בשקט בשקט פסק הדין שלפנינו “עבר” מבלי לעלות על הראדאר למרות שזה פסק דין מזעזע מבחינה משפטית….  פסק דין של תפירת תיק מובהק.

אדם הורשע בביצוע מעשה מגונה, בלי שבכלל יש קורבן עבירת מין ובלי שום אינטראקציה (גירוי או ביזוי) בינו וביו מי שמכונה ה”קורבן” – שבכלל לא ידעה שנעשה מעשה מגונה בפניה.

עמאר כולאב ת”ז 989559083 נגד מדינת ישראל, תיק 57449-03-22

כאן בפסק דין זה בערעור השופט בני שגיא ממחיש לנו את הלהט להרשיע גברים בעבירות מין, בלי שבכלל יש מין ובלי שבכלל יש קורבן.  העיקר זה להרשיע ובכל מחיר, והשופטים יעוותו כל דבר אפשרי כדי לקבלת את התוצאה המיוחלת, ההרשעה….

כבר היו לנו בישראל הכרעות דין הזויות של הרשעת גבר באונס על סמך חלום, על סמך זיכרון מודחק, ואפילו כי הגבר היה ערבי ושיקר והוא יהודי. אבל כזה “מעשה מגונה”…. עוד לא היה….

שב”ח פלסטיני התגנב לדירה ברמת גן ושדד 300 ש”ח, כרטיסי אשראי ועוד כמה פריטים.  בעלת הדירה ישנה ולא שמה לב.  כשהמשטרה הגיע מצאו זרע על הרצפה. היא ישנה בספה בסלון. כלומר הוא אונן אצלה בבית.  אבל אפילו לא ידוע אם הוא אונן כשהוא מסתכל על גופה או על פניה של האישה ומקבל מזה גירוי, או שהוא הסתכל רק על הזין שלו והיה עסוק בלהוציא את הזרע מהזין.

בבית משפט השלום השופט שמאי בקר הרשיע אותו, מבלי לקיים משפט הוכחות, כי אלקנה לייסט מהסנגוריה הציבורית מכר אותו והסכים להודות בשמו בעובדות (שהוא אונן במהלך גניבה מתוך בית כשבעלת הבית יושנת) והסנגורים התווכחו משפטית האם ניתן להרשיע כאשר האישה לא יודעת בכלל שהפורץ אונן אצלה בבית.

שמאי בקר אמר שמעשה מגונה כלפי אישה לא מחייב שהאישה תידע בכלל שבוצע מעשה מגונה.

שמאי בקר אמר ש”חזקה” כי אדם שמאונן עושה זאת לשם גירוי מיני, למרות שזה ממש לא נכון.  מי שמצטבר אצלו זרע כי לא זיין או לא אונן הרבה זמן, לפעמים מאונן רק כדי להיפטר מתחושת הלחץ של הנוזל בפין.

הרי אילו השב”ח היה סוטה מין, “חזקה עליו” שהיה ניגש לגברת היפיפיה הנרדמת ומחדיר לה את הזין בכוס.  למה שהוא יאונן אם יש כוס זמין שאפשר לדחוף בו את הזין???

הסנגוריה הציבורית ערערה והגיעה להרכב של בני שגיא, אשר קבע כמו שמאי בקר, שלא צריכה להיות שום אינטראקציה בין המבצע לבין הקורבן, ולא צריך שהקורבן בכלל תידע ממה שקרה.  העיקר זה להרשיע כי בעצם לא צריך שום ראיה להרשעה – למעט העובדה שטפטופי זרע נמצאו על הרצפה.

אפילו לא ידוע אם בכלל נערכה בדיקת דנ”א לזרע, שהרי בשביל זה היו צריכים להוציא דנ”א מהערבי בדרך כלשהי…

הדס גדנקן שפיר פרקליטה פמיניסטית מהגהנום – מחרטטת אצל בני שגיא

אצל בני שגיא הפרקליטה הדס גדנקן שפיר טענה טענות ספקולטיביות כגון למה הוא לא נטל את הכסף וברח?  לדעתה העובדה שנשאר עוד כמה דקות כדי לאונן מעידה על רצון לפורקן מיני וגירוי מיני.

