לפנינו פסק דין מזעזע של שופטת המשפחה מפתח תקוה, שירלי שי.
הגבר התאלמן והוא מגדל לבד 5 ילדים יתומים מאמא. הוא פגש גרושה עם תיאבון מיני שבאה ליחסים עם 2 ילדים מהגרוש שלה והמליטה לו עוד 3 ילדים. אותו אדם הכיר אישה שלישית וגם היא המליטה לו ילד. סך הכל לאיש יש 9 ילדים.
הגרושה מהנישואין השניים באמצעות הסחטן גדי אפריאט תובעת לדמי טיפול. לדבריה מגיע לה על סמך הסכם 3,750 ש”ח פלוס 50% מהמדור שזה בערך כ 6,000 ש”ח לחודש. אבל היא לא מסתקפת בזה. לטענתה האבא לא בא לקחת את הילדים, והיא מגדלת אותם לבד ולכן היא רוצה דמי טיפול. כלומר היא רוצה שיראו אותה כבייביסיטר של הילדים על חשבון הזמן שהיא חושבת שהאבא צריך לבוא ולקחת את הילדים ממנה.
השופטת שירלי שי נתנה לה עוד 1,500 ש”ח דמי טיפול בחודש – וזו אחת שלא חסר לה כלום. הכנסתה 20,000 ש”ח והכנסתה הפנויה היא 10,000 ש”ח. אם יש לה הכנסה פנויה בשביל מה היא תובעת מזונות ודמי טיפול בכלל?
ומה עם 5 הילדים מהאישה שנפטרה והילד החדש מהאישה השלישית? מבחינתה של שירלי שי הם יכולים למות ברעב. אותה זה לא מדגדג אפילו לעשרה בכוס.
האבא הוא עולה חדש מצרפת, והאישה השניה גרה בעימנואל.
איך אפשר גם לשלם אלפי שקלים וגם לקיים זמני שהות?
האבא טוען שזה בליתי אפשרי לצפות ממנו לבוא ולקחת את הילדים, כי יש לו 5 יתומים בבית ועוד ילד חדש מהאישה השלישית. אי אפשר לצפות ממנו גם להדפיס כסף עבור האישה השניה וגם לקחת את הילדים כדי שהיא תוכל לצאת לבלות ולעשות שופינג ובילויים. העו”ס רוממה סנדר מעימנואל תומכת באישה….
לאחרונה זה ממש מגפה שנשים טוענות שהגבר לא מקיים זמני שהות ולכן הן רוצות הגדלת מזונות כי “הן נושאות בנטל”, מסכנות ומגיע להן דמי טיפול.
מי שלגדל ילדים זה נטל עבורה, שלא תגדל ילדים. האבא ישמח לקחת אותם ולגדל אותם בלי להתלונן שזה נטל.
ואלו העובדות של המקרה:
לטענת האיש מאז מתן פסק הדין לא היה מסוגל לעמוד בתשלומי המזונות שנפסקו ועל כן נפתח כנגדו תיק הוצל”פ כשהחוב בו עומד על סך של כ- 130,000 ₪. הוא מגדל לבד 5 יתומים, אשר 3 מהם קטינים ו- 2 חיילים, ובנוסף, יש לו תינוק, מנישואיו השלישיים. בעת מתן פסק הדין עבד כשכיר והשתכר 4,500 ₪. אין באפשרותו לעבוד במשרה מלאה, אלא במשרה חלקית בלבד, עקב הטיפול שלו בקטינים, וגם עקב הגיל ואי ידיעת השפה העברית (עולה חדש מצרפת), אשר על כן הכנסותיו עומדות על סך של כ- 2,469 ₪ בלבד. עקב מצבו הכלכלי הקשה, אישתו השלישית החליטה להתגרש ממנו.
סך הכנסותיו עולות לסכום של 7,318 ₪ בחודש, ואלה מורכבות מהכנסה מעבודה בסך 2,469 ₪, קצבת שארים בסך 3,842 ₪, וקצבת ילדים בסך 536 ₪.
במועד מתן פס”ד הבת א’ קיבלה קצבת נכות של 1,095 ₪ וכיום היא מקבלת קצבה של 2,600 ₪.
האשה מקבלת מזונות עבור ילדיה מנישואיה הראשונים וחלק ממזונות אלה הינם בגין תשלומי מדור, ובכך יוצא שהאשה כמעט אינה נושאת בדמי שכירות.
הכנסותיה של האשה מסתכמות בסך של 18,760 ₪ ומורכבות מהכנסה מוערכת של עבודה בסך 8,000 ₪, קצבת נכות של הקטינה בסך 2,600 ₪, סיוע בדיור בסך של 1,170 ₪, מזונות עבור ילדים מנישואים ראשונים בסך של 2,600 ₪, מזונות מהאיש בסך של 4,240 ₪, ותשלום חוב עבור מזונות עבר בסך של 150 ₪.
לאיש אין הכנסה פנויה כלל וכלל ולעומתו לאשה נותרת הכנסה פנויה של 10,000 ₪ בחודש.
תעשו חישוב בעצמכם:
לאיש יש 7,600 ש”ח בחודש (משכורת 2,500 ש”ח וגמלאות מל”ל) ומה הוא צריך גם לגדל 5 ילדים יתומים, גם לשלם מזונות לילד מהניושאין השלישים וגם לשלם מזונות לאישה שהכנסתה הפנויה 10,000 ש”ח. כלומר היא בכלל לא זקוקה למזונות!!!!
ובנוסף האישה והעו”ס רוממה סנדר רוצים שהוא גם יגיע עד עימנואל כדי לקחת את הילדים של האישה השנייה שהיא תהיה פנויה למכוני יופי ולשופינג.
זה נורמלי? השופטת כותב שהיא דואגת לילדים של האישה השניה, אבל הם…. לא חסר להם. מצד שני 6 ילדים יישארו רעבים כי השופטת מחליטה שאין עילה להפחתת מזונות ועוד מוסיפה 1,500 ש”ח דמי טיפול.
זו לא שופטת זונה? תגידו לנו אתם.
הזונה שירלי שי פסקה: לקבור את האבא עם 1,500 ש”ח דמי טיפול
הנה ההחלטה: “יישא האיש בדמי טיפול עבור הקטינים מ’ ו- אי’, בסך של 500 ₪ לכל אחד, עד הגיעו של כל אחד מהם לגיל 9 שנים…. האיש ישא בהוצאות האשה בסך של 10,000 ₪ לטובת אוצר המדינה ובסך של 5,000 ₪ ישירות לידה”.
על מה האיש צריך לשלם הוצאות לאוצר המדינה? סוחטים אותו והוא מתגונן ובסוף תוקעים לו דמי טיפול????? ומה הוא? לא מטפל ב 5 ילדים יתומים? מישהו משלם לו דמי טיפול?
מאיפה חושבת השופטת הכלבה הזו שיגיע הכסף? ולמה בכלל אישה שלא צריכה את המזונות כי היא משתכרת היטב, ולא חסר לה, צריכה לסחוט מזונות מהאבא המסכן הזה?
ואלו השופטות משפחה בישראל. כלבות ארורות אחת אחת.
ולעולים החדשים מצרפת אנו אומרים: תברחו מהר מאוד מישראל. אם חלילה האישה תרצה להתגרש, זה מה ששירלי שי תעשה לכם: את המוות.
להלן פסק הדין:
| בפני | כבוד השופטת שירלי שי | |
|
תובע/נתבע: |
XXXX ע”י ב”כ עוה”ד ויקטוריה בורודיאנסקי |
|
| נגד | ||
| נתבעת/תובעת: | XXXX
ע”י ב”כ עוה”ד גדי אפריאט |
|
| פסק דין | ||
- בפניי מונחות כעת להכרעה 2 תביעות, האחת – תביעת התובע להקטנת מזונות, שהוגשה במסגרת תלה”מ 25772-05-22 ביום 12.05.2013, והשניה – תביעת הנתבעת, להגדלת מזונות ודמי טיפול, שהוגשה במסגרת תלה”מ 18549-06-20,ביום 08.06.20 .
- להכרעה זו קדמו הליכים נוספים שהתנהלו בין הצדדים, אשר נסגרו בהסכמות, כפי שיפורט בהמשך פסק הדין.
- הואיל וכל אחד מהצדדים הינו גם תובע/ת וגם נתבע/ת, יקראו להלן, ולשם הנוחות, “האיש” ו/או “האב“, ו”האשה” ו/או “האם“.
