תקציב מסוים והוא יכול לבחור בעזרתו עורך דין כרצונו. עורך הדין שבחר, יצטרך לקבל סיווג ביטחוני מטעם קב"ט הארגון, כדי שיוכל להיחשף לחומר, וגם אז תוך הקפדה על כללי ביטחון שדה.
https://www.shomrim.news/hebrew/war-the-legal-front
מי זאת המאהבת ג'וד וולף שגילחה את הכוס עבור בני גנץ?
נציין שבאותה תקופה בני גנץ בגד באשתו עם אחת בשם Jude Wolf (ג'וד וולף) החל מ 2011 ולמשך כמה שנים טובות. הג'וד הזו היא אמריקאית עם ילדים (עידו, אדם ולקסי), ואשתו של גנץ הכירה אותה היטב.
הנה פה ג'וד כותבת לבני גנץ שעשתה טיפוח (גרומינג) בכוס ונזכרה בו "הכוס שלי באמת מתגעגע אליך"… היא כותבת לו.
באופן מוזר לפעמים המייל שלה מופיע כ"ג'וד וולף" ולפעמים כאריה גינסבורג.
שימו לב. משיהו צריך לשלוח מכתב לפצריה ולאסור עליהם לתת ייצוג משפטי חינם שלא לפי חוק השיפוט הצבאי. בחוק לא כתוב יעוץ. כתוב ייצוג. מי שרוצה יעוץ שייקח עו"ד פרטי. מי שיש לו כסף לעו"ד שלא יקבל סנגוריה ציבורית.
להלן מכתבו של יוסי בנקל 31/5/2016
.
בתמונה באמצע האישה "החוקית". רויטל גנץ. פמיניסטית אז כנראה גם את השחי שלה היא לא מגלחת. עם נציגת מערכת עובדה, אילנה דיין.