לדעתה הותרת הזרע על הרצפה היא “סוג של אינטראקציה מינית” כי כאשר בעלת הבית תתעורר ותראה את הזרע היא תבין ו”היא תראה את זה ותיפגע מזה”.

בני שגיא אמר שתכלית החוק היא שמירה על גופו, צנעתו וכבודו של האדם, והתכלית מתגשמת גם אם המאונן בכלל לא נגע בה, והא לא ראתה את האוננות בזמן אמת וגם אם הגוף שלה לא נפגע, הכבוד שלה לא נפגע, והצנעה שלה לא נפגעה. גם לא צריך העדר הסכמה – כי הגברת ישנה ולא הביעה העדר הסכמה לזה שהוא יאונן בחדר שלה.

לדברי בני שגיא ניתן “על נקלה” לזהות שהמעשה המיני כוון כלפי האישה ולכן זו עבירת מין.  מבחינתו זה לא משנה אם הוא הסתכל עליה או הסתכל על הטפטים.

עוד חירטוט של השופט שגיא שאין לו בדל של ראיה בראיות זה לייחס לנאשם אינטרס “שישאף לברוח” כמה שיותר מהר, פן תתעורר היפהיפיה הנרדמת…..  אבל ברצינות… זה שב”ח.  אין לו בית בישראל.  לאן יברח?

לא מן הנמנע שאם היפיפיה היתה מתעוררת אז הוא היה יכול לקיים עימה יחסי מין מלאים…

לדברי שגיא. בגלל שהתעכב ולא שאף לברוח מהר “ניתן להסיק שהמעשה כוון” ליפיפיה הנרדמת.  איזה חירטוט. עוד 5 דקות או פחות 5 דקות, מה זה משנה בכלל????  אין בפני בני שגיא שום נתונים עובדתיים אם היה איזה אינטרס לברוח מהר, כי הסנגוריה הסכימה לנהל משפט רק על הצד המשפטי, ולא היה משפט על הצד העובדתי.

ואילו כאן השופט בני שגיא דוחס לתוך המקרה כל מיני השערות והיפותזות שמבוססות על דברים וכוונות שאין לו שום מושג בהם.

בני שגיא: גופה של אישה יושנת מעוררת בגברים יצרים מיניים בלתי נשלטים

עוד אומר בני שגיא שהמיקום של האוננות בסמוך ליפיפיה הנרדמת, ולא “בריחוק ממנה” “מצביע על היותו של המעשה מכוון אליה”….  אבל כתוב שהיפיפיה הנרדמת ישנה על ספה בסלון.  כלומר סביר להניח שזו היתה דירת סטודיו קטנה בלי חדרים אחרים – אחרת מדוע היפיפיה הנרדמת לא ישנה בחדר השינה?

אין בפני השופט בני שגיא אפילו נתונים על גודל הדירה ואם בכלל היה מקום “בריחוק ממנה”, כדי לפרוק את הזרע.

מופרך לחלוטין:  אי ניגוב הזרע מהרצפה מעיד שהמעשה המיני מכוון למתלוננת

ולסיום אומר בני שגיא שהשארת הזרע על הרצפה, (כלומר שהוא לא ניגב את הזרע מהרצפה) “היה בעל משמעות עבור המערער ובוצע על ידו לשם גירוי, סיפוק וביזוי מיניים”.

דווקא כאן נשארת השאלה, אם אתה כשופט טוען שהיה לו אינטרס לברוח מהר, איך אתה כשופט מסביר את הפעולות שנדרשות למחוק את הזרע מהרצפה?  לגשת לשירותים בחושך, לחפש נייר טואלט (בחושך!!!!), לחזור ולנגב…..

ודבר אחרון:  מאוד מפריע ששופט כורך את הגירוי ואת ביזוי ביחד כאילו זה אותו דבר וכאילו שניהם קורים סימולטנית.  גירוי מיני זה דבר אחד, אבל זה לא אומר שזה גם ביזוי מיני.  בכל מקרה זה תיק שלא היו בו שום ראיות לא לגירוי ולא לביזוי, כי היפיפיה הנרדמת לא העידה ולא נחקרה וגם הערבוש לא העיד ולא נחקר.