- רקע בתמצית
- הצדדים נישאו זל”ז בשנת 2013, כאשר לשניהם היו אלה נישואים שניים.
- האיש, אלמן מנישואיו הראשונים, ולו 5 ילדים.
- האשה, גרושה מנישואיה הראשונים, ולה 2 ילדים.
- מנישואי הצדדים נולדו להם 3 ילדים, כולם קטינים, בעת מתן פסק הדין.
xxxx, ילדת 7.12.2013 – קטינה כבת 9 בעת מתן פסק הדין (להלן: “א.”).
סxxx, יליד 7.1.2016 – קטין כבן 7 בעת מתן פסק הדין (להלן: “מ.”).
xxxx, יליד 21.8.2018 – קטין כבן 4.5 בעת מתן פסק הדין (להלן: “אי.”)
(יקראו להלן יחדיו: “הילדים” ו/או “הקטינים“)
- הבת הבכורה א’ אובחנה כלוקה בתסמונת דאון.
- עת חייהם המשותפים התגוררו הצדדים ביישוב xxxx, לאחר פרידתם נותרו האשה והילדים להתגורר בxxxx והאיש עזב את היישוב.
- ביום 31.5.2018 הצדדים התגרשו.
- במהלך 2019 האיש נישא בפעם השלישית, ומנישואים אלה, ביום 1.4.2020, נולד לו ילד נוסף.
- לטענת האיש, גם נישואים אלה התפרקו, וביום 8.12.2021 ניתן להסכם הגירושין שחתם עם אישתו השלישית, תוקף של פסק דין, על ידי בית הדין הרבני.
- הליכים משפטיים קודמים – פס”ד למזונות מ-23.4.17 והסכם גירושין מ- 31.5.18
- ביום 25.12.2017 הגישה האשה תביעת מזונות, עבור שני הילדים הגדולים (טרם הולדת הצעיר שבילדים), לבית המשפט לענייני משפחה. האיש לא הגיש כתב הגנה.
- ביום 4.2018 התקיים דיון קדם משפט, אליו בחר האיש שלא להתייצב.
- בית המשפט, לאחר ששמע את דברי האשה, שהעידה כי שוחחה עם האיש בבוקר הדיון וזה הודיע לה שאין לו זמן להגיע לדיון מאחר ועובד, ובדק ומצא כי בוצעו לאיש מספר המצאות הן של כתב הטענות והן של החלטות בית המשפט, גם לב”כ הקודם של האיש וגם לאיש עצמו, נתן פסק דין (להלן: “פסק הדין“), תוך שציין כי פסק הדין מתייחס גם לבן הצעיר של הצדדים – אי’, אשר נולד במהלך ההליכים.
- בית המשפט קבע בפסק הדין כי האיש ישלם למזונות שלושת ילדיו סך של 3,750 ₪ לחודש, כמזונות בסיס ובנוסף יישא ב- 50% מעלות המדור כנגד הצגת חוזה תקף, בקיזוז הסיוע בשכר דירה מאת משרד השיכון, היה והאשה זכאית לסיוע זה, ועד לסך של 900 ₪ לחודש (חלקו של האיש). כמו כן נקבע כי האיש יישא במחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן משולמות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי ובמחצית מהוצאות החינוך החריגות של הקטינים.
- עוד נקבע בפסק הדין כי מאחר והקטינה א’ זכאית לקצבת ילד נכה (באותה העת היתה זכאית למחצית הקצבה), התשלום עבור הגן שלה ישולם מכספי הקצבה, כאשר יתרת ההוצאות שלה, ככל שתהיינה, ישולמו על ידי הצדדים בחלקים שווים (בעת מתן פסק הדין הקטינה א’ הייתה בגן).
- בית המשפט בפסק הדין קבע גם כי סכום המזונות יהיה צמוד למדד, ישולם בכל ראשון לחודש, החל מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך (6.9.2017) ועד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 או עד סיום התיכון או מועד הגיוס או שירות לאומי, לפי המאוחר, ובזמן השירות הצבאי/שירות לאומי, ישלם האיש 1/3 מסכום המזונות ששולם ערב גיוסו של כל קטין/נה. קצבת הילדים מביטוח לאומי תשולם לאשה.
- בתום פסק הדין חייב בית המשפט את האיש בהוצאות האשה בסך 2,500 ₪ לאוצר המדינה, ובסך של 500 ₪ ישירות לידי האשה, ובכך הסתיים ההליך.
- כבר כאן יצוין כי האיש לא הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה, לביטולה, ו/או ערעור עליה.
- ביום 31.5.2018, כחודש וחצי לאחר מתן פסק הדין, התייצבו הצדדים בבית הדין הרבני, ואישרו הסכם גירושין, עליו שניהם חתומים, אשר אושר על ידי בית הדין הרבני וניתן לו תוקף של פסק דין (להלן: “הסכם הגירושין“). הסכם הגירושין צורף כנספח ב’ לכתב התביעה של התובעת.
- בסעיף 4 להסכם הגירושין קבעו הצדדים כי “פסק הדין של ביהמ”ש לענייני משפחה מיום 23.4.18 בנושא המזונות יוותר בתוקפו“.
- עוד בהסכם הגירושין קבעו הצדדים את חלוקת זמני השהות של האיש עם הילדים באופן שהאיש “מתחייב לקחת את הילדים מדי יום ג’ החל מהשעה 17:00 אחה”צ ועד למחרת בבוקר, עת ישיבם למסגרות החינוך, וכן מידי שבת שניה החל מיום ה’ בשעה 18:00 אחה”צ ועד ליום ראשון עת ישיבם ישירות למסגרות החינוך” ( סעיף 9 להסכם הגירושין), בחגים ובחופשים ישהו הילדים מחצית מהזמן עם כל אחד מההורים, לסירוגין (סעיף 10 להסכם הגירושין).
- במסגרת הסכם הגירושין קבעו הצדדים גם את ענייני הרכוש שביניהם, אולם נוכח העובדה שאלה אינם קשורים להליך שבפניי, אין מקום לפרטם.
- הליכים משפטיים נוכחיים
- ההליכים המשפטיים הנוכחיים בין הצדדים נפתחו עם הגשת בקשה ליישוב סכסוך, על ידי האם, במסגרתה הגישה בקשה לסעד דחוף, בשל אי קיום זמני שהות של האב עם הקטינים. לאחר שסוכם על מינוי עו”ס לתאם את חידוש הקשר, הודיעה העו”ס, במסמך שהוגש לבית המשפט ביום 1.7.2022, כי האב אינו משתף פעולה, אינו מגלה גמישות ודורש כי המפגשים יהיו רק בxxxx, כאשר אין היתכנות לקיים זמני שהות בxxxx בשל המתנה לכניסה למרכז קשר.
- בית המשפט זימן את הצדדים לדיון, ולדיון שנקבע ליום 8.6.2020, בחר האב לא להתייצב. בית המשפט בהחלטתו קבע כי מקומם של הסעדים שהתבקשו הינם במסגרת תביעה ולא במסגרת סעד דחוף, לאחר שהניסיון לגשר על הפערים ביחידת הסיוע לא צלחו. בית המשפט ציין בהחלטתו כי האם תשקול הגשת תובענה מתאימה והתנהלותו של האב תילקח בחשבון גם בהמשך ההליכים. בסוף ההחלטה ציין בית המשפט כי “טוב יעשה האב אם ישקול ליצור קשר עם פק”ס הגב’ רוממה סנדר לצורך התחלת מפגשים עם ילדיו בהקדם” (ראו פרוטוקול דיון מיום 8.6.2020, עמ’ 2 שורות 17-18).
- משתיק י”ס נסגר הוגשו על ידי כל אחד מהצדדים מספר תביעות. האיש הגיש 2 תביעות, האחת להפחתת מזונות בתלה”מ 25772-05-20 והשנייה לשינוי זמני שהות בתלה”מ 44373-08-21 והאשה הגישה 3 תביעות, האחת למתן אפוטרופסות בלעדית בענייני רפואה וחינוך בתלה”מ 73282-06-20, השניה להגדלת מזונות בתלה”מ 18549-06-22 והשלישית לאכיפת זמני שהות ומתן פיצוי כספי על הפרה בתלה”מ 73035-06-20.
- במסגרת ההליכים בענייני הקטינים, מינה בית המשפט אפוטרופוס לדין לקטינים. במסגרת עמדה שהגישה האפוטרופוס לדין לבית המשפט, ביום 1.1.22, עלו העובדות העיקריות כדלהלן:
- עם פרידת הצדדים, האב העתיק את מקום מגוריו מהיישוב xxxx לעיר xxx.
- האב מבקש לקיים זמני שהות עם הקטינים פעם בשבוע בלבד, לשעתיים בלבד, רק במרכז קשר, ורק בxxxx. בפועל תביעת האב אינה לשינוי זמני שהות כי אם לצמצום מקסימאלי של זמני שהות.
- האב טוען כי לא מצליח ליצור כל קשר עם הקטינה א’, טענה תמוהה כאשר האפוט’ בעצמה הצליחה לעשות זאת.
- כל נטל הטיפול בקטינים, שכולם מקטני קטינים, לרבות שאחת מהן ילדה בעלת צרכים מיוחדים, מוטל על האם בלבד.
- הנתק שנוצר בין האב לקטינים גורם להם נזק רגשי, במיוחד לבן האמצעי אשר חווה חרדות נטישה.
- האב אינו מחובר לצרכי הקטינים.
- הקטינים זקוקים לנוכחות אב בחייהם ובמעורבותו, וזכותם להיות בקשר רציף עם אביהם, לפיכך, אי אפשר לתמוך בעתירת האב לצמצום זמני שהות אלא לקבוע כי עליו לקיים מפגשים עם הילדים בxxxx ולשהות עימם מספר שעות ברצף.
- ביום 14.3.22 התקיים דיון במעמד הצדדים והאפוט’ לדין, בסופו נקבע כי האב יגיע לxxxx כל יום שלישי בשעה 17:00, ייקח את הבנים לשעה, יאסוף את הבת בשעה 18:00 ויחזירה לבית האם לאחר שעה. בית המשפט הבהיר בהחלטתו כי מדובר בזכות אך גם בחובה שמוטלת על האב. עוד במסגרת ההחלטה הופנה האב להדרכה הורית.
- ביום 31.10.22 הגיש האיש בקשה לעיכוב יציאת הקטינים מהארץ, ביום 31.10.2022 ניתן הצו, ודיון בבקשת האשה לביטול הצו, התקיים ביום 17.11.2022. במסגרת הדיון הגיעו הצדדים להסכמות, להן ניתן תוקף של החלטה, כדלהלן:
- האשה תהא רשאית לפנות עם הילדים למשרד הפנים על מנת להוציא להם דרכונים בחתימה בלעדית שלה וחתימתה תהווה גם את הסכמת האיש, כך גם לגבי הוצאת ויזה.
- צו עיכוב היציאה מהארץ יוותר על כנו וככל שהאשה תבקש לצאת עם הקטינים מהארץ, לתקופה מוגבלת, היא תגיש בקשה מתאימה ובית המשפט יעתר לה בחתימת ערב אחד בעל נכס מקרקעין בישראל, שאינו משועבד ביותר מ- 50% וערב אחד שיפקיד את דרכונו בקופת בית המשפט לזמן יציאת הילדים מהארץ. בעת היעדרות הילדים מהארץ, האם תאפשר לאב קשר טלפוני עימם.
- ביום 8.12.2022 התקיים דיון נוסף במעמד הצדדים, בכל ההליכים העומדים ותלויים בין הצדדים. הדיון החל בהליכים בענייני הקטינים, בו נכחה גם האפוט’ לדין, אשר הקריאה לבית המשפט את ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בשלושת התביעות שבענייני הקטינים כדלהלן:
- המפגשים של האב עם הילדים ימשיכו להתקיים פעם בשבוע, בימי ג’, כאשר האב יגיע לxxxx, בשעה 16:30 וישהה עם הקטינים עד השעה 18:30-19:00.
- לאם תהיה סמכות לחתום על כל טופס או מסמך הקשור לבריאות הקטינים, ועליה לעדכן את האב בתוך 7 ימים מיום החתימה. תעמוד לאב הזכות לפנות לבית המשפט בתוך 7 ימים באם מתנגד לחתימת האם.
- לאם תהיה סמכות לחתום על כל מסמך הקשור לחינוכם של הקטינים לרבות מסגרות החינוך, חוגים, תנועת נוער וקייטנות. האם תעדכן את האב בתוך 7 ימים מים החתימה. תעמוד לאב הזכות לפנות לבית המשפט באם מתנגד לחתימת האם.
- בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים ושלושת התיקים בענייני הקטינים (תלה”מ 73282-06-20, תלה”מ 44373-08-21 ותלה”מ 73035-06-20) נסגרו.
- עוד ניסה בית המשפט, באותו הדיון, להביא את הצדדים גם להסכמות בענין התביעות הנוספות, להגדלת והפחתת מזונות, אולם לצערו ללא הצלחה.
- ביום 13.4.2023 התייצבו הצדדים לדיון הוכחות, בסופו סיכמו בעל פה, ומכאן פסק דיו זה.
- תביעת האיש להפחתת מזונות ותביעת האשה להגדלת מזונות ודמי טיפול
טענות האיש בתמצית – מתוך כתבי טענותיו:
- מדובר בתביעה להפחתת מזונות, מיום מתן פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, עקב שינויי נסיבות מהותיים אשר אירעו החל ממועד מתן פסק הדין, 23.4.18, כדלהלן:
- הפחתה באופן משמעותי בהכנסות.
- נישואין והולדת בן נוסף.
- הגדלה באופן משמעותי של קצבת הנכות של הבת א’.
- לטענת האיש מאז מתן פסק הדין לא היה מסוגל לעמוד בתשלומי המזונות שנפסקו ועל כן נפתח כנגדו תיק הוצל”פ כשהחוב בו עומד על סך של כ- 130,000 ₪.
- לטענת האיש הוא מגדל לבד 5 יתומים, אשר 3 מהם קטינים ו- 2 חיילים, ובנוסף, יש לו תינוק, מנישואיו השלישיים.
- בעת מתן פסק הדין עבד כשכיר והשתכר 4,500 ₪.
- בתצהיר טען האיש כי אין באפשרותו לעבוד במשרה מלאה, אלא במשרה חלקית בלבד, עקב הטיפול שלו בקטינים, וגם עקב הגיל ואי ידיעת השפה העברית (עולה חדש מצרפת), אשר על כן הכנסותיו עומדות על סך של כ- 2,469 ₪ בלבד.
- עקב מצבו הכלכלי הקשה, אישתו השלישית החליטה להתגרש ממנו.
- סך הכנסותיו עולות לסכום של 7,318 ₪ בחודש, ואלה מורכבות מהכנסה מעבודה בסך 2,469 ₪, קצבת שארים בסך 3,842 ₪, וקצבת ילדים בסך 536 ₪.
- במועד מתן פס”ד הבת א’ קיבלה קצבת נכות של 1,095 ₪ וכיום היא מקבלת קצבה של 2,600 ₪.
- האשה מקבלת מזונות עבור ילדיה מנישואיה הראשונים וחלק ממזונות אלה הינם בגין תשלומי מדור, ובכך יוצא שהאשה כמעט אינה נושאת בדמי שכירות.
- הכנסותיה של האשה מסתכמות בסך של 18,760 ₪ ומורכבות מהכנסה מוערכת של עבודה בסך 8,000 ₪, קצבת נכות של הקטינה בסך 2,600 ₪, סיוע בדיור בסך של 1,170 ₪, מזונות עבור ילדים מנישואים ראשונים בסך של 2,600 ₪, מזונות מהאיש בסך של 4,240 ₪, ותשלום חוב עבור מזונות עבר בסך של 150 ₪.
- לאיש אין הכנסה פנויה כלל וכלל ולעומתו לאשה נותרת הכנסה פנויה של 10,000 ₪ בחודש.
- האיש עותר לביצוע איזון ראוי ונכון בין הכנסות הצדדים, הוצאותיהם, בהתחשב בעובדה שהוא מגדל 5 ילדים יתומים ולאור שינויים מהותיים אשר אירעו ממועד מתן פסק הדין.
- לאור כל האמור, עותר האיש להפחתת המזונות לסכום של 2,000 ₪ בחודש, החל ממועד מתן פסק הדין, קרי 4/2018.
טענות האשה בתמצית מתוך כתבי טענותיה:
- האיש לא מקיים את זמני השהות שנקבעו לו בהסכם הגירושין ובכך הקטינים מצויים באחריות מלאה של האשה, מה שמגדיל את ההוצאות המוטלות על כתפה.
- התנהגות האיש מהווה שינוי נסיבות המצדיק התערבות בית המשפט בהגדלת המזונות ו/או בפסיקת דמי טיפול.