הנה לפנינו תפירת תיק של מעשה מגונה, בלי שיש ראיות בכלל, לא לביצוע, ולא ליסוד הנפשי והכל על סמך היפותזות ו”חזקות” ו”אינטרסים” שהשופט ממציא על דעת עצמו.

למה שמאי בקר מקבל תיקי מעשה מגונה כשהוא עצמו הושעה 4 חודש על מעשה מגונה בביתו?..

תיק זה הוגש כערעור על הכרעת דין של השופט שמאי בקר מבימ”ש השלום ת”א.

ב 2016 השופט שמאי בקר בעצמו הושעה משפיטה 4 חודשים עת נחקר בביצוע מעשה מגונה בבת שלו שהיתה בת 4 או 5.  עוזרת לגננת בשם לימור בן חור ראתה אותו ממשש איברים אינטימיים.  השוטר אמיר מאי סבג עצר את השופט בקר (בנט: תיק 52716-02-16).

בסופו של דבר התיק נסגר והוא חזר לשיפוט.  אבל הוא לא חזר כמו שהיה.  הוא חזר שפוף, פחדן, צייתן חונטה, מנסה להתבלט כשופט מרשיען המיישר קו עם אדוניו הפרקליטים והשוטרים… פשוט זוועה.

דווקא שופט כזה שבעצמו ספג החשדה במעשה פלילי, והצליח לצאת מזה כי הוא חלק מהמערכת ובשר מבשרה של החונטה, לא יעיז לזכות אף אחד בתיקי מין כי הוא יודע שישר יתנפלו עליו.

ולכן עדנה קרנבל שואלת למה שופט כזה לא מבקש שלא ינתבו אליו תיקי מין, אונס, אוננות, החדרת אצבעות, מישוש ציצים וכדומה.  אחרי מה שקרה לו באופן אישי הוא תמיד יהיה חשוד שלא היה נייטרלי מכל צד, ולכן עדיף לו להימנע מתיקים כאלה.

הסיפור הסודי: חקירתו של שמאי בקר על מעשה מגונה בגילוי עריות

ראו כאן את התלונה של שמאי בקר במשטרה על פרסום חקירתו בביצוע מעשה מגונה בבת שלו

ראו כאן את צו איסור הפרסום על החקירה הסודית שחתמה השופטת שהתפגרה עינת רון “הבטטה שהתפוצצה”.

אלקנה לייסט הסנגור הציבורי עושה פדיחות ומוכר את הלקוחות שלו

את השב”ח הערבי ייצג אלקנה לייסט והוא פשוט עשה את הפדיחה של החיים שלו.  בטמטומו חשב שאם יסכים על העובדות בלי לחקור את היפיפה הנרדמת חקירה נגדית, אז הוא יוכל לנצח בשאלה המשפטית האם נדרשת אינטראקציה בין המאונן לבין הנקבה בעלת הנקבים שהמעוררים גירוי וביזוי….

ממש מטומטם אלקנה לייסט ועוד לא למד שעם שופטים כאלה בישראל, שכולם כמו להקה של טורפי אדם רק מחכים לטרף, אסור להשאיר שום דבר ליד הגורל, ואסור להשאיר שום דבר באמונה באינטגריטי של השופט.

הנה כאן 2 שופטים דפקו את אלקנה לייסט בתחת אחד אחרי השני באמצעות דמיון שיפוטי מפותח, “חזקות” והמצאות כיד הדמיון הטובה.

צפו באלקנה לייסט בסרטון פרסומת מטומטם לסנ”צ – הסנגוריה הציבורית עושה ביזוי עצמי לעצמו

צפו בהקראת ההחלטה הקצרצרה ע”י בני שגיא – בערעור המחפיר:

עמאר כולאב ת”ז 989559083 נגד מדינת ישראל, תיק 57449-03-22 מחוזי תל אביב, הרכב בני שגיא, דנה אמיר, ומיכל רוזן עוזר:

וזו תופרת התיק בפמת”א – דסי פורר (“הפרקליטה והפה ג’ורה”)