- בשל היותה של האשה האחראית הבלעדית על הקטינים, אין היא יכולה להגדיל את משרתה ואת מקור הכנסותיה.
- האשה עובדת כמנהלת חשבונות ומשתכרת שכר ממוצע שבין 1,500 ל- 5,000 ₪ בחודש, תלוי במספר השעות שהיא עובדת, ובכפוף לאילוצים שלא מאפשרים לה לעבוד במשרה מלאה.
- האיש מסרב להשתתף בהוצאות הקטינים ובמחציות.
- אין לאשה מידע אודות השכר של האיש אולם כשחיו יחד עבד כגרפיקאי, כתב ספרי תורה והשתכר בכבוד.
- האיש מקבל קצבת שארים בסך של 3,600 ₪ כל חודש.
- לא די בכך שהאיש לא משלם את המזונות שנפסקו לו, לא מקיים זמני שהות, ולא משתתף במחציות של הקטינים, הוא עותר להפחתת המזונות.
- האיש בחר שלא להתייצב לדיונים בענין המזונות ולאחר מכן הגיש תביעה להפחתתם.
- תלושי השכר שצירף האיש לכתב התביעה מלמדים כי הוא “סטודנט חופשי” ובחר משיקולים זרים להפחית הכנסות.
- העובדה כי האיש בחר להתחתן בשלישית ולהביא ילד נוסף לעולם, לא מקנה לו את הזכות לזנוח את הילדים הקודמים שלו.
- יש לדחות את התביעה להפחתת מזונות ולחייבו בדמי מזונות אשר ישקפו את שינוי הנסיבות המהותי שחל ממועד פסק הדין – קרי אי קיום זמני השהות שנקבעו בהסכם הגירושין. ובנוסף, יש לחייבו גם בדמי טיפול בזמני השהות שהוא היה אמור להיות עם הקטינים.
- דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית להפחתת/הגדלת מזונות בשל שינוי נסיבות
- פסק דין למזונות אינו יוצר מחסום מפני חידוש התדיינויות וניתן לשוב ולפנות לבית המשפט לשנותו או לשנות את החיובים הקבועים בו, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את שינוי הקביעה המקורית (ראו: ע”א 363/81 פייגה נ’ פייגה, פ”ד לו(3) 187 (1982); ע”א 5478/93 כרמי נ’ כרמי (פורסם בנבו, מיום 12.12.1994; תמ”ש (ת”א) 107782/00 ח.א. נ’ מ.ח (פורסם בנבו, מיום 17.5.2006) וע”א 4515/92 שטיין נ’ שטיין (פורסם בנבו, מיום 13.6.1994)).
- כאשר נטענת טענת שינוי נסיבות, על בית המשפט לבחון האם מדובר בשינוי נסיבות מהותי לרעה והאם מדובר בשינוי היורד לשורשו של פסק הדין. המצב שהיה קיים בעבר בעת מתן פסק הדין למזונות, הוא נקודת המוצא המחייבת ויש לבחון האם מאז חל שינוי מהותי המצדיק את שינוי פסק הדין (ע”א 315/78 לוי נ’ לוי, פ”ד לג(1) 22 (1978); ע”א 552/83 מבורך נ’ טייב לח(1) 526 (1984); ע”א 381/86 אבין נ’ אבין (31.12.1986)).
- המושג “שינוי נסיבות” יפורש באופן דווקני כך שהתפתחויות שנוצרו לאחר פסק הדין וניתן היה לצפות אותן מראש אינן שינוי נסיבות מהותי וזאת בכדי שלא להפר את האיזון בין סופיות הדיון למצבי חיים משתנים (ראו: בע”מ 3148/07 פלונית נ’ פלוני (13.6.2007)) עוד נפסק באותו ענין, כי במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט יש לבחון את מכלול הנסיבות של יחסי הצדדים, תום לב והוגנות.
- על הטוען לשינוי נסיבות, להוכיח שינוי נסיבות מהותי שלא נצפה ולא ניתן היה לצפות מראש בעת מתן פסק הדין הקודם, ולהציג את השוני בין המצב ששרר עת אושר ההסכם לבין המצב השורר במועד הגשת התובענה ובירורה ולהצביע על השוני שלא ניתן היה לצפותו מראש (ראו לעניין זה: בר”ע (ירושלים) 305/08 פלוני נ’ אלמוני (פורסם בנבו, מיום 12.6.2009); תמ”ש (נצרת) 52645-02-15 ר.ק נ’ י.ק (פורסם בנבו, מיום 11.1.2016); ע”א 511/78 דלהרוזה נ’ דלהרוזה, פ”ד לג(1) 449 (1979); ע”א 1880/94 קטן נ’ קטן, פ”ד מט(1) 215 (1995)).
- בעמ”ש (חיפה) 53288-03-18 פלוני נ’ פלונית (13.11.2018) סיכם בית המשפט המחוזי את עיקרי ההלכה בענין דיון מחדש בגובה דמי מזונות. בית המשפט סיכם וקבע, כי שינוי בשיעור המזונות יעשה בכפוף לשלושה תנאים מצטברים:
- הצדדים השאירו פתח מפורש או מכללא לשינוי נסיבות.
- מבקש השינוי פעל בתום לב.
- עקב השינוי המהותי בנסיבות, לא יהיה זה צודק להשאיר את פסק הדין על כנו, אחרת עלול להיווצר עיוות דין.
- בתביעה להפחתת מזונות/ הגדלת מזונות, לאחר הוכחת שינוי הנסיבות, אין בית המשפט בודק את צרכי הקטינים או יכולותיהם של הצדדים מהתחלה, אלא רק את שינוי הנסיבות בין המועדים. על הצד המבקש להוכיח שינוי נסיבות מהותי אם בנסיבות, אם בצרכים, או בשניהם גם יחד, מחויב בהוכחתו של המצב שהיה בעת מתן פסק הדין, ובהוכחת השינויים שחלו מאז וכן, כי המדובר בשינוי שלא ניתן היה לצפות אותו (ראו: ע”א 363/81 פייגה נ’ פייגה האמור לעיל).
- כאשר המזונות בפסק הדין המקורי נפסקו על יסוד הסכם גירושין כולל בין הצדדים, הרתיעה מפתיחת הסוגיה להתדיינות מחודשת חזקה במיוחד ונדרשת מידה רבה של זהירות לפני שיתערב בית המשפט בשיעור המזונות המוסכם (ראו: ע”א 442/83 משה קם נ’ דבורה קם, פ”ד לח(1) 767 (1984)). הטעמים לכך הוסברו על ידי כב’ הנשיא שמגר בע”א 4515/92 שטיין נ’ שטיין (פורסם בנבו, מיום 13.6.1994): “בתחום המזונות רשאי בית המשפט אמנם לבחון בנסיבות ראויות את קיומו של שינוי נסיבות; אולם, כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט“.
- כאשר מדובר במזונות שנקבעו בהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, החילה הפסיקה מעמד מיוחד וקבעה, כי שינוי המזונות יעשה רק במקרים חריגים וראויים, זאת מאחר והסכם הגירושין ממצה את כל מכלול ההסדרים, ויתורים ואיזונים אשר אינם פרוסים בפני בית המשפט, בהתבסס על שיקולי יציבות וודאות ומבטא את ההסכמה לגבי צרכי הקטינים (ראו: תלה”מ (תל אביב- יפו) 28665-02-19 ש.ר. נ’ א.פ. (פורסם בנבו, מיום 6.9.2020)). וכאשר מדובר בשינוי סכום המזונות שנקבע בהסכם גירושין כולל, יש לעשות זאת במסורה, וזאת בשל ציפייתם של הצדדים כי כלל ענייניהם של הצדדים הוסדרו כמכלול. יחד עם זאת, הסכמים אשר קיבלו תוקף של פסק דין אינם חסינים באופן מוחלט מפני ביטולם, ובמקרה של קיפוח מהותי הזועק על פניו לגבי מזונות הקטין, יש לבחון את מזונות הקטין מחדש (ראו: בג”צ 4407/12 פלוני נ’ ביה”ד הרבני הגדול ואח’ (פורסם בנבו, מיום 7.2.2013)).
- אקדים את המאוחר ואומר כי במקרה דנן, וכפי שיפורט להלן, האיש לא הצליח להוכיח שינוי נסיבות המצדיק היעתרות לתביעתו, בוודאי לא שינוי נסיבות מהותי, ו/או כזה שלא ניתן היה לצפותו, ועל כן יש לדחות את תביעתו.
- יתר על כן, ככל שבית המשפט יעתר לתביעה ויפחית את מזונות הקטינים, יהיה בכך בכדי לקפח את הקטינים, במידה הזועקת לשמיים, נוכח סכום המזונות המקורי, שנקבע מראש על הצד הנמוך, בסך 1,250 ₪ לילד בלבד.
- כידוע, גם כאשר צרכי קטין לא מוכחים, מוסמך בית המשפט לאמוד את צרכיהם על פי ניסיון החיים, ובפסקי הדין המנחים נאמדים צרכים אלה בסך של 1,600 – 2250 ₪ לחודש לילד (ראו עמ”ש (ת”א) 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו מיום 9.10.2017 ורמ”ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ נ’ א.נ (פורסם בנבו מיום 25.10.2018).
- האשה מנגד הוכיחה שינוי נסיבות, אולם לא כזה שמצדיק שינוי סכום המזונות הבסיסי, יחד עם זאת צמצום זמני השהות של האב עם הקטינים בהחלט מצדיק היעתרות לעתירתה של האשה לחיוב האיש בדמי טיפול, וזאת נוכח גיל הילדים, והכל כפי שיפורט להלן.
ומן הכלל אל הפרט:
- בענייננו מזונות הקטינים נקבעו אומנם בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ולא בהסכם, ואף בפסק דין שניתן בהעדר הגנה, אולם לא היה בכך סוף דבר.
- הצדדים אישרו את פסק הדין, בהסכם גירושין, עליו חתמו מיוזמתם ומרצון חופשי, כחודש וחצי מאוחר יותר, בבית הדין הרבני, הסכם גירושין, שכאמור מעלה ניתן לו תוקף של פסק דין.
- מכאן ניתן לקבוע כי סכום המזונות שנקבע בפסק הדין הינו סכום המזונות שנקבע על ידי הצדדים בהסכם הגירושין שלהם, ולפיכך, ועל פי הפסיקה, על הטוען במקרה זה לשינוי דמי המזונות בשל שינוי נסיבות מהותי, מוטלת משימה קשה יותר, והאיש לא הרים את הנטל.
כל טענות האיש כפי שעלו בסיכומיו לגבי מתן פסק הדין בהעדר הגנה, דינן להידחות
- ראשית, מדובר בהרחבת חזית. טענות אלה לא נטענו בכתבי הטענות, לכל הפחות לא הובאו כטענות שבגינן יש להיעתר לתביעה.
- שנית, האיש לא פתח בהליך משפטי, לאחר מתן פס”ד שניתן בהעדר הגנה, לביטולו או לשינויו. נהפוך הוא, הצדדים מיוזמתם, ומרצון חופשי, חתמו על הסכם גירושין בו בחרו לקבוע כי פסק הדין (חרף העובדה שניתן בהעדר הגנה), יוותר על כנו.
- האיש היה מיוצג בבית הדין הרבני על ידי טוען רבני, והטענה כי קיבל ייעוץ על ידי ב”כ הצד השני, ולא הבין את ההשלכות המשפטיות, לא הוכחה.
- גם עדותו של האיש, לפיה הטעו אותו לחשוב שחייב לחתום על פסק הדין למזונות וכי למחרת כתב לבית הדין פתק בו עבדו עליו (עמוד 19 שורות 1-6), לא הוכחה, ולו אכן קיים פתק כזה, כפי שטוען האיש, שאף מצוי אצלו בבית, נהיר כי היה עליו לצרפו למסמכיו.
כל טענות האיש לגבי הפחתה משמעותית בהכנסותיו – דינן להידחות
- יצוין כי עדותו של האיש לגבי הכנסותיו, היתה שונה בתכלית, מהאמור בכתבי טענותיו. גם אם נייחס את השוני לזמן שעבר, לא ניתן שלא לומר כי כל עדותו של האיש, לגבי הכנסותיו ועבודתו, היתה מפותלת, לא אמינה, לא רציפה, ובעייתית כפי שיובא להלן:
“ש. בסעיף 12 לתביעה אתה טוען שאתה עובד משרה חלקית בלבד ואתה משתכר 2,940 בחודש?
ת. כן. זה היה בהתחלה שכתבתי את התביעה.
ש. שאלתי אם אתה רוצה לשנות משהו?
ת. כן, עכשיו אני בלשכת התעסוקה. אני לא עובד. כבר מזמן אני לא עובד. כבר שנתיים.
ש. במועד שהוגשה התביעה עבדת?
ת. כן.
ש. ממה השתכרת 2,940 ₪ בחודש?
ת. הייתי גרפיקאי בxxx.
ש. קיבלת תלושים על הסכום הזה?
ת. כן, הבאתי לך את התלושים, הכל.
ש. היית עובד בשנת 2020 כגרפיקאי ומרוויח 2,940 ₪?
ת. כן, אני הבאתי לכם הכל, אני חושב שהרווחתי יותר.
ש. חוזר על השאלה, אתה הגשת במאי 2020 לפני כ-3 שנים ואתה טוען שהיית מרוויח 2,940 ₪, בסעיף 12 לכתב התביעה, אני שואל אותך, במה עבדת, לא רשמת, במה עבדת, מה עבדת אז היום אתה אומר שאתה לא עובד?
ת. כן, הייתי גרפיקאי, חצי יום.
ש. אצל מי עבדת?
ת. בxxx.
ש. אתה מופנה לנספח ד’, בתלושי שכר שצירפת בתביעה, ותלושי השכר הללו הם משנת 2018, אני שואל על שנת 2020?
ת. אחרי זה הפסקתי איתם. הפסקתי אחרי זה לעבוד איתם.
ש. בשנת 2020 הגשת תביעה והגשת תלושי שכר מ-2018, אתה אומר שהרווחת רק 2,940 ₪ ואני לא רואה שום אסמכתא, איפה עבדת שהרווחת ככה?
ת. בxxxx.
ש. למה אתה צוחק?
ת. כי אני צריך לזכור את הכל.
ש. מה עשית בxxx, אצל מי עבדת?
ת. הייתי גרפיקאי, אני לא זוכר כבר.
ש. קיבלת תלושי שכר?
ת. אני לא זוכר.
ב”כ התובע: תקרא סעיף 12, זה הכל.
ת. אולי זה בתקופה שהייתי עצמאי.
ש. מה עשית בתקופה הזאת?
ת. הייתי לוקח עבודות של גרפיקאי.
ש. היית מוציא חשבוניות קבלות?
ת. כן.
ש. למה לא הוגשו מאזנים, כמה זמן היית עצמאי?
ת. שנה.
ש. למה לא הגשת מאזנים של שנת עבודה, בתור עצמאי?
ת. כי לא הייתי מרוויח, הייתי מרוויח פחות מזה, הכל רשום.
ש. אתה מנהל עסק שנקרא פרק שירה?
ת. כן, אני כותב שירה.
ש. אתה מוכר אותם באינטרנט?
ת. כן.
ש. בכמה אתה מוכר ספר?
ת. אני מוכר ספר נגיד 20 יורו, אבל זה באמזון. זה אומר שאני לא מדפיס אין לי הוצאות והם לוקחים על כל ספר, אני מקבל 6 יורו.
{ראו פרוטוקול דיון מיום 13.4.23 עמ’ 11-12} (ההדגשות הוספו)
- לגבי העסק שינה האיש את עדותו. כך לדוגמא העיד האיש בתחילה כי העסק לא פעיל וכי הוא לא עובד בעסק (פרוטוקול דיון מיום 13.4.23, עמ’ 13 שורות 33-36), בהמשך טען כי העסק נסגר (עמ’ 14 שורה 10), אולם כשב”כ האשה אימת את האיש עם העובדה שבהסכם הגירושין שלו עם אישתו השלישית כתוב כי העסק עבר לאישתו, וכנראה הוא קיים, השיב כי : “יש עסק וכי העסק ממשיך” (ראה עמ’ 14 שורות 1-17).
- בהמשך נשאל האם חרף העובדה שהעסק עבר לאישתו בהסכם הגירושין, הוא ממשיך לעשות את הגרפיקה, וגם על זה השיב בחיוב (פרוטוקול דיון מיום 13.4.23 שורות 19-22).
- מעדות זו עולה הספק האם האיש נותר בעל העסק? או אישתו השלישית הינה בעלת העסק? אולם נהיר כי לא ניתן לומר בוודאות כי העסק לא פועל וכי האיש לא מקבל הכנסות מהעסק.
כל טענות האיש לגבי מצבו הכלכלי באופן כללי לא הוכחו, והינן תמוהות
- האיש העיד כי אין לו כל הכנסה מזה שנתיים ועל כן נשאל היכן גר, איך קונה אוכל, בגדים וכיוצ”ב. לשאלות אלה השיב האיש כי ישן אצל ילדיו הבגירים מנישואין הראשונים (פרוטוקול דיון מיום 13.4.23 עמ’ 14 שורות 31-35), אוכל בכולל (שורה 33) ולענין בגדים השיב כי מקבל מתרומות גם נעלים (שורה 35). בהמשך הוסיף כי הילדים הגדולים שלו מביאים לו כסף – פחות מ- 500 בחודש, רק לסיגריות (שורות 25-29).
- עם כל הכבוד, עדות זאת בעייתית בשל העובדה שהאיש בחר שלא להביא את ילדיו הבגירים, שלטענתו לן אצלם ומקבל מהם כסף, לעדות, וכידוע, בחירתו של בעל דין שלא להביא ראיה שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת כנגדו (ראו את שנפסק בע”א 548/78 שרון נ’ לוי, פד”י לה (1) 736, 760).
- אולם לא רק. עדות זו בעייתית כפליים למקרא הסכם הגירושין עליו חתם האיש עם אישתו השלישית, ממנו עולה כי את כל הכנסותיו, הן מהכולל, הן מהעסק והן מקצבת השארים (בסכום מצטבר המגיע לכ- 10,000 ₪ בחודש) הוא מעביר לה, וזאת בנוסף להתחייבותו לשלם לה, עבור מזונות ילד אחד, סך של 3,500 ₪ בחודש.
- גם לגבי הכנסות נוספות, ככל שיש או אין לאיש, עדותו לא היתה ברורה. האיש נשאל אם יש לו סיוע מאימו והוא בחר להשיב כי בתחילה כשהיו נשואים קיבל ממנה כסף. רק לאחר שנשאל שוב, לגבי העת הזו, ומתי בפעם האחרונה העבירה לו כסף, השיב כי לפני פורים הביאה לו 1,800 ₪ (ראו: פרוטוקול דיון מיום 13.4.23, עמוד 19 שורות 23-25).
- וחמור מכל אלה – האיש העיד, בלי למצמץ, כי אין בכוונתו אף להתחיל לעבוד, ואת זה יעשה רק לאחר שידע מה בית המשפט יפסק לו, ורק לאחר שיפחיתו לו את המזונות (ראו פרוטוקול דיון מיום 13.4.23, עמוד 16,שורות 13-23). עם כל הכבוד, בית המשפט לא יכול לקבל טענה מעין זו. לא יעלה על הדעת כי בעל דין יבחר מדעת לא לצאת לעבודה, יעביר את כל הכנסותיו לאישתו השלישית בהסכם, לא יקיים פסק דין ויפר הסכם שניתן גם לו תוקף של פסק דין, לא ישלם מזונות עבור 3 ילדים קטינים, יקיים עימם זמני שהות מצומצמים בצורה קיצונית, ויעתור להפחתת מזונותיהם בטענה של הפחתת הכנסה.
- בסיכומיו, טען האיש כי כושר השתכרותו נמוך ביותר, שהוא בקושי מדבר את השפה העברית ומדבר לאט וכי קשה לו למצוא עבודה. בית המשפט לא יכול לקבל טענה זו לאחר שהאיש העיד בעצמו כי עבד בתור גרפיקאי, כי הוא כותב ספרים בעברית, כי הוא מעצב אתרים וכי הוא בוחר, בעת הזו, לא לעבוד. עוד הוסיף בסיכומיו האיש כי התחיל להתעמק בלימודי תורה והוא מקדיש את כל זמנו ומאמצו בכולל להיות רב ודרכו עוד ארוכה, והוא לא יכול לעבוד ואי אפשר להסתמך על מתנות שהוא מקבל מעת לעת. בית המשפט מאחל לאיש הצלחה מרובה בלימודיו, אולם אין בכך בכדי לפטור אותו מתשלום מזונות ילדיו.
טענת האיש לנישואים נוספים והולדת בן נוסף, אינה מצדיקה, במקרה דנן, הפחתת מזונות
- כאמור, האיש טען כי מצבו המשפחתי השתנה ויש בכך כדי להוות עילה להקטנת דמי המזונות.
- בהתאם לפסיקה, הולדת ילד נוסף אינה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות, ואין לצאת מנקודת הנחה כי כל שינוי בהרכב המשפחתי החדש יש בו אוטומטית כדי להשליך על סכום המזונות (ראו: ע”א 381/86 אבין נ’ אבין ((31.12.1986 ; עמ”ש (מחוזי תל אביב-יפו) 17590-01-20 פלונית נ’ פלוני (3.12.2020)). הולדת ילדים נוספים תחשב כשינוי נסיבות רק אם מוכח שהיא גרמה לירידה בהכנסתו של האב ויש הרעה במצבו הכלכלי )ע”א 5478/93 כרמי נ’ כרמי ((12.12.1994).
- בענייננו, מעבר לעובדה שמדובר על ילד נוסף אחד, וחרף העובדה שזה שינוי שניתן היה לצפותו, האיש לא הוכיח כי שינוי זה הוא אשר גרם לו לירידה בהכנסתו. במקרה דנן, העיד האיש כי נישואיו השלישיים התפרקו, ועתה הוא גרוש, והוסיף והעיד כי הבן הנוסף שנולד לו, מצוי 100% מהזמן, אצל אימו, ואין הוא מטפל בו. האיש גם העיד כי ילדיו מנישואיו הראשונים, השניים שעדיין קטינים, מצויים אצל אישתו השלישית, ואין הוא זה שמגדלם (פרוטוקול דיון מיום 13.4.23 עמ’ 17, שורות 1-4), בכך נשמטת כל טענתו לעבודה במשרה חלקית בשל טיפול בילדים.
- אולם לא רק, האיש אף העיד כי לא רק שהוא אינו מטפל בבנו הנוסף, הוא גם אינו משלם עבורו דבר (פרוטוקול דיון מיום 13.4.23 עמוד 15 שורות 19-20), ובכך נהיר כי האיש לא הוכיח שהשינוי בהרכב המשפחתי שלו, הביא לירידה בהכנסותיו, בוודאי לא שינוי קיצוני במצבו הכלכלי.
הגדלה משמעותית של קצבת הנכות של הבת א’ אינה מצדיקה התערבות במזונות שנקבעו בהסכם
- ראשית יוזכר כי האיש מצוי בקשר מצומצם ביותר עם הקטינים, אם בכלל. לענין זה יצוין כי הצדדים חלוקים בדבר קיום זמני השהות של האב עם הקטינים, המצומצמים שנקבעו בהחלטה מיום 8.12.22, יחד עם זאת אינם חלוקים כי זו ההסכמה. משכך פני הדברים אין מקום להיכנס לטענות הקוטביות של הצדדים האם האב מקיים זמנים אלה, כן או לאו, ואם לא באשמת מי, משום שגם אם אלה מקוימים במלואם, לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בזמני שהות מצומצמים באופן קיצוני.
- לגבי הבת א’ נשאל האיש באופן ספציפי, מה יודע עליה, האם יודע איזה טיפולים מקבלת ומה הוצאותיה והוא השיב כי אינו יודע דבר (פרוטוקול דיון מיום 13.4.23, עמוד 19 שורות 26-30). לענין זה יוזכר כי האפוט’ לדין ציינה בעמדתה כי האב אינו מודע לקשיים של הקטינה, לא מצוי עימה בקשר ועל כן היא “מתגעגעת לאביה ורוצה להיות עמו בקשר”.
- האשה אומנם העידה כי בעת מתן פסק הדין הגמלה של הקטינה עמדה על סך של 1,095 ₪ בחודש, וכעת היא עומדת על סך של 3,295 ₪ בחודש (פרוטוקול דיון מיום 13.4.23 עמוד 22 שורות 3-6), כך שאכן מדובר בהגדלה של הקצבה, יחד עם זאת העידה האשה כי הוצאותיה החודשיות של הקטינה, כיום, מסתכמות בכ- 500 ₪ בחודש (שורה 13), כך שבפועל מדובר בהגדלה של 1,700 ₪ בלבד.
- יחד עם זאת, הסיכוי כי הקצבה תשתנה, היה קיים גם בעת מתן פסק הדין, כאשר אז אושרה לקטינה מחצית הקצבה.
- שאלת מעמדה של קצבת נכות עבור קטינים עמדה לבחינה של בתי המשפט לאורך השנים, והובעו בפסיקה גישות שונות כיצד להתייחס אליה, האם היא תחושב כחלק מצרכיו הכלליים של הקטין או לצרכיו המיוחדים, בשל נכותו.
- בית משפט זה דוגל בגישה כי אין לפטור הורה מתשלום מזונות ילדו בשל קבלת קצבה עבורו, משום שהקצבה אינה משולמת לשם כך. מטרת הקצבה הינה לתת להורים אפשרויות כלכליות לדאוג לצרכיו של קטין נכה, מתוך הנחה שאלה הוצאות חריגות, ואילו ההוצאות הבסיסיות שוות לכל ילד. לענין זה ראה תמ”ש (כפר סבא) 24690/04 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו) וגם תמ”ש (ראשון לציון) 28167-06-13 כ.נ’ כ. ואח’ (פורסם בנבו).
- בהקשר זה יפים דברי בית המשפט בתלה”מ (פתח תקווה) 35401-12-16 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו): “לטעמי, גמלת הנכות איננה מיועדת לממן את צרכיו ההכרחיים של הקטין כדוגמת עלות הכלכלה והמזון הביגוד וכדומה. מטרתה לממן צרכים רפואיים של הקטין ואת צרכי החינוך המיוחדים עבורו על כל הנגזר מכך ומעצם היותו קטין בעל צרכים מיוחדים. היא מיועדת לקטין מסוים זה שבפני, לצרכיו המיוחדים, ועל מנת להיטיב עמו באופן פרטני. משכך תיועד באופן ייחודי עבורו – תחילה לכל צרכיו הרפואיים לרבות הטיפולים השונים ככל שנזקק, ולאחר מכן להוצאות החינוך עבורו. אכן בכך יש גם כדי להיטיב עם המשפחה כולה, כאשר הגמלה מקלה, ולו במעט, מנטל ההוצאות הכספיות הרבות הכרוכות בגידול הקטין, אולם אין פירוש הדבר כי הסכום ישמש את המשפחה כולה”.
- מתן פטור להורה לשאת במזונות ילד אשר זכאי לקצבה, מטילה למעשה את חובת המזונות על החברה כולה, באמצעות הקצבה, ונראה כי לא זו היתה כוונת המשורר. על הורה לשאת במזונות ילדו, בין אם זכאי הוא לקצבה ובין אם לאו, משום שזו ניתנת לו בשל נכותו, ובעבורו, ולא בשל היותו קטין מתחת גיל 18. יתר על כן, גם במקרים בהם אין שימוש במלוא הקצבה לטיפולים מיוחדים, בעת אחת, יכול ויהיה צורך אחר, ואולי אף גדול יותר, במועד אחר.
- במקרה דנן, עותר האב להפחתת מזונות הקטינים בשל הגדלת הקצבה של הקטינה א’, כאשר בפועל הוא בחר מיוזמתו לצמצם את זמני השהות שלו עם שלושת הקטינים, לרבות עם הקטינה א’ עד כדי מינימום. במצב דברים זה נהיר כי מלוא נטל הטיפול בילדים כולם, אולם בעיקר בקטינה א’ על כתפי האם בלבד, וכאשר מדובר בקטינה בעלת צרכים מיוחדים, לא מן הנמנע כי נטל הטיפול אף גדול יותר, שלא לדבר לזמן ממושך יותר.
- ולשאלה האם הקצבה כולה מנותבת להוצאות הקטינה, יש להשיב כי גם אם לא כיום, קיים סיכוי, ולא קטן, כי צרכיה ישתנו במהלך השנים, וכך גם הוצאותיה, במיוחד שהינה כבת 9 בלבד.
- הנה כי כן, ומשלא נפסקו לקטינה א’ דמי טיפול, יש להותיר את מלוא קצבתה בידי האם, ואין לראות בה שינוי כזה המצדיק היעתרות לתביעה להפחתת מזונות.
טענות האשה לשינוי נסיבות בשל צמצום זמני שהות וחיוב האיש בדמי טיפול דינה להתקבל
- אין מחלוקת כי האיש לא עמד בזמני השהות שקבעו הצדדים בהסכם הגירושין, לפיהן היה עליו לשהות עם הקטינים 28% מהזמן.
- האיש בעצמו הגיש תביעה לצמצום זמני שהות, ועתר לקיימם פעם בשבוע, שעתיים בלבד, ובמרכז קשר. נכון להיום, ולאחר שהצדדים הגיעו להסכמה שניתן לה תוקף של פסק דין, זמני השהות של האיש עם הקטינים הינה פעם בשבוע, לשעתיים עד שלוש בלבד, קרי האיש שוהה עם הילדים פחות מ- 2% מהזמן בלבד.
- חישוב מתמטי פשוט מביא למסקנה כי חלה הפחתה של למעלה מ 26% בזמני השהות של האיש עם הקטינים, ועל כן יש לראות בכך שינוי נסיבות.
- משחלה הפחתה של למעלה מ – 26% בזמני השהות של הקטינים עם האיש, נהיר כי האשה נמצאת עימם יותר, באותו השיעור, ועובדה זו פוגעת, בין היתר, ביכולתה להגדיל את משרתה.
- דמי טיפול – ככלל דמי הטיפול הם חלק מחובת המזונות שעל האב לשאת כלפי הקטינים. ראה לעניין זה את פסיקת בית המשפט העליון בע”א 415/82 תמרי נ’ תמרי, פ”ד לח (1) 785, 811 שם עמדו על קונסטרוקציה משפטית המחייבת את האב לשאת בתשלום דמי טיפול לאם, שאינה מקבלת מזונות ממנו בשל הכנסותיה: ” אשר לדמי הטיפול, שהוספו כמרכיב בדמי המזונות, יש להבהיר, כי אי תשלום מזונות למערערת, מזכה אותה בתשלום זה בעד טיפולה בקטינים. במצב יחסים תקין, כאשר הבעל נושא בכל הוצאות הבית ומספק לאשה את מזונותיה, נחשב הטיפול בילדים כמעשה ידיה לצורכי הבית, ומילוי חובה זו נכנס בגדר ההלכה של ‘מעשה ידיה תחת מזונותיה’; אולם במקרה של אשה, שאינה מקבלת מזונות מבעלה, ומאידך גיסא מטפלת בילדי בני הזוג, דבר שאינה חייבת בו, הבעל מחויב לתת לה דמי טיפול, שכן הטיפול בילדים אינו בא תחת מזונותיה” (להלן: “פרשת תמרי“).
- עד מתי על האב לשאת בדמי טיפול בגין ילדיו הקטינים – התשובה תלויה כמובן בגיל הקטינים שכן ככל שהילדים גדלים קטן הצורך בטיפול צמוד.
- שינוי זמני שהות לכשעצמם, לא בהכרח מהווים שינוי נסיבות מהותי, כזה המצדיק שינוי סכום המזונות, ובמקרה דנן ונוכח המפורט לעיל, לרבות בהתחשבות הותרת מלוא קצבת הנכות של הבת הבכורה בידי האשה, סבור בית המשפט, כי אין מקום לשינוי סכום המזונות הבסיסי, אולם יש מקום להיעתר לבקשת האשה לחיוב האיש בדמי טיפול עבור שני הילדים הקטינים.
- תום לב בהליכים משפטיים
- תום לב בהליך משפטי – על תובע בתביעה למזונות או בתביעה להפחתת או הגדלת מזונות, לפעול בתום לב “ולשחק בקלפים פתוחים”. בבע”מ 3148/07 פלוני נ’ פלוני [פורסם בנבו] (13.6.07) התייחס כב’ השופט רובינשטיין לשיקול הדעת המסור לבית המשפט בבואו לדון מחדש בשאלת המזונות ובפסקה ו נקבע כי “במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות. בהקשר זה נקבע, כי על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב. כבר נפסק כי לחיוב המזונות היבט חוזי…, הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973.. ולדרישות נוספות, כגון תקנת הציבור הקבועה בסעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי)”. 8. משהמערער בחר להקטין את היקף הכנסותיו ואף לא לגלות את מלוא רכושו, אין לו להלין אלא על עצמו שעה שתביעתו נדחתה. מדובר בהתנהלות חמורה ופסולה ביותר ועל המערער לשאת בתוצאות התנהלותו. יש לציין גם, כי שיעור המזונות שנקבע בהסכם בגובה של 3,000 ₪ הכולל מדור וחינוך, אינו סכום ברף הגבוה, אף כשעסקינן במשמורת משותפת.”
- בבע”מ 3148/07 פלונית נ’ פלוני(13.6.07) קבע כבוד השופט רובינשטיין כי “אכן, ניתן לדון מחדש בגובה מזונות בהתאם לשינוי הנסיבות…. ואולם, אין זה השיקול היחיד.במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות. בהקשר זה נקבע, כי על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב. כבר נפסק כי לחיוב המזונות היבט חוזי…, הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973; … ולדרישות נוספות, כגון תקנת הציבור הקבועה בסעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי))…
היינו – התנאי של שינוי נסיבות מהותי הוא תנאי הכרחי בכדי לקבל תובענה לשינוי סכום מזונות פסוק, אך לא תנאי מספיק. בנוסף יש צורך בבחינת תום לב של מגיש התובענה (האיש או האישה) בהגשת התובענה. תום הלב, כך לטעמי, ייבחן, בין היתר, בשאלות הבאות: האם מגיש התובענה “משחק בקלפים גלויים” בכל הקשור למצבו הכלכלי בכלל והכנסתו בפרט;
כיצד התנהל בתשלום מזונותיו השוטפים מאז פסק הדין הפסוק למזונות. האם יצר חובות או הקפיד על תשלומים שוטפים ובמועד;“
- כאמור, האיש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי חל שינוי נסיבות המצדיק היעתרות לתביעתו, אולם מעבר לזה, בחינת התנהלותו של האיש הן בנושא הכנסותיו והן ביחסיו עם הקטינים, ממתן פסק הדין למזונות ועד הגשת התביעה הנוכחית, מלמדת על בעייתיות רבה, עד כדי חוסר תום לב, המצדיקה שלא להפחית את דמי המזונות הפסוקים, אפילו בהתחשב בהגדלת קצבת הנכות של הקטינה. ואסביר:
- האיש טען בתצהירו כי מאז פסק הדין לא יכול לעמוד בתשלומי המזונות, אולם לא עשה דבר בענין זה, ובמהלך זמן רב, בחר מדעת לצבור חוב שהולך וגדל.
- לא זו אף זו, האיש אף אינו נושא בהוצאות החריגות של הקטינים (המחציות) עד כי האשה נאלצה לגבותם בהוצל”פ.
- לאחר מספר שנים, עתר האיש להפחתת המזונות לסכום של 2,000 ₪, באופן שניתן לסבור כי בסכום המוצע על ידו, יש לו יכולת לעמוד, ואף על פי כן, לא החל לשלם מזונות אף בסכום המופחת, ועל פי הצעתו.
- זאת ועוד, הסכם הגירושין עליו חתם האיש עם האשה השלישית בעייתי, ומעלה חשד שנחתם רק למראית עין, ורק על מנת להימנע מתשלום מזונות הקטינים. ובמה דברים אמורים:
- לא נשמע הגיוני שהאיש, אשר עותר להפחתת מזונות של 3,750 ₪ בלבד ל- 3 ילדים, יתחייב לשלם מזונות בעבור ילד אחד בסך של 3,500 ₪.
- לא נשמע הגיוני שהאיש, אשר מעיד כי מעביר לאישתו השלישית את כל קצבת הכולל שלו, קצבת השארים והכנסות (עמ’ 6 לפרוטוקול הדיון 13.4.23), יוסיף התחייבות בדמות מזונות בסך 3,500 ₪ לחודש, עבור ילד אחד.
- לא נשמע הגיוני שהאיש יעביר לאשה השלישית את כל הכנסותיו, כאמור לעיל, ובנוסף את כל העסק שלו, חרף העובדה שהוא זה שממשיך לכתוב ספרים, לעשות את הגרפיקה וכיוצ”ב, ואף יתחייב ליתן לה את כל זכויותיו הסוציאליות.
- ההתנהלות הנ”ל של האיש מובילה למסקנה מתבקשת כי האיש אינו נוהג בתום לב ובדרך מקובלת, לא בביצוע פסק הדין למזונות, לא בעצם הגשת התביעה הנוכחית ולא בניהול התביעה עצמה. בית המשפט לא מוכן לקבל התנהלות בעל דין, שמחד לא מקיים החלטות שיפוטיות ומאידך עותר לסעדים.
- חרף העובדה שבהליכים לשינוי מזונות שנקבעו בהסכם, בית המשפט לא בודק איזה סכום מזונות היה פוסק היום אילו הנתונים הובאו בפניו במסגרת תביעת מזונות חדשה, וכך גם לא את יכולותיהם של הצדדים מההתחלה, אלא האם חל שינוי נסיבות מהותי ביחס לתנאי פסק המזונות המקורי, ורק משום שטענות מעין אלה עלו על ידי האיש בסיכומיו, יתייחס בית המשפט בקצרה ובתמצית לטענות אלה, כדלהלן:
- האיש טען כי האשה אינה ממצה את כושר השתכרותה ויש בידה מקצוע שהיא יכולה להרוויח בו שכר מכובד, אך היא בחרה לעבוד פעמיים בשבוע 5 שעות כל פעם כאשר כל הילדים במסגרות חינוכיות. בית המשפט לא יכול שלא לתהות על עצם אמירה זו. האיש, אשר מעיד כי אינו מחפש עבודה חרף העובדה שאינו מטפל בילדים כלל וכלל, לא בילדיו מאישתו הראשונה ז”ל, לא בילדיו מנישואיו השניים ואף לא בילדו בנישואיו השלישיים, ואף על פי כן מרשה לעצמו, בעזות מצח יש לומר, לבוא בביקורת להיקף הכנסותיה של האשה ולטעון כי היא אינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה. בכל הכבוד נראה כי האיש “שכח” כי אשה זו, מטפלת בשלושת ילדיו הקטינים, לרבות בילדה בעלת צרכים מיוחדים, באופן כמעט בלעדי לחלוטין.
- האיש טען כי יש לבטל את המדור שנפסק לחובתו, משום שבנוסף לילדים המשותפים של הצדדים מתגוררים עם האשה גם בעלה הנוכחי וילדיה מנישואיה הקודמים ובמזונותיהם, גם אם לא משולמים על ידי אביהם (כך כעדות האשה) מגולם מדור הילדים. טענה זו אינה יכולה להתקבל. שני ילדיה של האשה, מנישואיה הראשונים, התגוררו עימה גם בעת מתן פסק הדין, ואין מדובר בטענה חדשה, כך שמצב זה נלקח בחשבון בעת פסיקת המזונות.
- ורגע לקראת סיום – בסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נקבע כי “אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו….“. לא בכדי מופיעה בחוק המילה “החובה” לפני המילה “זכות”. ראשית דבר היא החובה ההורית – ובמקרה דנן האיש לא נושא בחובה ההורית שלו להיות חלק בלתי נפרד מחיי ילדיו, לשהות עימם, לטפל בהם, לקום איתם בבוקר ולהלין אותם בלילה. האיש, עם כל הכאב והצער הכרוך בכך, מתנער לא רק מהחובה המעשית, אלא גם מהחובה הכלכלית ולא נושא במזונות ילדיו. ועתה חמור מכך, האיש מבקש מבית המשפט ליתן להתנערות זו תוקף משפטי. בית המשפט לא מוכן, בשום דרך ושום אופן, ליתן לכך יד.
- סוף דבר
- מכל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת האיש ומקבלת את תביעת האשה לדמי טיפול באופן שבנוסף למזונות הקטינים, כפי שקבועים בפסק הדין, יישא האיש בדמי טיפול עבור הקטינים מ’ ו- אי’, בסך של 500 ₪ לכל אחד, עד הגיעו של כל אחד מהם לגיל 9 שנים.
- מובהר כי הוצאות החינוך והרפואה של הקטינה א’ ישולמו מתוך קצבתה, ורק אם הוצאות אלה יעלו על קצבת הנכות, אזי הצדדים יישאו בהפרש ההוצאה בחלקים שווים.
- לאור התוצאה אליה הגעתי, האיש ישא בהוצאות האשה בסך של 10,000 ₪ לטובת אוצר המדינה ובסך של 5,000 ₪ ישירות לידה.
- המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.
- מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י”ג אייר תשפ”ג, 04 מאי 2023, בהעדר הצדדים.
שירלי שי שופטת
שימו לב שלפני שמונתה שירלי שי לשפיטה, היא החזיקה משרד בשותות עם נצירעה הפמיניסטית אלינה פינקלשטיין להב.
Views: 116
